10 בדצמבר 2011

עונג שבת: דבר פחות, כתוב יותר

הזוכות המאושרות בכרטיסים לפורטפוליו לייב: קרן ו-Sofia. בדקו מייל!

  1. בשעת לילה מאוחרת מצאתי את עצמי משלטט, משוטט בין ערוצים שחודשים או שנים לא התעכבתי עליהם ליותר משלוש דקות. והנה עמדתי פנים מול פנים עם VH-1, ערוץ לא רע בסך הכל, ששידר מצעד לא צפוי מבחינתי: 20 הסינגלים הנמכרים ביותר של Muse. היחסים שלי עם מיוז דומים לרוב מערכות היחסים בגיל הנעורים: הידלקות זהירה לצלילים הראשונים של "Muscle museum" ונפילה קשה בשבי קסמיה עם "Unintended", תקופת זוהר של אושר ואהבה ללא סייג עם Origin of Symmetry, ספקות ראשונים ב-Absolution ואז פרידה כואבת, מלאה ברגש ובזעם ובתשוקה, עם Black holes and revelations. כמעט כל מה שיצא מהלהקה הזו מאז הוא מבחינתי כואב בלב. לראות את זו שפעם אהבתי בכל לבי, שפעם מצאתי בה יופי ועומק (ועדיין אני מוצא, באותם שני אלבומים נפלאים, וגם באוסף הביסיידים הנהדר Hullabaloo) וחשבתי שהיא אחת מאהבות חיי הגדולות ביותר – לראות אותה ככה יוצאת לתרבות רעה, מתפקרת. והנה לפת אותי ערוץ המוזיקה הדוהה הזה ולא הצלחתי לזוז מהספה, שר בקול את השירים האהובים שלא שמעתי יותר מדי זמן, מופתע לגלות כמה מילים אני זוכר בעל פה, לנגד עיניי חולפת ההיסטוריה המצולמת של מיוז, ההיסטוריה של האהבה והלב השבור. קל נורא להשליך בצד הדרך להקה שפעם אהבת בגלל שאחרי אלבום או שניים ששבו אותך הכיוון השתנה ואתה לא (או להיפך). קל מאוד להיפרד ממישהי ולבטל את כל הרגעים הטובים שכן היו שם. השעתיים הנהדרות והמכאיבות מול הטלוויזיה הזכירו לי כמה אני אוהב ונהנה מהלהקה הזו, וחזרתי לטחון את אוריג'ין כאילו אין מחר. היה מחר, וגם בו המשכתי. הקטע האהוב עליי באלבום הזה היה תמיד "Dark shines" (וכמובן "Plug in baby" האלמותי), אבל לפתיחת העונג הפעם בחרתי דווקא את "Citizen erased", עם הפתיח הנהדר והסיומת הארוכה, האפית. מיוז, את יכולה מצידי להקליט כמה אופרות חלל פוטוריסטיות ופסודו-פשיסטיות מגוחכות שתרצי. תמיד יהיה לנו את אוריג'ין. [מפ3]
  2. The Afghan Whigs מתאחדים! [אנגלית]
  3. עדיין לא בחרתם את אלבומי השנה שלכם כאן בעונג שבת? נו, למה אתם מחכים? איך נסכם את השנה הזאת בלעדיכם? לא תרצו שהאלבומים האהובים עליכם יישארו בחוץ, נכון? [עונגית]
  4. מ..מה…? מי בא להופיע בארץ? אה כן, הם. תעירו אותי כשהם יהיו מעניינים שוב, או כשהגיטריסט-לשעבר שלהם יבוא. [עברית]
  5. הודעה טכנית משמחת: סוף סוף הצלחתי לתקן את הבעיה שדפקה במשך יותר משנה את פיד ה-RSS של העונג, וכתוצאה מכך גם חלק מהמנויים במייל (אלה שנרשמו דרך פידברנר) לא קיבלו עדכונים. עכשיו הכל מתוקן, ואמור לעבוד יופי. אם אתם נתקלים בבעיה, אנא דווחו לי במייל. אם קיבלתם במייל בבת אחת עדכון על מלא פוסטים, אל תיבהלו, זו רק הסתימה שמשתחררת וזה חד פעמי. [זהו]
  6. ביום שני הזה ב-23:00 יהיה לי הכבוד וההתרגשות הרבה להיות האורח בתכנית של קובי מידן "אנשים בלילה", בגל"צ. זה קורה בשידור חי פה, או ברדיו הקרוב לאוזנכם. נדבר הרבה על עונג שבת ואינטרנט, וגם נשמיע כמה שירים שאביא (+ספוילרים לאלבומי השנה האישיים שלי). מקווה שלא אגמגם מהתרגשות. [מגה-הרץ]
  7. אלי מהציווי החדש יוצא בצורה מנומקת כנגד ההרגל המגונה של סיכומי השנה. [עברית]

  8. אני אאכיל אותך עכשיו, ובתמורה לא תאכל אותי בעתיד, טוב?

