5 בדצמבר 2009
עונג שבת: הקיפאון הוא התנועה
"אם יש לך גינה וספריה, יש לך את כל מה שאתה צריך" – מיירה קלמן מצטטת מנהלת בי"ס שמצטטת את קיקרו, בטור מעורר השראה ופרופורציה יותר מכל דיסק ששמעתי השבוע
- יש טווח מסוים של מספר אנשים באולפן, שאותו אני אוהב. זה מתחיל באדם אחד לבד באולפן עם גיטרה או פסנתר או נבל וזהו, וזה נגמר ברבע לפוליפוניק ספרי. אבל בקצה שקרוב לפוליפונים יש כמה חבורות שמחות, שמצליחות להביא לאולפן משהו חמקמק שאין דרך טובה או גרועה יותר להגדיר אותו מאשר "חברותא". שומעים את ההנאה הקבוצתית, שומעים את הכיף ואת החברות. זה קורה לפעמים עם Broken Social Scene, זה קורה בחלק מהשירים של סופיאן סטיבנס ושל ארקייד פייר, וזה קורה עכשיו ביתר שאת אצל Edward Sharpe & The magnetic zeroes (ותודה לאיתי שהכיר לי אותם), שאין בה בכלל אדוארד שארפ (אלא אלכס אברט, שמכנה את עצמו אדוארד שארפ). הלהקה הזו מונה עשרה אנשים, שנוסעים כרגע ברחבי ארה"ב באוטובוס עם שם הלהקה כתוב עליו באותיות פסודו-עבריות הפוכות, וברולינג סטון כבר הגדירו את ההופעות שלהם כ"דומים יותר למפגשי התעוררות שאמאניסטים באוהל מאשר להופעת רוק". אלבום הבכורה שלהם, Up from below, הוא מסיבה לאוזניים, ו-"Janglin" נשמע כמו שיר הנושא של סרט הסיקסטיז הפסיכדלי שבו הם חיים. מנהיג הלהקה סיפר שהוא התנתק מהסלולרי ומהאינטרנט בעבודה על האלבום הזה, וחזר ליסודות. הללויה, אמר גיא המכור לאינטרנט, הלוואי גם עלינו להתנתק מדי פעם, במיוחד אם יוצאים כאלה שירים טובים. [מפ3]
- עצרו הכל. העונה הגיעה, חברים, וכמו בכל דצמבר אתם מוזמנים לעשות לרגע Pause על מה שאתם שומעים, לחפור אחורה בתיקיית ההורדות או במדפי הדיסקים, ולבחור את אלבומי השנה שלכם למצעד הגדול, השנתי, החגיגי והסופרגלקטי של עונג שבת. יאללה, חברים, זה הזמן. שאר העונג יחכה, אני מבטיח לכם. ויש גם פרסים שווים! [עברית]
- אחד מהאבות המייסדים של ההיפ-הופ, גרנדמאסטר פלאש, מגיע להופעה אחת בישראל ב-17 בדצמבר, מה שיוצר לנו רצף די מדהים של דירהוף (15.12), Tall Firs בלבונטין (16.12) וגרנדמאסטר פלאש. היסטרי. [עברית, אנגלית]
- יצאתי לי להזמין שני דיסקים מהחנות של הלייבל המעולה Matador, אך גיליתי לצערי הרב שאין להם משלוחים לישראל, והדיסקים של פייבמנט ו-Shearwater ייאלצו להירכש ממקום אחר, חבל. כתבתי ושאלתי, ובאמריקאיות אופיינית, בחור בשם אדם ענה לי מיד שנכון, אין משלוחים עדיין לישראל, אבל תן לי יום יומיים ואני מסדר את זה. אחרי שעתיים קיבלתי עוד מייל, ומעכשיו אפשר להזמין דיסקים (ותקליטים, וחולצות, וכל דבר אחר) ממטאדור ישר לישראל. אני תמיד ממליץ להזמין ישר מהלייבל – נתח גדול יותר של הכסף שלכם מגיע ישירות לאמן, והרבה פעמים גם מקבלים הפתעות בחבילה כמו מדבקות, סיכות דש, פוסטרים ודברים כיפיים אחרים. אל תהיו חרא של אנשים. [אנגלית]
- יהלי סובול, זמר טוב וכותב עוד יותר טוב, פתח בלוג שנראה מבטיח, לו רק יתמיד בכתיבה שם. [עברית]
- אם זה לא מספיק שהיא אחת הלהקות הכי מרתקות שפועלות כרגע, Dirty Projectors הולכים צעד אחד קדימה ובהופעה שלהם בחנות ספרים ובית קפה בניו יורק הם מעלים לבמה את ביורק! רגע שיא בלי ספק. הם שרים ביחד שיר חדש של הפרוג'קטורז, ואף על פי שהסאונד די פיכסה, הרגע מרגש. [טיוב]
- ואפרופו הדירטי פרוג'קטורז, אם עדיין לא נתקלתם בהם בעבר (למרות שקצת טחנתי אותם כאן), אף פעם לא מאוחר להאזין ל-"Stillness is the move", אחד משירי השנה שלי. [טיוב]
