1. במשך כמה שנים חשבתי שזו סתם הלהקה ההיא עם ״אבטיח בשקל״ מהמסיבות בקיבוץ השכן. זמר של להיט אחד. זעם נעורים סתמי ועמום כזה. אבל אז, מי זוכר איך, הגיע לידיי אלבום הבכורה המלא של Rage against the machine. הוא הגיע יחסית מאוחר, לקראת סוף שנות התשעים, כשהתחלתי באמת להקשיב. עד אז כבר גמעתי את הביסטי בויז, את נירוונה, את הפיקסיז, את טופאק, את פרודיג׳י. הייתי מוכן. והאלבום הזה טרף אותי. שמעתי אותו בלי הפסקה, הנוער הזועם והלומד. שנים בעטתי איתו בדברים, ועל הדרך הרחבתי את תודעת העולם שלי – קפיטליזם, מלחמה, התקוממות, פריבילגיות. לפני שנה קיבלתי מחבר את הפטיפון שלו (תודה, עמוס!!!), שבא עם תנאי: אתה לוקח את הפטיפון רק אם אתה לוקח את כל התקליטים, כולם, בלי לסנן. ברור שהסכמתי, ובערב חם אחד ישבתי עם חבר אחר ועברנו על כל הערימה – זכות ראשונים לי, כי בכל זאת. כמו בכל אוסף תקליטים שחלקו הגיע מהורים ודודים וחלקו נרכש באופן אישי, היו שם מלא דברים טובים ומלא דברים בינוניים וכמה דברים ממש גרועים, ופתאום הלב שלי התחיל לדפוק ממש חזק. לא לגמרי האמנתי שזה פשוט שוכב לו שם בערימה: רייג׳ הראשון. אלבום המופת. אחרי שחיברתי את הפטיפון ועשיתי את כל כיווני המחט והזרוע והניסיונות על תקליטים לא חשובים, הנחתי אותו על הצלחת, בעיקר כדי לשמוע את ההבדלים בסאונד בין הדיסק לתקליט, אבל לא ממש חרשתי אותו. השבוע פתאום גאה בי הצורך, הייתי לבד בבית, הנחתי את המחט על התקליט והגברתי עד שהקירות רעדו. לא באמת הופתעתי לגלות שאני יודע את רוב המילים בעל פה וזוכר כמעט את כל הסולואים והמהלכים של יחידת הבס־תופים העילאית. מה שכן הופתעתי לגלות הוא ששיר שאף פעם לא היה אחד משלושת הפייבוריטים שלי זינק במחי סיבוב אחד לפוזיציית השיר האהוב עליי של רייג׳. "Know your enemy", שפותח את צד ב׳ (ולכן ההקדמה הזו שלו) הוא בעצם שיר רייג׳ המושלם פלוס. קודם כל, יש בו לפחות שלושה ריפים שאצל להקה פחות גדולה כל אחד מהם היה מפרנס שיר שלם בפני עצמו. יש את הגיטרה המגמגמת של הפתיחה, בפני עצמה ריף פנטסטי. ב-0:36 נכנס ריף נו־מטאל כביר במיוחד, שיכול לבדו להוביל שיר זעם שלם. אבל גם הוא רק הטעייה, ורק אחרי דקה שלמה מגיע הריף הבוער שמעיף את השיר הזה קדימה. הטקסט של זאק דה לה רושה חריף ומזוקק: אתה מוקף אויבים, בוא אני אעזור לך להכיר אותם. אחרי שתי דקות כבר שמענו בית ופזמון, ואצל להקה אחרת זה היה חוזר שוב ושוב. לא כאן. כאן מחכים לנו עוד הופעת אורח כבירה של מיינרד ג׳יימס קינן מ-Tool (טרם אלבום הבכורה שלהם בכלל) כולל זעקת מרד, סולו עקמומי ושבור מאת האול-טיים-פייבוריט טום מורלו, וסיום בלתי נשכח שמשאיר את דה לה רושה עומד על קצה הצוק וזועק אל ההמון את העוקץ הסופי. אי אפשר להישאר אדיש נוכח השיר הזה, אי אפשר שלא להתמכר לריפים האלה, אי אפשר שלא להיסחף, אי אפשר שלא להאמין, אפילו לרגע. כל רייג׳ דחוס לשיר אחד. [מפ3]



