4 בדצמבר 2016

הזמנה: הצביעו לאלבומי ושירי השנה של 2016!

גבירותיי! וכל מי שהוא לא גבירותיי! יש לי רק שאלה אחת בשבילכם, רק שאלה קטנה, תמימה, באמת, ממש פשוטה, קחו רק שלוש שניות לחשוב על זה:

איזו מוזיקה הכי עשתה לכם את זה השנה?

א־הא! כבר הבנתם את הבעיה, נכון?

איזו שאלה נכלולית. לכאורה, מה הבעיה? בסך הכל שאלתי אתכם איזו מוזיקה הכי אהבתם ב־2016, אפשר לחשוב. אבל זו בדיוק הבעיה, שאפשר לחשוב על זה שעות, ימים, שבועות.

והשאלות הולכות ומתרבות:
האם לתת יותר משקל לאלבומים של אמנים שמתו, רק כי הם מתו השנה?
ואם שמעתי את רדיוהד מלא כי היה מלא רעש סביב זה, אבל זה לא כזה אלבום מטורף בעיניי – להצביע לו או לא?
ומה עם כל הפופ שנהניתי ממנו השנה? ״נחשב״ או לא?
ומה עם אלבומים ישראליים??? (כן, מותר!)
ואיך לבחור?
ג׳יימס בלייק או בון איבר?
ניק קייב או פי־ג׳יי הארווי?
ביונסה או סולאנג׳?
לאונרד כהן או דיוויד בואי?
קנייה ווסט או צ׳אנס דה ראפר?
אנג׳ל אולסן או אגנס אובל?
מיצקי או אביב גדג׳?

ועוד לא התחלנו לדבר על שירי השנה!

אחחחחח, כמה קשיים. מזל שיש פה משהו שימתיק את המצוקה, גזר למקל: אנחנו מחלקים פרסים מ־ט־ו־ר־פ־י־ם. כמה מטורפים? המממ, מה דעתכם על כרטיס בחינם לפרימוורה 2017, כולל טיסה ומלון (תודה, און.טור)? מה דעתכם על פטיפון חדש (תודה, קילומבו)? או כרטיסים לאינדינגב 2017? תקליטים מבציר 2016 (תודה, קמ״ע ולב גרופ מדיה)?

בקיצור, קוראי ומאזיני העונג, בואו להצביע לאלבומי ושירי השנה שלכם ושלנו!!!

הבחירות שלכם ישודרו במצעד השנתי החגיגי של הקצה ועונג שבת ביום שלישי, 27 בדצמבר, מעשר בבוקר עד עשר בערב, וכמובן בפוסט אלבומי השנה הנרחב שיעלה כאן בעונג.

