רק שלושה דברים קטנים כדי לסגור כמה פינות עד העונג של מחר:
[איך לא השתמשתי בזה לפלאייר של הערב הפתעה, איך?]
א. הערב!ערב הפתעה II באוזןבר בת"א, עם 4 בנות חיל נסתרות וחשאיות, שיחשפו את עצמן (לא פיזית) על הבמה. אנחנו פותחים דלתות ב-20:30, וב-21:00 מארש דונדורמה ינגנו וירקידו בחינם בחנות הדיסקים עצמה. אפשר להספיק הכל. דאבל כיף!
ב. הזוכים בכרטיסים לדוקאביב קיבלו הודעות במייל. תתחדשו ותיהנו מהסרטים!
ג. עדיין אפשר להשתתף בחלוקת הכרטיסים והדיסקים של האחים רמירז, שתיסגר מחר (שישי) בערב.
ד. עד העונג הבא: פעם נהגנו לעשות את זה כאן מדי שבוע ביום חמישי או בשישי בצהריים, כמה שעות לפני עליית העונג, ופתאום נזכרתי בזה והתחשק לי שוב. משחק התתמודע המחשבי!
איך משחקים? אה, זה ממש פשוט. מקליקים בחלון התגובות הריק כאן למטה, ולוחצים CTRL + V (או השטות המסולסלת הזו + V אם אתם מאנשי המקינטוש) ופשוט עושים "הדבק" למה שזה לא יהיה ששמור לכם ב-Clipboard, ומפרסמים! אתם עוד תופתעו.
אמת, האתר הזה עוסק בעיקר במוזיקה ומעט מאוד בקולנוע, אבל למה להפריד בין שתי האמנויות כשאפשר להתיך ביניהן? קוראים ותיקים מכירים את החיבה והעניין שלי בסרטים מוזיקליים תיעודיים (לפני כמעט שנה בדיוק כתבתי כאן על Pete Seeger: The power of song). והנה מגיע פסטיבל דוקאביב וחובק בתוכנייתו לא פחות משבעה סרטים תיעודיים מוזיקליים, כמעט כולם נראים לי מרתקים. ויש לי כרטיסים לחלק לכם!
אבל מה שבאמת, באמת מרגש אותי, הוא הדבר הזה:
ביום שישי הקרוב ב-22:00 יוקרן בסינמטק תל אביב הסרט "No distance left to run", על להקת Blur, האיחוד המתוקשר שלה בשנה שעברה, וסיפורה של הלהקה, פירוקה ואיחודה. עידו שחם כותב על הסרט ב"מאזין" (ומחלק גם שם כרטיסים!), ורק מחזק את דעתי שאסור לפספס את הסרט הזה. הוא יוקרן עוד פעמיים בפסטיבל (אחת מהן ב-13.5 בנוכחות הבמאי, ואחת מהן באוזןבר למחרת), וב-15 במאי, שבת בצהריים, ייערך בסינמטק מפגש וסדנא עם הבמאי (!!!). אם מישהו מכם מתכנן או מתעניין בצילום סרטים תיעודיים על מוזיקאים – אתם חייבים להיות שם. אני מחלק צמד כרטיסים להקרנה של יום שישי – פרטים בסוף הפוסט.
מוקדם יותר באותו היום (שישי הקרוב) נשאיר את שנות התשעים הלוהטות מאחורינו ונדהר במנהרת הזמן לסוף שנות השישים, לסרט "Woodstock: Now and then", שבמלוא 40 שנה לפסטיבל המוזיקלי הכי מפורסם בעולם ינסה לגרד קצת מהאמיתות העגומות שמתחת למיתוסים, או במילות הפסטיבל: "מה באמת קרה, ולא מה שסופר לדורות הבאים". אני מחלק לסרט הזה 4 כרטיסים – פרטים בסוף הפוסט.
ביום שלישי הבא (11.5) הסרט הזה יוקרן בחינם ובמסך גדול בנמל תל אביב, כשלפני ההקרנה יופיעו Malox הענקים (אייל תלמודי וחגי פרשטמן)!
