1. בשיר שפותח את העונגולדת הזה (יש לי יומולדת ביום ראשון, איזה כיף!) יש גיטרה, יש פסנתר, יש שירה. יש בו גם היי־האט סופר קצר של האוס, וביט שנשמע כאילו הוא שייך בכלל לקטע היפ הופ, ואווירה כללית שמזכירה לי בעיקר דיסקו. החבר שלי Romare אוהב להציב פקעות ז׳אנריות כאלו לאוזנינו ולהגיד לנו ״ווטאבר, לכו תשברו את הראש כמה שאתם רוצים בניסיון להחליט איזה ז׳אנר זה. זה לא מעניין אותי בכלל״. נראה שהדבר היחיד שמעניין את המפיק הבריטי ארצ׳י פיירהרסט, שמכנה את עצמו Romare על שם אמן פלסטי אפרו־אמריקאי שהתמחה בקולאז׳ים והעור שלו היה כל כך בהיר, שכשהצטיין בבייסבול הוא סירב להצטרף לליגה הבכירה כי המאמנים שלו התעקשו שהוא יעמיד פני לבן וישחק בקבוצת הלבנים (הייתה אז הפרדה בקבוצות). רומר המפיק הוא בחור לבן עם גרוב ששקוע כל כך עמוק במוזיקה שחורה – דיסקו, היפ הופ, האוס עתיק – שאפשר בקלות לטעות בצבעו, וכמו מקור ההשראה שלו גם הוא עוסק בקולאז׳ים. את הקטעים שלו הוא מרכיב מהמוני רסיסים מתקליטי דיסקו ישנים, חלקם חתוכים בדיוק וחלקם חתוכים בכוונה קצת עקום, עם שוליים. לפני שבועיים הייתי בפריז ובטיסה לשם שמעתי בלופ את האלבום האחרון שלו, Love songs: Part two [כל האלבום בבנדקאמפ], שאם הייתי עירני יותר בזמן אמת הוא היה כנראה אחד מעשרת אלבומי השנה שלי בשנה שבה יצא, 2016. אבל לקח לי זמן להתמכר אליו, ועכשיו אני לא יכול להספיק. שמעתי אותו איזה 4 פעמים רצוף בטיסה לצרפת, וביום האחרון שלי בפריז, כמה שעות לפני הטיסה, נכנסתי לחנות תקליטים נפלאה ותוך שתי דקות נתקלתי בוויניל הזה. הסתכלתי על הוויניל, הוא הסתכל עליי, והיה לשנינו ברור שהוא חוזר איתי הביתה. מאז הוא בקושי יורד מהפטיפון. את התכנית שלי בקצה (ראו בהמשך) פתחתי השבוע עם קטע מושלם מתוכו, "Je t'aime", וגם את העונג אני לא יכול שלא לפתוח עם "Come close to me", ולקוות שאכן תתקרבו, ותקשיבו. בהאזנה ראשונה הוא אולי נשמע סתם כמו מוזיקת רקע אלקטרונית מהסוג שהתרגלנו לא להקשיב לה באמת. אבל יש כאן הקפדה ומחשבה על כל פרט, ובעיקר המון נשמה וחום. תתקרבו. [מפ3]



