לייב מהאולפן של תדר! צילום וחיבוק: נועה מגר האדירה

שמחתי מאוד כשתדר חזרו לעונה שנייה הקיץ, ושמחתי במיוחד כשהתדריסטים ואני החלטנו שהשנה אארח מוזיקאים. פעם בשבועיים אני מזמין מוזיקאי שאני אוהב, ומבקש ממנו להביא הרבה מוזיקה שהוא אוהב. אנחנו נכנסים לאולפן לשיחה של שעתיים ושומעים מלא מוזיקה. וכן, זה לגמרי חלום שמתגשם בשבילי.

בפוסט הזה אעלה את התכניות המוקלטות, והוא יתעדכן בכל פעם. הפלייליסטים יתעדכנו בתגובות כדי שלא יהיה פה בלגן ופוסט ארוך נורא. האזנה נעימה!

5.6 – נעם רותם [יום הפתיחה של תדר!]
[פלייליסט] [הורדה]
[audio:https://haoneg.com/temps/radio/Noam%20Rotem%20@%20haoneg%20@%20teder.mp3]

19.6 – תמיר מוסקט + סט שערכתי מבעוד מועד לחלק האחרון של התכנית
[פלייליסט] [הורדה] [הורדה של הסט המסיים בלבד]
[audio:https://haoneg.com/temps/radio/Tamir%20Muskat%20@%20haoneg%20%20@%20teder.mp3]

3.7 – שמעון אדף
[פלייליסט] [הורדה]
[audio:https://haoneg.com/temps/radio/Shimon%20Adaf%20@%20haoneg%20@%20teder.mp3]

17.7 – ברי סחרוף
[פלייליסט] [הורדה]
[audio:https://haoneg.com/temps/radio/Berry%20Sakharof%20@%20haoneg%20@%20teder.mp3]

31/7 – רונה קינן
[פלייליסט] [הורדה]
[audio:https://haoneg.com/temps/radio/Rona%20Kenan%20@%20haoneg%20@%20teder.mp3]

14.8 – מתן נויפלד [איגלו מתאחדים]
הקלטה בקרוב…

28.8 – גיאחה מארח את עצמו
הקלטה בקרוב…

11.9 – יהוא ירון
[פלייליסט] [הורדה]
[audio:https://haoneg.com/temps/radio/Yehu%20Yaron%20@%20haoneg%20@%20teder.mp3]

20.9 – עמיר לב
הקלטה בקרוב…

25.9 – עונג שיבה: שירים שהוקלטו לפני 1965
[פלייליסט] [הורדה]
[audio:https://haoneg.com/temps/radio/Guyha%20@%20teder%2025.9.mp3]

9.10 – ברי סחרוף חוזר בשעה השנייה. השעה הראשונה היא שלי לבד
[פלייליסט] [הורדה]
[audio:https://haoneg.com/temps/radio/Berry%20Sakharof%20II%20@%20haoneg%20@%20teder.mp3]

1. זה התחיל כקראש בלבד, אבל אני חושב שאני הולך ומתאהב ברצינות ב-Son Lux בזכות האלבום החדש שלו, We are rising, שנטחן אצלי בתדירות הולכת וגוברת בשבועות האחרונים. זה איפשהו בין מיי ברייטסט דיימונד (ראו בהמשך) לסופיאן סטיבנס, עם טאץ' עדין של השפעה מדה נייף על הקול של ריאן לוט, הוא-הוא הבן למשפחת לוקס. האלבום הזה עובד כל כך טוב כיצירה שלמה, שנאלצתי להילחם בעצמי כדי להצליח לבחור שיר אחד מתוכו לפתוח את העונג. מזל שאפשר לשמוע את האלבום המלא מתי שרק רוצים בבנדקאמפ. בסוף בחרתי אחד. "Claws", שאני שר בקולי קולות ברחבי הבית. אני מנסה ולא מצליח להניח את האצבע על מה שמכשף אותי כל כך בבחור הזה, באלבום הזה. על פניו, יש מיליון אמנים שעושים את מה שהוא עושה: מערבבים בין הפקה אלקטרונית לכלים חיים (גם קלאסיים כמו כלי נשיפה ומיתר), מעבד את הקול שלו דרך פילטרים, מכניס קצת השפעות אפריקאיות ושבטיות לכלי ההקשה, הרבה דרמה ורגש להגשה, מעבד מתוך מחשבה רבה (ומנגן כמעט בכל הכלים). אבל איכשהו, כאן עובד לי משהו שלא עובד לי אצל הרבה מאוד מוזיקאים אחרים שמשתמשים בטכניקות, כלים וגישה דומה. אולי השירים עצמם טובים יותר. אולי האישיות שיוצאת דרך המוזיקה חזקה (או שבירה) יותר. מה שבטוח, האלבום המעולה הזה הולך ומטפס ברשימה הלא-באמת-קיימת-עדיין שלי של אלבומי השנה, ומאיים ברצינות להצטרף לעשירייה הראשונה. [מפ3]



2. התפרסם הליינ-אפ המפורט של אינדינגב, מחולק לפי ימים ובמות. עדיין לא קניתם כרטיס? למה אתם מחכים?! [עברית]



