הזוכים בדיסק המעולה של Portishead הם שני המגיבים הכה-מאושרים לירון ועידן! בדקו את המייל שלכם! כל השאר: אוף.

1. איזה כיף שהגיע יום העצמאות. לא שהחג היה כזה נפלא, למעשה עבורי הוא כמעט היה "יום העצמאות העצוב ביותר בעולם", כשירו היפהפה של יוסי בבליקי (אגב, מישהו מכם היה בהופעת יומעצמאות של פונץ' בבאר שבע? איך היה?). אבל בעזרת חברים טובים, אהבה, עוגיות שוקולד צ'יפס וכלבה אחת ענקית שחושבת שהיא גורה, בסוף הכל הסתדר. לפחות, חשבתי לעצמי בדרך הביתה, לא נצטרך לשמוע יותר את המספר הזה, 60, שיצא כבר מכל החורים (כמה חורים? לא! חמישים ותשע, שמעתם!). הייתי ממש ממש קרוב להניח פה את "סוויטת יום העצמאות" של בבליקי, המצוטטת לעיל, אבל בסוף אמרתי למה, למה להזכיר לכולם שבעצם יותר עצוב מאשר שמח פה, למה לקלקל יום אחד של שמחה ובשר צלוי? הנה שיר שעושה נעים, אבל עדיין דוקר קצת בפנים, כמו יום העצמאות בעיניי. אפשר לומר ש-"Independence day" הוא שיר אופטימי נדיר למדי של אליוט סמית', זמר נפלא שתמיד תענוג לפתוח איתו עונג שבועי. אבל יבואו אליוטיסטים אחרים ויטענו שפשוט פירשתי את השיר לא נכון. כמו ביומעצמאות שלנו, גם בעניין השיר הזה אני מעדיף, ולו ליום אחד, לראות את הצד החיובי. מכירים עוד שירי יומעצמאות? [מפ3]



