כרטיסים במתנה: Of Montreal
Of Montreal מגיעים שוב להופיע בארץ!!! זה קורה ממש עוד מעט, ב-10 במרץ, בבארבי בתל אביב.
ברור לי שאני הולך להיות שם, ואני אפילו לא מעריץ של אוף מונטריאול. תמיד אהבתי את מה ששמעתי מהם, אבל לא הייתה לי הסבלנות להתמסר באמת לחזון הפסיכדלי רחב ההיקף של קווין בארנס. לא צריך להיות עמוק בדיסקוגרפיה כדי ליהנות מאחד השואוז הכי פסיכ(דל)יים שיש.
המון אנשים חושבים בטעות שמדובר בלהקה חדשה, אבל היא קיימת כבר 18 שנה, ושייכת לגל המקומי שהביא לנו גם את Neutral milk hotel ואת Apples in stereo – הקולקטיב מג'ורג'יה שמכונה Elephant 6.
אבל למה אני מדבר? הנה פוסט אורח קצר של נדב נוימן, שמבין הרבה יותר ממני באוף מונטריאול ולכן אתם צריכים להקשיב לו ולא לי. ניפגש בהופעה! אליך, נדב:
אז אוף מונטריאול חוזרים לישראל, וזה משמח. משמח לא רק בגלל שמדובר באוף מונטריאול והם, ובכן, משמחים, אלא גם מכיוון שמאז הפעם האחרונה שהם היו כאן נוצר רצף של להקות אינדי שנוחתות בישראל ונדמה שיש איזו התפרצות של מוזיקה, וכיף לראות אותם ברצף הזה. ומכיוון שנדמה שאנחנו נמצאים באיזו נקודת שיא מבחינת כמות ואיכות האמנים שמגיעים לכאן, ומבחינת התפרצות המוזיקה שנוצרת מעבר לים וגם אצלנו (וגם מכיוון שכבר היה פוסט-היכרות עם המוזיקה שלהם ממש לפני הפעם האחרונה שהם היו כאן), אנצל את ההזדמנות לדבר על אוף מונטריאול כדוגמה לשינוי שעבר על האינדי מימי הלו-פיי של שנות התשעים ועד לנצנצים של העשור שלנו. זה המבט שמעניין להגיע איתו להופעה.
בדרך כלל, כשרוצים לדבר על מוזיקה מתוך המוזיקה, לוקחים שיר מסוים כדוגמה וממנו יוצאים לתור את נפלאות הדבר החמקמק הזה שנקרא "למה אני אוהב את המוזיקה הזו". אצל אוף מונטריאול זה טיפה יותר מסובך, וזה נוגע בדיוק בנקודה. אחרי 18 שנות פעילות, 12 אלבומים מלאים ושינויי סגנון שלא היו מביישים את דייויד בואי, קשה לקחת שיר מסוים ולהפוך אותו לרעיון מרכזי. אם מנסים לעשות דבר כזה עם קווין בארנס והחברים, הכל פשוט מתמוסס בידיים, אי אפשר לחבר את הנקודות. ולמרות זאת, ואולי בגלל זאת, השיר "Disconnect the Dots" מהאלבום Satanic Panic in the Attic מחבר את הנקודות ומהווה איזו אמירה לגבי הדרך שעשתה הלהקה הזו מסוף שנות התשעים ועד היום. ולא במקרה מדובר בשיר מהאלבום שהיווה את המעבר לבגרות המוזיקלית של ההרכב הזה:
Come disconnect the dots with me, puppet
It's so beautiful
Our lunacy
It's so beautiful
הטירוף היפה הזה הוא הנקודות שמתחברות ומתנתקות לאורך הקריירה של קווין בארנס ואוף מונטריאול. והטירוף הזה קשור קשר הדוק לאלפנט 6, קולקטיב המוזיקאים מאת'נס, ג'ורג'יה, שהשינוי שעבר עליו הוא השינוי שעבר על האינדי כולו בזעיר אנפין.
