"שלח את המיקס!" – משה לפרעה, Previously unreleased

הזוכים בדיסק של קיצו הם: עינת, נדב, ג'יימס, אמיר ו"חזרתי מהמילואים" 🙂 התחדשו, ובדקו מייל!

שעון קיץ?! הו, לא! החג נכנס ולא הגעלתי כלים! לזיגי-מוביל!
1. בימים מרעננים אלו של אביב וחירות, של שעון קיץ שמותח את שעות השקיעה המתוקות ומוציא בהדרגה את החיים הישראליים מהפוך והכורסא למרפסות, לבריזות ולספסלים לעת ערב, החיוך על פניי גדול מתמיד והאוזניים מחפשות גרוב עדין, מוזיקה לערבים חמימים, לפריחת הדרים מאוחרת. החג המתקרב גורם לי לפנות לאלוהים, כלומר לדיוויד בואי, אחד האנשים הכי קרובים לאלוהי רוקנ'רול שעדיין מתהלכים בינינו כבני אדם. השבוע עשיתי סדר פסח בנפש, כולל פאנלים, כשברחתי מחיי העיר הלחוצים לביתו של מורפלקסיס בגליל השקט והירוק. קראתי, אכלתי אוכל מעולה, שמעתי מוזיקה, דיברתי, ישנתי, קראתי עוד. בעיקר בהיתי בעצים. היה נפלא. באחד הרגעים השמיע לי מורפלקסיס כמה מהשירים הראשונים שהקליט בואי, ואחד מהם, "The gospel according to Tony Day" (שיר שאני מניח שנתן את ההשראה לשם הבלוג המעולה הזה), בי-סייד שהוקלט ב-1967, בזמן הקלטת האלבום הראשון שלו, נכנס לי לראש ולא יצא. איזה גרוב אדיר, איזו קוליות בואית אופיינית יש בשיר הזה, ואיזה מבטא עסיסי וניצני פסיכדליה משחקית. פשוט אוצר. אגב, הוד אלוהותו, עברו כבר 7 שנים מאז האלבום האחרון שלך. אתה צריך עזרה שם? [מפ3]



2. בשנתיים האחרונות אני רואה שוב ושוב את ג'פרי לואיס בסיכומי השנה השונים, מבין שיש כאן איזה ניצוץ של גאונות שחייבים לבדוק, ואיכשהו מצליח לפספס אותו שוב ושוב. עניין של תיזמון, כנראה. עכשיו לא תהיה לי ברירה, ואהיה חייב לפנות זמן ולהקשיב לו כמו שצריך, כי בסוף מאי יגיע לואיס לשלוש הופעות קטנות בישראל בירושלים, חיפה ותל אביב (סוף סוף! ככה צריך להופיע בארץ, לא רק בתל אביב). לאור העובדה שכמה וכמה מכם הצביעו לו במצעד אלבומי השנה האחרון שערכנו כאן, אני צופה כמה זעקות שמחה בתגובות היום. אורי זר-אביב כבר חוגג וממליץ. [עברית]
3. גם פורקיופיין טרי הכבר-כמעט-חצי-ישראלים חוזרים להופעה בישראל ביולי. [עברית]
4. עלה בעונג: העונג סשנז עם האחים רמירז! בואו לשמוע, להוריד ולצפות בשלושה שירים שהרמירזים הקליטו במיוחד בשבילנו. [עברית, וימאו, מפ3 ועוד]




איירה קפלן, יהודי טוב, מבער חמץ בבארבי (תצלום: גוני ריסקין)