2. ג'יזס, זה בא בהפתעה כמעט מוחלטת: רק בשבוע שעבר סגרתי את העונג עם שיר של The Breeders, אחת הלהקות האהובות עליי ובית מדרשה הנפלא של המלכה קים דיל, והנה מודיעים לי מגיעים לשתי הופעות בזאפה בת"א ב-21 וב-22 באוגוסט! ולמה להודעה הכה-משמחת-עד-כדי-ריקוד-במקום לא מצורף לינק? כי Alive, חברת ההפקות שמביאה את הברידרס, נתנו את הידיעה כסקופ לידיעות אחרונות, שבתבונתם כי רבה קברו את האייטם בעמ' 13 של "7 לילות", בפינה בצד, בפסקה האחרונה. אכן, ככה ראוי לפרסם הופעה אדירה שכזו. כך או כך, כישלונות עיתונאים בצד, זו הבשורה הכי משמחת ששמעתי השבוע! קים דיל בארץ!!! לשם התנעת מנועי השמחה, הנה "Divine Hammer"! [אין אייטם]
3. זה סופי, טרנט רזנור הוא האיש הכי מגניב במוזיקה כיום. ביום שני ב-11 בבוקר הוא פשוט הוציא אלבום חדש לגמרי של NIN בחינם לגמרי. בחינם. לגמרי. בפורמטיפ נפלאים לבחירתכם (mp3, קבצי לוסלס של m4a או flac ואפילו wave בקידוד 24 ביט על 96 קה"צ – יותר גבוה מדחיסה של דיסק!!!), כולל עטיפה מלאה ויפהפיה ב-PDF. חינם, לגמרי, ובהתראה של 0 דקות (הוא רמז שמשהו יקרה, אבל לא הודיע על אלבום חדש. רדיוהד הוציאו אלבום בהתראה של 10 ימים, הרקונטורז בהתראה של שבוע. כדי לנצח את NIN צריך עכשיו קודם להוציא את האלבום ואז להודיע). ותחת רישיון Creative Commons. אני כותב את האייטם הזה ביום שני ב-11:12 ועדיין לא לגמרי נושם כמו שצריך. תתחדשו, חברים. המוזיקה באה אליכם (ריליס פיזי בדיסק ותקליט ביולי). עד שתספיקו להוריד את הכל, הנה הקטע האהוב עליי כרגע מהאלבום החדש, "The four of us are dying". [אנגלית, פורמטים, חינם]
4. במזל טוב ובשעה טובה יש לנו לייבל ישראלי חדש ועצמאי, Lonely Boy Records שמו! ללייבלון הצעיר, מיסודם של רועי פוברצ'יק ונדב מדמון, יש כבר בלוג שבו הם מתעדים את פעילותם, ובקרוב ייצא אצלם אלבום הבכורה של עומר לשם, ומדי יום עד יציאת האלבום יעלה בערוץ היוטיוב של הלייבל קטע קצר חדש שייתן עוד מידע על האלבום. "הלייבל הוקם במטרה לקדם מוזיקה שלדעתנו היא טובה ואיכותית", אומרים רועי ונדב, "מוזיקה שאנחנו באמת אוהבים. המטרה היא לאפשר למאזינים להיות חלק כמה שיותר שותף ואקטיבי בעבודה של הלייבל, ובכללי, לנהל דיאלוג כמה שיותר פורה עם אוהבי מוזיקה וביחד לבסס תו תקן של חוויה אמיתית ואיכות". לי זה נשמע שווה, ומהיכרות קצרה עם רועי אפשר לראות בעיניים שלו שהוא מאמין לגמרי במטרה המצוינת הזו. שיהיה בהצלחה, וזה הזמן גם להוסיף את הבלוג של לונלי בוי לרסס ולהתעדכן בכל מה שקורה שם. [עברית, חלל, טיוב]
5. [תודה לדייב] תשכחו מ-CD Connection (להלן: CC), חנות הדיסקים הנהדרת שהמלצתי עליה כאן בעבר. בעצם, אל תשכחו ממנה, אבל הכירו גם את SysQs. אמנם יש לה שם אנטי-ידידותי להפחיד, אבל למעשה זו חנות זולה עד כדי צחוק משוחרר של הנאה. אין שם את המבחר העצום של CD Connection, והיו כמה דברים שמצאתי ב-CC אבל לא ב-SysQs, אבל אלה שכן מצאתי – וואו! לשם השוואה, האלבום האחרון של הנשיונל עולה באמאזון 8.99$ (מחיר לא רע לכשעצמו), ב-CC הוא עולה 8.33$, אבל ב-SysQs הוא עולה… 3.42$. זה לא צחוק. החדש של הנשיונל, יד ראשונה, ב-12 ש"ח. החדש של פורטיסהד יעלה לכם 22 ש"ח, וכמוהו גם החדש של MGMT. דייב רכש שם את החדשים של We are scientists ו-Vampire Weekend, ויחד עם המשלוח כל הסיפור עלה לו כ-70 ש"ח. יש שם גם DVD וספרים וכדומה, אבל נראה שהמחירים שלהם לא שונים מהותית ממקומות אחרים. אפשר גם לשלם בפייפאל, והמשלוחים מגיעים תוך כשבוע וחצי. דייב רק מזהיר שצריך לשלם על כל דיסק משלוח נפרד, ושמחירי המשלוחים משתנים בהתאם להזמנה, שזה מריח לא טוב. חוץ מזה? אגדה. [אנגלית]
6. אחי רז, שברזומה המרשים שלו אפשר למצוא בין השאר את השרת העיוור, חוקנ'רול, NRG ואחרים, חונך בלוג מוזיקה חדש שעוסק בשני דברים שקרובים ללבו: שירים וממשקים. הוא לא יודע, כנראמה, שאומרים מנשקים. להתחדש! [עברית, מפ3]
7. שורה בציבור הגניב אתכם? בואו לקבוצה בפליקר, והוסיפו את תמונותיכם (או ראו את האחרות!). אם הזמנתי אתכם השבוע בפליקר לקבוצה חדשה, שימו לב: טעיתי כמו אהבל ושכחתי ששגיא ומור פתחו קבוצה כזו כבר מזמן (להגנתי ייאמר שגם הם שכחו), אז אנא השקיעו דקה ועברו מהקבוצה המוטעית לזו, ועמכם השמיכה. [פליקר]




