אם לא שבעתם מהאלבום החדש של גבע אלון (ולא כדאי לכם לשבוע, כי יש עוד דברים טובים בדרך), אז יש בחור אחד שאתם באמת חייבים לשמוע. כבר שמעתי שמשווים אותו לדון מקלין, לניל יאנג, לדמיאן רייס, לג'יימס טיילור, לאדי וודר, אפילו לגבע אלון עצמו. אבל הוא לא אף אחד מהם. הוא טל כהן-שלו [חלל], צעיר חיפאי שהוציא השנה את אלבום הבכורה הישראלי האהוב עליי בזמן האחרון, הרבה יותר מדניאלה ספקטור המדוברת או אפילו קרולינה המעולה. טייק אה ליסטן:

להדבקת הנגן באתר שלכם, לחצו Share. לפתיחה בעמוד נפרד לחצו כאן

אני יודע מעט מאוד על טל כהן-שלו, שזה מוזר לאור העובדה שבחודשים האחרונים יצא לי כבר להסתובב איתו סלאש לשבת איתו לכוס תה או בירה מספר פעמים. אני יודע שהוא בחור מקסים ושקט שמדבר בקול רציני, אבל כל זה לא משנה. כי כשהוא שר לא אכפת לי מי הוא, אכפת לי רק שימשיך לשיר. אני יודע שהוא נולד או גדל בארה"ב, ואולי זה מה שגורם לפולק האמריקאי שלו להישמע כל כך משכנע, וממש לא כמו ישראלי שמנסה להישמע מווירג'יניה.

זה יוצא דופן, להיתקל באמן בגילו של טל, שנשמע כל כך מגובש. אין ב-Heartaches and ashes שירים חצי אפויים או בוסריים שאופייניים כל כך לאלבומי בכורה. הבגרות הזו מאפשרת לו גם להעיז קצת: להיות עדין בלי להתבייש (בשיר הנושא), להתמסר לסולו גיטרה חשמלית באורך דקה וחצי ("Two years"), או לכתוב שיר שלם על אידי סדג'וויק. אני מודה, בגל האמריקנה השוטף את איזורינו, טל כהן-שלו הוא כרגע הפייבוריט שלי, בגדול. אני לא היחיד שחושב ככה. במוזיקהנטו מצאתי את המילים הבאות: "נתחיל בזה שטל כהן שלו הוא כנראה הבחור הישראלי החדש הכי מוכשר שתשמעו החודש. הבעיה שלו היא שהוא נכנס לנישת הסינגר-סונגרייטר-פולקי-אקוסטי-סבנטיז-אינדי המאוכלסת ע"י אמנים ישראליים רבים כמו רונן שטיינבאום, עידן רבינוביץ', עמית ארז, גבע אלון, נועה בביוף ועומר לשם. למרות ובגלל שרובם המוחלט לא זכה להכרה ולהצלחה, נראה שמאוד צפוף שם".

זוכרים את ההפתעה מבשלות שיריה של לורה מרלינג, או אלבום הבכורה של דמיאן רייס? הרגשתי קצת ככה בהאזנה הנורמלית הראשונה שלי לאלבום של כהן-שלו. בניגוד לדמיאן רייס, יש לכהן-שלו לאן להתקדם מכאן, וכבר בהופעות הנוכחיות שלו התווספה כנרת שמוסיפה עוד צבע נהדר ללהקה (יש גם מפוחיסט נהדר, וכהן-שלו מתגלה כגיטריסט מצוין על הבמה). אני מודה, אני לא אובייקטיבי ואני משוחד – כי אני מאוהב בדיסק הזה, ומחבב מאוד גם את טל עצמו, מהמעט הזמן שיצא לי לבלות במחיצתו, עד כדי כך שהסכמתי לראשונה לכתוב את הטקסט הקצר שמודבק על הדיסק הזה בדרכו לחנויות. תנו צ'אנס ולחצו פליי על הנגן שם למעלה, שמנגן את כל האלבום. ואם תאהבו את מה שתשמעו – הנה הזדמנות לקבל דיסק כזה הביתה, בחינם.

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם על שברון הלב (המוזיקלי, האישי או כל שברון אחר) האחרון שלכם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה להיי פידליטי!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי

"זה היה תחליף עלוב להנאה שבביקור בחנות תקליטים מקומית, יציאה ממנה עם מסמך מסתורי כלשהו, ושקיעה באכזבה או בהפתעה שבאו עמו. כשגנבתי אלבומים, שמתי לב שהיה לי אכפת פחות ופחות מהמוזיקה. אם הצלילים לא העיפו לי את הראש מיד, רק לעיתים נדירות נתתי לאמן חדש האזנה שלישית או רביעית, שמגיעה לכל אלבום שגדל עליך" – טיזר לאחד משני (!) מאמרי השבוע שלי (בהמשך העונג)

הזוכים המאושרים מאוד באלבום החדש של גבע אלון, Get Closer: הם: ג'וס, zip, מבוגר אחראי ורומן. תתחדשו, ובדקו את תיבת המייל שלכם! אפשר עדיין להאזין לכל האלבום במלואו כאן בעונג.

(תמונה מאת מונוקרייב, CC)
1. נעמדתי היום באמצע הרחוב. הלכתי ממקום אחד לאחר, כבר שכחתי מנין לאן, אוזניות גדולות על האוזניים והנגן ביד, ותוך כדי הליכה טרודה חיפשתי משהו שמתחשק לי לשמוע באותו רגע, מסוג הרגעים שבהם התעצבנת על משהו שכבר שכחת מה הוא היה, אבל התחושה חסרת המנוחה עדיין נותרה לך בגוף ושום דבר לא מתחשק לך כרגע. גלגלתי את הכפתור וצעדתי את הצעדים ואז הייתי חייב לעמוד על מקומי. "For real" של אוקרביל ריבר נצנץ תחת אצבעי. הסתבר שבהיסח הדעת האצבע שלי הובילה אותי אליו מעצמה, כמו ידעה לאן הלב שלי מכוון באותו הרגע. לא שמעתי את השיר הזה מאז ההופעה המדהימה שנתנה החבורה המפוארת הזו בבארבי בספטמבר, לפני יותר מדי זמן. אהבתי את השיר הזה מזמן אבל בהופעה הוא זינק מהבמה, תפס לי את הלב באגרוף, ניער אותו והשליך אותו על רצפת הבמה למרגלות ויל שף. ומאז הוא לא עבר לי באוזניים, עד היום. זה מרגש, להיפגש מחדש עם שיר גדול שאתה אוהב נורא, אחרי חודשים, ולגלות אותו פתאום מחדש. וזה היה ונשאר שיר גדול של להקה גדולה, שגורמת לי להרגיש גדול בעצמי כשאני מקשיב לה. [מפ3]



