3 באפריל 2010
עונג שבת: VS השטן
לפני הכל:
עקב הצטרפות מקרים שמחים ומשמחים, שכוללים בין היתר את ערב ההפתעה אמש, הגעתו של חבר טוב מחו"ל, ארוחות ארוכות וטעימות וההופעה של ארט ברוט הערב, זמן הכנת העונג שבת שלי הצטמצם השבוע ל-15 שניות, בקירוב. אבל גם מיני-עונג הוא טוב משום-עונג-בכלל-לעזאזל, אני מקווה.
הזוכים בחלוקת הכרטיסים הזריזה (שנערכה בפייסבוק ובטוויטר של העונג) למופע של אסף אבידן והמוג'וס בהיכל התרבות הם יואב אנגלנדר (פייסבוק) ו-LinkTree (טוויטר). תיהנו!
- אני מסיים את כתיבת המיני-עונג הזה עם חיוך אדיר ובלתי-מחיק על הפנים, אחרי שחזרתי מההופעה המדהימה של ארט ברוט בבארבי (פלוס גלידה בפלורנטין לסיום מתוק במיוחד). היא הייתה מדהימה לא מפני שמדובר בפסגה מוזיקלית של תקופתנו או במפגן אדיר של נגינה וירטואוזית; אלא כי אני ממש לא זוכר מתי בפעם האחרונה כל כך נהניתי בהופעה (אולי רק בקלקסיקו). מדובר בשילוב מושלם ליצירת סופר-כיף: פאנק-רוק הדוק שגורם לך לקפוץ ולהשתולל ומילים שגורמות לך לצחוק, או לחייך, או לצעוק, או להתרגש, או ברגעים הכי טובים – כולם בבת אחת. אני רגיל לשמוע את ארט ברוט בבית או באוטו, לעשות אייר-גיטאר ולשיר את המילים, אבל בהופעה מדובר בהתפוצצות גדולה הרבה יותר, במיוחד עם הקהל הנהדר שהיה הערב בבארבי וצעק כל מילה. הלהקה הזו נמצאת בשיאה בלייב, וההופעה הערב, הראשונה שלהם מזה שלושה חודשים, הראתה כמה הם נהנים ביחד על הבמה. וכשהם נהנו, גם אנחנו נהנינו, או לפחות אני ואהובתי ואלה שעמדו יחד איתנו בשורות הראשונות (אין לי מושג איך ההופעה נראתה או נשמעה מהצדדים או מאחורה, אני מניח שהיא הייתה מיוזעת פחות). כמעט כל החשודים מהמיקסטייפ האדיר של נדב ואלפרד (שאמרו שלום בהופעה, ונראה שנהנו במיוחד) היו שם, כולל "DC comics and chocolate milkshakes", שיר השבוע המוחלט בהחלט שלי, שלפי השמועה לא היה בסטליסט ועדיין נוגן, לשמחתי העצומה (שהתבטאה בקפיצות פרועות מצדי). השיר הזה היה תקוע לי בראש כל השבוע, אולי מפני שאני בדיוק קורא קומיקס של ורטיגו (מחלקה של DC), ומת על מילקשייק שוקו, שהשבוע שתיתי אחרי מלא זמן. יש דברים שתמיד יהיו אדירים. ארט ברוט מזכירים לי את זה בכל פעם שאני מאזין להם, והערב הזה, על כל האנרגיות המתפרצות, השמחה הגדולה, הצחוק, הנפת הידיים, הציטוטים המוזיקליים והטקסטואליים משירים של אחרים, מחיאות הכפיים והשיחה הקצרה והנפלאה עם ארגוס מאחורי הקלעים אחרי ההופעה, הוא ערב שלא אשכח הרבה, הרבה, הרבה מאוד זמן. ערב שכולו אהבת מוזיקה, חיים וכיף. ואפילו גלידה לסיום. ננכון לעכשיו, ההופעה הזו נכנסת לפנתיאון עשר ההופעות הכי טובות שראיתי (לצד רדיוהד בקיסריה, לואו, אריקה באדו, קלקסיקו, סול ויליאמס, ניין אינצ' ניילז ועוד כמה). ארט ברוט מייקס מי וונט טו רוק אאוט!!! [מפ3]
