אני רוצה לספר לכם על הפעם שבה עלו לי אדים מהראש.

זה קרה כשהייתי בתיכון, לקראת סוף הניינטיז, במסיבה בקיבוץ קר מאוד בצפון. זה לא היה אז יוצא דופן שדי-ג'יי במסיבה כזאת ישים כמה שירים של הפרודיג'י ברצף. הפעם היו שלושה. כשהיה מגיע שיר של הפרודיג'י במסיבה, כל מסיבה, אני ושי, שהיה אז אולי החבר טוב שלי, היינו מאבדים את זה לגמרי. מהצד נראינו כמו השד הטזמני, מערבולת איברים מטושטשת, כל האנרגיות העצומות שמצטברות מדי יום בגיל ההתבגרות – חרמנות, בלבול, זעם, ונדליזם, סתם הורמונים שמתרוצצים בגוף – היו מתפוצצים בנו לכל עבר בכמה דקות של המוזיקה הכי הארדקור שהכרנו. זאת הייתה הלהקה האהובה עלינו, הלהקה הכי טובה בעולם. אחרי השיר השלישי של הפרודיג'י הדי-ג'יי החליט לעבור למשהו אחר ואנחנו יצאנו מהמועדון וכל אחד מאתנו גילה שלשני עולים אדים מהראש.

שנה אחר כך מצאנו את עצמנו, אותו חבר ואני, בפארק הירקון. פעם ראשונה לבד בתל אביב, ועוד בפסטיבל דאנס. קראו לזה Dance & Levi's, ואני לא זוכר שראיתי שם ג'ינס אבל אני כן זוכר שראיתי שם את הפרודיג'י. עד אותו רגע לא ממש האמנתי שזה אשכרה קורה. הלהקה האהובה עליי, על הבמה לנגד עיניי, לנגד אוזניי, ואני לא מצליח להפסיק לרקוד. קיץ, תל אביב, לחות – ולמרות החום אני בטוח שאדים עלו מפארק הירקון. אני עדיין נושא על עורי כווייה בכתף מסיגריה של מישהו מאותו לילה, שלא לדבר על כך שגנבו לי את התיק וחזרתי לצפון רק בזכות מאה שקל שהחבאתי בתחתונים. שום דבר לא העיב על החווייה. למחרת, בבית ספר, הסתובבתי חצי מטר מעל האדמה, לא מאמין שזה אשכרה קרה.

הפרודיג'י היו הלהקה האהובה עליי בתקופה שעוד לא ידעתי להסביר למה. לא הכרתי מספיק מוזיקה כדי להעריך את הערבוב המבריק, הפרוע, בין רגאיי, רוק כבד, היפ הופ, טכנו, אינדסטריאל, פאנק, דראם אנד בייס. לא הבנתי שאין עוד הרבה להקות שחוצות כל כך הרבה גבולות, שבוחרות תמיד ב"יותר חזק". לא ידעתי שאין עוד להקות שמחזיקות שני חברי להקה רק כדי שירקדו בהופעות, לא ידעתי שהמוזיקה של הפרודיג'י תכין את אוזני ההמונים לרעש הדיסוננטי, האלים והרקיד של הדאבסטפ. פשוט אהבתי אותם, כי הם גרמו לגוף שלי להתפוצץ ולאוזניים שלי להיפתח לרווחה.

ליאם היולט, שבעצם אחראי לכל המוזיקה של ה"הרכב", לימד אותי המון על מוזיקה. לא מעט בזכות אלבום המיקס שלו, The dirtchamber sessions, vol. 1, שהביא לפתחי מלא אמנים שלא הכרתי ושהיו אבני הבנייה של המוזיקה של פרודיג'י.

בעשור האחרון, אני מודה, לא שמרתי על קשר הדוק. Fat of the land מ-1997 היה יצירת המופת הגדולה שלהם, ואחריה הם הורידו פרופיל לכמה שנים. שני האלבומים שלהם מהעשור האחרון מצוינים, אבל אני כבר הייתי במקום אחר – מוזיקלית, פיזית, ריקודית.

