22 בינואר 2022

עונג שבת: אהבתי אותך כל הזמן

Alex the Astronaut

openline לא ידעתי שהיה חסר לי שיר אהבה עד שהגעתי השבוע ל-"Airport" של Alex the Astronaut. טריטוריה מסוכנת, שירי אהבה. שדה מוקשים. היסוס יתר או סטייה קלה בשיווי המשקל והנה מתפוצצת הפשטנות, הנה מרסק את השיר הדף קיטש. קל לכתוב שיר אהבה, קל להגזים בכתיבת שיר אהבה, קל ליהנות משירי אהבה. קשה לכתוב שיר אהבה פשוט, שמשכנע אותי שמדובר בחווייה אמיתית – לא מועצמת (מדי), לא צבועה מחדש (מדי), לא מקושטת או ערוכה להחריד. אלכס לין, א.ק.א אלכס האסטרונאוטית, הגישה לנו השבוע את "Airport". מכיוון שהראש שלי עסוק במחשבות על בלדות כוח (עוד על זה בשיר הסיום, ובשבוע הבא באינסטגרם שלי), שמתי לב איך השיר של אלכס משתמש בטכניקה שנפוצה בבלדות כוח: הוא מעלה את ההילוכים בהדרגה. הוא מתחיל כל כך מינורי שהוא כמעט סתמי – היא פותחת את הרדיו ושומעת שיר של פיבי ברידג׳רס ומתמלאה קנאה שלא היא כתבה את השיר הזה. הפזמון הראשון, ״אהבתי אותך כל הזמן הזה״, מגיע באותו הילוך: אגבי, כמעט מהוסס עד לתו האחרון וההחלטי שלו. עליית התופים בסוף הפזמון היא הטעייה: היא מתפוררת בחזרה לביט לא מאיים, לא דרמטי, רק טיפה יותר עשיר מקודמו. בלי לשים לב, העלינו הילוך, קטן, בעדינות. אנחנו מתקרבות לשדה התעופה, שם אלכס תפגוש את אהבת לבה אחרי זמן רב שלא התראו, אחרי פנדמיה שלמה, אחרי צדדים שונים של העולם. היא מנסה להסיח את דעתה מהחששות, להיות קול, אבל אבל עוד לפני שהגענו ל־2 דקות הפזמון מכריע אותה. היא לא יכולה להכחיש: ״אהבתי אותך כל הזמן הזה״, היא שרה וקולות הרקע פורשים מאחוריה את הכנפיים שהיא החביאה מאחורי הלב. הבית השלישי מתחיל ברעד, בנחיתה בשדה התעופה. הנה שאר המגיעים, המחכים, המתחבקים. הנה היא. ״הבטת בי ובכית״, היא שרה, ״הזרוע שלי משכה אותך לחיבוק – ואני שוב בבית״ והנה, בלי שום דרמה בעיבוד, בלי מניפולציות, אני מתחיל לדמוע מהמילים בלבד. אבל אז – הו אז, הו הו הו! אז – הן נכנסות למכונית. הן שומעות בה קרלי סיימון. הן נוסעות ביחד, והפזמון השלישי מגיע כמו צונאמי: ״אחרי כל הזמן הזה״ היא גועשת, גואה, ״אהבתי אותך כל הזמן הזה״, וכל השנתיים האחרונות, המרחק, הגעגועים, ההמתנה, גואים איתה. אני על הרצפה, מתבוסס ברגשותיי, מצמיד אל לבי את האייפון הדמיוני שלי ודומע אל האוזניות. לא ידעתי כמה היה חסר לי שיר אהבה. [סטרימים]

נפרדו מאתנו השבוע לעולם שכולו מוזיקה: Meat Loaf (ר׳ שיר הסיום), רוני ספקטור, אלזה סוארס, וגם האישה המבוגרת ביותר בארצות הברית. [אנגלית]

חמישי בחצות

יש לנו חמישי בחצות עמוס ויפה לטבול בו, עם מוזיקה חדשה של…

אדי ודר, Alex the Astronaut, Band of Horses, AURORA, Big Thief, לאנה דל ריי, Animal Collective, עמרי סמדר, Girlpool, אלכס קמרון, Yard act, Goose, כריסטינה אגילרה, ניר שלמה, ואפילו קאבר לא סביר בעליל ל-"Winds of change" מאת Awolnation, Incubus, Portugal the man ביחד?! אין לי מושג מה קורה פה, זו האמת, אבל יש פה עוד כ־80 שירים מעניינים בשבילנו.

