ובכן.

אם נכנסתם בימים האחרונים לעונג (או לאתרים אחרים במשפחת העונג), בטח שמתם לב שחלק מהדפדפנים (פיירפוס, כרום) מתריעים עליו כאתר זדוני, ואצל חלק מהגולשים, למרבה המזל לא כולם, אפילו זינק בבהלה האנטיווירוס.

מיד אחרי שנתגבר על ה"ווירוס", נלך לאכול גלידה

אז המצב הוא כזה. חלק מאתרי משפחת העונג נגועים בקוד זדוני שדי נפוץ בוורדפרס לאחרונה, למרבה הצער. הצד החיובי של שכיחותו הוא שאנשים רבים התמודדו איתו ויודעים איך לנקות אותו.

לכן, ביום שישי בבוקר אתיישב מול המחשב ואפתח את מסך העריכה של העונג, כרגיל. לשם שינוי, לא אכתוב את העונג כבכל שישי, אלא אשב עם ירון, בחור שמבין דבר או שניים בעניין, ואנסה כמיטב יכולתנו המשותפת לנקות את כל אתרי העונג לדורותיהם.

תופעת הלוואי היא שלא יהיה עונג שבת בסוף השבוע הזה. עצתי היא: אל תיכנסו לעונג עד מוצ"ש. כשהעונג יהיה נקי אוציא הודעה באתר, אז כדאי מאוד – אם אינכם רשומים עדיין – שתירשמו לעדכונים במייל או עדכונים ברסס. כך תדעו כשזה קורה. ובכל מקרה, אל תגלשו באינטרנט בלי אנטיוירוס, זה כמו להזדיין עם אלף זונות בלי קונדום. אפילו פחות כיף. אני ממליץ על האנטיוירוס הזה.

בצד החיובי של הדברים, עשר משאלותיהם המעולים נשלחו להאנה האקלברג, ושניים מכם אפילו זכו בכרטיס להופעה! השניים בני המזל הם שירה ז' ואלכסיי. התחדשו, חברים, ובדקו את המייל!

בינתיים, אתם מוזמנים לשלוח לי תנחומים, לינקים ותמונות שלכם ושל יקיריכם בוכים ליד מסך המחשב – למייל שלי.

גרג "אני המתופף הכי מגניב" סונייר (CC)
1. חלמתי, קיוויתי, רמזתי שוב ושוב בעונג שאולי הגיע הזמן מישהו יביא אותם ארצה, ומסתבר שחלומות מתגשמים. מישהו באמת מביא אותם ארצה, וב-15 בדצמבר, יום שלישי קר ומרגש, Deerhoof יופיעו בבארבי!!! ווהו! ווהו! ותשאלו, נו תשאלו: גיאחה, למה אתה כל כך מתרגש? כולה שלושה אנשים (ארבעה בהופעה), אחת מהן בכלל יפנית שאי אפשר להבין מה שהיא שרה. ואני אגיד כן, אבל שמעתם את המתופף שלהם? שלא לדבר על ראיתם אותו? האם ניסיתם להאזין פעם לשיר כמו "The tears and music of love" ולא מצאתם את עצמכם מפזזים, לפחות מנטלית? האם לא מתחשק לכם עכשיו עוד מהסירופ המתוק הזה ששמו סאטומי מאצוזאקי? עוד מהגרוב האפילפטי של גרג סונייר, מהגיטרה העוקצנית של אד רודריגז וג'ון דיטריך? לפעמים לוקח זמן, או דרוש מצב הרוח הנכון, כדי להתחבר לתזזיתיות הקצבית והז'אנרית של דירהוף, ולסקרנות החוקרת שלהם. אבל ברגע שנופלים בשבי (ומומלץ לעשות זאת באלבום הקודם, Friend opportunity), זה אבוד. 15 בדצמבר, בבארבי, רשמתם? [מפ3]



2. לרגל המאורע (דירהוף!), ובגלל שאחד הקוראים הנבונים ביקש, הוחזרה השבוע פינת "ההופעות שחייבים לראות", שתשכון מעתה דרך קבע במורדות התפריט השמאלי של האתר הזה. היא תישאר שם כל עוד ימשיכו להביא לארץ הופעות שיגניבו אותי בטירוף, כמו עכשיו. החיים שלנו דבש, כמו שאומרים. בינתיים, פינת "המטחנה" (שהציגה אלבומים שאני טוחן לאחרונה, אך לא עודכנה חודשים רבים) יצאה לחופשה קצרה, ותשוב בקרוב. [שם, מצד שמאל, למטה]
3. האנה האקלברג מגיעה מנורבגיה להופעה אחת בישראל, ואתם יכולים לשאול אותה מה שתרצו עד יום ראשון בערב, ועל השאלות הנבחרות היא גם תענה. הבונוס? אם תשאלו שאלה, תוכלו לזכות בכרטיס חינם להופעה שלה בבארבי ב-18 בנובמבר. [ממש כאן]