2. מלווה מלכה הוא בלוג חדש יחסית, שמערב מוזיקה מעולה עם מחשבות חילוניות על אמונה, יהדות ופרשת השבוע, ואפילו מתכונים מדי פעם. מומלץ. [עברית]
3. ילד זין הוא בלוג מוזיקה חדש בעברית. ברוך הבא! [עברית]
4. ובפעם האחרונה: יהוא ירון יופיע השבוע (יום רביעי, 20:30) באוזןבר בפעם האחרונה בסדרת ההופעות החודשית שלו, שנמשכה שנה שלמה. זכיתי להיות ברוב ההופעות האלו, ותמיד היה מרתק לשמוע את השירים מתפתחים לנגד אוזניך, משתנים מהופעה להופעה, ותמיד היה תענוג לראות את יהוא ולהקתו על הבמה. עכשיו הם נכנסים להקלטות אלבום בכורה (ווהו!), וזו תהיה מעין הופעת פרידה שכזו, לפני פגרה שתהיה, אני מקווה, קצרה. כרגיל, תוכלו לזכות בכרטיס חינם להופעה הזו אם רק תשלחו לי מייל עם הכותרת "יהוא ירון", ולבקשתו, אני מצרף גם קטע שהוא כתב במיילינג ליסט שלו לקראת ההופעה הזו: "עוד שבוע ויום תהיה הופעת פברואר בהופעות החודשיות שלנו באוזן. הופעת פברואר של שנה שעברה היתה הראשונה, והופעת פברואר של השנה תהיה האחרונה. שבועיים אחרי ההופעה ניכנס להקליט אלבום ראשון. וזה מוזר, כי בתקליט לא עומדים על במה קטנה צפוף צפוף, ואי אפשר ליפול מהבמה באמצע שיר, ואם אני אמשוך ליונתן בשיער זה לא ישנה בכלום (אלא אם אני אמשוך חזק מדי), ולא מרגישים את הקהל מזיע איתך וזז איתך. וזה טוב, כי אני מת שיהיה משהו שאפשר לשמוע גם כשאני לא אהיה באותו חדר, וההתרגשות וההנאה וגם העצבים והמבוכה יוכלו להיבנות ולהשתנות מהאזנה להאזנה. וזה כאילו שאני מתבגר, כי עד עכשיו הייתי נואף בעיבודים כאוות נפשי, מפלרטט עם ואלס בשיר מסוים ואז צורח אותו לחתיכות בהופעה אחרת, ועכשיו צריך למצוא את הביצוע הכי יפה ולהתמסד איתו, לטפח אותו, לקנות לו פרחים, ובסוף להקליט אותו ולהגיד זהו, זה השיר, ככה הוא טוב, ואז להמשיך לחרב אותו מהצד בהופעות. וזו תהיה הופעה מסכמת אמיתית, כי נהיה בלי אורחים, ונעשה כמעט את כל השירים, וכי נבדוק כל מיני רעיונות חדשים, וכי אני אשתדל לא ליפול מהבמה. תודה רבה רבה לכל מי שהיה חלק מהשנה האחרונה הזו. היה לי כיף. יהוא". [מייל!]
5. חדשות שאני מתעלם מהם: הגראמי. באמת צריך הסבר? [התעלמות]



6. החבר'ה הטובים בקיבוץ עין השופט מארגנים בשבת הבאה שוּק תרבות, שיביא מקצת מהתרבות והאמנות העצמאיים ברחבי הארץ לאולם גדול אחד בקיבוץ. הם כותבים על השוק: "בארוע ישתתפו שורה ארוכה ומגוונת של אמנים מתחומי המוזיקה, פיסול, ציור, קומיקס, שירה, ספרות ופובליציסטיקה, שיציגו את מרכולתם האמנותית במפעל ריק בקיבוץ ובאתרים שונים בו. יטלו בו חלק מגוון גופי תרבות ואמנות קטנים ועצמאיים, שחברו יחד בנסיון ליצור ארוע מקורי, מסקרן, עצמאי ונקי משיקולים מסחריים". אני יכול לספר לכם שיהיו שם, בין היתר, הקולקטיב, הקומיקסאית אורית עריף (שתצייר לייב), הוצאת הקומיקס דימונה, הוצאת פרדס, דויד פרץ (שירצה וגם ישיר) ועוד דברים טובים. את התוכנייה ואת שאר המשתתפים אפשר להכיר באתר השוק, ויש גם אירוע בפייסבוק. [עברית]


