29 באפריל 2011
עונג שבת: נצאה אל היער
מאחר ובשישבת הזה אני בפסטיבל יערות מנשה השלישי, חשבתי שבכלל לא אספיק לפרסם עונג השבוע. אך ראו זה פלא, חמישי בערב היה טוב אליי, והספקתי לאסוף ולכתוב עונג קטן, בעיקר בזכותכם – תודה לכל שולחי הלינקים החרוצים. ניפגש ביער?
נדרשו לי איזה 6 האזנות כדי להבין את זה: האלבום החדש של ברי סחרוף, "אתה נמצא כאן", שניתן להאזנה מלאה בבנדקאמפ (הידד!!!) הוא פשוט מעולה. במיוחד אני לא מצליח להפסיק לשמוע את "האחד", שיר ילדוּת שמרגש אותי לפרקים עד דמעות, וגם מכיל את השירה הכי מלודית שיצאה מברי כבר הרבה זמן. הוא שר כאן בעיניים טובות, רכות, בקול והגייה שמבטאות נהדר את נקודת המבט הזה, של אבא מבוגר שמסתכל באלבום התמונות מילדותו המתרחקת: געגועים, סלחנות ומחשבות על התמימות שהייתה. באחד הראיונות אמר סחרוף על השיר הזה שהם ניסו להכניס בו אלמנטים של לחן ועיבוד שמתכתבים עם רוק מהסיקסטיז (במיוחד פינק פלויד המוקדמים), שזו כנראה מסגרת ה"תמימות" המוזיקלית בביוגרפיה האישית של ברי. זו הברקה, בעיניי. בכלל, האלבום הזה משופע בעיבודים מבריקים ובעבודת צוות מוזיקלית שהייתה זוכה בתואר "נדירה", אלמלא הייתה שכיחה כל כך באלבומים של ברי, שתמיד יודע לאסוף סביבו קבוצה בלתי מנוצחת של מוזיקאים מבריקים, ולתת להם את החופש לנסות ולהתנסות, לבדוק ולדייק. זה אלבום שהולך הרבה יותר רחוק, מוזיקלית, מרוב אלבומי האינדי בארץ – ומדובר באלבום שלכאורה יוצא ללב המיינסטרים וזוכה לחיבוק מיידי (ובצדק גמור). זה מרתק, ומעורר השתאות והשראה, לראות איך ברי ממשיך לחרוש בתלם הלא פשוט שלו, חושף בדרך אבנים יקרות של מוזיקה ישנה וחדשה, אומר דברים לא שטוחים ולא פשוטים, ועושה את זה בעודו שומר על מעמדו כמוזיקאי הגדול ביותר של דורו, בעודו זוכה להמוני אוזניים. אתם חייבים להאזין לאלבום הזה, ובבקשה עשו זאת יותר מפעם אחת, לוקח לו קצת זמן לחלחל. הנה קוטנר משוחח עם ברי ומנגן מהאלבום, וגם יניב אלון זכה לראיין אותו שעה ברדיו. [בנדקאמפ]- [תודה לאורן] הכירו את חבית הדגים, מגזין מוזיקה ישראלית מקוון חדש, שכולל ביקורות דיסקים חדשים, חזרה לדיסקים ישנים וראויים, ראיונות עם מוזיקאים וביקורת הופעות. מאז מותו של indie.co.il חיכיתי שיעלה משהו עצמאי כזה שוב, והנה זה קורה וזה נראה מבטיח. ימים יגידו אם ההתלהבות תתפתח להתמדה ולסיקור ואמירה בעלי משמעות, אבל מגיעים להם בהחלט מאה ימי חסד להתייצב. יש פוטנציאל גדול, לדעתי יש גם צמא גדול למגזין כזה, ובהחלט לא יזיק גם איזה עמוד "אודות" עם הצהרת כוונות, ואולי הזמנה לכותבים נוספים. בהצלחה! [עברית]
- יצאתי לתור השבוע אחר מגזינים מעניינים ונתקלתי ב-Approval Matrix של מגזין הניו יורקר. נראה מוכר? לקוראי "הארץ", כן. זה רעיון וביצוע זהים למדור קבוע במוסף הארץ ("ועדת המדרוג"). זה הזכיר לי שבלייזר לקחו מ-Esquire, כולל השם והכל, את המדורים "נשים שאנחנו אוהבים" ו"מה למדתי". איזה עוד מדורים ישראליים נגנבו בלי בושה ממגזינים מחו"ל? ספרו לי בתגובות אם אתם מכירים. [אנגלית]