עוד סרטי מוזיקה שווים בפסטיבל: "גם כשעיניי פקוחות", סרט תיעודי על גבריאל בלחסן, לשעבר גיטריסט אלג'יר, בהווה אמן סולו שבדיוק הוציא אלבום חדש ("עתיד"), וחולה מניה-דפרסיה רציני למדי. אני מת, מת, לראות את הסרט הזה. "ביל ווית'רז: סיפורה של אגדת סול" על אחד מזמרי ויוצרי הסול האהובים עליי אישית, והחשובים ביותר בכלל, שהיה כוכב ענק בסבנטיז וכתב כמה משירי הסול היפים והאהובים ביותר אי פעם, ואז החליט להיעלם כליל מעין הציבור. אייל רוב ועידו שחם מחלקים כרטיסים לסרט הזה. ויש גם סרט על הדורז וסרט על ג'ואן באאז, ויש עוד מלא סרטים אדירים.
מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה וציינו איזה סרט תרצו לראות. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם איזה סרט תיעודי-מוזיקלי אהבתם במיוחד). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה למיכל רון!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום חמישי!
נו, מה נראה לכם? שהאחים רמירז, אחת הלהקות האהובות עליי בארץ, ישיקו EP ומופע חדש ואתם לא תקבלו הכל לפני כולם? ככה אתם מכירים אותי? שימו פליי והמשיכו לקרוא, זה ישתלם לכם.
.
.
.
.
.
. להדבקת הנגן באתר שלכם, לחצו Share. לפתיחה בעמוד נפרד לחצו כאן
One Night הוא EP חדש של קאברים מלהקת הפ'אנקבילי והאמריקנה הנהדרת הזו, ובמוצ"ש הקרוב (8 במאי) ישיקו האחים רמירז את ה-EP במופע מושקע בקומופרט 13 בתל אביב, עם חברותיהן החדשות רונה קינן ויהודית רביץ (שווה!). ומה אתם מקבלים לכבוד המאורע? גם את (כמעט) כל האלבום החדש להאזנה, גם עותקים ממנו וגם כרטיסים למופע. ווהו!
לא ידעתי את זה כשעוזי הזמין אותי לקפוץ לאולפני "זזה" ביפו לבקר בהקלטות שלהם (הנה תמונה שצילמתי אז במצלמה של מאי קסטלנובו), אבל בדיעבד נכחתי בהקלטות של ה-EP המגניב הזה. זזה הוא אולפן יפהפה ויוצא דופן, עם קונטרול רום ענקי ותאי הקלטה קטנים יחסית (ובנויים בקומות), והרמירזים הם שלושה אנשים חמודים מדי ומוכשרים מדי, כך שהערב ההוא היה כיף גדול. שירים ישנים ומצוינים בביצוע חדש ורמירזי, הרבה חצוצרה, ביסלי והקלטה אנלוגית. כשנפגשנו שוב בהמשך אותו חודש להקלטת העונג סשן, סיפרו לי הרמירזים שאכן מתוכנן EP של קאברים, ומאז אני מחכה לו.
עד עכשיו. ה-EP בעל העטיפה הכבירה יושק, כאמור, ב-8 בחודש, וכולל קאברים לשירים של אליזבת קוטן (נתקלתי פתאום בביצוע של דבנדרה בנהארט לשיר הזה), אלביס, וודי גאת'רי ואחרים, פלוס שיר נוסף שלא נמצא בסטרימינג שלנו, ביצוע גועש ל"ארבע לפנות בוקר" עם האלילה יהודית רביץ עצמה, שמעולם לא נשמעה כל כך רוקרית כמו כאן. כאמור, רביץ תתארח, יחד עם רונה קינן, במופע בקומפורט, ואם תרצו ללכת – יש לי חמישה כרטיסים לסדר לכם לערב הזה. בין אלה שלא יזכו בכרטיסים, יוגרלו גם 5 עותקים מהדיסק החדש. זה פסטיבל רמירז שלם כאן בעונג!
מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם איזה שיר ישראלי ישן צריך לקבל טיפול רמירזי?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לצח ולחבר'ה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי!
הזוכים בכרטיסים לסיקרט צ'יפס 3 הם: מעוז (שהמליץ על הפסקול של Adventureland המצוין) ונפולת של נמושות ("סאלאם בומביי"). תתחדשו ובדקו מייל!