2. ציפור הרפש הוא לא רק משחק מילים נהדר במיוחד, אלא פרויקט אקסטרה במיוחד נהדר: מגזין קומיקס חדש של 13 יוצרות קומיקס ישראליות (ויוצר זכר אחד). כרגע הוא רק אונליין, לא בפרינט, והגיליון הראשון שלו מוקדש לנושא ״העתיד״. יאי, ערימה של קומיקס ישראלי חדש בחינם! [עברית]
3. נגה ארז כובשת את הפסטיבלים בחו״ל ואת הבמות בארץ ועכשיו אלבום הבכורה המיוחל שלה סוף כל סוף יוצא, ואתם מקבלים סטרים חינמי לפני כולם ממש ממש עכשיו וממש כאן בעונג!!! [סטרים]
4. פייר? ממש ממש מבסוט על התכנית שיצאה לי השבוע ברדיו הקצה. נכנסתי לאולפן עם המון מוזיקה חדשה בלי לדעת מה מזה אנגן ובאיזה סדר, ויצא סט מוצלח. [סטרים]
5. [תודה לפרץ] 8 אתרים שיגלו לכם ז׳אנרים מוזיקליים חדשים (כאילו, אם אפשר עדיין להתקיל אתכם, יא מבינים…) [אנגלית]
6. אמריקה, אי־פי הסולו החדש של איה זהבי פייגלין, מכיל את אותו כישרון סונגרייטינג אדיר אבל בלבוש מוזיקלי קצת אחר ממה שהתרגלנו לשמוע ממנה. האזינו כאן לכל האלבום החדש! [בנדקאמפ]
7. Waiting on a song הוא האלבום החדש של דן אוברך החמודון מהבלאק קיז, שאכן חיכה כמה שנים טובות שיהיו לו מספיק שירים טובים לאלבום סולו חדש. איך הוא? תחליטו בעצמכם, האלבום השלם מוזרם במלואו ב-NPR. [סטרים]
8. דרך אהובה עליי מאוד לגלות מוזיקה היא לברר למה מאזינים מוזיקאים עם טעם טוב, ועוד לא נתקלתי בפורמט נוח יותר מאשר סדרות של אוספים כמו Late night tales, בהן מוזיקאים יוצרים סט של שירים שהם אוהבים. אם טרם נתקלתם בסדרה הזו, חפשו אותה בכל מקום, יש שם כמה אוספים אגדיים ומבריקים. האורחים הבאים בסדרה יהיו Badbadnotgood, ליהוק מושלם בעיניי, ואני ממש מחכה כבר לשמוע את האוסף שהם ערכו. [אנגלית]

ou

9. דן סניית׳ מ-Caribou, שפועל גם תחת השם Daphni כשהוא רוצה ממש לתת בראש, הולך לשחרר ריליס משלו בסדרת הסטים Fabriclive, רק שבניגוד לרוב היוצרים שמוזמנים להתארח ולהקליט סט דיג׳יי שלהם בסדרה, סניית׳ הרכיב את כל הסט שלו מקטעים של Daphni שהוא לא שיחרר מעולם. אחלה רעיון, גם אם קצת מגלומני. הנה "Face to face", קטע קלאבי מאוד בסיסי ועירום שייכלל באלבום, שייצא בחודש הבא. [בנדקאמפ]
10. [תודה לתום] ואייטם שלישי ברצף המוזיקאים־שמוציאים־אלבום־תיקלוט: Soulwax חזרו אחרי 12 שנה לתכנית הרדיו הפנטסטית Essential Mix של ה-BBC, בה כפי שאפשר לנחש כבר מוזיקאים שונים מתקלטים במשך שעתיים, רק… שבגלל שסולווקס הם סולווקס, הם כרגיל דאגו להגזים היטב. השעה הראשונה היא כולה מוזיקה חדשה לגמרי שסולווקס כתבו והקליטו במיוחד לתכנית, רצף של קטעים שכולם מתבססים על המילה "Essential". מעולה? לגמרי מעולה. החצי השני של התכנית הוא סט של קטעים שיצאו בלייבל של האחים, Deewee. אחחחח, כמה כיף! [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט

צילום: Tonje Thilesen

כבר כמה זמן שאני שומע את השם נגה ארז, וכמות האנשים שמדברים איתי עליה הלכה וגדלה עד למסה קריטית, שאחריה התחיל הפיצוץ: הופעות, סינגלים, החתמה בלייבל הבינלאומי City Slang, הופעות בפסטיבלים בחו״ל. כשהתחלתי לנגן בקצה את הסינגלים המעולים שלה היא כבר הייתה גבוה במסלול הנסיקה שלה, שיגיע לשיא רציני מאוד ב-2 ביוני, כשתוציא את האלבום שלה, Off the Radar.

