לא נמאס לך לפעמים משירי אהבה? אני לא מדבר בהכרח על הקיטש והקלישאות, אני גם לא מדבר על מרכזיותה הקיצונית של אהבה במוזיקה פופולרית – עם כל הכבוד, יש עוד רגשות. אני מדבר על זה שכמעט כל שירי האהבה בעולם הם שירי אהבה רומנטית. אין ספק, אהבה רומנטית, אהבה מינית, היא משהו שכולנו מחפשים/ות במידה כזו או אחרת של אובססיה. אבל האם היא האהבה היחידה בחיים שלנו? האם היא האהבה שאנחנו חולקים עם הכי הרבה אנשים בחיינו?

כתבתי על זה בעבר ובטח עוד אכתוב על זה בעתיד בלי סוף, אבל אהבה חברית, אהבת החברות/ים שלנו, היא בעיניי אהבה גדולה, עמוקה, עשירה, כזו שיש לה כוח לבנות ולרסק – וכזו שאם תשאלו את המצעדים או תחנות הרדיו המרכזיות, בקושי קיימת בעולם. 2021 הביאה לפתחי כמה שירי חברוּת נהדרים. הבעיה היא שחלקם הגדול עוסק באובדן. נראה שלפחות בכל הנוגע לגברים, אנחנו מרשים לעצמנו לכתוב על חברינו הגברים במונחים חד משמעיים של אהבה רק כשהם כבר לא כאן כדי לשמוע את זה.

השבוע נתקלתי בשיר המעיף הזה, "I have a love", של For Those I Love, שם הבמה של המוזיקאי האירי דיוויד באלף. זה שיר מתוך אלבום הבכורה שלו, שהוא כתב לחברו ושותפו המוזיקלי פול קוראן, שהתאבד ב־2018. הטקסטים חוזרים אחורה ונכנסים פנימה, אבל המוזיקה מתפרצת החוצה – ראפ־דיבורי במבטא, קצת כמו The Streets, על מוזיקה שמתרוממת וגואה להאוס ורייב. השיר הזה לפת אותי בגרון מהרגע הראשון, ואני ממליץ להקשיב או לקרוא את המילים תוך כדי – תיאור מתוק של חברוּת מילדות ועד ימינו, עם השורה החוזרת שוב ושוב: "I have a love, and it never fades". ואני מתרסק לגמרי, רוקד עם דמעות בעיניים, בחלק שמתחיל ב־3:35, ובו באלף, מדבר ישירות בגוף שני, מזכיר לחברו שאיננו איך לפני שנה הוא השמיע לו בנסיעת לילה את המוזיקה לשיר הזה ממש… והחרוז האחרון, שמפנה את העיניים ישירות למושא השיר – אגרוף בבטן. להפוך זיכרון של אובדן להתרוממות הרוח – איזה כישוף אפל. [סטרימים]

---

חמישי בחצות עשיר ויפה במיוחד השבוע! יש לנו פה השבוע שירים חדשים של, בין היתר,

נונו, ביג בוי (אלבום חדש), Tame Impala, ליאון ברידג׳ס בשת״פ חדש עם Khruangbin, יסמין מועלם, צ׳ט פייקר, הת׳ר נובה, Beach House, מיצקי, אליס גלאס, מתי כספי, SZA, מוזס סאמני, אלישיה קיז, Bon Iver, טיירה וואק, Broken Social Scene, יוסי בבליקי, ועוד מלאנתלפים. [ספוטיפיי]

---

ומה עם אלבומים חדשים השבוע? רגוע, תודה ששאלת.

◼︎ ביג בוי ו-Sleepy Brown אוהבים לשתף פעולה, והשבוע הם הוציאו אלבום משותף מלא, Big Sleepover – איזה שם חמוד. מתארחים החברים שלהם קילר מייק וסילו גרין.

◼︎ Teen Daze, שלרגע שכחתי שקיים, באלבום חדש, Interior.

◼︎ שנה אחרי שהוציאה את Alicia היפה, אלישה קיז מוציאה את אלבום ההמשך, Keys, והוא מכיל שתי גרסאות של עצמו: אורגינלים בהפקת קיז ו-Unlocked עם אותם השירים בהפקת Mike Will Made It. שיר הפתיחה עם Pusha T – אש!

