לצערנו, ההופעה בוטלה, ואיתה גם החלוקה.

לפני כמה שנים, אלוהים זוכר איך, התאהבתי מעל הראש באלבום בעל השם הפנטסטי "Trust Not Those in Whom Without Some Touch Of Madness". הקול היה איפשהו בין מריאן פיית'פול (המאוחרת, החרוכה) לבין ניקו, והאווירה הכללית נשמעה כמו ליסה ג'רמנו של פעם שקפצה לערב אצל סטיב אלביני.

היה לי רומן ארוך עם האלבום הזה, ומאז חקוק לי בזיכרון השם טליה צדק, האישה שאחראית לאלבום הנהדר ההוא.

מאז חלפו 10 שנים, ויום אחד נחתה בתיבת המייל שלי הודעה מפתיעה ומשמחת – טליה צדק באה להופעה בארץ! באוזןבר, במאה שקל, במוצאי שבת הזו, 22.3.

אז כדי שלא תגידו בעוד שבוע "לא ידעתי, ואני לא יודע איך היא נשמעת, ואיזה חרא שרק עכשיו גיליתי אותה אני לא מאמין שהיא הייתה פה לפני שבוע ופספסתי!!!" – קבלו פוסט אורח של אורן מוקד, שאחראי להופעה הזו ויודע על צדק הרבה יותר ממני.

וכדי שלא תגידו "אבל אין לי אפילו מאה שקל בשביל זה" – בסוף הפוסט תמצאו חלוקת כרטיסים. כל מה שצריך לעשות הוא להגיב, ואולי תיכנסו להופעה הזו בחינם.
קרא/י את המשך הפוסט

תכננתי לעשות פה משהו חגיגי וצבעוני לרגל חג פורים אבל איכשהו יצא לי פשוט עונג שבת ממש טוב וזהו. אבל היי – חג שמח!!!

1. בתזמון מושלם למסיבת הניינטיז שלי ובתזמון פנטסטי לחיים בכלל, הגיע אליי שלשום האלבום החדש של זקני צפת, "לא היו דברים מעולם" – הראשון שלהם מזה… 18 שנה!!! פאק, איך שהזמן רץ. בזמן אמת לא הייתי מעריץ גדול של זקני צפת, בין היתר כי לא באמת הכרתי אותם מעבר להופעה אחת וכמה להיטי רדיו. עם השנים והפרויקטים הרבים – צמד ראות, הזבובים, ישראלים\פעולה\סקס ועוד – הלכה והתבססה ההבנה שמאור כהן הופך כל דבר שהוא נוגע בו לזהב, ושהחברים שלו לזקני צפת הם שלושה מהבני זונות הכי מוכשרים שמנגנים פה. הוא כל כך מוכשר שהוא יכול לכתוב שירי נונסנס גמורים ולהפוך אותם למעולים. האלבום החדש, שמחתי לגלות, הוא אקסטרים זקני צפת. יש בו מטאל וסרף ונויז ורוקנרול אבל אין בו שום דבר לרדיו. שום "שישי שבת", שום "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", שום "זה נכון". הוא מלא בקטעים אדירים כמו "כדורגל" או הקאבר המבולגן ל"בלבלי אותו" או שיר הפתיחה שלי השבוע, "שיט ראפ", שנשמע כאילו הוקלט ב-1995, והוא גם אחלה קטע, גם מצחיק, גם עושה נעים בבטן עם הבאסים האלה. זה אלבום אינדי רוק אדיר. זה אלבום שוויתרתי ואינפקציה וקין והבל 90210 וקרוסלה ועוד מלא הרכבים ישראליים צריכים לשמוע כמו שמלא הרכבים ישראליים היו צריכים לשמוע את "על המשמרת" של פורטיסחרוף כדי להיזכר מאיפה זה בא, ולהבין שזה לא נעלם לשום מקום. זה אלבום אדיר, וזה שיר אדיר, וחג שמח. [טיוב]



