גרוב ז. ש"ע
בערך ישן של ויקיפדיה באנגלית, שנמחק ועודכן מאז, נכתב ש"אי אפשר להסביר גרוב, אבל כשיש לך אותו אתה יודע". זו כנראה ההגדרה הכי לא-אינציקלופדית שדרכה אי פעם בוויקיפדיה. בוויקיפדיה העברית נכתב:

הגרוב הוא התבנית עליה חוזרת חטיבת הקצב בגרסאות מסוימות, כדי להעביר תחושה קצבית, לעתים מרגיעה, לעתים מרקידה או מקפיצה. מבחינה מופשטת יותר, הגרוב הוא אווירה, או תחושה, שאחראית עליה חטיבת הקצב, ש"מבינה" את המשמעות, או "מרגישה" את המוזיקה, ומעבירה תחושות אלו גם למאזינים ולנגנים הנוספים. מוזיקאים יכולים להשתמש בביטוי "איזה גרוב מדהים יש ליצירה הזאת" כדי לבטא מספר דברים: שליצירה יש תבנית ריתמית טובה, או שהיצירה מעבירה תחושה ריתמית מעניינת, מושכת ומרגשת, לעתים עד כדי קהות חושים.

מספר ההגדרות ל"גרוב" כמספר המאזינים לו. אני יכול לטעון ששיא הגרוב הוא קצב פ'אנקי, קצת שבור, עם שימוש חוזר במתח ופריקתו במקצב. מישהו אחר יכול לטעון שדווקא לשיר שקט מסוים יש "אחלה גרוב", ויש גם גרוב אפריקאי, גרוב בלקני, גרוב כזה וגרוב אחר. בקיצור, סלט גרוב.
החוקרים והמגדירים עדיין חלוקים בהגדרה המדעית, המילונית, לגרוב. אבל כשיש לך אותו, או כשאתה שומע אותו, אתה פשוט יודע.

גרוב ישראלי ז. ש"ע
כבר בשנות השבעים נעשו פה כמה תקליטים גרוביים למדי, בין היתר אצל ששי קשת, יורם ארבל, רותי נבון וצביקה פיק, שלא לדבר על כל מיני תקליטים ישראליים עלומים ונהדרים שמשלבים מוזיקה תימנית או ערבית עם גרוב.
אבל בעשור האחרון עולה, צומחת ופורחת סצינת גרוב ישראלית עניפה, וחשוב מכך – חיה ומתפתחת. הגרוב של שנות השבעים הבליח וחלף, אבל הגרוב הישראלי של היום משגשג ומשתנה כל הזמן: פ'אנקנשטיין, הדג נחש, האחים רמירז, התפוחים, מארש דונדורמה, עוזי נבון, קרולינה וקותימן

פסטיבל הגרוב הישראלי הראשון ז. ש"ע
אנשי TABAC, הקולקטיב הישראלי שמתקלט ומפיק כמה מהדברים הכי טובים שנעשו פה (מסיבות, הופעות, "תדר", מה לא) מוציאים עכשיו לעולם הרחב אוסף גרוב ישראלי ראשון, "Mediterranean Grooves and Raw Sounds", שמאגד קטעים מוכרים ונדירים של כמה מאלופי הגרוב הישראלי בעשור האחרון [האזנה מלאה לאוסף, בהמשך הפוסט!].

אותה חבורה, פחות או יותר, תעלה גם על הבמה בהאנגר 11, ביום חמישי ה-3 במרץ, לפסטיבל הגרוב הראשון שצפוי להיות מעיף ומעייף (מרוב ריקודים). רק תקלטו מי מופיע ותבינו לבד את גודל האירוע:

התפוחים (מארחים את יורם ארבל!) | קרולינה (עם להקה מלאה) | האחים רמירז | עוזי נבון | קותימן | בום פם | סוליקו | אייל תלמודי | מארקי פאנק | דיגיטל_מי | רדיוטריפ | MC גוגה | Tree | Left | Hectic

קשה לי לראות איך זה יכול להיות פחות מאירוע מכונן. הגרוב הישראלי מתאחד עם רוב הרכביו המובילים לערב אחד, לאוסף אחד, להפגנת כוח אדירה אחת. אני מתכוון לרקוד עד חמש בבוקר.