  9. [תודה לאביטל] ועוד סוג של סיכום שנה, אחר: 50 תמונות מרהיבות של חיות מ-2011. [פיקסלים]
  10. "Paradisco", שיר חדש ומוצלח של שרלוט גינצבורג ובק. יש לי תחושה שבק החליט במודע להפיק מלא אלבומים בשנים האלו בלי להקליט אלבום משל עצמו. לא תשמעו אותי מתלונן על זה (בקול רם. כי האמת שתמיד אשמח לאלבום חדש רק שלו). [סטרים]
  11. במקרה נפלתי על הפרויקט המרהיב Gaza-Sderot של ערוץ Arte מ-2009, שבתוך ממשק ווב מרהיב בעצמו עקב אחרי דמויות מעזה ומשדרות, במקביל, במשך כמה חודשים. מעורר מחשבה, השראה ועניין. [אנגלית, וידאו]
  12. 10 דברים שכולם צריכים לדעת על זמן. למשל: כולנו חיים כ-80 מילישניות בעבר. [אנגלית]
  13. [תודה לשירה] 12 עובדות מאכזבות להחריד על מוזיקה היא רשימה די מדהימה. למשל: Creed מכרו יותר אלבומים מהנדריקס, אף סינגל של הביטלס לא מכר כמו "טיק-טוק" של Kesha, ועוד. שתי תובנות ברורות עולות מהרשימה הזו כשמעכלים אותה: 1. אין מה לעשות, פופ(ולרי) הוא תמיד יותר פופולרי. 2. מדדי מכירות לא אומרים כלום על השפעה תרבותית מתמשכת. כאילו שלא ידענו קודם. [אנגלית]
  14. רוצים לחשוף במלוא עוצמתה את כיעורה של תרבות הסלבריטיז? אפשר לוותר על המאמרים האקדמיים הארוכים והמפותלים, ופשוט לקפוץ לרגע לבלוג התמונות Celebrity close-up, שמציג את התמונה המלאה. זו האהובה עליי (זהירות: איכס). [פיקסלים]
  15. [ויה ויה] מרמלדה מרקט, למרות שמו המסורבל-מעט, רוצה להיות Etsy ישראלי, כלומר שוק אונליין נעים וחברותי לפריטים יפים שכל אחד יכול לקנות ולמכור, או במילים שלהם, "מתחם קניות אינטרנטי לתחומי העיצוב והיצירה". בין השאר תמצאו שם כבר חנויות של דוד טרטקובר, אסף חנוכה, פוסטרי רשת נהדרים מסדנת בעלי המלאכה. לא מי יודע מה זול שם, אבל תתחדשו. [עברית]
  16. [תודה לשיר] תמיד חלמתם ללמוד עוד על מוזיקה, אבל אין לכם כסף או זמן לקורס אקדמי בתאוריה מוזיקלית? אין שום בעיה, בשביל זה יש את האינטרנט, או ספציפית את האתר הזה, שילמד אתכם בחינם על מוזיקה בעזרת יוטיובים שנבחרו בקפדנות. בין השיעורים (הקצרים): מהי בעצם מוזיקה? איך מבינים קצב, גובה צליל, הרמוניה, מלודיה, מה ההבדל בין תיווי מסורתי ומודרני, בין מוזיקה אירופאית ואמריקאית, ועוד. שיעור ביום, ותוך חודש אתם גאונים, ותוך 3 שבועות נוספים תדעו גם לקרוא תווים. [טיוב, אנגלית]

  17. תכל'ס.

  18. למה צריך להרוג סופית סרטי קולנוע בתלת-מימד. [אנגלית]
  19. איזה יופי: באתר של הספרייה הלאומית יש ארכיון תווים בכתב ידו של סשה ארגוב. נשמח לרזולוציה גבוהה יותר. [עברית]
  20. עבודת וידאו מהממת על גוף הבניין החדש של מוזיאון תל אביב. קצת חבל שהמופע הוויזואלי המרהיב הזה נשמר רק לערב הפתיחה, שכרטיסים אליו עלו 1500 שקל. [וימאו]
  21. אוקרביל ריבר אהוביי מציעים לכם להוריד בחינם EP נוסף של קאברים. [מפ3]
  22. 22 סרטים של היצ'קוק, לצפייה חינם ברשת. [חוקית!]
  23. בועז כהן כותב יפה במוסף "הארץ" על עלי מוהר, במלאת 5 שנים למותו. [עברית]
  24. [ויה ויה] גם אני תהיתי המון זמן איך נראים במציאות המחסנים העצומים של אמאזון, חנות הענק האינטרנטית שלא מחזיקה אף דלפק עם מוכר חייכן אבל כן מחזיקה דונמים על גבי דונמים של מחסני ספרים, דיסקים ושאר מוצרים, משטחי אריזה ומשלוח, והמון עובדים. אני רק רואה את זה וישר חושב על סוקובאן. [פיקסלים]
  25. "Seven stars", שיר חדש ומעניין של Air עם ויקטוריה לגראנד, הסולנית של Beach house. [סטרים]
  26. הבלוג הקבוצתי Altered Zones, מיסודו של פיצ'פורק, נסגר, לא לפני שסיכם את 2011 ברשימת אלבומים מסקרנת מאוד ובפלייליסט שירי השנה שאולי פספסתם. [אנגלית]
  27. [תודה לדן] שהפנה אותי לקטע הקורע Bad lip reading, שבו מדבבים מישהו על פי תנועות השפתיים שלו. הסרטון של ריק פרי פשוט הורס. [טיוב]
  28. מתן הזכיר לי לחזור ולבדוק מה קורה בבלוג סיפור דרך, שמתעד בזמן אמת את מסעו של מיכאל בכל ארץ ישראל, מהצפון עד הדרום, את האנשים שהוא פוגש, השיחות שהוא מנהל והתובנות שעולות מהדרך והמפגשים. הסתבר שהתכונה רבה, הפוסטים מתרבים והסיפור הולך ומסתעף. [עברית]
  29. "אל תאחר", שיר חדש של מלכת הסול הישראלי, קרולינה! בבנדקאמפ שלה אפשר גם [תודה לעידית] להוריד EP קטן בהופעה. [בנדקאמפ]
  30. All together now: כך נשמעים כל 226 שירי הביטלס, מנוגנים בו זמנית. אסונפלא. [סטרים]
  31. רחל בית-אריה, כתבת כלכליסט בסין, ביקרה בפארק השעשועים שעוצב לפי World of Warcraft, וחזרה עם טקסט מעניין על חיקוי, זכויות יוצרים ועולם מקביל. [עברית]
  32. "Tuck the darkness in", שיר חדש מתוך אלבום חדש של חביבי העונג, Bowerbirds. [סטרים, מפ3]
  33. [תודה לבועז] טקסטים של שירים מפורסמים, בכתב ידם של הכותבים. מהביטלס ועד ליקה לי. [אנגלית]
  34. [תודה לעופר] וואו: כל אופרת הרוק "מאמי", בשלמותה, ביוטיוב, מהקלטה של ערוץ 1 (כבוד להם, בלי ציניות). [טיוב]

