25 בדצמבר 2010

עונג שבת: סנטה קלאוסטרופוביה

"The fear of getting stuck in a chimney is called santaclaustrophobia. I wrote that joke when I was eight, and it still holds up"קונאן

  1. לפני כמה חודשים נכנסתי לאוזן השלישית, וידידי המוכר עידו אמר לי שאני חייב לשמוע איזה שיר, שהוא שומע כבר כל היום. עידו ידוע באהבתו העזה לטום וייטס, לאוונגרד, למוזיקאים מהסבנטיז שרק הוא ועוד חמישה עשר אנשים בארץ מכירים, ולכן הופתעתי מאוד כשהוא שם לי את "As we enter", השיר שפותח את האלבום המשותף של Nas & Damian Marley. הבנתי לגמרי למה הוא התלהב – מדובר בשיר אדיר, שפותח אלבום משותף שלא מצליח להשתוות אליו. אבל איזה שיר, יא אללה! רק בהפרש של שערה הוא נשמט מסיכום שירי השנה של 2010 שפרסמתי כאן השבוע. אתמול פגשתי את פ'אנק סינטרה, סוג של אינצקלופדיה מוזיקלית מהלכת, ושאלתי אותו אם הוא שמע את האלבום הזה. בטח, הוא אמר לי, הם גנבו הכל מ-Mulatu Astatke, מוזיקאי אתיופי שנשלח בשנות השישים ללמוד קלידים באנגליה וחזר מאוהב בפ'אנק, ג'אז ומוזיקה לטינית. בשלב הזה האוזניים שלי כבר הזדקפו, ואמרתי לו בוא הנה, אתה חייב להשמיע לי. אז הוא השמיע לי את המקור לדגימה של נאס ומארלי, מה שכמובן שלח אותי מיד להוריד את האוסף של אסטטקה (שסומפל בכבדות גם על ידי K'naan, מוסיף מר סינטרה), שלגמרי עשה לי את היום. אח, נאנח גיא מול היוטיוב, כמה מוזיקה טובה יש בעולם. [מפ3]
  2. אטמי אוזניים, הבלוג שתיעד, עורר, הגדיר וסיקר בשנתיים וחצי האחרונות סצינה רחבה מאוד של מוזיקת שוליים ישראלית, יוצא לפגרה בלתי מוגבלת, שאולי תיגמר ואולי לא. כל מי שקרא את "אטמי אוזניים" בתקופה בה פעל יודע כמה הבלוג היה חשוב ומשפיע בעולם האמיתי, ולא רק בקוראי ה-RSS ורשימת המועדפים שלנו. אני מאמין גדול בגורמים מאחדים, ואטמי אוזניים היה הגורם המאחד של ההתעוררות העצומה של המוזיקה העצמאית בארץ בשנים האחרונות. הוא לא היה אחד הגורמים להתעוררות, אבל הוא בלי שום ספק היה זרז עצום, שקידם אמנים וגישה, דחף, העיר והאיר, המליץ ולפעמים אפילו גם השמיץ, כשהיה צריך. הוא הפך לחלק כל כך בלתי נפרד מההתרחשות, שכמעט שכחתי שמדובר בבלוג שבא על חשבון זמנו הפנוי של נדב לזר. עכשיו נדב החליט, בהחלטה שאני מעודד מאוד מהיציע, להשקיע את הזמן הפנוי שלו בדברים אחרים, אני מנחש שרובם יהיה נגינה ויצירת מוזיקה, והבלוג נכנס להקפאה עמוקה. מעניין לראות איך ייראה היום שאחרי. ולמקרה שזו אכן פרידה – תודה ענקית ומעומק הלב, נדב, על הבלוג הנפלא הזה, ובכלל, על הכל (וגם על כך שהצטרפת למשפחת העונג. תבוא בחגים). [עברית]
  3. מרי כריסטמס, הו הו הו! ולכבוד חג המולד המשוקץ הזה של הגויים טפו יימח שמם, מתנה! האחים רמירז, צדיקים נוצריים אוהבי ישו ידועים, חוגגים את חג המולד של מושיענו ב-EP חדש בן שישה מזמורי כריסטמס כשרים וחגיגיים. העמידו את האשוח, שלפו את קלישאת חג המולד החביבה עליכם והדליקו את המה-שזה-לא-יהיה-שמדליקים-הנוצרים, והורידו לכם עותק חינמי במתנה, מתנת האחים ומשפחתם המורחבת. ומה באריזת החג המנצנצת? השירים הבאים:
    1. Jingle bells
    2. Rudolph the red nose reindeer
    3. Santa Claus is coming to town
    4. I want a hippopotamuns for Christmas
    5. Let it snow
    6. Silent night
    לספי, איתן ועוזי מצטרפים הפעם כשחקני חיזוק האולסטארז שלומי אלון (סקסופונים ובונגוס בשיר 5), עודד מאיר (טרומבון בשיר 5) ויונדב הלוי מהתפוחים (פעמונים בשיר 1). תיהנו, הו, הו, הו! [זיפ. עוד רמירז בהמשך]
  4. קפטן ביפהארט הלך השבוע לעולמו. שרון קנטור כתבה נהדר בוואלה ("עבור רבים ביפהארט היה ההוא שעבד עם זאפה. אני למדתי לאהוב את זאפה דרך הקפטן. זאפה היה גאון מוכח, ביפהארט היה כלב בעל שלוש רגליים שעושה מון-ווק"), וב-WMFU פרסמו שוב את 10 הדברות של ביפהארט לנגינה בגיטרה. [עברית; אנגלית]
  5. קפצו להגיד שלום לשכן חדש בשכונה המצטופפת של בלוגי מוזיקה בעברית: שומר רוק של אלעד. כמשתמע משמו, שומר רוק יעסוק בעיקר ברוק לסוגיו הרבים והמסתעפים. בימים הספורים שבהם הוא פועל, הספיק אלעד להעלות פוסטים על פרל ג'ם (עשרים שנה ל-Ten), אלבומי השנה שלו, תגלית מעניינת ועוד המלצות. קפצו אם אין לכם אלרגיה לגיטרות. [עברית]
  6. אם פספסתם, שכחתם או סתם לא שמתם לב (עקבו אחר ראש הבאר השמאלי של האתר) – שירי השנה של עונג שבת 2010 עלו לאוויר – מדובר בסיכום אישי שלי פלוס אוסף להורדה, של כמה מהשירים שעשו לי את השנה הזו ליפה ומעניינת הרבה יותר. הבחירות שלכם – הופעה ואלבומים – תגענה ממש בימים הקרובים. [עברית]
  7. קותימן לקח את אחד הקטעים הקלאסיים של האחים רמירז, והוסיף משלו על ההקלטה והווידאו המקוריים. התוצאה היא לגמרי קותי רמירז. [וידאו בפייסבוק]


