24 במרץ 2017

עונג שבת: העונג שבהחמצה

    grandaddy

  1. openlineהיי. שלום! חזרתי. התגעגעתם? אני התגעגעתי. נסעתי לשבועיים לאוסטין, טקסס, לכבוד הפסטיבל מעיף האוזניים SXSW. השנה הגיעו אליו רק 1,700 להקות להופיע במשך שישה ימים מצהריים עד לילה בעשרות ומאות אירועים חינמיים ברחבי העיר. כל הזמן. אללה איסתור. קל זה לא היה – זו עבודה קשה ומתישה אבל מישהו צריך לעשות אותה! אז, אה, על לא דבר. אם מעניין אתכם לשמוע יותר על המסע שלי בארץ הפלאות שהיא SXSW (אומרים את זה פשוט South by south west, אל תנסו להגיד אס איקס אס דאבליו כי זה יעשה לכם שברים בשיניים), אז בשלישי הקרוב אקדיש את רוב התכנית שלי בקצה כדי להשמיע אמנים ששמעתי – פעמים רבות לראשונה – בפסטיבל והעיפו לי את הראש ואני מת מת מת שתכירו אותם גם. חלקם אמנים שהשמעתי הרבה בחודשים האחרונים ורדפתי אחריהם בפסטיבל ודאגתי לא להחמיץ (ובכל זאת החמצתי רבים, את מגי רוג׳רס, את SOHN, את Open Mike Eagle, את Vagabon, את Spoon…), אבל רובם אמנים שנתקלתי בהם בטעות, במקרה – בזמן שחיכיתי שתתחיל הופעה של מישהו אחר בהמשך הערב, או סתם כי הלכתי עם חברים ברחוב, שמענו כלי נשיפה או גיטרות מאחורי איזה בניין והלכנו לראות מה הולך שם. לפעמים מצאנו אתונות, לפעמים מלוכה. משעמם זה לא היה. חלק מההרפתקאות שלי תועדו ביומן המסע היומי שלי באינסטגרם. חלק ייכנס לתכנית בקצה בשלישי הקרוב. חלק יישמר בלב או יאבד לעד. כמו כל מסע. ואת העונג של היום אני רוצה להתחיל בשיר שהיה חוט מקשר בין שם לכאן, שיר ששמעתי בהופעה בבר פצפון באוסטין יחד עם עוד 150 איש (ר׳ אייטם 39 פה בהמשך), וכמה ימים אחר כך בהופעה בבארבי שהרחיבה לי את הלב עוד ועוד בכל שיר, עד שהוא חיבק את כל הבארבי. אני מדבר על הלחן הילדותי והפשוט שחוזר ומתעצם לאורך "A.M. 180" של Grandaddy, מהאלבום הראשון שלהם מ־1997, לחן שנדד עשרים שנה לאורך יבשות וימים, ונחת השבוע בתל אביב לשני ערבים סולד אאוט. גראנדדי הופיעו גם בפסטיבל באוסטין, ולא הלכתי לראות אותם. חשבתי לעצמי, למה לבזבז עליהם זמן שבו אני יכול לראות להקות אחרות? גם ככה אראה אותם בתל אביב כשאחזור. אבל יצא לי לדבר עליהם עם מכרים אמריקאיים שבאו לפסטיבל, כולם חולי מוזיקה רציניים, כאלה שיודעים להמליץ לך על להקות שבחיים לא שמעת עליהם ועוד לא הוציאו אלבום. ועד האחרון שבהם, קיבלתי בדיוק את אותה התגובה כשאמרתי משהו על גראנדדי: ״מי זה גראנדדי?״. היה גם אחד ששאל, ״זה די-ג׳יי?״. ואני חושב שזה לא שהם בורים שם, כמו שאנחנו אנומליה כאן בכל הנוגע ללהקה הזאת. אני חושב שהלהקה הזו הכתה בחופי המעגלים התרבותיים שלנו בשנת 2000 בדיוק כשהקצה גאתה כתכנית רדיו, כשהשרת העיוור ופורומי המוזיקה נתנו פורקן וקהילה לסקרני מוזיקה רעבים שקודם היו איים ופתאום הפכו ליבשת. והעובדה שיותר מאלפיים איש שילמו על כרטיס ופוצצו את הבארבי שני ערבים רצופים, וכפי הנראה היו גם ממלאים ערב שלישי, היא פלאית ומשמחת וחייבת הרבה מאוד לקוואמי, שדחף את הלהקה הזו מתוך אהבה והתרגשות בתכנית שלו שהייתה אז מגדלור בודד והיום היא תחנה שלמה, אחת מתוך כמה מקורות אור בוהקים למי שרעב למוזיקה מעניינת ומחפש אותה. ולכן אני לא עצוב לחזור מגן העדן שהוא SXSW. כי המקום שאליו אני חוזר והקהילה שאליה אני חוזר – אלה אתם – היא סקרנית, רעבה, מלאת תשוקה, פתוחת אוזניים, נלהבת ויודעת להכיר תודה ולהראות אהבה לאמנים שגדלו יחד איתה. וזה לא שגראנדדי אלמונים. אבל במידה רבה הם שלנו, ואנחנו שלהם. וביחד, כמו שאומר השיר שלהם, ביחד אנחנו יכולים לעשות כל דבר. Whatever together. לה לה, לה לה לה לה, לה לה לה לה. [מפ3]
  2. Tyler-the-Creator-ppcorn