יש לי כאן 5 עותקים מהדיסק ו-2 כרטיסים לפסטיבל, לחלק למי מכם שרק ירצה! איך זוכים? פרטים בהמשך.

Mediterranean Grooves and Raw Sounds ז. ש"ע
לרגל המאורע המשמח, קבלו האזנת בכורה מלאה ועסיסית לאוסף החדש, כפי הידוע לי אוסף הגרוב הישראלי הרשמי הראשון. הנגן שלפניכם מתחיל ישר מהשיר הראשון, ואפשר לנווט קדימה ואחורה בשירים בעזרת החיצים הקטנים, ימינה ושמאלה. מתחת לנגן – רשימת שירים עסיסית.

[audio:https://haoneg.com/bite/me/01-Boom%20Pam-Sabal'e.mp3,https://haoneg.com/bite/me/02-BTA-Hijazz%20Chaser(UBK%20Remiix).mp3,https://haoneg.com/bite/me/03-Kutiman%20-%20Losing%20It%20(Featuring%20Karolina).mp3,https://haoneg.com/bite/me/04-Radio%20Trip%20-%20Computer%20Singing%20(Alphomega%20Remix).mp3,https://haoneg.com/bite/me/05-The%20Apples%20-%20Thang.mp3,https://haoneg.com/bite/me/06-The%20Koliphones%20-%20Voyage%20to%20the%20Sun.mp3,https://haoneg.com/bite/me/07-Les%20Hippies%20-%20Soleil%20Conchant.mp3,https://haoneg.com/bite/me/08-Uzi%20Navon%20&%20Acquaintances%20-%20Lo%20Avater%20Al%20Atzmi.mp3,https://haoneg.com/bite/me/09-The%20Ramirez%20Brothers%20-%20Cactus.mp3,https://haoneg.com/bite/me/10-Soulico%20-%20Today's%20Funk.mp3,https://haoneg.com/bite/me/11-Yoram%20Arbel%20-%20Tni%20Li%20Hizdamnut.mp3,https://haoneg.com/bite/me/12-Funk'n'stein%20-%20Back%20Road%20Funk.mp3,https://haoneg.com/bite/me/13-Marsh%20Dondurma%20-%20Tosha%20Baritosha%20(Edit).mp3,https://haoneg.com/bite/me/14-Boom%20Pam%20Vs.mp3,https://haoneg.com/bite/me/15-Lehakat%20Tzlilei%20Ha'Oud%20-%20Ne'imat%20Pop%20Oud.mp3,https://haoneg.com/bite/me/16-Shmemel%20-%20Apple%20Sauce%20(Edit).mp3,https://haoneg.com/bite/me/17-Uzi%20Ramirez%20-%20Girl%20Don't%20lie.mp3,https://haoneg.com/bite/me/18-B&B%20-%20Say%20what%20(Edit).mp3,https://haoneg.com/bite/me/19-Karolina%20-%20Shuv%20im%20Atzmi%20(Extended%20Version).mp3,https://haoneg.com/bite/me/20-Audio%20Montage%20All-Stars%20-%20Glitch%20Hope%20(Edit).mp3]

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס\דיסק?
השאירו תגובה, וציינו גם דיסק\כרטיס\שניהם. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם איזה שיר הוא בעיניכם דוגמה לגרוב מנצח. לינקים ליוטיוב יתקבלו בברכה!). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לצח ומורן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!

אני לא יודע אם הבעיה היא רק אצלי, רק אצל לקוחות בזק בינלאומי, או אצל כולם – אבל במהלך כל יום השישי הזה הייתה לי גישה מקוטעת עד חוסר גישה לכל מה שקשור לגוגל – וזה כלל את הג'ימייל שלי ואת גוגל רידר, שני השירותים בהם מאוחסנים רוב הלינקים שסימנתי במהלך השבוע לעונג. לפיכך, עונג קצרצר השבוע. לא נורא, זה מפנה לנו יותר זמן לשמוע את…

