9 במאי 2009

עונג שבת: גיק זה המגניב החדש

כ"מדוע להרהר בכל זאת באפשרות לקנות את "מינוטאור" [המארז החדש והיקר של הפיקסיז]? אולי בגלל שזה מעשה לא הגיוני. לא הגיוני לשלם כל כך הרבה כסף על מוצר שלא מחדש דבר, כשם שלא הגיוני שארבעה צעירים בני 22 ממסצ'וסטס יעשו מוסיקה כל כך מקורית ומדהימה, כשם שלא הגיוני שאלבומים כמו "Surfer Rosa" ו"דוליטל" (שבחודש שעבר מלאו 20 שנה לצאתו) יסמרו את השיער גם כששומעים אותם בפעם האלף. זה פשוט לא הגיוני. אבל אהבה מתחילה במקום שבו ההיגיון נגמר" – בן שלו על הפיקסיז

    why-yoni-wolf-1
    זה לא אמיתי סנדי כשהוא שמח (אין דבר כזה), זה יוני וולף (cc)

  1. Alopecia של Why הוא אלבום מהסוג שמפציע. אני לא שומע אותו הרבה, אף כי אני מודע לגאונותו בכל פעם שהאצבע הדיגיטלית שלי מרפרפת עליו במחשב או בנגן (אין לי אותו עדיין מקורי, למרבה הבושה היחסית). ומדי פעם הוא פשוט מפציע, אולי נכון יותר לומר פוצע, את השגרה שלי. הוא מתפרץ, בכוח אקראי או בתיאום מראש עם הרצון שלי, אל האוזניים שלי ומשנה לגמרי את היום, את המחשבה. שצף המלל הארוך והמפותל שבו עשוי להיראות מתיש, אם לא מקשיבים. אם מקשיבים, ובמקרים מסוימים נדרשים גם לאתרי ליריקס באינטרנט כדי לפענח קצוות מעוקלים של שורות, טובעים עד צוואר בצנצנת ממתקים מילולית ענקית, מלאה צבעים. "Fatalist palmistry" הוא אחת משתי דוגמאות שאני שולף תדיר כששואלים אותי מה זה הלהקה הזו שאני מתלהב ממנה (השנייה היא "The hollows", שהופיע באוסף תקשיבו רגע 04). הוא קליט יחסית, ניחן בשורת פתיחה בלתי נשכחת ("אני ישן על הגב כי זה טוב לעמוד השדרה וכאימון לארונות קבורה"), ומציג קצה קרחון מהגיוון המוזיקלי שמהווה בסיס לטקסטים המרתקים של יוני וולף. אה כן, יש איזו חדשה קטנה ונחמדה לגבי Why, באייטם הבא. [מפ3]
  2. יסססססססססססססססססססססס!!! ?Why מגיעים לארץ ב-15 ביולי!. נרנג'ה, שאחראים גם לבואו המבורך של קורט ואגנר ארצה, אחראים לפלא. TV Buddhas, הדואו הרועש של יובל הרינג ("לבנון") וזוגתו, יחמם אחלה בחירה לחימום!). Alopecia של Why היה אחד מאלבומי השנה הקודמת שלי, והשתלט השבוע על שיר הפתיחה, הסיום, ואפילו שיר האמצע! מה זה בכלל שיר אמצע, אין כזה דבר בעונג! אז השבוע יש. ואם ראיתם אותם לייב, או לפחות ביוטיוב, אתם כבר יודעים שאם תפסידו את ההופעה האדירה הזאת תקבלו מכות, כפי הנראה מעצמכם. לא מכירים? גשו נא לשירי הפתיחה-סיום-אמצע. רוצים תיאור? אין לי ברירה אלא לצטט את עצמי (אקט שיוני וולף, מנהיג Why, ודאי היה מאשר): זה היפ-הופ לבן פוגש זרם תודעה מבריק, זה כישרון ספרותי פוגש חופש מוזיקלי. ואוסיף כעת: זה אחד הדברים הכי מרעננים שפרצו לגולגולת שלי בשנים האחרונות. והם באים לכאן, בשיאם, איזה כיף איזה כיף! [עברית]
  3. והידיעה הזו דורשת חגיגה, הפעם בצורה קליפ אהוב עליי במיוחד של "מדוע?"

  4. רגע, זה עוד לא הכל! המונוקרייבים מבשרים גם הם על סנונית חדשה לבוא האביב, ומרעיפים עלינו את The Notwist שיופיעו בבארבי ב-16 ביולי, יום אחרי Why! הו, Why??? האם ארנקנו לא סבל מספיק?! אה, מה אנחנו בכלל בוכים, תראו כמה מוזיקה משובחת מרעיפים עלינו בבת אחת. תענוג לאוזניים וללב. מעניין באיזו הופעה יהיו יותר אנשים, ומעניין עוד יותר אם לא יפילו עלינו עוד איזו הופעת ענק עד יולי. כבר מדברים על מדונה. [עברית]
  5. מדי פעם צצים פה כל מיני פסטיבלים קטנים ולא באמת פסטיבליים (כלומר, לא צריך בשבילם אוהל, או לישון בחוץ, או לראות הופעות בשעות האור), בואו נקרא להם פסטיבורגנים. לא שהם רעים, חלילה, מבחינה מוזיקלית הם בדרך כלל מושקעים ועדכניים הרבה יותר. קונטמפו היה מדהים, ועכשיו מגיע פסטיבל Mother האדיר שנרקח לנגד עינינו בתל אביב. בין ה-21 ל-23 במאי נזכה להופעות מרתוניות של זמרות ישראליות ובינלאומיות: רונה קינן, אמילי וולס (!), קרני פוסטל ואפרת בן צור, קאט פרנקי, תמר אייזנמן, Planningtorock, רוקסטאר וואנבי (!) וגם מארי אנד דה בייבי צ'יזס (היי מאריה!). ויש עוד, אני הזכרתי רק את אלו שמלהיבות אותי במיוחד. הציצו בתוכנייה ובואו, ביצ'ז! זה יתקיים בעיקר בלבונטין 7, הארגון עצמאי לגמרי, והליינאפ גורם לי להזיל לא מעט ריר (והפעם ממניעים מוזיקליים לחלוטין. טוב, כמעט לחלוטין). [עברית]
  6. המלצת הרדיו השבועית בדיעבד: [תודה לעומר] ב-25 באפריל נפרדה דנה בלום המצוינת מתכנית המוזיקה השבועית שלה ברדיו תל אביב, "זמן סוכר". את הפרידה היא החליטה לחגוג במסיבה ענקית במקום בישיבה עם גלון גלידה והזלת דמעות מול המיקרופון. בשידור האחרון המיוחד באו להתארח ולנגן מבחר משובח מידידי התכנית, ודנה המקסימה הסכימה לי לתת להורדה את כל שלוש שעות התכנית, להנאתכם. בשעה הראשונה התארחו רם אוריון, יוני בלוך והשמעת בכורה לחדש של אונילי, בשעה השנייה אסף אבידן וגיא מר, ובשעה השלישית ירונה כספי, מיכל לוטן ולוקאץ'. בלינקים אפשר גם להאזין אונליין, לא חייבים להוריד. תודה, דנה! ותיהנו, חברים. [Divshare, בסוף זה מפ3]
  7. אוקיי, אוקיי, נשברתי! הצטרפתי סופית למהפכת הטוויטר. זה הפרופיל שלי, בואו לבקר אם אתם בעניין. מוזיקאים ולהקות – צייצו לי! אני רוצה לעקוב אחריכם! [עברית, בעיקר]
  8. השבוע צפיתי בסרט התיעודי המעולה ומעורר ההשראה על פיט סיגר, שיוקרן בשבוע הקרוב בפסטיבל דוקאביב, והמחשבות שלי התחילו להתגלגל. הן התגלגלו לפוסט ארוך על המרחק והקשר בין הזמר לקהל, בעיקר סביב המעורבות של הקהל בשירה בציבור – טוב או רע? חלק חיוני או הפרעה? לשמחתי, זה לא נגמר בהרהור קולני שלי אלא התפתח לשרשרת תגובות נפלאה ומעמיקה (וכפי הנראה הכי הרבה תגובות שהיו כאן לפוסט אחד שאינו מחלק פרסים). השיחה עדיין לא נגמרה, אתם מוזמנים להשתתף. [עברית]
  9. ronakhome
    רונה קינן. האם אנחנו והיא מוכנים לאלבום קונספט? תצלום: אריאל ואן-סטרטן