  35. ג'יזס קרייסט, אתה מכוער! לא פלא שאתה מנסה לחנוק את אמא

  36. [תודה לאביטלי] הטאמבלר הטוב ביותר של החודש הוא בלי כל ספק תינוקות רנסנס מכוערים. [פיקסלים]
  37. המאייר האהוב אסף חנוכה ("הריאליסט" ואחרים) נסע לארה"ב, לפגוש את אחיו התאום תומר חנוכה, אחד המאיירים המצליחים בארה"ב, ולבדוק איך קרה שתומר הצליח בגדול ואסף לא. [עברית]
  38. אנה קאלבי המהממת הקליטה קאבר נאה במיוחד ל-"Wolf like me" של TV on the radio. אני שב וממליץ לכם בחום על אלבום הבכורה הנהדר שלה, שיצא השנה. [סטרים]
  39. שומר רוק קובע בפוסט נהדר: השנה הולכים לראות את רדיוהד. [עברית]
  40. אנימציית גלגלי אופניים. זה יותר מדי twee אפילו בשבילי. [טיוב]
  41. "All waters", שיר חדש ליוצר הענוג Perfume Genius. [סטרים, מפ3]
  42. במה אתם האמנתם כשהייתם ילדים? [אנגלית]
  43. ירונה כספי הוציאה אלבום חדש, "מאפיה של אישה אחת", שכולו שירי משוררים. אם זה לא מספיק, אפשר גם לשמוע אותו במלואו אונליין. [סטרים, עברית]
  44. [תודה לעופר] ששולח אותי אל הבלוג העברי הנהדר מדע בצלחת: "איך עושים קפה נטול קפאין? למה הדבש לא מתקלקל? ועוד מלא שאלות חשובות שכאלה. נעמי זיו, דוקטור לביולוגיה/כימיה, לרוב מצליחה להשאיר את התוכן ברמה שגם סקרנים לא כימאים יבינו". מעולה. [עברית]
  45. אופיר טובול כותב נוקב בקפה גיברלטר על חינוכו מחדש של מישל כהן מהתכנית "בית הספר למוזיקה", על מחיקת התרבות המזרחית ועל ילד אחד שמנסה, אולי לא במודע, לעמוד מנגד. [עברית]
  46. [תודה לאבי] זה עצום: אלביס קוסטלו פונה ישירות למעריציו ואומר: אל תקנו את המארז החדש שלי, הוא יקר מדי ("נראה שהוא טעות דפוס או סאטירה", כותב קוסטלו באתר), ובמקום זאת מפציר בהם: "אם אתם באמת רוצים לקנות משהו מיוחד לאהוביכם בעונת החגים, אנחנו ממליצים בלב שלם על 'שגריר הג'ז'", המארז החדש של לואי ארמסטרונג. איזה גבר. [אנגלית]
  47. כחלק מהפסקול שרקח עם שותפו אטיקוס רוס לגרסה של דיוויד פינצ'ר ל"נערה עם קעקוע דרקון", קבלו את הגירסה של טרנט רזנור וקרן או ל-"Immigrant song" של לד זפלין, שיר ענק שעדיין לא נתקלתי בקאבר מוצלח שלו (ואף על פי הסאונד המגניב, גם הביצוע הזה אינו יוצא מן הכלל). [סטרים]
  48. נקמת הטרקטור ואלבומם החדש התארחו באולפן "המגבר" ברדיו הבינתחומי, והשאירו אחריהם וידאו בן שעה שלמה, של ראיון וסשן חי באולפן. האזינו וצפו בבלוג של המגבר. [עברית, טיוב]

  49. אם זה בדמות חזירה, זה כשר?