2 בדצמבר 2016

עונג שבת: מוכנים לנס

  1. openlineביום שלישי אתיישב מול המיקרופון באולפן של רדיו הקצה ואנסה להגיש את החלק הראשון (מתוך שניים) של שירי השנה שלי. כבר שבוע אני יושב מול המחשב ומנסה להחליט מה להכניס ומה לא להכניס לרשימה הזו, שככל שהיא הולכת ותופחת אני מבין יותר בבירור שני דברים: הראשון הוא שמוזיקלית, השנה הזו הייתה לא פחות ממטורפת, במובן הטוב ביותר של המילה. השני הוא שככל שאני מצליח להיזכר, מבין השנים האחרונות זו השנה שבה האוזניים שלי הכי הלכו שבי אחרי שירים יותר מאשר אלבומים. ברור, יש אלבומים אדירים ב־2016, ויש לי איפשהו רשימה של האהובים עליי, אבל חוץ מכמה אלבומים ספציפיים, לא מצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב ושוב ושוב להרבה אלבומים, כמו שהיה קורה לי עד עכשיו. זה גם תוצאה של איך שאני עובד – על העונג ועל התכנית בקצה – אבל גם כנראה שינוי ברמת הציפיות שלי. אם האלבום הוא טוב, טוב מאוד, אפילו כמעט מצוין, אבל יש בו משהו שמפריע לי – אני חוזר אליו פחות ופחות ואז מפסיק. זה אולי מובן מאליו להרבה מאזינים, אבל אצלי זו חווייה חדשה מאוד, לא להילחם על אלבום שאני מאמין שטומן בחובו אוצרות. אני גם יודע שאני מפסיד ככה הרבה אלבומים, כי יש הרבה אלבומים שצריך להתמסר אליהם או לחילופין להתרגל אליהם (=לפרק את האתגרים שהם מעמידים בפניך) כדי לגלות את מלוא יופיים, ויש גם אלבומים שצריך ״לסלוח״ להם על שיר או שניים פחות טובים או על עריכה בעייתית ופשוט ליהנות מהם. האלבום של Chance the rapper היה כזה בשבילי, רוב השנה, עד שפשוט שמתי אותו על שאפל והבנתי שהעריכה שלו לא נוחה לי באוזן. יש בו עדיין כמה שירים מיותרים בעיניי, אבל הם מחווירים לצד שירים כמו "Angels", "All night" ובעיקר "Blessings 2", הסוגר אותו, השיר עם הכי מעט מוזיקה שאני הכי אוהב השנה. הוא מתחיל כמעט א־קפלה, ונגמר כמעט גוספל, מין קיצור של הדרך של צ׳אנס מראפ לשירי אמונה. אבל הוא כולל בו כמעט את כל מה שהופך בעיניי את צ׳אנס לאחד הראפרים הכי טובים והכי מעניינים בעולם כיום, שגונב את ההצגה כמעט מכל בית אורח שהוא נותן בשיר של מישהו אחר: אינטיליגנציה אדירה, הגשה מלאה כנות, מינימום פוזה, ורסטיליות בעיקר באיך שהוא מרשה לקול שלו להביע רגש, לפעמים ספונטני, התרגשות כנה, ומתן דגש כמעט מוחלט לטקסט לצד הבנה עמוקה של מבנים ומהלכים של פופ שהופכים את השירים שלו למאוד קליטים ונגישים בלי להיות דלים ומטופשים. אם על הדרך הוא גם כותב שיר שלם של אסירות תודה על כל הקארמה הטובה שהוא קיבל בשנים האחרונות – מה טוב. יש שיגידו שזו דרך אחרת להתרברב, אני חושב שזו חלופה נאה ורעננה להתרברבות נטולת המודעות העצמית שרווחת בז׳אנר. אני יודע שזה גבוה מאוד, מאוד, מאוד ברשימת שירי השנה שלי שתתחיל להתגולל בשלישי הזה בקצה. האם אתם מוכנים לנס שלכם? [מפ3]
  2. fb_header-1-1

  3. headlinesגבירותיי ורבותיי, הגיעה השעה! שעת הדין. השעה להכריע, לבחור, לרומם על כס את הטובים והאהובים ביותר ולהתייפח על טעמו העלוב של הזולת! אני מתכוון, כמובן, שהגיעה השעה להצביע למצעד השנתי של רדיו הקצה ועונג שבת! מדוע, אתם שואלים? אגיד לכם מדוע: ראשית, כי יהיה זה פשע לבזבז את הטעם המעולה שלכם ולתת לאנשים אחרים לקבוע מי יירשם בדפי ההיסטוריה של 2016, ואני אישית גם ממש סקרן לדעת מה אתם, קוראות וקוראי העונג, תבחרו. שנית, ובכן, אין דרך עדינה להגיד את זה: אנחנו מחלקים כרטיס כניסה, טיסה ומלון לפסטיבל פרימוורה סאונד 2017!!!!!!! הנה הליינאפ ותגידו לי כשתחזרו לנשום. מה צריך לעשות כדי לזכות? הנה כל ההוראות, ורשימת הפרסים המלאה. ולינק אחרון כדי שלא תפספס חלילה את יום השידורים הפסיכוטי שאנחנו מכינים לכם: הנה איווענט ליום המצעד. זהו, עכשיו אתם מצוידים לגמרי. קדימה לעבודה! [עברית]
  4. הרכב הפוסט־רוק האנגלי Eagulls יגיע להופעה אחת בבארבי, תל אביב, ב־13 בפברואר. כרטיסים עולים 129 ש״ח. איווענט. [עברית]
  5. קוואמי יחזור לשדר תכנית שבועית בגלגלצ, החל מינואר. שבתות ב־22:00! איזה חדשות נהדרות. [עברית]
  6. כפרה על ווס אנדרסון שלא חושש ״להתמסחר״ ואוהב לשתף פעולה עם מותגים שיכולים לשלם לו הון תועפות עבור החלומות הקולנועיים שלו. עכשיו הוא ביים סרטון מושלם בן 4 דקות ל-H&M. אדריאן ברודי נפלא שם. ולא צריך הרבה יותר מזה. [טיוב]
  7. ↫ להמשך קריאה…