  3. headlinesלא הספקתי להגיד ״וואלה, Tyler, the creator מגיע להופיע בארץ?״ וכבר נגמרו כל הכרטיסים להופעה שלו בבארבי ב־28 ביוני. לא הספקתי להגיד ״היי, שמעתם שהוסיפו עוד הופעה ב־27 ביוני?״ וגם הכרטיסים שלה נגמרו. המסקנות המתבקשות הן כדלהלן: א. אני מדבר די לאט. ב. מפיקים, תתעוררו – יש קהל אדיר להיפ הופ בארץ, גם היפ הופ לא מהמצעדים, תפסיקו לפחד כבר ותתחילו להשקיע בזה. ההופעה של נוניים, ראפרית שולית לכל הדעות (מעולה ככל שתהיה), פוצצה את הבארבי, תסיקו מסקנות. ג. למשל: לא להביא את טיילר לבארבי. מי מביא את טיילר לבארבי??? [עברית. למי יש כיוון לכרטיס?]
  4. הנה הבנה טיפה טובה יותר, אם כי זו לא חוכמה כי מדובר בצמד שחתך מהיפ הופ לראשי המצעדים די מהר: מאקלמור וריאן לואיס הולכים לפרק את לייב פארק ראשון לציון ב־18 ביולי, יום לפני שרדיוהד יציתו את פארק הירקון, יא אללה איזה קיץ הולך להיות פה. עוד סימנים להבנה טובה של המפיק את הקהל שלו: תחמם הכוכבת העולה LP ודי-ג׳יית הפופ המצוינת דלית רצ׳שטר, וההרכב הישראלי שמקשיב טוב־טוב למה שקורה במצעדים בחו״ל, קוקי לבנה. ומשום מה גם נתן גושן מחמם, וואלק אי אפשר שיהיה מושלם. כרטיסים ב־250-350 ש״ח. [עברית]
  5. שמעתי דיבורים על כך ששוקי וייס, שאחראי להופעות הקודמות של רדיוהד בישראל, כל כך רותח מהעובדה שלא הוא מביא אותם בקיץ הזה (אלא נרנג׳ה) שהוא עושה כל מה שביכולתו כדי לחבל בהופעה של רדיוהד. למשל, להודיע על הפיקסיז וניק קייב באותו יום שבו יוצאת ההודעה על רדיוהד, או לקבוע רצף הופעות חו״ל יום אחרי יום בבארבי חודש לפני ההופעה של רדיוהד, בתקווה שרוכשי הכרטיסים יעדיפו להוציא את דמי הופעות הקיץ שלהם על הרצף ולא על ההופעה הגדולה בפארק. האם זו עובדה או שמועה? שמועה בלבד. האם זה יעבוד לו? אני מנחש שלא – מי שחיכה לרדיוהד 17 שנה ילך לרדיוהד בין אם יומיים לפניהם יופיעו בבארבי גוגול בורדלו או לא. אבל בהצלחה שיהיה, ובכל מקרה גם אם זה מעיק על הארנק וההחלטות של אוהבי המוזיקה בארץ, זה לכל הפחות צעד (מוטעה?) בדרך להפיכתנו למקום יחסית נורמלי מבחינה תרבותית, כלומר מקום שבו לפעמים צריך לבחור לאיזה מארבע ההופעות המעולות שמגיעות אלינו השבוע הולכים ולאיזה לא. בכל מקרה, אם כן, Gogol Bordello חוזרים בפעם המיליארד לבארבי ב־16 וב־18 ביוני ו־Dinosaur Jr., שגם להם יש כבר מנוי רב קו, מגיעים לבארבי ב-17 ביוני, ולפניהם באותו הרצף להקת הבית של וייס, משינה, אבל זה כבר לא ממש מרגש.
  6. פסטיבל יערות מנשה פירסם את הליינאפ למהדורה הקרובה שלו, שתתקיים ביערות מנשה ב־18-20 במאי. ההדליינרים הם אביתר בנאי, אורפנד לנד, גארדן סיטי מובמנט, אוזו בזוקה ואחרים, והליינאפ המלא עשיר ורצוף שמות קטנים ומעולים. כרטיסים לכל הסופ״ש ב־300 ש״ח[עברית]
  7. ועדכון בנוגע לפסטיבל Kalamazoo – הוא ייערך ב־15 באפריל במועדון האומן 17 בתל אביב בין השעות 13:00-23:00, ולא בלייב פארק ראשון כפי שתוכנן. רוב הליינאפ שפורסם עדיין מגיע (Princess Nokia, Mndsgn, Ethereal, Vox low, Lord Narf, Kutmah, Valentin stip ואמנים מקומיים). האמת? נשמע לי הרבה יותר כיף. [עברית]
  8. היה שלום, צ׳אק ברי. [עברית]
  9. נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


    icecreamהביעו את הערכתכם לעונג:
    הפוסט הזה (כמו כל פוסט שבועי בעונג) דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, עריכה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן.

    ↫ להמשך קריאה…

24 בפברואר 2017

עונג שבת: דרום דרום מערב

    DP-PCJasonFrankRothenberg-PressPhoto2-300dpi

  1. openlineעברו די הרבה שנים מאז הפרידה האחרונה שלי. כמו כל הפרידות, היא הייתה חרא מוחלט. פרידות זה זוועה, גם הפרידות היפות והרכות ביותר, גם הפרידות שבדיעבד ואפילו בזמן אמת הן טובות ומועילות לבני הזוג, הן בזמן אמת חרא. הזמן הארוך שחלף מאז הפעם האחרונה שבה מצאתי את עצמי במרכזה של מערבולת הסבל הרגשי המכונה פרידה לא הקהה את ההכרה בכמה שזה סיוט. אני עדיין זוכר איך נראים הימים והשבועות אחרי פרידה מחורבנת. ואני זוכר בדיוק למה מתכוון דיוויד לונגסטרת׳ מ-Dirty Projectors כשהוא שר ״בוקר, אין פה אף אחד חוץ ממני, אני לבד ואור אוקטובר הקר מכה כמו חור שחור (…) זה לא מספיק, מה שזה לא יהיה שחלמתי עליו, חלומות הם טיפשיים וחסרי פשר כמו הימים שמשתברים בהם, מטושטשים וקהים, ריקים ועצובים. אני רוצה לישון בלי חלומות, אני רוצה להיות מת״. ובכל זאת, למרות החור השחור שבלב השיר הזה, למרות עצב הפוסט־פרידה שמושך את השיר הזה למטה, ״Little bubble״ משאיר אותי מרחף גבוה יותר משהייתי לפני שהוא התחיל. המוזיקה שלו שבורה, מרוסקת כמו החלומות שלונגסטרת׳ שר עליהם (בתחילת השיר הוא שואל את פרודתו: ״איך ישנת? על מה חלמת? האם את עדיין זוכרת?״, והחלומות הבודדים שלו רק כואבים יותר בהמשך השיר), אבל הלחנים שלו מתפוררים אבל אז נאספים, מתרסקים אבל אז מתרוממים. אפילו אותה שורה איומה, ״אני רוצה לישון בלי חלומות, אני רוצה להיות מת״ מסתיימת בהרמת ראש קלה, התחלה של נסיקה. במילים של השיר יש התרסקות, אבל במוזיקה יש את תחילת ההשלמה, זו שנרמזת גם בפזמון: ״הייתה לנו בועה קטנה משלנו, לזמן מה״. זו קינה, אבל זה גם שיר הלל ושבח קטן לאותו גן עדן שאבד, מעין שיר תודה צנוע לעצם קיומו של אותו גן. [מפ3]
  2. headlines