מה פספסתי? [ספוטיפיי]

אל חשש, יש לי גם אלבומים חדשים לאלה מאיתנו שאלבום חדש לשבת זה הממתק האהוב עליו/ה.

◼︎ הפתעה! Pedro the Lion, הלהקה הוותיקה והפנטסטית של דיוויד באזאן, הוציאה אלבום חדש, Havasu, בלי שום הודעה מוקדמת.

◼︎ אלבום חדש ויפה יפה לאורלנדו וויקס, סולן The Maccabees – יתאים אם התגעגעתם לגריזלי בר

◼︎ Night call, אלבום חדש גם ל-Years & Years

◼︎ ניסים, אי־פי חדש לטהר ואורי שוחט ◼︎ אלבום בכורה ל-Yard act ◼︎ אלבום חדש לזמרת הטורקיה Kalben ◼︎ אלבום בכורה לאוסטינאית המעניינת Jana Horn ◼︎ אלבום חדש לג׳ניס איאן! ◼︎ אי פי חדש לטכנואי הישראלי Florian

◼︎ מה פספסתי? [סטרימים]

לוגו גלגלצ לא מובן בעיניי בכלל שמישהו/י שומע/ת את התכנית שלי בגלגלצ. אם זה את/ה, אז תודה. לא מובן בעיניי בכלל שאני יכול לשדר, ברדיו בכלל ולקהל כזה מגוון ורחב בפרט, את המיקס רחב היריעה והסגנונות, המאתגר לפרקים, ולקבל שבוע אחרי שבוע פידבקים מפתיעים ומרימים. אם זה את/ה, אז תודה.

התכנית שלי מראשון האחרון מטיילת בלי להתרגש בין היפ הופ באנגלית ובעברית, אינדי־פ׳אנק, אפרוביט, האוס מהסוג המעניין בעברית ובאנגלית וביפנית, סול, גלמודי גיטרה אקוסטיים, אינדי קאנטרי גוספל, אינדי רוחני, ודברים שאין להם בכלל שם, כי מי צריך לתת ז׳אנר לכל ניואנס? העיקר המוזיקה. יש גם אחוז גבוה מהרגיל של ישראליות/ים. אם אתם/ן מאזינים/ות – תודה. כמובן, בראשון הזה אני חוזר עם עוד שק מלא הפתעות בין 22:00 לחצות. [סטרים]

והיום בפינתנו הומגד זה מספק נורא כן בבקשה תעשי סדר שרירותי בכאוס שהוא העולם נעים לי במוח. [פיקסלים]

כבר די הרבה זמן שאני לא עוקב בתשומת לב אחרי מפעלות Pearl Jam ואדי ודר. איזה מזל שאני משתדל להאזין לכמה שיותר מוזיקה חדשה בלי דעות קדומות, כולל מוזיקה שאני לא חושב שאתלהב ממנה כרגע. מזל, כי השיר החדש של אדי ודר, "Brother the cloud", הגיע לי ברצף האזנה ל״חמישי בחצות״ בלי שזכרתי ששמתי אותו שם, וטלטל לי את הלב. למה אני לא שומע יותר פרל ג׳ם בימינו, באמת? [סטרים]

יו שני השבוע היה יום שני ספציפי מאוד, מה שנקרא באנגליה (מסיבות לא מאוד מעניינות) Blue Monday. הוא נחשב ליום הכי מבאס בשנה. אבל BBC 6 לא יתנו לנו להתבוסס ולהתבאס. הרופא רשם: מסיבה! כל היום הם שידרו מרתון של סטים וספיישליים מרימים. בין ההיילייטים אפשר למצוא רמיקס חדש בן 20 דקות לשיר הנושא של New Order, שיצרו מי אם לא האחים דיוואלי הלא הם 2manydjs/Soulwax, וגם סט דיסקואי עולמי של Quantic, ותכניות של ג׳ו גודארד, דיוויד הולמס, לואי וגה ועוד מדהימונים. [סטרים לזמן מוגבל]

22 דברים שצריך לתקן בתעשיית המוזיקה. פייר, אני מסכים עם פחות או יותר 100% מהרשימה הזו. [עברית]

בונו אומר שהוא נבוך מרוב השירים של U2. די נו, אל תהיה כזה, יש לך כמה ממש טובים. [אנגלית]

עידו פורת משוחח עם רביד פלוטניק להבין איך נוצר ״קורבן״ מהאלבום החדש שלו, ומחזק את ההשערה שלי שכל השירים באלבום נגנבו משירים אחרים. [טיוב]

