עוד פרק זמן לא קבוע עבר, והנה עוד אוסף של שירים חדשים (מהחודשים האחרונים בלבד), שהקשר היחיד ביניהם הוא שבזמן האחרון אני לא מפסיק לשמוע אותם, לא מפסיק לזמזם אותם, או פשוט חושב "פאק, אנשים חייבים לשמוע את השיר הזה! גיא, תתאפק ואל תשים אותם כשיר פתיחה בעונג!"

תמונה: מכאן (cc)

להנאה מושלמת: האזינו כבדרך אגב, ואוצו לבדוק מה אתם שומעים רק אם האוזניים שלכם הזדקפו בגלל שיר כלשהו. בדרך כלל דרושות יותר משלוש-ארבע האזנות עד שנדלקים באמת על שיר. בנוסף, אמנם עבדתי הרבה כדי לסדר את השירים בסדר מסוים, אבל קבלו את הסדר כהצעת הגשה בלבד. בהחלט מומלץ ללחוץ על Shuffle בכל עת. תיהנו!

הורידו את כל האוסף בקובץ rar אחד ויהיה לכם מה-זה כיף!
לא מצליחים לפתוח? הורידו את 7zip, תכנה חינמית ופשוטה (אופן סורס!) לפתיחת כל סוגי הארכיבים

אם אתם מתקמצנים על מקום במחשב, בואו להאזין לאוסף כולו ב-iCast, יא קמצנים

01. Lavender Diamond – Open your heart
אתר בית, מייספייס
חוק ראשון בעריכת מיקסטייפ משובח, כמו שכתב מישהו באיזה מגזין ששכחתי כבר איפה קראתי: "השיר הראשון צריך ממש לנשק אותך על השפתיים". אם יש באוסף הזה שיר שפותח את הריאות והלב בנשיקת-דבש עליזה וצבעונית, זה בהחלט השיר של לבנדר דאימונד. עזבו אתכם, זה לא משנה כרגע מי אלה לבנדר דאימונד, כלהקה. מה שמשנה כרגע הוא בקי סטארק, הסולנית שלהם. הלהקה בהחלט יודעת לנגן, בכך אין ספק, אבל לו היו קונים את המילים והלחן האלה מסטארק ומנגנים אותם עם כל ווקליסט אחר (אולי מלבד זו של הפינצ'ז), זה פשוט לא היה הולך. לא טוב כמו כאן. אפשר ממש לשמוע אותה מחייכת כשהיא שרה את הפזמון, והשמש החייכנית הזו קורנת אפילו דרך המספרים הבינאריים הקרים של קובץ מפ3 כמו שלנו. כל האלבום הזה, Imagine our love [האזינו לדגימות מכל השירים], פשוט עושה טוב על הנשמה. יש בו, אגב, שירים טובים בהרבה מהשיר הזה – הם פשוט שונים למדי באופי שלהם. רציתי שיר שיפתח את האוסף הזה, שהוא די קיצי בסך הכל, ב"נשיקה על השפתיים" כאמור. כשראיתי את הקליפ המקסים לשיר הזה, ידעתי שתמו החיפושים.
הידעתם? אלביס פרקינס, שהשתתף ב"תקשיבו רגע" הקודם, ניגן גיטרה באחד משירי הלהקה.
מומלץ אם אהבתם את: ג'ני לואיס, St. Vincent (נגיע אליהם), The Finches, נקו קייס
מתוך האלבום Imagine out love [קנו! Rough trade, djangos]

02. Justice – D.A.N.C.E
מייספייס
שיר השנה? ייתכן מאוד. השיר של הקיץ? בהחלט, בלי שום תחרות. ג'סטיס הצרפתיים הצליחו לעשות את הבלתי ייאמן – להפוך את המוזיקה של דאפט פאנק לכייפית בטירוף (ויסלחו לי הדאפט פאנקיסטים). לא מזמן כתבתי שזירו 7 הוכיחו שאפשר לעשות את המוזיקה של אייר, אבל עם נשמה. זה בערך מה שקרה כאן – המוזיקה של דאפט פאנק, אבל עם חיים. נדמה שאי אפשר היה להתחמק מהשיר הזה בחודשיים האחרונים, והאמת היא שאף פעם לא רציתי להתחמק. רציתי רק לשמוע עוד ועוד, לפזז תוך כדי נהיגה או איפה שלא אהיה. השיר הזה (שגם הוא כמו השיר הראשון מתהדר בקליפ נפלאאאא) לא מפסיק להגניב אותי, להזיז אותי, לגרום לי לחייך ולשיר ולרקוד כמו נער כושי בסרט של קיד אנד פליי. מי היה מאמין שעדיין אפשר להוציא משהו מגניב בהשראת מייקל ג'קסון (טוב, מלבד ג'סטין טימברלייק).
מומלץ אם אהבתם את: Daft Punk, Ratatat, Basement Jaxx
מתוך האלבום † [קנו! מוזיקה נטו]

03. Matt Pond PA – If you live
אתר בית יפהפה, מייספייס
את השם של מאט פונד (וה-PA שהתווסף לו, כדי לסמן שהוא מפנסילבניה) שמעתי לא מעט פעמים בשנים האחרונות, בכל מיני מקומות. אבל לא ממש התייחסתי, אף על פי שאוזני הזדקרה בסקרנות. כפי שכבר סיפרתי בעונג לא מזמן, יום אחד שמעתי ב-88fm קאבר נהדר לשיר של ניוטרל מילק הוטל, וכשביררתי אצל בועז כהן הסתבר לי שמדובר בלא אחרים מאשר מאט פונד PA. האי-פי שלהם שהכיל את החידוש הזה נקרא Winter Songs והוא האזנת חובה לכל חובב חורף באשר הוא. משם המשכתי והלכתי להוריד כמה שירים פה ושם, וגם את האלבום הלא-רע בכלל Several arrows later. קצת קשה להגדיר את מאט פונד בלי להישמע קלישאתי או לא לומר כלום. אני חושב שהכי טוב לומר שמדובר בלהקת רוק אלטרנטיבי (די עדין, רוב הזמן), שמונעת על ידי סונגרייטר. במילים אחרות, זו מוזיקה של סינגר-סונגרייטר שמוגשת על ידי להקה שלמה ולא רק על ידי גיטרה בודדת בחדר שינה של יוצר גלמוד. עוד רגע וחצי יוצא האלבום החדש של מאט וחבריו מפנסילבניה, ובינתיים הם הוציאו כהרגלם EP נוסף, הפעם הוא נקרא If you want blood. השיר הזה, אחד מכמה שדלפו ממנו טרם זמנם, שבה את ליבי מאוד. דרושות לו יותר מהאזנה אחת, אבל אם תעשו כפי שמורים לכם בשיר הראשון באוסף הזה, אני מאמין שהשיר הזה ייכנס פנימה.
מומלץ אם אהבתם את: Death cab for cutie, Counting Crows, Pedro the lion, The Shins
מתוך ה-EP החדש If you want blood [קנו! באתר הלהקה]

