כן, האלבום החדש של פורטיסהד מדהים לגמרי וכן, יש לי כאן עותקים בשבילכם. חג שמח!

Portishead - Plastic

“בלוז פוסט-מודרני” - Paste Magazine
“האלבום הכי מהמם, קשה ונשגב של פורטיסהד עד היום” - Uncut
“מסתורין בוער בלבה של פורטיסהד. Third מציע מוזיקה מקורית בצורה מוחלטת ומבהילה” - All music guide
“בכל פעם שאני מאזין לאלבום, אני מאבד ריכוז בכל מה שאני עסוק בו באותו הרגע. המצח שלי מתקמט, אוירה קודרת אופפת אותי ועוד לפני שמסתיימת הרצועה הראשונה, אני נכלא בתוך האלבום. שבוי שלו למשך השעה הקרובה בה אתבוסס בתחושות של דאגה, ייסורים, אובדן ולפעמים תקווה. כל רצועה היא קליימקס בסרט מתח אפל על החיים” - Monocrave
“יש מידה מסוימת של הטעיית הציבור בשימוש בשמה של הלהקה שכל כך מזוהה עם הצליל הרך לאלבום האפל והטורדני הזה. אני מניח שחלק ממעריצי הלהקה מרגישים קצת כמו מעריצי טרנטינו שנקלעו להקרנה של “הוסטל” בעקבות הפרסומים המטעים בציפיה לדיאלוגים שנונים ואלימות משועשעת וקיבלו קידוחים לגלגל העין. Third הוא אלבום נפלא בכל קנה מידה. מדובר בלא פחות מנס מוזיקלי” - טאפאס וטאפאס
“יצירת אמנות שלמה שצריך להשקיע את עצמך בתוכה, להקשיב לה מההתחלה ועד הסוף” - Popmatters
“Whenever I hear Portishead, I feel like I’m trapped in an evil funhouse” - ג’ים ג’יימס, My morning jacket
“פורטיסהד הצליחו לעשות שוב מה שכמעט כל להקה אחרת לא מצליחה אפילו פעם אחת - ליצור תקליט של מוזיקה מרגשת שלא נשמע כמו שום דבר אחר שהיה לפניו” - נדב רביד

Portishead - The rip

מדהים שהצלחתי למצוא כל כך הרבה ציטוטים מכל כך הרבה ביקורות, כשחצי מהכותבים הודו שהאלבום החדש של פורטיסהד פשוט הפיל עליהם אלם. גם עליי. בהתחלה לא אהבתי אותו, לא הבנתי אותו. הוא היה לי קשה מדי, נשמע לי לא אפוי, מקולקל. נלחמתי בו, וכמו ים סוער הוא נשבר שוב ושוב על שובר הגלים הגבוה שנקרא הציפיות שלי, ואני נשארתי יבש. אבל בסוף החומות נכנעו, וכשהאלבום הזה סוף סוף שטף אותי והטביע אותי בסערה התובענית שלו, גיליתי שאני לא יכול להגדיר את זה. שאני לא מצליח לכתוב על האלבום הזה. הוא כזה: מכה אלם.

בסופו של דבר הצלחתי, ומאז זרם המילים לא נפסק. אני יכול לכתוב על האלבום הזה במשך חודש שלם, ולכן גם הרגשתי צורך עז לגנוב הר משפטים נפלאים שחמישים אנשים אחרים כתבו עליו לאחרונה והיו נכונים וצלולים כל כך, כל אחד מהם. כי יש הרבה מאוד מה לומר על האלבום הזה.

בין השאר, האלבום הזה מגדיר את ההבדל בין אפלולי לאפל באמת. עד עכשיו פורטיסהד שיחקה באפלוליות, עשתה את עצמה, השתמשה בחושך כמו בפילם נואר כדי ליצור קונטרסט חד, כדי להבהיר בעזרתו את האור, כדי לזגזג ביניהם. עכשיו הם הורידו את כל המסכות ונתנו לאפלה הפנימית שלהם דרור. האלבום שיצא הוא קשה, מכאיב וחשוף כמו ליפול עירום על סלעים יבשים. כמו הרבה חוויות טראומטיות יש בו גם משהו מזכך, מתגמל, מעורר, יפהפה, מפחיד, מעורר השראה וענווה. הוא אלבום גדול באמת, וכמו רבים כאלה לוקח זמן להגיע אליו, כי הוא תובע מהמאזין משהו (את נשמתו מוההאהאהאהא! לא, הגזמתי קצת עם האופל). הוא תובע ממנו להקשיב בריכוז, לשבור מוסכמות שהתקבעו לנו בראש על מוזיקה ואסתטיקה ומבנה וצליל, להיות מעורבים. הוא תובע מאתנו לוותר ללא תנאי על כל הציפיות שלנו מפורטיסהד, להרפות לנצח מאהבתנו לאלבומיהם הקודמים ולסאונד הקודם והמרוכך שלהם. Once you go Third, you can’t go back.
טוב, אפשר. אבל זה לא באמת יישמע אותו הדבר.

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר על לאיזה אלבום חיכיתם/תחכו/אתם מחכים הכי הרבה זמן [לא כולל Chinese Democracy!], אפשר גם להמציא). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה לבועז מהליקון!
[שם הזוכים יפורסם ב”עונג שבת” של יום שישי]

לא זכיתם? לא נורא! רכשו לעצמכם עותק של Third במוזיקה נטו (65 ש”ח), CD connection (42 ש”ח) או, אם אתם משוגעים באמת, מארז מהודר עם ויניל כפול וקבצי מפ3 ומלא בונוסים (270 ש”ח).

לפני הכל:
1. מזל טוב ואריכות שנים ופין לחברי הטוב והג’ינג’י תֹם שי, מי ייתן והאל הטוב זאוס יעניק לו שנים רבות של שמחה ועליצות!
2. ראיתם שהחיינו מחדש את שורה בציבור, נכון?
3. הזוכים בהגרלת הדיסק החדש של המונוטוניקס הם: עידן גל, א’ נדב, ויפתח. תתחדשו ובדקו מייל!