2. מסיבת עונג שבת #1: שורת הביו שלי בטוויטר היא ״עונג שבת. מוזיקה. גלידה. כיף״. מאז פתחו סניף בתל אביב, בוזה היא הגלידה האהובה עליי בעולם, וזו שאני דואג לפקוד לפחות פעם בשבוע. החיוך שלי בתמונה כאן אומר הכל: זה המקום שבו אני הכי שמח! השבוע, כל הדברים האלה הולכים להיפגש וחלום קטן שלי עומד להתגשם: בוזה + עונג שבת = מסיבוזה! מה זה אומר??? זה אומר ביום שישי הזה, 19.8, אתם מוזמנים לפיקניק חינמי סביב השילוש המושלם: מוזיקה, גלידה, כיף. שישי, החל מ-14:00, ברחבה שמאחורי הגלידריה המושלמת בוזה, ברח׳ החשמונאים 90, תל אביב (זו הרחבה הגדולה שבין החשמונאים לארבעה). אני אתקלט מוזיקה כייפית לשישי בצהריים, בוזה יחלקו בחינם טעם גלידה שבחרנו במיוחד (חולה על מתוק+מלוח) וכוסיות של עראק כיד המלך, תהיה מכירת בגדים יד שנייה לפשניסטות ועוד כיופים, ואתכם. קאם אנד האנג. שישי הקרוב, 14:00 ואילך, חינם! [חינם. איווענט]
3. מסיבת עונג שבת #2: ביום חמישי הבא, 25 באוגוסט, מסיבת הניינטיז של עונג שבת חוזרת במהדורת קיץ! זה יקרה באוזןבר, החל מ־22:00 אתקלט את הבסט של הבסט של הניינטיז מכל הסוגים – פופ, היפ הופ, גראנג׳, טכנו, ועוד כמה יציאות חריגים שאני לא בטוח שיש להם שם. לחוויית ניינטיז שלמה, אני ממליץ להתחיל ערב קודם במופע המחווה לספייס גירלז בלבונטין 7 ואז לבוא לרקוד למחרת באוזןבר. בואו! [כניסה: 40 ש״ח. איווענט]
4. הצטברו אצלי כל מיני ביטים שאני אוהב, אז העליתי סט תיקלוט חדש שלי לחשבון שלי במיקסקלאוד – 50 דקות של גרוב ממוקסס מלונדון דרך רעננה ועד אפריקה וברזיל. נענעו משהו! [סטרים]
5. קצת לפני שהם באים לפרק את הבארבי, Thee Oh Sees משחררים אלבום חדש, ואפשר להזרים אותו במלואו ממש כאן. [סטרים]
6. מצד שני, אוף, The Maccabees התפרקו. [אנגלית]
7. אנדרסון פאק אהוב לבי חוזר עם קליפ חדש ומפואר ללא פחות משלושה שירים בבת אחת. [טיוב]
8. ג׳ק וייט עומד לשחרר אלבום חדש של גרסאות אקוסטיות, ולקראתו הוא חולק את "City lights", שיר של The White Stripes שלא שוחרר מעולם. [טיוב]



9. אוהבינג את הקליפ החדש של Totemo ל-"Kick". סטנדרטים חדשים. [טיוב]
10. אוהבינג עוד קליפ ריקודי יפה שיצא השבוע, "Hear it rise", של המוזיקאי הישראלי Moses (גיא מוזס) יחד עם מאיה יוהנה. [טיוב]
11. This beautiful creature must die הוא משחק מחשב אונליין של PETA ולהקת הסמית׳ס. במשחק הפשטני אתם צריכים להציל חיות משחיטה בעזרת לחיצה על העכבר. לא מורכב מאוד. [אנגלית]
12. הניו יורק טיימס שוברים שיאים חדשים עם סדרת הכתבות־אינפוגרפיקה־אנימציה־וידאו שלהם על ספורטאים באולימפיאדה. התחילו כאן. [אנגלית]


נהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!


