24 ביוני 2015

כרטיסים במתנה: Cocorosie (+פוסט אורח)

cocorosie2

ב-13 וב-14 ביולי יקרה משהו קסום ומשונה מאוד בתיאטרון גשר (ובבארבי, בערב השני), ולשם שינוי הוא לא יכלול את אפרת בן צור. הוא יכלול שתי הופעות רצופות של Cocorosie, שתי אחיות צרפתיות שיצרו סביבן בועה משונה של קורי עכביש ונצנצים, של גותיקה ובועות סבון, של סוכריות חמוצות ותחרה.

אם אתם לא יודעים על מה לעזאזל אני מדבר, תנו צ'אנס לכמה שירים שלהן. ממש כאן מתחת לכותרת האדומה יש פוסט קצר ויפה של דויד פרל שיכניס אתכם תוך כמה יוטיובים ופסקאות עמוק לעולם של קוקורוזי.

אם אתם יודעים על מה אני מדבר, הרי שכבר קפצתם לסוף הפוסט כדי לחפש מה צריך לעשות כדי לקבל אחד משני כרטיסי בחינם שאני מחלק למגיבי הפוסט הזה.

כך או אחרת – נתראה בתיאטרון גשר, מחכים לכישוף.

שובל של קסם \ דויד פרל

כדי לכתוב את הטקסט הזה החלטתי ללכת אחורה. להתחיל מהאלבום האחרון שיצא אי שם ב-2013 ולהתקדם לאט-לאט עד האלבום הראשון שיצא ב-2004. כמעט עשור דרך 5 אלבומים ותועפות של רגשות מעורבים.

לאלבום האחרון של האחיות לבית קאסאדי כמעט ולא הקשבתי. איבדתי עניין בהן ובז'אנר מתישהו באמצע ומסתבר שלא הפסדתי הרבה. הן נהיו צלולות יותר, עם הפקה יותר מהוקצעת (של Valgeir Sigurðsson, שותף להרבה מיצירות המופת של ביורק, סיגר רוס ו-MUM) ושירים עם מבנה של שירים.

אבל לא באתי כדי לכתוב ביקורת אלא לכתוב על החוויה הרגשית שלי ולכן יש משהו מנחם ומרגש לפתוח שוב את עולם הפנטזיות של האחיות האלו ולהיסחף שוב לתוכו. תמיד הערכתי אותן על גישת ה"לא איכפת לנו ממה שלמבקרים יש לומר", בין אם זה על השירים, על העטיפות המכוערות ועל הידיעה שרבים מהחברים שלהן הם סלבריטאים כאלה ואחרים ושהן עושות מוסיקה שאמורה לפנות לקהל אומנותי ספציפי של מביני עניין.

אבל לא אשכח את השנייה בה האוזן שלי פגשה לראשונה את צלילי אלבום הבכורה "La Maison De Mon Reve". היה בשנייה הזאת משהו כל כך מנחם שאי אפשר לתאר במילים.

אם להאמין שהבנות הקליטו את האלבום הזה באיזה חדר בתוך איזה מלון בפריז אז זו בדיוק ההרגשה שחלפה בגוף שלי, כאילו הן לקחו כמה צעצועים, פסנתר וגיטרה ושרו את כל השירים בחדר ההוא רק בשבילי. האינטימיות של השירים האלו גרמו לי לחייך ולדמיין שהם הוקלטו מתישהו בתחילת המאה שעברה על ידי 2 נשים שכבר מזמן חלפו מהעולם אבל השאירו אחריהן שובל של קסם שלא נגמר.

אפשר לומר שהייתי מכור לאלבום הזה במשך תקופה די ארוכה ולקראת האלבום השני כבר הייתה בי התרגשות אמיתית וציפייה. כבר בצלילים הראשונים של "Noah's Ark" ידעתי שלא אתאכזב. זו הייתה תקופה שונה ופחות צינית מוסיקלית ואפילו התאהבתי בעטיפה ה"מכוערת" ואלוהים איזה יפה היה "Beautiful Boyz" עם אנתוני האגרטי.

