עונג במה: פיית' נו מור, דינוזאור ג'וניור, מונוטוניקס, MGMT
[אפשר לזכות במלא דברים!!! הציצו בראש התפריט השמאלי של האתר, אל תפספסו אף חלוקה]
מופע שנות התשעים
לערב הראשון בגני התערוכה הגעתי שלשום על אופנוע. חבר שגם הוא הלך לבד, כמוני, הציע שנלך ביחד ואסף אותי על המגה-קטנוע שלו. כשהרוח שורקת לי באוזניים בתוך הקסדה, סיפרתי לו שהפעם האחרונה שנסעתי על אופנוע הייתה לפני יותר מעשר שנים, כשעוד תפסתי טרמפים בגליל ואופנוען אחד עצר לי. לא ידעתי אז כמה החווייה הזו, של חזרה בזמן לגיל הנעורים, הייתה נבואה לערב כולו. אבל הכל התברר לי מהר מאוד כשהגענו.
כמי שהתבגר, גילה את המוזיקה, את האהבה, את המחשבה העצמאית ואת העולם שסביבו בניינטיז, העשור ההוא נטבע בי חזק מכולם. מהפכת הגראנג' הזעירה השאירה בי חותם גדול של עצמאות, מוזיקה ומהפכנות יותר מכל זכר דהוי לוודסטוק. יש לי עד היום חיבה עזה לסרטי Slackers, לרוח נעורים שמובילה לשום מקום, לגיטרות מהסטייל של דינוזאור ג'וניור, פייבמנט וחבריהם, וכמובן – לאופנה. כבר עשור אני חי בגיהינום של אופנת רטרו לאייטיז ורק מחכה בציפייה שיושלם המעגל ויגיע הרטרו לניינטיז. אתמול הוא הגיע, ובענק. כשירדתי מהאופנוע בגני התערוכה הרגשתי כאילו יצאתי מהדלוריאן. שער ארוך, ג'ינסים חתוכים, גופיות שחורות גזורות, בחורות בגופיות אב-מכה לבנות וג'ינס עם חגורה ענקית, כל מה שבאמת לבשו בניינטיז בהופעות (אף אחד לא באמת לבש פלנל בארץ, זה סתם מיתוס). הפוגו שהתחיל חצי דקה לתוך ההופעה של המונוטוניקס, הקראוד סרפינג שהתחיל עוד לפני שנוגן תו אחד והנטייה (המרגיזה, אך הרומנטית) של מחצית מבנות האולם לטפס על כתפיהם של גברים חסונים ולהניף ידיהן לתקרה משל היו בליל אהבה בצמח 1995 – כל אלה לא השאירו מקום לספק: אנחנו כבר לא בקנזס, טוטו, חזרנו לשנות התשעים- תודה לאל! עכשיו איפה הנובלס?
מונוטוניקס – ההיפוך של "להקה" זה "הקהל"
(כל התצלומים: גוני פאקינג ריסקין)
המופע אתמול היה מפגן אדיר של ניצחון, גם אם ניצחון קטן. 6,000 איש זה רק עשירית מכמות האנשים שנהרו לפארק, לשמוע את "הבחורה הבלונדינית מעבר לכביש", כדברי מייק פאטון, ובניינטיז ערב כמו זה היה מביא לפחות כפליים, אבל מי שהיה אתמול ונזכר ברגעי הרוק הגדולים שהיו כאן בעבר לא יכול היה שלא להיאנח בנחת. כן, חטפנו כמה מרפקים בצוואר ממטאליסטים נלהבים מדי, ולפחות בחור אחד חטף את המרפק של עמי שלו מהמונוטוניקס באף ויצא החוצה מדמם, אבל היי – רוקנ'רול!!! זו לא הופעה אמיתית עד שמישהו מדמם מהאף, אני פשוט שמח שזה לא הייתי אני.
ההתרגשות, שהתחילה כבר בכניסה עם החזיון המרנין של אלפי אנשים שמחים בשחור, הוכפלה עשרת מונים ברגע שהתחילה ההופעה של מונוטוניקס, במרכז הרחבה שלפני הבמה ולא על הבמה עצמה, כנהוג אצל החוליגנים האלה. כבר בשנייה הראשונה היה שם כל מה שצריך להיות בהופעת רוק טובה: דיסטורשן מועך עצמות, מסה אדירה של אנשים מיוזעים וקופצים, ריח של עשן, בירה נשפכת לכל עבר וזיעה ניגרת. מימיי לא ראיתי להקה שמדליקה את הקהל כל כך מהר (והאלבום החדש של מונוטוניקס ניתן כאן להאזנה רק השבוע, הזדרזו). תוך כדי ההופעה, כשאנחנו מרימים לסירוגין את עמי שלו, את התוף שלו וצופה אקראי שהחליט להגשים חלום ולעשות קראוד סרפינג, הכתה בי מחשבה כמעט מובנת מאליה: מונוטוניקס, עם כל הכישרון שלה כלהקה, לא שווה כמעט כלום בלי הקהל. הקהל הוא מרכז ההופעה הזאת, ובלעדיו – יוק. למה מונוטוניקס מתעקשים, אם כך, להמשיך להקליט באולפנים במקום פשוט לשחרר אלבום חי אחרי אלבום חי?
בדיעבד מסתבר שמונוטוניקס לימדו את האורחים המכובדים מחו"ל שיעור כואב ברוקנ'רול מהו. זה בדיוק מה שהיה חסר כל כך בהופעות המרוחקות של פיית' נו מור או דינוזאור ג'וניור: מגע אלים ובלתי אמצעי עם הקהל, השתלהבות היצרים שמרכיבים את רוח הרוקנ'רול מאז ומתמיד – סקס, אלימות והתפרצויות זעם (וזיעה, ובירה מושפרצת לכל עבר). הגיבורים המקשישים מאמריקה בטח עמדו בשולי הבמה בפה פעור וסיננו "פאק, אז ככה עושים את זה".
Dinosaur Jr – אה, יש להם גם שירים!