2. זה רשמי, מפיקי ישראל אוהבים אותי! 16 שנה אחרי שהיו פה בפעם האחרונה, הפרודיג'י מגיעים לגני התערוכה ב-29 במאי, רק יום אחד אחרי ההופעה של ג'סטין טימברלייק בפארק הירקון. אדיר!!! אם בא לכם להתחמם לקראת, ב-14 במאי אתקלט ערב שכולו פרודיג'י באברקסס בתל אביב. סמנו ביומן או משהו. [יששש!!!]
3. ניל יאנג השיק השבוע את PonoMusic, שהוא גם מכשיר חדש (נגיד כמו האייפוד) וגם שירות מוזיקה חדשה (נגיד כמו אייטיונז), אך לא פורמט חדש (נגיד כמו mp3). אז מה הוא כן? הוא טכנולוגיה חדשה שיכולה, על פי הטענה, לנגן קבצי מוזיקה דיגיטליים שיישמעו מושלמים ואנלוגיים כמו תקליטים, או טוב מכך, כמו שהאמן שומע את המוזיקה שלו באולפן. המכשיר כבר קיים ויאנג אפילו התארח איתו בטוק שואוז, אבל עכשיו קרו שני דברים לקראת יציאתו לשוק: יאנג פתח קיקסטארטר לגיוס כספים, ביקש 800 אלף וגייס, נכון לכתיבת שורות אלו, 3 מיליון+. הדבר השני שקרה הוא סרטון עתיר כוכבים שכרגע שמעו פונו בפעם הראשונה [אפשר לצפות בו בעמוד הקמפיין]. זה בהחלט מעורר את בלוטות הריר האודיופיליות, אבל אני לא יכול שלא לחשוב: המכשיר עולה 400$, והאלבומים בפורמט הנתמך (FLAC ספציפי מאוד) יעלו בערך פי 2+ ממחירם באייטיונז. האם במחירים כאלה יאנג יצליח לעשות מהפכה אמיתית, או לשכנע רק את המשוכנעים? [אנגלית]
4. שמוליק ארוך, מהבסיסטים הגדולים של הרוק והפופ הישראלי – ששת, אריק איינשטיין, החלונות הגבוהים, אריק לביא, יגאל בשן ועוד אינספור אחרים – מת השבוע בגיל 73. [עברית]



5. איזה כיף! Son Lux, שבחודש שעבר מוסס את הבארבי לשלולית מאוהבת עם הופעה אדירה – שאפשר עדיין לשמוע במלואה ברדיו הקצה – הוציא EP חדש בשם Alternate worlds. ומה ב-EP? ארבעה ביצועים מחודשים לשירים מהאלבום האחרון Lanterns, בעיבודים שקרובים יותר להופעה מאשר לאולפן, ועם חיזוק מחברים כמו Lorde, My brightest diamond, Lily & Madeleine ועוד. תענוגות. האזינו להכל בבנדקאמפ. [בנדקאמפ]
6. הסרט של ורוניקה מארס יצא היום!!!!!!אעאעאעעעעע אני הולך להוריד. אפשר להוריד באייטיונז אם אתם לא ישראלים (חבל, תכננתי לשים על זה כסף, אבל לא נותנים לי) או בכל מקום אחר שאתם מכירים להוריד בו סרטים. [שם, שם]

קרא/י את המשך הפוסט

החדשות הפחות טובות הן שלא יעלה עונג שבת. למה? כי הייתי כמה ימים בסמינר\כנס\מפגש\ריטריט מעורר מצד אחד אבל מתיש מצד שני, ולא נותרה בי טיפת אנרגיה. לפעמים צריך אשכרה לנוח בשישבת. קונספט מוזר.

החדשות היותר טובות הן שיום שישי הקרוב אנחנו נפגשים. מה, לא ידעתם? מסיבת פורים של עונג שבת היא גם מסיבת הניינטיז של עונג שבת, ולהיפך! או במילים אחרות: אתם וכל החברים שלכם מוזמנים למסיבת ניינטיז היסטרית – מי שהיה בפעמים הקודמות מוזמן להעיד – שבמקרה יוצאת סביב פורים אז בואו מחופשים אם בא לכם.

הנה האיוונט, והנה רעיון טוב לתחפושת:

אנשים שצריכים לבדוק מייל: ליה ודנטי זכו בכרטיסים ל-Of Montreal!!! איזה כיף!