ואז איפשהו איבדתי את האחיות קאסאדי, ולמרות שקראתי בשמן כמה עשרות פעמים כל צד הלך לאיבוד בחיפושים אחרי דרכים חדשות מוסיקלית שיגדירו אותן ואותי ואיפשהו באלבום הרביעי "Grey Oceans" דרכינו נפגשו לכמה רגעים הודות ל-"Lemonade", אחד השירים היפים והמרגשים בעולם בעיניי. זה היה שיר שזיקק את כל היכולות הקסומות והאינפנטיליות (בקטע טוב) שלהן מתחילת הדרך ושילב אותן עם הזיקה היותר אלקטרונית והחדשה לכדי שיר שלם וקסום, עם תפניות חדות ועדיין מרגשות ופסנתר אחד שצץ ונעלם לו אבל משאיר חור בלב שרק מחכה להתמלא.

איזה מזל שקוקורוזי מגיעות להופיע בארץ, כי בלי זה בטח לא הייתי משקיע באלבום האחרון שהוציאו עד כה, Tales Of A Grass Widow, שבתוכו יש עוד פנינים שללא ספק יצטרפו לפלייליסט הרגשי שלי וכל זה מחזיר אותי אחורה לרגע הראשוני שהקולות שלהן נחתו על הלב שלי. צעד קטן לאנושות אבל צעד גדול למוסיקה.

הרגע הראשוני הזה הוא גורלי, שם ברגע המיוחד הזה נוצר קשר נצחי בין הלב המוסיקלי למוסיקה שמישהו אחר עשה, מה שקושר את הגורל בין שני הצדדים גם אם יוצא להם אלבום טוב וגם כשיוצא אחד פחות טוב. קוקורוזי לנצח יהיו חלק מפסקול חיי, שמצד אחד מתמלא על גדותיו ומצד שני כל מה שנשפך מהצדדים שומר אותן קרוב לקרקעית, איפה שזה הכי חשוב.

בהופעה שלהן אני אשב לי על הכיסא ואכנס לתוכו תוך כדי מחשבות על כיסופים, אהבות ישנות לצד חדשות, חוויות ששינו אותי לטוב ולרע ואיך הן היו פסקול של כל זה.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו להקה\אמן התגלו אליכם שוב אחרי שכבר שכחתם מהם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לערן ולדויד!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בלבד!

22 ביוני 2015

כרטיסים במתנה: Timber timbre (+סאן טיילור בפוסט אורח)

timber_timbre_proofאתה לא מחבב את Timber Timbre. אתה גם לא "עף עליהם". או שאתה נרדף על ידיהם, מכושף על ידיהם, או שאתה לא. לא סתם בחרתי לשים כאן, במקום תמונה של האמן, את אחד הפוסטרים להופעות של טימבר טימבר – השדים תמיד שם מאחורי הגיטרה שמנגנת, אפילו בשירים שלהם שאין בהם בכלל גיטרה (אגב, רוב הפוסטרים שלהם מהממים).

הכישוף שלהם לפת אותי ב-2009, כשהם כבר היו באלבום השלישי שלהם. צללתי לתוך האלבום הזה, עמוק עמוק, כמו אל ביצה טובענית. שנתיים מאוחר יותר הם היו במקום אחר, וגם אני, וסינגל אחד שלהם, "Black water", הפך לצלצול הקבוע בתוך הראש שלי. טיילור קירק קרא לזה "Halloween doo-wop mix tape or something", ואני לא יכול שלא לחייך אבל גם להנהן לגמרי.

ב-7 ביולי הם יעלו על הבמה בבארבי, ואני יודע שאני אישית לא מתכוון להפסיד את הדבר הייחודי והנפלא הזה. אם אתם רוצים – בסוף הפוסט הזה יש שני כרטיסים בחינם שמחכים לכם. אבל קודם, האמן הישראלי שהכי מבין את המוזיקה של טימבר טימבר, ארנון המכונה Sun Tailor, בפוסט קצר על הדרך שבה המוזיקה של טימבר טימבר מכשפת אותו.