3. עוד קצת אינדינגב: ביום ראשון ישתלט האינדינגב על ת"א בשני אירועים, שאחד מהם אפשר לחוות גם בלי להיות בת"א עצמה: מ-15:00 עד 19:00 ישודר ספיישל אינדינגב ב"תדר", עם אירוחים וניגונים חיים של לורנה בי, אבי עדאקי, 3421 ועוד הרכבים מצוינים. את חלק מארבע השעות האלו ינחה עבדכם הנאמן. אפשר להאזין מהבית וכמובן שאפשר גם לבוא לשתות בירה ולצפות בהופעות עצמן. ואז מ-21:00 באוזןבר, ערב הופעות טרום-נגב חגיגי וכמעט-חינמי (10 ש"ח בלבד) עם מונטיפיורי, נפט, הגרינבאומס המדוברים וגם theAngelcy, עליהם אני אישית ממליץ בחום רב. [עברית]
4. השבוע הפתעתי את עצמי עם פוסט חדש במדור עונג מדף, שעוסק בספרים על מוזיקה (ובקומיקס). אני קורא עכשיו ספר די מדהים שבאופן רשמי עוסק בסלין דיון, ובאופן מעשי בטעם מוזיקלי, מהו אותו טעם, איך אנחנו מגדירים אותו ואת עצמנו דרכו, מה הוא אומר עלינו ואיך הוא משתנה אצל אנשים ובחברה כולה. בפוסט הבאתי קטע מרתק מהספר, והזמנתי אתכם להצטרף לדיון. לשמחתי, הצטרפתם בתגובות מעולות ומעוררות מחשבה. אתם מוזמנים להוסיף את דעתכם ושאלותיכם. [עברית]



5. סטרים גם לחדש והיפהפה של My brightest diamond ב-NPR. הרבה פחות דרמטי מהקודם המעולה שלה, ועדיין מצוין. [סטרים]
6. מתנה לחג: אם אתם גרים או עוברים בתל אביב במהלך סוכות, אל תחמיצו את יריד הספרים בבית ציוני אמריקה, שפתוח כל יום מעשר עד עשר במהלך החג. כל הספרים חדשים ולא פגומים, וכולם ללא יוצא מן הכלל עולים 20 ש"ח. יש שם בערך את כל הקטלוג של רסלינג, והמון ספרי מד"ב, פילוסופיה, שירה, מתכונים, עיון, ילדים ורומנים. בין השאר תמצאו שם גם לא מעט ספרים שבחנות רגילה עולים מעל 100 שקל, ופה רק 20. שווה ביותר, ואם אתם תלמידי פילוסופיה תוכלו להכפיל ולשלש שם את הספרייה שלכם במחיר של שניים-שלושה ספרים בסטימצקי. [זהו]

קרא/י את המשך הפוסט

אני קורא עכשיו את הספר ה-52 בסדרה המרתקת 1/3 33, סדרת ספרי כיס שבה כל ספר מוקדש לאלבום אחר, ונכתב על ידי כותב אחר. הספר הזה נכתב על ידי קארל וילסון ועוסק באלבום של סלין דיון, וכרגע הגבה שלכם התרוממה. אבל הוא לא באמת עוסק באלבום הזה, ולמעשה – אף על פי שחלקים נרחבים מהספר מוקדשים לניתוח הקריירה, הסגנון, הגישה והאישיות של המפלצת מקוויבק, הוא גם לא באמת עוסק בסלין דיון עצמה.

הוא עוסק בטעם. בגבולות הטעם המוזיקלי; בגורמים התרבותיים והחברתיים וההיסטוריים שמגדירים את הטעם שלנו, בונים את ההיררכיה והמעמדות של טעם גבוה מול טעם נמוך; בתמורות התרבותיות-חברתיות של העשורים האחרונים שפוררו לגמרי את ההיררכיה הזו בחלקים רבים מאוד של העולם, החברה והרשת; בביקורת מוזיקה ובתפקיד של המבקרים; בדרכים בהן אנחנו משתמשים בטעם כדי לבנות לעצמנו זהות ולבדל את עצמנו מאנשים שנראים לנו פחותים משלל סיבות חברתיות שונות.

זה ספר מרתק. אני שוקל אפילו לומר שזה אחד הספרים הכי מעניינים שקראתי על מוזיקה, וזו בהחלט אמירה שנשמעת משונה לאור העובדה שעל כריכת הספר מתנוססת תמונה של סלין דיון, זמרת שרובנו אם לא כולנו רואים בה את שיא הטעם הרע. אבל זה בדיוק העניין.

בניגוד לשאר הפוסטים בסדרת "עונג מדף", אני לא מתכוון לנתח, לבקר או לסקור את הספר הזה יותר מהפסקאות שלעיל. במקום זאת, אני רוצה להביא לכם חמש פסקאות שמופיעות די מוקדם בספר, ועוסקות בנושא מעניין מספיק כדי שאחליט לפתוח אותו פה לתגובותיכם. זה קטע מרתק בעיניי, וכשחשבתי איך לגשת אליו פה בבלוג הבנתי שהדבר שהכי מעניין אותי הוא באמת לשמוע מה אתם חושבים עליו, מה יש לכם להגיד על הדברים שכתובים בו. התרגום הוא שלי ונעשה בחופשיות. תיהנו.

Printed with permission from the Continuum International Publishing Company. Carl Wilson © 2007.