- איזו מוזיקה שומעים סופרים וקומיקסאים? שאלה מצוינת, ולרוב גם התשובות מצוינות. בבלוג המעולה Largehearted boy יש פינה קבועה בה חולקים סופרים את המוזיקה ששמעו בזמן כתיבת ספר מסוים, ובבלוג Inkstuds חולקים קומיקסאים את המוזיקה האהובה עליהם, כשהשבוע מתארחת שם אחת מיוצרות הקומיקס החביבות עליי, ליז פרינס. [עברית]
- רשימה הכרחית: משחקי המילים הכי מעפנים בתולדות הרוק. מן הסתם, הם לא שמעו את "אני המקור, בלי שום קשר לציפור". [אנגלית]
- מרק לזר מרוקפור כותב על The Zombies. [עברית]
- [תודה ליוליה] 150 עטיפות שונות ללוליטה של נבוקוב. הטובה ביותר, כמובן, של פינגווין. [פיקסלים, מלא שפות]
- בעוד אנחנו מתעסקים בשטויות זניחות כמו מה היו האלבומים הכי טובים של 2009, בפיצ'פורק מתעסקים בעיקר, ובוחרים את עטיפות האלבומים הכי מכוערות של 2009. נו טוב. להגנתם יצויין שהם באמת בחרו את העטיפות הכי מכוערות ונוראיות של השנה. [אנגלית]
- הצביעו לאלבומי השנה וכל הדברים האלה גם אצל פיצ'פורק. [אנגלית]
- במחסן של בבליקי, שהוא הכי ווב 0.1 ובגלל זה אני אוהב אותו כל כך, אפשר לשמוע ולהוריד את "נח", הסינגל החדש מתוך הפרויקט "דצמבר 2" של יוסי בבליקי ובועז כהן. [מפ3]
- אף פעם לא אהבתי את Vampire Weekend, אבל אחרי הקליפ הזה כבר אי אפשר להישאר בצד ההוא של הגדר. אלבום הבכורה עצבן אותי, אבל השיר הזה, לא יודע – אולי זה עוד מקרה שבו הקליפ עושה את השיר (או להיפך?) – השיר הזה שבה אותי. לפי השיר הזה, אם הארקטיק מאנקיז והדירטי פרוג'קטורז היו עושים ילדים, סביר להניח שהיו יוצאים להם ומפייר וויקנד. וזה לא רע, לא רע בכלל. [טיוב]
- אחרי ההצלחה הפנומנלית של דמדומים, עולה סדרת רשת מצחיקה רצח על החיים האמיתיים לצד ערפדים: משגל עם ערפד. [וידאו]
- [תודה לאנדרטו] אחרי הסרט התיעודי המעולה של הגורילאז (מי שרוצה לשאול אותו ממני מוזמן, בתנאי שיחזיר), יוצא עכשיו הסרט על האיחוד של בלר בקיץ האחרון. הטריילר שלו מעורר תיאבון בצורה מטורפת. [טיוב]
- [תודה לגיא ביבי] יום קשה? אל חשש, פשוט תרכיבו את שיר הבלוז שלכם בעשרה קליקים מהירים. [פלאש]
- עוד לא נרגענו, וחלקנו עוד לא הספיק בכלל לעכל, את Hombre Lobo החדש של Eels, וכבר מגיע שיר חדש מתוך אלבום חדש – הידד לפוריות! End times יצא בינואר הקרוב, ובסטריאוגאם אפשר לשמוע כבר את "In my younger days" המלטף והשורט, ואת "Little bird", יפהפה באותה המידה אבל שורט אפילו יותר, שם מוצגת גם העטיפה שאייר הקומיקסאי והמאייר הנפלא אדריאן טומיין. אני חייב להודות שאני מעדיף את האילז שלי ככה – יותר אקוסטיים, ולכן קרובים יותר עם התער לעור. [סטרימים]
- הסולן המופלא של סיגור רוס, ג'ונסי בירגיסון, נותן שיר סולו להורדה באתר החדש הבית החדש שלה. אני עדיין מחכה להופעה שלהם במכתש הקטן. [אנגלית, מפ3]
- [תודה ליותם] נראה שטרנט רזנור רציני בכוונה שלו לפרק את NIN, כי הוא מוכר באי-ביי גיטרות, מכשירי אודיו, מקלדות, מה לא. [איביי]
- קצת אחרי ההופעה של ?Why בישראל יצא Eskimo snow, האלבום האחרון שלהם, ולי היה נדמה שהייתה זו יציאה שקטה. הקהל של ?Why גדל מאוד בזכות Alopecia, ורבים עדיין עיכלו אותו ולא היו מוכנים לאלבום חדש. בנוסף, לא זכורים לי קליפים או סינגלים או ווטסואבר, מבחינתי האלבום פשוט יצא ודמם. אבל בשבועות האחרונים חזרתי אליו כמה וכמה פעמים והתאהבתי מחדש, והנה השבוע יוצא קליפ משותף ויפה ל-"These hands", אחד משירי השנה שלי, יחד עם "January twenty something", גם הוא אחד משיאי האלבום. [טיוב, מומלץ לצפות בחד]
