עונג שבת: התחושה המצחיקה ההיא
קודם כל, התנצלות: אדי קצת בצודד. סליחה, אני קצת מצונן. ולכן רק סוג של חצי־עונגשבת השבוע, כי כוחותיי לא עומדים לי למהדורה שמנה ועסיסית כמו שאני אוהב. אני בטוח שבכל זאת תמצאו במה לנעוץ שיניים. או… אוזניים?
השנה ערכתי חלק מכובד מהכתבות של תומר קריב בסדרה ההיסטורית ״הסיפור של פורטיס״, שרצה במגזין הקצה הכתוב. תומר התחיל את הסדרה מימי נעוריו של הנער היצירתי והמוזר רמי פורטיס וסיים אותה כשהגיע להווה. ערכתי את הסדרה בהתלהבות רבה למרות שבעצם, אני לא כזה מעריץ ענק של פורטיס. אני אוהב כמה וכמה שירים שלו, זה כן. אני מכיר ומוקיר את החלק המכריע שלו בפיתוח של הרוק הישראלי, זה בוודאי. אני חושב שיש לו את המשקפיים הכי מגניבים במוזיקה הישראלית, בקלות. אבל אני לא ממש שומע אלבומים שלו. אני יותר בטים ברי סחרוף, אבל זו הרי לא תחרות, זו חברוּת. וכמו שיש חברים/ות שהולכים איתך כל החיים וכאלה שמגיחים/ות לכמה שנים, משאירים/ות חתיכה מהלב שלהם/ן בשלך ולוקחים/ות חתיכה משלך איתם/ן לנצח – כך גם עם אמנים, כך גם עם אלבומים. החברות שלי עם המוזיקה של ברי היא מתמשכת ומתחדשת. החברות שלי עם המוזיקה של פורטיס הגיעה לשיאה באלבום אחד, חצי אוטומטי, שיצא לפני 20 שנה פחות יום (מחר, יום ראשון, נחגוג לו 20 שנה).
האלבום הזה הגיע אליי בטעות. מישהו הביא לי אותו בהשאלה, אני לא זוכר עד היום מי, והמישהו הזה מעולם לא ראה שוב את הדיסק הזה כי הוא נשאר אצלי לנצח. לא כי שכחתי – אז עוד זכרתי מה השאיל לי אותו – אלא כי סירבתי להיפרד ממנו. בסדרה של תומר קריב, האלבום הזה הוא אחד הרגעים שבהם פורטיס המציא את עצמו מחדש ככותב וכזמר. אני לא יודע – לא ממש הקשבתי לפורטיס עד אותו רגע באותו הקשב שקריב הקדיש לאלבומים שלו. אני רק יודע שהאלבום הזה הגיע לי בול בזמן ופגע לי בול בלב. זה מהאלבומים האלה ששמעתי כל כך הרבה שאני יכול לזמזם כל מהלך של כל כלי בשירים שאני הכי אוהב. לאוזניים הלא־מלומדות שלי, זה גם נשמע כמו האלבום הכי מוזיקלי של פורטיס ששמעתי, עם המהלכים והתפניות והלחנים והבחירות העיבודיות וגם הביצועים הקוליים הכי מעניינים ורחבי יריעה ששמעתי ממנו (ושוב, אני ממש לא מומחה בקטלוג כולו).