04. St. Vincent – Marry me
אתר בית, מייספייס, בלוג
הנה וידוי: אף פעם לא התלהבתי מהפוליפוניק ספרי. בדרך כלל הם עושים לי כאב ראש מהר מאוד, והם פשוט לא הצליחו להלהיב אותי אף פעם. עניין של טעם, מן הסתם. בשבוע שעבר חיפשתי שירים שיתאימו לאוסף שהכנתי לרגל ה-Live Earth, ואיפשהו בתיקיית ההורדות שלי מצאתי שיר שנקרא "Now now", של St. Vincent. לא היה לי שמץ שמצו של מושג מי אלה סנט וינסנט, מתי הורדתי את השיר הזה ומה לעזאזל הוא עושה על המחשב שלי, אבל הכותרת שלו נראתה לי כאילו היא יכולה להתאים לדחיפות האירוע, והקלקתי כדי להקשיב. בהאזנה ראשונה חשבתי לעצמי "הא, השיר הזה ממש מזכיר את Xiu Xiu". בהאזנה השנייה הסתקרנתי, ובשלישית כבר אהבתי את השיר סופית. אבל דהרתי הלאה בעריכת האוסף וקצת שכחתי מסנט וינסנט. אתמול הגיע לי גיליון יולי של מגזין Paste, ובדפדוף ראשוני מהיר קלטתי שוב את השם הזה – סנט וינסנט. הלכתי לקרוא, והתברר שמדובר באנני קלארק, זמרת יפהפיה וכובשת בת 24 שחברה גם בפוליפוניק ספרי ומנגנת עם סופיאן וארקייד פייר, אבל אין בכך דבר שמעיד על סגנון אלבום הבכורה המקסים-מקסים-מקסים שלה, Marry me. לכן לא אנסה להגדיר. רק אזרוק בתפזורת מביכה את המילים פולק, פופ, אלטרנטיבי, סימפולים, רוק – ואפסיק כי זה באמת מביך כמה שזה לא אומר כלום. אהבתם את מיי ברייטסט דיימונד? סביר להניח שתרגישו פה בבית. שיר הנושא, "Marry me", היה אמור להיות שיר השבוע בעונג האחרון, ונחטף משם ברגע האחרון לטובת האוסף. השיר הזה, אוף, אם יש משהו שעושה לי טוב לאחרונה זה בהחלט השיר הזה. במיוחד השורה האחרונה שלו, שגורמת לי לצחוק בכל פעם. במיוחד מחיאות הכפיים המשתהות. במיוחד במיוחד – אנני קלארק. קוסמת. אני הולך להזמין את האלבום הזה, ממש עכשיו.
מומלץ אם אהבתם את: My Brightest diamond, Feist, Lavender Diamond, אמילי היינס (לו הייתה מחייכת)
מתוך האלבום Marry me [קנו! אמאזון]

05. Common – Misunderstood
אתר בית, מייספייס
לקומון יש את כל מה שדרוש כדי להיות הראפר האהוב עליי. יש לו לב, יש לו תבונה, הוא יודע מאיפה הוא בא, ויש לו קול חם ומעורר אהדה שבעזרתו הוא שר על הדברים שבאמת חשובים. הפלואו שלו מופלא, ההפקות שלו כמעט תמיד נהדרות (בעיקר כי הוא יודע לבחור מפיקים טובים ולהוציא מהם את המיטב), ויש לו מצפון. הוא האנתיטזה הכי טובה להיפ הופ המסחרי, המסואב, המכוער והשוביניסטי שרוצה רק לעשות עוד כסף מעוד להיט ביצ'ז ובלינג מטומטם. וקומון לא הולך לקצוות האלטרנטיבה כדי לעשות את זה. הוא פשוט הולך לנשמה. Be, האלבום הקודם שלו, היה כל כך מלא נשמה שעד היום הוא אחד מאלבומי ההיפ הופ האהובים עליי בכל הזמנים (והתואר הזה מגיע לו ולו רק בזכות הפתיח המדהים שלו עם הקונטרה-בס). גם כשהוא משתמש בהומור, גם כשהוא כועס, גם כשהוא מדבר על הדברים שהכי כואבים לו במצב של ההיפ הופ, של אמריקה, של החברה השחורה, גם כשהוא מחייך את החיוך הכי מקסים בהיפ הופ – העיניים שלו נוצצות, ואי אפשר לעמוד בפניו. הן נוצצות בתשוקה אמיתית למוזיקה, ליצירה, לאמירה בעלת משמעות. עוד שנייה הוא מוציא אלבום חדש, מתוכו יצאו כבר שני שירים כקליפים. האמת? לא התלהבתי מהם כמו שאהבתי את הקודמים (למרות ש-"The Game" בהחלט מצוין). מתי כן התלהבתי? כשקומון, שוב, פנה לנשמה. ולא סתם לנשמה, אלא למלכת הנשמה של כל הזמנים – נינה סימון. בסימפול מבריק (שיש לייחס, אולי, למפיק דיבו ספרינגסטין) הוא לוקח את הביצוע של סימון ל-"Don't let me be misunderstood" ונותן עליו את אחד משירי ההיפ הופ הכי טובים ששמעתי בשנה האחרונה. איזה כיף שבקרוב יש קומון חדש.
תאהבו אם אהבתם את: Blackalicious, קנייה ווסט ברגעיו הפחות יהירים, טאליב קוואלי, מוס דף, The Roots
מתוך האלבום Marry me [קנו! מוזיקה נטו]