יונסי. בפעם הבאה שאתה משתעל אבק זהב, לפחות תכסה את הפה

7. שיר חדש נוסף מתוך פרויקט הסולו של יונסי, הסולן של סיגור רוס, עלה לרשת, ואני נהייתי ממש סקרן בנוגע לאלבום הזה, שיגיע מיד אחרי EP מקדים בן 3 שירים. שיר הנושא מתוך ה-EP הוא זה שעלה השבוע לרשת, "Go do" שמו. האמת? הוא נשמע כמו בי-סייד לא נורא מוצלח לאלבום האחרון של סיגורוס, אבל גם בי-סייד לא מוצלח שלהם הוא טוב יותר מרוב הדברים האחרים שלא באים מאיסלנד. [טיוב]
8. גבי טרטקובסקי על הלקח החשוב שיכולים ללמוד בימינו כוכבני כוכב נולד למיניהם, מהסרט התידועי על הזמר אדם ששודר השבוע. [עברית]
9. יעל רגע כותבת ב"אפילו עז" (ממש כאן במשפחת העונג!) על ההוצאה המחודשת של "אלבום המצעדים", ועל אלבומים נוספים שאבדו לנו בדרך. "לכל אחד מאותם אלבומים שנעדרו מהחנויות היו שומרי להבה, עדר מעריצים, לפעמים של מאות ולפעמים של מתי מעט בודדים, שעבורם השירים עדיין המשיכו לחיות והם ניסו להפיץ את השמועה במילים נלהבות ובעותקים צרובים. ובכל זאת, כשמפסיקים להדפיס אלבום מסוים שהופץ בעותקים מועטים (או שלא הומר מוויניל לדיסק) זהו חור בתרבות שלנו, זהו גזר דין לשכחה בקרב הקהל הרחב, זהו חוסר אמון ביכולתה של המוזיקה להתגלות מאוחרת, כפי שקרה להרבה אמנים ששמם נישא כיום על שפתינו אך בזמן אמת היו נחלתם של מעטים ונכשלו כלכלית" [עברית]
10. Eyelid movies (איזה שם מעולה!), האלבום החדש של Phantogram, שעושים בתזונה של אינדיטרוניקה (מה זה המילה הזו, אינדיטרוניקה? נו, זו הגדרה טובה למוזיקה שמתבססת על ביטים מאוד אלקטרוניים, אבל משלבת עבודת גיטרות ושירה שמוכרים לנו יותר מאינדי רוק ואפילו דרים פופ. אח, העולם יפה יותר בלי הגדרות) ניתן להאזנה מלאה בחינם לגמרי ב-NPR, וזו האזנה מומלצת בהחלט. בכלל, מדור ה-Exclusive first listen ב-NPR הפך להיות אחד העמודים הכי נצפים בדפדפן שלי בשבועות האחרונים. [סטרים]
11. ולא רק בזכות פאנטוגראם, אלא גם בזכות האלבום החדש והמ-צ-ו-י-ן של מאסיב אטאק, הראשון שלהם מזה שבע שנים, שגם הוא ניתן ב-NPR להאזנה מלאה השבוע. בינתיים אני אוהב מאוד את האלבום הזה. מאסיב אטאק נמצאים בכושר מוזיקלי מעולה, ורשימת האורחים המכובדת לא מכזיבה: גאי ג'ארווי מ-Elbow, אנדי הוראס המעולה תמיד, מרטינה טופלי בירד (הגיע הזמן!) ועוד משובחים. תענוגות. [סטרים]
12. ולאחד השירים האהובים עליי, אם לא הטוב ביותר, באלבום החדש של מאסיב אטאק, "Splitting the atom", יש גם קליפ חדש. אין פורנו סבנטיז הפעם, אבל יש אנימציה ממוחשבת שהייתי שמח לראות ב-HD. [וידאו]
13. "אין שנה טובה ושנה רעה. בכל שנה אפשר היה למצוא דברים נפלאים ודברים איומים ובעיקר – אין דרך נעימה לומר זאת – אלבומים בינוניים" – בועז כהן מצטט את ג'ון מורטימר ממגזין Q, ומפריך את הטענה הכה מאוסה ש"אין, מוזיקה טובה כמו בשנות השבעים בחיים לא תהיה". בטור מצוין על כך שבכל שנה או עשור יוצאת מוזיקה מופתית לצד מוזיקה מעפנה, עומד כהן גם על השינויים של ימינו, שהם פחות מוזיקליים ויותר תקשורתיים: "התקשורת בכלל – ומדורי התרבות בתוכה – בוחרת לרצות את הצרכנים, במקום לאתגר אותם. לפנק אותם, במקום לפקוח את אזניהם ועיניהם לעושר המופלא. הפחד מהלא מוכר, החדש והמורכב, שולט בכל מסלולי התקשורת הממוסדת ומוליך בהכרח אל אותו מקום שבו מבצעים ה"רייטינג" ו"הפופולרי" מעשים מגונים זה בזה. ההשתכשכות המגונה בתוך הביצה המסריחה והמוכרת, מובילה לכך שאוהבי המוזיקה הטובה, האחרת, החדשה והישנה כאחת, מחפשים לבד (ומוצאים) את ההיצע האהוב עליהם". אני מניח שלקוראי עונג שבת זה נשמע כמו המחשבות שלהם… הטור של כהן כל כך קולע, נכון וצודק, שמתחשק לי להדפיס עותקים ממנו ולפזר ברחובות הערים, להדביק בחדר ישיבת הפלייליסט של גלגלצ, במשרדי ערוץ 2, לשים כדיסקליימר לפני כל שידור של ריאליטי מנוון. ואמרו אמן. [עברית]



14. [תודה לדפנה] מה. זה. הדבר המדהים הזה?! סרט האנימציה הקצר "Ring of fire" של הבמאי הגרמני אנדריאס היקאדה פשוט עוצר נשימה. עוד סרטים שלו אפשר לראות באתר הבית הנפלא שלו. [וידאו]
15. [תודה לנועה בביוף] שממליצה על הלהקה הברוקלינאית Glass Ghost [חלל], ומכוונת ספציפית לשיר "Like a diamond". להמלצות של נועה אני תמיד מוכן להקשיב. [טיוב]

ומיכל ישראלי מגדילה וממליצה בטור החדש שלה בנענע על 5 להקות ברוקלינאיות משובחות, לא פחות! [עברית]

16. האלבום החדש של גיל סקוט-הרון ניתן להאזנה מלאה לגמרי, כולל קאבר לשיר של סמוג "I'm new here" והרבה הרבה מאוד סקוט-הרון לגרון. [סטרים]
17. [ויה ויה] 30 תוספות מיוחדות ל-DVD שאתם חייבים לראות, על פי אמפייר. [אנגלית]
18. [תודה לאביטל] מסתבר שבארצות הברית אנשים בשוק מוחלט מכך שבקנדה צורכים חלב ב… שקיות!!! אכן, הלם תרבות. השוק היה כה גדול, עד שבחורה קנדית צילמה סרטון שילמד את האמריקאים הבורים איך להשתמש בחלב בשקית. ג'יז. עוד מעט תגידו לי שבארה"ב לא אוכלים ארוחות צהריים שלמות בפיתה. [טיוב]
19. עמי כותב (באנגלית) נהדר על 4 גרסאות שונות מאוד לשיר בלתי ייאמן אחד, "Ne me quitte pas", כולל אחת ישראלית. [אנגלית, סטרים]
20. [תודה לעטר] קליפ חדש ונפלא ל-"Blood" של The middle east האוסטרלים, מתוך אחד האלבומים הכי יפים של 2008. עם שירים וקליפים כל כך יפים, לא אכפת לי שלקח להם שנתיים להוציא את הקליפ הזה. [טיוב]
21. עידו שחם, שמלבד היותו בלוגר הוא גם מוזיקאי, כינס חמישה גיטריסטים לשעתיים של נגינה באולפן בלי חזרות ובלי כלים נוספים. את התוצאה אפשר לשמוע אצלו בבלוג. [עברית, מפ3]
22. [תודה לגיא ביבי הגיבור] המאייר קרייג רובינסון יצר גירסאות זעירות ומפוקסלות של מלא מוזיקאים מפורסמים. כמה מהם תצליחו לזהות? [אנגלית, פיקסלים]
23. [תודה לשיר] על הלינק לבלוג הקעקועים הספרותיים. יכול להיות שהוא כבר הופיע כאן בעבר, אבל אני לעולם לא שבע ממנו. [אנגלית, עור, דיו]
24. הגליון החדש של Words without borders, מגזין ספרות בינלאומי מקוון, מוקדש לנובלות גרפיות מכל העולם, וביניהן מוצגת בהבלטה "משק 54" של גלעד וגלית סליקטר הישראליים, שיצא גם בעברית בהוצאה הקטנה של האוזן השלישית. [אנגלית, מתורגמת משפות שונות]
25. באלבום החדש שלו, פיטר גבריאל מבצע מחדש שירים של דיוויד בואי, לו ריד, רדיוהד, אלבו (אח, "Mirrorball"! איזו בחירה מוצדקת), המגנטיק פילדס, רג'ינה ועוד. בסטריאוגם אפשר כבר לשמוע אותו מבצע את "Flume" של בון איבר (קשה לומר שאני מת על החידוש הזה, שאיבד את כל השבריריות והנחישות שהניעו את השיר המקורי), ואת "My body is a cage" העצום של ארקייד פייר (שוב, החיוניות נעלמה, אבל הפרשנות של גבריאל מעניינת כאן יותר). [אנגלית, נגן]