ובכל זאת, חזרתי. בשנה האחרונה אני מתקלט מסיבות ניינטיז, ולא משנה כמה גבוה אדחוף, כמה רועש, כמה חזק – הפרודיג'י תמיד יהיו הנקודה שממנה אפשר רק להוריד הילוך. והנה גם הם חוזרים, 16 שנה אחרי שהיו פה בפעם האחרונה. זה יקרה ב-29 במאי בגני התערוכה בתל אביב, מסגרת פפסי מקס מיוזיק פרוג'קט, ופאק אני מתרגש. נכון, חצי חיים עברו, וסביר להניח שלא יהיה לי כוח לרקוד כמו בגיל 15, אבל ליאם היולט עדי שאני מתכוון לנסות.

ואם גם אתם רוצים לנסות – בסוף הפוסט הזה תוכלו לזכות בכרטיס חינם להופעה.

לכבוד המאורע הלכתי ומיקסטפתי 16 מהשירים האהובים עליי של הפרודיג'י. זה לא אוסף הלהיטים, וזה גם לא אוסף מייצג או ייצוגי. זה אוסף אישי, של שירים שאני אישית אוהב במיוחד מהקטלוג. אולי גם לכם זה יזכיר כמה הלהקה הזו ענקית. לפחות כמו הסאונד שלה.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו הופעה לעולם לא תשכחו). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לפפסי מיוזיק פרוג'קט ולחני!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום ראשון בערב!

1. באופן כללי, בחיים, אני משתדל להעמיד פנים כמה שפחות, וגם עכשיו זה נראה לי לא מתאים. אני לא הולך לטעון שגדלתי על Frankie Knuckles, או שאני מכיר את המורשת המוזיקלית שלו באופן אינטימי. לא. אני יודע עליו פחות או יותר מה ששמעתי מנדב רביד ב"קצה" ומה שקראתי בוויקיפדיה לאורך השנים. אני יודע שנאקלז, שמת השבוע בפתאומיות בגיל 59, היה מסנדקי ההאוס, כשהתחיל לנגן בשיקגו טייקאוף חדש ומלהיב על הדיסקו בתחילת האייטיז. אני יודע שגם אם אני או אתם לא האוס-הדס מעדות הבלוק או השסק, אנחנו שומעים האוס. אנחנו שומעים האוס בכל מקום מאז סוף האייטיז. שמענו האוס אצל מדונה ופט שופ בויז וג'נט ג'קסון ופיית'לס ו-LCD Soundsystem וגורילאז וקאריבו ואיפה לא. איפה לא. תקשיבו לקטע הענק הזה מ-1987 ותגידו לי שזה לא בכל מקום. לכן נשמע לי תמיד מגוחך כשאנשים אומרים "אני לא שומע האוס". אתה שומע ואתה לא יודע. וזה קורה הרבה בגלל פרנקי נאקלז, וגם את זה אתה לא יודע. וגם אני לא ידעתי עד לפני כמה שנים, כשאיכשהו הגעתי לקרוא עליו. דע מאין באת. היה שלום, מר נאקלז, ותודה על הצלילים. [אנגלית]



2. פסטיבל יערות מנשה ייערך השנה ב-15 וב-16 במאי, ובאתר העדכני שלו, שסובל מעיצוב שממש מפריע לקרוא, תוכלו למצוא ליינאפ מרשים. בין היתר יופיעו:

   הקולקטיב עם שלומי שבן, עמיר לב, Shantel (אשכרה!), פרויקט שרות חוה אלברשטיין, האנג'לסי, לוסיל עם עדי אולמנסקי, קראנץ' 22, ועדת חריגים, ועוד ועוד ועוד

   [עברית]

3. הקשיבו, מוזיקאים! לפני כמה שנים סיפר לי ידידי נדב לזר, מהבלוג "אטמי אוזניים" ז"ל (הבלוג, לא נדב, שיבדל"א), על יוזמה שלו שהוא קרא לה "גיגל", כמו גוגל אבל לגיגים, או במילים אחרות: אינדקס נוח של כל המקומות בישראל שאפשר להופיע בהם, כולל מה גודל המקום, למי להתקשר, באיזה ימים יש הופעות, הכל. כמו הרבה רעיונות טובים גם גיגל נזנח בצד הדרך עם הזמן, אבל עכשיו לזר החליט לפתוח את מאגר המידע שנצבר אצלו למוזיקאים – ורק למוזיקאים, לא למשרדי בוקינג וכאלה. אז לחצו כאן, בקשו גישה למסמך, ותבלו. וכמובן, הוסיפו ותקנו את המידע אם יש לכם מידע עדכני יותר, לטובת קהילת המוזיקאים המופיעים בארץ. [עברית]
4. חנות המוזיקה הישראלית מוזיקה נטו התחדשה באתר אינטרנט חדש. תתחדשו! [עברית]





