עונג שבת: פנטזמגוריה
"ואם הדור הצעיר חושב שאפרודיטה תזחל החוצה מ-SUV שיכורה ובלי תחתונים, אז אנחנו אבודים. ולאף אחד לא יעמוד יותר" – טורי איימוס, במסיבת העיתונאים בארץ, נותנת את דעתה על הזמרות המצליחות של היום
- כל מי שמכיר את טעמי המוזיקלי יודע שלצד העדפות, נטיות וסטיות מוזיקליות ידועות, יש לי אהבה עזה למושג החמקמק הזה, שנקרא "גרוב". הגרוב ידידנו חמקמק וחלקלק הוא עד מאוד, כמו סבון שקשה לתפוס אותו כשהוא בורח לך מהידיים. זו לא הייתה מטאפורה טובה במיוחד אז תמשיכו לקרוא ועוד שניה אבהיר. כמו emo או פורנוגרפיה, קצת קשה להגדיר מדעית או מילונית את המונח "גרוב", אבל אזהה אותו מיד אם אתקל בו. לצורך העניין אצטט את סטיב טלהוס, שאני חייב להודות שאין לי רבע מושג מי הוא, שאמר "כשאפילו אנשים שלא יכולים לרקוד רוצים שיתחשק להם לרקוד, כאן נכנס הגרוב". אבל אל תתבלבלו. גרוב זה לא מה שהופך את "Heaven" של בריאן אדאמס לרקיד כשמוסיפים לו ביטים של האוס. זה סתם קצב, אפילו קצב משעמם למדי. הגרוב נוצר כשהקצב הוא יותר מסתם תופים קצביים. לעזאזל, גם שירים שקטים או איטיים יכולים להיות גרוביים, ופעמים רבות הם אכן כאלה. ז'אנר ה-Rare Groove שהכיר לי חברי הטוב והיקר מורפלקסיס מכיל המוני שירים שלא תחשיבו כרקידים, אבל הגרוב נשפך מהם כמו דבש בלי שהם יגלשו לפ'אנק טהור, למשל. אני מצטער, אפסיק עכשיו לנסות להגדיר משהו שאי אפשר להגדיר. מה שאעשה במקום, זה לספר לכם על ביל וית'רז (Bill Withers). את ביל שלנו אתם בטוח מכירים. גם אם לא שמעתם את שמו, שמעתם את "Ain't no sunshine" (שגם הוא גרובי למדי), "Lean on me", "Just the two of us" ו-"Lovely day" – כולם שירים שעורכים מוזיקליים אוהבים לשבץ בקומדיות רומנטיות וסרטים אמריקאיים באופן כללי, ו-וית'רז, מלבד היותו מבצע בחסד, גם כתב והלחין את רובם. מלבד אלה ועשרות אחרים, יש לו שני שירים נפלאים שאני אוהב במיוחד, שניהם יחסית רגועים אבל מכילים גרוב שאי אפשר להתכחש לו. אחד הוא "Grandma's hands" שבלאקסטריט סימפלו בחדווה ללהיט ההיפ הופ מהניינטיז "No diggity", והשני הוא "Use me", שלשמו התכנסתי כאן היום. השיר הזה כל כך טוב וכל כך גרובי, שמתחשק לי להקים את סטיבי וונדר מכיסאו ולגרור אותו לרחבת הריקודים, שם נרקוד כמו אדי מרפי. ולא סתם הזכרתי את וונדר, השיר הזה מבוסס בעיקרו על עבודת תופים נפלאה וליין דומיננטי של Clavinet (מעין אורגן חשמלי שהלך חזק בסבנטיז), שמזכירים בהחלט את וונדר ברגעיו הפ'אנקיים יותר. אבל השיר הזה אינו פ'אנק. הוא גם לא בדיוק סול, למרות שהקול של וית'רז הוא יותר סול שחור משאפשר להעלות על הדעת. וזה מוזר, כי יש מיליון שירים אחרים עם תופים ואורגן דומיננטי, אבל אין להם את הקסם הזה, את הניצוץ הזה, את ה… גרוב. [מפ3]
- בואו להאזין לאוסף של ביל וית'רז ועשו לעצמכם את השבת. [סאונדפדיה]
- אוסף תקשיבו רגע 02, המיקסטייפ התקופתי הרשמי (רשמי!) של העונג שבת, ניתן להורדה וכולל שלל שירים חדשים ונהדרים. פנקו לעצמכם את האוזניים. אפשר גם להאזין בסטרימינג אם אין לכם כוח להוריד. [עברית, מפ3]
- פנטזי.קון 2007 הוא כנס פנטזיה שייערך ב-25-26 ביולי (רביעי-חמישי? איזה מין ימים אלה לכנס?) במרכז רוזין במרכז שוסטר, רח' דרזנר 2, רמת אביב ג' (תל אביב, מן הסתם). הנושא הכללי הפעם הוא "חלום ליל קיץ", ובין השאר יעלה שם המחזמר חלום ליל קיץ – גרסת הבאפירוקי (שישתמש בחלום ליל קיץ של שייקספיר כדי להשפריץ וריאציות על מופעי המעריצים של "מופע האימים של רוקי" ושל באפי), הקרנות סרטים, הרצאות בשלל נושאים (תפס את עיני: "מחלום ליל קיץ עד משה קצב: רדיקליזם מהותני ולוגיקה היררכית" ו"טולקין ושייקספיר" של עמנואל לוטם), ובאופן כללי יהיה כייפי, קיצי ופנטזמגורי למדי. אח, חיכיתי שנים להזדמנות טובה להשתמש במילה "פנטזמגורי". כרטיסים יעלו 30 ש"ח לאירוע, אם אתם לא חברים באף אגודה. [עברית]
- צ'ופצ'ופ הוא בלוג מתכונים חדש שמשלב המלצות, מתכונים ותמונות במסורת בצק אלים ושאר בלוגי מתכונים מושקעים. הוא צעיר וחדש, אז תנו לו רגע לעמוד על רגליו. אבל לדעתי שווה לבקמרק (במיוחד אם אתם רעבים). [עברית]
- חיילים שכותבים, שימו לב! עיתון "במחנה" (כן, הוא עדיין קיים!) יוציא גיליון מיוחד בראש השנה, שיוקדש ליצירות פרי עטם של חיילים. אם אתם רוצים לשלוח קטעי סיפורת או שירה שכתבתם, אתם בהחלט מוזמנים, הנה כל הפרטים. בנוסף, "במחנה" והוצאת "כתר" עורכים תחרות שגם היא תסתכם בגיליון המיוחד. שלושה סופרים – דודו בוסי, ליזי דורון ואופיר טושה גפלה – כתבו התחלות של סיפורים, ואתם מוזמנים לסיים אותם בעצמכם, ולשלוח לתחרות. אל תגידו שלא מפנקים כאן את החיילים. [PDF, עברית]
- יוצרי קומיקס, שימו לב! לקראת פסטיבל הקומיקס שמתוכנן לסוף אוגוסט, עיתון "העיר" רוצה לפרסם סקירה מקיפה של כל מה שיוצא לקראת הפסטיבל – חוברות, ספרים, פנזינים, פרויקטים וכל הבא ליד ולעט. לשם כך הם מבקשים מכם – כן, אתם! – להעביר להם עותק מודפס או סרוק בדיסק של החומרים שלכם. פנו אל איתמר ב"ז במייל אם אתם צריכים פרטים נוספים. [זהו]
- אם המחשבה על הארי פוטר החדש עושה לכם נעים בכל הגוף, שימו לב: סניף צומת ספרים בגעש יהיה פתוח הלילה, החל משעה 02:00, ויערוך מכירה לילית מטורפת של הספר החדש (חמשת הלקוחות הראשונים שיגיעו לקופה – יקבלו את הספר חינם!). כל זה נערך אף על פי שאלי ישי הוא אידיוט ברמה שקשה להבין. בהארץ הפיקו לכם גם ספיישל נרחב לקראת הספר החדש. איזה יופי, איזה יופי של ספיישל. זה בכלל לא משנה שלא קראתי מעודי ולו מילה אחת בסדרה. ככה מפיקים ספיישל סביב ספר. תענוג עיתונאי. [זהו, שתדעו]
- אני לא הולך להופעה של טורי איימוס. וההחלטה הזו לא הגיעה לי בקלות, כי אני אוהב את טורי איימוס, וכי שיר גנור מ-NRG עוד שניה גומרת מההופעות שלה [יש וידאו ממסיבת העיתונאים גם ב-Ynet ובוואלה]. אני לא מהטוריסטים המכורים שמכירים כל מילה בכל שיר בכל אלבום, אבל אני אוהב את האלבומים הראשונים שלה ואותה באופן כללי, ובאמת שנורא רציתי לראות אותה בהופעה. אז למה אני לא הולך? כי מעצבן אותי שכדי ללכת עם חבר או חברה להופעה, אנחנו צריכים להוציא ביחד 800 שקל. למה מה? לפני שנתיים ראינו את בלאקפילד, רושין מרפי ופיית'לס בחיפה בערב אחד, וכל זה עלה לנו 100 שקל. NIN מגיעים לארץ בקרוב וכרטיס להופעת הענק שלהם בגני התערוכה (יחד עם מופע חימום שעדיין לא נקבע אבל כפי הנראה יהיה שווה) עולה 220 ש"ח. אז למה, בשם כל הרוחות והמפיקים, כרטיס יחיד להופעה של טורי איימוס, בלי חימום למיטב ידיעתי, עולה 400 שקל?