  50. [תודה ליעל] הדברים הנפלאים שאפשר לעשות בקופסאות אוכל. [פיסקלים]
  51. [תודה לעטר] "Breaking the yearlings", שיר חדש ולא אופייני של Shearwater! [סטרים, מייל=מפ3]
  52. אוקיי, זה לא צפוי. מדריך לאילוף החתול שלכם לעשות צרכים באסלה רגילה, מאת אגדת הג'אז צ'רלס מינגוס. בחיי. [אנגלית]
  53. [תודה לסנטו] שכותב על Marwencol: "פרויקט מדהים של בחור שהותקף באכזריות בבר, נכנס לקומה ולאחר ההתאוששות התחיל לבנות עיר בלגית דימיונית מתקופת מלחמת העולם השניה ולאכלס אותה בדמויות הבנויות מבובות בארבי. הוא מעצב סצנות שונות המכילות דמויות היסטוריות (היטלר פאטון), דמויות מסרטים של טרנטינו ודמויות ע"ב חברים שלו. הדיוק והירידה לפרטים בבנית המודלים מדהימים. יצא גם סרט דוקיומנטרי שזוכה לביקורות מעולות". [אנגלית]
  54. טום וייטס, על הבמה ומחוצה לה, גלריית תמונות אצל הרולינג סטון. [פיקסלים]
  55. [תודה ללירון] ששלח הרצאות קצרות של אמנדה קוקס מהניו יורק טיימס על אינפוגרפיקה. [אנגלית, וידאו]
  56. [תודה לדן] המאייר מיגל אנדרה צייר דיוקן של אבא שלו בשיטת Stippling, בעזרת 3.2 מיליון נקודות. סרטון מקסים. [וימאו]
  57. סיכומי השנה ברשת מעלים הילוך ומתחילים להיות מעניינים באמת. כתמיד, מדובר במאות על גבי מאות של סיכומים, ואני מביא כאן רק את אלה שמעניינים אותי במיוחד:
    סיכומומלץ! הרשימה האהובה עליי עד כה היא של המגזין החביב עליי, The Quietus, שבחר את אלבומי השנה שלו. עם כל הסיכומים האחרים אני יכול להתווכח, להתפעל, לפרש או להגיב, אבל זו הרשימה היחידה שבה אני יכול ללמוד הרבה, כי את רוב האלבומים כאן לא שמעתי מעולם. גם הסיכום שלהם בשנה שעברה היה מאלף, והביא לתשומת לבי אלבומים מעולים שאחרת לא הייתי מכיר לעולם, וגם השנה יש פה כמה אלבומים שהגיעו לאוזניי במהלך השנה ונשארו שם בזכותם (אלכסנדר טאקר, מיי דיסקו, סנואומן). הבחירה שלהם במקום הראשון (פי-ג'יי הארווי) מוצדקת במיוחד בעיניי. [אנגלית]
    פיצ'פורק בחרו את 40 הקליפים של השנה, בלי סדר מסוים. כרגיל אצלם, יש שם הרבה דברים מבריקים ולא מעט דברים אובר-רייטד לגמרי. [אנגלית, וידאו]
    פיצ'פורק בוחרים גם את עטיפות האלבומים המכוערות של 2011, רשימה שתמיד משמחת ומצחיקה אותי מאוד. [אנגלית]
    סיכומומלץ! המאזין בוחר את האלבומים המאכזבים של השנה. [עברית]
    קיוויתי שבסיפור, כיסוי יבחרו גם את העטיפות הישראליות הכי מכוערות, ואולי זה עוד יקרה, אבל בינתיים עופר שדמי מאותו בלוג נהדר בוחר בוואלה את עטיפות האלבומים הלא-ישראליות הכי מכוערות של 2011. [עברית]
    נדב וקוואמי הקדישו כמה תכניות לסיכום 2011 בקצה, לפני שהם מתפנים לסכם את הקצה בכלל. ~מוחה דמעה~ [סטרים]
    אני מביא את אלבומי השנה של הרולינג סטון כדוגמה נוספת לכמה שהעיתון המפואר הזה כבר לא רלוונטי. צפוי, עבש ומשעמם. #1: אדל. נו, אני בטוח שזה פונה לקהל מסוים (אמריקאים מעל גיל 45 שעדיין רוצים להרגיש hip). [אנגלית]
    Stereogum הפתיעו (לרעה) עם סיכום של 50 אלבומים בלי שום פירוט או אף מילה על הבחירה. גם הסדר, בעיניי, שרירותי לגמרי. לו היו מסדרים את הרשימה הזו הפוך, נגיד, לא הייתי שם לב. [אנגלית]
    סיכומומלץ! בניו יורק מגזין מסכמים את 10 אלבומי הפופ של השנה עם יופי של בחירות, מניקולס ז'אר ועד #1: אוסטרה! [אנגלית]
    בוב בוילן המעולה מ-NPR בוחר את 11 אלבומי השנה שלו, ובמקום הראשון: הפתעה. אלבום שאפילו לא שמעתי שיצא, רצתי להוריד, ויש סכנה קשה של התאהבות. יש גם סטרים ל-11 שירים מדגמיים מהאלבומים הנבחרים, וזה תמיד מעולה. [אנגלית]
    באמזון בוחרים את הנובלות הגרפיות של השנה, מה שמזכיר לי שבאמת לא קראתי השנה שום נובלה גרפית חדשה, וחבל. [אנגלית]
    הופה, גם בניו יורק טיימס בוחרים את הנובלות הגרפיות של 2011, וגם מנמקים. [אנגלית]
    בגרדיאן בוחרים את ספרי המוזיקה של השנה. [אנגלית]
  58. [תודה לערן] בזמן שכל חברות התקליטים, איגודי זכויות היוצרים והלוביסטים שלהם בפרלמנטים השונים מזדעקים כבר עשור וטוענים שהורדות פיראטיות רוצחות את התעשייה\האמנים\היצירתיות\המוסר\המוזיקה, ממשלת שוויצריה החליטה פשוט לערוך מחקר (מהיחידים שלא הוזמנו על ידי חברות התקליטים ושותפיהן) כדי לבדוק את הנושא, ונחשו מה הם גילו: שמי שמוריד יותר גם קונה יותר, ושההורדות בתורן מעלות את המכירות של יצירות מוגנות בזכויות יוצרים. על פי תוצאת המחקר הזה, החליטה ממשלת שווייץ להשאיר על כנו את חוק זכויות היוצרים המקומי, שמתיר הורדה לשימוש אישי ולא הופך זאת לעברה. [אנגלית]
  59. [תודה לשיר] ואותם לוחמים אמיצים בפיראטיות, במקרה הזה קבוצת BREIN האמריקאית, הפרו הסכם זכויות עם מלחין. המוזיקאי ההולנדי, מלכיאור רייטוולדט, הלחין מוזיקה לסרטון נגד פיראטיות, תחת ההסכמה שהוא יוקרן בפסטיבל סרטים מסוים בלבד. המוזיקה שהלחין הועתקה ע"י BREIN לסרטונים שמופיעים במיליוני עותקים של סרטי DVD שונים הנמכרים בארה"ב (עניין מטומטם להפליא בפני עצמו) בלי רשותו. כעת הוא כמובן תובע מהם מיליונים. [אנגלית]
  60. הגעתי לאוזןבר עם צעיף וכפפות ביום של גשם ורוחות מקפיאות. רצתי כי חשבתי שאני מאחר ומפסיד את ההופעה, וכשנכנסתי בשערי האוזן ראיתי שסתם מיהרתי. התור נמשך עד לרחוב. היה חם, צפוף ומחבק באוזןבר בחמישי בערב, בהופעה הלא-תכופה-מספיק של שלום גד. כמעט התביישתי לספר שזו ההופעה הראשונה שלו שאני רואה. יש אנשים שהולכים איתו מספר דו ספרתי של שנים, והספרה הראשונה אינה 1. והנה אני, חובב מוזיקה נלהב וכל זה, מגיע בפעם הראשונה רק עכשיו. אבל מה זה משנה, בעצם. עדיף מאוחר מאשר עוד יותר מאוחר, ואיזה אושר שהגעתי והקשבתי וראיתי והתרגשתי. תמיד שמעתי ששלום גד הוא מקדש של מעטים, כת קטנה ועקשנית. יוצר נפלא ומיוחד שלא הפסיק ללכת בדרך העקשנית והיחידנית שלו גם כשהיו 20 איש בקהל, ועל פי הסיפורים, ברוב השנים היו מעט אנשים בקהל. באוזןבר המורחב זה לא נראה ככה – המקום היה מלא מקצה ועד קצה, כאילו זה אהוד בנאי שעושה טובה ויורד להופעונת באוזן, או להקת ההייפ התורנית שסוף סוף משיקה אלבום בכורה שכולם ציפו לו שנתיים. איזה. שלום גד הוציא שלושה אלבומים בשנה האחרונה, ועל פניו נראה שאף אחד לא מתרגש. אבל אין רחוק יותר מן האמת: ההתרגשות הייתה גדולה, הן מהאלבומים והן מההופעה, וה"אף אחד" הזה היה אוזןבר מלא לגמרי. לא נראה שהשתן מתקרב בכלל לראשו גם כשיש בקהל 300 איש. תוכן ההופעה, מעולה ככל שיהיה, איננו הסיפור כאן. הסיפור כאן הוא על מוזיקאי וכותב ענק שהולך בתלם שלו כבר שנים, מתעקש ויוצר ומפרסם ומנגן בתנאים שלו, בלי להתחשב במספר האנשים שהולכים בדרך הזו מלבדו. והנה האוזןבר מלא, מה זה מלא, מפוצץ, עולה על גדותיו. והעקשנות משתלמת, והיופי מתוגמל, ודברים טובים זוכים להכרה שלהם. יש להשיג רק באוזן השלישית. [בואו גם]
  61. תמיד כיף לפגוש את אורי בנקהלטר, שהוא איש נחמד ולבבי וחייכן שנראה תמיד כאילו אין בעולם איש אחד שיש לו כלפיו רגשות שאינם חיבה. אורי משדר לפני התכנית של בבליקי ושלי ברדיו מהות החיים (למעשה, הוא משדר שם כל יום ב-11:00 והתכנית שלו נ-פ-ל-א-ה) ואני זוכה לפגוש אותו מדי שבוע ושבוע ולהחליף כמה מילים על מוזיקה ורדיו. בנקהלטר לא מפסיק לחפש ולמצוא מוזיקה חדשה ונהדרת, מלאה בנשמה ובחיים – ממוזיקה ערבית או אפריקאית ועד הדבר הכי חדש שיצא בווארפ או באיזה לייבל גרוב אנגלי שחמישה אנשים מכירים. השבוע כשהגעתי הוא שידר משהו שעתק את נשימתי, ורצתי פנימה לאולפן לדרוש מידע. קוראים לו Jono Mccleery, הרכש החדש של נינג'ה טיון. הטון והשירה שלו מזכירים קצת את ג'יימס בלייק אבל הרבה פחות מלנכוליים, והעיבודים שלו משלבים גישה אלקטרונית עם כלים אקוסטיים – לכאורה לא משהו שלא שמענו קודם, אבל משהו באלבום הזה, ובעיקר בשיר הפותח שלו "Fears" הוא יפה הרבה הרבה יותר מרוב השילובים האלקטרו-אקוסטיים שמציפים אותנו בעשור האחרון. גם הקאבר שלו ל-"Wonderful life" נהדר, והאלבום כולו מומלץ בחום עז. אני לא אגיד לכם בדיוק איפה אפשר למצוא את האלבום המלא, אבל אני מוכן לתת לכם רמז (כמו הרבה פעמים, איתי היה שם הרבה לפניי). [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי! העונג ממשיך במשך השבוע בפייסבוק הרשמי, וגם בטוויטר שלי.

