28 בפברואר 2015

עונג שבת: על הרגליים

    קין והבל 90210

  1. openlineאין לי רבע ספק שאלבום השבוע שלי הוא וידאודרום של קין והבל 90210, אבל אני רוצה להתעכב על שיר ספציפי מתוכו, "המכונה", שאתם יכולים לשמוע אם רק תלחצו פליי כאן מעל לאייטם. לוקח זמן להתרגל לסגנון השירה של שאול לוריא, אז אני ממליץ לקפוץ לקרוא את המילים בבנדקאמפ בזמן שאתם שומעים את יצירת המופת הזו. סוף סוף שיר מחאה ישראלי מעניין שלא נשמע כמו עוד בכיינות או כמו סיסמאות שעבר עליהן מכבש. שיר מחאה שמצליח להיות נורא מצחיק אבל גם מדאיג, נותן בראש אבל גם כייפי, כועס אבל גם יצירתי. "שלום, אני קין והמכשיר שלי התקלקל. הפורנו נתקע ואין כלום במרקע, אני רוצה את המנוי לבטל! \\ שלום, אני רעות, תמיכה טכנית שירות לקוחות, סליחה שהמתנת אך אין אפשרות לבטל את המנוי עד היום שתמות \\ שלום, אני הבל, ובאתי לתקן את הממיר שלך, שמעתי שהוא מקולקל ואתה מפספס את האח הגדול. אך אל דאגה לקוח יקר, הכל בשליטה. האח הגדול לא פספס אותך". ככה מצליחים לדגדג ולדקור בו זמנית. ככה כותבים שיר שנפתח כמו בדיחה על דתיים ("איפה תלמד יותר, בתנ"ך או בגוגל? איפה תלמד יותר? כנראה שבגוגל!") אבל מתפתח לשיר התנגדות אגרסיבי לשיעבוד החברתי-תרבותי לטכנולוגיה, ונגמר בשורה שיכולה להיקרא גם כפתח חדש במלכוד הזה: "והיה בידך לעתיד להגיע, נסה על גורל העולם להשפיע – האם המכונה ניצחה את האדם או אולי הם הפכו לאחד?". שלא לדבר על הסאונד המדהים של השיר הזה, שרצוי לשמוע חזק מאוד ובמערכת שנותנת כבוד לבאסים. [בנדקאמפ]
  2. headlinesזוכרים? בחמישי הזה, המסיבה ההגיונית היחידה לפורים בתל אביב- מסיבת ניינטיז שאני מתקלט! [פייסבוק]
  3. היה שלום, לנרד נימוי. []
  4. הזמינו אותי לערוך פסקול לסופ"ש במדור של קול הקמפוס ב"הארץ". אז אמרתי סבבה, וערכתי להם שעה של היפ הופ מהחלומות כדי שיופתעו קצת. [עברית, סטרים]
  5. אוהבינג לאללה את "מול העיניים" של סמדר אקראי ולירון עמרם. שזה לא חוכמה כי אני אוהב את סמדר אקראי ואני אוהב את לירון עמרם, אבל זה גם כן חוכמה, כי השילוב הזה היה יכול בקלות להיות משעמם או פלקטי ומאולץ. אבל הוא לא. הוא מרגיש כמו שילוב חכם וטבעי. הקולות שלהם עובדים נפלא אחד ליד השני. בחלק של אקראי מתפתח צמא לקול של עמרם ולהיפך, וזה מה שגורם לי לשמוע את השיר הזה שוב ברגע שהוא נגמר. זה הוּק, אבל זה לא הוק קטן שאתה מחכה לו בדקה 2:13 כי יש שם קטע שאתה רוצה לחזור אליו, אלא הוק בבנייה הכללית של כל השיר. וזה חכם זה. [טיוב]
  6. אחלה EP חדש ל-MNDR, שבאמת תהיתי לאחרונה מה קורה איתה. סטרים חינמי כמובן, כי אנחנו חיים בעידן נפלא. [סטרים]
  7. [תודה לנעם] הרכב הפוסט-פאנק הבריטי The Pop Group התפרק ב-1981, רק 4 שנים אחרי שקם. זה הספיק לו כדי להיחשב חלוצי ומעניין. עכשיו, 35 שנה אחרי האלבום האחרון שלו, ההרכב חוזר עם אלבום חדש. הנה שיר הנושא מתוכו, "Citizen Zombie", והוא נשמע אחלה. [טיוב]
  8. ↫ להמשך קריאה…