  10. סוף סוף! שיר ראשון להאזנה מתוך "יואל", האלבום החדש של רונה קינן הוא מצמרר ומדגדג בדיוק במקום המדויק הזה בבטן שמהדהד בתדר הקול של רונה קינן. "אתה מתעורר" הוא מאוד סיפורי וביוגרפי, כצפוי מאלבום קונספט שמספר על בן-דמותו של אביה, עמוס קינן. איזו מלכה הרונה הזו, איזו מלכה. ובאתר הרשמי יש כבר וידאו ראשון ל"זה לא הכל", ואתמול בלילה שמעתי את האלבום בפעם הראשונה. היה מוזר, מרגש, מסקרן. [עברית, סטרים]
  11. שרון מולדאבי המעולה עוזב את הטור השבועי בגלובס לטובת בית חדש במדור המוזיקה של Ynet, שם יהרהר ויהגג מדי פעם במולדאבית על מוזיקה. הוא פותח בענק, עם ניתוח יפה וחכם לרימיקס מהמם של TV on the radio לשיר הקלאסי "Nature boy" של נאט קינג קול. כן ירבו טורים כאלו. [עברית]
  12. כבר יותר משלוש שנים אני כותב את העונג שבת, ויש לינקים שאני מקבל שוב ושוב מכם, קוראים יקרים וחדי מחשבה, אבל לא מכניס פשוט כי המלצתי עליהם פעם. מה שאני שוכח הוא שבעוד אני נשאר כאן כבר שנים, חלק גדול מהקוראים לא היו כאן כשפרסמתי לראשונה את הלינק ל-La Blogotheque, למשל. לכן כשאיילון צפון שלח לי את הלינק הזה השבוע, אמרתי די, מספיק – צריך לפרסם שוב את הפרויקט הנפלא הזה למען הדורות הבאים. Take away shows הם אסופת קטעי וידאו שצילם מתיו סאורה הצרפתי. בכל פעם הוא הזמין אמן אחר (הרשימה ארוכה מאוד, ורק לטעימה אזכיר באקראי את סיגור רוס, טום ג'ונס, אמנדה פאלמר, REM, בלאק ליפס, סופיאן סטיבנס) והקליט אותו שר שיר ברחובות פריז. לפעמים במעלית, לפעמים ברחוב, לפעמים במכונית. בלי תכנון, הפקה או סאונד מלוטש, ועם הרבה אקראיות, מפגשים פתאומיים ותגובות אותנטיות מהרחוב. אפשר להעביר שעות מרתקות ומענגות מול הפרויקט הנפלא הזה, ורצוי מאוד לעשות זאת. יש שם כל כך הרבה אמנים מעולים, כל כך הרבה רגעים קסומים. נא לבקמרק. [צרפתית, וידאו]
  13. [תודה לסגול 59] שכותב: "מה היה קורה אילו הוו טאנג קלאן היו מוציאים את האלבומים שלהם בלייבל Blue Note בשנות ה-50 וה-60? המעצב לוגאן מילס מנסה לשרטט את התשובות. והתוצאה – יפהפייה". אהבתי במיוחד את זה ואת זה. [פליקר]
  14. הלהקה הישראלית הבהחלט-סימפטית התבלינים מזמינה את הגולשים להשלים את הבית האחרון בשיר שכתבו ולא הצליחו לסיים. קול! [עברית]
  15. [תודה לשני קדר] השבוע חשבתי לעצמי, בעודי בוהה מחלון האוטובוס: בתל אביב, אם בחורה לובשת שמלה של סבתא שלה, משקפיים של דודה שלה ותסרוקת של סבתא שלה – סימן שהיא בת 22. אם היא לובשת ג'ינס צמוד וגופייה עם מחשוף מפוקס, סימן שהיא אימא שלה. עולם מוזר. ובלי קשר, כמובן, האתר Look at this fucking hipster מציג אסונות אופנה מהזן הנפוץ כל כך על אופניים מחוץ לאמריקן אפרל. מזעזע, ואי אפשר להפסיק להסתכל. [אנגלית]
  16. zoekeating
    זואי קיטינג. עם צ'לו ביד, כישרון והתמדה היא אספה מאות אלפי מעריצים

  17. כמה כיף לעקוב אחרי אמן כמעט אלמוני שאתה אוהב במיוחד, ולראות אותו צובר עוד ועוד קהל, עוד ועוד עניין, רק בזכות הכישרון שלו ולא של היחצ"ן שלו. זואי קיטינג, הג'ינג'ית המרשימה שמנגנת בצ'לו ודוגמת אותו תוך כדי נגינה כדי ליצור טקסטורות ושכבות סאונד נפלאות, זוכה ל(עוד)כתבה ב-Wired, הפעם עם וידאו. "המוזיקה שלי היא שילוב בין ארכיטקטורת מידע למוזיקה קלאסית", היא אומרת. תודו שזה מסקרן. בימינו היא צוברת קהל אדיר (וגם מאות אלפי עוקבים בטוויטר) בזכות עבודתה כצ'לנית של אמנדה פאלמר. [אנגלית, וידאו]
  18. אני עדיין קצת המום מכמה שהפוסטר לעונה 2 של דם אמיתי יפהפה וחכם וקולע. [פיקסלים]
  19. [תודה לאביטל] שכותבת: "עד עכשיו פורנו זומבים היה ה-Fetish הכי מוזר שיצא לי לראות, אבל זה באמת מוזר. זה גורם לי להתגרד כשאני רואה את זה". [אנגלית, פיקסלים]
  20. בלוג מיקסטייפ ישראלי חדש! הכירו את הדוניזם ועצלנות בסיסית, שני ערכים שאני בהחלט מעלה על נס, הם בעצם נילי וספי, שרוקחים מיקסטייפים אקלקטיים ולפעמים גם כותבים על דברים נפלאים כמו ריבס ומורטימר. תענוגות. [עברית]
  21. [תודה לנמי] פרס ה-Eye-Candy של השבוע מוענק בהכנעה והערצה להונדה, על פרסומת הווידאו החדשה שלהם לאיזה רכב היברידי או משהו. זה לא ממש משנה למה הפרסומת, תראו מה הם עשו איתה, ואיך הם השתמשו בממשק של וימאו ליצירת מופע מרהיב. ככה עשו את זה. [וימאו]
  22. צרות אצל השינז? בעוד ג'יימס מרסר כותב שירים לאלבום הבא, הוא פיטר שניים מחבריו ללהקה. זה אף פעם לא מבשר טובות. [אנגלית]
  23. Elephant Parade אמנם נקראים על שם פיל, שהיא חיה מצחיקה בפני עצמה, אבל משום מה הם מזמינים את חובביהם וגם סתם עוברי אורח אקראיים ברשת לצייר להם ג'ירפות (עידו, חצי מהצמד, מספר שהג'ירפה נבחרה כי הם חיפשו איור לחולצה של הלהקה, ופיל היה מתבקש מדי). רוצים גם? בואו לבקר בפייסבוק שלהם (פתוח גם למי שאין לו פייסבוק, כמוני). [אנגלית, צוואר ארוך]
  24. ביסטי בויז חדש? אפשר לומר. הביסטיז הוציאו את Paul's Boutique מחדש בוויניל, וצירפו להוצאה המחודשת שני שירים שלא נשמעו בשום מקום. [סטרימינג]
  25. [תודה לשאול] שמצא וידאו של מצגת הווידאו היפהפיה מפסטיבל C.sides האחרון ביפו. [וימאו]
  26. אפרופו האוסף המעולה Dark was the night, דיוויד ברן מציע הגדרה יפה להבדל בין פופ ורוק סתם, לפופ ורוק בעלי ערך מוסף. על הדרך הוא מציין שלדעתו – וגם לדעתי – המוזיקה הפופולרית נמצאת בימינו במעין שיא מהרבה מאוד בחינות. בחור חכם, דיוויד. [אנגלית]
  27. depechemode
    דייייייי כבר לכתוב עלינו!!! בואו נופיע כבר ונלך מפה!