06. Iron & Wine – Boy with a coin
אתר בית, מייספייס
המשימה הכי קשה בעבודה על המיקסטייפ הזה הייתה להתאפק. אני מת על Iron & Wine ואני יודע שגם חלק מכם מתים על סם בים היקר והמזוקן שלנו (Side note: תחשבו כמה מוזר יהיה אם הוא יתגלח פתאום), וגאד-דמט! היה ממש קשה להתאפק ולא לקשר באחד העונגים לשיר הנפלא הזה. החדשות הטובות-אפילו-יותר הן, כמובן, שמדובר באלבום חדש שיוצא בספטמבר ומטפטף לאיטו לבלוגים ברשת. הילד עם המטבע היה הסינגל הראשון שיצא, והוא כבש אותי מיד. עברתי שלושה גיהינומי רשת כדי למצוא אותו להורדה (עכשיו, כמובן, הוא כבר פזור בכל מקום). בשנה האחרונה, אחרי כמה שנים של חוסר התלהבות, התאהבתי סופית באלבום Our endless numbered days והתרגלתי לסאונד האינטימי שלו. אני דווקא אוהב את הקצב שנכנס לשיר החדש הזה. הוא מרחיב בעדינות את הספקטרום של Iron & Wine (או "ירון ו-Wayne" כפי שאני אוהב לכנותם בעל פה), מצליח לשנות את הסגנון שלהם אבל עדיין לשמור על קו מקשר לאלבומים הקודמים. תנו לו שתי האזנות והוא לא יצא לכם ממחזור הדם. אוף, כמה קשה לי כבר לחכות לאלבום השלם, אוף.
תאהבו אם אהבתם את: ריי למונטיין, היידן, סמוג, בוני "פרינס" בילי
מתוך האלבום The sheperd's dog [קנו! סינגל בסאב-פופ]

07. Polly Paulusma – Back to the start
אתר בית, מייספייס
ואז הגיעה פולי. מדי כמה שבועות, כשמשעמם לי באוזן, אני פותח את קורא הרסס שלי, גולש לכמה בלוגים שאני אוהב, מרפרף במהירות ומוריד כמה שירים בלי להקשיב להם קודם. לפעמים אני מוריד על פי תמונה מעניינת שמצורפת לפוסט (זיכרו, בלוגרים – לתמונות יש השפעה עצומה), לפעמים בגלל שהשם של האמן או הלהקה מעניין או מקורי בעיניי, לפעמים בגלל משפט שתופס לי את העין. מה שקורה אז הוא שיושבים לי איזה עשרה שירים חדשים על המחשב ואני שוכח מהם לחלוטין. אחרי כמה זמן שוב משעמם לי באוזן ואני פותח את תיקיית המוזיקה ומקליק על עשרה השירים הכי חדשים שם, בלי לזהות אף שם. בדרך כלל, לפחות שישה מנופים מהר מאוד, ואחרים נשארים להאזנה חוזרת. השיר הזה נשאר להאזנה חוזרת וחוזרת וחוזרת וחוזרת עד שהוא הוטס אחר כבוד לתיקיית "תקשיבו רגע" ונשאר שם מאז. אין לי שמץ של מושג מי זו פולי פולוסמה ואם אני מבטא את שמה נכון. אני יכול לבדוק, אבל יהיה מעניין הרבה יותר להשאיר לכם את המלאכה הזו, במידה ותידלקו על השיר הזה כמוני. לפעמים הפקה ועיבודים מקוריים ומרהיבים יכולים להמיס אותי לרצפה. לפעמים יש לך קול וכישרון כל כך נהדרים, שלא דרוש דבר מלבד גיטרה אחת ומחיאת כפיים קטנה ברקע.
(אוקיי מסתבר שהיא בריטית ויש לה כבר שלושה אלבומים)
תאהבו אם אהבתם את: וואלה, אני ממש לא יודע. רייצ'ל יאמאגטה, למרות שהיא לא משהו?
מתוך האלבום Fingers & Thumbs [קנו! One little indian]

08. Wilco – Either way
אתר בית, מייספייס
חלק מכם אולי זוכר את ההערות הקטנות שלי לגבי החדש של וילקו בעונגים האחרונים. בהתחלה לא סבלתי אותו. אחר כך טיפה התרככתי. בסוף אני די אוהב אותו. השינוי הזה קרה בגלל משהו קטן ונחמד: מיקסטייפ. מיקסטייפ של גלילי בבלוג המיקסטייפים Press REC & PLAY. הוא פתח עם השיר הזה, של וילקו, ופתאום… לא יודע. פתאום נפתחו לי הצ'אקרות. שמעתי את השיר הזה לפחות עשר פעמים בשבועות קודם לכן, אבל שום דבר לא קרה. אולי כי כל הזמן ציפיתי. הפעם באתי למיקסטייפ סתם ככה, לחצתי פליי ואמרתי נו, שיעבור. ודווקא אז התאהבתי. כמה שבועות אחר כך שמעתי את השיר הזה בנסיעה והייתי צריך כמעט לעצור בעד הדמעות. הוא מחלחל, הבנזונה הזה. הוא מחלחל והוא מרגש אותי, עם הנכונות של מר טווידי לחכות, להבין, לעמוד רגע בצד עד שתיפול ההחלטה. הכל יכול לקרות, הוא בעצם אומר לנו. אולי יהיה טוב, אולי יהיה רע. אולי תחזרי אליי, אולי תחליטי שאת צריכה קצת זמן לעצמך. זה בסדר. אני מבין. אני אמתין בשקט. השלווה המוזיקלית שמשרה הפתיחה של השיר הזה היא הרגע הכי חזק שלו, בעיניי. תתעלמו מהסולו (אחד המבאסים ביותר של וילקו), מהכינורות, עזבו את זה. השלווה הזו, שבהתחלה, היא האמונה השקטה והיציבה שנותנת את הכוח לחכות גם בתוך האי-וודאות הכי גדולה. וזה כל כך, אבל כל כך יפה, שאני מוכן לסלוח אפילו על הסולו ולהכניס את השיר הזה לאוסף שלי.
תאהבו אם אהבתם את: ניל יאנג, פליטווד מק, פולק-רוק מהסבנטיז באופן כללי
מתוך האלבום Sky blue sky [קנו! מוזיקה נטו]

