סודות. אני אוהב סודות, ולו רק מפני שעצם קיומם גורם לי לרצות לפצח אותם, לדעת את המידע החבוי, לגלות. התעלומה היא קטליזטור נהדר לסקרנות, יצירתיות ודמיון, שלושה דברים שאני לא יכול לדמיין את עצמי (או את המוזיקה שאני אוהב) בלעדיהם.

בארה"ב ואירופה יש אמנים שנוהגים לעשות את זה כל הזמן: לארגן הופעה סודית ולהודיע רק לחברים ולמעריצים, או להופיע תחת שם בדוי (גם אהוד בנאי עשה את זה בארץ). אז למה לא אצלנו?

לכן החלטתי, בעצתו הטובה של נדב לזר, להפיק ערב הופעות סודי. אני לא מתכוון (עדיין) להוסיף על המידע שנמצא בפלאייר (אוזןבר, 1 באפריל, 30 ש"ח, 4 הופעות סודיות), מלבד זה: עשו אטנדינג בפייסבוק ואולי תקבלו כמה רמזים בקרוב. אולי תצליחו לפצח אותם ולגלות את אחד המופיעים. אולי, וכך אני מקווה, לא תצליחו, ותגיעו סקרנים לאוזןבר. ואולי, ולכך אני הכי מקווה, אצליח להפתיע אתכם באוזןבר ותקבלו ארבע הופעות טובות במיוחד, חלקן מאמנים שבדרך כלל לא מופיעים באוזןבר. עדכון: אפשר להזמין כרטיסים מראש.

בערב ההפתעה (הראשון! צפויים נוספים, אם הכל ילך כשורה) של עונג שבת יופיעו ארבעה אמנים. חלקם מוכרים וחלקם כאלה ששווה להכיר, חלקם גדולים וחלקם קטנים, חלקם גברים וחלקם נשים וחלקם חיות (או לפחות חיה אחת), את חלקם לעולם לא תראו תמורת 30 ש"ח בלבד – בלי לחשוף מראש את זהותם!
ולפעמים גם בהופעה מיוחדת בפני עצמה.

מסתורין? תעלומה? סוד? כיף, נכון?

ככל שנתקרב למועד המופע (1 באפריל, אבל זו אינה מתיחה!) רמזים יפוזרו כאן, בעמוד הפייסבוק של האירוע ושל העונג, ובטוויטר שלי.

עד אז – אתם מוזמנים להגיע, להזמין חברים, לנחש ולשער. מי שינחש נכונה בתגובות את אחד המשתתפים יקבל עונש. או פרס. עדיין לא החלטתי. בכל מקרה הוא או היא יקבלו במייל תשובה ממני.

ניפגש ב-1 באפריל?
(אגב, יומיים קודם, ב-30 במרץ, אתקלט ברוטשילד 12 בתל אביב, וטל כהן-שלו ייתן הופעה בחינם. תבואו!)

"בכל פעם שאתה אומר 'תתנהג בהתאם לגילך' אני רק שומע 'תהיה עצוב יחד איתי'" (ציוץ נבחר, בהמשך העונג)

הזוכים בכרטיסים להופעה של קרולינה: אידית (שמזמינה דואט של קרולינה עם אלי מגן) ומיכל (ששידכה את קרולינה לעמיר לב). בדקו מייל!
עדיין פתוחות: חלוקת כרטיסים ליו לה טנגו, וחלוקת עותקים מדיסק ההופעה החדש של עמיר לב!