  28. כצפוי, התקשורת הישראלית המודפסת והמקוונת שוצפת כתבות דפש מוד בשבוע האחרון, ואני מניח שזה יירגע רק לקראת סוף השבוע הבא. מכל ערימות המילים ההולכות וגובהות, מצאתי כתבה אחת שבאמת עניינה אותי כקורא. שרון מולדאבי כותב ב-Ynet על החריגה המיוחדת בדפש מוד: להקת הענק היחידה שהצליחה לשרוד 30 שנה על חודו של כותב שירים ענק אחד. בלי שיתופי פעולה, בלי שינויים גדולים בהרכב. כן, עם מתח ותחרותיות, ובכל זאת – מלבד כמה שירים זניחים למדי, דפש מוד היא להקה של יוצר אחד, מרטין גור. לנון ומקרטני, ג'אגר וריצ'רדס, ווטרס וגילמור, איך זה קורה? [עברית]
  29. ואייל מרדיו פרימיום להמונים טוען: "ההתייחסות לדפש מוד מתחלקת בד"כ לשלושה: 1. קולדפליי ו-U2 לעניים, אבל יותר קולים ופחות מלאים בעצמם (פשוט מפני שהם מלאים בסמים ולכן אין מקום). 2. אינדי למבוגרים שלא מבינים מה זו מוזיקה טובה. 3. הלהקה היחידה שנשארה משנות השמונים (משהו כמו רולינג סטונס של שנות ה-2000).כך או כך, יוצא שכולם מתעלמים מתרומתה הנכבדת של דפש מוד לאיך שמוזיקה נשמעת היום". אייל לא מוכן להתעלם, אלא להוכיח לכם את ההיפך. [עברית]
  30. קורא בשם איתי ניב, ככה בנונשלנטיות, זרק לי במייל "אני וידידה שלי שני ערמון עשינו סרט אנימציה קצר במסגרת תיק עבודות ללימודים. מקווה שתיהנה". אחלה. למה שלא תזהיר אותי קצת לפני שאתה שולח לי כזה סרטון מקסים ומלבב? ועוד עם מוזיקה כל כך טובה של Justice? [וימאו, תודה לאל {כלומר לאיתי, במקרה הזה}]
  31. הופה! Dark was the night, האוסף הכי טוב של השנה כנראה (רשימת אמנים? הו, זה יהיה ארוך ונפלא. למה שלא תציצו כאן?), הגיע למכירה סדירה בארץ, ובמוזיקהנטו הוא עולה 99 ש"ח, שזה אחלה של מחיר לאוסף כפול טוב כל כך. אני כבר רכשתי עותק. צריך שיהיה בבית, מה גם שאחוז מסוים מהרווחים הולך לקרן Red Hot העולמית להעלאת מודעות לאיידס. [עברית]
  32. [תודה לערן] באתר המוזיקה המוצלח Tiny Mix Tapes לקחו עמוק וחזק את מה ש(עדיין)מתרחש מדי יום בדארפור. הפסקנו לשים לב, הפסקנו לשים את זה בכותרות, אבל בדארפור לא הפסיק שום דבר. ספירת הגופות ממשיכה לטפס. באתר החליטו לעשות מעשה קטן, והדפיסו דיסקים ותקליטים של אוסף חדש עם שירים של ג'ים אורורק, Why?, Frog eyes, Xiu Xiu, Mount Eerie, דן דיקון ואחרים. 100% מההכנסות, הם מבטיחים, יועברו לוועדת ההצלה הבינלאומית. אל תחשבו על זה כעל קניית דיסק למען מטרה חשובה. חשבו כך: ראוי לתרום כסף למען הנפגעים הרבים בדארפור. מקבלים גם דיסק שווה? אחלה בונוס. [אנגלית]
  33. mirror
    (תמונה: cc)

  34. שיר אמצע: אני אוהב שזמרים מזכירים את השם של עצמם באמצע שיר. לא בקטע היפ-הופי של האדרה עצמית, אלא בפריצה שורטת ממסגרת שלוש הדקות של השיר אל המציאות הנוכחת, המכאיבה והמסנוורת. יציאה בבת אחת משיר ששואב אותך פנימה אל מודעות עצמית פתאומית: אני יושב כאן באוטובוס ושומע את השיר הזה, אני לא בשיר באמת. עמיר לב עשה את זה נפלא ב"צרפת", אולי השיר האהוב עליי שלו, כששר ב-c-part הנפלא "הוא נכנס ראשון, אחר כך הכלבה, אחר כך הוא התניע את המכונית, בדיוק אז ראית אותי ואמרת: בוקר טוב עמיר. בוקר טוב עמיר". יוני וולף מ-Why לוקח את זה רחוק הרבה יותר ב-"Song of the sad assassin", עוד מלאכת מחשבת של ויטראז' מילולי צבעוני, דרכו המציאות נראית אחרת לגמרי. החלק הראשון של השיר נשמע כמו פתיחה בהילוך איטי לסצינה בסרט מתח. "הרמנו את הגופה מהמים כמו כתונת/ את הורדת את החזייה שלך כדי לחבוש את הפצע/ למרות שהאיש היה מת, ולא היה בכך צורך/ ואז הפנים שלך הפכו אדומים, כשאמרת לי: אני אמצוץ את המח, ואאנוס את עצמותיך החלולות, יוני". הדרך המשונה לאוזן הישראלית בה מבוטא השם יוני רק הופך את הסצינה הזו למסויטת הרבה יותר. והעובדה שהשיר הזה נגמר בנקודה מוזיקלית שונה לחלוטין, מתקדם לשורות כמו "אני מרגיש כמו לולאה של שמונה הפריימים האחרונים בסרט, לפני שלי הארווי אוסוולד בהילוך איטי נורה בבטן ונהרג" ומסתיים בלופ של "בילי הנער עשה מה שעשה ומת בילי הנער עשה מה שעשה ומת". יצירת פאר, כמו זכוכית שבורה שמשברת את כל מה שסביב המתבונן. [מפ3]
  35. [תודה לרוזה הגולשת] בוואלה נותנים לקריאה כמה עמודים מתוך משק 54, הרומן הגרפי החדש של גלית וגלעד סליקטר. [עברית]
  36. כשהצוות של Bandcamp* ממליץ, אני רץ לבדוק. Troels Abrahamsen הדני, שאני בטח לא יודע לבטא את שמו כהלכה (יש דנים בקהל? מישהו? את שם, הגבוהה עם השיער הצהוב?), הדהים אותי. בעיקר באוזניות. איזה סאונד (שומעים שהוא גם מפיק), איזה יופי. אני צריך לשקוע בזה עמוק יותר יום אחד, כשיהיה לי זמן פנוי (לאן הוא נעלם, כל הזמן הזה?). [סטרימינג]
  37. [תודה לשיר] אני מת על אתרים חדי-תכלית. כמו זה, ששואל האם היום יום שלישי. האתר החדש בשרשרת הוא האם יש לי שפעת חזירים, והוא שווה בעיקר בגלל האותיות הקטנות. [אנגלית]
  38. פרויקט Thru-you של קותימן ממשיך ליצור אדוות וגלים ברשת ומחוץ לה, והשבוע הניו יורק טיימס פרסם עליו כתבה. הניו יורק טיימס! אני לא חושב שיש עוד הרבה לאן לשאוף מבחינת סיקור תקשורתי, אה? אני רק מחכה בסבלנות לרגע בו נשמע על הזמנה לקואצ'לה או משהו דומה. קותי, אנחנו מאחוריך. מהצד השני, הפרויקט הזה גורם לי הרהור נכאה: היינו צריכים מישהו בעל חזון כמו קותימן, שייקח כמה ממיליוני האנשים שסגורים בתוך חדרים בודדים עם מצלמות שמכוונות רק אליהם, ויהפוך אותם למשך ארבע דקות לחלק מקבוצה, מקהילה, מלהקה. האם מצבנו עד כדי כך רע ומנוכר באינטרנט, שאנחנו צריכים מישהו שיכפה עלינו חיבור לאנשים אחרים? למה כל כך הרבה אנשים מצלמים את עצמם מנגנים בחדר ולא את עצמם מנגנים עם חברים בחדר? [אנגלית]
  39. jasoneweekג'ייסון ליטל מאט את מהלך הזמן. כשהשירים שלו מתנגנים אני הולך כמו האנשים בקליפ החדש והיפהפה של "I am lost", מתבונן באנשים שסביבי כאילו אני בלתי נראה, חוקר אותם במבטי, חורץ לאורכם חריצים ומחטט. האלבום החדש של ג'ייסון ליטל, Yours truly, the commuter, הוא שיר שלם, וכל "שיר" בו הוא שורה. לכן אי אפשר לשמוע את "I am lost" בפני עצמו. הפסנתר שבו הרי מהדהד את "Furget it" שובר הלב שעוקב אחריו ממרחק. "Birds encouraged him" הוא שיר שניתן לעולם במתנה, במתת נשיקה. הוא רק ילד שהתחבא בתוך בור. אוזניו לא יכלו לשמוע יותר את הסיפור. הוא לא חשב עוד על הזדקנות. כשציפורים עודדו אותו להיאחז בחיים. הן אמרו: למה, למה אתה בכלל לא מנסה? למה, למה אתה בכלל לא מנסה? למה, למה לא עוד לילה אחד? למה, למה אתה בכלל לא מנסה? ליטל נוסך פליאה שלווה על הסיפור הזה, שטמונים בו פחד ומוות ושיתוק כחלק בלתי נפרד מהתבגרות אנושית. אמנים צריכים למות בשביל שיר כזה, ליטל חי בו. "השיר הזה הוא כפתור ההשתקה", כדברי ליטל. האלבום הזה הוא כפתור ההשתקה לכל העולם שמחוץ לאוזניות. הוא עוצם את האוזניים לחוץ ופוקח את העיניים חזק. האור נראה אחרת, ומזווית מעט שונה של הראש אפשר לראות פתאום את הסדקים נפערים מחד, את הפרחים נפתחים מאידך, כשבסופו של כל יום אתה תמיד מתגלגל הביתה לבד. האלבום הזה מחדד ומצלצל (הופך צלול יותר ורם יותר) את המציאות. והוא מחבק, והוא שורף בפצעים כמו מלח, והוא כולו שיר שלם, שיר שאני לא מפסיק לשמוע. מפ3]
  40. טריפל-גיקדום! אני חושב שקומיקס (1) באינטרנט (2) על מעריצים של פיירפליי (3) הוא בהחלט שיא חדש של גיקיות. מצד שני, גיקים הם כבר מזמן המגניבים החדשים, ומזמן לא יצא לי להיתקל באיש מגניב כמו יוצר XKCD, כנראה קומיקס הרשת הפופולרי ביותר (ובצדק, הפעם!), שמטפל במעריצי פיירפליי (ובנתן פיליון) בחמישה חלקים של הקומיקס הקורע הזה. דפדפו הלאה לשאר החלקים. [קומיקס, אנגלית]
  41. האלבום החדש של רג'ינה ספקטור, Far (או, כפי שהיא מעדיפה לכנות אותו, "Fart"), מגיע לחנויות בסוף יוני (ולרשת ב…מחרתיים?), ושיר ראשון מתוכו, "Laughing with" אפשר כבר לשמוע בחללה. [חלל]
  42. [תודה לערן כ"ץ] שכותב: "מכירים את הטכניקה שגורמת לחלליות בסטאר טרק להיות בלתי נראות? הנה זה במציאות". [אנגלית, אבל אל תפתחו ציפיות]
  43. ואפרופו סטאר טרק, אני נהניתי לאלללללה מהסרט הזה, באתי בלי ציפיות ועשיתי כיף חיים. בינתיים מצאתי שתי דעות מנוגדות לחלוטין: אהרן קשלס, המבקר האהוב עליי, נהנה כמוני בטירוף; דורה, לעומת זאת, טוענת שכל סצנה בסרט הייתה מביכה באופן מכאיב. הפינה לשיפוטכם. [עברית]
  44. עוד לא הספקתי להאזין, אבל כשגם ידידתי עידית וגם אלכס ומיכל מ"דאבל קאסט" ממליצים על מיכאל גלעד, אני בטוח אפנה זמן בסוף השבוע להאזין כמו שצריך לאלבום המלא שלו. [בנדקאמפ]
  45. הקוראת המובחרת טלי קראה לאחרונה את גאווה ודעה קדומה של ג'יין אוסטן לרגל קורס באוניברסיטה, וקיבלה מהמרצה שלה את ה-Austenbook, שלמרבה ההפתעה והחיוך מתעד את הקורות בספר של אוסטן בניוזפיד דמוי פייסבוק. מבריק. אם צחקתם קשות, דעו כי אתם גיקים של ספרים, שזה אחד הסוגים הטובים ביותר של גיקים. [אנגלית]
  46. bizanski