09. Up up down down left right left right b a start – Boise
אתר בית, מייספייס
אתם חייבים להודות שללהקה הזו יש את השם הכי מגניב בהיסטוריה. הם גם מודעים לכך (ראו למטה מה שם האלבום ממנו לקוח השיר הזה). הם נקראים, מסתבר, על שם קוד סודי במשחקים של נינטנדו, שאמור להעניק לכם לא יודע מה, חיים אינסוף או כוח מטורף או מלא מטבעות, תלוי במשחק. אף פעם לא ממש שיחקתי בנינטנדו. כך או כך, UUDDLRLRBAS (אוף, אפילו הקיצור שלהם ארוך!!!) הם להקה בה נתקלתי לחלוטין במקרה. בטעות, אפילו. חיפשתי משהו בגוגל והגעתי איכשהו אליהם. מכיוון שהם חכמים ויודעים שאנשים יגיעו אליהם בגוגל בטעות, האתר שלהם (ראו לעיל) מציע לכם מיד לצפות בקליפים, להוריד שירים (ואף EPs שלמים ומצוינים!) ולדעת הכל על הלהקה הקטנה והמגניבה הזו מניו ג'רזי. כמו המנצ'סטר אורקסטרה מהאוסף הקודם, הלהקה הזו לא בהכרח מחדשת לנו משהו שלא שמענו אף פעם, אבל לא תמיד צריך לחדש, לפעמים מספיק רק לעשות את זה ממש טוב. וזה מה ש[הכנס כאן שם ארוך] עושים. והם עושים את זה ממש בקצרה. רוב השירים שלהם מסתובבים סביב ה-2 דקות, אבל בניגוד לשירי פאנק שגומרים את עצמם מהר מרוב שהם עצמם מהירים, השירים האלה נהדרים, ומשאירים רק טעם של עוד (ואת האצבע על כפתור הריפיט). כאילו מישהו בלהקה החליט שיהיה מיותר לחזור שוב על הפזמון, שהוא אמר מה שיש לו להגיד גם אם היה אפשר להפוך את השיר הקטנטן הזה ליצירת מופת של חמש דקות עם קטע אינסטרומנטלי ארוך או משהו כזה. אנחנו לא צריכים את כל זה, אנחנו צריכים את ה-Core של שיר טוב, וזה מה שיש בכל אחד מהשירים שלהם.
תאהבו אם אהבתם את: Death Cab For Cutie, Manchester Orchestra, Cursive, רוק אלטרנטיבי מאוד אמריקאי, עם טיפ-טיפה אימו
מתוך האלבום Worst Band Name Ever [קנו! באתר הלהקה]

10. Interpol – The Heinrich maneuver
אתר בית, מייספייס
אינטרפול! אינטרפול חדש! אוף, איזה כיף. האמת? עדיין לא החלטתי מה אני חושב על האלבום החדש שלהם (שממש היום הגיע בדואר). משום מה, השיר הזה נמצא באלבום אחרי שיר טוב אפילו יותר, ולכן יוצא מעט "חלש". חלק מהעוצמה האדירה שלו ניטל ממנו בגלל סדר השירים באלבום. אבל כאן, ובכל מקרה אחר בו השיר הזה מגיע, בא לי להגביר עד שקירות הבית שלי יזעקו לרחמים. העוצמה והאינטנסיביות שאינטרפול מצליחים ליצוק לכל מילימטר מעוקב של שיר מדהימים אותי בכל פעם מחדש. אני אפילו לא צריך להבין את המילים (שידידי שרון אריאלי מתאר כשירה צרופה, בין יהודה עמיחי לוויליאם באטלר ייטס) כדי להרגיש את המוזיקה הזאת פועמת בוורידים. אין לי הרבה לומר על השיר הזה. אם אתם לא אוהבים את אינטרפול, אתם לא אוהבים אותם. אם יש להם מקום בלבכם, גם אם המקום הזה צורב וכואב רוב הזמן (ככה זה עם אינטרפול), השיר הזה ייכנס ישר לשם. ואולי, רק אולי, השיר הזה יגרום לכם לתת להם צ'אנס, אם לא נתתם קודם.
תאהבו אם אהבתם את: Joy Division (נדוש אך נכון), Editors, Bloc Party
מתוך האלבום Our love to admire [קנו! מוזיקה נטו]

11. Volunteer pioneer – Adventure capital
מייספייס
היה לי ברור שאם אני מסכם – בצורה סובייקטיבית ומשונה שכזו – את החודשים המוזיקליים שעברו מאז האוסף האחרון, חייב להיות כאן שיר של Volunteer Pioneer. תקציר הסיפור שלי איתם נמצא כאן, ומאז התברכנו ב-EP הראשון שלהם, שהוקדש מן הסתם לזכר הנבלנית שלהם, שהלכה לעולמה בטרם עת, ממש בסוף הקלטות האלבום. היה קשה, קשה מאוד לבחור שיר אחד מה-EP הזה. כולם מצוינים, כולם קצרים, אף אחד מהם לא מספיק בפני עצמו. מוזר להוציא את השיר הקטן והממזרי הזה מההקשר שלו בשרשרת קצרה אך חזקה של שירי האלבום (שמומלץ מאוד מאוד, אם זה לא היה מובן עדיין). יש פה נבל (אבל לא בדיוק כמו של ג'ואנה ניוסם), יש פה סולן עקום (אבל לא בדיוק כמו זה של סאנסט ראבדאון), יש פה שני קולות (אבל לא בדיוק כמו של מיליון הרכבים), יש פה… די כבר! מספיק עם ההשוואות וההקבלות וההדגמות. תקשיבו רגע, טוב? בשביל זה נועד האוסף הזה, בשביל שירים ממש טובים, בשביל שלא אצטרך להסביר למה הם טובים. תנו להם צ'אנס, טוב?
תאהבו אם אהבתם את:Arcade Fire, Sunset rubdown, Fiery Furnaces, Danielson
מתוך האלבום Volunteer pioneer EP [קנו! בעמוד הלהקה במייספייס]

12. The go find – Monday morning
אתר בית, מייספייס
הופה! הנה עוד שיר (ראו פולי מה-שמה) שאין לי מושג איך ומתי הגיע למחשב שלי. אבל למי אכפת, כשהוא כל כך יפה? אנחנו מתקרבים לסוף האוסף, וזה הזמן להרים את הרגליים על השולחן, או טוב יותר: להתיישב על הנדנדה במרפסת (Note to self: חייב לבנות נדנדה במרפסת) וליהנות בשלווה מהדקות האחרונות של ערב קיצי. ויקיפדיה מספרים לי שמדובר בכלל בהרכב אלקטרוניקה של איש בלגי אחד, אבל השיר הזה הוא כל כולו אקוסטיקה יפהפייה, ומרגשת בכמה שהיא פשוטה.
תאהבו אם אהבתם את: אליוט סמית', עמית ארז, Kings of convenience
מתוך האלבום Stars on the wall [קנו! Amazon. בארץ, MCI אמורים לייבא את האלבום הזה, אך אין לי מושג איפה הוא נמצא, אם בכלל]