(זה רק נראה שליו)
להופעה של דינוזאור ג'וניור הגעתי עם צלקות בנות שנה בעור התוף. ההופעה שלהם בשנה שעברה בזאפה הייתה אירוע מחריש בצורה קיצונית, ועדיין הצליח להיות מהנה למדי. עם אטמי אוזניים בכיס נעמדתי בגבורה קרוב למדי לבמה, מוכן לספוג את מטחי הדיסטורשן האימתניים שאיימו לשפוך עליי שלושת מגדלי המגברים שעטפו את ג'יי מסקיס. הופתעתי לטובה. ווליום רציני, כראוי להופעת רוק, אבל לא קורע אוזניים. אפילו הצלחתי לדבר קצת עם חברי להופעה, בלי לצרוח. אז נכון, לא היה את "Almost ready" שחיכיתי לו כל הערב, אבל מצד שני – הצלחתי להבדיל בין השירים! ותודה לג'יי מסקיס על רגעי החסד בהם האצבעות שלו הלכו במקומו על צוואר הגיטרה, ומתוך הבליל הדייסתי של הסאונד הגיחו להם סולו אחר סולו כמו להקת נשרים.
Faith No More – גנרל פאטון, אנו מצדיעים לך
מייק פאטון, תעשה לי צאצא-שטן!!! זו המסקנה העיקרית שנחקקה בראשי מהמופע של מייק פאטון, כלומר של פיית' נו מור. כן, פיית' נו מור היו שם, ממש על הבמה, ראיתי אותם במו עיניי ואפילו שמעתי אותם יופי, אבל הם לא ממש *היו* שם. הם באו לעבוד. הם נתנו העתקים די מדויקים של עיבודי האלבומים, פלוס מינוס כמה פינות רופפות (שזה דבר חיובי דווקא בהופעה), אבל הקפידו על מבנה ועיבוד השירים עד רמת הסולו. למה? הם מן הסתם מודעים לכך שהקהל שבא לראות אותם גדל על האלבומים המוקלטים, אבל ממה הם מפחדים כל כך? פאטון, בתורו, פשוט שיחרר את הרסן. הוא צרח, הוא צווח, הוא נהם, הוא הנעים קולו בשיר, הוא עשה גראולינג ממעמקי השאול, הוא קפץ, הוא קרס על הבמה, הוא הפך את הקול שלו לדגימה ועיוות אותה מעבר לנקודת הזיהוי האנושית. הוא היה הפקטור היחיד שהפך את ההופעה של פיית' נו מור להופעה *חיה*. כן, בילי גולד הוא בסיסט גדול והפגין אפילו קצת התלהבות, אבל רבאק – תנו קצת נשמה. מזל שפאטון היה שם, להוביל את הצבא המיומן-מדי שלו למתקפה, שברגעים קטנים הצליחה גם להכניע אותי ולגרום לי לקפוץ ולצעוק בהתלהבות. בשאר הזמן, בעיקר הדפתי את המטאליסטים שזינקו עליי מאחור. בסוף הערב גילינו שעל הקטנוע של רוי הניח מישהו חבילה של קונדומים בטעם תות. הכי ניינטיז.
היום בבוקר יצאתי מהבית והופתעתי לגלות בוקר שקט מהרגיל. נדרשו לי כמה רגעים להבין שהבוקר לא שקט, אני פשוט לא שומע אותו. אובדן שמיעה זמנית? בשנות התשעים זה היה סימן להופעה בת זונה. בימינו זאת סתם הגזמה קלה.
MGMT – למרות הכל, היה כיף גדול
אותו מקום, אותה שעה, וכמה שהכל השתנה. מדהים כמה הקהל יכול להרים או להפיל הופעה, לקבוע את הטון והאווירה עוד לפני שהלהקה בכלל עולה. הקהל ב-MGMT היה, כצפוי, אופנתי וצבעוני, עמוס באנשים שמודדים מדי בוקר את רמת המגניבות שלהם מול המראה, וילדים בני 17 עם נוצות על סרט בשיער (מישהו לקח ממש ללב את העטיפה של האלבום, אה?). באתי עם ציפיות ברצפה. אחרי שראיתי קטעי וידאו מהופעות שלהם בחו"ל וקראתי ביקורת אחת, הבנתי שגדוּלה לא תהיה כאן. הופתעתי לטובה די מהר – MGMT בגירסת הלייב היא אחלה של להקת רוק פסיכדלי, וחצי השעה הראשונה הייתה מהנה במיוחד ושונה מאוד ממה שציפיתי לו. ואז הגיע "Time to pretend" וגרם לי גם להתרגש ולזנק באוויר. ההופעה השתפרה בבת אחת והפכה מהופעת רוק שמעטים באמת נהנים בה והאחרים מחכים ללהיט, למסיבה אופורית. היו מעט רגעים כאלה, והם היו יקרים וסוחפים, והתרחשו בעיקר בלהיטים המוכרים (שהם גם, חייבים להודות, השירים הכי טובים של MGMT). זה קרה ב-"Weekend wars" וזה קרה ב-"Electric feel" שהיה אולי שיא הערב, וזה קרה בקטע אינסטרומנטלי ארוך ויפהפה. כל שאר ההופעה, ואפילו חלק מהשירים הסוחפים והמקפיצים, הייתה טבועה בבוץ נורא של סאונד מחפיר ממש, פידבקים מקיר לקיר שנמשכו שירים שלמים, ובאופן כללי כאבי אוזניים רציניים. הרגע היחיד בו הסאונד היה מצוין היה ב-"Kids" המסיים, אבל הוא היה מחפיר מסיבה אחרת לגמרי: הלהקה ביצעה אותו עם פלייבק כמעט מלא, בגירסת קריוקי, והיה ברור שאף אחד מהם לא באמת מעוניין עכשיו לשיר. הם שוטטו על הבמה, בנו דחליל ממעמדים של מיקרופון ובאופן כללי נראו כאילו הם רוצים כבר לעוף משם. בראיון שהם נתנו ל"7 לילות" עלתה תחושה דומה של מיאוס מהופעות. התיקלוט השמח של LCD Soundsystem היה כייפי במיוחד, אבל בשעה כזו כבר נשברנו מעייפות.
היה גדול? נו, היה יכול להיות באמת גדול, אבל לא היה. היה כיף, היה משמח, לפרקים היה מרגש והיה גם מאוד מעייף – אבל רובן של ההופעות היו, במקרה הכי טוב, "טובות". לא ענקיות, לא מדהימות, לא הדבר-הכי-טוב-שראיתי-בחיים-שלי. טובות. ולפעמים, רצף ענקי של הופעות טובות זה יופי של דבר.
מילה טובה למארגנים: סחטיין על צוות הווידאו החרוץ, שדאג לצלם כל הופעה מכל זווית אפשרית, ולהקרין אותן על מסכים גדולים ונחמדים שהיטיבו עם חלק גדול של הקהל שעמד רחוק.