1. למה אני מת על "Fall in love" של Phantogram? הו, אני לא יודע, אולי בגלל הביט הממכר, אולי בגלל ליין הסינתיסייזר המקוטע, אולי בגלל הדינמיקה בין החלקים השונים בשיר, אולי בגלל איך ששרה בארתל שרה כאן, אולי בגלל הסימפולים הקטנים שמגיחים ברגעים הנכונים, כמו דיסק שנתקע, ומשתחררים ברגע שכל המתח מצטבר, אולי בגלל הסי-פארט הרגוע, אולי בגלל הרגע שבו השיר חוזר מהסי-פארט הרגוע, אולי כי אני לא מצליח לשמוע את השיר הזה בלי לזוז, אולי כי אני לא מצליח לתקלט בחודש האחרון בלי לנגן אותו לפחות פעם אחרונה, אולי כי למרות שמו הוא בכלל לא שיר אהבה אלא שיר דחייה, אולי כי בפתיחה ובסיום יש כינורות בלי שום סיבה. שיט, אני לא באמת יודע למה אני מת על השיר הזה, שמילא לי את החודש האחרון. אני רק יודע שהוא פנטסטי. [טיוב. למישהו מפריע שאני עובר בשירי הפתיחה והסיום מקבצי מפ3 ליוטיובים? אם כן, זה הרגע למחות]



2. הגיטריסט הענק פאקו דה לוסיה מת השבוע במפתיע בגיל 66. דויד פרץ מספר על הרגע שבו פאקו שינה את חייו, בענק. [עברית]
3. ריקרדה פראסול היא זמרת אמריקאית-שבדית-ישראלית די אלמונית אבל גם די מעניינת, ממה שהספקתי לשמוע ממנה. אם גם אתם אוהבים את מה שאתם שומעים, בוודאי תשמחו לדעת שב-16 באפריל היא תגיע ארצה ותופיע באוזןבר. [פייסבוק]



4. היי, שומעים? אז ביום ראשון הזה בערב אני מארח מסיבת החלפת ספרים בבר-קיימא בפלורנטין שבתל אביב. מה הרעיון? אם יש לכם ספרים מיותרים, בואו לפרוק אותם אצלנו; אם אתם אוהבים ספרים, בואו לקחת בחינם לגמרי מהספרים שאנשים יביאו; ובאופן כללי בואו לשמוע מוזיקה טובה (עליי!), לשתות בירה טעימה ולדבר עם אנשים על ספרים. [פייסבוק]
5. [ויה פומ"ו] ככל שמעמיקים באוקיינוס, המים חוסמים יותר ויותר אור באורכי-גל ארוכים ובינוניים (צהוב ואדום). כדי לפצות על המצב המונוכרומטי הזה, עיני דגים יכולות לקלוט גם אורכי-גל פלורסנטיים שנמצאים מחוץ לטווח הראייה האנושי. לכן מעמקי הים נראים לנו כחולים בלבד, אך עבור הדגים הם צבעוניים ופסיכדליים למדי. בגלריה מרהיבה ופסיכדלית, צילמו אלמוגים בספקטרום אור רחב הרבה יותר מהאור הנראה, ועיבדו את התוצאה במחשב כך שנוכל להבין איך אלמוגים נראים לדגים. טריפי. [פיקסלים]