  47. חובבי אנימציה וקליפים, שימו לב: האנימטור ובמאי הקליפים הישראלי המצוין אדם ביזנסקי [בית] יעביר ביום חמישי הבא (14.5) סדנת אמן בסינמטק בחולון, ובין השאר יקרין את הקליפים שיצר לוולף פרייד, יוני בלוך (להבדיל), השינז, זירו 7 ופרסומות שונות. על הקירות במוזיאון הקומיקס בחולון (ממש ממול לסינמטק) תוצג תערוכה מיצירותיו.
  48. [תודה לרועי] במגזין האיכות "רייטינג" מנסים למפות את מפת האינדי הישראלית. הם לא עושים עבודה טובה במיוחד, אלא אם כן האינדי הישראלי בארץ נמצא רק בבאר שבע, תל אביב וירושלים. האם אני טועה והם צודקים? האם כל הכתבה הזו מיותרת מיסודה? תגידו אתם. [עברית]
  49. [תודה למובוטו] לפעמים, כל מה שצריך כדי להפוך שיר מאוס ולעוס לנעים ומרענן, הוא לעקור ממנו כירורגית את הפאתוס ולהפוך אותו משיר-טפיחה-על-החזה-הלאומי לשיר תקווה אישי. זה מה שעשו בין השמשות ל"עוד לא אהבתי די" של יהורם גאון. לא הכל מבריק בביצוע הזה, אבל כיף לשמוע את השינוי. [עברית, סטרימינג]
  50. הוצאתם אלבום חדש, ואתם לא יודעים איך בכלל להתחיל לנסות ולהתעלות עליו באלבום הבא? אל תנסו. בריאן האזרד מציע 8 סיבות להוצאת EP מיד אחרי אלבום: תוספות, שאריות, בי-סיידז, זה לא משנה. כולם מרוויחים, הוא טוען. [אנגלית]
  51. [בזכות אטמי אוזניים] מסתבר שטייני פינגרז [חלל], אחת הלהקות החדשות האהובות עליי בארץ, אחראים לפסקול הסרט התיעודי "אדומים: כרוניקה של מאבק". בטריילר (ומן הסתם גם בסרט) אפשר לשמוע כמה מצליליהם צובטי המיתרים. [טיוב]
  52. freealbumפרווה חמה, להקה ישראלית שאי שם – כנראה בגלל שהייתה להקת קאלט קטנה שהשפיעה על קובעי הטעם והמדיניות – זכתה בתואר "מיתולוגית" שרודף אותה עד היום, חוזרת לפעילות בימים אלו. נדב לזר נותן ב"אטמי אוזניים" אלבום גנוז שלם שלה להורדה חינמית! אם אוונגרד ישראלי הוא כוס התה שלכם, כרגע קיבלתם את המתנה הטובה ביותר שיכולתם לקבל לסופ"ש הזה. והנה תוספת, גם היא מנדב לזר: מדריך הפרוג הישראלי לשנות האלפיים. [מפ3]
  53. לול גדול: בימינו, כשכל מוזיקאי מתחיל או גמור, אלמוני או אלילי, מהגג מדי יום בטוויטר על חייו והרפתקאותיו, עולה התמיהה: איך היה נראה טוויטר של מוזיקאים בעבר? מגזין Paste מפברק עבורכם את הציוצים הטובים ביותר. [אנגלית]
  54. [תודה לסטיבי] אלבום אחד ביום כשמו כן הוא, בלוג בעברית שמספר מדי יום על אלבום מצוין אחר, פלוס לינק להורדה. המון המון מוזיקה מעולה שרובנו בטח לא מכירים ולא נתנגד להכיר. בלוגר אלמוני, אם תרצה לספר לי מי אתה, אשמח במיוחד. [עברית]
  55. יאיר יונה על היעלמותו של מושג ה-"Street date", תאריך יציאתו של אלבום שטרם הגעתו לחנות לא שמעתם ממנו ולו פיפס קטנטן. [עברית]
  56. mrs_reznor
    גברת רזנור, בשבילכם

