מה קורה פה, ואיפה העונג? הסברים בראש הבאר השמאלי
ערן כ"ץ היה שולח לי ולרשימה אנונימית של קוראים את עיתון האימייל שלו, "לטאת האמבטיה" במשך לא מעט זמן. זה אף פעם לא היה סדיר, אבל תמיד היה כיף לקבל ממנו עוד קובץ וורד של הגיגים על נושא כזה או אחר, מה שהיה על ליבו. פעמים רבות זה היה מוזיקה. אחרי שהפצרתי בו חזור והפצר, הוא פתח סוף סוף את הבלוג לטאת האמבט ומיסד את רשימת המיילים למקום אליו אפשר לגשת מכל מחשב. בשעה טובה! ולמרות שהוא שומע הרבה יותר מדי משינה (=יותר משיר אחד שלהם), הזמנתי אותו להכין אוסף כי אני אוהב אותו לאללה. זו ההזדמנות, אגב, להתנצל בפומבי בפני שלל אנשים שאני אוהב ושכחתי להזמין (האייפוד רעב – אליכם אני מתכוון!). מי שמכיר אותי יודע שאי אפשר לסמוך על הזיכרון שלי בשיט. סליחה. עכשיו לערן. קרא/י את המשך הפוסט

מה קורה פה, ואיפה העונג? הסברים בראש הבאר השמאלי
חובבי הקומיקס והאנימציה בטח מכירים כבר את ניר מטרסו, האיש שהביא לנו את "דבר אל הרוח", "קונטרול אלט נבוט", להקת המהפכה המיותרת, סקין בלוז, צ'רלי קצ'רלי והקליפ המצוין ל"צלקות" של אביב גפן. אתם אולי זוכרים את האיורים שלו גם מסטיות של פינגווינים, שם הוא צייר בין השאר את הקומיקס ל"חובזה" של אתגר קרת. בנוסף לכל זה, ניר שומע מוזיקה שמדהימה אותי בכל פעם בכמה שהיא רחוקה ממני וכמה מהר אני מתחבר אליה. קחו את האוסף הזה, לדוגמה. מהצצה מהירה אני מכיר רק להקה אחת. הוא מוזר ועקום, אבל הוא כל כך נהדר וכל כך ממכר (כמו נושא האוסף), שאי אפשר לעמוד בפניו. קצת כמו הציורים של ניר. קרא/י את המשך הפוסט

מה קורה פה, ואיפה העונג? הסברים בראש הבאר השמאלי
אח פרנק, אביר העונג. היישר מהבלוג המוזיקלי המשובח הקונכייה הוא מגיח מהערפילים על סוסו הממוחשב כשבנדן הקשור על שריונו טמונים היטב עשרות לינקים להורדת אלבומים משובחים, רעיונות מגניבים ומאגר בלתי נדלה של מוזיקה טובה. הופתעתי כששמעתי את האוסף שלו, כי לא חשבתי שסטאקה בו, למשל, עשו משהו טוב אי פעם, או שעוד מישהו מעריך את מולוקו כלהקה טובה. ובכלל, לא שמעתי את ניקולאי דונגר איזה ארבע שנים. פרנק ביקש לא לצרף מלל למיקסטייפ הזה, ופשוט לתת למוזיקה לדבר. וזו העצה הכי טובה באוסף כייפי כזה. קרא/י את המשך הפוסט

מה קורה פה, ואיפה העונג? הסברים בראש הבאר השמאלי
את הפעמים בהן פגשתי את עידית נרקיס הנפלאה מקול הקמפוס אפשר לספור על כף יד אחת. אני חושב. נבר-דה-לס, אחרי שהכרנו בשרת ופטפטנו שעות, נרקמה בינינו (סליחה על הקלישאה) חברות אמיצה, שמלבד רכילות רשתית כוללת שצף קצף ארוך ובלתי נגמר של החלפת דעות מוזיקליות ותרבותיות בכל נושא שהוא, והמון המון צחוק. כיף חיים אמיתי! אני ממליץ לכולם להיות חברים של עידית, לי זה נורא כיף. עידית גם תנחה עם שלושה אנשים פחות מעניינים ממנה (מצטער!) את משדר סיכום השנה בקול הקמפוס ביום חמישי הבא (ואני אתראיין שם קצרות), אז שווה להאזין לקולה החושני. קרא/י את המשך הפוסט

מה קורה פה, ואיפה העונג? הסברים בראש הבאר השמאלי
נו, לתקצר את הקשר שלי עם מורפלקסיס זה קשה עד בלתי אפשרי. מורפלקסיס (בנימין, או בני) ואני התוודענו בשרת העיוור או בסולסיק, אני כבר לא זוכר. מה שאני זוכר הוא שמהר מאוד התיידדנו סביב נושאים מוזיקליים, ותוך לא הרבה זמן התחלנו לערוך יחד את אוספי פולארויד לשרת העיוור, ומשם הדרך הייתה קצרה ארוכה ומפותלת עד שפתחנו יחד את הלייבל Hiss Records. בין כל הדברים האלה הוחלפו עשרות עד מאות דיסקים, כוסות קפה, סרטי די-וי-די, עוגות, וכמות שיחות טלפון ליליות שלא תבייש תחילתו של קשר זוגי רומנטי. הרומנטיקה שלנו אמנם מתועלת לבחורות, אבל בינינו אכן שורר קשר זוגי פורה וכייפי לכל דבר (מינוס הסקס, למרבה הצער). לנהל יחד עסק מוזיקלי זה משהו שנראה לי בלתי אפשרי אם שני הצדדים הם לא חברים טובים ושוררים ביניהם אמון ואהבה. זה אולי הדבר הכי הומואי שכתבתי בחיים, אבל לא אכפת לי, כי בני הוא בחור נהדר וחבר מצוין, וכפי שתראו מיד, גם מיקסטייפאי מוכשר. קרא/י את המשך הפוסט