[השינוי] הגיע במהירות מבהילה. דור חדש תפס את עמדות הביקורת וההשפעה, ועבור רבים מהם, היפ-הופ או אלקטרוניקה או מוזיקה לטינית היו חשובים יותר מרוק, בין אם הוא מהמיינסטרים או מחוץ לו. הם מתחו ביקורת נרחבת נגד ההרגל למדוד את כל המוזיקה הפופולרית על פי הנורמות של תרבות הרוק – "רוקיזם", שפעמים רבות הועמד לעומת "פופיזם" או "פופטימיזם". בלוגים ופורומים זירזו את הפצת גל הדעות הזה. האינטרנט הדיח את ההאזנה האינטנסיבית לאלבומים לטובת האזנה של הורד-ולעס, שהגדילה את סיכויי הפופ הגימיקי לבלוט. […]

בנוסף, לא מעט פופ פנטסטי יצא באותה התקופה, וכולם רצו לדבר עליו. בחנות ספרים בטורונטו ב-1999, גיטריסט ניסיוני צעיר ומבריק תפס אותי בהפתעה כששאל אם שמעתי את הלהיט של אלילת הנוער אלייה, "Are you that somebody". לא שמעתי, אבל בקרוב אשמע. שיר ה-R&B הזה, עם הריתמיקה המהופכת שלו, הופק על ידי טימותי מוזלי, המכונה Timbaland, והוא ועמיתיו התחילו להפוך את מצעדי הפופ למגרש משחקים רבגוני. אחרי טימבלנד המבול: מבקרים התחילו להבחין ביצירתיות הקרובה ללבם אפילו בלהיטי פופ לנוער, ועד 2007, אפילו כותבים במוסדות יוקרתיים כמו הניו יורק טיימס והניו יורקר המתנשא והזקן היללו להיטי R&B רגעיים ו"פאנק קניונים" לא פחות משהיללו את ברוס ספרינגסטין או את U2.

זו הייתה תוצאת מחזורים רבים של הערכה מחודשת: אחת הדרכים בה מבקר יכול למשוך תשומת לב הוא בעזרת הטענה שמוזיקה מסוימת שכולם קטלו היא למעשה גאונית, ולאורך השנים התהליך הזה "הציל" ז'אנרים מגוונים, ממטאל דרך דיסקו ולאונג' ועד אקזוטיקה ורוק מתקדם, ואמנים שונים, מאבבא ועד מוטורהד. למרות הלעג מצד ה"רולינג סטון", בימינו The Monkees זוכים לאותה הערכה ביקורתית כמו ג'ימי הנדריקס. אפילו שירי מינסטרל בבלאקפייס מלפני מלחמת האזרחים זוכים להערכה מחדש, בטענה שהמלודיות והפתולוגיה הגזעית שלהם נמצאים בשורשיה המעוותים של השיר המוזיקה האמריקאית הפופולרית.

מגיפת ה"במחשבה שנייה" גרמה ללעג הביקורת להיראות קצת מפוקפק: אם המבקרים טעו כל כך בשנות ה-70 כשזלזלו בדיסקו, האם הם לא טועים עכשיו כשהם מזלזלים בבריטני ספירס? למה הפופ צריך להתיישן כדי לקבל הזדמנות הוגנת? למה הגילטי פלז'ר צריך להיות "גילטי"? ברגע שההיסטוריה של ביקורת הפופ הוכתמה במספיק שגיאות לאורך הדרך, הקונצנזוס העממי או הביקורתי הפסיק להיות מדריך אמין למוזיקה. למה שלא תלך פשוט בעקבות ההנאה הפרטית שלך? כל עוד אתה לא בקטע של המנונים גזעניים, כך אומרים כיום, אין שום סיבה להרגיש אשם או נבוך בגלל מה שאתה אוהב. ואני מסכים, אף על פי שזה מוזר איך פעמים רבות ה"הנאה הפרטית" של מבקרים מובילה עדיין את כולנו באותם השבילים.

ובכן, איזה מחשבות הקטע הזה מעורר אצלכם?

מאת קארל וילסון | 2007 | סדרת 1/3 33 | הוצאת Continuum | קנייה ב-Better world books (11$)

לפני שבועיים היה פה עונג חלקי, ובשבוע שעבר לא היה פה עונג בכלל. מצב קטסטרופלי כזה הרי לא יכול להימשך לאורך זמן, כולם יודעים שבריאותי הנפשית תלויה ברובה במנהג השבועי של כתיבת העונג. אני פשוט חייב להוציא לאיפשהו את כל המוזיקה הטובה הזאת שמגיעה לי לאוזניים! וברוח הכיפורים המרחפת כאן, הנה אני מכפר בעונג-כיפור גדול במיוחד, שיחזיק אתכם לאורך כל היממה הדוממת הזו (שאיכשהו אצלי בשכונה היא תמיד היממה הכי רועשת בשנה), השבוע שאחריו ואולי עוד כמה ימים נוראים. ותודה ללפטופ החדש והמפנק שמאפשר לי לכתוב את זה.

כל מי שמפרסם את כתביו ברבים מובטח לו שלא כולם יהיו מרוצים תמיד מדבריו, ואני איני יוצא דופן. אם מתישהו פגעתי במי מהקוראים, התנסחתי בחוסר תשומת לב, נכנעתי ללהט הוויכוח או עשיתי משהו שפגע בכם – סליחה.

