28 באוגוסט 2015

עונג שבת: ילדי התשעים

    rootzi buba

  1. openlineלאן נעלמו רוצי בובה? כלומר, אני מניח שהם התפרקו או סתם הפסיקו לנגן כי כל אחד מהם עסוק באיזה חמש להקות שונות, אבל מה שאני תוהה הוא: לאן נעלמו השירים של רוצי בובה? הרי "בואי נרקוד" הוא אחד השירים המשמחים ביותר שהוקלטו בשפה העברית מאז ומעולם, ואלוהים יודע שאין לנו עודף של שירים שמחים בעברית. ואולי זו הסיבה, נו, אתם יודעים, סופשבוע רגוע, שירי יום הזיכרון, שירי רימון, בלדות עגמומיות, ואם מגיע קצב שאפשר לזוז לצליליו אז בואו נדבר על המצב החברתי כמו הדג נחש, או נהיה מדוכדכים כמו טונה ב"רוק 30" (בנזונה של שיר). אולי אני טועה לגמרי, ויש מלא אחלה שירים שמחים בעברית שזוכים לזמן אוויר ומפומפמים בכל מקום? התחושה שלי היא אחרת. תהיה אשר תהיה הסיבה, "בואי נרקוד" ו"סימה רג'ואן" ושאר השירים המהירים והשמחים של רוצי בובה לא זכו מעולם לכבוד המגיע להם, ורוב האנשים בכלל לא מכירים אותם. המעט שאני יכול לעשות הוא לפתוח את העונג הזה עם שיר כזה, בתקווה שהוא ייכנס לפלייליסט של חייכם. [מפ3]
  2. headlinesמתעלם מגל ההתבכיינות המשונה בפייסבוק כדי להכריז: נפתחה מכירת הכרטיסים לאינדינגב 2015!!! בין המשתתפים שהוכרזו עד כה:

    קותימאן אורקסטרה, קין והבל 90210, דאב על הירח, שי צברי, TATRAN, Phototaxis, Cherie and Ronne, LolaMarsh, אביב גדג', עמיר לב, עוזי נבון, TINY FINGERS, Castle in Time Orchestra, ZOHARA, דניאלה תורג'מן, ג'יין בורדו, Red Axes, שירלי קונס, תעני אסתר, המפשעות מארחים את המסך הלבן, Ryley Walker Band, יהוא ירון מארח את מארק אליהו, קרני פוסטל ורועי ירקוני, Combine, Full Trunk, Life On Mars, Lucille Crew, Massive Fonkerz, Noga Erez, Sawyer, Shelly and Rotem, The Meatballs, The Orions, The Turbans, Tzlil, YONDER, אלי לס ולהקת אודיטוריום, האחיות ג'משיד, הילה רוח, ועדת חריגים, יוני כדן והר אדם מארחים את שרון קנטור, ירון בן-עמי, לא.

    התאריכים: 15-17 באוקטובר. ניפגש שם? [עברית]

  3. פתאום הבנתי שלא היה עונג באותו שבוע ולכן לא הכרזתי כאן חגיגית ובהתרגשות גדולה ואולי מישהו פספס את החדשה הכה-כה-כה-כה-כה משמחת: Ibeyi יופיעו בישראל ב-24 בנובמבר, בבארבי ת"א!!! השמועה אומרת שלא נשארו הרבה כרטיסים, אז אוצו רוצו כי אתם ממש תתחרטו אם תפסידו את זה. כרטיסים: 185 ש"ח. [עברית]
  4. יס! אם לא הספיק לכם ש-Unknown mortal orchsetra מגיעים להופעה ברידינג 3 בת"א, שזו בשורה משוגעת בפני עצמה, אז עכשיו תצטרכו לבחור בינם לבין Purity Ring שמגיעים לבארבי ת"א בדיוק באותו ערב, 18 בנובמבר. כרטיסים: 142 ש"ח. [עברית]
  5. ויומיים קודם, Calexico חוזרים לישראל ב-16 בנובמבר! אין עדיין לינק, אבל זה הופיע על המסכים בהופעה של אלט-ג'יי. תודה, נרנג'ה! [[]]
  6. alt-j
    צילום: אריאל עפרון

