הנה אחד מהיתרונות היחסיים בפרויקט שורה בציבור: אני זוכה לגלות מקומות נורא יפים שמעולם לא הכרתי קודם. כמו כיכר אלברט בתל אביב, למשל, מקום שבטח מוכר לתל אביבים שביניכם, ונמצא בצומת הרחובות מלצ'ט, נחמני, בצלאל יפה ומונטיפיורי, "מול הבית הכי יפה בתל אביב – בית הפגודה", כפי שמעיד הקורא גיא, שהדביק באותה כיכר את זה:

ריספקט למיסטר צימרמן ולפקחי החנייה.
צפו בתמונה המלאה כאן, ובעוד שתי תמונות של אותה השורה פה, וגם פה.

ואיפה השורה שלכם?
קבוצת שורה בציבור בפליקר
כל הפוסטים בקטגוריית שורה בציבור
שורה בציבור: הוראות הפעלה

ומתוך 215 משתתפים, הזוכים המאושרים במיוחד באלבום המצוין במיוחד Narrow Stairs של Death cab for cutie הם המגיבים: איתי (שבחר שיר של ניינטי דייז מן), אורי (שבחר שיר של ניל יאנג), ועירית (שבכלל לא בחרה שיר!). התחדשו, ובדקו את תיבת המייל!



1. יכול להיות שבקרוב אמצא את הפנאי להרחיב, בפינת אלבום השבוע, על כמה אני אוהב את Alopecia, האלבום החדש של להקת ?Why. ולמה, תשאלו בשנינות שאין לה גבול? כי הנה הרכב מבריק שמפגיש בצורה מושלמת מוזיקת אינדי רוק לבנה לגמרי עם היפ-הופ אלטרנטיבי בצורתו הנאה (raw) ביותר. כי יוני וולף הוא כותב מבריק שמשפריץ בנונשלנטיות שורות נפלאות כמו "I sleep on my back cause it's good for the spine and coffin rehersals" או "למרות שלא התראינו שנים, להלווייה שלך הייתי טס מכל מקום", שורה מתוך "These few presidents", אחד מני 14 שירים מעולים שהתקבצו להם יחד באחד האלבומים הכי טובים ששמעתי לאחרונה. כשרואים איך הם מנגנים את השיר הזה לייב, כשוולף שר ומתופף על שני תופים ושייקר בוזמנית, החיבה הגדולה ללהקה הזו הופכת לרגעים ליראת כבוד. זו אחת הלהקות הכי מעניינות שקיימות כרגע, וכשהתלבטתי איזה שיר שלהם לשים כמעט שמתי את כל האלבום. אם מישהו יתלונן בפניכם שהאינדי של ימינו אנמי ומשעמם, תשמיעו לו את "The hollows", שיר הפתיחה הרשמי של העונג השבוע, ואז תשאלו אותו שוב לדעתו. ושיקשיב למילים. המשך יבוא. [מפ3]