אליך, אדון טיילור (כבר עשו מאש-אפ של סאן טיילור קירק?):

בלוז הביצות והפחד של טימבר טימבר

אחד מהדברים הכי משמחים במוזיקה, ובאמנות בכלל, הוא להיתקל במשהו חדש שגורם לך להתרגש. כך היה בפעם הראשונה ששמעתי את טימבר טימבר, ומיד מצאתי את עצמי מתאהב בעולם האפל הזה שנפתח לפני.

“Each time that we give a little bit, it comes back to haunt us”

זאת השורה היחידה, בשיר שצריך רק שורה אחת.
היא מגיעה שתי דקות אחרי קטע מוזיקלי שנשמע כמו לקוח מסרט ישן (כולל הרעש המתפצפץ של הוויניל) ונותנת לך מכה ששמה את כל הצלילים שלפני בקונטקסט.
זה היסוד עליו בנוי הקסם של טימבר טימבר, הרקע שהופך למשמעות.
אין ספק שמדובר במוזיקה סינמטית במיוחד, וכל שיר נשמע כאילו הוא שאוב מסרט, אמיתי או מדומיין.
הסיפורים משתנים וכך גם האינסטרומנטציה, אבל עולם התוכן נע על המטוטלת בין האפל לביזארי, בין המיני למפחיד.
וכל סיפור/שיר מלבה את האש הזאת קצת יותר.

"There is a cure for this and it starts with one deep breath"

כמו בון איבר, שהפך להיות אחד מכוכביה הגדולים של סצינת הפולק המתחדשת, גם הלהקה הזאת הקליטה את אלבומה הראשון בבקתת עץ ישנה ומבודדת, מכאן גם לקוח שמה. יש הרבה מן המשותף בין האלבומים האלו, אך בשונה מהאלבום של בון איבר, שמלא בבדידות ויגון על אהבה נכזבת ועל גוף שבוגד, אצל טימבר טימבר אתה שומע יותר את הפחד, ואת האפילה המדומיינת/אמיתית שקיימת ומחכה לך כמה צעדים מחוץ לבקתה, בתוך היער.

ממש לא הפתיע אותי לגלות שחלק מהשירים האלו הגיעו לסרטים ותוכניות טלויזיה. הסינמטיות מבעבעת מקולו של טיילר קירק כאילו מבקשת שיראו במקביל לקול גם תמונה. מעניין לחשוב בהקשר הזה על האפקט שנוכח שם באופן קבוע על קולו של קירק, שגורם לכל מילה להימשך קצת יותר ממה שהיא צריכה, כל מילה מקבלת מעין צל קטן שנודד איתה.

"And I know there's no such thing as ghosts but I have seen the demon host”

הסקרנות שלי מחריפה ככל שאני שומע עוד ועוד, ואני תוהה על עברו של קירק ועל מה משפיע עליו לכתוב טקסטים מסוייטים כאלו, אחד אחרי השני. היחידניות שלו ככותב שירים מרגישה לי הרבה מעבר לשטיק או לקלף, היא מרגישה כאילו היא טבועה ב-DNA שלו כאדם וכיוצר, והרי אלו הדברים אליהם אנו מגיבים הכי חזק כמאזינים.

“A faded trail of a golden age that flickered out into celluloid ashes"

טימבר טימבר הוציאו כבר 5 אלבומים, ובהחלט נשמע שהם עברו מסע ארוך ומלא שינויים בשליחות המוזיקלית שלהם. מעניין במיוחד בשבילי לחפש ולמצוא את נקודות החיבור בין האלבום הראשון לחמישי. אמנם מדובר באלבומים שונים מאוד אבל ניכר שמדובר באותה יד מכוונת. היא התבגרה קצת ומעניינים אותה דברים אחרים, אבל הרוח היא עדיין אותה הרוח.

