לפני הכל: בדרך כלל יום שישי הוא היום שלכם, או לכל הפחות שלי, ובו אני מקדיש את השעות לכתיבת העונג שבת. אבל היום שונה, היום הוא היום של האהובה שלי, שחוגגת יום הולדת. לכן השעות הבהחלט-לא-מעטות שמוקדשות מדי שישי לעריכת העונג יוקדשו הפעם לה. לכן השבוע – עונג מקוצרר. (בלי קיטורים, קיבלתם עונג גדוש ועמוס לפני חמישה ימים!)

(CC-by-nc-sa)
1. אין לי מושג איך הם עושים את זה, אבל כבר אלבום שני ברציפות שהסקוטים הכבירים של The twiight sad מביאים אותי לדמעות. כמו ברגע השיא בהופעת רוק, כשהווליום, הדיסטורשן והתופים פשוט מכריעים את הגוף שלך ואתה נכנע לרעש, מרגיש בכל נקבובית בגוף את המתקפה הצלילית ונשטף לגמרי, ככה אני מרגיש בכל פעם שאני מאזין לאלבום הבכורה האדיר שלהם, שבחרתי ב-2007 לאלבום השנה שלי, וככה אני מרגיש גם עכשיו, עם האלבום החדש Forget the night ahead, שיוצא ממש עכשיו. חיכיתי לו בהרבה ציפיה ולא פחות חשש. קשה להתעלות על אלבום בכורה מדהים כמו Fourteen autumns and fifteen winters, אבל את ג'יימס גרהאם והחבר'ה שלו זה לא ממש מדאיג. הם פשוט נכנסו לאולפן עם צרור דפים מוכתמי יזע ודיו, ויצאו עם 11 רצועות גועשות וסמיכות. יותר מזה, הטוויילייט סאד הצליחו להשלים מהלך מוצלח: להישאר באותם אזורים מוזיקליים שמייחדים אותם אבל להתקדם קדימה. עד שמישהו יהיה חכם מספיק להביא אותם ארצה, שימו אוזן על "I became a prostitute", הסינגל הראשון שיצא כבר באוגוסט אבל נשמע הרבה יותר טוב כחלק מרצף האלבום. [מפ3]



2. לופוס עשתה דבר כל כך מתבקש, שלא ברור איך הוא לא קרה קודם: פתחה בלוג מוזיקה איסלנדית, ובעברית. ביצירת מופת איסלנדית תוכלו למצוא בינתיים רק שני פוסטים, הראשון ביניהם על Mum שיחגגו הערב בבארבי והשני על הסרט התיעודי-מוזיקלי Screaming masterpiece, שמתעד את הסצינה האיסלנדית וניתן גם לצפייה מלאה לגמרי ברשת. לבקמרק ומהר. [עברית!]



3. ובפינת השפמים השבועית שלנו: שפמים סרוגים זה לא רק לבנים [תודה ללירון], ספלי שפמים [תודה שוב ללירון] ולקראת החורף המתקרב, יש גם כפפות עם שפם מן המוכן על האצבע [תודה לעידו]. אין ספק, שפם זה הדבר הכי אדיר בעולם, כשהוא לא על פרצוף של בן אדם אמיתי. [אנגלית]
4. [תודה לעידו שחם] ידענו את זה טנטטיבית גם קודם, אבל עכשיו זה מבוסס במחקר מדעי (!) – הורדת מוזיקה באינטרנט זה הכי ירוק וטוב לסביבה, אם הסביבה שלכם היא לא אנשים שמנסים להתפרנס ממכירת דיסקים, כמובן. [אנגלית]
5. מפעם לפעם אני מוצא את עצמי מצר על היעדר מגזין מוזיקה אמיתי בעברית, אסופה של כתבות, מאמרים וראיונות שאפשר לשקוע בהם לכמה שעות ולצאת מלאי השראה, עניין, סקרנות ואהבה מוזיקלית. אחת לאיזה זמן מוגבל אני נזכר שבעצם יש – מגזין השרת העיוור, שבעברי גם ערכתי אי אלו גליונות ממנו. אמנם הוא אינטרנטי ואי אפשר להימרח איתו במיטה או לקרוא באוטובוס, אבל הוא עדיין הקובץ הטוב ביותר של טקסטים לפריקים של מוזיקה. בגיליון 19 שיצא השבוע אפשר למצוא כמות גדולה של חומרים מעולים: ראיון מצוין עם דיגיטל_מי שכולל גם מיקס שלו להורדה, ראיון עם גידי שפרוט האדיר על גלגלצ ושאר עניינים, כתבה חשובה על להקות ישראליות עצמאיות שיוצאות לסיבובי הופעות בחו"ל, חלק ב' בכתבה על דיכאון ומוזיקה, סיפורים, פסקולים וגם צד ויזואלי (כולל עטיפות האלבומים האהובות על כמה מכותבי השרת). לא רק שזה אחלה מגזין ושהוא מעניין, הוא גם חשוב: חשוב שיש מקום כזה, שנותן במה לכתיבה עצמאית על מוזיקה ואוגד אותה במגזינים תקופתיים. אנג'וי. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