2. מי אמר שבלוגים הם לא כלי תקשורת משובח? תראו מה עשה ערן מהבלוג Kingdome of Uza: הוא שכנע את חברי הפלסטיק פיקוקס (שמאוחר יותר התפזרו למידנייט פיקוקס, גיישה נו, והמונוטוניקס) להוציא אצלו להורדה מלאה וחינמית את אלבומם השני והגנוז, Cycle of Donkey! פאקינג הלללל! פשוט אדיר. אם זה לא אדיר מספיק, תוכלו להוריד את הקבצים בפורמט מפ3 איכותי (320 קב"ש), או בפורמט WAV איכותי ושמן. סחטיין גדול על התקדים! [עברית, ראפידשייר]
3. פעמים רבות, לרוב כשאני מדפדף בדפי "7 לילות", אני מצר בלבי על כך שאין בארץ מגזין אמיתי שמתעסק אך ורק במוזיקה, ועושה זאת דרך עיניים סקרניות ורעבות, אוסף מגוון של נושאים, ז'אנרים, נקודות מבט ורעיונות שונים לכדי מגזין אחד עשיר ומרתק. ואז, פעם בכמה חודשים, מגיע גיליון חדש של המגזין העיוור מבית השרת העיוור, ומוכיח לי שהדבר הזה חי, קיים ונושם ממש מתחת לאפנו. הגיליון החדש של המגזין העיוור הוא אחד המדהימים והעשירים שראיתי: ראיון עם יוסי בבליקי, כתבת תמונות עם הסטרוברי ג'אם, כותבי השרת וקוראיו בוחרים אלבומים ישראליים שעשו להם את החיים, מחשבות על פאנק ועל הספר שמדבר עליו, אוסף קטעים נדירים להורדה ממגירותיו של רועי ירקוני, זוג שלקח לחדר המיטות מבחר שירים עבריים וחזר עם רשמים, איתי מנהל "מרתף 10" מתעד את תלאות המועדון החיפאי, ועוד ועוד (ועוד!). עזבו את העונג, לכו לקרוא מוסף סופשבוע נדיר, שניתן גם להורדה בפורמט PDF פריך בעיצובו הנקי של א. בוחבוט המצוין. [עברית]
4. איזה כיף איזה כיף, בלוגי המוזיקה הישראליים מתרבים כמו בני מיעוטים (איזה מיעוט שתבחרו. קצת נמאס ממטאפורת השפנים) – הנה עוד בלוג מוזיקה חדש בשפת הקודש: דאבל קאסט הוא בלוג חדש של אלכס פולונסקי* ומיכל הניג. רוצו להרעיף עליהם חיבה, שיראו כמה אנחנו אוהבים בלוגים מוזיקליים בעברית! [עברית, כן? וגם מפ3]
5. האם כבר הצטרפתם למיקסטייפ הפתוח של העונג שבת? [עברית]



6. התכונה הבולטת ביותר של אדי ארגוס מלהקת Art Brut היא השנינות והמודעות העצמית שלו, שהפכה את המוזיקה הנחמדה של להקת האם שלו למהנה במיוחד. עכשיו הוא לוקח איתו את השנינות להרכב חדש (אחד מני רבים שלו), בעל השם הטוב ביותר ששמעתי לאחרונה: Everybody Was In The French Resistance…Now – קחו רגע להעריך את השם – יחד עם בחורה בשם דיאן ואלדס. ביחד הם מטפטפים שלושה שירים למייספייס, אחד מהם הוא שיר תשובה מנקודת המבט של הדמות הראשית בשיר הסול הקלאסי "Jimmy Mack". [חלל]

קרא/י את המשך הפוסט

by now, אני מניח שכולכם מכירים כבר את האתר הנפלא והפשוט-עד-כאב muxtape.com.

הרעיון (והביצוע), כאמור, פשוטים עד כאב: כל אחד יכול לפתוח עמוד ולהעלות אליו עד 12 שירים, אחד בכל פעם, שמצטברים למיקסטייפ שכל אחד יכול לשמוע. הנה דוגמה למיקסטייפ אקראי כזה.

היום, ובעצם מעתה והלאה עד שיימאס, אני מזמין אתכם להשתתף בעריכת אוספתוח – מיקסטייפ דינמי שמשתנה בכל פעם שמישהו מכם יעלה אליו שיר. מעין מיקסטייפ ויקי, או ויקסטייפ, או משהו. ניסוי מוזיקלי אינטרנטי.

איך משתתפים?
לא צריך אפילו לפתוח חשבון. נכנסים ל-Muxtape ומכניסים בתור יוזר וסיסמה את המילה haoneg, משם תגיעו למסך העריכה של המיקסטייפ הקבוצתי שלנו.
בחרו ב-Upload a song, ופשוט העלו שיר. זה הכל. מומלץ, כמובן, להאזין קודם למיקסטייפ הקיים, כדי להוסיף שיר שיתקשר בצורה נאה לשיר הקודם, ולא להפיל שיר מטאל אקראי אחרי שלושה שירי פולק ענוגים (אלא אם כן זה נראה לכם מתאים בצורה מעוררת יראה).
מה עושים אם הכל מלא? מחליפים את אחד השירים, כאילו, דה? לשם כך, בחרו באופציה Organize your songs, אבל בחרו בזהירות את השיר שתרצו להחליף. למצוא שיר שישתלב טוב בין שני שירים קיימים זה לא קל!
ואנא, אל תתעסקו עם ההגדרות של המיקסטייפ (צבעים, כותרת, סיסמה), והיו הגונים (שיר לכל אחד, אל תהיו חזירים).

