6 בנובמבר 2021

עונג שבת: התחייה

ג׳ק וייט

openlineעם השנים, התרגלתי לחשוב אחרת על ג׳ק וייט. הוא עבד קשה לא מעט שנים פוסט הווייט סטרייפס כדי לגרום לנו לחשוב עליו כמפעל אמנותי עשיר: מולטיאינסטרומנטליסט, מעצב, צלם, יזם, מנהל לייבל, חבר בהרכבים, מפיק של הרכבים אחרים, מקליט את עצמו ואחרים, מוציא תחת ידיו מוצרים אסתטיים ויזואליים ומוזיקליים מוקפדים על המילימטר, איש חזון, מושך בחוטים, אייקון.

שום דבר מזה אינו לא נכון. ג׳ק וייט הוא באמת אמן מוכשר ושאפתני בצורה יוצאת דופן, וזה מדהים בעיניי שלאורך השנים השאפתנות שלו, שמתחרה בקלות בזו של קנייה ווסט, למשל – שותפו ליומרנות עצומת ממדים שמצליחה איכשהו להצדיק את עצמה שוב ושוב – הצליחה לייצר, בניגוד לווסט, אמנות מינימליסטית מאוד. עם כל הקפדנות והידענות והשכלתנות שלו, וייט יוצר מוזיקה מאוד יצרית והרבה פעמים מאוד פשוטה, פשטנית במתכוון, אבל משקיע במעט המרכיבים את אותם המומחיות והכישרון. מעניין להנגיד אותו עם ווס אנדרסון, למשל, עוד יוצר אובססיבי, אספן, ידען ומחונן, שיוצר יצירות מקסימליסטיות ועמוסות בפרטים מוקפדים. וייט עושה אותו הדבר, רק עם מינימליזם – רעיוני, לכל הפחות, אם לא ממש אסתטי.

ובכל זאת, כשטובעים בכל התארים האלה, קל לפעמים לשכוח ממרחק השנים שג׳ק וייט, בראש ובראשונה, הרחק גבוה מעל כל שאר עיסוקיו, מחונן בצורה יוצאת דופן ויוצאת מן הכלל בדבר אחד במיוחד: הבנאדם הוא אחד ממחוללי ריף הגיטרה הגדולים ביותר של המילניום הנוכחי.

למי שהקשיב/ה זה היה ניכר כבר בשיר הראשון של האלבום הראשון. למי שלא, זה הפך ניכר כש-"Seven nation army" התפוצץ על כל העולם, ממש על העולם כולו. אבל זה התעמעם עם השנים, כי וייט עבד קשה לגלות לנו שיש בו תועפות של כשרונות מגוונים. כל העמימות והשיכחה הזמנית הזו התנדפו תוך עשרים שניות לתוך השיר החדש והפשוט פנטסטי שלו, "Taking me back", שמכיל לא ריף אחד אלא כמה ריפים חוזרים, שכל אחד מהם לבדו היה מפרנס שיר שלם של להקה אחרת. גיבור גיטרה אמיתי, ג׳ק וייט. כמה אנשים שנולדו אחר 1970 יכולים ברצינות לזכות בתואר הזה? אולי חופן קטן מאוד. וייט הוא בלי עוררין ביניהם. [סטרימים. בונוס: השיר הזה יפה גם בלי הריפים]


חמישי בחצות

קבלו את חמישי בחצות של היום, איזה יופי של דבר! יש לנו פה שירים חדשים של, בין היתר,

Quantic, איימי מאן, Elbow, מתי כספי, לורד, alt-J, הילה רוח, דיאנה רוס, ABBA, קאט פאוור, Spiritualized, Aminé, M. Ward,  – ובפינת ה״אשכרה? כן״, גם שירים של U2, Limp Bizkit, Green Day.

