18 בדצמבר 2010

עונג שבת: ללעוס, ללעוס, ללעוס!

"ולא שאני מתנגד לעבוד, תדעו לכם, אני אוהב עבודה. אני מסוגל לשבת ולהסתכל בה במשך שעות על שעות" – בדיוק סיימתי את "שלושה בסירה אחת" של ג'רום ק. ג'רום, צחקתי כהוגן, ואת השורה הזו אזכור כנראה לנצח

תודה ענקית במיוחד לניר, על השדרוג המשמעותי לתמונת הכותרת המבודחת שלי עם ג'ימי ויילס. פשוט תקליקו איפה שתרצו על הכותרת ותבינו. אותי זה עדיין מצחיק.
אם מישהו יודע איך להרחיב את אפקט הלייזר על כל העמוד, אנא פנו אליי במייל

    a perfect circle

  1. זה לא פשוט, העניין הזה של לבחור שירי פתיחה וסיום בחודש דצמבר, פשוט כי הגעתי עם עצמי להסכמה שלא אפתח ואסגור את העונג בשירים מ-2010, מחשש (טיפשי?) להטות בכוונה או שלא בכוונה את הצבעותיכם לאלבומי השנה. בימים כתיקונם אין זו בעיה, האוזניים שלי בלאו הכי מזגזגות בין דברים חדשים לישנים. אבל בשבועות האחרונים אני משקלל את ההצבעות שלכם לאלבומי השנה וזה גורם לי לחזור ולשמוע מחדש (או לראשונה) מלא אלבומים מעולים מ-2010, ואלה השירים שמתנגנים לי בראש. השבוע כמעט לא שמעתי שום דבר שאינו מהשנה הנוכחית. כמעט. ביום שלישי רפרפתי על מיקסטייפ כלבת שיצרו שני במאי סרט האימה הראשון בבלוג של מורפלקסיס, וכשראיתי שנבות פפושדו בחר את "Judith" של A perfect circle אמרתי וואו! כמה זמן לא שמעתי את האלבום המדהים הזה. אז לקחתי אותו עמי למערכת האוטו, בדרך להופעה אחת שתוכלו לקרוא עליה עוד רגע או שניים. אח, כמה שזה היה כיף. הכרתי את האלבום הזה כמעט בזמן אמת, כשיצא בתחילת העשור, והוא כבש אותי בסערה מפתיעה. מפתיעה, כי אף פעם לא ממש הסתובבתי באיזורי Tool ודומיהם הכועסים. המטאל היה ממני והלאה, והוא עדיין כזה, רוב הזמן. הכי דיסטורשן שהגעתי עד אז היה רייג'. הייתה לי באותה התקופה חברה ששמעה כמעט רק מוזיקה כזו: טול, דפטונז, פרפקט סירקל, סליפנוט. אז ניסיתי לפתוח את האוזניים, ומכל האלבומים שהכרתי ואהבתי באותה התקופה, זה היה היחיד שנכנס לי חזק ללב ונשאר שם במהלך כל העשור. זה באמת אחד האלבומים היפים של העשור מבחינתי, ואני כל הזמן שוכח את זה. כל הדיסק מעולה, אבל אני חושב שהשיר שהיה ונשאר החביב עליי הוא "Magdalena". מאחר והדיסק עדיין באוטו ואני לא יכול לעשות לו ריפ, ומאחר ואני עצלן, נסתפק לשם שינוי בלינק יוטיובי. [טיוב]
  2. אני מקווה שלא פספסתם את רשימת 10 הבלוגים הישראליים הכי טובים של 2010, שהיא בעצם ההמלצות שלי לבלוגים שהכי נהניתי לקרוא השנה בעברית. מאחר והרשימה הזו עלתה, "נדלקה" השורה שלה בראש הבאר השמאלי בצבע ירוק. בכל פעם שתעלה רשימה נוספת מהשלוש הנותרות, תידלק השורה שלה בצבע אחר. [עברית]
  3. אם עדיין לא הצבעתם להופעת השנה שלכם, זה הזמן. עוד כמה ימים אני סוגר את ההצבעה… לנצח! [עברית]
  4. עין הדג חזר לחיים! אתר ביקורות הקולנוע הוותיק, שבמשך תשע שנים היה פתוח לביקורות קהל הכותבים בו, נסגר מוקדם יותר השנה ועכשיו קם לתחייה, כמו שאומרים שם, "כמו פעם, אבל אחרת". איך אחרת? הכותב העיקרי הוא דורון פישלר, האתר כבר לא פתוח לכתיבת קהילת הקוראים בו, ונראה ומרגיש קצת יותר כמו פיצ'פורק ישראלי לקולנוע, שזה אחלה מבחינתי. ברוך השב. [עברית]