25 בנובמבר 2016

עונג שבת: רק דבר אחד ופסקול לסופ״ש

    stack-2-copy

  1. יש ימי שישי עמוסים שבהם פשוט אי אפשר למצוא את כמות השעות המספקת (והלא־קטנה) לכתיבת עונג שבת ראוי, ואני מעדיף לא להעלות עונג שבת מאשר להעלות עונג שבת לא ראוי. אז היום – רק הודעה אחת חשובה וכמה פסקולים מומלצים לשבת.
    אני יודע שסיפרתי לכם כבר מלא פעמים, אבל אני מוכרח לעדכן אתכם שהחל מחצות יש לכם רק עוד 5 ימים בלבד להזמין עותק של אתה נמצא כאן 3, הגליון הסופי והאחרון בטרילוגיה של מגזין המסעות המודפס והחד־פעמי (טוב, תלת־פעמי) שיובל סער ואני מוציאים בצורה עצמאית לגמרי. אנחנו עולים על גדותינו מגאווה בגליון המושקע הזה, וממש ממש רוצים שתקראו אותו. אז אם אתם יודעים או חושבים שתרצו עותק ממנו, חשוב לי להגיד שוב שהוא לא יימכר בשום מקום ולא נדפיס עוד עותקים ממנו לעולם, חוץ מהעותקים שתזמינו עכשיו. מניסיון (מר) עם חברים רבים שלי, רבים מהם רצו עותק מאחד הגליונות הקודמים ואז אמרו לעצמם טוב אני אזמין מחר/בשבוע הבא/עוד רגע ופשוט שכחו, שזה סביר ומובן, אבל אז נגמרה המכירה ועד היום אין להם עותק וגם הם וגם אני מתבאסים מזה. זהו. אז אם זה לא מעניין אתכם, קול וסליחה שהצקתי לכם. אבל אם זה כן מעניין אתכם, אז פשוט תלחצו כאן שנייה ותזמינו עותק ולא תצטרכו להתחרט או לזכור. זהו. כל שאר הפרטים בקמפיין. יש לנו גם תיקי בד יפים בשני צבעים במיוחד לבלאק פריידיי (וגם אחריו). [הדסטארט]
  2. השבוע שידרתי את התכנית האחרונה שלי ל־2016 של מוזיקה חדשה ברדיו הקצה, ובדצמבר (קצמבר!) אשדר לא פחות מ־4 תכניות סיכום שנה שבתקווה יעיפו לכם את האוזניים. עד אז, הנה התכנית שלי מהשבוע עם 120 דקות של מוזיקה חדשה מעולה פלוס. [סטרים]
  3. היבושת של דצמבר מתחילה, עת רוב ארה״ב יוצאת לחופשת חגים ארוכה ולא יוצא כמעט שום דבר חדש בכל הנוגע למוזיקה. נורא רציתי לפרסם פה היום עשרה אלבומים חדשים מעולים להאזנה בסופ״ש, אבל פשוט לא יוצא כלום. מה שכן יוצא הוא אלבום הופעה משולש לקייט בוש! הנה סטרים לכל הדיסק השני מתוך השלושה. באתר של הבי-בי-סי, כי יש לאישה סטייל. [סטרים]
  4. Shearwater היא מעין להקת־אחות ל-Okkervil River. היא הוקמה על ידי ויל שף וג׳ונתן מייבורג שהיו חברים מייסדים באוקרביל (מייבורג עזב מאז כדי להתמקד בשירווטר) ובמשך כמה שנים השניים השתתפו זה בפרויקט של זה. עכשיו שירווטר העלו לבנדקאמפ שלהם את האלבום הראשון שלהם מ־1999, שהודפס אז ב־500 עותקים והוקלט כמה שנים לפני אלבום הבכורה של אוקרביל ריבר. [סטרים]
  5. אני לא יודע כמעט כלום על Yellow Days חוץ מזה: מדובר בבחור אחד, והוא הוציא השבוע EP פשוט פנטסטי לסאונדקלאוד. זה כל מה שאני יודע. שימו אוזן, זה די מעולה. [סטרים]
  6. ״בשורה התחתונה: תקשיבו לאלבום האחרון של בון איוור״. תקשיבו לשי ליברובסקי. [עברית]
  7. אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, הפתעות מגיאחה, פספסתם כבר שני מיילים מעניינים. פה נרשמים לניוזלטר. [דואר]