1. כשנתקלנו לראשונה בצמד המוזר והשאפתני Dan Le Sac VS Scroobius Pip, היה זה בסינגל השנון והמבריק שלהם “Thou shall always kill“, שהטיף להצלת המוזיקה והאמנות מיתר-הייפ, יתר-מיסחור, יתר-גנריפיקציה ויתר-ניצול. כבר אז היה ברור שיש כאן ליריקיסט מבריק, נבון ומפוכח עם אג’נדה ברורה. עכשיו יוצא האלבום המלא שלהם, Angles, ומרחיב את האג’נדה הזו ל-12 שירי אלקטרו והיפ הופ נהדרים ומוכיח שלא מדובר בסוסון של תכסיס אחד. כמו בכל אלבום כמעט, גם כאן יש שירים טובים יותר וטובים פחות, אבל הפנינה הנוצצת ביותר היא ללא כל ספק “Letter from God to Man“, עוד שיר שבוחן מחדש את הקשר שלנו עם דת ועם אלוהים ואת הנטייה שלנו לנכס אותם לצרכינו, רק שהשיר הזה עושה גם שימוש מבריק, ולקראת סופו מפעים, בשיר “Planet Telex” שפותח את The Bends של רדיוהד. שיר השבוע המוחלט בהחלט מההאזנה הראשונה, וגם בהאזנה השלושים. [מפ3]



2. מדי יום עד יום העצמאות יפנק הלייבל הישראלי המצוין The Basement באלבום אחר מהקטלוג שלו של פאקט רקורדס להורדה חינמית לחלוטין. ככה זה עצמאות, משתחררים. בין האלבומים ניתן למצוא את הדיסקורגפיה המלאה של הרכב האלקטרוניקה המוערך טפט, שני אלבומיו הראשונים של סגול 59, אחת שתיים כזה, סאבסוניק ועוד. איזו יוזמה נפלאה, ואיזה פינוק מוזיקלי אמיתי. [עברית, זיפ, מפ3]
3. ואיזה יופי! לכבוד יום הקומיקס החינמי הבינלאומי, הנה חדשה משמחת במיוחד: האוזן השלישית פותחים לייבל קומיקס! או במילים פשוטות: הוצאה לאור של קומיקס. איזה יופי! תמיד אפשר לסמוך על האוזן שיובילו את התרבות הפופולרית העכשווית, וזה מגניב לגמרי. הם טוענים גם שהם הוצאת הקומיקס “הצעירה והיחידה מסוגה בארץ”, אם כי לא ברור לי מהו סוגה, ויש עוד הוצאות קומיקס בארץ. כך או כך זה מבורך, ובאתר אפשר להתרשם מארבעה קומיקסים קצרים של מרב סלומון, גלעד סליקטר, גיא מורד ואביב איצקוביץ’. הידד! [עברית, PDF]



4. אח, כמה שהתחמם לבי למראה הכתבה הקטנה והחמודה הזו על נמר לוי (שם אמיתי!), שנעץ את שיניו המטאפוריות בפטיפון אודיופילי מטורף בשווי 40 אלף ש”ח, והוא גם מסביר בדיוק למה, בלי להתנצל אלא פשוט מהלב שזורם בו ויניל נוזלי. לגזור ולשמור. [עברית, וידאו]
5. עד יום שלישי הקרוב תוכלו להוריד את “Violet Hill“, הסינגל החדש של קולדפליי, בצורה חוקית וחינמית לחלוטין מאתר הבית שלהם. אחרי ההאזנה מוכיחה קולדפליי שהיא בהחלט מכוונת להיות U2 הבאה: בעקבות ההצלחה האמריקאית, גם היא שוכחת את שורשיה ומנסה לעשות מוזיקה אמריקאית במובהק. ואפילו לא טובה במיוחד. זה שיר בינוני למדי. [מפ3 אחרי הרשמת מייל]
6. לפעמים, מבקר נלהב מדי יכול לעשות יותר נזק מתועלת. כשקראתי את הביקורת של אדם מורדר על אלבום הבכורה של הלהקה הניו-ג’רזאית Titus Andronicus [חלל], ולצד הציון 85 (בפיצ’פורקאית זה קרוב מאוד לאלוהות) מצאתי ניסוחים כמו “המיקס העמום של האלבום מזכיר האזנה ללהקת פאבים מתוך השירותים” והתפתלויות אחרות שמסבירות שלמרות שהם אולי נשמעים חרא הם בעצם פיסת זהב גאונית - גבות החשדנות שלי התרוממו ב… בחשדנות, בעצם. אבל כשקפצתי למייספייס גיליתי להקה לא כזאת נוראה. דונט ביליב דה הייפ, אומרת הסיסמה, ואני מוסיף: תנו לאוזניים שלכם להחליט. [חלל, אנגלית]


אלוהים אדירים, גברת, לא מצאת דרך מתחכמת יותר לכתוב את השם שלך?

