זה התחיל בנגב. עדי, שלא הזדהתה במינה אך על פי כתב היד אני משער שהיא בחורה, שלחה לי בסוף יולי פתקית ורודה שהודבקה בתחנה ליד מדרשת בן גוריון הסמוכה לקיבוץ שדה בוקר. שורה של תחינה לשקט. נראה היה שחייה של עדי גועשים וסוערים והיא כמהה למעט רוגע.

ככה היא נראתה (לחצו על התמונה לצפייה בפריים המלא)

חודש מאוחר יותר היא שלחה עוד שורה במכתב. הפעם מבקשת שיצילו אותה. זה אולי נראה לכם כמו קיר, אבל זה חלון. הקליקו על התמונה לצפייה בפריים המלא. מילים מאת איימי מאן.

שבוע חלף, ועוד שורה התעופפה לכיווני מהדרום. הפעם אחינועם ניני נפעמת מהטבע הנפרש מולה כשעדי נוסעת בקו 446, באר-שבע-ירושלים, ונראה ששתיהן מוצאות את הנחת שחיפשו בנסיעה רצופת נופים פתוחים.

נראה שהנסיעה לירושלים עשתה לעדי טוב, כי יום אחד מאוחר יותר קיבלתי ממנה לא פחות מחמש שורות שהודבקו ברחבי ירושלים. אין לי מקום לכולן, אבל לא יכולתי שלא להניח כאן את השורה שכתב יהודה ושרה יהודית, מתוך "אהבתנו" היפהפה. אני בטוח שאדם כמו עמיחי היה מעריך פגישה מקרית עם שורה כזו על עמוד חשמל בלילה חשוך. עצם המחשבה נשמעת כמו שורה משיר שלו. הקליקו:

שלא על מנת לזכור
שורה בציבור: הוראות הפעלה
קבוצת שורה בציבור בפליקר
כל הפוסטים בקטגוריית שורה בציבור