5. השבוע בפומ"ו, המדור שלי באלכסון: פרויקט צילום שבו זרים מוחלטים נוגעים זה בזה; פרויקט עיצוב שהופך עצמים שימושיים ללא נוחים בעליל; היופי הטמון במטוסים ישנים ומתפוררים; אמנית שמציגה את פעימות לבה באינטרנט; תמונה מפתיעה ביופייה של ערימת צמיגים; 20 אלף מפות לשימוש חופשי; ועוד. [פיקסלים]

קרא/י את המשך הפוסט

אנשים שצריכים לבדוק מייל: רוניתה ובת-חן הולכות בחינם להופעה של Cults!

אני בעצם לא פה אלא בחופשה, ולכן עונג שבת מלא לא יעלה הלילה, אבל כשכתבתי את "איים בזרם" של השבוע הסתבר לי שמספר חריג של אלבומים חדשים ומעניינים מוצע השבוע להאזנה בחינם.

אז אל תגידו שאין לכם סיבה לשבת מול המחשב כל השבת.

אלכסנדר גרהאם בל ואשתו מייבל מתנשקים בתוך עפיפון שהם בנו

1. Johnny Cash – Out among the stars
   לא מזמן חשפו ילדיו של ג'וני קאש כי כשעברו על חפציו של האב המנוח, הם מצאו אלבום שלם שהוקלט ונגנז ב-1984. האלבום, Out among the stars, הוקלט אחרי תקופה לא קלה עבור קאש, אחרי שחזר לסמים ונגמל מהם. בתו מספרת שהוא נכנס להקליט אלבום מפוכח ואופטימי, עד כמה שאלבום של קאש יכול להיות אופטימי.
2. Nick Waterhouse – Holly
   ממש לא מזמן כתבתי פה על ניק ווטרהאוס: כמו איימי ויינהאוס בעלת השם הדומה, גם הוא בחור צעיר שכותב שירים חדשים על בסיס הסול מלא החיים והגרוב של שנות החמישים והשישים. אלבום הבכורה המצוין שלו מ-2011 מיקם את הסאונד שלו איפשהו בין הגרוב של וויינהאוס לחיספוס של הבלאק קיז, ועכשיו יוצא לו אלבום שני, הדוק ומחוספס יותר. בשנה שעברה נפלתי במקרה על הופעה שלו בפרימוורה ורקדתי כמו משוגע.
3. Tokyo Police Club – Forcefireld
   עוד במדור האלבומים החדשים של הניו יורק טיימס, האלבום החדש של טוקיו פוליס קלאב, שהם לא מטוקיו, לא מהמשטרה והם גם לא מועדון. אבל הם כן אחלה להקת אינדי-פאנק קנדית משמחת ומזיזה ישבנים. מיועד למי שרוצה לרקוד קצת בסופשבוע.
4. PlayDead – The hipster move
   מי הם PlayDead הישראליים? אבוי, הם לובשים מסיכות, איך אפשר לדעת? אה כן, זה כתוב בתגיות בבנדקאמפ. אלה ריג'וייסר וקיפ (עוזי נבון). השבוע הם הוציאו אלבום מלא ראשון, אז למה אתם מחכים?
5. Thievery corporation – Saudade
   
   יד על הלב, כמה זמן לא שמעתם את\על תאגיד הגניבה? אני לא שמעתי מהם מאז "Lebanese blonde". עכשיו הם חוזרים עם אלבום חדש שחוקר את החיבורים בין אלקטרוניקה לבוסה-נובה וג'אז ברזילאי. אפילו על הנייר זה נשמע מגניב. כל האלבום זורם ב-NPR.
6. Timber Timbre – Hot dreams
   אני מת על טימבר טימבר, הרכב שנשמע כמו פסקול מושלם לסדרה "בלש אמיתי": משהו אפל אבל מושך מסתובב ביערות הסמיכים של דרום ארצות הברית. טימבר טימבר לוקחים את הפולק והבלוז והופכים אותם לקצת רדופים, קצת מסוחררים, ומאוד מעניינים. תקשיבו לאלבום החדש שלהם ב-NPR.
7. Cloud nothings – Here and nowhere else
   