13. The cinematic orchestra – To build a home
אתר בית, מייספייס
אני נבזה. לכן שמרתי את השיר היפה ביותר לסוף. קודם כל, תודה למגיב (אני חושב שזה היה נדב) שנדנד לי על האלבום הזה. בסופו של דבר הלכתי, באיחור מה, והורדתי אותו. לא הצטערתי. הכרתי את הסינמטיק אורקסטרה כהרכב שמערבב טריפ-הופ, ג'ז וניסיונות מוזיקליים אוונגרדיים שלפעמים היו מוצלחים ולפעמים לא כל כך. אבל לאלבום הזה באמת לא ציפיתי. השיר היפהפה-עד-כאב הזה, שפותח את האלבום שלהם, שונה כל כך מכל מה שציפיתי לו, שלא הייתה לי ברירה אלא קודם כל להקשיב היטב.
וואו.
כבר אחרי דקה אחת, כשהפסנתר מתחיל להתנשף כאילו הוא באמצע מעשה האהבה או כאילו הוא רץ מהר כדי להגיע למקום ולרגע הכי חשובים בעולם, הבנתי שמדובר פה בלא פחות משיר מופת. ארבע הדקות שנותרו רק אישרו את המסקנה שלי. אם אצל וילקו התרגשתי מההצהרה של ג'ף טווידי שהוא מוכן לחכות בצד עד שאהובתו תחליט מה שתחליט, הפעם רוסקתי לרסיסים מהקול של פטריק ווטסון האדיר כשהוא שר "אני בניתי בית, בשבילך, בשבילי. עד שהוא נעלם, בשבילי, בשבילך, ועכשיו הגיעה השעה לעזוב, ולפנות אל האבק…"
כל האלבום הזה יפהפה. יש כאן גם את הקול של פונטלה בס הנהדרת, ובעיקר יש כאן את הסינמטיק אורקסטרה, שכשמם כן הם – בין אם הם עושים אלקטרוניקה, ג'ז, קברט, או משלבים ביניהם וממציאים ז'אנרים חדשים לגמרי, הם תמיד גורמים לך להרגיש שאתה מאזין לפסקול הסרט הכי יפה של חייך.
תאהבו אם אהבתם את: אנטוני והג'ונסונז, רופוס ויינרייט, ג'ף באקלי
מתוך האלבום Ma Fleur [קנו! מוזיקה נטו]

נהניתם? מעולה. צרבו את האוסף, שתפו אותו ברשת, הפיצו אותו לחברים!
לא נהניתם? נו, צר לי. כנראה שטעמי לא קולע לטעמכם. יש צרות גרועות מאלה.

ניפגש באוסף הבא, כן?

"איגי נראה והתנועע כמו שילוב של קוף, פנתר, לפיד בוער ואיבר מין גברי זקוף" – בן שלו מתאר יפה ב"הארץ" את ההופעה הכי טובה של השנה

לפני הכל:
א. קפצו לבקר פה במהלך השבוע הקרוב – סיימתי לערוך את תקשיבו רגע 02 והוא יעלה אוטוטו, וסביר להניח שיחולק פה גם דיסק ישראלי חדש ומשובח, אז אל תפספסו, כי סביר להניח שתצטערו ותחזרו לכאן כדי להאשים אותי שלא אמרתי לכם, אף על פי שכרגע אמרתי לכם, אז אל תגידו שלא אמרתי.
ב. שימו לב, שבבאר השמאלי הוספתי אופציה לתרום כמה שקלים, שילכו ישירות לאכסנת העונג שבת (וכל משפחת העונג). מדובר במנגנון של דרימהוסט, חברת ההוסטינג שלי, שדואג שהכסף לא יגיע אליי לשימוש חופשי, אלא אך ורק לחשבון ההוסטינג שלי. אז אם אתם נהנים מהעונג שבת ויש לכם כמה שקלים בצד, אשמח אם תעזרו לי לכסות את עלות האירוח, שמסתכמת בכמה מאות שקלים בשנה. ועכשיו, לעונג שבת.

להיות אלוהי, או לא להיות אלוהי? זאת השאלה. ומתי ייגמרו כבר האייטיז, קיבינימט?

1. יש לי אלרגיה די רצינית לאייטיז – החל מהבגדים והשיער וכלה בסינתי וב"תופי הפיל קולינס" כפי שאני מכנה אותם בחריקת שיניים. עם זאת, עם הזמן נאלצתי להודות שהיו כמה דברים טובים באייטיז מבחינת מוזיקה, ורובם באו מאנגליה. אבל עדיין, מפעים לראות איך אפילו אמנים שאני אוהב, והיו נפלאים בסבנטיז, נרקבו באייטיז. אחד מהם הוא (ואתם מוזמנים להתווכח איתי על זה) דיוויד בואי. "Modern love" שלו, שפותח את Let's dance, היה ונשאר בעיניי שיר אייטיז די מכוער (האזינו לביצוע המקורי), על אף שיש בו קטעים כיפיים. אבל הסקסופון, התופים, אפילו סאונד השירה של בואי האלוהי בעצמו… וואלה, הוא נשמע פה כמו מיליון דברים אחרים, רק לא כמו דיוויד בואי. אבל לשם כך זכה העולם בחידושים, והנה תוך חודש אחד נחתו על שולחנו שתי גרסאות חדשות לשיר הזה, שכוסה כבר בעבר לא פעם. הראשונה הגיעה מהרכב קאנטרי-פולק בשם The last town chorus (הורידו את הגירסה שלהם). דויד פרץ המליץ לי בהתלהבות על האלבום שלהם אבל אני לחלוטין לא התלהבתי (האמת? גם לא מהחידוש שלהם). הביצוע השני מגיע מבחור מקומי ואהוד עד מאוד, גבע אלון קוראים לו, שממש ברגעים אלה מוציא אלבום שני. אנשי היחצ"נות שלו לא טורחים לקרוא את האימיילים ששולחים להם, אבל הם אוהבים לשלוח אימיילים לכל העולם ולאחד מהם צורף הביצוע של אלון לשיר הזה, ש*כן* גרם לי לאהוב את השיר הזה סוף סוף ו*כן* גרם לי להקשיב שוב לחידוש הקודם ו*כן* גרם לי לשמוע שוב את המקור של בואי ואפילו להעריך אותו (מעט) יותר, ו*כן* גרם לי, לראשונה, להתחיל להסתקרן לגבי האלבום השני של אלון. תראו מה חידוש אחד יכול לעשות. בהאזנה הראשונה לא התלהבתי, אבל בשלישית הוא כבר חילחל והפך לאחד המפ3ים הטחונים ביותר אצלי בימים האחרונים. [מפ3]



