11 בדצמבר 2010

עונג שבת: צלילו של העץ המתבקע

עדיין לא שלחתם את אלבומי השנה שלכם? אל תתנו לאלבומים שאתם לא אוהבים לחטוף לאלבומיכם האהובים את הבכורה!


    (CC-by-nc-sa)

  1. עמוק לתוך הלילות, בין פגישות, תוך כדי שיחות טלפון, בלילה אחרי הופעה – אף אחד לא יודע, אבל אני חי חיים כפולים. לכאורה, מנהל חיים נורמליים עם עבודה, אהובה, חברים ובילויים. בפועל, מנצל כל רגע פנוי ולא פנוי כדי לשקלל את תוצאות אלבומי השנה של העונג שבת. נכון לרגע זה הגיעו 101 דירוגים ו-175 אלבומים דורגו עד כה (לא עברתי עוד על חצי מהדירוגים שהגיעו), וההצבעה פתוחה עד ה-20 בחודש. הרבה שינה לא תהיה לי, אבל האמת (העצובה?) היא שאני נהנה מזה לאללה. קודם כל, זו תרפיה. המוח משתתק והעבודה טכנית ויבשה. שנית, זה גירוי אדיר של בלוטות המוזיקה: כל כך הרבה אלבומים מרתקים ששמעתם, אהבתם, התרגשתם מהם. וחלק גדול מהם לא שמעתי בכלל (את רובם תפגשו ברשימת "האלבומים המיותמים" השנתית). אז תוך כדי העבודה על השיקלולים אני דוגם הרבה מאוד מהאלבומים שבחרתם, וחוזר אחורה לשמוע דברים שאהבתי השנה בניסיון ללטש את העשירייה הסופית שלי (אני כבר כמעט שם). נכון לרגע זה אני מתלבט אם להכניס או לא להכניס את Ya-Ka-May, האלבום האדיר של הרכב הFאנק Galactic. כמה משיריו ליוו אותי כל השנה בתיקלוטים, בבית ובאוזניות, ובראשם "You don't know", עם הביט האדיר הזה והקול האדיר לא פחות של גלן דיוויד אנדרוז. השיר הזה, שמייצג כל כך טוב את האלבום, הוא כמו התפרצות צבעונית של כלי נגינה. כלי הנשיפה האדירים, כלי ההקשה הבלתי נלאים, כל הגרוב אדירים הזה. איך אפשר בכלל לעמוד בפניו? ולמה בכלל לנסות? [מפ3]
  2. מסתבר שרוצים לסגור את רדיו הר הצופים, ועוד מסיבה כלכלית קטנונית במיוחד: לא כי תדר FM עולה הון תועפות (קול ישראל משלמים את זה), אלא כי האוניברסיטה לא רוצה להמשיך לשלם משכורות ל-3 מפיקי התחנה. שלושה אנשים. ואני מניח שאלו אפילו לא משכורות מלאות. אם אפשר להילחם בזה, הילחמו בזה. נשבר לי הזין שכל חלקה זעירה של תרבות שאינה תלויה בשיקולים מסחריים בלבד, נסגרת או חיה תחת איום סגירה מתמיד. [עברית]
  3. גליון הוליווד השנתי של מגזין הניו יורק טיימס יצא לעשות כתבת צילומים עם השחקנים הכי בולטים של השנה, וכרגיל אצל NYT מדובר בחגיגה לעיניים של סטייל ואלגנטיות. חוויאר בארדם, ג'סי אייזנברג, ג'יימס פרנקו (בתמונה), נטלי פורטמן, אנט בנינג, רוברט דובאל, ועוד. ויש גם גלריית וידאו יפהפיה, עם מוזיקה של אוון פאלט (Final fantasy), שמציגה רגעי משחק מהממים. [פיקסלים]
  4. [ויה ויה] עם כל הכבוד לאתר החדשות שמשלם לי משכורת על טור שבועי, כל מי שרוצה לנהל אתר חדשות או מגזין אונליין צריך להכיר לשאוף לאתר הדי מושלם של הניו יורק טיימס. בצורה מתמשכת הם קובעים סטנדרט עיתונאי ואינטרנטי גבוה, בכל מה שקשור לכתיבה, פרסום, עריכה, קוד, עיצוב, שימושיות וממשקים. ועכשיו הם הוסיפו עוד משהו נהדר: לינקים מתוחכמים יותר. מעכשיו, קישור למאמר של הניו יורק טיימס יכול להוביל לפסקה מסוימת, או להדגיש פסקה או משפט מסוימים, לפי בחירתכם. כל ההסברים בלינק לעיל. מקווה שזה יהפוך לסטנדרט בכל האתרים עם הזמן. [אנגלית. בעונג, אגב, אתם יכולים כבר מזמן לקשר לסעיף ספציפי בעונג. פשוט הוסיפו בסוף הלינק סולמית ואחריו את מספר הסעיף. למשל, ככה מקשרים לאייטם 18 בעונג הקודם]
  5. freealbumצמד הראפרים הישראלי פלד ואורטגה כבר נפרדו לדרכיהם האישיות, כשפלד מוציא את "תן להם בראש" המצוין ואורטגה, טוב אין לי מושג מה אורטגה עושה – והאלבום השני שלהם "משלוח מיוחד", נגנז ונותר על ההארדיסק. עכשיו הוא הושלם ויוצא סוף סוף לאור, דרך בנדקאמפ, להאזנה והורדה באיזה מחיר שתרצו, גם בחינם. תנו לנו בראש. חסר תרבות כבר מבקר. [בנדקאמפ, עברית]

  6. איזה מזל שאני לא התחלתי לקעקע שורות שאני אוהב. הייתי יוצא כושי (CC)

  7. [תודה לשי] ג'ף מנגום הנדיר מ-Neutral milk hotel לא עשה הופעת סולו כבר שנים, ולא מעט שנים. אבל השבוע הוא הגיח להופעה סודית מול כ-75 איש בניו יורק, ואני מקווה שזו ההתחלה של חזרתו להופעות אולי-סדירות על במות, קטנות ככל שיהיו. בינתיים, הרווחנו הקלטה נאה של הסט, שהורכב משירים של ניוטרל מילק הוטל, בעיקר מאותו אלבום, אתם יודעים איזה. [אנגלית, מפ3]
  8. קליף חדש ל"ימים זהובים" המעולה של רונה קינן. אני לא יודע אם זה קליפ רשמי או לא, אבל הוא לא טוב בעיניי. תחליטו בעצמכם. [טיוב]
  9. "נמלים קטנות" של יהוא ירון, להורדה בחינם! ה-1:28 דקות הכי טובות שתשמעו השבוע. מומלץ מאוד לשמוע בריפיט. זה עובד מעולה. [מפ3]
  10. אם אתם מחפשים כל הזמן מקומות חדשים להכיר בהם מוזיקה מעולה, קנדי ממליצה על 6 פודקאסטים מעולים, בעברית ובאנגלית. [עברית]
  11. איזה כיף! ישראל ברייט לא נעלם לגמרי, וחוזר עם שיר בפרויקט "הפרויקט". [וימאו]
  12. אורָן זילברשטיין הוציא לפני כמה שנים אלבום בכורה קטן ונפלא בשם "שאריות", ואז נעלם לנגן בשלל להקות כמו המצב השלישי (גיטרה) ו-Do you like my shows (תופים). ביולי האחרון הוא הוציא בפית\קית אלבום חדש בשם בודקת, שעלה עכשיו גם לבנדקאמפ להאזנה (רכישה בתשלום). שמעתי רק פעם אחת בינתיים, אבל השירים מצוינים. [בנדקאמפ]
  13. [תודה לזהר] הסטטיסטיקות של העונג הראו לי נתון מפתיע: לאחרונה, יותר משתמשי iPad נכנסים לעונג מאשר משתמשי iPhone! לא נראה לי סביר, לאור העובדה שהאייפון נהיה נפוץ מאוד בישראל, והאייפד אפעס לא כל כך עדיין. בכל מקרה, גם אם אין לכם שום מוצר שמתחיל ב-i מלבד אולי עין שמאל, הפרסומת של ג'ייסון שוורצמן לאפליקציית האייפד של הניו יורקר היא ממתק אמיתי. שמישהו יתלוש ממנו כבר את השפם הזה. [טיוב]
  14. freealbumלא רק שבחמישי האחרון נערך באוזןבר ערב מחווה של האינדי הישראלי לשירי אתניקס, אתמול יצא אלבום מחווה חינמי ומטורף לאתניקס של סופרגרופ אדירה בשם Doctorcore – רון בונקר (אביב גדג', קוואמי), אביטל תמיר (בצפר), חגי שלזינגר (גיישה נו, רם אוריון), איתן רדושינסקי (מידנייט פיקוקס), גיא שמי (אינפקציה, לא), ישי ברגר (יוזלס איי-די) וחברים אחרים – לשירים הגדולים והקטנים של אתניקס. שנאמר: צרת רבים – זאב נחמה. [בנדקאמפ]
  15. כרגיל, סול ויליאמס עומד בחזית, מניף את הדגל וכותב בצורה רהוטה על הזמנים שלנו. על חופש, מידע וגבורה. [אנגלית]