ועוד המון שמות שאולי לא הכרת עדיין, וזה הזמן להכיר. [ספוטיפיי בלבד]


אלבומים חדשיםמסיבה נהדרת, אפילו מוגזמת, של אלבומים חדשים השבוע:

◼︎ בראש ובראשונה – אין מה לעשות, הלב תמיד שם – Kid A Mnesia, המארז החדש של Radiohead. שני השלישים הראשונים שלו אינם חדשים – מדובר בצמד האלבומים המושלם Kid A מ־2000 ו-Amnesiac מ־2001. זה הדיסק השלישי שמעניין אותנו היום. הוא מכיל 12 קטעים, מתוכם 5 שירים ממש, כלומר עם כל הכלים כולל שירה, והשאר הם ערוצים שונים והקלטות קצרות שונות מהסשנים ההם. חלקן יישמעו מוכרות לאוהבי שני האלבומים האלה. חלקן, כמו הקטע הסוגר "How to disappear into string", ירגשו מאוד את מי שאוהב את המקור, ומיעוטן, כמו "Pulk/Pull – True Love Waits Version", יפוצצו את המוח וישנו את מה שחשבנו עד עכשיו על שני השירים האהובים האלה (אני תמיד הייתי במחנה Pull/Pulk גם כשרוב מעריצי/ות רדיוהד התייחסו אליו בתור "Within you without you" של אמניזיאק, כלומר השיר שתמיד מעבירים באלבום מופת. ככלל, מדובר בריליס למעריצים/ות בלבד. אבל אנחנו מעריצים/ות, אז אנחנו שמחים/ות.

◼︎ Voyage – אלבום חדש, ראשון מזה חמשתאלפים שנה, ל-ABBA!!!

◼︎ Jassbusters two, אלבום המשך לאלבום האהוב עליי של קונאן מוקסין!

◼︎אחרי אלבום סולו שאהבתי מאוד מאוד, נתניאל רייטליף חוזר אל הלהקה הקבועה שלו, The Night Sweats, לאלבום חדש – The Future. טרם שמעתי, אבל אני מאוהב בתערובת הסול־קאנטרי־פ׳אנק הכבירה שלהם.

◼︎ אחד הראפרים המעניינים בשטח, Aminé, חיכה שנה מאז האלבום הקודם והוציא חדש, TWOPOINTFIVE.

◼︎ אהוב לבי המפיק האקוודורי המרהיב ניקולה קרוז הוציא אי־פי קטן עם 4 שירים חדשים ועוד גרסאות.

◼︎ אלבום חדש שנראה סופר מעניין לאחד האנשים הכי מעניינים במוזיקה בשנים האחרונות – טראס מרטין. מרטין הוא לא שם שמוכר להמונים, אבל את מגע הזהב שלנו שמענו בהמון, המון שירים מושלמים בעשור האחרון, מקנדריק לאמאר וסנופ דוג דרך ליאון ברידג׳ס ועד רוברט גלאספר ואלט־ג׳יי, פלוס הפקות עצמאיות נהדרות שלו. עכשיו יש לו אלבום חדש, Drones, שהוא חתום עליו בשמו אבל הוא הזמין את כל החברים שלו: Celeste, קנדריק, סנופ דוג, קורדיי, קמאסי וושינגטון, רוברט גלאספר, ליאון ברידג׳ס, YG, מי לא! נראה כמו חגיגה.

◼︎ Day/Night, אלבום חדש של Parcels המשמחים

◼︎ Queens of the summer hotel הוא אלבום חדש של חברתנו איימי מאן, שתמיד נאהב.

◼︎ Valentine, אלבום שני ל-Snail Mail!

◼︎ ניתוק, אלבום חדש לאדם יעקב כהן המופלא, שהעלה את אלבומיו המצוינים לספוטיפיי!

◼︎ אלבום חדש למכשף המקסיקני Lagartijeando.

◼︎ אלבום משותף לג׳ו גודארד (Hot Chip) ואיימי דאגלס תחת השם Hard Feelings.

וגם ◼︎ נוגה ארז הוציאה אלבום עם גרסאות חדשות לשירים מ-Kids ◼︎ אלבום משותף ל-Kinnship ופאבלו נובל המצוין ◼︎ Obsidian, אלבום חדש ליונסי מ-Sigur Ros ◼︎ אלבום חדש ל-Limp Bizkit, עם השם המצוין Still sucks ◼︎ חיים מקסימליסטיים הוא אלבום בכורה לעילי אשדות. ◼︎ מה פספסתי? [סטרימים]


למה כלבים מטים את הראש? מחקר חדש מציע תשובה חדשה, אבל אני מעדיף את התשובה הזאת. [אנגלית]


עוד שבוע אחד בלבד לאלבום שאני כבר כמעט שנה שלמה שומר לו ספוט באלבומי השנה שלי – האלבום של הצמד המשמח ביותר של 2021, ברונו מארס ואנדרסון פאק, אק״א Silk Sonic. עד שזה יגיע, הם שיחררו אתמול סינגל שלישי, "Smoking out the window", וכרגיל מדובר ב-pure joy. ההרמוניות, המעברים, הפזמון, העיבוד, וכמובן הקליפ והבגדים. הו, קטיפה חומה, מעולם לא היית לוהטת יותר מעכשיו. [טיוב]