1. אה כן, רק איזו ידיעה קטנה ושולית שכמעט שכחתי: רדיוהד הוציאו אלבום חדש היום. אההההההההההההההההההההההההההההה! כן כן, הלהקה הבריטית האהובה עלינו (טוב, על רובנו?) קיצרה בחצי את זמן ההמתנה מאז האלבום הקודם, שיציאתו הוכרזה 10 ימים מבעוד מועד. הפעם כבר ביום שני האחרון הודיעה רדיוהד על אלבום חדש, The King of Limbs, שיצא להורדה (בתשלום, ולא מהסוג שאתם יכולים לקבוע בעצמכם) מחר, יום שבת, 19 בפברואר ההורדה הוקדמה להיום, תיהנו!!! אפשר לשריין עותק דיגיטלי כבר עכשיו בהזמנה מוקדמת באתר, ואם תזמינו את אחד המארזים המפוארים, תקבלו הורדה עכשיו ואת המארז במאי, כשיודפס. גם עותק רגיל של דיסק יופץ לחנויות. יש גם קליפ חדש שיצא הבוקר, "Lotus flower". הנה השיר שהכי נדלקתי עליו בינתיים, "Little by little", שפותח את העונג הזה בחגיגיות המתבקשת. גם שיר הסיום מהאלבום הזה. אם כבר שמעתם את האלבום, ב-Ynet ביקשו את דעתי הזריזה עליו, ושמחתי לתת אותה (עם סיוג מכך שזו בהחלט התרשמות מוקדמת בלבד).
   משמח אותי לראות איך רדיוהד משתמשת בחוכמה במעמד שלה. הנה להקה שמאסה כבר לפני עשור וחצי בסבב הסינגלים-מקדימים-ראיונות-בלה-בלה-בלה, ולא משתמשת בזה ליצירת באזז לקראת אלבום חדש. כי היא לא צריכה. היא פשוט משתמשת בעובדה שהיא מעניינת מספיק אנשים כדי לעשות מה שבא לה, והאנשים ישימו לב ויפיצו את זה הלאה. והנה הם (שוב) מוציאים אלבום חדש בלי סינגלים, בלי קליפים, בלי חצאי שירים שדלפו לרשת מהאולפן, בלי ראיונות מקדימים וכתבות שער. כל אלה, סביר להניח, יגיעו מאוחר יותר ויגביהו את הגל שכבר נוצר מעצמו.
   אבל יותר מזה. רדיוהד הצליחה ליצור (שוב) חוויית הוצאת אלבום רלוונטית למאזין של היום. הרי תאריך יציאתו של דיסק לחנויות זה כבר מזמן לא תאריך היציאה האמיתי של אלבום לאוזניים שלנו. ההתרגשות, אם בכלל, נוצרת כשמופיע בתיבת המייל, קורא הרסס או בבלוג החביב עלינו לינק פלאים להורדה, מוקדמת בדרך כלל, של האלבום שדלף. ואיך דולף אלבום? כמעט תמיד ממפעל הייצור, או מעותקי פרומו שנשלחים לעיתונאים שבועות, ולפעמים חודשים לפני היציאה הרשמית. רדיוהד (ולא רק הם, אבל הם עשו זאת בהיקף הגדול ביותר) עקפו את זה. אין פרומואים, ולמעשה אין עדיין ייצור של דיסקים בכלל, כך שהמקום היחיד ממנו יכול לדלוף האלבום הוא הלהקה או טכנאי ההקלטה והמאסטרינג. וכך נוצר מצב שבו אני מוריד למחשב שלי קובץ ישר מהלהקה ומתרגש, ממש מתרגש, לראות את האחוזים עולים. כמה שעות אחר כך נכנסתי ל-Last.fm (תודה על התזכורת, רעי!) רק כדי לגלות שכמעט כל החברים שלי שם מאזינים, בו זמנית, לרדיוהד החדש. זו חווייה מרגשת שוב, וזה נפלא.
   בינתיים, במגזין DIY מצאו את העץ שנתן את שמו לאלבום (אהבתי מאוד את העובדה ששם הלהקה לא מופיע בתמונה שפורסמה). [אנגלית. חג שמח!]
2. עבר הרבה זמן מאז התלהבתי לאחרונה מסטריפ בקומיקסרשת Stuff no one told me, אבל האחרון שלו כל כך נכון, שאני כמעט מרגיש חובה מוסרית להפיץ אותו. [אנגלית]
3. צחקתי ארוכות ממחולל השירה האירוטית של מגזין Ms.Use. הזינו כל מילה או שם, והיזהרו לא להתגרות יתר על המידה. [עברית]