  8. המילה האחרונה משבוע האופנה במילאנו

  9. [תודה לאביטל] אדם צריך שתהיה לו בבית חליפה. יש חליפות שלושה חלקים, ויש גם חליפה חלק אחד. כלומר, ממש חליפה מבגד אלסטי אחד שאפשר ללבוש על כל הגוף, כולל הראש. זה מקריפ להחריד, קוראים לזה Morphsuits (אין קשר משפחתי ל-Morph שלנו), ואפשר להזמין את זה במגוון צבעים, כולל טוקסידו או דגל ארה"ב. חובבי "קומיוניטי" מגחכים לעצמם עכשיו. [אנגלית]
  10. כמה שנים אחרי "התנועה", שהיה רך, סול-פולקי וטוב מאוד בעיניי, חוזרת טליה אליאב הכה-מצוינת עם אלבום שני, "קוד הזיכרון", והו-הו-הו-כמה שהוא שונה מקודמו. מספיק לשמוע את הסינגל הראשון, "פשוט", כדי להבין את עומק השינוי שעבר על אליאב – בסאונד, במילים, בהגשה, בפרסונה. זה שיר ענק בעיניי, ואין מספיק כמותו בארץ. מת לשמוע כבר את האלבום המלא. [סטרים]
  11. הבחירה הצפויה של פיצ'פורק באלבום של קנייה ווסט למקום הראשון באלבומי השנה של 2010 (רשימה שכדאי וראוי לקרוא במלואה) מדגימה היטב את הטענה הקבועה שלי בדבר האלבום הזה. כן, מדובר באלבום היפ-הופ טוב, אפילו טוב מאוד, ובשירים מסוימים גם מעולה. ועדיין, הסיבה שמגזינים ובלוגים אמריקאיים מכתירים אותו בזה אחר זה כיצירת מופת אינה קשורה באופן הדוק לטיב המוזיקה שבו – אלא לפרסונה התקשורתית של ווסט, שהייתה השנה בכל מקום. סקנדלים, ציוצים מופרכים, התמוטטויות, התפרצויות, כל הג'אז הזה. בנימוקים שלהם לבחירת האלבום הזה, פיצ'פורק ניסו להבהיר שכל מה שעשה ווסט מחוץ לאלבום הזה לא הצליח לעמעם את אורו המסנוור של האלבום. אבל הם השיגו בדיוק את ההיפך – כי במשך פסקה ארוכה אחת הם לא אומרים מילה, מילה אחת, שבריר מילה, על המוזיקה. אלא רק על מה שמחוץ למוזיקה. אנחנו חיים בתרבות פופ שבה התופעה התרבותית חשובה יותר מהיצירה התרבותית עצמה. זה מצער, וקיוויתי שמבקרי מוזיקה רבים יצליחו להתבונן ביצירה עצמה – לא במנותק לגמרי מכל מה שקורה סביבה, אבל ביחס הגיוני, שקול ונכון בין טיב היצירה לרעש שהיא מעוררת. כהערת צד, בלי קשר לבחירות ולדירוג שלהן (גם ברשימת שירי השנה), הכתיבה ברשימות השנה של פיצ'פורק חלשה ורעועה מאוד הפעם. [אנגלית]
  12. עינב ג'קסון כהן מוציאה את "שיר הרס" העליז-כלפי-חוץ, סינגל שני מתוך אלבום הבכורה המתקרב שלה, עם מקהלה מפתיעה של 16 איש (!). [בנדקאמפ, עברית]
  13. וכאילו שלא הייתי מספיק שמח שהנה מגיע הסופשבוע, וחג המולד שזה תמיד תירוץ טוב לחגוג משהו – קיבלתי לחג מתנה נפלאה שבכלל לא ציפיתי לקבל – קליפ חדש לשיר חדש של PJ Harvey – ועוד עם כלי נשיפה! קליפ שטוף אור! שיר נהדר! אוף, כמה שקשה לי לחכות לאלבום החדש של הזמרת האהובה עליי. הקליפ הזה הוא הראשון מתוך תריסר קליפים שישוחררו בזה אחר זה, וילוו את 12 שירי האלבום. את כולם צילם וביים הבמאי שיימוס מרפי. [טיוב]
  14. [תודה ללירון] רוצים ממש לעצבן גיק של קומיקס? פשוט תלו את הפוסטר הזה בחדר שלו. [אנגלית]

  15. איזו גרסה הכי יפה בעיניכם?