1. לא רק שיום כיפור כבר כאן, גם האלבום החדש של Feist כבר כאן (ראו סטרים בהמשך העונג), לכן אין תמה שבבואי לבחור שיר פתיחה לעונג כיפור נמשכה מחשבתי באופן טבעי אל "So sorry" הנפלא, שפותח את האלבום הקודם והבאמת-סופר-מעולה שלה, The Reminder. כל כך פשוט, עדין ומפתה השיר הזה, שמציג את גוון הקול הממכר של לזלי פייסט במלוא הדרו, וממעט בקישוטים מסביב – רק מה שצריך, בלי ניפוח מיותר. גם הטקסט, כמו העיבוד והשיר כולו, פשוט וקולע, בלי התחכמויות ועם הרבה יופי פשוט: "כה מצטערת, שתי מילים, שעולות בראשי תמיד אחרי שאתה הולך, כשאני מבינה שעשיתי טעות". כל מי שצריך לומר סליחה בוודאי מזדהה. כל מי שלא צריך לומר סליחה פשוט קיבל שיר נפלא. [מפ3]



2. אינדינגב 2011 כבר פה! הליינאפ פורסם, מכירת הכרטיסים נפתחה, והתאריכים 27-29 באוקטובר הולכים ומתקרבים בצעדים לא מספיק גדולים! [עברית. אטנדינג זה כאן]

כבכל שנה, הנה הליינאפ העדכני של אינדינגב (הוא עשוי להמשיך ולהתעדכן), עם הדגשות שלי למופעים שאני מצפה להם במיוחד:

נקמת הטרקטור | קומביין | Water knot | העברית | בלקן במחסן | בני המה | Tiny fingers | Masss dubstep | 2013 | Left VS. 3421 | Izabo | מריונטה סול + נועם רותם | משפחת אלייב | מונטיפיורי | מופע מחווה לפזמוני מלכת אמבטיה | 1,2 many | ישראל ברייט | ג'אלי אנסמבל | רועי דהן | The raw-men empire | Cannons of pedro | FUNKNSTEIN | Umlala | רביעיית שירה ז. כרמל | The bootsman | נעם נבו + עינב ג'קסון כהן | Nem todum | Electric zoo | רמלה + שני פלג | Modern tapes | חלוק חד פעמי (סתיו בן שחר + יהוא ירון + זאב טנא) | the Angelcy | Noria | דיה רז | Kitzu | Computer camp | The greenbaums | Atara and the retros | עוזי רמירז TREE VS | יענקל'ה רוטבליט + 1:1 | אבישי אפרת + drunk machine | דנה עדיני + lorena B | אבי עדאקי | Brain candies – השקה! | שטר | אורי אבני + לירון משולם (Flora) | שי נובלמן | בני בשן | ZVULOON DYB SYSTEM + ABATE BRIHOON – מופע רגאיי אתיופי מיוחד | צנזורה | נגה שלו והתאומים | רונן גרין | אוחנה בראס בנד OH B B | בנדיקט | דבקה רפיח [הליינאפ, כאמור, עוד מתעדכן]

3. הגיטריסט והיוצר הסקוטי המשפיע ברט יאנש הלך לעולמו בגיל 67. "אתה שומע אותו בניק דרייק, פיט טאונסנד, הביטלס, ג'ימי פייג', ניל יאנג. כולם ניגנו גיטרה בלי להבין שהם הושפעו ממנו", אמר עליו ג'וני מאר, גיטריסט הסמיתס. [עברית]



4. הוכרזו זוכי האיג-נובל לשנת 2011! המחקרים המדעיים האמיתיים והמטופשים\מצחיקים\מוזרים ביותר בעולם נבחרו, והם נהדרים. [עברית]

רצף סיכומי שנה עברית!

5. כל כך שמחתי ונהניתי לקרוא את הבחירות האישיות שלכם לאלבום הישראלי של השנה. זה טוב הרבה יותר מכל סיכום ומצעד "רשמי" ברחבי התקשורת בארץ. בחירות נפלאות ונימוקים נהדרים. [עברית]
6. שי להב תוהה בוויינט מדוע נעדרות הלהקות הישראליות ממצעדי סוף השנה (עד כמה שהמצעדים האלה יכולים לשקף משהו…), ושואל אם עידן להקות הרוק הישראליות הולך ונעלם עם הרוק הישראלי. [עברית]
7. גולשי נענע10 ומאזיני קול הקמפוס בחרו לאלבום הישראלי של השנה את Lick my heart של עוזי רמירז, בחירה שמאוד מאוד משמחת אותי, כי מדובר באלבום אדיר ולא תמיד נוח להאזנה (הרבה מאוד שירים) שחששתי מאוד שלא יזכה לאהבה שמגיעה לו. שמחתי מאוד לגלות שאורך האלבום והעובדה שהוא יצא מוקדם מאוד בשנה העברית לא השכיחו אותו מלב הבוחרים. עוד ברשימה: נעם רותם, יהוא ירון, הקולקטיב ואומללה, וזו רק החמישייה הפותחת. [עברית]
8. רעות קוצב מהרדיו הבינתחומי הזמינה אותי לסכם איתה את השנה העברית במוזיקה, ועשינו את זה בשמחה בתכנית שלה "הקוצב". האזינו כאן. [סטרים]
9. סיכום השנה העברית החביב עליי הוא זה של בלוג עטיפות האלבומים המעולה סיפור, כיסוי, שבחר את עטיפות האלבומים הכי יפות של השנה. בחירות נפלאות ועטיפות באמת יפהפיות. עצם העובדה שיצאו השנה יותר מחמש עטיפות יפות לחנויות התקליטים הישראליות היא עובדה משמחת במיוחד. [עברית]סוף סיכומי שנה