  3. הסמי־פסיכדלאי מורגן דלט יגיע להופעה יחידה בתיאטרון תמונע בתל אביב ב-24 במאי. כרטיסים: 130 ש״ח. [עברית]
  4. עוד פסיכדליה? בבקשה. ההרכב הצ׳יליאני Föllakzoid יגיע לשתי הופעות בישראל, 22 במאי בוונדרבר בחיפה, 23 במאי בלבונטין 7 בתל אביב. כרטיסים מ-99 ש״ח ומעלה. [עברית]
  5. העונג יוצא לחופשה של כמה שבועות, לרגל קפיצה לפסטיבל SXSW בחודש הבא ושאר מטלות שתקועות בדרך. ניפגש בסוף מרץ!
  6. רוצים לרקוד ניינטיז? ברור, זה הכי כיף שיש. בואו בחמישי הזה למסיבת ניינטיז שאתקלט באוזןבר! שכולה התפרקות וגילטי פלז׳ר בלי הגילטי, כי אני לא מאמין יותר בלהיות נבוך ממה שאתה אוהב. [איוונט]
  7. ↫ להמשך קריאה…

18 בפברואר 2017

עונג שבת: אביבים ושמשות

אנשים שצריכים לבדוק מייל: אנומליסה ואלון אבירם זכו בכרטיסים להופעה של מיצקי מחר – איזה כיף להם!!!

    talya eliav 2017

  1. openlineמסתבר, גיליתי לאחרונה, שיש לי חולשה ללחנים צרפתיים. יש בהם מתיקות מלנכולית שייחודית להם, ואפשר לזהות ממרחקים. הצרפתיות הזו הייתה פעם אופנתית מאוד במוזיקה ישראלית, ובמשך כמה עשורים היא נעדרת ממנה כמעט לגמרי, על אחת כמה וכמה ממה שאנחנו נוהגים לכנות ״אינדי ישראלי״, שברגעים המעטים שבהם הוא לא מסתמך על יסודות אמריקאיים־אנגליים־אוסטרליים, הוא מפנה מבטו (בצדק מסוים) לאפריקה הקרובה והרחוקה, הרבה יותר מאשר לדרום ומרכז אמריקה, לאסיה או לאירופה שלא דוברת אנגלית. ואני, מרגע שגיליתי כמה חזק ומהר נכנסים לי ללב שירים עבריים עם לחנים צרפתיים – ממפעלות יוסי בנאי דרך ״בוטנים״ של ישראל גוריון והלאה משם – מחפש אותם. ולא, זה לא עובד לי בצרפתית. הלחנים מדברים בשפה שאני מבין. צרפתית איני מבין (טוב, מבין ממש טיפה). עברית היא חץ ישר ללב. הסיבה היחידה שהאלבום החדש של טליה אליאב – שבו היא שרה תרגומים עבריים לשירי הזמרת הצרפתית ברברה, שהשנה ימלאו 20 שנה למותה – מופיע כאן כשיר פתיחה ולא בפינה ההולכת־ונדירה של ״אלבום השבוע״ היא רק כי האלבום הזה יצא לפני כמה ימים ספורים ועוד לא שמעתי אותו מספיק לעומק כדי שאוכל לכתוב עליו כאן שלוש פסקאות להוטות ונחרצות. במקום זה, אני שומע אותו שברים שברים, לסירוגין במהלך כל השבוע הזה, ורסיסים ממנו ננעצים לי בלב ומרשרשים כשאני הולך איפשהו בלי אוזניות ומזמזם חצאי שורות, קרעי לחנים. אני אוהב את טליה אליאב מאוד, אני אוהב כל אלבום שהיא הוציאה, אני אוהב את המוזיקה שלה לפני שהיו לה אלבומים, היא הייתה ונשארה בעיניי פלא, וכשהפצרתי השבוע בעוקבי הטוויטר שלי להאזין לאלבום החדש של אליאב, שהוא האלבום הראשון שלה שמורכב משירים שאינם שלה (כולם שירים מתורגמים מצרפתית של הזמרת המנוחה ברברה), הסברתי זו כך, בצמצום המילים ההכרחי לטוויטר: ״לחנים צרפתיים, עברית חדה, שירי ענק, וזמרת מספיק גדולה כדי להכיל אותם״. אליאב היא זמרת ענקית בעיניי, והבחירה שלה למקד את הקול שלה למשך אלבום שלם ביוצרת אחרת, לשיר בשני גרונות, היא מרתקת. השיר השני באלבום, ״ילדותי״, הוא יצירת מופת. כדאי לקרוא את המילים שלו תוך כדי האזנה (באותו לינק), ולשים לב מה קורה בו. זה שיר על אישה שחוזרת לעיר ילדותה וחושבת שוב על ילדותה, כנראה אחרי זמן רב. יש בו רק פסנתר ושירה, קונטרבס ואקורדיון מלווים, אז קל יותר לעקוב אם מתרכזים: מה עושה השירה, בכל חלק. שימו לב איך בארבע השורות הראשונות הכל ישר מאוד, סדור מאוד, כמו מישהו שמשתדל להקפיד על הבעה נייטרלית, לא לבגוד ברגשותיו. ואז, ״ושוב מצאתי כמו פעם״, אליאב שרה ומשהו בקול מתחיל לרטוט, הפסנתר עדיין ישר ושקול. אבל משהו מתחיל להיסדק. פתאום הקול נישא מעלה, נסחף באיזו רוח של זיכרון, ונוחת שוב בסוף הבית. בפתח הבית השני, האישה בשיר נשענת על עץ, להתייצב מרוח הזיכרונות שהכתה בה פתאום. אבל הנה היא חוזרת, וטליה אליאב, זמרת ענקית, נוגעת בכל הברה בצורה אחרת, מסדרת אותן בשורה, פותחת וסוגרת את הלב, מצליחה להיות בהירה מאוד אבל לא מרוחקת. היא שרה את השיר הזה ללא איפור. זה נפלא, ומעלה דמעות בעיניי. תשמעו את האלבום הזה, הוא נפלא והלב שלכם יתרחב ויתכווץ ויתרחב לאורכו, שזה מה שלב אמור לעשות כדי להחזיק אתכם בחיים. [בנדקמאפ. והנה אליאב מדברת על האלבום ומשמיעה אצל טל השילוני]
  2. bookswap-party+logo