5. Yo La Tengo היו כאן השבוע, ונתנו שתי הופעות מעולות (אני מניח שגם השנייה הייתה מעולה, אני הייתי בראשונה וממש נהניתי). קורס הבזק שלי בתולדות הלהקה היה מתיש אך משתלם (תודה למורפלקסיס!), וגם מהשירים שלא הכרתי נהניתי בטירוף. כמה מיומנות ויצירתיות בלהקה אחת. לא רק אני נהניתי, גם עמית קלינג בנענע (בביקורת שהכי נהניתי לקרוא מלבד בן שלו, כמובן, שאף אחד לא באמת יכול עליו), עינב שיף בוואלה, משה מזרחי בנרג' (ונקודה שחורה לעורכים שלו, שלא התאפקו ונתנו את הכותרת הצפויה והנוראית "צריך שלושה לטנגו"), אודי ניב בעכבר העיר, נועה מגר במאקו, בן שלו בהארץ. קוואמי ונדב רביד אירחו את יו לה טנגו באולפן הקצה [האזינו!]. אביב גם צילמה. הייתם? איך היה לכם? [עברית, לפעמים אפילו טובה]
6. והמנה הבאה? ארט ברוט! ביום שישי הקרוב הם כאן, ב-2.4, בבארבי, ומי שעדיין לא הוריד ושמע את המיקסטייפ האדיר שרקחו הקוראים המעולים נדב ואלפרד פשוט מפספס, ומי שעדיין לא השתכנע, שיקפוץ רגע לעידו שחם. אדי ארגוס, הפה הגדול של הלהקה, הואיל להתראיין לאלכס פולונסקי בנענע, לאלון עוזיאל בוואלה, למיכל הניג בנרג' ויוספי שלמה (זה שם בדוי?) במאקו. שווה לקרוא כמעט את כל הראיונות, ארגוס הוא מרואיין נהדר. ולפי התמונות המקריות בפליקר, נראה שכל המראיינים (מלבד אולי יוספי) ישבו לבירה אחר כך והחליפו חוויות. [עברית]
7. [תודה לנועה מגר ולכל שאר השולחים הנלהבים ובצדק] OMG! כבר כמה חודשים שאני שומע דיבורים מפה ומשם על האלבום החדש של שלום גד והיהלומים*, "קוץ ברוח". תהיתי באמת באיזה לייבל יצא האלבום ואיך הוא יישמע, ולפני שבכלל הספקתי לחשוב עוד מחשבה – בום! האלבום נחת במלואו בבנדקאמפ, להאזנה והורדה בחינם לגמרי! מדהים. אז במקום להכביר מילים פשוט אתן לכם להקליק. האח הגדול והמוכשר לא פחות של אביב גדג' היה שם הרבה קודם, בהתחלה כחלק מלהקת פונץ' ואחר כך כאחד הסונגרייטרז הכי מיוחדים בארץ. איזו הפתעה נהדרת, ואיזו התרגשות! [בנדקאמפ, איזה פורמט שתבחרו!]
8. בפנאי פלוס התפרסמה בסוף השבוע הזה כתבה כמעט זועמת על הבטחות השווא של מפיקי הופעות החו"ל בישראל, נושא שגרם לי לרתוח כאן לא פעם, כשהתפרסמו כותרות שהתחילו ב"מסתמן". זוכרים את הכותרות על כך שבוב דילן, הרולינג סטונס, בריטני ספירס וקולדפליי מגיעים? על זה אני מדבר. איפה הם בדיוק? בטח לא על הבמה בישראל. בנוסף למורן פז, אילן אלקיים, דדי יצחייק, אור ברנע ותותחי תעשייה נוספים, גם עבדכם הצנוע התראיין לכתבה הזו. [עברית, קבצים סרוקים מהעיתון]
9. הישג מרשים: נדב לזר מ"אטמי אוזניים, וחבריו פתחו עצומה נגד תקנות הרעש החדשות של גלעד ארדן, החתימו עשרות מוזיקאים, והשבוע התברר שהשר ארדן הקשיב, או נבהל, או משהו – ושינה את התקנות המוצעות. לזר אומר: ניצחנו!, אך מציין גם שהמאבק עדיין לא תם. האם נעשה כאן "תרגיל עז"? האם הירתמות המוזיקאים אכן תרמה להבנה והתחשבות בהם? האם התקנות החדשות עוזרות למוזיקאים או שמא גם מזיקות לשכנים? הישארו עמנו. [עברית]
10. שיר חדש, עם קליפ ביתי, מושך ונושך של מיכל לוטן, מציג אותה בצורה נאמנה וטובה יותר מכל קומוניקט. היא מעולה. [טיוב]
11. זוכרים את Metron, הבחור שישב בחדר שלו עם פסנתר ואילתר שירים לאנשים שהופיעו מולו ב-Chet Roulette? רק לפני שבוע זה הופיע כאן בעונג. בן פולדס, שדומה באופן כמעט חשוד למטרון, החליט לעשות אותו הדבר, אבל בזמן הופעה שלו בשארלוט מול 2,000 איש. התוצאה: גאונית. [טיוב]


סקוט פילגרים עומד לתת מכת חושך מצרים

12. [תודה לרונן] או יה! הטריילר של סקוט פילגרים הגיע, ולמרות השימוש הצפוי-וקצת-נדוש בכיתובי-קומיקס ברקע, זה עדיין נראה טוב, טוב מאוד. [טיוב]
13. שיר ראשון להורדה מתוך האלבום החדש של גוגול בורדלו בהפקת ריק רובין, שם שיוצר ציפייה סביב כל אלבום שהוא מעורב בו. "Pala tute", מה שזה לא אומר באיזו שפה שזה לא אומר את זה, נשמע בדיוק כמו כל דבר אחר שהם עשו, כמעט, מינוס חלק גדול מהדיסטורשן שהפציע בעבר פה ושם. קשה לומר שאני אוהב את זה, אבל בהופעה זה יעבוד מעולה. [מפ3]
14. בשבוע שעבר קישרתי כאן לראיון של איציק זיאת עם אריק איינשטיין ב"ישראל היום" כפי שפורסם מחדש ב"וואלה". מה שלא פורסם מחדש בוואלה הוא הטור של יואב קוטנר שהתפרסם בגרסה המודפסת בצד הראיון. קצת פרספקטיבה. [עברית]
15. יונסי מסיגור רוס, שלאחרונה פצח בקריירת סולו עם אלבום הסולו הראשון שלו, Go, הפתיע את רוב קהילת האינדי עם קאבר חדש ל-"Time to pretend" של MGMT, אולי השיר הכי רחוק, נושאית, מהנאיביות וטוב הלב שמאפיינים את המוזיקה שלו. [מפ3]
16. המלצת הרדיו השבועית: רשמו ביומן ואל תפספסו: ביום ראשון ב-18:00 תשודר תכנית כפולה ומיוחדת של אינדיקטור, תכנית המוזיקה המעולה של עידית נרקיס בקול הקמפוס, שיורדת מהאוויר אחרי 5 שנות אינדי משובחות. במילותיו של ויליאם שייקספיר: 🙁 [עברית]
17. [תודה לאנדרטו] אני מתכוון לפנות לעצמי זמן בשבת הזו ולהאזין להופעה המלאה של ג'ואנה ניוסם בבית הכנסת ההיסטורי בוושינגטון (למה לא, כשחושבים על זה). [סטרים]
18. הקליף משונה, אבל "The ring", השיר החדש של Jamie Lidell, אדיר ופ'אנקי למדי. [טיוב]
19. [תודה לרבבות השולחים] אחד הדברים הכי מצחיקים שראיתי (וכנראה גם אתם ראיתם) השבוע הוא ללא כל ספק מלחמת העולם השנייה כפי שהייתה נראית בפייסבוק. [אנגלית]
20. [תודה לאמא] Logorama הוא סרט אנימציה קצר המורכב כולו מלוגואים של חברות מסחריות. ברגעים הראשונים זה ממש מקסים, אבל כשהמשאית נוסעת בעיר שמורכבת כולה מלוגואים, לא יכולתי שלא לחשוב שזה רק עניין של זמן. [וידאו]
21. [תודה למיכל ישראלי] אחד הדברים הכי יפים שראיתי השבוע הוא האתר של להקת Orba Squara. לרגל הוצאת האלבום החדש שלה, The trouble with flying, החליטו חברי הלהקה לעלות על אוטובוס ולנסוע ממנהטן בחוף המזרחי לפורטלנד, אורגון, בחוף המערבי, לפגוש אנשים, לראות מקומות, לנגן מנגינות. כבר עכשיו הרעיון שלהם נפלא בעיניי, אבל מה שהופך אותו לנפלא הרבה יותר היא הדרך בה הם הפכו את האתר שלהם ליומן מסע מרהיב (ואופקי!), רצף מעוצב היטב של טיפוגרפיה ואיורים, תמונות ומילים, וכמובן הרבה מוזיקה, שהופכת מהר מאוד לפסקול רקע בלבד לעיקר האמיתי – המסע של הלהקה והמסע שלך בתור האתר שלה. איזה כיף של אתר, וכמה כיף לטבוע במילים ובתמונות, לחוות מסע מדומה משל עצמנו, ולתת ללב לנהות אחר המרחבים. [אנגלית, פיקסלים, סטרים]