- נדב לזר עשה זאת שוב, והצליח להפיל בפח אפילו אנשי תעשייה וזמרים מנוסים עם מתיחת 1 באפריל השנתית שלו. והפעם, צרור אמנים ישראליים שהוחתמו מעבר לים מבשרים את פריצת המוזיקה הישראלית לחו"ל. מה שעצוב הוא שזו עדיין רק מתיחה. מה שמצחיק הוא כל השאר. [עברית]
- הקליפ החדש של איזבו נחת עלינו כרעם ביום בהיר. "On my way" נראה כמו פרסומת לאייפון, ואולי זה בדיוק מה שהוא, אבל זה לא מונע ממנו להיות חת'כת קליפ מגניב. זה רק עניין של זמן עד שהוא יהיה להיט רשת, בעיניי. [טיוב]
- ?Why, שבסוף החודש יחזרו להופיע בארץ, השיקו אתר חדש ומשעשע. האם הספקתם לשאול אותם שאלה כאן בעונג, בטרם נסגרה ההזמנה? [אנגלית]
- הקליפ החדש והמתפשט של אריקה באדו, שהוא בו זמנית מחווה לקליפ של Matt & Kim, רפרנס לא לגמרי ברור לרצח קנדי, קליפ מעניין בלי קשר ועוד חלק בפאזל הגדול שבאדו בונה באלבום הקודם והחדש, הוסר כבר מיוטיוב (אבל הנה הוא כאן במלואו) אבל הספיק לעורר מלא שיחות, מחלוקות ו-ויכוחים ברשת: למה היא צריכה להתפשט? למה לא? האם הרפרנס בסוף הקליפ לרצח קנדי הוא טו מאצ'? ועוד שאלות. לפחות היא מעוררת שיחה. אלכס פולונסקי עם הפרשנות. [וידאו]
- יובל סער, בימים כתיקונם כתב העיצוב של "גלריה" של "הארץ" ובזמנו הפנוי גם בלוגר ושאר דברים טובים, אסף כמה הברקות עיצוב מרחבי הרשת שאתם באמת צריכים לראות. [עברית]
- 10 האפליקציות הכי מטופשות ומשונות שהאייפון ראה מימיו. [אנגלית]
- לרגל חג הפסח, וואלה תרבות יצאו לחגוג בבירור מקיף למה התרבות שלנו מסריחה, טענה שאני לא מסכים איתה רוב הזמן. בתחום המוזיקלי הם אירחו טורים אורחים מאת ניצן חורש מ"אלקטרה", שהסביר בטור באמת מצוין למה מצב הרוק הישראלי מעולם לא היה טוב יותר, ומאת מוראג רובננקו מ"סדרני הדשא", שמסבירה שפעם היה פה אחלה ועכשיו מעפן. הטור של חורש משכנע אותי הרבה יותר, למרות שיש לי השגות לגבי שני הטורים ובכלל לגבי הבחירה בכותבים שאחת מהם הייתה חברה בלהקה (מעולה אבל) שולית לחלוטין לפרק זמן קצר ולא משפיע, והשני לא נראה לי אף פעם מחובר במיוחד לכל מה שקורה באינדי הישראלי (אבל אולי אני טועה). הטור של מוראג אולי רומנטי אבל הוא פשוט מלא בשטויות בלתי נסבלות, שמנסות לשכנע אותנו, בשם הנוסטלגיה האישית שלה, שפעם סצינת הרוק בתל אביב ובישראל בכלל הייתה מסונכרנת עם מה שקרה בעולם (דווקא מפני שהיה קשה להשיג מוזיקה ולהופיע במקומות טובים והכל היה בעצם חרא, כשחושבים על זה). "מוזיקה קרתה, היא לא נזקקה לתיווך ולחיבוק הדב של תקשורת ההמונים. תל אביב בעבעה מעשייה מוזיקלית בלתי פוסקת. אותנטית". אה, רגע, רובננקו כתבה את זה על תחילת שנות התשעים, לא על עכשיו. מוזר. נשמע לי דווקא מוכר ואקטואלי. [עברית]
- ב-NPR מפנקים במיוחד השבוע, ברצף אלבומים נהדרים להאזנה מלאה ומוקדמת. דיוויד ברן ופטבוי סלים, החדש של Dr. Dog, אלבום הסולו של יונסי מסיגור רוס, והחדש של מלכת הסול החדשה שרון ג'ונס והדאפ-קינגז. וזו רק ההתחלה! עדיין אפשר להאזין שם ל-MGMT ול-She & Him החדשים. איזה כיף שהפינוק הזה הפך לנורמה. [אנגלית, סטרים]
