בגלל סיבות פשוטות מאוד של חוסר זמן, ופחות פשוטות של אוזניות שהתקלקלו פתע (אני לא מתכוון לכתוב על שירים חדשים בלי לשמוע אותם, ובהחלט לא מוכן להאזין למוזיקה ברמקולים של הלפטופ), לא אעלה השבוע עונג שבת. סורי (במובן של מצטער, לא במובן של סורי).

אם חסרים לכם לינקים לסופ"ש, תוכלו לקבל רבים מהלינקים הפוטנציאליים של העונג בצורה לא מסוננת בטוויטר שלי, ובפייסבוק של העונג.

כדי לא להשאיר אתכם נטולי לינקים לגמרי, אי אפשר להתעלם מהסטרים לאלבום החדש של לנארד כהן (!!!) או, אם אתם מעדיפים חיוך על מלנכוליה, האלבום של הפשרות או, אם אתם מעדיפים אוונגרד-פופ על ארט-פופ, הנה רימיקסים ליאפים עם ג'יפים. גם ההרצאות מ-11:11 האחרון עלו ליוטיוב.

יש לכם לינקים שווים שיעשו לכולנו את הסופ"ש? תדביקו פה בתגובות אבל בחייאת, תנו גם כמה מילים ולא סתם לינק סתום בלי הסבר. שבת שבוגי!

[פוסט מסחרי, כחלק ממבצע "מכבי הום טור"!]

הגענו לשלב הזה בתחרות שבו ממש לא אכפת לי כבר מי הולך לזכות כי אני פשוט שוקע לדקות ארוכות בתמונות שנשלחו וצוחק, מתרגש, לפעמים גם מעקם את האף – אבל התמונות של התחרות תפסו לגמרי את מרכז הבמה מבחינתי. אביב גפן יכול לחכות, בואו נמשיך לקבל תמונות נהדרות כאלו.

אספתי השבוע 10 תמונות, יותר מכל פוסט עד כה, כי הצטברו דברים נפלאים. חלקם כאמור מצחיקים מאוד (החבר'ה עם התירס), וחלקם מרגשים הרבה יותר ממה שציפיתי לראות בתחרות כזו, כמו הילדה עם הבלונים. צ'ק איט אאוט. נשאר רק עוד איזה שבוע להשתתף, אז רוצו. קליק על התמונה לתצוגה מלאה:

איך משתתפים? במה זוכים? מי המועמדים? כל הפרטים באתר של בירה מכבי הום טור.

1. אני מכיר זוג שנפרד בפתאומיות אחרי כמה שנים טובות. כששאלתי אותם מה קרה שככה פתאום, הם אמרו לי שבתחילת הקשר שלהם הם החליטו שאסור לקחת זה את זה כמובן מאליו. ברגע שהם הבינו שזה מתחיל לקרות, הם החליטו שהם צריכים הפסקה (הם חזרו מאז, והכל בסדר). אחת הסכנות הכי גדולות באהבה ממומשת היא הרגע שבו מושא אהבתך הופך למובן מאליו, לחלק כל כך בסיסי ויסודי בחיים שלך שאתה לא מקדיש לו מחשבה מיוחדת, כמו נשימות או מע"מ. זה פשוט קורה ואתה לא ממש שם לב לזה. בעקבות איזו עבודה חדשה ומלהיבה ששמחתי מאוד לקבל השבוע, חזרתי לכמה אלבומים שהפכו לכמעט מובנים מאליהם בחיים שלי. אחד מהם הוא Amnesiac של רדיוהד, להקה שברור לכל מי שקורא כאן שאני אוהב מאוד, ובכל זאת אני לא חושב ששירים שלהם הופיעו בפתיחת או סגירת העונג יותר מפעמיים-שלוש. בטח לא הלהיטים. בטח לא שירים עם קליפים של מישל גונדרי כמו "Knives out", שיר שכשהוא יצא אמר תום יורק שזו המחווה שלהם לסמית'ס ורק השנה הבנתי סוף סוף את האמירה הזו שלו. זה לא השיר האהוב עליי באלבום הזה (Pyramid song לוקח בלי תחרות בכלל) וזה לא האלבום האהוב עליי של רדיוהד (Kid A חוטף את הבכורה), ומכיוון שהוא היה להיט ששודר ב-MTV זה באמת הפך למובן מאליו עבורי, עד שאני כמעט מתעלם ממנו כשהוא מגיע. אני רגיל לכך שהוא שם. אבל כשאני עוצר להביט בו מחדש, להסתכל על הדרך שעברנו ביחד מאז אביב 2001, עדיין באותה אריזה אדומה במהדורה מוגבלת (כן, הכי השווצתי עכשיו), אני מבין כמה הוא יקר ללבי. חשוב לעצור ולהתבונן. Count your blessings. [מפ3]



Is no news really good news?