לא אכפת לי איך היא תתלבש, העיקר שתבוא (cc)

8. אז פתאום יש סימן שאלה גדול על הופעתה של ביורק בארץ, וזה לא מפתיע מכל הסיבות שמציינים המגיבים: המחיר יקר (350 ש"ח לכרטיס), המיקום עדיין לא נקבע ופורסם, הפרסום להופעה היה דליל במיוחד ורבאק, יש עוד חודשיים וחצי. בנוסף, גם התיאוריה החשדנית נשמעת הגיונית כשמדובר באמן ההצהרות והביטולים שוקי וייס: האם הוא פרסם מראש שתי הופעות גדולות וצמודות כדי להרתיע מפיקים אחרים מהרמת הופעות גדולות בסמיכות לתאריכי האירוע, ובעצם תכנן מראש לבטל אחת מהן? לא אופתע. כרגע אפשר רק לנחש ואת ההצהרה על הביטול האפשרי, כמו כל דבר שיוצא ממשרד יחסי הציבור של וייס, אני לוקח בעירבון מוגבל מאוד. יעל רגב אומרת: "על עצמי אני יכולה להעיד שפשוט אין לי סיבה טובה לרכוש כרטיס ברגע זה להופעה שמתרחשת אי שם בסוף יולי. בנוסף, אני רואה בעלות הכרטיס להופעה במשרד כרטיסים כהצעת מחיר ראשונית בלבד, במיוחד כשמדובר בפאקינג 350 ש"ח. תמיד יש הנחות עם כוכבים של ישראכרד, מעויינים של ויזה ופלנטות של דיינרס, מבצעים לפנסיונרים של צה"ל, ארגון המורים, תושבי ירוחם או השד יודע מה. אם המפיקים מעוניינים להגביר את קצב המכירות, יואילו נא להתחיל לפרסם מבצעים שכאלו כפי שעשו בהופעות עבר". [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

כן, האלבום החדש של פורטיסהד מדהים לגמרי וכן, יש לי כאן עותקים בשבילכם. חג שמח!

Portishead – Plastic
[audio:https://haoneg.com/temps/05-Plastic.mp3]
"בלוז פוסט-מודרני" – Paste Magazine
"האלבום הכי מהמם, קשה ונשגב של פורטיסהד עד היום" – Uncut
"מסתורין בוער בלבה של פורטיסהד. Third מציע מוזיקה מקורית בצורה מוחלטת ומבהילה" – All music guide
"בכל פעם שאני מאזין לאלבום, אני מאבד ריכוז בכל מה שאני עסוק בו באותו הרגע. המצח שלי מתקמט, אוירה קודרת אופפת אותי ועוד לפני שמסתיימת הרצועה הראשונה, אני נכלא בתוך האלבום. שבוי שלו למשך השעה הקרובה בה אתבוסס בתחושות של דאגה, ייסורים, אובדן ולפעמים תקווה. כל רצועה היא קליימקס בסרט מתח אפל על החיים" – Monocrave
"יש מידה מסוימת של הטעיית הציבור בשימוש בשמה של הלהקה שכל כך מזוהה עם הצליל הרך לאלבום האפל והטורדני הזה. אני מניח שחלק ממעריצי הלהקה מרגישים קצת כמו מעריצי טרנטינו שנקלעו להקרנה של "הוסטל" בעקבות הפרסומים המטעים בציפיה לדיאלוגים שנונים ואלימות משועשעת וקיבלו קידוחים לגלגל העין. Third הוא אלבום נפלא בכל קנה מידה. מדובר בלא פחות מנס מוזיקלי" – טאפאס וטאפאס
"יצירת אמנות שלמה שצריך להשקיע את עצמך בתוכה, להקשיב לה מההתחלה ועד הסוף" – Popmatters
"Whenever I hear Portishead, I feel like I'm trapped in an evil funhouse" – ג'ים ג'יימס, My morning jacket
"פורטיסהד הצליחו לעשות שוב מה שכמעט כל להקה אחרת לא מצליחה אפילו פעם אחת – ליצור תקליט של מוזיקה מרגשת שלא נשמע כמו שום דבר אחר שהיה לפניו" – נדב רביד