ארבע הקושיות

22. נועם הלפר מקיצו, שנתנו הופעת השקה פצצתית וחו"לית לגמרי בתמונע במוצ"ש האחרון, עונה לשאלון של סיני גז. [עברית]
23. בלוג חדש לאיה כורם, שם היא גם מפגינה כישרון איור מרשים ומסבירה איך היא כותבת שיר, הכל באותו סטריפ! [עברית]
24. דקל חברוני הגאון שלף תחת ידו עוד פוסטר מעולה בהדפסת משי, הפעם להופעתו של לס קלייפול בישראל. חבל שלא הייתי בהופעה הזו, ולא קניתי את הפוסטר הזה. [עברית]
25. Blitzen Trapper, שהאלבום הקודם שלהם היה מעניין מאוד, חוזרים עם אלבום חדש אוטוטו, והלייבל שלהם, סאב-פופ, נותן את "Heaven and earth" מתוכו להורדה בחינם. [מפ3]
26. אז איך החדש של MGMT? אם תשאלו את המבקרים הממהרים, הם יגידו שחרא. אם תשאלו את הסבלניים, הדעות יהיו חלוקות. אז למה שלא תחליטו בעצמכם? הנה כל האלבום להאזנה מלאה ב-NPR, מי ייתן ותחנת הרדיו הזו תזכה לחיים ארוכים, לבנים זכרים ולמצות כשרות, אבל מעט כי זה לא טעים בכלל. [סטרים]
27. שרון מולדאבי מתלהב לגמרי בצדק מאלבום הבכורה של Gonjasufi האדיר, אחד האלבומים הכי עשירים ומסקרנים שיצאו השנה, ושלדעתי יהפוך עם השנים למין מפת דרכים של המוזיקה האלטרנטיבית בעשור החדש הזה. [עברית]
28. The National משמחים אותי מאוד עם "Bloodbuzz Ohio", שיר חדש להורדה חינמית מתוך האלבום החדש שלהם, High Voltage (אני חייב להודות שאחרי Alligator ו-Boxer, שם האלבום החדש ממש מאכזב). תוכלו לבחור אם להוריד את השיר באיכות טובה בקליק אחד, או באיכות מצוינת + ארטוורק, תמורת כתובת מייל. אחלה דיל, והתופים, כרגיל אצל הנשיונל, ממכרים. [מפ3]
29. Music matters היא יוזמה לקידום שימוש בחנויות מוזיקה דיגיטליות חוקיות, על פני הורדות בלתי חוקיות. עד כה היוזמה נעשית בצורה נעימה ויפה, בניגוד לנסיונות האלימים להפחיד שנעשו עד עכשיו. וזה יפה. מה שאפילו יותר יפה הוא סרטון האנימציה המקסים של סיגור רוס, שיצר למען יוזמה האנימטור פליקס מאסי, ומספר סיפור אמיתי של הלהקה בדרך להקלטת אלבומה השני. סרטון נוסף (שם האנימטור לא מצוין) מספר סיפור של ניק קייב מ-1978. בקרוב יפורסמו גם סרטונים עם סיפורים של ג'ון מרטין, קייט בוש ואחרים. [וימאו]
30. בדרך קפצתי לאתר הבית של ניק קייב אחרי כמה חודשים שלא התעדכנתי שם, וגיליתי עיצוב אתר אדיר: מוזאיק ענקי של תמונות-לינקים, שמשתנה בכל רפרוש. איזו דרך נהדרת לנווט באתר של יוצר עם עולם יצירה כל כך גדול ועשיר. [אנגלית]