7. כאילו לבקשתנו, הבלוגרים סינדי הוטפוינט מפרסמת פוסט ארוך על להקה בשם The Bellmer Dolls, ומפרסמת בסופו מתנה לבני ישראל: שירים של סוזי סו, כולל הדואט עם מוריסי. לגזור ולשמור לסוף יולי. [אנגלית, מפ3]
8. קסטה כתבה על זה פעם, אבל רק כשקרקס מדיה המליצו בחום עלBlog Remix של יאהו, תכנה קטנה ונפלאה שאפשר להורי ד למחשב חינם אין כסף, הורדתי. שמה הלקוני של התכנה הוא התיאור הכי טוב שלה, בעצם. בממשק פשוט ונוח אתם מקבלים רשימה ארוכה של בלוגי מוזיקה פופולריים (ויכולים כמובן להוסיף את החביבים עליכם). קליק על אחד הבלוגים יביא לכם פוסט מלא או מקוצר, ורשימת כל הפוסטים האחרונים והמפ3ים ששותפו בהם. תוכלו להאזין להם בלי לצאת מהתכנה, לקפוץ לפוסט להוריד, או יותר טוב: אם נתקלתם בשיר שאהבתם, הוסיפו אותו לרשימה שלכם, וכך תרכיבו מיקס להנאתכם שתוכלו לחזור אליו בכל רגע. זה אחלה כלי, שנועד במיוחד למכורים כמונו שצמאים למוזיקה חדשה שבלוגים יכולים לספק לנו. זו גם דרך מצוינת להקשיב ברצף לכל השירים בעונג האחרון, למשל. ומכיוון שכל אחד יכול להוסיף בשורת הכתובת כל אחד מהבלוגים החביבים עליו, לא צריך להסתפק בהיצע הבסיסי שמציעה התכנה מעצמה (אף כי גם הוא עשיר מאוד). קצת כמו הייפ מאשין, אבל עם ממשק (מנשק?) נוח וחלק יותר, ופחות פיצ’רים חברתיים. [אנגלית]
9. הלהקה הבריטית The Shortwave Set, שעושה פופ אלטרנטיבי עשיר והספיקה כבר להגדיר את עצמה כ”Fאנק ויקטוריאני” (אני לא בטוח מה זה אומר), מוציאה ביום שני אלבום חדש, Replica Sun Machine, עם שמות גדולים: דיינג’ר מאוס (נארלס בארקלי, גורילאס, בלאק קיז ואחרים) הפיק, ואן דייק פארקס (הביצ’ בויז, האלבום האחרון של ג’ואנה ניוסם) עיבד את כלי המיתר, ואפילו ג’ון קייל הגיח לרגע. אבל אל תאמינו לשמות, שימו ביס ב-”Yesterdays to come” הנהדר (אני ממליץ להקשיב לו פעמיים לפחות) וב-”I know“. אהבתם? קבלו פינוק מלכותי: כל האלבום הקודם של הלהקה, The debt collection מ-2005, ניתן להורדה חינמית באתר הלהקה הנדיבה. מתוק. [מפ3, מפ3, מפ3]
10. וואו, Dntel, החצי האלקטרוני של The Postal Service הנפלאים, הוציא כבר לפני שנה וחצי את Dumb Luck, אבל רק עכשיו הוא מתפנה להוציא קליף אנימציה לאחד השירים האהובים עליי מאותו אלבום, “Rock my boat“, בו הוא מארח את הווקליסטית מיה דוי טוד. [טיוב]
11. עמליה רוזנבלום נפגשת לשיחה עם הסופר הניורקי פול אוסטר, לרגל עיבוד קומיקס ל”עיר הזכוכית” מתוך הטרילוגיה הניו יורקית שלו, שיוצא אצלנו רק עכשיו (בביצועם של פול קראסיק ודיוויד מזוצ’ליל, ולא של ארט ספיגלמן כפי שכתבתי קודם {תודה אורי!}). [עברית; קומיקס באנגלית]



12. אז הסוס המת של המטאל מטאליקה, או מתכתיקה בעברית, זרקה איזו שטות בראיון עם הרולינג סטון על כך שהם שוקלים לעשות מהלך דמוי מה שרדיוהד או NIN עשו, עם האלבום הבא שלהם שיצא מתי שיצא. אז אמרו. ניימן, בפוסט מבריק, בוחן את התרחישים האפשריים בעזרת ארבעת בני ההגדה: חכם, תם, רשע, ושאינו יודע לשאול. [עברית]
13. הדס שניידר ביקרה בטי-מרקט השנתי וחזרה מיוזעת ועם מחשבות על המחירים הזולים של ת’רדלס. הייתם גם? איך היה? [עברית]
14. [תודה לשיר] הקפיטן המת משתף מיקסטייפ ראשון מתוך ארבעה של שירים שבניינטיז נחשבו לאלטרנטיב ברדיו האמריקאי, וכיום נחשבים קלאסיקות לכל דבר (הנה החלק השני). בין השאר תמצאו שם את סול אסיילום, קרנבריז, קנדלבוקס, בק, הברידרז, בליינד מלון, סטון טמפל פיילוטס, ספין דוקטורס ועוד. בשבילי זה כמו מסע מענג בזמן לצלילים שהפכו כבר לחלק מהד-נ-א שלי. [אנגלית, מפ3]
15. קליף השבוע: כן, זה הקליפ הרשמי ל-”Discipline” של NIN. היסטריה. [טיוב]
16. 11 שורות ראפ שבלי כוונה הפכו להומואיות במיוחד. [אנגלית]
17. תתחדשו, חבר’ה: יש לכם קולנוע דיגיטלי אמיתי בארץ. [עברית]
18. אני אשכרה מחבב את גרסת המקהלה של Scala & Kolacny Brothers לשיר “The blower’s daughter” של דמיאן רייס. לא מגיע לרמת הביצוע המקורי, אבל מרענן את השיר למדי. [מפ3]



19. [תודה לאביטל] כיף השבוע 1) הגיע מבלוג בשם A spam a day, שעובד על עיקרון פשוט ונפלא: מדי יום מאייר בעל הבלוג בכישרון רב כותרת של ספאם שהוא קיבל בדואל. התוצאה, כפי שאתם יכולים לראות כאן בתמונה, נפלאה לגמרי. [אנגלית, פיקסלים]
20. [תודה לנמרוד] Math Rock היא הגדרה בעייתית לז’אנר חמקמק מאוד, עד כדי כך שרבים יטענו שפשוט אין ז’אנר כזה ושההגדרה מטעה. זה לא מפריע ל-DiS לערוך רטרוספקטיבה מרשימה ומרתקת לזרם הזה. [אנגלית]
21. הנה מגיע Spiritualized חדש. יש כאלה שחוטפים מזה רעידות נעימות בכל הגוף, יש כאלה שנרדמו כבר באלבום הקודם, אני איפשהו באמצע וחבר המושבעים הפנימי שבין אוזניי עדיין לא קבע את דעתו הסופית על “Songs in A&E” שייצא בחודש הבא. בינתיים, כדי להרגיע את ה-Jitters שלכם, הנה קליף חדש מתוכו, “Soul on fire“. [טיוב]
22. אז אנחנו כבר יודעים שבקרוב תושק סדרת ספין-אוף של המשרד בגרסתה האמריקאית, אך אנשי האולפנים הרשעים יימח שמם לא מספרים לנו איזו דמות תעזוב את המשרד בסקרנטון לטובת סדרה חדשה! א-הא. לשם כך ישבו מומחי Vulture וערכו לנו טבלת הערכה מלומדת, כוללת יחס הימורים מדויק לכל דמות. על מי תשימו את הכסף שלכם? [אנגלית]
23. המלצת הרדיו השבועית: שבוע שלם של מוזיקה ישראלית בקול הקמפוס? נו! זה מבטיח שעות ארוכות ונהדרות של אינדי ישראלי איכותי. מיום ראשון ועד מוצ”ש תראה קול הקמפוס לרשת גימל איך עושים את זה באמת. Tune in. תדר 106fm בתל אביב, אינטרנט, או דרך הטלוויזיה (לוויין או כבלים דיגיטליים). [רדיו]
24. [תודה לפופטארט] שירים במקצב שלושה רבעים זה אדיר. הנה, אמרתי את זה. אני גם ארחיב: בעוד שירים “קברטיים” בשלושה רבעים נוטים להוציא אותי מדעתי, בדיקה לאורך השנים העלתה כי אחוז מדאיג ממש של שירים מושלמים מבוססים על מקצב שלושה רבעים. זה כנראה מדבר יותר ללב היהודי, זה שגדל על שורשים של תרבות רוסית (הרי מה הם כל “שירי ארץ ישראל” של העשור הראשון? שירים רוסיים ברובם). לכן נפלאה היא רשימת עשרת שירי שלושת הרבעים החביבים על הבלוגר אדריאן, וכוללים את סופיאן סטיבנס, וויזר, קאט פאוור, לורה וירס ואפילו ג’יי ווק סנייל (הוא משלנו!). [אנגלית, מפ3]