30 תגובות על “עונג שבת: דבר פחות, כתוב יותר”

  1. יובל הגיב:

    מאמי ונקמת הטרקטור – תענוג…לקחת לי שעתיים מהחיים.

  2. ניסימיקי הגיב:

    כולם מסכמים ומתלוננים על הסיכומים.
    זה הטרנד.
    (אני יודע, מי שלא מסכם – לא קיים)

    אבל, אני מציע לקרוא לזה ריכוז השנה , ריכוז העשור … מה שלא יהיה.

    ממילא המילה סיכום אינה נכונה.
    סיכום היא פעולת סכימה.

    כלומר אם ב "סיכום" של פיצפורק יש 40 אלבומים, אז הפלט של ה"סיכום" הוא 40 ולא דעתם עליהם.
    הרי הסיכום של בלוג מוזיקה ים תיכונית של אליקו, יהיה שונה בתכלית.

    ריכוז. זה נייטרלי.

    אז ריכוז/איסוף/סיכום/טירחון … מה זה משנה.
    דירוג, זה העיניין דירוג. אבל כיום כל אחד מדרג לעצמו, ולכן הביזור עצום.

    עוד דבר בקטנה לגיאחה … למה כל כך דחוף/מטריד שעדיין לא יצא לך לשמוע קאבר מוצלח לשיר -"Immigrant song" של לד זפלין ?

  3. יוסי הגיב:

    גם אני מחכה הרבה זמן להופעה של שלום גד (בעיקר בעקבות העבד..) .למה יום חמישי בערב בשעה 21:00? כנראה שאחכה להופעה הבאה מקווה שבזמן אחר..