  3. היי, חברים שלי – אוהבים ספרים? בואו לקחת ספרים בחינם. אני עורך מסיבת החלפת ספרים בחינם בשישי הקרוב, 24.2, באברהם הוסטל בתל אביב. אתם יכולים לקחת כמה שבא לכם, ולהביא מה שבא לכם, ואתם יכולים גם להיות חזירים ורק לקחת (הפעם מותר להיות חזירים), או להיות העץ הנדיב ורק להביא, או מה שבא לכם. כניסה חופשית, ספרים חופשי, מוזיקה עליי אז אל תדאגו, צריך רק לבוא. ותיזהרו מרצי מרתון כי זה באותו בוקר. [חינם]
  4. ו… מסיבת הניינטיז שלי חוזרת ב-2 במרץ, אז זה הזמן לעשות ״גואינג!״ כדי שלא תשכחו בערב המכריע ואז תבכו לי אוי אוי אוי איך לא הגעתי. חבל, יותר כיף לרקוד מאשר לקטר. [פייסבוק]
  5. ביום שלישי שידרתי תכנית קצת מיוחדת בקצה, כלומר אלה עדיין היו שעתיים של מוזיקה חדשה ומעולה, אבל חלק ממנה הוקדש להשמעת שני קאברים שהוקלטו במיוחד לתכנית! חגגנו יומולדת 20 לאלבום הפאר Baduizm של אריקה באדו, ובתכנית תוכלו לשמוע את הביצוע הכביר של האופרייטעס הבאר שבעיים ל-"Rimshot", ואת הביצוע הגרובי מגנובי של Erez יחד עם המפיק WhiteO ל-"Certainly". וחוצמזה, כאמור, מלא שירים טובים, קצת לכלוך על הגראמיז, וד״ש לבלר. לשם שינוי אשדר גם בשלישי הקרוב (תכנית לילה מיוחדת שתשודר באמצע היום, שלישי בשלוש אחה״צ), וגם בשלישי הבא (תכנית רגילה, אחרונה לפני שאני נוסע ל-SXSW וחוזר מסובב). [סטרים]
  6. בניגוד לשבוע שעבר, השבוע לא היו הכרזות דרמטיות על הופעות חו״ל חדשות שמגיעות לכאן בקרוב, אז בדיוק התפנה לעיתונאים זמן כדי לכתוב כתבות היקפיות לטרפת של השבוע הקודם, כמו זו: מלחמות, כסף והשמצות: הצד האפל של ההופעות מחו"ל, כתבה של שגיא בן נון בוואלה שמכילה קצת מידע מעניין למי שלא מכיר את השוק הזעיר של פרומוטרים בארץ, והרבה ציטוטים ומפייסבוק, וגם ציטוט פרייסלס של עורך הדין של שוקי וייס שבניסיון להסביר למה ״הגיע לשוקי״ לעשות פה את ההופעה של רדיוהד (להקה שלפי השמועות וייס מחזר אחריה כמעט עשרים שנה ולא מצליח לסגור אותה) נדרש לאנלוגיה לעולם התחתון, שנאמר, בתור עורך דין לא הייתי משווה את הלקוח שלי לבארון פשע. אה, והערה: ברצינות, נשבר לי הזין מציטוטים של ״בכיר בתעשייה״. זה לא השב״כ. או שתביאו דברים בשם אומרם, או שלא תצטטו אנשים שקל להם להתחבא ואז להשמיץ או לשקר מאחורי מסך האנונימיות. וכבר נתקלתי בכתבות שציטטו ״גורם בכיר״ שלא היה ולא נברא. זו לא עיתונות רצינית, וכבר שמעתי תגובות בעל פה מכמה קוראים של הכתבה הספציפית הזו שאומרים שיש בה מידע לא נכון. [עברית]
  7. 1482364392rhiannon1_wide-ef3b41181bffed6dac069d27f81bb64293177c64-s1500-c85