  7. ספיקינג אוף Alt-J – איך היה לכם בהופעה? סטטיסטית, הייתם שם. אני הייתי בהופעה הראשונה, ובאתי עם ספקות. אני לא משוגע על אלט-ג'יי. אני מעריך אותם כמו תמונה יפה, אבל לא עף עליהם. זה לא הם, זה חד משמעית אני, ואני במיעוט כפי שהוכיח לייב אמפי ראשון לציון ברגע שנכנסתי אליו והתרחבה לי הנשמה. כמה כיף היה להיכנס לאמפי באותו ערב. 12,000 איש (כמעט 3 פעמים אינדינגב!), אנשים יפים, שמחים, מתרגשים, אתר מעולה, הגלגל הענק של הסופרלנד מסתובב ברקע עם אורותיו, מזג אוויר מושלם של ליל קיץ, במה ענקית. זה הרגיש כמו קפיצת מדרגה ענקית בכל מה שקשור להופעות אינדי בארץ ולהפקות אינדי בארץ. ואולי זה הרגע שבו זה מפסיק להיות אינדי, במובן הכי טוב. אלט-ג'יי ממלאים איצטדיונים למרות הסאונד המוזר והמתוחכם שלהם, לא רק בארץ. ונרנג'ה מפיקים הופעות כבר שנים, לא רק בבארבי, וזה נראה אולי כמו זינוק נועז להביא פתאום את אלט-ג'יי לאמפי ענק, אבל הם התכוננו לזה שנים. בתור לא-מעריץ של הלהקה, החווייה שלי הייתה חסרה ממד קריטי אחד, והוא להתרגש מהמוזיקה. אבל העובדה שלא התרגשתי איפשרה לי להסתכל חצי מהצד על כל העניין, ולהתרגש מכל שאר הדברים. כל הצד הוויזואלי הייתה פנומנלי, האווירה הייתה של שיתוף (זר מוחלט הביא לנו כוס ויסקי; אנשים חילקו סיגריות בחיוך, כל הניכור ההיפסטרי שחשבתי שיהיה נשאר מחוץ לאמפי) ההפקה הייתה מהנעימות שחוויתי למופע בכזה סדר גודל (הייתה חנייה, היו הסעות, לקח לנו עשר שניות להיכנס בשער, לא היו דחיפות, המאבטחים חייכו, סריקת הכרטיס נעשתה בחצי שנייה, לא לקחו לי את בקבוק המים), הקהל היה און פייר, ואף על פי שחברי אלט-ג'יי לא ממש זזו על הבמה, אני בטוח שמול הקהל הזה, באמפי הזה, במופע הראשון שלהם בישראל, משהו רציני זז להם בפנים. איך היה לכם? ספרו לי בתגובות. [[]]
  8. ↫ להמשך קריאה…

