9 במאי 2006
שורה בציבור #7 | מקסיקו (ת"א)
כן, נו, עם כל הבלגן של הקצה ועם העונגים האחרים, יצא שמזמן לא העליתי פה שורה בציבור. אני יודע שיש ביניכם כאלה שזה שימח אותם ("אולי די עם השורות האלה?!") – ולאלה אני אומר: היי, חבר'ה. דלגו הלאה.
לשאר אני אומר:
הקוראת האהובה סטיבי פיזרה כמה שורות יפות של שלום גד בבניין מקסיקו באוניברסיטת ת"א, ומכיוון שהיא גם צלמת מוכשרת (כך הסתבר לי), זכינו לתמונות יפות-יפות.
[כרגיל, לחצו על התמונה כדי לראות אותה בגדול]
הדבקתם? צילמתם? שלחו לי!
[בעבר: בודפשט-ת"א | ניו יורק | רסיסים | פלורנטין | ראש פינה | כרמיאל]
כל השורות בציבור | מה זה שורה בציבור?
שלום גד הוא אחד שמכל שיר שלו אפשר להוציא כמה משפטים שמתאימים לכל מיני מקומות מעניינים. קופירייטר מוזיקלי.
"חלומות נעורים בתחת שלי" (חלומות נעורים)
"וכשאף אחד במדינה לא יהיה יותר מעוניין בישבן העיף שלך" (בא להציל אותך)
"וכשהיא עזבה אותי חשבתי שאני גוסס עכשיו אני יודע שאז נולדתי" (לך מפה קסם רע)
"אני לא מבין בפוליטיקה אבל אני אוהב אותך, וזו התחלה"
וכך זה יכול להימשך עד שכל קירות העיר יהיו מכוסים פתקים כמו הכניסה המכוערת לחצר של יוליה בפירנצה.
כמה מוזר, חשבתי לתלות פוסט איטס עם כל מיני שורות בכל מיני מקומות כבר מזמן אבל מעולם לא יישמתי. ובחיי שלא ראיתי את זה קודם.
הופה לו-לה, האם זהו העונג המאה??
לא ברור 🙂 שיטת המספור של מערכת הוורד-פרס (עליה בנוי האתר הזה) נשגבת מבינתי כרגע.
אכן, אין כמו שלום גד לפרויקט שכזה*, והתמונות באמת משובחות. ח"ח סטיבי!
* או כמו שהוא היטיב להגדיר בשיר "צ'יפס": "סטודנט לקולנוע היה עובד שעות ולא משיג את אותו אפקט".
אני אפילו לא יודעת מאיזה צד להתחיל להגיב לציטוט הזה…
תודה יעל 🙂