בראשית היו קסילופון, ציוד הקלטה חובבני, בנג'ו ורוחם של ג'ון לנון ובריאן ווילסון מרחפת על פני מחסן צעצועים רדוף רוחות. כך נשמעו להקות אלפנט 6 באמצע-סוף שנות התשעים, כולל אוף מונטריאול, בסצינה שהייתה משב רוח ורודה ונעימה אחרי כמה שנים של רוק אלטרנטיבי כועס ומעיק.
בקיצור נמרץ, למי שלא יודע במה מדובר, נאמר שבאת'נס, ג'ורג'יה, התאספו החברים ביל דוס, וויל הארט, רוברט שניידר וג'ף מנגום ויצרו חברת הקלטות שתוציא אלבומים ללהקות שלהם, בין היתר אפלס אין סטריאו, אוליביה טרמור קונטרול, ניוטרל מילק הוטל ועוד רבות וטובות, ביניהן גם אוף מונטריאול. בשנים הראשונות, עד תחילת שנות האלפיים, המוזיקה של הלהקות הללו נעה בין הרמוניות ביץ' בויז, פסיכדליה ביטלזית, הומור איזוטרי, וגישה מאוד עצמאית וחופשית לגבי כלי נגינה, הופעות והקלטות.
לאט לאט, עם ההתפרקות היחסית של הקולקטיב והפריצה של האינדי – גם במונחי קהל וגם במונחי סאונד – היה שינוי בלהקות הללו. משהו בתמימות השתנה, נדמה שהאופי הילדותי-פסיכוטי שהיה משותף לכולן התפוגג, והוחלף לעתים בבגרות מוזיקלית והפקתית שהביאה להן הכרה, גם בדיעבד, לה לא זכו לפני כן. אמנם גם היום תוכלו למצוא את ליידיבאג טרנזיסטור עושים פופ-קסילופוני ילדותי ונפלא, ורוח הפולק הסכיזופרני עדיין עוטפת את ההופעות של ניוטרל מילק הוטל, אבל באלבום האחרון של אפלס אין סטריאו, אולי הלהקה המובילה של אלפנט 6, כבר תוכלו לשמוע את האלקטרו-דיסקו שנוכח היום מאוד באינדי (ואף מילה על ארקייד פייר). כך גם אצל אוף מונטריאול, שעם כל אלבום מנסים למשוך עוד ועוד קהל ומשקיעים יותר ויותר בהפקה, בסאונד וברעיונות חדשים.
בארנס עצמו ניסח את זה היטב בראיון נרחב שהעניק בסוף העשור הקודם למגזין Paste: "יש לנו את תשומת הלב של העולם, ועכשיו זה הזמן לעשות משהו סנסציוני […] כל העניין מבחינתי הוא להרים הפקה אדירה – משהו שאנשים יחשבו עליו וידברו עליו כמה זמן ובתקווה יעורר בהם השראה […] צריך להיות שינוי כיוון רציני. אי אפשר להשאר בפסגה לנצח, אחרת זה נהיה משעמם. אני מרגיש שעכשיו, במישור האינדי, אנחנו קרובים לפסגה, ולא נוכל להשאר שם הרבה זמן. אז עכשיו כשאנחנו שם למעלה, יש לנו הזדמנות לעשות משהו פנטסטי. משהו שלאנשים יהיה אכפת ממנו".
את אופי ה"זיקית" של אוף מונטריאול הוא הסביר באומרו כי "בעולם האינדי יש הרבה לחץ להיות צנוע […] אבל אני הבנתי שכיף להיות יומרני. יומרנות נותנת אפשרות לחופש […] אני מאמין שזה נחמד לא לשים מגבלות על הדמות שלך כי אתה אדם אחר בכל יום. אין סיבה שתשים את עצמך בכלא של 'זו הזהות שלי, ואם אני אתרחק ממנה אני אהיה מזויף'. אתה תמיד תהיה מי שאתה, וגם אם זה נוגד את מי שהיית אתמול, זה לא משנה, כי אתמול לא רלוונטי. רק היום חשוב […] כשהבנתי את זה הבנתי שאני רוצה לעשות משהו פנטסטי, מעורר השראה וביזארי". אבל, הוא אומר, "כל מה שאנחנו עושים קשור לעבודה שעשינו לפני כן. אני כתבתי את כל השירים, כתבתי את העיבודים והפקתי אותם, כך שבכל מקרה יש המשכיות".