◼︎ שבוע אחרי Rap? חוזרת טיירה וואק עם אי־פי משלים: Pop?

◼︎ שני אלבומי הופעה־בלי־קהל: מוזס סאמני עם Live from Blackalachia (ר׳ אייטם בהמשך!) ו-Fleet Foxes, או יותר נכון רובין פקנולד מפליט פוקסז, עם A very lonely solstice.

◼︎ ביל קלהאן ובוני פרינס בילי הביאו את פרויקט הקאברים המתמשך שלהם לכדי אלבום. בכל קאבר מתארח חבר או חברה אחרים.

וגם ◼︎ Forfolks, אי־פי חדש לג׳ף פארקר, שהוציא את אחד האלבומים היפים של השנה שעברה ◼︎ מה פספסתי? [סטרימים]

---

תודה לכל מי שהתרגש/ה איתי בלייב בערוץ הטלגרם ובכלל בזמן שידור תכנית הבכורה שלי בגלגלצ כשדרן קבוע! אנחנו עדיין מחכים שספוטיפיי וחבריו העליזים יאשרו את הוספת הפודקאסט החדש לשירותיהם, אבל זו לא סיבה לא להשלים את התכנית אם פספסתם/ן אותה ובא לכם/ן לבלות איתי שעתיים עם השירים הכי טובים של השנה (חלק א׳). כאן באתר גלגלצ אפשר לשמוע את כל התכנית, ואם יש לכם/ן על הטלפון את האפליקציה של גלצ/גלגלצ, אז אני גם שם. נפגשים שוב בראשון ב־22:00? [סטרים]

---

מדי שנה ההגדרה של היפ הופ הולכת ומתרחבת, הזרועות שלה (זרוע ימין היפ, שמאל הופ) חובקות עוד ועוד זרמים והפתעות מוזיקליות שלא חשבנו עליהן ככאלה שמדברות היפ הופ או מדברות עם היפ הופ, אבל היפ הופ, כך מסתמן בחלוף 40 ומשהו שנה מהולדתו, הוא מסורת מוזיקליות גמישה ומכילה. לכן עריכת פלייליסט ההיפ הופ שאהבתי השנה הפך עם השנים לאחד התענוגות הגדולים של סיכום השנה עבורי. פלייליסט ההיפ הופ של 2021 מכיל יותר ממאה שירי היפ הופ שאהבתי השנה, ואני ממליץ לשים עליו פליי על שאפל ופשוט ליהנות. אולי יגיעו שירים שאתם/ן כבר אוהבים/ות, אני מקווה שיגיעו לכם/ן גם כמה הפתעות. יש פה אפרוביט והאוס ופופ וכלי נשיפה, יש פה שיר שמסמפל את אריקה באדו ושיר שמסמפל את מרינה מקסימליאן ושיר שמסמפל פורנו, יש פה שיר של ג׳ז ושיר שהוא ג׳ז, יש פה שיר בחמרית (זו שפה) ויש פה שיר של שלום חנוך! יש פה מלא הפתעות, מלא גרוב, מלא מחשבות מעניינות, מלא חרוזים מצחיקים ומפתיעים, מלא סיבות לזוז, להרגיש, וכמה מההפקות המוזיקליות המרהיבות ביותר של השנה, בכלל. כי היפ הופ זה כבר מזמן לא ״יו יו יו״ ומזמן לא מכנסיים רחבים ומזמן לא באנגלית ומהשכונה. היפ הופ זו אחת הזירות הכי צבעוניות, מגוונות ומרכזיות במוזיקה העולמית, אם לא המרכזית ביותר. ויש בה מקום לכולםן. הנה 100+ שירים שהכי אהבתי השנה בזירה הזו. [ספוטיפיי. תודה ליערה קאס האהובה על העיצוב הנהדר!]

ופלייליסט שירי הלילה של 2021 גם הוא פה.