- Hot Chip, מלכי החנונדאנס, משגרים EP חדש לעולם. את "One life stand" מתוכו תוכלו כבר לשמוע ברחבי הרשת. [מפ3]
- [תודה לעידו שחם] ואפרופו הוט צ'יפ, הנה סרט תיעודי על מקורותיהם: ה-BBC חוזרים לעבר, לשנות השבעים והשמונים, להולדתו ולעלייתו של הסינתיסייזר. ביוטיוב אפשר לצפות בסרט כולו, יאי! [טיוב]
- בחמש השנים האחרונות הקפדתי לספר כאן תמיד על המועמדים לגראמי והזוכים בו, כשברוב הפעמים טרחתי גם להוציא את הקיטור הרותח שלי על הפרס הנוראי הזה, שלמרבה הצער עדיין נחשב לפרס המוזיקלי החשוב ביותר בעולם המערבי. ולמה אני כועס? כי הפרס כבר מזמן לא ניתן להישגים אמנותיים אלא מסחריים כמעט בלבד. לדוגמה, המועמדים ל"הקלטת השנה", הקטגוריה החשובה ביותר, הם ביונסה, בלאק אייד פיז, ליידי גאגא, טיילור סוויפט ו(עלה התאנה)קינגז אוף לאון. כולם אמנים סופר-נמכרים בארצות הברית, אף אחד מהם לא באמת חשוב או מעניין או חדשני או איכותי מוזיקלית, בטח לא ברמה שמצדיקה פרס. זה שווה ערך לכך שהמועמדים לאוסקר בארה"ב יהיו חמשת הסרטים הכי רווחיים של השנה בארה"ב (השנה אלה רובוטריקים 2, הארי פוטר, למעלה, סטאר טרק ו"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"). אז השנה אני מקשר למועמדים, וזהו. שייחנקו עם השטויות שלהם. וזה לא שהמצב בארץ, עם פרסי עמ"י, טוב יותר. [אנגלית]
- רחוב סומסום בן 40 שנה (!!!), וברחבי הרשת נערכים להם ספיישלים כאלה ואחרים אבל, כמה מפתיע, הספיישל הטוב ביותר (ועוד בעברית!) מגיע דווקא ממשפחת העונג הידועה לשמצה. יעל רגב מ"אפילו עז" בפוסט היסטורי והיסטרי על תולדות תכנית הילדים הכי כייפית אי פעם, שזור בממתקי יוטיוב שלא נס ליחם (אל תפספסו את לארי קינג עם האות W!), פרטים היסטוריים נהדרים והתייחסות הכרחית לגירסאות הישראליות של התכנית ("סום וקסום וחסום לתנועה"?). מזמן לא נהניתי ככה מיוטיוב. זה כנראה המקום לציין שאתמול ראיתי את אלברט אילוז ברחוב והתרגשתי פלאים. [עברית, טיובים, כיף חיים וקיפוד אחד ענקי]
- השבוע, הודות לבחור המטורף שניר שאשכרה משאיל וינילים לאנשים (הוא האדם היחיד שאני מכיר שיש לו ביצים להשאיל פורמט מוזיקלי שאף פעם, אף פעם לא חוזר – ורק מתוך הכבוד הזה אני מחזיר לו תמיד), נדלקתי סוף סוף על The Dodos, שרבים מכם צוחקים עליי עכשיו כי נדלקתם עליהם כבר ב-2008 כשהוציאו את Visiter. האלבום החדש שלהם, כך מסתבר, דלף כבר מזמן אך עדיין לא יצא, ובינתיים העופות הנכחדים משחררים קליפ ראשון ומשמח מתוכו, "Long form". הרבה דברים זהובים בשמש = גיא מאושר. [וידאו]
- והאושר רק גדל: קליפ חדש ומסקרן במיוחד ל-"Seven years of letters" של Twilight sad. [טיוב]
- לידיעת המעשנים. [פיקסלים]
- [תודה לתמר] מכירים את זה, שאתם מקבלים מתנה שאל ממש רציתם, אבל אתם מנסים לא להראות את זה? (הכלל אומר שאם קוראים בקול רם את שם המתנה, כנראה שלא אוהבים אותה. "סוודר!") פרצוף-מתנה הוא בעיה קשה בחגים, ושתי הבחורות המקסימות האלו הקליטו שיר בעניין, כולל הופעת אורח זעירה של ג'סטין קירק. [טיוב]
- [תודה לג'ים] זוכרים את קליפ הראפ בר-מצווה משבוע שעבר ("שר מהלב ההרב")? לוקאץ', אחד הראפרים הכי מצחיקים בארץ, נותן את הגרסה שלו לשיר. [וידאו]