  16. These go to eleven

  17. [ויה ויה] רגע של WIN: בעמוד הסרט של ספיינאל טאפ ב-imdb, דירוג 10 הכוכבים מגיע עד 11. [אנגלית]
  18. [תודה לערן] שכותב: "נכנסתי הבוקר ל-NPR, לראות מה חדש. בעמוד הראשון היתה תמונה של איש עם פרצוף מצחיק, שקוראים לו ישראל. הייתי חייב להכנס לכתבה. מסתבר ששמו המלא של האיש הוא ישראל קמקוויוווולה (בערך…), הוא מהוואי, והוא זה שאחראי לגירסה המאד מוכרת של Over The Rainbow (של ג'ודי גארלנד במקור). הפעם הראשונה שנתקלתי בשיר הזה היתה באחד הפרקים של ER, כשמישהו מת, וזה היה נשמע לי כמו התחכמות זניחה. מאז, שמעתי את הביצוע הזה עוד פה ושם. לא כוס התה שלי, ולא התייחסתי. עכשיו, כשקראתי את הסיפור של ישראל, הקשבתי שוב לשיר, והוא נשמע לי פתאום אחרת. קול עדין וגבוה שיוצא מגוף של אדם ששקל בערך 300 ק"ג, והקליט אותו עם יוקלילי ישן בלבד". באמת כתבה נהדרת על שיר נהדר של זמר נהדר. במילה אחת? נהדרסקי. [אנגלית]
  19. מזמן לא הייתה לנו כאן רשימה נושאית שרירותית להפליא, והנה היא באה: שירים נפלאים על אנשים נוראיים אוספת, ובכן, שירים נפלאים על אנשים נוראיים. והיא נפתחת בשיר הכי יפה שאני מכיר על האיש הכי נורא שכתבו עליו שיר. [אנגלית, טיובים]
  20. הרולינג סטון ערך גליון מיוחד (כי זה מה שעושים בהיעדר תוכן מעניין, ספיישלים בלתי פוסקים?), ובו הזמין גיבורים מוזיקליים לבחור את השירים האהובים עליהם של גיבורים מוזיקליים אחרים: וין באטלר בוחר את השירים של ספרינגסטין, קווסטלאב את השירים של פרינס, רופוס ויינרייט את שירי לאונרד כהן, ג'ים ג'יימס את שירי קרטיס מייפילד, ריק רובין את שירי לד זפלין, ועוד. כייפי למדי. [אנגלית]
  21. oh, SNAP! הגורילאז הקליטו אלבום שלם על האייפד של דיימון אלברן בזמן סיבוב הופעות, וישחררו אותו להורדה חינמית באתר שלהם בחג המולד, 25 בדצמבר. מגניב או מה? מגניב. [מה]
  22. [תודה לסגול 59] שכותב: "האתר המעולה Overthinking It, שלוקח מוסיקת פופ מאוד ברצינות, בניתוח מהנה ומעורר מחשבה של עטיפת אחד מהאלבומים הגדולים של כל הזמנים, Bat Out Of Hell של Meatloaf. בתגובות למאמר מתפתח דיון פילוסופי מעניין על עיצוב פונטים, על הומור, אירוניה, דקדוק ולוגיקה. שווה קריאה גם לחובבי רוק וגם למעצבים גרפיים". [אנגלית]
  23. בעולם מסתובב כבר זמן מה ספר בשם Visions of Joanna, על ג'ואנה ניוסם. ובעוד אני בהחלט חושב שמוקדם מדי לכתוב ספר על הפנומן הזה, לא מוקדם מדי להקליט אלבום מחווה. אחרי הכל, בשלושת אלבומיה של העלמה יש מספיק שירים לברור מהם אלבום מחווה גדוש כל טוב. וכך אכן נעשה, עם אלבום מחווה שנקרא גם הוא Visions of Joanna, ובו מבצעים שלל אמנים, מוכרים פחות ואף פחות מכך, את שיריה של מיס ניוסם. יש כאן את מאט וורד, בילי בראג ואוון פאלט, ועוד מלא אנשים שמעולם לא שמעתי עליהם ואולי עכשיו אשמע. את האלבום אפשר להוריד תמורת תרומה ל-Oxfam, או להאזין לכל האלבום בסאונדקלאוד. [אנגלית]
  24. תוהים באילו דגימות בדיוק השתמש Girl Talk באלבום החדש, שאגב עדיין ניתן להורדה חינמית? במקום להיתקל ברשימות משעממות של טקסט שחור על מסך לבן, נסו את האינפוגרפיקה הזו. למעשה זו לא אינפוגרפיקה קלאסית (כלומר סידור המידע בצורה גרפית לא מלמד אותנו משהו חדש), אלא פשוט דרך תצוגה גרפית נוחה יותר. [פיקסלים, אנגלית]
  25. הם לא תמיד השירים הכי טובים של אותו אמן, אבל אלה השירים שנחזור אליהם שוב ושוב ושוב – אובססיות מוזיקליות, קוראים לזה בגרדיאן, ומזמינים מוזיקאים ואנשי תרבות אחרים לספר על השיר או האלבום שהם לא מפסיקים לשמוע כבר שנים. בין היתר מתוודים שם מארק רונסון, ג'יימס מרפי, סלאש, טריקי ואחרים. [אנגלית]
  26. [ויה ויה] מכירים את הבחור האמריקאי ששינה בצורה חוקית את השם שלו ל-Captain Awesome? [אנגלית]

  27. אנני לייבוביץ' מתהפכת ב… אה, היא עדיין חיה (הקולאז' CC)