23 בפברואר 2015

כרטיסים במתנה: The Afghan Whigs

The Afghan Whigs חוזרים, ואתם יודעים מה זה אומר – שהזמנתי את שיר בן-אור, שגרירתנו לענייני גרג דולי, לכתוב כמה מילים על שלוש השנים האחרונות, מאז האיחוד הלא לגמרי סביר של ההרכב הנהדר הזה, שבימי שלישי ורביעי השבוע ירעיד את קירות הבארבי בת"א. אם זה לא מספיק, בתחתית הפוסט אתם יכולים לזכות בכרטיס להופעה השנייה, של יום רביעי.

אבל קודם כל, מה שחשוב. קבלו את פוסט האורח של שיר:

The Afghan Whigs

Yeah, I've found that nothing's straight – על האפגן וויגז, שלוש שנים לאחר האיחוד
(לאיטה אנדרסון ורונל "רנה" מלו)

מבוא קצר: ב-2012 כתבתי על האיחוד של האפגן וויגז כאן, כולל ראיון עם גרג דולי. אם אין לכם את הסבלנות לקרוא את זה, הרשו לי להציע סיכום קצר: לכו להופעות. גרג דולי הוא אחד מהמבצעים הטובים והכנים ביותר שניתן לחזות בו על במה גם אם אינכם מתלהבים יותר מדי מהמוזיקה שלו (רוק שמושפע ממוזיקה שחורה), והוא תענוג של אמן לעקוב אחריו במשך שנים ארוכות.

אני מודה שהיה קל יותר לכתוב על האפגן וויגז ב-2012, לפני שנודע שהם התעוררו מתרדמת חלקית ונכנסו לאולפן הקלטות. קל יותר, כי בין האפגן וויגז של 2015 והאפגן וויגז של 1998, 1996, 1993 ו-1988 יש הבדלים משמעותיים, עוד לפני שנכנסים לסוגיית העדרו המורגש של ריק מק'קולם מההרכב הנוכחי. יחד עם זאת, קל לכתוב על האפגן וויגז של 2015 כשמבינים עד כמה הלהקה הזו סובייקטיבית עבור מאזיניה; על מרבית אלבומיהם והופעותיהם שמעתי יותר מיתוסים וחצאי אמיתות שישתוו רק לאלו שמערכת בחירות מקומית יכולה להוציא מאנשים.

אלן וויליס כתבה ש"הפנטזיות של הקהל לגבי כוכבי רוק נוטות להיות בארוקיות כשאין להם הרבה מגע עם הקהל, עד כדי כך שהמציאות מספקת את הקהל רק לעתים רחוקות". דולי, איש פרקטי במיוחד, כמעט תמיד ידע להפריד בין הפרטי, הציבורי והאישי, כך גם כשסאגות שלמות ואישיות מחייו נכנסו לשירים ולאלבומים והתערבבו בדמויות שהוא העלה על הכתב, דבר מחייו הפרטיים כמעט ולא זלג לציבור. לכשעצמי, אני מעדיפה להשאיר את מערכת היחסים שלי עם דולי בדיוק כך, עם מה שהוא בוחר לחשוף בפני הקהל שלו: החל בחיפוש העצמי וכלה בהתחבטויות ובהתמכרויות. יש די והותר בחומרים האלו כדי להצית את דמיוני.

בד בבד, אחד הדברים היפים ביותר בלהיות מעריצת מוזיקה ובהשתתפות בקהילות שונות שמדברות על מוזיקה מהצד של הקהל הוא הסובייקטיביות שבעניין. כיף למצוא אנשים שנמצאים איתך בתמימות דעים מוחלטת בנוגע לתפקיד הבס או המלודיה בשיר זה או אחר, וכיף עוד יותר לגלות שירים שחשבת שאת מכירה לעייפה דרך עיניים חדשות, לקרוא פרשנות מאירת עיניים לאלבום אהוב או שנוא, ולעקוב בסקרנות אחר מילים מלאות התלהבות מדברים שמעולם לא מצאת בהם עניין.