- מגזין Paste מפנק עם 30 הקאברים הטובים של העשור. של העשור! כל דבר שמוסיפים לו "של העשור!" אוטומטית נשמע חגיגי יותר. זה היה האייטם הטוב של העשור. [אנגלית + סטרימינג חלקי]
- [תודה לקסטה] לרוב אני מתעב סרטוני חתולים, אבל החתול המופתע זו פשוט ליגה אחרת. [טיוב]
- אלכס אברט משיר הפתיחה ניתק את עצמו מטלפונים סלולריים ומהאינטרנט. חוכמה גדולה. אני בטוח שלביל קלהאן, שעד לפני שנים ספורות הופיע וניגן תחת השם Smog עד שהתפזר העשן, יש טלפון נייד ומחשב בבית. אבל הם נעדרים מהאלבום האהוב עליי שלו, A river ain't too much to love. הם, וגם טלוויזיה, עיתונים, רחובות, מסעדות, חשבונות לשלם, פגישות עם חברים. אבל יש טבע, ומרחבים, ויש לבד (Solitude) אבל לא בדידות (Loneliness). יש נהר גדול שזורם בין השירים, יש משפטים שקטים וארציים כמו "האם יש דבר דומם כסוסים ישנים?", יש את היסודות הבסיסיים: אדם, טבע, מזג אוויר. אדם מול הטבע הוא אדם מול עצמו, מול המוסריות שלו, מול הרגשות והמחשבות שלו ומקומו בעולם. יש אלבומים שמנסים לענות על השאלות שעולות במצב כזה בעזרת קונספטים בומבסטיים, אבל אצל סמוג ישנה צניעות ודרך ישרה. ישנם סיפורים, בהחלט, ולא כולם אוטוביוגרפיים כפי שלמדנו לצפות מאדם ששר בשקט עם גיטרה אקוסטית. אבל האם זה משנה? אדם הוא אדם. "קברו אותי בעץ ואתפצל לשבבים, קברו אותי באבן וארעיד את האדמה, קברו אותי במים ואתפרץ כגייזר, קברו אותי באש ואקום כעוף החול", הוא שר (על הרוח האנושית?) ב-"San Valley maker". ב-"Rock bottom riser", אולי השיר באלבום שהכי קרוב לשקט, הוא שר על העליה האיטית מקרקעית, משפל המדרגה, משאול תחתיות, ועל אסירות התודה שבכך. באלבום שאחר כך הוא שר "זכור לאהוב בטבע הפראי ולהילחם בחדר הכושר". אני יכול להכין מדריך לחיים משורות של ביל קלהאן. כשהוא היה כאן לפני כמה שנים ראיתי אותו מנגן מול קהל דומם על הרצפה של האוזן השלישית. הוא לבש חולצה משובצת וניגן בגיטרה קטנה והפנים שלו היו נקיות ושקטות והוא נראה כאילו הוא שר כמו שהוא מדבר ומדבר כמו שהוא שר. הוא לא חף מבעיות, קלהאן, אבל הוא יודע להפוך אותן לשירים שהם יותר משירים. לאבני דרך. לסימנים: כאן כדאי לדרוך, משם כדאי להימנע. ואני מקשיב. אני מנסה להקשיב. [טיוב, מפ3]
- [ויה ויה] Pictory, שם שהוא שילוב של תמונה וסיפור, הוא אתר שמציג סדרת תמונות בפורמט ענק כמו המדור The big picture, אך ההבדל הגדול הוא שאת התמונות מצלמים הגולשים ולא צלמים מקצועיים, והעורכים בוחרים את התמונות והסיפורים הטובים ביותר בנושאים שונים. אפשר כבר לצפות בסדרה אחת, ולשלוח תמונות לסדרות אחרות. [אנגלית]
- כבכל שנה, פילטר אוספים ממוזיקאים שווים את רשימות אלבומי השנה שלהם, והשנה עונים ג'יי מסקיס, ברדפורד קוקס, Cymbals eat guitars ו-White lies. [אנגלית]
- יונתן קוטנר ועמית קלינג מפרסמים אצל פרנק מיקסטייפ נו-בלוז, ואם השם הזה נשמע לכם מוזר, פשוט תשמעו ותבינו. [עברית, מפ3, הטראקליסט בתגובות]
- [תודה לערן כ"ץ] סרט תיעודי על הביטלס משנת 3126. [טיוב]
- ניל גיימן על אודיובוקס (ספרים קוליים? איך אומרים את זה בעברית?) והדרך בה הם ממשיכים את מסורת הקריאה בקול רם. הוא כותב על כך, וכמה מתאים, גם משוחח על כך בהקלטה. אני ממליץ להתעלם מהטקסט ולהאזין מיד להקלטה, אם הריכוז מרשה לכם. [אנגלית, סטרים]