  28. הרבה יותר מדי מילים נשפכו השבוע בציון שלושים שנה להירצחו של ג'ון לנון (זה עדיין לא נתפס בעיניי, עצם העובדה שרוצחים מוזיקאי), והייתי יכול לקשר כאן לכולן, ואולי זה לא היה מספיק אבל זה לבטח היה יותר מדי. במקום זאת החלטתי לקשר לפוסט אחד פשוט, של אחד ממבקרי וכותבי המוזיקה האהובים עליי, אנדי ויטמן. ויטמן הוא אמריקאי, נוצרי וגם מבוגר. הוא זוכר את היום בו רצחו את ג'ון לנון, הוא העמיק בהקשבה לשירים שלו, והוא כותב כל כך תמציתי ונקי, שאני דופק את הראש במחשבה שהוא כרגע אמר בארבע פסקאות מה שעיתונים שלמים כותבים ב-4,000 מילה. וכל דבר מלבד מילותיו של ויטמן כאן הוא כבר סטייה מהנושא, הגדשת הסאה או סתם פטפוטים שמפספסים את העיקר. הלב של הדבר הוא שם. החלום ושברו. [אנגלית]
  29. למקרה הלא סביר שאכן יתממשו האיומים ויגיע הגשם, ובעיקר למקרה שלא, דן-יה שוורץ ערכה מיקסטייפ חורפי שיביא את הגשם, ולכם נותר רק להוריד ולהאזין לו, כמו תפילה. [עברית]
  30. [ויה ויה] ולזה קוראים גאונות: הלהיטים הגדולים ביותר של בילי ג'ואל, מנוגנים בו זמנית. נשמע כמו שש להקות רוק רך שהולכות מכות בעזרת הכלים שלהם. נפלא. [טיוב]
  31. [תודה לערן] Noah and the whale חשבו שאם הם יתנו את השיר החדש שלהם בממשק מגניב של טייפ שבאמת פועל (כולל ווליום נפרד לימין ושמאל), זה יגרום לבלוגרים לקשר אליו. פחחח, אנחנו לא ניפול בתכסיסים האלה! לעולם! [שיט]
  32. [תודה לפרנק זעתר] אסופה נהדרת: 50 שנה של טיפוגרפיה בעטיפות אלבומים. יש שם כמה רעיונות וביצועים עוצרי נשימה, כמה נחמדים ומעט מאוד מעוררי פיהוק. [אנגלית]
  33. אולי ידעתי ואולי לא ואולי פרסמתי כאן ושכחתי, אבל חשוב לדעת שהאלבום החדש של בני בשן ובום פם, ריקודים על פי תהום, נמצא בבנדקאמפ להאזנה חופשית ולהורדה מח"י שקלים ומעלה. כולל קאבר למאיר אריאל, ואת השיר האדיר "מיכל" (עם הקליפ האדיר לא פחות). [בנדקאמפ]
  34. [תודה לאוהד] ככל שפייסבוק חודר יותר ויותר לציבור הישראלי, כך אתם מתקרבים מבלי לדעת אל הרגע הנורא והמשתק הזה, הרגע שיקפיא את הדם בעורקיכם, הרגע בו תקבלו הצעת חברות בפייסבוק מאחד ההורים שלכם (או שניהם! הם יודעים גם לפתוח חשבון משותף!). כשיגיע הרגע, אל חשש. אין סיבה להיבהל, נשמו עמוק, והיעזרו בתרשים הזרימה הפשוט הזה, שיעזור לכם להגיע להחלטה הנכונה תוך שניות. [אנגלית]

  35. סמוך עליי, מארק, ההופעה הזו תהיה משחק ילדים

  36. איזובל קמפבל, שתופיע בבארבי ב-14 בחודש (זה עוד מעט!), בוחרת בוואלה 10 אלבומים ששינו את חייה, ויש לה טעם מעולה. [עברית]
  37. The big picture, מדור התמונות של הבוסטון גלוב, מקדיש גלריה לשריפה ביערות הכרמל. זהירות: לא קל לצפייה. [פיקסלים]
  38. סיכומי שנה!
    אין הפתעות גדולות במצעד האלבומים של הרולינג סטון, המגזין המיושן ביותר בארה"ב. וכן, הבחירה בקנייה ווסט היא שמרנית (וכפי הנראה תשוחזר גם בפיצ'פורק), כי הרולינג סטון, כמו הגראמיז, הולכים בעקבות ההייפ או ההצלחה המסחרית ולא יוצרים אותם. גם הבחירה בבלאק קיז, למרות שהאלבום אכן מצוין, היא שמרנית – עוד בלוז-רוק מהסוג שהרולינג סטון מתגעגע אליו (לכן הווייט סטרייפס זכו אצלם לסופרלטיבים, תמיד). [אנגלית] סיכומומלץ: המגזין המצוין PopMatters בוחר את 10 האלבומים החינמיים הטובים של השנה, שעדיין אפשר להוריד בחינם ובצורה חוקית. איזה כיף! [אנגלית] סיכומומלץ: בשנתיים האחרונות יש עלייה חדה (ומבורכת, בעיניי) של קליפים NSFW, כלומר לא מתאימים לצפייה במקום העבודה, כלומר כוללים סוגים שונים של עירום או אלימות קיצונית. בדרך כלל עירום. העקיפה העליזה הזו של נורמות השידור בערוצי הטלוויזיה היא חלק מהכוח שבהוצאת קליפים שמיועדים בראש ובראשונה לאינטרנט. ב-Flavorwire בחרו את הקליפים הגדולים של השנה בקטגוריית NSFW. [וידאו] SPIN בוחרים את 40 אלבומי השנה שלהם. #1: מיסטר קנייה ווסט. רשימה לא רעה, לא רעה בכלל. [אנגלית] עורכי סטריאוגם בוחרים את 50 אלבומי השנה שלהם, ויותר טוב: נותנים שיר להאזנה נוחה ליד כל אחד. הדבר הכי טוב ברשימות סוף שנה הוא ההזדמנות להכיר אלבומים מעולים שפספסנו. אלבומי השנה של קוראי סטריאוגם יגיעו בהמשך החודש. [אנגלית] אייל מרדיו פרימיום להמונים בוחר את הקליפים של השנה: חלק א', חלק ב'. [עברית] סיכומומלץ: אביעד מהאייפוד רעב בוחר את 30 שירי השנה שלו, וכבכל שנה מדובר בחגיגה של ממש, אף על פי שהעמוד עמוס הטיובים תמיד כבד לי קצת על הדפדפן (זה שווה את זה). [עברית] פיצ'פורק בוחרים את העטיפות הכי מכוערות של 2010. הו, כן. עוד בתחילת השנה הצבעתי לאלבום של מ.י.ה כמכוער ביותר, ואני עומד מאחורי בחירתי גם היום. [אנגלית]
  39. אם אתם מוזיקאים בעלי תעוזה וחוצפה, ורוצים לנסות את מזלכם וליצור קשר עם חברת תקליטים ענקית שיכולה להקפיץ את הסטטוס שלכם לרוקסטארים עולמיים, נשאלת רק שאלה תפעולית אחת: עם מי מדברים? מסתבר, ולא במפתיע, שזה לא כזה פשוט. עמוד "צור קשר"? אין כזה, ואם יש הוא לא מגיע לאנשים הנכונים, ואם כן הם לא עונים. בראיון עם בכיר ב-UMG (ר"ת של Universal Music Group), חברת המוזיקה הגדולה בעולם, מודה הבכיר ש, ובכן, אה, אי אפשר ממש ליצור איתם קשר, אלא דרך קשרים בתעשייה, או עו"ד טוב שעולה הרבה כסף. למה? כי זה מקור הכוח של חברות הענק האלו. הן לא חכמות יותר מלייבלים קטנים. הן פשוט מקושרות יותר, מחזיקות במאגר שלהן יותר עובדים, שדרנים ועיתונאים, ויותר כסף. אם הגישה אליהן תהיה קלה, הן יאבדו חלק גדול מהכוח שלהן. זה משחק מכוער, והוא לא מפתיע. [אנגלית]

  40. סנטה, לחג המולד אני רוצה כזה, רק בגליל (CC-by-sa)

  41. אחד הדברים שהכי מרתקים אותי במחשבותיי על תהליכי הקלטת שירים הוא ההחלטה. כשעולים על במה ומנגנים שיר אפשר להיסחף ברגע, אפשר להיות ספונטני, אפשר לעצום עיניים חזק ולשיר או לנגן בכוונה מלאה, ומה שיצא יצא. באולפן, מה שיצא נשאר, ובדרך מכלי הנגינה או הגרון אל אוזן המאזין הסופי יש אלפי אלפים של החלטות זעירות, בכל מפרק קטן של הצינור הזה. איך לנגן, איך להקליט, איזה אפקט, איך לחתוך, מה להגביר, איך למקסס, כמה קומפרסור, איזה תפקיד מתי, איזה מיקרופון, איזה טייק. יש מיליון כאלה. לכן כל שיר שנשמע לכם טוב בהקלטה הוא נס קטן, הצלחת ניסוי. לכן יש מפיקים מוזיקליים ואנשי אולפן מסוימים שהם מבוקשים מאוד. כי הם חכמים ומנוסים ויצירתיים ויכולים להחליט החלטות טובות בדרך. ואני מאזין בפעם השישים אלף ל-"No bold villain", השיר שסוגר את האלבום היפהפה של Timber Timbre, ומתפעל מההחלטות. הרי השיר הזה יפה בלאו הכי, הוא יישמע טוב גם לייב. אבל בהקלטה הזו, ההחלטות הן מה שעושות את הקסם. ההחלטה להקליט את הגיטרה דווקא מעט עמומה, את הפסנתר דווקא קצת מרחוק, ואת הכינור דווקא נקי. וברגע, תוך כמה פריטות, נוצרת התחושה שאנחנו כורים אוזן בבקתת עץ מוארת בעששיות נפט. שלושה אנשים עטויי סחבות שרים לנו בעדינות באור הכתמתם, שיר סיום לפני שהם יוצאים אל המדבר או השלג או היער שבחוץ. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, עם גשם בבקשה, כבר הכנתי חמין והכל.