חבר, אתה חסר
1. אם מישהו תהה איך, בדיוק, נשמע צלילו הבהיר של לב נשבר, כל מה שהוא היה צריך לעשות הוא להניח בשקט מכשיר הקלטה בחדר השינה שלי ביום ראשון בבוקר, עת התעוררתי, בדקתי מיילים מהמיטה, וגיליתי שמארק לינקוס התאבד. גם עכשיו, צירוף המילים הזה גורם לקרקע להישמט מתחת לצעד הבא שלי. והכי נורא הוא שאין גם מה להגיד. לא יכולנו לראות את זה קורה, וגם אם כן לא יכולנו לעשות כלום. מה לי ולבחור אמריקאי בן ארבעים ומשהו אי שם בארצות הברית, איזה קשר יכול בכלל להיות בינינו מלבד הקרסים שנעצו השירים שלו בחלקים הרכים יותר של הנפש שלי? כשגיליתי שהוא מת כל הקרסים האלו נמשכו בבת אחת. כיף זה לא היה. אז אולי כן יכולתי לראות את זה קורה, ולו רק מפני שהסיבה ששירים רבים שלו נוגעים בי, מרגשים אותי, מעציבים אותי וגורמים לי להתפעם מרוב יופי, היא כי יש בהם תמיד את התערובת הזו של יופי ושבירות. משהו מאוד עדין ורעוע יושב בבסיס כל השירים של Sparklehorse, גם הרועשים שבהם, משהו שמזכיר לי כל הזמן שהחיים לא בטוחים ושלמים ושמחים ומוגנים. כל אחד מאתנו, גם השמחים והשלווים ביותר, הוא אדם סדוק ומצולק, עטוף חומות הגנה ולמוד שריטות וכאבים. המוזיקה של ספארקלהורס תמיד הזכירה לי את זה, והצליחה לגעת תמיד באיזה אור ויופי נשגבים דווקא מפני שהיד של לינקוס נשלחה לאור הזה דרך חרכים וסדקים בקליפה המגנה עלינו, ובמאמץ רב. עבר כמעט שבוע מאז פורסמה התאבדותו ואני עדיין לא מעכל את זה לגמרי. אני עדיין מרגיש כאילו לא איבדתי זר מוחלט, אלא כאילו איבדתי מישהו שהיה קרוב אליי מאוד אבל לא דיברנו כבר שנים. בניגוד להרגלי לפתוח בשיר שמח יחסית ולסיים בשיר מינורי או מלנכולי יחסית, הפעם אפתח ואסיים בשירים שקטים יחסית. לך תבחר שיר אחד. איכשהו, שני השירים שבחרתי (לפתיחה ולסיום של העונג) לא מתאפיינים בצליל המלוכלך והשרוט שאני כל כך אוהב אצל ספארקלהורס, ולא במלוטרונים המדנדנים. מי שעדיין לא מכיר אותו מוזמן להתחיל כרונולוגית, ואולי גם הוא יתאהב עד כלות, כמוני, ב-It's a wonderful life. שיר הנושא מתוכו, "It's a wonderful life", היה ונשאר השיר האהוב עליי של ספארקלהורס. עוד כמה מהפייבוריטס שלי, אם תרצו להתחיל לחפש, הם "Apple bed", "Spirit ditch", "Rainmaker", "Dog door", "The most beautiful widow in town", והרשימה נמשכת ונמשכת, והלב כואב וכואב. אורן ראב כותב יפה יפה על האיש שהלך לאיבוד. [מפ3]



2. שימו לב למטה משמאל, רשימת הופעות החו"ל הקרובות ששווה לראות חזרה לשכון בבאר השמאלי של העונג – הידד! אם תלחצו שם על הכותרת "ההופעות שחייבים לראות", תגיעו לגוגל קלנדר משובח המתוחזק ע"י אנשי מונוקרייב, ואוסף את כל הופעות החו"ל בישראל בעתיד הקרוב והרחוק. [זהו]


תראו אותנו, הקמנו להקה אדירה!*

3. האם יש משהו טוב יותר מבת זוג עם טעם מעולה במוזיקה? לא ממש, לא. אני חב לאהובתי את התודה על כך שהכירה לי את Art brut לפני כמה שנים, וגרמה לכך שלא אתעלם אלא ארקוד ואשמח למקרא הידיעה על בואה של הלהקה להופעה בישראל ב-2 באפריל. ווהו! לא מכירים עדיין את ארט ברוט? התחילו מכאן, ובקרוב תקבלו כאן גם מיקסטייפ מקדים להופעה, כדי שלא תבואו לא מוכנים להופעה של הרכב נושך, שנון, כייפי בטירוף, מרגש וארסי לא פחות. [עברית]
4. שערו בנפשכם ש-H&M היו מגיעים לארץ, אבל בלי הבגדים. או שרדיוהד היו קופצים להופעה, אבל בלי כלי הנגינה. מטופש להחריד, נכון? עכשיו, בלי שום קשר, ראו איזו הודעה פלשה לכלי התקשורת השבוע: הגורילאז סאונד סיסטם מגיעה לארץ!!! אבל, אה, בלי הגורילאז. כלומר, ה-DJ של הגורילאז בא, ויחד איתו גם ה-VJ של הגורילאז בא, אז אפשר להניח שגם ה-BJ וה-JJ של הגורילאז באים לארץ, אבל הגורילאז נשארים בחו"ל. אז בעצם, הגורילאז לא באים בכלל. ה-Roadies שלהם באים. עם מתופף ואמן וידאו. אחלה. [עברית]
5. [תודה לשיר!] סקופון? עפ"י הפורומים המקושרים והידעניים, האתר הרשמי מארק לנאגן עומד לעבור בישראל להופעה אקוסטית (עם דייב רוסר) בסוף סיבוב ההופעות האקוסטי שלו באירופה. ווהו!!! [אנגלית, שמועות]