- לנו יש שמורות טבע יפות, אבל אף אחת מהן לא ענקית כמו הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. Glacier Park במונטנה הוא עצום בגודלו ומלא טבע פראי, דובי גריזלי, ציפורים וחיות אחרות. צלם המגזין הרשמי של הפארק (שערו בנפשכם, פארק עם מגזין!) יצא לצלם מאה תמונות במאה ימים בפארק וחזר עם אוצרות. Eye candy אמיתי לסוף השבוע. גרסאות גדולות של חלק מהתמונות אפשר לראות כאן. [אנגלית, פיקסלים]
- לפני זמן מה תיקלטתי כמה מהשירים האהובים עליי בעשור האחרון, ו-RJD2 כיכב שם לא מעט. אחרי שיצר את המוזיקה לסדרה הסופר-מוערכת "מד מן", הבחור הפך לשם די לוהט, דבר שבתקווה יעזור לאלבום הקרוב שלו להתרומם יותר מהאחרון הפושר. השיר הראשון, "Games you can't win", לא ממש מרים לי את הגבות בתדהמה או מזיז לי את הישבן בגרוב, אבל הוא נחמד. נקווה שישתפר, והיי, תמיד יהיה לנו את Deadringer המופלא. [מפ3]
- [תודה לאלה] בשנות השלושים של המאה הקודמת יצא ג'ון לומאקס לתור את מוזיקת הפולקלור האמריקאית – בלוז, שירי עם, שירי דת, גוספל ומה לא. ספר השירים האמריקאי קיבל מתנה משמים לדורות רבים בזכות ההקלטות של לומאקס (ושל בנו אלן, בהמשך), ומסתבר שאפשר לשמוע חלק מהם באתר של ספריית הקונגרס האמריקאית, ולהורידם כמפ3. רק לצלול. [אנגלית, מפ3, WAV]
- אמאזון מזמינים את לקוחותיהם להצביע לעטיפות הספרים היפות ביותר של 2009, כולל אחת של תומר חנוכה הישראלי (בקטגוריית Paperback). [אנגלית]
- בועז כהן מהלל את צ'רלס בוקובסקי המשגל, ושניהם מטשטשים את הגבולות בין גבריות ושוביניזם. [עברית]
- במקביל לסיכום הנפילי של שנות האלפיים שמרביצים ב"קצה", קוואמי ונדב רביד מזנקים לאתמול ומציעים להורדה והאזנה את תכניות סיכום שנות התשעים של הקצה, ללמדכם שלא משנה כמה נסכם את העשור, עדיין לא מיצינו את העשור שקדם לו. [עברית, מפ3]
- אם לא מספיקים שני השירים החדשים של Eels, עכשיו מגיע סינגל חדש לגמרי של Shearwater והופך את השבוע הזה סופית למעדן. "Castaways", שאפשר להוריד במגוון פורמטים מפנקים דרך הלייבל מטאדור. הסנונית הראשונה הזו מגיעה מחופו של ארכיפלג מוזהב, אלבום חדש עם עטיפה יפהפיה בשם The golden archipelago. מתוקף היותו ביולוג חוקר, הסולן ג'ונתן מייבורג מבלה הרבה באיים אקזוטיים, והאלבום החדש מוקדש כולו לחיי האיים, על הצדדים האנושיים והטבעיים שבהם. אני, אישית, כבר מתקשה לחכות לרגע שבו האלבום הזה יגיע. [מפ3, פלאק]
- אוון פאלט, הרי הוא Final Fantasy אורג חלומות המיתרים, בדרך לאלבום חדש ומשחרר שני שירים חדשים לאוויר הרשת (אוויר הרשת? המטאפורה הזו לא הגיונית בכלל). [סטרים וכאלה]
- רגע לפני שהשנה מתאיידת אל ההיסטוריה, אייל מרדיו פרימיום להמונים אוסף 25 שירים מצוינים מהשנה האחרונה, כדי שלא תפספסו דבר. [עברית]
- Spoon חדש! הלהקה האף-פעם-לא-מהפכנית-אבל-תמיד-מרתקת בדרכה לאלבום חדש עוד שנייה, וסינגל ראשון מתוכו כבר בחוץ, "Written in reverse". זה הזמן לציין שאני מכיר מישהו שכותב הפוך (כלומר, בכתב ראי, באופן טבעי). [טיוב שהוא לא באמת טיוב]
- [תודה לירון] שכותב: "למקרה שתהית מהו יחס הגודל של נגיף האבולה לעומת גרגיר אורז – הנה ההזדמנות שלך! שחק עם הסקרולר ותגלה עולם קטן קטן קטן". תענוג מחכים. [פלאש]
- חבר בלהקה הדי-זניחה Too much joy קיבל דיווח תקופתי מהלייבל שהוציא את האלבומים של הלהקה בניינטיז, וורנר בראדרז. החדשות הטובות: יש רווח! החדשות הרעות: הלהקה עדיין חייבת ללייבל 300 אלף דולר. איך מגיעים למצב כזה? למה הלייבל מעלים הכנסות דיגיטליות, ודואג להשאיר את הלהקה בהפסד? למרבה המזל, חבר הלהקה המדובר עובד ב-Rhapsody ומבין דבר או שניים בהפצה דיגיטלית, ויש לו הרבה מה להגיד על העניין. [אנגלית]
