דיסק במתנה: גבע אלון
יש לי ארבעה עותקים טריים ומבריקים של The Wall of sound, האלבום החדש של גבע אלון. רוצים לזכות באחד?
אין שום בעיה, פשוט תמשיכו לקרוא.
האזינו לשיר Memories מתוך האלבום החדש:
[audio:https://haoneg.com/gifts/gevalon/02-Memories.mp3]
האלבום הראשון של גבע אלון, סולן להקת הפליינג בייבי, תפס אותי בהפתעה. Days of hunger היה לא מכאן – לא הסאונד, לא הסטייל, לא ההרגשה, אפילו לא המבטא (אף כי אפשר למצוא בו שמץ ישראליות מדי פעם). יותר משהפתיעו אותי איכות האלבום ההוא וכמה שהוא היה שונה מהרוקנ'רול של הפליינג בייבי, הופתעתי מהדרך בה הקהל קיבל אותו. אחרי כמה שנים של קיטורים מכל קצווי הקהל על "הישראלים האלה ששרים באנגלית", שהואשמו ביומרנות, בפלצנות, בהיעדר אותנטיות ומה לא, פתאום יצא האלבום של גבע אלון באנגלית וקיבל כזה חיבוק גדול וחם, שהלסת שלי נשמטה. לאן נעלמו פתאום כל המקטרגים? המוזיקה של אלון נכנסה לכל כך הרבה אנשים הביתה וחובקה אפילו ברדיו, ההופעות היו מפוצצות – כאילו אותם אנשים מעולם לא התבכיינו על עמית ארז והדרה לוין-ארדי.
אבל לא על עניין האנגלית אנחנו מדברים, כלל לא. אולי דווקא מה שגרם למוזיקה של אלון להתקבל כאן בעין כל כך יפה למרות האנגלית הוא הסגנון שלו, שהוא אמריקאי במובהק ולכן פשוט יישמע מוזר עם שפה מילרעית כמו עברית. הפולק היפה של Days of hunger היה ניל יאנגי מאוד (דבר שעלה בכל כתבה, ביקורת או ראיון עם אלון באותה תקופה) אבל גם גבע אלוני מאוד. הוא נתן קונטרסט רגוע וטוב לפליינג בייבי ואיזן נהדר בין שני המפעלים האלוניים האלה. ואם האלבום הראשון שיקף ימים של רעב למשהו משלו, שלב הילדוּת הראשון של קריירת הסולו, הרי שהאלבום החדש, The wall of sound, הוא כבר תחילת גיל ההתבגרות. הרעב הושבע ועכשיו נותר רק קיר גדול של צליל. אם נמשיך – אני מצטער, אבל זה באמת מתבקש – עם האנלוגיה לניל יאנג, הרי שהאלבום הראשון הלך יותר בדרכם של הצדדים האקוסטיים של מיסטר יאנג. אבל כמו שכולם יודעים, מלבד היותו יוצר ומבצע נהדר, הוא בעיקר גיטריסט ענק. והמשפט האחרון מתייחס לניל יאנג ולגבע אלון באותה המידה. ובאלבום החדש אלון מחבר גם את החשמלית למגבר. חשוב לומר "גם" כי הפולק עדיין פה, אבל הרכוּת הפשוטה של ימי הרעב האקוסטיים ברובם נטענה פה ביותר חשמל ויותר קאנטרי-רוק, סאות'רן-רוק, בנתיבים שכבש לו קודם הסב הגדול ניל.
לפני כמה שבועות ישבתי עם החברה שלי בפאב חמוד פה בגליל, והמוזיקה הייתה בהחלט לטעמי באותו ערב. בשלב מסוים התחיל שיר ואני בחנתי את חברתי, שתנסה לזהות את הזמר. שלוש האפשרויות שנתתי לה היו גראם פרסונס, גבע אלון וניל יאנג. זה לא ממש משנה מי זה היה בסופו של דבר (אלון), מה שמשנה הוא שגם אני, שהכרתי את השיר, לא הייתי בטוח ברגע הראשון. השאלה שסבבה סביב האלבום הראשון – האם אלון הוא סך השפעותיו בלבד או יותר מכך – מקבלת תשובה חד משמעית באלבום השני. אלון בהחלט בונה בצורה ישירה על יסודות מוכרים מאוד של סאות'רן רוק המזוהים בעיקר עם ניל יאנג אך לא רק איתו, אבל זה לא נשמע כמו אלבום קאברים (אף על פי שיש כאן קאבר אחד, לדיוויד בואי דווקא). זה נשמע כמו אלבום שני מוצלח של זמר ישראלי שלא נשמע ישראלי, ואם הצלחתי כבר לבלבל אתכם, סימן שכדאי להפסיק לקרוא את הקשקושים שלי וללכת להאזין לשירים.
מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר מה תלוי לכם על הקירות). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות!
[שם הזוכים יפורסם ב"עונג שבת" של יום שישי]
לא זכיתם? לא נורא. האלבום נמכר ב-40 ש"ח בלבד במוזיקה נטו.
יאללה אח שלו…זה הזמן לקבל דיסק…הייתי בהופעה של גבע אלון…ואני ממליץ לכולם מקרב לב.
אף על פי…שההופעה האחרונה בתמונע של דויד פרץ היתה ההופעה המרגשת ביותר שראיתי בימי חיי…אז אני ממליץ גם עליו באותה הזדמנות.