מאיה בלזיצמן מחכה לסאונדמן בערב המחווה לטום ווייטס (תצלום: מאי קסטלנובו)

26. בן שלו כותב ומראיין כמה מהצ'לניות הישראליות שבוחרות לנגן רוק ופופ על פני קלאסי. מאיה בלזיצמן, קרני פוסטל, גליה חי ונהדרות אחרות נמצאות שם. [עברית]
27. [תודה לפרנק זעתר] העטיפה הקלאסית של Screamadelica של פריימל סקרים, משוחזרת ע"י 400 עטיפות אלבומים אחרות. קול! [פליקר]
28. קסטה, שבני נוער בסיכון קרובים מאוד ללבה כמתנדבת ותיקה בעמותת על"מ, מביאה לתשומת לב קוראיה פרויקט נהדר שכדבריה, אולי לא יציל באופן מיידי את חייהם של בני נוער בסיכון ובמצוקה, אבל בהחלט יכול לפתוח להם דלת, לתת להם כיוון, ולמנוע נזקים נוספים. בפרויקט החדש, שנקרא בינתיים "נוער מיוזיקלי", אתם מוזמנים לתרום כלי נגינה, ציוד הגברה או אולפן, וגם חומרי האזנה (דיסקים, תקליטים, ספרי מוזיקה ומגזינים), שירכיבו מרכזים מוזיקליים לנוער ברחבי הארץ. בעיניי זה רעיון נהדר, שיכול אך ורק להועיל ולשפר, ולא יכול בשום צורה להזיק או להחמיר. וזהו בהחלט תיקון. פרטים נוספים ומעניינים יותר אפשר למצוא אצל קסטה, וזה הזמן לחשוב מה יש לכם או לחבריכם בבית שאפשר לתרום לפרויקט הנהדר הזה. [עברית]
29. רק אני לא אוהב את השיר החדש של ערן צור? [סטרים]
30. [תודה לנדב לזר] בלוג קורע מצחוק, בו מנציחה הבלוגרית את הדיבור מתוך שינה של בן זוגה, כולל הקלטות! [אנגלית]
31. "A flower in a glove", השיר החדש של Frog eyes, הוא פשוט אדיר. עוד מקרה של התאהבות מאוחרת. פנו 9 דקות, ונראה אתכם מפסיקים את השיר הזה באמצע. [מפ3]
32. זהירות, הקליפ החדש של Xiu Xiu, שהיא להקה עוכרת שלווה גם בימים רגילים ונטולי קליפים, מומלץ לצפייה רק לאנשים שאוהבים לראות אנשים אחרים מכריחים את עצמם להקיא מול המצלמה. בהצלחה עם זה. [וידאו]



33. [תודה לשמש שמש] אחרי שהתלהבתי עד בלי די בשבוע שעבר מ-July flame המענג של לורה וירס, שלחה לי שמש לינק זריז להורדת וולפייפרז יפהפיים של האלבום שעיצב דאג סאבאג', אותו הבחור שעיצב גם את האלבום (ואחראי גם לוובקומיקס הנפלא הזה). [אנגלית, פיקסלים]
34. כמו עם Shearwater, אני מקפיד להימנע משמיעת שירים מוקדמים מהאלבום החדש (והמשולש!) של ג'ואנה ניוסם, Have one on me. חשוב לי לשמר את ההתרגשות שבהאזנה ראשונה ומלאה לאלבומים כאלה, שאני מחכה להם מאוד. אם אתם מתים כבר לשים ביס, הורידו (חוקית!) את "Good intentions paving company", ותגידו לי בתגובות כמה הוא טוב. [מפ3]
35. [תודה לנדב לזר ופרנק זעתר] בתכנית התרבות החדשה בערוץ 8, "דיבור חדיש" (איזה שם נורא!), שודרה השבוע משהו על מוזיקת שוליים ישראלית. אפשר לצפות בה אונליין בתכנית 25, באיזור דקה 11:00. אני כותב "משהו" כי לא ברור מה זה. כתבה זה לא, דיון זה לא, פינה זה לא. לא אמרו שם כלום, לא התייחסו ברצינות, למעשה גם לא התייחסו בצחוק. נטע אחיטוב עשתה כמיטב יכולתה לדבר על מה שקורה כרגע באינדי הישראלי הפורח, אבל רק ציינה ספורדית את חגיגות פית\קית, את מרתון שתמשרה ברוטשילד 12 ואת ערב הרוקבילי באוזןבר (והחמיאה למדי לאינדינגב כשציינה שהגיעו לשם 6,000-7,000 איש, ולא 4,000 כפי שאכן הגיעו), ורפררה בקטנה גם ל"אטמי אוזניים" בלי לטרוח לדבר על הכוח האדיר שיש לאינטרנט בסצינת האינדי (עד כדי כך שיש אנשים שטוענים שכל סצינת האינדי בארץ זה שני אתרים ופורום). חבל שאסף הראל ומירי חנוך לא טרחו לעשות תחקיר ולדעת על מה לעזאזל היא מדברת במקום לשאול כל הזמן "זו להקה?", או לחקור מי "יצא מהאינדי" (יפה תיקנה חנוך את הראל, וענתה לו שזה לא בור שצריך לצאת ממנו). בקיצור, עוד תכנית תרבות לא רצינית שסימנה וי ליד "אמרנו משהו על אינדי ישראלי", בלי באמת להגיד שום דבר על אינדי ישראלי. אפילו זה היה טוב יותר! (ויה ויה) [וידאו]
36. האלבום החדש של הוט צ'יפ, One life stand, ניתן עדיין להאזנה מלאה בעמוד המייספייס שלהם. אח, איזה חודש נהדר של ריליסים חדשים ומרתקים. לו רק היה לנו זמן להאזין להכל! [חלל]
37. דיוויד ברן ופאטבוי סלים משחררים עוד רגע אלבום משותף, שאפתני (שני דיסקים, DVD וספרון בן 100 עמודים) ורצוף אורחים (סטיב ארל, שרון ג'ונס, טורי איימוס, סינדי לאופר, רושין מרפי, נלי מקיי ועוד), וסינגל ראשון וקצת מאכזב מתוכו כבר אפשר לשמוע ביוטיוב: "Here lies love" מארח את פלורנס, ההיא מהמכונה. [טיוב]
38. קליף חדש לסנט וינסנט, "Laughing With a Mouth of Blood", עם הופעת אורח של קארי בראונסטין (סלייטר קיני!!!) ופרד ארמיסן מ-SNL. כרגיל, אנני קלארק פשוט כובשת. [וידאו]
39. [תודה לנמרוד] האלבום החדש של Liars יגיע עם עטיפה יוצאת דופן ומסקרנת. [אנגלית]