  4. עעווממרר הגיב:

    לא הכרתי את המגזין the quietus ואני שמח שעכשיו הכרת לי אותו כי הוא עושה עבודה מקיפה יותר והרבה פחות אגרופובית מזו של פיצ'פורק שנשארו תקועים בתחום שלהם ומפחדים לערבב מטאל בסיכום השנה שלהם שמא האוזניים הענוגות של יושבי וויליאמסבורג לא יוכלו לעמוד בזה.

  5. נעם הגיב:

    אני חושב שהאייטם הפותח על מיוז קצת סותר את חוסר ההתלהבות מבואם של הצ'ילי פפרס. להם לא תוכל לסלוח לערב אחד?

  6. ליבי הגיב:

    באייטם 44 התכוונת ל"נערה עם קעקוע דרקון" ?

  7. ירון הגיב:

    גיאחה, לגבי ה"הם" שבאים להופיע מאייטם 4, אני אגיד את מה שאתה אמרת על מיוז:
    רד הוט, את יכולה מצידי להקליט כמה אלבומי פופ ושירי נוסחאות מגוחכים שתרצי. תמיד יהיה לנו את blood sugar sex magic.
    ולכן, עם על הצער שבדבר, כנראה שאהיה חייב ללכת למופע שלהם.

  8. ניר הגיב:

    אההה…. איך פיספסתי. מתי יש עוד הופעה של שלום?

  9. גיאחה הגיב:

    נעם – התשובה היא, לצערי, לא. לרד הוט כמו למיוז יש אלבומים מעולים, והם רחוקים מהם מאוד. האלבום הבאמת-מעולה האחרון של רד הוט שבאמת אהבתי יצא לפני 16 שנה (!). אם מיוז יגיעו, כנראה אלך. עניין של אחוזים: מתוך 5 אלבומים, אני אוהב בערך 2.5. אצל הפפרז, מתוך 10 אלבומים, אני גם כן אוהב באמת רק 2.5 בערך.

    ליבי – תודה על התיקון 🙂

  10. JF הגיב:

    בינתיים אתנחם בזה:
    פרושאינטה בהופעה מ-2005, מנגן את carvel סולו, והקהל תורם את קולות הרקע (שמעו את סביבות 2:30, מרגש).

  11. עידו שחם הגיב:

    חזוס, איזה עונג! לא נהניתי ככה מעונג שבת עמוס בכל טוב כבר זמן מה. מסכים לגמרי עם השיעמום של הרד הוט. גם ראיתי אותם בהופעה לפני 7 שנים (חזוס2, הזמן טס) והיה נחמד ולא הרבה מעבר.

  12. ויק הגיב:

    עונג משובח במיוחד, נראה שייקח לי שבוע לנבור בו.

    ותמונות של טום וייטס משובחות לא פחות משל הרולינג סטונס ניתן לראות באתר שלו
    http://www.tomwaits.com/photos/

  13. מיס בוז'רסקי הגיב:

    איזו הפתעה מעקצצת הייתה זו עבורי למצוא את סיטיזן אירייסד בפתיחת העונג השבוע. בדיוק שמעתי השבוע, אחרי לא מעט זמן, את אבסולושין וחשבתי עלייך. תהיתי כרגיל, איך זה יכול להיות שאתה לא אוהב את האלבום המופלא הזה.

  14. יידים על ספידים הגיב:

    עונג גדוש ומעניין!

    מודה שייקח לי עוד יום יומיים לפחות לעבור על כל מה שרציתי לעבור אבל אייטם 11 מעניין בצורה בלתי חוקית כמעט (אגב עידו שחם, החזוס2 נופל לסעיף 3!) חוצמזה שלמדתי שתי מילים חדשות באנגלית (hitherto, ephemeral)

    שבוע טוב.

    על החתום,
    יידים על ספידים.

  15. יעל ר. הגיב:

    לגבי העובדות המאכזבות להחריד: מצד שני, ההשוואה לא כל כך נכונה – טיק טוק של קישה מכר יותר מכל סינגל של הביטלס, אבל מונחי שנות האלפיים הם לא שווי ערך לשנות ה-60-70. כמות האנשים היתה קטנה פי כמה, והנגישות למוזיקה היתה אחרת לגמרי, במיוחד בארצות שהן לא ארה"ב/בריטניה.

  16. אבישי הגיב:

    איזה. עונג. וואו.

  17. יובל הגיב:

    מאמי! עשית לי את השבוע

  18. יובל הגיב:

    כל הכבוד על אייטם 4.
    לא פוליטיקלי קורקט אבל מישהו צריך להגיד את זה

  19. ליאה הגיב:

    עונג תענוג. תודה, גיא. ואם התלהבת ממה שעשו במוזיאון ת"א, קבל מה קורה בברלין..

  20. עלמה הגיב:

    עונג מרנין ועמוס במיוחד. כמובן שהכי שמחתי מהטמבלר של קופסאות האוכל (ושיתפתי גם אצלי) מגניב מאוד מאוד.

  21. אנגלופיל הגיב:

    1. מיוז היו ונשארו רלוונטיים מעבר לנוסטלגיית הניינטיז והסמוך-לניינטיז של עסקי השעשועים ומקור הסימטריה, למעשה האלבום הגרוע היחיד שלהם הוא חורים שחורים וגילויים. ההתנגדות הוא אלבום מעולה גם אם הוא פומפוזי ולא רדיוהדי כמו אוריג'ין, ובמיוחד ארצות הברית של איראסיה ושיר הנושא שנכתב מנקודת מבטם הרומנטית של ווינסטון וג'וליה ב-1984. תודה, תודה לך גיאחה על שהזכרת לי את The Resistance, אני בהתקף נוסטלגיה קשה ל-2009 בזמן האחרון ואתה ידעת להעצים לי אותו.