14 באוגוסט 2015

עונג שבת: לקראת פיראט

  1. openlineלפני 11 שנה, כלומר כשנוסד העונג שבת, יצא אוסף בשם Golden apples of the sun, שערך דבנדרה בנהארט למגזין אמריקאי, אוסף שבמידה רבה הגדיר את התנועה המוזיקלית־תרבותית המכונה עד היום "פריק פולק" – נשבע לכם, זה היה ז'אנר לגיטימי לאיזה שנתיים. בנהארט בדיוק התפוצץ אז, והאוסף הזה הכיר להמון סקרנים באינטרנט שמות כמו אנטוני (אז בלי הג'ונסונז), קוקורוזי, ושתי באניאן, ליטל וינגז, סקאוט ניבלט, ג'ואנה ניוסם. חודש לפני כן יצא אלבום הבכורה של ניוסם, The milk-eyed mender, והשיר היחיד מתוכו שהופיע באוסף שלח אותי בריצה לאלבום המלא שלה. בהאזנה הראשונה הוא היה מוזר. בהאזנה השנייה – מכשף. מאז אני איתה. Ys היה ונשאר יצירת מופת, ואחרי שסבלה מקשריר במיתרי הקול, תופעה אמיתית ולא נעימה למרות שמה החמוד (קשריר!), הקול שלה השתנה טיפה, הפך פחות חורקני, והאלבום המשולש המרהיב שלה Have one on me הביא אליה אפילו יותר מאזינים, כולל שלושת אלפי הצופים הישראליים שמילאו את היכל אמנויות הבמה בתל אביב בהופעה המושלמת שלה כאן ב-2010. והנה חלפו חמש שנות שתיקה יחסיות, ובאוקטובר הקרוב, איזה תזמון מופלא בעומקו של הסתיו, יגיע האלבום הרביעי שלה, Divers, ולבי מתרונן בקרבי. "Sapokanikan" הוא השיר הראשון שהיא מוציאה מתוכו רשמית, כולה 5 דקות – שבריר של רגע במונחי ניוסם, שיר פופ – אבל כאלו שאי אפשר לשמוע רק פעם אחת. חייבים לשמוע שוב, ועוד פעם, כי האזנה שטחית לא מספיקה. היא מפתה, מושכת אותך להיכנס עמוק יותר. את הקליפ ביים העילוי פול תומס אנדרסון, שליהק את ניוסם לתפקיד קטן בסרט האחרון (והמעולה) שלו, Inherent Vice, שאתם באמת צריכים לראות. הו ג'ואנה, כמה טוב שחזרת. [טיוב]
  2. headlinesבשלישי הקרוב ב-15:00-16:00 אשדר תכנית מייייייוחדת מאווווווד של רדיו הקצה בתוך פרויקט החזית מירושלים. כל יום השבוע, בין שתיים לארבע, רדיו הקצה ישתלט על רדיו החזית, וקוואמי, לאון פלדמן, עידית פרנקל, אמיר אגוזי ואנוכי נתמקד בפנים שונים של המוזיקה הירושלמית החתרנית. בשלישי, למשך שעה אחת (הו, כה קצר!) אסקור את הפעילות המוזיקלית המדהימה של האחים ישי ודניאל קיצ'לס ביחד ולחוד – ביאפים עם ג'יפים, בפוריטנים הצעירים, ובפרויקטי הסולו החדשים של שניהם. יהיו להיטים, יהיו הקלטות נדירות שאין אפילו לקיצ'לסים עצמם, ויהיו השמעות בכורה חגיגיות מאלבומים עתידיים ואוף, כמה שהשניים האלה, והנגנים שסביבם, מוכשרים. מפחיד! אשתדל לדבר כמה שפחות כי יש כל כך הרבה להשמיע. אז זה יקרה בשלישי בשלוש, וישודר במקביל בקצה וברדיו החזית, שניהם באינטרנט. בואו. [סטרים]
  3. M3LL155X_cover
    גם זו דרך לחטט באף

  4. EP חדש בהפתעה ל-FKA Twigs! נשמע כאילו Arca עדיין אחראי על רוב הצלילים בו. וידאו בן 16 דקות מלווה את יציאת ה-EP הזה, שאפשר בינתיים רק לרכוש דיגיטלית ועדיין לא להזרים במלואו. M33LLI55X, השם המעצבן של האלבום הזה, הוא בעצם Mellissa. [טיוב]
  5. ↫ להמשך קריאה…

11 באוגוסט 2015

אלבום במתנה: ועדת חריגים

ועדת חריגים. צילום: קייל ג'ונסון

כבר שנים שאני עוקב אחרי יובל הרינג. לא בקטע סטוקרי, אם כי בהחלט יש לי במגירה חשוכה תמונות שיאפשרו לי לסחוט ממנו מיליונים מוהאהאהאהא – אלא בקטע מוזיקלי. מאז להקת לבנון, דרך הבקרים הרועשים שממש לא זכתה למספיק תהודה פה, ואז TV Buddhas ועכשיו, בגלגול הנוכחי, ועדת חריגים.