- [תודה לינון] Music of the spheres הוא לא רק אלבום של איאן בראון, אלא גם ביטוי מעניין שהשבוע במקרה יצאתי לחקור את מקורו ופירושו אצל חברתי הידענית ויקיפדיה. מדובר באיזה קונספט מעניין לפיו היחס בין תנועת הכוכבים השונים ביקום יכול להיות מתורגם לצלילים מוזיקליים. נעשו כמה נסיונות ליישם את הרעיון הזה פרקטית, כולל הכפלה מתמטית חוזרת ונשנית של תנועת הכוכבים עד שיגיעו לתדר שאפשר לשמוע. ינון שלח לי היום יישום פשטני אך מקסים הרבה יותר של הרעיון הזה, בנגן הפלאש הפשוט והנאה הזה. [אנגלית, פלאש]
- גלצ עורכים את מצעד שירי דיסני בכל הזמנים. הצביעו בכיף, למרות שהאקונה מטטה בטוח ייקח. [עברית]
- [תודה לאיתי ארבל] Broken Fingaz, חבורת אמנות הרחוב (והמסיבות, וההופעות, והחנות) החיפאית יצרו סרטון סטופ-מושן מרהיב של גרפיטי. איזה גאונים. [וימאו]
- האלבום הקודם של Kaki King, וירטואוזית גיטרה יצירתית ונפלאה, היה אחד הדברים ששמעתי הכי הרבה ב-2008. החדש שלה, Junior, נשמע שונה לגמרי. נגיעות הגיטרה המעניינות עדיין שם, אבל הן נדחפות לרקע ואת החזית תופסים שירי פופ-רוק שנשמעים, לפחות בהאזנות הקלות והראשונות שנתתי להם, די סטנדרטיים. שימו אוזן על שיר חדש אחד בסטריאוגאם, ושיר נוסף ברדיו פרימיום להמונים. [אנגלית, עברית, סטרים]
- חברי מורפלקסיס, חובב אנלוג ידוע, נתקף אושר ויראת כבוד כשקיבל לא מזמן מייל מבחור בשם אמיר, שסיפר כי להנאתו, הוא מוריד את המיקסטייפים הדיגיטליים של מורפלקסיס וממיר אותם לסלילים מגנטיים, כדי להאזין להם בטייפ הסלילים שלו. פאק!!! לבקשתו הנרגשת של מורפלקסיס, אמיר מספר, מדגים בתמונות ואפילו בווידאו איך קורה הפלא. איזה יופי של דבר, יא-אללה. [עברית]
- המעצב דקל חברוני הכין פוסטר מיוחד גם להופעה של ארט ברוט הערב. אל תפספסו אותו בכניסה לבארבי, קנו עותק הביתה! [עברית]
- תודה עצומה ונרגשת לכל מי שבא, או השתתף בארגון ובסודיות של ערב ההפתעה הראשון, שנערך בחמישי בערב באוזןבר. מזמן לא התרגשתי ככה, והיה כיף אדיר לראות את הקהל משתתף בחווייה – מנסה לנחש, מופתע מהגילוי או מדליף מאוזן לאוזן את השמועות והדברים הידועים. ואכן, חלקכם הגדול ניחש נכונה (כנראה מפני שהרמזים שלי לא היו כאלה קשים), והליינאפ אמש היה דניאלה ספקטור, הפשרות, חיה מילר ורונה קינן, כשהאחרונה נתנה "מופע בי-סיידס" מיוחד, שכלל רק שירים שלא מבוצעים בהופעות כתיקונן, כולל שירים מה-EP הראשון שלה באנגלית, אאוט-טייקס מ"שירים ליואל", שירים חדשים ואבודים, וגם את "קסיוס" כהדרן. חיה מילר לא נשארו חייבים והקדימו את רונה בקאבר ל"גלויה" שלה, שגרם לרבים בקהל לחשוב "א-הא! זו כמות הדיסטורשן שהשיר הזה אוצר בתוכו!". התענוג הכי גדול היה לדבר אחרי