Portishead – The rip
[audio:https://haoneg.com/temps/04-The%20Rip.mp3]

מדהים שהצלחתי למצוא כל כך הרבה ציטוטים מכל כך הרבה ביקורות, כשחצי מהכותבים הודו שהאלבום החדש של פורטיסהד פשוט הפיל עליהם אלם. גם עליי. בהתחלה לא אהבתי אותו, לא הבנתי אותו. הוא היה לי קשה מדי, נשמע לי לא אפוי, מקולקל. נלחמתי בו, וכמו ים סוער הוא נשבר שוב ושוב על שובר הגלים הגבוה שנקרא הציפיות שלי, ואני נשארתי יבש. אבל בסוף החומות נכנעו, וכשהאלבום הזה סוף סוף שטף אותי והטביע אותי בסערה התובענית שלו, גיליתי שאני לא יכול להגדיר את זה. שאני לא מצליח לכתוב על האלבום הזה. הוא כזה: מכה אלם.

בסופו של דבר הצלחתי, ומאז זרם המילים לא נפסק. אני יכול לכתוב על האלבום הזה במשך חודש שלם, ולכן גם הרגשתי צורך עז לגנוב הר משפטים נפלאים שחמישים אנשים אחרים כתבו עליו לאחרונה והיו נכונים וצלולים כל כך, כל אחד מהם. כי יש הרבה מאוד מה לומר על האלבום הזה.

בין השאר, האלבום הזה מגדיר את ההבדל בין אפלולי לאפל באמת. עד עכשיו פורטיסהד שיחקה באפלוליות, עשתה את עצמה, השתמשה בחושך כמו בפילם נואר כדי ליצור קונטרסט חד, כדי להבהיר בעזרתו את האור, כדי לזגזג ביניהם. עכשיו הם הורידו את כל המסכות ונתנו לאפלה הפנימית שלהם דרור. האלבום שיצא הוא קשה, מכאיב וחשוף כמו ליפול עירום על סלעים יבשים. כמו הרבה חוויות טראומטיות יש בו גם משהו מזכך, מתגמל, מעורר, יפהפה, מפחיד, מעורר השראה וענווה. הוא אלבום גדול באמת, וכמו רבים כאלה לוקח זמן להגיע אליו, כי הוא תובע מהמאזין משהו (את נשמתו מוההאהאהאהא! לא, הגזמתי קצת עם האופל). הוא תובע ממנו להקשיב בריכוז, לשבור מוסכמות שהתקבעו לנו בראש על מוזיקה ואסתטיקה ומבנה וצליל, להיות מעורבים. הוא תובע מאתנו לוותר ללא תנאי על כל הציפיות שלנו מפורטיסהד, להרפות לנצח מאהבתנו לאלבומיהם הקודמים ולסאונד הקודם והמרוכך שלהם. Once you go Third, you can't go back.
טוב, אפשר. אבל זה לא באמת יישמע אותו הדבר.

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר על לאיזה אלבום חיכיתם/תחכו/אתם מחכים הכי הרבה זמן [לא כולל Chinese Democracy!], אפשר גם להמציא). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה לבועז מהליקון!
[שם הזוכים יפורסם ב"עונג שבת" של יום שישי]

לא זכיתם? לא נורא! רכשו לעצמכם עותק של Third במוזיקה נטו (65 ש"ח), CD connection (42 ש"ח) או, אם אתם משוגעים באמת, מארז מהודר עם ויניל כפול וקבצי מפ3 ומלא בונוסים (270 ש"ח).

לפני הכל:
1. מזל טוב ואריכות שנים ופין לחברי הטוב והג'ינג'י תֹם שי, מי ייתן והאל הטוב זאוס יעניק לו שנים רבות של שמחה ועליצות!
2. ראיתם שהחיינו מחדש את שורה בציבור, נכון?
3. הזוכים בהגרלת הדיסק החדש של המונוטוניקס הם: עידן גל, א' נדב, ויפתח. תתחדשו ובדקו מייל!