כשמבינים מאיפה אוף מונטריאול באים, ואת המסע שהם עברו עם עולם האינדי בעשורים האחרונים, אפשר לראות ולשמוע את בארנס שר "הוא כל כך יפה, הטירוף שלנו", בצורה אחרת לגמרי. החיים המוזיקליים של אוף מונטריאול וקווין בארנס מהווים שיעור מאלף לשינויים באינדי מאז ועד היום. ההופעה שלהם בבארבי בחודש הבא תהיה הזדמנות לראות ולשמוע ממש את ההיסטוריה של הרוק העצמאי בשלושת העשורים האחרונים. הם עשו הכל. מפופ מתקתק ומוזר ופסיכדליית חדר שינה, דרך גלאם, רוק-דיסקו ואלקטרוניקה עדינה א-לה סופיאן סטיבנס, ועד לרוקנרול המושחז של האלבום האחרון. מטקסטים על דמויות משונות ושגעונות פרטיים ועד שירים נוטפי Fאנק על אהבה וסקס.
ועם כל זה, הטירוף היפה הזה, שעובר דרך הנקודות שמתחברות ומתפרקות, כנראה עדיין יהיה על הבמה, וזה משמח. לא רק אינדי מנצנץ וכדורי דיסקו, לא רק רוקנרול, לא רק האופנתי, הנכון, המתאים לזמן, אלא היסטוריה אמיתית של עשייה עצמאית ונמשכת.
ואמרו אמן. אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מי המוזיקאי הכי צבעוני שאתם מכירים). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לערן ולנדב!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!
Cloud Control
אשמח עד מאד לכרטיס.
הכי צבעוני היה בזמנו דיוויד בואי, שכונה על ידי רבים ״זיקית״
סופיאן
בוי ג'ורג'
אתם הכי צבעוניים בעצמכם, אשמח מאוד מאוד לכרטיס
ארתור בראון!
מייקל ג'קסון, היה גם שחור וגם לבן.
הכי צבעוני? קאט קופי. אין לי מושג איך הם נראים, האמת, אבל המוזיקה שלהם ממש צבעונית בעיניי..
ממש אשמח לכרטיס!
sufjan stevens
Los Campesinos!
ללא ספק טום וויטס, שגם כשכולם מסביבו מזדקנים והופכים להיות פטאתים, הוא נשאר האיש הכי מגניב בעולם.
המוזיקאי הכי צבעוני שאני מכיר?
אמממממממממממממ
אני חושב שאלך על זאפה, או על קבוצת מוזיקאים – Mr. Bungle או The Residents
כרטיס חינם יציל אותי, ויתן לי את הצ'אנס להיות בהופעה המשוגעת שתהיה!
כמובן שדר' בוטניק
אני לא יודעת לגבי 'צבעוני', אבל פרינס הוא הכי סגול. ומדונה היא true blue. וסינדי לאופר היא צהוב ניאון. ובכלל היה פה די כיף בשנות השמונים!
מחפשת +1 להופעה. אולי בעזרת כרטיס חינמי אצליח לשכנע מישהו.
george clinton and the p_-funk!
המממ… שעלת נפוצה? אמנדה פאלמר?
החלטות החלטות…
Raja Jam – הכי צבעוני שיש!
🙂
ביטלז, כאילו, דה?
יאי! אוף מונטריאול!
דיוויד אלן מגונג
צבעוניות פסיכדלית :))))
פרנק זאפה!
כנראה שלא ווייט סטרייפס.
יום אחד אני אצליח!
הלהקה האדירה Living Colour
beck
ג'ון פרושיאנטה
הוריי!
היי
טוב זה ברור המוסיקאי הכי צבעוני שהכרתי אי פעם הוא "פראנק זאפה" המנוח. (ואני יודע שעוד מישהו שם מעלי בחר בו, אז מה 🙂
לא יודע מי הכי צבעוני אבל ג'קסון בראון הכי חום
מאט בלאמי, ב-2002 הוא החליף צבע שיער אחת לשבוע.