לא רק אותי זה מעצבן. יובל שקד, מיוזמי האתר המבורך בוא יא מניאק, כתב מאמר ל"העיר" בו הוא בוחן את השיקולים מאחורי המחירים (איפה שכתוב "פליימינג ליפס" צריך להיות "בלאק ליפס"), וגם נותן פרפסטיקבה להשוואה: מחירי כרטיסים לאותו המופע של איימוס בסיבוב הנוכחי באירופה עלו, במקרה הכי יקר (פריז), 275 ש"ח (50 אירו) ובמקרה הכי זול 130 שקל (80 לאו, ברומניה). אז למה אנחנו צריכים לשלם 400 ש"ח? [תוספות והערות חשובות למאמר אפשר לקרוא בבלוג של האתר] אבטחה זה תירוץ נחמד, אבל ההופעה מתקיימת באמפי רעננה, שהוא מקום סגור ומבוקר ולא אתר פסטיבלים פרוץ. ואם שוקי וייס טוען בכתבה הנ"ל שהפרסום והשיווק בארץ מרכיבים ב-15% מהעלות, אני רק רוצה לספר לו שאלמלא הייתי קורא באינטרנט, לא היה לי מושג שטורי איימוס באה לארץ. לא ראיתי אף מודעה באף עיתון, באף בילבורד ובטח לא בטלוויזיה.
בקיצור, מפח נפש, מבחינתי. לא שזה משנה לו, אבל את הכרטיס שלי שוקי וייס הפסיד. את NIN, לעומת זאת, לא אפספס בעד שום הון שבעולם, בעיקר בגלל שאני לא צריך להוציא הון כדי לראות אותם. [עברית] - חנן כהן מספר לברכה גולשת על הבלוג Hanzi Smatter, ששם לעצמו למטרה לפענח קעקועים של אותיות סיניות. רוב הפעמים, המקעקעים פשוט כותבים שטויות, מציירים אותיות הפוכות, או מחברים אותן למשפטים שבורים או מופרכים. קעקעתם "שלום" על הקרסול? כדאי שתבדקו פעמיים שלא כתוב שם באמת "פות", או משהו כזה. ברכה מפליאה גם בלינק לקעקועים שגויים בעברית, מהם אתם צריכים פחות להיזהר. [אנגלית]
- בעסק שחור מסתלבטים על מייקל לואיס. [עברית, נגן בדפדפן]
- גיל קדרון כותב בוואלה על דדווד, אחת הסדרות הטובות ביותר של השנים האחרונות, שחזרה לפני שבועיים לעונה חדשה בערוץ 3 (עונה שלישית, אם אינני טועה). מה שלא ברור הוא את למי, בדיוק, פונה הכתבה. מצד אחד היא מספרת לצופי דדווד דברים שהם כבר יודעים, מצד שני היא לא מספיק בהירה ומזמינה כדי שלא-צופי-דדווד ימצאו בה עניין מעבר לשלוש פסקאות. שיהיה. טוב שמישהו כותב על הסדרה המשובחת הזו. קוקסאקרז. [עברית]
- אפרופו הסרט המצוין "רדיו חזק" שראיתי שוב ממש לא מזמן (ונהניתי מכל רגע), מרגוליס חושב שבעודם ממשים את החזון של "הארי" מהסרט, הבלוגים הרגו את רוח הנעורים. האמנם? לא בטוח. מתחת הפוסט מעורר המחשבה הזה יש כמה תגובות בהחלט מרתקות, מנקודות מבט שונות, על בלוגים, חופש, נעורים, מיינסטרים, התמסחרות ובדידות (או היעדרה). נא לא לפספס. [עברית]
- המועמדים לפרסי האמי הטלוויזיונים הוכרזו השבוע. פעם הטקסים האלה עוד היו מעניינים אותי, אבל לאחרונה נדמה (או שזה השתנה לאט או שאני השתניתי לאט) שכמעט כל המועמדים מגיעים מסדרות מחורבנות, שפשוט מצליחות מסחרית כי האמריקאי הממוצע הוא, ובכן, אמריקאי ממוצע. שום "המגן", שום "גיבורים" או "אבודים" (כמעט), שום "דקסטר", "ורוניקה מארס" או "הסמויה". מה כן יש? תראו בעצמכם. לפחות יש שם מועמד או שניים מ"המשרד". נחמה פורתא. [עברית]
- ופורסמו גם המועמדים לפרס המרקורי הבריטי, שהוא מעניין יותר. אם איימי ויינהאוס לא תזכה, זו מבחינתי שערורייה. מי בוחר את הזוכה פה, אגב? [אנגלית]
- תומר רן הוא כתב המוזיקה של מעריב לנוער. לפני שאתם בורחים מהאייטם הזה למקרא שמו של עיתון הנוער הידוע, חכו רגע. מה שהוא (תומר) עשה במשך שנה שלמה במעריב לנוער, הוא אחד הדברים הכי טובים שיכולים לקרות לנוער מהסוג שקורא את מעריב לנוער. הוא נתן להם, לאלפי נערים ונערות בתחילת גיל ההתבגרות ששומעים נינט ושון פול, 50 אלבומים שחייבים להכיר. אלה לא בהכרח אלבומי מופת (מסתייג רן) והרשימה הזו לא מי יודע מצביעה על חשיבה מקורית ונועזת של רן (מסתייג גיא), אבל זה כל כך לא משנה. תחשבו על כך שבני 12 שהיו יכולים בקלות לפספס את דארק סייד, קרול קינג, הסקס פיסטולז ואפילו את הביטלז, קיבלו מדי שבוע המלצה רהוטה ונוחה לקריאה על אלבום שיכול לפתוח בפניהם עולם שלם של מוזיקה, שהיה נשאר סגור בפני מי שתפריט התרבות שלו כולל בעיקר ערוץ 2 ובלוגים של עוד בני 12. אני, אישית, מצדיע. [עברית]
- [תודה לשיר] לפעמים אנחנו לוקחים דברים כמובן מאליו. מעניין לראות איך אאוטסיידר, במקרה הזה הכותבת המצוינת דנה בויד, רואה את חיי הנוער בישראל, ואת החופש שאנחנו מקבלים כמובן מאליו. [אנגלית]
- הקורא הסקרן קווין תהה על מהימנות השמועה לפיה זוכי פרס נובל תרמו זרע בשנות השבעים. The Straight Dope, האתר שהוליד את כל הבלדדים השוחיים למיניהם, צולל לעומק העניין. איכס, הייתי צריך לבחור מטאפורה אחרת. [אנגלית]
- [תודה לאביטל] ששלחה תרשימים של מילות שירים, והקישורים ביניהן בצורה גרפית. די מעניין, האמת. כחובב דאדא, שירה כתובה וסמנטיקה, זה בהחלט עשה לי את זה. [אנגלית]
- אורי שחם, חובב האינדסטריאל הידוע ברחבי הרשת תחת הכינוי "דיסה", חוגג 5 שנות פעילות ללייבל הנויס שלו תופת פרופט [אתר], בראיון ל"הארץ". כבוד. [עברית]
- עזבו אתכם מחוקי המדע המוכרים, אם תחשבו מספיק יצירתי, אולי נצליח בקרוב לייצר אנרגיה אינסופית, בחינם. [עברית]
- נטע האלוהית (ה"אלוהית" הוא תוספת שלי) ראתה ארבעה סרטים, שניים מהם על מוזיקה, ויש לה גם כמה מחשבות יפות במיוחד בעקבות ג'ף באקלי והמעין-חדש של אליוט סמית'. אתם כבר יודעים שתמיד כדאי לקרוא את נטע, או שאני צריך לומר את זה שוב? [עברית]
- [תודה לשיר] הכל מלבד אייפוד. (בניגוד ל…) [אנגלית]
- [תודה לכל השולחים] לקראת הסרט של משפחת סימפסון, הפרומושן השתלט גם על הסגידה הפגאנית. לצד איור ענק ועתיק שמשמש את הפגאנים לטקסי פריון שונים, אויר עכשיו (בצבע זמני שיישטף במים) הומר סימפסון ענק שאוחז סופגניה. הפגאנים הזועמים הבטיחו כי בתמורה – הו לא! – יבצעו טקסים להורדת גשמים אשר ימחקו את התועבה. [אנגלית]
- יה-יה-יה'ז עונים לשאלות הגולשים. [אנגלית]
- [תודה לג'ורג' וו בוש] ששלח סרטון קצרצר ונפלא של רובוטריקים, או יותר נכון – אנשים שהתחפשו לרובוטריקים ויכולים גם להשתנות מרובוט לכלי רכב! אתם חייבים לראות את זה, זה מגניב עד כדי הזלת ריר. עידן מוסיף בתבונה שהסרטון "בא בדיוק כדי לפצות על הסרט הדל-באקשן (ולמעשה, דל ברובוטריקים, שזה מאוד משונה, בהתחשב בשמו)". [נגן בדפדפן]
- סטיב אלביני, המפיק והמקליט האגדי, אוהב פוקר. זה לא מעניין אותנו, אבל מה שמעניין אותנו הוא שאלביני הסכים לענות לכמה שאלות על הפקה מקהילת שחקני הפוקר, ויש שם כמה תובנות אלביניות חשובות. [אנגלית]
- בכלל, הבלוג בו מצאתי את הקטע עם אלביני, Hometrack, מומלץ מאוד לכל מי שמקליט או רוצה להקליט בבית. [אנגלית]
- [תודה לאביטל] הבלוג Deleted images חוגג בדיוק את מה שאתם חושבים – כל התמונות שרציתם למחוק כי הן יצאו עקומות, מטושטשות, חרוכות או חשוכות. [פיקסלים]
- [תודה לג'ים] שמצא רשימה חיונית בהחלט – עשר להקות הסלבריטאים הכי גרועות, מג'ולייט לואיס והליקס, ועד 30 שניות למאדים. [אנגלית]
- [תודה לאמיר] אילאיל גנות מ-NRG בודקת את הקשר בין הפורמט החומרי שמשמש אותנו להאזנה, ובין המוזיקה שהוא מכיל, שהיא בעצם חסרת נוכחות גשמית. נושא מעולה, אבל נשארתי מאוד לא מסופק מהכתבה הזו. היא מעניינת בהחלט, אבל לא ממש מסבירה את הקשר החמקמק הזה, מלבד דוגמה או שתיים. מה עם ההיפ-הופ, שלא היה נוצר כלל אלמלא הפורמט (ויניל)? מה עם כל סימפוניית זכויות היוצרים שהחלה עם המצאת המוזיקה המוקלטת? אבל למה לקטר, גיא, למה לקטר? [עברית]
- [תודה לשיר] איך זה שלא שמעתי אף פעם על Jericho's Echo, סרט תיעודי על פאנק-רוק בישראל? [אנגלית]
- הרשו לי פשוט לצטט את הפסקה הראשונה של שרון אריאלי: "בשבועיים האחרונים חוגגת התקשורת הישראלית, במתקפת יחסי ציבור בלתי רגילה לאמן בז'אנר, את צאת אלבומו השני והמצופה של שלומי שבן. מילא שער וראיון אוהדים ב-7 לילות, שאוהבים מוזיקה ישראלית כמו שחרדים מחבבים את בג"צ, אבל בחיי שראיתי אותו בתוכנית בוקר בערוץ 2, שר את השורות 'הייתה אומרת אנחנו מין מדהים'. שנאמר, היינו כחולמים. ההצפה התודעתית של שלומי שבן במוחה של כל מסעודה משדרות ועד קריית שמונה נראית די חייזרית על רקע מעמדה של המוזיקה הישראלית מחוץ ל'מוזיקה מהתעשייה' (כוכב נולד, אביב גפן, סינרגיה). ההגעה של שבן, רונה קינן – ההערכה שלי שבעוד זמן קצר גם הביל"ויים יגיעו לאותה עמדה פחות או יותר – מבססת איזושהי תקופה חדשה וכמעט רנסנסית למוזיקאים הישראלים בעברית, ששלושת האמנים הנ"ל הם הציר המרכזי שלה". Amen. [עברית]
- [תודה לשגיא] חובבים ישבנים? חברת הבגדים התחתונים סלוגי רוצה אתכם. היא עורכת תחרות בינלאומית לבחירת הישבן המושלם. התוצאה? מאות תמונות של ישבנים נפלאים, וגם כמה של ישבנים גבריים (מצטערים, בנות חובבות ישבנים, תמצאו כאן מעט מאוד עניין). יש לכם תחת סקסי? זה הזמן להצטלם ולשלוח! (לתחרות, לא אליי). [עברית]
- אם מישהו עדיין מאמין לטיב הביקורות של פיצ'פורק, נפחו חזכם בגאווה: החדש של בלקן ביט בוקס קיבל בפיצ'פורק 7.4, שזה יופי טופי. [אנגלית]
- לרגע אחד חשבתי שלא תשימו לב שהזנחתי במשך כמה שבועות את פינת אלבום השבוע. אבל דבר לא נעלם מעיניהם החדות של קוראי העונג, והשבוע העמידו אותי במקום ובצדק. הסיבה הפשוטה היא שאת העונגים האחרונים הכנתי טיפה בלחץ, ופשוט שכחתי או לא הספקתי להגיע לאלבום השבוע, שאני בדרך כלל כותב בסוף. הפעם החלטתי שלא אתן לפינה הזו ליפול שוב בין הכיסאות, אז הנה אני כותב כבר עכשיו, בתחילת העבודה על העונג, על האלבום המעולה You were a diamond של Clem Snide. קודם כל, הסתבר לי שהאלבום הזה הפך קשה להשגה, ונמכר רק יד שנייה (אפשר למצוא אותו בדג'נגוס ב-7 דולר, וגם באמאזון באותו מחיר). נראה שהוא לא מופץ יותר מסחרית, וחבל. אלבום הבכורה של איף ברזילי הישראלי וחבורתו מ-1998 הוא… ובכן, קשה להאמין שזה אלבום בכורה. הוא יפהפה, עדין, כואב ומתגעגע, ויתרונו הגדול והברור ביותר, לצד המוזיקה היפהפיה, הרזה והעדינה, הוא ברזילי עצמו. לברזילי שלנו (הוא קצת שלנו, נכון?) יש כישרון כתיבה רגיש וחד-אבחנה, הוא כותב על רגעים יומיומיים וזיכרונות פשוטים אבל רואה אותם כמו שיהודה עמיחי רואה אותם. הוא מוצא בהם משהו גדול יותר, אבל לא בהכרח אומר אותו בקול רם. הקול שלו אף פעם לא באמת רם באלבום הזה – הוא נשאר קול לא-מושלם, מצטרד מעט ולא עמוס רגש. יומיומי. וזה כל כך נפלא בעיניי. אני אוהב ללכת לישון עם האלבום הזה, להתחיל ב-"Nick Drake tape" (אני תמיד מדלג על השיר הראשון, שהוא נהדר אבל חריג באלבום מבחינתי), עם הקונטרה-בס שנתקע בראש ימים שלמים והעדינות שב"עצמי את עינייך, אפנה מקום כאן על הרצפה, לשכב לצידי", אולי השיר האהוב עליי באלבום, ולחתור דרך רגעים יפהפיים כמו "I can't stay here tonight" ו-"Lost on the river" שחושפים את האלטרנטיב-קאנטרי שבלהקה שיתפוס מקום גדול יותר באלבומיה הבאים, ועד הסיום היפהפה, הנוגע ללב של "Chinese Baby" (בגירסה היפהפיה שלו. שני אלבומים אחר כך השיר ייצא שוב, בגירסה מופקת יותר ויפה הרבה פחות בעיניי) או ובגירסת הרימסטר שיצאה ב-2002, סיום יפהפה, עצוב, עדין ונוגע ללב לא פחות עם "Estranged half brother"). לברזילי יש את היכולת המופלאה לקחת בכי של תינוק בחדר השני, מריחת קרם על גב או כתמים של סלט פירות, לטוות מהם סיפור שלם, ואז לקמט אותו ולתת לנו רק להציץ לקצוות שלו. אף אחד מהשירים כאן לא מספר סיפור שלם, למאזין יש תמיד מה להשלים בראש, וזה חלק ממה שמחזיר אותי לאלבום הזה שוב ושוב ושוב ושוב כבר שנים. ואני חייב להודות – האלבום הזה כל כך יפה, וכל כך נקשרתי אליו, שלא הצלחתי לאהוב, באמת לאהוב, שום דבר אחר ששמעתי מקלם סנייד מאז. סביר להניח שאני מפסיד, כי אנשים אחרים שאני מעריך המליצו לי חזור והמלץ על אלבומים אחרים שלהם, אבל משום מה, זה פשוט לא עבד אצלי אף פעם. מילא. מי צריך יותר עם אלבום מושלם כזה. [תקשיבו לו!]
- בקשה לא צינית: שמישהו בבקשה יסביר לי, ורצוי ברצינות ובתגובות, מה כל כך מדהים ומגניב באלבום החדש של Spoon, ולמה הלהקה הזו זוכה לשבחים והילולים כאילו הם לפחות ולווט אנדרגראונד 2. [תודה]
- [תודה לאביטל] בוטנים זה אדיר. בוטנים צבועים זה אפילו יותר אדיר. בוטנים צבועים שמשחזרים סצנות משלל סרטים זה כל כך אדיר, שצריך להמציא לזה מילה חדשה. אפנמדיר. [אנגלית]
- לפורטיסהד יש חוש הומור נהדר, וגם חיבה לזמרת שר. נהדר. [טיוב]
- [תודה לגבי] במלאת 40 שנה לחלונות הגבוהים ו-30 שנה לסרט "סוסעץ", שמוליק קראוס מתפנה לראיון נדיר ומכמיר לב. [עברית]
- היחצ"נים של HOT יורים לעצמם ברגל, והגולשים מרוויחים. במאמר מוסגר אני רוצה לציין, כמישהו שמקבל כל כך הרבה הודעות לעיתונות ומיילים יח"צניים, שאני מתפלץ בכל פעם מחדש מהרמה הירודה של ההגהה, הכתיבה ואפילו הפורמט של המוני המוני הודעות, שמגיעות ממשרדי יחסי ציבור גדולים. דווקא יח"צנים עצמאיים או להקות שמקדמות את עצמן, משקיעות בדרך כלל מחשבה במה שהן כותבות ולא שולחות מסמך וורד מבולגן עם טקסט בחמישה צבעים, הדגשות, רווחים לא ברורים, טייפוז, פיסוק שערורייתי ובאופן כללי עברית שתגרום לאבשלום קור התקף לב, לא עלינו. [עברית]
- דירהוף מבצעים את "81+", אחד השירים החביבים עליי שלהם, אצל קרסון דיילי. Awesome! מדהים איך הם עושים את זה עם שתי גיטרות ומערכת שכוללת שני תופים ומצילה. יש לי תחושה שהם לא יוזמנו לשם שוב. אגב, עבור מי שלא מכיר את דירהוף, לאחרונה נתקלתי במושג הנפלא פרוג-פופ, ונראה לי שהוא מתאר אותם יופי. [טיוב]
- "זוהי רק רשימה קטנה של אמנים מתוך השפע המוסיקלי האדיר שנוצר ע"י ישראלים בשבע השנים האחרונות. דור של יוצרים שהתקשורת רובה ככולה עיוורת אליו ו/או בוחרת להתעלם ממנו ממניעים לא ברורים. דור של יוצרים אמיתיים על כל חסרונותיו ויתרונותיו ולא תוצרי לוואי של תעשיית הבידור. יוצרים שעובדים ביום ועושים מוסיקה בלילה, מופיעים מול 50-100 איש בכל פעם כמעט בחינם, שיוצאים לסיבובי הופעות בעולם, שעושים הכול כדי להגשים את החלום, כדי לספק את הצורך… יוצרים שלא הכרתם. לא הכול חייב לקלוע לטעמכם, לא הכול ינעם לאוזניכם: אולי חלק בוסר, אולי איכות הצליל נוראית, אולי הזמר מקיא את ריאותיו בצרחות, אולי המבטא הישראלי הורס את האנגלית, אך זכותכם לקבל זכות טעימה מהכול; זכותכם להתאהב במלודיה, לקבל בעיטה לראש מהרעש, להישרף מהטקסט, זכותכם גם לעבור הלאה כשזה פשוט לא זה. יתכן שתמצאו סיבה לצאת מהבית אל מועדונים חשוכים ומעושנים כדי לספוג קצת אוירה ולהבין שיש אלטרנטיבה אמיתית גם בארץ; כמו שהיה פעם וכמו שלא היה אף פעם" – בטקסט הקטן הזה, המרגש, המעורר, המתריס והצודק (שהיה ציטוט הפתיחה עד שהגיעה טורי), נתקלתי בטעות כשחיפשתי את המצעד השבועי של גלגלצ. הבחור המסתורי שעומד מאחורי האתר (אני די בטוח שזה תומר מלהקת mad bliss) בחר בכתובת glglz.co.il והניח שם רשימת ענק של אמנים עצמאיים ישראליים שלא תשמעו ברדיו, פשוט כי חומת הפלייליסט אוטמת את אוזניהם של מאות אלפי מאזינים. לא אתחיל ללהג, כי הציטוט אומר הכל. אבל איזה מזל שיש אתר כזה, ואיזה מזל שהוא שם. [עברית]
- פליקריסטים, שמעו: ערן, אחד הקוראים הקבועים של העונג, פצח במחווה לספנסר טוניק, הצלם שמפורסם בשל עבודותיו הכוללות מאסות של אנשים ערומים. לשם כך הוא צריך, ובכן, אנשים שיתפשטו. מי שמעוניין להשתתף בצילום עירום המוני מוזמן לפנות אל ערן בדף הפילקר שלו, כדי שיפתח עבורכם את הגישה לקבוצה שנפתחה לצורך העניין. [פליקר]
- צלמים סקרנים, שימו לב: צלמים רבים אוהבים, חושקים ומחפשים מצלמות Lomography, מצלמות בעלות איכות צילום מיושנת ומיוחדת מאוד. עכשיו מספרת לי שניק הנהדרת ששניים מהלומוסיטים הגדולים בארץ יצרו קשר עם חברת לומו, והם מייבאים לארץ מצלמות ביופי של מחירים! (באמת, נורא זול). לרשימת מוצרים ומחירים, פנו אל שניק והיא תטפל בכם יפה. [עברית]
- [תודה לאורי החתיך] שמדווח שג'ייסון לי, מעבר להיותו אדם מצחיק, סקייטר, ובעל שפם-על, הוא גם צלם מוכשר ומחזיק בטעם מוזיקלי משובח. (די לעיצוב אתרים עם קווים אלכסוניים!) [אנגלית]
- [תודה לרנן] זוכרים שסיפרתי לכם איך בילי קורגן מתעקש להמשיך ולעצבן את המעריצים שלו? רנן היקר שלח לי השבוע קישור למכתב פתוח שפירסם קורגן ב-The Stranger הסיאטלי ("המכתב המתנשא" כדבריו של רנן), שבסופו יש הסתייגות המכריזה (מי המכריז? לא ברור) שהמכתב מזויף. הוא בהחלט מתנשא אבל הוא בעיקר אגוצנטרי ומעורר תהיות. "פעם היינו הלהקה הכי חשובה בעולם וכולם – אני, אתם, קורטני לאב – ידעו את זה". הא?! הנה עוד טעימה שעושה טעם רע בפה כשהיא מגיעה מהנחתום: "ואתם אהבתם את Cherub Rock ב-1993. אתם עדיין אוהבים אותו, כי זה אחד השירים הכי טובים שהוקלטו אי פעם". תודה על ההסבר, בילי. "ובקשר למוזיקה, המבקרים לא יבינו אותה. הם אף פעם לא הבינו", זה נשמע לי בעיקר כתירוץ של מישהו שפעם היה חביב הביקורות ועכשיו קרא כמה ביקורות מוקדמות לזייטגייסט שפורסמו ברשת, אבל זה ממשיך למקום אגוצנטרי אפילו יותר, גם אם הוא נכון: "המעריצים הותיקים שלי [הערת הגיא: תמיד "שלי", אף פעם לא "שלנו"], אלה שחייהם השתנו בגלל Gish ו-Siamese Dream, לא יבינו אותה. הם יתלוננו שהסאונד דחוס מדי, קשה מדי, וכן, מעיק מדי. אבל אני מדבר אל הדור החדש, הדור שצריך לדעת שמיי כמיקל רומנס ופאניק! אט דה דיסקו לא היו קיימים בלעדיי". באנגלית יש לזה ביטוי מושלם: אוי, בילי, Give it a rest. אני לא חושב שיש דבר גרוע יותר מאמן שהוא המעריץ הכי גדול של עצמו. [אנגלית]
- [תודה לפסודונים] שאוהבת את צ'רלי בראון בגירסת המנגה. תהרגו אותי, אבל אף פעם לא הצלחתי להתלהב מאיורי מנגה. איכשהו, הם כולם נראים לי אותו הדבר. [אנגלית]
- לבלונד רדהד יש קליף חדש מתוך 23, הוא נקרא "The dress", והוא היה יכול להיות יותר טוב. [טיוב]
- הנה רשימה מיותרת ומעניינת בו זמנית: עשר הקלטות מדהימות. הזמר המסורס היחיד שהוקלט אי פעם, התו הכי גבוה שהושר על ידי בן אדם, הזמרת הכי גרועה, גירוש שדים רוסי, הקול האנושי הראשון שהוקלט, ועוד. היזהרו, יש שם גם הקלטות מזעזעות מאוד. [אנגלית, מפ3]
- אורן עמרם התלהב מרשימת מאה הימים הגדולים ביותר במוזיקה, שהתפרסמה כאן בשבוע שעבר, והתחיל לתרגם אותם לעברית. סחטיין על המאמצים. [עברית]
- [תודה לשחר] שכותב: לראות ולא להאמין – אלכס ג'יימס, פעם הבסיסט של Blur והיום איכר חרוץ, משיק בלוג וידאו חדש על גבינות ומלאכת ייצורן, בחסות הגרדיאן. [אנגלית]
- גל שקדי המוכשר, גם הוא מקוראי העונג (אח, איזה אנשים נהדרים קוראים את העונג! אני מרוצה), סיים את לימודיו בשנקר (מזל טוב!) ופרויקט הסיום שלו היה קליפ י-פ-ה-פ-ה לשיר של טום ווייטס. אל תפספסו. [נגן בדפדפן]
- [תודה לשיר] וורן אליס המצוין מפרסם בבלוגו פרק ראשון מתוך ספרו החדש Crooked little vein, לקריאה חופשית. כפרה עליו. [PDF, אנגלית]
- [תודה למוסה ג'י] מאז שקראתי את פו הדב לראשונה רציתי לעוף בעזרת בלון. זה נראה כל כך פשוט וקל, אך כפי שהסבירו לי שוב ושוב ברכיי הפצועות – זה סופו של כל בלון. אבל על כל מיליון ילדים שמנסים לעוף עם בלון, יש אחד שמצליח. קנט קאוץ' לא ויתר על החלום, והצליח לעוף בעזרת בלונים מלאים בהליום, שנקשרו לכיסא הגן שלו. הטיסה הוכתרה בהצלחה, וקנט נתן לכיסא שלו להמשיך לרחף לאן שרק ירצה. עכשיו הוא מציע פרס של 500$ למי שהכיסא נפל לו על הראש. [אנגלית]
- בועז כהן מצא זמן לכתוב בפירוט על חוויותיו המוזיקליות מפסטיבל רוסקילדה, ולנו נותר רק לקנא. [עברית]
- [תודה לאופיר] אם נדמה לכם שכל השירים של לינקין פארק נשמעים אותו דבר, הצגה גרפית שלהם תספק תמיכה מדעית לטענתכם: הם גם נראים אותו הדבר. זה בהחלט משעשע, אבל אפשר להסביר את זה בפשטות: הדינמיקה של לינקין פארק בהחלט חוזרת על עצמה בהרבה שירים (פתיחה שקטה, עלייה, קטע רועש, מעבר, קטע רועש וחוזר חלילה), אבל הדמיון הגרפי שאתם רואים נגרם (א) מכך שהדגימות חתוכות בערך באמצע השיר ולא מציגות את המשכו, שכפי הנראה משתנה ולא מתאים לתיאוריה של הבלוגר המשועשע, (ב) קימפרוס. דחיסת הסאונד, שלינקין פארק משתמשת בה בלי גבולות, גורמת להכל להיות חזק יותר, ומשטחת את הקצוות (לכן החלקים הרועשים נראים כמו "בלוקים" של סאונד ולא עליות וירידות). [אנגלית]
- "בצעירותם הם שמעו מוסיקת רוק בקולי קולות במערכת סטריאו אישית, אבל כיום אפילו הרעש במסעדות מפריע להם לנהל שיחה. דור הבייבי-בום לומד להתמודד עם אובדן השמיעה", כותבים ב"הארץ". [עברית]
- [תודה למיקה] שאוהבת אנימציית אור ושולחת אותי אל הקליפ "Jubilee" המשופע ב"גרפיטי של אור" כפי שמיקה מכנה את זה, ולפרסומת חדשה שמשתמשת באותה הטכניקה. [אנגלית]
- {תודה לשגיא] לפעמים מודעות הפרסומת הכי טובות הופכות למוצלחות בטעות, רק בגלל שהן היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. [אנגלית]
טורי איימוס בהופעה. מצטער, יקירתי, אבל את לא שווה את זה תמונה: (cc)
איימי, איימי, איימי! מועמדת לפרס המרקורי השנה תמונה: (cc)
פעם ראשונה בטלוויזיה. דירהוף
אני, אני, אני, אני, אני. אוף, אולי תצא כבר מהרחם, בילי קורגן?
(בעדשתו של דיוויד לה-שאפל)
זה לא גן עדן, זה פסטיבל רוסקילדה 2007
כשקוראים לכם יוגב, ושלחתם לעונג שבת פעם תמונה נהדרת שלכם ממפל בפרו (זוכרים?), אתם בהחלט נחשבים ל-VIP בעונג. לכן את שרביט שיר הסיום אני מעביר כרגע למר יוגב, ואז צוחק עליו שהוא נראה ממש מגוחך כשהוא מחזיק שרביט. "כבר חודשים שאני בארץ ואני לא מפסיק לשמוע את הדיסק החדש של הדפטונז Saturday night wrist, שקניתי בחנות יד שנייה ברחוב סנטה פה בבואנוס אייריס ביום סגרירי. ין לי מה עוד להוסיף על הדיסק המצוין ועטור השבחים הזה מספיק לקרוא את את מה שכתב רנן כאן. אני חושב שאנשים רבים שלא אוהבים הז'אנר הזה ימצאו בדיסק הזה משהו מיוחד ונעים לאוזן. אשמח אם תסגור את העונג עם השיר "U,U,D,D,L,R,L,R,A,B,Select,Start" [קוראי תקשיבו רגע 02, זה מזכיר לכם משהו?:)], קטע אינסטרומנטלי באורך של 4 דקות. רבות נכתב על שירים עם מלל שנוגעים ומזיזים משהו לאנשים, אבל בימים של וינוגרד, משה קצב, חטופים, מלחמה שבאה בקרוב לא עלינו… אולי כדאי שנפסיק לדבר ל-4 דקות ונקשיב לצלילים, כל מכה על הסנר בשיר הזה לוקחת אותי למקום אחר, כל צליל מהגיטרה נשמע כאילו אין לו סוף או התחלה דפטונז מתגלים במלוא המלנכוליה והעצב".
תודה לך, יוגב. ושתהיה לכולנו… [מפ3]
שבת שבוגי. זה היה לכם טוב כמו שזה היה לי?
נו, ברור שזה טוב!
למרות שעדיין עוד לא עברתי על כל הפוסטים.
יש אלבום שבוע!
אני שונאת את "במחנה" מאז שהם לא קיבלו אותי.
…הם יתחרטו על היום שבו ויתרו עלי כשאני אנצח בתחרות הטיפשית שלהם!
עונג מוצלח במיוחד השבוע :].
גיבורים דווקא כן מועמדת לאמי.
אייטם 26 –
נשמע מסקרן, אבל אבוי, הלינק חסר!
מרקוביץ', ידידי – הלינק תוקן בעזרת תיקן! באמת!
יאדו – כן? אופס. טיפש שכמוני!
אגב deleted images (אייטם 29)- אני הייתי מתארת אותו כ"כל התמונות שרציתם למחוק כי הן יצאו עקומות, מטושטשות, חרוכות או חשוכות, אלא אם אתם פליקריסטים ופלצנים, ואז תוסיפו כותרת שהיא קטע משיר ותפרסמו בגאווה את פיסת אשפת הפילם שלכם תחת תג של "נוף אורבני"".
אח, קלם סנייד…
תענוג. יופי של המלצה.
(וליפאר ברזילי יש תיכף אלבום סולו חדש וגם דיסק נוסף של קלם סנייד, שיימכר
רק דרך הרשת, בהזמנה אישית )
גיבורים סדרה מעפנה לגמרי, בעלת אנטי קיילמקס מוגזם לחלוטין,
והתייחסות שלי לעיר של שלומי שבן ניתן למצוא כאן,
http://stagemag.co.il/Articles/854
לא אתן הסבר על ספון, אבל פיצ'פורק זה זבל, וגם קלם סנייד זה זבל.
די עם המוזיקה הרגישה/כואבת/מתגעגעת וכו'. אין שם מוזיקה בכלל.
הז'אנר הזה יתאדה כמו ההיפ הופ, ואז תקבל אולי קצת געגועים.
זה לא יסחב.
Grandma’s hands הוא גם מאהובי…אחלה טעם 🙂
אני שולח את זה . למישהו יש תיקונים ? זה שווה משהו ? ( הסיום לסיפור של אופיר גושה מה שמו )
אפשר הרי לשוחח זמן לא מועט על אלעד גלעד , המוען בשיחת הטלפון המקיצה . "דוקטור , מה עכשיו?"
אלעד גלעד היה דור רביעי לשירות בקומנדו הימי , מסוג המשפחות בהן כדור בירך נחשב פציעה של כוסיות וחזירונים גדלים במים .
אבי סביו נתן לנאצים במסגרת הקומנדו הימי הבריטי, סבו המשיך את הנתינה בגזרת הבריטית, בשייטת כמובן . הך טבעי שאביו הפציע במבצעים עלומי שם ובשלל תחפושות במדינות אויב במסגרת אותה יחידה .שלושת אחיו, מיותר לציין , כבר היו עמוק בתוך העסק .
לאלעד נותר רק לעבור את המכין .
כל ההיסטוריה המשפחתית הזאת שכבה עליו שלוש שנים מינוס חצי בעת שהבין , שמונה שעות מאוחר מדי לתוך לילה אחד בעתלית , שהפחד ממים לא עובר בטמפרטורה של 7 מעלות בעומק 30 מטר .
" זה נגמר… אני לעולם לא , אף פעם … כוס אמק!"
"אלעד," קראתי ביקיצה לא טבעית ומאבק טבעי עוד פחות שלא לנתק , " השעה שלוש , עברנו על זה אתמול , השחרור הוא חלק מהחיים ואם אין לצבא כוונה שתישאר , ואתה לא נמצא איפה שרצית להיות , מה הטעם?"
"שפיגל , אני אומר לך , אולי אני אחתום שס"ן , אולי אני אנסה שוב? דיברתי עם ש' וד' והם אמרו ש.."
שכח מש' וד' ! חוט ההחזקה בעצביי הרופפים נשמט לי שלא בטעות.
ש' וד' הם אחיו(!) שאת שמם מסרב אלעד להסגיר " מפאת בטחון שדה " . אשתי טוענת שגם הוא לא נחשף לשמותיהם המלאים . אחרי הנפילה הצפוייה מהמכין , הגיע אלעד ליחידה אחרת , פחותה בהישגיה , שם נלחם בתלאות המסלול והשירות בנוסף להלקאות המנטליות שספג בסביבתו הקרובה. העלבון נטה לתפוס צורה מוחשית בארוחות יום שישי כשזכרי תת היחידה גלעד שזכו לשרת בש13 זוכו גם במנה בשרית נוספת , כמיטב מסורת היחידה ולנגד עיניו הכלות. כן , גם האמא הייתה בעסק ודאגה להזכיר לבן שזה לא אבוד , אבל בנתיים , הוא אורח לא מזיק בביתה .
"החיים שלך , אלעד , הם שלך . השירות שעברת היה משמעותי , בני המחזור שלך חושבים עכשיו על המקצוע שלהם לעתיד ב10% , על הטיול שלהם לדרום אמריקה ב 70% ועל הטלפון שלא קיבלו חזרה מההיא בצוף . תגיד לי , שום דבר מזה לא קוסם לך ? תנתק עכשיו אם יש משהו במה שאני אומר."
"תראה" פצח אלעד במונולוג שמוסס את האפשרות שהוצאה לו להחזיר אותי לשנת העקמת שלי , "העתיד שלי נמצא כרגע בשום מקום בגלל שלא חשבתי על הדברים האלה , את גיל 23 תכננו בישיבה המשפחתית שלפני הגיוס שאבלה בתור מפק"צ , עכשיו מה?"
לך תסביר לאדם בוגר בן 22 שנחמד ככל שלא יהיה להילחם באויב מוחשי ומשופם , מטרת החיים וההתקדמות שלו אישית ושלנו כללית נמצאת במחוזות אחרים לגמרי ,שמאחורי כל משפט שאומר הרמטכ"ל יושבת משפחה בלי אקילה , אפילו אם זה בשדרות או בתוך מקלט במעלות תרשיחא.
השבוע השקת דיסק הבכורה(סוף סוף) של ED (גם מתוך הרשימה שמרשימה באייטם 43) ביום חמישי בלבונטין 7.
שווה להזכיר ובאמת שווה לבוא
עניין אם הסרט על הפאנק רוק בארץ מלא בקלישאות כמו הטריילר. בעצם, זה קלישאות רק בשביל מי שחי כאן…
אייטם 43 בא לי בזמן ותודה רבה עליו! אני כבר שבועיים מנסה לאסוף שמות ואתרים של אמנים ישראלים עבור קרובים אמריקאים אוהבי מוזיקה. אתר מצוין ויזמה מבורכת.
צ'ארלי בראון לא עובר במנגה, הילדים שם נראים רזים ויפים מדי. למה כל דבר צריך להפוך למנגה? אפילו זבנג הפך למנגה לא מזמן.
קנט קאוץ' והבלונים שלו נראים כמו כיף חיים. מזכיר לי את הפעם שניסו להחיות את העניין הזה בתכנית "מכסחי המיתוסים", רק ששם זה היה באמצעות אלפי בלונים רגילים מלאים בהליום
התגובה כתובה, כרגיל, בפסקאות/נקודות. הפעם זה קצת ארוך. סליחה.
מעריב לנוער, אח, מעריב לנוער.
אני לא מבינה ממה אתה מתלהב, הבחירות מאוד שמרניות, אלה נכסי צאן לכל דבר, אם אתה לא מגיע אליהם בכוחות עצמך עד גיל 14, סביר להניח שאתה פשוט לא מתעניין במוסיקה בשיט ואז בשביל מה בכלל לדחוף לך את זה לתוך הגרון?
מכתב מקורגן ל"סטריינ'ר".
תגיד לרנן ללכת לחפש את החברים שלו.
ההבהרה/הסתייגות הוצגה בחסות העיתון עצמו, אם אין די בכך שהכתיבה לא מתנשאת, אלא לעגנית, היא מלאה בציטוטים גרוטסקיים מתוך ליריקס. נורא קל לצחוק על הדימוי הזה שלו, אפילו לא צריך להתאמץ כ"כ. בואו פשוט נצחק על הקימונו הלבן מההופעות ומהקליפ האחרון.
דנה בויד כתבה על רעננה, פור גאד'ז סייק!
מישהו היה צריך לקחת אותה ליפו לשם השוואה. שם סביר להניח שאפילו לא הייתה מוצאת נער אחד לרפואה ברחוב אחרי אחת-עשרה (אלה חפצים לשמור על נפשותיהם, אלא אם מדובר בערס הארדקור שמוכן ומזומן להגן על חייו בסכינו המושחז), זו הייתה לפחות ההתרשמות מהמקום בפעמים בהן ביקרתי באיזור הסמוך לחוף בלילות.
אגב, לפי ה-NME (http://www.nme.com/news/iggy-pop/29802) איגי פופ דווקא לא מבסוט במיוחד מהביוגרפיות הקולנועיות שמתוכננות עליו (מילא שזה בודאי מרגיש כמו הלוויה מוקדמת, הרי באחד מהם אמור לגלם אותו מר אליהו עץ, ארמ, אלייז'ה ווד. פאדיחה).
Jericho’s Echo הוקרן בסינמטק ת"א לפני מממ… שנה וחצי? שנתיים? משהו כזה. נראה לי שאפילו כתבתי עליו לאיזה פנזין שבטח נגנז.
yey, אם כך, יש אישור לכך שהביוגרפיה על איאן קרטיס היא אחלה-בחלה*! כיף כיף!
*(ריאליסטית, עגמומית, יומרנית, כמו שאני אוהבת).
מיני דרייבר עם גיטרה? הולי פאק!
איזה גדול הקליפ של גל שקדי לטום וייטס! יאמי. המוטיבים הפולקלוריסטיים והסטייל כ"כ עסיסיים!
מעניין איך וייטס מתמודד עכשיו עם השירים הישנים שלו, עכשיו כשהקול שלו נשמע כמו נייר זכוכית. אבדן נעורים כ"כ עצוב. אבל בעצם, עכשיו הם בודאי אחרים, נובעים ממקום אחר. זה כ"כ מוזר.
גם מייק מילס עשה עבודה טובה, צריך ביצים כדי לעשות את הקליפ הזה.
בייחוד כשמדובר בוואחד דיסוננס בין העדינות המופרכת הזו של ההרכב (אני לא סובלת את בלונדרדהד ואפילו יותר את מעריציהם, אחד כתב בתגובה "הקליפ הורס את השיר", בודאי שהוא הורס, אם בעולך מסתובבים אך פרפרים ואנשים לובשים חלוקי משי ברחוב, איזה רכרוכיים!).
והיי, לבחורה מדירהוף יש בס כמו של פול מקרטני! (אבל הפוך) וגם דפקו אחלה ביצוע. אני מתחילה לחבב אותם.
ובעניין התחרות: תוחזר אניטה פללי לאלתר!
אוקיי, אני חייב לדעת אחרת זה לא ייתן לי מנוח כל היום, נטע (האלוהית) מאייטם 22 זו אותה נטע שכתבה את הביקורות המעולות בשרת? ל- 'Germs ,Nirvana, Replacements ?
אם כן, אז IMHO ביקורות מדהימות, כל הכבוד
אני דווקא די אוהב את 30 seconds to mars..
אייטם 43 פשוט גרוע. לכתוב רשימה של להקות שאני אמור להתלהב לשמוע, כשהטיעונים הם "לא משמיעים אותם ברדיו" ו"הם מופיעים מול מאה איש" זה פשוט עלבון לכותב, ללהקות ולקורא. אם אתה רוצה לשכנע אותי להקשיב ללהקה, תשקיע את המינימום ותכתוב עליהם משהו*. בטח כשמדובר בלהקות כל כך שונות אחת מהשניה.
מה גם שהלהקות האלה לא כל כך מסתוריות ואלמוניות. רובן הוציאו דיסקים, רובן מופיעות באופן קבוע, רובן שייכות לסצנה כזו או אחרת, ורובן זכו לדיבור די רציני באתרים כמו זה או השרת העיוור או בפורומים שונים. אפילו אני שמעתי על חלק גדול מהם, ואף אחד לא מתמצא בזה פחות ממני. אם המטרה היא לחשוף את הלהקות האלה לקהל גלגלצי שלא מכיר אותן, קישור דרך עונג שבת זו דרך לא כל כך טובה.
זה יגרום לי להשמע כמו זקנה פולניה, אבל בכל זאת: אם אתה מוזיקאי פעיל, שחתום בחברת תקליטים, מוציא דיסקים, מופיע בקביעות, יש לך קהל שאוהב אותך והופעת בחו"ל- נראה לי שאתה די בסדר. הולך לך לא רע, לדעתי. אתה יכול לעזוב את הרדיו בשקט. אין לך צורך בו.
(לא שביקורת על הרדיו היא לא מוצדקת, אבל הדרך הזו היא תמוהה בעיני).
*כן, שמתי לב שכתוב under construction. מן הסתם, כשהאתר יהיה גמור התוצאה תהיה הרבה יותר טובה. אבל עד אז, להמליץ עליו זה פשוט לא רציני.
אייטם 43 פשוט גרוע. לכתוב רשימה של להקות שאני אמור להתלהב לשמוע, כשהטיעונים הם "לא משמיעים אותם ברדיו" ו"הם מופיעים מול מאה איש" זה פשוט עלבון לכותב, ללהקות ולקורא. אם אתה רוצה לשכנע אותי להקשיב ללהקה, תשקיע את המינימום ותכתוב עליהם משהו*. בטח כשמדובר בלהקות כל כך שונות אחת מהשניה.
מה גם שהלהקות האלה לא כל כך מסתוריות ואלמוניות. רובן הוציאו דיסקים, רובן מופיעות באופן קבוע, רובן שייכות לסצנה כזו או אחרת, ורובן זכו לדיבור די רציני באתרים כמו זה או השרת העיוור או בפורומים שונים. אפילו אני שמעתי על חלק גדול מהם, ואף אחד לא מתמצא בזה פחות ממני. אם המטרה היא לחשוף את הלהקות האלה לקהל גלגלצי שלא מכיר אותן, קישור דרך עונג שבת זו דרך לא כל כך טובה.
זה יגרום לי להשמע כמו זקנה פולניה, אבל בכל זאת: אם אתה מוזיקאי פעיל, שחתום בחברת תקליטים, מוציא דיסקים, מופיע בקביעות, יש לך קהל שאוהב אותך והופעת בחו"ל- נראה לי שאתה די בסדר. הולך לך לא רע, לדעתי. אתה יכול לעזוב את הרדיו בשקט. אין לך צורך בו.
(לא שביקורת על הרדיו היא לא מוצדקת, אבל הדרך הזו היא תמוהה בעיני).
*כן, שמתי לב שכתוב under construction. מן הסתם, כשהאתר יהיה גמור התוצאה תהיה הרבה יותר טובה. אבל עד אז, להמליץ עליו זה פשוט לא רציני.
ואני מאמין בזה עד כדי כך ששלחתי את ההודעה פעמיים.
אייטם 43 מרכז את תמצית הרפש המוזיקאלי ההייפרי שאתר כמו שלך או ווי נט אלטרנטיבי או אנידי או קיוב מציפים ללא הרף.
תת רמה, וטוב שמישהו ריכז את העלבון המייספייסי הזה לרשימה אחת.
אם אתה כבר קורא לקץ של משהו: הרבה יותר מקוים אלכסוניים מפריעים לי פלאשים בלי יכולת לשלוט בווליום. זה שזה לא מובנה בפלאש עצמו זה רעה חולה, מכה שלא ברא וכו וכו, אבל לא חייבים להרים ידיים…
אייטם 21 – אם יותר לי לצטט, "In this we respect the laws of thermodynamics!"
הכתבה הקושרת בין הבילויים לבין שלומי שבן, אע"פ שהיא לא בלי מגרעות, שכנעה אותי להאזין אותי סופסוף לשבן (טוב, זה ביחד עם הצילומים של שניק בהם הוא מופיע ביחד עם הבילויים).
ואגב מחירים גבוהים של הופעות, אם יותר לי לרגע, למה הופעת ההשקה של הבילויים בבארבי עולה 80 ש"ח, ויש להם את החוצפה לעשות אותה בישיבה עוד?
לא רק שכרטיס של NIN עולה 219, ללקוחות אורנג' (או חבריהם הטובים במידה ובמקרה לא מעניין אותם NIN) הוא עולה 149. שערורייה, אפשר לקנות כרטיס בלי לחשוב פעמיים.
מאריה, אני מצטערת אבל קשה לי להאמין שבגיל 14 הפסקת להעריך דברים שנחשפת אליהם שלא ביוזמתך. ואם זה המצב, מצטערת עוד יותר.
ב-"deleted images" יש כמה דברים יפהפיים להפליא (לא כולם, כמובן 🙂 ).
מי שמוחק תמונות כאלה הוא חסר חוש אמנותי!
רוצה רק תמונות יפות-טכנית.
חראם.
מאיפה השנאה הזאת לאייטם 43? כולה נסיון לחשוף להקות לא-מושמעות-גלגל"צ למי שמחפש את האתר של גלגל"צ, כלומר מי שכנראה לא ייחשף אליהן דרך הרדיו. בכל מקרה, הבחור מוסיף הסתייגות שלא הכל חייב למצוא חן, אבל שווה לנסות. רעיון יפה בעיניי.
אייטם 43 הוא חדשות ישנות כבר, אבל מצחיק בכל אופן
קלוט :
http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/558/617.html
אייטם 43.
למה תמיד אלטרנטיבי בא בטענות לשאר… או לגלגל"צ.
זו הבעיה. תעשו מוזיקה, די להתלונן על הממסד כל הזמן.
זו הבעיה עם אייטם 43 , שירה לעצמו ברגל.
רק מסגרות כמו פורוים מוחאים לעצמם כפיים. לא הפעם 43.
Use me – (even) better version
המלצה: בתקליט הסולו של מיק גאגר (Wandering Spirit) יש גרסת כיסוי מ-ע-ו-ל-ה ל USE ME ביחד עם לני קרביץ. מי שלא רוקד לשמע הגרסא הזו הוא כנראה מת…
קרן, את מבינה מהאייטם מה שאת רוצה להבין. לדעתי זה דווקא זין בעין נחמד שמאזיני גלגל"צ נופלים על העמוד הזה. אני לא מצאתי שם טענות, הנ"ל שטח תמונת מצב כפי שהיא ועושה משהו בנידון, מצאתי אקטיביזם מגניב והרבה מוסיקה, לא בכי.
* יאדה על ההופעה של טורי איימוס. גם אני הייתי שוקלת ללכת, אם לא היו דורשים עליה 370 שקלים. בזמן האחרון יש לא מעט הופעות טובות של מוזיקאים מהארץ ומחו"ל (איך היתה לורן היל באמת?) ואני מעדיפה ללכת לשתי הופעות אחרות מאשר לאחת של איימוס.
אייטם 13 – ווהו, רדיו חזק! גם אני ראיתי אותו לפני שלושה שבועות ב"יס" ושמחתי לראות שהוא עדיין כייפי, עם פסקול מקפיץ והרבה נעורים מתפרצים לכל הכיוונים.
לרשימת להקות הסלבז הגרועות (אייטם 30) הייתי מוסיפה את טל פרידמן ולהקתו, שלצערי יצא לי לשמוע אותם רוצחים כל מיני קלאסיקות של לד זפלין וכאלה במסיבת פורים.
גל שקדי זה זה שעשה עיצוב של דוב נמלים לת'רדלס? אם כן, אז אני שמחה לראות עוד דברים שלו. הקליפ מקסים!
רוסקילדה! *קנאה*. אני רק לא מבינה למה כל הפסטיבלים האלו מלאים בכל כך הרבה בוץ וסחי, אז מה אם בוודסטוק היה, עדיין איכס.
לול גדול על מודעות הפרסומת במקום הלא נכון מאייטם 60!
וכמובן תודה על עונג מצוין! 🙂
קודם כל רציתי לשבח את עצמי על החלטה מהירה ושפוייה – קניית כרטיסים לNOFX בספטמבר. למה כרטיסים ולא כרטיס אתם שואלים ? כי אני הולך לשתי הופעות שלהם בארץ. מה לעשות אני פאנבוי מושבע שלהם עד מותי .
רוסקילדה דיי גרם לי לקנא נואשות למרות שהייתי בפסטיבל Rock Im Park השנה בגרמניה , היה מדהים ללא ספק אבל רוסקילדה נראה יותר מושקע והייתי מוותר על ה-kooks אפילו כדי לראות את Arcade Fire לייב .
אתמול בלילה יצא לי לפתוח את אייטם 50. ואיך להגיד את זה בלי לצאת כוסית מסביון, זו היתה חוויה מפחידה לשמוע את ג'ים ג'ונס כשברקע עשרות ילדים בוכים אחרי שלקחו ציאניד וגם ה – exorcism עשה לי חלחלה . אין ספק שזאת רשימה ממש לא מיותרת של הקלטות מדהימות.
ובנימה "אופטימית" זאת יש לציין שאיימי וויינהאוס is one foxy lady .
גאיחה, מברוק על התענוק
ואו
המון זמן לא הייתי כאן (אתה יודע תערוכה וכאלה)
ויו, איזה כייף של משמרת עשית לי היום כשאיש לא בא למחשבים והייתי כאן כמעט לגמרי לבדי
~געגועים~
מי יודע, אם לא תבוא לראות את התערוכה (וזה יהיה ממש ביזיון מבחינתך), אז לפחות נתראה בNIN
לה לה לה
הדסידס
באייטם 9 רק הטעות המביכה של מר שקד (פליימינג ליפס במקום בלאק ליפס, סעיף מספר 4) מצילה את לבונטין 7 מלקיחת קרדיט לא להם (בכתבה המודפסת בעיתון אגב, העורך היה מספיק חכם לתקן את הטעות בשם הלהקה…)
לבונטין 7 לא היו מעורבים בהבאת הבלאק ליפס לארץ בשום צורה, פרט לעובדה שהלהקה הופיעה במקום כמובן. כל העבודה, הכל כולל הכל, נעשה בידיים האוהבות של צוות שייקינג רקורדס.
בקשר לתיאור ההשוואתי בנוגע להפקה של הבלאק ליפס מול טורי איימוס…:)
ובכן, שייקינג רקורדס אינו גוף שנוצר למטרות ריווחיות. כמובן שאם נקבל כסף לא נגיד לא, אבל המטרה היא ליצור מוזיקה ולגרום לדברים לקרות, קודם כל. הבלאק ליפס באו כחלק מה"לגרום לדברים לקרות", ומכיוון שהמטרה הייתה מספיק חשובה בעינינו ובעיני הבלאק ליפס, יכולנו ליצור להם מצב בו הם יגיעו לישראל ויקבלו אירוח חברי ואת הכסף מההופעות. בעינינו ובעיניהם זה היה נראה מספיק חשוב גם להופיע בחינם בחיפה ובגבעת ברנר. לטורי זה מין הסתם מעניין ת'תחת, ואין לי טענות כלפי זה. עובדתית יש מספיק אנשים שבאו לראות את ההופעה שלה, אז כנראה שלקהל שהלך ושילם זה מגיע (הבלאק ליפס ביקשו מראש שמחיר כרטיס להופעה שלהם יהיה שווה ערך פחות או יותר למחיר הופעה שלהם באירופה למשל. הגינות ואיכות).
המטרה שלנו היא להמשיך להביא אומנים לארץ, כאלה שלהופיע בעיניהם זה חשוב יותר מלדפוק קופה. בינואר 2008 יגיעו לכאן THE KING KHAN AND BBQ SHOW, שהם הרכב מדהים לא פחות מהבלאק ליפס. בהמשך השנה יגיעו עוד הפתעות, ואנחנו מקווים לראות את כולכם, באים להנות מהופעת רוק'נ'רול אמיתית.
אסטרו אין ספק שאתה מלך
תגיד, גיא.. לא סיכמנו שPeeping Tom יופיעו (יופיע?) לפני NIN?
כי אם ידוע לך על שינוי בתוכניות – אנא עדכן וחסוך לי הזיות סרות-טעם.
בקשר לאייטם 43.. בימים אלה גבע אלון הוא הדבר הכי גלגלצי בשטח (הוא גם שחרר את האלבום הישראלי המוצלח ביותר השנה לטעמי. ולא צריך לספר לאף אחד מהקוראים האלה כמה דברים ישראליים מדהימים קרו ועדיין קורים השנה) ורשימה שכזאת שלא מעטרת את עצמה במייספייס של הhomesicks היא רשימה לא רצינית בעליל.
אז הנה, השלמת הכנס לכל מי שעוד לא מכיר ומוקיר:
http://www.myspace.com/thehomesicks
לבריאות,
Roly
טוב, מסתבר שהHomesicks דווקא כן נמצאים באותו גלגלצי כעור אך אפקטיבי.
god damn you Ctrl+f!!
Roly
פיפינג טום כפי הנראה לא יופיעו, כפי שדיווחו לפני שבוע כלי התקשורת.
ל- use me יש גם גרסה של פיונה אפל. בוטלג מהופעה נושנת שלה.
הייתי בטורי, והייתי גם בבלאק ליפס בי-ם. ואכן יש הבדל של עולם ומלואו ברמת התוכן והשואו של שניהם.
לטורי הלכתי כי זה היה לי מספיק חשוב. מעין החזרת טובה למישהי שליוותה אותי שנים ארוכות, למרות שמבחינתי סקרלט הוא הדבר הטוב האחרון שהיא הוציאה; מעין תודה למי שהוציאה את ממלון נערת המקהלה, שכנראה ילווה אותי לנצח.
לבלאק ליפס הלכתי כי די אהבתי את מה ששמעתי מהם, ועליהם. המחיר היה אטרקטיבי מספיק כדי להצדיק נסיעה ספונטנית לירושלים (כי התאריכים בת"א לא היו לי נוחים), והיתה לי הרגשה שלא ארצה לפספס אותם.
בסופו של דבר, נהניתי בשתי ההופעות כמעט באותה מידה, והתוכן קסם לי הרבה יותר מהשואו.
לטורי היה יותר מדי ממנו. לפעמים, ברמה מעיקה ומביכה. בחלק הראשון של המופע, כשהיא עלתה בתור אחת הדמויות, הייתי צריכה לפעמים לעצום עיניים כדי להתחבר למוזיקה. לזה עוד הייתי מוכנה איכשהו, אבל לא למפל הזכרונות שנחת עליי עם תחילת המופע: הפעם הראשונה ששמעתי אותה. הסיטואציות השונות. מאות שעות מול המחשב, דוגמת עוד גרסה לשיר מתוך הופעה חיה, ועוד קאבר שהופך את השיר המקורי על פיו. החברות לעניין. הרכבת הפלייליסטים. שירים שיש לי מהם שש גרסאות שונות, ואני אוהבת בכל אחד מהן משהו שונה.
דווקא בהופעה הזאת גיליתי שמאוד יכול להיות שאת חיבתי המוזרה לבס דומיננטי קיבלתי ממנה (או ליתר דיוק, מג'ון אוונס), ולא מאוחר יותר, כפי שחשבתי. לאחר החלק הראשון והבעייתי קמעה, הדברים התייצבו יותר, ולא יכולתי להאמין, לטובה בעיקר, שהאישה הזאת שמופיעה מולי היא זאת שליוותה אותי זמן כ"כ רב. אני לחלוטין לא מתחרטת שהייתי שם. צריך לראות את טורי שרה את waitress בהופעה חיה כדי להבין זעם נשי מהו (I believe in peace, bitch!. שיא ההופעה עבורי).
לבלאק ליפס היתה הרבה פחות מהרצינות והדרמטיות של טורי, אם בכלל. הופעה של כיף, חיוך על הפנים, ואני מצטערת שכבר כמעט לא החזקתי מעמד בסוף, אחרי ארבע שעות של עמידה על הרגליים ושבוע עבודה מעייף (עד עכשיו אני לא יודעת האם באמת הייתי עד הסוף, או שיצאתי לפני והם רק לקחו הפסקה). אני לא יודעת אם לקרוא למה שהלך מסביב שואו, אבל זו בהחלט היתה יציאה מרעננת. אם הייתי עוצמת עיניים, סביר להניח שהייתי מפספסת משהו.
לפי האתר של קומיקס וירקות (www.cnv.co.il(
את הפרק הראשון של העונה הבאה של
heros
יביים- לא אחר מאשר
קווין סמית !
(יש שם לינק לסרטון ביו טיוב של ההכרזה המצחיקה )
http://www.notes.co.il/boaz/15745.asp