40. [תודה לאורי זר אביב] קריאת חובה. מאמר מעולה של כריס רואן מיולי האחרון, על הצד האפל באמת של הורדת הקבצים. לא רק תשומת הלב הפחותה למוזיקה, אלא בעיקר הפגיעה האמיתית בפרנסת אמנים עצמאיים שהוא וחבריו אוהבים. מתי בפעם האחרונה קניתם אלבום (או תקליט, או הורדה דיגיטלית חוקית) של אמן עצמאי שאתם אוהבים, ואינו גדול מספיק כדי להתפרנס *באמת* מהמוזיקה שלו? תתפלאו, אפילו אלה שלדעתכם מצליחים מאוד עשויים להיות עניים בדיוק כמוכם. "אם אתה מוצא משמעות ויופי בעבודתו של מוזיקאי ורוצה שהוא ימשיך ליצור אותם – אז אתה מחויב לתמוך בו. אם אתה אוהב את הרעיון של חנויות תקליטים, האנשים שעובדים בהן, הערכים והרוח שהן מקדמות – אז אתה מחויב לתמוך בהן. אם באופן עקבי אתה עושה רק חלק אחד במשוואה בלי השני, אז ברמה מסוימת את, ולא מטאליקה, אתה החרא. מתוך נימוס בסיסי (כנראה) לא אגיד לך את זה בפנים, ולא תשמעאת זהגם מהחברים שלך, מהמוכר בחנות הדיסקים שלך או מהלהקה האהובה עליך. אבל זו האמת". אל תהיו חרא של אנשים. [אנגלית]
41. ידידי עידו שחם קפץ מולי השבוע בצ'ט של ג'ימייל כדי לספר לי שהלייבל Exit Stencil נותן את כל האלבומים של כל האמנים שלו להורדה חינמית ללא שום תנאים, במשך כל חודש פברואר. ברגע הראשון חשבתי "וואווווווווו!!!!!!!!!!" ואז עצרתי ואמרתי רגע, מה מלהיב אותי כאן בעצם? הרי רק השבוע, לפני שעידו שלח לי את הלינק, הורדתי איזה עשרה אלבומים חדשים חוקיים לחלוטין מאמנים עצמאיים שנותנים אותם בחינם. בבנדקאמפ, באתרי הבית של האמנים עצמם, בנט-לייבלז שנותנים בחינם אלבומים להורדה כל הזמן. והכל חוקי. אז מה מעניין כאן, בעצם, כשלייבל שמעולם לא שמעתי עליו עם אמנים שמעולם לא שמעתי עליהם נותנים פתאום מוזיקה שאף אחד לא שומע, להורדה בחינם? המחשבה הראשונה שלי הייתה שזה פשוט גימיק. זה אמנם גימיק שעובד, כי עובדה שעידו מיד רץ לכתוב עליו בבלוג שלו, וגם אני זקפתי אוזניי ברפלקס מותנה לשמע הצירוף "מוזיקה בחינם". המחשבה השנייה שלי הייתה על מה שקרה לפני שנתיים וקצת, באוקטובר 2007, כשרדיוהד נתנו את האלבום שלהם להורדה תמורת כמה-שרק-תרצו-לשלם. כל העולם כתב על זה. עכשיו אתם יכולים להיכנס לבנדקאמפ ולמצוא בכל רגע נתון אלפי מוזיקאים שעושים בדיוק אותו הדבר, כולל אמנים מפורסמים, מצליחים ומוכרים כמו אמנדה פאלמר, עומאר רודריגז לופז, Beak של ג'ף בארו מפורטיסהד, ועוד המונים. ואף אחד לא מתרגש, כי זה כבר נהיה סטנדרט. בימינו, גם לתת אלבומים שלמים בחינם נהיה סטנדרט מסוים, בטח בשלבים מסוימים של התפתחות הלהקה והניסיון להגיע לקהל חדש וגדול ככל האפשר. זה מצוין, זה בריא, זה עובד וזה מיטיב הן עם הלהקה והן עם המאזינים, כשעושים את זה נכון. אבל – אם תשאלו אותי – זה כבר לא אייטם. [עברית]
42. אבל עוד לא גמרנו לדבר על מוזיקה בחינם. שי ליברובסקי, הוא דיגיטל_מי, התרגז. הוא הוציא אלבום שלם בחינם ואף אחד לא ממש השתין עליו בתקשורת הישראלית. אז למה מדורי התרבות מתעלמים ממוזיקה (ישראלית, בעיקר) בחינם? אני לא יודע. [עברית]


לא הסוס: סקאוט ניבלט. אם זו תחרות בהייה, אז נראה לי שזה לא כוחות.