עומר אדם
כרטיס זה טוב
major lazer
Beck
הצליח ליצר מנעד יפהפה של אלבומים
Tony Clifton
פרנק זאפה!
Son lux אבל מונוכרומטי.
ברלד
הכי צבעוני ותיאטרלי זה כמובן The residents
אלא מה
פלורנס + דה משין!
מוריסי
ביורק היא הצבעונית ביותר.
וגם פליימינג ליפס לא פראיירים.
אשמח לכרטיס
אמן צבעוני: דייויד בואי, הרי
הכי צבעוניים שאני מכירה הם JACK IN THE BOX המצויינים והמיוחדים והם אפילו משלנו 😉
Tune Yards 🙂
שיגעון
ביורק!
הידד מגרילים כרטיסים ל -borders of canada … ברור שהם הכי צבעוניים
מדהימים אתם
מרגול
פראנק זאפה. מי עוד עובר מרוקנרול פסיכדלי, לפרי ג'אז, לפופ-אייטיז, מוזיקה קאמרית וחוזר חלילה?
לא יודעת לגבי צבעים, אבל סאן לאקס העיף לי את המוח בתחילת החודש.
אני רוצה עוד הופעה של העפת מוח 🙁
השיר האהוב עלי שלהם: https://www.youtube.com/watch?v=T4aLrkrnLNc
ווט
פרנק זאפה
כבר קניתי כרטיס, אבל אם אזכה בעוד אחד אמצא לו שימוש ראוי
Any Colour You Like
אנימל קולקטיב.
עמיר לב
מיוז
דיוויד בואי בתקופת הגלאם רוק שלו
דבנדרה בנהארט אולי?
אוטיס רדיננג 🙂
תכלס – סופיאן סטיבנס
אשמח! כנראה שאהיה מאוד לא מקורית ואומר דיוויד בואי
מצחיק שאף אחד לא כתב ג'ימי הנדריקס. אז ג'ימי הנדריקס.
זאב טנא. ביי פאר
דיר אולד מיילס דייוויס
tune yards
the flaming lips
:-0
טיים אימפלה!
Tame Impala
🙂
daft punk
יה!!!
ארקטיק מאנקיז הם הצבעוניות שלי
חיפושיות הקצב כמובן!
סופיאן סטיבנס (יתברך שמו לעד)
ביורק
אשמח לכרטיסים
דורון בוטניק הוא ללא ספק התופעה הכי צבעונית שיש היום בארץ 🙂
גנבו לי את הרעיונות לאמנים צבעוניים. אבל אני עדיין אשמח מאוד לכרטיס 🙂
Albert Hammond Junior 🙂
:/
Nick Waterhouse תודה!
דנה אינטרנשנל!
אני אשמח לכרטיס!!
חיוך ישמח לעלות על דל שפתיי למראה כרטיס
אני רוצה!
ליידי גאגא
ג'אמירוקוואי
m.i.a
תגובה!
בר אין הבן! פנדה בר! מסל בר (עידן הבן זוג שלי)!!
צ'ארלי מגירה
yeah yeah yeahs כמובן
BECK
או דבנדרה בנהרט או tune yards שיהיה שיוויוני 🙂
רוצה כרטיס פליז אנד תנק יו!
BB King
TNX
אממממ…….אשמח לכרטיס……;)
בטוח יש מלא צבעוניים. עולים לי רק דארקים.
שושנה דמארי
מייק פאטון
ביורק 🙂
הייתי אומר שקניה ווסט הכי "צבעוני" אבל זה יישמע גזעני…
נוח
גנבו לי את המייק פאטון, אז גם הפליימינג ליפס זה טוב – ממי עוד תוכלו לקנות אלבום בתוך גולגולת אדם (אמיתית!).
Jeff Mangum
ממש ממש אשמח לכרטיס!! 🙂
קווין
וגם פרינס ואלביס המלך. שושלת המלוכה כולה לדורותיה
סקוט ווקר, כי צבעוניות זה לא רק זיקוקי פסטל אלא גם 50 גוונים של שחור עם נגיעות של זהב ונחושת חלודה.