אז כן, יש הרבה גרסאות של האפגן וויגז עבור הרבה אנשים שונים. יש את אלו שחתמו קבע עם ג'נטלמן; אלו שדווקא הבי-סיידים מסיבוב ההופעות של 1965 הם פסגת היצירה של האפגן וויגז בעיניהם; חסידי Black Love, נאמני Up In It, ופרושי Do to the Beast. וכמעט כולם מדברים על האפגן וויגז "שלהם" (המקורי, האסלי, האורגינל) באותה הנאמנות ועם אותו הברק בעיניים.

יפה בעיני שלהקה ואדם שעברו כל-כך הרבה שינויים סוחבים אחריהם שובל של אנשים נאמנים, ובמקרה של גרג דולי, זה כנראה גם לא מפתיע. דולי אינו הזמר עם הקול היפה ביותר בעסק או המוזיקה המפתיעה והנגישה ביותר לקהל הרחב, אבל היושרה האמנותית, והאהבה והנאמנות האישיים שלו למוזיקה הן מעמודי התווך של האפגן וויגז וכל להקותיו, על כל גלגוליהן. בשנים האחרונות, כשמרבית התקשורת מחפשת באופן כמעט פורנוגרפי הורדת מסכות אמיתית או מעושה, ראיונות קורעי לב ומקורות מימון, דולי מצטייר כאדם שאפשר להאמין לו, ולא רק כי שירה וכתיבת שירים אינם מקור הפרנסה העיקרי שלו. מכלול יצירתו של דולי הוא ספק סיפור חיים, ספק וידוי – של עצמו או של דמויות אחרות שמצאו דרכיהן לשיריו – שנמשך כבר כמעט שלושים שנה. הוא מצטייר כאדם כן כי המוזיקה האישית שהוא יוצר חפה מאשליות וכנה מאוד עם עצמה – וכיוון שכך, גם עם מאזיניה. עם רוחב היריעה המוזיקלית ועם הפרשנויות הסובייקטיביות שמלוות אותה, לא פלא שכמעט בלתי אפשרי למצוא שני מעריצים שיספרו את אותו הסיפור על האיש הזה ולהקותיו.

בהרכב הנוכחי החברים העיקריים הם גרג דולי וג'ון קרלי (בס וקולות) מההרכב המקורי של הוויגז; דייב רוסר וג'ון סקיביק, שליוו את דולי בשנים שונות ובהרכבים שונים, על הגיטרות; פטריק קילר על התופים; וריק נלסון, גם כן שותף מוזיקלי מזה שנים של דולי, על מגוון כלים. מבחינת ההופעה וההרכב, האפגן וויגז מודל 2014-5 הם לא האפגן וויגז של 2012. מלבד העובדה שזה לא סיבוב "הלהיטים הגדולים" של 2012, הם דומים יותר מכל, בעיני, לטווילייט סינגרס של שנת 2000; גם כאן וגם שם שתי הלהקות המרכזיות בחייו של דולי עדיין היו פעילות, והעיבודים לשירים הישנים של הוויגז שונים קצת. בוויגז של 2015 ובטווילייט של 2000 אפשר למצוא התנסות עם נגנים חדשים וישנים-חדשים (שתי קריאות הידד לחזרתו של ג'ון סקיביק), חומרים חדשים יותר ופחות, ובעיקר הרבה סקרנות בתכני השירים והגשתם ובסיפור המעשה שיעלה באותו הערב. למרות ניסיון לשמור על גבולות גזרה באלבומים, דולי לא שומר חומרים ספציפיים ללהקות מסוימות, והלהקות השונות של דולי יכולות תמיד לשלוף שיר או שניים שמזוהים עם להקה אחרת שלו או קאבר מפתיע.