Sooooo creepy

25. [תודה לאביטל] ללמוד את ה-ABC בעזרת פנטומימאים זה נחמד, אם כי מעט מקריפ באופן כללי. זה נהיה מקריפ גם באופן ספציפי כשרואים איזו מילה הם בחרו לאות D, למשל. בהצלחה בלימודים, ילדים. [פליקר]
26. זה כנראה הזמן להשוויץ שכבר שבועיים אני לא מפסיק לשמוע את Narrow Stairs, החדש של Death cab for cutie המעולים, וגאד-דיים! איזה אלבום גדול. אני לא רוצה לקפוץ לעצמי מעל הפופיק ולהצטער אחר כך, אבל בחיי שזה אלבום מעולה, כרגע האהוב עליי ביותר שלהם לצד The Photo Album, וייתכן שעם הזמן הוא אפילו יעבור אותו. אבל עת לכל. זכיתי לשמוע את האלבום כחלק מהכנה לראיון עם כריס וואלה, הגיטריסט שלהם, שיתפרסם בוויינט בערך כשיצא האלבום בארץ (עוד כשבועיים, נדמה לי). הראיון לא היה מדהים אבל האלבום כן אז זה השתלם. עד שהוא ידלוף בגרסה מלאה ונוחה לרשת, אפשר להסתפק בביצועים חיים ומחוספסים לשניים מהשירים הכי טובים באלבום, “Cath” ו-”Talking bird”, יחד עם ארבעה שירים מצוינים אחרים להאזנה והורדה חוקית בסשנים של Daytrotter. מעולה. [מפ3]
27. Justice לא נחים לרגע (וטוב שכך!) ושולפים קליפ חדש ל-”Stress“, אחד הקטעים האהובים עליי באלבום הנפלא שלהם. [דמוי-טיוב]
28. שק.לי פוצחים במיזם רחוב פרוע חדש, והפעם אחד שאני בהחלט עומד מאחוריו בגאון: החזרת השפמים לאופנה! ביום שבת הזה תמצאו בשדרוטשילד בת”א דוכן לקידום השפם, כולל חומר תועמלני בעניין, וכמובן שלל שפמים להדבקה. [עברית משופמת]
29. אורן ראב מהבלוג המצוין The Gospel According to Whom מציין את יום חנויות התקליטים בחמישה זכרונות מחנויות תקליטים בארץ, בעולם וברשת. באותו פוסט הוא גם מציע שלוש דרכים להיות ירוקים יותר כצרכני מוזיקה ומוזיקאים. [עברית]
30. [תודה לאוהד] שצדק, אנטיביוטיקה הישראליים הם ממש, אבל ממש לא רעים, אם כי סובלים מתלאביביות יתר בעיניי. [והנה גם חלל]
31. עמי ברנד תופס עמדה לא קנונית וטוען: “אפר ואבק הוא אלבום מופת, אבל הוא לחלוטין לא אלבום שואה. יעקב גלעד ויהודה פוליקר עסקו בהתבגרות בישראל בצל המלחמה ההיא. היה להם את האומץ לומר שגם הם סוג של ניצולים”. בפוסט מרתק הוא מסביר גם בדיוק למה, וקופץ לצטט את יעקב גלעד בעניין המסעות המוחמצים לפולין. “זה איננו אלבום זיכרון או מוזיאון יד ושם על פלסטיק שחור”, כותב ברנד, “מדובר בהתמודדות אמיצה ונועזת עם ההורים שצרבו בילדיהם סיוטים, פחדים, חרדת נטישה, הזנחה רגשית, טראומה ואובדן. הם לא עשו זאת מבחירה, הם היו קורבנות, אבל אז, ב-88′, פוליקר וגלעד היו מסוגלים לראשונה לכתוב על הקורבן שלהם”. [עברית]
32. וגם שגיא כותב על אפר ואבק לציון יום השואה. [עברית]
33. כמובטח, CSS נותנים סינגל חדש שלהם להורדה חינם. את “(Rat is dead (rage” הכה-פיקסיזי תוכלו להוריד ישירות מהלינק הזה, או ללכת ולהירשם קודם באתר. [מפ3]