הרבה יותר כיף לצוף בים המלח מאשר לבקע את ים סוף

31. מסתבר שיום המים העולמי צוין השבוע, וב-The big picture יש כמה תמונות מהממות ומפתיעות של מים. אל תפספסו את תמונה 5, של השתקפות השמש בנהרות ארה"ב. מדהים. [פיקסלים]
32. בוויינט מקדישים כתבת פרופיל לצ'לנית הפופולרית והמוכשרת מאיה בלזיצמן, שהיא אחד האנשים הכי נחמדים שיצא לי לפגוש סלאש לפעור את פי מול הנגינה שלהם על הבמה. מעניין גם הדיון בתגובות, מרושע ככל שיהיה, בנוגע ליכולת הנגינה שלה מול סטנדרטים קלאסיים שאני לא מבין בהם כלום. [עברית, וידאו]
33. בפעם הבאה שתקראו ביקורת מוזיקה, אל תהיו קוראים פסיביים, שחקו בינגו ביקורות מוזיקה וסמנו את הביטויים השגורים כשהם מוזכרים. מי מכין כאלה גם בעברית? [אנגלית]
34. [ויה ויה] הטבלה המחזורית של סדרות וסרטי מדע בדיוני, ממסע בין כוכבים ועד פיירפליי. Awesome. [אנגלית]
35. [תודה לפרנק] We love stopmotion הוא בלוג שמאגד בדיוק את מה שאתם חושבים שיש בו – קליפים נפלאים של סטופ-מושן! אדיר. [אנגלית, וידאו]
36. לא יודע מה אתכם, אני התרגשתי כשראיתי ש-Stone temple pilots חוזרים עם שיר ואלבום חדש. רבים שנאו אותם בניינטיז, וראו בהם להקת חיקויים שמנסה לרכב על גל הגראנג', אבל בעיניי זו הייתה באמת אחלה להקה, פשוט עם תזמון מצער. שני האלבומים הראשונים שלהם עדיין סופר-אדירים בעיניי (ואם אני זוכר נכון, עשיתי פעם קעקוע לצלילי האלבום הראשון). עכשיו הם חוזרים עם אלבום חדש, כאמור, ושיר ראשון מתוכו, "Between the lines" (הו, השנינות! משחק מילים על קוקאין והבנת הנקרא), כבר ברשת. האמת? הוא נשמע קצת כאילו הוא הוקלט ב-1996, וזה מצחיק כי מאז קמו ועלו מלא להקות שנשמעות כמו STP, ועכשיו STP נשמעת כמוהן. [סטרים]
37. קליף חדש לשיר האהוב עליי באלבום האחרון של הארקטיק מאנקיז, "My propeller". סחטיין על הרטרו. [טיוב]
38. [תודה למיכל ישראלי] פרסומת צמרירית ומקסימה לשימוש בגז טבעי (שהוא בהחלט נקי יותר מפחם או נפט, אבל עדיין חומר מתכלה, יש לזכור). [טיוב]
39. [ויה ויה] ילידי שנות השמונים ומעלה, זה בשבילכם: The Boombox Project מציג סליידשואו נהדר של טייפים ענקיים מהעבר. [אנגלית, פיקסלים]


ובחיים לא תאמין איפה החבאתי את האפיקומן!

40. זה נהדר בעיניי: כמה דקות נדירות של ג'ון לנון ובוב דילן, האחרון ביניהם מסטול מהתחת, מנהלים סוג-של-שיחה במושב אחורי של מונית. [וידאו]
41. [תודה ליותם] שמביא לתשומת לבי להרצאה מרתקת (לקריאה) בנוגע לכללי הנימוס המשתנים בקונצרטים – בהתחלה היה נהוג לפרוץ במחיאות כפיים אחרי כל קטע מרשים במיוחד, והמלחינים היו אפילו מתחשבים בזה בהרכבת היצירות שלהם, אך כעת זה נחשב לחוצפה, ומחיאות הכפיים מגיעות כמעט רק בסוף יצירה שלמה. שמחתי לגלות שלא זה היה המקרה ב"אופרה בפארק" האחרון, שם הקהל, רובו לא הולך לקונצרטים ולא מורגל בכללים, פרץ במחיאות כפיים בכל פעם שהייתה לו סיבה טובה. זה היה נהדר. [אנגלית]
42. [תודה לשיר] מיקסטייפ השבוע: ההורים של החברה שלי סיפרו לי שהם קנו דיסק של יהורם גאון מקריא את ההגדה, אבל אם כבר לשים דיסק בליל הסדר, אני מעדיף את מיקסטייפ פסח האדיר של Idelsohn Society, קבוצה\בלוג של יהודים חובבי גרוב (הנקראים על שם המוזיקולוג היהודי שכתב את "הבה נגילה") שמאמינים בחילוץ אוצרות מוזיקליים מהעבר ומערבבים יידישקייט עם הים-הופ וסול משובחים. [מפ3]



43. קסטה סוקרת בצורה מצוינת את מצב מאזיני המוזיקה מול הרשת, ועורכת סקר שאתם מוזמנים להצביע בו: מוזיקה בסטרימינג – בעד או נגד. אני הצבעתי "אחר" ונתתי את דעתי (המעט מתחכמת, אני מניח) בתגובות. [עברית]


ונכין מהם מצות!
-כן!
-יאי! (CC)

44. ביציאה מההופעה של יו לה טנגו העמידו אנשי "היי פידליטי" (והחנות "קצת אחרת") שולחן דיסקים נרחב במיוחד, שכלל מלבד דיסקים של יו לה טנגו גם המון דברים מעולים אחרים, במחירים זולים יותר משראיתי בכל חנות בארץ. ידידי אורי רכש את Dark was the night הכפול ב-80 שקל, והאוצרות שם נחטפו. אני הספקתי לשים את ידי על הגרסה הכפולה של Black sheep boy המעולה של אוקרביל ריבר, וסוף סוף נתתי האזנה ראויה לדיסק השני, Black sheep boy appendix, שעד עכשיו שמעתי רק בחטף. גם החוברת היפהפיה הייתה תענוג, ולכן רק השבוע, כשישבתי לשמוע את השיר הפותח את הנספח המדובר, "Missing children", חוברת מילים ביד והכל, הבנתי שהשיר הזה, שעד עכשיו היה סתם מטריד, הוא שיר סיוטי של ממש. כמו שיר ערש שמפזם השטן. ועכשיו אני אוהב אותו אפילו יותר. [מפ3]

שיהיה חג שבוגי, מלא חירות וחופש! ותסתכלו טוב על התו קנייה הזה.

מי ימצא את האפיקומן?

ארט ברוט באים! ווהו!

נדב אפל ואלפרד כהן, שני מאזינים בעלי טעם טוב, נענו להזמנתי לערוך מיקסטייפ ארט ברוט, למען אלה מכם שלא מבינים עדיין על מה הרעש, ולמען אלה מכם שיודעים מזמן על מה הרעש ומתרגשים כמוני מאז פורסמה הידיעה על בואם, ורק רוצים לרענן קצת את הזיכרון כדי שיהיה קל יותר לירוק יחד עם אדי ארגוס את השורות החדות שלו בהופעה בבארבי ב-2 באפריל (ממש עוד רגע! אלקטרה יחממו! יהיה אדיר!).

ומה אתם יודעים? יש לי גם 3 כרטיסים לחלק לכם! רוצים אותם? מיד אחרי המיקסטייפ.