״שר על מרטין לותר״ הוא הזיית גוספל־רוק. ״חצי אוטומטי״ נשמע כמו מארש לוויה, על פורטיס עצמו כמו על המדינה שבה הוא חי ועלתה באותן שנים באש. יש לי כל כך הרבה לומר על האלבום הזה, וכולו יהיה אישי וסובייקטיבי לגמרי לי. אבל רק אשלח אתכם/ן לשמוע את הסינגל הראשון מתוכו, ״בחיק המשפחה״. בזכות הסדרה של תומר התבהר לי עד כמה פורטיס הוא מבקר חד וקבוע, לכל אורך הקריירה שלו, של מגוון הדרכים שבהן אנחנו מסממים את עצמנו כדי לא להתמודד עם העולם העולה באש: טלוויזיה, ריגושים מהירים, חלומות חו״ל, הבטחות להארה. בשיר המושלם, הג׳זי, המפתיע הזה הוא מסתכל מחדש על הסכנה שבשקיעה בספה, מול הטלוויזיה, צופה בזוועות ומרגיש נפלא: ״בתים דולפים ממתח ומעודף ציפיות / מחכים לרצח שאחרי הפרסומות / המנחה מופיע והנה החדשות / שולף את האקדח ויורה במצלמות. / עוד יום נפלא עובר עליך בחיק המשפחה״. אבל הוא לא צורח את זה סטייל ״רד מעל מסך״. הוא שר את זה בעייפות איומה, וזה מתוק ומטלטל הרבה יותר. מזל טוב לאחד האלבומים האהובים עליי בעברית אי פעם, ואיזה אושר גדול שלרגל המאורע הוא סופסוף עלה לראשונה לכל פלטפורמות הסטרימינג. [סטרימים]
חמישי בחצות? ועוד איזה!
השבוע, בפלייליסט שמתעדכן בכל מה שיצא ממש עכשיו ונראה מעניין:
שירים (ואלבומים!) חדשים של Elbow, קנייה ווסט, ביירות, Folly Tree, קייטרנדה, טיילור סוויפט, Big Thief, FKA Twigs, וילי נלסון, The Wombats, אדי ודר, Wolfmother, אדל, Ibeyi, Spoon, אלכס קמרון, רוברט פלאנט ואליסון קראוס, Jimmy Eat World, מארש דונדורמה, Arca, מאסגו, ועוד ועוד ועוד, ואז עוד קצת. [ספוטיפיי]
חופן יפהפה של אלבומים חדשים השבוע:
◼︎ בדיוק נחת בתוך הלב שלי Flying dream 1, האלבום התשיעי של Elbow, הלהקה שמעודה לא הוציאה אלבום לא טוב.
◼︎ קנייה ווסט הוציא מהדורה מורחבת, כלומר אפילו יותר ארוכה, ל-Donda. באמת שבדרך כלל לא הייתי טורח לציין את זה פה, רק שבמהדורה הזו יש גם את "Life of the party", השיר עם הבית המדהים של אנדרה 3000.
◼︎ 14 שנה אחרי האלבום המשותף הראשון שלהם, Raising sand, רוברט פלאנט ואליסון קראוס חוברים לאלבום שני, Raise the roof. אותו מפיק, אותה אווירה. אם תזדרזו, תוכלו עד יום שני להאזין לכל האלבום יחד עם פלאנט וקראוס, במסיבת ההאזנה שערכו לאלבום ב־NPR. הצמד אומר שלום בפתיחה ואז מתראיין ארוכות על האלבום בסיום.
◼︎ המפיק האלקטרוני עמוק הלב Fred Again הפתיע (אותי) באלבום שני באותה השנה, שאכן נקרא Actual life 2 (February 2 – October 15 2021). ניחשתם/ן נכון, הקודם נקרא Actual life (April 14 – December 17 2020).
◼︎ סליחה, פה זה 2003? Motorheart, אלבום חדש של The Darkness. רוק און!
◼︎ סליחה, פה זה 2005? Rock out, אלבום חדש של Wolfmother. רוק אאוט!