4. במגזין Nerve מפרסמים מדי שבוע סיפור של אדם אחר על הפעם הראשונה שבו קיים יחסי מין, והתוצאה נפלאה. אינטימית, אישית, מצחיקה ויפה – לא חרמנית, מלוכלכת או מציצנית. [אנגלית]
5. מיכל ישראלי כותבת בנענע ואני חותם כמעט על כל מילה (אני כן אוהב את הביטלס): "אני מסכימה חלקית עם האנשים האלה, שמתרעמים על כך שמתייחסים לרדיוהד כקדושים. הם לא קדושים. הם פשוט להקה ממש ממש טובה. היי, אני לא אוהבת את הביטלס. זה לא אומר שאני מסתובבת בעולם ומתבכיינת על כך שהם עדיין נחשבים ללהקה הגדולה בכל הזמנים. פשוט, מה לעשות, מאז אלבום הבכורה הבינוני שלהם, רדיוהד לא הוציאו אלבום רע. זו לא אשמתם שהם להקה ממש ממש טובה. אבל באמת שזה כל מה שהם. כולה להקה". [עברית]
6. אני מת על הקליפ המעפן-במתכוון של Foo fighters ל-"White limo". [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

חג שמח! לכבוד יום האהבה, arte משדרים בשידור חי הופעה של פי-ג'יי הארווי בפריז עם האלבום החדש. תיהנו.
הפוסט הזה ישמיד את עצמו אחרי השידור.

כאן היה שידור חי מההופעה של פי-ג'יי הארווי המקוטעת בפריז. היא נגמרה. אפשר ומומלץ מאוד לשמוע את האלבום המלא כאן.

ז'ה טם, פי-ז'יי הארווי!

1. כשהם פרצו ב-2001, פיהקתי. כשהוכתרו כלהקה שהחייתה את הרוק, הרמתי גבה. כשנישאו על כפיים כאחת הלהקות החשובות של העשור, גיחכתי. אבל בסוף התאהבתי. נדרשו לי שלושה אלבומים כדי להתחיל לאהוב שירים של The Strokes, ובסוף זה קרה. אני עדיין מתכחש להאלהה שהתחילה בתקשורת הניו-יורקית ושכנעה יותר מדי אנשים שהרוק היה רדום\מת בשנים הספורות שלפני אלבומם הראשון (הם לא שמעו מוזיקה מבריטניה? וייט סטרייפס? מודסט מאוס?), ושהסטרוקס הם המשיח עם גיטרה ביד. זו תפיסה תקשורתית שטחית ואופנתית בלבד. הרוק נתן בראש לפני הסטרוקס כמו שהוא נתן בראש לפני שנירוונה פרצו עשור קודם לכן. ההחייאה היחידה שהתרחשה היא של עיתונאים שנזכרו שהגיע הזמן להחזיר את הרוק ל"אופנה", ויצרו גל גדול (שאף על פי שהוא נולד מהייפ, הוא גם הביא ללא מעט תוצאות חיוביות). מה שכן, הסטרוקס גרמו לרוק להישמע שוב effortless, פחות כבד מרוב משמעות ויותר קליל מרוב מגניבות, וכפועל יוצא מכך הוא הפך שוב "קול" לניורקרים קרי מבט עם סיגריה בזווית ולו ריד בחלומות, ולאלה ברחבי העולם השואפים להיות ניורקרים אדישים. אין בכל דברי הכפירה שלי כדי לומר שמדובר בלהקה רעה או אפילו משעממת – חלילה. אני פשוט חושב שעשו ממנה הרבה, הרבה יותר ממה שהיא. עכשיו היא חוזרת עם אלבום חדש, ראשון מזה חמש שנים, והסינגל הראשון "Under cover of darkness" היה יכול להיות בקלות בי-סייד לסינגל מ-Is this it. כמסורת הסטרוקס הוא חסכוני, ממכר, וחשוב מכל: מביא את הגוף לכדי שמחה תוך אקורדים ספורים. [מפ3]