מילה רעה למארגנים: זה רעיון מעולה, לסדר את הבמה בערב הראשון בשורות: בשורה הראשונה הציוד של דינוזאור ג'וניור, בשורה מאחוריה הציוד של פיית' נו מור. זה רעיון מוצלח שיכול לחסוך דקות ארוכות של הכנות וארגונים משמימים בין ההופעות ולמנוע את נפילת האנרגיות. אז למה, לעזאזל, עברה יותר מחצי שעה בין דינוזאור ג'וניור לפיית' נו מור? נשגב מבינתי. בזמן שמונוטוניקס סיימו את הסט שלהם, דינוזאור ג'וניור היו יכולים כבר להיות מוכנים ועל הבמה, ומעבר מיידי בין שתי ההופעות היה יוצר אפקט מדהים ובלתי נשכח. במקום זאת זכינו לחצי שעה של שירי Fאנק (אחלה מוזיקה, אבל מי תוקע Fאנק בין המונוטוניקס לדינוזאור ג'וניור?!) שהוציאו לנו את כל האנרגיות שהצטברו. לפחות שעה בערב הארוך-גם-ככה הייתה מיותרת, וחבל. אם עושים פסטיבל באמצע השבוע, אין שום סיבה שבעולם לסיים אותו בשתיים בלילה.
ניפגש באוקרביל?
כל מילה בסלע, מזל שפאטון ילד נצחי. ותגיד מה שלא תגיד, כייף לראות ילדות שלבושות כמו סבתא
(:
אני פוחד שאשמע כמו סוג של אשמאי זקן, אבל בכל זאת. לא אוהב את המשפט "זה לא הופעה עד שמישהו מדמם". הפוגו זה מה שעלול להרוס הופעה, הוא לא בונה אותה. בהופעה אני לא מצפה לפרסונל ספייס, אני לגמרי מוכן מקבל ונהנה מלספוג את זעת האנשים, לנוע כגוש עם הקהל המקפץ לספוג דחיפות וחלקי גוף. סבבה. מעולה, אחת מהסיבות להנאה המטורפת שהייתה בפיית' (עניין של טעם, לא נהנתי במיוחד מהופעות מונוטוניקס ודינוזאור).
מה שהייתי חי בלעדיו בשמחה זה לחטוף גוף של בן אדם מפגר שהחליט להשליך עצמו בשיא העוצמה לכל עבר, כולל מרפקים וקצוות גוף שונים אחרים.
דחיפות,דחיקות,זעה וכדומה, כחלק מהריקוד האימתני של קהל הופעה מוצלחת – אקריב את גבי הקשיש בן ה-30 כל יום בשימחה ואודה על כך לאלוהי הפאטון. חארות שבאו להרביץ במסווה של "מה אתה רוצה זה הופעה" מקומם בסימטה הדימיונית מאחורי האולם עם כדור בראש. או משהו אלים קצת פחות.
מעניין איך כל אחד יוצא עם חוויה אחרת מההופעה. נראה אבל במקרה הזה גיאחה שאתה מחוץ לקונצנזוס.
המונוטוניקס היו מעולים. זה מגיע ממישהו שהתמקם מראש ליד התופים שלהם בתחילת ההופעה וחגג בחזית הטירוף והזיעה. לא ברור איך מישהו מאחורה שהיה רחוק מהאקשן חווה את ההופעה אם בכלל. ובכל זאת כבוד גדול על הרוקנרול הטהור.
דינוזאור ג'ר. סאקס. לא רק שהסאונד היה מחורבן, אבל זה נשמע כאילו הם ניגנו את אותו השיר שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ולא שמו זין בכלל על הקהל המשועמם. עוד אקורדים רועשים, עוד תופים מרוחים שלא שומעים, עוד באס שלא ברור איזה מפיסת הרעש הוא מנגן, עוד סולו אינסופי משעמם, עוד שירה ממולמלת. לא נהנתי מהם בזאפה ונהנתי מהם עוד פחות הפעם.
פיית' נו מור רולז! הביקורת שלך על הלהקה היתה מוגזמת. בסדר, לא היו מי יודע כמה אילתורים, וגם לא היו מי יודע כמה אלתורים כשהם היו פה בשלהי הניינטיז. הלהקה עושה את השירים ועושה אותם טוב, פאטון עושה את שלו מעל זה. זה הדיל, וזה עובד כמו מאת'רפאקר. אין ספק כמובן שפאטון הוא פרפורמר על שאפילו כבש בהופעה אנשים שלא אוהבים בכלל את פיית' נו מור. באף אחד מהפרויקטים שלו הוא לא מסוגל להגיע לביטוי כה רחב ומרגש ליכולות שלו כמו שהוא יכול בפיית' נו מור. שלא לדבר על השירים המעולים שהם נגנו, אי אפשר לבחור סט ליסט גרוע עם הרפרטואר של פיית' נו מור (גם בלי זומבי איטרז שביקשו כמה מצחיקים מהקהל עם שלט ענק). אני יצאתי באנרגיות מטורפות מההופעה של פיית' נו מור שממשיכות להדהד אצלי עד עכשיו, זו כן היתה הופעה מעולה.
מג'מט פסדר. עיפים, משעמים לפרקים, גם פה סאונד קקה. ובכל זאת. היה קהל כיפי ומפרגן בניגוד לאימג' הקריר של ההיפסטריות (הקהל אצל פיית' לעומת זאת היה חם כמו אש ומרושע כמו שד מהשאול). ולמרות שאני לא משוגע עליהם היה כיף גדול לשמוע את הלהיטים שלהם בלייב. היה גם איזה שיר פסיכדלי חדש שנשמע כמו פינק פלויד בימי סיד בארט פוגשים את הביץ' בויז, משהו שנשמע מבטיח ובכיוון אחר ויותר נסניוני ממה שיש להם עכשיו.
סך הכל, צרות של עשירים. איזה כיף שבאו להקות בסדר גודל שכזה לארץ ושכל העניין נהפך לחגיגה ואירוע אחד גדול כולל כנס מוזיקה ראשון בארץ (על זה בפעם אחרת, אולי בקרוב אצלי בבלוג). ופעם הבאה גיאחה אני מקווה שנתקל אחד בשני בהופעות כמו שקורה בדרך כלל! איזה פאשלה מצידינו.
לילה טוב!
נ.ב. מה שמוזר עם הסאונד זה שבמשך הכנס שמעו ברקע בדיקות סאונד ובאלאנס כל הזמן. איך עבודה של שעות הופכת בסוף היום לסאונד נוראי!? למי התשובה?