43. הרבה דברים הפכו למובנים מאליהם בשנים האחרונות, מאז האינטרנט נכנס לזירה המוזיקלית והפך על ראשו כמעט כל דבר שחשבנו שידענו על הפצת מוזיקה, פרנסה של מוזיקאים, תפקידן של חברות התקליטים, הקהל והמדיה, ועוד הרבה דברים. פתאום מובן לנו מאליו שאם לאמן יש שירים הוא מקליט אותם ואנחנו יכולים לשמוע אותם במייספייס מיד, אם הוא רוצה. מובן לנו מאליו שלא צריך לעשות חזרות במשך שנים ולהופיע במקומות קטנים בהמתנה לכך שאיש ה-A&R של חברת התקליטים יגלה אותך ויזניק אותך מאלמוניות לכוכבות-על (במקרה הכי טוב הוא יפזר מעט מהאלמוניות, אם יש לו יחצ"ן טוב, וגם אז לא בטוח שזה יעזור). אבל עדיין לא מובן מאליו, בעיניי, שאי שם בארצות הברית יש כמה לייבלים קטנים ועקשנים, שמוכנים לתת לזמרת בריטית משונה וחולמנית מאוד להוציא אלבומים מעולים שאף אחד כמעט לא קונה. קוראים לה Scout Niblett (מבטאים את זה סקאוט, לאחרונה ששמעתי, ויש סיכוי טוב שאני טועה), והיא נשמעת קצת כמו קאט פאוור של פעם, רק בריטית, מה שאומר שיש לה את סוג השריטה, העולם הפנימי והחיבה לרזון מוזיקלי שיש לפי-ג'יי הארווי, נגיד. האלבום החדש שלה, The calcination of Scout Niblett, הוא אדיר בדיוק כמו שציפיתי שיהיה, אף כי בינתיים, אחרי 5-6 האזנות, אני עדיין מעדיף את הקודם לו, This fool can die now. את שיר הנושא אפשר כבר לשמוע בכמה וכמה בלוגים ברחבי הרשת, ושיר אחד מתוכו יככב כפי הנראה ב… מיקסטייפ מיוחד שאני מכין לכם ברגעים אלה ממש! ווהו! [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, חברים יקרים, ובמיוחד לך, ג'יימס.

כמאזין, עברתי דרך משונה עם גבע אלון. את האלבום הראשון שלו, Days of hunger, אהבתי מאוד. את השני, The wall of sound, לא אהבתי בכלל (אבל אחי הגדול אהב הרבה יותר מהראשון), ואת האלבום החדש, Get closer, אני אוהב בטירוף. לאור העובדה שאלון די עקבי באיכות שיריו, אני חושד שהבעיה היא אצלי.

האזינו לאלבום החדש של גבע אלון במלואו:

להדבקת הנגן באתר שלכם, לחצו Share. לפתיחה בעמוד נפרד לחצו כאן

Get Closer הוא בבת אחת הן האלבום הכי קרוב של גבע אלון לצליל האמריקאי (שלא לומר אמריקני) שעל יסודותיו הוא בונה, והן האלבום הכי ישראלי שלו, בעיניי, לפחות מבחינת הטקסטים, התכנים, אפילו המבטא בחלק מהשירים (אני מת על זה שהמבטא פה לא מושלם). "Here comes the tune" ו-"The folks back home", בעיניי שני הקצוות המנוגדים של האלבום הזה (אחד נטוע בעיניי עמוק בכבישי ארה"ב, השני בעמק חפר), הם שניים משירי הנהיגה האהובים עליי בשבועות האחרונים, בעיקר בנסיעותיי ההולכות-ומתרבות בכבישי הגליל (אולי זה קשור לעטיפת האלבום, שצולמה ככל הנראה ברמת הגולן?). דווקא הפיצול הזה הוא מה שהופך את Get closer לאלבום האהוב עליי של גבע אלון. הוא גורם לי להרגיש שם וגם כאן. לצאת לרגע מהנוף המוכר ולחלום על אמריקנה, אבל על אמריקנה ישראלית, עד כמה שהמונח הזה אולי מגוחך. אי אפשר להתווכח עם התחושה שהדיסק הזה נותן כשנוסעים איתו בגליל. לא אתפלא אם יצוצו פתאום קאובויז עם כובע טמבל מאחורי תחנת ה"פז".

כאילו כדי לחזק את טענתי, אלון הקליט את האלבום הזה בהרצליה (באולפני "גראם" המעולים של אורן להב, המכונה גם Jay walk snail), אבל המפיק והטכנאי של האלבום הוא תום מונהאן, אמריקאי שהפיק והקליט אלבומים של דבנדרה בנהארט, ליטל ג'וי, לאבנדר דיימונד, Matt Pond PA החביבים עליי כל כך, Vetiver, סילבר ג'וז, ועוד. חברה מצוינת להימצא בה, אם תשאלו אותי. האם הדיסק הזה יעזור לגבע אלון לפרוץ סוף סוף את גבולות ארצנו? אי אפשר לדעת. בינתיים, הוא בטח לא מזיק למעמד של אלון בארץ, מעמד שלפי כמות המכירות והקהל בהופעות שלו, רק הולך ומתחזק.

אז היי, ציינתי כבר שאתם יכולים לשמוע פה את כל האלבום במלואו עד הודעה חדשה, וגם לזכות בעותק חינם שלו?

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם על אלבום הנהיגה/נסיעה החביב עליכם לאחרונה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לנוהר קרנץ!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי

[תצלום: מאי קסטלנובו, כפרה עליה. הרגישו חופשי להשתמש בתמונה לפי הרישיון הזה]

עוד לא הגיע אליי הווידאו, שמן הסתם ייערך ויעלה ליוטיוב בזמן הקרוב, אבל בינתיים מורעפות עליי שאלות לגבי הליינאפ של שני הערבים העמוסים והגדושים האלה, שאני מקווה מאוד שלקחתם בהם חלק (הפסדתם אם לא באתם!). אז בינתיים, קצת תמונות ופרטים, עד כמה שזכרוני מרשה לי.

אם יש לכם תמונות או וידאו מהערבים האלה – ספרו לי! ואוסיף לינקים אליהם כאן.

יום חמישי, 21.1

ירונה כספי: "הקליעים הנכונים" ("Just the right bullets"), ואז שיר מקורי שלה ששמו נשכח ממני [תמונה]
טל כהן-שלו: "Beggar's song" (מקורי), "קצת גשם" ("Little rain") [תמונה]
שירה ז' כרמל: "סמי משאית" ("Semi suite"), "הנחיתה" (שיר מקורי) [תמונה]
סמטת פחם: "אליס" ("Alice"), שיר מקורי כלשהו [תמונה]
איה כורם: "כשאתה נופל" ("Falling down"), "רוקדים עד שנופלים" ("Tango till they sore") [תמונה]
דיוויד בלאו: "מרתה" ("Martha"), "למרות שזה נגמר" (מקורי) [תמונה]
נדב אפל: "עף אל הרקיע (על כנפי אהבתך)" ("Little trip to heaven (on the wings of your love)" [תמונה]
טליה פרי: "כלבי הגשם" ("Rain dogs"), "אין דבר" (מקורי) [תמונה]
שני קדר: "This house" (מקורי), "לא רוצה להתבגר" ("I don't wanna grow up") [תמונה]
הפשרות: "גפנו של איש זר" ("Another man's vine"), [תמונה]
אורי דרור: "גדול ביוון" ("Big in Japan"), "מורכב ממך" [תמונה]
מורפלקסיס: "ברכות ליום האהבה" ("Blue valentines"), ואז "Nick the stripper" (של Birthday party) [תמונה]
זאב טנא (עם טליה פרי ויהוא ירון): "הדבר הזה" ("That feel"), "שלא תדע עוד צה"ל" (מקורי) "גרמנים" (מקורי) [תמונה]