13. מיס לוריין היל, בהופעה חיה מפוארת, שעה של וידאו מהמודי ת׳יאטר באוסטין, טקסס. [וידאו]
14. חנות אדירה מוכרת חולצות ותיקי בד עם הדפסים שנעשים בעזרת מכסי ביוב של ערים אירופאיות. [אנגלית]



15. אח, כמה חיכיתי לזה. אחת התשוקות הרציניות שלי בשנים האחרונות, כפי שאולי שמתם לב, היא מגזינים. גם עשייתם ועריכתם, אבל יותר מכל – קריאתם. למה דווקא מגזינים? כי כתיבה מגזינית טובה מציעה משהו שאין במקום אחר: מצד אחד, הכתבות הכי טובות מספרות סיפור מרתק, עם עלילה עסיסית ודמויות עגולות ומעניינות כמו ספרי הפרוזה הכי טובים; מצד שני, לא מדובר בבדיון, אלא במקרים אמיתיים, אנשים אמיתיים, במציאות שאנחנו חיים בה. הכתבות הכי טובות הן אלה שלוקחות סיפורים משולי החדשות או נושאים שלכאורה אין מאחוריהם סיפור, ומצליחות לרתק אותך כקורא לסיפור שלא ידעת שקיים שם. בעיתונות האמריקאית יש מסורת רבת שנים של כתיבה מגזינית כזו, בכל התחומים – פוליטיקה, פשע, אוכל, ספורט, מוזיקה… – ובשנים האחרונות יש תחייה למה שמכונה לונגפורם – כתבות ארוכות שתענוג לשקוע בהם ליותר מעשר דקות קריאה. מדי שנה בוחר קונור פרידסדורף 100 כתבות מגזין פנטסטיות במיוחד מכל קצווי העיתונות באנגלית, על כל נושא תחת השמש. הקריטריון היחיד: כתיבה מעולה. השבוע הוא פרסם את הבחירות השנתיות שלו ומדובר בתיבת אוצר שעולה על גדותיה ביהלומים (הוא תמיד מפרסם מאוד באיחור את סיכום השנה הקודמת). קריאה נעימה. [אנגלית]
16. דוגמה עכשווית לכתבת מגזין על נושא לא צפוי שלימדה אותי המון: הניו יורקר מקדיש אלף מילה לתאנים, מה הן בעצם (רמז: לא פרי, לא ירק), איך הן מופרות ומה מיוחד בהן בעצם מבחינה בוטנית. שיחוק. [אנגלית]
17. מפיק ההיפ הופ המעולה Gaslamp killer התאושש מתאונת הדרכים שעבר ב־2013 ויוציא בחודש הבא אלבום חדש! חדשות נהדרות. הסינגל הראשון מתוכו, "Residual tingles", כבר בחוץ, ואם אינני טועה, מסמפל את הפתיחה המפורסמת של "When the levee breaks" של לד זפלין. [סטרים]
18. איך באמת נראית ציפור במעופה? הצלם Xavi Bou חיפש ומצא דרך לצלם ציפורים עפות ולהעביר בתמונה אחת את התנועה שלהן בזמן ובמרחב. [עברית]