סופיה לורן, צילום אילוסטרציה

34. ואפרופו הבייסמנט (בעיקר החדשות), ואפרופו הפיקסיזיות המובהקת של השיר החדש של CSS, יש גם שיר חדש, “סופי לורן“, לבן בלבינדר, להאזנה והורדה. [מפ3]
35. ראיון כפול וארוך עם פורטיסהד ב-DiS המצוין. [אנגלית במבטא בריטי]
36. גבירותיי ורבותיי, אני שמח ומעט נבוך לבשר: אחרי כמה שבועות שאני מלכלך פה בהסתייגויות על החדש של פורטיסהד, האסימון סוף סוף נפל. זה אלבום גדול. הוא פשוט לא אלבום של פורטיסהד. הביקורת המלאה תגיע השבוע לוויינט, והפתעה קטנה ונעימה בעניין תגיע גם לעונג שבת בסופ”ש הבא. [זהו, רק רציתי להתוודות]
37. פופטארט עולה באש בשבוע האחרון עם פוסטים על ג’יימי לידל, The boy least likely to, ו-Jim Noir, והרבה כיף בשרוולים. [עברית, מפ3]
38. שימו עין על הקליף החדש של “Hollow man“, מהאלבום החדש והכייפי של REM. מגניב בעיניי שהלהקה הזו מצליחה להיות שוב רלוונטית, ולו במעט. [נגניישן]
39. פוסט נהדר של ירדן לוינסקי בקולקטיב על פיזור הזהות האינטרנטית שלנו והרצון הלגיטימי לאסוף אותה למקום אחד מרכזי במקום לבנות אותה שוב ושוב ושוב בכל אתר ורשת חברתית. הוא אומר את זה הרבה יותר טוב ומעניין ממני. [עברית]
40. [תודה לעינב] שמחה איזוטרית! “Here it never snowed, afterwards it did“, שיר חדש לגמרי הופיע יש מאין במייספייס של The Twilight Sad, הלהקה ששבתה בשנה שעברה את לבי ואת תואר אלבום השנה שלי. האם רק אני חושב על הפרק “Amends” של באפי? כן, כנראה רק אני. השיר הזה מגיע מ-EP בן שישה שירים [האזנה לכל הדיסק!] ששמו כשם השיר, וכולל ביצועים לארבעה שירים מאלבום הבכורה בעיבודים שונים למדי, פלוס השיר החדש הזה וקאבר לדניאל ג’ונסטון. Awesome. [חלל, לא חלל]
41. ואם כבר הזכרתי את באפי, מי שמתגעגע לאהבה הבלתי אפשרית בינה לבין אנג’ל עשוי למצוא מזור יחסי בקומיקס החדש והחמוד Life Sucks. בלי לספיילר יותר מדי, קפצו לקרוא את העמודים הראשונים שלו בחינם (אל תקראו את הטקסט המקדים, קפצו ישר לקומיקס). [אנגלית, פיקסלים]



42. [תודה לליכטש] אין, אין על מוזיקה מסרטי פורנו ישנים. Forbidden Ensemble הוא הרכב שמשחזר את הגרוב העצל ההוא מהסבנטיז. ואני בטוח שרק מעטים מכם ידעו שגם חבריי ללייבל דויד פרץ ומורפלקסיס הלחינו ביחד מוזיקה לסרט פורנו שעדיין לא צולם. [אנגלית, נגן; עברית, מפ3]
43. Ynet נותנים הצצה לשירים הזוכים בתחרות “שירה על הדרך” של עיריית תל אביב. [עברית שירית]
44. נמרוד מטאפאס וטאפאס מפנק בשירים בדיעבד מאלבום הבכורה של Enon, שיצא בשנה שעברה מחדש. [עברית, מפ3]
45. ו”הקצה“, עדיין המקור המוזיקלי הכי טוב ברדיו הישראלי, משפצים את עיצוב הבלוג שלהם. מתי נראה שם תוכן נוסף, לצד רשימות השירים המצוינות? (לא שאני מתלונן, כן?) [עברית, אנגלית]
46. זה לא יפה להפריד בין אחיות, במיוחד תאומות, ועוד תאומות זהות, שלא לדבר על תאומות זהות לסביות, שלא להעלות אפילו על דל שפתינו תאומות זהות לסביות קנדיות. ובכל זאת, טיגן קווין, חצי מהצמד הכה נפלא Tegan & Sara (הן לא מתפרקות, אפשר לנשום לרווחה!), מוציאה שיר חדש לגמרי של עצמה, סוליקו. השיר, “His love“, הוא חלק מאודיובוק יוצא דופן לספר “A wolf at the table”, ספר אוטוביוגרפי של אוגוסטן בורוז. עוד באודיובוק\פסקול אפשר למצוא שירים של פטי סמית’, אינגריד מייקלסון ו-Sea Wolf. קפצו לאתר של הספר כדי להאזין (לחצו על הדיסק המציץ). [אנגלית, פלאש]


טיגן ושרה. הופרדו עכשיו, לא בלידתן

47. ושרה קווין מנצלת את העיסוקים של אחותה כדי לברוח רגע ולהתראיין לבד לעיתון של מדיסון, ויסקונסין (יש מקום כזה!). אני אוהב את הציטוט הזה שלה: “Touring in Europe just seems very primitive to us bloated, gluttonous North Americans. It feels like camping. Everything is smaller. You just feel like a giant in a world of ants. You feel big and stupid and loud and inconsiderate.” [אנגלית]
48. לייבל השבוע: פינה שמתחילה ונגמרת כנראה השבוע. איזה כיף לגלות במקרה שרבים מהאמנים החדשים והאהובים עליי מהשנה האחרונה מגיעים מאותו הלייבל, Tomlab שמו ותוכלו למצוא אצלם את Islands, Xiu Xiu, Why?, Deerhoof, Casiotone for the painfully alone, Final Fantasy, ועוד אמנים מהוללים שעדיין לא הספקתי לשמוע כמו שצריך כמו No kids, Patrick Wolf ואחרים. כנראה שעושים שם משהו טוב מאוד, בטומלאב. חבל רק שהמחירים ביקרים ביורו. [אנגלית]
49. [תודה לפופטארט] ואת הלייבל טומלאב מצאתי בזכות המלצה של פופטארט על פרויקט מסקרן בשם Worried Noodles. מדובר באסופת שירים שכתב האמן הסקוטי דיוויד שריגלי (שריגלי!), שבימים כתיקונם אחראי לעשרות ספרוני איור משעשעים ולקליפי אנימציה לבוני פרינס בילי ול-Blur. באוסף הכפול הלחינו וביצעו ממיטב שיריו אמנים נהדרים כמו Liars, Grizzly Bear, Deerhoof, Hot Chip, Franz Ferdinand, Islands, David Byrne, Scout Niblett, Final Fantasy ועוד רבים ומשובחים. באתר האלבום אפשר לשמוע קטעים מחמישה מהשירים. [אנגלית, צביקטיים]
50. בזבוז הזמן הכייפי ביותר של השבוע (2): [תודה לאביטל] כשאני מבקש דברים מאנשים, אני אוהב להתחיל את המשפט ב”אין לך אומץ…” מה שנגמר לפעמים ב “לעשות לי תה” או “לטפס על העץ הזה כשאתה עירום”. לפעמים זה משתלם. הקריקטוריסט Nedroid קיבל אתגר כזה כשמישהו אמר לו “אין לך אומץ לצייר 200 קומיקסים בני 3 פאנלים ב-12 שעות“. היה לו אומץ, אבל גם את השכל לפרק את 12 השעות האלה ולא לצייר את כולן ברצף. התוצאות פשוט הורסות מצחוק, במיוחד כשהאפקט מתחיל להצטבר לגאונות. אני ממליץ לקרוא את כולם. [אנגלית]
51. [תודה לליכטש] לא לבעלי לב, קיבה או עיניים חלשות: פיצ’פורק טי-וי העלו לשבוע בלבד את הסרט Hated על GG Alin, האמן הידוע לשמצה ביותר בכל היסטוריית הרוק, כולל ההפרשות על הבמה. לפחות יצאה ממנו אחת הביקורות הכי מבריקות בשרת העיוור. [נגן כזה]