לגבי ביקורת ההופעות אני עם עידו כמעט לגמרי. מונוטוניקס היו טובים אני מניח שנהנתי פחות כי הייתי בצד (קדימה קדימה אבל בשמאל הבמה). מMGMT אני חושד שהייתי נהנה יותר עם הסדר היה הפוך והם היו מופיעים יום לפני פיית'. פיית' העלו את רף המינימום להתרגשות והנאה לרמה שMGMT לא יכלו בכלל להגיע אליה מבחינתי.
דינוזאור ג'ר. נתנו את ההופעה הכי משעממת שהייתי בה בחיים.
גם אם נתעלם מהמוזיקה, לא הייתה הרגשה של הופעה !
היחיד שהיו לו אזשהן אנרגיות היה הבסיסט, אבל הוא העדיף לשחרר
אותן בפינה אפלה ליד המתופף במקום לחלוק אותן עם הקהל.
מה שגרם לספור להראות כמה חזרה(במיוחד עם כל כיוון הכלים שלא מתאים להופעה במחיר כזה
ואחרי שחיכינו המון זמן שהם יעלו, במיוחד בהתחשב בכך שלא היתה לפניהם להקה על הבמה 🙂 )
היה לי משעמם עם סאונד נורא באוזניים.
לגבי ההופעה של FNM. היה אדיר, נכון שהגיטריסט והקלידן לא זזו יותר מדי, אבל מייק פאטון וחטיבת הקצב נתנו בראש, והקהל היה אדיר(וזה תמיד חלק חשוב בהופעה).
רק חבל שהם לא נתנו לנו פרץ אחרון של אנרגיה בהדרן עם digging the grave שהיה
סיום חזק במקום מה שהם עשו, אבל גם בלי זה, הופעה מהטובות
קשה קשה לבוא להופעה יום אחרי FNM אבל גם בלי האנרגיות שיצאתי איתן מיום ג' MGMT פשוט היו אנמיים. הברלינאית אמרה שהקהל הישראלי מדהים וMGMT פשוט לא מתאמצים, הניו-יורקית אמרה שחסרים לה אנשים בחליפות של חיות שרוקדים איתם על הבמה כמו בברוקלין ולי היה משעמם. דוקא להקת החימום דאלאס משהו הפתיעו לטובה.
חבל שלא נשארת לסט אחרי, אם ברטרו לניינטיז מדובר -אז God is A DJ והוא יודע לעשות את העבודה.
MGMT –
סאונד קקה,2 חברי להקה שנראה כאילו הם כבר לא מדברים יותר אחד עם השני ואחד שכנראה העדיף ללכת לישון מאשר להופיע
והשאלה הגדולה : האם היה פלייבק (במשך כל ההופעה)או אולי רק דיליי בין הסאונד לתמונה על המסכים .מישהו יודע ?
לפי השירים החדשים מסתמן שגם הדיסק הבא יהיה מלא בלהיטים שזה כבר טוב
ולמרות הכל הייתי הולכת שוב .
לא יכולתי לומר את זה טוב יותר… ההופעה של פיית' נו מור בעיני הייתה מדהימה, מייק פאטון פשוט ענק ופרפורמר אדיר בעיני.
בהופעה של MGMT דווקא לא היה כזה להיט לדעתי, היה משהו שלא סחף שם את הקהל בעיני, למעט ממש שירים ספורים, וקצת חבל.
התקלוט של LCD Soundsystem היה לא רע לפרקים, רק שבאמת כבר היינו עייפים (ודאגנו לאוטו שלנו שגם חנה באדום – לבן בנוסף לכל. האוטו, אגב, נמצא בריא ושלם, יההה:-))
אחלה דיווח ותמונות מצוינות!
נטלי
המונוטוניקס היו פשוט of the hook. למזלי גם אני הייתי קרוב.
ההגדרה "מימיי לא ראיתי להקה שמדליקה את הקהל כל כך מהר".
את כל השאר אמרו, חוץ מזה שלא הדגישו מספיק כמה MGMT היו גרועים…
והביתן בגני התערוכה היה אחלה – אפילו בחום ובג'יפה של FNM אפשר היה להרגיש פה ושם איזה משבון רוח צונן מלמעלה…
Off the hook, כמובן!
הסאונד בMGMT היה מביש. דווקא הם התאמצו וחרגו מהביצועים הסטנדרטיים הצפויים יותר ממה שציפיתי.
אבל הסאונד היה מזעזע. הרג לי חצי מהכיף.
מה יהיה עם העישון במקומות סגורים?
היה אסון, אי אפשר היה לנשום בכלל.
זה לא שהיו כמה אנשים שעמדו בצד ועישנו. כוווווולם, כל הזמן. בשורות הראשונות, בשורות האחרונות, בצד, באמצע, בתור לקנות שתיה, בשירותים.. בין ההופעות, בהופעות, תוך כדי דחיפה, תוך כדי ריקוד, בקיצור – היה קשה, אבל ממש!
אם לא אוכפים את זה, כי זה מסובך, לא הוגן, או לא יודעת מה, לפחות תנו כבוד מינימלי לאנשים שרוצים לנשום.
מזל שהיו אחלה הופעות.
כל כך מסכימה עם אור. השיא הסתכם בפיית' נו מור.
המונוטוניקס היו נחמדים, קצת יותר מדי גימיק ופחות מוזיקה. אבל גימיק מגניב.
MGMT אכזבו בענק. יש להם כל כך הרבה פוטניציאל להיות להקה שמופיעה טוב, אבל נראה שהם עושים לנו טובה. מעבר לזה, פיית' יום לפני זה הציבו רף גבוה, והאירו את MGMT באור פתטי. ביום שלישי לא היה אפשר לראות בנאדם אחד שנשאר אדיש. ואילו במנג'מנט, נראה שרוב הקהל היה צריך לשכנע את עצמו שהוא נהנה. קצת יותר מדי פוזה.
מייק פאטון יש רק אחד.
הביקורת שלי בדרך (נראה לי שכבר גנבו את כל המשפטים הטובים) – אבל בכל מקרה – עשית הרבה חסד עם עם MGMT וגם עם דינוזאור ג'וניור. שניהם סבלו מסאונד נוראי (למה שלדינוזאורים לא יהיה סאונד טוב כמו של פיית' נו מור?) ובמקרה של MGMT גם מרמת הופעה בינונית שחשפה שמדובר, בסך הכל, בלהקה בינונית.