אני מקווה שתגיעו לבארבי השבוע, כי אמנים מסוגו של דולי נדירים בעיניי. החשיפה האישית המתמשכת והייחודית שלו במוזיקה, הסקרנות האמנותית-אינטלקטואלית, הנגנים שמנגנים אתו ויכולות הביצוע של כל החבורה הזו הם תענוג וקתרזיס ללב ולנפש, בין אם אתם מבקרים לרגע או עוקבים פנאטיים אחרי כל ראיון חדש שיוצא. ברוכים השבים, ואל תשכחו את האלכוהול.

פינת הבונוסים לקוראת המתמידה

1. סקירה של דולי עצמו על השירים באלבום החדש, Do to the Beast. האלבום עצמו נמצא במלואו ביו-טיוב.

2. ספיישל אפגן וויגז עם קוואמי ברדיו הקצה.

3. עבור אלו מכם שאוהבים את הסובייקטיביות ושאר ניטפיקינג, אני מאוד ממליצה על פרק הפודקאסט הזה, בן למעלה משעתיים, שמנתח את האלבום האחרון של הוויגז מכמה זוויות שונות בעזרת כמה מעריצים כבדים מאוד:

4. עבור אלו מכם שאוהבים להתכונן, שתי הקלטות של הופעות מהסיבוב האירופאי: ה-13.2 מפראג,
וה-10.2, מאמסטרדם.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה קאבר מפתיע גרג דולי צריך לבצע בהופעה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה למרב ולשיר!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שלישי בבוקר בלבד!

21 בפברואר 2015

עונג שבת: צוחקת בקול רם

  1. openlineיש סיכוי טוב ש-"Laugh out loud" של צמד קנדי-אמריקאי בעל השם המגוחך Paranoid Castle, הוא הת'ים סונג החדש שלי. אני רוצה שהוא יתנגן בכל פעם שאני נכנס לחדר. אני רוצה לרקוד אותו ברחובות. פשוט כי הוא זריקת עידוד פנטסטית בכל מובן: הביט, הפלואו, המילים שמזכירות שגם כשרע כדאי תמיד לצחוק ולהתעודד, והקליפ הזה, שהוא כאילו קליפ סוואגה רציני אבל הוא בעצם הפקה זולה כי לפעמים אין מספיק כסף וסטייל להרים קליפ מפואר, לפעמים צריך להעמיד פנים שהכל טוב כדי להתעודד. הנה, קחו גם מפ3 של השיר הזה, בתקווה שהוא יהפוך להיות השעון המעורר שלכם בבוקר. [מפ3]
  2. headlines

  3. אני לא יודע למה אתם מתחפשים בפורים, אבל אני יודע לאן אתם מתחפשים בפורים: מסיבת הניינטיז המופרכת שלי חוזרת לאוזןבר ביום חמישי, 5 במרץ, למהדורת פורים חגיגית במיוחד! בואו. [איווענט]
  4. גרגורי פורטר, זמר ג'ז נפלא שאישית נדלקתי עליו לפני שנתיים-שלוש, יגיע להופעה בארץ ב-20 במרץ. פנקו את עצמכם! הוא נפלאאא.
  5. דויד פרל הפנטסטי (שכותב את הבלוג הנפלא Pearls, מצלם תמונות יפהפיות, מפיק את סדרת המסיבות האגדית It's Britney bitch ואת ערבי ההופעות Cover me), בדרך להגשים חלום: בגיל 15 הוא נתקל בספרייה בספר שירים של המשורר יותם ראובני מ-1979. הוא התאהב בספר לחלוטין, ועכשיו, אי-אלו שנים מאוחר יותר, הוא הפיק אלבום משיריו של יותם ראובני ובהשתתפות אביב נוימן, אביגייל רוז ושי רוט, אדם כהן, אלון לוטרינגר, אלון עדר, אליוט, אסף שתיל, גיטלה, דאנה איבגי, הדרה לוין ארדי, חמי בן דוד, טל הפטר, יעל איזנברג, יעל שושנה כהן, מיכה הרשליקביץ, מיכל גבע, מעיין סימונה, נינט טייב, נפתלי אלטר, סיון טלמור, סיון לוי, עינב ג'קסון כהן, פלורה, קאמי מלץ, קרני פוסטל, רוני אלטר, רונית רולנד ורז שמואלי – וואו! איזו רשימה. האלבום כבר כמעט גמור, ויהפוך מחלום למציאות אמיתית לגמרי בעזרתכם. [הדסטארט]
  6. עצרו הכל: Blur מוציאים אלבום חדש. [אנגלית]
  7. future-brown
    שיפתחו כבר עוד אשנב, שעה אני מחכה להפקיד צ'ק