ועל הקירות פה מסביבי תלויים ….ממממ…יתושים מתים…הא 🙂
על הקיר שלי יש פוסטר של פרופוגנדה סובייטיתף, ברוסית, כמה סיגריות דרושות בשביל להרוג ארנב וכמה בשביל להרוג סוס.
בוא נגיד שלא צריך הרבה אבל אני לא מוסרת מספרים כדי שלא תנסו את זה בבית!
לא ייתכן שעד כה ההכרות היחידה שלי עם גבע אלון מתומצתת לכדי שמיעה של הסינגל שיצא לו לאחרונה בגלגלצ! איפה ההשכלה המוזיקלית שלי טבעה!? (ככל הנראה, בתוך ים ה17 מבחנים שיש לי הסמסטר)
חנכו אותי! הבו לי הדיסק!
רוצה רוצה רוצה!!!
לצערי הרב אני הולכת לפספס אותו מחר בסוזן דלל.אם יצא לך תלך,,בכל מקרה יהיה נחמד לשמוע את החדש,לא מגיעה לזה עם המבול הנוכחי…
האלבום הראשון היה ממש ממש משובח, ולרגע לא הצטערתי על הרכישה שלו- לפעמים זה נדמה שיש כמה אומנים שמשארו במיינסטרים ישן כזה, כזה שנשאר ישן ועדיין תשמע אותו עוד 30 שנה ונראה לי גם שזה המקרה של גבע אלון. וחובה עליי לציין שהקאבר לדייויד בואי מדהים!
עכשיו החלק המפתיע – על הקירות יש לי תמונות וחלונות, על הרצפה יש לי מיטה ותופים ובאוויר – יש קסם. (ומחר יש לי יומולדת 23! גיחא, תן לי מתנה!)
פה יש אריזת קרקל של תנור על הקיר
הגיע הזמן שאזכה, לא?
לי יש תמונה ענקית של הסוחר האהוב עלי בשוק הכרמל…
אני אף פעם לא מקבל דברים במתנה והפעם ממש בא לי
תלוי לי על הקיר איזה פוסטר של הופעה משנה שעברה, וגם גיטרה 🙂
הנה תגובה, כי אין לי מה להפסיד!
במעונות יש לי פוסטרים של "נגרים" (המצוין) והאלבום הראשון של "דפנה והעוגיות" (הקצת פחות מצוין), כי זה מה שיש במחסנים של התו השמיני. טבלה של ביטויים רגולריים, כדי להצליח להפעיל את החיפוש של NeoOffice וגם כן כדי להצדיק את החולצה מ־xkcd. טבלת האלפבית הפונטי הבינלאומי, כי זה חלק מהעבודה. ציור פרי עפרוני, ומעליו ציטוט מ"פאוסט", בתרגום חופשי זה יוצא "מרצו של האדם דועך על נקלה / חיש־קל יוצאת נפשו לבטלה / על כן אעניק לו ידיד להתידד / שיעירו ויעוררו ליצור כשד". לוח מחיק, כי זה כיף.
בבית לא תלוי כלום, אבל יש סמיילי ענק על כל הקיר הדרומי.
על הקירות (שזקוקים נואשות לצביעה) יש לי מסמרים מיותמים מתמונות שנמאסו עלי, "צל" של מראה שכבר מזמן לא שם, ומדפי ספרים מלאים מדי.
הידד! אולי סוף סוף אזכה בדיסק.
אז מה תלוי לי על הקיר? תמונה של ים שקיבלתי מאחותי לפני שנתיים, כדי-חרס צבעוניים קשורים בחוטים, קולאז' של תמונות סגורות בלוחות זכוכית שחבר טוב הכין לי לכבוד יום ההולדת, ועוד מליון ואחד דברים. לא אלאה.
ping 🙂
הדבר היחיד שתלוי לי על הקיר זה מראה… חוץ מזה הכל לבן. הכי ווייט סטרייפס. רק בלי השחור והאדום.
הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי
על הקיר בחדר תלויים לי הדברים הבאים:
פוסטר בד גדול של הבננה של הוולוט אנדרגראונד
הקטלוג גב של פינק פלויד בענק
תמונה של יוחנן פאולוס השני
הסנדק יושב על כורסא
ציור של גאודי
ויש לי מלא פוסטרים מפעם מתחת למיטה (פאלפ, ספרות זולה, התפוז המכני, פייט קלאב ועוד…)
הקאבר ל-בואי נשמע מעניין, תביא נשמע את היתר.
על הקיר?
שעון ותמונה של סלבאדור דאלי
למען האמת: ציטוטים מ"פו הדב", מפת עולם ממש ישנה, ושעון מאויר בחתולים עם הכתובת CATS AGAINST TIME! שחברה שלי המוכשרת עשתה. וזה בכלל לא החדר שלי.
תכננתי לקנות מחר את הדיסק, אם אני לא אזכה אני אקנה שבוע הבא…
sadly i got two lousy and cheep pictures on my walls just to have something
בו!
על הקיר תלויות להן בחדוה זוג ציפורי זכוכית חמדמדות, חלון ומעברו השני שתי תמונות/פוסטרים שכנות :של חתול שחור וציור של משהו שנראה לי עכשיו כמו רחוב פריזאי.
וזהו 🙂
יש לי פוסטר שקניתי בהופעה על רדיוהאד בסינרמה לפני (לא זוכרת כמה אבל הרבה שנים). ה10 שקלים הכי טובים שביזבזתי איי פעם.