◼︎ כמה זה מדהים ש־30 הוא רק האלבום הרביעי של אדל? מהנוכחות שלה בחיינו נדמה שהיא הוציאה מאה אלבומים מאז 1970. בכל אופן, אלבום חדש! שמעתי רק את השיר האחרון, סתם באקראי, והוא נורא יפה. הסתבר גם ששותף לו המפיק והיוצר החביב עליי Inflo, ואכן זה נשמע בול כמו שיר של Cleo Sol (ספציפית הפזמון של ״23״, אחד משירי השנה שלי. בנוסף לשותף הקבועים שלה גרג קורסטין יש פה גם את לודוויג גוראנסון שהוא השותף הקבוע של צ׳יילדיש גמבינו ומקס מרטין. זה מעניין שעל ההפקה של הזמרת הכי מצליחה בעולם בערך יש רק גברים.
◼︎ Al mundo azul, אלבום חדש להרכב המוצלח Mr. Twin Sister.
◼︎ וגם ◼︎ אלבום חדש, מספר חמשתלפים, לווילי נלסון ◼︎ Substellar, אלבום חדש לצמד הצרפתי המעולה Lemaitre ◼︎ סלאאם רמי הכביר רימקסס ארבעה שירים של מרווין גיי ◼︎ הדיג׳יי הצ׳יליאנית המעולה Paula Tape באי־פי חדש ◼︎ וכאמור, חצי אוטומטי של פורטיס הגיע לשירותי הסטרימינג במלאת 20 שנה לצאתו ◼︎ מה פספסתי?
ממש עכשיו באינסטגרם שלי, סדרה חדשה של ״דעות על מוזיקה״. הקליקו על הסטורי שלי כדי להצטרף, או אם פספסתם/ן, הכל נשמר בהיילייט ״דעות על מוזיקה״. [אינסטגרם]
סיכומי 2021 מעלים הילוך! כמו בכל שנה, זה פחות מי באיזה מקום, ויותר הזדמנות פז להיתקל באוצרות שפספסתם/ן במהלך השנה וכדאי לתת להם צ׳אנס.
חנות המוזיקה Bleep אף פעם לא הלכה בתלם החרוש ובמקום זאת בחרה לרדוף אחרי צלילי קצה ושוליים. כראוי, אלבומי השנה שלהם נעים בין האלקטרוניקה הניסיונית לג׳ז הניסיוני לדברים שהם רק חלקית ניסיוניים אבל עדיין לגמרי פופ קליט כמו היאטוס קאיוטי. אהבתי גם את הבחירה הפשוטה לסכם בפסקה לכל אלבום, בלי מצעד. [אנגלית]
[תודה לאורן] עוד חנות מוזיקה מפורסמת, Rough Trade, בחרה גם היא את אלבומי השנה שלה, ובמצעד חופף חלקית אבל נפרד, את אלבומי השנה באנגליה מכורתה בלבד. [ברור שאנגלית]
שיר וקליפ חדשים ל-Ibeyi, לראשונה מזה 4 שנים אני חושב! שיר מצוין, אני נרגש שהן חוזרות עם מוזיקה חדשה. [טיוב]
אם העונג שימח אותך לאורך 2021, אולי תרצי/ה לתמוך בו בתרומה שבועית, באיזה סכום זעיר או גדול כרצונך? אשמח אם תחשוב/י על זה רגע. [תודה!]