2. דפדרו, שהופיע כאן עם קאלקסיקו ב-2009 וכמעט גנב להם את ההצגה, ואז זכה ללהיט גלגלצ מפתיע, חוזר לשלוש הופעות בישראל עם גבע אלון, שיתקיימו בחיפה, ירושלים ותל אביב. [עברית]
3. בן שלו כותב נהדר על סדרת "האלבומים" של קוטנר, שמשודרת עכשיו בערוץ 8. [עברית]
4. דויד פרץ העלה סוף סוף את שני ה-EPים המופלאים של העברה: אופקים, הראשון חסר השם, ומוות המרהיב, והאהוב עליי ביותר (עם רות דולורס וייס). הם מורכבים משירים מתורגמים, והאי-פי השני ספציפית מורכב משירים על מוות, אם אני לא טועה רק או כמעט רק בלוזים ישנים מתורגמים. רוצו לשמוע אם אתם עדיין לא מכירים. [בנדקאמפ]
5. "Going home", שיר שלישי מתוך האלבום המתקרב בצעדי נפיל של לאונרד כהן. מבין השלושה, זה האהוב עליי בינתיים. הכי לאונרדי עד כה. קלאסיקה? ייתכן. [סטרים]
6. "Simple song", שיר ראשון מתוך האלבום החדש של The Shins, אם עדיין אפשר לקרוא ללהקה החדשה לגמרי של ג'יימס מרסר "השינס". אפשר לשמוע גם בממשק המגניב באתר הלהקה, אבל זה אותו השיר. [סטרים]



7. לורה גיבסון הקסימה אותי כליל עם אלבום הבכורה שלה If you come to greet me, אחד מאלבומי החורף האהובים עליי (אלבום חורף שאינו בהכרח מלנכולי, אלא מלא במעין נחת חורף שקטה כזו, כמו לצפות בשלג נופל ולחייך), ועכשיו היא מוציאה אלבום שלישי, Le Grande, שמבטיח להיות עשיר ולהקתי יותר בלי לאבד את האינטימיות הגיבסונית. אני לא מאמין להבטחות ומעדיף לבדוק בעצמי – את האלבום כולו אפשר לשמוע ב-NPR ולהחליט. בלי קשר לטיבו אני מפציר בכם לשמוע את הבכורה שלה, וגם את האלבום השני שזכה לציונים נהדרים ברשת. [סטרים]
8. עופר כותב נהדר בסיפור כיסוי על אחת מעטיפות האלבומים הישראליות הגדולות בכל הזמנים, מחכים למשיח של שלום חנוך בעיצוב דוד טרטקובר. [עברית]
9. בדצמבר התכנסו בהארוורד 6 מהמרצים המצטיינים של האוניברסיטה, ונתנו הרצאות קצרות בנושאים ירוקים, עם שאלות כמו "האם מאוחר מדי להימנע מהשלכות הרסניות של ההתחממות הגלובלית?", "למה רופאים חייבים להגן על הסביבה?", "האם קפיטליזם וחשיבה ירוקה יכולים ללכת יד ביד?" ועוד. מרתק, שלא לומר חשוב. הנה אמרתי: חשוב. [טיוב]
10. כן, "You as you were" הוא עוד שיר יפהפה של Shearwater מהאלבום הקרוב שלהם. לפעמים קשה לי עם היופי הבוהק של המוזיקה שלהם. הוא מסנוור אותי. [מפ3]
11. כבר שבוע ומשהו יש לי פה בטיוטות של העונג פוסט כמעט גמור עם סטרים לכל האלבום החדש והאדיר של אלון עדר ולהקה, שהוא בלי ספק האלבום הישראלי שאני הכי שמח שיצא בזמן האחרון. כל הפירוט יגיע בהמשך השבוע, אז אני מקווה להעלות את הפוסט ולתת גם לכם להקשיב. בינתיים, גם בן שלו מצטרף למשבחים, ומן המפורסמות היא שבן יודע הרבה יותר ממני ושכדאי לכם להקשיב לו. וכשאני אומר שכדאי לכם להקשיב לבן, ובן אומר שכדאי לכם להקשיב לאלון עדר, אין לכם לאן לברוח. [עברית]
12. לא שמעתי מהחבורה הנורבגית הנחמדה 120days מאז אלבום הבכורה הקראוטרוקי והמבטיח שלהם ב-2006, ומסתבר שהם באמת לא עשו מאז הרבה. אבל עכשיו הם חוזרים עם אלבום חדש, ומציעים לכם להאזין לשיר מתוכו, "Dahle disco". מצחיק, ב-2006 היה במוזיקה שלהם משהו חדשני ומפתיע, היום זה נשמע כל כך מובן מאליו. [מפ3]