יאללה, אני רץ. מצטער על הקיצור. בשבוע הבא יהיה יותר על מה ללחוץ. שבת שבוגי!

18 בנובמבר 2016

עונג שבת: ימים לא ספורים

  1. openlineבואו נעזוב רגע את הנוסטלגיה. נוסטלגיה, כמו גאווה מקומית, מטשטשת את הראייה, או במקרה הזה את השמיעה, בבואנו לעכל ולחוות דעה על משהו שחדש לאוזנינו. כן, A tribe called quest הוא אחד מהרכבי ההיפ הופ המוכשרים ביותר והמשפיעים ביותר שהיו בעולם הזה, הרכב שבתחילת שנות התשעים הביא להיפ הופ סאונד כיוונים חדשים לגמרי שעדיין מהדהדים בשלל ענפים שצמחו מהעץ הקטן שלהם, הם הכניסו להיפ הופ המצ׳ואיסטי והמטריאליסטי והלוחמני רוחות חדשות לגמרי של פתיחות ועדינות ורוחניות ורכות ומופשטות. הם הגדירו סאונד. הם שינו את ההיפ הופ. הם הוציאו אלבומי מופת. הם הפכו לאגדה. ואם סוחבים את כל זה על הגב כשבאים לפתוח את האוזניים לאלבום החדש, אלבום הקאמבק, אלבום הפרידה, של A tribe called quest, אין סיכוי לשמוע אותו. כל מה שנשמע הוא הדים של העבר, השוואות, רעשים שכמו כל עבר של כל להקה נכנסים לתוך האלבום החדש כמו שכל דבר שעשית ולמדת והושפעת ממנו נכנס לכל מה שאתה עושה, אבל כששומעים משהו דרך אוזניות הנוסטלגיה (״הלהקה ההיא מהניינטיז חוזרת״), קשה מאוד לשמוע אותו כמו שהוא: אלבום חדש לגמרי מעכשיו של הרכב שכתב והקליט אותו עכשיו ומתייחס למה שקורה עכשיו (טוב, טכנית Phife dawg מת בתחילת השנה, והקטעים שלו הוקלטו בעודו בחיים). כשלא נאחזים בהילה מהעבר, כשלא משווים לפעם, כשלא חונקים בציפיות או מגיעים מראש עם העמדה הנוסטלגית האיומה של ״זה לא כמו פעם״ – אפשר לשמוע די בקלות ששיר כמו "We the people" הוא פשוט בנזונה של שיר היפ הופ, שיר על התפרקות שכולו ברייקים, שיר על הכוחות שמנסים לעצור את הקידמה וכל הזמן נעצר בעצמו במקום, שיר על הדרה שמנסה לכלול את כולם. שיר עם פזמון קליט וקליל עם מילים קשות. שיר שמזכיר את הכישרון האדיר של קיו־טיפ ועלי שאהיד מוחמד כמפיקים רק למי שבטעות נתקע בניינטיז ושכח את זה. אני מעולם לא הייתי מעריץ ענק של טרייב, גם אם אני אוהב הרבה שירים שלהם ולגמרי מעריך את החדשנות שהביאו ואת ההשפעה שלהם. איכשהו, לא נתפסתי עליהם בריפיט כמו על הרכבי היפ הופ אחרים. דווקא את קריירת הסולו של קיו־טיפ אהבתי יותר. אבל השיר הזה הוא פצצת הפצצות, וכל האלבום החדש שלהם הוא ניצחון גדול, במיוחד אם לא מסתכלים עליו דרך עדשת הנוסטלגיה אלא פשוט שומעים אותו כאלבום היפ הופ חדש. [מפ3]