בין אם אתם צמים או לא צמים, גם כשהוא נופל על שבת יום כיפור הוא יום שרק מבקש מאתנו להתיישב ולקרוא משהו ארוך. זה יום עם סבלנות. אז במיוחד לעונג כיפור, לפניכם רצף קצר של אייטמים זוללי-זמן, כתבות ארוכות ומעמיקות שיעבירו לכם את הצום או האין-צום מהר ובכיף:

10. ב-Wired של החודש פורסמה כתבת פרופיל על דן הרמון, היוצר המבריק של הסדרה הקומית ההו-כה-מבריקה Community, ועל שיטת העבודה יוצאת הדופן שלו. [אנגלית]
11. מה הדבר הכי חשוב שלמדת ממורה? אתה יכול לשכוח את כל החומר שלמדת בשיעורי הספרות בתיכון, אבל משהו אחד שהמורה לספרות אמר יכול לשנות לך את החיים. מורה טוב לא נמדד בחומר שהוא מעביר אלא במי שהוא ובאיך שהוא מעביר את הידע והחוכמה הלאה. בפרויקט פשוט ומרתק הפנו את השאלה הזו אל בלוגרים מובילים (בוינג בוינג, BLDG BLOG), כתבים של הניו יורק טיימס ומגזיני מדע אמריקאיים ואחרים. [אנגלית]
12. בשנים האחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר ידיעות חדשותיות, לרוב בשולי החדשות, על פיראטים סומאליים שחוטפים ספינות תמורת כופר. איך זה נראה מבפנים? בניו יורק טיימס מגזין חוזרים עם זוג אמריקאי מבוגר להשתלטות פיראטים על הסירה שלהם, ול-388 הימים בהם הוחזקו על ידי הפיראטים. [אנגלית]
13. גם רחל בית-אריה, כתבת כלכליסט, נעצרה\נחטפה על ידי שלטונות סין, כשהגיעה לראיין איש מעניין ביותר, צ'ן גואנגצ'נג, שחשף (עוד) התעללות מערכתית ולא אנושית בסין מולדתו, וכמובן נענש על כך עד היום. דווקא הכותרת של הכתבה מפספסת לגמרי את עיקר העניין בה, והוא אינו מעצר הכתבת אלא מושא הכתבה. [עברית]
14. [תודה לעמרי] הארץ עושה לנו שירות טוב ומתרגם מהגרדיאן את הכתבה של לורה ברטון על לורה אחרת, לורה מארלינג, שמחזיקה כבר אלבום שלישי בגיל 21 בלבד (וכאילו שזה לא מספיק, שלושתם טובים!). [עברית]
15. יום אחד התעלומה בוודאי תיפתר באיזה פתרון פרוזאי, אבל לעת עתה המוני סקרנים עדיין תוהים על פשר תחנת הרדיו הרוסית שבמשך עשרות שנים משדרת זמזומים וצפצופים מסתוריים, מפוסקים רק בהקראה מונוטונית של מספרים או שמות. מה מסתתר שם? מה משדרים האותות הסתומים ולמי, ומי הם אלפי האנשים שמתעניינים בעניין מכל העולם? מי אם לא מגזין Wired צולל לעומק התעלומה. [אנגלית]
16. כתב מוסף "הארץ" יוצא אל המכון למחקר חקלאי כדי להבין מה החשיבות של מחקר חקלאי (בישראל ובעולם), למה זה חשוב יותר מהיי-טק ואיך אפשר לפתח אבקת כביסה מתפוחי אדמה בזול. [עברית]

זהו, חוזרים לעונג הרגיל.

17. הו כן, גם אני התרגשתי מאוד לצפות באישה שנולדה חירשת שומעת את הקול של עצמה לראשונה בחייה. תודה, מדע. [טיוב]
18. רועי פוברצ'יק מפציר בכם, מוזיקאים: תסגרו את הפייסבוק, תקדמו את עצמכם. [עברית]