דוגמא טובה לכך היא בשיר "Hot Dreams". מוזיקלית וטקסטואלית הוא נשמע מפוייס ואפילו על גבול הנעים, בטח ביחס לחומרים המוקדמים של הלהקה. אבל גם לתוך גרסת הרדיו פרנדלי הזאת של טימבר טימבר קירק מכניס את הסכין שלו בתוך השורה הראשונה והמסוכנת של השיר, שמסמנת את נתיב הבריחה שלו מהעולם בריקוד עם אשה שחורה. דיבור נגוע בתוך מציאות הפולטיקלי קורקט שבה אנחנו חיים.

“I wanna dance with a black woman, I wanna still my mind”

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו להקה\אמן רודפים אתכם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליובל ולארנון!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בלבד!

20 ביוני 2015

עונג שבת: מחולל שערוריות

לפני הכל:

א. תודה לכל מי שהגיע אתמול למסיבת הניינטיז! רשימת שירים, תגובות ואפשרות להירשם לרשימת התפוצה כדי לקנות כרטיסים לפני כולם למסיבה הבאה – כל זה ממש כאן.

ב. אני נוסע לקרקוב, והולך להפסיד שתי שבתות בארץ, אז צפו לשיבושים בזמני פירסום העונג.

    nao3

  1. openlineזה הביט. זה כמעט תמיד הביט. אם הביט מרגיש נכון, כל השאר מתלבש עליו, וגם אם יש חריקות במלודיה או במילים או בסאונד, אם הביט יושב, הכל פחות או יותר יושב. הביט שפותח את "Inhale exhale" של Nao – שה-EP שלה February 15 הוא אחד הריליסים האהובים עליי בחודש האחרון – הוא כל כך רזה וכל כך יעיל, שהייתי מוכן לשמוע את הלופ שלו גם במשך דקה שלמה בפתיחה של השיר הזה, ולא רק במשך שתי תיבות. מזל שליין הבס שמצטרף אליו הוא פשוט ויעיל כמוהו. ביחד הם כבר מתחילים להעלות בשר על העצמות. נאו לא מבזבזת זמן – אחרי פחות מעשרים שניות אינטרו היא כבר לוקחת את המושכות של השיר ומתחילה לדהור. אחרי חצי דקה היא משנה כיוון, ואחרי דקה אתה כבר אבוד בתוך השיר הזה, רוצה שריף הסינתיסייזרים הזה – שוב, כל כך פשטני ודל, כל כך מדויק ויעיל – יימשך ויימשך. אבל הוא נעלם כלעומת שבא ואנחנו שוב דוהרים קדימה עם נאו, ואחרי חצי דקה נוספת היא נכנסת לפזמון גדול, חסר מילים, כל כך פשוט וכל כך יעיל, ואתה תוהה למה בכלל יש שירים בעולם שיש בהם יותר משלושה כלי נגינה. לפעמים במקום להוסיף עוד ערוץ אפשר פשוט לדייק וללטש ולכוונן ערוץ קיים עד שהוא נשמע כל כך טוב שאתה לא צריך להוסיף לו כלום. [מפ3]
  2. headlinesבן פרוסט המגניב יגיע ב-12 באוגוסט כל הדרך מאיסלנד ללבונטין 7! [עברית]
  3. סוכנות זוז, שמביאה את בן פרוסט, מביאה גם את Jacco Gardner ההולנדי לבארבי תל אביב ב-10 בדצמבר. כרטיסים ב-119 ש"ח בהזמנה מוקדמת. [עברית]
  4. Lantern, האלבום החדש והטוב למדי של Hudson Mohawke, מוזרם במלואו באתר של הגרדיאן. האזנה סופר מומלצת, במיוחד בווליום גבוה ועם באסים ראויים. [סטרים]
  5. "Dreams", שיר חדש ונפלא משומקום של בק, שתודה לאל התנער מפאזת הבוקר שלו וחזר להיות שמח וגרובי כמו שהוא יודע. השמועה אומרת שהוא כתב את השיר הזה רק כדי שיהיה לו משהו חדש ומקפיץ לנגן בהופעות. ואני אומר, אם זה מה שיוצא לך מהשרוול, אתה חייב לנער אותו לעתים יותר תכופות. [טיוב]
  6. axyzm