  2. headlinesThundercat מגיע לארץ!!! פנומן הבס שחלקנו מכירים מהעבודה המסיבית שלו עם פליינג לוטוס ועם קנדריק לאמאר, ועושה גם בתזונה של מוזיקה בעצמו, יגיע להופעה אחת בבארבי ב־16 במרץ. כרטיסים ב-164 ש״ח בלבד. [עברית]
  3. Leon Vynehall, שהוא אולי לא שם ידוע כמו הרבה מההופעות שמגיעות הנה אבל הוא בהחלט אחד משלושת יוצרי ההאוס האהובים עליי, יגיע לתקלט בברקפסט בתל אביב ביום שישי הקרוב, 25 בנובמבר. הו אני הולך לרקוד כל הלילה, אפילו שאחנק מסיגריות. [פייסבוק]
  4. עוד ייבוא מפתיע ומגניב: The Bug שמכונה גם King Midas Sound, מגיע לשני ערבים בלבונטין 7 בתל אביב, 24 ו־25 בנובמבר. כרטיסים ב־80 ש״ח. [עברית, איווענט]
  5. urhere-musaf-300אם אתם מעוניינים בעותק מהגיליון החדש של אתה נמצא כאן, מגזין המסעות העצמאי שיובל סער ואני עורכים ומוציאים לאור – אז בטח תשמחו לדעת ש: 1. אתם ממש מוזמנים פשוט ללכת ולהזמין אותו עכשיו לפני שתשכחו, זה זול וחתיכי. 2. התמונה כאן משמאל היא השער של חוברת אקסטרה שתצורף לכל עותק של הגיליון החדש, מעין מוסף! עיצבה אותו במיוחד טל סופיה הנהדרת והוא מכיל רק טקסטים מתורגמים שבחרנו בקפידה ממגזיני העולם, ביקשנו ממש ממש יפה וקיבלנו אישור מכותביהם, ותרגמנו לעברית צחה. במקום האיורים שמצורפים לטקסטים במגזין הרגיל, כאן הכתבות מלוות בתצלומים, שבחרה טל סופיה בעיניה החדות. יש שם גם כתבה אחת ארוכה מאוד שאני חולם לפרסם אותה אצלנו מהרגע שקראתי אותה מוקדם יותר השנה, הכתבה של טום ביסל, עיתונאי יהודי אמריקאי, צעיר ליברלי, שמגלה שמנחה רדיו ימני שמרני מוציא טיול מאורגן של נוצרים אוונגליסטים לבנים ושמרנים לארץ ישראל, כדי להפגין תמיכה ללא סייג במדינת ישראל. אז הוא מחליט שהוא חייב להצטרף למסע הזה, וזו כתבה אדירה, גם באיך שהיא כתובה, וגם במבט שהיא מציעה לנו על המציאות שלנו דרך עיניים של מישהו אחר. ויש שם עוד 3 כתבות קצרות יותר אבל מעולות לא פחות, ואני ממש נרגש מהעניין הזה. אז אם הזמנתם כבר עותק, דעו לכם שתקבלו גם מוסף. ואם טרם הזמנתם, אז אני מקווה שעכשיו יש לכם סיבה אחת נוספת להזמין. נשארו רק עוד 12 יום עד סוף המכירה, אז אל תדחו למחר וגו׳. [עברית]
  6. ↫ להמשך קריאה…