מה משותף לכל הלהקות האלו? כולן הרחיבו את גבולות הרוק הישראלי. חלקן בכמה מטרים, חלקן באלפי קילומטרים. אחרי יותר מעשור של פעילות רועשת ורוחשת על הבמות ומאחוריהן (הרינג אחראי גם לפסטיבל פולק'לה ז"ל), של מסעי הופעות אינסופיים בחו"ל (הרבה לפני שכל להקת אינדי מת"א קבעה שלוש הופעות בברלין וקראה לזה טור בינלאומי) ושל מניפסטים חוצבי להבות, הרינג הקים עם דן בלוך ויובל גוטמן את ועדת חריגים והחליט, לשם שינוי, לשיר בעברית.

לא שזה משנה. רוב הקהל של ועדת חריגים נמצא בחו"ל ולא מבין מילה עברית, וקרוב ל-100% מהקהל הישראלי ששומע את הלהקה, דוברי עברית מלידה, לא מבינים יותר משתי מילים בכל שיר. הרינג מורח את המילים ומכסה אותן בשכבות ריוורב עבות יותר מאלה שמטביעות את הגיטרה שלו (בן שלו כתב על זה ש-"70% מהזמן אי אפשר להבין באיזו שפה הוא שר, ב-25% מהזמן קולטים שהוא שר בעברית אבל אי אפשר להבין מה הוא אומר, ו-5% מהזמן אפשר אשכרה להבין"). במובן מסוים זה שוגייז עברי למהדרין, ובמובנים אחרים זה לא שוגייז ולא עברית ובטח לא מהדרין.

זה חלום ארוך מאוד בהקיץ.

כשהגיע האלבום הראשון של ועדת חריגים, העולם אבד מזמן, עף לי השכל. לא פחות. הוא עדיין עף לי, או נכון יותר מתפזר למיליוני רסיסי שכל דקיקים כמו ערפל סמיך וצבעוני, בכל פעם שאני מאזין לו. משהו במהלכים המלודיים האלה שמתרוממים כמו הקרניים של גשר שער הזהב מתוך הערפל הכבד שיושב עליו, משהו במילים הספורות שכן מגיעות לחופי האוזניים שלי מתוך המערבולות והגלים המטביעים האלה, כל זה מכניס אותי למצב העדין והשברירי הזה שבין ערות ושינה, כשאתה כבר מספיק מודע כדי להאמין שאתה שולט במחשבות וברצונות שלך, אבל מספיק בתוך החלום כדי שהם ישלטו בך.

זה היה אז, ועכשיו זה עכשיו.

עכשיו ועדת חריגים מוציאה אלבום חדש, השיעמום שוקע, שלמעשה כבר יצא במאי, והוא לכאורה לא ניוז, אבל זין על סבב האקטואליה, מוזיקה חדשה היא חדשה אם לא שמעתם אותה, בלי קשר למתי שהיא יצאה רשמית לחנויות. אז קודם כל, תשמעו את האלבום הזה, הוא לא פחות מנפלא:

ודבר שני, ועדת חריגים ישיקו את האלבום ביום חמישי ה-13 (כרטיסים) וביום שבת ה-15 באוגוסט (סולד אאוט) בלבונטין 7. ותאמינו לי, אתם רוצים להיות שם.

ודבר שלישי, יש לי מתנות בשבילכם. 10 עותקי דיגיפאק נעימים וטובים מהאלבום החדש + ויניל אחד נדיר מהאלבום הקודם, שכבר אין למצוא בשום מקום (הודפסו רק 500 ואזלו מזמן בטורים ברחבי העולם).

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק\תקליט?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה שיר מכניס אתכם למצב חלום). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליובל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בלבד!