יום שישי, 22.1

זאב טנא (עם יהוא ירון וסתיו בן שחר): "הדבר הזה" ("That feel"), "גרמנים" (מקורי)
עינב ג'קסון כהן: "בבקשה תשקרי לי" ("Lie to me"), "עץ נופל ביער" (מקורי) [תמונה]
מורן מגל: "בניגוד לתנועה" ("Wrong side of the road"), שיר מקורי ("One more dance")
שילה פרבר: "זמן" ("Time"), "לונדון" (מקורי) [תמונה]
עידן אלתרמן: "שיר הגוגל" (מקורי), "האוטו הישן" ("Ol' 55"), "מרגיש זקן" (קאבר לווילקו, "You wake up feeling old") [תמונה]
אורן ראב: "הבלוז של טום טרובר" ("Tom Traubert's blues"), My heart's made this sound (מקורי) [תמונה]
עוזי פיינרמן: "I want you" (מקורי, האחים רמירז) [תמונה]
עוזי פיינרמן ונועה גולנדסקי: "חכה לבוא אתמול" ("Yesterday is here") [תמונה]
נועה גולנדסקי: "הפצצה הבאה" (מקורי)
ירון בן עמי ונועה גולנדסקי: "כפיים" ("Clap hands")
ירון בן עמי: "דבקה קרנפים" (מקורי)
רועי ריק והמדלי בנד: "מקווה שבך לא אתאהב" ("Hope that I don't fall in love with you"), שיר חדש מקורי [תמונה]
מיכל לוטן: "בשכונה שלי" ("In the neighborhood"), והשיר המקורי "Lady falling down" [תמונה]
גון בן ארי: "רחוב התקפת הלב" ("Heartattack and vine") + הקדמה בעברית [תמונה]
רותם אור: "This is what you all came for", "טיפה קטנה של רעל" ("Little drop of poison") [תמונה]
חיה מילר: "גשם רד" ("Make it rain"), "זה נכון, אנשים" (מקורי) [תמונה]
יהוא ירון: "עפר באדמה" ("Dirt in the ground"), "לא זמן טוב" (מקורי) [תמונה]
טליה אליאב: "", "קבורה ומקסימה" ("Dead and lovely") [תמונה]
עידו עזריה: "מזג אוויר מוזר" ("Strange weather") עם מיכל לוטן, "שיעור זין" (מקורי, מילים של חזי לסקלי) [תמונה]
אורסולה שוורץ: "אלוהים יצא לטיול עסקים" ("God's away on business"), "בלא לגלות" (מקורי)

שאלות, לינקים, קטעי וידאו, תמונות וחוויות – בתגובות. ניפגש בערב הבא.

"מי שמוסיקה היא חלק הכרחי מחייו יודע זאת; לפעמים האהבה המוסיקלית החדשה שלנו מספרת לנו משהו על עצמנו שעוד לא ידענו לנסח במילים" – עידן לנדו כותב על היוצא מהכלל

אני אוהב את מתן נויפלד. מתן הוא אחד מיחידי הסגולה שיודעים לתרגם חלומות למציאות, אחד משני מארגני אינדינגב ונווד מוזיקלי בנשמתו. לאחרונה יצא לנו סוף סוף לבלות יומיים בעין השופט ורק לדבר כל היום על מוזיקה והחיים, וזה היה תענוג, ובכלל, כל פעם בה אני פוגש אותו אני משתמח מיד. מאחר ומתן אחראי לכמות עצומה של מוזיקה חדשה ומרתקת שמגיעה אליי בזמן האחרון, הוא קיבל על עצמו השבוע לבחור ולכתוב על שירי הפתיחה והסיום של העונג. תסמכו עליו, יש לו טעם מעולה.

לפני הכל:
1. הזוכים ב"אלבום המצעדים" של יוסי בבליקי (בהדפסה מחודשת! האזינו עכשיו ובמשך חודש שלם): יובל, AmiRach וענתקה. בדקו מייל ותתחדשו!
2. אני עושה נסיונות עם נגן מפ3 חדש בעונג. הוא לא מושלם בעיניי, ותגובותיכם בעניין תתקבלנה בשמחה. ייתכנו שינויים.

1. [מאת מתנויפלד] לפעמים אני פשוט לא תופס את זה. לא מאמין מה שיכול להיווצר מתוך גרעין כה קטן. 7 תווים בודדים. יש שיאמרו 12. יש שיאמרו שהרבה יותר, בתרבויות שונות. בשנה האחרונה, אני מוצא את עצמי מוצף וטובע בכמויות מוזיקה לא נתפסות, ורק מתחיל לתפוס כמה לא אתפוס אפילו עשירית ממה שנוצר עד כה. אני חי מוזיקה, מכל כיוון וסגנון, רק שיהיה שם רגש אמיתי כלשהו. ועדיין, בתקופות כמו אלה, בהן אי אפשר להבחין מימין ומשמאל, וכשאתה אוהב את רחשי העלים ואת אוושת הגלים לא פחות מפריטות מיתר והלמות תוף, פורחת לה שאלה באוויר, איפה אותו הקו החמקמק?! איפה אותו השיר שנפל בדיוק למקומו הנכון, הטבעי, שמשהו בו מצמרר מהשנייה הראשונה, שמכיל בתוכו את כל אותם ניגודים בינאריים של אור וחושך, אוויר וריק, מרירות ותקווה, אמת. ההערכה הרציונלית שלי היא שזה קשור להזרה של אחד או יותר ממרכיבי השיר. בוב דילן אמר לפני כמה שנים דבר שנשאר איתי. שיש היום במוזיקה יותר מדי סאונד, עודף ועומס, שאין אוויר, אין חלל. הטכנולוגיה שינתה הרבה, ועדיין משנה. עוצמות הקלטה והשמעה, הפקות שמאוד מודעות לעצמן ולתעשייה, ולעיתים גוזלות את התמימות. ועדיין, צצות להן פנינים שמהשנייה הראשונה אתה יודע שזה זה, וזה דבר שיישאר גם אחרי המבול. על Timber Timbre הקנדיים שמעתי בעבר, ומיהרתי (בטעותי) לתייג אותם בראשי כלהקה אופנתית עם שם מתחכם, ומוזיקה שאולי עדיף שאפסח עליה, עם כל העומס הזה שאני שרוי בו ממילא. והנה השבוע נתקלתי בהם שוב והחלטתי לזמן עוד הזדמנות. כששמעתי את "Oh Messaiah", נפער פי, על איך פספסתי את הדבר הזה. זה בדיוק המקום בו הרגש שלי נח ומתעורר בו זמנית. ואז הגיע "Demon Host", ושמט לי את הלסת לאדמה. הוא לא הפסיק מלחזור על עצמו במשך שעה רצופה במחשב. השיר הלופת הזה, מעין תפילה – קינה על הזמן שננגס, על חזיון רפאים של מוות, העלה בי את התחושה של דרום ארה"ב החרוך והמסתורי, ואת ההתרגשות שחשתי כששמעתי את ה-Bowerbirds לראשונה, או את השיר הזה, וצפיתי בסרט המדהים הזה. טיילור קירק, הזמר והיוצר, משלב בהמהום והנגינה הייחודיים שלו מיסטיות חמקנית עם יופי גותי עתיק., והשיר הזה הוא כמו מסע אשכבה מנחם ומלא קבלה, שבסיומו הכל נפתח, ומה שהתחיל אישי הופך למחזה יווני- פיראטי עם מקהלה של רוחות. [מפ3]