במרץ ראיתי אותה מופיעה בפסטיבל SXSW מול קהל שלא הכיר אותה בכלל. בהתחלה הם הנהנו, ואז התחילו לתופף ברגל, ועד סוף ההופעה הקצרה הם כבר היו לגמרי שלה. זה לא מובן מאליו בשום צורה, לכבוש קהל חדש לגמרי תוך עשרים דקות, ואני מאמין שהאלבום החדש יעשה לכם כמאזינים בדיוק את מה שהוא עשה לאותם חובבי מוזיקה בטקסס.

לכן אני מבסוט במיוחד שנפלה בחלקי הזכות לנגן לכם כאן בעונג את כל האלבום החדש בהשמעת בכורה ישראלית!
תלחצו פליי, וקראו את טקסט היפה שכתבה לנו נגה במיוחד מתחת לנגן:

האלבום Off The Radar הוא פרי יצירה של עבודה משותפת שלי ושל השותף שלי אורי רוסו. אורי ואני התחלנו לכתוב שירים באופן ספונטני, כיפי וחסר מחוייבות, בלי מטרה מובהקת לאסוף את השירים לכדי אלבום. שנינו שותפים בכתיבת המילים, הלחן וההפקה באופן שוויוני. כמובן שזה משתנה משיר לשיר, אבל בכל השירים הרעיון ההתחלתי הגיע ממישהו אחד, והאחר עזר לפתח אותו. בחלק מהמקרים כתבנו את השירים ביחד מאפס.
תוך כדי העבודה על ההקלטות הופענו המון בארץ, בכל מקום שיכלנו, וגם כמופע הפותח של שלומי שבן לתקופה. אחרי תקופה הצטרף אלינו המתופף רן יעקובוביץ׳, שהרים את ההופעה החיה לגבהים חדשים. ההופעות עזרו לנו לחדד דברים לגבי ההקלטות, להבין מה עובד לנו בתחושה יותר ומה פחות, ולאט לאט נאספה כמות שירים מכובדת שמתוכה בחרנו את השירים שירכיבו את האלבום.
באוגוסט האחרון נכנסו לתמונה ׳סיטי סלנג׳, הלייבל הבינלאומי שבו אנחנו חתומים. דרך התקשורת איתם, והעובדה שהם תחמו לנו את המשך העבודה היצירתית בדד ליינים, הצלחנו לסיים את האלבום (אחרת היינו ממשיכים לנצח).
האלבום מורכב מ-15 רצועות, שרובן שירים מלאים אבל 4 מתוכן הן מעברים קצרים. כל הטקסטים במעברים מבטאים את אחד הקולות החזקים שמושמעים באלבום וזה היחסים בין האמן לקהל שלו. מאחר ומדובר באלבום ראשון, שמדבר על נושאים מאוד גלובליים ממקום מאוד אישי, הורגש הצורך לשבור את ה׳קיר הרביעי׳ בינינו לבין המאזין ולפנות אליו ישירות. הניסיון העקר של אמן לדבר אל המאזין באופן שבו הוא יבין בדיוק את הכוונה שלו, בא לידי ביטוי במעברים האלה ובעצם קושר את כל האלבום שנקרא 'Off The Radar, כותרת שלקוחה משיר שמדבר כולו על הרצון האנושי הבסיסי שלנו להיראות, להישמע, לחוות הבנה ולקבל הכרה מהסביבה המידית והלא מידית שלנו.
בשירים באלבום עיקר העיסוק הוא בנושאים שקשורים לחיים בישראל ובעולם בשנים האחרונות. תיעוד רגשי של החוויה האמביוולנטית של חיים במקום כל כך מורכב. מה שמתעד את התחושות והרעיונות האלה לדעתנו זה בעיקר ההפקה המוזיקלית, הביטים והעיבודים. וחוץ מכל הכבדות הזאת, מדובר באלבום די כיפי ורקיד, כי אנחנו מאמינים גם בבידור ובאסקפיזם ובכוח של מוזיקה לקחת את התודעה והחוויה האנושית למקומות יותר יפים.