אני כבר לא זוכר, הייתי בהופה היי או לא? אושיק לוי

19. יאיר יונה כותב על אחד הגיבורים הלא-מספיק-מהוללים של הפופ הישראלי, אושיק לוי, שעכשיו יוצא מארז חדש עם ארבעת אלבומיו הראשונים שמכילים ים פנינים. [עברית]
20. False positive הוא הרכב אלקטרוני-אקוסטי ישראלי חדש, שאוחז באי-פי ראשון. אפשר לשמוע את כל האי-פי באתר שלהם. [סטרים]
21. איזה כיף! אחת הלהקות החביבות עליי, Clem Snide, פתחה לפתע פתאום עמוד בנדקאמפ. יהיה נפלא אם יום אחד יהיו שם כל אלבומיה (ובמיוחד האהוב עליי, You were a diamond), אבל בינתיים יש שם אלבום אחד מ-2006, אסופה קטנה של שירים ואסופה נוספת של קאברים לבקשת המאזינים. גם טוב. [בנדקאמפ]
22. בראש השנה, כמו בכל ראש שנה, נערמו מגדלים של נייר עיתון, כל מוסף היה חגיגי וכל כתבה הייתה בלעדית וכל השיט הזה. הרבה מאוד זבל היה שם, ומעט מאוד דברים שבאמת שווה להשקיע בהם חצי שעה על הספה. אבל הכתבה הכי טובה שקראתי בחג הייתה כל כך מעניינת, עשויה היטב ומרתקת, אפילו כשמושא הכתבה הוא לא בדיוק תחום העניין הישיר שלי – שהיא הייתה שווה את כל בזבוז הנייר הקולוסאלי של עיתונות החגים. אני מדבר, כמובן, על הראיון שערך בן שלו עם אייל גולן. כתבה שנכתבת מתוך ידע ועניין, בלי שמץ צהבהבות או שטחיות, בלי להיכנס לפינות המוכרות והמיותרות שכמעט כל כתבה על זמר מזרחי נופלת אליהן, ובעיקר בלי הקטנת ראש. רוב כתבות הפרופיל על מוזיקאים בארץ מורכבות משיחה אחת בין הכתב לאמן, והרבה אוויר חם מסביב. הפעם ליווה שלו את גולן ביום יוצא דופן, שוחח עמו שוב אחר כך ובהחלט עשה שיעורי בית בכל הנוגע לשירים ולקריירה של גולן. התוצאה היא אולי כתבת המוזיקה הכי טובה שקראתי השנה בעברית, אפילו אם אייל גולן לא מעניין אתכם בימים כתיקונם. ככה עושים את זה. [עברית]
23. מה אתם יודעים? פסטיבל הנבל הישראלי הראשון ייערך ביפו בחול המועד סוכות, ויכלול הופעות של מוזיקת נבל מרחבי העולם, וגם את תחרות הנבל הישראלית הראשונה. הו מיי! [עברית]
24. [תודה לאיריס] dEUS הוציאו אלבום חדש, Keep you close, ואף על פי שאת שיאיהם היצירתיים מאמצע הניינטיז הם כבר לא ישחזרו, נראה שכוחם עדיין במותניהם הבלגיות. האזינו לכל האלבום בחינם בסאונדקלאוד וספרו לי מה דעתכם. [סטרים]


חלק מהארטוורק המהמם באלבום החדש של אמון טובין

25. הודות לעלמא שהניחה לי אוזניות על הראש ופקדה עליי להקשיב, האלבום האחרון של Amon Tobin פשוט שבר לי את המוח לחתיכות, במובן הכי טוב שאפשר. שמחתי לגלות שאפשר לשמוע את כל האלבום בסאונדקלאוד, ושטורי התגובות הצפופים מכילים קומנטרי די נרחב של טובין עצמו על הקטעים, על דרכי יצירתם, מקורות הצלילים (כמעט כל הצלילים באלבום הזה לא מגיעים מכלי נגינה, אלא מהקלטות שטח שלו שהוא עיבד ועיוות ותמרן) ועוד. מרתק, וגם נשמע די מדהים. מוזיקה מהעתיד. ראיון והצצה למופע הבימתי המדהים שלו ב-Wired. [סטרים]
26. [תודה למשה] איך עושים שעון-קיר מתקליט? התפרנית מסבירה. [עברית]
27. רגע, מה? עדיין לא המלצתי כאן על ההרכב הישראלי המוצלח Sun Tailor? מוזר מאוד, אבל תמיד אפשר לתקן, הנה: האי-פי שלהם להאזנה חופשית. שימו אוזן. [בנדקאמפ]
28. הקליפ החדש והמצחיק במיוחד של הפשרות לשיר "הרקדן הכי טוב בעולם" מציג את מנהל הלהקה ואושיית האינדי יונתן קוטנר, להקה מוצלחת וריקוד מטופש יותר משחשבתם. וגם השיר טוב, אז מה עוד צריך? [טיוב]
29. בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, שייערך בחול המועד סוכות, יתקיין אירוע מיוחד של קולנוע עצמאי בשם פרינג'ידר, שיקרין 12 שעות רצופות של קולנוע ישראלי עצמאי. בין ההקרנות יבצבצו גם שתי הופעות עצמאיות: נילי פינק המעולה ובני המה, ההרכב של אהד פישוף וישי אדר. אם תהיו בחיפה בפסטיבל (מומלץ!), תוכלו לקנות כרטיסים לשתי ההופעות במחיר כרטיס אחד, אם רק תכתבו למייל הזה ותגידו ששלחו אתכם מהעונג שבת. [עברית]
30. [תודה לעמינדב] גוגל בוקס, או ספרי גוגל בעברית, לא עוזרים רק לסטודנטים וסקרנים אלא, מסתבר, גם מביאים לרגעים מרגשים בחיים האמיתיים. טייס אמריקאי ששירת במלחמת העולם השנייה הופל מעל הולנד, ומצא מחסה אצל משפחה הולנדית שהסתירה אותו יחד עם שכניהם היהודים, זוג הורים וילדה בת 8, הלן. בחזרה לימינו אנו, בנו של הטייס כתב ספר על חוויות אביו במלחמה, והילדה, שכעת כמובן מזמן אינה ילדה, מצאה בגוגל ספרים איזכור שלה ושל המשפחה ההולנדית שהצילה אותה בתוך הספר. היא שלחה מייל נרגש, ולאחרונה נפגשו הילדה בת ה-76 והטייס, לראשונה מזה 67 שנה. [אנגלית]
31. [תודה לדוד] טיוב חמוד לאללה שאוסף רצף של קטעים ווקאליים נטולי מילים שכולנו מכירים מההיסטוריה של הפופ. כי לפעמים ממש לא צריך מילים בשביל שיר פופ גדול. [טיוב]
32. ארכיון התכניות של תדר התחיל לעלות לאתר של התחנה. גם המגזין שלהם, פאי, יצא השבוע והוא אדיר לחלוטין וגם נראה מדהים. הוא מחולק חינם, חפשו אותו בתדר, באוזן השלישית ובעוד מקומות מוצלחים בתל אביב, אתם חייבים עותק. [עברית]