2. בוב דילן? בוב דילן?! בוב דילן??? נו, אני אאמין כשאראה את זה קורה. כבר שמענו לא פעם על כך שדילן מגיע לארץ, ולמרות שהפעם יודעי דבר ומקורבים לעניין מבטיחים לי שזה סגור וחתום וקורה על בטוח, ניסיון העבר לימד אותי להיות סקפטי. הנה, רק השבוע דייב מת'יוס ביטל את הופעותיו בארץ. אבל בואו נניח, רק לרגע, שזה באמת קורה, כדי שנוכל להגיד ווהווווו!!! דילן בישראל!!!!!! וזה לא משנה שההופעה, כמו כל הופעותיו בשנים האחרונות, תהיה גיבוב בלתי ניתן לזיהוי של חרחורים ואילתורים. העיקר שיבוא. [עברית]
3. ובאותו נושא: לס קלייפול, סולן "פרימוס" ואחד האנשים הכי מסוכנים בעולם עם גיטרה בס ביד, יגיע להופעת סולו בארץ ב-25 במרץ. אם לא דובים לא מחממים, זו תהיה כסילות. [עברית]
4. ועוד מבקרים מחו"ל, הפעם כאלה שלאו דווקא תקראו עליהם בוויינט, Cheveu הצרפתיים ("ממובילי הגל החדש של הלהקות הצרפתיות, לא לוקחים שבויים ופשוט עושים מוזיקה מעולה, המושפעת מרוקנ'רול בסיסי מתובלן בצלילי סינתיסייזרים, כשרגל אחת במלודיה ורגל שנייה נוגעת בירח" – מתוך הפלאייר) מגיעים לכמה הופעות ביפו, ירושלים ותל אביב, בזכות אותם אנשים שהביאו הנה את הבלאק ליפס ואת קינג קהאן והבי-בי-קיו שואו. קפצו למייספייס שלהם כדי לשמוע ולהכיר, וגם לראות מתי הם מופיעים איפה. אנשי הלבונטין והאוגנדה – היכונו! [חלל]
5. ביום רביעי הקרוב אערוך מרתון להקות ירושלמיות כחלק מסדרת ערבים שאני מארגן באוזןבר, סדרה שהחלה בצמד ערבי המחווה לטום ווייטס ותסתיים ב… מי יודע? כחלק מהמנה הירושלמית הבריאה שיקבלו התלאביבים תוכלו לראת את קיצו, שני\אחרון\אוקטובר, שירה ז' כרמל, אוֹרי דרור, נוריה ועוד, עם תיקלוט בין ההופעות של מארקי פאנק הירושלמי גם הוא. לפי איך שזה נראה כרגע, אולי גם יהיה קר כמו בירושלים. יהיה זול ויהיה כיף, אז תבואו! באורח פלאי, אני אהיה בחתונה באותו זמן (נו, אז קבעתי ערב הופעות ושכחתי שיש גם חתונה באותו ערב, אז מה? לכם זה לא קורה?), אבל אל תהיו טיפשים כמוני, אל תפסידו! [אירוע בפייסבוק]
6. [תודה לשירה לב] פריק – מגזין אלטרנטיבי הוא בלוג תרבות חדש בעברית שנראה בינתיים מעניין מאוד, עם סקירות של הסדרה החדשה פרינג', פרויקט הסולו של סולן סיגור רוס, דיוויד פוסטר וואלאס, המלצות ספרים, סרטים ומוזיקה. הצריך יותר מזה? [עברית]
7. בלוג ספרות חדש ומעניין של הבלוגרית עדנה אברמסון, הרפובליקה הספרותית. אם תרצו המלצה לספר הבא זה שם. [עברית]
8. [תודה לנדב] וואו! איך פספסתי את זה לגמרי? יוטיוב השיקו שירות חיפוש חדש למוזיקה. הזינו שם של אמן, ותקבלו רשימה ארוכה של שיריו ביוטיוב, מיקסטייפ שכולל גם חברים ואמנים קשורים, ועוד ועוד. איזה יופי של דבר! [טיוב]





9. עדי סברן המלכה מוסרת: "אני מחפשת ראיונות עם אנשים נוספים עם קעקועים מעניינים לבלוג הצנוע שלי, שנוצר מתוך אהבת קעקועים וחדוות מספרי סיפורים. אם יש למישהו צילומי דוגמה לקעקועים שלהם פעמיים כי טוב, המייל שלי פתוח להצעות". [מייל, עברית]
10. "Tomorrow, in a year", אלבום הקונספט\אופרה החדש של The Knife שמתבסס על תורתו של צ'רלס דרווין ומשתף גם את Planningtorock ואת Mt. Sims (ג'יז, כמה שאפתנות באלבום כפול אחד!), ניתן להאזנה מלאה באתר של הנייף וגם ב-NPR. ונמרוד מטאפאס וטאפאס כבר ממליץ: פנו לעצמכם שעה וחצי. [סטרים]
11. קארי בראונסטין מפנה לנאום קבלת פרס המוזיקה הכי מקריפ שנראה אי פעם, כנראה, מאת Fever Ray. איט דיס, ליידי גאגא. [טיוב]

זו רק ההתחלה! להמשך לחצו כאן »