6. [תודה לאביטל] אחד הדברים הכי טובים שקראתי השבוע היו המדריך לכתיבת קומדיה רומנטית. לא רק שכל הכללים שם לגמרי נכונים (מה לעשות, מדובר כמעט בכל המקרים בסרטי נוסחה ותו לא), הכתיבה פשוט אדירה וקורעת מצחוק. איך עדיין לא קיבלנו קומדיה רומנטית נוסחתית ומצליחה בטירוף בעברית? [אנגלית]
7. עוד רגע ושלושתרבעי עולים יו לה טנגו על הבמה בבארבי (22 ו-23 בחודש), ובינתיים המתופפת המצוינת שלהם בוחרת בוויינט את שירי הלהקה האהובים עליה ומספרת את הסיפורים שמאחוריהם. זה, כמובן, למקרה שפספסתם את מיקסטייפ יו לה טנגו הכביר שערך כאן מורפלקסיס, ואת ההזדמנות לזכות בכרטיס להופעה הזו! [עברית]
8. מי שלא מכיר עדיין את מארש דונדורמה לא יודע להקת תהלוכות שמחה וישראלית בת 15 איש מהי. ומי שלא מכיר את DJ Neckbreaka לא יודע גד ברוך מיהו. וחבל. ברוך, מפליטי ENDOF והפרברים רפיוג'יז, רקח עכשיו רימיקס מצוין ל"אהלן תיקן" של הדונדורמה, מתוך פרויקט הרימיקסים שלהם. [עברית, סטרים, מפ3]
9. ליבריסטאן, אחד הבלוגים החביבים עליי בשפה העברית, התעסק רוב חייו הקצרים בענייני תעשיית הספרות, מחשבות על ספרות ופרשנות לתהליכים בעולם הספרות הישראלי והעולמי, אבל בחודשים האחרונים מתעסק בעיקר בספרות עצמה, בתרגומים וכדומה. עכשיו פותח בעל הבלוג, דן בורשטיין, בלוג חדש במקום חדש שיהיה דומה יותר למה ש"ליבריסטאן" היה פעם. כיף! רוני גלבפיש מתארחת עם פוסט מאיר עיניים על הסערה הנוכחית בשוק הספרות הישראלי והצעת החוק שאמורה להועיל לו אך בפועל עשויה להזיק לא פחות. [עברית]
10. [תודה ליעל] זה נלפא בעיניי. רובין פקנולד מ-Fleet foxes, יחד עם הריוורב האינסופי שלו, מבצע את "On a good day", אחד השירים הכי יפים באלבום החדש של ג'ואנה ניוסם. [טיוב]


תראו אותנו, הקמנו צמד!

11. קליף חדש ל-She & Him. זואי דשאנל מעולם לא תמיד הייתה כה חיננית. והשיר מקסים ומעלה חיוך ומעורר איזו תחושה משונה של נוסטלגיה למשהו שמעולם לא היה לנו. אבל האם אפשר לבנות קריירה מוזיקלית על חינניות? לא יודע, השירים של וורד ודשאנל עדיין נראים לי כפרויקט מחווה אחד גדול ולא יותר מזה. [וידאו]

קרא/י את המשך הפוסט

[מה זה הטירוף הזה?! לא מספיקים כרטיסים לקרולינה וליו לה טנגו, עכשיו גם מחלקים פה דיסק של עמיר לב?! בחיי, הגזמתם]

לפני כמעט עשר שנים גרתי עם החבר הכי טוב שלי בקיבוץ בקצה השפיץ של המדינה, ליד החרמון. היו כמה דיסקים שחרשנו שוב ושוב ושוב ושוב, מכתימים את השירים שבהם בכתמי נס קפה ועשן סיגריות, מדברים לצליליהם על שטויות וחולמים חלומות של תחילת גיל העשרים. אחד האלבומים האלה היה "עמיר לב בהופעה חיה בבארבי", אלבום ההופעה הקודם של לב. זה הדיסק שהכיר לשנינו את עמיר לב, העיף אותנו אחורה לשני האלבומים שקדמו לו, וגרר אותנו לשני האלבומים שהגיעו אחריו. "הופעה חיה בבארבי" הפך לאחד האלבומים האלה שהגוף והאוזן שלי כבר מכירים בהם אינסטינקטיבית כל תו, כל מחיאת כף, כל צעקה מהקהל, כל תודה צרודה לאיתי בלטר ואסי ששון. האורחים היו אז רפי פרסקי, סיון שביט ואביתר בנאי, שבנגיעת הזהב שלו הפך את "שש שעות" לשיר אפילו יותר נפלא וחד פעמי מהגירסה האלבומית שלו.