- אורי זר אביב מ"אור בזוויות" ערך מיקסטייפ מצוין של סול ויליאמס, ופרסם אותו בבלוגו. לא בדיוק הדבר הכי חוקי לעשות, אך עניין די נורמטיבי ומקובל בחוגי הבלוגים והמוזיקה האלטרנטיבית. MTV ישראל לקחו את המיקסטייפ של אורי, העלו אותו מחדש אצלם, ופרסמו אותו כמיקסטייפ שערך סול ויליאמס עצמו לכבוד הגולשים בארץ. אי הבנה? נבזיות? עבירה? הגונב מגנב פטור? המקרה הזה מעלה שאלות רבות בנושאי חוקיות, זכויות יוצרים ומתן קרדיט ברשת, ויובל דרור מ"מאבד תמלילים" פותח את השאלות כולן לגולשים שלו. התגובות מרתקות. [עברית]
- מדינת ישראל מגינה על הפלייליסט של גלגלצ. מעניין. נהגתי לפרסם את הפלייליסט של גלגלצ מדי שבוע, אבל לא קיבלתי אותו מתחילת נובמבר. אם מישהו מכם מקבל תדיר, אשמח אם תעבירו אליי. [עברית]
- כל המהפכות שעברו על תעשיית המוזיקה בעשור האחרון – בעשר דקות. [סטרימינג, אנגלית]
- אילו מילים אוכל לכתוב על ההופעה של סול ויליאמס, שאורן ראב לא הוציא לי כבר מהפה? זו הייתה חווייה מעוררת השראה, במלוא אינסוף המובנים של הסופרלטיב הזה. זו הייתה כמעט חווייה דתית, מבחינת המפגש הבלתי אמצעי עם אדם כריזמטי אחד על הבמה (לא סתם הזכיר ויליאמס על הבמה את מטיפי הדת השחורים, עליהם גדל) שנדמה כאילו נגע באור המסנוור של האמת האנושית, ועכשיו מנסה לתאר אותה בכל הכלים שברשותו, מילוליים ורטוריים. עד עכשיו חשבתי שהספוקן וורד הוא נקודת האמצע בקו שבין ראפ לערב קריאת שירה, עכשיו הבנתי שזו נקודת האמצע במשולש בין ראפ, הקראת שירה והטפה דתית. אבל ויליאמס אינו כומר ואינו רב. הוא מטיף, זה בטוח, יש יאמרו נביא אבל לא נביא זעם אלא נביא אמת ואהבה. יש לו משנה סדורה, הוא יודע במה הוא מאמין והוא שוטח את האמונות האלו בפסיפסים מילוליים מהממים ביופיים ובצבעיהם. כנות, אמת, שוויון, מודעות להיסטוריה ולחשיבות שלנו בתוכה, אמפתיה לסבל אנושי והאומץ לא לעמוד בצד נוכח הסבל הזה. היי, גם בונו מנסה לקדם את כל הערכים האלה, אבל למי משניהם אתם מאמינים? לזה שיש בו להט. לזה שיורק וצוחק וצועק ורוקד את המילים שלו. לזה שגרם לי, בניגוד לכל היגיון אנושי, לעמוד בפה קפוץ, דמעות עומדות בעיניי ואוזניי פקוחות, אל מול מה שבטח נשמע מבחוץ כמו צרור מילים ותו לא. אבל היה זה צרור מילים ותו כן. תו הרבה מאוד כן. בדממה שנרקמה סביב ויליאמס כשהוא דיבר או אמר או עשה את מה שהוא עשה, היה הרבה מאוד "כן" חרישי. אנשים שבאו לרקוד אבל מצאו את עצמם עומדים ומאזינים במשך כמעט שעה לשירה שבעל פה, למה שבעתיד יהיה כתבי קודש, כי צריך רק מספיק זמן כדי שהמילים יהפכו לתורה. האנשים האלה מצאו הרבה מאוד מעצמם בשירה הזו, והביטו פתאום בעצמם ובזולת ובמדינה ובחברה שבהם הם חיים קצת אחרת. וזה היה אדם אחד, ומיקרופון אחד, וזהו. הצורה הטהורה ביותר. וזה היה טהור, או מטהר, או מזכך, או מעורר מחשבה, או מעורר השראה, או מעורר, או מחיה. זה היה תענוג, וזה ימשיך לצלצל בפנים הרבה מאוד זמן. [זהו]
- לאמילי ג'יין וייט יש שם של מלוכה אמריקאית. כמו ג'קי אונאסיס קנדי. כמו סקרלט או'הרה. הוויקטוריאניזם האמריקאי הוא תקופה היסטורית מרתקת בעיניי, בעיקר מבחינה תרבותית. חשבו על "חלף עם הרוח", על אחוזות מפוארות באיזורים חצי כפריים של אמריקה, על כל המניירות המאולצות של עשירי אמריקה שמנסים להיות בני מלוכה בריטיים בכל היבט מלבד הלאומי.