---

זה מצחיק כי זה מגודר פה בקווים מפרידים כאילו זה אייטם אחד, אבל למעשה זה חלק עצום מהעונג השבוע – סיכומי 2021 ברבאק, תנו לי שתי דקות וביט ויאללה הבה ונגילה:

מוזיקה

סיכומומלץ! הסיכום שהכי נהניתי לקרוא בעברית עד כה הוא 20 האלבומים הישראליים הטובים של השנה, על פי ירדן אבני במגזין הקצה (שהוא מגזין כתוב, לא רדיופוני). אבני כותב נהדר, בוחר נהדר, וגם הכיר והזכיר לי מלא אלבומים שרצתי להשלים. [עברית]

סיכומומלץ! עוד סיכום בעברית שתענוג לקרוא, ותענוג גדול לגלות בו אוצרות, הוא 50 אלבומי השנה של תומר קופר ב״הרמוניה דרומית״. לתומר יש טעם רחב ומיוחד, ואפס סנוביזם או התנשאות. אז רק אצלו אפשר למצוא את האלבום שבוודאי פספסתם/ן של בארי גיב מהבי ג׳יז, או את ג׳יימס מקמורטי, ולמצוא ב־10 הגדולים לפחות 3 אמנים שבכל ללא הכרתם/ן. רוצו לקרוא, לשמוע, ולהתאהב. #1: ואלרי ג׳ון הנהדרת! [עברית]

סיכומומלץ! בדרך כלל אני לא מתרשם או מתעניין ב-NME, שבהזחה של שני דורות הוא קצת הרולינג סטון של אנגליה – מגזין מוזיקה שמתמקד בדרך כלל ברוק של דור ספציפי של ניינטיז־אלפיים. אבל מה אני אעשה ש-NME הביאו השנה את סיכום 50 אלבומי השנה הכי יפה שקראתי? בחירות מוצדקות בעיניי, פורמט כייפי ונוח לקריאה עם תקציר לאלבום, שיר היילייט וציטוט מהביקורת המקורית במגזין, איזון יפה בין פופ לשוליים, ובמקום #1: סם פנדר. [אנגלית]

NME בחרו גם את 50 שירי השנה שלהם, וגם שם הפורמט קצר וקולע: פסקה על שיר, ושורה על הרגע הכי טוב בו. #1: אוליביה רודריגו עם "Good 4 U". [אנגלית]

פיצ׳פורק בוחרים ומנסים לנמק את 50 אלבומי השנה שלהם. #1: ג׳זמין סאליבן? אשכרה? טוב. [אנגלית]

וסטריאוגם עם רשימת 50 אלבומי השנה שמרנית להפתיע. #1: The War on Drugs. [אנגלית]

הבמאי המושלם אדגר וייט מפרסם מדי שנה את שירי השנה שלו, וגם השנה הוא העלה את פלייליסט 50 שירי השנה שלו. אין מקום ראשון, זה פלייליסט. אני יכול להגיד שיש לנו 4 שירים חופפים בשירי השנה, אבל המון אמנים חופפים. [ספוטיפיי]

סיכומומלץ! [תודה למני] באתר הנפלא Every noise at once, של האלגוריתמאי הראשי של ספוטיפיי, תוכלו לראות את 2021 במוזיקה לפי פילוחים שונים: מדינות או ז׳אנרים, כולל התת־תת־תת־ז׳אנרים בפילוח הפנימי של ספוטיפיי, כמו סינתפופ סובייטי, פופ פאנק מקסיקני, א קפלה יהודית ודיפ דיפ טק האוס.

רשימת הרשימות: כבכל שנה, באתר Album of the Year משקללים את כל מצעדי המגזינים למטא־מצעד של אלבומי השנה. כרגע #1: ליטל סימז! [אנגלית]

המגזין הבאמת אחלה Consequence בוחר את אלבומי השנה שלו, ומנמק יפה. #1: טיילר, דה קריאייטור. [אנגלית]

לא מוזיקה

מדי שנה העורכים של מגזין בלומברג מפרסמים את רשימת הקנאה: הכתבות הכי טובות שלא הם פרסמו השנה. גם השנה מדובר בתענוג לחובבי/ות כתבות מגזין. [אנגלית]

ובצורה דומה, הכתבים של Complex בוחרים את כתבות המוזיקה הכי טובות של השנה, ויש שם יופי של דברים לקרוא. [אנגלית]

הניו יורקר מסכמים את השנה בווייבים. בסוף שנה כזו אני מרגיש חזק מאוד את וייב ״מסיכה מקומטת בשלולית על המדרכה״. חזק מאוד. [אנגלית]