52. מדוכאים מהיבול הטלוויזיוני השנתי, או סתם מהחיים? הכל נראה מבאס ואפור ושגרתי? נסו את הסדרה Pushing daisies, מחוללת חיוכים ומעצימת אושר שעלתה אצלנו בלוויין לפני שלושה שבועות תחת השם “החיים על פי נד” והפכה לסדרה הכי משמחת של השנה. המלצה מוצדקת במיוחד של ארנבת הפלסטיק. [עברית]
53. [תודה לירון] שכותב: “קרני ושאול הם זוג ישראלים שחיים בלונדון - היא צלמת סטילס והוא אמן תלת מימד. כשהם שילבו את שני הכשרונות שלהם ביחד הם יצרו משהו חדש ומדהים, והאהבה המשותפת שלהם למוזיקה הביאה אותם ליצור קליפים מהפנטים לאמנים רבים כמו Turin brakes, Four tet, Beth Orton ועוד ועוד… כאן אפשר לראות חלק מהקליפים והעבודות שלהם, רובם משלבים תלת מימד ותמונות (כן, כל האימג’ים בקליפים עשויים מתמונות סטילס - מכובד!)”. [אנגלית, דברים]
54. רדיוהד, שתחרות הקליפים שהזניקו יחד עם אניבום סיימה את השלב הראשון שלה (השני נפתח ב-22 במאי), מטפטפת קליף חדש ומצוין ל-”All I need” מתוך אלבום השנה שלנו כאן בעונג,In Rainbows. (זוכרים כמה כיף היה?) [פלאש]
55. סטיבן קולבר מארח ומתחפש ללזלי פייסט, ובתמורה היא מזמרת אצלו בתכנית. [וידאו]
56. “It’s okay, try again” הוא שיר חדש של The Shins, והשמעת הבכורה שלו נערכה ב… תכנית הילדים המגניבה Yo Gabba Gabba! [נגן]
57. [תודה לאורטל] הטי-מארקט מתרחב לערים נוספות: ירושלים, חיפה, באר שבע ורעננה! [עברית]
58. פעם, אלביס קוסטלו היה הדבר הכי מגניב שיש (באמת!). עכשיו הוא רחוק מכך, אבל עדיין זוכרים לו חסד נעורים. לרגל אלבומו החדש, מתכנסים ותיקי The AV Club ועורכים סדנה קצרה למתחילים, כדי להסביר איך זכה קוסטלו באותו חסד נעורים. יש גם שירים להאזנה, כמובן. [אנגלית, נגנים]
59. יאיר יונה נותן למדיה פלייר שלו לרוץ על Shuffle (או סוּפלה, כפי שזה נקרא במשפחתי), ואז נתן לנו להאזין למה שיצא. על הדרך, הוא מספק המלצות מלומדות בעניין, ומיקסטייפ פולק (ועוד) נפלא. [עברית, נגן מפ3]
60. קוראים את העונג בלילה, ובאמת צריכים כבר ללכת לישון? שימו עיניכם ואוזניכם על זה: הקליפ החדש של Six organs of admittance לא סתם נקרא “Goodnight“. הנעימה הרכה והקליפ האיטי והיפהפה ישלחו אתכם למיטה בעדינות וביופי. [טיובפ



61. Wired מפרסמים דו”ח סיכום שנה מקיף של ה-RIAA על מכירות מוזיקה בארה”ב. אלה כנראה הנתונים הכי מדויקים שתקבלו כי הם מגיעים מאיגוד שמקיף את הגופים המוכרים עצמם. Wired הפכו את עליית מכירות הוויניל לכותרת, אבל עיון בטבלה השנתית מגלה כמה דברים מעניינים לא פחות: למשל שמכירות אלבומים שלמים ברשת עלו יותר (באחוזים) מאשר מכירות שירים בודדים (אך לא מתקרבים אליהם בכמות היחידות שנמכרו), או ששירותי ההורדה במנוי שכולם אוהבים להספיד הביאו 200 מיליון דולר השנה, ובעיקר ש-800 מיליון השירים ו-42 מיליון האלבומים שנמכרו השנה כקבצים דיגיטליים הכניסו ביחד מעט יותר ממיליארד דולר, ולא ממש מגרדים גירדו את 7 מיליארד הדולרים שהכניסו הדיסקים, עם מכירות של חצי מיליארד עותקים. לטוב ולרע, הדיסק הוא אולי המלך הנופל אבל הוא עדיין המלך. [אנגלית, PDF]
62. The Issue, מעין עיתון יומי שמורכב מתוכן בלוגים, הקדיש השבוע באחד הימים את הנושא היומי שלו למוזיקה בעידן הדיגיטלי עם טקסטים של ג’ו פיין מ-Business week (שמסכם את דעתו על מצב המוזיקה בימינו בשתי מילים: “בלי פאניקה”), ועוד שלושה מאמרים אחרים. מומלץ, מומלץ, מומלץ. [אנגלית]
63. אחרי כל הרעש והכותרות, סטארבאקס נוטשת את מיזם Hear music, הלייבל ודוכני מכירת המוזיקה שלה, בקול ענות חלושה. [אנגלית]
64. שני הלייבלים הבריטיים המוצלחים והוותיקים Beggars Banquet ו-Too Pure נסגרים, ואמניהם יעברו ברובם ל-4AD. [אנגלית]