33. דרך פוסט הטיול של עידו שחם בלוס אנג'לס הגעתי ל-Echo park, מכולת לנוסע בזמן – חנות באל-איי שמוכרת את כל הציוד המומצא שתצטרך אם באת מהעבר\עתיד או שאתה בדרך לשם. גדול! [אנגלית]

[תודה לעופר] אסף ארליך, שאני חושב שאפשר די בוודאות לקרוא לו זמר קאלט (מעמד שמתאפיין בכך שיש לו קהל קטן ומאוד עיקש, וכל שאר האנשים בעולם לא שמעו עליו מעולם), הוציא אלבום חדש שהגיע ישירות אל הבנדקאמפ כדי שתשמעו אותו.

34. רדיוהד התארחו בתכנית של סטיבן קולבר, שרו כמה שירים מצוינים וגם התראיינו. צ'ק איט אאוט! [אנגלית, סטרים]
35. [תודה לאביטל] גם בניו יורק יש מחאת אוהלים, בוול סטריט, ובעוד אני לא מתכוון להתעמק בענייניה הפנימיים של ארה"ב, מה שבאמת מרגש אותי פה הוא שג'ף מנגום מנוטרל מילק הוטל קפץ לנגן כמה שירים לאנשי האוהלים. איזה כיף שהוא חזר להופיע. [טיוב]
36. אוקיי, וואו. אתם צריכים לראות את הקליפ של "Do I have power", שיר מהאלבום האחרון והמצוין של Timber Timbre. הוא יפהפה בצורה מסוכנת. מומלץ מאוד לבחור ב-HD ולצפות על כל המסך. זה שווה את ההמתנה. [וימאו]
37. [תודה לשיר] מקסים: טו-דו ליסט של ג'וני קאש. [אנגלית]
38. Rock Scene היה מגזין מוזיקה אמריקאי שיצא בין 1973 ל-1982. הוא לא היה הרולינג סטון, אבל הוא כן תיעד במשך עשור את המוזיקה המעניינת שנוצרה בארה"ב או הציפה את חופיה מבריטניה. מעריץ ותיק שאסף את כל גליונות המגזין העלה אותם עכשיו לרשת לקריאה חופשית. [אנגלית]
39. מחפשים אלבום פופ ישראלי מוצלח באמת? פופ לא שטחי, לא מטופש, אבל עדיין פופי וקליט ומלא חיים? אני חושב שמצאתי. אחד באפריל של סמדר אקראי, בהפקה המצוינת של גיל לואיס, ניתן כולו להאזנה בלינקטון ובעיניי מדובר באלבום כייפי, מרענן ופשוט טוב. פופ אינטיליגנטי בעברית, הידד! [סטרים]
40. Almost the same הוא בלוג קומיקס חדש של דניאל פלג הישראלית. בינתיים יש בו רק סטריפ אחד אישי וחמוד שמצויר נהדר, ואני מניח שבקרוב הוא יתמלא בעוד. קפצו להגיד שלום. [עברית, אנגלית]



41. [תודה לגלעד] מה שילדים רואים בדמיונם כשהם מציירים הוא בדרך כלל עניין שונה לגמרי ממה שאנחנו המבוגרים רואים בנייר המקושקש שהם מגישים לנו בגאווה. המאייר דייב דבריס אסף ציורי מפלצות ששירבטו ילדים, וצייר אותם מחדש בצורה מקצועית עם הצללה וצבעים וכל השאר. יצא נפלא. [אנגלית, פיקסלים]
42. נפתרה הבעיה שהטרידה אותנו זמן כה רב: איך לשתות קפה בחלל, בלי כוח כבידה? [טיוב]
43. ברט אנדרסון בוחר את 13 האלבומים האהובים עליו. יש שם קרוב לאפס הפתעות, אבל זה עדיין מעניין. [אנגלית]
44. עמית משתף בפריק את הטריילר המסקרן-מאוד-אבל-למה-עם-השיר-הזה לעיבוד הקולנועי של "קרוב להפליא ורועש להחריד", הספר המעולה של ג'ונתן ספרן פויר. הבמאי הוא סטיבן דלדרי, בחור שכבר הוכיח כישרון מרשים בעיבודים קולנועיים לספרים עם "השעות" של קנינגהם ו"נער קריאה" של שלינק. [עברית, וימאו]
45. הפרופסור המבריק לכלכלה והתנגדות, דן אריאלי, כותב ב"כלכליסט" על חרטה, לרגל יום הכיפורים, ומביא עמו כמה מסקנות מחקריות מפתיעות על חרטה ועל הדברים שאנחנו מוכנים לעשות כדי להימנע מחרטה עתידית. [עברית]
46. יוחאי כותב על שני השירים הנסתרים בשני האלבומים הגדולים ביותר של נירוונה, ועל כמה הם חשובים להבנת הלהקה הזו. אני מסכים לגמרי. [עברית]
47. 24 סרטים שהשפיעו על המטריקס של האחים\האחיות וושובסקי, ב-6 דקות. [וימאו]
48. [תודה לעודד] האלבום של Lovegrenade הישראלים, שמנגנים רוקבילי מעניין בהשראת (ובעזרת) צ'רלי מגירה, נמצא כולו בבנדקאמפ להנאתכם. [בנדקאמפ]
49. [תודה ליששכר] אולי האתר הישראלי החדש המשמח ביותר שנתקלתי בו בשבועיים האחרונים הוא מוצר איום, קטלוג קניות דמיוני של מוצרים נהדרים מרוב שהם איומים, ולהיפך. זה נהיה מצחיק יותר ככל שמגיעים ליותר מוצרים. [עברית]