ההופעה עם אנשים שלא הכירו קודם את הפשרות או את חיה מילר, וגילו להקה שעכשיו הם יעקבו אחריה. זה בעיניי ההישג הכי גדול של הערב הזה. אם הייתם, אשמח לשמוע את החוויות והדעות, לטוב ולרע. ערב ההפתעה השני ייערך ב-6 במאי. תודה עצומה ונרגשת לדניאלה ולהקתה (ולטלי!), לפשרות (וליונתן!), לחיה מילר ולרונה וערן (וגלית!). תודה ענקית גם לעומר סנש על התיקלוט המעולה בין ההופעות, ולכל מי שבא לצפות. מזמן לא היה לי ערב כל כך טוב, ויחד עם ארט ברוט והעובדה שכמה שעות אחרי ערב ההפתעה אספתי מנתב"ג את החבר הכי טוב שלי שלא ראיתי 5 חודשים, מדובר ביומיים שיהיה קשה מאוד להתעלות עליהם. ובכל זאת שווה לנסות. [זהו]
- עוד שיר היה תקוע לי בראש כל השבוע, והתחיל להתנגן לי בחלל הגולגולת כמעט באקראי. אבל בניגוד לשיר של ארט ברוט על המילקשייק והקומיקס, במקרה הזה עדיין לא הצלחתי להבין למה דווקא "Cast a hook" המעולה של לורה וירס חזר והתנגן לי בראש. אבל למי אכפת, כשמדובר בשיר כל כך טוב? זו דוגמה מושלמת לגדוּלה של לורה וירס. בהאזנה ראשונה מדובר בשיר מתוק ומקסים נוסף של עוד בחורה נחמדה ולא מרשימה. אבל ככל שמאזינים לו יותר, כמו בכותרת השיר הוא נועץ קרס בלב המאזין, ופתאום מתחילים לשים לב, שלא לומר להתמכר, לפרטים הקטנים בשיר: לנשימה שפותחת אותו מיד לפני המילה "Breathe", לכלים הנהדרים שמנגנים ברקע הפזמון, לקולות הרקע, לטקסט היפהפה. כזו היא לורה וירס, פלא שיופיו המרהיב מתגלה ככל שמעמיקים בו ומקלפים עוד שכבות. זה סוג הפלאים שנשארים הכי הרבה זמן. [מפ3]
שתהיה שבת שבוגי! רוק אאוט!
אני חשב שהלילה בבארבי נוצרו כמה עשרות להקות חדשות! אני חושב שזו יכולה להיות הביקורת הכי טובה שנתתי אי פעם למשהו.
אריקה באדו (ששנים אני אוהבת אותה מאוד,
כבר לא ממש מחדשת משהו במוזיקה שלה.
נכון הקול החם והמלטף שם, הפאנקיות והצליל הייחודי שלה שם, אבל ממש ממש משעממת. כניראה התפשטות זו סוג של הסטת הדעת מהמוזיקה עצמה. בינינו גם הגוף שלה לאמשהו
ואם בלאו הכי מצנזרים את הקליפ אז בשביל מה לעשות אותו מלכתחילה?סוג של פנטזיה של הגברת?
אייטם 13- תודה על האיזכור של Kaki King
רק רציתי להוסיף, פרוייקט מיוחד: סיבוב מוזיקלי מסביב לעולם, כדאי!
http://premiumradio.blogspot.com/2010/04/blog-post_01.html
אריקה באדי מפחידה ילדים קטנים.
איפה חיים הכט כשצריך אותו ?????
איזה מיני עונג כיפי וקיצי. סיכמת יפה מאוד לגבי ארט ברוט, הוצאת לי את המילים מהפה. גם אצלי ארט ברוט נכנסו לעשיריה המובילה. רגע, אבל מי לעזאזל כל האחרים בעשיריה המובילה? מרוב הופעות שראיתי אני כבר ממש לא בטוח.
יובא יונסי לארץ לאלתר.
הוא לא מתקרב, לטעמי, לגאונות של להקת האם. אבל שאר חבריו עסוקים עם התינוקות שלהם, והוא בסיבוב הופעות. וכבר מזמן לא קיבלנו פה מנה של איסלנד.
נרנג'ה? מונוקרייב? מישהו?
יאי, המון זמן לא הייתי אחראי לאייטם!