12 בנובמבר 2016

עונג שבת: רק מה שחשוב באמת

    leonard

  1. openlineאני זוכר שבאיזו הרצאה ששמעתי, מתישהו, לא זוכר מי אמר מה הם החיים? מקף קטן. 1934-2016, שנת לידה, שנת מיתה, המספרים תופסים יותר מקום מהקו האופקי הזעיר, נטול הייחוד, שמסמל חיים שלמים, 82 שנים במקרה הזה, גבורות פלוס בפחות מסנטימטר. ללאונרד כהן, שהבוקר פורסם שהוא מת ביום שני ונקבר בחלקה פרטית במונטריאול, בוודאי היה משהו שנון לומר על זה. משהו שיעלה חיוך עקום, אולי טיפה מריר, ויטמון מאחורי החיוך חוכמה גדולה מאוד. היו לו הרבה משפטים כאלה, רבים מהם בשירים אבל רבים אחרים בראיונות, מפוזרים על הדרך כמו הערות אגביות שאפשר לפספס אם לא מקשיבים מספיק טוב או קוראים מספיק לאט. על המשורר אירבינג לייטון, שבמידה רבה הוביל את כהן המשורר בצעדיו הראשונים, אמר כהן ״אני לימדתי אותו להתלבש, הוא לימד אותי לחיות לנצח״. בראיון שפורסם בוויינט הוא אמר ״אם הייתי יודע היכן נמצאים השירים הטובים, הייתי הולך לבקר שם לעיתים קרובות יותר״. מורה הזן כהן. הרב כהן. הידיד הנאמן כהן. כהן האומלל. כהן החולה. כהן הצלול. כהן שאיננו עוד. הרבה ציטוטים של כהן מציפים היום את הרשת, ובצדק רב. הציטוטים שלו נהדרים, והגעגוע בלתי נשלט. הרבה אנשים חוזרים לשירים הישנים, אבל אני עדיין לא יורד מהאלבום החדש, You want it darker, אלבום נפלא ושלם, פעמיים שלם, גם כיצירה שאין בה מחסור וגם כיצירה שיש בה השלמה גדולה. מאז קראתי את המכתב שכתב למריאן טרם מותה, באוגוסט האחרון, אני נושא עמי תחושה ודאית שימיו נספרים לאחור והמספר הולך ואוזל. לא צריך להיות חכם גדול, הוא כתב את זה די מפורשות: ״דעי שאני כה קרוב מאחורייך, שאם תמתחי את ידך, אני חושב שתצליחי להגיע לידי״. התחושה הזו התחזקה עם צאת האלבום החדש, שנפתח בשיר שבו כהן אומר לאל, איזה אל שלא יהיה לו, ״הנני, הנני, אני מוכן״, ושר על כך שהוא ״עוזב את השולחן״ ומכבה כמה פעמים לאורך האלבום איזו להבה. כהן אף פעם לא הצפין טקסטים כמו דילן או בואי, אלא רק פישט אותם. זה לא כתב חידה, זה מכתב פרידה נקי, סידורים אחרונים, השלמה וברכת שלום. הראיון בניו יורקר, בו הוא סיפר בין היתר שהוא ״מוכן למות״ (ניסוח שהוא ניסה למזער מאוחר יותר) אבל גם חשף את מצבו הבריאותי הרופף ודיבר על הברכה שהייתה לו כשניתנו לו הזמן והיכולת ״to put your house in order״, רק החמיר את דאגתי. ועם זאת, הדאגה הזו הייתה גם ברכה. במשך שלושה חודשים דאגתי, דאגתי והתכוננתי. והבוקר, כשהגיעה ההודעה, בעיקר רווח לי. הצער, מכה בלתי נמנעת ברגע כזה, נעטף באיזו רכות, כמו בהקלה הכבדה מנשוא שמלווה מוות של בן משפחה שחלה במשך זמן רב ועכשיו הגיע קצו המיוחל. אני לא ממש יודע להסביר את זה. אין לי נימוקים רציונליים. אני רק יודע שמהבוקר עוטף אותי צער רך, לא נוקב, לא משתק, אלא צער שקט, כמעט מחבק, של פרידה הכרחית, פרידה לא פתאומית, פרידה בלתי נמנעת שאינה בהכרח בטרם עת. אני