2. כבר שנים אני משתעשע ברעיון לפתוח בלוג שיסקור ויבקר עטיפות אלבומים ישראליות, חדשות וישנות, קלאסיות ונידחות, מרהיבות ואיומות. ואני שמח שלא יצא לי להוציא את הרעיון לפועל, כי בלוגר ישראלי חדש פתח בלוג כזה בדיוק, שנקרא סיפור, כיסוי. הוא מגדיל לעשות ולא רק סוקר אלא גם משוחח עם המוזיקאים ומעצבי העטיפה. בינתיים התפרסמו שם פוסטים מרתקים על אלבומים של ג'ירפות, דניאלה ספקטור, עמית ארז, וירצברג וגלבץ, וארז לב ארי. להוסיף ל-RSS, ומהר. [עברית]
3. פרופסור מיכאל הרסגור, ההיסטוריון המבריק שלשמוע אותו כל שבוע בגלי צה"ל היה תענוג אדיר למוח ולאוזן, הלך השבוע לעולמו. פנו לעצמכם שעה היסטורית בסוף השבוע הזה לקרוא את הראיון שנתן לאביבה לורי ב"הארץ" בסוף 2009, והאזינו לכמה מהתכניות האחרונות שלו שהוקלטו לפני מותו. תהיה זו מחווה ראויה מצד גלי צה"ל אם יחליטו לפרסם באתר או ב-iCast מבחר גדול יותר מתכניותיו בשלושים השנים האחרונות. במוצ"ש, ב-19:30, ישדר הערוץ הראשון את הפרק של "לגעת ברוח" של יואב גינאי בו התראיין בהרחבה הרסגור. הוא באמת היה איש ענק, איש רוח וידע שהשפיע מהמומחיות שלו על המוני אנשים, קירב אליהם את ההיסטוריה והחיה אותה. עצוב לשמוע על מותו, אבל זו דרכו של עולם. [עברית]



4. אם לא נכנסתם לכאן במהלך השבוע, אולי פספסתם את רשימת 10 האלבומים הישראליים שאני הכי מחכה להם ב-2011. שווה מאוד לקרוא גם את התגובות. [עברית]


מימין: דיגיטל_מי, יהוא ירון, רייסקינדר איור: יוני בן חורין

5. אין לי מושג מי זה יוני בן חורין, שכותב בוואלה טור שבועי עם רישומיו ורשמיו, אבל הוא מעולה. דווקא הטקסטים שלו, שאמורים ללוות את האיור השבועי, הם המנה העיקרית מבחינתי. בטורו השבוע הוא כותב על יהוא ירון, דיגיטל_מי ורייסקינדר בכנות פשוטה ומדויקת. אהבתי במיוחד עם שני משפטים שהוא כתב על רייסקינדר: "יודעי דבר אומרים עליו שהוא היה יכול להיות נביא של דור, אם רק היה כאן איזה דור להתנבא עליו (…) . מי שיבקר בהופעות שלו בתל אביב, יתקשה להבין אם רייסקינדר הוא ראש הממשלה של ההיפסטרים או דווקא מבקר המדינה שלהם". אבחנות נהדרות על אחד האמנים הכי מעניינים שפועלים היום בארץ. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

הייתי צריך להוסיף "הכי" באמצע המשפט הזה: שאני *הכי* מחכה להם, כי יש הרבה מאוד אלבומים ישראליים שצפויים לצאת ב-2011 ואני מחכה להם, אבל הכותרת נראתה לי ארוכה מדי בלאו הכי.

לפני לא הרבה מאוד שנים, נניח עשור, היה נדמה שבישראל יוצאים אולי 5 אלבומים טובים ומעניינים באמת מדי שנה. זה כמובן לא היה נכון, אבל זו הייתה התחושה שלי ושל הרבה מאוד אנשים שהכרתי. יש סיכוי טוב שזו עדיין תחושתם של רוב מאזיני המוזיקה בישראל, שנחשפים למוזיקה ישראלית חדשה רק בגלגלצ, ב-7 לילות ובערוץ 2. כשמסתכלים על התקשורת המרכזית, נדמה שהמוזיקה הישראלית במצב מחורבן, דל ויבש. אבל כל מי ששורט ולו במעט את פני השטח ומביט תחתיהם יודע שהמצב מזמן לא היה כל כך טוב, אולי מעולם.