לא הספקנו להגיד שהיה מגניב ממש בערב הפתעה! לצערנו נאלצנו לחתוך ממש בתחילת חיה מילר בנסיבות בריאותיות (הבחורה המתעלפת? אנחנו), אבל זכינו להכיר את הפשרות שהיו הפתעה נעימה ביותר!
ינון, אמסור לחיה מילר שבחורה כמעט התעלפה בהופעה שלהם, ואני חושב שזה יהיה שיא חדש בקריירתם הקצרה.
טוב, מישהו חייב להגיד את זה – אריקה באדו ממש בוטילישס
גיא, תודה רבה על ההפניה וגם על הרכישה לאחר ההופעה.
הלהקה גם נורא היתלהבה ופירגנה והם אף לקחו עותקים למזכרת (הבסיסטית לקחה שלושה עותקים – אחד מכל צבע)
ישנם עוד עותקים לרכישה, וניתגלו אף מספר מצומצם של עותקים חתומים ע"י הלהקה, שאיכשהו נעלמו בבלאגן של המכירה אחרי ההופעה.
מי שמעוניין, פרטים נוספים במארציאנו:
http://martzianno.blogli.co.il/
ושיהיה המשך חג שמח
אז הייתי בערב ההפתעה..אכן הפתעה.
ללא קשר לטעם האישי שלי (מממ איך היו נשמעים חיה מילר לו רק היו מחליפים סולן?) אני חייבת לציין שהיה קצת ארוך מדי (זקנה, נו).
המרווחים בין ההופעות היו סבירים לחלוטין, ולא כללו לרוב יותר מהזמן ההכרחי להחליף את הכלים, והמוזיקה בין לבין הייתה מצויינת.
אבל בכל זאת, היה לי ארוך מדי, ואם לא הייתי מצליחה לגלות שרונה קינן היא המופע הרביעי עוד בתחילת ההופעה של חיה מילר, סביר להניח שהייתי מפספסת את פלא העולם האהוב עליי ואת הגיטרה החדשה שלה.
אולי כדאי לעשות רק 3 הופעות בערב? אולי אני סתם זקנה?
הופתעתי מכמות בני הנוער שהגיעו, דווקא שימח אותי לגלות שהם מגיעים להופעות כאלו.
with all that said, כנראה שאגיע גם לערב הבא, כי הקונספט מעולה והמחיר מגוחך יחסית לתמורה.
נתחיל מערב ההפתעות שאתה כבר יודע שחשבתי שהיה מצוין, אבל כדאי שכולם יידעו את זה.
וויתרתי על רונה קינן כי אני לא מכירה אותה בתכלס ועייפתי וזו הייתה הופעה מאד שקטה וקהל מאד צפוף. השיא בשבילי היה חיה מילר, כמה אני שמחה שגילית אותם. נועה – מה פתאום עם סולן אחר? יכולות הנגינה של הבחור הזה מרהיבות ונכון, הוא צריך לעבוד קצת על השירה, אבל האנרגיה והכריזמה שלו מפצות בענק. בעיני לפחות.
ונעבור לארט ברוט – מסכימה עם כל מילה שלך. גם כמה שורות אחורה (וטיפה למעלה) היה מופלא. מה שעשה בשבילי את ההופעה, מעבר למילים הכיפיות והגיטרות הכה משובחות, היה העובדה שהם הפעילו את הקהל והפכו אותו לחלק מההופעה – הסיפורים של ארגוס, שהפכו למעין דיאלוג, הירידה שלו לקהל, ההיענות לבקשות, הפרצופים של ג'ספר והעידוד שלו לשירה ומחיאה כפיים, המתופף העומד. פשוט פרפורמרים אדירים. וראו שכל כך כיף להם ביחד וכיף להם איתנו.
זו היתה הופעת רוק/בידור. מה אפשר לבקש יותר? ללא ספק אחת ההופעות הטובות ביותר שראיתי בחיי.