6. ג'וני קאש היה בכל מקום. באמת, יש לו שיר נהדר על זה, ועכשיו הוא הפך למפת גוגל דינמית שהופכת את השיר החמוד הזה לכל כך הרבה יותר כייפי. [מפה]
7. [ויה פומ"ו] הצלם הנודע רוברט קאפה ביקר בישראל ב-1948, והספיק לצלם את האונייה אלטלנה בוערת מול חופי תל אביב. זו אחת התמונות הצבעוניות היחידות – אולי היחידה – שצולמו ביום שבו הופגזה האונייה, 22 ביוני 1948. [פיקסלים]
8. קליס עומדת להוציא אלבום חדש, Food (אחלה שם לאלבום), והרשת אשכרה קצת גועשת. אני לא מומחה גדול לדיסקוגרפיה של קליס, אבל אני כן אוהב את רוב הדברים ששמעתי ממנה לאורך השנים. יבגני צ'רטקוב הכין מיקסטייפ של אחלה שירים מאלבומיה ומשיתופי הפעולה שלה עם ביורק, אאוטקאסט ועוד. לכו להקשיב להיזכר למה כדאי להתרגש מזה שיש לה אלבום חדש. [סטרים, עברית]
9. הידד! סאונדבורד עם קולות של ביונסה! [סאונד]
10. בין 1994 ל-1998 יצא בארץ מגזין המחשבים זומביט, ועכשיו התפרסמה יוזמה לסריקת כל גליונותיו. אם יש לכם בבית גליונות ישנים – הצטרפו ליוזמה! ובאופן כללי, בואו לקרוא את מה שכבר נסרק. [עברית]
11. תשמעו, אני לא יודע מי אחראי ליח"צ בחו"ל של הלייבל הישראלי BLDG5, אבל שיט, מאן, מגזין ספין (!) מציע להאזנה את EP הבכורה של הלפר, לשעבר נועם הלפר, לשעבר נועמיקו, לשעבר בקיצו. כבוד היסטרי, ורוצו להקשיב! [סטרים]
12. [תודה לערן] לא מזמן בחור גרמני העלה ליוטיוב סרטון משעשע של מלא כונני דיסקטים ישנים שמנגנים את "Tainted love" של Soft cell. ראיתי את זה אבל לא פרסמתי בעונג כי בשנים האחרונות הופצו כל מיני סרטונים דומים – מדפסות ישנות וכוננים ישנים שמנגנים שירים מפורסמים. הטוויסט כאן הוא שמארק אלמונד ראה את הווידאו והקליט עליו ווקאלז! זה כבר טירוף. [טיוב]



13. פוסט מרתק אצל קסטה, שכחלק מהתחקיר שלה לספר הקסטות הישראלי הלכה לבקר אצל רם אוריון ופשפשה לו בארכיון הקסטות האדיר. בין השאר יש שם תצלומים (אך לא דגימות סאונד) של ההקלטות של אוריון עם ענבל פרלמוטר בלונדון ב-1996, מיקסטייפ שאהד פישוף הכין לאוריון (עם אפשרות להאזין) ועוד אוצרות. [עברית]
14. [תודה לעמיר המלך] הו, יום טוב. Spain אחת הלהקות עם הפער הכי גדול בין כמה שהן טובות (ממש הרבה) לכמות האנשים שמכירים אותן (ממש מעט), חזרה לפעילות והוציאה אלבום נפלא ב-2012. עכשיו יצא סינגל חדש, "Love at first sight", שמרמז על אלבום חדש שיצא השנה. [טיוב]
15. [תודה לתמר] אוהבינג את "ערימת תקליטים" של ההרכב הישראלי נאפולי. איזה יופי. [טיוב]
16. [ויה פומ"ו] האמן הסלובקי דושאן צ'ז'ק אייר מחדש סצינות קולנוע מפורסמות בפיקסל ארט. אם זה לא דיגיטלי מספיק בשבילכם, אלה גם קבצי גיף מונפשים. [פיקסלים]
17. לרגל הסינגל שהפיק ל-U2 או סתם זה שהוא אחד המפיקים הגדולים ביותר של העשור, בסטריאוגם עורכים רטרוספקטיבה קצרה מהפקותיו של דיינג'רמאוס לאורך השנים, ומדובר בתענוג. אם בא לכם לקחת את זה הביתה, הבחירות שלהם מקבילות למדי למיקסטייפ דיינג'רמאוס שערכתי לפני, וואו, כבר 3 שנים. [אנגלית]
18. [ויה פומ"ו] האמן ג'וש קולי, מאייר באולפני פיקסאר, לקח כמה מהסצינות המטלטלות והמטרידות ביותר בקולנוע האמריקאי, ואייר אותן מחדש כעמודים בספר ילדים תמים. פסיכו, ספרות זולה, הנוסע השמיני, ביג לובובסקי, דרייב, דוני דארקו, פארגו, הסנדק ורגעים מדממים נוספים עברו תחת עטו של קולי והפכו לספר חדש, ונמכרים גם כהדפסים בחנות של קולי. [אנגלית]
19. וואו! איזה קליפ נהדר יש ל-"Talk is cheap" של צ'ט פייקר! כמעט ארבע דקות, כל אחת מהן מוקדשת לעונה בשנה, וסטופ-מושן מעולה מעביר את פרצופו המזוקן של פייקר את כל העונות. נפלאאאא. [וימאו]
20. Peach peach הם צמד ישראלי של הסינגר-סונגרייטר עדן לשם, ושל תומר ברוך (מ-Crunch 22 אם אינני טועה? זה תומר ברוך אחר). יש להם EP חדש וחינמי שכדאי לכם לשמוע. [בנדקאמפ]