השאירו תגובה
אתם יותר ממוזמנים להשאיר פה, בפוסט הזה, תגובה עם קריינות או הערות שלכם על השיר שבחרתם והעליתם!

קחו את הזמן!!!
אם כולכם תתנפלו ברגע אחד ותעלו תוך יום מלא שירים, המיקסטייפ ישתנה כל כך מהר שאף אחד לא יספיק ליהנות מהאזנה לו, אלא רק מהעלאה לו, וזו אינה המטרה. האזינו לאוסף, שימו עליו עין ובדקו באיזו מהירות הוא משתנה. קחו כמה שעות, יום, שבוע, לחשוב איזה שיר בא לכם להעלות ומתי. אל תתנו לאוסף הזה לזנק מהר ולהיעלם באותה המהירות, תנו לו שהות להתפתח.

המלצה לשימוש נבון
עשו מנוי לערוץ ה-RSS של האוספתוח וכך תראו (ותשמעו) מתי התווסף שיר חדש.

אני העליתי את השיר הראשון ("Muscle N Flo" של Menomena), ואתם מוזמנים להוסיף אחריו את הבא בתור.

אז קדימה,
כאן האוסף להאזנה | כאן האוסף לעריכה

הרשו לי להישען רגע אחורה ולהיאנח בנחת.
~נשען~
~נאנח~
אח, כמה טוב לי היום. כמה טוב לי שיוצא אלבום חדש של להקה שאני נורא אוהב. כמה טוב שהוא לא מאכזב אלא להיפך, הוא מעולה יותר משציפיתי. כמה טוב שהוא כבר כאן, עוד לפני שהוא מגיע לחנות, וכמה טוב שיש לי גם שלושה עותקים לחלק לכם.

האזינו לשיר הפותח והמופלא, "Bixby Canyon Bridge", על מילותיו הנהדרות
[audio:https://haoneg.com/atlantic/bixby.mp3]

Narrow Stairs, האלבום החדש של Death Cab for Cutie הוא כנראה אלבום של חמישה כוכבים.

למעשה, יש סיכוי טוב מאוד שזה האלבום הכי טוב של הלהקה המעולה הזו. הסיבה היחידה שלא נתתי לאלבום הזה 5 כוכבים בביקורת שלי בוויינט (שתעלה בהמשך השבוע) היא הפחד התמידי שזו התלהבות ראשונית שבעוד כמה חודשים תשכך ותתברר כמעט מוגזמת, כמו שקורה לפעמים. אבל גאד דמט, האלבום הזה שווה את מלוא חמשת הכוכבים מהסיבה הפשוטה הזו: אין בו ולו שיר אחד שאינו מצוין, אין בו אף שיר מיותר, לא חסר בו דבר. וזה לא כזה שכיח באלבום, בטח לא באלבום שישי של להקה מצליחה.

יש אנשים שלא לגמרי מבינים מה הקטע עם דת' קאב. "סתם עוד להקה", הם אומרים. ובכן, הם טועים והם צריכים להתבייש. ברור שלא אתווכח עם טעם אישי, אבל אני חושב שהרבה אנשים ניגשים ללהקה הזו לא נכון. אם תחפשו בלאסט.פם או בפורומים למיניהם, תראו שבהרבה מקומות הלהקה המצוינת הזו מתויגת כ-Emo. זו טעות בכל מובן, כמובן, מלבד המובן הלשוני: זו בהחלט מוזיקה אמוציונלית. בן גיבארד הוא מכותבי השירים הטובים ביותר בדורנו, והעין שלו חדה לפחות כמו קצה העט שלו. המוזיקה שלהם לא מכוונת לראש אלא ללב, ובאלבום הספציפי הזה – לבטן. ולאלבום הזה יש יותר ביצים מלכל אלבום אחר שלהם (מבולבלים מכל המטאפורות האנטומיות, הא?).