19. חסר תרבות חוזר לאלבום המופת של מתי כספי, האלבום השני המכונה ״הפעמון״, לרגל 40 שנה לצאתו. הנה גם משהו ישן יותר על העטיפה שלו. [עברית]
20. קייט בלנשט מבלנשטת את כל הקליפ החדש ל-"The spoils" של Massive attack עם הופ סנדובל. [טיוב]
21. ״לאקדמיה באופן כללי, ולמדעים בפרט, יש היסטוריה ארוכה ומבישה של עוינות כלפי נשים״, אלכסון מתרגמים כתבה על סקסיזם במדע, ולמה הנזק לא נגמר באישה המוטרדת. [עברית]
22. חדשות ממש טובות: "Dust", שיר חדש לגמרי של Tiny Fingers!!! [סטרים]
23. אם הצטרפתם לאינדי הישראלי רק בשנים האחרונות, הנה השלמת פערים זריזה: מיקסטייפ של אינדי ישראלי 2000-2009, מאת דובי שרגא. [סטרים]
24. [תודה לסתיו] ב־29 ביולי מתה מריאן איהלן, שהייתה בשנות השישים בת זוגו של לאונרד כהן והייתה השראה לרבים משיריו, ביניהם, מן הסתם, "So long, Marianne". כמה ימים לפני מותה, כתב לה כהן מכתב פרידה יפה במיוחד. כהן גם מתכנן אלבום חדש בסתיו. שמישהו יעדכן את החבצלת שלו. [אנגלית]
25. בשנה האחרונה יצא לי לדבר לא מעט עם חברות על היריון, הפלות, והיריון מחוץ לרחם. חשבתי שזו תופעה חדשה, אבל הסתבר לי שחלק גדול מהריונות בכל העולם, בכל שנה, נגמר בהפלה טבעית או רפואית (״אחד מכל חמישה הריונות מסתיים בהפלה״, טוען המאמר), ומה שחדש הוא שנשים צעירות בגילי מתחילות לדבר על זה בקול רם כדי לא להרגיש לבד, לא להרגיש לא בסדר, לא להרגיש אשמה. אלכסון מתרגמים כתבה על הנושא הזה בדיוק. [עברית]
26. אהוביי Lambchop לא הוציאו כלום כבר 4 שנים, ויום חזרתם לשטח הוא יום חג בשבילי. קורט וגנר הוא מכותבי השירים הדגולים ביותר שפועלים היום, וכל שיר חדש ממנו הוא סיבה טובה לעזוב הכל ולהקשיב. בנובמבר יצא האלבום החדש שלהם, FLOTUS (ראשי תיבות מקובלים לתואר ״הגברת הראשונה של ארצות הברית״), אלבום שהם מתארים כמחווה לאמנים כמו קנדריק לאמאר, קנייה ווסט, פרנק אושן ושאבאז פאלאסז, ״מטושטשים דרך רמקולים של מכולת וטלפונים ניידים זעירים״. השיר שסוגר את האלבום, "The hustle", כבר זמין להאזנה. האורך המלא שלו הוא 18 דקות, אז קחו נשימה. באיזור 5:00 משהו יקרה לנשימה שלכם. [טיוב]
27. אומרים שהמצלמה מוסיפה 5 ק״ג. גיף זריז ומחכים מסביר למה. [גיף]



28. אוהב את ״מעלה מעלה״, שיר חדש של ליאורה יצחק הנהדרת שצריך להיות להיט הקיץ הרשמי של 2016. [טיוב]
29. בן שלו כותב על דולב רם ופן חזות, צמד כותבי השירים שהשתלט לאחרונה על הפופ הישראלי. עצם העובדה שעדיין עובדים צמדים כאלה מאחורי הקלעים משמחת אותי, ושלו פורש את תיק העבודות שלהם וגם את שיטות העבודה שלהם. [עברית]
30. [תודה לאדם] המסע של סיגור רוס בכביש המקיף את איסלנד זמין עכשיו בגרסת 360° ובאיכות 4K. בהצלחה עם הבאפרינג. [טיוב]
31. אוזו בזוקה מפנקים עם קליפ חדש ל-"Black witch" המעולה. [טיוב]
32. דב אלפון כותב נהדר על פריז המתרוקנת באוגוסט. [עברית]



33. ככל שנטאשה קאהן, Bat for Lashes בשבילנו, מתעטפת פחות, ככה אני נשבר ממנה יותר. לא ממש מצאתי את עצמי איתה עד The haunted man, האלבום הקודם שלה, עליו כתבתי בשיר הסיום כאן, אז הייתה לי התחושה שהיא מגישה את עצמה, לפרקים, בלי קישוטים, והיופי שלה קורן החוצה הכי חזק כשהוא לא מאופר, כשהוא יופי מנוקד פגמים. יופי שיש יותר אמת מאופנה. The Bride, האלבום החדש שלה, מביט בך לרגעים במבט החודר והלא מאופר הזה שלה, זה שנוקב בך נקבים. "Honeymooning alone" הוא כרגע הפייבוריט שלי, שיר עם סאונד של טרנטינו אבל לב של אלמודובר. שמלה של לאנה דל ריי אבל צעיף של פיונה אפל. זה שיר שהיה יכול להיות כמעט דחקה, עם הסט המוכן הזה של כלה נטושה שנוסעת לבד לירח דבש, מעין סצינה רדי-מייד שקל להגיש באירוניה או ברעל. אבל כשקאהן שרה בסוף השיר "my love, my love" בקול הגבוה שלה, ברור שהריחוק האירוני לא שם. זה הלב שלה שמוגש לנו בכף ידה. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!