מונוטוניקס היו אדירים כרגיל – לא יאומן שבזמן שאני יושב במשרד, יש אנשים שחיים ככה 300 ערבים בשנה. ובכל זאת, נראה לי שהמקום היה גדול עליהם – הסאונד של אולם גדול לא עושה להם טוב, ולמרות שמדובר בלהקה שהשואו שלה עולה על המוזיקליות, כל שמץ של מוזיקליות שיש להם נעלמה שם לחלוטין.
בנוגע לפיית' אני מסכים עם עידו – הלהקה הזאת בנויה על כך שכל הנגנים נותנים ניגון מדוייק וסולידי (עם מינון מצויין של "פינות רופפות"), ופאטון מתפרע על הבמה – טוב שאף אחד אחר לא ניסה לגנוב לו את הפוקוס. למען האמת לדעתי הם אפילו השתפרו מאז ההופעות ב-95 ו-97
אגב – בנוגע ל"בניינטיז זה היה מביא כפליים" – האולם היה מלא לגמרי, ובשנות ה-90 פיית' נו מור הופיעו באולם קטן יותר (הסינרמה) – לדעתי כמות הקהל שלהם בארץ רק הלכה וגדלה, כיוון שעוד דור התחנך עליהם.
ואגב, אני דווקא כן לבשתי פלאנל בניינטיז! וואחס
מתחברת מאוד לסיפא שלך, שאפו לצילומי הוידאו, ויריקה לפנים למונח "להקת חימום".
מה שווה חימום שמתקרר בין הופעה להופעה? עם אירגון ותיכנון נכון הקהל היה אמור להשאר דלוק מרגע שנכנס, אפילו מבלי לשתות.
היה הבדל מהותי בין הקהל של פיית' לזה של אתמול, כן התיאור שלך מדוייק.
ההופעה של מונוטוניקס היתה מיותרת בעיניי, אני חיה מספיק שנים והופעות כדי לומר שרוקנרול
אמיתי ממש לא כולל אלימות,רוקנרול זו קודם כל מוזיקה, ומוזיקה לא היתה שם .כמו שאמרת ללא הקהל המאוד מסויים הזה,הלהקה הזו יותר גימיק מאשר מוזיקה.סורי זו דעתי.
הסאונד לא היה אחיד בכל מקום והיו חלקים באולם שהיה בלתי נסבל. דוקא קרוב יותר לבמה
אפילו לרגלי המסכים היה טוב יותר.
האוזניים ברוך השם בסדר, הרגליים לאמשהו….ביחוד עם הסיום המקפיץ של נציגי LCD .
אם היה מוזיאון לקול ,בטח הייתי מכניסה לשם את מייק פאטון הסופר קול על קולי:-)
גם אני הגעתי עם ציפיות ברצפה – אחרי ההופעה של גראונדיישן בגני התערוכה (שם אנשים ברחו – ברחו – החוצה מפאת הרעש) – וזה מבאס לבוא עם ציפיות ברצפה וחבל שהורגלנו לזה ואנחנו מקבלים את זה כמובן מאליו. ולא שמישהו נתן סיבות אתמול להעלות ציפיות – הסאונד שוב היה נורא (אם כי לא הגרוע ביותר ששמעתי על במותינו).
דווקא הסט של LCD היה מאכזב – לא אחיד, ללא קו מנחה, לא קלטו את הקהל שרק רצה לעוף וסבלו מהרבה בעיות טכניות (יציאה מסינק, מחטים קופצות, מגברים נופלים, סוסים דוהרים אל השקיעה וכיו"ב) – בחצי שעה האחרונה נראה שהם ממש רוצים שנלך כבר הביתה.
הדינוזאורים היו פשוט לא מעניינים.ניראה כמו ג'אם רע של 3 ילדים משועממים מקריית מוצקין
FNM – הייתי בשתי הופעות + המון בוטלגים = ההופעה הכי טובה שראיתי שלהם – גיא, העיבודים שלהם כ"כ טובים שאין מה לשנות אותם…..
אני הייתי ברביעי במדונה….והיה מדהים…..שמחתי לדעת שלא טעיתי עם מגמט – עוד להקת הייפ עם מפיק מוצלח
מדהים כמה שסאונד והתנהגות בהמית של אנשים יכולים להרוס הופעה שהייתה יכולה להיות טובה.
לא הגעתי להופעה של MGMT עם המון ציפיות, חשבתי שבמקרה הטוב תהיה הופעה נחמדה, לא יותר. אחרי כמה פעמים שראיתי קטעים שלהם ביו טיובף והבנתי שהאיש הוא לא חיית במה עם קול מדהים, באמת שלא היו לי ציפיות מוגזמות.
ההפתעה (והאכזבה) הייתה בהתנהגות המגעילה של אנשים, ובסאונד המזעזע, שהפך את הכל למין עיסה אחת גדולה של איכסה.
תרשו לי להתעכב שנייה על ההתנהגות של האנשים אתמול- המקום היה מפוצץ באנשים שחושבים שלעשן לך סיגריה בתוך הפרצוף זה בסדר גמור, באנשים שחושבים שזה ממש מגניב לקפוץ אחד על השני ולרמוס את כל מי שעומד סביבם (ותודה שהרסתם לי את tume to pretend), ובאנשים שמרימים את החברים שלהם, אבל כשהם רואים שזה לא כל כך עובד, הם פשוט זורקים אותם עליך. (ומסר קטן לבחורה שנדחפה בכוח ואז שאלה אותי "כאילו, אפשר לעבור?", אז לא, כאילו, אי אפשר לעבור)
בקיצור, ועם קצת התמרמות, הייתה יכולה להיות הופעה טובה, היו קטעים טובים, הקול שלו דווקא בסדר גמור, ונסלח על הפאשלה בKIDS, אבל עם סאונד כזה גרוע זה פשוט לא היה כייף.
בסוף, אחרי כל ההדחפויות, והריח המעושן ה"קל" שהיה לי, החלטתי לוותר על LCD ולחזור עם המוני המעריצים של מדונה ברכבת הביתה (אם לא הייתם אתמול ברכבת בחצות שיצאה מגני התערוכה, אין לכם מושג מה זה להידחף, פשוט אין לכם מושג)
אה, ומסר קטן למארגנים: בהופעה של NIN שהייתה מחוץ לביתן 1 הסאונד היה מצוין, אז למה לתקוע את ההופעה בתוך ביתן 1 (ואם כבר עשיתם את זה, לפחות תדאגו שהסאונד יהיה סביר)
פגשתי אתמול איזה מליון אנשים ממירב שנותיי ורק אותך לא! איזה באסה. 🙁
אני ממש רוצה להשוויץ רגע. את FNM ראיתי, לראשונה לייב בהופעה שלהם לפני חודשיים וחצי בפסטיבל Nova Rock באוסטריה. שם עמדתי עם חברתי על הברזלים ממש ונמרחתי על כל הקהל שנמרח עלי חזרה וכולנו הזלנו דמעה ב-Just A Man. זו היתה ההופעה הכי מרגשת שהייתי בה בכל חיי, מכיוון שהיה שם את האמוציות של מי שלא חשב שיראה את הלהקה האהובה עליו ביותר במהלך חייו, ויצא שכן.