אחרי שביררנו לפני כמה חודשים למה יתר ויותר קשה להבין דיאלוג בקולנוע, הנה כתבה מרתקת ששואלת: לאן נעלמו הצבעים בסרטי קולנוע? ואם אתם/ן לא יודעים/ות במה מדובר, יש דוגמאות לכך שהסרטים הגדולים והמצליחים ביותר מכילים צבעים פחות חיים ופחות עזים. [אנגלית, וידאו]

מדהים בכמה רגשות שונים, לפעמים כמעט סותרים, מצליח ניר שלמה לטעון לשורה ״זאת אמורה להיות השנה שלנו״ בשיר החדש והמצוין שלו, ״השנה שלנו״. [סטרימים]

DAFT PUNK

[תודה לנדב] השבוע מלאו 25 שנה ל־Homework, אלבום הבכורה המכונן של Daft Punk, אלבום שממרחק הזמן נשמע בו זמנית מובן מאליו (כי הוא השפיע על, נניח, רווב המוזיקה האלקטרונית שהגיעה אחריו), ועדיין מרענן וחצוף וחדשני. אחד הדברים המרעישים ומרעננים שהאלבום הצרפתי הזה עשה היה להביא את השיקגו האוס לכל העולם. הצמד הצרפתי לא הסתיר את זה, להיפך: בשיר שלהם "Teachers" מהאלבום הזה הם דואגים לשלוח ד״ש עם שיר לרשימה ארוכה של אמנים ומוזיקאים שבזכותם דאפט פאנק והסאונד שלהם נולדו. וידאו חדש של DJ Mag עושה כבוד לכבוד שעשו דאפט פאנק: מיני־מיקס של האמנים השיקגואיים שהשפיעו על דאפט פאנק, חלקם הגדול מוזכר ב-"Teachers" המקורי (שמסומפל גם הוא פה, למרבה המטא). המיקס בן 9:09 דקות (קריצה). [טיוב]

ואותו נדב שהמליץ על הלינק הקודם הוא נדב רביד, שב־1997 עם צאת Homework ישב לשוחח עם Daft Punk, כשעוד לא חבשו קסדות. [עברית!]

משחק השבוע אבל לא באמת: Wordle, אבל רק עם קללות. [אנגלית]

משחק השבוע האמיתי: סדרו את האירועים ההיסטוריים הבאים על ציר זמן: מה בא לפני מה? כמה פשוט, ככה ממכר. קליק על כל אחד מהקלפים הפתורים יוביל לעמוד הוויקי שלו. השיא הנוכחי שלי הוא 11 קלפים. [אנגלית]

אם לא מספיק טוב לנו שהגיע לנו השבוע אלבום חדש של Pedro the Lion, אז הנה האזנה מודרכת לאלבום עם שניים מהמוחות והקולות הכי מעניינים במוזיקה היום בשיחה: סולן פדרו, דיוויד באזאן, יחד עם המבקר הכי פתוח ורגיש, חניף אבדורקיב. [טיוב, שעה]

ג׳ייסון מולינה חסר לי באוזניים בכל רגע שהוא לא באוזניים שלי. למרבה המזל, מאז מותו בטרם עת של היוצר והזמר הנפלא, אנחנו מקבלים טפטוף של חומרים שלו שנשארו במגירות. השבוע יצא לאור "VU Anxiety", קטע לא מוכר של ההרכב שלו Songs: Ohia, והלב שלי הפסיק לפעום סדיר לכמה דקות. [טיוב]

אני מודה, אכפת לי מהפוטבול בסופרבול רק טיפה יותר משאכפת לי מהחלטות ועדת הסניטציה של מועצה מקומית אשכול. אבל הופעת המחצית בסופרבול? יכול לצפות בכולן ולנתח אותן שעות. להופעת המחצית בסופרבול הקרוב (שייערך מתישהו, ויתחרו בו שתי קבוצות כלשהן) יש, אני לא צוחק, טריילר. הוא מוגזם, הוא מלוקק, הוא אמריקאי להחריד, והוא גרם לי לצווח בהתרגשות כאילו כרגע הורדתי בפעם הראשונה נאפסטר. זה לא רפרנס מקרי, ארבעה מתוך חמשת האמנים שמופיעים בטריילר, שיופיעו בסופברול – ד״ר דרה, אמינם, סנופ דוג, מארי ג׳יי בלייג׳ – הגיעו לפסגה באיזור 2001. רק קנדריק לאמאר שייך לעשור האחרון (ואף על פי שגם הוא בג׳מעה של ד״ר דרה, הוא היחיד שדרה לא הפיק את השירים הגדולים שלו). [טיוב]