4. [ויה ויה] תרשים זרימה מוצלח ל-"Hey Jude" של הביטלס. אני אוהב את הדרך בה האינטרנט הפך את הדברים הכי יבשים וגיקיים לדברים סופר-מגניבים. כמו תרשימי זרימה, למשל. זוכרים כמה משעממים הם היו לפני האינטרנט? [אנגלית]
5. המוזיקאי המעולה אסף תלמודי והמשורר והמתרגם דורי מנור מתייחסים, כל אחד מהצד שלו, לספר "יום שני" של נסים קלדרון, על שירה ישראלית המתגלגלת ברוק ישראלי. טוב שיש "הארץ ספרים". [עברית]


סול "אני הכושי הכי מגניב" ויליאמס (CC)

6. מיקסטייפ השבוע: הבלוג המצוין "אור בזוויות" מפנק במיקסטייפ סול ויליאמס מפואר שבמפוארים, שנערך בידענות וטעם, וכולל, לצד קטעים מובחרים משלושת אלבומיו האדירים של הסול, גם קטעי ספוקן-וורד חודרי קרביים. ציטוטים נבחרים לצד קטעי יוטיוב והשקעה ניכרת הופכים את המיקסטייפ הזה מעוד סמפלר של זמר טוב למסע מרתק בנבכי יצירתו של גאון. ויליאמס, אל תשכחו (אל תשכחו!), מגיע לתת את הספוקן וורד שלו בפרצוף שלנו ב-27 בנובמבר, בקומפורט 13. [עברית, מפ3]
7. ולשאר המיקסטייפאים שביניכם, אחד הבלוגים של מגזין Wired המעולה מציע 8 אופציות לשיתוף מיקסטייפים עם העולם. [אנגלית]
8. סיכומי העשור נכנסים להילוך גבוה, והבחור החרוץ מלארג'הארטד בוי אוסף ברשימה מפלצתית את כל סיכומי העשור המוזיקליים שהוא נתקל בהם, והוא נתקל בהרבה מאוד כאלה. הרשימה הבולטת של השבוע היא 101 הקליפים של העשור על פי בלוג הקליפים האדירי Antville. המקום הראשון (גונדרי, אלא מי, באחד מתוך שלושה קליפים שלו בעשירייה הראשונה) צפוי ובהחלט מוצדק למדי, אבל האחרים? לא יודע. אבל היי, לא הצבעתי, אין לי זכות לקטר. [אנגלית, וידאו]
9. אורן ראב כותב על ניק דרייק, האיש, המוזיקאי, האגדה ומוכה הדיכאון. [עברית, איזה כיף]
10. שי ליברובסקי, הוא דיגיטל_מי, עונה בכנות, רגישות והומור גדולים לשאלון של סיני גז. [עברית]
11. יובל הרינג מציע מודל חדש להבאת אמנים קטנים מחו"ל לישראל. אני לא בטוח שהבנתי אותו עד הסוף, ואני לא בטוח מה אני חושב על מה שהבנתי, אבל דעתכם בהחלט נדרשת. בעיקר מעניין אותי לדעת מה חושבים על זה אנשים ממונוקרייב, נרנג'ה, לבונטין, אלייב ועוד חברות הפקה, שכבר הביאו אמנים לישראל. [עברית]
12. [תודה לאסף הגאון] הקליפ החדש של Eels פשוט גדול! הכל בו נהדר: יפהפיה שופעת, זקן אדירים וכלב אחד שגונב את כל ההצגה. "The look you give that guy" הוא קליפ הורס. [טיוב]


דיינג'ר "אני גם איש וגם פח" מאוס (CC)