2. המאבק הצליח!!! רדיו האינטרנט ניצל! עבור מי מכם שלא עקב בחודשים האחרונים אחרי הדרמה, הנה תקציר מהיר: SoundExchange, מעין מקבילה אמריקאית לאקו"ם בתור הגוף שאחראי על גביית תמלוגים מוזיקליים, הכריזה לפני כמה חודשים על העלאת תעריף התמלוגים לרדיו אינטרנט. העלייה הצפויה הייתה כה חדה, שבחישוב מהיר הבינו כמעט כל מפעילי הרדיו האינטרנטי, החל ממפעילים עצמאיים קטנים וכלה בפנדורה והרדיו של Yahoo, שהתעריף החדש פירושו כלייה עבורם, פשוט כך. לא היה סיכוי שתחנות רדיו אינטרנטיות יוכלו לעמוד בתעריף החדש והמוגזם, והעניין נראה חמור אף יותר בהשוואה לתעריפים שמקבל הרדיו הלווייני (7.5% מהכנסות התחנה). אז אתרים התאחדו, גולשים התגייסו, עצומות נחתמו, טלפונים הורמו, מיילים נשלחו ושביתות הוכרזו, ואתמול הוכרעה הכף: בדיון בקונגרס, תכנית התעריפים החדשה בוטלה. הסיפור עדיין לא נגמר, ולא הכל נסגר סופית, בעיקר כי לא נקבע עדיין תעריף חדש. אבל כרגע נראה שעתידו של רדיו האינטרנט נראה ורוד הרבה יותר, וסביר להניח שרובן הגדול של התחנות ישרדו את השינוי בתעריפים, שיהיה קל הרבה יותר מהמתוכנן. הידד! [אנגלית]
3. אם לא הספיק לנו קיד קואלה מול מייק פאטון באותו יום, ה-5 בספטמבר יפגיש את ההופעה של NIN בתל אביב עם NOFX בצוללת הצהובה בירושלים. אך אל חשש, ירושלמים חובבי NIN! תוכלו לראות את NOFX גם למחרת בבארבי ת"א, ויומיים אחר כך בסיטי הול בחיפה. *ככה*, אגב, צריכה להיראות הופעה של אמן חו"לי בארץ – ת"א, ירושלים וחיפה. אין שום סיבה שכל הארץ תבוא להופעה אחת בתל אביב בכל פעם. [עברית]


מייק פאטון, טייק 2, והפעם בלי הנודניק ההוא עם הלפטופ

4. חשבתם שפספסתם את מייק פאטון, הא? שדפק אותנו עם הופעה משונה של פנז? אז הנה הזדמנות לתקן. בהופעה הקרובה של NIN בארץ, 5 בספטמבר, יופיעו Peeping Tom כמופע חימום! או יס. כרטיס אחד, שני ענקים. ווהו! [עברית]
5. [תודה לג'ים] הבמה החשמלית של שלמה מזרחי מתאחדים להופעה ראשונה מזה שלושים וחמש שנה (!), ב-25 ביולי בצוללת בירושלים, יחד עם ברי סחרוף ושאנן סטריט. איך כתב ג'ים? "זה כמעט כמו איחוד של החוויה של ג'ימי הנדריקס, רק בשוק מחנה יהודה". [עברית]
6. ב-2.8, יום חמישי, במועדון הקולטורה בתל אביב, המסיבאפי! כל הפרטים, הדרכים והערפדים – באתר השגרירות. הפעם אפילו אני כנראה אגיע. [עברית]
7. דרוש/ה: ירושלמי/ת שנוסע/ת במוצ"ש לקאט כמיסט בת"א, ומוכן/ה לקחת טרמפיסטית נחמדה. פנו אליי במייל. תודה! [מייל]



8. [תודה לשרון אריאלי] אהההההההה! בבלוג המוזיקה סטריאוגאם עשו את הבלתי-ייאמן, וארגנו אוסף מחווה ל-OK Computer, שניתן להורדה בחינם וכולל ביצועים מחודשים לכל שירי האלבום, מאת אמנים נפלאים כמו טוויילייט סאד, דיוויד באזאן, מיי ברייטסט דאימונד, קול וור קידז, מריסה נדלר, ג'ון ונדרסלייס ועוד ועוד, פלוס כמה מילים מכל אמן על האלבום והשיר שבחר. וואווווו!!! זה גורם לי לרצות לארגן משהו דומה בארץ. סביר להניח שכמה מהקאברים פה יוכתרו כקלאסיקה מיידית. אריאלי עצמו, ששלח לי את הקישור, פרסם לאחרונה כתבה ב"העיר" על עשור לאלבום הזה, קבלו אותה בקובץ וורד, לפני עריכה. [אנגלית, מפ3, עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

חשבתי שייקח לי פחות זמן לערוך ולהוציא את אוסף "תקשיבו רגע 02", וכמובן שטעיתי.
הגירסה הראשונה כללה לפחות שישה שירים שעפו מאז כולם והוחלפו בשירים חדשים וטובים יותר. אחר כך כל 13 שירי האוסף ישבו יפה וחיכו להרכב ישראלי מצוין שיודיע לי אם אני יכול להשתמש בשיר שלו באוסף. בסוף לא יכולתי (תודה בכל מקרה, חבר'ה! אתם יודעים מי אתם!), וזה נודע לי רק אתמול, אז התחלתי לערוך שוב והעפתי שני שירים והוספתי אחד. אז האוסף ממש-כמעט-עוד-שניה-מוכן.

אבל מה? חסר לי שיר.

חסר לי שיר כי אני אוהב שיש מספר קבוע של שירים בסדרת אוספים (במקרה שלנו: 13), וכי אחד השירים שעפו אתמול היה שיר היפ-הופ ועכשיו מציק לי שאין לי אף שיר היפ-הופ באוסף.

לכן, קוראיי היקרים בעלי הטעם המוזיקלי המשובח:

אני זקוק להמלצה על שיר שאינו שקט ואיטי, רצוי היפ-הופ אבל לא חובה, שיצא ב-2007 (כמה שיותר חדש, יותר טוב). נמצא, תודה!

אם אתם מכירים כזה, אנא המליצו כאן בתגובות. צרפו לינק לשיר עצמו! לצערי אין לי זמן להתחיל לחפש שירים בלי לינקים. תנו לינק לקליפ של השיר ביוטיוב, או חפשו אותו בהייפ מאשין, והוסיפו את הלינק בתגובה שלכם.
הוא לא חייב להיות היפ-הופ, אבל הוא חייב להיות חדש.

תודה 🙂
גיאחה

נ.ב. בשבועות הקרובים – חלוקה מטורפת של שני דיסקים ישראליים חדשים ומ-ע-ו-ל-י-ם, אולי אפילו שלושה!

מה שגיליתי כלא-סטודנט שצופה מהצד בהרבה סטודנטים, הוא שככל שיש לכם יותר לחץ במבחנים, כך אתם שולחים לי יותר לינקים לעונג שבת. חבר'ה, למען הציונים שלכם, תפסיקו להתחמק מהתכוננות למבחנים, שמעתם?! 🙂
וגם: בהצלחה לנבחנים!