  8. Future Brown הם ארבעה מפיקים ומפיקות מארה"ב – חלקם מניו יורק, חלקן מכוויית. אני, שאוהב לשמוע עירבובים מעניינים שמבטלים גבולות ומטשטשים הבדלים, שמח מאוד עם האלבום המזיז והמשמח הזה ברקע: יש פה סאונדים מברזיל ומארצות ערב, מלוס אנג'לס ומאפריקה, מהמועדונים ומפינות הרחוב, מהניינטיז ומ-2025. קחו את כולו להאזנה בחינם ממש כאן. [סטרים]
  9. ↫ להמשך קריאה…

13 בפברואר 2015

עונג שבת: ממריאים

    calexico-kilkenny-roots-900x580
    הטייס וטייס המשנה שלי

  1. openlineאף פעם לא עצרתי לחשב כמה הופעות ראיתי בחיים. אני מנחש שהן נספרות במאות. רבות מהן היו טובות, חלקן היו מופלאות, ורק מעטות היו בלתי נשכחות. הבלתי נשכחות הפכו לכאלו לאו דווקא בזכות רגע ספציפי שקרה על הבמה אלא בזכות איכות שברבות השנים התחלתי לקרוא לה, בהיעדר מילה מדעית יותר, "תעופה". תעופה היא השלב הזה שבו משהו במפגש המיידי, בחדר אחד, בין האמנים לקהל, הצלילים שמסתובבים בחדר, התחושה בגוף שלך, הפידבק ההולך וגובר בין הקהל לאמן ובחזרה, מביאים את החדר לכדי התעלות. זו יכולה להיות התעלות רגעית (קורה לא מעט), וזו יכולה להיות התעלות של שעה וחצי (קורה ממש מעט). הסיבה שאני עדיין ממשיך ללכת להופעות היא החיפוש הבלתי פוסק אחרי רגעי התעופה האלו, שבהן משהו חזק ממך מרחיב לך פתאום את בית החזה ובן רגע אתה מוצא את עצמך קופץ באוויר בצרחות, או דומע כמו ילד, או מתפוצץ מאיזה רגש שאתה לא יכול להכיל. או, כמו בהופעה שעליה אני מדבר עכשיו, לא מצליח למחוק לשנייה מהפנים שלך חיוך מטופש כל כך גדול שכואבות לך הלחיים. Calexico הופיעו כאן ב-2009 וזו הייתה אחת ההופעות הבלתי נשכחות. שזה מוזר, כי אני לא זוכר כמעט שום דבר שהתרחש בהופעה עצמה. אבל אני זוכר היטב איך זה הרגיש בגוף. אני זוכר שלא הפסקתי לרקוד לשנייה, גם בשירים השקטים. אני זוכר שכמות השמחה, החדווה, תאבון החיים שנשפכה מהבמה לקהל ובחזרה הביאה אותי לתעופה שנמשכה כל ההופעה. זו הייתה ההופעה הכי שמחה בחיי. ועכשיו יש לקלקסיקו שיר חדש, "Cumbia de donde", ומהשנייה הראשונה שלו הוא מעורר בי שאריות מאותה חדווה. הבחירה לפתוח בצליל הסינתי הבוטה והעליז הזה מכתיבה את כל הטון של השיר, וגם ברגעיו המינוריים אתה כבר מעופף איתו כמה מטרים מעל הקרקע. זו תמיד הייתה הגדולה של קלקסיקו. [מפ3]
  2. headlines