כשאפילו האמרה הנהדרת "לכתוב על מוזיקה זה כמו לרקוד על ארכיטקטורה" הפכה לקלישאה, איך אפשר בכלל להעביר במילים את החווייה שבהאזנה לאלבום החדש של Explosions in the sky, הלהקה שבמו מיתריה ועורותיה קורעת התפוצצויות בשמי הנפש? איך מתארים בעזרת שפה את הצמרמורות בעורף? את טווח הרגשות הדקים שמעוררת המוזיקה האינסטרומנטלית הזו, הראשונית, הפרימיטיבית כמעט במבניה? אין לי מושג. כל מה שאני יודע הוא שמאז שעלמא שלחה לי את הלינק להאזנה לכל האלבום החדש במלואו, ערימת הדיסקים שהסתובבו לי במערכת בשבוע האחרון נהדפה הצידה, ו-"Take care, take care, take care", עם המסירוּת שבכותרתו, מילא אותי. בלי מילים הם מספרים סיפור שלם, נטול פנים, מורכב ממנעד רגשות ללא שם, מבנייה והתמוטטות, מדרכים מתפתלות ונפקחות לאורך, מתנועות וצבעים. אל תשמעו אותו חפיף, תנו לו לשקוע. [סאונדקלאוד]
הביסטי בויז שוב כאן! ואיזה קאמבק אדירים הם מביאים עם האלבום החדש, The hot sauce committee part two! מהסינגל הפותח עם ריף הקלידים המזומזם והנהדר, "Make some noise", הם דוהרים את דרכם דרך אחד האלבומים הכי טובים שלהם. באתר המוקדש לאלבום הם העלו האזנה לאלבום החדש במלואו, ומדובר במסיבת רחוב עסיסית מהרגע הראשון ועד האחרון. שיא הכוח, כמו שאוהבים לומר האחים רמירז. [סאונדקלאוד]- אז מי מופיע בחצי השעה הקולנועית המופרכת, המגוחכת והנהדרת של הביסטי בויז? הו, פחות או יותר כולם: סוזן סרנדון, ריין וילסון, סטיב בושמי, אלישיה סילברסטון, לורה דרן, ג'ק בלאק, ויל פארל, ג'ון סי ריילי, קירסטן דאנסט, אורלנדו בלום, ויל ארנט, קלואי סביני, והרשימה נמשכת ונמשכת. אבל גם שלוש מאות הופעות אורח לא היו עוזרות אלמלא היה מדובר בסרטון מצחיק מאוד וביסטי-בויזי מאוד, גם אם הוא רחוק מלהיות מושלם. [טיוב]
- עינב ג'קסון כהן נותנת האזנה מוזרמת לאלבום הבונוס הקטן והממזרי שמתלווה לאלבום הבכורה הכה מעולה שלה, עץ נופל ביער. [עברית, בנדקאמפ]
- טור מוצלח ובעיקר מעורר מחשבה של ציפי סער ב"מוסף הארץ" על מילים שהולכות ונעלמות מהעברית. ולא רק מילים, גם הברות, אותיות קישור וזמנים (!). [עברית]
- בן שלו קפץ לפסטיבל חיפולק השני, וחזר עם רשמים והתרשמויות. [עברית]
- [תודה לאפרת] יש הרבה מאוד בלוגים של אפנת רחוב, אבל זה בלוג אפנת הרחוב היחיד שאני מכיר שמצלם ברחוב זקנים וזקנות שמתלבשים מעולה. רוק בבית האבות. [אנגלית]
- בראיונות (במפורש) ובאלבום (במובלע) מדבר סחרוף לא מעט על ההכרה שאתה נמצא כאן, ואסור להתעלם מהמקום שבו אתה נמצא, ממה שקורה סביבך. הייתי רוצה, אומר ברי במילים אחרות, לשמוע מה קורה בסוריה ובירדן ובלבנון. הנה בא אופיר טובול מקפה גיברלטר ומרים את הכפפה, ומציע דגימות וטעימות של אינדי פופ מביירות – לא הלהקה, העיר. [עברית]
- [תודה לעמרי] ליה פן סוקרת את נקודות החיבור והניתוק של הצמד המוזיקלי הישראלי הכי מעניין של שלושת העשורים האחרונים, פורטיסחרוף, ומנסה לפצח את סוד הצלחתם המשותפת. [עברית]