נגה ארז תגיע ב־9 ביוני בשעה 16:00 לחנות של האוזן השלישית בתל אביב, לסשן חתימות על האלבום ולבצע כמה שירים.
האלבום יושק בהופעה בתדר ב־12 ביולי, בה יתארחו גארדן סיטי מובמנט.

סוג של התנצלות: אני אסיר תודה על כך שאני זוכה להתפרנס מעשיית דברים שאני אוהב, והעיקרי שבהם בזמן האחרון הוא תיקלוט, וספציפית תיקלוט בחתונות. לא רק שיש לי את המזל לעסוק בזה, גם יש לי את המזל האדיר לעשות את זה רק בחתונות של זוגות נפלאים עם טעם נהדר (כי רבים מהם מכירים אותי דרך העונג או הקצה ויודעים מה הראש שלי). הדאונסייד הוא שרבים מהזוגות האלה מתחתנים בימי שישי, הימים שעד לאחרונה הוקדשו בעיקר לכתיבת עונג שבת. בחלק מהשבועות אני מצליח לכתוב את העונג בחמישי – בחלק לא. היום, למשל, הכנסתי אולי חצי מהדברים שרציתי להכניס, כי חזרתי הביתה רק בערב מחתונה נהדרת וישבתי על העונג מעט מאוד זמן. אז סליחה – פחות על כך שהעונג עלה בצורה לא סדירה לאחרונה, ויותר על כך שהוא ימשיך להיות לא סדיר לפחות כמה שבועות טובים. בכל אופן, תודה שאתם פה.

1. אם איכשהו פספסתם את הידיעה העצובה הזו, כריס קורנל התאבד השבוע בתלייה בגיל 52. אני עדיין לא מעכל את הידיעה הזו עד הסוף, וזה בלי קשר לכך שמעודי לא הייתי מעריץ גדול של סאונדגארדן או של קריירת הסולו של קורנל. לא היה לי שום דבר נגדו, פשוט איכשהו זה לא קרה. לא נחשפתי ברגע הנכון. "Black hole sun" הוא עדיין כישוף רב עוצמה מבחינתי, ואהבתי מאוד את Temple of the dog, אז לכאורה מתבקש לפתוח את העונג עם "Say hello to heaven", אבל, וואלה, אם אני צריך לבחור את השיר הקורנלי שהכי אהבתי אי פעם, הוא מגיע דווקא מקורנל המאוחר, מלהקה שנחשבה איכשהו תמיד לצדדית, Audioslave. וכן, זה "Cochise", ברור. למה? לא יודע למה. אולי בגלל ששאר חברי הלהקה היו חברי להקת Rage against the machine. אולי בגלל הריף הפשוט הזה. ואולי בגלל הקליפ מלא הזיקוקים, שתמיד נראה לי כמו הדרך הטובה ביותר האפשרית להציג ויזואלית את עוצמות השיר הזה. ואולי כי הוא פגע בי ברגע הנכון בחיים. ימים יגידו מה פגע בקורנל בזמן האחרון, או לאורך החיים כולם, שגרם לו לטרוף את נפשו. בינתיים, נשאר ההלם. היה שלום. [מפ3]
2. גם קית׳ מיטשל, המתופף של Mazzy Star, מת השבוע. מה קורה החודש, לעזאזל??? [אנגלית]
3. Tyler, the creator ביטל את הופעותיו בישראל (ובכל אירופה), כי הוא קיבל סדרת טלוויזיה חדשה או משהו. איזה באסה. [אנגלית]
4. בשלישי הקרוב אשדר שעתיים מתוקות מדבש בקצה, אבל עד אז, אם פספסתם, הנה התכנית האחרונה שלי בקצה, שעתיים שמתחילות בניו אורלינס, ועוברות בברוקלין, גאנה, ישראל וסוריה. מבסוט מאוד על השעתיים האלה. [סטרים]
5. [תודה לליאור] האזינו לכל In spades, האלבום החדש של The Afghan Whigs. [טיוב]
6. [תודה ליניב] לא הבנתי עד הסוף, אבל גוגל משתמשים באינטיליגנציה מלאכותית כדי לסנתז צלילים חדשים, שהם על הספקטרום בין כלי נגינה קיימים. נראה מעניין, ההדגמות לא ממש הבהירו לי עד הסוף מה קורה שם. [אנגלית]