  5. טוב מותק, היום אני אעשה את העבודה ואת תחפפי, מחר נתחלף

  6. איזובל קמפבל ומארק לאנגן קפצו לבקר אותנו השבוע, להופעה יחידה בבארבי. ואיך היה? תלוי את מי שואלים. אני חשבתי שהיה בינוני ולא מספק, ונראה שנועה מגר הסכימה איתי במאקו, ובן שלו סותם בנימוס את הגולל. עינב שיף בוואלה דווקא חשב שהיה מעולה. איך היה לכם? [עברית]
  7. בעין הדג המחודש שואלים: למה אנחנו עדיין מתייחסים בכלל לגלובוס הזהב? [עברית]
  8. [תודה לירון] שעלה על זהות מחשידה: הפתיח של "זה היה ביתי" של מני בגר זהה כמעט לגמרי לפתיח של "Andy Warhol" של דיוויד בואי (שנייה 0:51 בווידאו). אני אומר לכם, אם אי אפשר לסמוך על מני בגר, אי אפשר כבר לסמוך על אף אחד. [טיוב]
  9. הסקוטי המקשיש אדווין קולינס (זוכרים אותו מהשיר הענק הזה?) חוזר עם אלבום חדש וקליפ חדש וחמוד מאוד, "Do it again" לא רק בזכות שפם הסוטה וקולות הליווי של אלכס קפרנוס וידידו ניק מקארתי מפרנץ פרדיננד. [טיוב]
  10. [בזכות בן ריפתין] לקח לי זמן להגיע ולהידלק על האלבום של Deerhunter, אבל לאט לאט זה קורה, וקיבלתי חיזוק משמעותי מהסט לייב הנפלא הזה שלהם בספינר. ביצוע מעולה ל-"Memory boy" וביצוע בן 18 דקות ל-"Helicopter" יחד עם "He would have laughed". יש משהו על זמני במוזיקה הזו. [וידאו]
  11. מורפלקסיס נדרש גם הוא לסוגיית סגירתו המתקרבת של רדיו הר הצופים: "אם הצבא וביטחון המדינה נותנים לנו את ה-'איך' להתקיים בחבל ארץ קטנטן מוקף אוייבים במזרח התיכון – הרי שהתרבות נותנת לנו את ה-'למה', את הסיבה שבשבילה אנחנו מוכנים להילחם. בכל פעם כשנגרעת עוד חלקת קרקע פורייה מהזירה התרבותית היא מרחיבה את השממה שבה ניוותר בסופו של דבר עירומים ונתונים לחסדי שטיפת המוח של ערוצי הטלוויזיה והרדיו המסחריים כשהמילה 'תרבות' תסתכם בלחן הפרסומת לעוד מרכך שיער". [עברית]
  12. דויד פרץ נפרד מרוברט קוואיין. מה? מי זה רוברט קוואיין? זה לא מאוד משנה, תוכלו ללמוד את זה בפוסט, מה שמשנה הוא הדרך הנפלאה בה פרץ החליט להיפרד מגיבור הגיטרה הזה: בעזרת שישה קטעים, כל אחד מהם מובל על ידי מיתר אחר בגיטרה, לפי הסדר (בכיוון המקובל של הגיטרה, כמובן). אני די משוכנע שזה פוסט ישן שפורסם שוב, מאחר וקוואיין מת ב-2004. [עברית]
  13. [ויה ויה] Pummelvision מאפשר לכם, סוף סוף, לראות את החיים חולפים לנגד עיניכם. הזינו חשבון פייסבוק, פליקר או טמבלר, ובחרו חשבון יוטיוב או וימאו. התוצאה מעוררת אי נוחות או צחוק, במקרה הטוב. [אנגלית]
  14. בק ממקסס את "Get some" של ליקה לי וזה נשמע לייק אה מאדרפאקר. בא לי לרקוד עקום. [מפ3]