אז הפסדתי את ההופעה של ?Why בבארבי השבוע. יש דברים שתזכור במשך שנים שהם קרו, ויש דברים שתזכור במשך שנים שהם לא קרו. מה לעשות, תיקלטתי בפסטיבל הביטלס וזה נפל בדיוק, אבל בדיוק על השעות של ההופעה. לשמחתי, תיקלטתי בפסטיבל לצד שי ליברובסקי, הלא הוא דיגיטל_מי הענק, רק שהפעם הוא לא עשה פלאים במכשיר הדגימות שלו אלא סתם תיקלט מדיסקים כמוני. הרגשתי שאני מפסיד פעמיים – גם את ההופעה של וואי וגם את הכישרון של ליברובסקי. אבל אחרי שנגמר פסטיבל הביטלס לאותו ערב קיבלתי סמס מחבריי מוסה ומתנויפלד, שהזכירו לי שבית הבתים – אותו מקום נעים בפלורנטין בו נערך מרתון הופעות יום העצמאות – מארח מסיבת פוסט-הופעה של וואי. אז קפצתי. והיה אדיר. והרווחתי גם את וואי (אמנם לא שרים ומנגנים, אבל היי, ראיתי את האחים וולף ממש נהנים) וגם סט אדיר כתמיד של דיגיטל_מי, הפעם עם הדגימות האדירות שלו, שהן חצי מאש-אפ וחצי חידון מוזיקלי מתמשך. רקדתי לצלילי פיסות מודבקות של פורטיסהד, יורם ארבל, ג'ואנה ניוסם, אייר ורשימה ארוכה של דברים אחרים שהספקתי לשכוח או לא זיהיתי. ואז נפל כמו פצצה של שני טון "Hip Hop" של Dead Prez, אחד משירי ההיפ-הופ הכי גדולים אי פעם, שיר שעדיין רלוונטי, שיר שעדיין גורם לי לזוז בצורה לא רצונית, שיר שכדברי ידידי מתן, ניבא את בוא הדאבסטפ עם ליין הבאס המטמטם הזה. מי שזוכר את הדד פרז מבצעים את השיר הזה ב-"Dave Chappelle's Block Party" יודע על מה אני מדבר. קלאסיקה. [מפ3]
הסיפור הגועש ביותר השבוע הוא ביטולה הצפוי והמעציב של הופעתו של גיל סקוט-הרון בבארבי, כפי הנראה עקב פניות של קבוצת החרם על ישראל, שפונים לכל אמן ואמן שקובע הופעה בישראל. במקום לנסח כאן שוב את מחשבותיי, תוכלו למצוא את דעתי המפורטת בעניין בטור שפרסמתי בוויינט על העניין (ובאדיבות סגול 59 תורגם לאנגלית). שווה לקרוא גם את הדעה של נועם שיזף (שונה משלי) ושל אלי ב"הלם תרבות" (דעה שאני מסכים איתה מאוד). חשוב לציין שהביטול עדיין לא סופי ורשמי, אף על פי שהאמן או מנהליו הסירו את ההופעה בתל אביב מלוח ההופעות באתר הרשמי שלו. בעיניי הדיון סביב הסיפור הזה חשוב לא פחות, אולי אף יותר, מקיום או ביטול ההופעה. גם הטוקבקים והדיונים שנוצרו בפייסבוק סביב הסיפור הזה הם בעיניי חשובים ולפעמים אפילו מרתקים ומאתגרים. גם אם לדעתי גס"ה עושה טעות בביטול ההופעה, לפחות הוא גרם לחלק קטן מאתנו לדבר על כמה דברים חשובים. עוד מגיל סקוט הרון – בסיום. [עברית]
בעניין גיל סקוט הרון, סגול 59 שלח לי גירסה משלו ל"המהפכה לא תשודר בטלוויזיה" בגרסה עברית משלו. [מפ3]
סרטון היוטיוב החמוד והפרסום בפייסבוק עשו את שלהם – ו-The raw men empire הישראליים יחממו את ג'פרי לואיס בהופעה החיפאית שלו. איזה כיף. [טיוב]
האחים וולף מושלים בבארבי (תצלום: מתוך וואלה תרבות)