אולי ה10 שקלים הבאים יהיו על כרטיס לוטו? אני חייבת להגמל
(:
על הקיר יש לי ציור נחמד של MC אשר (נשמע כמו ראפר קשוח, לא?) שדבוק לקיר עם שתי חתיכות סלוטייפ קטנות ולכן נושר כל הזמן. למרבה הצער אין לי שום פוסטר מוזיקלי מעניין.
עוד אין לי תמונות על הקירות בדירה החדשה, אבל יש לי פסיפס יפה על הקיר במטבח
שתי תמונות שידיד צילם ושתיים שאני
great American Nude #79 של טום ווסלמן
פוסטר של הסרט חיים בין השורות, ופוסטר מתוך פרק של סאות' פארק, עם בן אפלק וקרטמן.
(:
יאללה תביא!
סמל מזל סיני כזה.
/
לוח שעם עם מתכון לרוטב ספגטי וטבלה מחזורית.
הרבה, הרבה דברים. וואו, לא שמתי לב שיש פה כל כך הרבה דברים.
כל החדר. מראה מכסה את כל הקיר.
קירות חדרי עירומים הם, כדי להכיל כמה שיותר את דיירי הבית. סתם לא, אנחנו פשוט עצלנים מדי בכדי לתלות משהו. אבל אנחנו שומעים מוזיקה טובה – ולכן ממש נאהב את העולם ונחייך אליו אם נקבל את הדיסק. אולי אפילו נתלה את העטיפה על הקיר הערום לאות הוקרה.
על הקיר שלי, מובדקים בצורה אנאלית והולמת-
-פוסטר להופעת ההשקה של הקוסקים, בהקדשה משעשעת מאוהד קוסקי על איזה איחוד שלי ושלו.
-פוסטר שעיצבתי להופעה של חבר, שהייתה ממש לא מזמן.
-פוסטר שאני סוחב כבר המוני שנים של אוקיי קומפיוטר, חבוט ואומלל, אבל מסמל המון המון.
-יש גם איזה פרינט של אמנות יפנית עתיקה כלשהי, לא משהו מרתק.
-ובסביבות ה120 מהדורות של "ישראלי" בערמה ענקית. זה לא בדיוק על הקיר, אבל זו ערימה די גבוהה, שמכסה חלק מהקיר. הייתי אוסף אותם כששירתתי באיזור חיפה. עכשיו זה סתם נשאר.
הבטחתי לעצמי שבקרוב גם תהיה הדפסה גדולה של איזה צילום שלי, אבל עד כה עוד לא היו לי רעיונות לצילום טוב מספיק. רק המון הדפסות-ענק של כל מיני צילומים שאני מכחיש כל קשר אליהם.
זהו. ייאי גבע אלון.
מפקידה לפקידה קורא אני בעונג את העונג.
גבע אלון הוא אחלה, ועל הקירות יש ליחמסה אחת כחולת עין, שני עציצים תלויים (אחד של יהודי נודד שהתפרע לכל עבר), פוסטר של טולוז לוטרק, וסיד. וישס. בארט.
אם רק תצ'פר אותי בדיסק, מובטחת לך קארמה נפלאה. בגלגול הזה, בגלגול הבא, וגם סתם כך, בצאתך ובשובך.
וחוץ מזה……….
איפה הפאב הגלילי החמוד הזה?
אצלי בחדר תלוי פוסטר שקיבלתי עם Ummagumma של פ"פ. ובקרוב יהיו שם עוד פוסטרים, אני מקווה. אני רוצה את הדיסק!!
דיסק גדול.
הייתי בהופעת ההשקה והרבה זמן לא ראיתי את הבארבי ככה מפוצץ.
אפשר לעבור להופעות עמידה…
הביצוע ל- Modern Love של דיוויד בואי מעולה!!
ועל הקיר יש מסך שטוח 42 אינצ', סט של רמקולים אל-חוטיים (דולבי סראונד), מזגן חדש וציור מקורי של רמי מאירי… סתם… מותר לפנטז לא?!
אצלי על הקיר תלוי אדם שנושא על גביו את כל העולם.
אם הוא ייפול יהיה חבל. כי אז נלך ואין אבל.
4 קירות:
3 לבנים, חלקים,רייקים, שצועקים "תצבעו אותי".
קיר אחד מצופה כולו בקומיקס [צבעוני ביותר].
האמת שקצת נמאס לי מהמראה הזה לאחר שנה,
ובעתיד אהפוך את הסדר הקיים ואצבע שלוש קירות, ואשים טפט שחור לבן על קיר אחד [כנראה טפט של גרמופון…עוד לא החלטתי].
אני אני אני!!!
* ועל קירות החדר שלי יש 4 גלויות איטלקיות של הקומדיה דל-ארטה ופוסטר מהמם של האריה, המכשפה וארון הבגדים.
ואגב חדרים וקירות – הפוסטרים שלי מחפשים בדחיפות בית ירושלמי…
מי ששומע על משהו מגניב (דירה או חדר בדירת שותפים) – האימייל שלי :
shir_pe@yahoo.com
מחוץ לחדר (אין הרבה קירות…): לוח שנה (מספרים בלבד) עם תמונות של אמנות נוצרית. תמונה מדרום הארץ שצילמתי לפני כעשור, עץ בודד בתוך מדבר ושמיים כחולים. מראה (גדולה).