    4. הרד הוט צ'ילי פפרס היא הלהקה הכי אוברייטד והכי לא אלטרנטיבית בתולדות האלטרנטיב, עם טקסטים מביכים כמו "שלג, היי-הו, תקשיבו מה אני אומר-ו". קצת תמוה ששוקי וייס משקיע מאמצים בלהביא לישראל את הדינוזאור הלא רלוונטי הזה במקום את הפיקסיז, שידעו לעצור בזמן וגם נתנו סיבה מוצדקת, גם אם פוליטית להגעיל, לא לבוא לכאן, זאת בניגוד לפלפלים שלא פחדו להתנסות בכל סם מסוכן אפשרי אבל שפחדו ב-2001 לבוא להופיע באיצטדיון מאובטח היטב.

    זאת ועוד – רשימות פיצ'פורק מביכות בדיוק כמו רשימות הרולינג סטון, כי לבחור את "רעיל" של בריטני חניתות לאחד משירי העשור הקודם זה לא רק מביך הרבה יותר ממוזיקת המעליות הלא מזיקה של אדל, זה גם פאתטי. רשימת העובדות המאכזבות והמביכות על מוזיקה די שיעשעה אותי בהתחלה, כאילו, אם יש אנשים שעדיין ממשיכים לטעון שהביטלס זה פופ בדיוק כמו קייטי פרי ו-Ke$ha אז זה דווקא נחמד שיוצאים מהקלישאה הזאת שהביטלס הם הלהקה הכי גדולה אי פעם, לא? אז זהו, שלא. כי לא לקח לי הרבה זמן עד שהגעתי לסעיף השני וראיתי שריהאנה הגיעה ליותר מקומות ראשונים מאר.אי.אם ונירוונה שלא הגיעו בכלל לשם אלא רק למקומות שלישיים, או משהו כזה. אה, ושיש אנשים שעדיין מרשים לאבא של מיילי סיירוס להוציא אלבומים. מה שמביא אותי לתהייה הבאה – גיא, אם אתה מודה בעצמך שמצעדים וסיכומים זה דבר כל כך מיותר, מדוע אתה ממשיך לפרסם אותם? התשובה המתבקשת היא כמובן "כי זה כיף" אבל השנה באמת שזה לא כיף, כי אם גם רדיוהד הפכו לדינוזאורים הרי שחזון אחרית הימים כבר קרוב.

  22. אור הגיב:

    יובל, וגם גיאחה, זה דווקא מין בון טון כזה לעשות צ׳ילי באשינג.
    אנגלופיל, אין לי מושג בן כמה אתה אבל להגיד על הפפרס שהם הלהקה הכי לא אלטרנטיבית בתולדות האלטרנטיב ולצטט משהו מהאלבום הלפני האחרון שלהם בתור תמיכה מרמז שאתה לא ממש יודע הרבה על העבר (הבהחלט יותר מרגש) של הלהקה הזו. אין ספק שהם הרבה מעבר לשיאם. מאידך, לפפרס לפחות היה מתישהו משהו מקורי בסאונד שלהם, מה שקשה לי לומר על מיוז שתמיד נשמעו לי כמו רדיוהד לעניים.
    גם רדיוהד וגם לפפרס הלכתי פעמיים להופעה ולכן כיום לא היה עולה בדעתי להוציא בסביבות ה-60 יורו (שזה מה שעולה כרטיס פה באירופה) כדי לראות אותם שוב. בעצם יש מעט מאוד אומנים ששווים בעיני סכום כזה. טום וייטס אולי, כי אותו עוד לא ראיתי. 

  23. אנגלופיל הגיב:

    אני מוכן לשלם הרבה כסף בשביל הופעה של פי ג'יי הארווי גם אם האחרון שלה היה יבשושי ורציני מדי, כי מגיעות לה עוד האזנות, או הופעה של ביורק (שמתם לב שביורק זה שיכול אותיות של ביוקר? כי ככה עולות ההופעות שלה.) אמרתי כבר בשרת ז"ל ואני מוכן להגיד שוב שלא דחוף לי לראות הופעה של רדיוהד שוב כי כבר ראיתי אותם בסיבוב ההופעות של טרום-קיד איי ואני לא מרגיש שמאז חסר לי לראות אותם בהופעה, במיוחד לא כשכל שנייה משדרים שוב הופעות "נדירות" מהמרתף בכל ערוץ מוזיקה. אני מאוד מקווה שיום אחד אני אוכל לחזור ל-The King Of Limbs בלב שלם ובאמת להאמין שיש באלבום הזה משהו מעבר להיותו האלבום המאכזב הראשון של רדיוהד.

    לענייננו – אני לא רואה סיבה להשוואה בין מיוז לרד הוט צ'ילי פפרס רק כי גיא במקרה הזכיר אותם באותו פוסט, מבחינתי אפילו משול הדבר ללהשוות בין מיוז או הצ'יליז לקייטי פרי או אדל רק כי גם הן הוזכרו בפוסט. רק כדי להבהיר, אני לא השוויתי את RHCP למיוז אלא לפיקסיז, וגם אז רק בהקשר של להקות ששוקי וייס הבטיח להביא וביטלו לו בפרצוף, כי עם ההגדרה שלך את מיוז כרדיוהד לעניים קשה לי להתווכח גם אם אני אוהב אותם מאוד, אבל נראה אותך מתווכח עם האמירה המדויקת שהאלבום הכי "גרוע" של הפיקסיז עולה על האלבומים האחרונים והמיינסטרימיים של הצ'יליז עשרת מונים, ואני בהחלט מכיר (גם אם לא לעומק) כמה מהחומרים הישנים שלהם, אבל הרי זה לא שהם יבואו לישראל ופתאום יתחילו באופן ספונטני לנגן בי-סיידס נדירים מהאייטיז אלא ימשיכו באותו קו פאתטי ושמרני לגלגל"צ. אגב גם גלגל"צ זאת לא מילה גסה – קליפורניקיישן ו-By The Way היו אלבומים מצוינים למיטב הבנתי ואם הפפרס היו מפצים את הקהל הישראלי ב-2003 במקום עכשיו זאת הייתה יכולה להיות הופעת קיץ נהדרת, במקום זה מה שאנחנו מקבלים עכשיו משול ל"הופעות הפיצוי" של "מיטב אמני ארצנו" במקום הפיקסיז. (טוב נו הגזמתי הרבה אבל ככה אני מרגיש.)