איך הייתה ההופעה Why? לפי האנשים ששאלתי אתמול בבית הבתים, היה מצוין, טוב יותר מההופעה הקודמת כאן לפני שנה. הכיתוב של עינב שיף בוואלה לתמונה שכאן ממעל מתמצתת יפה: "זו התמונה שמספרת את כל הסיפור של המופע הזה. בהופעה אמש היו כ-800 אנשים פלוס, יותר מההופעה הקודמת של הלהקה, שהתקיימה לפני פחות משנה ועבור להקת אינדי בסדר הגודל של ?Why זה די הישג חסר תקדים". יקירת המערכת נועה מגר כתבה וגם צילמה במאקו. עמרי רוזן בנענע, שמיהר לציין שהוא ראה אותם יותר פעמים מאתנו, טוען שהיה טוב אבל חם. ובוויינט צילמו ראיון די דבילי עם הלהקה באולפן של קול הקמפוס. בבלוגיה לא נצפו ביקורות בעת כתיבת שורות אלו. רוצים להוסיף מחוויותיכם בתגובות? [עברית; וידאו]
[תודה לאיציק] או! ככה עושים טיזר לאלבום חדש: אינטרפול מפתיעים ומפיצים הורדה חינמית של "Lights", שיר חדש מתוך אלבום חדש! הזיפ מגיע עם קובץ כלשהו (בפורמט המרגיז m4v), שלו הייתי מצליח לפתוח הייתי מספר לכם מה יש בו. כך או כך – שיר חדש של אינטרפול! בחינם! יש! [מפ3, בסופו של דבר]
אני מת על דיקלה, ושייך למיעוט העקשני שחושב ש"אהבה מוזיקה", אלבום הבכורה שלה, הוא אחד האלבומים הישראליים הכי טובים, אי פעם. האלבום השלישי שלה, "ארלוזורוב 38", עומד בפתח וסינגל מתוכו, "חולת אהבה", ניתן להאזנה והורדה חינמית בוואלה. קשה לי לומר שמדובר בשיר שמרגש אותי כמו "תבלינים" או "בוחרת להיות" (ובכלל, אם כבר חולת אהבה, אני מעדיף את חולת האהבה של שירלי צפרי {מצטער, לא מצאתי ביצוע פחות מגוחך ביוטיוב}), אבל נחכה לאלבום. [סטרים, מפ3]
[תודה לירון] הלינק שהגיע אליי הכי הרבה פעמים השבוע (אבל ירון הקדים את כולם) היה של רג'ינה ספקטור, שמבצעת את "No surprises" של רדיוהד בגרסה פסנתרית חלבית למדי אבל עדיין מקסימה בדרכה כי, נו, זו עדיין רג'ינה ספקטור והיא עדיין שרה כמו שרק רג'ינה ספקטור יודעת, והסי-פארט הקצרצר ממש יפה. הקאבר, שהוקלט למען פרויקט "רופאים ללא גבולות", ניתן להורדה באייטיונז, אם אתם לא גרים בישראל ויכולים לרכוש שם שירים. אם כבר נו סופרייזס, עדיף הביצוע של סרנגה ל"נגה" של מאיר אריאל [תודה רותם]. [טיוב]
[תודה למתנויפלד] The wrong demonsהיא להקה חדשה שמורכבת מחברי המוג'וז של אסף אבידן, בלי אסף אבידן. [חלל]
רוקפור משיקה אלבום חדש בעברית, ומוכנה לחלק עותק חתום ובחינם למי שיצליח לענות על החידון הדי קשה שלה. [עברית]
[תודה לרועי] שלומי שבן ביצע בפורים בגל"צ את "בן של מלך" של קובי פרץ, והוכיח שהכל טמון בביצוע, גם אם הטקסט דבילי. [טיוב]
[תודה לניר] הכותב האהוב עליי בזירת המוזיקה, בן שלו, בטור מקסים וזוגי על הזמרת שהצליחה סוף סוף לגשר תרבותית בינו, שהמוזיקה היא חייו וטעמו אנין, לבין אשתו, שלא ממש משנה לה מה שומעים כל עוד זה לא רעש. אין על בן. [עברית]
טיפה קשה לי להתמודד עם הדיסוננס בין כמה שהאלבום החדש של Quasi טוב, לכמה שהעטיפה שלו מכוערת. מזל שבימינו הטכנולוגיה מאפשרת לנו לעשות את ההפרדה בין השניים, כי יהיה לי חבל מאוד אם בשל עטיפה מכוערת במיוחד, אנשים יפסידו את American Gong, שעשוי בהחלט להיות אלבום הרוק שלי השנה, ובהחלט מסתמן כבר עכשיו, אחרי שבועיים של האזנה, כאלבום הרוק הגדול של הקיץ הקרוב. אני יליד תחילת האייטיז, ואת התבגרותי המוזיקלית עשיתי במהלך הניינטיז. כמו כולם, המוזיקה של נערותי נחקקה בי חזק ונעצה יסודות שקשה להזיז גם היום. חברי