[תודה לפרץ] פודקאסט חדש של ספוטיפיי ומאס אפיל, The Bridge: 50 years of hip hop, ובו מדי פרק משוחחים המנחים נאס(!) ומיס אינפו עם אורח אחר מעולם הראפ. עד כה הם שוחחו עם אייס קיוב (דור ישן!), קורדיי (דור חדש!) ו… האח הקטן של נאס? מה זה פה, קשר משפחתי? [ספוטיפיי]
[תודה לבני] את/ה אולי חושב/ת שלטלפון שלך יש מצלמה טובה. ובכן, את התמונות הנהדרות האלה של כדור הארץ צילם לוויין של נאסא במרחק מיליון מייל מכדור הארץ!!!!! מיליון!!! [פיקסלים]
[תודה לנטע] לא הכרתי את Dijon ולא את השיר הזה, "Many times", אבל הסרטון הזה הוא מהסרטונים הנדירים שיגרמו לי להתאהב בשיר לא בהכרח מיוחד דרך הופעה מדהימה שלו. במקרה הזה, הלהקה יושבת במה שנראה כמו בית אולפני או אולפן ביתי ומנגנת בצ׳יל, רק שהסולן כל כך נכנס לזה ומבצע את השיר בכזו תשוקה והתלהבות פיזית, שקשה שלא להתאהב. או כמו שכתבה לי נטע, ״חבר שלח לי את זה ואני לא יודעת בדיוק מה ראיתי ושמעתי אבל אני חושבת שאני רוצה עוד מזה״. [טיוב]
המתוק שלנו ליאון ברידג׳ס הוציא את גרסת הדלוקס לאלבום שהוציא מוקדם יותר השנה, וזה אותו אלבום פלוס שיר אחד חדש, עם ג׳זמין סאליבן המעולה, "Summer rain" (התשובה ל-"Texas sun"?). [טיוב]
אני לא יודע איך פספסתי את השיחה הזו בין לורד ודיוויד ברן! [טיוב]
ספשל משי קוֹלי חלקלק!
אז… Silk Sonic יצא לפני שבוע, ומאז כל מה שכולם סביבי שואלים הוא: נו? אז איך? עומד בציפיות? ואני, אני עדיין בכלל מגבש את דעתי וזה לוקח לי קצת זמן אבל אני ממש נהנה בדרך – בלי שום ספק "Fly as me" ובעיקר "Put on a smile" (שבייביפייס כתב איתם!) הם פייבוריטים. בינתיים, מתן שרון כבר גיבש דעה ונימק אותה יפה. ואם אין לכם/ן זמן לקרוא, הנה הביקורת המהירה בעולם (9 שניות). יש לכם/ן זמן? הנה ראיון נרחב עם השניים.
אם לא דעה אלא כיף אתם/ן מחפשים/ות, אז האנינטרנט פה כדי לחגוג. מה שברור כבר הוא שבין אם האלבום הזה עומד או לא בציפיות, בין אם הוא קליל מדי או בדיוק בול, מה שבטוח זה שהוא מוזיקלי בטירוף. בהגזמה, כאילו. וכשאני אומר ״מוזיקלי״ אני מתכוון שהדגש בו על נגינה, הלחנה, מורכבות הרמוניות, וכמות הרעיונות והמהלכים (והרפרורים) המוזיקליים החריגים והלא מובנים מאליהם הם פריטי מאץ׳ חסרי תקדים בזמננו לשירים שעל פניהם הם סול מתוק שנוח לשמוע ברדיו. אפשר לזמזם את השירים בסופרמרקט או, אם האוזניים שלכם/ן יודעות לזהות את כל הניואנסים, להתמוטט בבכי באמצע הסופרמרקט מרוב עונג. בהתאמה, מוזיקאים מקצוענים יוצאים מגדרם מהתלהבות וגם סתם אנשים נהנים בהגזמה (תודה הילה) ואפילו אבא שלהם בעניין. מורה למוזיקה מאבד את השיט שלו על מה שקורה ב־"Put on a smile" (זה מתחיל ב־2:45), וכמובן פסנתרן היוטיוב שלנו שכבר עפנו על איך שהוא עף על "Leave the door open" (באמת, אם לא צפית בזה, דחוף) הגיב גם ל-"Skate", שבאמת על פניו נשמע קליל ופשוט אבל הו הו, הו.
בהמשך לתגובות, הגיעו גם הפרודיות כי בכל זאת, סילק סוניק התחילו קצת בתור פרודיה. שניים מהסינגלים זכו ל-shredding שפשוט מרח אותי על הרצפה מצחוק. הנה איך שבאמת נשמע "Leave the door open" והנה הצליל האמיתי של "Smoking out the window".