ואם בא לכם/ן להישאר בווייב של סילק סוניק, אני ממליץ בחום על הסט הקצר והמופלא הזה של אוצרות סול מתוקים בעריכת Cut Chemist, דיג׳יי כל כך מחונן שכדי שיהיה לו אתגר הוא התחיל לתקלט עם פטיפון אחד בלבד. בשביל הרומנטיקה הוא אפילו הדליק לנו נרות. [טיוב]


אה, להרים אתם/ן רוצים/ות? הנה הסט של נועה ארגוב מאינדינגב והנה הסט של פארק היי ג׳ין מבוילר רום. [סטרים; טיוב]


20 הסרטים הכי אנדרייטד של 20 השנים האחרונות, על פי Wired. כמובן, זו רק דעתם, אבל זה מעניין לראות את הבחירות ולשקול מחדש את בחירות הצפייה שלנו. [אנגלית]


Foals חוזרים עם "Wake me up", סינגל ראשון מזה… שנים! ומה אגיד לכם? הוא מעיר אותי! [טיוב]


מזתומרת, אתם/ן לא חוגגים/ות את 地味ハロウィン?! הידוע גם בתור גרסת הנורם־קור של האלווין, ובו החוגגים/ות היפנים/יות מתחפשים/ות לאנשים רגילים בסיטואציות רגילות. למשל, הקופאי שמסתכל הצידה כשאת/ה מקליד/ה את הקוד של האשראי, או הבחורה שהגיעה לשיעור ניסיון חינם ביוגה. לא יודע למה, אבל זה ממש מצחיק. [פיקסלים, אנגלית]


קורטני בארנט בוחרת את האלבומים האהובים עליה בבנדקאמפ. [אנגלית]


[תודה לאורן] איך פספסתי את העובדה של-Chemical Brothers יש תכנית רדיו? הנה פרק ראשון, פרק שניפרק שלישי. [סטרים]


בכלל, דברים מדהימים קורים ב-Sonos Radio לאחרונה, ואפשר ליהנות מרובם בערוץ המיקסקלאוד שלהם. למשל, אדיה ויקטוריה מראיינת את ג׳וליין בייקר או את ביג פרידיה או את ג׳ייסון איזבל. למשל, שעה עם בובי גילספי מ-Primal Scream. למשל, איימי מאן מנגנת את הגיבורים שלה ומספרת על האלבום החדש. וזה רק מסקירה זריזה מאוד.


פעם, התאריך שבו נולדת היה סתם עוד יום בשנה. מתי ואיך התחלנו לחגוג יומולדת? באטלנטיק סוקרים את ההיסטוריה של הדבר הלא מובן מאליו הזה, עם פוקוס על הדרך שבה אמריקאים חוגגים יומולדת. כמו הילדות עצמה, גם זה נולד במהפכה התעשייתית. [אנגלית]


הסוד להפיכת האינטרנט המסוכן לטוב לב? קפיבארה. [אנגלית]


ברכות וזרי פרחים לתומר קריב, שפרסם השבוע את הפרק האחרון בסדרת הכתבות המונומנטלית שלו, הסיפור של פורטיס, שלא רק מספרת אלא גם מנתחת את *כל הקריירה של פורטיס* מלפני השיר הראשון שהוקלט ועד, ובכן, עד השבוע. זה פרויקט מרתק, מרהיב, ידעני, מלא תובנות ותחקיר מעולה, שידבר למעריצים/ות פורטיס כמו גם לכל חובב/ת מוזיקה ישראלית בלי קשר לדעתו/ה על פורטיס (גילוי נאות: ערכתי חלק גדול מהכתבות בסדרה).

לסדרה הזאת אין סיום כי הסיפור של פורטיס עוד לא נגמר. להיפך, הוא עדיין כאן, מופיע, כותב ומקליט. ההופעות שלו הן עדיין התרחשות, אירוע לא צפוי שאין לדעת איך יתחיל ואיך יסתיים. הוא קצת יותר משופשף, אבל עדיין נשאר בו משהו מהילד ההוא, בן ה־21, שעלה על במת מועדון בית ליסין וצרח את שעל ליבו. הוא עדיין מחפש את עצמו – שם הוא מרגיש בטוח.