עד שכבר יש מוטיב משותף לשני אייטמים, תנו להתפנק בתמונה הולמת

21. הפתיח המהמם של הסדרה ההו-כה-מעולה True detective החזירה לתודעה את משחקי החשיפה הכפולה, והשבוע יצא קליפ חשיפה כפולה מהמם ביופיו של הרכב בשם The peach kings. [וימאו]
22. מיקרוסופט העלו את התשובה שלהם לגוגל דוקס: אופיס אונליין. זה חינמי ונראה שתומך בעברית באופן מושלם. [חלון]
23. אלבום חדש ל-Milagres המעולים!!! האזינו לכולו בבנדקאמפ כי הוא נהדר. [בנדקאמפ]
24. אז קולדפליי הוציאו שיר חדש והוא נשמע בדיוק כמו שיר של בון איבר. אם זה לא מספיק, ג'ון הופקינס הגאון הפיק אותו (זה לא ממש מורגש, אבל מה אכפת לי, העיקר שהופקינס יעשה הון מהתמלוגים, זה מגיע לו). אם זה לא מספיק, יש לו קליפ ממש מכוער. אבל מי אנחנו שנשפוט, רייט? [טיוב]
25. עשר דקות פנטסטיות של רג'ינלד די האנטר על נשים נוהגות. [טיוב, סטנדאפ]
26. באפריל יצא אוסף קאברים כפול לשירי ג'ייסון מולינה, ומתוכו יצא עכשיו הביצוע הנהדר של My morning jacket ל-"Farewell transmission". ביצוע לא צפוי – לא לשיר ולא מההרכב – ואני אוהב אותו מאוד. [סטרים]
27. המגמה של הרכבים ישראליים שנשמעים פחות ופחות ישראליים נמשכת, ואתם יכולים לאהוב את זה או לא לאהוב את זה (אני מבסוט על זה, מה גם שזה לא בא על חשבון מוזיקה ישראלית שכן נשמעת ישראלית). לראהי: Electric blue עושים אחלה בלוז-רוק ונשמעים כאילו הם הוקמו בבאר בטקסס. [בנדקאמפ]
28. זה מגניב: מפת ארצות הברית לפי המוזיקאי הכי אהוב בכל מדינה (או יותר נכון: המוזיקאי הייחודי, כי התוצאות מחושבות לפי האמן עם התוצאה הכי חריגה ביחס למדינות אחרות). [אנגלית]
29. וואי וואי וואי, 47 אלבומים של פלה קוטי הענק זמינים עכשיו בבנדקאמפ להאזנה חופשית. אפרוביט לפנים! [בנדקאמפ]
30. [תודה לערן] איך היה נראה Her אם היה מתרחש ב-1995? [טיוב]
31. פארל ויליאמס הזניק את האלבום האחרון של דאפט פאנק כמה מטרים גבוה יותר, ועכשיו הם משיבים טובה באלבום החדש שלו. "Gust of wind" נשמע כמו המשך ישיר אבל קליל ופתוח יותר ל-Random access memories. אבדו את עצמכם בריקוד! [סטרים]
32. Labrador Labratories, הרכב הפולק הפסיכדלי הישראלי, הוציא אלבום חדש, Lonely tribes! ומה אתם יודעים, אפשר לשמוע את כולו ממש פה וממש בחינם. נראה לי שתאהבו את זה. [בנדקאמפ]