38 תגובות על “עונג שבת: צלילו של העץ המתבקע”

  1. מאת עמית:

    תיקון קטן ל13 לפני המשך קריאה: גיא שמי לא מנגן באטליז. או גיא בן שטרית, או גיא שמי אינפקציה [ובטח עוד]. *המשך קריאה במרץ*

  2. מאת גיאחה:

    עמית – נכון, מתקן מיד :) תודה!

  3. מאת אורן:

    הלינק באייטם 33 מוביל לכתבה על איזובל קמפבל (אייטם 32)

  4. מאת שרון:

    30. פוסט שהקדשתי לקליפים של בני בשן:
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1851586

    27. לא הבנתי את המיקס לשירים של ג'ואל . לי זה נשמע כמו רעש אחד גדול.

    13. למה האינדי העברי כל כך מתעניין דווקא באתניקס? האם ההופעה והאלבום הזה הם סוג של דאחקה או שבאמת מדובר במחווה?

    10. ישראל ברייט ענק

    2. אני מניח שגם ככה רוב ההאזנה לתחנה המצוינת הזאת מתבצעת דרך הפודקאסטים שלה אז אם כל התכניות ישארו באינטרנט ורק התדר ייעלם זה לא יהיה אסון כל כך גדול

  5. מאת יעקובוביץ':

    אייטם בילי ג'ואל – סתם רעש

    אינדי במחווה לאתניקס – סתם רעש (מיותר, מיותר, מיותר) וצילצולים.

  6. לפי אייטמים:
    27. ככל שעובר הזמן אני מעריך יותר את בילי ג'ואל. אף פעם לא היה לי קל הבלאדות המתקתקות שלו על הפסנתר, אבל הוא עושה את זה בכזה כישרון ובכזאת כנות, שגם כשהוא שוחה במלכודת הדבש של הקיטש הוא נשאר זך וטהור.

    34. קראתי את כל הסיכומים שיש, ואני לא חושב שיש אחד מהם שהוא מייצג את השנה הזו בדרך טובה. אהבתי את הסיכום השירים של אביעד באייפוד רעב (איך אפשר שלא)

    ותודה על הלינק לסיכום הקליפים של השנה:
    http://premiumradio.blogspot.com/2010/12/2010_09.html

  7. מאת איתי:

    לא כל התקדמות צריך לעצור, בטח לא זאת הטבעית. ולא צריך לבכות על כל דבר. בטח שלא בלי נימוק משכנע.
    רוצים לסגור תחנת רדיו נידחת. העולם משתנה. ביג דיל.
    סורי על השליליות אבל דחיל רבאק.

    חוץ מזה, אני אוהב את מקבצי הסיכומים של סוף שנה כל תקופה כזאת בעונג

    • מאת גיאחה:

      איתי, סגירת הר הצופים אינה התקדמות טבעית, אלא קיצוץ/קמצנות שרירותיים של הנהלת האוניברסיטה. זה לא קורה כי המאזינים התדלדלו או כי התפתחות הטכנולוגיה מחייבת. זה קורה כי אדם אחד החליט לשלם פחות לעובדיו.

  8. מאת עומר:

    יו! ניסיתי ברגע האחרון אתמול לדחוף לך דרך הלאסט.פמ על הסופרגרופ: דה באטלטופ בנד. אני די בטוח שהם הולכים להיות אחד מהדברים הכי מדוברים של 2011 (אני מקווה שאני חזאי יותר טוב מאלו שבטלוויזיה). בכל מקרה, אני בכלל לא יכול לראות איך סופרגרופ בין הליברטיז, הארקטיק מאנקיס, בייבישאמבלס וסופר פיורי אנימלס יכול להיות לא מדובר!?

  9. מאת מארק:

    שווה לבדוק את הופעת הבכורה של בלבניסט
    יום ראשון לבונטין 7 20:00
    http://balabanist.bandcamp.com/

  10. מאת אוצול:

    איתי, יש אנשים שרדיו הר הצופים לא נחשב נידח בשבילם, כגון ירושלמים. אם היו סוגרים את 88 למשל, היתה קמה זעקה (כפי שכבר קמה בזמנו). גם אז היית אומר שהעולם משתנה וביג דיל?

  11. איך שוורצמן עושה את הקטע הזה עם העיניים? זה קריפי!

  12. מאת איתי:

    אוצול – גדלתי במקום שיש קליטה רק לרדיו הר הצופים, יש קליטה של 88 בירושלים וגם אם היו רוצים לסגור את 88 והייתי קורא חצי פיסקה על כמה שזה נורא בלי שום טיעון אמיי הייתי אומר את אותו הדבר.
    גיאחה – זה יותר מלגיטימי להחליט לקצץ. למה לא בעצם? אני אוהב מוזיקה , ואתה יודע את זה כי אני מציק לך מדי פעם עם לינקים. אני גם חובב רדיו כנגזרת טבעית מאהבת המוזיקה. ברור שיהיה חבל אם ייסגרו את התחנה ויפוטרו העובדים. אבל אין צידוק אמיתי להחזיק את הדבר הזה בחיים. ולהתלונן על מישהו שעושה את זה כי הוא קמצן זה כמעט ילדותי. לא מכיר את המקרה לעומק, מאיך שאתה הצגת את זה לא נראה לי שיש על מה להתלונן.

  13. מאת עמרי:

    לאיתי: ההודעה האחרונה שלך גדושה בסתירות פנימיות.

    אם אתה לא מכיר את המקרה לעומק ושופט רק על פי איך שגיאחה הציג את זה, אז (א) איך אתה יודע ש"אין צידוק אמיתי להחזיק את הדבר הזה בחיים" או ש"ברור שיהיה חבל אם ייסגרו את התחנה ויפוטרו העובדים"? (ב) איך אתה יכול לקבוע ש"להתלונן על מישהו שעושה את זה כי הוא קמצן זה כמעט ילדותי"?

    בקיצור, או שתכיר את המקרה לעומק או שאל תנסה להיות סתם אנטי-מתחכם. ה"טיעונים" שלך הרבה פחות ממשיים מהטיעונים שאתה טוען שהם "לא אמיתיים".

  14. מאת musag:

    הלינק לתמונות השריפה שולח לאיזובל קמפבל. מכיון שכבר ראיתי את התמונות, אני מפציר במי שהולך לשם לא לעשות את הטעות שלי ולהסתכל בתמונות עליהן מזהירים שהן קשות לצפיה.
    התעצבתי לראות שמוזיאון תיבות הנגינה נשרף, זה כמובן קטן לעומת חיי אדם אבל כואב לי הלב.

  15. מאת תמר:

    תיקון ועדכון לגבי רדיו הר הצופים:
    1. אם המפיקים לא יקבלו משכורת, הרדיו לא יהפוך לתחנת פודקאסטים, אלא ייסגר. הסיבה היא בעיקר לויאליות – אנחנו לא מוכנים להמשיך להעלות תכניות לאייקאסט כרגיל כשדופקים את החברים שלנו.
    2. כן, דופקים. להודיע לאנשים שתוך פחות מחודש מפסיקים את ההעסקה שלהם, בלי לתת הסבר משכנע, זה לדפוק אותם.
    3. http://www.atzuma.co.il/106fmj
    4. ולאיתי – נראה אותך אומר כמה התחנה נידחת וזניחה למאות האנשים שזו התחנה היחידה שהם מאזינים לה.