אם הצטרפתם/ן עכשיו, אפשר להתחיל מהפרק הראשון, או לקפוץ לעמוד הסדרה ולהתחיל מאיפה שמתחשק. [עברית]


דייב גרוהל מתארח בפיצוצייה של דזוס ומרו לשיחה הכי משוחררת שלו שראיתי לאחרונה – ההיפך מהראיון איתו שפרסמתי פה בשבוע שעבר. באמת, זה כל כך כיף, גם לראות ולשמוע את גרוהל גיקינג אאוט בתור מעריץ של אחרים (למשל ליטל ריצ׳׳רד) ובתור מישהו שכל כך אוהב מוזיקה. [טיוב]


[תודה למיכל] סרט קצר שביקר בפסטיבלי קולנוע בכל העולם: איך לחדד עיפרון? אולי תחשבו שזה פשוט. ובכן: עשר דקות יוכיחו שטעיתם/ן. האם זו בדיחה? פור ריל? האם זה משנה? [וימאו]


אני מאוד מרוצה משפע הראיונות שנותן פתאום פול מקרטני, לרגל ספר חדש שהוא מוציא ובו הסיפורים מאחורי השירים שהוא כתב וכהכנה לדוקומנטרי החדש שיוצא בסוף החודש. בניו יורקר התפרסמה כתבה נרחבת ומצוינת (שכללה את המשפט המדהים "His fan base is the general population"), והשבוע הוא גם התראיין באריכות לטרי גרוס, המראיינת האגדית של NPR. [אנגלית; סטרים]


מרג׳ינליה הוא מנוע חיפוש שרוצה להפתיע אותך במקום לתת לך את מה שחיפשת. במקום לקדם אתרים עם עיצוב נקי והיררכיה ברורה, המון כניסות וכותרות ברורות, הוא חוסם אותם ומביא את השאר. הרפתקאה! [אנגלית בלבד]


The War on Drugs צילמו טייני דסק, והבהירו לי שוב שיש דרך משעממת להיות מושפעים מברוס ספרינגסטין (למשל Bleachers) ויש דרך מרתקת להיות מושפעים מברוס ספרינגסטין (The War on Drugs). שמעת כבר את האלבום החדש? מה דעתך? [טיוב]


לורד אמנם הוציאה אלבום שלא כבש אותי השנה, אבל זה לא אומר שהוא לא מלא ברגעים יפים ובכמה שירים ממש נפלאים. השבוע היא הוציאה את גרסת הדלוקס, ומתחבאים שם שני שירים חדשים, "Hold no grudge" ו־"Helen of Troy". [סטרימים]


מקפל את אוזן הדף הדיגיטלי הזה כדי לקרוא בו מאוחר יותר: טום ברייהן המצוין כותב על "Gonna Make You Sweat (Everybody Dance Now)", הלהיט הענק של C+C Music Factory מ־1991, שהיה רגע מכונן בפריצה של ההאוס לפופ. [אנגלית]


אני ממש אוהב את הכלי הדיגיטלי הזה לשירבוטים, שפועל קצת כמו המשחק סנייק – אפשר לזוז רק בזוויות ישרות – אבל יש בו משהו מאוד מאוד מספק. בכלל, לשרבט זה נפלא. עוד מידע. [פיקסלים]


עוד פיקסלים: מגזין Aeon מפתיע בכתבה שנקראת הביוגרפיה של הפיקסל. הגרגר הדיגיטלי הקטן הזה, האטום של כל מה שאתם/ן מסתכלים/ות עליו ברגע זה – יש לו חתכת היסטוריה מעניינת, שמתחילה במהפכה הצרפתית (!) ונמשכת עד היום. אלבי ריי סמית׳, אחד המייסדים של פיקסאר, כתב ספר על זה, וקטע מתוכו מובא כאן במגזין שמסביר: מה זה בעצם פיקסל? [אנגלית]


וכשיש לכם/ן מספיק פיקסלים, אפשר כבר ליצור מהם קווים, משטחים, צורות וקימורים. הכתבה האינטראקטיבית הזו מסבירה, במילים וציורים שאפשר להזיז ולמתוח לייב, איך צורות ומשטחים עובדים. [אנגלית, פיקסלים]


אהובי לבי Elbow ממשיכים להעניק לנו שירים מהאלבום המתקרב, והפעם זה "Flying dream 1". אני מפה מקום בלב לאלבום הזה. [טיוב]