הלוגו קצר-הימים שעיצב סול בס הגאון

33. מפתיע כמה מעניינת ההיסטוריה של הלוגו של Warner Brothers. גלריה וגם קצת מילים. [פיקסלים, אנגלית]
34. העולם פועל לפי שעון אחיד, לכאורה, אבל כל שעון צריך לכוון לפי שעון אחר, שמכוון לפי שעון אחר, וכן הלאה – מהו השעון הראשון, שקובע? או, טוב ששאלתם. בארצות הברית, בכל אופן, מדובר בשעונים האטומיים במצפה חיל הים. וידאו קצר ונהדר מלווה את המדען הראשי שאחראי לזמן של ארצות הברית. [וידאו]
35. רעיון ענק לעיצוב עטיפה ל"פרנהייט 451". [פיקסלים]
36. מי את, טל פוגל, ומאיפה הבאת את השיר היפה הזה? [טיוב]
37. [תודה לברק] מעצב הונגרי עיצב פוסטר לכל פרק ופרק של Breaking bad. [פיקסלים]
38. [תודה לערן] שהפתיע אותי עם סרט קצר ויפהפה על איש שהופך לפיל. [וימאו, 10 דקות]
39. [תודה לאדם] לידיעת שופרסל: ככה עושים פרסומת מגניבה לסופרמרקט. [גרמנית, טיוב]
40. 15 טעויות נפוצות באיורים מדעיים. [טיוב]
41. פעם היה מופיע פה מדי שבוע "אלבום השבוע". אהבתי מאוד את הפינה הזו, והיא לא מופיעה פשוט כי אני שומע (קצת) פחות מוזיקה בכל שבוע ולא תמיד יש לי אלבום שבוע, וגם כשיש לי כזה, הרבה פעמים אין לי כוח לנסח את המחשבות שלי אודותיו. השבוע יש לי בלי שום בעיה אלבום שבוע, עם מועמדות חזקה מאוד לאלבום השנה, וזה בכלל לא משנה שאנחנו רק בתחילת השנה. אני מדבר על "נוגע בדרכון", האלבום החדש של עמיר לב, אחד הזמרים, הכותבים, היוצרים והגיטריסטים האהובים עליי. זה אלבום השבוע שלי, איך אומרים, ביי פאר. אבל אני מתאפק. אני מתאפק דווקא כי יש לי כל כך הרבה מה לומר עליו, ואני לא רוצה לדחוס הכל לשתי פסקאות. ואולי אכתוב עליו למקום אחר. ואולי אף פעם לא אכתוב. לפעמים הדברים האלה פשוט חולפים, מחשבות שנגמרות ברגע שנגמר הדיסק. כמו שאני מכיר את עצמי, ואת השירים של עמיר לב, המחשבות הלו לא יתפוגגו בסוף האלבום הזה, שכמו שאמר פעם קוטנר על הראשון של כנסיית השכל, הדבר הגרוע היחיד בו זה שהוא נגמר כל כך מהר. תקשיבו, "מצית כחול לבן" הוא שיר בינוני של עמיר לב, והוא עדיין עושה לי גשם בלב. בקיצור, מה שאני מתכוון לעשות כרגע, בכל הנוגע לאלבום הזה, הוא לשתוק – לשתוק ולבקש מכם להקשיב. לא לי, לו. [טיוב]

שתהיה שבת שבוגי! האם אפגוש אתכם במסיבת החלפת הספרים?

Of Montreal מגיעים שוב להופיע בארץ!!! זה קורה ממש עוד מעט, ב-10 במרץ, בבארבי בתל אביב.

ברור לי שאני הולך להיות שם, ואני אפילו לא מעריץ של אוף מונטריאול. תמיד אהבתי את מה ששמעתי מהם, אבל לא הייתה לי הסבלנות להתמסר באמת לחזון הפסיכדלי רחב ההיקף של קווין בארנס. לא צריך להיות עמוק בדיסקוגרפיה כדי ליהנות מאחד השואוז הכי פסיכ(דל)יים שיש.

המון אנשים חושבים בטעות שמדובר בלהקה חדשה, אבל היא קיימת כבר 18 שנה, ושייכת לגל המקומי שהביא לנו גם את Neutral milk hotel ואת Apples in stereo – הקולקטיב מג'ורג'יה שמכונה Elephant 6.