---

עכשיו כשקראת רשימות סיכום של אחרים/ות, חשבת רגע או המון רגעים על כל השירים והאלבומים ששמעת השנה, הגיע הזמן לשים את כל הבחירות שלך – כן, שלך – במקום הנכון. זה הזמן להצביע למצעד השנתי של רדיו הקצה! מלאו את זכותכם/ן הדמוקרטית הכייפית ביותר של השנה, ויש גם חתכת פרסים לזכות בהם. [עברית]

---

כי אני הצבעתי כבר! והנה 16 אלבומים שאהבתי השנה במיוחד, כל אחד עם מיקרו־ביקורת של 6 מילים. [אינסטגרם, פתוח לכולם/ן]

---

[ויה גילוי נאות] לסאל פייסנטי יש שם שנשמע כאילו הוא מומחה לרמאות בקזינו, אבל נחשו מה המקצוע שלו? הוא מומחה לרמאות בקזינו. יותר נכון, הוא יועץ לקזינואים בכל העולם על הדרכים שבהן אפשר לרמות אותם. בסרטון מוצלח בסדרת המומחים של וניטי פייר, הוא צופה יחד איתנו בסצינות קולנוע מפורסמות של רמאות בקזינו ומספר לנו את האמת. תענוג. [טיוב]

---

ולסרטון שהוא לכאורה שונה מאוד בנושא אבל למעשה לא כזה רחוק: המתמטיקאי ג׳ורדן אלנברג מגיב ומנתח סצינות של מתמטיקה בקולנוע, מהסימפסונז דרך פארק היורה ועד וויל האנטינג. [טיוב]

---

[תודה לאורן] מאט טאברס, ממייסדי ההרכב המעולה Badbadnotgood עזב את הלהקה בשקט לפני זמן מה, אבל עכשיו הוא מפסיק להיות בשקט ומאוורר את היחס הרעיל שזכה לו בלהקה וגרם לו לעזוב. גם הרכבי אינדי ג׳ז גרוב מגניבים וצעירים לא חפים מבעיות שאסור לעבור עליהן בשקט. [אנגלית, אינסטגרם]

---

אחד האנשים הכי מוכשרים, מעניינים, מצחיקים וניכר שגם מקסימים במוזיקה הישראלית כרגע הוא ישי סוויסה, בחור שגם אם לא ידעתם/ן שהוא קיים, בוודאות שמעתם את העבודה שלו במוזיקה שמאחורי רביד פלוטניק, שם טוב האבי ועוד המונים. מתן שרון מראיין אותו בראיון מצוין למאקו. [עברית]

---

שנים מציק לי משהו: שנה היא משך הזמן שלוקח לכדור הארץ להקיף את השמש. חודש הוא משך הזמן שלוקח לירח להקיף את כדור הארץ. יממה היא משך הזמן שלוקח לכדור הארץ להסתובב סביב עצמו. אבל מה זה, לעזאזל, שבוע?! מאיפה לעזאזל הגיעה החלוקה המוזרה והשרירותית הזו של הזמן לסדרות של 7 ימים? ובכן, אני שמח ששאלתם, כלומר ששאלתי – כי זה בדיוק מה שמסבירה הכתבה הזו ב-Aeon על המצאת השבוע. [אנגלית]

---

במגזין The Hustle מדברים על תחייתו של תקליט הוויניל אבל הפעם מסתכלים על המספרים כדי להבין מה באמת קורה, וזה מרתק. מצד אחד, נראה שהפורמט הזה נמכר במספרים וברווחים שהוא לא זכה להם בארה״ב מזה 30 שנה, איזור 1991. מצד שני, ב־1991 הפורמטים המרכזיים היו דיסקים וקסטות, וכבר אז ויניל היה מאוד בשוליים אחרי עשרות שנים של כמעט מונופול כפורמט לממכר מוזיקה. אין מה להשוות בכלל למספרים של הוויניל אפילו 3־4 שנים קודם לכן, בסוף האייטיז. כן, ב־2020 תקליטים מכרו יותר מדיסקים לראשונה מאז אמצע האייטיז. מצד שני, ב־2020 דיסקים מכרו הכי מעט שהם מכרו פחות או יותר מאז שהם הומצאו, אז זו לא חוכמה גדולה. יש פה עוד מלא מספרים מעניינים, כמו מספר הסטרימים הדרושים בפלטפורמות השונות כדי להכניס אותה כמות כסף כמו 100 תקליטים (ביוטיוב: כמיליון צפיות), או כמות הזמן הדרושה להדפסת תקליט חדש עכשיו כשיש דרישה משוגעת ומעט מפעלים.