13. לפני 12 שנה, טים ברטון הוזמן להפוך כמה מסיפוריו הנפלאים שלו לסרטוני אנימציה קצרים עבור חברת האינטרנט Shockwave. עד עכשיו היה אפשר למצוא את הסרטונים באיכות די ירודה פה ושם, אבל עכשיו הם הועלו ליוטיוב ב-HD נפלא, וקובצו יחדיו בבלוג הנפלא Open Culture. [טיוב]
14. "Gone tomorrow" הוא חיבוק מוזיקלי נוסף מהאלבום המתקרב של אהוביי, Lambchop. הלוואי שימשיכו להוציא אלבומים לנצח. [סטרים]
15. אני מת על הקליפ הכה-הומואי "Hood" של Perfume Genius. [טיוב]
16. מישהו עורך מכירת חצר בבית שלו, ובכל פעם שהוא מוכר פריט הוא נזכר איך הוא ובולדווין היו עושים חיים עם הפריט הזה, משחקים כדורסל ביחד, שותים וויסקי ושומעים תקליטים. עד כה זה נשמע רגיל לגמרי – רק שמי שעומד בחזית הבית, מוכר ונזכר הוא סוס חום וגדול. נאט בולדווין (לא חלק משושלת בולדווין ההוליוודית), חבר בלהקה הנהדרת Dirty Projectors, הוציא לאחרונה אלבום סולו. הקליפ שלו ל-"Weights" הוא כנראה הקליפ הכי מפתיע שראיתי השבוע. [וימאו]
17. "בילי קורגן הוא אחד המוזיקאים האהובים עלי, וככל שהזמן עובר קשה לי לסנגר על העובדה הזאת" היא אחת משורות הפתיחה הכי טובות שקראתי לאחרונה לפוסט. שי ליברובסקי, הלא הוא דיגיטל_מי, ממשיך את השורה הזו בפוסט שלו "זה לא אבוד – הסמשינג פמפקינס עדיין יכולים להוציא אחלה אלבום", מגובה באוסף להורדה שמוכיח את הטענה שלו. [עברית]
18. אוהבינג את הקליפ הבלוני ל-"Thought ballun" של Unknown mortal orchestra, להקה שהדבר הכי מגניב אצלה הוא הסאונד (והמיקס) שלה (שהם מאוד מגניבים, אל תבינו לא נכון – מספיק כדי להצדיק להקה שלמה). [וימאו]
19. קדימה, Sleigh Bells, תנו לי בראש עם האלבום השני! עד שהוא יצא, הנה עוד שיר רצחני מתוכו, "Comeback kid". [סטרים]
20. [תודה לעופר] בפטיפון אפשר לשמוע את דיסק הבונוס של אביתר בנאי הראשון, המורכב מהקלטות מוקדמות של שירי האלבום, כולל טייק גיטרה בלוזי על מתי נתנשק. [סטרים]



21. [תודה לאביטלי] איך היה נראה באטמן, אם דוקטור סוס היה מאייר אותו? נפלא, זה איך. [פיקסלים]
22. "ירושלים", שיר נוסף מאלבום הבכורה של אביב נוימן שכבר הודפס שבוע ובקרוב באוזניים של כולנו, אני מקווה. [סטרים]
23. בון איבר, שהוציא את אלבום השנה שלכם כאן בעונג, התראיין לוואלה! [עברית]
24. אני לא מת על The hold steady, אוקיי? אז תתבעו אותי. ובכל זאת, ב-NPR מציעים לנו להאזין לאלבום הסולו הראשון של קרייג פין, סולן The Hold Steady, ואני די מבסוט. אלבום הסולו של פין (חי חי, כתבתי פין – אבל זה עם F) מכיל עיבודים פחות עמוסים ורועשים מלהקת האם – כך שגם מאזינים כמוני, שאהבו את הטקסטים שלו אבל לא את תחושת האי-סטריט באנד ששלטה באלבומי הלהקה שלו, יוכלו ליהנות הפעם. [סטרים]
25. [תודה לניצן] אוקיי, זה ממש מגניב, על גבול המדהים. איך נשמעת המוזיקה של עץ? שאלה מגוחכת, כמובן, ובכל זאת, הנה מישהו שניסה לברר: הוא בנה מערכת ממוחשבת שסורקת פרוסה עגולה של גזע עץ על פטיפון, עם טבעות הגיל והכל, ומעבדת את המידע הזה לאותות שמתורגמים לצלילי פסנתר. במקום להסביר, עדיף פשוט להקשיב. [וימאו]