אבל לעניין שלפנינו – כהופעה, בישראל היה מוצלח הרבה יותר. השואו של פאטון היה מרהיב, הלהקה נשמעה טייט ולוּס ברגעים שונים כמו שלהקה צריכה להישמע לייב והקהל מסביבי (גם כשנמחצתי בשורות הראשונות וגם אחר-כך כשהיה לי מקום כמה שורות מאחורה) התרגש ונהנה.
אני אישית יכול להנות ממונוטוניקס רק כשאני ממש לידם – מלבד זה אין להם הרבה תוכן וגם אם כן – הוא לא עובר בהופעה. אבל איזה שואו!
דינוזאור ג'וניור נשמעו כמו סוג-של נירוונה רק לא טובים. החפירות על הגיטרות היו חסרות פשר ולא הצלחתי להבחין בין שיר לשיר.
בגדול, הערב היה מוצלח.
נעמה – את צודקת, לא התעכבתי על העניין הזה מספיק – בפיית נו מור היו מטאליסטים קופצניים, אבל במגמט הייתה מאסה של אנשים דוחים שפשוט לא יודעים להתנהג בהופעות. להידחס ולהידחף מתוך האווירה המקפיצה זה משהו אחד. לבוא רק כדי להפריע לאנשים אחרים, למעוך אותם בכוונה או לדחוף להם סיגריה לפרצוף בכוונה אחרי שביקשת מהם לא לעשן לידך (זה קרה לנו) – אלה כבר שיאים חדשים של תתי-אדם. היו כמה אנשים מאחוריי שממש כמעט הלכתי איתם מכות בגלל זה, ומי שמכיר אותי יודע כמה קשה להוציא אותי משלוותי (במיוחד בהופעות). למזלי אחרי כמה שירים דחפתי אחד מהם קדימה וכל חבריו דהרו אחריו לשורות קדמיות יותר (התנצלותי לאנשים שנאלצו לסבול אותם בשארית הערב).
ו-NIN מחזיקים צוות סאונדמנים מעולה, זה בכלל לא כוחות.
גיאחה, תודה על ההבנה :). אני פשוט לא העזתי להתווכח עם אף אחד מחשש שימעעו אותי עוד יותר (מכיוון שאני די נמוכה ולא חזקה במיוחד, הייתה לי סיבה טובה).
נראה לי, לפי מה שכתבת, שחלק מהאנשים שחלק מהאנשים שדחפת הגיעו בדיוק לחלק שלי (למרות שהיו יותר מדי אנשים שפשוט נדחפו בקבוצות…).
ולגבי, NIN, לא חשבתי על זה ויש משהו במה שאתה אומר, אבל הסאונד אתמול היה כל כך גרוע, שפשוט נזכרתי שבדיוק לפני שנתיים, שני מטר מהמקום שעמדתי אתמול ולא שמעתי כלום, הייתי בהופעה (שעליה שילמנו, אגב, הרבה פחות) שיכולתי באמת לשמוע את מה שהסולן שר (ומה הייתי נותנת כדי להיות בהופעה כזאת שוב…)
*שימכעו, כמובן
קצת באיחור, העליתי לפליקר תמונות, בעיקר של מונוטוניקס…
http://www.flickr.com/photos/9244899@N04/sets/72157622096505815
קודם כל, תכנון הערב היה לוקה בחסר:
– דאלאס גילד, להקת חימום שאיש לא מכיר, ללא כל סיכוי מול קהל אדיש וסאונד של מערת פח ענקית.
-MGMT נפלו קורבן לסאונד המחפיר והמזעזע ביותר שנשמע השנה באולם מופעים גדול בישראל.
האמת היא שאין להם גם מספיק חומרים למלא הופעה – ולכן זכינו לכ 55 דקות בלבד, בהן חברי הלהקה נראו "לא באלמנט" ולא תיקשרו עם הקהל או ניסו להלהיב מישהו.
-LCD SS נפלו קורבן לליין אפ המשונה, למצוקות התחבורתיות של תל אביב באמצע השבוע (אלפי אנשים בסוף ההופעה של MGMT רצים לחנייה, לרכבת , למונית וכד', מה שמרוקן את האולם באמצע האקשן באופן פתאומי) ונכנעו למקום (ביתן 1) מבאס באופן כללי, שלא מתאים בכלל למוסיקה חמה והמקפיצה שהם מנגנים.
לסיכום, היה חמצמץ.
אתם חבורה של בכיינים – כולכם! אני נשארתי בבית (כי לא היה כרטיס) וראיתי בערוץ ההיסטוריה סרט על הפרטיזנים! הפרטיזנים, האלה שנלחמו נגד הנאצים, למלאות 70 שנה לפרוץ מלחמת העולם ה-2. אין לכם על מה להתבכיין, בחיי. החיים שלכם סוכר. לפחות זכיתם לראות את הלהקות האלה. והמסקנה היא: אתם רואים יותר מדי הופעות. (גם אני רוצה)
אני גם התאכזבתי מהדינוזאורים, אבל מסיבות אחרות.
הם לא אמורים לספק שואו רוקנרולי ולא אמורים לעשות קראוד סרפינג בהופעות. הם אמורים לנגן גראנג' רוק בסיסי וכיפי א-לה תחילת הניינטיז תוך כדי שימוש בתדמית האנטי-כוכבי רוק שנצמדה אליהם, וזה נחמד וזה לגיטימי.
אז איפה הבעיה ? שבניגוד לגיאחה את אטמי האזניים שלי השארתי בבית וכמו שאר האנשים בקהל נאלצתי להתמודד עם ווליום מוגזם ומחריש אזניים שניטרל כל אפשרות להנות מהמוזיקה שלהם. אני לא מבין אם המדיניות הזו של החרשת אוזניים מגיעה מהלהקה או שסתם הצמידו להם סאונד מן שכן הביא אטמי אזניים איתו. הסאונד היה צורם, מעצבן וחבל שגרם לי לסבול מלהקה שסך הכל אני אוהב.