1. Nag nag nag nag
2. Good weekend
3. People in love
4. What a rush
5. It's about time
6. Direct hit
7. DC comics and chocolate milkshake
8. Emily Kane
9. Catch
10. Bad weekend
11. Formed a band
12. Demons out!
13. Moving to L.A.
14. My little brother (Live)

כותבים נדב ואלפרד:

בסיומו של הביצוע החי ל-"My Little Brother", שחותם את המיקסטייפ, שולח אדי ארגוס עקיצה לכיוונו של פיט דוקרטי, ומשם עובר לציטוט שורה מתוך להיט הפרוטו-סטרייט-אדג' של המודרן לאברז, "I'm Straight". שני הרגעים האלה מגדירים היטב את האג'נדה המוסיקלית של ארט ברוט: התנערות מדמותו המנופחת של "כוכב הרוק" הנרקיסיסט ופולחן ההרס עצמי, שדוקרטי הוא אולי המייצג המובהק ביותר שלהם בעשור האחרון, לצד ההיקסמות מהפשוט, היום-יומי והבלתי-יומרני שמאפיינת את ג'ונתן ריצ'מן והמודרן לאברז. אדי ארגוס לא שר על נושאים "גדולים" – הוא לא ממש שר בכלל, יותר נוטה לדבר או לנאום – אבל זה לא הופך את התשוקה שלו לפחות עוצמתית או כנה. הוא מצליח לשמור על מודעות עצמית מבלי לגלוש לאירוניה קרה ומתנשאת. הוא הגבר הרטרוסקסואל, רגיש אבל לא רגשני, חכם אבל לא מתחכם. ארגוס הוא רומנטיקן במובן המסורתי של המילה: נסער מהעולם, מהטוב ומהרע שבו, מהכוליות המופלאה שלו. הוא יודע שהלב נשבר בקלות, אבל גם מתאחה בקלות ("People in Love"); שמותר ואפילו חשוב להיות אינפנטילי ("Nag Nag Nag Nag"), אבל שגם הגיע הזמן להפסיק להאשים את ההורים בכל דבר ("It's About Time"). בדומה למודרן לאברז, הוא כותב שירי אהבה לעולם המודרני. קומיקס ומילקשייקים ("D. C. Comics and Chocolate Milkshakes"), תחבורה ציבורית ("The Passenger" המעולה, שנאלצנו לחתוך מהמיקסטייפ ברגע האחרון), ומעל הכל מוסיקת פופ ומצעדי פזמונים ("Bad Weekend", "Formed a Band", "Demons Out!") – כל אלה, אובייקטים פרוזאים לכאורה, הם בסופו של דבר מה שממלא את חיינו ומעניק להם את כל המשמעויות וההקשרים בתוך חיי היום-יום שלנו. הדברים הקטנים האלה הם מה שמרכיב את העולם האמיתי, והם הדלק שמניע את ארגוס. הנוסחה המוסיקלית של ארט ברוט אמנם אינה שונה מדי ממה שניתן להגדיר כקוטב המסחרי של הפוסט-פאנק, על גבול הפאב-רוק – שירים קצרים, אקורדים מועטים ופשוטים, העדר סולואים או וירטואוזיות ונטייה לפזמונים המנוניים וקץ'-פרייזס שמושרים ע"י סולן שחושב שהוא מארק אי סמית' אבל נשמע יותר כמו חוליגן כדורגל טיפוסי – אבל, דווקא דרך כל המרכיבים ה"בנאליים" האלה, בהזנה ההדדית שבין הפשטות הצורנית והתוכנית, ארט ברוט מצליחים להחדיר למוסיקה שלהם עוצמה, רגש, ומעל הכל, אהבה לחיים. הולכת להיות הופעה לוהטת.

Art Brut יופיעו בבארבי בתל אביב ב-2 באפריל. הזמינו כרטיס!

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם אם הייתם מקימים להקה – איך הייתם קוראים לה?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לבארבי!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שלישי!

זה לקח לי רק שנה וחצי, אבל בסוף זה קרה – פרויקט העונג סשנז חזר, ובענק! (לא מכירים את העונג סשנז? קראו פירוט על הפרויקט בתחתית הפוסט). וההרכב הראשון שחנך את העונג סשנז 2.0 הוא הרכב שכבר בגלגול הקודם של הסשנים רציתי לגרור אותו לאולפן, ועכשיו סוף סוף הגשמתי את חלומי. קבלו את…

אני כבר לא זוכר מתי הייתה הפעם הראשונה שבה שמעתי את האחים רמירז מנגנים, אני רק זוכר שזה הותיר בי רושם עמוק ובל יימחה. פחות בראש, יותר באגן. התערובת הנפיצה שלהם, שמערבבת קאנטרי-בלוז מצד הגיטרה של עוזי פיינרמן עם Fאנק-אדירים מהחצוצרה של ספי ציזלינג והתופים הסופר-גרוביים של איתן אפרת, גורמת לי לקפץ ולרקד בכל פעם שאני שומע את האלבום שלהם, או טוב מכך, רואה אותם בהופעה – חווייה שכל מי שנכח בה לא ישכח אותה במהרה.

בהתחלה נראו לי הרמירזים כעוד ענף בעץ ההולך וגדל של גרוב וFאנק ישראלי – אותו עץ שמאכלס גם את הדג נחש, קרולינה, קותימאן, התפוחים ועוד רבים – אבל עם הזמן הבנתי שהם אולי צמודים לעץ הזה אבל הם צומחים בכיוון אחר: השפעות האמריקנה השורשית שהביא איתו עוזי, והנגינה החופשית שמאפשר המבנה נטול הבאס של הלהקה השליכו אותם למערבולת סמיכה של רוקנ'רול, פולק, סרף, סול, קאנטרי, דיסטורשן, פיקסציה אנלוגית ודברים טובים אחרים – ומה שיצא הוא רמירזי בצורה שאי אפשר לטעות בה. הטעם המיוחד שלהם. מי שראה את מפגש הפסגה שלהם עם יהוא ירון ורות דולורס וייס באינדינגב יודע על מה אני מדבר.