  24. עידית הגיב:

    בתור אמא לילדה שמתאמנת כבר על קופסאות אוכל לקראת השנה הבאה … שמחתי לראות את הקישור לנושא החשוב והנוקב הזה.
    והנה מתנה: עוד בלוג של קופסאות אוכל – שמשלב אהבה נוספת (לסטודיו גיבלי וטוטורו בפרט):
    http://www.annathered.com/category/bento-blog-all/bento-blog-ghibli-totoro-etc/

    http://www.annathered.com/2008/12/13/bento16-sleeping-totoro/

  25. ירון הגיב:

    אנגלופיל, לצפות בתגובות שלך זה כמו לראות סרט תיעודי על רצח עם באפריקה – מבאס אחושרמוטה, אבל חשוב לראות רק כדי לדעת שיש תופעות כאלה בעולם.

    אני באמת מתקשה להאמין שאתה אמיתי (ואולי מעדיף לא להאמין), ולכן אני אסיק שאתה בעצם מתחזה שעושה סאטירה הפוך על הפוך על כל פלצני הטוקבקים והמומחים בעיני עצמם בבלוגי מוזיקה – אלה שמעמיסים מילים על מילים מלאות תובנות, אך בעצם חסרות משמעות לחלוטין.

    אם זה אכן המקרה, סחטיין עליך 🙂

  26. אנגלופיל הגיב:

    אני לא סאטירה על טוקבקיסטים, סתם פליט למגפת הגרפומניה בשרת העיוור, אבל לא נעלבתי כי אני רגיל לקבל תגובות כאלה גם מהגרפומנים האחרים מהשרת זצ"ל. אולי הסברתי את מה שהסברתי בצורה מסובכת מדי אז אני אסביר שוב – אני חושב שהרד הוט צ'ילי פפרס הייתה להקת סינגלים מצוינת עד Stadium Arcadium ולהקת אלבומים מעולה עד… עד מתי שהמעריצים שלהם טוענים, אני באמת לא מתיימר להיות דוקטור במדעי הפרושיאנטה. גיא לעג לצ'יליז בפוסט שלו ואני הצטרפתי אליו, לא מתוך רשעות אלא מתוך דעה שיותר חשוב להביא לישראל את הפיקסיז לפני הצ'ילי פפרס. כמובן שלא אני ולא גיאחה הם אלוהים או קובעי הדעה היחידה (גם אם בתקופת השרת היו קוראים לו "הו גיאחה גדול שבשמיים") ואני מכבד את דעתם של המבינים יותר ממני בפלפלים. מעבר לזה אין לי מה להמשיך לרדת על הפפרס (טוב אולי רק להמשיך להשתפך על הפיקסיז).

  27. ירון הגיב:

    טוב, אם אתה כבר רגיל לקבל תגובות כאלה מ"גרפומנים" מנוסים ועדיין לא הפנמת אותן, אז בטח אני לא אהיה זה שיגרום לך להבין את הגיחוך בטקסטים שלך. אם לא היית קיים, ריקי ג'רווייס היה כבר ממציא אותך. אין ספק, אנשים הם בעל חיים מוזר…

  28. אנגלופיל הגיב:

    באמת שאני לא מבין את הצורך שלך לתקוף אותי אישית ולקרוא לי טוקביקסט, מגוחך, מבין בעיני עצמו ועוד כהנה וכהנה. סתם כאנקדוטה, אני לא חושב שמבקרי מוזיקה "מקצועיים" מבינים יותר במוזיקה מהמגיבים בעונג או בכל בלוג אחר, וגם בעלי הבלוגים עצמם הם רק עוד בעלי דעה ולא קובעי הדעה היחידים. זה פשוט נשמע כאילו יש מעריצים שרופים של הצ'ילי פפרס שאסור להגיד לידם אף מילה רעה עליהם, גם לא את האמת (שהם בהידרדרות מוזיקלית בלתי פוסקת). רוב מבקרי המוזיקה מחזיקים באותה דעה כי הנוסטלגיה לשנות השמונים והתשעים לא מעוורת את עיניהם. לפחות אני יכול להתנחם בעובדה שאני נשמע פחות מגוחך מלדחוף את המילה קליפורניה לכל שיר אפשרי ולחשוב שזאת ביקורת חברתית נוקבת או משורות כמו "Fully loaded we got snacks and supplies".

  29. ירון הגיב:

    אחי, אני ממש לא רוצה להיכנס איתך לדיונים בלתי נגמרים, כי זה באמת חסר משמעות. אז רק אבהיר את הנקודה שלי (לא עבורך כי אתה לא תבין, אבל לכל קורא אחר שאולי ימצא בזה עניין) – בביקורת שלי כלפייך לא הייתה אף מילה שקשורה לרמת ההבנה של מבקרי מוזיקה, לדעה של בלוגרים, ואפילו לא לרד הוט צ'ילי פפרס (שאגב, אני מסכים לגמרי עם הביקורת עליהם ושונא את כל האלבומים האחרונים שלהם, לכן תיאוריית המעריץ השרוף לא קבילה כאן). הביקורת שלי הייתה מופנית אך ורק לסגנון האישי שלך, וזה לא משנה אם היית כותב על מוזיקה, על מתמטיקה או על נמלים.
    מאחר ונראה שאתה מסרב להבין זאת, אני אוותר בשלב זה ואתן לך להמשיך בשילשול הורבאלי שלך. רק בשמחות 🙂

  30. אנגלופיל הגיב:

    אם זה באמת מה שאתה חושב על ההודעות שלי, טוב שלא הכרת את דודי…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *