ספירת העונג: Gloria
מילים זה רק כללים וחוקים: G-L-O-R-I-A, כולם ביחד.
אם הייתי יושב הייתי נופל מהכיסא. למזלי שכבתי על המיטה, מריח את החוברת של הדיסק, מרפרף בקולאז' התמונות. 'גלוריה' של פטי סמית' זו ההתחלה שלי. את הדיסק קניתי ככה-סתם. שמעתי איזו מילה על פטי סמית' והחלטתי להמר ולתת לה צ'אנס. את הדיסק קניתי בפיקדילי הישן בירושלים (רחוב ש"ץ), פיקדילי של לפני ההסתבכויות והשערוריות והסגירה והפתיחה והסגירה. קרעתי את הצלופן, הופ – הדיסק למערכת ואני שוכב על המיטה בפוזת האזנה.
זה התחיל עם פסנתר איטי, אפל שרק נתן קצת קצב. ואז הגיע הקול של פטי: חזק, עֹצמתי, מלוכלך שהכריז ש-"Jesus died for somebody’s sins but not mine… my sins – my own, they belong to me" . יש כאן פרובוקציה מיידית ויש כאן גם לקיחת אחריות מלווה בהתרסה ויש כאן מוזיקה מעולה. הקצב מתגבר, הגיטרות נכנסות והדקלום הופך לשירה, לנהמה, לצעקה.
גלוריה המקורי הוא שיר רוק סטנדרטי של ואן מוריסון. פטי, במה שהפך לסימן היכר, לקחה את השיר, לקחה במובן המיני (באנגלית) – לקחה עליו בעלות בצורה כל כך משכנעת עד שוואן מוריסון נשמע כמו להקת גראז' שעושה קאבר לפטי. מוריסון, כדרכם של רוקרים (גברים) שר על ההתאהבות שלו בגלוריה המופלאה שעושה לו רק טוב ("oh, she makes ya feel so goooood, oh she makes ya feel alright"). פטי סמית מבצעת את השיר ובמקום לתת גרסה נשית מרוככת היא שרה את הזוית הגברית ולוקחת אותה עוד כמה צעדים קדימה. היא מוסיפה כמה מילים, משנה כמה אחרות והופכת את השיר לאובססיבי ואלים – אם כבר רוק אז שיהיה פאנק. היא שרה כמו גבר ומורחת גם שכבה של אירוניה כדי שנתבלבל ולא נדע אם זה שיר חייתי מלא תשוקה ואלימות או פארודיה על מאצ'ואיזם שקורס אל מול גלוריה החיננית/פאם-פטאלית וכבר לא ברור אם הוא כבש אותה, או להיפך – הוא לגמרי שבוי בקסמיה.
השיר הקצר הזה, השיר הראשון באלבום הראשון של פטי סמית' הוא דחיסה של כל המאפיינים של פטי סמית' לחמש דקות, כך הבנתי מאוחר יותר (אחרי עוד כמה אלבומים והרבה שעות האזנה). יש כאן את החיבה של פטי לקאברים, את השירה הייחודית, הפסנתר והגיטרות, הקצב, הצעקות ודיקלומי השירה. יש כאן את הרמיזות האירוניות ואת העיסוק בג'נדר וגם את הנטייה לצטט ולהתחבר לקונטקסט תרבותי רחב יותר, למשל רמבו שנוכח בשיר הזה במוטו האנרכיסטי לעילא: The words are just rules and regulations to me, me. כן – me!
אבל את כל זה למדתי לאחר זמן. בשמיעה הראשונה זו הייתה המוזיקה ובעיקר השירה שהפנטה אותי. השירה ששידרה את כל זה מעבר למילים.
Patti Smith – Gloria
מתוך Horses, משנת 1975
[מאת: אורן]
שיר פתיחה מעולה!!!
סיכמת מצויין.
אגב – אחת העטיפות האהובות עלי.
אדיר!
כן, תמונת העטיפה (אנני לייבוביץ', נכון?) אייקונית לא פחות, ולפעמים אפילו יותר, מהאלבום האדיר הזה.
מה פתאום, גיא.
רוברט מייפלת'ורפ – שהיה חבר קרוב של פאטי.
נכון, מייפלת'ורפ! 🙂
שיר פתיחה מעולה. אני לא מתחברת בד"כ לזמרות למרות שהם המין היפה (לא יודעת אם זה חל כ"כ על פטי).
בכל אופן, עשית לי תיאבון!
יש לי שמיכה שאני קוראת לה … פטי. היא פשוט הגיעה אלי.. אולי זה הזמן להתחקות אחר השורשים שלה…
תודה
התמונה היא אכן מייפלת'ורפ. אבל בכלל לא מפתיע שמי שמתבלבל חושב שזו אנני לייבוביץ'. פורטרטים של זמרים, ניו-יורק של שנות השבעים-שמונים ואיזו תחושה של אלטרנטיבה… יש משהו מקשר.
(והנה אנני לייבוביץ מצלמת את פטי סמית' לשער של הרולינג סטונס ב78')
אורן – מעולה . (כל מה שאמרו למעלה…)
גיא – לשים פאנק "רזה" ביום ראשון של השבוע, זה לא סתם פתיחה, זה פתיחת סתימות בקנה הנשימה
במבינה – איזה כיף לך. למרות ש-horses הכי מפורסם ממליצה דווקא להתחיל עם האלבומים
wave
peace & noise
ואולי אפילו
radio ethiopia
יו קסטה, אני מסכים לגמרי 🙂 היה חשוב לי לפתוח את השבוע הזה with a bang!
מחר, כפי הנראה, יגיע משהו שקט הרבה יותר (לטוב או לרע, תלוי במאזין).
לא חשבתי להגיב, כי אין לי הרבה מה להוסיף.
אבל רק רציתי לומר תודה על שהזכרתם לי את השיר האדיר הזה, זה בא טוב.
תודה.
תודה קסטה!
אחלה אחלה ביצוע. אבל חייבים להזכיר את ה doors בהופעה עם ה wrap your legs around my neck, וכו…
מקסים
הרגע חזרתי מהופעה שלה והיה בכל מקום את המשפט הזה על ישו- הייתי מתה להבין קצת יותר מאיפה הוא בא ואיך היא הפכה אותו למשפט עליה.