הרמירזים הואילו בטובם להצטרף אלינו ליום שלם באולפני "המערבל" של איל שינדלר. לפניכם התוצאות, ואחריהן – תמונות, וידאו וסיפורים מהאולפן.

האזינו, הורידו בחינם ושתפו את הסשן כולו!

להורדה בחינם – פשוט לחצו Download! להדבקת הנגן באתר שלכם, לחצו Share. לפתיחה בעמוד נפרד לחצו כאן

אוחזים בכלים: איתן רמירז (תופים, טמבורין וקולות), ספי רמירז (חצוצרה, טמבורין, קולות), עוזי רמירז (גיטרה, שירה)
מקהלת המזדמנים: איל שינדלר, איתי לביא, עומר סנש, בנימין אסתרליס, לילה, סירה, מאי קסטלנובו, גיאחה
הקלטה ומיקס: איל שינדלר, אולפני המערבל
תצלומים: מאי קסטלנובו, עומר סנש
צילום וידאו, עריכת וידאו ועיצוב לוגו העונג סשנז: עומר סנש
צילום וידאו, ואנימציית פתיח: בנימין אסתרליס

"The elevator goes up and down" מילים ולחן: עוזי פיינרמן

"I want you" מילים ולחן: עוזי פיינרמן

"That's alright mama" [קאבר לאלביס] מילים ולחן: Arthur Crudup

אמרתי קודם "יום שלם באולפן", אבל חייבים להודות שבמקרה של הרמירזים היה מדובר יותר בחצי יום, פשוט כי החבר'ה האלה תמיד מקליטים בלייב, אוהבים את הלכלוך וחוסר השלמות של ההקלטה, ואפילו מכוונים אליה (בעזרת מיקרופונים מצ'וקמקים וישנים, למשל) – כך שלא נדרשו שום תיקונים והקלטות חוזרות. שלושה שירים, כל שיר שלושה-ארבעה טייקים, והנה יש לנו סשן!

גם זה לקח זמן, כמובן, והשמחה באולפן הייתה גדולה – לא רק מפני ששלושת הרמירזים הם פשוט אנשים חמודים בצורה בלתי רגילה. ספי ואיתן באו עם בנות זוגם (בנות, עוזי עדיין פנוי!), ובחדר הבקרה התקבצו יחד עם איש האולפן איל שינדלר ועוזרו לאותו יום איתי לביא, גם הצלמת מאי קסטלנובו, צלם הווידאו עומר סנש, המוזיקאי ואיש הווידאו בנימין "מורפלקסיס" אסתרליס, מנהל הלהקה צח בר, ואפילו כלבה אחת. הכיף הגדול ביותר היה בהקלטת "The elevator goes up and down", שיר חדש שעוזי כתב רק יומיים קודם לכן. כל הנוכחים באולפן הוזמנו פנימה לצעוק, לשיר, למחוא כפיים ובאופן כללי לעשות רעש שמח (מאוחר יותר הקלטנו עוד צעקות בחדר הבקרה). השיר הזה שונה מאוד ממה שהתרגלנו לשמוע עד עתה מהאחים רמירז (אני עדיין חושב שעוזי עומד לקבל תביעה מהמחבר של "The wheels on the bus"), אבל לא מפתיע את מי שהגיע באותו שבוע להרצאה של סקולמאסטר (מ"התפוחים" ו"רדיוטריפ") על חברת Folkways, הרצאה בה דובר רבות על שירי הילדים של וודי גאת'רי, והרצאה בה עוזי פיינרמן ניגן משיריו ומשירי אחרים. ההשפעה ניכרת.

"I want you" הוא פייבוריט שלי (ושל רבים אחרים) מההופעות ומהדיסק של האחים רמירז, ואני מת על הביצוע שהוקלט כאן (הגיטרה של עוזי מחוברת למגבר גיטרה וגם למגבר באס, ומכאן הצליל הנמוך והעבה שלה), עם הקולות המצחיקים של איתן בפתיחה והחצוצרה המתפרצת של ספי. "That's alright, mama", הקאבר לאלביס, הוא כבר רוקנ'רול מלוכלך וגאראז'י, עם ההתנגשות הנהדרת בין קטע החצוצרה זריז שהרמירזים כינו בהקלטות "באגס באני" לריף הדיסטורשן החוזר והצעקות הנואשות באיזור אמצע השיר. Awesome.

התצלומים הנפלאים שלכדה מאי במהלך הסשן אבדו בתקלת מחשב ארורה (@%##!!!), אבל מה שנותר, פלוס פריימים מצילומי הווידאו של עומר, מוצג כאן לפניכם:

מה זה העונג סשנז?
מדי חודש נזמין לאולפן "המערבל" של איל שינדלר אמן או להקה שאנחנו אוהבים במיוחד למשך יום הקלטות אחת, להקלטת שלושה שירים: שיר חדש, שיר ישן וקאבר. ההקלטות נעשות ברובן לייב, כשהאמנים מוזמנים כמובן להקליט תיקונים ותוספות במהלך היום. איפשהו בין דייטרוטר לסשנים חיים בתחנות רדיו.
המאסטר שינדלר ממקסס את התוצאה יחד עם חברי הלהקה, והתוצאה הסופית – בליווי וידאו ותמונות מהאולפן – מפורסמת כאן בעונג שבת להורדה חינמית! מי הבא בתור? תדעו בחודש הבא.
תודה ענקית, חוזרת ונשנית, לאיל שינדלר ועומר סנש, בלעדיהם הסשנים האלו לא היו מתקיימים.

סשנים קודמים
התפוחים | דיוויד בלאו והגוד באנד | חוזה גונזלס | יהוא ירון

לפני הכל: מזה כשבוע יש בעיה ב-RSS של העונג, ואני מנסה לפתור אותה אך לא מצליח עדיין. לכן:
א. אודה לכם אם תפרסמו את הפוסט הזה בפייסבוק\טוויטר שלכם, למען מנויי הרסס שעדיין לא רגילים לקפוץ לכאן מדי סופ"ש לבדוק מה חדש.
ב. אם יש לכם ניסיון בפתירת בעיות RSS בוורדפרס, אשמח מאוד אם תנסו לעזור לי.

הזוכים בדיסק ההופעה החדש של עמיר לב: סילביה באמפר, ליאור, יערה והמברכת באקראי. התחדשו, ובדקו מייל!

1. אני הולך ומתאהב בעל כורחי ב"פתאום זה קרה", השיר החדש של איתמר רוטשילד. "בעל כורחי" כי עד עכשיו לא נדלקתי על רוטשילד בשיריו הקודמים, וכי בהאזנות הראשונות של השיר הוא הסב לי אי נוחות. הוא עדיין עושה את זה, אבל עכשיו זה מרכז כוח המשיכה שלו. רוטשילד לא שר כאן "יפה" או "נעים", והמשקלים שלו לא מושלמים, והפרייזינג מוזר קצת, כאילו חלק מהשורות גולשות מהלחן או מהקצב. הקונטרסט של הדחיפות והמתח שיוצר הפזמון הממהר הזה מול קטע המעבר הענוג והרך יוצרים תמונה שלמה ונפלאה שהיא מראה של מילות השיר: סיפור רזה ודל במילים על, כנראה, נערה צעירה שהתפרצה בפתאומיות לחיי המשורר והפיחה בו עניין ונעורים אבל גם סכנה ("מצאתי צרה"). השגרה המוזיקלית מופרעת שוב ושוב על ידי איזה קצב ומהירות שירה אחרים. הלחן והכלים מנסים להיאחז ביומיום הרגיל אבל השירה והקלרינט כבר רצים לגיל אחר ותחושות משכרות של הרפתקה. יש כאן שורות מושלמות מול שורות שהן כמעט עילגות ("כל-כך מדברת את כל השפות") עד שמבינים שזה לא ציטוט של שפת דיבור, זו שירה. המתח הזה בין הנגינה המדויקת והיפהפיה (כמעט קליגרפיה מוזיקלית) מול חוסר הליטוש בקול השירה, בין העדינות והכוח, בין המשיכה והסכנה, יוצר את אחד השירים הכי יפים ששמעתי לאחרונה, בטח בעברית. ותודה ליונתן שהתעקש שאשמע את השיר הזה שוב. [מפ3]



2. הפתעה!!! [עברית]
3. זה רשמי: מארק לאנגן בזאפה תל אביב ב-20 במאי! בוואלה מוסיפים שכרטיס יעלה 220 ש"ח. [אנגלית]
4. גם פלאסיבו מגיעים לישראל ב-5 ביוני, ואם תזדרזו לרכוש כרטיס, הוא יעלה לכם 225 ש"ח. [עברית]
5. שמישהו ישכור לה כבר דירה בדיזנגוף: שנה אחרי ההופעה האחרונה שלה בישראל, סוזן וגה תחזור להופעות בישראל ביולי. אנחנו? תקועים בעבר? מה פתאום. [עברית]



6. אלכס צ'ילטון מת מהתקף לב בגיל 59. את התשובה לשאלה הנפוצה "מי זה בכלל אלכס צ'ילטון?" אשאיר למי שמסביר את הדברים האלה הרבה יותר טוב ממני, דויד פרץ, שמתמקד בפוסט האגדי שלו באלבום השלישי והאחרון של Big Star, הלהקה של צ'ילטון (הנה גם מאמר מקיף על פועלו. תודה, שיר). אני הכרתי את ביג סטאר דרך האלבום הראשון שלהם, ובעיקר דרך שיר אחד, "Thirteen", שמאז נתקלתי בו לראשונה נשאר אחד השירים הכי יפים ששמעתי מימיי. כתבתי עליו כמה מילים ב"איים בזרם" השבוע, אחרי שנודע לי על מותו של צ'ילטון, אבל הן לא יספיקו. רק כמה שנים בהן תשמעו את השיר הזה לעתים תכופות יצליחו להעביר בלעדיי את מה שאני מרגיש לגבי השיר הזה. מכל הטקסטים שנכתבו על צ'ילטון ברשת השבוע, האהוב עליי בינתיים הוא הקטע הקצר של קארי בראונסטין. גם יאיר יונה מבכה את לכתו, בדיילי מירור העלו ראיון עם צ'ילטון מ-1985 (תודה סטיבי!), ואנדי ויטמן כותב על צ'ילטון וביג סטאר ולמה הם כל כך חשובים בעיניו. ואיזו הפתעה יפה: נציג טנסי בקונגרס האמריקאי נאם לזכרו (צ'ילטון גדל בממפיס). [עברית; אנגלית; עצב]
7. הכירו את "הפנקס" (לא הפתוח), כתב עת מקוון ועצמאי לספרות ותרבות ילדים. כה מעלה חיוך! [עברית]