65. והנה אני כבר מקלקל לכם ולעצמי ומספיילר שיר שכמעט בטוח הולך להיכלל באוסף “תקשיבו רגע” הבא, שנמצא כרגע בשלבי עבודה. אבל מה לעשות וזה השיר המושלם בשבילי עכשיו, אחרי לילה מהנה במיוחד של מלאכת-עונג (שבת) מוקדמת בלילה שבין חמישי לשישי. כמעט חמש בבוקר, ואני מסיים כאן והולך לישון, בתקווה להעביר את מחר בטיולים משמחים עם החברה שלי, או סתם במנוחה שכבר מזמן חשקתי בה ולא מצאתי לה פנאי. האלבום החדש של The Breeders מזכיר קצת את האלבום החדש של פורטיסהד, בכך ששתי הלהקות מתפשטות מהמניירות הפופיסטיות והנגישות יותר שאפיינו אותן קודם, ומגישות משהו הרבה יותר נא, מגוון וניסיוני באמת. אבל אם אצל פורטיסהד יש את “The Rip” שיזכיר שלפעמים היופי יכול להגיע למאזין בקלות ובלי לדרוש ממנו להתרסק קודם על הסלעים, ב-Mountain Battles יש את “Night of joy“, שמזכיר לי יותר מכל את “Off you” מהאלבום הקודם שלהם: קטע איטי וסמיך ויפהפה, שנשמע תלוש לגמרי בימינו אנו (וטבעי לגמרי בערבות הפרוצות לכל רוח של תחילת הניינטיז). ובסופו של דבר היה זה לילה של עונג. כמה נעים. [מפ3]

שישי גרובי, שבת שבוגי, ואיפה אתם ביום העצמאות? המסמ”צ עורך פיקניק!

Monotonix, הלהקה הישראלית הכי פרועה בעולם, מוציאה EP חדש בחו”ל וגם אצלנו, ולכם מחכים כמה עותקים. רוצים? קראו עוד!

(מומלץ להציץ בגירסה הגדולה פה)

בעונג האחרון כבר הצהרתי ברבים שלדעתי, Monotonix עומדים לכבוש את ארה”ב בסערה. למעשה, קצת רימיתי - הם עושים את זה כבר עכשיו. באמצעו של סיבוב הופעות ממושך, מפרך ומטורף בארה”ב, שכולל הופעה אנרגטית ופרועה מדי יום, מוצאים שלישיית המונוטוניקס (יונתן גת על גיטרה ואפרו, חגי פרשטמן על תופים ושפם, עמי שלו על מיקרופון, שפם ושיער חזה גברי) זמן להוציא EP ראשון בארץ הרוקנ’רול. Body language, שכולל שישה שירי רוקנ’רול רזים לפרצוף, יוצא בלייבל האינדי המצוין Drag City, שאחראי גם לאלבומים של ג’ואנה ניוסם, סמוג, בוני פרינס בילי, ברודקאסט, Espers, Papa M ורבים אחרים. כבוד! בארץ הוא יצא בו זמנית דרך Earsay של האוזן השלישית.

“סיר לוהט של זיעה ודיסטורשן“, כפי שהכתיר אותם בן שלו מ”הארץ”, היא הגדרה מצוינת להופעות שלהם: חגיגה ניהיליסטית פרועה של שבירת כל המחיצות בין אמן לקהל, בין הופעת רוק למופע תיאטרון, בין כל מה שהכרנו בהופעות רוק לכל מה שיכול לקרות בהן. המונוטוניקס לא מאמינים בבמה, הם מאמינים בקהל ומופיעים בתוכו: התופים זזים ממקום למקום תוך כדי הופעה, עמי שלו נתלה מהתקרה, מטפס על אנשים, עומד על התופים, חברי להקה מורמים על כפיים שמחזיקות את תוף הבאס (מישהו מלמל ‘גוגול בורדלו’ מתחת לשפם?), הסנר בורח לפרשטמן מתחת לידיים, חברי קהל אקראיים מתופפים על המצילות או מודבקים לחברי להקה - ההופעה חייבת להימשך. אם לא הייתם בהופעה עדיין, מספיק רק לראות כמה עדויות ביוטיוב כדי להבין כמה מטורפות ההופעות האלה. איך כתב אחד המשתמשים ביוטיוב? “Imagine a combination of Black Sabbath, Iron Butterfly, and Borat- and you’re getting close.”

אבל איך מעבירים אנרגיות, פראות וספונטניות כזו לדיסק, להקלטה שככל שמקשיבים לה יותר כך הספונטניות והראשוניות שבה הולכות ונעלמות?
ככה:
Summers & Autumns [הורדה]

Body Language

“הגרסאות החדשות יותר משוחררות, יותר אנרגטיות, אפשר לשמוע את הזיעה”, אומר יונתן גת בראיון ל”הארץ”. וזיעה היא מרכיב בסיסי ברוקנ’רול.

ביום שישי הזה הם מגיעים להופעה מטורפת אחת בלבד בברזילי לפני שהם חוזרים לארה”ב. זה יקרה בשעה 21:00 (”בטח יתחיל באחת עשרה”, מוסיפה אשת הקשר האלמונית שלנו), יעלה 40 ש”ח ותחמם להקת אכזבות’. לצערי לא אוכל להגיע אבל גאד דמט, תדווחו איך היה!

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר על ההופעה הכי מטורפת שראיתם. אם לא ראיתם, אפשר להמציא!). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה ל-Earsay!
[שם הזוכים יפורסם ב”עונג שבת” של יום שישי]

נ.ב. ווא-ווא, חכו שתראו מה הדיסק הבא שאחלק פה… ~מחכך ידיים בהנאה~

“You are the only thing in any room you’re ever in”
-Elbow, “Starlings”

החדר שלי נמצא בכאוס תמידי וכצפוי, היחיד שמרוצה מזה הוא אני. מלבד ההיגיון הפנימי שרק אני מוצא בבלגן הזה, הוא מזמן לי מדי פעם הפתעות נשכחות ממעמקי העבר והערימות. וכך מצאתי לא מזמן, מתחת לאיזו חוברת שנחה על הרצפה יותר מדי זמן, חבילת פתקאות צהובות עם פס נדבק, מה שאנחנו אוהבים לכנות פוֹסטיט (או המהדרין: פוסטעיט). במקביל, מהצצה בנתונים הסטטיסטיים שמספקים לי גוגל על התנועה באתר גיליתי שמספר האנשים שגולשים בעונג עלה בצורה מפחידה בשנה וחצי האחרונות. זה נהדר, כמובן, אבל אז פתאום הבנתי: יכול להיות שכל האנשים האלה בכלל לא מכירים את פרויקט שורה בציבור.