  57. בטח שמעתם שטרנט רזנור הודיע השבוע על התארסותו. זו המאושרת (זהירות, עובדי המשרדים: ארוטיקה!). [פיקסלים]
  58. ואם אנחנו כבר מנצלים קשר קלוש למוזיקה כדי לפמפם תמונות סקסיות, מגיע גם לצד השני ליהנות: במגזין הסקסי Nerve בחרו את 40 סולני הרוק הכי סקסיים Ever. דייב גהאן במקום ה-40, לידיעת ההולכות להופעה ברמת גן, מוריסי במקום השלישי, ונראה לי שתהיה פה התרעמות פה אחד על המקום הראשון. [אנגלית]
  59. טוב, טוב, בסדר! הנה, יש גם את 40 הסולניות הסקסיות ביותר ברוק. גם הפעם, אגב, התרעמות פה אחד מהמקום הראשון (שלא לומר: ew!). [אנגלית]
  60. [תודה לשיר] שברתם את היד, אבל אחרי הפעם הרביעית כבר ממש נמאס לכם לספר לכל מי ששואל איך קרה שנשברה לכם היד? חסכו לעצמכם זמן וכוח שאפשר לנצל להבראה, ורכשו לעצמכם מתלה בד לידיים שבורות עם הסבר מאויר למקור התאונה. [אנגלית]
  61. כתבה מפתיעה ומרתקת בכלכליסט על פרופסור רונאלד מאלט, פיזיקאי תאורטי, ועל התיאוריה העיקשת שלו שמסע בזמן הוא אפשרי. למעשה, הוא עובד ברגע זה על ניסיון ליצירת לולאת-זמן במעבדה שלו באוניברסיטת קונטיקט. אם תשתכנעו מדבריו הלהוטים שיש סיכוי כלשהו להצלחה, אולי תרצו לתרום למחלקה שלו באוניברסיטה כדי לממן את הניסוי היקר. ספייק לי כבר מביים סרט על פי הסיפור של מאלט. [עברית]
  62. לפטריק ווטסון הנפלא, שהאלבום החדש שלו הרטיט אותי עמוקות (ועדיין מצליח לענג) יש אלבום חדש, Wooden arms שמו, ששוכן לו על המחשב שלי כבר כמה שבועות בלי שאני מספיק לשקוע בו. ווטסון דורש ממני שלב הסתגלות ארוך לחומרים חדשים, ואחריו הם זורמים לי באוזניים בטבעיות כמו מים (נגיד. לא מטאפורה טובה, מים באוזניים). בתור הקדמה, קחו טעימה משני שירים, "Wooden arms" ו-"Big bird in a small cage". [מפ3]
  63. [תודה למובוטו] אני בטוח שהמלצתי כאן (או לפחות בוויינט) על Firekites המקסימים, ומאז קצת שכחתי מהם עד שהשבוע עלה לי באקראי שיר שלהם בנגן. גם למובוטו הם עלו באקראי, הפעם עם קליפ אנימציית-גיר-על-לוח יפהפה. צ'ק איט. אהבתם? יש חלל. [וימאו]
  64. freealbum"לפעמים", כותב חברי הטוב מורפלקסיס, "הדברים הכי טובים שקורים בעולם המוזיקה באותה חלקת אדמה צרה שבין נהר הירדן לים התיכון מתרחשים בסתר, בלי כתבות שער במעריב, בלי ביקורות בווינט, בלי עדת מעריצות בנות 14, בלי יחצנ"יות שכותבות בעילום שם בפורומים של מוזיקה, בלי הייפ ובקושי מועברות מפה לאוזן. השכן המוזר שלך יכול להתגלות ביום בהיר אחד כאלכימאי עילאי של צליל ורגש שהסיבה היחידה שעדיין לא שמעתם עליו מפני שהוא מעולם לא התכוון למכור את עצמו כל כך בזול, כך אני נוטה לראות את האמן המסתתר תחת הכינוי Saccadic Eye Motion." קפצו להאזין (ולהוריד, בחינם!) לאמן הישראלי הכי טוב שאתם בטוח לא מכירים, שכרגע מפסיק להיות סוד. [עברית, בנדקאמפ]
  65. וכמו Saccadic Eye Motion (או SEM), גם קאס מקומבס נותר איכשהו בתור מעין סוד שמור. לא סוד כמוס לגמרי כמו SEM אמנם, אבל עדיין – מקומבס לא מוכר לרוב האנשים, ואפילו לרוב חובבי המוזיקה. אני הכרתי אותו באלבום A, שזכה להתלהבות מוצדקת במוזיקה נטו, ועכשיו מגיעים שני שירים חדשים שלו למייספייס, בדרך לאלבום חדש. [אנגלית]
  66. [תודה לאביטל] !!!!!!!! בני, תראה, מוסטשיו!!! [אנגלית, היסטריה, המוסטשיו הכי פחות צפוי]
  67. firstkiss
    (cc)

  68. אני אוהב תיאורים מפוכחים, או במבט לאחור, של אהבת נעורים. אהבת נעורים במובן גילויים ראשונים של גוף ומין, של אהבה ומגע, לאו דווקא במובן "אהבת נעוריי" של שלום חנוך (למרות שגם לזה יש לי Soft spot אמיתית). אני אוהב את "ואימא שלך הייתה נועצת מזלג בכתף אביך, ואבא היה מפזר את הזבל על כל הרצפה, בזמן שאנחנו שכבנו וגילינו למה משמשים גופינו", של נוטרל מילק הוטל. גם יוני וולף מ-Why? נוגע בזה, ובדרכו האופיינית, התיאורים הנוסטלגיים-ריאליסטיים מהולים בכאב, בחרטה ובביקורת עצמית בלתי פוסקת. "בבית שלך, ריח של גופינו שעדיין חיים וגז בישול, התפללת בקול רם לשום דבר, שני שמות פרטיים ואמפרסנד רקומים בגאווה על מגבת מטבח. את יצירה יפהפיה ואלימה עם צוואר רזה של ציפור סינית בציור עתיק דוהה. ואם את מחכה בגן עדן, הגעת לשם תוך כדי לחימה בחוטי העפיפונים הכי מתוחים, וסופה נוראית עם ברקים". אלוהים ישמור, איפה תמצאו עוד שורות כאלו, נשפכות ברישול משפתיו של וולף כאילו כרגע אילתר את השירה הצרופה והשבורה הזו. והשורה החוזרת, שוברת הלב, "אפילו שלא ראיתי אותך שנים, להלווייה שלך הייתי טס מכל מקום בעולם". זוכרים את האהבה הגופנית הראשונה שלכם? הייתם טסים להלווייה שלה מכל מקום בעולם? "These few presidents" היא רק עוד סיבה מבריקה אחת בערימה שמרכיבה את התשובה ל"למה אני כל כך נרגש ש-Why באים לארץ?" [מפ3]

שתהיה לכולנו שבת שבוגי, ואם אתם הולכים לדפש מוד – תעשו חיים!

57 תגובות על “עונג שבת: גיק זה המגניב החדש”

  1. רק התחלתי לקרוא, וכבר נראה בברור שזה עונג אחושקשוקי.

    מסכים עם כל מילה לגבי הפיקסס.

    הפוסט על הזמרות הסקסיות – תענוג !
    (אתמול ראיתי בערוץ E על 20 הזמרות העשירות בעולם,
    הפוסט הזה הרבה יותר מעניין)

    ויש ! רונה קינן חדש !!!

  2. מאת מרקוביץ':

    אוקיי, שיכנעת אותי לגבי why.
    מאיזה אלבום מומלץ להתחיל?

  3. מאת שירה:

    מרקוביץ' – Alopecia זכה לשבחיו של גיאחה בזכות ולא בחסד ואכן כדאי לצאת לדייט הראשון עם ?Why איתו ורק אח"כ לעבור ל-Elephant Eyelash מ-2005 (אלבום מצויין בפני עצמו, אם כי די שונה – באופן בלתי ניתן להסבר ממשי – מהאלבום שאחריו).

    הם באמת פרפורמרים מעולים שאסור להחמיץ ויוני וולף אחלה גבר.

    ל-Notwist יש הבלחות אדירות פה ושם אבל בסה"כ הם די משעממים לייב.

  4. מאת ELDANI:

    אייטם 25

    משפט כמו "אינדי למבוגרים שלא מבינים מה זו מוזיקה טובה" מוחק את מרדיו פרמיום להמונים כאחד שאפשר להתיחס אליו בענייני מוסיקה.

  5. מאת ניצן:

    תיקון טעות קטן – התוספות של הביסטי בויס זה מתוך Check Your Head

  6. מאת ג'וני:

    איזה כיף איזה כיף איזה כיף לי
    ולכם
    ולכל עם ישראל שהוולפים באים
    אחיו ג'סייה מתופף גם על קסילופון ביחד עם התופים. נראה כאילו יש לו 6 ידיים.
    וואוווווווווווווו!