   עד כמה השתפרו קלאוד נאת'ינגז מאז ההופעה שלהם בישראל בשנה שעברה? הנה ההזדמנות שלכם לגלות. האלבום החדש עשוי להיות הפריצה הגדולה. הוא יוצא רשמית בשבוע הבא, אבל הוא מחכה לכם כבר עכשיו להאזנה.
8. האחיות לוז – The Hazelnuts
   
   שירה ז' כרמל, יפעת זיו וטליה אמזלג הן האחיות לוז, הרכב דו-וופ ישראלי נהדר שהוציא ממש היום אי-פי ראשון. לכו לשמוע אותו! ואל תפספסו את הקאבר שלהן ל-"Single ladies".
9. Nickel Creek – A dotted line
   ניקל קריק הפכו להיות ענקיים בארה"ב, ואפשר להבין למה. הם בונים על מוזיקה אמריקאית שורשית שנעוצה עמוק באוזניים של כל אמריקאי – בלוגראס, פולק, קאנטרי – אבל הם משדרגים אותה. הם מכנים את הסגנון שלהם "בלוגראס מתקדם", ואולי יש בזה משהו. האלבום החדש שלהם, הראשון מזה 9 שנים, ישמח לכם את סופהשבוע שטוף השמש הזה.
10. Mac DeMarco – Salad days
    אם בכל זאת חסרה לכם קצת קרן שמש בסופשבוע הזה, מאק דמארקו יספק לכם אותה. הרוקר הצעיר, בן 23 בלבד, מילא את האלבום השלישי והחדש שלו בשירים קלילים, נינוחים ושטופי שמש, איפשהו בין פייבמנט פחות יומרניים לקורט וייל (הזמר החדש, לא המלחין הישן). מומלץ בחום אם כל מה שתכננתם לעשות בשבת בצהריים זה לעשן משהו במרפסת.
11. Wolfmother – New crown
    זוכרים את וולפמאת'ר? הרכב הרוק האוסטרלי שהביא לנו ב-2006 את השיר הענק "Woman" ונדמה שנעלם? אז הוא לא נעלם. הוא הוציא אלבום ב-2009 וחוזר עכשיו עם אלבום שלישי, מלא כצפוי בריפים כבירים של גיטרה כאילו בלאק סבאת' לא התפרקו מעולם. תענוג.
12. A Tribute to Bob Dylan in the ’80s: Volume One
    בשנות ה-60 הוא פרץ את הדרך והפך לענק, באמצע שנות ה-70 הוא הוציא כמה קלאסיקות בזו אחר זו, ובשנות ה-90 המציא את עצמו מחדש. אבל בשנות ה-80 בוב דילן קצת הלך לאיבוד, עם זינוקים חדים מאלבומים ענקיים למחורבנים ממש. ערימה של אמני אינדי הרימו מחווה לשירים הגדולים מהעשור הכי משונה של דילן.

טוב, תראו, אין איך להפסיד כאן. אני מת על Cults, שיופיעו בבארבי ב-6 באפריל; אני מת על אמיר אגוזי, די-ג'יי על ושדרן ברדיו הקצה ואיש סופר נחמד באופן כללי; ובסוף הפוסט הזה יש סיכוי שתיקחו הביתה כרטיס חינם להופעה הזאת. ווין-ווין.

אגוזי יקירנו הכין פוסט קצר שהוא מעין מיקסטייפ של רימיקסים משובחים לשירים המשובחים בפני עצמם של קאלטס. כל מה שנשאר לכם לעשות הוא ללחוץ פליי, לקרוא את דברי המאסטר, לאגור חשק להופעה ואז להשאיר תגובה ואולי להיכנס אליה בחינם.