מזמין אתכם לקרוא את המילים הספורות שכתבתי בפייסבוק אבל בעיקר מפציר אתכם לקרוא את הכתבה הדי־מושלמת על כהן מהניו יורקר, וכהרגלי אני מפציר בכם לא ליפול אחורה רק לאלבומים הקלאסיים, שהפכו לקלאסיים בעיקר כי הם יצאו מזמן ולא כי הם יותר טובים מהחדשים. האזינו גם לאלבומים האחרונים, הנהדרים, של כהן, הם מלאים בסוג עשיר ונבון יותר של שירה. את העונג הזה אפתח עם "Travelling light", שיר מהאלבום החדש שכמו הרבה שירים של כהן עושה כמה דברים בו זמנית: מתכונן למסע, מביט אחורה בהשלמה, כותב מכתב לאהובה ישנה, מנסה להסדיר חובות, תוהה על מחויבות וחופש, ומלמד אותנו דבר מה על תנועה דרך החיים. שיר שמעלה חיוך עקום, טיפה מריר, עם חוכמה גדולה מאוד. היה שלום, חבר יקר. Au revoir, et bon voyage. [מפ3]
  2. שיר זרובאותו נושא: הנה הלינק להורדה של כל שיר זר – משירי לאונרד כהן בעברית, אוסף מחווה ישראלי שהפיקו דויד פרץ ואנוכי ב־2004 בשביל השרת העיוור. משתתפים בו בין היתר גבריאל בלחסן ז״ל, רותם אור, שרון מולדאבי, טליה אליאב, סגול 59, איתי בלטר, מורפלקסיס ועוד מעולים. והנה הקרדיטים. בזמנו כתבתי עליו בשרת: ״החלק שקוסם לי אישית בביצועים החדשים הם שאין אלה סתם עוד "קאברים". הם אינם חיקויים של הביצועים המקוריים, אלא הפשטה שלהם לצורת השיר המקורית – מילים ולחן – והלבשתם מחדש בבגדיו האישיים של המבצע החדש. בעיניי, ככה אמורים להיראות (ובעיקר להישמע) ביצועים מחודשים״. את העטיפה היפהפיה עיצבו שני קדר ויונתן וסרמן מאותיות עבריות בלבד. הקליקו עליה לגודל מלא. [זיפ, מפ3]
  3. בכניסה להופעה של Noname בשלישי בערב פגשתי כתב מוזיקה ותיק, והוא ניגש אליי בחיוך להגיד היי אבל מהר מאוד החיוך נעלם והפך להבעה קצת מבוהלת. ״תגיד״, הוא אמר, ״יש לך מושג אם השמועות על צ׳רלי מגירה נכונות?״ הנעתי את ראשי באי ודאות, ״איזה שמועות?״ והוא חצי חייך במבוכה, לא בטוח אם להאמין לשמועות או לא, ״שהוא התאבד״. לשמחתי לא יכולתי לאשר את השמועות, אבל נשארתי דאוג. למחרת בצהריים כבר התגשמו החששות: צ׳רלי מגירה מת בגיל 44. לא הצלחתי לעקוב ברצף אחרי גלגוליו השונים של גבי אבודרהם תחת הכינוי צ׳רלי מגירה. נדבקתי אליו כששמעתי כמה מהדברים שלו בתקופת פאקט ואודיו קולאג׳ והזדקפו לי האוזניים, אבל מאז התגלגלו אצלו כל מיני הרכבים והוא היה כאן ואז לא היה כאן ופתאום הופיע בלי הרבה אזהרה ואז שוב נעלם לזמן ארוך. אבל גם כשלא שמעתי אותו הרבה זמן, בכל פעם שהלכתי לאינדינגב או הדלקתי קול הקמפוס או רדיו הקצה שמעתי את השפעת הסאונד של צ׳רלי מגירה על האינדי הישראלי, בכל כך הרבה להקות. לכן אין פלא שעם מותו המוקדם מדי, הוקדשו לו שתי תכניות נפלאות בקצה: דויד פרץ הקדיש לו השבוע שעה פלאית ומתפתלת ואישית של מוזיקה ודיבורים וקטעי אודיו, וקוואמי שידר שעתיים מסודרות ואנציקלופדיות יותר. אין דרך נפלאה יותר להיפרד מגיבור הגיטרה הזה מאשר עם מוזיקה. [סטרים]
  4. cover-low-res