1. בטח קר בחורף, אומרים Apples in Stereo באלבום הבכורה המעולה שלהם, ונותנים לי תירוץ נפלא וקלוש להדהים לשים את "Winter must be cold" מתוכו, כשיר פתיחה לעונג שבת שנפתח באייטם על אירועי Live Earth. כל הסיפור על לייב ארת' נמצא באמת באייטם הבא (לא היה זה שקר!), לכן אין טעם להרחיב כאן. יש טעם להרחיב טיפה על האפלז אין סטריאו, אחת הלהקות הנפלאות מקולקטיב אלפנט 6, שהביא לנו את ניוטרל מילק הוטל, אוף מונטריאול ואחרים. רוברט שניידר מוכיח לי שוב ושוב לאורך השנים שהוא סוג של גאון מוזיקלי. לא גאון כמו דיוויד בואי או תום יורק או ג'ף באקלי, אלא מהצד השמח יותר של הסקאלה, זה שבטעות נחשב הרבה פעמים לפחות אינטיליגנטי כי הוא מעז להשקיע את הכישרון העצום שלו בפופ שעושה כיף, רחמנא ליצלן, ולא בפרשנות מורכבת על הקיום האנושי בעידן הצרכנות הגלובלית. אסור לשכוח את זה. אסור לשכוח שגם בפופ יכולה להיות גאונות, גם בשירים שמחים מושקעים כל כך הרבה מחשבה וכישרון, ולא פעם גם כאב גדול. בריאן וילסון יכול לספר לכם על זה. בכל מקרה, לא באתי להטיף היום, אלא רק להציג שיר אחד נהדר מאלבום אחד נהדר של להקה אחת נהדרת שבראשה עומד בחור אחד, קצת מקריח וקצת ממושקף, אבל מה-זה נהדר. [מפ3]
2. ביום שבת הזה – Live Earth! לכל מי שישן בשנה האחרונה, הלייב ארת' הוא הגירסה החדשה והמשופרת של הלייב 8, רק שהפעם המטרה היא העלאת המודעות להתחממות הגלובלית ולמלחמה בה. שבע יבשות (תספרו לבד: אירופה, צפון אמריקה, דרום אמריקה, אוסטרליה, אסיה, אפריקה, אנטרקטיקה), עשר במות, עשרות אמנים גדולים, שידור חי בערוץ 10 ובאתר הרשמי, יום שלם של אירועים בכיכר רבין (היום ומחר), והמון כוונות טובות. הפעם, בניגוד ללייב 8, אין כאן עניין של תרומות או צדקה או משהו. פשוט רוצים לעורר מודעות לאחד הנושאים החשובים ביותר כרגע בסדר היום העולמי, אם לא החשוב מכולם. הציצו כאן לרשימת המופעים המלאה או כאן למיקסטייפ לייב ארת' שהכין עבדכם הנאמן, או כאן לתמונת עירום של כל המשתתפים בלייב ארת', שהתפשטו כדי להמחיש כמה חם יהיה אם לא נעצור את שינויי האקלים (זה היה שקר). אל תפספסו, יא מכחישי התחממות. [שלל שפות]
3. סימניה הוא אתר המלצות ספרים חברתי ישראלי, וכרגע הוא נראה פשוט שיגעון. אפשר להקים ספרייה קטנה משלכם עם הספרים שאהבתם ולא אהבתם, לגלות כך אנשים עם טעם דומה לשלכם ולקבל המלצות לפי מטריצה דומה לזו של לאטס.פם ("גולשים אחרים שאוהבים את הספר הזה אוהבים גם את…"). אחד החלקים המגניבים ביותר באתר הוא בנדורה, שם אתם מכניסים שם של ספר שאהבתם או לא אהבתם, ולפיו מקבלים שרשרת המלצות. האתר עדיין לא מושלם, אבל כרגע הוא אחד מאתרי הווב 2.0 המוצלחים ביותר שראיתי בעברית, אם לא המוצלח שבהם. זה מזכיר לי שמאז תחילת 2007 אני מנהל רישום קפדני של כל ספר שאני קורא, ומתי סיימתי אותו (או באיזה עמוד החלטתי לוותר סופית). אולי אוכל לייבא את הרשימה לאתר הזה ולפתוח לעצמי עמוד. נייס. [עברית]
4. שכחתי לדווח (והניוזלטר של קונספציה הזכיר לי) שיצאה גירסה 2.2 של וורדפרס בעברית! שדרגו אם תרצו, רק אל תשכחו לגבות הכל קודם. [עברית]
5. החל מיום ראשון האחרון, אסור לעשן במועדון תמונע. כמעשן רב שנים שהפסיק לפני שנתיים, אני יכול רק לומר: תודה. אין מה לעשות, צדק ידידי נועם פלד, שמוביל חזק את המאבק לאכיפת החוק נגד עישון במקומות ציבוריים, כשאמר "אם אתה מכור למכות, לא עליי בבקשה. תשיג שק אגרוף. אם אתה מכור לסיגריות, לא עליי בבקשה. בחוץ." ההתמכרות שלכם לא צריכה להיות הבעיה הבריאותית של כולנו. [עברית]
6. והחל מיום ראשון הקרוב, החבובות ישודרו מדי יום בערוץ 1 בשעה 18:30 בכל יום! [עברית]
7. ועוד "החל מיום ראשון" אחד: עכשיו זה סופי, עיר, האלבום החדש של שלומי שבן , בחנויות! ווהו! [עברית]



8. פורום מוזיקה אלטרנטיבית ב-Ynet ערך סיכום למחצית השנה שחלפה. מה אהבתם, מה שנאתם, מה גיליתם וממה התאכזבתם. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

"לא האמנתי שייצא משהו מהחיים שלי, אבל וייטס סיפק לי הארה: הבנתי שהעולם הרבה יותר גדול ממה שחשבתי. הבנתי שאם יש מקום בעולם למוסיקה של טום וייטס, שהיא כל כך שבורה ואמורפית, אז יש בו מקום גם בשבילי" – רות דולורס וייס היא דוגמה חיה לכוחה של המוזיקה.

נראה כאילו יש הפעם מעט אייטמים יחסית, אבל האמינו לי, השבוע כל אייטם – מלמיליאן.