13. [תודה ל-undertow] מיוחד לחג הורים של הנוצרים – להקות אינדי מחופשות לדמויות מסרטים, ללהקות אחרות, מה לא? כיף חיים! [אנגלית]
14. הסופשבוע הזה הוא Halloween, וגם אם אני לא מתחבר למקורותיו הנוצריים של החג (יהיו אשר יהיו), זה די שמח בעיניי שיש יום בשנה שמוקדש לדברים כאילו-מפחידים, וגם לדלעת. כי בסופו של דבר דלעת זה טעים לאללה. האינטרנט, כמובן, אוהב במיוחד את ליל כל הקדושים, והרשת מוצפת ברעיונות ומיזמים שווים. ב-MTV בוחרים את האלבומים המפחידים ביותר בכל הזמנים (אני לא חשבתי שיש דבר כזה, אלבום מפחיד, עד ששמעתי את "The mess we made" של מאט אליוט), בקלאש מיוזיק בוחרים את השירים הכי טובים והכי גרועים על מוות, וב-NPR מציעים, איך לא, מוזיקה מתאימה ללילה מפחיד. ולסיום, בררררר, 10 סרטי הרוחות המפחידים ביותר אי פעם. [אנגלית וכאלה]
15. [תודה ל…?] חברים, אנחנו חייבים לראות את הסרט הזה. An americn hippie in Israel, סרט אמיתי לחלוטין שביים עמוס ספר תחת השם המקורי "הטרמפיסט" ב-1972, ועכשיו זוכה להוצאה מחודשת על ידי Grindhouse movies. אשר צרפתי משחק את מייק, חייל מווייטנאם שהתפכח ורוצה לברוח למקום בלי גבולות, בלי בגדים ובלי ממשלות. לא ברור איך הוא הגיע בסוף דווקא לישראל, אבל לכאן הוא הגיע, ובעקבותיו… רוצחים מחופשים לפנטומימאים!!! כפי הנראה מטאפורה שהשתבשה בדרך. כפילה של נועה בביוף משחקת היפית מקומית, כרישים ושורות מגוחכות – חברים, יש לנו כאן בי-מובי שיהפוך לקלאסיקאלט ברגע שנצפה בו. הראשון שמשיג עותק שיגיד, אני מוכן לארגן מפגש צפייה היסטרי. [טיוב]
16. דיוויד באזאן מספר על הקשיים והדילמות בהיותך זמר אינדי רוק נוצרי מאוד. [אנגלית]
17. יש כבוד: Dark was the night, אולי האוסף הטוב של העשור ובהחלט אחד מאלבומי השנה שלי, הצליח להרוויח עד כה 668 אלף דולר למטרה שבשבילה נוצר מלכתחילה: העלאת מודעות ומאבק באיידס. איזה יופי. אם יש לכם עדיין רק עותק דיגיטלי לא חוקי של האוסף הנפלא הזה על המחשב, זה בדיוק הזמן לקנות אותו. אפילו דיגיטלית. הכסף לכם חשוב במיוחד הפעם, לא רק בשביל האמנים המשתתפים. [אנגלית]
18. ממלכת ארנבי הפלסטיק, בלוג מצוין לכל הדעות, מקדיש פוסט לסדרת סרטוני האנימציה הקלאסיים World of tomorrow של טקס אייברי, הגאון שביים רבים מסרטי לוני טונס. תענוג צרוף. [טיוב]