  7. [תודה ליצחק] אדיר: הקליפ של "מעצבי התנועה" AXYZM, שמתבסס על תנועות מתוזמרות היטב. [טיוב]
  8. ↫ להמשך קריאה…

6 ביוני 2015

עונג שבת: ים בלי חול

שבוע הספר שמח! כרגיל בעונג של שבוע הספר\הקריאה\הנייר\הספרות\הצרכנות (מחקו את המיותרים עבורכם), אייקונים ספרותיים מסומנים בחבוב הקורא הזה שכן בצד. הוא הולך איתנו בעונג כבר די הרבה שנים, ואני מודה שלבי הזערורי מתחמם בכל פעם שאני חוזר אליו. אח, נוסטלגיית אינטרנט. כה מהר את נוצרת.

    JAMIE-XX1

  1. openlineבגיל 21 הוא כבר הספיק לשנות את הסאונד של הפופ העולמי, או לפחות של השוליים המגניבים שלו. אלבום הבכורה של The XX, שיחגוג הקיץ 6 שנים, פתח את הדלת בין היתר לג'יימס בלייק, שבתורו פתח את הדלת לחצי עולם, כולל לתגלית הפופ הכי גדולה ומצליחה של השנים האחרונות, Lorde. וזה לא ש-Jamie XX הגיע משום מקום. הוא נשען על סצינות ומסורות מוזיקליות שהתפתחו ובעבעו במשך שנים, ולפעמים אפילו התפרצו למיינסטרים לרגע זוהר אחד. עכשיו, סוף סוף, מוציא אדון XX (מה אתם רוצים, שנקרא לו בשמו האמיתי ג'יימי סמית'?) אלבום בכורה מלא, In Colour, והוא נפלא. הקטע שפותח אותו לא יוצא לי מהאוזניות כבר שבועיים, וזה עוד לפני שדיברנו על אחד הסינגלים הכי טובים של השנה, "Loud places" (וגם גירסת הלייב המופלאה שלו). הסינגל הוא חריג באלבום, שרובו אינסטרומנטלי למדי כיאה למפיק שמרגיש יותר בנוח מאחורי הקונסולה. ו-"Gosh" שפותח אותו הוא גם הקטע הכי טוב באלבום, אחד הקטעים האהובים עליי בכלל בשנה האחרונה, והוא גם מעין מסע מזורז בתולדות ג'יימי: הוא מתחיל מהטו-סטפ גאראז' של לונדון, הסצינה ממנה צמחו XX וכמה מההשפעות הכי גדולות עליו. אבל הוא מתפתח לסימפוניית סינתיסייזר שהיא מצד אחד פשוטה עד מפגרת (זה פחות או יותר אותה פראזה שוב ושוב, בכל פעם גבוה יותר) אבל כזו שמצטברת להמון המון כוח. כל כך הרבה כוח שאני הולך ברחוב עם האוזניות ושר את הפראזה הזאת בלי לשים לב ואנשים מסתכלים עליי מוזר. זה כמעט היה אלבום השבוע שלי, אלמלא כמה נפילות מינוריות שמפריעות להאזין לו כאלבום שלם ומלא. אבל יש בו כל כך הרבה טוב, שאם יש לכם הזדמנות בסוף השבוע הזה, אני ממליץ בחום לרוץ ולהכניס אותו לאוזניים. [מפ3]
  2. הניינטיז חוזרים 1: ביום חמישי, 18 ביוני, מסיבת הניינטיז שלי חוזרת לאוזןבר. מאקווה ועד ויל סמית', מפאמפ אפ דה ג'אם ועד 2 אנלימיטד, מדוקטור אלבן ועד נוער שוליים. בואו! [איווענט]
  3. הניינטיז חוזרים 2: Leftfield חוזרים!!! צמד ההאוס החדשני מהניינטיז, שהרחיב את אופקי ההאוס במחי אלבום אחד ענק, חוזר עם אלבום ראשון מזה 16 שנה. בגרדיאן נותנים את כל האלבום להאזנה מוקדמת והוא לא פחות מאחלה. [סטרים]
  4. קוסטה קפלן מחיה מילר מבצע את "עוד ער" רק הוא והגיטרה האקוסטית, בסדרת הווידאו המצוינת "עז עיז". [טיוב]
  5. schindler