אלבום הבכורההאלבום החדש של אמילי ג'יין וייט נקרא כך, ושיר הנושא, "Victorian America", הוא אחד היפים ששמעתי השנה. כל האלבום נהדר, עם פנינים כמו "Baby" ו-"Stairs", ומומלץ בחום רב (ותודה למתן שהכיר לי את וייט, ואז שכחתי, ואז הלכתי כמו אידיוט להמליץ לו עליה בחום). גם באמריקה הוויקטוריאנית לא היו טלפונים ואינטרנט. מצד שני, בלי הדברים האלה לא היינו מכירים בכזו קלות את אמילי ג'יין וייט, סמוג ואדוארד שארפ וחבורתו העליזה. [מפ3]
שששש, תקשיבו, אני חושב שעוקבת אחרי להקה של היפים
הדירטי פרוג'קטורז. אין להם הרבה תמונות מעניינות
נו באמת, לא לסופשבוע ערפדי כזה התכוונתי, זה מגוחך
אתה מבין בנץ,לוחצים וזה מצייץ.
-אה, כמו טוויטר.
השפם השבועי: אלה שולחת את ציר הזמן של השפמים הפופולריים
וואו.
תכתבו את הכיתוב לתמונה הזו בעצמכם, זה ממש מתבקש
שתהיה שבת שבוגי, צאו לטייל! וקפצו לכאן ביום ראשון, הולך להיות שמח מאוד.
53 ו-55 אייטמים מדהימים. הזליגה הזו של תוכן, מהמפרסמים העצמאיים לכרישי התקשורת, הפכה להיות בעצם הבסיס להמון מהמידע שמגיע אלינו, וזה עובד בכל הרמות האפשריות.
אתה חושב שאתה מכיר בנאדם שנים
ואז מתגלה שהוא בעצם לא אוהב את וומפייר ויקאנד ואת הדודוז
תכיף תגיד לי שאתה לא אוהב גלידה
לגבי הדודוז גם אני לא מבין לאן הם ממהרים במקצבים המצחיקים
בשירים שלהם.
אהבתי את הקטע עם החיפושיות
אני מאזין לקאברים של העשור
נראה לי שהפסדתי את סול ווילאימס אבל ננסה לחוות זאת דרך הכתיבה שלך
ולבסוף, הקטע עם גלגל"צ מגוחך ומעודד בעת ובעונה אחת
מילא שיש פלייליסט אבל כמה מוזיקה טובה הם מפספסים על הדרך
הו, גליישר פארק. מקום יפהפה. בכלל, זהו פספוס עצום שהמטייל הממוצע תופס את ארה"ב כמדינה של ערים. יש בה (ובקנדה הסמוכה) כמה מאתרי הטבע המרשימים בעולם. המדבר האמריקאי לוקח בלי מאמץ את האוסטרלי.
Dodos זה שם מעולה ללהקה. עושה חשק לשמוע אותם.
18. חו חו חו
מי היה באיחוד של בלר?
אני! אני! אני!
hooo, how i miss you!
shabat shaboooogi lecoooooooooolam,
33. "רשימת הקאברים האקוסטיים השקטים שישתלבו ממש טוב ברגעים דרמטיים בקומדיות רומנטיות אודות חייהם של צעירים היפסטרים בעיר הגדולה""?
קל מאד להסיק מהרשימה הזאת מהו הסגנון המוסיקלי המועדף על הכותב
אלבום הבכורה של א.ג. וויט יצא כבר ב-2007. כנראה שטלפונים ואינטרנט לא הקלו על החיים שלך יתר על המידה.
38. המיקסטייפ Nu-Blues של יונתן קוטנר ועמית קלינג שווה שווה שווה! מייד שלחתי אותו לחבר שלי שמת על בלוז ישן אבל מנגד להתקדם עם מוזיקה חדשה יותר. לכולם יש חבר כזה לא?
53. בבלוג שלה, קסטה החליטה לתת את הזווית היותר אתית ופחות משפטית למקרה: http://www.kaseta.net/2009/12/blog-post.html
נ.ב. – אם טי וי לא עברו הדיבר – "לא תגנוב". העיניין כאן הוא "אל תעשה לחברך…" ואחרי המשך בירורים בנושא, הם ככל הנראה עשו זאת מתוך קלות דעת ולא בזדון. אין לי שום עיניין בלהיכנס בהם. אני רק לשאול שאלה 🙂
לגבי 10 – הם כנראה לא שמעו על "זה טוב זה אוסף " של שולה חן
"טור מעורר השראה ופרופורציה יותר מכל דיסק ששמעתי השבוע" – משהו בהשוואה הזאת חמוץ. כאילו זה ברור מאליו שרק דיסקים צריכים לנפק לך השראה שבועית.
אחד הפוסטים האדירים, גיא!
Keep the good work goin'!
שכחת את גוגול בורדלו ברצף ההופעות שלך 19-20 בדצמבר – למרות שלא ברור למה חושבים שהלהקה תצליח למלא גם את הבארבי וגם את ההאנגר (ועם עוד אפס פרסום עד כה). למרות שאני לא מתעלף מהמוזיקה של הלהקה נראה לי שכמו במקרה של פייווטר, ההופעה הולכת להיות הרבה יותר מעניינת מהאלבומים.
וקליפים אני בד"כ לא ממש אוהב – הרבה מהם התנגנו כשאני קורא בטאב אחר, אבל ההחלטה של Why? לאחד את הקליפ של שני השירים היא נפלאה, בעיקר כיוון שגם בהאזנה לאלבום פשוט בלתי אפשרי להפריד בין השניים. בכלל, מאז שהקליפ נפרד מעריצות MTV הוא הפך למעניין הרבה יותר (ראה לפחות שלושה קליפי עירום המוני מהשנה)
סתם תהייה- איך ידוע שזה אכן טרנט רזנור שמוכר את הציוד הזה באיביי?
חוץ מזה, אחלה אחלה עונג. מענג, כמו שאומרים 🙂
הייתכן שבקליפ מלא המפורסמים הזה זיהית רק את ג'סטין קירק?
וואו, גרנד מאסטר בא לארץ?!
תודה על הקישור והמידע 🙂
אחלה הופעה
26. לפחות בגראמי השנה יש מועמד ישראלי בקטגורייה רצינית – אורן לביא מועמד עם הקליפ ל"Her Morning Ellgance" לתואר "הקליפ הכי טוב".
הציטוט בתחילת הפוסט מזכיר לי את השיר "΅Waltz" של פיונה אפל:
If you don't have a date
Celebrate
Go out and sit on the lawn
And do nothing
'Cause it's just what you must do
Nobody does it anymore
No I don't believe in the wasting of time,
But I don't believe that I'm wasting mine
כיף של עונג!!!!
כול מידע על HOT CHIP הוא תענוג צרוף, הם שומרים על קו ישר של איכות כבר הרבה זמן.
לא חושב שאפשר לתאר את SPOON בדרך טובה יותר.
סולאנז', הלא היא אחותה של ביונקה בקאבר מצוין למקרנים הלוכלוכיים:
הלוקץ' הזה גאון!
"שם עליו גבינה וגם מיונז וקטשופ וביחד זה יוצא הלף ההיים!"
יש לזה גם קליפ בפליקס, אגב.
כלומר ביוטיוב:
אף פעם אל הגבתי פה, אבל שימחת אותי עם Smog. אני אוהבת אותו כבר זמן מה ובארץ כמעט ולא מדברים עליו.
אלבום מצויין, זמר עם אחד הקולות המצמררים שידע העולם, או לפחות האמפי שלי.
תודה.
הא, חשבתי שאני היחיד בעולם שמקשיב ל-Edward Sharpe & The magnetic zeroes
ואז פתאום הם מופיעים אצל לטרמן, ובפסקול של Community ובכל מקום אחר. להקה משונה ומשעשעת (וגם הפרוייקטים הקודמים של אלכס שווים האזנה).
ברוך הבא גיא למועדון מעריצי Edward Sharpe (האייטם הראשון), אחרי שכבר יותר מחצי שנה הרשת מלאה בפוסטים מתעלפים מ NPR דרומה
שים לב לוידיאו החדש שלהם שפורסם רק בשבוע שעבר בבלוג המצוין Hearya
http://www.hearya.com/2009/12/02/edward-sharpe-and-the-magnetic-zeros-new-video-i-dont-quite-know-what-to-say/
האלבום שלהם מככב אצלי ברשימת עשרת האלבומים הטובים של השנה למרות שמי שראה אותם בהופעה מעיד שהוא התאכזב!
פוסט מעולה.
בקשר ל#4 http://www.mp3va.com/artist/20402/Pavement
אני קונה באתר הנ"ל. חוקי ומאוד זול (זול בצורה מחשידה…)
בקשר לפייבמנט הם הוציאו מהדורה חדשה לwowee zowee המופלא, עם עוד כמה קטעים שלא היו באלבום המקורי.
הסרטון על הביטלס משעשע ביותר. זה מזכיר לי את הפרק הראשון בפיירפליי שוואש מצטט מ"Cry baby cry" – אנשים כבר לא זוכרים מה זה כדור הארץ, אבל הביטלס נשארים לנצח. 🙂
קצת מוזר שברוב המוחלט לעטיפות של לוליטה היא מוצגת כאישה, מן פאם-פאטאל כזו עם גרבונים וביריות (או בלי, שזה יותר גרוע). לא קראתם את הספר??
נ.ב. בזכותך קניתי דיסק של ג'ני לואיס והיא מקסימה (אם כי הופתעתי לגלות שהיא לבנה. הייתי בטוחה שהיא כושית. לך תבין). תודה!