אליך, אגוזי:

קרא/י את המשך הפוסט

1. אח שלי קנה לי כרטיס במתנה להופעה של ג'סטין טימברלייק בפארק הירקון, שנופלת בדיוק על היומולדת שלי. זו מתנת יומולדת אדירה, כי גם נלך ביחד, והוא גם הזמין אותי, וגם ג'סטין טימברלייק, ואני שמח כבר עכשיו מרוב שהולך להיות כיף. הבעיה היא שלא ממש אהבתי את האלבום האחרון של ג'סטין, על שני חלקיו (אני מת על הדברים הקודמים שלו כמעט בלי נפילות). וכשיצא עכשיו האלבום החדש של פארל ויליאמס הבנתי מה היה חסר לי. האוויר והגרוביות והמייקל-ג'קסוניות שמבעירים שירים כמו "Marilyn Monroe" שפותח את G I R L. אם רק ג'סטין היה שר אותו ולא פארל, היה מדובר באחד מלהיטי הזהב בקריירה של טימברלייק. זה נשמע לגמרי כמו שיר של טימברלייק, מן הסתם כי ויליאמס הפיק כמה מאותם שירי זהב (תחשבו על "Señorita"). שאר האלבום? נחמד. אבל השיר הזה – ענק. איזה כיף יהיה בסוף מאי בפארק הירקון. [טיוב]



2. ההופעה של טליה צדק שתוכננה למוצ"ש הזה באוזןבר בוטלה ברגע האחרון, ולשם שינוי לא בגלל סיבה פוליטית. לפי דבריה של צדק עצמה בפייסבוק, הפרומוטר הישראלי (במקרה הזה האוזןבר) לא דאג לה וללהקתה לאישורי עבודה. כל אמן שמגיע להופיע בארץ הוא למעשה עובד זר, וככזה יש להוציא לו אישור מיוחד ממשרד הפנים אם אינני טועה. אין לי מושג אם מדובר בטעות תמימה (עד לפני חצי שנה לא היה לי מושג שצריך להוציא אישורי עבודה למוזיקאים שבאים ארצה, אם כי זה הגיוני לגמרי ברגע שיודעים את זה) או בניסיון לחפף, אבל כך או אחרת הביטול מאכזב מאוד. מקווה שנראה את צדק בארץ בקרוב (no pun intended). [אנגלית]
3. מזל טוב גדול ושמח למגזין האינדי המצוין והעברי Andy was wrong שחגג השבוע שנה לקיומו! אם עדיין לא נתקלתם בו, זה הזמן להתחיל. [עברית]



4. סוף סוף – "The call", סינגל ראשון מתוך אלבום הבכורה המתקרב של theAngelcy, יצא לעולם. מה דעתכם? [טיוב]
5. נשאר רק עוד שבוע להשתתף במימון האלבום החדש של רות דולורס וייס, אז אם אתם אוהבים אותה כמוני (או יותר! או פחות!) – רוצו. [עברית]



6. [ויה פומ"ו] השבוע הוכרזו הזוכים בתחרות הצילום השנתית של סוני, בשלוש קטגוריות עיקריות – התחרות הפתוחה, התחרות הצעירה ותחרויות לאומיות במדינות שונות. מדור הצילום In Focus של אלן טיילור מציג מבחר מצומצם מהתמונות הזוכות, ובאתר ארגון הצילום העולמי אפשר לצפות בגלריית התצלומים הזוכים במלואה. [פיקסלים, אנגלית]
7. מזל"ט צילם בווידאו התפרצות הר געש מקרוב. ממש מקרוב. [טיוב, פומ"ו]
8. איזה רעיון נהדר זה היה, לצלם את הרגע שבו אחד המדענים בניסוי המדובר של המפץ הגדול, שהוכיח תיאוריה פיזיקלית שהייתה עד עכשיו רק תיאורטית, סיפר את תוצאות הניסוי לפיזיקאי תיאורטי שהיה אחד מהוגי התיאוריה. כך נראה רגע של חדווה מדעית. [טיוב]
9. מה אתם עושים פה? לכו לשמוע את Singles, האלבום החדש והנהדר של Future Islands. ואם אתם לא מכירים אותם, זה הזמן להכיר. [סטרים]
10. איזה אחלה קאבר אירגנו Tame Impala ל-"Stranger in Moscow" של מייקל ג'קסון. [סטרים]
11. יעל מ"אפילו עז" כותבת על המסע שלה לצילום דוב קוטב אמיתי, ולא בגן חיות, אלא אשכרה בקוטב. [עברית]
12. כמו המוזיקה שלהם והלייבל שלהם והסטייל שלהם, גם הקליפ החדש "Move on" של Garden city movement התל אביביים לא נראה ישראלי. אבל הוא נראה מעולה, והוא מוכר את המוזיקה שלהם בחו"ל בעזרת המטבע הבינלאומי המבוקש ביותר: סיפור אהבה לסבי, כמובן. [טיוב]
13. וואי וואי וואי – בת המקום הוא אוסף נשים שרות נהדר וחינמי מבית קפה גיברלטר – אסתר רדא, אילנה אליה, מורין נהדר, ויקטוריה חנה, מאירה אשר ועוד מלא נשים נהדרות שעושות מוזיקה מצוינת מחוץ למיינסטרים. יש שם גם לא מעט השמעות בכורה, ובכלל מלא מלא דברים טובים. רוצו לשמוע. [עברית, סטרים, מפ3]
14. [תודה לערן] אתם משתמשים לא נכון במסך שלכם לגלישה באינטרנט. הוא צריך להיות אנכי. מעניין. [אנגלית]
15. [תודה לירון] אחד הקליפים הכי נהדרים שראיתי לאחרונה הוא "One day" של צביקה פרוש, ובו אביו עושה ליפ-סינק מעולה לאורך כל השיר. גם הטקסט שמתחת לווידאו, שמספר על ההתמודדות של האבא עם הסרטן ואיך זה השפיע על הקשר בינו לבין בנו, יפה ומעניין. [טיוב]