ובתור בונוס לא קשור לכלום: הנה ברונו מארס, בגיל 4, בתחרות חיקויי אלביס. נשבע לכם/ן! [טיובז]
"No chill", השיר האהוב עליי מהאלבום האחרון של Duckwrth המצוין, זכה לקליף חדש. [טיוב]
ידעת שבאתר של נטפליקס אפשר לראות, עולמית או לפי מדינה, את 10 הסרטים והסדרות הנצפים ביותר בנטפליקס, וגם כמה שעות צפתה בהם האנושות במקום לשוחח זה עם זה? פף יצאתי בומר עם ההערה הזו. [אנגלית]
[תודה לסתיו] דיימון אלברן הוציא אלבום חדש, וכדי לחגוג אותו ואולי גם סתם כי הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, הוא הופיע בפריז וההופעה כולה שודרה בערוץ ארטה. יש שם הרבה מהאלבום החדש, גם מהקודם וקורטוב בלר. [טיוב]
איזה כיף שבריטני ספירס החופשייה יכולה להגיד מה שבא לה בסושיאל עכשיו! וכמה חמוד שהיא מודה לנשות ואנשי תנועת #freebritney. [וידאו]
[תודה ליעל] חדשות טובות! ספר הוחזר לספרייה, אחרי… 73 שנה. מעניין כמה קנס הוא צבר. [אנגלית]
[תודה ליערה] 39 דקות של נימוחות: שני אספנים מתקלטים ביחד רצף של שירי פ׳אנק תזמורתיים בצרפתית, וזה נפלא אפילו יותר ממה שזה נקרא. [טיוב]
כשהקול מתחלף לנער מתבגר זה קצת מצחיק, מאוד מביך, ועובר די מהר. אבל עבור נערי מקהלה, כשהקול מתחלף מדובר במשבר קיומי. הניו יורקר בסרט תיעודי בן חצי שעה על מקהלת נערים בסטוקהולם שבניגוד לכל המקהלות, מתעקשת להשאיר בשורותיה ואף מעודדת את הנערים שקולותיהם נסדקים, נשברים ומתחלפים להמשיך לשיר דרך השינוי. [טיוב]
הופעה קטנה של אמדו מוקטר המדהים(ים) על גדות נהר הניז׳ר. כמו טייני דסק קונצרט, רק… טיני ריבר קונצרט? [טיוב]
קארי באטון מנתחת בניו יורקר את הפרויקט מעורר ההשתאות של טיילור סוויפט, שמקליטה ומוציאה מחדש את כל האלבומים שהזכויות עליהן נשארו בידי חברת התקליטים הקודמת שלה. הרעיון הוא שהגרסאות החדשות שייכות כולן לה – מהלך עסקי מעולה, מהלך ביוגרפי ותרבותי מעניין, וגם מהלך כלכלי שמן הסתם מעט אמנים/יות יכולים להרשות לעצמם/ן. [אנגלית]
די קר לי בחורף של ונקובר, אבל לא סיביר־קר, לא מינוס 70 קר. ובכל זאת, חיים אנשים בקור של סיביר. איך? הסרטון הזה מדגים ומסביר. למה? זו כבר שאלה אחרת. [טיוב]
Stan by me הוא פודקאסט שבו מפגישים מעריץ/ת עם האמן/ית הנערץ/ת. [אנגלית]
מועדון לילה בגלאזגו מתיימר להמיר את החום שנפלט מגוף הרוקדים לאנרגיה חשמלית, שבתורה תשמש כדי לקרר את המועדון ורוקדיו (או לחמם, תלוי בעונה). [אנגלית]
גם את/ה לא שמת לב שדגל צרפת שינה את הכחול שלו? [אנגלית]
האתר הוותיק Rock's Backpages, שאוסף כתבות על רוק מכל הזמנים, חוגג 20 שנה באינטרנט עם טיימליין מוצלח של כתבות נבחרות מהעבר הרחוק והקרוב. [אנגלית]
איך ה-mosh pit, או ריקודי פוגו כמו שאנחנו קוראים להם בישראל, הפכו לחלק משמעותי בהופעות היפ הופ? [אנגלית]
אחד הדברים שהכי נהניתי לקרוא השבוע היה הביקורת של פיצ׳פורק, שמדי שבוע מפרסמים ביקורת על אלבום שיצא לפני קום האתר, על האלבום הממש לא חשוב Women in technology של האמן הממש לא משמעותי White Town. זו ביקורת שהיא יותר כתבה היסטורית על רגע בהיסטוריה התרבותית והמוזיקלית, ובעיניי זה פשוט סיפור מעניין על שיר מצוין ("Your woman", זוכרים/ות?) ועל כל מה שקרה לפניו ואחריו. [אנגלית]
תודה גדולה יותר מכמה שברונו מארס אוהב ללבוש פודלפון, לכל מי שתמכה ותמך השנה בעונג דרך פטריאון, ובמיוחד לתומכי ותומכות העל שלי, איציק, ספיר, טל, יניב, מעיין, מעין, מאור ותומך שביקש להישאר מסתורי. נשיקות על שתי הלחיים! [תודה!]