מדי שנה יוצאים עשרות אלבומים עצמאיים חדשים, שטף כמעט בלתי נגמר של מוזיקה ישראלית מוקלט כל הזמן, כל הזמן. יוצא לי לדבר הרבה עם מוזיקאים, עיתונאים, בעלי לייבל ומנהלי אמנים, ואם גם לכם יוצא אז אתם ודאי יודעים על מה אני מדבר. נראה כאילו בכל רגע נתון איזה 30 אמנים מקליטים אלבום חדש. בין הים העצום הזה של מוזיקה ישראלית מקורית וחדשה שמוקלטת במטרה לצאת לאוזניים שלנו, סימנתי 10 אלבומים שאני, אישית, כבר תולש את הדפים בלוח השנה הדמיוני שלי בציפייה מתוחה לקראתם. אני בטוח שגם לכם יש כאלה, ואשמח לשמוע עליהם בתגובות.

הנה העשרה שלי, בלי שום סדר מסוים:
(שימו לב: התמונות כאן *אינן* עטיפות האלבומים)

טליה אליאב – קוד הזיכרון
את האלבום הראשון של טליה, "התנועה", אהבתי מאוד. אבל הוא נשמע עכשיו רחוק עשרות מייל מטליה של 2011, משתרך לו איפשהו באבק התמים של אלבום בכורה. מאז הפולק-סול של "התנועה", השתנתה והתפתחה אליאב עד שכמעט אי אפשר לזהות בה את הזמרת של האלבום הקודם (אבל היא כן מציצה פה ושם). מי שהגיע להופעות שלה בשנה האחרונה נתקל בדיווה תיאטרלית בשמלות מפוארות עד מופרכות, בדמות שהולכת עד הסוף. יש אנשים שזה הפריע להם, יש אנשים שנכבשו דווקא בזכות זה. גם המוזיקה השנתה עם הזמן, והסינגל הראשון "פשוט" (הורדה בחינם) הוא, בפשטות ובכנות, אחד השירים הישראליים הכי טובים ששמעתי בשנים האחרונות. מישהו הגדיר אותו כמפגש בין בלונד רדהד לפי-ג'יי הארווי, ואני מהנהן.
להאזנה: "לא להקשיב", "פשוט"
תאריך יציאה צפוי: סוף מרץ

תצלום: מירב שחם
יהוא ירון – דברים יומיומיים כאלה
עד שהתפניתי לכתוב את הפוסט הזה, האלבום כבר יצא. הידד!
להאזנה: האלבום המלא בבנדקאמפ של העונג.

תצלום: יעל מאירי
חיה מילר – ?
חיה מילר היא כנראה הלהקה החדשה האהובה עליי בשנה האחרונה, בטח בין אלו ששרות בעברית. גם העברית שלהם אהובה עליי, עברית קצת בילו"יית, קצת שבנית, הרבה קוסטה-קפלנית. קוסטה קפלן, אודי בונן וסתו בן שחר הם שלושה אנשים עם שירים מפוצלים – הטקסטים מחוכמים, מורכבים ומפולפלים; המוזיקה דוהרת, מרושלת, זוויתית. נדלקתי עליהם כשהשתתפו בפרויקט המחווה שלי לטום וייטס (בקרוב אצלכם, תחזיקו אצבעות!), ומאז אני הולך אחריהם לכל הופעה במרחק נסיעה סביר. ההופעות תמיד מעולות, והקהל כמעט תמיד קטן. חבל. הם כל כך טובים, שבסוף כל הופעה אני לא מבין למה אין 600 איש קופצים ושרים את המילים.
לצערם ולצערכם, כמעט כל ההקלטות שהם העלו לרשת הן לא כל כך טובות, אז אני ממליץ בעיקר לבוא לשמוע אותם בהופעה (הופעות קרובות: 18.2 עשן הזמן, באר שבע; 25.2 התיכון, חיפה; 15.3 אוזןבר, ת"א).
להאזנה: בנדקאמפ
תאריך יציאה צפוי: לא ידוע