ריק רובין

30 דקות של שיר הלל דוקומנטרי לאחד המפיקים המוזיקליים הגדולים ביותר של זמננו, אם לא הבכיר שבהם, ריק רובין. אם לא שמעת עליו בחיים, או אם את/ה מעריץ/ה מושבעת, זה בשבילך. [טיוב]


M. Ward הקליט קאבר יפה לשיר של השוגרקיובס, הלהקה הישנה של ביורק. [סטרימים]


לפני שהוא היה אנדרסון פאק, ברנדון אנדרסון פאק הופיע והוציא מוזיקה תחת השם הדי גרוע Breezy Lovejoy. בין היתר, הוא העלה מיקסטייפ בן שעתיים לאתר המיקסטייפים הכביר DatPiff. זה היה מזמן. עכשיו מישהי חפרה והעלתה את האלבום הנדיר הזה ליוטיוב, ואם חרשתם/ן את כל הדיסקוגרפיה של המלך הזה ובא לכם/ן עוד, אז הנה נמצאה לכם/ן ישועה. [טיוב]


בבלוג הספרייה הלאומית מצאו מדריך טלפון בעברית משנות השלושים, שלימד את תושבי פלשתינה איך לחייג ב״טלפון אוטומתי״. [עברית]

"כשאתה שומע את 'קול הצלצול' פירושו כי הפעמון של המספר הדרוש לך מצלצל. אם נמשך הקול זמן מה ואין המנוי עונה, פירוש הדבר שאין תשובה! ולפי שהמנוי אינו נמצא מסתמא בביתו אין כל תועלת לחזור ולסובב את החוגה".


אני מת על השיר "When we move" מהאלבום החדש והמצוין של Common, אז אני אקסטרה שמח שיש לו גם קליפ תואם, כולל כתוביות לראפ המעולה של קומון! [טיוב]


היי גיאחה, אני ממש נהנה/ית מהעונג! איך אפשר לעזור? ובכן, יש 3 דברים שאני יכול לחשוב עליהם שתמיד עוזרים מאוד לעונג:

  1. לשלוח לי לינק מגניב שנתקלת בו
  2. לתמוך בעונג באיזה סכום שרק יתחשק לך, כולל, כאילו, שקל וחצי
  3. לשלוח את העונג של השבוע לחברים או חברות. [תודה!]

מה טוב יותר מ־20 דקות על, עם ובתוך הבניין הכי יפה בניו יורק, בניין קרייזלר? 20 דקות כאלה שכתב וקריין ג׳ון מלקוביץ׳, מאוהביו הגדולים של הבניין האגדי. [טיוב]


ג׳יימס בלייק הביא איתו את slowthai לבצע את "Funeral" מהאלבום החדש לייב בתכנית של ג׳ימי פאלון. שני בריטים לבנבנים באל־איי, איזה עולם. [טיוב]


אם יש צדק בעולם, ״שבועיים״ של עוזאל צריך להיות להיט ענק – הוא מדבק בטירוף, חמוד בלי להיות מטומטם, ועשוי מעולה. ״המלצרית הכי יפה בגבעתיים״! [טיוב]


ב״בית מטבחיים 5״, קורט וונגוט כתב, "Everything was beautiful and nothing hurt". מתוך זה נולד האלבום האחרון של Spiritualized מ־2018, שנקרא And nothing hurt. אז, ג׳ייסון פירס טען שזה יהיה האלבום האחרון של ההרכב. נו, אז הוא טען. השבוע הוא הכריז על אלבום חדש שיצא בפברואר וייקרא, ניחשתם/ן נכון: Everything was beautiful. שיר ראשון מתוכו כבר פה, "Always together with you", ובקטע מפתיע זה בעצם טייק חדש על שיר ישן שלהם, שיצא בגרסתו הראשונה ב־2014 ונקרא אז "Always forgetting with you". תודה לפיצ׳פורק על כל המידע הזה, כי אני סתם התלהבתי מהשיר החדש ואז גיליתי מלא דברים מעניינים! [טיוב]


התחלתי ועדיין לא סיימתי להאזין לאלבום החדש של נתניאל רייטליף, אבל סימנתי לעצמי לתת אוזן גם לאירוח שלו ב-World Cafe, שם הוא והלהקה מנגנים שירים מהאלבום החדש ומספרים איך הוא נולד. [סטרים]


היישר מלאגוס, ניגריה, השם הלוהט Tems מבצעת טייני דסק בחדר שהוא, ובכן, הכל חוץ מטייני. [טיוב]