בתוך החדר: מראה (קטנה). פוסטר של רדיוהד. פוסטר של "וית'נייל ואני". לוח שנה (כולל חגים מכל העולם, מופעי ירח וכו') עם תמונות של פאבים באירלנד. תמונות קטנות ממוסגרות, אחת צילום של פינגווינים ואחת גלויה של ציור יפני. גילוף עץ צבוע של סנאי. מגנטים שתלויים על בסיס מנורת השולחן (שמחובר לקיר…), אחד של חמור ואחד של ג'ירפה. פוסטרים מגולגלים יש הרבה. פוסטרים שהשארתי אצל ההורים על הקירות או בתוך הארון שבחדרי-לשעבר, עוד דברים עם מגנטים ועוד תמונות קטנות יש עוד יותר הרבה. כן, אני אוהבת דברים קטנים 🙂
איך בכלל תולים היום פוסטרים? עוד משתמשים ב'שחורים' האלה, או שיש דבק דו-צדדי-מיוחד-שלא-הורס-צבע/טיח? משהו?
בין התמונות
מדפי הספרים
הקלסרים של הלימודים
ושאר הירקות
משובצות להן נקודות אדומות – אנדרטאות קטנות, זכר ליתושים והיתושות שפקדו אותי.
אולי הגיע המזן לצבוע? אם אזכה סוף-סוף במשהו (ועוד משהו משובח כמו הדיסק הזה), אעשה זאת. הבטחה.
שתי תמונות של קנדינסקי, מראה ומדף עם עוד כל מיני קשקושים 🙂
תמונה מאד מכוערת. ואחותי גם.
האמת שממש לא מזמן עברנו אז עדיין אין כלום על הקירות.
אם אזכה אני מבטיח לתלות את העטיפה של הדיסק על הקיר.
על הקיר ציורים טיבטיים, מעגל החיים וכל זה
אף פעם לא הייתי בהופעה של מר אלון – שיבוא לבאר שבע… דבר עם דוד פרץ.
אבל אני רוצה לשיר איתו בהופעה בב"ש, אז אני חייב את הדיסק 🙂
קירות ריקים.
מסתירים אותם רהיטים, או שהתאורה עושה עליהם את הקסם שלה.
[ לאנשים פה בפוסט יש חדרים ממש כעורים, וואו. זה היה בסכ"ה קריצה ל- The Wall of sound, לא באמת הסבת הפורום לפורום של "בניין ודיור" ]
הי גם לי יש את הפוסטר מההופעה ההיא של רדיוהד.
אבל לא על קיר. לא עוד.
יש לי ציורים של חברה שלי המוכשרת על הקירות.
על הקיר יש לי את הומר סימפסון בואריאציה לאדם הוויטרובי של דה וינצ'י.
לדעתי זה צריך לזכות אותי בדיסק
חואן מירו,פיקסו, ואן-גוך, קריקטורה סאטירית דנית, מפה גיאולוגית בשירותים, שתי מראות ותמונות מנמיביה.
שבת שלום
ריגש אותי "מורדן לאב"….
לצידי לוח מודעות ירוק ולא מתפקד עם גלויה של פיל ושתי יצירות של נונה שלי
לוח שעם עם משימות להיום …
מה תלוי על הקירות? שני קנווסים – אחד ציירה אישתי, את השני בנותיי. באחד עצים, השני יותר אבסטרקטי, אבל אפשר לראות שושנה.
על הקיר יש מדף
על המדף יש דיסקים
כמעט כולם שם רק אחד חסר…
האם ילדים תוכלו למצוא היכן הדיסק של גבע אלון?
תשובה במהופך
מהופך: אצל גיאחה.
על קיר אחד במשרד יש לי תמונה של בית דו-קומתי שהתקרה והרצפה מתאחדות (כמו אשר אבל קצת פחות מסובך). על הקיר ממול יש מסכה של באטמן.
בבית יש לי תמונות שאשתי ציירה ומידי פעם גם חתולים שמנסים לתפוס יתוש או זבוב שעומדים גבוה, אבל הם מחליקים לאט לאט למטה כל פעם, אז בדר"כ הם לא על הקיר.
הדיסק הראשון של גבע אלון מאוד יפה ואני שומע אותו הרבה. את הפליינג בייבי אני מאוד אוהב למרות שרק שמעתי שירים ועוד אין לי דיסקים שלהם. משני השירים ששמעתי מהאלבום הזה הוא נשמע לי אדיר ואשמח לזכות.
יש לי פוסטר מצויר עם פרשנות בצרפתית של בוב דילן, הבירדס וקרים.
אבל זה לא על הקיר, אלא על הדלת של השירותים. גם בסדר, לא?
מתאים לגמרי.
אני בעבודה, ותלוי לי על הקיר לוח לבן עם קישקושים בכל מיני צבעים.
יש לי לוח שעם עם תמונות של חברים ושלי, מראה ופוסטר של צפלין העופרת שנותן לי כוח!
אה! וכובע פיראטים של ג'ק ספארו!
אין לי קיר מרוב שתלויים דברים. אז זה בעיקר מדפי ספרים והמון תמונות ממוסגרות.
בסלון תלוי פוסטר של באטמן ואוקי קומפיוטר
מאוד טינאייג'ר אני יודעת…
קאם און, גבע אלון!
ומה על הקירות? בעיקר חלונות, מדפים עם הרבה דיסקים וספרים, והשוס הגדול של החדר – פוסטר ענק עם עטיפת סרג'נט פפר'ס לונלי הארטס קלאב באנד.
ג'ון פרושיאנטה ג'ון פרושיאנטה ו.. אההם.. ג'ון פרושיאנטה
איך אומרים אובססיה בעברית?
שתי מגבות ושתי תקוות.