    אני כל כך הולך להיות שם. יש כבר כרטיסים?
    ו160 ש"ח (ולא 220 כמו שהתרגלנו) להופעה זה בהחלט בגובה העיניים. סחטיין.
    ממליץ לבדוק גם את האחרון של ALIAS יש להם כמה קטעים מדהימים עם יוני וולף…

    בהחלט מגיע לחברת הפקות פרס נובל

  7. מאת אנה סקאנק:

    Eldani נדמה לי שלא הבנת את התגובה של איל מרדיו פרמיום שלמעשה טוען שדפש מוד אחראים לזה שהמוזיקה האלקטרונית נשמעת כפי שהיא נשמעת היום. על הדרך הוא אמנם מתעלם מאחרים לא פחות חשובים (Gary Numan כמובן ועוד רבים אחרים) אבל בגדול יש אמת בטענה שלו.
    לגבי אייטם 52- כל אחד והטעם שלו. בשבילי רשימה בלי lauren hill היא לא רצינית אגב הזוכה שלי היא קצת איזוטרית אבל בכל זאת Marijne van der Vlugt הסולנית של Salad בעבר ועכשיו של cowboyracer

  8. מאת שיר:

    40 סולני הרוק הסקסיים בלי גרג דולי זה קצת יותר מלא אמין בעיניי. ובתור מעריצה אדוקה, כמעט גובל בבורות.

  9. מאת ELDANI:

    הסבר, גם לאנה סקאנק

    המשפט הזה מקפל בתוכו את הטענה ש אינדי זו מוזיקה טובה. שזה כמובן לא נכון ולא מחייב.
    זה מקפל בתוכו גם עניין של גישה כלומר דפש מוד זה אינדי לעניים ולמבוגרים, עם כל המשמעות,שזה גם מטופש.

  10. מאת יאיר:

    גיק זה כבר מזמן לא המגניב החדש, זה היה נכון ל 2006-7

  11. מאת אסף אסולין:

    מאוד נהניתי.
    עונג נפלא השבוע, מאוד נהניתי.

    תודה לך

  12. מאת Fedra:

    יחד עם המוזיקה שלהם שמכניסה אותי לטראנס-הגותי כל פעם מחדש, הקאבר שלהם לקיור פשוט נוגע בעצבים חשופים.

  13. מאת רונן:

    וואי וואי וואי וואי וואי

    (וואי!)

    למי שעוד לא קלט, מדובר בהופעצת העשור
    איזה כיף שהם באים

    יוני וולף הוא ללא ספק גאון הדור ובואו חשוב בהרבה מזה של האפיפיור

    או של דפש מוד (או נוטוויסט שאין לי מושג מי הם)

    כדאי לכם לבדוק את ההרכבים האחרים של וולף…

    Hymie's Basement
    Apogee
    cLOUDDEAD
    Greenthink
    Miss Ohio's Nameless
    Object Beings
    Reaching Quiet
    Blud N' Gutz
    Stuffed Animals

  14. מאת דןדן:

    אההההההההההההההההההההההה
    איזה יופי

    וואי וואי וואי!!!

    אני לעשות לו טקס קבלת אזרחות ברגע שהוא נוחת

  15. מאת דןדן:

    התכוונתי
    אני בעד לעשות…

  16. מאת מרקוביץ':

    שירה, תודה…

    והמשפט "אפילו שלא ראיתי אותך שנים, להלווייה שלך הייתי טס מכל מקום בעולם" –
    וואו. באמת וואו.

  17. 11. אם כבר וו טאנג קלאן וג'אז הוכזרו, שווה לבדוק את האלבום Enter The 37th Chamber של El Michels Affair שכולו גירסאות פאנקיות וג'אזיות לשירי וו טאנג.

    33. הפרויקט של קותימן הספיק לעשות כבר סיבוב מלא מהארץ סביב כל העולם וחזרה לארץ, הישר למחלקת הפרומו של קשת. הפרומואים ההולכים ומתרבים לעונה החדשה של כוכב נולד הם ציטוט ישיר (או העתקה) של Thru-you. ואני שואל את עצמי, האם לפחות נתנו לקותימן לערוך את הפרומואים בעצמו ולהרוויח עליהם משהו או שפשוט העתיקו בגסות?

    אגב, גיאחה, לפני שבועיים שלחתי אלייך מייל לעונג. קיבלת אותו?

  18. מאת רוני לי:

    וואי וואי איזה יופי….

    אני צריכה להודות לגיאחה שבזכותו בכלל הכרתי את הלהקה הנפלאה הזו (כמועוד הרבה אחרות)
    עונג שבת הביא לי הרבה תענוגות מוזיקליות לחיים…

    תודה רבה!

    נ.ב
    משומה לא מגיעים אלי עדכונים על פוסטים חדשים (וזאת למרות המנוי העתיק שלי…)- איך מסדרים את זה?

  19. מאת ינון:

    אכן וואי זו ה-הופעה של הקיץ (עד כה, עד כה. אני עדיין מסרב להאמין שרדיוהד באים לפולין ולצ'כיה, אבל לא להיכל התרבות נהריה…)
    העפת אותי לגמרי עם blogotheque, אני זוכר שהמלצת עליהם ממש מזמן אבל זה בטח היה כשלא היה לי חיבור הולם או משהו. בכל מקרה, ריפרפתי ואני חושש שזה הולך לגזול ממני את כל זמני הפנוי…

  20. מאת יוסי:

    האלבום של Saccadic Eye Motion ממספר 57 פשוט מעולה!
    שמעתי בסטרים ומייד גם הורדתי, איזה כיף!

  21. מאת דרור:

    כשמו כן הוא, עונג שבת…
    באותו נושא של אייטם 29 – האמן שמכניס את שמו בשיר עצמו:
    http://www.youtube.com/watch?v=BTgKTHLAaVM
    ערן צור – קרבות תרנגולים:
    עולים על הגשר היוצא ממנהטן לקווינס
    מה שמך? אליסה, שמך? ערן…

  22. מאת אורית:

    תודה גיא, אף פעם לא משעמם פה,לא בגלל כמות האייטמים אלא בגלל
    הגיוון של הנושאים.
    40 הסקסיים ברוק….פרינס? מקום ראשון?באדי הולי לפני דייב גהאן?
    אבל העיקר שרוברט פלאנט מקום 6 המכובד ואצל הנשים כריסי היינד במקום ה-8 ….
    בשורה נהדרת ש WHY? מגיעים…גיליתי אותם דוקא מהאלבום האחרון (תודה ל noa mixtakes ) והשוני בין האלבומים שלהם זה מה שעושה את זה מענין ומסקרן.
    גם ההמלצה של מורפלקסיס על Saccadic Eye Motion הביאה אותי להוריד את האלבומים שעשו כייך לאוזניים שלי.
    מתרגשת ומחכה כבר למחר להופעה של דפש מוד,אין לי צל של ספק שהקהל הענק,המופע המושקע על כל הציוד שהביאו לאיצטדיון,הניסיון העצום שצברה הלהקה הזו,קהל המעריצים ומועדון המעריצים פה,
    כל אלה ועוד יוציאו ממני אנרגיות חיוביות ואדרנלין שופע, מה שלא חויתי כבר זמן רב.
    אייל מרדיו פרימיום עשה פוסט נפלא על דפש מוד וכניראה שיש כאן כמה שלא ממש מבינים אותו.
    ב-22.5 אלך להרגע עם אמילי וולס בלבונטין,פסטיבל נשים,אין כמו כוח נשי במוזיקה:-)

  23. מאת קאת:

    וואו-וואו, איזה עונג.

    הדבר של ג'יין אוסטן מבריק והצחיק אותי בטירוף. היו עוד המון אייטמים נפלאים, תודה רבה!

  24. מאת אנה סקאנק:

    לברווז גומי. כן וכן. כלומר נתנו לקותימן לערוך וגם שילמו לו על זה.
    הנה לך עוד דרך בה אפשר להתפרנס בדרך עקיפה מעבודה שמופצת בחינם.

  25. מאת גיאחה:

    מגניב, הקטע עם קותימן וקשת – לא היה לי מושג שזה קרה, ועוד יותר משמח לגלות שהקותימן קיבל על זה פרופר ריספקט (וגם $).

    ברווז גומי – יכול להיות שפספסתי. באיזה עניין היה המייל? שלח שוב ליתר ביטחון.