"חלום ראשון בשנה החדשה
אשמור אותו בסוד
ואחייך לעצמי"
-שואו, הייקו ישן מאוד. שתהיה שנה טובה, שמעתם?

(CC)
1. אני כמעט זוכר את הפעם הראשונה בה למדתי את המילה "היורה", שמו של הגשם הראשון. בעיניי רוחי הגשם הראשון, באמת ראשון, היה בודד ועגום הרבה יותר מהצהלה הקולקטיבית שמעורר כיום טפטופו של ספטמבר. מעניין מדוע גם עכשיו, כשרוב החברה הישראלית גרה בערים ולא עוסקת בעבודה חקלאית, גם עכשיו אנחנו נתקפים שמחה והתרגשות בגשם הראשון. אולי שריד אבולוציוני או דפוס התנהגות שנטבע לנו בגנים, אולי – כפי שלי נדמה מדי יורה – זרע קטן וחייכני של ילדוּת עדיין נותר בנו ויוצא לרקוד בגשם. בדרך בין ערב ראש השנה א' לערב ראש השנה ב' נסענו מההורים שלי בצפון להורים שלה במרכז, והחלטנו לנסוע דרך קיסריה. בדרך תפס אותנו גשם, פתחנו חלונות והרטבנו את הזרועות והראשים ככל שחוקי התנועה מאפשרים לנו. בחוף האקוודוקט בקיסריה היה יבש וחם מספיק כדי לרוץ על החוף כמו ילדים. אבל כל אלה לא נרשמו לי כיורה אמיתי עד אותו לילה, אחרי שכבר נרדמתי, והאהבה של חיי העירה אותי בחיוך ענקי באמצע הלילה ואמרה לי שאני חייב לבוא לחלון לראות איזה מבול. בכל פעם שאני נזכר באותם רגעים, בהם אני קם מהמיטה עטוף בשרעפי שינה ומשרבב את הראש החוצה לגמוע מלוא נפשי הגשם, וכל חלונות השכנים פתוחים בשתיים וחצי בלילה וכולם עושים כמוני, אני שומע בראשי את "Winter (what we never were after all)" מהאלבום הקודם של Mum. כל גשם שיבוא השנה יהיה מרגש פחות מזה ובכלל, אף פעם אי אפשר לדעת מהו המלקוש עד היורה של השנה הבאה. ביום שישי הקרוב Mum יופיעו בבארבי, ובטח כבר מגיע לנו איזה חורף. [מפ3]



2. רגע אחרי חוצמזה, האוזניים נשואות קדימה לאינדינגב 2009, שהליינאפ המלא שלו מעורר אצלי תגובות אושר בלתי רצוניות. אבל לפני שאנחנו שוקעים כאן בליינאפ, רוצו להזמין כרטיס כבר עכשיו באתר כדי שלא תיתקעו בחוץ כמו בשנה שעברה. הפעם יש אך ורק הזמנה מוקדמת, טלפונית או מקוונת. אני אחכה פה שתסיימו.
   בסדר? יש כרטיס ביד? אוקיי? עכשיו תראו מה זה ליינאפ. המודגשים הם מופעים שמרגשים אותי במיוחד:

   Fulgeance (אמן ויוצר אלקטרוני צרפתי), אביב גדג', מידנייט פיקוקס + ערן צור, אביב מארק, האחים רמירז + יהוא ירון + רות דולורס וייס, דפנה והעוגיות, גלעד כהנא + עמית ארז + רם אוריון, שני/אחרון/אוקטובר, דויד פרץ + סגול 59 – מופע בלוז הופ, Mr. Heavy and Mrs. Low‏, אלי רוזן, בני בשן, קין והבל 90210, Brain Candies‏, The Come on Baby don't say MaybeS (רם אוריון + אלקטרה), The Pit that Became a Tower + יהודה לדג'לי (שני אמנים ירושלמים מדהימים שלמיטב ידיעתי לא הופיעו כבר שנים), ערופי שפתיים, תעני אסתר + כהן את מושון, Zvuloon Dub System, גבע אלון + Tree, Ryskinder, סמטת פחם פינת חיה מילר, מריונטה סול, אדם קומן + דיוויד בלאו, איתי נירנבלט (Idforlorn), Avalon, Tiny Fingers, אבי עדאקי, Umlala, Wet Bandits, Zegunder (!!!), TABAC/ Audio Montage Takeover (מארקי פאנק, דיגיטל מי, Fulgeance, ט.ב.ק סאונדסיסטם), קיצו + אורי אלבוחר, מיכל לוטן (מופע להקה)

   ג'יזס קרייסט, וזה עוד לא הליינאמפ השלם כולו. להזכירכם, אינדינגב ייערך ב-16-17 ברוקטובר, אז סמנו כבר עכשיו ביומנים, החליפו משמרות בעבודה ושמרו בצד קצת כסף. יהיה גדול. [עברית]

ובהקרנת בכורה אינטרגלאקטית, אני חושב, טיזר האנימציה הרשמי של אינדינגב 2009, שכנראה ירוץ גם על המסכים בפסטיבל עצמו. ארט: מירב שחם. וידאו: מורפלקסיס. אני מאמין שזה אמור להתנגן בלופ אינסופי.


3. אבל עוד לפני אינדינגב, שני אירועים גדולים ומשובחים צפויים לנו כבר בשבוע הקרוב. Mum מופיעים בבארבי ביום שישי (2 באוקטובר), ובחמישישבת ייערך בצוותא אשר בתל אביב פסטיבל הלם כרך, שאמנם נשמע כמו ערב שירה אבל הוא קרוב יותר למרתון הופעות מעולה. ערב מחווה ל"סימנים של חולשה", יהלי סובול מבצע קאברים לשירים שהוא אוהב, יהוא ירון מארח את אביב גדג', מידנייט פיקוקס את ערן צור, קרוסלה את עמיר לב, רם אוריון את כל מי ששיתף איתו פעולה בעשור האחרון (זה לא מעט: שילה פרבר, אהד פישוף, אסף גברון, רוגל אלפר, דפנה קינן, רועי צ'יקי ארד והרשימה נמשכת), וגם "סתם" הופעות של כל להקה או אמן תל אביב שפועל בשנים האחרונות. רוב הפרטים כאן, ובאמת חבל שאין לפסטיבל הזה אתר רשמי עם כל הפרטים. [עברית]
4. [תודה לזמיר] יש אנשים ששולחים לי לינקים במייל (תודה!), ויש את זמיר, שיצא מגדרו ופגש אותי לראשונה פנים מול פנים כדי לתת לי ידנית דיסק צרוב עם הקלטת המופע של אוקרביל ריבר בישראל. תכננתי לערוך אותו לרצועות כדי שיהיה נוח אבל פשוט לא הספקתי עדיין, אז הנה ההקלטה המלאה של אוקרביל ריבר בישראל בקובץ אחד, מהשידור ב-88FM (על המיקרופון: דה וונדרפול מיכל דוקרסקי). אם למישהו מכם יש כוח לחתוך את ההקלטה לרצועות, לתת שמות, לסגור בזיפ ולהעלות שוב לרשת, עדכנו אותי. Otherwise – תיהנו! איזו הופעה מדהימה זו הייתה. וואו. [מפ3, שירותי הורדה]
5. ולא רק אני חושב ככה. אוקרביל ריבר גבו תגובות דומות מעינב שיף בוואלה, עמי פרידמן בוויינט, עמית קלינג בנענע, וארז שווייצר בהארץ. רק יואב בראל בנרג' לא נהנה. אביב בן הייתה וצילמה. [עברית]
6. הלך לעולמו: עין הדג, אחרי 9 שנות פעילות ענפה ומצוינת. עין הדג היה לקולנוע מה ש"השרת העיוור" הוא למוזיקה ו"המסך המפוצל" לטלוויזיה, בהבדלים קלים כמובן – מקום בו מטורפי המדיום יכלו להתכנס, להביע את דעתם ולהתנצח בכיף עד בלי די. אני די בטוח שעין הדג היה הוותיק משלושתם, והוא מודיע השבוע על סגירתו בקרוב מהסיבה הכי הגיונית שאני מכיר: "עשינו את זה כי זה היה כיף. עכשיו זה לא, ולכן אנחנו מפסיקים". היה שלום, ותודה על הדגים. [עברית]
7. כמו כל מי שכתביו מתפרסמים ברבים, אני בטוח שבשנה שחלפה הספקתי להרגיז מי מכם לא פעם ולא פעמיים. אולי כי לא פרסמתי לינק ששלחתם, או שנכנסתי חזק מדי במשהו שיקר ללבכם או להיפך, היללתי משהו בזוי בעיניכם. אולי סתם הייתי חסר רגישות. זה קורה לפעמים. אני לא מאמין ביום כיפור במשמעותו הדתית אבל אני כן אוהב ומוקיר את מסורת בקשת הסליחה. ולכן: סליחה. סליחה אם פגעתי, סליחה אם הזנחתי, סליחה אם התעלמתי או הרגזתי או נדנדתי או הפרעתי. מקווה שבשנה הבאה אעשה את כל אלה פחות. [סורי]