הודעות מאיימות ממשרד הרישוי שהם יעקבו לי את הרשיון אם אני לא אלך לסשן חפירות על נהיגה מונעת.
רוצה מאוד רוצה!!!
על הקירות שלי יש אוסף סדקים מרהיב שאני אוהבת לצלם
אם הייתי יכולה הייתי משקה אותם שיתפצלו ויפרחו הלאה…
יו! איזה יופי!!! מתאים לי בול!
אז נתחיל מהסיפור המרגש ונמשיך בחפירות עד אור הבוקר.
הסיפור המרגש:
התגובה הזאת בכלל לא הייתה נכתבת אלמלא אמא שלי ואחותי היו טסות היום לארגנטינה. אז אכן, הן טסות לביקור בן שבועיים אצל משפחתי. ביניהם, דוד שלי שגר בארגנטינה ומהווה וואחד דמות מפתח בעיצוב הטעם המוסיקלי שלי. פריק מטורף של מוסיקה בכלל, ושל הביטלז ו"יס" בפרט. בימים היפים בהם גם אני יכולתי לטוס לארגנטינה, היינו מחליפים (בעיקר… ששש… מעתיקים) המון דיסקים, וכל פעם שהייתי מגיע לארגנטינה הוא היה מקבל את המנה שלו ממני ואני הייתי חוזר הביתה עם סטיפה לא קטנה. אז אתמול החלטתי להכין לו משלוח ולהעבירו אליו דרך אחותי ואמי, שכאמור, טסות. בין המשלוח הרבה עותקי דיסקים של אמנים שלא אנקוט בשמם…
אאאאאאאאאאאאאאאאאבבבבבבבבבבבבבבבבבלללללללללללללללללל…………………..
את העותק שלי של גבע אלון לא הרשיתי לעצמי לצרוב. ברור שלא! הרי ההערכה שלי לבחורצ'יק (שבחצי שנה האחרונה הייתי במשהו כמו 6 הופעות שלו ואני יודע לנגן משהו כמו 6 שירים שלו ובהחלט היווה השפעה על הטעם שלי בשמיעה ובכתיבה של מוסיקה) היא אדירה, ובטח ובטח שההערכה לדיסק השני, שלדעתי מוציא החוצה את כל השוונצים שעד עכשיו היו אצורים רק בהופעות החיות.
אז החלטתי ברוב נדיבותי שאמסור לו את הדיסק (המקורי!) שלי, ואקנה עוד אחד לעצמי בהזדמנות (ברור שבהופעה שלו והישר מידיו או ידי קארין. לא בחנויות המובחרות. הרבה יותר נחמד להרגיש את הקשר הישיר עם האמן בצורה זו). והזדמנות זו היא ממש נפלאה עבורי!!! לכן אני חושב שבאמת באמת מגיע לי האלבום החדש והמדהים של גבע אלון.
וחפירות עד אור הבוקר:
אמי זכתה לקבל "Cash Money" בטאוואר רקורדס – זה סוג של כרטיס שאנשים טוענים בכסף ונותנים במתנה ואז זה כמו שוברי קנייה בטאוואר. אני זכיתי לאמא כזו נפלאה שמסרה את הכרטיס הנכסף מיידית אליי, ושלשום קרעתי לו את הצורה. והאוצר הוא:
The Smiths – The Queen Is Dead
Paul McCartney – Memory Almost Full (במקור מתנה לאמי, שכ"כ אוהבת אותו)
Crosby, Stills & Nash – s/t
Fleetwood Mac – Rumours (במקור מתנה לאחותי, הגיע הזמן שתשמע קצת מוסיקה טובה)
Bjork – Vespertine
Elliott Smith – Either/Or.
ואחרי כל זה הלכתי בערב למופע של הבנות נחמה בסוזן דלל. שמעתי המון על ההייפ סביב הבנות ובטח שסביב דקלבאום (ד"א האירוח שלה בהופעה של גבע בצוללת לפני כ3 שבועות היה פשוט מדהים). הבנות כבר היו סולד אאוט כשבוע לפני ההופעה, ואני לצערי הצלחתי להשיג רק כרטיס אחד שהתפנה מביטול, ומאוד מאוד רציתי שגם אחותי הקטנה תבוא, ככה לצאת איתה איזה בילוי לפני שהיא טסה. אז למרות כל הנטיות הפסימיות שלה ("מה, אביש, ומה אם לא נשיג כרטיס? אני לא רוצה שתרגיש אותי תקועה… אני רוצה שתהנה!") אין כמו לחץ של אח גדול. הלכנו עלא באב אללה, והניג'וס שלי לחבר'ה שם במזכירות השתלם בסופו של דבר ואחותי ואני נכנסנו יחדיו להופעה הנכספת! היה מדהים- הסאונד תענוג, התאורה והמקום כיפים, אין סיגריות, ובטח שהבנות היו מקסימות. אחותי לא נתנה לי לחשוב אם אני רוצה לקנות דיסק ומיד מצאתי את עצמי עם עותק. איזה כיף לשמוע אותה מפזמת את "lies", "יה", "So Far" ושלל הלהיטים שלהן!
אפסיק כאן לפני שהכפתור "כיף לי שלוחצים עליי" יזיע למוות. אבל לא לפני שאגלה לכם מה יש לי על הקירות:
* הציור "Cycle" של הצייר הגאון זצ"ל מ.ק.אשר: http://www.mcescher.com/Gallery/switz-bmp/LW305.jpg
* פוסטר ווינטאג'י בצבעים דהויים כמו פעם של הביטלז, בתקופה שנראית לי כמו סביבות 67
* ועכשיו חדש! הפוסטר שבא במתנה עם "וולטה" של ביורק.