  15. וואו, כמה זמן לא הייתה תמונה של רדיוהד בעונג

  16. [תודה ליניב] באיחור של כמה שנים, מפרסם קוטקה לינק ל"אלבום הסודי" שרדיוהד בונים כבר יותר מעשור, מאז אוקיי קומפיוטר. על מה לעזאזל אני מדבר? ובכן, זו תאוריה מאולצת, מופרכת אבל מושכת ומסקרנת באותה המידה, שנקרא 01 ו-10, ומתבססת על חיבור אוקיי קומפיוטר עם In Rainbows, על בסיס עקרונות עשרוניים (ולא בינאריים, למרות הכותרת המבטיחה). על רגל אחת, הרעיון הוא פלייליסט של שירי שני האלבומים, לסירוגין, שאמורים ליצור מגה-אלבום שמתחבר קוהרנטית מבחינה מוזיקלית וגם נושאית. עדיין לא ניסיתי, אבל נהניתי מאוד לקרוא (גם את התגובות), ואני בטוח שאנסה יום אחד ואדווח. [אנגלית]
  17. [תודה לרועי] זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יבנה אתר שיספר לנו עד כמה כל ערך שנבחר בוויקיפדיה רחוק מהערך של היטלר. קווין בייקון מתהפך במיטתו, חי לגמרי. חשוב לציין שהם קצת זורקים זין שם, ובחלק גדול מהערכים הם מקשרים דרך ערכים של שנים, שזו ממש לא חוכמה. [אנגלית]
  18. מכירים את הרגע הזה שבו להקה נהיית גדולה מדי, ומתחילה להתעסק בגימיקים במקום להקליט שירים טובים? אז חוששני שהדג נחש הגיעה לרגע הזה. לא שיש משהו רע בלצלם קליפ של 360 מעלות, שהצופה יכול לשוטט בו ולקבוע את זווית הצפייה בכל רגע נתון. נחמד והכל, באמת. אבל אני שייך לצד שחושב שהאלבום החדש של הדג נחש הוא הכי גרוע שלהם. [וידאו]
  19. Ariya Astrobeat Arkestra הוא הרכב בריטי רב-משתתפים שמערבב Fאנק וג'אז עם השפעות חזקות של מקצבים ומנגינות אפריקאיות. לא משהו שלא שמענו בחיים, אבל עדיין כיף גדול באוזניים. האלבום המלא בבנדקאמפ. [בנדקאמפ]
  20. ~אנחה בחיוך~ [אנגלית]
  21. [תודה לרון] Atlantic Line, להקה שלא שמעתי עליה מעולם אבל היא נשמעת לא רע, נותנת את אלבום הבכורה שלה להורדה חינמית ועושה זאת בצורה הכי נחמדה שאני מכיר: עם טקסט כנה והצעה מחויכת לתרומה. [אנגלית, זיפ, מפ3]
  22. דודו בוסי, רוני סומק, אופיר טושה גפלה וגלעד כהנא מספרים על הפסקול המועדף עליהם לכתיבת ספריהם. [עברית]
  23. [תודה לכל השולחים] בהייפבוט בוחרים את הסטארט-אפים המוזיקליים הכי מעניינים של 2010. בכל פעם שאני קורא רשימה כזו אני תוהה כמה מהם באמת יצליחו לפעול גם בארץ. [אנגלית]

  24. ריקי ג'רווייס ברגע בו שמע שיש גרסה ישראלית ל"המשרד"