    תמר, שדרנית (ובעבר מפיקה) ברדיו הר הצופים.

  16. מאת davecom:

    אתם מוזמנים באמת לחתום על העצומה. יותר ממוזמנים. ולהעביר ולשתף הלאה.

    http://www.atzuma.co.il/106fmj

    תודה גיחאה.

  17. מאת Chaprak:

    About the iPad, don't be surprised. There is no better way to read it.

  18. מאת דני קיי:

    הקישור ב-33 מציג את זה של 32

  19. מאת איתי:

    תשמעו, מצטער לגבי הנידחת , אנחנו לא חושבים באותם סדרי גודל, ואני באמת מבין שזה מבאס כל העסק הזה מבחינת העובדים או המאזינים.
    מה שניסיתי להגיד זה שלא ראיתי, ונכון לעכשיו גם אף אחד מהמגיבים לא תרם, טיעון שיסביר לי למה כן צריך את התחנה הזאת. לבוא ולהגיד כמה זה לא נעים לראות גן סגור זאת לא טענה.
    אני לא בעד לסגור, אבל בחיאת, אפילו לא התחלתם להסביר את עצמכם. לא באתי לפגוע, בטח לא את מי שהחלטה כזאת משפיעה על החיים שלו.

    גם בדף של העצומה אין הסבר למה הכסף שסטודנט משלם, או המדינה משלימה, צריך לממן תחנת רדיו ולא תקציב למחקר או הוראה.

  20. מאת אוריה:

    מסכים עם איתי. אני לא רוצה לשלם על זה כאזרח, ולא הייתי רוצה לשלם על זה כסטודנט.
    אם אני ממן תחנת רדיו, הייתי רוצה שהיא תייצר הישגים תרבותיים כלשהם.
    יחד עם זאת, הפסקת ההעסקה אכן נעשתה בצורה מסריחה.

    5. חבל שהתפרקה החבילה. הם היו מאוד מוצלחים ביחד. אם אורטגה רק יתאפס על עצמו, ויתחיל ליצור חומרים עם עומק וכיוון, הוא יוכל להוציא יופי של אלבום. טכנית הוא יכול להוציא דברים מצויינים, אבל בסוף זה סתם בינוני פלוס.

    התמונה שאחרי זה, עם הבחורה שקיעקעה על עצמה ציטוט של neutral milk hotel, והיד עם כל הצלקות… איזה קלישאה. זה כמו ערס שיקעקע ציטוט של משה פרץ.

    24. כבוד.

  21. מאת מנחם:

    מסכים עם אוריה שמסכים עם איתי.

    בכלל, אני כבר לא נלחם עבור תחנות רדיו כאלה מחד, ומגיסא, מה שנקרא, אני לא נלחם למען הירוק בכדוה"א.
    הזדקנתי.

  22. מאת ארז:

    חולק על מנחם, אוריה ואיתי. כשדרן בתחנה אני חשוד בסובייקטיביות ובכל זאת אני אנסה לענות בקצרה על השאלות:

    1. למה הרדיו חשוב? טריוויאלי מבחינתי. כי זה רדיו שמתמקד במוזיקת אינדי/שוליים/איך-שלא-תקראו-לזה ומספק עוד במה לחשיפת המוזיקה הזו, מחו"ל ומהארץ, בפני מאזינים. השמעות, ראיונות, הופעות באולפן וכו'. רדיו. יכול להיות שזה נשמע יומרני אבל יש בארץ מעט תחנות שעושות את זה. בנוסף יש ניסיונות להשפיע במרחב האוניברסיטאי ואפילו העירוני. שוב, בירושלים אין עיסוק רב מדי בתרבות צעירה וחילונית.

    2. למה לממן? שאלה טובה. זה כמובן תלוי בגישה של כל אחד מאיתנו. אני חושב שראוי לממן תרבות ובעיקר תרבות שוליים. יותר מזה, אני חושב שצריך לממן הרבה יותר. הייתי שמח למשל לראות את העיריה שלי עוזרת לגופי תרבות קטנים במקום להילחם בהם. ובאוניברסיטה, בראייה רחבה יותר, סגירת הרדיו הוא חלק מתהליך מתמשך של קיצוץ כל מה שלא "יצרני". אני לא מסכים שהאוניברסיטה צריכה לממן רק מחקר. האוניברסיטה לדעתי צריכה להיות גוף שיש לו גם השפעה ואמירה חברתית, תרבותית ופוליטית (במובן יחסי הכוחות בחברה). חוגים שלמים במדעי הרוח מקוצצים כי הם לא מביאים כסף. הם גם מיותרים?
    ואין מה לחשוש. רוב הכסף שיקוצץ כנראה לא ילך לטובת הסטודנטים, אלא סביר שיפגע בהם כמו שהיה בעבר.

    3. למה להיאבק? כי לנו זה חשוב ואנחנו מאמינים שגם לעוד כמה אנשים. למי שלא, לא.

  23. מאת גיאחה:

    אוריה – אתה אכן מממן תחנות רדיו. את אלו של קול ישראל (דרך האגרה והמיסים) ואת אלו של גלי צה"ל (דרך המיסים). ברכותיי.
    והתחנות החינוכיות אכן משיגות הישג תרבותי רציני: הן שוברות את ההגמוניה המיינסטרימית הצרה של הרדיו בישראל, ופותחת אותו לעוד קולות, עוד סוגי מוזיקה, עוד תכנים. ועל הדרך מכשירה דורות חדשים של אנשי רדיו ותקשורת, שישפיעו על איך שתיראה התקשורת והתרבות הישראלית בעשורים הבאים.

    איתי – תחנות הרדיו החינוכי של קול ישראל נולדו ככלי למידה, העשרה וחינוך, ולאו דווקא כתחנה שאמורה להשפיע על מאזיניה (זו תופעת לוואי מבורכת). "עצם קיומו של הרדיו החינוכי הוא לספק חווית לימוד מעשית וחברתית וקירוב הנוער לעולם התקשורת", כפי שנכתב בוויקיפדיה.
    בנוסף, למרבה הצער תחנות הרדיו החינוכיות (שלא מונעות על ידי רייטינג או פרסום) הן המקום היחיד על הסקאלה למצוא באופן רציף מוזיקה ותכנים שהם מחוץ למיינסטרים ההולך ומצטמצם. נגיד זאת כך – 98% מהמוזיקה שנעשית בעולם ובארץ לא מגיעה לתחנות הארציות, וגם לא לתחנות האיזוריות. מגיע לה מקום, קטן וזניח ככל שיהיה.
    בנוסף, ראה סעיף 2 של המגיב ארז מעליי.

    מנחם – בלי קשר לרדיו, זה סתם עצוב לשמוע.