26. טוב, בסדר, בסדר! אני מודה (שוב), אתם צדקתם ואני טעיתי. ריצ'רד האוולי הוא גאון. כשיצא האלבום שלו Coles corner ב-2005, זכה לשבחים בכל מקום אפשרי והיה מועמד למרקורי, אני ביטלתי אותו בטענה העיקשת שמדובר ברטרו ריק ותו לא, ושבחייאת אם הייתי רוצה לשמוע שירי בארים-בסוף-הלילה מהסיקסטיז או מישהו שחולם על ג'וני קאש, הייתי שומע את המקור. תמיד אומרים "ימים יגידו" והימים אכן אמרו לי לאחרונה שאני טמבל. איך יכולתי לפספס אלבום כזה יפה? למה נאלצתי לחיות בלעדיו שבע שנים, ורק עכשיו להתאהב בו פתאום? למה אני לא מקשיב לחברים שלי יותר? אולי בפעם הבאה אלמד את הלקח. בינתיים אמשיך להינמס בחמימות אל שירים כמו "Coles corner" ולהתנצל בפני כל מי שלא הקשבתי לדעתו הצודקת. [מפ3]

שבת שבוגי, התלבשו חם!

[פוסט מסחרי, כחלק ממבצע "מכבי הום טור"!]

אני מת על סדרת הסרטונים "סאונד צ'ק" שמופקים בכל סיבוב של מכבי הום טור, כולם בבימוי אדם ביזנסקי האדיר. התסריטים תמיד מצליחים לשחק ולצחוק על הדמות הפומבית של הזמר (הקדימונים של שלומי שבן, הסרט של אסף אבידן) מול הקהל שלו, והפעם עם אביב גפן, פאקינג אביב גפן, יש הרבה מאוד עם מה לשחק. הדמות שלו כרוקסטאר היא משהו שהוא מתחזק ומשתעשע איתה בעצמו כבר שנים ("האצטדיון מפוצץ כבר, המפיקים חייכים \ הלהקה מנגנת, ואתם מתעלפים \ מחבר שני אקורדים, אתם קוראים לזה שיר \ אין שום דבר גאוני בי, הכל רק כסף מהיר").

יש סיכוי טוב שהפרק הזה של "סאונד צ'ק" עם גפן הוא הכי מצחיק בסדרה. אותי בכל מקרה הוא השאיר צוחק בקול רם במקומות שבהם זה לא מקובל לשבת מול לפטופ ולצחוק בקול רם.

איך משתתפים? במה זוכים? מי המועמדים? כל הפרטים באתר של בירה מכבי הום טור.

לא רק מחוץ לחלון יורד עלינו מבול, גם הדפדפן שלי מוצף בריליסים ישראליים חדשים ומעניינים, סינגלים ואלבומים, חלקם להורדה בחינם (!). כדי שלא תפספסו אותם, הם מסומנים השבוע באייקון הגשום החביב הזה, שקולע בול למה שקורה בחוץ וגם בפנים.

1. ככל שחולף הזמן אני שוקע יותר ויותר בהנאה העצומה שאני מפיק מאלבום הבכורה של Anna Calvi. התלהבתי כשהוא יצא, ואפילו פתחתי עונג אחד עם שיר ממנו ("No more words" המכשף). שני הסינגלים ה"גדולים" שלו, "Desire" ו-"Blackout", לא עושים עמו חסד. הם גדולים ודרמטיים מכדי להציג את קאלבי בשיאה. מהו שיאה? נגינת הגיטרה הנפלאה, מלאת החיים והכאב והזעקה שלה; הקול שלה כשהוא מצליח להתעלות על השפעותיו הברורות: פאטי סמית' ופי-ג'יי הארווי. שתיהן, אגב, לא קופצות לראש במקרה. בריאן אינו, כך הסתבר לי השבוע כשטרחתי ללכת ולקרוא את ערך הויקיפדיה של קאלבי, התלהב ממנה מוקדם מאוד וטען שהיא הדבר הכי גדול מאז סמית'. כשזה מגיע מאינו יש לזה משקל. והצליל הנפלא שיש לאלבום נוצר לא מעט בזכות המפיק והמתופף רוב אליס, שמוכר במיוחד בזכות העבודה המשותפת ורבת השנים שלו עם הארווי (ככל הידוע לי הוא ניגן בכל אלבום ואלבום שלה עד White chalk). בחזרה לקאלבי – כדי להתרשם ממנה באמת צריך לשמוע את כל האלבום, שעובד מעולה כאלבום ולא כסתם אוסף שירים. הבחורה פשוט מכשפת יותר ככל שמבלים איתה יותר. "Suzanne & I", אף על פי שהוא לא מראה צדדים חשובים שלה כמו זה או זה, הוא נקודת פתיחה נהדרת. אחרי כמה האזנות כבר לא חושבים למי הקול שלה דומה, אלא למה אין יותר זמרות כמוה. [מפ3]