אבל למה אני מדבר? הנה פוסט אורח קצר של נדב נוימן, שמבין הרבה יותר ממני באוף מונטריאול ולכן אתם צריכים להקשיב לו ולא לי. ניפגש בהופעה! אליך, נדב:

אז אוף מונטריאול חוזרים לישראל, וזה משמח. משמח לא רק בגלל שמדובר באוף מונטריאול והם, ובכן, משמחים, אלא גם מכיוון שמאז הפעם האחרונה שהם היו כאן נוצר רצף של להקות אינדי שנוחתות בישראל ונדמה שיש איזו התפרצות של מוזיקה, וכיף לראות אותם ברצף הזה. ומכיוון שנדמה שאנחנו נמצאים באיזו נקודת שיא מבחינת כמות ואיכות האמנים שמגיעים לכאן, ומבחינת התפרצות המוזיקה שנוצרת מעבר לים וגם אצלנו (וגם מכיוון שכבר היה פוסט-היכרות עם המוזיקה שלהם ממש לפני הפעם האחרונה שהם היו כאן), אנצל את ההזדמנות לדבר על אוף מונטריאול כדוגמה לשינוי שעבר על האינדי מימי הלו-פיי של שנות התשעים ועד לנצנצים של העשור שלנו. זה המבט שמעניין להגיע איתו להופעה.

בדרך כלל, כשרוצים לדבר על מוזיקה מתוך המוזיקה, לוקחים שיר מסוים כדוגמה וממנו יוצאים לתור את נפלאות הדבר החמקמק הזה שנקרא "למה אני אוהב את המוזיקה הזו". אצל אוף מונטריאול זה טיפה יותר מסובך, וזה נוגע בדיוק בנקודה. אחרי 18 שנות פעילות, 12 אלבומים מלאים ושינויי סגנון שלא היו מביישים את דייויד בואי, קשה לקחת שיר מסוים ולהפוך אותו לרעיון מרכזי. אם מנסים לעשות דבר כזה עם קווין בארנס והחברים, הכל פשוט מתמוסס בידיים, אי אפשר לחבר את הנקודות. ולמרות זאת, ואולי בגלל זאת, השיר "Disconnect the Dots" מהאלבום Satanic Panic in the Attic מחבר את הנקודות ומהווה איזו אמירה לגבי הדרך שעשתה הלהקה הזו מסוף שנות התשעים ועד היום. ולא במקרה מדובר בשיר מהאלבום שהיווה את המעבר לבגרות המוזיקלית של ההרכב הזה:

Come disconnect the dots with me, puppet
It's so beautiful
Our lunacy
It's so beautiful

הטירוף היפה הזה הוא הנקודות שמתחברות ומתנתקות לאורך הקריירה של קווין בארנס ואוף מונטריאול. והטירוף הזה קשור קשר הדוק לאלפנט 6, קולקטיב המוזיקאים מאת'נס, ג'ורג'יה, שהשינוי שעבר עליו הוא השינוי שעבר על האינדי כולו בזעיר אנפין.

בראשית היו קסילופון, ציוד הקלטה חובבני, בנג'ו ורוחם של ג'ון לנון ובריאן ווילסון מרחפת על פני מחסן צעצועים רדוף רוחות. כך נשמעו להקות אלפנט 6 באמצע-סוף שנות התשעים, כולל אוף מונטריאול, בסצינה שהייתה משב רוח ורודה ונעימה אחרי כמה שנים של רוק אלטרנטיבי כועס ומעיק.

בקיצור נמרץ, למי שלא יודע במה מדובר, נאמר שבאת'נס, ג'ורג'יה, התאספו החברים ביל דוס, וויל הארט, רוברט שניידר וג'ף מנגום ויצרו חברת הקלטות שתוציא אלבומים ללהקות שלהם, בין היתר אפלס אין סטריאו, אוליביה טרמור קונטרול, ניוטרל מילק הוטל ועוד רבות וטובות, ביניהן גם אוף מונטריאול. בשנים הראשונות, עד תחילת שנות האלפיים, המוזיקה של הלהקות הללו נעה בין הרמוניות ביץ' בויז, פסיכדליה ביטלזית, הומור איזוטרי, וגישה מאוד עצמאית וחופשית לגבי כלי נגינה, הופעות והקלטות.