תודה רבה!!
הכי צבעוני מבחינתי זה קווין פארקר מטיים אימפלה. חוץ מזה שהבן אדם איש חזון מטורף שכותב את השירים בראש ואחרי זה הופך אותם למציאות דרך הכישורים המולטי אינסטרומנטליים שלו לשירים, ולאחר מכן עוד יותר למציאות עם חברי הרכב הלייב שלו שכל אחד מהם משוגע בפני עצמו, הוא גם פשוט כות מוזיקה שאי אפשר שלא לקבל ממנה וייב צבעוני בטירוף, עם מלודיות פופ ממכרות ואינסטרומנטציה מטריפת חושים. הבן אדם ללא ספק גאון מוזיקלי ומוציא, לפחות מהראש שלי, את כל הצבעים האפשריים ומעבר.
patric watson
PRINCE
אמן אני!
beck!!
הלוואי והייתי צבעוני
Caetano Veloso
הלוואי הלוואי ואזכה! 🙂
מייק פאטון עולה לי עכשיו בראש. רוצה כרטיס ממש ממש !!
זאפה.
העובדה שזה נאמר לא הופכת את זה לפחות נכון. והשני דיוויד בואי, כמובן.
Vintage David Bowie
יאי! כרטיס!
super furry animals
יהיה מדליק
אשמח לזכות!
אדוארד שארפ והמגנטיק זירו'ס
אני רוצה!
התפוחים !!!
אחלה כתיבה, תודה.
אשמח לכרטיס.
פרינס.
משה פרץ.
כרטיס!
חיים יבין
מייק פאטון!
בוב דילן
אלטון ג'ון
מייקל ג'קסון
טיקט מי!
צבעוני זה HEALTH
ריקי גל!!!
אוף מונטריאול..
ליה הייתה פה 26/2/14
המממ… RUFUS WAINRIGHT?! (לפחות לפי האאוטפיט של הופעתו האחרונה בארץ), או WAYNE COYNE מהפליימינג ליפס…
כרטיס יביא לי אושר ולכם הכרת תודה אינסופית
רוצה
ברור שדיוויד בואי
מדונה
פרנק זאפה! 🙂
מת לבוא אבל אין לי שקל !
מעדיף את המונוכרומטיות (מה זה?) של הראמונס ואיגי פופ על פני כל צבעוניות מקושקשת. צבע וצבעוניות הן מושגים גדולים. האמת שהזכירו כאן את פרינס, בק, אלטון ג'ון ובואי- כולם באמת צבעוניים מאוד. יש גם את הגרייטפול דד, צבעוניים במובנים אחרים, ד"ר ג'ון, הסקס פיסטולס…
אני די שונא את המוזיקה של אוף מונטריאול, מקושקשת לגמרי, בליל לא ברור. אבל האחרון שלהם דווקא סביר. אם אזכה בכרטיס אלך כדי לראות כמה זה גרוע, או לא, אולי בסוף אני אוכל את הכובע שאין לי. ואם לא אזכה בכרטיס אז ממש אשמח.
גם אני עם הפליימינג ליפס
גם לי כבר אין תרומה מקורית למנים צבעוניים – כולם פה למעלה. אבל עדיין אשמח לכרטיס 🙂
אשמח מאד ללכת להופעה
רוג'ר ווטרס הוא המוזיקאי הכי צבוע שאני מכירה!
תבורך ונשמח. עינת.
אמרו את זה קודם לפניי – זה לא משנה. המוזיקאי הכי צבעוני הוא פרינס. ברור מאליו, לא?
אשמח לבוא להופעה …אומן צבעוני – היש יותר צבעוני מדיוויד בואי? (מלבד רדבנד כמובן…)
תגובה!!
מייק אלוהים פאטון
דיוויד בואי מנצח פה את כולם….
Brian Eno!!
אשמח לכרטיס.
תודה
דיוויד בואי !!
devendra banheart
טיון יארדס
האמן הצבעוני – דבנדרה האנטישמי
הפליימינג ליפס
ביונסה המהממת
אני – אבל עליי עוד לא שמעתם לצערכם
טוב זה קל ביורק.