אז תבחר בי! גיאחה! בי!
יום נפלא לכולכם
פשששששששש
הקירות שלי צבועים בצבע ורוד עם צהוב ממש כמו מילקשייק תות בננה
ספרים, בעיקר ספרים
אחלה אמן, ולא הייתי מתנגד לעותק חינם.
על הקירות שלי?
פוסטר של "מישהו לרוץ איתו",
העטיפה המוגדלת של "אוקיי קומפיוטר",
וציור עצום של קית הרינג.
ואולי אני אזכה בדיסק הפעם?
אולי?
על הקיר שממול לדלת תלויות שתי תמונות קטנות ומרובעות של איש שעומד מול השמש והצל שהוא עושה. בימנית הוא רחוק מהשמש והצל שלו גדול יחסית, בשמאלית הוא קרוב לשמש והצל שלו קטן יחסית.
על הקיר השמאלי – ממש ליד אוסף הדיסקים שלי המתנשא אל על יש פוסטר של העטיפה של Volta של ביורק. בצד השני של הקיר יש 3 ממוסגרות של נוף שצילמתי באוסטרליה.
על הקיר השמאלי יש מראה.
על השולחן יש תמונות של שתי האחייניות המדהימות שלי, אבל זה לא על הקיר.
בכניסה – תמונה גדולה של הפוסטר של "התפוז המכני" שהושק לכבוד יציאתו המאוחרת בבריטניה, ממש כזה:
http://imagecache2.allposters.com/images/pic/MG/144192~A-Clockwork-Orange-Posters.jpg
בסלון – שלוש תמונות שחברה שלי ואני צילמנו (מאד יפות, אם יורשה לי מעט חוסר צניעות) מוגדלות.
בחדר – לקט חופשות נבחרות.
ומה אם אין לי קירות? אני גולש ברחוב בן יהודה בירושלים…
על הקיר תלוי האדם האחרון שסירב להעניק לי מתנה…
(צחוק זדוני ורעמים)
על הקיר בחדר תלוי (גם) עכביש.
בשירותים תלוי פוסטר עם מונולוג הפתיחה של "טריינספוטינג".
קולאז' של עטיפות אלבומים של להקות שאני אוהב שקיבלתי מחברים
אוי רוצה כל כך!
תמונה של בן גוריון, לידה תמונה של הרצל, מעליהן שלטים "ואהבת לרעך כמוך" ו"זכותי להביע את דעתי". מפה ישנה של העולם משנות השמונים, תמונה של ציפורים שאבא שלי צילם לפני המון המון שנים ו"הטירה מהפירנאים" של מגריט. זה מה שתלוי לי על הקירות. על הדלת של החדר תלוי פוסטר מהתערוכה של דודו גבע "פשר החיים", ועל מדפים שונים יש עוד כל מיני שטויות קטנות.
לדעתי מגיע לי דיסק רק על זה…
תמונות של ילדים משנות ה50 מרחבי העולם, הכי אני אוהב את הילדה הסורית שמחבקת עץ ואת הפרואני שמחלל (בחליל, לא בשבת, חס ושלום).
קפצתי לקטנה רק כדי לשבח את האלבום המדובר (פעם ראשונה, יוו איזו התרגשות!). ההופעות של גבע מומלצות גם הן, וביחד – שילוב מנצח.
על הקירות יש בעיקר אבק, אבל גם את הפוסטר הזה –
http://www.asofterworld.com/clean/myparents.jpg
מה-וובקומיק המופלא "עולם רך יותר". יחד עם העונג זה סיפתח משובח לסופ"ש, כל סופ"ש.
* הדיסק כבר ברשותי, סתם רציתי להשתתף בחגיגות
מממ… קירות חשופים… מבטיח לתלות את העטיפה של גבע..
פוסטר של סרג'נט פפר…
על הקירות: ארבע תמונות של קית הרינג וגלויה מצוירת של חתול.
ושני חלונות עם הרבה מאד נוף.
חתיכת פלסטיק מחוררת שאבא שלי מצא במפעל לפסטיק
על הקיר שלי תלויים, אחד ליד השני, פוסטר של ג'ון קליז בפוזה אופיינית מהמערכון The ministry of silly walks ולידו איקונה נוצרית של ג'ון הקדוש שקניתי בותיקן. הם דווקא מסתדרים לא רע…
פוסטר של וונדרוומן שאני בדרך להפטר ממנו ופוסטר ע-נ-ק של the eraser
שבעקבות תושייה רבה קיבלתי אותו מחנות צליל בכפר סבא מתנה!(:
אני לא יודעת מזה בגבע אלון שכל פעם שאני שומעת אותו בגלגל"צ (לפעמים כשמשהו קורה והם שוכחים את הפלייליסט) או ב 88FM (הנהדרים) אני רוצה לרקוד איתו ריקוד חושני.. יש בו משהו כל כך נעים וחמים שזה עושה לי fluffyfuzzyyummy בבטן. אבל, אני עצלנית לא קטנה ולא קניתי עדיין אלבומים למרות שאני נהנת לשמוע אותו ולמרות שנהנתי לשמוע את הפליינג בייבי. מה לעשות.. לקבל דיסק מגיא 🙂
על הקירות (צריכה ללכת לבדוק=זיכרון פיכסה) …. חריטה נהדרת בעץ של פרצוף דרמטי (ומדכא כמו שלא מעט אמרו לי אבל אני לא רואה את זה) שמזכיר לי תמיד את הציורים שסבא אהרון ז"ל היה מצייר. בנוסף יש גלויה של קני מסאוט' פארק כמלאך (סוף סוף נותנים לו למות), ציור שחברה שלי ציירה אותי מתעופפת על עלה גדול ועוד כל מיני שטויות. טוב האמת שזה לא שטויות אלה נראה לי שזה יותר מידי פרטים לפזר ואנחנו עוד לא בסקונד בייס!.. פעם הבאה.