- [תודה ללזר] הפקה מרשימה לקליפ החדש, הסקסי\מגעיל של Tiger love הישראליים, "Gio gio". הן השיר והן הקליפ ריקניים ונוצצים, אבל רק הקליפ מלא ביצים. [טיוב]
השבוע נכנסו אמנדה פאלמר, בן פולדס, ניל גיימן ודמיאן קולאש (מ-OK go) לאולפן ל-12 שעות, ששודרו לייב באינטרנט, וניסו להקליט 8 שעות ב-8 שעות כחלק מכנס ReThink music. בסוף הקליטו 6 שירים חדשים ב-12 שעות. הספק לא רע בכלל. מזכיר לי גם את הפרויקט המבורך Album a day. [בנדקאמפ]- [תודה לשלומי] פי-ג'יי הארווי הופיעה בסן פרנסיסקו, ו-NPR היו שם כדי להקליט ולתת לנו לשמוע את כל ההופעה, הידד! ואפשר אפילו להוריד גרסה ערוכה של כל ההופעה, בקובץ אחד. [סטרים, מפ3]
- [תודה לזהר] קיבלתם מתנה גרועה? זכותכם להתלונן, בעזרת טופס התלונה היעיל הרצוף בזאת. [אנגלית]
- [תודה לזאב] בשבוע שעבר קישרתי כאן לקטעי וידאו שמנסים לענות על השאלה: מה היא מוזיקה? נעם בן זאב מ"הארץ" משוחח עם חוקרת המוזיקה פרופסור דליה כהן, על השאלות "מהי מוסיקה, האם מהותה חברתית או אמנותית ומה ההבדלים בין המוסיקה המזרחית למערבית?". [עברית]
- [תודה למורן] אלופים בטטריס? נראה אתכם משחקים את הטטריס המחוכם הזה. [פלאש]
- אור זובלסקי, לשעבר מתופף "דפנה והעוגיות" ומוזיקאי מוכשר גם לבדו, הוציא משחק חדש שמלווה את שירי האלבום החדש שלו. אם תצליחו לצוד הרבה רוחות רפאים, תזכו בהורדה לשיר שהתנגן ברקע. [פלאש]
- [תודה לרועי] בהוליווד ריפורטר מסקרים את התחדשות הופעות החו"ל בישראל, אחרי שנתיים של ביטולים. אז ככה זה נראה מבחוץ. שוקי וייס הוא אמנם הפרומוטר הכי גדול בארץ, אבל הוא לא היחיד, וחבל שהכתבה מתמקדת רק בו. [אנגלית]
האחד במאי מעבר לפינה, ואני חושב על עבודה ושכר ועושר ואז על עוני ומעמדות ושוויון, והמחשבות מתגלגלות לי בראש כשאני הולך ברחוב ביאליק ברמת גן ורואה שני קבצנים על ספסל, אחד מנגן באקורדיון והשני אפילו לא מנגן, רק פושט יד. ואני חושב על ההבדלים בין הביטויים פושט יד ופושט רגל. ואני חושב על הילדים הרעבים של שלום גד, ב"שיר הילדים הרעבים" של העבד, שתי דקות וחצי שאומרות את כל מה שיש לומר בדיון הזה, כמעט. ואני חושב על כל האנשים שמדברים גבוהה גבוהה על הפערים החברתיים והכלכליים, על חלוקה מחדש של ההון, על חברה הוגנת יותר מבחינה כלכלית, על חלוקה צודקת של המשאבים, ואני תוהה אם כל האנשים האלה גם שמים שקל ביד של אחד מהאנשים על הספסל, האם הם מיישמים הלכה למעשה, גם ביומיום הקטן שלהם, את האידיאלים (הראויים והמוצדקים) האלה של העברת הון ממי שיש לו למי שאין לו, גם בטפטוף הקטן, הדקיק ולכאורה חסר המשמעות ביותר, אבל זה שיכול להכניס פת לחם לבטן של ילד רעב בסופו של יום, ולא רק בסופם של תהליכים של שנים. [בנדקאמפ]
[תודה ליוסי] שממליץ בחום על האלבום החדש של The airborne toxic event, שמוזרם כולו בעמוד זהה לעמוד של הביסטי בויז. מזכיר את הנשיונל קצת. [סטרים]
שבת שבוגי, ואחד במאי שמח!
ריספקט לקישור על הסגנון המתקדם!
העונג תמיד במירעו כשהוא נוגע בפוליטיקה. *אנחה* זה מה שיש לך להגיד לכבוד אחד במאי? תפסיקו לדבר על פערים חברתיים ותנו שקל להומלס? השלום מתחיל בתוכי.
טוב, זה מה שקורה כשכותבים רצף תודעה לא ערוך, ומניחים שכולם מבינים למה אני מתכוון. מגלים שזה לא קורה, והאשמה כנראה בי שלא הבהרתי את כוונתי. אני כותב את זה מהתור לאוכל ביערות מנשה אז אולי זה לא הזמן לשכתב ולהבהיר כוונות. אבל בכל מקרה, יצאה לי תוכחה כשבסך הכל רציתי להביע שאלה, שלא קשורה לאחד במאי אלא להתנהגות יומיומית. כשלתי בכך. קורה. חוזר לפסטיבל.
לדורה,
אני רוצה לענות לך.
אבל תהיה לי תשובה רק בעוד כמה שנים..
עד אז,
שבת שלום
(:
גיא התחושות והמחשבות שלך בהחלט מובנות, רק שחשוב לחדד את העובדה שספציפית אחד במאי הוא יום פוליטי (במובן הטוב של המילה).
הפואנטה היא להוציא ענייני רגש, תרומות, צדקה ויום מעשים טובים מהשיח ולהדגיש שזכויות אזרחיות וזכויות עובדים זה משהו שצריך להתקיים ולהתממש בכל מערכת חברתית-כלכלית אפילו אם כל העולם ואשתו יהיו קמצנים מרושעים ואף סוציומטים ומיזנטרופים ללא טיפת חמלה.
במדינות עם הפערים הכי קשים – שם תראה הכי הרבה ערבי גאלה וקרנות צדקה.
כל הכבוד לאנשים וגורמים פרטיים שנותנים מכספם (בין אם אדם שנותן מטבע להומלס או איש עסקים שתורם מגדל אשפוז בבי"ח) אבל חבל לפספס את הזרקור של האחד במאי – אי שוויון וניצול שיטתיי ומובנה.
טפטוף קטן, מלמעלה למטה.
שיא הקפיטליזם, הצדקה היא הצדק, האשמים הם לא בעלי ההון אלא מעמד הביניים.
למה לך פוליטיקה עכשיו?
הייתי מוותר על אייטם 21
אין שום צורך להתנצל. מותר וראוי לנצל מעמד של בלוג פופולרי להשמיע דעה נכונה ולעניות דעתי מופשטת מפוליטיקה (הקונוטציה השלילית של פוליטיקה). אנחנו לא יכולים לשנות את המערכת. אנחנו יכולים רק למחות נגדה בתקווה שאל הדמוקרטיה ירעיף עלינו מחסדו ובינתיים לעזור למי שנזקק.
אחלה עונג. קצר ולעניין.
אהבתי במיוחד את אייטם 8
ההמלצה למס' האזנות ראשוניות חוזרות לסחרוף מדויקת. מה שנשנמע בהתחלה כ- 'עוד אלבום של סחרוף' במובן השיגרתי והטוב של הביטוי, הופך בהמשך ל- 'עוד אלבום של סחרוף' במובן המצוין והמיוחד שלו.
שום התייחסות לאלבום החדש של הפו פייטרס שהעפיל במהירות לראש המצעדים כמעט בכל העולם? דיסק מעולה – געגועי לשנות ה90 http://wastinglight.foofighters.com/
הא, כן, ולמי שלא יודע, האלבום כולו הוקלט כמו פעם – בלי מחשבים – סאונד מעולה, ועל הכל כשהם מנגנים את האלבום בלייב – הדיוק לסאונד של האלבום פשוט מרגש
הטטריס עשה לי בחילה…
קטילה עצבנית של המאמר מאייטם 8 בבלוג המצוין "דגש קל":
http://dagesh.wordpress.com/2011/04/26/%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%92%D7%9D-%D7%9C%D7%94%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/
תודה על ההמלצה על Explosions in the sky. טרק 5 קטלני במיוחד.
גם אני מאוהב בחדש של סחרוף, וגם אני חושב שהאחד הוא השיר הטוב באלבום! גרייט מיינדס פינק אלייק! (באנגלית מעוברתת..)
הי גיא, אל תתקפל. בהחלט יש מה לכולנו לעשות בעינייני הקפטיליזם והאגואיזם. וכן יש ילדים רעבים. אפילו אם יש באזניים מוזיקה טובה. בואו לא נעצום עיניים. והשיר מקסים (בלי ועם קשר).טוב שמישהו רואה ומרגיש את מה שאחרים מנסים לטשטש
הפסקה באמצע הקריאה, סעיף 8 ליתר דיוק. העף מבט פה (וסליחה על אורך הלינק. איך הופכים מלים לקישורים בתגובות?):
http://dagesh.wordpress.com/2011/04/26/%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%92%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%90%d7%9b%d7%99%d7%9c-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%a0%d7%95-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d/
ועכשיו אני רואה שגם אביב קישר אליו.
הידד.
א-פרופו אייטם 8, משהו שתמיד מטריד אותי כאשר אני לוחץ שם למטה לפרסום התגובה –
זה לא אמור להיות : "כיף לי כשלוחצים עלי" ?
דומני שבמקרה הזה שתי האפשרויות נכונות.
1. מתי כיף לך? כאשר לוחצים עליי (להלן כש-)
2. למה כיף לך? בגלל שלוחצים עליי (להלן ש-)
בכל מקרה העיקר הכיף 🙂
א-פרופו או אפרופו?
טוב הגזמתי
גיא, לא ניתן להתעלם מהמשמעויות הגלומות בשירו של שלום גד, שפותח צוהר אל המקומות הכואבים ששכחנו כבר שהם קיימים, כי דחקנו אותם למקומות שאף אחד לא רוצה לזכור או לגעת בהם. להכניס היבט כלכלי-פוליטי לבלוג א-פוליטי זה צעד אמיץ במיוחד…
בינתיים, רשימה של בקרים שהייתי רוצה לחוות השבוע
http://musicismyplayground.blogspot.com/2011/04/good-morning-7-days-7-songs-series.html
אם כבר פוסט על פסטיבל, אני פונה אליך גיא – תוחזר רשימת ההופעות השוות! בזמן שנותר עד המשט II, נראה שחזרנו להיות יעד סביר לאמנים מחו"ל. יש כבר בשר להמלצות.
פסטיבל יערות מנשה, אגב, היה נחמד ביותר, ובהחלט משתבח משנה לשנה. יש למה לחכות.
ניו יורק מגזין, לא הניו יורקר, הוא המקור ממנו נגנבה ועדת המדרוג. ואגב גם אייטמים ולא רק הפורמט נגנבים מדי פעם…
ועדת המדרוג היתה מה שגרם לי סופית להתיאש מעיתון הארץ ועליבותו שעולה רק על יומרנותו (ואף מלה על פוליטיקה)
איזה יופי שיר הילדים הרעבים- חזק ביותר!!
כמי שמנסה לפעמים לפעול לצדק חברתיומדבר גבוהה גבוהה (אני מניח שזה בזוי כמו להיות יפה נפש) אנסה לענות:
1. סרט שמסביר על ההבדל בין צדק לצדקה.
http://www.youtube.com/watch?v=hpAMbpQ8J7g&feature=player_embedded
2. צדקה משאירה את החלש חלש ואותך חזק. צדק גורם לחלש להתחזק ולהרגיש טוב יותר.
ברור שקל יותר לתת צדקה ולהקל על הרגשתך הרגעית אך למעשה לא עשית הרבה.
ולסיום, שמונה מעלות הצדקה של הרמב"ם:
לתת בעצב
לתת בשמחה, אבל פחות ממה שהעני צריך
לתת אחרי שהעני ביקש
לתת לעני לפני שביקש
לתת כך שהעני לא יודע ממי קיבל (והנותן יודע למי נתן)
לתת כך שהעני יודע מי נתן לו (והנותן לא יודע למי נתן)
לתת כך שהנותן לא יודע למי נתן והעני לא יודע ממי קיבל
לתת לעני עבודה או לעשות עמו שותפות בעסק
הרבה מעשים טובים השבוע בעונג אבל חטא אחד שלא נותן מנוח:
גבוה כשם תואר זכרי עם ה"א אחת,
גבוהה היא נקבה.
סליחה על הקטנוניות אבל עם בעברית תקינה עסקינן…
אבוי לבושה!
…*אם בעברית תקינה עסקינן…
ויטמין סי – בביטוי "לדבר גבוהה גבוהה" אין הכוונה לגבוה, אלא לשפה גבוהה גבוהה:
http://is.gd/Y6S5gF
תודה על הלינק גיא, החכמתי 🙂
אורי, סרטון חמוד ומאיר עיניים. מקובלת עליי הטענה אבל לאדם שלא אכל 20 וכמה שעות לא מעניין ההבדל בין צדק וצדקה, והחולשה היחידה שהוא מכיר באותו הרגע הוא הרעב שדוקר במעמקי הבטן. לפעמים הדבר היחיד שמונע מאיתנו לתת יד, הוא לא טיעונים יפים ומנומקים אלא אותה הרגשה של "מה אני פראייר? שיימצא עבודה" או "הוא הולך להזריק את הכסף שנתתי לו" וכו'.
כל בני האדם קשורים ביניהם בכבלים בלתי נראים (לא, לא פייסבוק) וצריכה להיות הרגשת מחויבות כלשהי לתת צדקה, כי אם נחכה לאוטופיה בה הצדק השולט לא יחייב אותנו כלל וכלל לחשוב על צדקה, דומני שכל אלו שלא שפר עליהם מזלם לא יזכו לראות את היום המבורך (היכונו היכונו…).
מעניין למה השפה העברית היא המעוז האחרון שבו חוברים בלוגרים ליברליים, מעודכנים ומתקדמים לדינוזאורי שפה נכחדים שמעת לעת מעלים את חרדתם חסרת הביסוס בדבר אובדן אפשרי של עושר מחשבה וטוב טעם מן הארץ. כדאי לקרוא את הפוסט בדגש קל שכבר צורף לאחת התגובות שמעלי כדי להבין עד כמה הטענות של הכותבת שרירותיות, לא מגובות בבדיקת נתונים ולא מתחברות זו לזו ליצירת טענה ברורה שמתעלה מילימטר מעל התלונה ההו-כה-מאוסה כנגד הדור הצעיר יותר, והשפעותיו התת-תרבותיות דוגמת "האח הגדול". כאילו, שלום גד!! כל היופי שלו הוא במשפטים כמו "אני אשטוף את הרצפה טוב טוב שהאהבה תיכנס והיא תוכל ללכת יחף". אצל הגברת סער אולי זה היה נשמע כך: "אכבד את הרצפה היטב כדי שהאהבה תיכנס והיא תוכל ללכת יחפה". מה יותר יפה?
הגרסה השניה יותר יפה.
הגרסה עם העברית המתוקנת באמת יותר טובה 🙂
עוד בעיטה בסוס המסכן הזה שכבר פרחה נשמתו מזמן:
נקודתית הטענות שהעלתה ציפי סער נכונות. חד וחלק.
האם הן שרירותיות? מן הסתם, מדובר בשפה ובהתעצבותה, לא במחקר או בסקר כלשהו בעל פרמטרים מדידים.
אני לא מבין איך אפשר לייחס לכתבה טון מתנשא/מטיף/חרד/מתחסד. אלו מילים כתובות.
באשר לפוסט של דגש קל, גם עליו אפשר לומר שהוא שרירותי בהפרכותיו את טענותיה של ציפי סער – כל המילים שכביכול נכחדות מהשפה העברית על פי סער הוא (הם?) מעלה(ים) מן האוב ע"י גוגל, חכמה לא גדולה במיוחד.
ולא הבנתי את המשפט על האהבה שהולכת יחפה 🙁
לפני פסטיבל יערות מנשה היתה כתבה או שתיים.
אחריו – כלום.
אין יודעים מה קרה שם.
אולי תציל את המצב ותספר כמה היה קסום, בעונג הבא.
33 (אני לא מעז לנסות לשחזר את השם שלך), לא הבנתי את הטיעון שלך. השרירותיוּת של הטענות של צפי (לא ציפי, לא שאכפת לי) סער היא בהחלטתה מהו שינוי "טוב" ומה אינו. לא תשמע אותה מתלוננת על כך שה-ט' בעברית כבר לא נהגית באופי נחצי כמו פעם. גם לא על הביטוי המחוצף "מה נשמע", שבינו לבין עברית אין שום קשר. רק על תופעות מהשנים האחרונות. למה לעזאזל "נפלא", "נהדר" ו"משובח" עולות על "מהמם", "מדהים" ו"מקסים"? ומה פתאום היא מעלה על נס את המילה "הול", שאילה חסרת-בושה מאנגלית?
או הבולשיט הלא-ייאמן הזה על "עצלנות לפתוח את הפה", בהקשר לחיריק. אם אין לך מושג איך מתעצבת מערכת פונולוגית, אל תנחשי ותכתבי מה שנראה לך. לא היית מעלה תיאוריה על למה הכוכבים נראים כמו שהם נראים היום בלי ללמוד קצת פיזיקה.