  8. ריהאנון גידנס הנהדרת, שהיא גם הזמרת של ההרכב הפנטסטי Carolina Chocolate Drops, הרכב שמתמחה בלהחיות מוזיקה אפרו־אמריקאית שחורה ואקוסטית של פעם (הם מנגנים על בנג׳ו, כינור וכד ענקי וזכו בגראמי), מוציאה אלבום סולו מעניין שמתרחב מבחינה מוזיקלית אבל נשאר באותה תקופה היסטורית, ומורכבת כולו משירים על עבדים אמריקאיים. זה לא מזיק שהיא זמרת נהדרת. האזינו לכל האלבום כאן ועכשיו. [סטרים]
  9. קומיקסאי גאון אחד לקח את הטקסט המשעמם ביותר שהכי הרבה אנשים סימנו שברור שהם קראו – תנאי השימוש באייטיונז – ואייר אותו כספר קומיקס אונליין (הוא יוצא עכשיו גם בפרינט, אלוהים יודע למה), כל עמוד בחיקוי מדויק להדהים של קומיקסאי/ת אחר/ת. ממתק אמיתי לחובבי קומיקס שיזהו את המחוות לפני שהם יראו את שמות הקומיקסאים המקוריים מתחת לעמוד. [אנגלית, פיקסלים]
  10. מתעלף פה מרוב תענוג מהביצוע החדש של נעמי פולני – בת 89, כן? – ל״קח את לבי״ שכתב חיים חפר. [טיוב]
  11. חובבי היידיש ישמחו לשמוע על ואת האלבום החדש של גרשון לייזרסון ולהקתו. אולי נתקלתם בלייזרסון כחלק ממהרכב המעולה אוי דיוויז׳ן, שיחגוג בקרוב עשור בהופעה מיוחדת. [עברית]
  12. אני קצת מתקשה להסדיר את הנשימה לאחרונה מרוב שאני מצפה לאלבום החדש של Dirty projectors, שפעם היו להקה מדהימה ועכשיו הם בעיקר איש אחד, דיוויד לונגסטרת׳, שהוא מדהים ומבריק מצליח להיות גם חדשן ושכלתני וגם לרגש אותי עד העצם. כל תו ששמעתי מהאלבום החדש שלח לי זרמים בכל הגוף, ואני לא צוחק. האיש מנגן לי על איזה מיתר מאוד פנימי. לקראת הוצאת האלבום בשבוע הבא, לונגסטרת׳ מתראיין לכל מיני עיתונים ברחבי העולם, והכתבה עליו בניו יורק טיימס מגזין היא גם פותחת עיניים למי שאוהב אותו וגם היכרות מוצלחת למי שלא, וגם הבהירה לי כמה דברים מעניינים לגבי דרכי העבודה הלא שגרתיות שלו. והנה עוד הזדמנות להתאהב ב-"Little bubble" המושלם, אם טרם שמעתם אותו, או לרקוד עם "Cool your heart". [אנגלית]
  13. question-your-answers-new-hed-2017

  14. [ויה שאול אמסטרדמסקי] כחלק מקמפיין מכירות של מגזין האטלנטיק עם הסיסמה ״Question your answers״, הם הוציאו סרטון קצר ונהדר ומעורר מחשבה של השחקן מייקל ק. ויליאמס (עומאר מ״הסמויה״!), שיושב בסלון ותוהה עם עצמו לגבי היכולת שלו לשבור את התדמית שלו, והאם הוא יצר אותה או הושלך לתוכה. [טיוב]
  15. נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


    icecreamנהנים? אולי תרצו לתמוך בקיומו של העונג:
    הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. תודה!

    ↫ להמשך קריאה…

13 בפברואר 2017

כרטיסים במתנה: Mitski

בתוך כל מבול ההכרזות על הופעות ענק שמגיעות לפה בהמשך השנה, קל לאבד פוקוס על מה שנמצא ממש מתחת לאף – אחלה הופעות קטנות ומעולות מגיעות לישראל בשבועות אלה ממש. Eagulls יופיעו הערב בתיאטרון תמונע, Thundercat כבר אורז את הכבלים לקראת ההופעה שלו בחודש הבא, וביום שבת הזה, 18 בפברואר, תגיע לבארבי נסיכת האינדי של השנה החולפת, Mitski.

כמו הרבה אנשים, על מיצקי שמעתי לראשונה בתחילת 2016, ורק עכשיו, כשקראתי את פוסט האורח הפנטסטי שכתבה נועה ארגוב במיוחד לעונג (ממש כאן כמה שורות למטה!) הבנתי שהיא פעלה במרץ רב עוד הרבה קודם. יצא לי לראות אותה בהופעה קצרה ב-2016 ואף על פי שלא הכרתי אף שיר, אני זוכר שהאימפקט הרגשי היה עצום. גם מול קהל של אלף איש, בהופעת פסטיבל פתוחה תחת השמיים, עם העיניים שלה באדמה, אי אפשר היה להתכחש לאינטימיות ולאיזה מתח רגשי שגואה, כמעט רוטט באוויר. זה כמעט נכפה על כל מי שהיה בקהל. וזה היה נהדר (לא הזיק שהמוזיקה הייתה מצוינת).

אז אני בטוח לחלוטין שההופעה במוצ״ש הזה תהיה נהדרת, ואם בא לכם ללכת – אני מחלק שני כרטיסים ממש כאן. כל מה שצריך הוא להגיב בסוף הפוסט. אבל כדאי לכם מאוד לקרוא קודם את מיס ארגוב על מיס מיצקי. הנה זה בא:

EbruYildiz_39

האאוטסיידרית מנצחת

מאת נועה ארגוב

"מוזיקה היא משהו שלא צריך דברים בשבילה – היא יכולה להיות בתוכך בלי שום דבר (חיצוני)… מוזיקה הפכה להיות הבית שלי, אם לא להישמע קיטשית מדי. דברים באים והולכים, דברים חומריים יכולים להילקח ממך – אבל מוזיקה לא יכולה להילקח מתוך הראש שלך. אז היא הפכה להיות חברת משפחה, ואהבה גדולה, וחברה, ומקום לגור בו, והכל מבחינתי".

במילים היפות והפשוטות הללו, שנאמרו במהלך סשן סולו נפלא שלה בתחנת הרדיו KEXP, מתארת הזמרת-יוצרת מיצקי את המקום שמוזיקה תופסת בחייה. עבור מישהי שחלק ניכר משנותיה עבר בנדודים ממדינה אחת לאחרת ובצורך לפתח יכולת הסתגלות מהירה לסביבות חדשות, למצוא משהו שהיא יכולה לקרוא לו בית – גם אם הוא לא פיזי – זו בוודאי נחמה מאוד גדולה. באופן די אירוני, נושאים הנוגעים לאי-שייכות, ניכור וזרות למעשה לא זרים כלל למילות השירים שלה – אבל המוזיקה עצמה היא המקום שבו מיצקי מרגישה הכי בבית ובנוח, ואפשר לחוש בכך. למזלנו, הדלת לבית הזה פתוחה לרווחה, וכך כל מי שמבקר בו מרוויח את עולמה של אחת המוזיקאיות הכי אמיתיות ואיכותיות שמתהלכות בינינו כיום.

