"אולי פשוט האגו שלי כל כך גדול, כל כך ענק, שאם אוהבים את הספרים שלי או לא אוהבים אותם, זה כחגבים בעיני. יכול להיות. מישהי פעם אמרה לי, אני חושבת שיש לך תסביך משיח. אז אמרתי לה, 'מה זאת אומרת תסביך?'" – ראיון נפלא מנפלא עם עוזי וייל במעריב

לפני הכל:
א. עשיתי (טיפה) סדר בבאר השמאלי, והוספתי לבבה אדומה קטנה. לחצו עליה ותגיעו לעמוד שלי באתר The Hype Machine, אתר-חובה שאוסף מפ3ים מבלוגים בכל העולם בזמן אמת. כל יוזר יכול לסמן שירים שהוא אוהב, והם נאספים בעמוד שלו להאזנה נוחה, בנפרד (לחצן פליי ליד כל שיר) או ברצף (נגן נפתח, בכותרת השירים האהובים). אפשר אפילו לעשות מנוי רסס על הרשימה הזו, שמתעדכנת בערך כל פעם שאני נכנס לאתר ונתקל בשירים שאני אוהב או כאלה שמתחבבים עליי מיד. אם אתם חברים בהייפ מאשין, תנו לינק לעמוד שלכם בתגובות של העונג.
ב. עונג משובח במיוחד השבוע. בחיי שאני גאה. תיהנו!

1. פאק יה! המשורר החברתי והאפל של ההיפ הופ, הליריקיסט הכי חד ודוקר בשירת הרחוב חוזר, ולא רק שהוא לא חוסך בתחמושת, הוא מגיע מגובה בארטילריה מוזיקלית כבדה. סול ויליאמס [ויקי], אין לי ממש מילים להסביר כמה אהבתי את האלבום האחרון שלו מ-2004 וכמה המחאה האלימה שלו, המוזיקלית והמילולית, חדרה לי אז לדם ולאוזניים. למעשה, היו לי אז כמה מילים לזרוק לתוך הביקורת של המתרגם הזועם על אותו אלבום של חמישה כוכבים. ועכשיו הוא חוזר, וכאמור הוא לא לוקח שבויים. חמוש בטרנט רזנור כמפיק, ויליאמס מציג את מה שמבטיח להיות אופרת הראפ שלו – The inevitable rise and liberation of Niggy Tardust. חמישים ותשע דקות של זעם שחור כמו שאף אחד אחר לא יודע לכתוב ולהעביר, בתוך שנת האפס של רזנור (עם כל הכישרון המוזיקלי, האולפני והקונספטואלי של NIN). עם הקול הקשוח, הידע המעמיק במורשת השחורה התרבותית, ההיסטורית והמוזיקלית (ודעות נחרצות בכל הנושאים הנ"ל), האהבה המוזיקלית לפאנק, אינדסטריאל, אולדסקול היפ-הופ, אלקטרוניקה ונויז, ויליאמס לא משעמם לרגע. למעשה, אם תשאלו אותי בכל רגע נתון אומר לכם שהוא האמן הכי מעניין בהיפ-הופ. קצת בגלל שהוא לא לגמרי שם, בהיפ-הופ. לפעמים הוא לגמרי בפנים, מג'מג'ם עם דה לה סול או בלאקלישס, ורגע אחר הוא צופה ונותן הערות מבחוץ, על תערובת ויליאמסית של פאנק, אינדסטריאל והיפ-הופ. אל תקשיבו לי. תקשיבו לו. האלבום ניתן להורדה חינמית לגמרי באתר שלו (באיכות 192kbps), או תמורת 5$ שיגיעו ישר לאמן (וגם יקנו לכם את האפשרות לבחור את איכות הקבצים, כולל איכות Lossless). וזה בכלל לא משנה אם האלבום הזה מצוין או מחורבן (אני רק בשיר החמישי, כרגע הוא נוטה יותר לכיוון המצוין). הוא אירוע תרבותי חשוב, שאסור להתעלם ממנו. ועכשיו, עם המודלים החדשים של התעשייה, זה גם לא עולה כסף לתת צ'אנס לאלבום וגם חוקי לחלוטין. אם אתם עדיין מהססים, טעמו את "Break", בו מתארח רזנור. נראה אתכם נשארים אדישים למתקפה הזו. [אנגלית, מפ3]



2. [תודה לשולחות] מה זאת אומרת סדרה חדשה של ג'וס וידון ואף אחד לא אומר לי כלום?! הייתכן כי ידעתי ושכחתי? התקציר המהיר הוא שלסדרה החדשה קוראים Dollhouse [קבלו את הראיון מתורגם לעברית, באדיבות המסך המפוצל] ותככב בה גברת אליזה דושקו הנאווה (הידועה כפיית' מ"באפי", או זאת מ"זינוק לאתמול", או "הבת של שוורצנגר בשקרים אמיתיים", אם אתם ממש לא רואים טלוויזיה). נייס! החדשות הרעות הן ששבעת הפרקים הראשונים שהוזמנו לטלוויזיה ישודרו ברשת פוקס, רוצחת-סדרות-מבטיחות ידועה, ובאופן כללי לא ממש מקום טוב להתפתח בו בצורה יצירתית ובאורך נשימה כמו שווידון אוהב לעשות בסדרותיו. הבסיס העלילתי לסדרה נשמע מסקרן (לא אספר לכם הכל, קראו בלינק, עצלנים!), אבל אני מעט חושש לגבי יכולותיה של דושקו להפגין משחק אמין ובעל שכבות כנדרש מהדמות המתוארת. [אנגלית]
3. מבקר המוזיקה אבישי מתיה פתח אתר אישי חדש לקידום מקצועו כמאמן אישי, אבל הוא מספק שם גם ארכיון מפ3 להורדה משלל ערבי זיכרון אלטרנטיביים שאירגן וכולי. ההיצע נהדר, אבל בחלופת מיילים מתיה טוען שהאתר נועד "לחשוף ולקדם את יצירתם של האמנים" שאת שיריהם הוא מציע להורדה ללא אישורם. אני לא בטוח שכולם יסכימו איתו, אבל שווה להוריד את הארכיון הזה כל עוד הוא שם. [עברית, מפ3]
4. תומר ליכטש, מגאוני שולי הרשת, מוציא ספר ראשון, ועושה את זה הכי אינדי שיש: הוצאה עצמית למכירה, הורדה חינמית ברשת לבחירה. בתוך כך הוא עוזב את המדור לוֹל שתיחזק בוואלה אודות ובתוך תרבות דיגיטלית, והתכנים שיועדו למדור ההוא עוברים עכשיו לאתר של הספר. יחד עם זאת הוא ממשיך לתחזק את הפנקס הפתוח, ממכרות הזהב של שולי הרשת, שם הוא גם סיפק לאחרונה תרגום לאחד הטקסטים המוזיקליים הטובים של השנה. קבלו אותו גם במהדורת הראיון לוויינט. [עברית]
5. מארקי רמון, או כמו שהגדירו אותו היטב בוויינט, "אחד החברים הבודדים מלהקת "ראמונס" שהצליח להישאר בחיים", מגיע להופעה בישראל בינואר. [עברית]
6. ת'רדלס, חנות החולצות האהובה עלינו, פתחו חנות פיזית. ככה, אם אתם מגיעים במקרה לשיקגו. [אנגלית]
7. בגיל 66, הלך לעולמו ישראל פוליאקוב, הלא הוא פולי מהגשש החיוור. [עברית]



8. מה! מה זה פה, רגע אחד, הפעם הגזמתם. סיכומי שנה שמתחילים כבר בבוא דצמבר זה עוד מובן איכשהו, אבל הפעם סטיילוס הלכו רחוק מדי, ותפסו אותי לגמרי לא מוכן. בשנה שעברה סטיילוס היו האחרונים לסכם, ממש ביום האחרון של השנה. הפעם כבר בשבוע האחרון של אוקטובר הם שלפו את הפנקסים וסיכמו את אלבומי ושירי השנה. הלו, חבר'ה, יש עוד חודשיים של מוזיקה בדרך. נו, שיהיה. בלית ברירה שלפתי את הפוטושופ וארגנתי לוגו לסיכומי השנה הנוכחית. מי שהצטרף רק ב-2007 ועדיין לא מתורגל – מעתה ועד סוף השנה (ואולי גם טיפה אחריה) תופיע אחרי "עיקר החדשות" רשימת סיכומי שנה. אם נתקלתם בכאלה – שלחו למייל החם של העונג.
   סטיילוס מסכמים את אלבומי הכמעט-שנה שלנו (#1: LCD Soundsystem), וגם את שירי השנה (#1: כנ"ל). בנוסף לאלה, הם גם מפרסמים מהדורה אחרונה (למרבה הצער) של שירי ההייקו לסיכום השנה שלהם. גם הפעם הם מצחיקים נורא. [אנגלית]
9. הו לא! רק אחרי שכתבתי את האייטם הקודם, הסתבר לי למה סטיילוס מיהרו כל כך לפרסם את סיכומי השנה: המגזין הזה נסגר. חבל. אף על פי שבשנה האחרונה חלה שם התדרדרות רצופה באיכות החומר, זה עדיין היה אחד המקומות המבורכים והמוצלחים ביותר לסקירת תרבות אונליין. לסיום ופרידה, מציע המגזין את רגעיו הטובים ביותר מהשנים האחרונות. היה שלום, מגזין מוצלח שכמותך. אני מקווה שכתביך ימצאו עבודה במקומות אחרים וימשיכו לכתוב, אבל אני בעיקר מקווה שעורכיך ימצאו מקומות חדשים לפרוק בהם את היצירתיות שלהם, כי היא לא חסרה. [אנגלית]
10. שלל ריקושטים בחלל הרשת לחזרתו המבורכת של יואב קוטנר (או כמו שאני אוהב לכנות אותו: יוד קוטנר senior) אל הרדיו. שגיא נאור מתלהב ("האיש עם הג'וב הכי מהנה בתעשייה, מי שנוגע הכי קרוב למוסיקה בלי להיות ממש אמן, היה בעיניי אבא רוחני"), בועז כהן מתרגש ("קוטנריזם בשבילי זו אהבה אובססיבית למוזיקה. חבר שבא אלי פעם הביתה וראה את חדר העבודה עמוס הדיסקים אמר רק מלה אחת: 'קוטנר!' ובעצם אמר הכל. קוטנר כמלה נרדפת לאחד שכל החיים שלו זה מוזיקה ואהבת המוזיקה והאהבה להנחלת האהבה הזו להמונים"), וגם התגובות אצלו שוות קריאה. [עברית]
11. אם אתם גרים בארה"ב, אל תפספסו את המבצע המדהים הזה של מגזין Paste, מגזין התרבות הכי שווה שאני מכיר (אני מנוי מרוצה): בעקבות רדיוהד, לתקופת זמן מוגבלת מציעים פייסט מנוי-כפי-רצונך. הציעו אתם את המחיר, וקבלו מנוי לשנה. המינימום הוא 1$. לתושבי ארה"ב בלבד. [אנגלית]
12. [תודה לרפי] ירונה כספי מוציאה אלבום שני, ונותנת את הראשון, "תני לשתיקה לבעור" (שבעיניי היה נקי מכדי להיות מעניין), להאזנה ולהורדה חופשית. [עברית, מפ3]


בקרוב על פלסטיק – נועה בביוף תצלום: שחף הבר

13. יקירתנו נועה בביוף ממשיכה לעשות חיל, ועכשיו משוויצים בה גם בוויינט, עם שיר להאזנה מהאלבום המתקרב. איזה כיף! [עברית]
14. הגיטריסט של מוגוואי נותן את דעתו על שיטת השיווק של רדיוהד. [אנגלית]
15. איכשהו פספסתי את הכתבה הנהדרת של מגזין אינדי על פסטיבל אינדינגב. כהרגלו, חושב ריימונד לכל הכיוונים, ותענוג לקרוא. [עברית]
16. [תודה לאביטל] רעיון חכם ויצירתי לעודד חיסכון בנייר. בשירותים. [תמונה]
17. לרגל צאת הספר הרביעי בסדרת הקומיקס ההו-כה-נהדרת-ומצחיקה-בא-לי-להיות-חבר-של-כולם-שם, Scott Pilgrim, היוצר בריאן לי או'מאלי מצא את הפנאי להקים אתר רשמי לפילגרים וחבורתו. הספר החדש יוצא בנובמבר, ואני מחכה שיגיע כבר לקומיקס וירקות. [אנגלית]
18. [תודה ליעל המקורית] כוסברה. אני שונא כוסברה. אני לא מצליח להבין אנשים שאוהבים כוסברה. יכול להיות שיום אחד זה ישתנה (זה כבר קרה בעבר עם תבלינים אחרים), אבל מצד שני, עכשיו אני יכול להזדהות ביתר קלות עם אתר שירי ההייקו נגד כוסברה. [אנגלית]
19. אם לא מספיק לכם בשבת, קבלו מעין עונג שבת של ימי שלישי, בבלוג של קרקס מדיה. [עברית]
20. יאיר רוה מדליף בבלוג שלו משהו נפלא לחובבי קולנוע עכשווי: חברת Paramount Vantage, "זרוע סרטי האיכות של אולפני פרמאונט" כדברי רוה, פתחה אתר שמטרתו לקדם את הסרטים שלהם לקראת מועמדויות האוסקר. יש שם אתרים לשלל סרטים חדשים, כולל "Into the wild" שאוזכר פה לאחרונה עם פסקולו של אדי ודר, ולסרטים החדשים של פול תומס אנדרסון (!) ונוח באומבך, בין היתר. העניין הוא, מציין רוה, ש"לכל הסרטים, חוץ מזה של אנדרסון, יש את התסריט המלא בקובץ PDF, ולכל הסרטים (חוץ מ”מרגו”) יש גם את הפסקול המלא" להאזנה. בחייאת אללה. אח, הימים בהם מצאתי זמן לקרוא תסריטים שלמים. [אנגלית]
21. מה תעשה להקת מטאל עיראקית שארגוני המורדים מאיימים על חייהם והם נאלצים לברוח מהמולדת? [עברית]
22. חובבי לאונרדו דה וינצ'י וחובבי אמנות בכלל, קבלו ממתק: "הסעודה האחרונה" של לאונרדו מוצגת החל מהשבוע ברשת, באיכות של 16 מיליארד פיקסלים. זה אומר שאתם יכולים להתקרב לישו עד הלבן בעיניים, והאיכות עדיין תהיה מושלמת. hell, אתם יכולים לחקור סדקים מיקרוסקופיים בצבע, בלי למעוך את האף על יצירה שעולה מאות מיליונים. [פיקסלים, אבל המון מהם]
23. [תודה לניצן] אם אתם רוצים להתקשר לדודה במיניאפוליס, ואתם יודעים ששמונה בערב שם אבל לא בטוחים אם יש חושך או אור, ומשום מה הדודה שלכם סולארית או משהו וזה קריטי לכם, או שסתם משעמם לכם מול המחשב ואתם רוצים לראות משהו יפה, אתם יכולים לקפוץ למפת החושך והאור העולמית, שתציג לכם תמונת לוויין של כל העולם, בה תוכלו לראות איפה מואר כרגע ואיפה חשוך, וגם איפה יש עננים מגניבים בצורת ספירלה ואיפה לא. עכשיו, כשאני כותב את זה בשמונה בערב, יש אצלנו חושך – גם באתר וגם בחלון שלי. [פיסקלים]


חג שמח אם אתם יודעים מה משמעותו המקורית וגם אם לא יאי חג!

24. Happy Halloween! אה, כלומר, י"ט בחשון שמח, או משהו כזה. כן. הנוצרים מביניכם, או סתם אלה שאוהבים לכייף, חגגו ביום רביעי האחרון את ליל כל הקדושים, שפעם הייתה לו בטח איזו משמעות שקשורה לחברים של ישו אבל היום הוא פחות או יותר פורים מפחיד באנגלית. הרשת התמלאה תופינים מיוחדים לחג. אחד הנהדרים שבהם היה המתנה של בלוג המוזיקה DiS לקוראיו – סיפור בלהות שמקריא ג'רוויס קוקר. גבי מגלה לי שברוס ספרינגסטין הופיע בערב החג, והתחיל את המופע ברוח החג (קוויקטיים להורדה, שימו לב כמה הוא דומה לרוברט דה נירו). ב-AV Club מציעים 14 שירים על ערפדים, ובסטיילוס (~מוחה דמעה~) בוחרים בעשרת סרטי הזומבים של כל הזמנים. שיר שולחת לנו, לרגל פסטיבל דילן המתרגש עלינו מכל כיוון, תחפושות בהשראת שיריו של דילן. ובעזרת הקוראת החרוצה איילת, תוכלו להתחפש לשחקן המאיים ביותר בכל הזמנים, הלא הוא כריסטופר ווקן. [דברים]
25. [תודה לגבי] אנשי הערוץ הראשון, כן הערוץ הראשון, קצו בתדמית ההולכת ומתדרדרת לאור איכות השידורים ההולכת ומתדרדרת שלהם. אז הם לקחו את כל האגרה שנשארה להם אחרי שידורי הספורט, והפיקו סרטון נפלא ומצחיק, גם אם הסוף המוזיקלי שלו מיותר, בו אורי לוי, דוד ויצטום, איילה חסון ואחרים נלחמים פשוטו כמשמעו על השידור הציבורי. האמת? שיחוק. האמת לאמיתה? חבל שהם לא משקיעים ככה בתכנים שלהם, וחבל שהקטעים הקצרים בהם סמלי הערוץ הראשון נזכרים ברגעיו היפים ביותר לא משקפים את מצבו בימים אלו. אבל עדיין שיחוק. [נגן בדפדפן]
26. [תודה ליעל המקורית] הרשו לי לצטט את כותרת המשנה: אם שנת 2006 היתה שייכת לג'ירפות, שנת 2007 שייכת לבילויים. נכון שמדובר בלהקת שוליים תל-אביבית ששרה על חיילים אנסים ורוצחים, מרעילי קשישים ואמהות מתאבדות, אבל הבילויים היא בשום אופן לא להקה למבינים. הבילויים היא להקה לאאוטסיידרים. שחר סמוחה המצוין, במוסף הארץ. הנה ציטוט יפה אחד מני רבים של ימי ויסלר: "יש לנו רצון להתחבר לאיזה מין קנון ישראלי, יש אספקט של אהבת הארץ בתקליט, חיבוק של חוה אלברשטיין ויפה ירקוני ואריק איינשטיין ויהודית רביץ. זה חשוב לנו כי כמו שאתה מנסה למצוא משמעות לקיום הכללי, אתה מנסה למצוא משמעות לקיום שלך כישראלי. הניסיון הזה להתחבר לברנר או לחנוך לוין או לכוורת זה ניסיון ליצור המשכיות של מוסר ומסורת. ברגע שאין לך את הדת כמשהו שקושר אותך לכאן אתה צריך משהו להיאחז בו". [עברית]
27. כבוד לאתר הארץ, שהכניסו תגיות למאמרים שלהם, ומפרסמים ראיון מתורגם עם ניל יאנג לרגל אלבומו החדש והמ-צ-ו-י-ן. [עברית]
28. [תודה לאביטל] מה שתמיד חשדתי אבל לא טרחתי לקום מהתחת שלי ולברר, הוא שאמן הפופארט הידוע רוי ליכטנשטיין (שאיור ענק שלו מעטר את הלובי של מוזיאון תל אביב) לא טרח ליצור בעצמו פאנלים של קומיקס ולהגדיל אותם, אלא לקח מן המוכן (מה שארטיסטים מכנים "רדי-מייד", לא? אני לא יודע, אני לא ממש מבין באמנות פלסטית). בחור עם הרבה זמן פנוי וסקרנות בריאה (או על גבול החולנית) טרח לחפש ולמצוא את המקורות לרוב ציוריו של ליכטנשטיין, ופרסם אותם גם בפליקרו. עולם האמנות מודה לך, אמר גיא מחוץ לעולם אמנות. [פיסקלים, לרוב מוגדלים]
29. [תודה לבן] אם צפיתם בקטע כלשהו ביוטיוב אבל אתם לא מוצאים את קובץ המפ3 שלו להורדה בשום בלוג, ואתם מוכנים להתפשר על איכות הסאונד הירודה של הטיוב רק כדי לקחת אתכם באייפוד איזה קטע של השינז בהופעה, תוכלו להיעזר באתר הזה: פשוט הכניסו את כתובת הסרטון לתיבה, ותקבלו קובץ מפ3 להורדה. [אנגלית]
30. 40 מעריצים ברי מזל קיבלו הזמנות למסיבה אקסקלוסיבית למוזמנים בלבד, לפני ההופעה המשותפת של אוזי אוסבורן ורוב זומבי. מה שהם לא ידעו הוא שההזמנות נשלחו על ידי המשטרה, למעריצים שהתעלמו מצווי בית משפט, לא שילמו דוחות חנייה או דמי מזונות, וכדומה. כשהגיעו חיכתה להם המשטרה ועצרה אותם. מסיבה, כמובן, לא תוכננה מעולם. [אנגלית]
31. [תודה ליעל המקורית] עוד ממוסף הארץ של שבוע שעבר שפספסתי, יעל קציר ואנחנו משחקים בנדמה לי עם שלומי שבן. [עברית]
32. זה מצחיק, איך מוזיקה טובה באמת מוצאת את הדרך להתגנב לך לתוך הלב. על אלביס פרקינס כתבתי כאן לראשונה באוסף תקשיבו רגע הראשון, לפני חצי שנה. התאהבתי אז קשות בשיר הנושא של אלבום הבכורה שלו, הכנסתי אותו לאוסף וחלק מכם התאהב גם כן. ורציתי, באמת שרציתי למצוא זמן להוריד ולשמוע את האלבום המלא, אבל איכשהו זה התגלגל בצד הדרך ואני רצתי קדימה ושכחתי. ואז יום אחד מופיעה לי מעטפה בתא הדואר, עם דיסקים לביקורת ל-Ynet, ומה אני מוצא שם? אותו, ממש אותו, זה שהוציא את האלבום כבר ב-2006. לפעמים יש יתרונות לכך שחברות ארצנו מייבאות דברים באיחור. כי בסוף זה מגיע. הכנסתי וחייכתי כשהאזנתי ברבע אוזן. הדיסק עבר לי ליד האוזן, כמו שקורה הרבה פעמים כשאני לא באמת מאזין אלא עושה דברים אחרים. ואז לקחתי אותו לנסיעה באוטו. הו, לורד. מאז הוא לא יוצא לי מהקומפקט בכל מקום אשר אלך. איזה אלבום יפהפה. אני לא נוהג לעשות את זה, אבל הפעם השקעתי כל כך הרבה, אז במקום המלצה מהשרוול פשוט אצטט את שתי הפסקאות הראשונות מהביקורת שכתבתי השבוע לאלבום שעושה לי את השבוע האחרון בלי שום תחרות [הביקורת תתפרסם ב-Ynet בשבוע הבא]:
    

    "בהאזנה ראשונה, אלבום הבכורה של אלביס פרקינס Ash Wednesday הוא סתם עוד אלבום פולק נאה. הוא לא מדהים את המאזין במלודיות צבעוניות, הוא לא מציע התרפקות רומנטית ענוגה או ביקורת חברתית נוקבת, הוא אפילו לא טומן בחובו איזה קול גדול בגרונו של פרקינס. אבל ככה, בלי מאמץ, הוא הופך אחרי האזנות ספורות למתחרה רציני על תואר אלבום הפולק הכי יפה של 2007, ואחד האלבומים המוצלחים של השנה בכלל. הקול של פרקינס פשוט ועשיר, ורוב האלבום הוא נע בין עדין לאדיש, לא מטלטל את הסירה לכאורה, רק במילותיו הכתובות בעט חדה ומנוסה. רק בשיר הנושא, הנעוץ כמעט במרכז האלבום כמו סכין, הוא נותן דרור מסוים לצעקות שעצורות בתוכו, לכאב שרוצה ליילל. גם זאת הוא עושה בביישנות קלה, בהרמות קול זהירות אך דוקרות בפתאומיותן".

    כאן אני מפסיק לדבר, רגע לפני שאני מתחיל לנתח שירים (את זה אשאיר לביקורת, לא לעכשיו), ושולח אתכם להקשיב (אפשר גם בעמוד השירים החביבים עליי ב-Hype machine). התחילו משני השירים הפותחים את האלבום, "While you were sleeping" שניחן אמנם בלחן מעגלי שעשוי לשגע פילים, אבל העיבודים הנפלאים וההדרגתיים הופכים אותו למעדן (תיפוף עם מברשות! הידד!), והשיר השני "All the night without love", עם הקונטרבאס הנהדר הזה שלו. אבל אלה רק בונוסים, תנו למילים ולשירה של פרקינס להיכנס. זה לוקח זמן, אבל זה קורה בסוף. את שיר הנושא אתם אמורים להכיר כבר, ואני מוסיף גם את "Moon woman II" הרך והיפהפה כל כך, בשיר הסיום של העונג. שיהיה לכם סתיו נפלא. [מפ3]

33. [תודה לאבישי] גבע אלון התארח ב"מגדלור" בקול הקמפוס, והותיר אחריו הופעה באולפן. [מפ3]
34. סרטי אימה בעברית עדיין אין, אבל שני סטודנטים מהמרכז פותחים עכשיו הוצאת ספרים עצמאית לספרי אימה בעברית. [עברית]
35. [דרך קרקסמדיה] לאלה מכם שנרדמו ב-2001: אודיסאה בחלל או סתם לא הבינו מה לעזאזל רוצים מהם, האתר הבא מנסה להסביר את כוונת המשורר. גם הפעם תזדקקו לסבלנות. [אנגלית, פלאש]
36. סרג' טנקיאן, סולן System of a down המצוינת שמוציא עכשיו אלבום סולו ראשון, מתראיין לוויינט, ומעביר גם את אור ברנע את סדנת השיגועים שלו: טנקיאן מבקש מכל עיתונאי שהוא פוגש לנסח בדרך יצירתית את המשפט "מה היא ציוויליזציה בשבילי?". בואו תקשיבו קצת. [עברית]



37. גל שקדי, גרפיקאי מוכשר ומידידי העונג, שימח אותנו ואת עינינו הצמאות כשבפרויקט הגמר שלו הפיק קליפ אנימציה יפהפה לשיר של טום ווייטס. עכשיו הוא משחרר את קליפ הבכורה שלו שאינו במסגרת לימודים, לשיר "We will fall together" של להקת Streetlight Manifesto. כרגיל אצל שקדי, שווה להציץ. [טיוב]
38. [תודה לאביטל] חברת הצילום ניקון יצאה בקמפיין פרסומי מעניין שסובב סביב הרעיון של גודל ומידה – מהקטן אל הגדול. לשם כך הם יצרו סרגל ארוך בו אפשר לנוע מניוטרון ועד שביל החלל כולו, בממשק גרפי נאה אבל מסורבל למדי. מעניין. כלומר: הממממ, מעניין, אמר גיא וגירד בזקן התיש שלו בעודו לועס את המקטרת. [אנגלית]
39. [תודה לפרנק] הדרדסים, עכשיו ב-DVD! בלי הדיבוב העברי, למרבה הצער. [אנגלית]
40. רע זה לא יכול להיות: הכותבת הכה-מצוינת אמנדה פטרוסיץ' מפרסמת סוף סוף את הספר שלה על Pink Moon של ניק דרייק, כחלק מסדרת ספרי הכיס המשובחת 1/3 33, בה כל ספר עוסק באלבום משובח אחר. אני מת לקרוא אותו כבר. אגב, כותרים נבחרים מהסדרה נמכרים באוזן השלישית בת"א. אם תבקשו מהם להזמין את הכותר הזה, ייתכן והוא יגיע בקרוב גם לשם. [אנגלית]
41. ואם כבר ספרים חדשים ומעניינים על מוזיקה, שיטוט מקרי באמאזון הניב ספר חדש על אליוט סמית' שכתבה הצלמת אוטום דה וויילד, עם הקדמה מאת בק וכריס וואלה (הגיטריסט והמפיק של דת' קאב). הספר נמצא בדרך אליי, ואם אספיק לקרוא אותו מהר, תקבלו כאן ביקורת חדשה במדור המוזנח "עונג מדף". עוד נתקלתי בספר מצליח במיוחד (וכנראה מוצלח, לפי ציון הגולשים) שהוציאה אוניברסיטת MIT לפני שנה, על היסודות המתמטיים של המוזיקה. נשמע כמו משהו שהייתי מאושר לקרוא לו רק תורגם לעברית (מתמטיקה זה קשה בכל מקרה, אבל גם באנגלית? הגזמתם). זה הזכיר לי עוד ספר שאני מזמן רוצה לקרוא, Noise/Music של פול הגארטי, שיצא לפני חודשיים ובוחן את ההיסטוריה של המוזיקה והרעש, ביחד ולחוד. [אמאזון, אנגלית]
42. בשבע מילים: סקס פיסטולס, הלהקה שלא הייתה צריכה להתאחד. ביותר מילים: יש מעט מאוד דברים מגוחכים יותר מהיפי מזדקן, ואחד מהם הוא פאנקיסט מזדקן. הסקס פיסטולס התאחדו ועכשיו הם תרים בעולם ומופיעים מול אנשים שחושבים שהם מפסידים משהו אם הם לא רואים את הגרסאות המבוגרות, הדהויות וההכי-לא-פאנק-בעולם של הפיסטולס עושים ים כסף וצוחקים על כל העולם (שזה דווקא נחמד). אבל בחייאת ראבקום, מה זה החרא הזה? הפיסטולס ניגנו אצל ג'יי לנו, ונאלצתי להסב את עיניי במבוכה. [נגן בדפדפן]
43. ואם כבר להקות שמתאחדות בניגוד לכל כללי הטעם הטוב – מופע האיחוד של לד זפלין נדחה בשבועיים, יען כי אחד, ג'ימי פייג', שבר את האצבע. לי זה נשמע כמו הכנת תירוצים מראש. [עברית]
44. [תודה לאסף מאינדינגב] אלבום ההופעה החדש והיפה של סיגור רוס, שיוצא עכשיו גם עם DVD כפול, ניתן להאזנה מלאה במייספייס של הלהקה, לזמן מוגבל כמובן. ביקורות עם דימויי קרחונים מתקבלות במערכת החל מעכשיו. [ספייס]


הא? ביסודי לא שיחקנו את זה ככה

45. משחק השבוע: [תודה לאביטל] ואתם חשבתם שאיש-תלוי זה משחק חביב וידידותי לחיזוק אוצר המילים. זה בגלל שהאיש שלכם מקסימום נתלה על נייר פסיבי. נראה אתכם מצליחים לנחש אותיות כשעם כל טעות מתקרב הטוסטר לאמבטיה שלו, או שקרביו המאוירים עפים לכל עבר מפיצוץ. פתאום המילים לא קופצות לראש כל כך מהר. [אנגלית, פלאש]
46. [תודה לסגול 59] שכותב: "מאז ומעולם הושפעו אבות המזון של הרוק הבריטי והאמריקאי הלבן (ביטלס, סטונס, זפלין, קרים, קינקס, גרייטפול דד…) מבלוז, סול ורית'ם אנד בלוז אמריקאי. האם בשנים האחרונות, הפסיקו אמני אינדי להיות מושפעים ממוסיקה אפרו-אמריקאית? מצ"ב 'איך האינדי איבד את הנשמה שלו' – מאמר מרתק ומעורר מחלוקת מאצ סשה פררה-ג'ונס, מבקר המוזיקה של ה"ניו יורקר": על רוק לבן, ראפ שחור, גנגסטא, אינדי וכל מה שביניהם". בעיניי יש פה נקודה מעניינת, אבל גם הרבה בכיינות שנובעת מבורות. להתמקד בסגנון מסוים (ארקייד פייר היא הדוגמה הפותחת את המאמר) ולטעון נגדו שהוא רחוק מסגנון אחר – מה הרעיון? יש מספיק יקירי אינדי שמערבבים השפעות שחורות עם שלל ז'אנרים. מספיק לחשוב על ג'סטיס, דבנדרה, MIA, LCD Soundsystem ואפילו רדיוהד החדש, כדי להבין שהמורשת המוזיקלית השחורה לא נעלמה לשום מקום. יש מקום לכולם. [אנגלית]
47. מיקסטייפ אורח אצל ניימן. [עברית, מפ3]
48. [תודה לפרנק] גם במגזין וויירד שמו לב שהוויניל הוא הפורמט הישן היחיד ששורד. [אנגלית]
49. מייקל ג'ירה, כיום בעיקר המנהל של יאנג גאד רקורדס המצוינים, מתראיין לפופמאטרס. [אנגלית]
50. [דרך קרקסמדיה] לדייגו וסוזי גולדברג יש ריטואל שנתי – מדי חודש יוני הם מצלמים את עצמם ואת שלושת ילדיהם, והם עושים את זה כבר 31 שנה. "חץ הזמן" שלהם, רצף התמונות לאורך השנים, הוא חתיכת פרויקט שמרתק להסתכל עליו. [פיקסלים]
51. לפני כמה שבועות תהיתי כאן בקול רם לאן נעלם סופיאן סטיבנס, שבאותו זמן לא הופיע ולא עשה שום דבר בפומבי, והימרתי על הקלטות לאלבום חדש. לצערי, טעיתי. הוא עבד על יצירה קלאסית בשם The BQE, שכעת מנוגנת בניו יורק. היא אמנם אודה לגשר ברוקלין-קווינס, אבל זה לא אלבום-על-מדינה כמו שקיווינו. ניחא. כדי לשכך את הקריז, בואו נקרא את הראיון איתו בניו יורק סאן. סופיאן, אם אתה קורא את זה, בבקשה נצל את שהותך בניו יורק וכתוב אלבום על המדינה הזו. לא אכפת לי אם תכתוב גם על קונטיקט במקומה, זה לא משנה. העיקר שתוציא עוד אלבום נפלא כמו הקודמים. גם אם לשירים יהיו שמות כמו "The Empire State Building (and how Mary Todd forgot her true love there but found some peanuts so that's ok". [אנגלית]
52. [תודה ליעל המקורית] אלו מכם שמקמטים את אפם (בצדק) לנוכח תערוכת הגלובוסים המכוערת והמיותרת שהציבה הבורסה לניירות ערך בשדרות רוטשילד, יוכל להיעזר במפה האלטרנטיבית לתערוכה, בה מפורטות מידות הנזק שמסבה לעולם כל חברה מהחברות המציגות בשדרה. [עברית]
53. בועז כהן, חובב מלנכוליה מוזיקלית (מוזיכוליה?) ידוע, מציע את שירי ה-Slowcore האהובים עליו. הכינו את הממחטות, אבל לאט. [עברית]
54. [תודה לשני] שכותבת: עזוב שזה דאפט פאנק בהופעה חיה, עזוב את השטיקים, מה שחשוב הוא שהמיקס שלהם הוא כל כך נפלא שזה לא משנה אם מה שהם עושים בתוך הפרמידה הגדולה והמגוחכת הזאת זה לשטוף כלים. זה נראה כמו חתיכת מסיבה משוגעת מה שהולך שם. [נגן בדפדפן]


חזוס כריסטוס! נדמה לי שראיתי את אקסל רוז!

55. [תודה לג'ים] תחנת רדיו מקולומביה עלתה על רעיון נהדר למודעות הפרסומת שלה, והיא מציגה בהן את אקסל רוז כישו, כריס קורנל כצ'ה גווארה, ומרילין מנסון כמונה ליזה. רוקינג. [פיקסלים]
56. אני רוצה לחשוב שזה קרה בעקבותינו, אבל גם אם לא – לאלבום הבכורה המתקרב של איטליז יש טריילר וידאו ביוטיוב. [טיוב]
57. [תודה לאביטל] שכותבת: לבחור הזה יש גלריה של אנשים סינים ישנים בכל מני מקומות משונים. מסתבר שזאת נורמה סינית, ואף אחד לא מתרגש מהעניין, וגם יש כמה כאלה שישנים לגמרי על הקצה, מילולית. הניווט בצד שמאל. [אנגלית]
58. [תודה לארז] כל מה שצריך זה קצת יצירתיות. למה, מה אתם ראיתם שם, חרמנים? [טיוב]
59. [תודה לעטר] המסקנה המתבקשת היחידה מטקס פרסי MTV אירופה שנערך השבוע במינכן: איימי ויינהאוס במצב רעעעעעעעעעע. ילדים, זה מה שקורה כשלא רוצים ללכת לגמילה, לא, לא, לא. [טיוב]
60. איזה בעסה. הפעם נקודת העונג היא נקודה שלילית (עבורי, חיובית עבור אחרים), אבל היא עדיין האירוע המוזיקלי הזכור ביותר מהשבוע שלי, מחוץ לאוזניות בכל אופן. הגעתי בחמישי בערב לפסטיבל הפסנתר כולי מלא ציפיה ושמחה בלב. נעם רותם היקר הואיל בטובו לשמור לי שלושה כרטיסים מוזלים למופע המשותף שלו ושל עמיר לב, ואף על פי שזה נשמע כמו מתכון להופעה המדכאת ביותר ביקום, ממש שמחתי לקראתה. אני מת על שניהם, ולראות (ולשמוע!) אותם יחד על במה אחת, ועוד עם פסנתר, נרקם בחלומותיי הרטובים להופעה בלתי נשכחת. והיא אכן הייתה בלתי נשכחת – פשוט כי לעולם לא אשכח את הערב שבו נשארתי מחוץ להופעה הזו. כשהגענו, עשרים דקות לפני ההופעה, ניגשנו בציפיה לדוכן הכרטיסים המוזמנים, רק כדי לגלות שכרטיסי הנחה הם לא כמו כרטיסים מוזמנים. כלומר, המופע היה סולד אאוט לגמרי (סחטיין!), ואמנם היינו זכאים להנחה אבל פשוט לא נותרו כרטיסים לעשות עליהם הנחה. איזה באסה! עמדתי שמוט-שפתיים כמה דקות מחוץ לסוזן דלל, מחכה לנס (שלא הגיע, אבל הגיע שרון אריאלי והציע חיבוק מנחם). בסוף הלכתי ל"בעמק האלה" בסינמה סיטי, שהיה נחמד אבל לא יותר. אני מקווה לראות את רותם ולב ביחד בהזדמנות אחרת. ולכל אלה שכן היו אתמול בהופעה – אני מקנא. איך היה? [זהו]



61. לפעמים אמן שר בצורה מרגשת כשהוא מתאמץ, נותן את כל כולו בשירה שלו ושומעים את ההרגשה שלו, את הרגש שמאחורי המילים, נשפך למיקרופון. זה קצת נשמע כמו ציטוט של שופט בכוכב נולד או משהו, אבל זה די נכון. לפעמים, צריך פשוט להרפות. בקול של אלביס פרקינס [ראו למעלה, בפינת אלבום השבוע] תמיד יש איזה אי-שקט, מתח שמבעבע למטה, חוסר נכונות להיות רגוע ולקבל את המצב. אבל בשיר "Moon woman II", הכל נשמע אותו דבר מסביב ורק פרקינס מואר פתאום באור אחר לגמרי, פתאום כל הזמן הוא שר בחושך ופתאום הירח הוריד עליו קרן אור נקייה. פתאום משהו משתחרר בפנים, והשירה שלו רכה ומזמינה וכל כך יפה. בשבוע האחרון השיר הזה הופך לי את הלילות לפודינג שוקולד. איזה יופי. [מפ3]

שבת שבוגי, חבר'ה! היה בסדר הפעם?