אני רוצה! אני רוצה!
על הקירות שלי לא תלוי כלום, כי יש לי המון המון חלונות וזה יותר טוב מתמונות.
על הקיר במשרד, שבו אין חלונות, תלויה מדבקה שכתוב עליה "חלון".
שועל מפוחלץ עם קסדה ויקינגית ושעון מעורר טבול בפורמלין.
כבר חילקו את הדיסק או שאפשר עדיין לקבל?
כי אני רוצה מאוד!
ועל הקירות אין כלום כרגע(:
גם אני רוצה.
וואו, לכמה אנשים כאן יש את הפוסטר של אוקיי קומפיוטר!!!
אולי גמני אזכה? אני אף פעם לא זוכה בכלום….
על הקיר מראה וממול שעון שאחותי עשתה בלי סוללה בפנים (כי התקתוק מפריע לי לישון). וכבר ארבע שנים שאני מתכננת להגדיל ולמסגר את התמונות מהטיול הגדול… ועדיין לא עשיתי את זה, אולי בדירה הבאה (בקרוב…)
גבע who?
מה תלוי לי על הקיר? לא הפוסטר של אוקיי-קומפיוטר, למרות שהייתי מת שיהיה לי. טוב, עכשיו אני חייב להשיג.
i can tell you that there lots of advertisments for stuff in Budapest in the hostel i'm staying in now 🙂
כלום לא תלוי לי על הקירות. מה שכן, על זגוגית אחד החלונות יש פוסטר ישן שקיבלתי לגיוס לפני מיליון שנה, של "סימנים של חולשה". לידו יש פרסומת למשקה האלים המיתולוגי, הלא הוא קינלי, שמצאתי באיזה רחוב בפסטיבל ערד 1993. עוד אסופה מהפסטיבל של שנה לפני כן – פתקית הצבעה של "ים", מפלגת חוק הטבע מבחירות 1992. היה בפסטיבל איחוד של גזוז במסגרת הופעת סנדרסון חגיגית, ובשיר הגלשן נשמע פיצוץ ומאות פתקים שכאלו התעופפו אל הקהל. אין לי מושג למה שמרתי ותליתי את זה, מין צירוף נסיבות טפשי שכזה. מדי כמה חודשים אני במקרה משירה מבט לכיוון ומאוד מופתעת מקיומה של הפתקית הזו.
דיסק!
על הקירות שלי תלויים הציורים שלי, בעיקר 🙂
וציור שצייר לי ידיד, ציור שצייר דוד שלי והתמונה של הילד הבוכה
ומשהו שהביאו לי כסיימתי צבא ו..ירח עם כוכבים ו..
וציור שאחותי ציירה ותמונה של שקיעה ..
ואפשר לומר – הרבה דברים…
אני תלוי לי על הקירות
תמונה של שילה; תמונה של קלימט; פוסטר של מוזיאון ואן-גוך בהולנד, עם קלוז-אפ על פאן-חוך; גלויות עם תמונות של פרויד; גלויות פרסומות ישנות; סטיקר עם הלוגו של בום-פם; שרשרת הודית עם ציפורים ופעמון; שרשרת חרוזים לא הודית עם ציפורים ובלי פעמון.
מצחיק ששאלת דווקא את זה: כי בימים האחרונים אני בהחלט שוקלת לנסות להשיג פוסטר ממוסגר של התמונה שיש בצד האחורי של five leaves left (דרייק), זאת עם איש העסקים הרץ כל עוד רוחו בו ודרייק שנשען בשלווה על קיר. תמונה מדהימה.
אני רוצה את הדיסק, לא יצא לי לשמוע גבע אלון ושמעתי שהוא מאוד מעניין!!!
(אפשר פוסטר של אוקיי קומפיוטר במקום דיסק?)
תמונות שצילמתי, בעיקר של חיות. סוריקטה מהורהרת, לביאה אוכלת זברה בספארי ברמת גן! אריה ים משתובב ועוד כל מיני
נייר זכוכית, כבשים בלי מספר, עוף ובקר.
ציורים שלי כמובן מכל מיני שנים ואני מאד אשמח לדיסק :((()))))
תמונה שקניתי בשוק של טירה. המוכר נשבע לי שהיא יחידה במינה, ושהוא קנה אותה גם לעצמו…
אני רוצה!!!
על הקירות שלי יש פוסטר של הומר,כרזה של "מציצים",שלוש תמומות קטנות של הנדריקס,ג'ופלין,וביטלס מנחלת בנימין,ציור של פיקאסו,של ואן גוך,כרזות צרפתיות מפריז וציור שסבתא שלי ציירה.
זהו.
אני חושב שהסיבה הטובה ביותר שמגיע לי לקבל את הדיסק של אלון זה שלא קיבלתי בשבוע שעבר את הדיסק של נעם רותם (וחוץ מזה- אני רוצה אותו 🙂 ).
שבת שלום לכולם!
שאיפה.