1. כשנתקלנו לראשונה בצמד המוזר והשאפתני Dan Le Sac VS Scroobius Pip, היה זה בסינגל השנון והמבריק שלהם "Thou shall always kill", שהטיף להצלת המוזיקה והאמנות מיתר-הייפ, יתר-מיסחור, יתר-גנריפיקציה ויתר-ניצול. כבר אז היה ברור שיש כאן ליריקיסט מבריק, נבון ומפוכח עם אג'נדה ברורה. עכשיו יוצא האלבום המלא שלהם, Angles, ומרחיב את האג'נדה הזו ל-12 שירי אלקטרו והיפ הופ נהדרים ומוכיח שלא מדובר בסוסון של תכסיס אחד. כמו בכל אלבום כמעט, גם כאן יש שירים טובים יותר וטובים פחות, אבל הפנינה הנוצצת ביותר היא ללא כל ספק "Letter from God to Man", עוד שיר שבוחן מחדש את הקשר שלנו עם דת ועם אלוהים ואת הנטייה שלנו לנכס אותם לצרכינו, רק שהשיר הזה עושה גם שימוש מבריק, ולקראת סופו מפעים, בשיר "Planet Telex" שפותח את The Bends של רדיוהד. שיר השבוע המוחלט בהחלט מההאזנה הראשונה, וגם בהאזנה השלושים. [מפ3]



2. מדי יום עד יום העצמאות יפנק הלייבל הישראלי המצוין The Basement באלבום אחר מהקטלוג שלו של פאקט רקורדס להורדה חינמית לחלוטין. ככה זה עצמאות, משתחררים. בין האלבומים ניתן למצוא את הדיסקורגפיה המלאה של הרכב האלקטרוניקה המוערך טפט, שני אלבומיו הראשונים של סגול 59, אחת שתיים כזה, סאבסוניק ועוד. איזו יוזמה נפלאה, ואיזה פינוק מוזיקלי אמיתי. [עברית, זיפ, מפ3]
3. ואיזה יופי! לכבוד יום הקומיקס החינמי הבינלאומי, הנה חדשה משמחת במיוחד: האוזן השלישית פותחים לייבל קומיקס! או במילים פשוטות: הוצאה לאור של קומיקס. איזה יופי! תמיד אפשר לסמוך על האוזן שיובילו את התרבות הפופולרית העכשווית, וזה מגניב לגמרי. הם טוענים גם שהם הוצאת הקומיקס "הצעירה והיחידה מסוגה בארץ", אם כי לא ברור לי מהו סוגה, ויש עוד הוצאות קומיקס בארץ. כך או כך זה מבורך, ובאתר אפשר להתרשם מארבעה קומיקסים קצרים של מרב סלומון, גלעד סליקטר, גיא מורד ואביב איצקוביץ'. הידד! [עברית, PDF]



4. אח, כמה שהתחמם לבי למראה הכתבה הקטנה והחמודה הזו על נמר לוי (שם אמיתי!), שנעץ את שיניו המטאפוריות בפטיפון אודיופילי מטורף בשווי 40 אלף ש"ח, והוא גם מסביר בדיוק למה, בלי להתנצל אלא פשוט מהלב שזורם בו ויניל נוזלי. לגזור ולשמור. [עברית, וידאו]
5. עד יום שלישי הקרוב תוכלו להוריד את "Violet Hill", הסינגל החדש של קולדפליי, בצורה חוקית וחינמית לחלוטין מאתר הבית שלהם. אחרי ההאזנה מוכיחה קולדפליי שהיא בהחלט מכוונת להיות U2 הבאה: בעקבות ההצלחה האמריקאית, גם היא שוכחת את שורשיה ומנסה לעשות מוזיקה אמריקאית במובהק. ואפילו לא טובה במיוחד. זה שיר בינוני למדי. [מפ3 אחרי הרשמת מייל]

קרא/י את המשך הפוסט

Monotonix, הלהקה הישראלית הכי פרועה בעולם, מוציאה EP חדש בחו"ל וגם אצלנו, ולכם מחכים כמה עותקים. רוצים? קראו עוד!

(מומלץ להציץ בגירסה הגדולה פה)

בעונג האחרון כבר הצהרתי ברבים שלדעתי, Monotonix עומדים לכבוש את ארה"ב בסערה. למעשה, קצת רימיתי – הם עושים את זה כבר עכשיו. באמצעו של סיבוב הופעות ממושך, מפרך ומטורף בארה"ב, שכולל הופעה אנרגטית ופרועה מדי יום, מוצאים שלישיית המונוטוניקס (יונתן גת על גיטרה ואפרו, חגי פרשטמן על תופים ושפם, עמי שלו על מיקרופון, שפם ושיער חזה גברי) זמן להוציא EP ראשון בארץ הרוקנ'רול. Body language, שכולל שישה שירי רוקנ'רול רזים לפרצוף, יוצא בלייבל האינדי המצוין Drag City, שאחראי גם לאלבומים של ג'ואנה ניוסם, סמוג, בוני פרינס בילי, ברודקאסט, Espers, Papa M ורבים אחרים. כבוד! בארץ הוא יצא בו זמנית דרך Earsay של האוזן השלישית.

"סיר לוהט של זיעה ודיסטורשן", כפי שהכתיר אותם בן שלו מ"הארץ", היא הגדרה מצוינת להופעות שלהם: חגיגה ניהיליסטית פרועה של שבירת כל המחיצות בין אמן לקהל, בין הופעת רוק למופע תיאטרון, בין כל מה שהכרנו בהופעות רוק לכל מה שיכול לקרות בהן. המונוטוניקס לא מאמינים בבמה, הם מאמינים בקהל ומופיעים בתוכו: התופים זזים ממקום למקום תוך כדי הופעה, עמי שלו נתלה מהתקרה, מטפס על אנשים, עומד על התופים, חברי להקה מורמים על כפיים שמחזיקות את תוף הבאס (מישהו מלמל 'גוגול בורדלו' מתחת לשפם?), הסנר בורח לפרשטמן מתחת לידיים, חברי קהל אקראיים מתופפים על המצילות או מודבקים לחברי להקה – ההופעה חייבת להימשך. אם לא הייתם בהופעה עדיין, מספיק רק לראות כמה עדויות ביוטיוב כדי להבין כמה מטורפות ההופעות האלה. איך כתב אחד המשתמשים ביוטיוב? "Imagine a combination of Black Sabbath, Iron Butterfly, and Borat- and you're getting close."

אבל איך מעבירים אנרגיות, פראות וספונטניות כזו לדיסק, להקלטה שככל שמקשיבים לה יותר כך הספונטניות והראשוניות שבה הולכות ונעלמות?
ככה:
Summers & Autumns [הורדה]
[audio:https://haoneg.com/earsay/02_Summers_and_Autumns(2).mp3]
Body Language
[audio:https://haoneg.com/earsay/03_Body_Language(2).mp3]
"הגרסאות החדשות יותר משוחררות, יותר אנרגטיות, אפשר לשמוע את הזיעה", אומר יונתן גת בראיון ל"הארץ". וזיעה היא מרכיב בסיסי ברוקנ'רול.

ביום שישי הזה הם מגיעים להופעה מטורפת אחת בלבד בברזילי לפני שהם חוזרים לארה"ב. זה יקרה בשעה 21:00 ("בטח יתחיל באחת עשרה", מוסיפה אשת הקשר האלמונית שלנו), יעלה 40 ש"ח ותחמם להקת אכזבות'. לצערי לא אוכל להגיע אבל גאד דמט, תדווחו איך היה!