המעריצות/ים אולי יתקוממו כנגד האמירה הבאה, אבל בעיניי, קול השירה של פיבי ברידג׳רס די חסר רגש, או ליתר דיוק, חסר כמעט לגמרי טווח רגשי. היא מעבירה בסגנון השירה שלה רגש אחד עיקרי של תשישות רגשית, קרבה למיקרופון אבל ריחוק מסוים מרגש גלוי. היא כמו שרה תחת שיכוך. למרבה ההפתעה, הגדולה של ברידג׳רס כמבצעת, והסיבה שהיא מוזמנת לכל כך הרבה אלבומי מחווה ושיתופי פעולה, טמונה בדיוק בזה. הקול שלה יפה, ונעים, והיא מקפידה רוב הזמן לשיר בו בווליום נמוך יותר מווליום הדיבור הרגיל שלה, וזה משאיר לה טווח קטן מאוד לכאורה להעביר רגשות, מה שמטיל משקל אדיר על הכתיבה שלה, ועל כל מה שהיא מביאה סביבה: דרך חיתוך והגשת המילים, וכמובן המוזיקה. העובדה שלמרות הטווח הכל כך מצומצם הזה של שירה האלבומים שלה מציעים חווייה רגשית כל כך גדולה (לאלה מאתנו שהתכווננו לשפה שלה) היא הישג עצום, היא סוד הגדולה של ברידג׳רס והעובדה שהיא ה-it girl כבר שנתיים. דוגמה מצוינת לזה הוא הביצוע שלה ל-"That funny feeling", שיר מהספשל האחרון בו ברנהם בנטפליקס, שלא ראיתי, אבל שמעתי את השיר הזה כי ידעתי שהשיר של פיבי הוא קאבר ורציתי להשוות. וואלה, אין מה להשוות. לכאורה הם דומים מאוד, אבל הביצוע של ברידג׳רס לא רק יפה יותר, הוא גם נשמע כמו הגרסה הנכונה לשיר הזה, שיר שמדבר בעיניי על הקהות הרגשית והדיסוציאציה שמעוררים החיים בתרבות המערבית כמו שהיא נראית היום, מוקצנת עד אבסורד. ההגשה הספציפית הזו של ברידג׳רס התלבשה על השיר הזה כמו החתיכה החסרה בפאזל. [סטרימים]
עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.
תיקון ללינק להופעה של Mdou Moctar:
תודה!
אדל בלופ אצלי, לא מצליח לעצור.
ואני שומע רפרנסים לפופ ניינטיז, במיוחד בשיר can I get it, אבל לא מצליח לשים את האמצע על לאן זה מרפרר בדיוק.
תעזור לי פליז! אין מומחה גדול ממך בניינטיז… 🙏🏻