מתחלק בין בק לדבנדרה, וגם לאמנדה פאלמר יש מקום של כבוד.
אין עליך גיא
הכי צבעוניים? אני חושב שTame Impala, או שאולי ג'ון פרושאנטה (בכל זאת, מגיטריסט Fאנק נרקומן למסמפל מוזיקה שחורה) ? כולם היו (צ)ב(עו)ניי
אמממ… ביטלס?
Beck
Beck
אני אלך על ביורק, בזכות עטיפת האלבום POST, שמוכיח שיותר מדי צבעוני זה לא בהכרח טוב.
צבעוני = מאיר אריאל
פרנק זאפה
mgmt
קולקטיב החיות
פראנק זאפה ואחריו דייויד בואי ואחריו סתם בשביל הכבוד סיד בארט
פראנק זאפה ואז דייויד בואי וסתם בשביל הכבוד סיד בארט
פרנק זאפה.
זאפה. בלי ספק.
פאטון!
ומפייר וויקאנד ססגוניים בסגנונם ובמוזיקתם.. וואי, אמן כרטיס!
John Boutté
יש לי יום הולדת עוד שבוע,
color my birthday with mega funky groovilicious colors?
🙂
*crossing fingers*
ישר חשבתי על mashrou' leila הלבנוניים!
המוּזיקאי הכי צבעוני שאני מכירה הוא איגור קרוטוגולוב האדיר, שלגמרי במקרה מופיע הערב עם תזמורת הצעצועים שלו אחרי אייג'ס של העדרות מהבמות! ווהו! ^^
פרינצ.
המממ… Hot chip?
איזה כיף!
כלב אחד בא לחתול ואומר "תגיד אתה מכיר את ההוא. ההוא ההוא. ההוא ההוא ההוא."
אז החתול אומר "מייייי ההואא???"
אפשר כרטיס?
המוזיקאי הכי צבעוני שאני מכירה זה מישהו אזוטרי שאף אחד לא מכיר מערבות סיביר 🙂 סתם, ברור שדיוויד בואי האחד והיחיד!
ממי שראיתי -דבנדרה בנהארט
ממי שהייתי רוצה לראות – ביטלס
יש כרטיס? 🙂
Animal collective הוא ההרכב הצבעוני ביותר היום
Com Truise
תודה!
Beck
אאוטקאסט!
זאפה
צביקה פיק שלנו שיגעון!!!
איזה כיף! הייתי אומרת שאימה סומאק היא די צבעונית.
גבריאל ברויד
אחלה כתבה פלוס
אני רוצה כרטיס ! Metromomy
שיו שיו
הנדריקס הגדול!! 🙂
ווהו!
דבנדרה..אבל אמרו את זה קודם, זה לא משנה נכון?
זאפה 🙂
נראה לי שמייק פאטון צבעוני בהחלט..
ויש כאן עוד כמה קונצנזוסים שנאמרו.
ואני חייל מרוט בלי שקל על התחת ואני מתכנן לברוח מהבסיס להופעה ואשמח אם היא לפחות תהיה בחינם 🙂
בוי ג'ורג' 🙂
ילדים קטנים, עשויים אל דנטה.
Edward Sharpe and the magnetic zeros!!
מייקל ג'קסון
הוא היה גם שחור וגם לבן
moondog,
מלחין אוונגארד נערץ, עיוור, לבוש כוויקינג וממציא כלי נגינה:
https://www.youtube.com/watch?v=OvXROes0ar8
https://www.youtube.com/watch?v=7ezypKVCkGk
ממש ממש אשמח לכרטיס!!! 🙂
אני אהיה ממש לא מקורית ואגיד אוף מונטריאול 😉
כן, בטח
לידי גאגא
פרדי מרקורי ז"ל
המחזמר שיער מאוד צבעוני בעיני
אולי הפעם זה יקרה לי!
אשמח מאוד מאוד.
הכי צבעוני- מייקל ג'קסון? מתבקש לא?
אף פעם לא זוכה, משחק מכור??
רוברט סמית – קיור
בואי
מאוחר מידי??