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר על ההופעה הכי מטורפת שראיתם. אם לא ראיתם, אפשר להמציא!). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה ל-Earsay!
[שם הזוכים יפורסם ב"עונג שבת" של יום שישי]

נ.ב. ווא-ווא, חכו שתראו מה הדיסק הבא שאחלק פה… ~מחכך ידיים בהנאה~

"You are the only thing in any room you're ever in"
-Elbow, "Starlings"

החדר שלי נמצא בכאוס תמידי וכצפוי, היחיד שמרוצה מזה הוא אני. מלבד ההיגיון הפנימי שרק אני מוצא בבלגן הזה, הוא מזמן לי מדי פעם הפתעות נשכחות ממעמקי העבר והערימות. וכך מצאתי לא מזמן, מתחת לאיזו חוברת שנחה על הרצפה יותר מדי זמן, חבילת פתקאות צהובות עם פס נדבק, מה שאנחנו אוהבים לכנות פוֹסטיט (או המהדרין: פוסטעיט). במקביל, מהצצה בנתונים הסטטיסטיים שמספקים לי גוגל על התנועה באתר גיליתי שמספר האנשים שגולשים בעונג עלה בצורה מפחידה בשנה וחצי האחרונות. זה נהדר, כמובן, אבל אז פתאום הבנתי: יכול להיות שכל האנשים האלה בכלל לא מכירים את פרויקט שורה בציבור.

"Oh when you talk about sex you don't talk about love, it's like saying the pigeons are nicer than doves, it's a lie"
-Tender Forever, "Pigeons vs. doves"

פרויקט שורה בציבור, שירד למחתרת אי שם בנובמבר 2006 ועכשיו מרים שוב את ראשו בזכות המקריות שמזמן בלגן חדרי, הוא יוזמה נהדרת שהציע קורא העונג הוותיק מוסה ג'י ממקום מושבו בניו יורק, והרעיון פשוט עד כדי צחקוק:

א. בוחרים שורות יפות/מעניינות/מגניבות/מטרידות משירים שאתם אוהבים (לא משנה באיזו שפה).
ב. רושמים אותן על פתקית צהובה כזו שנדבקת בקלות (אפשר גם בכל צבע אחר), אפשר גם להוסיף את כתובת האימייל שלכם, אם בא לכם לקחת צ’אנס ולקבל פידבק (לא סביר שתקבלו, אבל תמיד יש סיכוי).
ג. מדביקים במרחב הציבורי. מה זה המרחב הציבורי? רחוב, עמודי חשמל, אוטובוסים, תאי שירותים ציבוריים, כיתות, דלתות (לא של בתי מגורים!), קירות, עצים – כל מקום בו אנשים אחרים יוכלו להיתקל בפתק באקראי.
ד. יש לכם מצלמה דיגיטלית? צלמו את הפתקים שלכם מודבקים בסביבתם החדשה, ושלחו אליי! אשמח לפרסם את התמונות כאן באתר, ו/או בעמוד הפליקר שלי, ו/או בעמוד הפליקר שלכם!

"Life being what it is, we all dream of revenge"
-Kaki King, "Life being what it is"

What's the big idea?
הסבר מפורט יותר ועם כל הרציונל היצירתי שמאחורי הפרויקט אפשר למצוא כאן. בקצרה אפשר לומר שזה פשוט כיף לשלוח את שורותיכם ברוח. אי אפשר לדעת מי ייתקל בשורה שלך ומה זה יעשה לו: יצחיק אותו, יגרום לו לחשוב, להיזכר במשהו, אולי ייתן לו רעיון. מי יודע. בדיוק כמו בבלגן שבחדר שלי, אי אפשר לדעת איזה מין הפתעות יזמן לך הסדר האקראי של העולם.

את תוצאות הסיבוב הקודם, שרץ במשך 2006, אפשר לראות בקטגוריית הפוסטים של שורה בציבור, שכוללת תמונות של שורות שהודבקו בכל מקום, מראש פינה ועד ברוקלין.

"In Berlin I saw two men fuck in a dark corner of a basketball court, just the slight jingle of pocket change pulsing"
-Why?, "The hollows"

אז… למה אתם מחכים?

נ.ב. פוסט זה רוצף בשורות שאהבתי מספיק כדי לרשום בצד בחודשים האחרונים. אילו שורות מסתובבות לכם בראש ולא עוזבות, ומחכות להיכתב על מדבקה צהובה?