  24. מאת זמיר סיון:

    פשוט מדהים (וגם די מדכא אני חייב לומר) איך בכל פעם שסוגרים או רוצים לסגור נישה תרבותית ייחודית ועצמאית באים אנשים שלא רק שלא איכפת להם, אלא הם חושבים שזה בעצם צודק כי ה"גוף לא מצדיק את עצמו". בדיוק כמו פקידי האוצר. הרי גם שירותי הכבאות "לא הצדיקו את עצמם" 30 שנה או חמישים שנה ולכן קיצצו וקיצצו עד שהזבוב באמת לא יכול היה לעוף ולא הצליח לכבות נרגילה אחת במשך שעתיים עד שכבר היה מאוחר מדי. האח הגדול מצדיק את עצמו. לגמרי. וגם ארז טל. וגם אברי. וגם הזבל הנמוך שאנשי ארץ נהדרת הסופר מוכשרים ייצרו כי הם הבינו שהעם יאכל את זה. וגם "88" החדשה (אולי) ובטח גלגלצ. עובדה. איתי – מדובר (אמרת שאתה לא יודע) בתקציב שנתי של כמה עשרות אלפי שקלים מסכנים. איזה "מחקר" כבר ימומן בזה? זו הרי בערך עלות השכר של פרופסור באוניברסיטה ואולי אפילו שלא מן המניין או משהו כזה (לחודש, לא לשנה). זה ממש פסיק מבחינה תקציבית. רק שאין הרבה תחנות כאלו בארץ בכלל, אפילו או במיוחד אם רוב המאזינים מקשיבים לה דרך האינטרנט. הרי פודקאסטים לא ממש ימשיכו, כי שלושת המפיקים עושים שם את הכל מבחינה טכנית. אנחנו (כן, גם אני שדרן התחנה הקטנה אך המקסימה הזו) רק צריכים לבוא, להשמיע את המוסיקה שאנחנו אוהבים וגם חושבים שתעניין וגם תאתגר עוד איזה כמה אנשים שמחפשים משהו קצת שונה מהפלייליסטים המשמימים על שלל גירסאותיהם ועם קצת מזל גם יותר וללכת לדרכנו שמחים וטובי לב ובטוחים שהתוכנית תעלה לאוויר וגם לפודקאסטים. הרי כל סגירה כזו רק משרתת עוד ועוד את הסוגדים לרייטינג ולזבל ולאנשי ההפוך על הפוך שלא נוגעים גם במקל ארוך מאוד בזבל שהם מייצרים ובטח שלא נותנים לילדים שלהם לראות או לשמוע אותו. אז אף חובב מוסיקה אמיתי לא יכול לתמוך בסגירה של תחנה כזו פלורליסטית וחופשית.

  25. לאיתי ולשאר אלה שלא אכפת להם – אתם רוצים טיעון אז קחו:

    צריך את רדיו הר הצופים מאותה הסיבה שצריך את קול הקמפוס באוויר, את הקצה של קוואמי ונדברביד בגלגלצ ואת שאר התכניות שמספקות אלטרנטיבה לשידורים הממלכתיים והמסחריים במדינה. לקול ישראל ולגלי צה"ל יש את המימון של המדינה ולתחנות האזוריות יש פרסומות. ורוב הזמן, התחנות האלה לא מספקות את "ההישגים התרבותיים" שאוריה מבקש. המושג הערטילאי הזה לא ממש מנומק, הרי כל אחד יגדיר אחרת "הישגים תרבותיים". אז אמשיך הלאה.

    הרדיו לא מת. הוא חי ונושם, בעיקר במכוניות ובאינטרנט. כך שכל תחנה שנסגרת היא דבר מצער ואין לזה קשר להתקדמות טכנולוגית כזו או אחרת. אז לאנשים שלא מכירים את התחנה, או כאלה שלא אכפת להם ממוסיקה יותר ממה שמשדרים בגלגלצ/כוכב נולד, ברור שסגירת התחנה הנידחת באוניברסיטה בירושלים לא ממש תזיז להם. אבל תחנה ששדרניה חיים ונושמים מוסיקה לא עוסקת רק במוסיקה, שהיא בעצמה תחום נידח עבור רוב האנשים. זהו רדיו שעוסק בתרבות, והוא טוען שאפשר גם לעשות דברים אחרת. אפשר לתת את הכבוד למוסיקה. הרדיו הזה הוא מרכז תרבותי בירושלים בדיוק כמו שעונג שבת הוא מרכז תרבותי באינטרנט.

    רדיו הר הצופים צריך להישאר באוויר כי זה חלק מהעניין בדמוקרטיה. לתת גם לקולות של המיעוט להישמע. אולי זה נשמע ומתפלצן, אבל אני גאה שיש משהו שנשאר איתי מלימודי התקשורת המיותרים ברובם. לסגור את הרדיו זה אומר לחסום את הערוץ שדרכו הקולות האלה נשמעים. הקולות האלה מייצגים ציבור מסויים ולציבור הזה מגיע שישמעו גם אותו.

  26. מאת אוריה:

    ארז וגיאחה –
    עצם העובדה שמתוך האנשים שתומכים פה בתחנה, יותר מחצי מקבלים כסף על עיתונאות מוזיקה, מדברת בשם עצמה.
    סגירת התחנה לא אומרת שלא יהיו עוד שופרים למוזיקת אינדי \ שוליים, אלא שהשופר הבא שיקום יעמוד בסטנדרטים אחרים של קיום עצמי, כלומר, ירוויח כסף בצורה מינימאלית שתצדיק את קיומו. מוזיקת אינדי זוכה לפופולאריות רבה מאוד – לא מדובר פה על תופעה שולית שצריכה מימון ממשלתי בשביל שאנשים יכירו אותה. אני לא אומר שאני נגד הקידום שלה, אבל מצד שני, אני לא רואה סיבה שכספי ציבור יצאו על זה בלי לתת דין וחשבון.
    גם אם נסכים שכדאי לממן תחנה שתקדם את זה, אני לא חושב שהתחנה הנוכחית תרמה תרומה משמעותית.

    אם לחדד, בזמן שהתחנה משדרת לא הלכתי והפגנתי בשביל שיסגרו אותה, ועכשיו שסוגרים אותה אני לא אלך ואפגין נגד ההחלטה. זה שיקול פנימי של האוניברסיטה, ואם הם חושבים שיש שימוש יותר טוב לכסף, בבקשה.

    זמיר סיון –
    טעות אחת לא מצדיקה את השניה. עצם העובדה שלא הגיע כסף לכבאות, לא אומר ש"מותר" לזרוק אותו על התחנה שלך רק בגלל ש"גם ככה הכסף לא מגיע למי שצריך אותו".
    זה שתקציב התחנה הוא רק פסיק תקציבי, לא אומר שאפשר לזרוק את הכסף לפח בלי מחשבה.

    "אף חובב מוסיקה אמיתי לא יכול לתמוך בסגירה של תחנה כזו פלורליסטית וחופשית."
    עצוב לי שזה מה שאתה חושב.
    אתה באמת מאמין שמי שלא חושב כמוך בנושא לא יכול לראות את התמונה אחרת, ולהכיר מקומות אחרים בארץ שצריכים את הכסף הרבה יותר? אולי יש תחומים תרבות אחרים שצריכים את המימון?

    פרנק –
    תתרגל לסלנג אחר. לא צריך את התחנות האלו. הסיבה העיקרית שממנים אותם היא כי יש כסף. בוא נגיד שיש עכשיו משבר כלכלי – חזרנו לשנות הצנע – ברור לך שהתחנה הזאת תיחשב למותרות?
    כמו שאמרת, הרדיו חי ונושם. יש הרבה אופציות אחרות שנותנות קול למוזיקת אינדי.
    אם כמו שאתה אומר:
    ה"רדיו הזה הוא מרכז תרבותי בירושלים בדיוק כמו שעונג שבת הוא מרכז תרבותי באינטרנט", אז אני אגלה לך סוד – אם גיאח'ה לא יעבור יום אחד למודל בו מישהו ישלם לו, גם הבלוג הזה ייסגר. ובלוג אחר יקום. לא אסון, זה טבעי.

    "רדיו הר הצופים צריך להישאר באוויר כי זה חלק מהעניין בדמוקרטיה. לתת גם לקולות של המיעוט להישמע."
    יש מספיק אפיקים אחרים לשידור. אם זה באמת חשוב לך אתה מוזמן לפתוח פודקאסט. אף אחד לא סותם לך את הפה, רק לא ממנים לך תחנת רדיו.

    "לסגור את הרדיו זה אומר לחסום את הערוץ שדרכו הקולות האלה נשמעים. הקולות האלה מייצגים ציבור מסויים ולציבור הזה מגיע שישמעו גם אותו."
    ברור לך שאם ניקח את הטיעון הזה צעד אחד קדימה נצטרך לממן תחנת רדיו לכל קבוצה קיקיונית?