"Talking Bird" הוקלט בטייק חי אחד
[audio:https://haoneg.com/atlantic/talking.mp3]

ההסבר הרשמי לאשכים האלה הוא המעבר להקלטת רוב השירים לייב, כלומר ארבעת חברי הלהקה, משופשפים בשנים של הופעות, ניגנו את רוב התפקידים כשהם ביחד באולפן – בניגוד לתהליך הקלטה שהפך בימינו לסטנדרטי, בו כל נגן מקליט לבד כמה טייקים שצריך ובסוף טכנאי המיקס מחבר את כל החלקים הכי טובים כמו פאזל. ההסבר הנוסף, שלי, הוא שדת' קאב עברו בשלום יחסי את Plans, האלבום הקודם, שהיה האלבום הראשון שלהם בחברת תקליטים ענקית (אטלנטיק). כל הציפיות והמתחים שהצטברו להקלטת אלבום גדול ו"חשוב" כמותו כבר מאחוריהם, ועכשיו הם יכולים להיכנס לאולפן משוחררים. והאלבום הזה אכן משוחרר הרבה יותר, חי יותר, בועט יותר לאו דווקא במובן של דיסטורשנים לפרצוף אלא בהרגשה אמיתית ומחוספסת יותר, מנוכרת ומלוטשת פחות (גם המעבר להקלטה אנלוגית מורגש ותורם לתחושה הזו). זה מתבטא בתופים דומיננטיים הרבה יותר – לראשונה שמתי לב כמה המתופף החדש-יחסית של דת' קאב הוא מצוין – בג'אמים ארוכים כמו הפתיחה של "I will possess your heart" המשגע (שהפתיחה המתמשכת והנחושה שלו מייצגת בצורה מושלמת את הטקסט), ובעיקר – בתחושה קיימת ובולטת שכל החלקים של השיר יושבים טוב ועובדים מצוין ביחד לא בזכות ידיו הנסתרות של האיש על המיקס, אלא פשוט כי לכל הרוחות, הלהקה הזאת פשוט מצוינת ביחד. ועם כותב כזה, פלא שהם לא הוציאו כזה טוב עוד קודם (רגע, בעצם הם כן!).

"Grapevine Fires"
[audio:https://haoneg.com/atlantic/grapevine.mp3]

יהיה ההסבר אשר יהיה, והסופרלטיבים אשר יהיו, התוצאה הסופית היא אחת: אני לא מפסיק להקשיב לדיסק הזה. לא רק שאני לא רוצה להפסיק אותו באמצע, אני מוצא את עצמי רץ אליו שוב ושוב, וזה משהו שלא קורה כל כך הרבה בימינו.

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר מהו השיר האהוב עליכם מעל 7 דקות [מכיוון שהסינגל המוביל של האלבום הוא בן 8 וחצי דקות]). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה למאשה מ"לב גרופ מדיה"!
[שם הזוכים יפורסם ב"עונג שבת" של יום שישי]

לא זכיתם? לא נורא! רכשו לעצמכם עותק של Narrow Stairs במוזיקה נטו (60 ש"ח), ב-CDconnection (כ-52 ש"ח), או ב-SysQs (כ-38 ש"ח). כל המחירים לא כוללים משלוח.

איזה כיף! לא עברו שבועיים מאז קראתי לפתיחתו המחודשת של פרויקט שורה בציבור, והנה עטתם על הרעיון כיונים על לחם יבש בכיכר. ואיזה דברים נפלאים הדבקתם! אז בלי לבזבז הרבה זמן ומילים (שלי), נגיע ישר למילים (שלכם), וכל עוד המעיין (שלכם) לא ייבש, מדי שבוע יחכו לכם שורות חדשות בציבור ממש כאן באתר (שלי).

אבישי הדביק שורה נפלאה של ניק קייב (מתוך השיר הנפלא "As I sat sadly by her side") על דלת הספריה הציבורית של מזכרת בתיה, שנבנתה במפעל הפיס, למרבה הפואטיקה. Benevolence היא המילה האנגלית ל"נדיבוּת".

התמונה המקורית מחכה לכם כאן, וזווית רחבה יותר כאן.

זה לא הספיק לקורא הרעב והמדביק התאב אבישי, שהפיץ את שורותיו גם במרכז הקניות ביל"ו, שם הוא הדביק שורה מתוך "Helicopter" של האמן המבריק M. Ward. תבוא הברכה על ראשך, אבישי, מפיץ שורות נפלאות שכאלה!

התמונה המקורית הזו מחכה לכם כאן, וזווית רחבה יותר למחסום המשטרתי, כאן.

שורו וראו
קבוצת שורה בציבור בפליקר
כל הפוסטים בקטגוריית שורה בציבור
שורה בציבור: הוראות הפעלה