---

אם כמוני אתם/ן אוהבים/ות לקרוא ביקורות אוכל, וכמוני אתם/ן אוהבים/ות לקרוא על אסונות נפלאים, בוודאי כמוני תתמוגגו מהביקורת הזו על ארוחה איומה במסעדת המישלן הגרועה ביותר בעולם. [אנגלית]

---

לקראת הוצאה מורחבת של The Slow Rush, האלבום המצוין של Tame Impala שקצת נבלע בטירוף של אביב 2020, קווין פרקר שולח לנו נשיקה בדמות "No choice", בי־סייד מהאלבום שאני מת לשמוע ראפר על הביט שלו. [טיוב]

---

מוזס סאמני הפנטסטי יצר סרט הופעה מרהיב בן שעה, Blackalachia, ובו הוא מבצע את שירי שני אלבומיו האחרונים ברצף של סטים מרהיבים בהרי בלו רידג׳ בצפון קרוליינה: האסתטיקה של סאמני פי מאה. כל הביצועים יצאו גם כאלבום לשירותי הסטרימינג. [טיוב]

---

אני לא יודע בדיוק למה, אבל מאז ומתמיד אהבתי ולא הצלחתי להפסיק להסתכל על חוברות בטיחות במטוסים. אולי בגלל העיצוב שלהם, אולי בגלל שזה מידע שתמיד טוב שיהיה טרי בראש בזמן טיסה, אבל כנראה בגלל שמדובר, בסופו של דבר, בקומיקס. כשהוא עשוי היטב, מדובר בקומיקס חסכוני וחכם מאוד. האתר Seatback Safety אוסף עשרות חוברות בטיחות בטיסה מכל העולם, חדשים כישנים, לא כולל אל על. [אנגלית]

---

חושב/ת שהאזנת הרבה לספוטיפיי השנה? בניוזלטר של האטלנטיק הלכו לחפש את המשתמשים הקיצוניים בשירות, כאלה שב-Spotify Wrapped שלהם נכתב שהם האזינו השנה ל־432,870 דקות בספוטיפיי. זה יוצא 82% מהשנה כולה, כולל הלילות. מה! [אנגלית]

---

הכנתי פעם לחברה פלייליסט ספוטיפיי שכל מטרתו היה שהכותרות של השירים שבו ייצרו משפט מסוים שישמח אותה. השירים עצמם לא היו בהכרח טובים. זה לקח מלא זמן לערוך אותו, אז חבל שלא הכרתי אז את Weird Spotify, אתר שבו מכניסים משפט באנגלית ומקבלים פלייליסט שבו רצף של כותרות שירים מרכיבות את המשפט הזה. [אנגלית]

---

ארוג׳ אפטאב הנהדרת, שהביאה לקהילת האינדי מוזיקה פקיסטנית מהולה בג׳ז ופולק (ומופיעה גם בפלייליסט הלילה שלי ל־2021), צילמה Tiny desk נפלא עם הרכב נפלא שלא רואים הרבה: גיטרה קלאסית, כינור, בס חשמלית, סינתיסייזר ונבל. [טיוב]

---

מה זה כלום? האם ״כלום״ בכלל קיים? האם היעדר יכול להיות קיים? אוקיי רגע, אני צריך לשבת. בזמן שאשב עם הסחרחורת מהמחשבות האלו, אני מתכוון לצפות בג׳ו מ-It's okay to be smart מסביר מה זה, בעצם, שום כלום בכלל. אוי, זה טוב. [טיוב]

---

חדשות נפלאות! אחרי שהאירו את 2020 האפלולית עם Texas Sun, החיבור הטקסני המושלם בין ליאון ברידג׳ס והלהקה Khruangbin ממשיך לאי־פי נוסף. Texas Moon, לפי שמו, יהיה הצד השני של טקסס סאן (אוווו, זה ויניל שאשמח לרכוש!), ושיר ראשון מתוכו, "B-side", רק מחזק את התיאוריה שלי. הוא גם נפלא בזכות עצמו. [טיוב, ויש גם בחמישי בחצות כמובן]