שני אלבומים מאוחר יותר, ולב שוב עוצר רגע בצד הדרך – הוא אף פעם לא היה בחור של מירוצים – לשחרר הקלטה של הופעה חיה. הפעם בזאפה, הפעם עם ברי סחרוף וגבע אלון, ובמקום להקת רוק מאחוריו, לב מעדיף לנגן כמעט לבד, המילים בפרונט, הלב חשוף. בסוף הפוסט הזה תוכלו לזכות בעותק חדש דנדש מהאלבום הזה, וכאן, ממש כאן, תוכלו לשמוע כמעט את כולו (מטעמי זכויות יוצרים, הביצועים ל"ג'ינג'יות" ו"מארסיי בצהריים" עם ברי סחרוף לא נמצאים בסטרימינג שלפניכם).

להדבקת הנגן באתר שלכם, לחצו Share. לפתיחה בעמוד נפרד לחצו כאן

אני שמח שלב בחר לפתוח את האלבום עם ארבעה שירים משני האלבומים האחרונים שלו, ורק אז לצלול לקלאסיקות. "לפעמים אני מאושר" ו"הכל כאן" הם אלבומים סופר-ישראליים, שממיסים את המושג אישי-פוליטי למשהו אחד ויחיד, בלי מקף באמצע. ואני שמח שהוא החליט להקליט דווקא הופעה עירומה כזו. ראיתי הופעה דומה שלו באוזןבר לפני כמה חודשים, והיא עוררה בי דמעות ותקווה. לב הוא גיטריסט ענק, וזה ברור בכל פעם שהוא מחזיק גיטרה חשמלית ביד. אבל דווקא ההחלטה הזו, להניח בצד את הסולואים החשמליים ולהשתמש רק בגיטרה אקוסטית ככלי הרמוני, היא שמסיטה את תשומת הלב מכל הסחות הדעת מסביב למה שעמיר לב אומר. הוא תמיד היה אמן של טקסטים, אבל בשני האלבומים האחרונים נדמה שחשוב ודחוף לו יותר שנקשיב למילים. לסיפורי מהגרים שוברי לב כמו "פרדייס".

שיתופי הפעולה נהדרים, וגבע אלון מוסיף, עוד לפני שהוא פותח את הפה, המון צבע ל"לפעמים אני מאושר", וברי סחרוף, טוב, הוא ברי סחרוף!

יש שמות שתמיד הפליאו אותי. איך קרה שדווקא לשדרן טלוויזיה עם ליקוי דיבור באותיות שורקות קוראים זאביק זלצר. איך זה שלאמן עם הלב הכי גדול במוזיקה הישראלית קוראים עמיר לב. אף אחד לא כותב טוב ממנו את היומיום והמציאות הישראלית, הקטנה והגדולה, הטובה והרעה, המשפחתית והפוליטית, האישית והתקשורתית. הלב שלו גדול והאצבע שלו רגישה. שירים כמו "לפעמים אני מאושר" צריכים ללמוד בבית ספר לשירי אהבה מציאותיים. שירים כמו "עננים שחורים" צריך ללמוד בבית ספר לנביאים.

את עמיר לב תוכלו לתפוס שוב בזאפה בתמונע ב-18.3, יום חמישי. אם לא תזכו או שאתם לא רוצים לחכות, הזמינו את האלבום במוזיקה נטו.

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם איזה שיר עשה לכם קווץ' בלב לאחרונה?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לתו השמיני!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום חמישי ה-ב-א!

[פססט! מחלקים פה גם כרטיסים לקרולינה, ואצל השכן ממול אפשר לזכות בעוד כרטיסים לעוד הופעות שוות!]