7. הכותרת המוצלחת של מגזין ניו יורק הייתה ״הרגע האחרון של להקת הרוק הגדולה האחרונה״. לא הייתי מגזים, אבל אם אתם אוהבים את The Strokes, בוודאי תתעניינו לקרוא את ההיסטוריה המדוברת של נפילתה ונפילתה של הלהקה. זה מעניין, ומתחיל בסיפור של ריאן אדמס על ג׳ון מאייר, מכל האנשים. [אנגלית]
8. ברוך הבא, אי־פי חדש לניק מרפי, שעד לאחרונה נקרא צ׳ט פייקר! האזינו לכולו כאן. [בנדקאמפ]

קרא/י את המשך הפוסט

1. האמת? לא ממש עקבתי בציפייה כפי שהיה אפשר לצפות ממני. בהתחלה היו ציטוטים בראיונות ואז כותרות והופעות ואמירות ברורות על אלבום קאמבק חדש ומתקרב מכיוונם של LCD Soundsystem אבל אני הייתי כל כך עסוק שטאטאתי את כל אלה הצידה תוך שאני ממלמל בחצי פה ״כן כן תטרידו אותי כשיגיעו שירים ולא הודעות״. אבל אז? אז הם הגיעו. השירים, אני מתכוון. ממש עכשיו, לפני כמה שעות, ומיד כמה מהחברים הנאמנים דאגו לסמס לי לינק אסור ומתוק, שהחברים באוסטרליה (שם יצאו שני השירים לפני שאר העולם) דאגו לשתף עם כולנו. ואז האזנה ראשונה ל-"Call the police" וכבר הראש במקום אחר שלא ביקרתי בו מזמן, והאזנה שנייה ומשהו פה לגמרי שונה מקודם אבל הלב עדיין באותו המקום. האם זה השיר האהוב עליי של ג׳יימס מרפי? רחוק מכך. האם זה השיר הכי טוב ששמעתי החודש? גם לא. האם זה האירוע המוזיקלי המרגש של השבוע? כן כן ועוד הפעם כן. שמישהו ייתן לי חיבוק, ומהר. [מפ3]
2. בחדשות טרגיות, הבסיסט של Grandaddy, קווין גארסיה, מת השבוע פתאום משבץ, בגיל צעיר למדי. אשרינו, שזכינו לראות אותו בשתי הופעות מושלמות כאן, ממש לא מזמן. הלב נשבר. [אנגלית]
3. הגיע הזמן שפרומוטרי ארצנו – כלומר, האנשים הטובים שמשקיעים כסף וזמן ומאמצים בלהביא מוזיקאים מחו״ל להופעות בארץ – יבינו כבר שיש קהל ענקי להיפ הופ בארץ. איכשהו, נראה שההבנה הזו עדיין לא חלחלה, למרות שכולנו היינו צריכים לקלוט את זה כשראפרית סופר שולית כמו No name פוצצה את הבארבי בשנה שעברה. אולי זה יעזור לכוווווולם להבין: Lil Dicky, ראפר מצחיק ומוכשר שנמצא אולי במעגל העשירי של ההיפ הופ בארה״ב, מכר את כל הכרטיסים להופעה הראשונה שלו בבארבי ב־4 ביולי תוך פחות משעה, ואת ההופעה השנייה ב־5 ביולי גם כן. אז כן, מאקלמור יגיע לאמפי בראשון כי הוא כוכב פופ חוצה ז׳אנרים. אבל רבאק, בפעם הבאה שאתם מואילים בטובכם להביא ראפר (והגיע הזמן באמת), אל תפחדו. תעיזו. הקהל לראפ הוא פה, והוא ע-נ-ק-י. ורעב. יאללה, מי לוקח צ׳אנס ומביא את צ׳אנס? ולא לזאפה, לגני התערוכה. [עברית]
4. Mew יופיעו בישראל ב-15 ביוני, כחלק מפסטיבל ישראל. מוזר? לא אכחיש זאת. [עברית]
5. השבוע נפרדתי לשלום מהמדור שלי במגזין אלכסון, ״זיקוקים״, בו פרסמתי בשלוש השנים האחרונות לינק מעניין מדי בוקר. ב״אלכסון״ העבירו את מושכות המדור לדפנה לוי הנהדרת. הנה מילות הפרידה שלי. פייר? אתגעגע. אבל אולי פשוט אתחיל לפרסם כאן בעונג יותר לינקים ״זיקוקיים״ כדי לפצות את עצמי. [עברית, פייסבוק]
6. הרגעים הכי גדולים בתולדות הוליווד… ביידיש! [טיוב]
7. "Eyes", קליפ חדש של Tatran הישראלים. [טיוב]

נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


הביעו את הערכתכם לעונג:
הפוסט הזה (כמו כל פוסט שבועי בעונג) דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, עריכה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן.

קרא/י את המשך הפוסט

1. אני מקווה ששמעתם כבר את DAMN, האלבום החדש של קנדריק לאמאר, אפילו שמיעה חולפת אם לא האזנה קשובה באמת. זה לא יספיק אבל זו תהיה התחלה טובה. בהאזנה ראשונית חולפת, לא קשובה, זה נשמע (לי, ולאחרים שדיברתי איתם) כמו אלבום חלש, בטח ביחס ליצירת הפאר השאפתנית של האלבום הקודם. אבל, כפי שאפשר ללמוד מתגובות ברחבי העולם והרשת (והציון במטאקריטיק, שרק לפני יומיים ירד מ-99), מדובר באלבום חזק ומהודק ועשיר ומורכב. פשוט, אחר. הסאונד שונה, העיבודים יותר ״שגרתיים״, אבל השורה התחתונה לא השתנה: אף ראפר לא ממש מתקרב כרגע לקנדריק. כן, אם־אף דום כותב יותר משוכלל מבחינה צלילית ומשקלית. כן, אמינם גמיש ומגוון יותר טכנית. כן, כשאנדרה 3000 מואיל בטובו להקליט בית אורח בשיר הוא עדיין הראפר הכי חכם בשטח. וכן, בהחלט, ברגע שלוריין היל פותחת את הפה מול מיקרופון יש לה יותר רגש בראפ מכל אחד אחר. לכל אחד מהראפרים האלה יש 10 במיומנות ספציפית, אבל לאף אחד מהם אין 9 בכל הסקילז כמו למר לאמאר. אני לא מצליח להפסיק לשמוע את האלבום הזה השבוע, הוא מושך אותי בחזרה שוב ושוב בכוח רב עוצמה. לא רק בזכות שורות, ביטים והוקים שנתפסו בי, אלא כי משהו בו מושך אותך להקשיב עוד, לנסות לפענח יותר, לשרטט את הקשרים בין הרעיונות, הנושאים, הסיפורים והשירים השונים. אחד הסקילז הכי חזקים של לאמאר היה ונשאר היכולת שלו לספר סיפור מעולה. הדוגמה הכי בוהקת באלבום הזה הוא השיר הסוגר, "Duckworth". זה שם המשפחה המקורי של לאמאר, והסיפור שמסופר בשיר הוא אמיתי, ובלי לקלקל את ההפתעה הוא עוסק בשני אנשים, אחד מהם הפך ברבות הימים למנהל חברת התקליטים שהחתים את קנדריק, השני הוליד את קנדריק. עצם העובדה שאחד הראפרים הכי סיפוריים והכי מצליחים בשטח שמר את הסיפור האמיתי המעולה הזה לסוף האלבום הרביעי שלו (!) ולא מיהר לבזבז אותו על ביטים פחות טובים היא מש(ו)געת. והמפיק הכביר 9th Wonder הביא פה ביטים מרהיבים (ברבים! לא ביט אחד פר שיר אלא לפחות שלושה) והוא מחליף ביניהם כמו אשף בזמן שלאמאר דוהר עם הסיפור ובקושי עוצר כדי לנשום. זה מאסטרפיס קטן והוא רק צד אחד של האלבום מרובה־הצדדים, הפנים והדרכים הצדדיות הזה, שעוד ידובר בו רבות (בטח כאן, ועל אחת כמה וכמה בתכנית הקרובה שלי בקצה). לכו להאזין לו בקשב רב. הקדישו לו את הזמן. זה אלבום ענק, וזה שיר סיפורי ענק (עוד שיר סיפורי, שונה מאוד, בסוף העונג). [מפ3]
2. מחפשים משהו נהדר לעשות בערב יום העצמאות שיאפשר לכם גם לברוח מהסיוט שברחובות בערב הזה וגם לשמוח ממש? יאללה, בואו למסיבת הניינטיז־עצמאות שלי בערב יום העצמאות, באוזןבר. אני מבטיח שאין כניסה לפטישים (מכל סוג), ספריי קצף ושירים מהאייטיז. [איוונט]
3. יו, RPS Surfers, שאתם מכירים גם בשם העברי הצח שלהם גולשי האבן, הנייר והמספריים, הוציאו את האלבום השני כנופיית החרקה, ולא רק שהם היו חמודים מספיק כדי לפרסם אצלי בעונג את השמעת הבכורה (רוצו לשמוע ולהתניע איזה אופנוע), הם גם מספרים שם בפוסט את הסיפור ההיסטורי המפתיע והמרתק שמאחורי האלבום, וגם מחלקים לכם עותקי ויניל ממנו. בקיצור, תלחצו על הלינק. [עברית, סטרים]