19. [תודה לרועי] ואיך ייראה עולם המחר, אם האינטרנט ייעלם היום? [פיקסלים, אנגלית]
20. קיצו הישראליים עומדים לפני הוצאת אלבום בכורה דרך אנובה, ומפנקים ב-EP חינמי להורדה באתר שלהם. עותקים פיזיים של ה-EP הזה חולקו גם באינדינגב, ואני חייב להודות שקיבלתי אחד ועדיין לא הספקתי לשמוע אותו. למעשה, אני לא בטוח שאני זוכר איפה הנחתי אותו עם ערימת הדיסקים מאינדינגב! המממ. אולי כדאי שאעשה קצת סדר בערימות ליד המערכת. [זיפ]
21. [ויה ויה] השוואה מעניינת: מספר צפיות בטריילרים של סרט אונליין מול הכנסותיו בקופות. [אנגלית]
22. החברה שלי הכירה לי פעם את Murder by death, אותם היא מכנה בחיבה "סיבת המוות: רצח!" (סימן הקריאה חיוני כאן, אתם מבינים), והאמת היא שדי שכחתי מהלהקה הזו עד שנתקלתי בה שוב בבנדקאמפ, שם אפשר להאזין בחינם לרוב אם לא כל אלבומיה, כולל EPים שונים. המפגש המחודש עם הלהקה ששכחתי לגמרי, ועוד באלבום אדיר כמו Red of tooth and claw, הכה אותי בפליאה. הקול העמוק והמעולה של הסולן (יחד עם הריוורב המלכותי), יחד עם המתקפה הדרמטית של המוזיקה בשיר הפתיחה, משכו אותי בחבלי קסם ולא הצלחתי להפסיק לשמוע את האלבום הזה השבוע. הפליאה הגיעה גם יחד עם שאלה: איך פספסתי אותם עד עכשיו? והיא התרחבה עם ההבנה: יש עוד מלא כאלה. עוד מאות, אלפי, אינספור להקות ואמנים ואלבומים מעולים, מרתקים, נוטפי כישרון ותשוקה, שעדיין לא שמעתי. איזו מחשבה משמחת זו, כשמביטים אל העתיד. בחזרה ל"סיבת המוות: רצח!", האלבום הזה הוא רציני יחסית אליהם. המוזיקה שלהם תמיד משרה מבט חמור סבר, אבל בתחילת העשור הם הוציאו אלבומים ושירים עם שמות מעולים כמו "כמו 'מגרש השדים' אבל עם יותר ברייקדנסינג", "Holy lord, The Shawshank Redemption is such a good movie!", "I'm afraid of Who's afraid of Virginia Wolf" וכמה מתבקש אחרי השלישייה הזו, "We watch a lot of movies". האלבום המדובר הוא האלבום השלם האחרון שלהם, מ-2008. מאז הספיקו להוציא 3 אי-פים קטנים, ופסקול לספר (!). האמת? יותר מזה אני לא יודע עליהם עוד כלום. ההרפתקה מחכה לי. גם לכם. [סטרים, מפ3 בתשלום]
23. [תודה ליותם] בשנתיים האחרונות, טרנט רזנור פצח במדיניות "מצלמה פתוחה", לפיה – בניגוד לרוב הלהקות הגדולות ואמרגניהן – כל מי שרוצה להקליט או לצלם את ההופעה ולהעלות לרשת מוזמן בפירוש לעשות כן. לפני חודשיים ביצעה NIN את כל The downward spiral בשלמותו, אבל לא צילמה את המופע, כי Live Nation, חברת ההופעות הגדולה ביותר בארה"ב ובעלת האולם בו נערך המופע, דרשה תשלום גבוה במיוחד (למה, בעצם, הם צריכים לקבל על זה תשלום?). למרבה המזל, המעריצים צילמו. "ברגע שנגמרה ההופעה", מספר רזנור בבלוג של NIN, "מעריצים לקחו את העניין לידיהם, והתארגנו ברשת כדי לאתר את כל מי שצילם את ההופעה ב-HD. עכשיו, חודשיים בלבד לאחר המופע, הקבוצה שיחררה DVD מלוטש וערוך להורדה, של כל ההופעה של The downward spiral בוובסטר הול. כל המופע בשלמותו הוקלט, נערך והופץ על ידי מעריצים בלבד, וזו הדוגמה האחרונה לדברים המדהימים שמעריצים עושים כשהיצירתיות שלהם לא מוגבלת בחוקים מיושנים ומוטעים. אפשר לצפות בכל המופע ב-HD בפלייליסט הזה ביוטיוב, או להוריד אותו בטורנט כ-DVD מוכן לצריבה". מדהים. [אנגלית, טיוב, טורנט]
24. [תודה לגילי ג] לפעמים, כל מה שצריך כדי לעורר אנשים לשינוי חברתי או לפקיחת עיניים הוא מגאפון, ביצים מברזל וראייה בריאה של העולם. "חבל שאצלנו אין כמה כאלה", כותבת גילי בצער, "שיסתובבו בעזריאלי עם מגאפונים ויעשו שטיפת מוח הפוכה לציבור הצרכנים". [טיוב]
25. [תודה לאייל] הכירו את ספוליווד: אינדקס סרטים שמספוילרים במשפט קצר אחד. [אנגלית]
26. טיילור מיטשל, זמרת פולק קנדית צעירה הלכה לטייל ביער, ונהרגה בידי זאבי ערבות (coyotes), חיה טורפת אמנם, אך מהסוג שבורח מבני אדם ברוב המקרים. That shit is fucked up. [אנגלית]


ליסה "זה שיר של דמיאן רייס אבל אני הרבה יותר חמודה" האניגן

27. הגשם תפס אותי לא מוכן. למעשה, הוא נכנס לי לחלום לפנות בוקר, וחלמתי שאני פותח את החלון ורואה מלא מלא גשם באלכסון. כשהתעוררתי פתחתי את החלון וראיתי מלא מלא גשם באלכסון. אני לא משתגע על חורף בימים כתיקונם, אבל אחרי קיץ ארוך כמו מדבר, התגעגעתי. היה זה בוקר עצל, והחלון הענקי בסלון הכניס אור כחלחל, רפה. נעלי בית. גופיה ארוכה. והתהייה הארוכה במיוחד מול קיר הדיסקים: איך נשמע הרגע הזה, הקפוא מהוסס בזמן עד שיותאם לו פסקול. דרוש מינון מסוים של עצבות, רכות, ומנה הגונה של נוסטלגיה, כי בכל זאת, לא ראיתי גשם הגון כזה כבר כמעט שנה, וגשם ראשון תמיד מביא עמו זכרונות רדומים. ובניגוד לנטיית לבי הרגילה, מצאתי את עצמי שולף את O של דמיאן רייס, דיסק שלא שמעתי לפחות שלוש שנים. "Delicate" הוא בדיוק השיר לסוף השבוע הגשום שיהיה לנו. הצטעפו. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, ותתלבשו חם!

מדי פעם אני מראיין כאן אנשים טובים ומוכשרים שמגיעים מחו"ל להופיע בארץ, וב-18 בנובמבר תופיע בבארבי תל אביב האנה האקלברג, שהיא ועוד איך אישה טובה ומוכשרת, ועוד נורבגית, לא פחות! אבל מה? אין לי מה לשאול אותה.

זו לגמרי לא אשמתה. האקלברג היא בחורה סופר-מוכשרת, יצירתית, שלא קופאת על מקומה לרגע. היא מנסה, מתנסה, משנה, מפרקת כדי לבדוק איך זה פועל ואז מרכיבה מחדש. היא לא מסתפקת במובן מאליו. מפרקת מקצבים, בונה אותם בעזרת הקשה על מכונת כתיבה, סיבוב גלגל של אופניים או גרגור של חתול. מעל כל אלה היא משתמשת בקול היפהפה שלה ועושה בו מה שמתחשק לה. והיא נורבגית, בנוסף לכל.

(תצלום: encosion, CC)

נרנג'ה, החבר'ה שמביאים אותה להופעה בארץ, הצליחו איכשהו לשכנע את השגרירות הנורבגית בישראל לשתף איתם פעולה, דבר שגם עזר להוריד את מחיר הכרטיס ל-120 ש"ח (קודם זה היה איפשהו באיזור ה-180, אם אני לא טועה). ובעצם, למה שהשגרירות לא תצטרף? הרי מדובר בייבוא נורבגי איכותי ויוקרתי, הרבה יותר מ… מה עוד עושים שם בנורבגיה? דגי סלמון?

אז מה נעשה עם הראיון? או, כאן אתם נכנסים לעניין. נרנג'ה הסכימו לפורמט יצירתי, כיאה לבחורה יצירתית, וביחד אנחנו מזמינים אתכם לשאול את האקלברג איזו שאלה שתרצו. בתמורה, שניים מכם יזכו בכרטיס חינם להופעה.

מה עושים? אם אתם רוצים עוד מידע על הפלא הנורבגי, פשוט קפצו לערך שלה באולמיוזיק, צפו בקליפים שלה ביוטיוב, קפצו לבלוג הרשמי שלה או האזינו לשירים שלה. גם אם לא תשאלו בסוף שאלה, אני בטוח שתיהנו.
ואז פשוט השאירו שאלה כאן בתגובות.

אני והנרנג'אים נבחר את השאלות ונעביר לגברת האנה, והראיון השלם יתפרסם כאן (בעברית!). וכן, מותר לשאול איך לעזאזל מבטאים את השם הנורבגי הזה שלך. בהצלחה!

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
אמרתי לכם, שאלו שאלה! הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לנרנג'ה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום ראשון בערב!

שימו לב! קיבלתי פנייה על בעיה בהשארת תגובות. אם ניסיתם להשאיר שאלה ונתקלתם בתקלה, אנא שלחו לי את השאלה במייל עם הכותרת "שאלה להאנה", וציינו גם באיזו תקלה נתקלתם.

"נראה שיותר מכל, הדבר שיכול להגדיר את ההתפוצצות המטאורית הזו הוא שהאהבה מנצחת. לא מדובר רק במוזיקה, לא מדובר רק באמנות, לא מדובר רק בכיף. חומות של ספק, ניכור ופקפוק, של עיר בלי זיכרון, נעלמות כאילו שאינן כלל, ומתמוססות בחול" – המארגנים של אינדינגב לא נכנעים לציניות, ומתרגשים עד עמקי נשמתם

1. כשג'יין בירקין נראתה ככה [זהירות, ציצים], מי לא היה רוצה לדגדג אותה? בגיל 25, זוגתו של סרז' גינצבורג, בירקין דוגדגה קשות (על ידי אחיה, כך מספרת האגדה) בהקלטות של אחד מאלבומי המופת של הרוק בכל הזמנים, Histoire de Melody Nelson, כ-26 דקות מתוקות, סוערות, עצובות וסוחפות שהוקלטו ב-1971 והקדימו את זמנן בשני עשורים לפחות. אני מדבר על האלבום הזה הרבה, ולפני כמה חודשים דיווחתי כאן על הוצאתו מחדש בוויניל סופר-איכותי (ככה הרגשתי כשהוא הגיע). השבוע האחרון היה עוד אחד מהשבועות האלה, בהם התקליט הזה לא יוצא לי מהמערכת, והקטע האהוב "En melody", ג'אם גרוב-רוק נפלא שמציג את צווחותיה של בירקין המדוגדגת, הפך כל בוקר עייף לחיוך גדול במיוחד. אל תתעצלו. אם עדיין לא שמעתם אותו, חפשו את האלבום המלא. [מפ3]



אין השבוע שום דבר חדש. אבל לפחות יש מלא, מלא לינקים אדירים, אז בואו נרוץ לשם.



2. סיכומי אינדינגב! הסיקור המקיף ביותר הגיע, כצפוי, מנדב לזר באטמי אוזניים, שאת הלייב בלוגינג שלו, בניגוד ללייבים אחרים ברוב ימות השנה, שווה לקרוא גם לאחר מעשה. עידו שחם מסכם בבלוגו ומתעכב על רגע מסוכן אחד בפסטיבל, קנדי מסכמת בממתק הבוקר שלה ומבהירה למה הקהל של אינדינגב הוא הכי טוב בארץ, רועי פוברצ'יק מעלה זכרונות בבלוגו, שרין לוי מסכמת ב-Ynet, עינב שיף מכתיר בוואלה, נמרוד בוסו התרגש מאוד ב-NRG (ונסחף כשהעריך עשרת אלפים איש בקהל – כמעט 4,000 זה עדיין מכובד), עמית קלינג יורה לכל כיוון בנענע. אהבתי במיוחד את הפוסט הקצרצר שכתב יהוא ירון באמצע יום שבת, בו היטיב לעמוד על ההבדל בין אינדינגב ללא-אינדינגב. יעל רגב הגדילה והקדימה את הפסטיבל בקומיקס תנינים נהדר. [עברית!]


יעל רגב מצלמת את יובל, שמשקף את שני\אחרון\אוקטובר, שמשקפים את המציאות

3. תמונות אינדינגב! אסף אנטמן, צלם ההופעות האהוב עליי לאחרונה, הזדרז והעלה לפליקר את תמונותיו המעולות כבר ביום שבת או ראשון בבוקר. מארקי פאנק, שגם הופיע, צילם במרחבי המתחם (פחות את ההופעות) והעלה גם הוא לפליקר. קנדי צילמה איזה מיליון תמונות, והעלתה חלק מהן לבלוג שלה. נדב, פיטר פן המזויף, מפרסם תמונות משלו בפליקר, ויעל רגב העלתה תמונות מאינדינגב מינוס המוזיקאים, ויעל מאירי במצגת פלאש כמיטב המסורת. ויש גם ציורי אינדינגב: הקיבוצניק הנודד רשם במחברתו כמה מהפרצופים שראה על הבמה. ראיתם עוד? קשרו בתגובות. [פיקסלים]
4. וידאו אינדינגב: מורפלקסיס שוטט במתחם בזמן ההקמה (בה השתתף) וגם בזמן הפסטיבל, וצילם בעזרת מצלמתו המדהימה ועינו המצוינת רגעים קטנים ונפלאים ומלאי חיים ששווה להתעכב עליהם. 10 דקות נהדרות. הוא גם צילם על הדרך את דויד פרץ מבצע את "זמנים קשים". מלא קטעים של אביב גדג' ומשפחת רמירז המורחבת אצל היוזר הזה ביוטיוב. מיכל לוטן מבצעת את "Crazy little thing called love" (עוד קטעים שלה אצל אותו יוזר). [וידאו]
5. שאלות אינדינגב? אינדינגב האחרון העלה כמה שאלות, רובן הגדול ברמת המיקרו ולא המאקרו (או מיקרו שמשליך על מאקרו). קנדי כבר שאלה איך ייתכן שבשעות הלילה, כשמתחם ההופעות היה סגור, נאלצו 4,000 באי הפסטיבל להסתפק ב-5 יחידות שירותים (ועוד בבוקר!). אני שואל, בעקבות טוקבק שראיתי: איפה הבנות? היו מלא בנות באינדינגב, המון, אבל הן לא היו על הבמה. כן, היו הבלחות של מיכל לוטן ורות דולורס וייס, דפנה והעוגיות והסולנית של קיצו, אבל בערך זהו. והשאלה הגדולה יותר היא: האם זה בגלל שאין מספיק בנות באינדי בארץ בכלל, או שמדובר בפאק של הפסטיבל? איפה אונילי (שה-EP החדש שלה בנזונה), נילי פינק, טליה אליאב, עינב ג'קסון כהן, שרון קנטור, קרוסלה, נגה שלו? אני בטוח שלמארגני הפסטיבל היו גם שיקולים של איכות ושיקולים אחרים, אבל המחסור העז בזמרות זועק הצילו. [יש לכם עוד שאלות אינדינגב? תנו בתגובות!]
6. בקשות אינדינגב: בסיכום אינדינגב שלי כאן בעונג השאירו האחים רמירז וטייני פינגרז בקשות. ספי מהאחים רמירז מבקש: "אם מישהו או מישהי צילם או צילמה את ההופעה שלנו בפלאפון, אנחנו נשמח אם תשלחו אלינו את זה, יש לנו איזה רעיון מגניב לעשות עם זה משהו". ובועז, הבסיסט של Tiny fingers, מפציר: "כל מי שיש לו תמונות/סרטים שלנו, נשמח שישלח אלינו…". פנקו אותם, תנו קצת חזרה! [מייל]
7. ולסיום, סיפור אינדינגב: מי שהיה בהופעה של המידנייט פיקוקס עם ערן צור כבר מכיר את תחילת הסיפור: איתן רדושינסקי פורץ לקהל עם גיטרת הבאס שלו, כמו שהוא עושה כמעט בכל הופעה. בינתיים, אחד הצופים תופס את גיטרת המיוזיקמן המשובחת של רדושינסקי ומתחיל לחבוט אותה בקרקע הבטון בכוח, עד שקצה אחד שלה מתנפץ. הלם וכאוס מתערבבים בהופעה שגם ככה משאירה בדרך כלל את הצופים שלה בהלם ובכאוס. המשך הסיפור, כפי שהגיע אליי בקיטועין, הוא רדושינסקי, שמפרסם בפייסבוק את הסיפור ותמונתו הלא ברורה של המנפץ, ואוהדים שונים, שניסו להתחיל ולאסוף כסף לרכישת גיטרה חדשה. סופו של הסיפור, כפי ששמעתי (ואני מדגיש: שמעתי בלבד, אני לא יודע כמה הוא מדויק), הוא שהפושע נמצא, ורדושינסקי קיבל טלפון מאבא של אותו מופרע, והבהיר שהוא באמת מופרע, כלומר ברח מבית חולים לחולי נפש ממש לא מזמן ואיכשהו הגיע לאינדינגב. האב הבטיח לפצות את רדושינסקי כספית, ובא שלום על הנגב ארבעים יום וארבעים ליל. [יש לכם עוד פרטים על התקרית? שתפו בתגובות!]

קרא/י את המשך הפוסט

ההגרלה הסתיימה! הזוכים המאושרים הם רועי, עמית ו-roais. תתחדשו!

[עוד פוסט אורח מאת יאיר יונה. את הפוסט המלא אפשר וכדאי לקרוא פה]

[ורגע לפני שיאיר מתחיל, גם לי יש מה להגיד: מונוקרייב מחלקים לכם 3 עותקי דיגיפק משובחים וטריים מהאלבום האחרון של Mudhoney! רוצים לזכות? פרטים בסוף הפוסט. אליך, יאיר]

מאדהאני באים לארץ ישראל. מביאים אותם מונוקרייב, ב 26.10 לבארבי. אני חושב שמאז ההופעה של Rage בישראל לפני 12(?) שנים, לא התרגשתי ככה מהופעה שבאה לארץ. אני אסביר.
(קודם כל מיקסטייפ. רשימת השירים למטה)

[audio:http://pod.icast.co.il/c018d10e-6ab7-4935-b0a1-a57b4a387c20.icast.mp3]

אם אתם קוראים את זה, יש מצב שאתם מכירים את השם מאדהאני באוויר מאיפשהו, אבל לא עניין אתכם מספיק לשמוע אותם (אולי מבחינת חוסר ענין לציבור, שגורם להפסד של מאזינים), אולי לקחתם החלטה שגראנג' נגמר עבורכם לפני 15 שנה ו'אנחנו עכשיו במקום אחר'. אולי אתם לא מכירים את הלהקה בכלל ולא שמעתם עליה ואולי אתם מעריצים שרופים.

לאלו שלא עונים על ההגדרה האחרונה, אני רוצה להצביע על כמה נקודות שצריכות לגרום לכם לבוא להופעה הזו. ראשית, תשכחו מהמושג גראנג', הוא לא קיים. זו לא להקת גראנג', כי לא הייתה "להקת גראנג'". היו אוסף של להקות שבמקרה היו באותו איזור באותו הזמן ולכולם הייתה חולצת פלאנל, אבל אף להקה לא באמת הייתה דומה ללהקה אחרת. אבל מאדהאני, היו שונים מכולם. הם היו היחידים שלקחו את הפסיכדליה שמשולבת באנרגיית pאנק מדטרויט, והכניסו בזה רית'ם-נ-בלוז סליזי של הרולינג סטונז. סגנונית, הם היו שונים מהותית.

דבר נוסף, הלהקה היחידה שעוד קיימת מהאיזורים האלה חוץ ממאדהאני עצמה, זו פרל ג'ם. פרל ג'ם, עם מלוא אהבתי לשני האלבומים הראשונים שלהם (במיוחד לשני), זו להקה שכבר שנים מוציאה אלבומים עם שני שירים ששוים להתיחס אליהם. את כל שאר השירים שמענו. מאדהאני, לעומתם נשארו מקוריים כל הזמן, גם אם הם פועלים בתוך הז'אנר הכי לא מקורי והכי רפיטטיבי בעולם, יש להם משהו אחר שתכף ניגע בו. מה זה אומר שכולם התפרקו או התאבדו והם נשארו שם, מוציאים אלבום אחר אלבום אחר אלבום אחר אלבום, והכל נשמע בנזונה? מה הסוד של מאדהאני?

ובכן, טוב ששאלתם.
הסוד של מאדהאני הוא אי ההצלחה. אני מאחל לכל להקה בעולם להיות בעלת הכיף שבעשייה, ליצור לשם הכיף, לא לשים למטרה להיות רוקסטארז ופשוט לעשות, ולעשות מתוך כיף. מאדהאני לא ציפו לשום דבר ועד היום הם לא מצפים, הם פשוט עושים את מה שכיף להם לעשות, מבלי להתחשב ברצונות של חברת תקליטים או לחצים של מכירות או סיבובי הופעות ענקיים ואצטדיונים של עשרות אלפים. פאק איט, הסולן שלהם עובד במחסן של הלייבל. אין הוכחה טובה מזה.
בכך שהם לא מצליחים ולא נהיים ענקיים, הם לא נהיים שמנים. הם לא מלאים בעצמם, ונשארו נאמנים לעצמם ובכל אלבום שלהם שומעים את זה, את הרעב הזה, את הרצון האדיר לטרוף את העולם, הם מנגנים ושרים כאילו החיים תלויים בזה, אבל לא לוקחים עצמם ברצינות, הכל בקלות.

מהרבה בחינות, מאדהאני היא להקה מושלמת, להקה של חברים שנהנים מהיצירה המשותפת, עושים מוזיקה בת זונה כבר עשרים שנה, ולא נשחקים. היא גם להקה שאין להתבעס שלא באה לישראל לפני עשר שנים, כי מספיק לראות יוטיוב של השנה האחרונה מהופעות הלהקה, כדי להבין כמה זה לא משחק תפקיד ואיך היום בגיל 40 ומשהו, הם עדיין קופצים על הבמה כאילו הם בני עשרים ומשהו.
בואו להופעה הזו. אין לי מניות בהופעה ואני לא מרוויח ממנה כלום. אני מציע לכם לבוא כי זו הופעה שלא תחזור. כמו שחזרתם עם הלסת נפולה מההופעה של איגי פופ, תחשבו על ההופעה של מאדהאני כהופעת ההמשך. הופעה מפוצצת אנרגיות, החדר הזה יעוף באוויר ויישרף עד היסוד.

1. Sweet Young Thing Ain't Sweet No More – Live (Superfuzz Bigmuff Delux edition)
2. Dissolve (My Brother The Cow)
3. The Straight Life (Since We've Become Translucent)
4. The Open Mind (The Lucky Ones)
5. You Got It (Superfuzz Bigmuff)
6. Six Two One (Five Dollar Bob’s Mock Cooter Stew)
7. Orange Ball-Peen Hammer (My Brother The Cow)
8. Good Enough (Every Good Boy Deserves Fudge)
9. Where Is The Future? (Under a Billion Suns)
10. Let It Slide (Every Good Boy Deserves Fudge)
11. Baby O Baby (Piece Of Cake)
12. Running Loaded (Mudhoney)
13. This Is The Life (Tomorrow Hits Today)
14. What’s This Thing (The Lucky Ones)
15. On The Move (Under a Billion Suns)
16. Today, Is A Good Day (My Brother The Cow)
17. Mudride (Superfuzz Bigmuff)
18. Tales Of Terror (The Lucky Ones)
19. In 'N' Out Of Grace (Superfuzz Bigmuff)
20. Touch Me I'm Sick (Superfuzz Bigmuff)

מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, עשו CTRL+V ופרסמו מה שיודבק לכם באקראי!). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה למונוקרייב!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שבת בערב!