לאט לאט, עם ההתפרקות היחסית של הקולקטיב והפריצה של האינדי – גם במונחי קהל וגם במונחי סאונד – היה שינוי בלהקות הללו. משהו בתמימות השתנה, נדמה שהאופי הילדותי-פסיכוטי שהיה משותף לכולן התפוגג, והוחלף לעתים בבגרות מוזיקלית והפקתית שהביאה להן הכרה, גם בדיעבד, לה לא זכו לפני כן. אמנם גם היום תוכלו למצוא את ליידיבאג טרנזיסטור עושים פופ-קסילופוני ילדותי ונפלא, ורוח הפולק הסכיזופרני עדיין עוטפת את ההופעות של ניוטרל מילק הוטל, אבל באלבום האחרון של אפלס אין סטריאו, אולי הלהקה המובילה של אלפנט 6, כבר תוכלו לשמוע את האלקטרו-דיסקו שנוכח היום מאוד באינדי (ואף מילה על ארקייד פייר). כך גם אצל אוף מונטריאול, שעם כל אלבום מנסים למשוך עוד ועוד קהל ומשקיעים יותר ויותר בהפקה, בסאונד וברעיונות חדשים.

בארנס עצמו ניסח את זה היטב בראיון נרחב שהעניק בסוף העשור הקודם למגזין Paste: "יש לנו את תשומת הלב של העולם, ועכשיו זה הזמן לעשות משהו סנסציוני […] כל העניין מבחינתי הוא להרים הפקה אדירה – משהו שאנשים יחשבו עליו וידברו עליו כמה זמן ובתקווה יעורר בהם השראה […] צריך להיות שינוי כיוון רציני. אי אפשר להשאר בפסגה לנצח, אחרת זה נהיה משעמם. אני מרגיש שעכשיו, במישור האינדי, אנחנו קרובים לפסגה, ולא נוכל להשאר שם הרבה זמן. אז עכשיו כשאנחנו שם למעלה, יש לנו הזדמנות לעשות משהו פנטסטי. משהו שלאנשים יהיה אכפת ממנו".

את אופי ה"זיקית" של אוף מונטריאול הוא הסביר באומרו כי "בעולם האינדי יש הרבה לחץ להיות צנוע […] אבל אני הבנתי שכיף להיות יומרני. יומרנות נותנת אפשרות לחופש […] אני מאמין שזה נחמד לא לשים מגבלות על הדמות שלך כי אתה אדם אחר בכל יום. אין סיבה שתשים את עצמך בכלא של 'זו הזהות שלי, ואם אני אתרחק ממנה אני אהיה מזויף'. אתה תמיד תהיה מי שאתה, וגם אם זה נוגד את מי שהיית אתמול, זה לא משנה, כי אתמול לא רלוונטי. רק היום חשוב […] כשהבנתי את זה הבנתי שאני רוצה לעשות משהו פנטסטי, מעורר השראה וביזארי". אבל, הוא אומר, "כל מה שאנחנו עושים קשור לעבודה שעשינו לפני כן. אני כתבתי את כל השירים, כתבתי את העיבודים והפקתי אותם, כך שבכל מקרה יש המשכיות".

כשמבינים מאיפה אוף מונטריאול באים, ואת המסע שהם עברו עם עולם האינדי בעשורים האחרונים, אפשר לראות ולשמוע את בארנס שר "הוא כל כך יפה, הטירוף שלנו", בצורה אחרת לגמרי. החיים המוזיקליים של אוף מונטריאול וקווין בארנס מהווים שיעור מאלף לשינויים באינדי מאז ועד היום. ההופעה שלהם בבארבי בחודש הבא תהיה הזדמנות לראות ולשמוע ממש את ההיסטוריה של הרוק העצמאי בשלושת העשורים האחרונים. הם עשו הכל. מפופ מתקתק ומוזר ופסיכדליית חדר שינה, דרך גלאם, רוק-דיסקו ואלקטרוניקה עדינה א-לה סופיאן סטיבנס, ועד לרוקנרול המושחז של האלבום האחרון. מטקסטים על דמויות משונות ושגעונות פרטיים ועד שירים נוטפי Fאנק על אהבה וסקס.

ועם כל זה, הטירוף היפה הזה, שעובר דרך הנקודות שמתחברות ומתפרקות, כנראה עדיין יהיה על הבמה, וזה משמח. לא רק אינדי מנצנץ וכדורי דיסקו, לא רק רוקנרול, לא רק האופנתי, הנכון, המתאים לזמן, אלא היסטוריה אמיתית של עשייה עצמאית ונמשכת.

ואמרו אמן. אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מי המוזיקאי הכי צבעוני שאתם מכירים). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לערן ולנדב!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!