16. אומרים שהיה פה שמח, הבלוג האדיר של אבי גולדברגר על אוספי להיטים ישראליים, הגיע למה שהוא אולי האוסף האהוב עליי בכל הזמנים, או לפחות המשפיע ביותר, Fade Out בעריכת אבי מאור, רן עצמון ואבי יוסף. האוסף הזה הכיר לי ב-1996, גיל 14, את הטינדרסטיקס, לואו, דאוס, Spain, The Verve, והאפגן וויגז. כל כך אהבתי את האוסף הזה שקניתי אותו שוב אחרי שאיבדתי אותו (בגיל כזה, לקנות דיסק שוב זו הצהרת אהבה שאין שנייה לה). אפשר לומר בביטחון די רב שאלמלא האוסף הזה, לא היה קיים האתר הזה. [עברית]
17. שי ליברובסקי שוחח על מוזיקה ומולטימדיה עם מאט בלאק מקולדקאט, שמבקר השבוע בארץ. יצא מעניין לאללה. [עברית]
18. קבלו רעיון פסיכי לערב: שני מוזיקאים עולים על הבמה, מפעילים את ההקלטה ומאלתרים משהו לא מתוכנן. את התוצאה הם צורבים על דיסק, ממש באותו הרגע, ונותנים את העותק היחיד למישהו מהקהל. עכשיו זה שלו – הוא יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה. להפיץ, לשמור בכספת, למכור לפרסומות, להזמין את החברים שלו לשמוע, לתלות על המראה באוטו. זה הרעיון מאחורי Single Copy. ב-3 באפריל נעם רותם יחבור לדני מאיר לאירוע כזה במרכז לאמנות עכשווית בת"א (הם כבר עשו כמה כאלה בשנים האחרונות). כאן אפשר לשמוע כמה מהקטעים שהם הקליטו בעבר. [סאונדקלאוד]
19. [ויה הקורא בספרים] מדור חדש באתר "הארץ": תצלומי גרפיטי ספרותיים. [עברית]
20. עמיר לב כתב נפלא בטיים אאוט על כמה שעות של שוטטות בתל אביב. [עברית]
21. בכלל, האלבום החדש של עמיר לב, "נוגע בדרכון", הפך לי את השבועיים האחרונים. הוא אלבום אדיר, יפהפה, חסר רחמים. יש לי המון, המון מה להגיד עליו, אבל בדיוק כתבתי עליו כמה מאות מילים ל"בלייזר" של אפריל ולא בא לי לחזור על עצמי. אז בואו נסכם שבינתיים תקשיבו לכל האלבום האדיר הזה פה בחינם (וכמובן תרכשו בכולה 30 שקל אם אהבתם), ובעוד שבועיים ניפגש שוב ונדבר על זה? אני מבטיח לכם שגם לכם יהיה הרבה מה להגיד. [בנדקאמפ]
22. NPR מציעים סטרים מלא לאלבום החדש של The Bad Plus, שלישיית הג'אז החביבה על…יכם? [סטרים]
23. [תודה לנועה] ההיסטוריה של המוזיקה המוקלטת בדקה וחצי של מכונת רוב-גולדברג. חמוד לאללה. [טיוב]