---

ג׳יימס בלייק מבצע את "Say what you will" עם תזמורת זה פחות או יותר כל מה שצריך ליום שבת. [טיוב]

---

רוברט קומנייקי עם וידאו קצר ומצחיק של איך היה נראה שיעור תיאוריה מוזיקלית אם המורה בדיוק באמצע גירושין. [טיקטוק]

---

חניף אבדורקיב בשיחה מוזיקלית עם סופיאן סטיבנס ואנג׳לו דה אוגוסטין על המקורות המפתיעים לשירים המשותפים שלהם. [סטרים]

---

השבוע מת מבקר המוזיקה המשפיע גרג טייט, שכתב שנים רבות בווילג׳ וויס על היפ הופ ועל תרבות אפרו־אמריקאית. מכל ההספדים והכתבות, אני ממליץ על שני דברים: לקרוא משהו שלו באתר הווילג׳ וויס, ולקרוא את הרשימה הקצרה והיפה שכתב עליו עם מותו חניף אבדורקיב, במובנים מסוימים ממשיך השליחות שלו. [אנגלית]

---

כתבה שטרם קראתי אך עשויה לגרום לי לדמוע משלל סיבות: הכותבת קייטי תומס איבדה השנה את אמא שלה, והחזרה לרחבות הריקודים עזרה לה לעבד את האבל הפרטי שלה בקרב ההמון. [אנגלית]

---

כמה כיף להיות פטרון/ה של העונג? אני לא יודע, כי אני לא פטרון/ה של העונג, אבל אם לשפוט לפי התגובות שקיבלתי למייל שבו שלחתי לכל הפטרוניםות לינקים לשירי השנה של העונג, כיף מאוד! אם בא לך להצטרף, אף פעם לא מאוחר. אם את/ה כבר תומך/ת – את/ה מדהים/ה! העונג כולו שלך, ושלי, ותודה שבזכותך עלה עונג השבוע. תודה מיוחדת לתומכות ותומכי העל של עונג שבת, איציק, ספיר, טל, יניב, מעיין, מעין, מאור ותומך שביקש להישאר מסתורי.

---

על עטיפת האלבום של מוסטפה, לשעבר Mustafa the poet, מופיעה תמונה של שני בחורים, אחד בפרונט, לא בפוקוס, מחייך למישהו מחוץ לתמונה. מאחוריו יושב בחור צעיר אחד, בפוקוס אבל בנטייה הפוכה לבחור הקדמי, בוהה אל החלל כאילו הוא כבר לא פה. אבל הוא כאן, הבחור שבפוקוס – זהו מוסטפה, שמניח את עצמו באלבום הבכורה שלו בפוקוס אחרי שנים בקולקטיב ההיפ הופ הקנדי Halal gang. הבחור השני, בפרונט, הוא חברו לקולקטיב, הראפר Smoke Dawg, איתו הוא חלק לאורך השנים במות ואולפנים וחברוּת ארוכה. סמוק דוג נרצח ב־2018, כנראה כחלק ממלחמת כנופיות בטורונטו. אלבום הבכורה של מוסטפה מוקדש ברובו לחברו המנוח, שמותו מונצח גם בשם האלבום, When Smoke Rises.

גם מוסטפה מגלה אהבה חברית בשירים, גם מוסטפה מרשה לעצמו לגלות אותה בשירים רק מאוחר מדי, וגם מוסטפה כמו For Those I Love עושה משהו שאני אוהב, ומראה ב-"Stay alive" – שמושפע לדברי מוסטפה מלאונרד כהן ו-Carrie & Lowell של סופיאן סטיבנס – את האהבה העמוקה והדאגה והגעגועים בלי להתפשר על שפה ״של חבר׳ה״, עם שורות כמו "I been, I been tryna keep my cool fam, before I lose it" לצד ההתמוססות והרכות של הפזמון, או השורה הכה רכה, "Just put down that bottle, tell me your sorrows, I care about you fam". הסלנג המתוק של חברים צעירים, לצד העדינות של הדאגה שנשפכים גם לשיר הבא, בו מוסטפה מפציר בחבר להישאר בבית, ״למקרה שזו הפעם האחרונה״. האלבום הזה כולו יפהפה, והשיר הזה במיוחד, ואני מצטער בכל פעם מחדש לגלות שירי חברוּת גברית שנכתבו מאוחר מדי. [סטרימים]

---

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.