  5. headlinesגאה ונרגש לספר לכם שהגיליון השלישי והסופי של אתה נמצא כאן, ובכן, נמצא כאן!!! אפשר להזמין אותו ממש עכשיו, רק בהדסטארט, רק עד ה־30 בנובמבר (אבל אל תחכו, כי מי שמחכה שוכח ומי ששוכח מצטער). הכנו לכם 120 עמודים של איורים וכתבים נהדרים על מסעות ויציאות לדרכים, על חששות וחלומות, ויש שם קומיקס ומכתבים ואפוריזמים והתגלויות ותצלומים והפתעות וגם, בקרוב נגלה לכם בדיוק מה, אבל גם עוד משהו שיתחבא שם בפנים כשתקבלו את הגיליון. וכן, זה הולך להיות הגיליון האחרון והסופי. לא יהיה גיליון 4. ואני יודע, אני יודע, אמרנו בגיליון הראשון שהוא יהיה חד פעמי, ובאמת התכוונו לזה, אבל הפתעתם אותנו עם התגובות והנה אנחנו מוציאים את השלישי. הפעם, לעומת זאת, אנחנו נחושים להפנות את הכוחות היצירתיים שלנו לאפיקים חדשים ולהשאיר את הטרילוגיה כטרילוגיה שלמה. אז היי, אם המגזין לא מעניין אתכם, הכל קול וקפצו לאייטם הבא. אבל אם הוא כן, אז דעו שלושה דברים: א. שהוא יהיה האחרון. ב. שיש עוד הפתעות בחבילה שתגיע אליכם. ג. שאם תדחו, תשכחו.
    פייסבוק הוא לא חבר, או לכל היותר חבר הפכפך ובוגדני. הוא מסרב להגיש לכם את העדכונים בנוגע לאתה נמצא כאן #3, וכך קורה שלא משנה איך וכמה ובאיזו צורה אני מספר ברשת החברתית שהגיליון השלישי כאן ושאם בא לכם עותק אז כדאי שתזמינו עכשיו כי אחרי סוף המכירה אונליין הוא לא יימכר בשום מקום אחר, אני רואה את המספרים – פייסבוק שומר את המידע לעצמו. אולי כי יותר מדי אנשים משתפים לינקים של הדסטארט בפייסבוק וקצת נמאס לו מהלינקים האלה, אולי הוא רוצה שכל העותקים יגיעו רק אליו! בכל אופן, מזל שאני יכול לספר לכם גם כאן בעונג כדי שלא תגידו אחר כך לא ידעתי! שכחתי! דחיתי לשבוע הבא והמכירה נגמרה! [עברית]
  6. הפתעה אמיתית: הרכב ההיפ הופ נויז Clipping. (הנקודה היא חלק מהשם) יגיע להופעה בגגרין בתל אביב ב-12 בדצמבר!!! הולי שיט לא ראיתי את זה בא. קליפינג הם הראפר דויד דיגס, שמככב גם במחזמר ״המילטון״ בתור המרקיז דה לפאייט ותומס ג׳פרסון, יחד עם הביט מייקרז וויליאם יוסטון וג'ונתן סנייפס. השמעתי את הקטע המעולה שלהם "Shooter" די הרבה בקצה. זה הולך להיות לוהטטטט. כרטיסים ב־150 ש״ח. [ש״ח]
  7. בקרוב: הפתעות מגיאחה, ניוזלטר קפריזי. כאן נרשמים. [טקסט]
  8. ↫ להמשך קריאה…