יש לי בעיה. היא אישית וקצת מביך לספר עליה כך בפומבי, אבל נראה שאין ברירה, ומגיעה שעה בה אדם חייב להודות בליקוייו ולהשלים עמם קבל עם וגולשים. אז הנה זה בא… נשימה עמוקה…
אני חי מעט מדי זמן, רק 27 שנים ומשהו (עוד מעט 28), ופשוט לא הספקתי לשמוע הכל! אני נשבע לכם, זו לא אשמתי, זה פשוט התגלגל ככה, מטבע הדברים, אתם יודעים, שנה רודפת שנה, זה לא אני בחרתי להיוולד ב-1982, ועשרים ושבע שנים זה לא מספיק זמן לשמוע, למשל, את כל הדיסקוגרפיה של דיוויד בואי, או לחפור מספיק עמוק בדלתא בלוז, וגם להספיק להכיר את כל השירים של הסמית'ס ואת הבי-סיידס של רדיוהד, להתעדכן בכל מה שחדש ומעניין לאחרונה, להשלים הקלטות של "הקצה", להאזין להמלצות שאתם שולחים כל הזמן במייל, לחזור לאלבומים שאהבתי מפעם… פשוט אין זמן להכל! אני מנסה, באמת! אבל יש דברים שאני פשוט מפספס.

כמו יו לה טנגו, למשל.

יותר מדי חברים שלי עם טעם יותר מדי טוב ממליצים לי על יו לה טנגו [בית, חלל, ויקי] כבר שנים, אבל מה אני יכול לעשות? לא הספקתי. והנה הם באים לארץ, עוד רגע הם כבר ממש פה (22 ו-23 במרץ, בבארבי תל אביב), ואני מכיר איזה שני שירים וחצי בסך הכל. והאנשים הטובים מנרנג'ה, שמביאים לפה את הלהקה הזו, להקה שכבר הפכה לעמוד תווך ברוק האלטרנטיבי האמריקאי, להקה שפועלת כבר שני עשורים וחצי, האנשים הטובים מנרנג'ה רוצים לחלק פה כרטיסים להופעה שלה, ואני נתפסתי לא מוכן. אז מה עושים?

פונים לאחד החברים הכי טובים שלי בעולם, שבמקרה הוא גם מעריץ גדול של יו לה טנגו וגם מיקסטייפאי בחסד עליון, ואומרים לו: בחייאת מורפלקסיס, בא לך לערוך איזה מיקסטייפ יו לה טנגו לחבר'ה? אני צריך מדריך מקוצר ללהקה, להבין איפה הם היו ומה הם עשו, מה מיוחד בהם ולמה כולם מדברים עליהם ביראת כבוד שכזו.

אז הוא הסכים, בשמחה גדולה אפילו, ותוך יומיים חיכה לי בתיבת המייל לינק עסיסי שבעסיסיים למיקסטייפ יו לה טנגו על פי מורפלקסיס. ומיד אחריו – הזדמנות לקחת הביתה כרטיס חינמי (!!!) להופעה של יו לה טנגו בארץ, ועוד פרטים חשובים.

אם תרצו ללכת על בטוח, מנרנג'ה מוסרים שתמורת 60 כוכבי ישראכרט תוכלו לקבל הנחה של 60 ש"ח לכרטיס אם תזמינו דרך מיסטר טיקט. קול.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם את מי תמיד רציתם לשמוע מתישהו, אבל לא הספקתם? ). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לנרנג'ה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום ראשון!

האמת? אנ'לא ציפיתי. הכרתי את קרולינה כבר מזמן, עוד מאז שקראה לעצמה MC קרולינה, דרך פאנסט, הבנות נחמה, האירוח באלבום הפצצתי של קותימאן – אבל כמעט אף פעם לא מצאתי את עצמי נופל מעולף מהתפעלות. עד שבא "מה אעשה עכשיו?", האלבום הראשון בו קרולינה עומדת (כמעט) לבד בפני עצמה, לא כחלק מהרכב או להקה, לא כזמרת אורחת אצל סוליקו או קותימאן. והאלבום הזה הפיל אותי מעולף מהתפעלות. למה? אני יכול להסביר, ואנסה לעשות את זה עוד רגע, אבל קודם תסמכו על האוזניים שלכם, והאזינו – רק בעונג שבת! – לאלבום הכל-כך-מעולה של קרולינה במלואו:

להדבקת הנגן באתר שלכם, לחצו Share. לפתיחה בעמוד נפרד לחצו כאן

כבר כמה שנים שהולך וגואה בארץ גל של גרוב. התפוחים, קותימאן, פ'אנקנשטיין, מרסדס בנד, האחים רמירז, סוליקו ועוד ועוד ועוד חברים בגדוד הגרוב והFאנק המעולה שמתרחב, משתפר ונהיה עשיר יותר בכל שנה שעוברת. יש לזה הרבה מאוד סיבות, לא את כולן אני מבין, אבל על כולן אני אסיר תודה. אני אוהב גרוב ואני אוהב Fאנק. בשנים האחרונות נראה שלא רק מוזיקאים ספציפיים אוהבים, מתעניינים ויוצרים את המוזיקה הזו, אלא הקהל שלהם הולך וגדל. כשהתפוחים השיקו את האלבום הקודם הם עשו את זה בגני התערוכה, לא בקומפורט ולא בבארבי. כשקותימאן הוציא את Thru-you הוא טלטל את האינטרנט, לא רק הישראלי. יש תנועה רוחשת ומתחזקת של גרוב ישראלי (לצערי כמעט כולה מתרחשת עדיין בתל אביב), ומבחינה מסוימת, "מה אעשה עכשיו?" של קרולינה הוא נקודת שיא (ואין בכך כדי לומר שלא היו אלבומים מושלמים בז'אנר לפניו, כן?).

קודם כל, קרולינה נמצאת בשטח מספיק זמן ועם מספיק כישרון כדי לאסוף סביבה באלבום הזה נבחרת חלומות. סאבו וקותי, צמד המפיקים המוכשרים והמעניינים ביותר בפופ ובגרוב הישראלי, יושבים כאן על ההפקה, ונחזור אליהם עוד רגע. גיבור הגיטרה עוזי "רמירז" פיינרמן אוחז במיתרים, קותימאן הכביר מכניס את קלידי הספייס-Fאנק מהסבנטיז שהוא כל כך אוהב, על הבראס סקשן החצוצרתי אחראיים בין היתר ספי "רמירז" ציזלינג, שלומי אלון ויאיר סלוצקי, ותמצאו כאן גם תרומות משמעותיות של אלרן דקל (פ'אנקנשטיין), המולטיאינסטרומנטליסט המוכשר שחם אוחנה (שמנגן עם… כולם) ואורי כנרות מבום פם. הקרם דה-לה-קרם של הסצינה.

סאבו וקותי, מגובים בלהקה אדירה, עשו החלטה מבריקה ונבונה, שהזניקה את האלבום הזה שבע דרגות מעלה. הם בחרו בסבנטיז. לכאורה, בחירה מתבקשת כשמדובר בגרוב, סול וFאנק, אבל הם העיזו והרחיבו את מקורות ההשראה לא רק לשנות השבעים בדטרויט, פילדלפיה וניו יורק, אלא גם לשנות השבעים ביפו, ירושלים ותל אביב. כך מתערבבים כאן באופן טבעי ומפתיע כלי נשיפה בסטייל אמריקאי עם חלילים, לחנים ועיבודים שמזכירים שירים של יורם ארבל ורותי נבון. זה ממש לא ברור מאליו כבחירה אמנותית (אף כי הסמיכות המקרית לאלבום של "עוזי נבון" מעט מפחיתה מגודל ההישג), וזה נעשה ביד אמן, וזה מוציא מקרולינה רבת הכישרון והיכולת את המיטב. לא קטעי ראפ-רגאיי מחד, ולא שירה רכה סטייל הבנות נחמה מאידך – אלא מה שנדמה שקרולינה נועדה לעשות כל חייה, כלומר לשיר שירי סול וFאנק, ולעשות את זה טוב יותר מכל זמרת ישראלית אחרת כיום. או אולי אי פעם.

"מה אעשה עכשיו?" הוא אלבום שקשה לי להפסיק לשמוע, אז אני אפילו לא מנסה להפסיק, ומגביר בכל פעם שיש ברדיו את "אף אחד לא בא לי" או "הבלדה על אביר החופש ובת גלים" (ומקווה בסתר שגם "צר לי צ'רלי" יגיע לשם במהרה). לצערי, את האלבום לא נחלק כאן הפעם (אל תקטרו, אתם יכולים לשמוע אותו כאן בחינם!), אבל כן נחלק כרטיסים להופעה הקרובה של קרולינה בבארבי תל אביב, ב-18 במרץ, עם להקה מאלה. אל תפספסו!

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם עם מי קרולינה צריכה לשיר דואט? מלבד אורי כנרות, כמובן). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה למורן פז!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי, האלבום יהיה זמין להאזנה במלואו עד יום רביעי, 17 במרץ