24. "Water fountain", סינגל ראשון מהאלבום החדש של tUnE-yArDs (נשבע לכם, אני לא מרגיש מטופש להקליד את זה ככה). נשמע טוב. אני עדיין מפנטז על שיר שלה עם Dirty projectors. זה חייב לקרות. [טיוב]
25. Interviewly הוא אתר שמסדר בצורה קריאה ונוחה את שירשורי Ask Me Anything באתר רדיט (שבהם מתארח לכמה שעות אדם מפורסם או מעניין ועונה בצורה בלתי אמצעית על שאלות הגולשים). השיחה עם ביל מאריי פנטסטית. [אנגלית]
26. ברכות לשירי לדלסקי על EP הבכורה ההיפהופי שאפשר לשמוע ממש עכשיו באתר שלה. כמה שיותר אמניות היפ-הופ, בבקשה. [בנדקאמפ]
27. [תודה לירון] שבע שנים עברו, ואתם יודעים מה זה אומר – אלבום חדש לשלומי שבן! האם הוא סופסוף יצליח להוציא אלבום אחיד באיכותו, או שגם הפעם יהיו שירים מיותרים לצד גאוניים? החליטו בעצמכם, הנה כל האלבום החדש, תרגיל בהתעוררות, להאזנה בבנדקאמפ. כמו עם עמיר לב, בואו נדבר על זה בקרוב, אחרי שניתן לאלבום הזה לשקוע. [בנדקאמפ]
28. [תודה לתמר] ולסיכום, אם כבר\עדיין לא מיציתם את המשחק המבריק 2048, הנה כל הווריאציות עליו שצצו מאז פרץ לרשת. אהבתי במיוחד את מטא-2048 (שבו קוביות המשחק הן וריאציות של המשחק) וכמובן את doge 2048. [2048]



29. יש בעולם הזה אלבום חדש של Elbow, ואני חושב שזו עובדה שראויה לתשומת הלב ולזמן שלכם. לפחות לכמה דקות. נגיד, הדקות של השיר הסוגר, "The blanket of night". באמת, פשוט תקשיבו לו. כי האמת הפשוטה, המביכה בפשטותה, היא זו: אלבו עדיין לא הוציאו אלבום שהוא פחות מנהדר, וזה כבר האלבום השישי שלהם. אין להם אפילו אלבום "סתם טוב" בעיניי. אפילו האלבום האחרון מ-2011 שאף פעם לא ממש התחברתי אליו רגשית, בכל פעם ששמעתי אותו הוא היה נהדר. זה הישג אדיר, אבל איכשהו אלבו הם "פשוט שם". אנשים לא מתאספים לטוב להופעות שלהם באירופה, לא עושים להם ערב מחווה בבארבי, אוהבים אותם אבל לא ממש מדברים עליהם. בואו נדבר על זה רגע: שישה אלבומים מעולים ברצף, בלי נפילות. אני לא יודע להסביר למה זה קורה. אולי יש משהו בתהליך העבודה והסינון שלהם שמונע מהם להוציא את הזבל, שבוודאות קיים. אולי הם לא משעממים את עצמם. אולי הם כל כך משעממים את עצמם שהם חייבים להתאמץ כדי לא להשתעמם, ואז יוצאים להם יהלומים. אין לי מושג איך זה עובד. מבחינתי זה קסם. או חידה. קסם וחידה הם היינו הך: הם מופלאים ומרתקים ואז פותרים אותם והם סתם. את אלבו מעולם לא פתרתי. אין איזה מסתורין גדול במוזיקה שלהם, רק בתהליך שמאחוריה, בתהייה איך הם מצליחים פעם אחר פעם להקליט שירים שמחוררים לי את הלב. והנה נולד לעולם אלבום חדש שלהם, ואם תפנו שעה לשמוע אותו, תגלו איזה גוון-ביניים יפהפה שלא שמתם לב שאתם רואים, אבל הוא שם אם מסתכלים, ופתאום הוא פורח לנגד עיניכם. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי! אז איזה ספר אתם קוראים עכשיו?