8. אם תספיקו למהר, אולי תתפסו בזמן את המבצע של ת'רדלס שמציע את כל החולצות באתר ב-10$ בלבד. [כותנה]
9. [תודה לאבי] Chat Roulette הפך תוך שבועות ספורים ללהיט היסטרי ברשת (והופיע גם כאן לא מזמן). הרעיון פשוט: בכל רגע נתון אתה יכול לפגוש זר אנונימי באקראי דרך מצלמת הרשת וחלון הצ'ט. טכנולוגיה עתיקה עם טוויסט חדש. כמובן, המחוות והפארודיות והפרינטסקרינים לא בוששו לבוא ומציפים את הרשת, אבל הטוב מכולם הוא הבחור שמאלתר על הפסנתר לפי מה שקורה בחלון הצ'ט שלו. מבריק! [טיוב]
10. [תודה לרועי] גם ג'ון סטיוארט נדרש לעניין צ'ט רולט. [וידאו]
11. זה מגניב בעיניי מאוד. עילוי הצ'לו והדגימות זואי קיטינג [חלל, בית] מציעה לכם להוריד שיר ראשון מהאלבום החדש שלה, Into the trees, אך בעוד רוב המוזיקאים דורשים בעד ההורדה החינמית את כתובת המייל שלכם כדי לפנות אליכם מאוחר יותר בעדכונים, קיטינג יודעת שמה שחשוב הוא לא שתחזרו לעוד, אלא שתביאו אליה עוד אנשים. לכן במקום כתובת מייל, היא דורשת ציוץ. בזכות אפליקציה קטנטנה שמתממשקת לחשבון הטוויטר שלכם, האתר של זואי יודע אם צייצתם, ונותן לכם בתמורה לינק ישיר להורדת השיר. אחלה רעיון, וגם אחלה שיר (אם אפשר לקרוא לנופים האינסטרומנטליים של קיטינג שירים). [אנגלית, טוויטר, מפ3]
12. הנה עוד סיבה לכך שאני מאמין גדול בפשוט לעשות את הדבר שלך בשקט ובצורה אישית: לקנאתם הרבה של כל עיתונאי התרבות בישראל, סטודנט לתקשורת באוניברסיטת תל אביב בשם איציק זיאת הצליח לשוחח ארוכות עם אריק איינשטיין ולפרסם את הכתבה ב"ישראל היום". "וואלה" מביאים את הראיון המודפס גם באינטרנט, ואיזה תענוג לקבל עוד שמץ מהאמן הענק הזה. הילת "סרבן הראיונות" שדבקה באיינשטיין קרתה לאו דווקא בצדק, וכנראה קשורה גם להמנעותו המוחלטת מהופעות מול קהל. יהודה פוליקר או חוה אלברשטיין, למשל, מתראיינים הרבה פחות ממנו. כך או כך, איזו מתנה נהדרת קיבלנו לשבת. זיאת, סחטיין עליך. [עברית]
13. כל כך עצוב לי שערוץ 24 נראה כמו שהוא נראה, כשפאניק אנסמבל מוציאים קליפ מרהיב כל כך ל-"Spring is in your heart" והוא "מתבזבז" רק על האינטרנט. מירב שחם יצרה כאן עולם אמנותי מרהיב ומלא דמיון, שיחד עם האנימטור אריאל לוונטל והצלם עומר מסינגר קם לחיים ולתנועה יחד עם נגני האנסמבל. נפלא. [וימאו]
14. [ויה סטיבי] יונסי, סולן סיגור רוס שהוציא בימים אלה אלבום סולו ראשון, מתראיין לאינדינפנדנט. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

פעם בכמה שנים, כשיש לנו מזל, מגיחה פתאום מהערפל (הירושלמי, בדרך כלל) להקה חדשה ומרתקת, כזו שכבר עם הופעתה בשטח שומעים שיש לה צליל וכיוון משלה, רואים שהיא מגובשת ויודעת מה היא רוצה מעצמה, שמביאה משהו אחר ממה שאנחנו רגילים כבר לשמוע. משהו בירושלים מאפשר ללהקות מסוימות תנאי דגירה מושלמים, וכשהן מתחילות לצאת מירושלים להופעות הן נשמעות בשלות ומיוחדות. קיצו היא בהחלט כזו, ואחרי תקופת דגירה מאוד ממושכת, מגיע סוף סוף אלבום הבכורה שלה, חול.

להדבקת הנגן באתר שלכם, לחצו Share. לפתיחה בעמוד נפרד לחצו כאן
ופה תוכלו להוריד 4 שירים מהאלבום בחינם.

הלהקה הירושלמית המצוינת כבשה אותי כבר מההופעה הראשונה שלה שראיתי, עם יישום מפתיע של השפעות ממש מעכשיו, לא מלפני עשור, עשוריים או שלושה כנהוג ברוק הישראלי. פוסט-רוק, ארט-רוק, מקצבים אלקטרוניים ומרקמים מרתקים יחד עם עבודת גיטרות מעולה של נועם הלפר והגשה דרמטית של לאה גנדיוק. איזה כיף לשמוע להקה שמושפעת מרדיוהד של שנות האלפיים ולא רק דה בנדז ואוקיי קומפיוטר, להקה שלא רק שומעת בלונד רדהד בבית ואז נשמעת כמו כל אחד אחר בארץ, אלא לוקחת את ההשפעות האלה ומרחיבה את המוזיקה שלה בעזרתן. "אחרי עשור שלם שבו להסתכל אחורה היה שם המשחק, אני רוצה לשמוע אמנים שמסתכלים קדימה. אני מדבר על אמנים שלא נשמעים כאילו הם הגיעו מהאייטיז או מהסבנטיז, אלא כאילו הם הגיעו מהטוונטי-פורטיז, כלומר שעושים את המוזיקה שדמיינו פעם שצריך לעשות עכשיו", כותב עידו שחם על קיצו. הדאבל פיצ'ר שלהם עם Tiny Fingers (מלכי הדאבל-פיצ'ר כנראה, שיוצאים קבוע גם עם מורפלקסיס) הוא לא פחות מאימתני ועתידני.

אני מאמין בקיצו. אני נשמע כמו תשדיר בחירות, אבל מה אפשר לעשות. גנבו לנו את הצהרות האמונה לתעמולה פוליטית וכבר אי אפשר סתם כך להגיד שאתה מאמין במישהו. אבל אני מאמין בקיצו. אני חושב ש"חול" הוא אלבום ראשון מצוין, ואני מאמין שהלהקה הזו רק תלך ותשתפר. אם גם אתם מאמינים, תוכלו לזכות כאן בעותק מהאלבום החדש (ושווה לקבל אותו פיזית, הארט פשוט מהמם!).

תפסו אותם בהופעת ההשקה החגיגית של "חול" בתיאטרון תמונע בתל אביב, במוצ"ש הזה (20.3, 22:30), או בהשקה הירושלמית בבאסס (מוצ"ש הבא, 27.3), בשתי ההופעות יתארחו אורן בן-דוד מטייני פינגרז ונדב לזר מ-Raw men empire ו"אטמי אוזניים".

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם איך תישמע המוזיקה הישראלית של העתיד?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאנובה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שני!