תצלום: מאי קסטלנובו
טל כהן שלו – אלבום שני
בכל ז'אנר הנולדנו-בישראל-אבל-אנחנו-מרגישים-בנאשוויל, האמן האהוב עליי בשנים האחרונות הוא טל כהן-שלו. משהו באמריקנה הפשוטה שלו כובש אותי, ולאו דווקא בזכות הבחירה הז'אנרית. זה הקול הנהדר שלו, ההגשה, הרגישוּת. הפספוס הכמעט-יחיד באלבום הבכורה שלו, Heartaches and ashes, הוא שזמן קצר אחרי שהוא הושלם הצטרפה להרכב של כהן-שלו הכנרת האדירה שיר-רן ינון, שהייתה יכולה להפוך את האלבום הזה לטוב אפילו יותר. בשנה האחרונה עובד כהן-שלו על אלבום שני עם המפיק המעולה אורי וינוקור (שהפיק את אסף אבידן, קיצו, קולולוש) ועם נגניו הנאמנים עודד נפתלי ושיר-רן ינון (ומן הסתם עוד נגנים). לפי השירים החדשים שהוא שר בהופעות, מדובר באלבום בוגר יותר וחי יותר, עם עיבודים עשירים הרבה יותר.
להאזנה: האלבום הראשון במלואו בבנדקאמפ
תאריך יציאה צפוי: אביב 2011

יוסי בבליקי – האגרוף
כמה זמן עוד נחכה ל"אגרוף"? בבליקי מבטיח שלא הרבה. כבר כמה שנים שבבליקי כותב את האגרוף, מנגן אותו בהופעות, מלטש, משייף, מתקן פינות ותופר חוטים שנפרמו. אחרי "אלבום המצעדים" המופתי ו"הגברת עם היהלומים", האלבום הקרוב של סולן פונץ' נשמע מרגש בהופעות, ומטלטל לא פחות מ"אלבום המצעדים" באבחנות שלו על המציאות בישראל.
להאזנה: אלבום ההופעה הכפול של פונץ', בבנדקאמפ
תאריך יציאה צפוי: מאי 2011

Tiny Fingers – ?
השתפכתי פה די הרבה על טייני פינגרז\מאסיב פינגרז מאז שמעתי אותם לראשונה באינדינגב 2008, ונראה שאמשיך להשתפך עליהם כל עוד הם ימשיכו להיות הדבר הכי טוב בארץ. מי שראה אותם בהופעה כנראה לא ישכח זאת: האנרגיות שלהם, הכישרון המתפרץ והדינמיקה פשוט מתפוצצים כמו עשרה טון נפלם על הבמה. אני לא זוכר הופעה שלהם שלא יצאתי ממנה עם כאב צוואר מספק מאוד.
השלישייה האינסטרומנטלית הזאת עברה שינויים רבים בשנתיים האחרונות, הקליטה שירים לאיזה חמישה אלבומים באולפן שלהם בצפון הארץ והתרחבה ל-Massive fingerz עם שחקני חיזוק וזמרת. בכל פעם הם מקליטים חומרים וגונזים, שוב ושוב, עד שלמעריצים שלהם בא לחנוק אותם (אולי זה רק אני). אבל כשהיצירתיות הפורה של השלישייה נפגשת עם הפרפקציוניזם שלהם, זה מה שקורה.
ממש החודש הם מתחילים להיות בני אדם ונכנסים להקליט אלבום בכורה רשמי מלא באולפנים של "אנובה". האם זה יהיה מאסיב? טייני? משהו אחר לגמרי? אין לי מושג, אבל זה בטוח יהיה אדיר.
להאזנה: איכס, מייספייס
תאריך יציאה צפוי: אמצע אפריל 2011