    חבר'ה, אני מצטער, אבל הטיעונים האלה מגוחכים. אפשר לרדד אותם ל-
    "מגיע לי מימון כי מוזיקת אינדי זה מגניב!!!11"

    אני אצטט את איתי:
    "זה יותר מלגיטימי להחליט לקצץ. למה לא בעצם? אני אוהב מוזיקה , ואתה יודע את זה כי אני מציק לך מדי פעם עם לינקים. אני גם חובב רדיו כנגזרת טבעית מאהבת המוזיקה. ברור שיהיה חבל אם ייסגרו את התחנה ויפוטרו העובדים. אבל אין צידוק אמיתי להחזיק את הדבר הזה בחיים. ולהתלונן על מישהו שעושה את זה כי הוא קמצן זה כמעט ילדותי."

  27. מאת גיאחה:

    ובכן, אוריה,

    על פי ההודעות החוזרות שלך באתר הזה מסתבר שאתה פליימר רהוט אבל עדיין פליימר מובהק. אענה לך כי חשוב לי להבהיר את הנושא הזה, למרות שברור לי שלא באת להקשיב, ואתה מגיב רק למה שנוח לך להגיב, ומתעלם מטיעונים אחרים שאין לך מה לענות להם.

    הבעיה בגישה כמו שלך היא לא רדיו הר הצופים. אני לא מקשיב לרדיו הר הצופים כמעט בכלל, ואף על פי שאני מכיר חלק מהשדרנים שם אין לי עניין רגשי בתחנה, ולא מאוד משנה לי, אישית, אם יחליפו אותה בתחנה אחרת לגמרי *שמונעת ממניעים דומים* (קרי: לתת קול ומקום לדברים שאין להם מקום בתרבות המיינסטרים הצרה מדי). אולי אתבאס עבור ידידיי שיילקח מהם המיקרופון, אבל מה שחשוב כאן הוא עצם קיום מקום כזה, לאו דווקא המקום הספציפי הזה או השדרנים הספציפיים האלה.

    הבעיה בגישה שלך היא הציניות. לא הסרקזם, הציניות. הראייה הצינית הקפיטליסטית החלולה של "מה שלא עושה כסף – אין לו צידוק".
    זו ראייה מחלחלת. גם כי היא מחלחלת לכל שכבות החברה, וגם כי היא מעוררת חלחלה.

    כתבת: "סגירת התחנה לא אומרת שלא יהיו עוד שופרים למוזיקת אינדי \ שוליים, אלא שהשופר הבא שיקום יעמוד בסטנדרטים אחרים של קיום עצמי, כלומר, ירוויח כסף בצורה מינימאלית שתצדיק את קיומו. מוזיקת אינדי זוכה לפופולאריות רבה מאוד – לא מדובר פה על תופעה שולית שצריכה מימון ממשלתי בשביל שאנשים יכירו אותה"

    על מה אתה מדבר, בדיוק? זו תחנה חינוכית שהוקמה על ידי קול ישראל כחלק מרשת תחנות חינוכיות שמראש לא אמורות, ולמעשה אסור להן על פי חוק, להכניס כסף.
    ואני רואה עד לכאן את דמעות הצחוק של כל מי שעוסק ב"מוזיקת אינדי" בארץ, לאור ההצהרה שלך. זה גם מבהיר לי שאין לך מושג על מה אתה מדבר, כי אתה פשוט לא מכיר את המאטריה. לו היית מכיר, היית יודע שכל מיזם של תרבות עצמאית שקם בארץ לא הרוויח כסף, ואם כן, לא מספיק כדי להחזיק את עצמו לבד.

    ובראייה רחבה יותר – על מה אתה מדבר?
    על כך שכל מיזם תרבותי, אם אין לו הכנסה ורווחיות, הוא חסר זכות קיום \ קצר ימים \ סופו ידוע מראש \ מיותר.
    האם אמת המידה היחידה שאתה מכיר היא כסף?

    אז נסגור את העמותות שעוזרות לקדם חינוך, תרבות, חברה, תנאים סוציאליים. אני מכיר בית תמחוי אחד ברחוב צ'לנוב שמאכיל כל יום הומלסים בחינם, אבל בחייך, הוא לא רווחי. להיפך, הוא מפסיד. בוא נשכיר את הבניין לעורכי דין. זה הרבה יותר חשוב לחברה שלנו.
    ברור שאני מגזים. ברור שאני לא ברצינות משווה רדיו חינוכי לבית תמחוי. אבל אתה כן.

    המלחמה כאן היא לא על קיומם של הדברים שהם מובנים מאליהם, אלא אלה שלא.
    A.E. Stallings, משוררת אמריקאית שאני מאוד אוהב, כתבה לפני כמה שנים:
    "Necessity is merely what sustains
    It's what we do not need that makes us human".
    (שירה, אגב, זה לא רווחי בעליל כבר עשרות שנים. בוא נסגור את המפעל הזה).

    ובוא אני אגלה לך סוד: אני כותב את העונג שבת כבר שש וחצי שנים בלי לעשות ממנו שקל (אכן, מלבד שיתוף הפעולה עם בירה מכבי שרץ פה לאחרונה), ולא היו לי לרגע הרהורי חרטה. לא רק שאני לא מרוויח כסף, אני גם מפסיד זמן יקר, והרבה ממנו, בעבודה שבועית על העונג. אבל נחש מה? יש לי מכך סיפוק, ואני נותן מעצמי ונהנה, ומתעסק בדברים שאני אוהב וזה מסב לי שמחה, הנאה ומשמעות. ואני יודע שיש קבוצה הולכת וגדלה של אנשים שקוראים את מה שאני כותב פה מדי שבוע וזה מסב גם להם סיפוק והנאה, ואולי אפילו רסיס זעיר של משמעות כלשהי, או מחשבה, או תוכן תרבותי משמעותי שהוא מעבר להנאה הרגעית מלינק טוב.

    וזה לא נמדד בכסף. וזה לא נמדד ביעדים פיננסיים או קרייריסטיים או תועלתניים. זה נמדד במשהו אחר שאנשים כמוך ויתרו עליו: ערך.

    וזו הבעיה הבסיסית שלי עם ראייה כמו זו שאתה מציג, "אוריה", לא רק בפוסט הזה אלא גם באחרים. מי שרוצה לחיות חיים שמונעים רק על ידי מה שמועיל לו ומממן אותו ודואג לרווחתו האישית בלבד – חי חיים צרים ואטומים, ואם יורשה לי לצאת פה בהכרזות בומבסטיות, אנשים מהסוג הזה הם הבעיה שאוכלת את החברה שלנו. כי לאנשים לא אכפת יותר, אלא מעצמם ואפסם עוד, ומה שלא מכניס כסף או לפחות חוסך אותו, סופו להיות מושלך לאש.

    כי מה אכפת לנו ממחנכים טובים? העיקר שנשלם למורים כמה שפחות. ומה אכפת לנו מתרבות איכותית, עשירה, מעמיקה? העיקר שהפרסומות מ"האח הגדול" ממשיכות להעמיק את כיסי מי שקיבל זיכיון מהמדינה לשדר לנו תרבות, ושדידי הררי יש לו ים מאזינים. ומי צריך אזרחים חכמים, חושבים, מעורבים? העיקר שהם יישארו מטומטמים וישלמו כסף בסמסים, ישלמו על העיתון בבוקר כי יש בו כותרת מפחידה, יקנו את הג'יפ הכי חדש כדי להראות לכולם למי יש יותר גדול.

    מוזיקה, תרבות, חופש, פלורליזם תרבותי, ענווה, ערכים, חינוך? פחחחחחחחחחח.

    אבל מה זה משנה? אתה גם ככה לא מקשיב.

  28. מאת אוריה:

    לא כתבתי בשום מקום שאין סיבה לממן דברים לא רווחיים. תקרא שוב את מה שכתבתי. הציטוט שלי מדבר על צורך לקיים את עצמך, לא לעשות מיליונים.אם יש לך הפסדים של עשרות אלפי שקלים, ותרומה תרבותית קטנה, אז אולי עדיף שהכסף הציבורי לא יממן אותך, אלא מפעל תרבותי אחר שצריך אותו ויפיק ממנו יותר.
    יש כמות מוגבלת של כסף, וכולם רוצים אותו. קרא את מה שאמרתי לפרנק.