    רוני לי – שירות העדכונים במייל אכן עושה קצת בעיות. נסי את זה:
    http://feedburner.google.com/fb/a/mailverify?uri=haoneg

  26. מאת AP:

    פחחחחח… מי כתב את הרשימה הזאת? איזה חוסר טעם. הרי ברור לחלוטין שניקו קייס ובת' גיבונס נמצאות במאבק על המקום הראשון. מאבק מתנשף, צמוד ומיוזע.

  27. מאת איי לייק מייק:

    קותימן קיבל רספקט וכסף? אז זה לא גנוב?

  28. מאת אלון:

    זה משהו שכבר בוער בי המון זמן. גואה וגועש מחדש בי בכל פעם שמישהו שאני דווקא מעריך את הבנתו המוסיקלית שולף את השאלה "אתה בא לדפש מוד"? ועכשיו, אחרי שקראתי את אייטם 24 אני כבר לא יכול להתאפק. אז ככה: ממש מעצבנת אותי ההתייחסות ה"רצינית" לדפש מוד באכסניה הנכבדה הזו. מה, רק אני חושב שמדובר בסך הכל בלהקת פופ סבירה מהאייטיז ותו לא? משום מה, הרכב, שהשיר הכי ידוע שלה זה הזוועתון "I just can't get enough", שיר מטומטם ומעצבן לחלוטין, מקבל כאן, ובעוד מקומות שאני אוהב, יחס משבח, והשוואות לביטלס ולפינק פלויד!!!!????? אלוהים!!! לאן הגענו??? מה ל"טיפש מאוד" (כמו שקוטנר נהג לקרוא להם בזמנו) וללהקות עם עומק ועניין כמו לד זפלין, פיקסיז, רדיוהד, פורטיסהד, אלבו, ספיריטואליזד וכו' שמקודמות ומשובחות בצדק בבלוג זה?? הרי מדובר בלהקה שתקועה בסאונד אייטיזי עם זמר שלא זז מטר מבחינת חקירת דרכי ביטוי חדשות מאז האייטיז (כפי שעשה למשל דיוויד בואי), עם שניים וחצי להיטים ואלבום אחד סביר, שמשום מה נופחה לממדי ענק. לדעתי, מקומה במוזיאון הפופ של האייטיז יחד עם טירז פור פירז, יומן ליג, סימפל מיינדס (שאגב, לטעמי, כולן מתעלות על דפש מוד, וגם דד אור אלייב הגדולים) וכו'. כולן להקות שעשו את שלהן והיו טובות לזמנן, שהיה וטוב שנגמר. בבקשה, שמישהו יסביר לי מה מעניין בהם. ושמישהו יגיד לי שאני לא המטורף היחיד שחושב שהסיבה היחידה להגיע למופע הזה, חוץ מאשר נטיות אובדניות, היא להקת החימום (לא הישראלית!!!)

  29. מאת דורון:

    ווי לא עושה לי את זה. שמחתי לשמוע על נוטוויסט, יהיה שם טוב. איזהקיץ יא באבא

  30. מאת גיאחה:

    אלון – גם אני לא מתלהב מדפש מוד, ולכן לא הולך. אבל אני כן מתפעל מכמות המעריצים שיש להם כאן ומהלהט שלהם (של המעריצים). וכן, הסיבה היחידה להגיע להופעה הזו היא היה-יה-יה'ז, מבחינתי.

  31. מאת יוני גורן:

    תגידי שירה ראית את נוטוויסט לייב כשאת אומרת שהם משעממים? כי אני ראיתי, היתה אחת ההפועות המעולות שראיתי בחיי (ראיתי לא מעט), בדיוק מסוג הלהקות שיודעות להפוך חווייה של דיסק לחווייה חייה שונה לגמרי מהאלבום ומכשפת, גאד דיים הם יודעים להופיע …
    אותי מפחיד דווקא להיפך, שwhy יהיה משעמם בהופעה, את המוסיקה המוקלטת אני מחבב אבל לא יודע איך זה יעבור על במה..?
    בכל אופן נשמע כאילו יומיים רצופים בעניין יעברו על הבארבי ביולי

  32. מאת דןדן:

    ליוני גורן (מושתל חברת ההפקה?)- מצחיק שאתה אומר שווי זה מוזיקה מוקלטת

    כי שכחתי שנוטוויסט עושים מוזיקה אקוסטית ללא כל שביב אלקטרוניקה, ושכל אלבומיהם מקולטים בטייק אחד באולפן באינדונזיה (בלי חשמל)

  33. מאת יוני גורן:

    מוקלטת=מוקלטת באולפן. החומר האולפני שלהם, לא הלייב..

    אתה מדבר איתי על מושתל? מה הקשר? אני רק מביע את דעתי בקשר למה ששירה אמרה.
    נראה כאילו לך זה מציק מאוד, אולי אתה מושתל? יש שם כמה תגובות חשודות למעלה…

  34. מאת שני:

    חבובו – גיק זה המגניב החדש כבר שנים. לי קצת נמאס מהטרנד הזה. כמה טי שירטים אירוניים יכול בן אדם ללבוש? אני בעד להנחיל טרנד חדש.

    פאגאני זה הכי, אחי P:

  35. מאת אלון:

    גיא ומורפלקסיס, שמח שאתם מסכימים איתי. תודה. אז אני מבין שהתואר "להקת הענק" שהצמדת לדפש ושכל כך קומם אותי התייחס לכמות הקהל ולא למשקלם המוזיקלי הזניח. אם כך, הם לא שונים בהרבה מתופעה כמו מייקל ג'קסון – שמזמן-מזמן-מזמן עבר את שיאו אבל עדיין קיימת עדת מעריצים די גדולה שתפקוד באדיקות כל הופעה שלו. אם כך, אין לעובדה שדפש שרדו 30 שנה שום קשר למוסיקה אלא מדובר בתופעה חברתית די תמוהה וביזארית שאולי ראויה לבחינה משלה. אך מכאן ועד להשוות אותם לביטלס, ולפינק פלויד שהן באמת להקות ענק שהתפרסמו ושרדו בגלל איכותן המוזיקלית החד פעמית ובגלל יכולת הגיוון , החקירה וההתפתחות שלהן לאורך השנים – הדרך ארוכה מאוד.

  36. מאת שירלי:

    אולי משהו יכול להגיד לי מי אלה הנוטוויסט האלה, ולמה יש להם שם של חטיף גרנולה?

  37. מאת שירה:

    יוני (לא וולף) – כשהתייחסתי לטיבן של שתי הלהקות לייב לקחתי בחשבון כמה וכמה קטעי הופעות שראיתי אונליין + חוויות ששמעתי מאנשים באופן אישי.
    לגבי why, אין לי בכלל ספק שהם מופיעים טוב. אבל אתה צודק, את נוטוויסט אתה ראית בסופו של דבר ואולי אני טועה, ויש סיכוי משמעותי שאגיע גם לנוטוויסט.

  38. מאת יעל:

    אני מתפעלת מהעובדה שמספסרים כרטיסי דשא לדפש מוד באלף שקל ומישהו אשכרה משלם על זה. משוגעים.

    (איך פספסתי את רדיוהד בסנטיאגו דה צ'ילה, איך)

  39. מאת דקסטר בוכניק:

    אייטם 36. מעניין. במשך זמן רב הייתי משוכנע שבשירה samson היא אומרת "… i love to fart.." (במעין מבטא אירי) עד שהבנתי שזה בעצם " i loved you first".

  40. מאת מישמיש:

    יש דנים בקהל! (אבל אני לא בלונדינית גבוהה, מצטערת)….
    איטם 31-מבטאים טרולס (כמו מומינטרול, רק עם ס' בסוף)
    אברמסן עם ב' דגושה.

  41. מאת תומר:

    אחלה עונג!
    גם אני מסכים איתך אלון. יה יה יה'ז זה הסיבה השפויה היחידה להיות שם.