אביב נוימן ותזמורת הפחם – אביב נוימן ותזמורת הפחם
כשהפקתי שני ערבי הופעות של שירי טום ווייטס בעברית, קיבלתי טלפון מאביב נוימן מהלהקה הבאר שבעית "סמטת פחם". לא היה לי מושג מי אלה. תשמע, הוא אמר לי, יש לנו ביצוע ל-"Alice" ונהיה במרכז באותו יום, אתה רוצה שנבוא להופיע? אוקיי, אמרתי, בדיוק התפנה לי מקום כי אמן אחר ביטל, תקפצו. אבל אם אפשר, הוספתי בחשש, שלחו לי מראש את הגרסה שלכם, שאדע למה לצפות. הם שלחו, והיא הייתה נהדרת. בהופעה הם התגלו כטובים אפילו יותר, עם שילוב נהדר של ווייטסיות מדברית יחד עם תוספות בלקניות-יהודיות. בדרך להקלטת אלבום הבכורה הם עברו כמה תהפוכות, ובסוף נסגרו על "אביב נוימן ותזמורת הפחם". לא שמעתי עוד רבע שיר מההקלטות האלו, אבל אני מצפה להן בקוצר רוח.
כששאלתי אותו על האלבום המתקרב, זה מה שכתב לי אביב: "אני שומע את In rainbows בזמן שאני כותב לך את זה. ויותר מוקדם שמעתי את Heart attack & vine. בטח יותר מאוחר אקשיב לבוסתן אברהם וביירות. האלבום הזה עושה לי מראה חלקה לחיים שלי. כמה שאני חצוי בין רצון להיות בין חברים לבין לבד, ובין להיות חזק לבין להיות עם לב פתוח שאומר שלפעמים הוא גם יכאב – ככה גם ההפרש בין לשים על העטיפה תמונה מופנמת שנכנסת פנימה לתצלום חזק שבולט החוצה לא מתבייש. וככה כל החלטה באלבום הזה שמראה לי מי אני מה עשיתי, ומה אני רוצה להיות. מה המוזיקה שאני אוהב, ומה המוזיקה שאני רוצה לכתוב".
להאזנה: "נצנוץ וגלקסיה" שלהם באוסף העונג Working title II
תאריך יציאה צפוי: לא ידוע (האלבום נמצא בשלב המיקסים)

עינב ג'קסון כהן – עץ נופל ביער
גילוי לא נאות בכלל: אני שומע את האלבום הזה כבר חודשים. עזרתי לעינב בכל מיני דברים (כמו לבנות לה את האתר), ובנדיבותה האינסופית היא נתנה לי עותק מהאלבום הגמור, שנטחן אצלי במערכת כבר הרבה מאוד זמן. במובן הזה, אני לא אמור לצפות לאלבום החדש שלה, כי אני כבר יודע איך הוא נשמע, והוא נשמע מעולה. השירים שלה שבריריים וחזקים בבת אחת, וזו תכונה שאני עדיין מנסה לפענח. הכתיבה שלה היא מצד אחד קרביים חשופים, עירומה עד שאתה כמעט מרגיש כמו מציצן; ומצד שני מוקפדת, החרוזים מורכבים, המצלולים והלהטוטים הסמנטיים מראים שהם לא נכתבו בשניות כמו שירי-יומן-אישי אחרים. והפסנתר שלה, והקול הזה שלה, ונו אני מאוהב בה כבר מזמן, מה אני יכול להגיד.
ובכל זאת – למרות ששמעתי את השירים גדלים בהופעות, למרות ששמעתי את התוצר הסופי של האלבום – אני עדיין מחכה מאוד לרגע בו האלבום הזה יצא לאור, יגיע לאוזניים של כולם, למדפי החנויות, לרדיו. דווקא מפני שאני יודע כמה הוא אלבום נהדר ומרגש.
להאזנה: בנדקאמפ
תאריך יציאה צפוי: 25 בפברואר (עוד שנייה!)

Drunk machine – האי-פי השני
כמו חיה מילר וטייני פינגרז, דראנק מאשין היא שלישייה צעירה מאוד של חבר'ה שלמרבה ההפתעה, ובניגוד למה שקורה להרבה מאוד מוזיקאים בגילם, הם סגורים על עצמם בצורה מעוררת השתאות. החבר'ה יודעים מה הם רוצים, מצאו את הסאונד שלהם ורק משפרים אותו מאז. בכל פעם שאני רואה אותם בהופעה הם משתפרים בצורה מגוחכת, והם היו מצוינים כבר בפעם הראשונה שראיתי אותם.
כן, יש בהם משהו ניינטיזי מאוד (למרות שהם היו עדיין בגן בעשור הזה), אבל בשבילי זו מעלה. ובמהלך השירים הסטייל שלהם מתפתח מפאנק-רוק-ניינטיז לדברים שקרובים יותר למטאל, למיוז, לפ'אנק-פאנק. האי-פי הראשון שלהם מוצלח, ובימים אלה הם מקליטים EP שני.
להאזנה: בנדקאמפ
תאריך יציאה צפוי: 2 באפריל (יושק בהופעה באוזןבר)

הא! שוב שיקרתי לכם! בחרתי רק תשעה אלבומים, ואת האלבום העשירי תצטרכו לבחור אתם! קדימה, ספרו לי בתגובות לאיזה אלבום ישראלי אתם מחכים בקוצר רוח.