2. The pains of being pure at heart מגיעים להופעה בישראל ב-5 במרץ, בבארבי ת"א. כלומר, אם הם לא ישחקו אותה טיון-יארדס. [עברית]
3. כן, ההופעה של tUnE-yArDs בישראל מבוטלת. למה? שאלה מעניינת. ההודעה הרשמית מצהירה כי "show is cancelled due to the artist's personal reasons". האם אלו סיבות פוליטיות? ייתכן, מריל גרבוס מופיע ברשימת 500 אמנים שתומכים בחרם על ישראל, באתר של BDS. עד כאן, מתקבל על הדעת. העניין מתחיל באמת לעורר שאלות כשמגלים שגרבוס הופיעה ברשימה הזו מאז הרשימה עלתה לאוויר בפברואר 2010. כלומר, הצטרפותה לחרם על ישראל אינה עניין חדש. ונשאלת השאלה: אז למה לעזאזל היא קבעה הופעה בישראל, רק כדי לבטל אותה? זו שאלה שבאמת אין לי עליה תשובה. אולי ההופעה נקבעה דרך משרד הבוקינג בלי שגרבוס עצמה הייתה מעורבת עד ממש לאחרונה, וכשגילתה מיהרה לבטל. אפשרי, אבל קשה לי להאמין. שמעתי גם השערה לפיה גרבוס קבעה את המופע מראש כדי לבטל. אני לא קונה את ההשערה הזו. אם זה היה המקרה, היא הייתה מצהירה בריש גלי על סיבת הביטול, ולא משאירה ניסוח מעורפל של "סיבות אישיות". אז מה באמת קרה שם? אינני יודע. אני רק יודע שההופעה שהכי חיכיתי לה החורף מבוטלת, וזה ממש מבאס. אם גרבוס לא רוצה לבוא לישראל מסיבות פוליטיות שהוצהרו במקום אחר, שלפחות תגיד את זה בקול רם כמו שצריך. לא ברורה לי ההתנהלות הזו. [עברית]



4. במוצ"ש ב-22:00 ישודר בערוץ 8 הסרט התיעודי של יואב קוטנר על אלבום הבכורה המדהים של אביתר בנאי, שמציין השנה 15 ליציאתו. על הדרך, ובצדק גמור, הוא יוצא במארז דלוקס כפול, שיכלול את אלבום הדמואים שמסתובב ברשת כבר עשור. בוויינט אפשר לשמוע את "בשנייה אחת", אאוט-טייק מהאלבום המקורי (בצדק הוא נשאר בחוץ, אף על פי שליין פסנתר ממנו נכנס לשיר אחר), וגרסת דמו ל"מנגינה יקרה". [עברית, סטרים]
5. [תודה ליונתן] האלבום של טל גור, שזכה לשבחיו של בן שלו, נמצא בבנדקאמפ כדי שתתרשמו בעצמכם. נו, ואם בן שלו אומר, ועוד בכזו התלהבות – לא נקשיב? [בדנקאמפ]
6. [תודה לארז] לשי רוט מתעני אסתר יש אלבום סולו מעניין, שאתם יכולים לשמוע בבנדקאמפ וגם לקנות במחיר באמת מגוחך. [בנדקאמפ]
7. יש כלבים שממש אוהבים גיטרות! [טיוב]


תנגן לי את האלבום הלבן-לשעבר

8. [תודה לאביטל] חדר לבן לגמרי ברהיטים לבנים לגמרי + עשרות אלפי מדבקות צבעוניות + ילדים = Eye-candy! [פיקסלים]

זו רק ההתחלה! להמשך לחצו כאן »