אבל זה עדין לא ישנה את המגניבות הכה גדולה שלהם !
מסכים איתך ברב הדברים, אם כי "זו לא הופעה אמיתית עד שמישהו מדמם מהאף" נשמע לי מטופש. באים להנות מהופעה, זה לא מחייב דם ואלימות. אם כבר, חבל שהקהל מורכב מאנשים שבאים להוציא אגרסיות על הסובב אותם במקום שכולם יהנו מהופעה טובה (ובמקרה של פיית', אכן היתה כזאת) ולא יצטרכו לחשוש לשלמות כלל איבריהם במהלכה (היו שם בכלל חובשים בסביבה? לא הבחנתי בכאלה ).
מה שהיה מוזר לי שאף אחד לא ציין או שם לב, זה שבזמן ההופעה של המונוטוניקס, הקלידן של פיית' הסתובב חופשי בקהל והתעניין מרחוק, הסתכל עליהם משתוללים וצילם כמה וכמה תמונות, ואיש לא שם לב אליו (מלבדינו? 🙂 ). זה היה ממש נחמד.
מבאס שמקומות גדולים כמו גני התערוכה עוד לא יודעים להפיק סאונד איכותי באולמות שלהם, מעצבן קהל הערסים שאיכשהו לקח פנייה לא נכונה להופעה של מדונה, המארגנים שבחרו להעלות את פיית' דווקא בחצות, משום מה, ומעצבנים כל המעשנים שבלי לחשוב פעמיים חנקו את האוויר בעשן (והאולם, שלא טרח כלל לפקח על כך.. תביעה ייצוגית ?? ) אבל ההופעה של פאטון ושות' היתה שווה את הטרחה ועשתה לי את השבוע. מי ייתן ונזכה לעוד הרבה הופעות טובות השנה.. 🙂
ג'יימס, אני דווקא אף פעם לא הולך להופעות ולא מחשיב את עצמי כמבין מי יודע מה בסאונד, ובכל זאת התאכזבתי מ-MGMT ביום רביעי. זה היה יכול להיות כל-כך הרבה יותר…
וכמו שאמרו, האווירה לא הייתה משהו. יכול בהחלט להרוס הופעה.
FNM ההופעה הכי טובה בחיי, בלי קשר אם היתה מושלמת.
הייתי בעשרות הופעות מעולות ומשובחות ועדיין יכולתי לדבר עליהן מהראש ולדסקס על כל מיני היבטים בהן.
לעומת זאת אצל פיית' נו מור, אני יכולה לדבר רק מהבטן, כי קרה שם משהו מאוד חזק.
רק בדיעבד יכולה להיזכר שהסאונד לא היה אחלה
מה שהיה בהופעה הזאת מעבר לרגיל, עולה על הפרטים, הופעה שאנשים יצאו ממנה עם עור ברווז וצמרמורת.
גם אני חושבת שלא תמיד צריך לאלתר ולשנות רק בגלל שזה חי. העיבודים שלהם לא צריכים שום התחכמות. הם באו לעבודה וטוב שכך. ההגשה הבלתי רגילה של פאטון היא שעושה את ההבדל והאקסטרה.
לא ניחשתי שתכתוב "עונג במה בנפרד", אז אני פה רק עכשיו (אין לי קורא רסס מצטער).
הייתי רק בערב השני: לא היה מדהים, אבל זה היה צפוי מראש. אני גם מסכים לגבי ההופעה של MGMT שכל אחד יכול לצאת ממנה עם משהו אחר.
אני נהנייתי גם מהחברה ,שעידו שחם ושחר ממונקרייב סידרו לי, הייתי שמח לפגוש אותך, אך לא יצא. באמת שכיף להיפגש עם קהל שאוהב מה שאתה אוהב, הרי גם סרט אפשר לראות בבית ובכל זאת אנשים יוצאים לקולנוע. לפחות ברמה האינטלקטואלית נהנייתי מכל העסק ווגם יותר מזה. הזכיר לי הופעות של מינימל קומפקט ברוקסן – איך הכנסתי לך אייטיז אבל דילקטס באחורית.
הרטרו של האייטיז ממש לא מייצג, בתור נציג המגזר, אני חייב לעשות משהו עם זה. ניסיתי כמה וכמה פעמים להציג את האייטיז האמיתיים, ולא את ההד הגלאם-פופי שנשאר מהם כיום. עוד אחזור לנושא לאחר שייגמר פסטיבל סיכום העשור.
לתשומת לב המאותגרים שמיעתית – אחרי ששכחנו את אטמי האוזניים בבית, ואחרי שדינוזאור ג'וניור הבריחו אותנו מהאולם עם הווליום המטורף שלהם, ואחרי שקיללתי את המארגנים ובנות משפחתם (ואת הייניקן, אבל זאת לא חוכמה) על זה שאי אפשר לצאת מהבניין ושלא היה מיזוג מחוץ לאולם – נזכרתי שיש בתיק ניר טואלט.
זה עובד, זה לא מעוות את הסאונד, זה מתכוונן וזה חינם. אז כן, נראים קצת מפגרים עם נייר טואלט תקוע באוזניים, אבל זה כ"כ שווה את זה. יצאנו מההופעה בלי לפספס שום תו וצווחה, ובלי אוזניים מצלצלות. ועם הרבה שמחה בלב ובכמה מקומות אחרים, כי בכל זאת, פאטון 🙂
בעיית הסאונד היא ממש לא באולם עצמו – עובדה שבפיית נו מור ובסטוג'ס לפני שנתיים היה סאונד מעולה….אם אין ללהקה שחתומה בקולומביה כסף או שכל להביא סאונדמן אמיתי – זה כבר סיפור אחר…לי היה ברור שלהקת גימיק עם אלבום אחד לא תצליח לעשות שיט על הבמה….
ואני כנראה היחיד שראה את מדונה ביום הראשון ואז דילג מעבר לכביש לראות את פיית' נו מור
גיאחה, אנחנו נאלץ להשאר חלוקים בדעתו וחלוקים באמבטנו. העיקר ששנינו עשינו חכם והגענו על קטנוע לגני התערוכה.
FNM הביאו את אחת ההופעות הכי טובות השנה בארץ (ואני אומר את זה כאחד שהיה כמעט בכל הופעות החו"ל הגדולות שהיו השנה בארץ). לדעתי, הם היחידים שניצחו את Dream Theater בהגשה שלהם לקהל הישראלי. הם באו לעשות את מה שציפו מהם ועשו אפילו עוד אח"כ.