8. אז איך היה בחוצמזה 3? קצת ריק, האמת. הגעתי ביום שישי אחר הצהריים ושמחתי לפגוש הרבה חיוכים והרבה פרצופים מוכרים מסביבם. גם המוזיקה הייתה מעולה – פספסתי את קולולוש, שאומרים שהיו מעולים, אבל נהניתי מרגאייסטאן ויהוא ירון, אורי מרק ואחרים. התבאסתי לאללה מהאורחים הגרמנים שקדחו בראש עם חיקוי די גרוע ל-Crystal Castles (אבל מי שנכח בהופעה מקרוב מספר שהיה תענוג, ניחא) ומכמה אחרים, ולקראת הלילה כבר חמקתי לישון אצל ההורים, לא אחרי שנשפכתי שעה ארוכה מול הסרטונים של ניצה ולחם הגאונים. לא הייתי היחיד שלא חזר ליום השני. אמנם גם הצטננתי קשות בלילה (קר שם בפרוד! הייתי צריך לחשוב על זה) אבל באופן כללי, למרות האווירה הנפלאה, התחושה הייתה שיש יותר מדי להקות על פחות מדי קהל. הייתם? ראיתם? חוויתם? תנו אותה בתגובות (או בלינק לרשמיכם). כרגע, חוץ מהפוסט הזה בפורום ישראלית בוויינט, לא ראיתם שום כלום. עדכנוני. [עברית]


זה לא קשור לכלום, אבל חיפשתי הזדמנות להשתמש בתמונה היפה הזו של הצלמת הצעירה הזו (CC)