והפעם וידוי: נונקונפורמיסטית שכמותי, בעידן האינדיבידואליזם המשווע לליטופי בעורף, כל פיסת אוף-וויט בחדרי הכמל מלאה בסטילס תוצרת אחרים. לפני עידן הצבא, והעידנים שזה הביא אחריו, פיתחתי פטיש חדש.
בעוד שהפטיש עליו שמרתי לאורך שנים היה קיראת ספרים מתחילתם עד סופם, גם כאשר אלו גרמו לי למריטת שיערות מסיבית מהברכיים. לא היה מדובר ביצר סאדו-מזוכיסטי כי אם בתחושת חוסר כבוד למחבר. לא כתבתי מעולם (למגירה, בכל אופן) וגם כאשר מוסד הלטורה מאד קרץ לי – לא יכולתי לדמיין שאזנח כתב יד לאנחות ולו רק בגלל המחשבה שמישהו הקדיש את חייו לצורך העניין, והדפים הצהובים האלה שאגר בתיק הצד שלו למקרה שייתקל באהבת חייו ברכבת וייתן לה לקרואם במבט של "תוציאי הכל, תקרעי לי את הקרביים, אני כאן רק כדי שתרקי במלוא הלוע על מה שאני כותב כבר שנים כדי לדעת שאת העזר שנגדי. כאן ועכשיו". אני מרגישה תחושת הזדהות עם הצורך שיבקרו אותי, ולא מפסיקה לקרוא גם כשמשמים. כי אולי מחכה פואנטה מעבר לפינה. כי גם חליל המרזבים של מיאובסקי הוא הקשה האיכותי של הלחם. ובכלל, יש שורות תחתונות שקופצות לך רק שנים אחרי שסגרת את הכרירכה בברכת "ברוך שפטרנו".
אחרי ההקדמה הקצרה – רוצה לאמר, בהתאם לפטיש החדש, עיטרתי את כל החלקים העירומים (99 אחוז מהם) בצילומים. תרתי גלריה אחר גלריה קיברנטית ווירטואלית, ובסגפנות אין קץ פיללתי עבור כל צלם – תן לי את האישור להדפסים מעבודותיך. הצורך: פרטי. המיקום: הקירות שלי. הנימוק: אני רוצה השראה. תן לי! תן לי!. מאז, אני מתעוררת בכל בוקר, רגע לפני היקיצה הטבעית כשמאות פרוטרטים מביטים לי על החזה החשוף ועל תחתוני הסבתא. פיתחתי יכולת להתמודד עם אינטימיות. פרויקט סיום של צלמת שצילמה עיניים מוצללות של נשים מוכות, שדיים חשופים במערות בשטחים, מעצבים גרפיים שאת גחמותיהם תליתי מעל הראש, שיראו ויראו. כל אלו ממלאים את הקירות שלי. אני מתקשה לשמור על בני זוג, כי תחושת קלאסטרופוביה מלווה את המתעוררים תדירות בחדרי. אבל הבדידות קצה. וזה נעים. גבע אלון יצטרף יצטרף בשמחה לחבורת המביטים באפילה שהקמתי, וכתבי היד עתירים פתקיות צהובות של "אל תתייאשי, משהו שדומה לגרוסמן בעמוד הבא!". הוא יספק את הפסקול.
נשיפה.
על קירות בצבע סגול מזעזע תלוי לי פוסטר ממוסגר של הסרט באפלו 66 בכיכובם של ויסנט גאלו וכריסטינה ריצ'י.
אם היה עוד מקום היו מצטרפים אליו גם פוסטרים של ביג לבובסקי ופחד ותיעוב בלאס וגאס.
MC escher ממש כוכב פה. גמלי יש פוסטר שלו על הקיר.
אולי הפעם אני ?
זה מה שיש לי על הקיר, פחות או יותר.
http://img267.imageshack.us/img267/9428/285retbs3.jpg
באמת (:
שווה לנסות, לא?
על הקיר כרגע יש יתוש ענקי שבגלל העצלנות שלי ירצח אותי הלילה.
אממ.. אני מקווה שזה לא מאוחר מידיי להשאיר הודעה, נו מילא…
בכל מקרה לי תלוי על הקיר פוסטר של זפלין, עוד מיימי נעוריי השמחים (לא, חס ושלום, שהם חלפו, או משהו כזה)
יאפ. אני גם רוצה דיסק מתנה.
תודה מראש.
הו הו הו, גם אני רוצה! והייתי כל כך טובה השבוע.
יש לי יומולדת בעוד 3 ימים, כך שזו יכולה להיות מתנה נפלאה.
על הקירות שלי, ובכן…. פוסטר של absolutely fabulous (בו פטסי ואדינה מעשנות ושותות כמובן); פוסטר של ריטה הייוורת' ב"גילדה"; לוח שנה של "מופע האימים של רוקי" ועוד מגוון תמונות של בטי דיוויס וג'ואן קרופורד.
גילוי: אני הומו.
על הקיר התמונה הנפלאה של אלבומי פינק פלויד מצויירים על גבן של נשים, ועוד על קנווס.
ואיך אפשר בלי תמונה על אלכוהול: life is full of difficult decisions ו70 בקבוקי בירה מאחור. דווקא גולדסטאר חסר שם :/
אני ממש אשמח לדיסק של גבע אלון!
ויש לי גם סיבה- אני לא מורידה מוזיקה עברית באי-מיול. (אפילו אם השירים באנגלית…)
למה לא קיבלתי על כך הודעה במיל?
🙁