הביוגרפיה שלה כבר יחסית מוכרת – היא נולדה ביפן כמיצקי מיאוואקי (מיצקי זהו שמה האמיתי, כן כן) לפני 26 שנים לאב אמריקאי ואם יפנית. עבודתו של אביה היא זו שהובילה את המשפחה לשנים ארוכות של מעברים בין מדינות ברחבי העולם, עד שלבסוף השתקעה בניו יורק. המוזיקה הייתה נוכחת בחייה עוד מאז הילדות, אבל רק בעת לימודיה בקולג' היא הפכה לעיסוק של ממש. מפה לשם, מיצקי הוציאה ארבעה אלבומים תוך 4 שנים – כל זה עד גיל 25 – כאשר בשלוש השנים האחרונות החלה להתבסס כאחד השמות העולים באינדי-רוק האמריקאי.

האלבום ראשון שלה, Lush, שיצא ב־2012, היה אקספרימנטלי מאוד עם נוכחות בולטת של פסנתר. הוא נע בין קטעים אקוסטיים, רוק בואכה גראנג', ובלדות פסנתריות בסגנון קצת אלטון ג'וני. באלבום השני, שנקרא Retired from Sad, New Career in Business, לקחה על עצמה מיצקי אתגר והציגה עיבודים מושקעים לכלי קשת וכלי נשיפה, ושירים עם נגיעות כמעט קלאסיות באווירתם. אבל הבאזז סביבה החל לאחר שהוציאה את אלבומה השלישי בשנת 2014 – Bury Me at Makeout Creek. מיצקי נפרדה מהפסנתר, הביאה גיטרה חשמלית ונכנסה לאזורי הלואו-פיי עם קטעים בועטים וטקסטים מושחזים. הביקורות היללו, שמה של מיצקי נעשה יותר מוכר בקרב חוגי האינדי-רוק בארה"ב, ושנתיים לאחר מכן – הגיע הקרוסאובר. ביוני האחרון היא קיבלה גושפנקא ממיטב הבלוגים ואתרי המוזיקה המובילים, עם הוצאת האלבום המצוין Puberty 2. משם הכל רק תפס תאוצה: האלבום הושמע המון בתחנות רדיו בארה"ב ומחוצה להן, הביא למיצקי הופעות טלוויזיוניות יוקרתיות וסיבובי הופעות חובקי עולם, והצמיח לה קהל מעריצות ומעריצים אדוק. ממש סקס, סמים ורוקנרול, מאן.

או שבעצם – לא ממש: בראיון שפורסם במגזין Crack בחודש שעבר, אמרה מיצקי שהיא לא עושה סמים וכבר לא שותה אלכוהול. חוץ מאלה, היא לא שותה קפה ולא מעשנת סיגריות. יותר סטרייט אדג' מזה ואבדנו. אבל ההימנעות מכל ההתמכרויות־בפוטנציה בעיקר מראה עד כמה חשוב למיצקי להיות בשליטה: החל מדברים שהיא אומרת בתקשורת וברשתות החברתיות, דרך החזון המוזיקלי שלה ועד השליטה בקול שלה בשירה, שהיא מרשימה בפני עצמה. לצד כל זאת – יש לה אישיות כובשת, חוש הומור מפותח ויכולת התנסחות גבוהה מאוד. צפייה בראיונות איתה בעיקר מעוררת רצון עז להיות חבר/ה שלה. לי למשל הספיקה צפייה אחת בשאלון הוידאו Over/Under של פיצ'פורק כדי להישבות בקסמה, בטח ובטח לאור ההערצה הגדולה שבה דיברה לחתולה שלה (מעניין אם לחתולה קוראים מיצי. לא מצחיק? אוקיי).

למרות שקל לדמיין את מיצקי מוקפת חברות וחברים, בשנות ההתבגרות שלה המציאות הייתה די אחרת – היא מרבה לדבר על רגעי הבדידות ותחושת הזרות ועל היותה אאוטסיידרית שלא הובנה ע"י סביבתה כשעברה לארה"ב. התחושות הללו נצרבו אצלה בזיכרון, ולימים היא הצליחה לבטא אותן בצורה מאוד מדויקת במוזיקה. שיא הביטוי הגיע ב-Puberty 2, שהוא לא אלבום רוק סטנדרטי: הוא חכם, מחדש ומרגש, לא לואו-פיי מדי ולא מלוטש מדי, ועוסק בהתבגרות ונגזרותיה בצורה מקורית ולא מאוסה. זה לא שלא היה לה מה לומר באלבומים הראשונים – אבל אצל מוזיקאים/ות קורה הרבה פעמים תהליך של התבגרות ביצירה, ודרכו אפשר להסביר את העלייה המטאורית של מיצקי בשנתיים-שלוש האחרונות. כי כמו בחיים, אין קיצורי דרך: צריך לאכול הרבה חרא כדי לדעת מה הכי טוב בשבילנו – בין אם באהבה, או בקריירה, או בכל תחום אחר. מיצקי מעולם לא הוציאה חרא מוזיקה, אבל ככל שהזמן עבר היא הלכה ושייפה את המחשבות ואת הגישה שלה למוזיקה, עד שיצא לה אלבום פשוט מופלא.

כמישהי שמוטיב הזרות, חוסר השייכות והאאוטסיידריות חוזר בהרבה משיריה, אפשר רק לתאר איזה טון מקבלות ההופעות של מיצקי עכשיו – כאזרחית של מעצמה עולמית שבראשה עומד איש שמלבה שנאת זרים. למעשה, אפשר לתאר בפירוט: בהופעה שקיימה בערב שבו נחשפו תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב, היא קראה לתומכיו שנמצאו בקהל לצאת החוצה. אבל מיצקי לא מתיימרת להיות אקטיביסטית שבאה לחולל מהפכות – להיפך. היא מרחיקה את עצמה מעמדת הפעילה החברתית ומשורות המאבק הפמיניסטי פר סה – אבל דרך המוזיקה מנסה וגם מצליחה לעורר מודעות, ואולי גם שינוי בשיח ובדרך המחשבה לגבי נושאים שמוכרים לנו מכל זווית אפשרית.