9. אז איך היה בלאונרד כהן? הרבה אנשים, לרבות עבדכם הנאמן, כתבו וסיפרו וקיטרו והשתפכו, אבל רק אחד גרם לי ממש להוריד את הכובע משל הייתי לאונרד כהן על הבמה. עמית קלינג התעלה על עצמו וניפק את הביקורת הכי יפה שקראתי למופע הזה, אז כבר לא טרחתי לפרסם כאן את השאר. אני בטוח שתוכלו למצוא אותן בקלות, אבל למה לטרוח. (טוב, כדאי לקרוא גם את אורן ראב) [עברית]
10. עידו שחם הוא אדם עם מטרה, ואנשים עם מטרה הם האנשים הכי טובים או הכי גרועים שאפשר למצוא. עידו שייך לטובים. המטרה שלו היא להביא לישראל את הלהקה שהוא הכי אוהב בעולם, Oceansize, והוא לא מסתפק רק בהצהרות ריקות או בשכנוע אנשים לחתום על עצומה אלא גם במלאכה המיסיונרית המקודשת של הפצת מוזיקה אהובה. לשם כך הוא הכין את מיקסטייפ ההתמכרות לסייזר המתחיל, או למי שרוצה לדעת למה בכל הופעה של מונוקרייב עידו מסתובב עם אותה חולצה שכתוב עליה "הצביעו אושנסיז!". אם אתם אוהבים גיטרות, אומר עידו היקר, אתם חייבים לשמוע את הלהקה הזאת. ואחרי שתתאהבו, קפצו לקבוצה בפייסבוק, הצטרפו, וביחד נביא אותם ארצה. היי, למעריצי דרים ת'יאטר זה הצליח בסוף. [עברית, מפ3]
11. [תודה לניימן הגיבור בניכר הקר] I guess I'm floating הוא בלוג מוזיקה מצליח ומצוין, שפועל כבר מספיק שנים כדי להיחשב לעמוד תווך בבלוגיה המוזיקלית באנגלית. עכשיו הוא פוצח בפרויקט יפה בשם MAP, שמטרתו לאסוף בלוגרים יודעי דבר מכל העולם, ולחשוב את קוראי הבלוג הרבים-מאוד-מאוד למוזיקה טובה מ, נניח, ישראל. חושבים שאתם יכולים? אוהבים ומכירים מוזיקה ישראלית, ויודעים להתנסח באנגלית? למה שלא תציעו את עצמכם למיזם הזה? יש לנו היצע נהדר של מוזיקה משובחת בארץ שיכולה להפיל בקסמה גם את קוראי בלוגים אלטרנטיביים בארה"ב. [אנגלית]
12. [תודה לפרנק] ידעתם שבאטמן נאנס? אסתר אינגליס-ארקל כותבת על אינוס גברים בקומיקס הסופרגיבורים, ועל ההבדל הגדול והלא-מוצדק בהתייחסות אליהם ואל אינוס נשים בקומיקס. בשני המקרים, טוענת הכותבת, ההתייחסות אינה מציאותית. אבל במקרה הגברי, אפילו לקוראים זה לא נראה כמו טראומה. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

קודם כל, הבהרה: העונג שבת יהיה השבוע עונג כיפור, על כל האוקסימורוניות שבכך. לאו דווקא ממניעים חילוניים, אלא פשוט מכורח: בשישי על הבוקר אני שם פעמיי צפונה, לפסטיבל "חוצמזה", וחוזר רק במוצ"ש. למרבה המזל, סידר לנו האל הטוב ערב יום כיפור ביום ראשון, וכך יהיה לי זמן לעבוד על העונג כאילו קיבלנו עוד סופ"ש. התנצלויותיי לקהל שומר המסורת שלנו, אבל מצד שני, גם לו הייתי מפרסם את העונג כהרגלי בשישי בלילה לא הייתם יכולים לקרוא אותו עד מוצאי השבת. הפעם הכל זז יומיים קדימה, זה הכל.

הסיבה שלא פרסמתי פוסט "עונג במה" אחרי ההופעה המופלאה של אוקרביל ריבר היא שבכל פעם שחשבתי מה לכתוב, התעורר בי דחף עז להעלות פוסט של מילה אחת: "וואו". אחרי ערב מלא ירח, שמיים פתוחים ורוח חמימה על הלחיים שהביאה את קולו של לאונרד כהן ממרחק רב אך מספיק מקרוב, התחשק לי לכתוב רק "וואו, למרות הכל".

זה בסדר, זה גם מה שאני ראיתי רוב הערב (CC)

נתחיל עם ה"למרות הכל". תמיד כשיש חדשות טובות וחדשות רעות אני מבקש להתחיל עם הרעות, אז גם הפעם נתחיל ב"איח" מסתייג ונסיים ב"אחחח" מתמוגג. איצטדיון רמת גן הוא בחירה אומללה. אמרו את זה קודם, לפניי, וזה משנה מאוד. כי להתלונן לאחר מעשה זה בחזקת לקח לדורות הבאים, אבל להתריע חודשים רבים מראש, כשההתרעה הזו מגיעה מכל מקום אפשרי ונשענת על לקחים טריים מדפש מוד, זו עצה שצריך להקשיב לה. מארגני המופע לא הקשיבו לה, ובמקום להזיז את המופע למקום אחר (אפילו הפארק היה עדיף), ניסו לפצות בעזרת מערכת סאונד משופרת ומיקום משופר של הרמקולים. מילא. הרמקולים היו בסדר, באמת, אבל עם המבנה האדריכלי של האיצטדיון אין הרבה מה לעשות, וזוגתי שנשארה בדירה במעמקי רמת גן שמעה חזק וצלול יותר ממני ביציע 14.
קרא/י את המשך הפוסט

אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות הוא להתחיל לראות סרט, רצוי בקולנוע, בלי שיהיה לי מושג על מה הוא, או מי משחק בו, או כל דבר אחר – רק את שם הסרט אני יודע, וכל האפשרויות פתוחות עד הרגע שבו מופיעה התמונה הראשונה. וכך הולכת להיות ההופעה של Múm בבארבי, ב-2 באוקטובר, שזה שישי הבא. ולי יש שני כרטיסים לחלק לכם (איזה כיף!), אז המשיכו לקרוא אם רוח איסלנדית צוננת נושבת במורד גבכם למקרא שורות אלו.

כן, יכולתי לשים תמונת יחצ מסודרת, אבל תראו איזה אנשים שמחים! זה מתוך בלוג התמונות של הלהקה)

אין לי ומעולם לא היה לי מושג איך קוראים לחברי הלהקה. אני רק יודע שחלקם מנגנים גם בלהקות מעולות אחרות ברחבי איסלנד (לישראל הם יביאו גם את החצוצרן של סיגור רוס) או נשואים לחברי להקות-על אחרות (אנימל קולקטיב), או אחראיים לפרויקטים אישיים יפים בטירוף (אולוף ארנלדס, שכרגע גיליתי שהוא חבר בהרכב {תודה, ויקיפדיה!}], או מופיעים על עטיפות של בל וסבסטיאן. הלהקה הזו היא מרכז כישרון קוסמי, היא טבורה של רשת מוזיקאית אדירה שמובילה את כל מה שהכרנו במוזיקה קדימה. והאנשים המופלאים האלה הולכים לעלות על הבמה בישראל, בלי כמעט שום מושג מה הולך לקרות.

כל מה שהכרנו מהאלבומים יורכב על הבמה מחלקים אחרים לגמרי. במקום לבנות עיבודים חדשים וקבועים או להיצמד לעיבודים מהאלבום, החבורה השמחה של Múm, שמונה כיום 11 איש, פשוט תגיע לבארבי עם ערימה ענקית של כלי נגינה ותרים מה שבא ליד. זה לא הולך להיות דומה לשום דבר ששמענו מהם באלבומים, או לשום דבר ששמענו על הבמה של הבארבי. ככל שהבנתי מההפקה ומראיונות, גם ללהקה עצמה אין מושג מה הולך לקרות. וזה מדהים. זה מרגש אותי בצורה שלא הכרתי. זה מחרמן אותי מוזיקלית.

בדמיוני אני רואה כנופייה איסלנדית מחודדת-אוזניים מהדסת ברחוב קיבוץ גלויות לעת ערב, מושכת עגלה גדולה ועליה ערימה אקראית של כלי נגינה. חלקם מוכרים לעין, אחרים אקראיים לגמרי, מיעוטם נאספו מהרצפה בדרך לבארבי. ערן מנרנג'ה עדכן אותי שרשימת הכלים המוכרזת כוללת, בנוסף לגיטרה-באס-תופים-פסנתר, גם נבל (!!!), יוקליילי, צ'לו, מפוחית, אקורדיון, שתי ויולות, חצוצרה, 3 לפטופים, מלודיקה איסלנדית (?) וחליל איסלנדי (?!) – ובנוסף לכל אלה, בינות לבגדים, יוחבאו במזוודות של חברי ההרכב עוד מספר בלתי ידוע של כלי נגינה וחלקי כלי נגינה ואוכל. הם בטח מנגנים גם על אוכל איסלנדי, שעושה קול של דיונון. לא אופתע. בעצם, כן אופתע. אני בא להופעה הזה בשביל ההפתעה. בשביל לא לדעת כלום מראש.

ואם זה לא משכנע אתכם ומסתורין לא יגרום לכם להוציא כמעט 200 שקל בשביל הופעה מעולה, אולי הפוסט שלופוס כתבה טוב יותר ממני יעשה את זה. ואם לא היא, אז לבטח האזנה לכמה שירים של הלהקה תשכנע אתכם שיש בהם איזה קסם כזה, שאין מילה טובה יותר להגדיר אותו מאשר המילה המרגיזה הזו, "איסלנדי".