  6. [תודה לירדן] מה קורה כשמוסיפים ing לשמות של סרטים? [אנגלית]
  7. "Cascades", שיר חדש לגמרי של Metric! אני הכי אוהב אותם ככל שהם נוטים יותר לקצה האלקטרוני שלהם, והשיר הזה הוא אולי נקודת קיצון חדשה עבורם. [טיוב]
  8. ↫ להמשך קריאה…

25 במאי 2015

כרטיסים במתנה: The Twilight Sad

tts
למה אני כל כך אוהב את The Twilight Sad מסקוטלנד, שיופיעו בתיאטרון תמונע (!) ב-6 ביוני?

כי הסולן שלהם, ג'יימס אלכסנדר גרהאם, נשמע כמו שכל סולני הפוסט-פאנק ששרים באנגלית צריכים להישמע: נואש, חמור-סבר, עם מבטא כבד. קצת כמו הבחור הזה.

כי אלבום הבכורה שלהם, Fourteen autumns & fifteen winters, היה ונשאר ה-אלבום ה-אהוב עליי בכל הזמנים בזרם העדיין-גואה של תחיית הפוסט-פאנק. כן כן, אותו זרם שבו נמנים גם אינטרפול, אדיטורז, כל החבר'ה האלה. כל הלהקות ההן יודעות, באלבומים הכי טובים שלהן, לסחוף אותך. הבכורה של הטוויילייט סאד הוא פאקינג צונאמי.

כי הם לא מפסיקים להשתנות, אבל בצורה הכי טובה – בכל אלבום הם משנים קצת את הסאונד, מחליפים פתאום את האקורדיון בביטים אלקטרוניים, מגבירים, מאיטים, אבל הליבה נשארת זהה. ללהקה הזו יש קווי אופי חזקים, בסיסיים, אבל גם את הרצון והיכולת לא לעמוד במקום.

כי אני סאקר של שמות שירים ארוכים מדי.
"That Summer, at Home I Had Become the Invisible Boy".
"Here, It Never Snowed. Afterwards It Did"
"Nobody Wants to Be Here and Nobody Wants to Leave" – שהוא גם שמו של האלבום האחרון והמעולה שלהם.

כי תקשיבו רגע לשיר הזה ותגידו לי שהוא לא לופת אתכם:

כי אני מאמין להם, למרות שאני יודע שלפעמים זו הצגה. אני לא מאלה שמקדשים תמיד את האותנטיות ברוק, אבל אני מעדיף, אם אפשר, רגש או כוונה שאני יכול להאמין להם. לטוויילייט סד, תהא הסיבה אשר תהא, יש את זה בגאלונים.

כי אני לא מתווכח עם רוברט סמית'. ואם הוא ראה לנכון להקליט קאבר ל-"There's a girl in the corner" שפותח את האלבום האחרון שלהם, מי אני שאערער על טעמו השמיימי במוזיקה?

אז אני יודע בוודאות שאני הולך להופעה הזו. מה אתכם?

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו על השיר עם השם הארוך האהוב עליכם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לפנינה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בלבד!