יוצא לה לחשוב לא מעט על הצורה שבה אנשים מייצגים אותה: "מצד אחד זה ממש מגניב שאנחנו מדברים על הדברים האלה, אבל זה הופך אותי למשהו שאני לא, אפילו אם הכוונות טובות", אמרה מיצקי בראיון לגרדיאן הבריטי מיוני 2016. "לא נכנסתי למוזיקה במחשבה ש'הנה, אני אהיה חתרנית', או כאקטיביסטית. אני בתוך זה כי אני אוהבת מוזיקה וזה מה שאני עושה. אני מוזיקאית".

אחת הסיבות האפשריות לנסיקת הקריירה של מיצקי הוא התזמון שבו הוציאה את Puberty 2. כי השנים האחרונות, ו-2016 בראשן, הביאו איתן המון יצירה מוזיקלית שעוסקת בזהויות: בהיפ הופ האמריקאי זכינו לגל אדיר של אלבומים שמבטאים מחאה נגד גזענות ושנאת זרים וקריאה למיגור האלימות המשטרתית כלפי אפרו-אמריקאים; יוצרות ויוצרי פופ מהקצוות השונים של הז'אנר הציפו הרבה סוגיות של זהות מגדרית – מיחס החברה כלפי מי שנחשבות/ים "חריגים" מגדרית, כמו טרנסג'נדרס, ועד סקסיזם; יצאו שירים שמותחים ביקורת על יחס הממשלות השונות כלפי מי שנתפסות/ים כ"אחרים", "לא שייכים", מהגרים. בתוך המערבולת הזהותית הזאת, קולה של מיצקי בולט במיוחד.

דוגמה מובהקת לייחוד שלה בנוף של פוליטיקות הזהויות הוא השיר ״Your Best American Girl״, שהופיע באלבום האחרון וקצר שבחים מפה ועד הודעה חדשה: המילים מבטאות בפשטות את התפיסות בחברה שלנו לגבי כל מה ש"שונה". את ההתנגשות בין אהבה לבין מסורת. את הבחירה לא לנסות ולעמוד בציפיות של אחרים, ולהישאר בדיוק מי שהיא וכפי שהיא. "אמא שלך לא תקבל את הצורה שבה אמי גידלה אותי", שרה מיצקי, "ואתה בחור כל-אמריקאי, אני מניחה שלא יכולתי אלא לנסות ולהיות הבחורה האמריקאית הכי טובה שלך". היא שרה בידיעה שהפער התרבותי בינה לבין הבחור האמריקאי, הלבן, שבו התאהבה, גדול מדי לגישור, על אחת כמה וכמה בעיני החברה.

מה שכל כך מופלא בשיר הזה הוא האפשרות "לתרגם" אותו לכל תרבות, דת או עדה מבלי שיאבד ממשמעותו. מיצקי תפסה רגע קטן שקורה בכל כך הרבה מקומות וחברות ולכל כך הרבה אנשים, ועשתה ממנו שיר ענק. ההתפתחות המוזיקלית שלו רק מעצימה את המסר, והפזמון פשוט לא עוזב את המחשבות. ברגע שהמילים והמוזיקה מתחברות ביחד בראש – אפשר להבין את מיצקי, ולהבין את האלבום, ולחשוב רגע איפה אנחנו בתוך כל הסיפור הזה. וזה רק שיר אחד מתוך מגוון השירים שלה, שבעזרתם אפשר אולי להבין עוד משהו על החיים.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו הופעה אתם זוכרים כאינטימית במיוחד?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לניצן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד שישי בערב!

11 בפברואר 2017

עונג שבת: חם ביפו

״אם תחפשו תמונות של דיוויד אקסלרוד בחליפה, יהיה לכם קשה מאוד למצוא. מכיוון שדיוויד אקסלרוד הוא הרבה יותר מוזיקאי מאיש עסקים. איש שאהב מוזיקה והמוזיקה אהבה אותו. בין אם זה ג'אז או סול מהצד השחור של הפופ ובין אם זה הצליל הפסיכדלי שהפך את הקיץ שאחרי "קיץ האהבה" לרווחי מאוד עבור מי שזיהה את הפוטנציאל הכלכלי של מתבגרים ששופכים את כל דמי הכיס שלהם על תקליטים מקליפורניה; אקסלרוד שחה שם בטבעיות, והתוצאה היא רגע נדיר בזמן שבו הביזנס אשכרה נשמע מעולה והפופ מקבל חיי נצח״ברק חיימוביץ׳ בטור יפהפה על המפיק, המלחין והמעבד האגדי דיוויד אקסלרוד, שמת השבוע בגיל 83

היי, ועוד ציטוט לפתיחה:
״כשהוא יוצא מהופעה הוא לא מתעלם, לא בורח מאיתנו. בהופעה הקודמת שלו בחיפה, כשהוא ירד אחרי ההופעה, ראו שהוא נורא עייף. מישהו צעק לו, 'למה אתה לא הולך הביתה?' והוא ענה: 'זה מה שחיכיתי לו כל החיים'״מעריצה של נצ׳י נצ׳ מחוץ להופעה שלו, בכתבה היפה של בן שלו על מי שהוא כנראה הראפר הכי אהוב היום בישראל

    radiohead faces

  1. openlineהם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים הם באים. [מפ3]
  2. giphy