תזכורת חשובה: לא כל דעה, טקסט, פוסט או ציוץ שמתפרסמים באינטרנט הם עמדה שדורשת תגובה. האם שכחנו איך לקרוא בצורה ביקורתית? מסה קצרה נגד הרוח האינטרנטית ובעד טקסטים פתוחים. [אנגלית]

בפינת האתר שפוצץ לי את המוח השבוע: PlayPhrase הוא אחד האתרים עם העיצוב הכי מכוער שראיתי אבל הוא עושה משהו מדהים, פשוט וממכר. הזינו משפט לשורת החיפוש בתחתית ותקבלו רצף רסיסים מסרטי קולנוע שמכילים אותו. הגרסה החינמית תאפשר לנו רק 5 רסיסים, אבל אם יבוא לכם/ן לתמוך באתר תקבלו את האוסף המלא. [וידאו, אנגלית]

התפלספות מדיה עמוקה: האם לעולם לא נהיה נוסטלגיים לתקופה שאנחנו חיים בה כיום, כי לסיפורים שלנו היום אין סוף שאחריו אפשר להתגעגע? [אנגלית]

פששששש תשמעו טוענים פה שאיטלקים נמנעו במשך מאות שנים מפיצה אני כבר לא יודע למה להאמין יותר באינטרנט הזה. [אנגלית]

שירבוט נעים! [פיקסלים]

הידעת? כי אני לא ידעתי, ואולי זה כי מדובר בגוף סודי מאוד, אבל ה-FBI, כן ה-FBI, מציג מדי חודש פריט מהאוסף שלו באתר הרשמי. והפריט הנוכחי הוא… פסלון של אלווין הצ׳יפמאנק? מה? אה רגע, זה היה מכשיר ציתות אמיתי בחקירה נגד ארגון פשע מאורגן בסבנטיז? שיייייש *מנער כל צעצוע בבית*. [אנגלית]

שירלי מנסון, קריסטין הרש, טרייסי בונהם, טניה דונלי, פיצ׳ס, מליסה אוף דר מאר, לידיה לאנץ׳, דוניטה ספארקס, אמנדה פאלמר – כולן ועוד הרבה אחרות מתראיינות ראיונות סבלניים ועמוקים לפרויקט העצמאי הנפלא Women of rock oral history project. הנה עוד פרטים. [טיוב]

Electronicos Fantasticos הוא פרויקט שבו אמן יפני הופך מכשירים חשמליים נטושים – טלוויזיות, סורקי ברקודים, מאוורר – לכלי נגינה! התחשמלתי! [אנגלית, יפנית, טיוב]

מתי ואיך פופ הפך להייפרפופ, ומה זה בכלל הייפרפופ? סאונד פילד מסבירים, מדגימים ובקיצור עוזרים לזקנים כמוני להתעדכן אז תודה. [טיוב]

חבייר וואלאס נלחם בעזרת דוגמאות לטובת מקומו של הקליפסו בהיסטוריה המוזיקלית שהובילו לרגאטון. [טוויטר, וידאו]

יוניקוד, שאחראיים לתשתית התווים של האינטרנט וכל המכשירים שכולנו משתמשים/ות בהם, אחראית גם לאמוג׳י ולסטנדרטיזציה שלהם. החודש יוניקוד שיחררה את סיכום האמוג׳י בשימוש הכי נפוץ ב־2021. [אנגלית… ואמוג׳י]

קולנוען פלסטיני מג׳נין נזכר בזמן הפנדמיק בחנות הקסטות הישנה, שנסגרה מאז, וביקש מהבעלים שלה רשות להיכנס ולפשפש בה. בפנים, הוא מצא אוצר בלום של מוזיקה פלסטינית מהאייטיז – סינתפופ, פ׳אנק, דיסקו ואפילו אלבום שירי אינתיפאדה מ־1987, שהרשויות הישראליות החרימו בזמנו. בבנדקאמפ אפשר למצוא דיגיטציה של חלק מהקסטות שנמצאו בחנות. Awesome tapes from Jenin? [אנגלית, בנדקאמפ]

אם איכשהו עוד חסרה לך מוזיקה חדשה טובה, הטור השבועי של תום גבעול באתר הקצה מספק המלצות מעולות ממש. [עברית]