“Oh when you talk about sex you don’t talk about love, it’s like saying the pigeons are nicer than doves, it’s a lie”
-Tender Forever, “Pigeons vs. doves”

פרויקט שורה בציבור, שירד למחתרת אי שם בנובמבר 2006 ועכשיו מרים שוב את ראשו בזכות המקריות שמזמן בלגן חדרי, הוא יוזמה נהדרת שהציע קורא העונג הוותיק מוסה ג’י ממקום מושבו בניו יורק, והרעיון פשוט עד כדי צחקוק:

א. בוחרים שורות יפות/מעניינות/מגניבות/מטרידות משירים שאתם אוהבים (לא משנה באיזו שפה).
ב. רושמים אותן על פתקית צהובה כזו שנדבקת בקלות (אפשר גם בכל צבע אחר), אפשר גם להוסיף את כתובת האימייל שלכם, אם בא לכם לקחת צ’אנס ולקבל פידבק (לא סביר שתקבלו, אבל תמיד יש סיכוי).
ג. מדביקים במרחב הציבורי. מה זה המרחב הציבורי? רחוב, עמודי חשמל, אוטובוסים, תאי שירותים ציבוריים, כיתות, דלתות (לא של בתי מגורים!), קירות, עצים - כל מקום בו אנשים אחרים יוכלו להיתקל בפתק באקראי.
ד. יש לכם מצלמה דיגיטלית? צלמו את הפתקים שלכם מודבקים בסביבתם החדשה, ושלחו אליי! אשמח לפרסם את התמונות כאן באתר, ו/או בעמוד הפליקר שלי, ו/או בעמוד הפליקר שלכם!

“Life being what it is, we all dream of revenge”
-Kaki King, “Life being what it is”

What’s the big idea?
הסבר מפורט יותר ועם כל הרציונל היצירתי שמאחורי הפרויקט אפשר למצוא כאן. בקצרה אפשר לומר שזה פשוט כיף לשלוח את שורותיכם ברוח. אי אפשר לדעת מי ייתקל בשורה שלך ומה זה יעשה לו: יצחיק אותו, יגרום לו לחשוב, להיזכר במשהו, אולי ייתן לו רעיון. מי יודע. בדיוק כמו בבלגן שבחדר שלי, אי אפשר לדעת איזה מין הפתעות יזמן לך הסדר האקראי של העולם.

את תוצאות הסיבוב הקודם, שרץ במשך 2006, אפשר לראות בקטגוריית הפוסטים של שורה בציבור, שכוללת תמונות של שורות שהודבקו בכל מקום, מראש פינה ועד ברוקלין.

“In Berlin I saw two men fuck in a dark corner of a basketball court, just the slight jingle of pocket change pulsing”
-Why?, “The hollows”

אז… למה אתם מחכים?

נ.ב. פוסט זה רוצף בשורות שאהבתי מספיק כדי לרשום בצד בחודשים האחרונים. אילו שורות מסתובבות לכם בראש ולא עוזבות, ומחכות להיכתב על מדבקה צהובה?

1. בעונג הנוכחי תמצאו לא מעט איזכורים ליום כדור הארץ. ככה זה, ירוק זה יפה, ונקי גם. חוצמזה, לחיות זה די נעים. רצוי במקום עם חמצן ולא בכוכב אחר. בינתיים, כפי שכולנו יודעים, תנועות ירוקות מנסות לשכנע אותנו לחיות קצת אחרת, חברות מסחריות מנסות לשכנע אותנו לחיות כמו תמיד ורצוי בתוך SUV גדול ומזהם בזמן שאנחנו זורקים מהחלון את העטיפה של הארטיק, ויש גם כאלה שבאמצע. יש יאמרו שהעולם כמנהגו נוהג והאדם כמנהגו הורג, יש יאמרו שאנחנו על ספו של סדר עולמי חדש וטוב יותר. תלוי את מי תשאלו. כאופטימיסט חסר תקנה כמעט, אני מעדיף את האופציה השנייה. Bright Eyes, שאייטם משמח אודותיו תמצאו בהמשך, כתב לפני כמה שנים שיר נשמה ישן לסדר העולמי החדש, ויצא לו אחד השירים הכי יפים באלבום הכי טוב שלו, “(Old soul song (For the new world order“. “ולפעמים אני כל כך בודד שאני לא מצליח לדבר”, הוא שר, “ואז אני רואה פרחים על גבעה, כמו קיר של טלוויזיות חדשות, והם פראיים”. זה נותן לי תקווה קלה שבקלות שיש לנו עוד סיכוי, בין כל התיעוש והטכנולוגיה האלה, למצוא גם כמה פרחים. אם אתם לא רוצים לעמוד מנגד בשקט ומעדיפים לעשות משהו בעניין, תציצו בתיקון השבועי. [מפ3]



2. שנות השמונים ממשיכות להכות בקיץ הקרוב ללא רחם, כאילו אולימפיאדת סיאול בפתח: אחרי מוריסי, השבוע התבשרנו על בואה של סוזי סו, אקס סוזי והבאנשיז, כחלק ממופע האימים של סוף יולי בפארק הירקון (ה”אימים” הוא בגלל מחירי הכרטיסים). גם בלונדי תגיע ב-3 ביולי לרעננה (בהצלחה בפקקים!). [עברית]
3. בנוסף, השבוע פורסם גם שיעל נעים תחמם את ביורק, כמה משונה. סוג של קונטרה משלימה, אולי? [עברית]



4. [תודה לנמי] ובאמצע שאנחנו משתדלים לא לאכול חמץ, יום כדור הארץ צוין השבוע ברחבי העולם והרשת, וגם בעונג תמצאו כמה קישורים ירוקים במיוחד. את חגיגות כדוה”א, כל עוד נותר לנו מה לחגוג, אי אפשר שלא לפתוח בשיר כדור הארץ האדיר של דיסקברי צ’אנל, אחד המקומות שבהם חוגגים את פלאיו של כדור הארץ מדי יום. אני אוהב את העולם! אתם לא? [טיוב]

זו רק ההתחלה! להמשך לחצו כאן »