4. כפרה על וילי נלסון, שיזכה להמשך חיים ארוכים ובריאים. בגיל 84 הוא משחרר השבוע אלבום חדש, God's problem child (אלבום האולפן ה־61 שלו), ואפשר לשמוע את כולו עכשיו ב-NPR. [סטרים]
5. [תודה לאורן] אני חולה על שטויות כאלה. כותב לנו אורן על האלבום החדש של קנדריק לאמאר: ״מיד לאחר שחרור האלבום צצו תיאוריות שונות המתחקות אחרי הרמזים שפיזרו קנדריק והצוות סביבו, לפיו מר למאר יעשה פרנק אושן וישחרר אלבום נוסף בתחילת השבוע. מעריץ עיקש העלה לרדיט תיאוריה מרתקת ומנומקת היטב לפיה כבר קיבלנו בשישי שעבר את שני האלבומים: הראשון (The Saved Man) מורכב מהקטעים הזוגיים באלבום והשני (The Damned Man) מורכב מהקטעים האי זוגיים בסדר הפוך״. דיים! [אנגלית]
6. קנדריק לאמאר מכנה את עצמו באלבום החדש Kung Fu Kenny. דון צ׳ידל, שמשחק עם לאמאר בקליפ החדש והמצוין של "DNA", הבין באיחור מרשים שהכינוי של קנדריק הוא על שם דמות שהוא (צ׳ידל) שיחק בעצמו בסרט. מסתמן ששניהם חמודים ממש. [אנגלית]
7. ועוד קנדריק לאמאר: הראיון היחיד שהוא נתן אחרי צאת האלבום הגיע היום של 45 דקות – שיחה בת 45 דקות עם זיין לואו. [טיוב]

נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


הביעו את הערכתכם לעונג:
הפוסט הזה (כמו כל פוסט שבועי בעונג) דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, עריכה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן.

קרא/י את המשך הפוסט