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם על רגע, אדם או מקרה שהפתיעו אתכם לטובה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לנרנג'ה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!

שנה שבוגי!!! כפי שאתם בטח מנחשים, לא יהיה השבוע עונג שבת. החגים נופלים על סופי שבוע השנה ופשוט חסר לי זמן להכין עונג כהלכתו. לכן, כמתנה לשנה החדשה, ורגע לפני שפסטיבלי האינדי המבורכים מגיעים, החלטתי פעם אחת ולתמיד לחקוק על המסך כמה כללים שאני, אישית, מאמין שהם חיוניים להופעה כייפית ככל האפשר. אתם מוזמנים, כמובן, להוסיף או לערער על כללים בתגובות!

רגע לפני, זה הזמן להסתכל לכם בעיניים הווירטואליות ולאחל לכל אחד ואחת שנה נהדרת, שנה של מוזיקה חדשה ומרעננת, של מוזיקה ישנה ועדיין מרגשת, שנה של אהבה והתלהבות, של שמחה והתרגשות, של גילויים וסקרנות, וגם של כסף ובריאות, כי אי אפשר בלי. הלוואי והשנה הזו תהיה בלתי נשכחת, ורק מסיבות חיוביות.

החוקים מנוסחים בלשון זכר, אבל מתייחסים לכל ארבעת המינים.

את החוקים בכללותם אפשר לתמצת לשני משפטים קצרים: תתחשב בקהל סביבך, ותראה ללהקה שאתה נהנה. אבל הנה הכללים שלי:

1. אל תפחד ללכת לבד להופעה שאתה ממש רוצה לראות. זה תמיד עדיף על להישאר בבית "כי אין לי עם מי ללכת".
2. מחיאות כפיים צריך גם לראות, לא רק לשמוע – תרימו את הידיים!
3. אל תעשן. ברצינות, אל תעשן. כבה את הסיגריה הזאת.
4. אל תרים בנות (או בנים, או כל דבר) על הכתפיים
5. עלית על הכתפיים של חבר שלך? היי מוכנה להוריד חולצה. אם את כבר מסתירה לכולם, לפחות תני להם משהו לראות.
6. פרגן להופעת החימום.
7. אל תתבייש לקפוץ. לקפוץ זה אדיר.
8. לקפוץ עם בירה ביד זה לא אדיר.
9. אל תתבייש גם לשיר, אבל זכור: המופע המרכזי אינו אתה
10. אל תדבר בשירים השקטים. זה יכול לחכות.
11. אם אתה עומד ליד הבאר, זה לא פוטר אותך מהכלל הקודם. ותכבה את הסיגריה, באמא'שך, אנשים פה מנסים ליהנות מההופעה.
12. אנשים מעל 1.90 מטר: אסור לכם לעמוד בשורה הראשונה. אסור לכם.
13. אל תבוא עם כובע. משום סוג.
14. ההופעה מדהימה? אל תוותרו גם כשמדליקים את האורות באולם והלהקה יורדת מההדרן השני. את Low החזרנו לאיזה ארבעה הדרנים.
15. מותר לצעוק בקשות שירים. אסור לצעוק אותן בזמן השירים.
16. אל תתבייש לגשת ללהקה אחרי ההופעה, ולהגיד להם שנהנית או לבקש חתימה. בשביל זה הם פה.
17. תאשים את הסאונדמן.
18. תתקשר לחבר שלא נמצא בהופעה כדי להשמיע לו את השיר שהוא אוהב
19. אל תחכה לשיר שאתה אוהב ואז תלך (או בפסטיבל: תחכה ללהקה שאתה אוהב ואז תלך)
20. אל תשרוק את שריקת איצטדיוני הכדורגל שלך יותר מפעם בשלושה שירים
21. אספי שיערך הארוך/מתולתל.
22. זה מאוד מתגמל לתת לבחורה נמוכה לעמוד לפניך. או לבחור, אם את גבוהה, אל תתביישי.
23. אם אין מקום – תתמודד. אל תידחף. היית צריך לבוא מוקדם יותר אם רצית לעמוד מקדימה.
24. לך לכמה שיותר הופעות מחו"ל. האוברדראפט ייסגר בסוף, אבל לא בטוח שהלהקה הזאת תחזור שוב לישראל.

יש לכם תוספות? תיקונים? קדימה, התגובות שלכם.