Meat Loaf

closeline Meat Loaf. מאז גיל 10 לא חשבתי על מיט לוף כל כך הרבה כמו שחשבתי עליו השבוע, השבוע שבסופו הגיעה הבשורה הצורבת על מותו, בגיל 74, מקורונה. חשבתי עליו כי במקרה שמעתי פרק פודקאסט שהזכיר אותו, ומאז אני בסחרור בלדות כוח והוא בראשון. בגיל 11, כלומר כשאני הייתי בן 11, הוא הוציא את "I'd do anything for love (but I won't do that)" ואני איבדתי את השיט שלי. בגיל הזה הערצתי את גאנז אנד רוזס, הערצתי את קווין, וחשבתי שאחרי "November rain", אחרי מותו של פרדי מרקורי, לא יהיה בעולם עוד רגע גדול של תעצומות הרוק, לא אוכל לחיות שוב באגדת רוק של שש, שבע, תשע דקות שבמהלכן הכוח היחיד שגדול יותר מגיטרה חשמלית הוא עוצמת הרגשות. ואז הוא הגיע – חזר, למעשה, עבור רוב העולם שהיה שם איתו בשנות השבעים, כשהרוקנרול הרזה והכוחני פגש את העולם המתרחב לאינסוף של ג׳ז וקלאסי ויצר את הרוק המתקדם, והרוק המתקדם התחלק לחנונים של טולקין ומיתולוגיה, לחנונים של ג׳ז, ולמפלצות תהילה של שיא הרגש. המפלצות היו אלה שלקחו את כל הכלים שהרוק המתקדם והרוק הכבד הניחו לפניהם וניסו ליצור בעזרתם את קיטש הרגשות המופרז של אופרה. היו כאלה שעשו את זה בפנים רציניות. היו כאלה שעשו את זה ביומרנות שאין לתאר. היו כאלה שעשו את זה בחיוך. היו כאלה שעשו את זה בווירטואוזיות. והיה את מיט לוף: הוא עשה את הכל ביחד. מיט לוף פרץ עם אופנוע הגיהינום שלו דרך הרמקולים של הרדיו שלי אל תוך קלטת שהכילה את הדבר היקר מכל בסתיו 1993: "I'd do anything for love (but I won't do that)", עם עופר נחשון על הפתיח. אני הייתי הילד הראשון בכיתה ו׳ עם השיר הזה על קלטת. לאף אחד לא היה אכפת, אבל אני הסתובבתי בחזה נפוח. נפוח מגאווה, בוודאי, אבל גם נפוח מרוב אוויר חם, מרוב שהשיר הזה לא עושה שום דבר בפחות מ־299% דרמה. איך אמר ג׳ים סטיינמן, כותב השיר? ״heightened, over-sized, gigantic, thrilling and silly״. בכל פעם שהחלק המהיר, המקהלתי, מאט מאט מאט ונופל בחזרה אל הפזמון האיטי, כל העמדת פנים של קולנס, כל חומה של סרקזם, כל פוזה של חובב נירוונה, הן כולן מתמוטטות ברעש. השיר הזה הוא שיר מוגזם, ולמרות זאת, אולי בזכות זאת, הוא גם שיר מושלם.

אבל עכשיו, אתמול, מיט לוף מת. הוא מת מקורונה, הוא מת כי הוא לא התחסן, הוא מת כי הוא החליט להילחם בחיסון באותה עיקשות שרירותית וילדותית שהזינה את השירים הגדולים שלו. בשיאו המוזיקלי, מיט לוף הוא מצביא שדוהר בראש נחילים של לוחמי רוק עם כוח אש של מעצמה מערבית כנגד… בדרך כלל, כנגד משהו טריוויאלי כמו שברון לב, סקס, התאהבות או ערב עם החבר׳ה. הוא הופך את הדברים האלה, שכולנו חווים, למשהו שצריך לגייס צבאות כדי להתגבר עליו, שצריך להפעיל את כל התותחים בכל הכוח כדי לתאר או לספר לנו עליו. במילים אחרות, הוא הופך טחנות רוח לדרקונים, ואז מכלה את כוחו במלחמה תיאטרלית, בומבסטית, כנגדם. הוא לקח דברים מסעירים אבל בלתי נפרדים מהחיים והפך אותם למלחמות כדי שיוכל להפוך אותם לאגדות. איזה בזבוז, איזו טיפשות, לעשות אותו הדבר עם החיים שלך. אחרי שהתמודד עם בעיות בריאות וניתוחים ושיקומים, אחרי שהקים את עצמו שוב ושוב במשך עשורים – האיש מכר עשרות מיליונים עם אלבומים במקום הראשון בסבנטיז, באייטיז ובניינטיז, וחטף תפקיד בלתי נשכח ב״מועדון קרב״ – הוא מת כאילו הוא חי את אחד משיריו ולא ידע מתי להוריד את התלבושות והתפאורה. איזה בזבוז.

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.