  42. מאת דרור:

    גיא, אני לא יודע על מה להודות יותר – על האתר הצרפתי עם ההופעות במקומות מוזרים, על האוסף הנפלא הזה עם השיר המקסים של סופז'ן סטיבנס, על קותימן המגניב, או סתם כך על כמה שעות כיפיות במיוחד עם מוזיקה מצוינת. תודה :)

  43. מאת אייל:

    חזרתי עכשיו מההופעה של דפש מוד. הם היו מעולים. בית ספר לפופ רוק. גם אחרי השיא שלהם, הם מוכיחים שהם עדיין לא שכחו איך עושים מוסיקה טובה. בערך 50 אלף איש היו בקהל.
    נוגנו אם אני זוכר נכון 7 שירים מהאלבום החדש, כמה להיטים מהאייטיז (ולא, just can't get enough לא נוגן, נודניקים), כמה מהניינטיז, ורק שיר אחד מהאלבום הקודם.
    היה יה יז היו מעצבנים, לא קשורים בשיט, והזמרת מעצבנת. גם החומרים החדשים, הקצת יותר אלקטרוניים, נשמעו מתאמצים בטירוף.
    חבל ששוקי וייס לא הביא להקה כמו Passion Pit (תואמת MGMT), או אפילו רויקסופ.

    אלון יקר. דפש מוד קיימת מ-81 בערך, ייצרו עשרות להיטים – רק מכמות השירים שהיא לא ביצעה היה ניתן להרכיב 3 הופעות נפרדות (עלק 2 וחצי להיטים ואלבום אחד סביר) – והשפעות שלה נשמעות אצל כל הרכב פופ שמכבד את עצמו. אנא הוצא את המקל מהמקום בו הוא תקוע. תודה.

  44. מאת יוני שפם:

    האלטרנטיבה השפויה לדפש מוד – אכלתי פיצה אצל יאסים ברמת הגולן.

  45. מאת רועי:

    וואו!
    גיאחה שיחקת אותה (אפילו יותר מתמיד) !
    רק עכשיו סיימתי לקרוא את כל הפוסט ועם כמות ההורדות החדשות שהבאת מבנדקאמפ אפשר לבלות שבוע שלם
    וחוץ מזה, איזה כיף שאלבום הבכורה של ג'יסון ליטל הוא אלבום השבוע אחרי שחרשתי עליו כל שבוע שעבר!
    ניסיתי להבין מאיפה I'm lost מוכר לי. כנראה שזה שילוב גאוני בין sea song של רוברט וייט לבין exit music של רדיוהד. מישהו מסכים איתי? :-)

  46. מאת אלון:

    אייל גבר- יש לך בעיה בהבנת הנקרא. בסך הכל טענתי שלהקת פופ מסוגה לא ראויה להשוואה ללהקות רחבות-היקף כמו הביטלס והפינק פלויד. וטענתי גם שהם לא חידשו כלום מאז ימי תהילתם באייטיז (גם אז לא אהבתי אותם – אבל זה כבר טעם אישי). אז מה אם יש להם תשע מאות תקליטים. ובניגוד לטענה הנפוצה – הם לא המציאו ולא תרמו למוסיקה האלקטרונית ולפופ יותר מאשר סמנתה פוקס או מודרן טוקינג. קראפטווק וטנג'רין דרים למשל כן. אז לפחות בבלוגים מן הסוג הזה שהם מעין מקלט לאוהבי מוזיקה אמיתית, מקורית, שמגלה טריטוריות חדשות ובודקת גבולות הייתי מצפה לאיזון ולהמנעות מאורגיית האובר-חשיפה שהם קיבלו. אני וכל אלה שהסכימו איתי, לא נכנסים לכאן כדי לקרוא על פופ מסחרי. יש לנו מזה מספיק בכל הערוצים האחרים. אגב, יש להקות פופ שכן עשו ועושות את החקירה ובדיקת הגבולות והן כן מענינות – כמו רויקסופ ומגמט שציינת (האמירה היחידה עם טעם בתגובה שלך), וכן, גם הביטלס עצמם היו להקת פופ – אבל כזו שחוקרת, שמאתגרת.

  47. מאת אייל:

    אתה יודע אלון, גם אני חובב גדול של הביטלז וגם של הפינק פלויד, וגם של קראפטוורק וגם של טנג'רין דרים (הסתפקתי בלהיטים הנחמדים של סמנתה פוקס ומודרן טוקינג ולא התעניינתי יותר). איבדתי אותך כשאמרת "מוסיקה אמיתית". אין כאן ויכוח – דפש מוד אולי לא חקרו מימדים אחרים אבל הם להקת הפופ סינתיסייזרים (ובניגוד למי שיפרש את זה כזלזול – זה ממש לא) שהצליחה לשלב סאונדים אפלים, טקסטים מחאתיים ולהביא את השילוב הזה למיינסטרים, ולהצליח ברמות גבוהות. עוד לא החלטתי – וכנראה גם לא אחליט – מה המדד שלי ללהקה טובה, אבל אם דפש מוד החליטו להתרכז בתחום מסויים ולעשות אותו הכי טוב שהם רק יכולים (והם בהחלט עשו את זה בשיאם) – זה לא גורע מהם לדעתי.
    לגבי עונג שבת, אני יודע שזה כבר יותר מבלוג אזוטרי, אבל הוא עדיין לא תכנית כבקשתך, אתה לא משלם עליו (נכון?), ואני בטוח שלא תעזוב אותו בגלל אייטם על דפש מוד. אגב, גיאחה כתב כמה וכמה אייטמים על דפש בעכבר העיר.

  48. מאת דניאל:

    תודה על ההפניות לבנדקאמפ,
    באמת אתר אדיר. סוף סוף אתר שנותן אפשרות להוריד בפורמטים מניחים את הדעת.

  49. אני בכלל לא מצליח להבין למה מישהו מרשה לעצמו להתמרמר על פוסטים, לא מתאים לך? אל תקרא, אבל אתה תקרא.. כי זה הבלוג הכי בנזנונים מעולים שיש.

    2. כי זוגיות זה רק טבעי לנו, מה הקטע של ילדות סטייל אלנבי שנות ה80, זה קטע דפוק או שהמיתון מעיק..?

  50. גם אני התלהבתי לגמרי מפסטיבל אמא. נתקלתי בפרסום ממש במקרה כשהסתכלתי בתוכניה של לבונטין.

    אחח, איזה כיף שיש כאלו יוזמות משובחות.
    כתבתי פוסט שהצליח להלהיב אוסף נכבד מחברותיי (מכל הסיבות הנכונות) ואנחנו מתכוונות להגיע
    בלא-ממש-המונינו-אבל-עדיין
    http://www.queeritup.blogli.co.il/archives/3

    במקרה גם עלה עכשיו ראיון עם אמילי וולס כאן –
    http://www.afterellen.com/people/2009/5/emilywells.
    (איזו מהממת היא, נכון?)
    וחשבתי להגיע לפסטיבל עם שלט "אמילי, תעשי לי גרב", אבל נראה לי שיש גבול למידת הפדיחה שאני מוכנה להשית על עצמי.

  51. מאת יוני:

    המיתון בהחלט מעיק.

  52. מאת איילת:

    אין על dark was the night!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    שומעת בלופ כבר שבועיים רצוף…
    תופעה יחודית ומרגשת.

  53. מאת סטיבי:

    אני רק רוצה להעיר שעם כל הכבוד לריבס ומורטימר (ולדילן מוראן), חשוב יותר שהם מתעקשים להזכיר כל פוסט שני (לא כולל מיקסטייפים :)) את "QI" ו/או את סטיבן פריי.

  54. מאת אלמוג:

    כן, אני יודע – אני קורא את העונג מאוחר, אבל אני פשוט חייב להגיב.
    בקושי התחלתי לקרוא וכבר נכנסתי לפרויקט הצרפתי המדהים blogotheque והדבר הראשון שנגלה לעיני זה פטריק ווטסון. איזה כיף.
    בדיוק אתמול (!) קיבלתי את האלבום החדש (!!), וזה כיף כפול.

  55. מאת בועז כהן:

    טוב, טוב, בסדר! הנה, יש גם את 40 הסולניות הסקסיות ביותר ברוק. גם הפעם, אגב, התרעמות פה אחד מהמקום הראשון (שלא לומר: ew!). [אנגלית]

    ========================================

    פטי סמית היא סוג של גבר. מי חושב שהיא סקסית, מי?!

    טינה טרנר (מקום ראשון??!) נראית כמו דראג קווין ביום רע.

    בכלל, בחירות תמוהות ומוזרות למכביר.

    דבי הארי צריכה להיות במקום הראשון בצוותא עם הופ סנדובל מ"מאזי סטאר".
    הקדשה והקדושה. ככה. שני הצדדים של האישה.

    והמקום השני, אם לוחצים עלי מאוד, מגיע לכריסי היינד במשותף עם שינייד אוקונור.

    אבל, היי. זה רק אני.

כתיבת תגובה