  3. headlinesאממממ… לא יודע, אולי שמעתם שרדיוהד מגיעים להופעה ב־19 ביולי בפארק הירקון בתל אביב, ישראל!!!!!!! הולי הולי הולי שיט. סופסוף זה אמיתי, זה קורה וזה כאן. אחרי 17 שנה של היעדרות, כמעט על היום, יחזרו רדיוהד להופעה אחת, כאן אצלנו. יהיה טירוף? כבר טירוף. כרטיסים ב־484 ש״ח. תודה, נרנג׳ה. [עברית]
  4. ובדיוק 4 חודשים לאחר מכן, על הבמה של היכל מנורה מבטחים (לשעבר היכל נוקיה, לפני כן פשוט היכל הספורט ביד אליהו), יעלו ויבואו עוד אורחים שלא היו כאן מאז הניינטיז – Nick Cave and the bad seeds, לשתי הופעות, יום אחרי יום. הכרטיסים יקרים טילים (700 ש״ח לשורות הראשונות), אבל אנחנו מחכים לו כבר עשרים שנה, מה, לא נלך? ברור שנלך. אבל ברצינות, מר וייס, לא נסחפנו עם המחירים? אחושילינג נסחפנו. [עברית]
  5. אה כן, בצל כל הרעש הגדול שעשו ההכרזות ופתיחת מכירת הכרטיסים של רדיוהד וניק קייב, כמעט הספקנו לשכוח שבאותו יום הוכרזה גם הופעה של Pixies, שחוזר אלינו אחרי הופעה קרובה למושלמת שנתנו פה בבלומפילד ב־2014. זה יקרה ב־25 ביולי באמפי קיסריה, כרטיסים נמכרים ב-300 ש״ח ליציע הרחוק ו־366 ש״ח לאמצעי (כל דבר קרוב יותר כבר סולד אאוט). ימים משוגעים. [עברית]
  6. kalamazoo

  7. ויש גם פסטיבל עצמאי חדש של מוזיקה מעניינת, שבכל שבוע אחר היה מקבל פה כותרת וואחד ראשית!!! אז בואו נעשה בשבילו רעש כדי שלא תפספסו: תגידו שלום לפסטיבל לKalamazoo, פסטיבל מקומי אבל בינלאומי חדש, שמגיע מהחבר׳ה המעודכנים, שלא לומר מקדימים את זמנם, שהביאו אלינו את ההופעה המעולה של Noname. ואם נרנג׳ה כבר במגרש של הבינוניים ומעלה, אז החבר׳ה של קאלאמאזו מתעניינים בשמות קטנים שמבעירים סצינות קטנות וסופר מעניינות ברחבי העולם. הנה המיקרו־מניפסט שלהם, ״מייסדי הפסטיבל רואים עצמם בראש ובראשונה "קהל" ורק לאחר מכן "הפקה". המטרה היא ליצור אירוע מוסיקלי חוויתי ערכי ומרחיב תודעה בן 24 שעות שמאגד בין עולם האומנות, החזית הטכנולוגית, השילוב ביניהם ובין הקהל והקהילה שתבנה מסביבו״. זה יקרה ב־15-16 באפריל בלייב פארק ראשון לציון והליינאפ יכלול את Princess Nokia שאולי הכרתם את "Tomboy" האדיר שלה, את Akua Naru שעושה סול היפהופי וסקסי ואריקה-באדואי, את המפיק הברלינאי Robot Koch, את Mndsgn שעושה היפהופ קוסמי בכיוונים ת׳אנדרקאטיים, את הדי-ג׳יי האדיר והבלתי סביר Kutmah, ועוד אמנים מחו״ל וגם מישראל (ביניהם Great Machine, טטרן ואחרים). ויש עוד אמנים שטרם פורסמו. זה נשמע כמו פסטיבל מהמם, חדשני, סקרני ועדכני, שמחובר למה שקורה ממש ממש ממש עכשיו בכמה חזיתות מגניבות מאוד בחו״ל, ואם הוא ימצא את הקהל שלו בארץ הוא יכול להיות התחלה של משהו גדול הרבה יותר. אני מתכוון להיות שם, פור שור. כרטיסים ב־289 ש״ח. [אנגלית, עברית]
  8. גם Preoccupations, שעד לאחרונה נקראו Viet Cong, מגיעים להופעה אחת בתיאטרון תמונע בתל אביב, ב־29 במאי. כרטיסים ב-150₪. [עברית]
  9. Nowman_05

  10. את הדוור המצוין הזה אייר צביקה מיגאל לניוזלטר שלי, ״הפתעות מגיאחה״! (כאן נרשמים) אני מחפש עוד מאיירות ומאיירים שירצו לאייר את הדוור/ת שלהם למהדורות הבאות. בא לכם לאייר? פנו אליי במייל. [תודה!]
  11. weeklink

    מזל טוב גדול ושמח מאוד ל״כאן – תאגיד השידור הישראלי״ על השקת פלטפורמת הפודקאסטים הישראליים שלהם, שהיא מומלצת באופן כללי אבל אני כאן בעיקר כדי לספר לכם על שיר אחד – פודקאסט שמפרק את הסיפור מאחורי שירים ישראליים! כן, כמו Song exploder, אבל בעיניי טוב יותר (יש לי בעיה עם song exploder – הם משיגים אמנים מעולים, אבל נדמה שיש מעט מאוד עריכה או עבודה עיתונאית ויותר הערצה של מאזין נלהב למוזיקאים שהוא אוהב, ולכן הסיפורים הרבה פעמים לא מעניינים). בינתיים יש רק שני פרקים, על ״יום חדש״ של נצ׳י נצ׳ (הידעתם: הוא התבסס על סימפול של ״כשזה עמוק״) ועל ״מלכת השושנים״ של עדן בן זקן (פרק שאני אוהב במיוחד). רום אטיק הכביר אחראי על העניין הזה, ולרגל ההשקה הלך גם לראיין את רוברט קרולוויץ׳ מ-Radiolab ואת אדם דיווידסון מ-Planet money והזמין מגישים בתאגיד להמליץ על פודקאסטים שהם אוהבים. אני אוהב גם את הפודקאסט הקצרצר ״הרגע שבו הבנתי שאני לא מבין כלום״. [סטרים! עברית! הורדה! אייטיונז! יאי!]

  12. ↫ להמשך קריאה…