  3. אתה נמצא כאן כבר התחיל להגיע למזמיניו בדואר, ואם הזמנתם אז הוא בוודאות בדרך אליכם. אנחנו עדיין לא יודעים אם יהיה המשך לפרויקט הזה, אבל אם תרצו לדעת במקרה שהמשך אכן יבוא, אנא הירשמו לרשימת התפוצה הזו. אנחנו מבטיחים לשלוח לכם אך ורק עדכונים אם וכאשר יהיה המשך, ולא להעביר כמובן את כתובתכם לאף אחד בעולם אף פעם. [מייל]
  4. הפתעה משמחת! MØ (הא! הצלחתי להקליד את זה) תגיע להופעה בישראל ב-8 במאי! [עברית]
  5. כן, זה אפשרי לנגן מטאל עם תו אחד בלבד. [טיוב]
  6. ibeyi
    איפה קנית את העגילים, באיביי? חחח

  7. בעמוד האלבום ב-NPR נטען שאי אפשר להאזין לאלבום בישראל – אבל הנה מעקף פשוט: ברשימת האלבומים החדשים של NPR אפשר ללחוץ על כפתור ה-Play מתחת לאלבום החדש של Ibeyi, והפלא ופלא – האלבום מתנגן בשלמותו. [סטרים]
  8. ↫ להמשך קריאה…

6 בפברואר 2015

עונג שבת: היה לבו הומה

  1. openlineהולי שיט, עם איזה סינגל אדיר-אדיר-אדירים החליטה ויקטוריה חנה לפתוח את הפרק החדש בדרך המוזיקלית המפותלת שלה. "אלף בית (הושענה)" מזגזג בלי למצמץ בין ילדותי למבוגר, משחקי וכבד ראש, ילדותי ומבוגר, והוא בעיקר ממכר לאללה. הקליפ שלו הוא כבר עכשיו אחד הקליפים הגדולים של 2015, בלי בעיה בכלל. כבר עשור שאני נתקל בוויקטוריה חנה בדרכים צדדיות מאוד. בדרך כלל מוסיפים לשם שלה טייטל כמו "אמנית קול", לפעמים גם "ניסיונית", ומשייכים אותה יותר לעולם האמנות או התיאטרון ולא פשוט למוזיקה, כי הכלי שלה הוא הקול והצליל. הכלים האלה הביאו אותה גם לדואט ווקאלי עם אחד מענקי הווקאליסטים של זמננו, בובי מקפרין. ועכשיו היא נכנסה לאולפן עם תמיר מוסקט, שהביא לה ביט מוסקטי קלאסי, כזה שמזיז דברים קדימה אבל לא תופס את קדמת הבמה אלא מפנה אותה לחנה עצמה. אני משוגע על השיר הזה, ורק מחכה לעוד כאלה. [טיוב]
  2. headlinesמוזיקאים ישראליים, הלבישו אותי! במרץ הקרוב אסתובב עשרה ימים בפסטיבל SXSW באוסטין, טקסס. אני מתכוון להפוך את החזה שלי ללוח מודעות למוזיקה ישראלית עצמאית. אם יש לכם חולצה של הלהקה שלכם, דברו איתי ואשמח להתהלך בקרב שמונים אלף איש עם הלוגו שלכם. על הדרך, אולי כדאי להתריע שבמשך כחודש לא יהיה עונג שבת, אבל עוד חזון למועד. [טריקו]
  3. אריאל פינק יגיע להופעה בבארבי ב-9 ביוני! בדיוק שבוע אחרי מאק דמארקו. טירוף. [עברית]
  4. תרשמו: Twin Shadow בבארבי ת"א, תאריך חדש: 16 במאי. [עברית]
  5. rrubin

  6. [תודה ליניב] אני מת על Genius, אתר הליריקס שמאפשר לקוראים להוסיף מידע ופרשנויות על כל שורה בשיר. לאחרונה הם פתחו את האפשרות לאמנים, מפיקים וכותבי שירים להוסיף מידע על שירים שהם היו מעורבים בהם, והרבה פעמים מדובר בחגיגה. עכשיו הצטרף למסיבה ריק רובין והוסיף המון המון המון פריטי מידע מבפנים על שירים של הביסטי בויז, ג'יי-זי, ג'וני קאש, קנייה ווסט, טום פטי, סלייר… וזה פאקינג מרתק. כלומר, אם אתם אנשים כמוני. [אנגלית]
  7. ↫ להמשך קריאה…