הכי חשוב היה העובדה שFNM, בניגוד ל*כל* הלהקות בפסטיבל הזה הכירו בנוכחות הקהל ועבדו בממשק ארוך של התקשרות עם הקהל. ואני אומר את זה לא רק בגלל השלמת הפזמון בMidlifr Crisis.
(*ואני מראש מוציא מהרשימה את המונוטוניקס, הם לא באו לפסטיבל – הם היו הפסטיבל)
MGMT, לולא פאשלות הסאונד המחרידות הייתי אומר שממש נהניתי. בניגוד לFNM אשכרה הצלחתי לשרוד בשורה הקדמית כל הערב (אפילו לא היה קשה להגיע אליה, בניגוד לאותו ערב FNM קודם). דווקא אהבתי את הרצון שלהם לאלתר את המקצבים בשירים שלהם, מה גם שהקהל נורא התאמץ כדי לפרגן להם. חלק מהבנות עם הנוצות וחבריהן שעמדו בסביבתי כל כך יצאו מגדרן לפרגן, עד שהם לא שמו לב שהן מפרגנות בכלל לדלאס מה-שמם, הלהקת חימום.
מה שהציל מבחינתי את ההדרן הכושל של MGMT (נפילת פלייבק מזעזעת) היה הקארמה שהכתה בצרפתייה המעצבנת שכל הזמן נדחפה קדימה דרך אנשים, ובהדרן השיער שלה הוצת מאש סיגריה תועה. כולל להבות גדולות ופאניקה בצד השמאלי של הבמה. אני נקרעתי מצחוק.
מעניין ואף מפתיע לראות שאני לא היחידה שסבלה מהסיגריות האיומות האלה.
או מהדיסטורשן הבלתי אפשרי אצל הדינוזאורים שהניס אותי החוצה.
או מהברוטאליות של הקהל- שגרמה לבחור להדוף באלימות בחורה שעמדה לידי בדרכו החוצה מהשורות הראשונות (לא יכל לעבור מהצד?).
או מאמ.ג'י.אמ.טי שנתנו הופעה סבירה מינוס.
לולא פאטון, רוב הסיכויים שהייתי מסכמת את הפסטיבל הזה כנפילה.
אני נהנתי מההופעות של פיית', דינוזאור ג'וניור ומונוטוניקס אבל יכולתי להנות הרבה יותר. נהנתי כי אני מאוד אוהב את הדינוזאורים! מאוד! זו אחת הלהקות האהובות עליי. נהנתי פחות ממה שיכולתי בגלל הסאונד שהיה גרוע בהתחלה ואחר-כך השתפר. מי אחראי על הסאונד הלהקה? המארגנים? שניהם? והגורם השני הוא חלק מהקהל והכוונה לאותם חארות קטנים שצעקו פיית' נו מור בזמן שדינוזאור ג'וניור עדיין ניגנו – הם פשוט כולרות ואמרתי להם שיסתמו אז הם נרגעו קצת. דבר שלישי בהופעה של פיית' ועוד בזמן ההמתנה התווספו המון אנשים שבאו לראות רק אותם וה החלו לדחוף את אלה שבשורות הראשונות כתוצאה מכך נוצר לחץ אדיר שסיכן אותנו. אנשים החלו ליפול וחלק כמעט נרמסו. אני אפילו כמעט נפלתי ואני בחור חסון. באתי לא מוכן לבאלגן כזה.. בטעות באתי עם סנדלי שורש, וכבר הייתי עייף וצמא. זה הרס לי את ההנאה. כאשר אני צריך להיזהר מליפול אני לא יכול להתרכז בשירים וזה מבאס במיוחד לאור העובדה שהוצאתי מאתים שקל יותר ובאתי עם ציפיות בשמיים. בשלב מסוים, אידיוט אחד עשה תנועה לא נכונה ועפו לי המשקפים, הם נרמסו על-ידי קהל שלא עצר מלרקוד. מישהו עזר לי לבסוף והביא לי אותם אבל עדשה אחת יצאה. וכך יצאתי מהאזור המסוכן וראיתי את שארית ההופעה עם עדשה אחת. (יש לי מספר גבוה).דבר אחר שעיצבן אותי היה הקמצנות המחורבנת של המארגנים – כוסות מים??? בחייאת!! תביאו בקבוקים והרבה לקהל שהיה בסכנה של מחנק בשל הצפיפות, ונפילות. דאגו לנו! שילמנו כסף! מה בנוגע לאבטחה ראויה? ראיתם פעם הופעה בפסטיבלים בארה"ב – בריונים מפוזרים בקהל ומונעים מאנשים לדחוף ולהשתולל. ראיתי הופעות עם פי מאה לחץ ופי 10 אנשים אבל ידעתי שהארגון טיפ טופ ויש מי שדואג לך ואם אתה צמא ישר יתנו לך מים. אבל כאן הענינים מתנהלים בחאפריות, בחוצפה הישראלית של עשיית רווח מקסימלי, של דפיקת האחר עד הסוף.של רשלנות פושעת. וכן היו צריכים לדאוג לנו גם להסעות מאזור האירוע שלא נחכה לנהגי מוניות שמסרבים לתת שירות כי אתה לא נוסע לחיפה אלא ליעד קרוב יותר. אנו הישראלים חייבים להפסיק להיות פראירים! אנו צריכים לדרוש סטנדרטים אחרים. סטנדרטים של חו"ל.
אתה כל כך צודק, השילוב בין הגרידיות של מארחי המופעים (מישהו אמר בארבי?) והפרחיות הישראלית כבר גרמו לאסון אחד והבא בתור ממש בפתח. אין לי מושג מה אפשר לעשות, אבל אני די נמנע מלהצטופף בהופעות ואני ממש ממש לא בחור קטן וחלוש. ראיתי המון הופעות בחו"ל, החל ממועדונים קטנטנים וצפופים דרך אולמות ועד לפארקים ואיצטדיונים ומעולם לא הרגשתי מאויים ומפוחד כמו בחלק מההופעות אצלנו בארץ הקודש.
החלטתי שבמקום תגובה פה אני אכתוב משהו לבלוג הנטוש שלי. MGMT היתה חרא של הופעה. אין דרך לייפות את זה.
שמח שיש כאן אנשים שמסכימים איתי, לא יכולת לנסח את הדברים יותר טוב, תמציתי וקולע. עוד מישהו מסכים איתנו? אני בכל מקרה הולך לשלוח מכתב למפיקים על כל העניין.