  16. גלריה נפלאה של עיצובי מוצרים, שמדגימה איזה אפקט חזק (לטובה) יכול לעשות עיצוב מינימליסטי למוצר בשוק שמוצף בעיצובים מקסימליסטיים ועמוסים. תכל'ס, כמעט בכל אחד מהמקרים הייתי מעדיף לראות על המדף את העיצוב הנקי ביותר (אבל רק אם הוא יוצא דופן. אם הכל ייראה ככה, זה כבר לא יהיה מעניין). [פיקסלים]
  17. [תודה לחובצי] ריצ'רד ריד פרי מ-Arcade fire והאחים אארון וברייס מ-The national השתלטו על רדיו 6 של ה-BBC לשעתיים של מוזיקה, והם פותחים בביצוע לשירי חג המולד, אחד מהם יחד עם סופיאן סטיבנס. ריר. [סטרים]
  18. טל מסינג שובר את הלינקיה המרתונית של "ויה" לטובת פוסט מושקע שמסביר למה "Round and round" של Ariel Pink's haunted graffiti הוא שיר השנה שלו, ויותר מזה: למה "'Round and Round' הוא הלא-שיר הראשון. ליתר דיוק: הוא הלא-שיר הראשון בעל האומץ, האחריות והזכות להודות בזה". אני לא נהנה מהמוזיקה של אריאל פינק, אבל הטור של מסינג אודותיו הוא הנאה צרופה, ניתוח מחשבתי עמוק של פיסת תרבות פופ שהיא יותר כרך אינדקס מאשר ערך באינציקלופדיית הפופ. [עברית]
  19. קונור אוברסט חוזר, בפעם האחרונה לטענתו, לכינוי Bright eyes לקראת אלבום חדש שצפוי לצאת בפברואר (מעניין, איך שתאריכי יציאה רשמיים איבדו כל משמעות). שיר חדש מתוכו, "Shell games", כבר ניתן להאזנה ולהורדה. קצת דומה, קצת שונה, כרגע בעיקר לא מפיל. אבל מברייט אייז למדתי לחכות לאלבום המלא. [סטרים, מפ3]
  20. האם גם אתם פושעי Comic Sans? נשביתם גם אתם בידי הפונט המעוגל והחביב, והתחלתם להשתמש בו לכל מודעה, הזמנה, עבודה או שלט? עצרו! ייתכן ואפשר עדיין להציל אתכם! האתר הטיפוגרפי המעוצב והמבריק הבא יבהיר לכם בדיוק מהו שימוש הולם ומה עובר כל גבול, וגם ידגים בעצמו – כשהעיצוב נהדר, ישר מתחשק לך לקרוא. [אנגלית, לצערי]
  21. [תודה לעופר] לפני כך וכך שנים הכרתי את אד הארקורט והתאהבתי באלבום שלו. מאז, איכשהו, אני לא מצליח לעקוב אחרי האלבומים וה-EPים שהוציא מאז, אבל שומר לו פינה חמה בלבי. עופר מספר בשמחה על האלבום האחרון שלו, Lustre, שניתן להאזנה באתר הבית: "אני שומע ברגע זה את האלבום החדש של אד הארקורט והוא פשוט נפלא. כרגיל סאונד עשיר, לחנים נפלאים ופשוט מחמם את הלב שעוד יש יוצרים עם כזאת תשוקה למוזיקה. תפס אותי מהרגע הראשון!". מהמעט שהספקתי לשמוע, זה נשמע טוב. תנו האזנה, אם אתם בעניין סונגרייטרז מלנכוליים אך מוכשרים. [סטרים]
  22. [תודה לקצוות מפוצלים] "מצאתי לינק לסיפור מדהים של קת'לין האנה (ביקיני קיל, סליטר קיני, אופן כללי מחלוצות ז'אנר הריוט גירררלז), ולקשר שלה עם הלהיט של נירוונה Smells like Teen Spirit. האמת שהוא די עצוב, הסיפור, אבל היא מספרת אותו כל כך מצחיק ומתוק, שכמעט לא מרגישים את כל הכאב שהוא אוצר". [טיוב]