    לשאר אני לא אתייחס. אתה בנית לך איש קש – אוריה החזיר הקפיטלסטי – שאתה תוקף נימרצות, אבל למרבה הצער זה לא אני. לא אמרתי שמינית מהדברים שאתה מייחס לי.

    מאחר ואתה מחלק לי עצות, אני אתן לך אחת חינם (למרות שאני חזיר קפיטליסטי) – אם מי שאתה מתווכח איתו נשמע כמו מפלצת, אז כדאי שתוציא את הראש מהתחת, ותראה בן-אדם:

    "(אוריה) רוצה לחיות חיים שמונעים רק על ידי מה שמועיל לו ומממן אותו ודואג לרווחתו האישית בלבד"
    "(אוריה) חי חיים צרים ואטומים"
    "אנשים מהסוג הזה הם הבעיה שאוכלת את החברה שלנו."
    "מוזיקה, תרבות, חופש, פלורליזם תרבותי, ענווה, ערכים, חינוך? פחחחחחחחחחח."

    וואלה, חשפת אותי, אני רוצה להרוס את המדינה. להרוס! את! המדינה!
    יום טוב.

  29. מאת עמרי:

    סחה לגיאחה על התגובה הרושפת וההולמת, וגם על הבאנר ויקיפדיה הקורע.

    אוריה: רדיו הר הצופים לא מפסיד עשרות אלפי שקלים, ודווקא בהערה הקטנטנה הזו חשפת שבתכלס, אתה שם דברים על ציר של רווח-הפסד. במקרה הזה מדובר בקריטריון לא רלוונטי שהופך לרלוונטי רק אם אתה, אפעס, חזיר קפיטליסטי או בירוקרט מסואב, או גם וגם.

  30. מאת גיאחה:

    אוריה, אני לא מכיר אותך ויכול להתבסס רק על דברים שכתבת, כאן ובפוסטים אחרים, ומהם עולה ציניות קשה. אולי אתה לא עונה לכל הקריטניונים שציינתי בפוסט שלי כדוגמה לסוג הגישה שבעיניי אוכלת את החברה שלנו, ואם כך אז טוב מאוד, ואני שמח. התגובה הזו לא הופנתה רק אליך, אלא לכל מי שחושב ככה, ולצערי הם רבים מאלה שחושבים אחרת.

  31. מאת דוד:

    הלינק של 33 מוביל ללינק של האיטם שלפניו

  32. מאת שובל:

    הלינק המתוקן לאייטם 33:
    http://www.boston.com/bigpicture/2010/12/wildfire_in_israel.html

    עוצר נשימה, ולא במובן החיובי של הביטוי.

  33. מאת דוד:

    הטיעונים להמשך קיום הרדיו הזה, המצחיקולים, והתמימים פה , עד כדי בכי, מזכירים לי למשל , כדוגמא, מדוע מצב האינדי כזה עגום וערירי.

    הסיבה – כל יוצר אינדי, מעפאן ככל שיהיה, חושב שהצידוק היחיד לקיומו הוא "אני עושה משהו שונה מהמיינסטרים" …
    כלומר, אני שוליים, אני מיוחד, אני לא מסיקה.
    סליחה, הכל טוב ונחמד, אבל מה עם המוזיקה?

    ככה גם הרדיו.

    לא חייבים אותו, רק כי זה לא "88".

    תפעל לפי מה אתה כן.
    לא לפי מה אתה לא.

    כל אחד הוא "לא כל האחרים" , זו לא חכמה.

    השאלה , מה כן?

    אלה שהם "כן", הם המוצלחים. ככה רדיו, ככה כל השאר.

  34. מאת ארז:

    עם הטיעונים של המגיבים הקודמים עוד היה אפשר להתווכח, עם ההתנשאות המגעילה הזו כבר פחות. נחמד שאתה חושב שהגישה שלנו מצחיקה ותמימה (עד כדי בכי, לא פחות). תשמח לדעת שעומדת מאחוריה תפיסת עולם שחורגת מהמקרה הפרטי של הרדיו, אפילו שעל זה הדיון כרגע.
    בכל מקרה הקלישאות של "להיות כן ולא לא", "אלה שהם כן הם המוצלחים" מעורפלות ומבולבלות מספיק כדי לא להסביר כלום. באמת שלא הצלחתי להבין מה אתה מנסה להגיד. ואם אתה מחפש מה הרדיו "הוא כן", תעבור שוב על התגובות הקודמות.

    גיאחה, מצטער על האכלת הטרול. קצת התרגזתי…

  35. מאת אוריה:

    עמרי –
    אתה רוצה תשובה, או שתסתפק בשיח רדוד של שחור-לבן?

    גיאחה –
    אני יודע שאתה לא מכיר אותי, ולכן הסברתי את דעתי בתגובה המדוברת. אתה התעלמת ממנה, ויצאת במניפסט יאיר-לפידי.

    אתה יכול לתקוף את הציניות הדימיונית שלי עד מחר, אבל פעם הבאה בבקשה תקרא את התגובה שלי – בלי לרפרף! – כי זאת לא פעם ראשונה שאתה מתעלם מהתוכן ומתווכח עם דחליל.

  36. מאת פשוט יעל:

    קצת בעניין רדיו הר הצופים:
    בתור סטודנטית באוניברסיטה העברית (עד לא מזמן סטודנטית לשעבר, אבל עכשיו כשאחרי שבועות של ביורוקרטיה האוניברסיטה סוף סוף הרשתה לי לשלם להם נראה לי שאני שוב סטודנטית מן המניין: הידד!), מאוד מרגיז אותי שמתכוונים לסגור את הרדיו. לא מטעמי התרבות הישראלית הכללית, ואפילו לא כ"כ מטעמים אישיים (יש בערך תכנית אחת שאני מאזינה לה), אבל פשוט מכיוון שלדעתי חשוב שיהיו דברים כאלה באוניברסיטה. 'דברים כאלה': כלומר פרויקטים שהם לא סגורים באוניברסיטה לבדה, בין אם מדובר בעניינים אקדמיים פרופר ובין אם מדובר בעניינים חברתיים כמו אירועים של אגודת הסטודנטים וכו'. אני חושבת שראוי שהחוג לתקשורת יממן פרויקט תקשורתי של ממש, כזה שיוצא מהמעגל המצומצם של החוג ושל האוניברסיטה ונקלט גם במקומות אחרים בארץ (אפילו אם רק דרך האינטרנט), וראוי שהאוניברסיטה תרצה שיהיה פרויקט כזה, וראוי שהוא יהיה ללא מטרת רווח – ולא ראוי בכלל שהיא תחליט לקצץ דווקא את משכורת שלושת המפיקים של התחנה בשם כדאיות כלכלית מופרכת למדי (כן, מופרכת – את הצרות הכלכליות של האוניברסיטה לא זה מה שיפתור. זה כמו כשהחליטו לסגור את אחד משערי הכניסה של האוניברסיטה בגבעת רם, כדי לחסוך משהו כמו משכורת של עובד קבלן אחד, ואולי עוד כמה גרושים על החשמל של לפתוח ולסגור את השער; אין מצב שהכסף הזה הוא בכלל משמעותי בתוך התקציב של האוניברסיטה). נכון, אוניברסיטה זקוקה לכסף וזקוקה לתקציב ורצוי שתדע איך לנהל אותו, אבל זה גם אמור להיות מוסד שמתנהל משיקולים רחבים יותר מאשר שיקולי רווח-עלות בסיסיים (ולאמא שלי, שכבר עשרים שנה עובדת בחברה לפטנטים של האוניברסיטה, יש הרבה סיפורים לספר על כל הרעות החולות שהגישה הזו מביאה איתה מבחינת המחקר האקדמי).

כתיבת תגובה