כבר הענקתי לך בלייב את הערצתי והוקרתי, רק חבל שלא ידעתי שאתה נוסע לנתב"ג יותר מאוחר, היית יכול לתת לי טרמפ…
היה כיף, תגיד אם יש הזמנות לעוגיות לערב הפתעה 2
תראה משהו-
http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=59772
ערב ההפתעה היה פשוט נהדר מבחינה מוסיקלית – הכרתי שתי להקות חדשות ומסקרנות (במיוחד חיה מילר, ואגב, לא למרות אלא ב ג ל ל השירה של הסולן – הוא נשמע מצוין, מה קרה לכם?!). אבל בכנות, גיא, אין סיכוי שאני מגיעה לערב הבא אם הוא יהיה באוזן בר… הצפיפות היתה איומה, העמידה היתה קשה מאד. זה לא מקום לכמויות כאלה של אנשים. אנא ממך, שיקלו להעביר את הארוע הבא למקום גדול יותר או לפחות לקצץ בכמות האנשים, גם אם כרטיס יעלה יותר… קשה כל כך להתרכז במוסיקה המצויינת כשהגוף כואב כל כך. ושוב, תודה גדולה על הארגון ועל הבחירות המעולות.
לגבי ההפתעה – גם אני כמובן נהניתי מאוד, וממש התלהבתי מהתגליות החדשות, אבל אני מסכימה עם א. לגבי הגבלת כמות האנשים. היה צפוף עד כדי מחנק ובחור אחד שעמד לידי שהתעקש לרקוד-כאילו-אף-אחד-לא-רואה-אותו (או עומד צמוד אליו) כמעט נתן לי מרפק בפרצוף ואז כמעט הרביץ לחבר שלי כשהוא ביקש ממנו להיות יותר ידידותי לסביבה.
לרונה קינן עושה ביסיידס לא נשארתי עד הסוף, כי למרבה הצער הרגשתי שהביסיידס לא עומדים באיכות של הדברים המוכרים שלה וכאבו לנו הברכיים בטירוף אפילו בישיבה. אולי ביסיידס זה יותר למאזיני הארד קור ופחות לקהל הרחב.
אהבתי את האזכור החוזר לא לעשן בתוך חלל ההופעות, ההפסקות לא היו ארוכות מדי וממש נהניתי להכיר דברים חדשים שאני בודאות אמשיך לעקוב אחריהם.
תודה 🙂
סורפרייייזזזז!!! D:
————————-
אי הפתעה מס' 1: דניאלה ספקטור ~ (כי שמת תמונה של A בומב בפייסבוק) ~ המקסימה!
– אני השתכנעתי עוד בהופעת האירוח של טל כהן-שליו, היא מקסימה, יש לה קול ייחודי, עדין ונעים וטבעי וחופשי – והיא מקסימה, קודוס לגיא.
– חוץ מזה משהו באנרגיות שלה וההוויה שלה מזכיר לי נורא את בת-דוד שלי, תום, וזה לכשעצמו סוגר את העסקה עבורי. מתה עלייך תומי.
היו שירים שלא הכרתי, על יחסים, זוכרת מילים פוצעות וחזקות במיוחד, בהזדמנות הראשונה חוזרת לאוזן לרכוש את הדיסק.
השיר ההוא, על 1939, היה נוגה ומרגש במיוחד, אני לא הייתי רוצה לשמוע אחרת מלבדה שרה אותו, אבל הסיטואציה הקומית הזו של כל הקהל של חוצמזה/אינדינגב דחוס בין קירות לבנים ללא חלון ואוורור ודניאלה עצמה מטפטפת על במת האוזן – כנראה לא העניקה לשיר את כבודו המתאים. נוסיף לזה את הליצן שהעיר "ב 1939 לא היו תאי גזים" הצחוק חיזק את כולם ברגעים קשים אלו ואני השתקעתי בסאונד והתאהבתי בדניאלה ובנגן הבס שלה – שנראה היה נפעם כולו ועטוף בצלילים שהפיקו יחד.
את 'הירושימה', דרך אגב, אני שרה לעצמי בניקיונות הפסח, בחוסר בושה משווע של בעלת קול ב' (ככה קבע בעליל, ישראל, המורה המפחיד למקהלה בבית ספר יסודי אילנות) תוך ניסיון לעלות במיתרי הקול כמוה – איפה השר ארדן כשצריך אותו? בכל אופן, אור לבן פשט באוזן בר, בצרידות קלה שהפגינה לפני שפצחה בשיר, she nailed it after all, פיצוץ, כמו שאומרים.