  25. ג'ון סטיוארט מראיין את ריקי ג'רווייס, ומהר מאוד הראיון מתפרק לגמרי. הם פשוט לא מדברים על שום דבר חשוב, וזה נפלא. כמה מהדקות הכי משובבות שראיתי השבוע. הנה עוד קצת מג'רווייס. [וידאו]
  26. דויד ברוזה החליט לנסות ולבדוק אם סטארט-אפים כמו אלה שבאייטם הקודם יעבדו אצלנו או לא, והוא מזמין את מאזיניו לממן את האלבום החדש שלו, דרך האתר הפופולרי Kickstarter. [עברית]
  27. [ויה ויה] רשימת אנטי אלבומי השנה של מגזין Vice היא פרודיה ראויה. [אנגלית]
  28. עכבר העיר אונליין השיקו אפליקציה נחמדה, לתל אביבים ולתל אביבים ברוחם – אם אתם מתכננים לעבור דירה, כאן תוכלו למצוא את השכונה שהכי מתאימה לכם, לפי מדדים שתוכלו לשנות בזמן אמת. חמוד לאללה. [עברית]
  29. [תודה לשלום] אם אתם משתמשים בג'ימייל ובכרום, אולי תרצו להתקין את תוסף Graph your inbox, שבלחיצת כפתור יתן לכם גרפים צבעוניים עם מידע על התכתבויות עם נמען מסוים, או בנושא מסוים. לא שימושי לאורך זמן, אבל שעשוע חביב. [אנגלית]
  30. [תודה לרוי] בק, דבדנרה בנהארט וקייטאנו ולוסו נתנו הופעה מיוחדת במוזיאון MoCA בלוס אנג'לס, כחלק מפרויקט רב-תחומי מעניין. יש וידאו. [וידאו]
  31. [ויה ויה] "דבר אחד הוא להתפלש לפעמים במפגנים של גסות, טיפשות ועילגות. כשלעצמו לא בהכרח דבר נורא. דבר אחר לגמרי הוא לעשות את זה וגם לתקוף את האינטלקטואל שמעז להיגעל מהחגיגה", כותב נועם יורן אפרופו האח הגדול ותגובתו של נתן זך לתכנית\תופעה. קשת היא רק דוגמה. אני לא יכול להסכים יותר, ולהמשיך לבוז לאנשים שמתרצים בטענות עלק-אינטלקטואליות והו-כה-פוסטמודרניות את אהבתם לזבל המטומטם שמאכילים אותנו בערוצים המסחריים. לפחות תודו שזה מפגר ומביך, ושזה גילטי פלז'ר, לא תופעה תרבותית ראויה. [עברית]

  32. [תודה לאיה] הרצאה קצרה ומרתקת של סר קן רובינסון על פרדיגמת החינוך, ולמה כל כך חשוב ואקוטי לשנות אותה. החינוך בארץ (ובעולם, אבל בעיקר בארץ) הוא אחד הדברים שהכי מתסכלים אותי בעולם. שווה לראות את הווידאו הזה (יש כתוביות טובות בעברית) כדי להבין למה. [טיוב]
  33. תמיד מצחיק להיזכר שפעם שילמו אלפי דולרים תמורת כוח עיבוד ממוחשב שאפילו הסלולרי שלנו כבר לא זוכר שהיה פעם. אבל הצצה באוסף מודעות פרסומת ישנות למחשבים גורמת לי בעיקר לחשוב שבעוד עשור, כפי שכתוב בפתיח לכתבה, הילדים שלנו יגחכו מול ה-2 טרהבייט שלנו. [אנגלית]
  34. שני קדר פתחה את Screen Shooting, בלוג טוקבקומנטרי שמתעד טוקבקים אמיתיים מצחיקים, מביכים או פשוט כאלה שלא יאומנו. [עברית]

  35. מימין לשמאל: מגוחך

  36. אי אפשר להיזהר יותר מדי: עידו ישעיהו כתב מדריך להתמודדות עם ערפדים, על פי הסדרות והסרטים שעוסקים בהם. מסתבר שאין ממש הסכמה רחבה בנוגע לאיך להרוג אותם וש"דמדומים" הוא באופן כללי סרט נורא. [עברית]
  37. [תודה לאיתמר] אחרי שכולנו שיננו מאות עובדות על צ'אק נוריס, ששכנעו אותנו שאכן מדובר באדם-על מהזן הבלתי הגיוני, הנה בלוג עובדות שיזכיר לכם שהיי, צ'אק נוריס הוא סתם בחור רגיל. כמה נעים זה לאזן. [אנגלית]
  38. סיכומים, סיכומים…
    אייל מרדיו פרימיום להמונים בוחר את 21 שירי השנה שלו. [עברית] סיכומומלץ: הסיכומים של הקצה התחילו! וזה אומר שידורים מיוחדים, ותוכניות ששווה להוריד ולשמור באייפוד או בתיקיית המוזיקה במשך שנים. עד כה שודרו: סיכום אינדי פופ ואינדי רוק (נדב רביד), סיכום הרוק (קוואמי), וסיכום היפ-הופ, סול וביטים אחרים. [עברית, מפ3] חסר תרבות בוחר את חמשת האלבומים שאהב והוזנחו בסיכומי סוף השנה וגם את הסדרות שהכי אהב ב-2010, וזה מצחיק מתמיד (ובהחלט מזכיר לי את מה שנהוג לעשות מדי שנה בפורום טלוויזיה באג'נדה). [עברית] שירי השנה של Spinner, כולל נימוקים ויוטיובים. #1: הגורילאז! [אנגלית] אלון עוזיאל בוחר את אלבומי השנה שלו בבלוגו "אני כסף צעיר". קצת מפתיע, קצת צפוי, ובעיקר קצת חסרים לי נימוקים והסברים יותר מ"וואו" לחלק מהאלבומים. זה אחלה שבחרת, אבל אשמח לדעת למה אני צריך לשמוע את זה. [עברית] סיכום אלבומי השנה של יולי בבלוג נדודי שינה. [עברית] עמיחי מפרסם מקנדה את 18 שירי השנה שלו, ויש שם כמה בחירות מעולות. [אנגלית בפונט זעיר] סיכומומלץ: [ויה ויה] טוויטר מסכמים את שנת הציוצים עם רשימת המצטרפים החדשים הכי בולטים, הנושאים והמגמות הכי לוהטים, והכי מעניין: הציוצים הכי משפיעים ועשרת הציוצים שרוטווטו הכי הרבה פעמים. [אנגלית] המגזין הטוב ביותר של השנה, Quietus, בוחר את 40 אלבומי השנה שלו. [אנגלית]
  39. Richard Ashccroft

  40. השבוע רץ במשך יום אחד בטוויטר האשטאג של "firstlistening". אנשים תייגו בו ציוצים בהם סיפרו על הפעם הראשונה בה שמעו שיר מסוים ששינה את חייהם, או שאהבו במיוחד, או שהם זוכרים היטב. אימצתי את מוח וקימטתי את מצחי אבל בחיי, פשוט לא הצלחתי להיזכר ולו ברגע אחד כזה. זכרתי, בגדול, מתי בחיי שמעתי שירים או אלבומים מסוימים, אבל בדיוק איפה הייתי ומה עשיתי? חוששני שהזיכרון שלי התמלא בפרטים חסרי ערך שדחקו החוצה את הרגעים היקרים האלה, שהייתי אמור לנצור לשארית חיי. ניסיתי להיזכר מתי בפעם הראשונה שמעתי את "History" של The Verve, שיר כל כך יפה שגם הרבה יותר מעשור אחרי הפעם הראשונה הוא עדיין מצמרר אותי, בעיקר הפתיחה הענקית הזו. הכרתי את השיר הזה באוסף Fade Out, אוסף סופר-מעולה שנערך ויצא רק בישראל, לא זוכר בדיוק באיזו שנה (1995?), בשיתוף פעולה של הליקון ועיתון זמן תל אביב. זה היה אוסף מדהים, בעריכה ממש יוצאת דופן באיכותה, שהרגיש כמו אלבום. הקונספט המוכרז היה שירים שקטים של להקות לאו דווקא שקטות, בפועל היו שם גם הרבה להקות שתמיד שקטות. הכרתי שם לראשונה את Low, Tindersticks, dEUS, Afgan Whigs, The young gods, Spain, והיו שם גם שירים מעולים של להקות מוכרות כמו גארבג', פיית' נו מור, בוש ורדיוהד. זה באמת אחד הדיסקים ששינו את חיי, וכתוצאה מסיפור משונה ולא מעניין, יצא שקניתי אותו פעמיים במהלך אותו עשור. שני העותקים כבר אבדו, נגנבו או לא הוחזרו. אם יש לכם עותק מיותר ממנו, ממש אשמח לקבל אותו. זה דיסק שליווה אותי בשנים מעצבות, ועשה מה שאח גדול או שדרן רדיו מעולה עושים: הוא חינך אותי מוזיקלית, הכיר לי צדדים וגוונים מוזיקליים שלא הכרתי קודם, וגרם לי להתאהב לכל החיים באמנים מסוימים. עדיין לא שמעתי שיר יפה יותר של The Verve. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, תודה שאתם קוראים, ועכשיו בבקשה, תפסיקו לבזבז זמן באינטרנט, ולכו לישון [תודה, עידו].

21 תגובות על “עונג שבת: ללעוס, ללעוס, ללעוס!”

  1. אחלה אחלה עונג, במיוחד שיר הסיום (שיר תענוג, אני תמיד צריך להזכיר לעצמי כמה אני אוהב את the verve).

    בקשר לאייטם 22 – אני אנצל את האהדה לסטוארט כדי לפרסם לינק ששקלתי אם לשלוח לפה או ובסוף ויתרתי עליו. השבוע סטוארט התרכז (ורתח מזעם) בעיקר סביב נושא אחד – הצעת חוק של המפלגה הדמוקרטית לפיה ימוסדו כספים ממשלתיים שיועברו לטיפול רפואי לאלו שנחלצו ראשונים לגראונד זירו בניו יורק ב9/11.

    על פניו הצעה חשובה שאין סיבה שלא תאושר בבית המחוקקים, אלא שהרפובליקנים, במה שמתגלה כצעד הכי שפל שלהם, חסמו את ההצעה וסירבו להצביע בעדה כחלק מהחלטה שלא לאפשר למושב הסנאט הנוכחי לסיים את השנה עם הצעות של המפלגה הדמוקרטית שעברו. הם כל כך התאמצו שלא להעביר את החוק עד ששלשום נציגים מהמפלגה עשו להצעה פילובסטר.

    סטוארט, זועם מכך שלמישהו יש את החוצפה למנוע מאותם שוטרים, כבאים ועובדי קבלן טיפולים רפואיים, ועוד יותר זועם מכך שרשתות החדשות הלאומיות בכלל לא דיווחו על הנושא, לקח ארבעה עובדים, כאשר כל אחד מהם בעיצומם של טיפולים רפואיים, ופשוט ישב איתם לשיחה כנה בתוכנית. ללא צל של ספק, אחד הקטעים החשובים והטובים של סטוארט מהשנה האחרונה.

    http://www.thedailyshow.com/watch/thu-december-16-2010/9-11-first-responders-react-to-the-senate-filibuster

  2. מאת צ'וקה:

    יופי של עונג
    ותודה לרועי רוטמן על ההאשטאג #firstlistening. זה היה כיף

  3. מאת ל.פ:

    אייטם 31
    באמת משעמם לאנשים, ואין הכוונה לטוקבקיסטים.

  4. מאת מקס צ'פלין:

    בקשר ל-16 – גימיקים יכולים ללכת ביחד עם שירים טובים, ע"ע ארקייד פייר.

  5. מאת רועי:

    happy -> happiness -> animal welfare -> adolf hitler
    טוב מאוד!

  6. מאת דוויק:

    שמע, לגבי הדג נחש – מדובר באלבום שהוא יצירת מופת. לא פחות. ים להיטים, מוסיקה מעולה, חדשני לגבי כל מה שהם עשו עם עצמם ומדויק.
    אז די להיות PLAYA HATER :)

  7. מאת יוני:

    מישהו בכלל הקשיב לרדיו הר הצופים?
    כשאני למדתי שם בקושי ידעתי מהקיום של התחנה ואני לא זוכר אף אחד מהחברים שלי שהקשיב לה. נראה לי שהסיבה העיקרית למאבק נגד הסגירה היא המגניבות, הרי יש משהו נורא מגניב בלצאת נגד הממסד שרוצה לסגור תחנת רדיו של סטודנטים.
    אבל אולי זה רק אני.

  8. מאת רונרון עכברון:

    דון דן ויליאט, הלא הוא קפטן ביפהארט מת אתמול בגיל 69.
    תהה נשמתו מופרעת, משוגעת ויצירתית במקום טוב יותר.

  9. מאת עמיחי המתנחל\משתעמם בקלות\nin100:

    אפרפו a perfect circle….אחרי שנים של הפסקה הם התאחדו לאחרונה לסיבוב הופעות שכולו סולד-אוט.יש גם דיבורים על חומר חדש.

    אני היחיד או ש2010 היא בלי ספק השנה שההייפ באתרי המוזיקה קבר את המוזיקה?
    אלבום היפ-הופ בינוני זוכה במקום ראשון בכל אתר\בלוג שני?!
    ואם כבר היפ-הופ,ביג-בוי עשה עבודה הרבה יותר טובה וגם לו לא מגיע מקום ראשון.

    תשכחו מזה,לא השנה,ולא באף שנה,יצאו 50 אלבומים שווים.לצערי 50 אגורות בודדות לא מסתכמות לשקל אחד.
    במקום זה הייתי מסתפק ב-10 אלבומים ששווים האזנה,ולך תבין עכשיו עם כל ההייפ והאלבומים המיותרים…

    מה שכן,אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולהודת ל das racist על Shut Up, Dude האלבום הכי כיפי ששמעתי השנה וגם מועמד למקום ראשון בתואר אלבום הגאנג'ה האולטימטיבי.
    ( Sit Down, Man גם לא רע בכלל)

  10. מאת נימן:

    מותר להגיב בקשר לסגירת רדיו הר הצופים? אני מבין שהסגירה עצובה וכו' (סופים תמיד עצובים). וראוי להילחם נגדה, בעיקר אם אתם ממאזיני התחנה. אבל לא צריך לנפח את זה לקני מידה אפוקליפטיים של סוף התרבות כפי שאנו מכירים אותה. בסה"כ כמות התרבות האלטרנטיבית הארץ, הרבה בגלל האינטרנט והתפתחות הטכנולוגיה, היא עצומה. פעם התלוננתי שאין לי דברים מעניינים לצרוך. כיום אני מתלונן שאין לי זמן לצרוך את כל הדברים המעניינים שאנשים עושים.

    וכדי שלא תצא לי תגובה שלילית כל כך: יאיאיאיאיאיאיאיאיאיאאיייי! עין הדג נפתח שוב! ויש סיכומי סוף השנה של הקצה! החיים יפים :]

  11. מאת סימבה:

    בקשר ל-14,
    ממליצה בחום לנסות, יוצא שילוב מאוד מאוד מעניין שנותן לשירים במה קצת אחרת מהמקורית.

  12. מאת בעז:

    וממעבר ראשון, יהיו עוד, ה post הכי מדהים הוא הסרטון על החינוך.
    ב 10 דקות מסבירים what went wrong במערכת החינוך בכל העולם המערבי, ולא רק/

    ב"חומה" אמרו את זה כבר קודם…

  13. מאת musag:

    בעז – לך לראות גם את ההרצאות המיתולוגיות שלו באתר של ted

  14. מאת יניב דיין:

    #7 – אי אפשר לסמוך גם על יוני בלוך: הלחן של "מכיר אותו" זה נופל יפה על הלחן של הפיקסיז -וור איז מי מינד… הוא אפילו לא טרח לשנות את הסולם…

  15. מאת אבישי:

    שמעתי עכשיו את היסטורי מפה דרך shuffler
    מוזר ומעניין

  16. מאת תמר:

    אבוי, גיאחה! לא רק שקראת את שלושה בסירה אחת בגיל מאוחר להביש (אם כי מוטב מאוחר מאשר לעולם לא), גם קראת אותו בתרגום הפחות מוצלח! א ברוך צו מיר.
    בתור פנאטית של תרגומים (רצוי לעברית ארכאית ככל האפשר), הרשה לילהמליץ על התרגום הנהדר של יאיר בורלא. קצת ישן, אבל ניתן למצאו בחנויות ספרים מסוימות (תחת ספרי ילדים ונוער, משום מה).
    הנה הציטוט שכתבת מתוך התרגום של בורלא:
    "תמיד נדמה לי, כי עובד אני יותר משאני צריך לעבוד לפי הדין. אין זאת אומרת, כי יש בליבי דבר כנגד העבודה. לא ולא. ועוד הפעם לא. אני אוהב את העבודה אהבה גדולה. אני ממש מעריץ אותה. אני מסוגל לשבת ולהתבונן בה שעות על שעות…."
    ועוד אחד שאני אוהבת במיוחד:
    "אולם, אין לך שמחה בעולם, שאין בה שמץ של צער, כפי שאמר אותו איש, שחותנתו מתה והוא נתבע לשלם דמי קבורה".
    (ואני אפסיק כאן, אחרת אמשיך ואצטט את כל הספר, ובסוף אקדיש כמה שורות כדי לנזוף באותם מגיבים שחושבים שרדיו הר הצופים הוא לא נכס תרבותי מספיק חשוב. נו נו נו.)

  17. מאת גיאחה:

    תמר – כמו בביצועים שונים לאותו השיר, חוששני שאהבתם של רוב הקוראים נתונה פשוט לביצוע הראשון ששמעו, או במקרה הזה לתרגום הראשון שקראו לאותה היצירה.
    אני מבין את אהבתך לתרגום הארכאי יותר (אני חולק את האהבה הזו במקרה של פו הדב), אבל אני חייב לציין שנהניתי מאוד מהתרגום שקראתי אני. הוא היה קולח והצליח להעביר את רוב הבדיחות בצורה טבעית (לא השוויתי למקור, אבל קל לזהות כשקצב של בדיחה מתקלקל בתרגום).

  18. מאת פשוט יעל:

    תרגום! אחת הסוגיות האהובות עליי.
    [זהירות, מגילה לפניך!]
    גם אני מחבבת מאוד את התרגום של יאיר בורלא, וגם כאן מאוד יכול להיות שהסיבה היא שהוא התרגום שהכרתי בילדותי (ואגב, למרות שאני מחבבת מאוד עברית ארכאית ונהנית לקרוא בה, לא תמיד זה מה שעושה טוב לתרגום, ור' למשל 'לוליטה' בתרגום ורהפטיג לעומת שטיינהרט). אחת הבעיות של בורלא היא שהוא קיצץ חלקים גדולים מהמקור – כולל פרקים שלמים, אם זכרוני אינו מטעני – ולמרות שכשקראתי את הספר באנגלית יכלתי להזדהות עם ההחלטה הזו, כי הקטעים האלה אכן משעממים יחסית (הם ברובם השתפכויות מתפייטות בלתי-מצחיקות בעליל), זה עדיין לא משהו שנחשב בסדר בתרגום כיום, לפחות לא בלי ציון מפורש שמדובר בתרגום מקוצר.
    הבעיה עם התרגום של דני קרמן, שממנו אני מניחה שמצטט גיאחה (האמנם כך הוא? אני לא מכירה מספיק את מגוון התרגומים לספר הזה), היא שהוא תרגום מוער. למה זו בעיה, אתם שואלים, הרי תרגום מוער זה דבר נפלא? ובכן, הבעיה היא שכשהתרגום מוער, המתרגם לא תמיד צריך להכריע בתרגום – כלומר, אם יש משהו שאתה מתלבט בו, תמיד אפשר להוסיף הערת שוליים ולומר 'באנגלית נאמר כך-וכך, וזה מצחיק כי… והמתרגמים הקודמים תרגמו את זה בצורות אל"ף בי"ת וגימ"ל'. קרמן עושה את זה בכמה וכמה מקומות, ולאנשים שמתעניינים התרגום כמוני זה מגניב, אבל מבחינת התוצאה בטקסט עצמו זה לפעמים בעייתי. וכך, למשל, בקטע המקסים על ההיפוכונדריה של ג'רום שמזהה בעצמו את כל המחלות שבספר מלבד אחת, קרמן יכול לתרגם את השם האמיתי של Housemaid's Knee מילולית מאנגלית – הוא כותב 'ברך של עקרת בית' או משהו כזה כמדומני, שזה לא שם אמיתי של מחלה בעברית – ובהערת שוליים להסביר שזה מצחיק כי הדמות היא דנדי ויקטוריאני שכמובן שלא יעבוד על הברכיים כמו משרתת, ושהמתרגם הראשון כתב משהו כמו 'מחלה נושנה של השוקיים' (אני לא זוכרת במדויק את כל הדברים האלה ועל כן אלה רק פרפראזות, עמכם הסליחה), ושבורלא כתב 'עווית הרחם' (את זה אני כן זוכרת במדויק, כי כאמור התרגום הזה הוא זה שהכרתי לפני שנים ואני מחבבת אותו), וכו'. וכל קורא יכול להביט בהערת השוליים ולהחכים ולהחליט מה מצחיק אותו יותר.
    אותו דבר, אגב, גם עם התרגום המוער של יאיר פרקש להאקלברי פין – זה תרגום נפלא, ויצירתי להפליא (בעיקר בכל הנוגע לייצוג הדיאלקטים והסוציולקטים השונים של השפה בספר, שזו משימה קשה להפליא), ומומלץ מאוד, אבל העובדה שהוא מוער נותנת לו חופש מהכרעה בכל מיני נקודות. הרי ברור לחלוטין שהוא לא היה מרשה לעצמו לכתוב משהו כמו 'כלב החתולים שְׁלי' למשל, לולא יכל להסביר בהערה שבמקור נכתב Dog my cats, וש-dog זה שיכול אותיות של God, ולספק שתי אופציות נוספות לתרגום (אחת במשלב גבוה – משהו כמו 'חי נפשי', נדמה לי – ואחת במשלב דיבורי יותר, 'שאני ימות').
    ואחרי כל המגילה הזו, אני חוששת שקצת סטיתי מהנושא, במיוחד מכיוון שאני לא יודעת על איזה תרגום גיאחה בכלל דיבר כאן. אבל כשמדברים על תרגום אני נוטה לקפוץ ולהתחיל לקשקש.

    אגב, גיאחה, אני ממליצה בחום לקרוא את הספר באנגלית. יש שם קטעים (ובראשם סצנת האריזה לקראת הטיול) שלא משנה כמה פעמים אני קוראת אותם, אני מתפקעת מצחוק בכל רם בכל פעם מחדש.

  19. מאת גיאחה:

    התרגום של "שלושה בסירה אחת" שקראתי הוא של אהרון בר, מ-1985.

כתיבת תגובה