  23. קוואמי. אם יש גיבור גיטרה, זה גיבור המיקרופון שלי

  24. כל חובב מוזיקה מכיר תודה לברכיים שעליהם גדל. יש אנשים שעבורם הברכיים האלה שייכות ליואב קוטנר, או למיכל ניב, או ליוסי חרסונסקי, או לעופר נחשון, או ליוסי כסיף, או לרולינג סטון, או ל"חדשות", או לשרון מולדאבי, או ל"עוד להיט". כל אחד וברכיו, כל אחד והסמכות העליונה עבורו לסינון וקידום מוזיקה חדשה ומרתקת ששינתה ומילאה את חייו. אני פיתחתי את ההכרה והטעם המוזיקלי הנוכחי שלי על ברכיו של קוואמי, שלמרבה השמחה פעיל ומשפיע היום יותר מאי פעם – בניגוד לחלק מהשמות שלעיל, שאיבדו את השפעתם. "הקצה" שלו ושל נדב רביד שינתה ומילאה את עולמי המוזיקלי, והוא ממשיך להיות אחד האנשים שאני הכי מעריץ בארץ, ו-"looking up to them" – ביטוי קולע שאין לו מקבילה הולמת בעברית. ככל שחולף הזמן הוא מראה לנו עוד ועוד צדדים שלו, גם במוזיקה שהוא עושה וגם בעולם התרבותי שלו (המעורבות החברתית שלו בקצה אחד של הספקטרום, החיבה הנהדרת שלו לבאפי ובאטלסטאר גלקטיקה בקצה השני). עם צאת האלבום החדש שלו, הבלוגרית עלמא אליוט הופמן, שכותבת את "15% חירשות", התיישבה עם קוואמי לשיחה ארוכה ומרתקת לכל אורכה על תרבות, אהבת מוזיקה, עשיית מוזיקה, פוליטיקה, אינטרנט, השפעה, מיינסטרים, יצירה, אמונות. זה ראיון מרתק, מעורר מחשבה, מעמיק, שמראה יותר מתמיד כמה יושרה, אמת פנימית, נחישות ואהבה יש לבחור היחיד הזה, אייל פרידמן, שהשפיע ומשפיע על כל כך הרבה אנשים. וזה גם סוג הראיונות הכי טובים בעולם – תמלול מלא של שיחה מרתקת בין אדם סקרן מאוד לאדם פתוח מאוד, בלי שיקולי עריכה צהובים, בלי ניסיון "להביא כותרת". איזה כיף שיש בלוגים בשביל זה. זה הטקסט הכי מעניין שקראתי השבוע, ושקעתי בו לחלוטין. [עברית]
  25. [תודה לסגול 59], שכותב: "הבלוג המצוין Hip Hop is read מסכם את שנת 2010 בתחום ספרי ההיפ הופ ( ביניהם מומלצים על ג'יי-זי, וו טאנג, נאס, טופאק ופבליק אנמי) וגם מספק הצצה לכמה כותרים מעניינים שעומדים לצאת ב-2011. הספר המומלץ שלי הוא גם המצחיק שבחבורה: "Understand Rap – Explanations of confusing Rap lyrics you and your grandma can understand" של וויליאם באקהולץ, שמפרש ומבאר שורות משירי היפ הופ עם טונות של ידע, אירוניה והומור דק". [אנגלית]
  26. בניגוד לקליפ החדש של פי-ג'יי הארווי, שזכה בינתיים ל-50 אלף צפיות, הקליפ החדש של Lonely Island, הרכב הקומדיה המוזיקלי של אנדי סמברג והבחור ההוא שהוא לא אנדי סמברג, זכה ל-12 מיליון צפיות תוך 4 ימים, וממשיך לנסוק. זה לא מפליא, בהתחשב בכך ש-"I just had sex" הוא שיר מצחיק מאוד, עם פזמון שאשכרה תופס את האוזן ונשאר בה (מביך מאוד, כשמפזמים אותו בתור בסופר). Akon מתארח במידה מסוימת של הומור עצמי, ובאמת צחקתי ממש הרבה. מצד שני, התחלתי לחשוב, לונלי איילנד נאחזים יותר מדי זמן באותה הנוסחה (הפקת היפ-הופ אלקטרוני מיינסטרימית ונפוצה שמצחיקה כי הם שני לבנבנים; נושא פסודו-שערורייתי או מובן מאליו; היעדר בושה כבכיכול; השיניים של אנדי סמברג), ויהיה חבל אם הם ידבקו בה יותר מדי זמן ולא יתפתחו. [טיוב]
  27. למאייר והקומיסקאי גלעד סליקטרהתארח פעם בעונג) יש בלוג חדש. התחדשות! [עברית]

  28. אתם באמת צריכים לראות את זה בגדול כדי להבין

  29. [ויה ויה] בוויטנאם יש מערת-ענק מתחת לאדמה, שכוללת ג'ונגל (!), מפלים ושאר נפלאות טבע מרהיבות. הנשיונל ג'יאוגרפיק צללו פנימה, וחזרו עם תמונות שוברות-לסת. אלוהים, איזה יופי. [אנגלית]
  30. דן-יה כתבה פוסט נהדר על הקשר בין ג'ורג' האריסון לג'ואי סנטיאגו מהפיקסיז, ואיך שיר אחד שולי של הביטלס, "Savoy Truffle", השפיע על כל כך הרבה מוזיקאים. [עברית]
  31. [תודה ליעל רגב] Time magazine פירסם גלריה המתעדת גרפיטי באפגניסטן שצויר באותו מקום על ידי ארבע קבוצות שונות: אפגנים, חיילים אמריקאיים, חיילות אמריקאיות, וחיילים בריטיים. מעניין לראות את ההבדלים בגרפיטי של כל קבוצה, ואיך אופי הקבוצה מתבטא דרך הגרפיטי. [אנגלית, פיקסלים]
  32. מורפלקסיס המליץ לי על שיר מצוין של להקה שלא שמעתי עליה מעולם, והוא קלע בול. "Case white" של The language of termites הוא שיר לילה מצוין. [בנדקאמפ, הורדה חינם]
  33. אלמלא קוואמי, מאמר השבוע היה הולך בקלות לטור המעולה של ריקי ג'רווייס בוול סטריט ג'ורנל, שמסביר בצורה נהירה, לוגית אבל גם אישית למה הוא לא מאמין באלוהים. למעשה, הוא הופך את השאלה ושואל את אלה השואלים אותו: למה אתם *כן* מאמינים באלוהים? טור מכונן – הטיעונים הם דוקינסיים, אבל ההגשה היא לגמרי ג'רווייסאית. [אנגלית]
  34. [תודה לרותם רוזנטל] 3 אנשים + 3 ימים + מסמך גוגל דוקס אחד = סרטון אנימציה שמורכב מ-450 עמודי פרזנטציה. ניייייס. [טיוב]
  35. אני יודע, אני יודע – מדובר פה בדרישה קצת מוגזמת, אבל אני נשבע לכם ששווה לצלוח את השיר הזה של יוני בלוך כדי לראות את תצוגת התכלית של Interlude, הסטארט-אפ שלו, שמציג סרטוני וידאו המאפשרים לצופה לקבוע את המשך התקדמות הסרטון בצמתים קבועים מראש. כן, אפשר לצפות בזה ב-Mute. [וידאו]
  36. פוסט מצוין של חסר תרבות על הווידאוקליפ בימינו, על המעבר מהטלוויזיה לאינטרנט שמסמל את מעבר השליטה מספק התוכן לצרכן שלו. שווה קריאה. מה שמזכיר לי, אולי נסגור את ערוץ 24? או לפחות את MTV? מוזיקה (טובה) כבר אין שם די מזמן. [עברית]
  37. אחד הגרפיקאים בניו יורק טיימס סיכם את השנה המוזיקלית שלו בצורה מקורית למדי: אינפוגרפיקה של 5 אלבומי השנה שלו. לוקח כמה רגעים לקלוט מה קורה שם: ציר ה-X מייצג זמן (כל עמודה רחבה מייצגת רצועה באלבום, רצועה קטנה חלק מהשיר), ציר ה-Y מייצג איכות (גבוה יותר = טוב יותר) וכל צבע מייצג אלבום. לפחות הוא מסכים איתי על השיר האחרון באלבום של קנייה. כלומר, אם הבנתי אותו נכון. [גרפיקה, אנגלית]
  38. כריסטוף ניימן, גרפיקאי אחר בניו יורק טיימס, השתמש רק בבצק וסוכריות צבעוניות כדי ליצור טור ויזואלי מעורר חיוכים עזים, לקראת השנה החדשה. [בצק, אנגלית]
  39. ייתכן ומצאתי את חרוז ההיפ-הופ הגדול של השנה: "The only thing I love more then rapping is napping". לול! למרבה המזל, הוא חלק מאחד משירי ההיפ-הופ האהובים עליי השנה, "Yaa I know" של הראפר הקנדי (יש כאלה!), Shad, ראפר שעל פי הקליפ הזה לא מסוגל להוריד את הגבות כשהוא שר. הוא עשה גם קליפ מחווה מצוין ומשעשע לשיר הפתיחה של הנסיך המדליק מבל אייר. [טיוב]
  40. [תודה לרוית ועמיחי] ערוץ היוטיוב של רובין פקנולד מ-Fleet foxes מלא בכל טוב, והשבוע הוא פרסם שם גרסאות 8-ביט נפלאות לשירי הלהקה, שקודדו על ידי חבר הלהקה קייסי ווסקוט. אח, מוזיקה טובה וגיקיות מוגזמת. מי צריך יותר? [טיוב]
  41. "Map of Tasmania" הוא שיר חדש לאמנדה פאלמר יחד עם The Young Punx, שמדבר על פות, בעצם. בעולם החדש, האינטרנטי והמיידי של אמנדה פאלמר, אני לגמרי יכול לראות איך היא ראתה מפה של טזמניה, ואמרה לעצמה "הא! זה נראה כמו מפשעה! אני לגמרי מקליטה שיר ושמה בבנדקאמפ". וכך היא עשתה. לא שיר גדול, אבל בהחלט פארודיית פופ משעשעת. [בנדקאמפ]
  42. [תודה לליאור] תל אביבים מן המניין, שקירות עירם הפכו כבר מובנים מאליהם ולא משהו שראוי להשקיע בו מבט נוסף, לא יזהו את העיר שלהם בווידאו היפהפה "Tel Aviv – Love – Winter", שמתעד תל אביב חורפית ופוטוגנית דרך עין מאוהבת ועדשה מצוינת. [טיוב]
  43. סיכומישנה! כרגיל, ולמען הסר ספק, הרשת מתמלאת בכמה אלפי סיכומים מוזיקליים. אני מכניס לכאן רק את אלה שעניינו אותי:
    סיכומומלץ: מוזיקה נטו שיקללו את בחירות הגולשים עם בחירות הצוות, והם מגישים את 50 אלבומי השנה שלהם, בעברית, כולל ישראלים ולועזים בכפיפה אחת. במקום הראשון ארקייד פייר, ומכיוון שליד כל מקום מצוין המקום שלו במצעדים שונים בעולם, מעניין מאוד לגלות איזה אלבומים תפסו באופן יוצא דופן את אוזניהם של מאזינים ישראליים – Broken bells, למשל, לא צעד גבוה באף מצעד נחשב בעולם, אבל במוזיקה נטו תופס את המקום השישי, כנ"ל הגורילאז במקום החמישי. [עברית] My motning candy הכינה מיקסטייפ ממתקי 2010. [עברית, מפ3] עומר מ-Keep Omer in Tel Aviv מסכם את השנה האלטרנטיבית-פיצ'פורקית שלו עם ערימה של 25 שירים שאהב במיוחד. [עברית, טיוב] יאיר יונה ממליץ על האלבומים שהכי אהב לשמוע השנה. [אנגלית] אייל מרדיו פרימיום להמונים בוחר את אלבומי השנה שלו: חלק א', חלק ב'. [עברית] גם עידו שחם מ"המאזין" נכנע בסופו של דבר, ומשחרר אחד-אחד פוסטים מיוחדים על אלבומי השנה שלו. שווה לקרוא גם את דברי הפתיחה שלו (למטה). [עברית] סיכומומלץ!!! חסר תרבות הזמין כמה מהמוזיקאים שהוא הכי אוהב לספר איזה אלבום, שיר ודבר טוב במיוחד עשו להם את השנה. בין העונים: דניאלה ספקטור, עינב ג'קסון כהן, מיכאל כהן, שלום גד, רם אוריון, כל החתיכים אצלי ועוד. אח, איזה יופי של סיכום! [עברית] וילד זין מסכם את אלבומי המופת של 2009. זה לא טייפו, הוא באמת מסכם את 2009, ממרחק של שנה בשביל הפרספקטיבה. רעיון גדול. [עברית] כבכל שנה, Last.fm מסכמים שנה של האזנות, במצעד רווי נתונים מעניינים על תקופות האזנה, והשירים המואזנים ביותר של כל אמן. גדול. [אנגלית]
  44. השבוע התראיינתי לכתבת סוף שנה כלשהי, ושאלו אותי מה היה הדבר הכי גדול שקרה באינדי השנה. לא הייתה לי ממש תשובה. לא היה משהו שהרעיד את הספינה באמת, לא היה אלבום מכונן שהשפיע על כולם, לא היה משהו כמו אלבום הבכורה של הארקטיק מאנקיז או ארקייד פייר, לא היה אלבום משפיע כמו פורטיסהד השלישי או MGMT. היו הרבה מאוד דברים טובים, הרבה מגמות מעניינות נמשכו או התחזקו. ומה עם דאבסטפ, שאלה אותי הכתבת? כן, היה דאבסטפ, והוא חלחל גם למחוזות שבדרך כלל נקראים אינדי, כי בשנים האחרונות הדאבסטפ חלחל לכל מקום – וזו גדולתו, זה סגנון שמטבעו הוא קולבורטיבי, הוא תבנית שמבקשת להתלבש על דבר קיים. בזכות טל מסינג הגעתי (באיחור מאוד לא אופנתי) ל-"Limit to your love" היפהפה של ג'יימס בלייק. טל הגדיר את זה נהדר: "הוא הפשיט מהז’אנר את המרכיבים הפנימיים שצמחו בקונטקסט ההוא – את אקולוגיית הסאונד הלונדונית – והשאיר אותו עם ההתכוונות הבסיסית והעירומה בלבד. במוזיקה של בלייק לא ‘קורה’ יותר מדי: רק הקול החשוף, הסדוק שלו, והבאס המקרקש כמו סירים ומחבתות מיקרוסקופיים, שהחרישיות שלהם שוברת את הלב. כמו רמקול שנבלע על ידי חור שחור, וזו הוויברציה האחרונה והיחידה שנשמעת ממנו למרחקים. והשקט. המון שקט. בלייק משתמש בשקט האסוני בצורה מקסימליסטית, כמו כלי נגינה". אני מגדיר את זה כחלחול נוסף של האסתטיקה והרעיונות שהפיץ הדאבסטפ גם לשיר Soul עירום (במקור של Feist). אבל מה זה משנה איך מגדירים את זה, כשהשיר כל כך יפה? [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, וד"ש חם לתומר שם באפריקה הרחוקה! בשבוע הבא לא יהיה עונג שבת רגיל, אלא פוסט מיוחד של אלבומי השנה של 2010 (שאתם בחרתם!), ובשבוע שאחריו יהיה כאן עונג שבת סופר-דופר-אובר מיוחד, חגיגי וחד פעמי!!! על מה החגיגה? תגלו בעוד שבועיים, או שפשוט תציצו פה בבאר השמאלי ואולי תצליחו להבין לבד.

14 תגובות על “עונג שבת: סנטה קלאוסטרופוביה”

  1. חבוב, אין לינק באייטם 13. חוץ מזה אתה מאוד יפה. לילה טוב

  2. מאת גיאחה:

    תוקן, וגם אתה. לילה!

  3. לילה טוב.

    ועכשיו, כשראיתי את אייטם 13, הנה התגובה המנצחת:
    http://8.media.dorkly.cvcdn.com/97/65/ffe66b8c9df6f63e5986b43d316eabef.jpg

  4. מאת עמי:

    אייטם 31.

    זה נחמד שיוני בשלו ואתה בשלך.

  5. מאת פשוט יעל:

    התיאוריה שלך לגבי אמנדה פאלמר חביבה, חוץ מבעיה אחת: זה כבר סלנג (אוסטרלי) קיים מזה שנים – לעתים קרובות בקיצור Map o' Tazzie (או Mapatazzie). אני שמעתי עליו מידידים אוסטרליים עוד כשעבדתי במחנה קיץ בארה"ב ב-2003, ואני בספק אם הוא היה חדש כבר אז. הסיבה היא כמובן הצורה המשולשת של טזמניה, והעובדה שאנשים לא צריכים הרבה כדי למצוא סלנגים לאיברי מין ולסקס.

  6. מאת פול:

    אני רק הערה: *אין* אנשים שעבורם הברכיים האלה שייכות ליוסי חרסונסקי.

  7. מאת ido:

    פסקול הסרט "פרחים שבורים" של ג'ים ג'רמוש כולו מלא בקטעים של Mulatu Astatke ובייחוד הקטע הממכר שלינקקת שהיה נעימת הנושא של הסרט (איכשהו המוזיקה הזו כל כך מתאימה לפנים של ביל מארי שם!). איזה כיף של פתיחה!

  8. מאת לירון בלכר:

    על מה החגיגה בעוד שבועים ? על מה ????
    אני לא עומד במתח.
    אל תעשה לי סוף עונה של אבודים כאן… תן עוד רמזים ומייד !

  9. מאת תומג'י:

    25. מערת הענק הזו, מדהים!

    31. ראיתי קליפ אינטראקטיבי בעבר, שהיה יותר מוצלח, חזרתי לבדוק אותו
    http://blogs.wsj.com/speakeasy/2010/10/25/andy-grammers-keep-your-head-up-applies-choose-your-own-adventure-logic-to-music-videos/
    והופתעתי לגלות שגם זו החברה של יוני בלוך. מגיע קרדיט!

    40. ג'יימס בלייק חמוד וזה, אבל פייסט לגמרי לוקחת.

  10. מאת עומר:

    פול: הפלת אותי מהכיסא

  11. מאת זהר:

    אני חושבת שהדבר הכי מרגש ב"פשוט" של טליה אליאב הוא שהחוץ מזה שהוא מבשר על התקרבות צאת האלבום החדש (הידד היאח) – ראיתי את טליה אליאב מופיעה עם השיר הזה כבר בערך 3 פעמים וכל פעם הוא נורא עשה לי את זה ולשמוע אותו עכשיו מוקלט (עם איכות טובה לא פחות מההופעה החיה בעיניי) זה פשוט כיף לי!

    בנוסף גיא יקירי, אני רק רוצה להזכיר ולהצהיר פה בפומבי שיש לי הודעת אס.אמ.אס ממך שאומרת "אמנדה היא הצדק", אז נכון השיר הזה הוא לא שיא השיאים אבל תזכור את מילותייך והפנם אותן :)

  12. מאת מיס בוז'רסקי:

    20. אני רוצה לחבק את קת'לין האנה. איזה סיפור נורא ומקסים כאחד.

    25. דאם, זה יפה.

    38. הו, תל-אביב. בעני היא תמיד יפה.

    עונג מענג במיוחד, תבורך.

  13. מאת ענבר:

    אין,אין על קוואמי.כמה ידע במוזיקה יש לבחור..מעורר הערצה.

כתיבת תגובה