אי הפתעה מס' 2: הפשרות (כי ראיתי אותם בכניסה ואמרתי "הי! זה הפשרות!"). בזכות הפרוייקט של סטנדאנדפליי ידעתי את בלהה גלילי מילה במילה, והקהל הגדיל לצווח בהנאה כל 'הי-הי' ו'אאווו'! (ז"ל).
היפו בלוז הוא קונסטנט אצלי בלסט אף.אם והשאר היוו המשך לרפרטואר מצוין ומבטיח! (מי משיג לי עותק מהדמו? משום מה אין לי אותו – וזאת תקלה). עם חברתי י' השתעשענו למי המשופם דומה, מסתבר שהאופציות הן אינסופיות, חברתי מ' זעקה "אלו הדורבנים הבאים!" והיו אלה מהקהל שהתאספו אל מול הסוזפון וקיוו למשב רוח, אך קבלו רק רוק.
אני לא יודעת מה איתכם, אני יודעת איפה אני ברביעי.
אי הפתעה מס' 3: חיה מילר (כי אמרת שתהיה שם לפחות חיה אחת). אבל זו הייתה פגישתנו הראשונה אז… ייפפפיי! כבוד על טום ווייטס שהוריד לנו גשם ועל הפאנק האמיתי הזה שבא, מהר, מהעצמות ועל האין-יור-פייס-יות חסרת ה'פשרות' ועל ההפתעה במעבר לפסנתר באמצע החיים… נפלא!
ואז הם עשו גירסא נהדרת ומאוד מאוד חייתית ל'גלויה'. אני מודה שאני גרועה. זיהיתי אותו רק בפזמון.
…וכך הם גילו לי גם את הפתעה מס' 4: קינן, רונה קינן.
מסתבר, במבט מפיל אסימונים סביב, שאני הייתי המופתעת היחידה, כי כפי הנראה חלק כביר מהקהל הורכב מצבא המוקסמות (בסדר, גם 'מים) של רונה. דבר שתרם להתרגשות ולייחודיות של הסט שלה שכלל בי-סיידס נהדרים (גם אני רציתי לשמוע את קסיוס). אבל מה. מאוד מאוד התאכזבתי ונעצבתי מהיחס של הרבה מהן שעמדו סביבי וקראו קריאות גנאי לשאר הלהקות, מילר במיוחד, להם קראו "רדו כבר! שיר א-ח-ר-ו-ן!" ושאר דברי בוז… מה אני אגיד, לא יפה, זו לא התנהגות מקובלת בהופעות מסוג זה. בהן אמנים מופיעים זה בפני זה על במה קטנטנה ומפרגנים לאחיהם בשלולית השוליים, זה לא היה נעים והוריד לי מההנאה מרונה, אותה דווקא שמחתי לראות שוב אחרי כל כך הרבה שנים מאז ימיי הסטודנטיאלים במרתף 10… אז סיננתי, הבלגתי והתרכזתי: לרונה אכן יש קסם מיוחד.
…למה אני כזאת גרידי וחיכיתי שברי יציץ מימין ויביא אותה בסיטואציה?…
– לא, הגדולה היא בפרטים הקטנים, התגליות הנעימות ובהפתעות הנחמדות שאנשים כמוך משאירים לנו על הכרית.
אפשר לעשות מנוי?
אני מצטרפת לנועה כקשישה.
4 הופעות היו יותר מדי עד שלא נשאר לי כוח להישאר לסוף ההופעה של רונה.
הייתי מוותרת בכיף על חיה מילר והפשרות. או שישירו רק שניים שלושה שירים.
אני יודעת שחלק מהעניין של ערב ההפתעה היה לחשוף את הקהל ללהקות שהוא לא מכיר עדיין כנראה, אבל ממש לא נהניתי מהם, במיוחד מרגע שראיתי את רונה נכנסת ורק רציתי שיסיימו כבר!
איזה עונג נפלא, תודה רבה!
הקליפ של ברוקן פינגז מדהים.
מעניין מה שכתבת על לורה ויירס… אני מנוי לאתר musix של פלאפון ואפשר להאזין שם ל-saltbreakers. מדי פעם אני מקשיב לדיסק הזה והשיר cast a hook הוא
כל-כך מדהים בעיני, יש ימים שאני חייב לפתוח איתו את הבוקר. אני מניח שאתה מכיר את ההתרגשות הקטנה הזאת, כשאתה מגלה שמישהו אוהב משהו כמוך.