הטוב בני, שגדול ממני בכשש שנים, מת על צלילים מהאייטיז שאותי מזעזעים, ומרים אף על גיטרות ניינטיז שלי עושות צמרמורות עונג. את קוואזי, הרכב ותיק שפועל כבר 17 שנה (וזה האלבום הראשון שלו שאני שומע), אפשר בהחלט לקטלג כיוצאי ניינטיז מובהקים. יש כאן את אותו הניחוח שעולה מדינוזאור ג'וניור, הפיקסיז, יו לה טנגו, פייבמנט, סלייטר-קיני (ג'נט וייס, המתופפת של ס"ק, מתופפת גם בקוואזי ונשואה לזמר) והסמשינג פמפקינז. ואין כאן שיר אחד שאינו מצוין. יש לקוואזי את רגישות הפופ ההולמת שמאפשרת להם לכתוב שירים קליטים עם הוקים נהדרים מחד, אבל מספיק שפשוף אלט-רוק כדי לשמור על פאסון, לתת בראש, להשתולל כשצריך ולהנמיך את הקצב לשנסונים כשצריך. זה בהחלט מסריח מרוח נעורים בניינטיז, אבל מדבר גם אל בן הכמעט-28 שאני בעיצומה של 2010. ההפקה נהדרת (ומזכירה קצת את דייב פרידמן של The Woods, אם להפנות שוב אצבע לסלייטר-קיני, רק פחות אלימה), ואני מבין מעט מאוד בתיאוריה מוזיקלית אבל אני יכול לומר בלב שלם שמשהו די נפלא קורה כאן בהרמוניות. "Bye bye blackbird" הוא שיר פשוט וממכר עם סי-פארט ארוך ומתפתל, "Little white horse" הוא פצצה מלוכלכת, "Everything & nothing at all" הוא המנון זן, "The jig is up" נהדר למיקסטייפי שבת בצהריים, ועל השיר הסוגר, "Laissez Les Bon Temps Rouler", כבר התפייטתי כאן לפני כמה שבועות כשהופיע כשיר סיום. כל שיר – מלמיליאן. נדרשו לי שלוש האזנות כדי לפרוץ את חומת ה"נו, כבר שמעתי מספיק דברים כאלה", ואחר כך התמכרתי קשות. רוצים גם? סטרימינג מלא וחוקי של האלבום אפשר למצוא בסאונדקלאוד. [מפ3]
אני אמנם מאחר בחודשיים, אבל איזה כיף לגלות את הקליפ של חיה מילר האדירים ל"כיבוי אורות". הוא צולם בפשטות בבית פיתקית בת"א, ומורכב רובו ככולו מצילומים של הלהקה פשוט מנגנת. אבל משהו עובד שם. בעיקר שוט הפתיחה. והשיר מצוין. [טיוב]
צ'אק קלוסטרמן המצוין מסביר למה דווקא "Loser" של בק ולא "Smells like teen spirit" של נירוונה הוא השיר שמסמל טוב יותר מכל את הניינטיז. אני כל כך, כל כך מסכים איתו. [אנגלית]
ב"העיר" של תל אביב כותבים על סגירתה של חנות המוזיקה הוותיקה "קרמבו", ועל הדרך סוקרים בקצרה את מצבן של כמה מחנויות התקליטים בעיר בצל יום חנויות התקליטים. [עברית]
זוהי עונת הסמפלרים: 4AD נותנים את הסמפלר התקופתי שלהם להורדה אך משום מה עושים זאת רק במייל כך שיש לי רק לינק ישיר לקובץ הזיפ לחלוק עמכם. תוכלו למצוא שם חדשים של הנשיונל, אפטרקלנג, רמיקס של הביג פינק ועוד. גם באנובה הישראלים מעניקים סמפלר שנתי [תודה לנועה], אך לא טורחים לכתוב בעמוד ההורדה מה ניתן בו. אבל זו מוזיקה בחינם, קחו אותה עכשיו! [זיפ, מפ3]
?Why ממליצים בנענע על עשרה אלבומים מצוינים, ביניהם חביבי המערכת (של העונג, בטח גם של נענע), Neutral milk hotel ו-Mount eerie. [עברית]
אגדות קולנוע: בנענע מציינים 30 שנה למותו של ענק הקולנוע אלפרד היצ'קוק, עם המוטיבים הקבועים ביצירותיו. בבלוג "על הספה", ערן כ"ץ מפרסם פוסט בשני חלקים על הפסיכולוגיה של אלפרד היצ'קוק, אחד הגיבורים האישיים שלו. החלק השני עוסק בשליטה המוחלטת של היצ'קוק ברגשות ובתגובות הפסיכולוגיות שלהן במהלך הסרט, וזה בעיניי החלק המעניין יותר. [עברית]
אל אחר, אל פאצ'ינו, חוגג יום הולדת 70 (תודו שלא חשבתם שהוא בן 70), ובוואלה בודקים איך קרסה הקריירה הקולנועית של אחד השחקנים הגדולים של כל הזמנים. אני מסכים שהקריירה שלו צללה, אך מבקש להכיר בגדולת התפקידים המצוינים שלו ב"אינסומניה" של כריסטופר נולן וב"מלאכים באמריקה" של קושנר וניקולס, שהיו שני שיאים נהדרים בשנות האלפיים המבישות למדי של פצ'ינו. [עברית]
[תודה ליעל] פי-ג'יי הארווי, מלכת אנגליה, מבצעת שיר חדש לגמרי, "Let England shake", בתכנית אירוח בריטית כלשהי לעיניו של האורח ראש הממשלה גורדון בראון. כרגיל אצל הארווי, זה שונה בצורה ניכרת מכל מה שעשתה קודם, ועדיין ברור מהרגע הראשון שהיא פותחת את הפה שמדובר בהארווי הענקית. איזו זמרת, פי-יא-אללה. [טיוב]
עילוי הקומיקס אלן מורפוסע שוב אל עבר פרויקטים מוזיקליים, ועובד על שניים מעניינים במיוחד: הוא כותב עם הגורילאז אופרה ושוקד על אלבום של הקראת סיפור בקולו, עם מוזיקה מאת אנשים נפלאים כמו אנדרו ברודר (שביקר כאן השבוע עם FOG), המתופף הפרוע זאק היל, מייק פאטון וחברים במוגוואי, בין היתר. [אנגלית]
טור מרתק של דן מליבריסטאן על משוררי האגו, המשוררים שגם כשהם לא כותבים על עצמם הם בעצם כותבים על עצמם, אל מול "שירת אמת", של משוררים שגם כשהם כותבים על עצמם הם כותבים על משהו גדול יותר שמחוץ להם. כהרגלו, לדן יש דעה נחרצת ומנומקת. [עברית]
ב-Music think tank כותבים על ארבע הדרגות של צרכני המוזיקה ועל איך אתם, כאמנים או אנשי לייבל, יכולים למכור להם יותר. [אנגלית]
כשהתפרסמה הידיעה על בואו של גיל סקוט-הרון לישראל, מיהרתי לבקש מחברי הטוב מורפלקסיס, מאסטר של מיקסטייפס, שירקח מיקסטייפ טרום-הופעה לפירסום בעונג. הוא נענה בשמחה, צלל לדיסקוגרפיה של גס"ה החביב עליו כל כך, ויצא משם כמנצח עם צרור של 14 שירים מכל הקריירה – Me & The devil. אם אכן תבוטל ההופעה כצפוי, המיקסטייפ הזה יבוזבז, וחבל. אז כל עוד יש לנו סיכוי אחרון לתקווה, הנה המיקסטייפ האדיר של מורפלקסיס, שכמו רוב המיקסטייפים שלו (זוכרים את מיקסטייפ יו לה טנגו שלו?), הפך מהר מאוד לפריט אהוב עליי במיוחד בדיסקוגרפיה של גיל סקוט הרון.
קחו אותו מהר, לפני שייגמר (על מי אני עובד, זה כנראה יישאר כאן לנצח).
שתהיה שבת שבוגי, חברים! אני מבטיח לחזור מחר עם חזרות מסשן מספר 2 של We are ghosts.
אחרי הצלחת ערב ההפתעה הראשון ב-1 באפריל, בו הוכחתם שאתם נועזים מספיק לבוא לערב שאין לכם מושג, או שיש לכם מושג חלקי מאוד, מי מופיע בו (אז גיליתם על הבמה את דניאלה ספקטור, הפשרות, חיה מילר ורונה קינן), לא נותרה ברירה אלא להמשיך את הסדרה עם ערב מספר 2, שזה המספר הכי הגיוני אחרי 1.
מתי? 6 במאי! זה אפילו מתחרז. זה יוצא חמישי בערב, החל מ-20:30 היכן? באוזןבר, מועדון ההופעות הגזעי של האוזן השלישית. קינג ג'ורג' 48, תל אביב מחיר? 40 ש"ח אז מי אמרת שמי יופיע? בהתחלה תעלה… היי, רגע! לא תצליחו להפיל אותי בפח הזה, זה סוד!