חמישה בספטמבר. פארק הירקון. NIN. באמת. [תמונה: (cc)]

1. עוד מעט תקראו דעה מאוד מאוד משוחדת על אלבום השבוע שלי והופעת השבוע שלי, שהם אותו אירוע שיהיה קל מאוד לנחש מראש. איפשהו באמצע אותו ערב נפלא שהאיר את כל השבוע שלי בזריחה ענקית של שמחה, עלה לבמה יוסי בבליקי, ושר את "כמה זה יפה כשאנחנו יחד". לא מזמן חילקתי פה עותקים מפינוקיו, האלבום האחרון של פונץ' שגם כולל את השיר הזה, אבל האמת היא שלגמרתי שכחתי שהוא נמצא באלבום. כשהשיר התחיל על הבמה, האוזניים שלי הזדקפו, כמו כששומעים שיר שאוהבים מלפני שנים. נדרשו לי כמה ימים וטלפון אחד לבבליקי עצמו כדי להבין מתי והיכן נכנס השיר הקטן והנהדר הזה למחזור הדם שלי – זה היה לפני כמה שנים, כשעוזי וייל כתב וביים את "8 דקות ביום" בערוץ 1. שמונה דקות יומיות מופרכות ומבריקות כמו שרק וייל יודע, בסגנון המובהק של "השער האחורי" האגדי שלו. ידידו בבליקי גויס אז לפסקל את סדרת הקטעים הזו, ובתהליך נולדו שירים נפלאים כמו "24 שעות ביממה" עם סיון שביט, "לב שבור" ו"האיש שלא ידע להיפרד" שמצאו את דרכם ל"פינוקיו", ועוד ועוד. החלק הנחמד היה שלא הייתם חייבים לתפוס את התכנית בטלוויזיה. וייל ובבליקי נתנו את השירים האלה להורדה בסולסיק, ואף בירכו במילה חמה אם שיגרת להם תודה וירטואלית. אחרי אותה הופעה ו-24 השעות עם החברה שלי, היה לי ברור שזה יהיה שיר הפתיחה שלי. אני דווקא שמח לתת פה להורדה את הגירסה מ-"8 דקות ביום" ולא מפינוקיו. היא קצרצרה ותמציתית הרבה יותר, ולפעמים פחות זה יותר, כמו שאוהבים להגיד סטודנטים לעיצוב. [מפ3]



2. עכשיו זה סופי! NIN יופיעו בארץ ב-5.9, בגני התערוכה. אם האירוע יתקיים כמתוכנן, חצי מכם יבואו רק בשביל להקת החימום (אבל לא אגלה עד שזה יהיה סופי באמת). פאק יה!!! האלבום האחרון שלהם פשוט אדיר בעיניי, וקשה לי כבר לחכות. כל זה, כמובן, אלמלא יקרה משהו דומה לאייטם הבא… [עברית]
3. איזו הפתעה: הרולינג סטונס לא מגיעים בסוף ארצה. הרימו את היד אם אכפת לכם. [עברית]
4. אבל רגע, אבל רגע! אם אתם בכלל בקטע של היפ-הופ מהזן המעולה, תתעלפו לדעת שבעוד שבועיים יפקוד אותנו כאן… Cut Chemist! כן! ה"ברזילי" עושים זאת שוב ומצליחים להביא אמן מדהים בלי שאף אחד מחוץ למרכז תל אביב ישמע על זה כמו שצריך. אליסף דעואל המלך ניסח את זה יפה במייל: "האיש והאצבעות, קאט קמיסט הידוע משריטותיו בהרכב ג'וראסיק 5, בעבודותיו המשותפות עם די.ג'יי שאדו ובאלבום הסולו המצויין שלו, The Audience’s Listening, נוחת פה". זוכרים את ההמלצה שלי על ג'וראסיק 5 לפני כמה שבועות, באלבום השבוע? חצי מההמלצה הזו נמצאת שם בזכות כימאי החיתוכים, אחד הדי-ג'ייז הכי טובים בהיפ-הופ. אל תפספסו, בי-בויז. [עברית]
5. והנה חדשה מרגשת במיוחד עבורי. אצטט עבורכם את דביר מפורום תרבות פסיכדלית בתפוז, שכותב לי בשמחה גדולה:
   

   לפני יותר משנה פרסמת אייטם על כתבה בגארדיאן בה מוזכר תקליט ישראלי עלום שם, ושאלת מהו אותו תקליט? ושל איזה זמר? ידעתי שיש רק מקום אחד בו ידעו את התשובה ופרסמתי את השאלה בפורום "תרבות פסיכדלית" בתפוז. כמובן שאחד הפסיכים ידע את התשובה, שזהו תקליט בשם "פרדס הגחלים הלוחשות" של שמשון "שיש" מיאל. וכעת בעקבות ההייפ שנוצר בפורום, אשר אף הגיע לעיתונות, ולאחר תלאות רבות, וחיפושים אחר שמשון מיאל (אשר בינתיים הספיק לחזור בתשובה ולשנות את שמו), התקליט יוצא לבסוף ברימאסטר על גבי דיסק. אז גם לך ול"עונג שבת" יש חלק בהוצאה של דיסק הזה חזרה לעולם.

   איזה כיף גדול ואיזו חדשה נפלאה לפתוח איתה את הבוקר שלי 🙂 בעיקר סחטיין גדול לכם, קוראי העונג העירניים ובעלי התושייה. לכו תתחדשו לעצמכם עם עותק. [עברית]

6. מוזיקה 24 מתחדש באתר מצ'וכלל, משודרג ומורחב. שימו לב במיוחד לאגף הבלוגים החדש עם טורים מאת שרון הולצמן, א.ב. דן, מעין רודה, ניר פרידמן ומיודענו סטפן בולצמן. באגף הקליפים, שאני לא זוכר אם הוא חדש או לא (אבל נדמה לי שכן), אפשר למצוא מאגר עצום של קליפים לצפייה מיידית. עדיין לא "כל הקליפים במוסיקה הישראלית", אבל בהחלט כמות מרשימה. וכמובן – לוח ההופעות הכי מסודר בארץ, נכון לעכשיו. נו, שנתחדייש! [עברית]
7. אתר בלוגרים עורך תחרות לבחירת הבלוגים העצמאיים הטובים בישראל, ובמהלך חודש יולי כולם יכולים (להירשם ו)להצביע. אני לא יודע מה ההגדרה לבלוג עצמאי או לא עצמאי (האם בישרא זה עצמאי או לא? מה ההבדל? האין כל בלוג עצמאי, בעצם?), אבל בקטגוריית בלוג התרבות הטוב ביותר אפשר להצביע גם לעונג שבת. חשבתי להצביע לעצמי ואז הבנתי שאין לי כוח להירשם, כי אני עצלן. אבל אם ארשם אצביע ל"זה מסתובב". אה רגע, אפשר להצביע ליותר מבלוג אחד, יאי! [עברית]
8. The Verve מתאחדים בסתיו! [אנגלית]



9. מאט, מהאתר Where in the world is Matt – נו, זה שרוקד במלא מקומות בעולם – הגיע השבוע לכיכר דיזנגוף. גם הכלב קושקוש היה שם, וגם אפי פוקס. [עברית, וידאו, פיקסלים]

קרא/י את המשך הפוסט