7 באוגוסט 2015

עונג שבת: זאב זאב זאב

    dtse

  1. openlineכמה מעלות טובות למקום עלינו: 1. פתיח של חצוצרות הוא הפתיח הטוב ביותר מכל הפתיחים האפשריים. 2. ביט של מרצ'ינג באנד. בעברית: תזמורת תהלוכות. אמוציונלית: זיקוקים. 3. Busta Rhymes, בקלות אחד הראפרים האהובים עליי, פותח את השיר בצחוק לבבי. 4. פזמון שנתקע בראש במשך שבועות. 5. BJ the Chicago kid מפזם את הפזמון. עוזרת בקול רקע? ג'אנל מוניי. אבל למנות מעלות זה לא מועיל. לשמוע את "Slip Slide", השיר שפותח את Surf של Donnie Trumpet & The Social Experiment זה מועיל: למצב הרוח, לאיך שהיום שלך נראה, לאיכות החיים. [מפ3]
  2. headlinesלא יודע אם שמעתם, אבל קנייה ווסט יופיע באיצטדיון רמת גן ב-30 בספטמבר. סליחה, התכוונתי לומר: אהההההההההההההה!!!!!!! כרטיסים כאן!!!! [!!!]
  3. ריילי ווקר, בחור צעיר שיפרוט על נימי לבכם אם אי פעם התרגשתם מטים באקלי, ון מוריסון או ג'ון מרטין, יגיע לשתי הופעות בישראל – ב-17 באוקטובר בתמונע עם להקה, ב-18 באוקטובר באוזןבר סולו, והאתר שלו מציין גם הופעה באינדינגב ב-16 באוקטובר, אך משום מה זה לא נכלל בהודעה לעיתונות בארץ. כיף! [עברית]
  4. השעתיים שלי השבוע ברדיו הקצה התחילו בביאתו של המשיח קנייה ווסט ונגמרו עמוק עמוק בחלל. פשוט לא תיאמן, כמות המוזיקה הטובה שיוצאת בארץ ובחו"ל כל שבועיים. אני נדהם מזה בכל פעם מחדש. הנה התכנית במלואה להאזנה. את התכנית הבאה, ב-18 באוגוסט, אשדר מפרויקט "החזית" בירושלים, ויהיו הפתעות. [סטרים]
  5. macdemarco

  6. בגרדיאן מזרימים את Another one, אי-פי חדש ומשמח של מק דמארקו. [סטרים]
  7. ↫ להמשך קריאה…

31 ביולי 2015

עונג שבת: משהו לקרוא

"האמן הוא בן אדם, לא מוצר. בוודאי, האמן יוצר מוצרים שמוצעים למכירה, אבל האמן לא חייב לך משהו כי אולי רכשת ממנו פעם מוצר"טאליב קוולי כותב, אפרופו לוריין היל ומוס דף, משהו חשוב על היחסים והציפיות בין הקהל והאמן

library

הקיץ לפני 11 (!!!) שנה נולד עונג שבת, אז כהודעה בפורום של השרת העיוור זצ"ל.

זה קרה ביום שישי. המגזין התקופתי של השרת עמד להתפרסם במוצ"ש, ובשישי בבוקר מישהו (דויד פרץ, דומני?) השאיר בפורום הודעה בנוסח "מה עם משהו לקרוא עד המגזין?". באותה תקופה הייתי מנהל האתר והרגשתי שאם מישהו צריך לספק משהו לקרוא, זה כנראה אני. השארתי הודעה עם רשימה קצרה של ראיונות וכתבות שהתפרסמו באותו שבוע, בעברית ובאנגלית. זו הייתה תחילתה של מסורת שבועית שהפכה למדור שבועי שהפך לאתר הזה.

חם, חם מאוד בסופ"ש הזה. עד כדי כך חם שאם אתם כמוני אתם לא תנסו אפילו לצאת מהבית אלא תישארו במזגן, ואם תצאו זה יהיה כדי להשתרע ליד מקור מים ולקרוא.

לכן, וגם כדי לציין את היומולדת העמום הזה של 11 שנה לאתר ולחזור, לרגע אחד, להתחלה – העונג של השבוע מורכב מכתבות מעולות מעולות מעולות, על מוזיקה ועל עוד דברים, פחות קריטיים לחיים.

בהתאם, גם ההצעות המוזיקליות בתחילת העונג הן כולן ארוכות – מיקסטייפים, תכניות רדיו ואלבומים שלמים – כדי שתוכלו לעשות פליי ולהישען לאחור לקרוא, בלי להצטרך לחפש כל כמה דקות את השיר הבא.

על הדרך, תודה ליניב הנפלא, שלקח על עצמו להכין בעמוד היוטיוב של העונג פלייליסט לכל עונג, או לפחות לאחרונים שבהם, כך שתוכלו לקבל רק את המוזיקה שפורסמה באותו עונג, וברצף. הנה הפלייליסט של העונג הקודם, לדוגמה.

    משהו לשמוע בזמן הקריאה

  1. אני ממש אוהב לשמוע דברים כאלה בשבת: מיקסטייפ נפלא במיוחד של Country Soul Sisters, יעני קאנטרי עם נגיעה של סול. 33 דקות. [סטרים]
  2. חומר מקומי משובח: מיקסטייפ יולי של קולומבוס מכיל רק מוזיקה ישראלית חדשה. שעה וחצי מלאות כל טוב. [סטרים]
  3. רוקנרול של פעם בצורה הכי כייפית שלו, במיקסטייפ Rock stomp and soul מצוין. [סטרים]
  4. סטרים לאלבום החדש ל-Chelsea Wolfe,. הבחור מ-NPR זרק שם תואר שמתאים בדיוק: Gorgeously devestating. [סטרים]
  5. משהו לקרוא

  6. כלי שימושי כשניגשים לערימה ענקית של כתבות מעניינות: גם Instapaper וגם Pocket הן אפליקציות\תוספים לדפדפן שמאפשרים לכם לשמור לקריאה מאוחרת כתבות מעניינות. שתיהן בחינם, ושתיהן מסתנכרנות לכל המכשירים הנייחים והניידים שלכם, כך שתוכלו לקרוא מתי ואיפה שיבוא לכם. מומלץ.
  7. בד בבד עם ההתדרדרות באיכות כתיבת הביקורות, פיצ'פורק הולכים ומשתפרים במדור היחסית חדש שלהם, The Pitch, שמכיל טורי דעה ומאמרים, רובם טובים מאוד וחלקם מצוינים ממש. אהבתי במיוחד את "לוריין היל לא חייבת לנו כלום", שכולל סקירה מוצלחת של עלייתה ונפילתה ועלייתה ונפילתה וחוזר חלילה של לוריין היל, גם אם הטיעון עצמו חלש למדי (אבל הלינקים שפזורים לאורך המאמר שווים את הזמן. למעשה, הטור של טאליב קוולי באותו נושא הוא טוב הרבה יותר). [אנגלית]
  8. [תודה ליובל] כתבה על חלוקת איזורי הזמן בעולם לא נשמעת כמו הדבר הכי מרתק, אבל מדובר בכתבה מאלפת על 80 שנה של מרדנים, מלחמות פוליטיות, עריצים ואיזורי זמן שונים עם הפרשים של רבע שעה ביניהם. מרוסיה (8 איזורי זמן שונים), דרך מחוז באינדיאנה, ארה"ב ועד קבוצת איים שהוסיפה איזורי זמן של גריניץ'+13 שעות, מה שאומר שפעם ביום, למשך שעה אחת, מתקיימים בעולם שלושה ימים בו זמנית (!). [אנגלית]
  9. עוד ממגזין Hopes & Fears המעולה – מדריך לשפות נכחדות, כולל דוגמאות והקלטות. [אנגלית]
  10. "דבר אחד ניתן ללמוד מ״המשחק של אנדר״, אוסקר פיסטוריוס ונהיגה במכונית – הגוף שלנו אינו "שלנו" כמו שהיינו רוצים לחשוב". מעורר מחשבה? בדיוק. 8 דקות מרתקות באלכסון. [עברית]
  11. 35 נשים עם 35 סיפורי התקפה מינית מידיו של ביל קוסבי, והתרבות שמאפשרת לסלבריטי לתקוף מינית. פרויקט די מדהים של ניו יורק מגזין. [אנגלית]
  12. עוד פרויקט רב-משתתפות מהניו יורק מגזין: נערות פלייבוי שכיכבו במגזין ב-25 שנותיו הראשונות, 1954-1979, מדברות על העצמה נשית, על הגברים שנעצו בהן מבטים, ועל הגברים שנועצים בהם מבטים עכשיו, כשהן בנות שישים, שבעים ושמונים. [אנגלית]
  13. שיעור היסטוריה הכרחי משאול אמסטרדמסקי: כך נולד עולם הפנסיה החדש, שבו המדינה לוקחת 0 אחריות על העתיד שלנו. דיכאון. [עברית]
  14. עוזי וייל ישב עם אלכוהוליסט. [עברית]
  15. אולי הכתבה שהכי נהניתי לקרוא השבוע: הרולינג סטון בפרופיל מעולה של בן שלפיג, בחור אמריקאי שלפני כמעט שנה עזב את הדירה שלו בסיאטל, עלה על מטוס ומאז הוא טס בכל העולם במחלקה ראשונה, חי באוויר, בשדות תעופה ובמלונות יוקרה – בלי לשלם כלום. איך? הו הו, תקראו. [אנגלית]
  16. למה רוקדים פוגו? או Moshing באמריקאית? כלומר, למה אנשים מזנקים אחד על השני באלימות בהופעות, ועושים זאת לשם סוג כלשהו של הנאה? הנה כמה תשובות מעניינות יותר ממה שחשבתי שהן יהיו. [אנגלית]
  17. מגזין Grantland בכתבה מהסוג שמעציב אותי אבל אני אף פעם לא מצליח להפסיק לקרוא: פרשת רצח בעיר קטנה אי שם באמריקה, שנים של מצוד, שיכחה, תקוות לצדק ונקמה, מעצרים, וההאשמה המרחפת תמיד שמדובר בחשוד הלא נכון. [אנגלית]
  18. עוד ב-Grantland, בערך 2,000 מילה על ועם Tame Impala, והאלבום שיכול להפוך לאבן דרך. [אנגלית]
  19. תומר בן אהרון לא אוהב את הקיץ. אם אתם כמוהו, אתם תאהבו במיוחד את הטקסט הנפלא שלו באלכסון. אם אתם כמוני, כלומר אוהבים מאוד את הקיץ, גם אתם תאהבו את הטקסט הנפלא שלו באלכסון. [עברית]
  20. טקסט מפתיע בכמה שהוא מעניין, על טום קרוז ומגנוליה, 15 שנה אחרי. מעניין במיוחד אם כמוני אתם מעריצים גדולים יותר של פול תומס אנדרסון מאשר של קרוז, אבל גם מעניין בגלל תדמיתו הציבורית של קרוז בסרט, והיום. [אנגלית]
  21. איציק חנונא, חירש-עיוור, כותב על האהבה שלו לספרים ועל תפקידם בחייו ב"קורא בספרים". [עברית]
  22. "עם מאיר אריאל לא יצא לי אף פעם לשבת, לא על אותו דף גמרא, לא סביב שולחן השבת, ולא עם זר קוצים ריחני" – אהוד בנאי כותב על מאיר אריאל באתר ליבא. [עברית]
  23. עוד לא קראתי מילה מהכתבה הזאת, אבל: א. היא מתפרסמת בקליפורניה סאנדיי מגזין, שהוא לא פחות ממצוין. ב. היא מאוירת נפלא. ג. כותרת המשנה שלה היא: "בעולם של קיצונים ימנים, איך אפשר לדעת מי מסוכן?" ולא, זה לא טור דעה. [אנגלית]
  24. כריס סוויני חזר עם כתבה אחרי ששרד, אלוהים יודע איך, את התופת של תחרות חמת חלילים. [אנגלית]
  25. איך The Weeknd מתכנן להפוך לכוכב הפופ הכי גדול בעולם. האמת? יש לו סיכוי, במיוחד עם השירים החדשים. הניו יורק טיימס מגזין מגזימים כהרגלם, אבל גם מעולים כהרגלם. [אנגלית]
  26. זהירות: בכוונה שמרתי את זה לסוף, כי מדובר בחור שחור מסוכן לאנשים כמוני שחושבים שכתיבה מגזינית מעולה היא אמנות לכל דבר ועניין, וצמאים לקרוא עוד ועוד. מדי שנה מפרסם קונור פרידסדורף רשימה של 100 כתבות המגזין הכי טובות של השנה שעברה. והכי גרוע? יש לו טעם מצוין, והוא מוצא אוצרות. מדובר בו זמנית בבית ספר אדיר לכתיבה, ובשעות של קריאה מענגת. [אנגלית]


icecreamנהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!

שתהיה שבת שבוגי!