50. [תודה לזהר] תאוותיה של מורת פנימייה הוא טאמבלוג ישראלי המוקדש לספרי זימה ישנים בעברית, מהסוג שכולנו מכירים מחנויות ספרים משומשות. [עברית]
51. Metals, האלבום החדש של Feist לא מכיל שום סממן של מוזיקת מטאל אמנם, אבל ניתן כבר עכשיו להאזנה מלאה באתר הבית שלה, תמורת כתובת מייל. אני עוד לא הספקתי לשמוע כראוי, אז אם כבר גיבשתם דעה אשמח לקרוא אותה בתגובות. [סטרים]
52. יאיר יונה כותב על הספר החדש שיצא בעברית על לד זפלין: "לד זפלין: סיפורה של להקת הרוק הטובה בעולם" של ריצ'י יורק. הטור שלו בהחלט עושה חשק לטרוף את הספר הזה, שמונח גם אצלי על המדף ומחכה לתורו. עכשיו בחנויות וכל זה. [עברית]
53. ג'יימס בלייק הנערץ מוציא EP חדש, חלקו מורכב משירים שכבר שמענו קודם (שיתוף הפעולה עם בון איבר, הקאבר המוצלח לג'וני מיטשל) וחלקו חדש לגמרי. יש סטרימינג מלא לכל העניין, ואמרי בחסר תרבות תיאר נכון את התחושה: "25 דקות של מוזיקה שמימית. מרווחת כמו האנגר מטוסים, אינטימית כמו נר נשמה". ואם זה לא מספיק, הנה שיר חדש נוסף שלא נכנס ל-EP. [סטרים]
54. הו, שיר חדש של טום וייטס! "Back in the crowd" הוא ניגון איטי בניחוח ספרדי – עניין מעט מפתיע ממר וייטס. גרסיאס! [סטרים]
55. "Night sky", שיר חדש ופשוט למדי מאנדרו בירד. [סטרים]
56. אחרי כל ההכנות, הספיישלים, האפליקציות, הראיונות והכתבות שהכינו אותנו לקראת ולקראת ולקראת, הגיע הדבר האמיתי: האזנה לכל האלבום החדש Biophilia של ביורק. עכשיו נוכל לשפוט אם הציפיות היו מוגזמות, ולנסות להבין אם המוזיקה הזו יכולה לעמוד בפני עצמה וגם לחיות בנפרד מהחלקים הוויזואליים והאינטראקטיביים של היצירה. [סטרים]
57. צר לי, ג'ינג'ים! [עברית]



58. לפעמים צריך לדעת מתי לוותר. מיקרוסופט תפסיק לייצר את נגן ה-Zune. [אנגלית]



59. נו, אני שואל אתכם, איך אפשר שלא להינמס כליל, להתפעל כליל, אל מול שיר סול מושלם שכזה כמו "Drown in my own tears"? הרי מהתו הראשון שיוצא מגרון הזהב של ריי צ'רלס הכל חדור כוונה, תשוקה, געגוע. כלי הנשיפה העורגים שם מאחור ברקע, המילים העצובות שצ'רלס יוצק כמו סירופ על המיקרופון, נשמע כמעט חשקני, פשוט ממוטטים אותי מעונג. ובמיוחד, הטריק המלוכלך של השיר הזה – קולות הרקע האלו בסוף שפותרים את המתח הזה, שמגיעים אחרי כל הטיזינג הבלתי נסבל הזה לקליימקס נפלא – אלה קולות רקע שאחרי ההאזנה הראשונה לשיר, כל חייך תחכה להם לשווא בשני הפזמונים הראשונים, וההמתנה תצטבר עד שמקהלת הנשים תבוא לגאול את אוזנך בתענוג. [מפ3]

צום קשה לכל הצמים, שבת שבוגי לכל הלא-צמים, וכפרה על כולכם!

כפי שכתבתי בשבוע שעבר, הלפטופ שלי מתנהג ממש לא יפה לאחרונה, מה שמקשה עליי מאוד לבדוק את הלינקים שאתם שולחים לי או באופן כללי לפתוח יותר משתי לשוניות ליותר מחמש דקות. הלפטופ החדש כבר בדרך ואני מקווה שבשבוע הבא הכל יסתדר, כי הצטברו פה עשרות לינקים די מעולים לעונג כיפור עוד לא נראה כמותו.

בינתיים, עם ראש השנה השוטף אותנו, הרבה אנשים שואלים אותי מהו אלבום השנה הישראלי שלי, ובכל מיני מקומות מסביבנו מסכמים ובוחרים. יש לי את הבחרה שלי, אבל קודם אני רוצה לשמוע את הבחירה שלכם: מהו האלבום הישראלי שהכי ריגש אתכם, הרשים אתכם והתנגן אצלכם בתשע"א?
ובחייאת, תנמקו.