קנייה ווסט, שלא מרבה להתראיין בשנים האחרונות (או שפספסתי?) התארח בפודקאסט/תכנית טלוויזיה/ישיבה מוגזמת ממש Drink Champs, שבה חבורה של מנחים והמון product placement יושבים לשתות עם מפורסם כלשהו ופשוט מדברים שעתיים. למי מאתנו שאין שום זמן לשעתיים וחצי של שיחה, okayplayer מקצררים לנו את האירוע לרגעים הכי מעניינים. [אנגלית]


באותו מגזין גם יושבים לשיחה (לא של שעתיים!) עם ליאון ברידג׳ס, מתוק שלנו. [אנגלית]


טריילר לעונה 3 של אטלנטה, מאיש הרנסנס הכביר דונלד גלובר. [טיוב]


וואלק, כש-Cat Power הכריזה על אלבום קאברים חדש (שלישי, אם אני סופר נכון), לא ציפיתי שהיא תעשה קאבר ל-"Pa pa power" של Dead Man's Bones, הלהקה של… ריאן גוסלינג. [טיוב]


רגע לפני שיר הסיום, הרמת כוסית לחיי תומכות ותומכי העונג, ובראשם/ן תומכות/י העל איציק, ספיר, טל, יניב, מעיין, מעין, מאור ותומך שביקש להישאר מסתורי.


אלאניס

closelineבאחד השירים באלבום החדש, לורד שרה "'Cause all the music you loved at sixteen, you'll grow out of". ברגע הראשון, הנהנתי. ואז עצרתי את עצמי ואמרתי: רגע, מה? לא, זה לא נכון. כלומר, כן – זה טיפה נכון. בגיל מסוים, רובנו מתכחשים למוזיקה שאהבנו בנעורינו. היא נשמעת לנו פשטנית, רגשנית, בסיסית. אנחנו נבוכים/ות. חלקנו נשארים/ות בשלב הזה, של ההכחשה. אני יצאתי ממנו, ואני חושב שבתקופה שבה אנחנו חיים יותר ויותר א.נשים יוצאים/ות ממנו, משלב ההכחשה, ומקבלים את מי שהם היו, לפחות חלקית. כי בעצם, למה שאהיה נבוך שאהבתי פעם את בון ג׳ובי? רק כי זה לא מגניב? רק כי השתניתי? האם מי שהייתי אז, בן 14 שמתרגש נורא משירים של בון ג׳ובי, הוא לא בנאדם לגיטימי? הדעה והטעם שלו לא ראויים? ראויים, ראויים מאוד. למעשה, מה יקרה אם אשים עכשיו את אותו שיר שנורא התרגשתי ממנו בגיל 12, בגיל 14, בגיל 16? מה יקרה אם אנגן את בון ג׳ובי? את אלאניס מוריסט?

אני לא יודע אם שמתם/ן לב, אבל אנחנו חיים/ות בתקופה של תחיית אלאניס מוריסט, תקופה של זיכוי תרבותי. הזמרת שהפכה לסמל מוקצה של רגשנות־רוק, לזכר מביך לנעורינו הבוסריים וחסרי העידון – היא זוכתה מאשמת מבוכה. זה לא שהמוזיקה החדשה שלה מצליחה במיוחד, אלא שאותו אלבום ענק שלה שבא משום מקום ושלט לחלוטין ב־1995, אותם 12 שירים שגם כשנדמה ששכחתי אותם הם בלתי נשכחים, הם זוכים להכרה כאסופה שניסחה רגשות עבור דור שלם, ואת הרגשות האלה אנחנו עדיין נושאים/ות עמנו, בין אם נודה בכך לעצמנו או לא.

התחייה הזו לא קשורה לשום דבר שמוריסט עצמה עשתה עכשיו אחרת – היא עדיין יוצרת ומקליטה את המוזיקה שלה, כמו שעשתה תמיד. התחייה הזו נולדה בגלל תמורה תרבותית הדרגתית ומבורכת שהתבטאה במוזיקה לפני כל אספקט אחר: השלת הציניות. ה״קוּלנס״. הלגיטימציה להפגין רגשות. ויחד איתם, התמוטטה גם ההפרדה בין מוזיקה ״איכותית״ למוזיקה ״מביכה״. וזה נפלא בעיניי. כל דבר שמרחיב את המקום שנחשב לגיטימי להביע את עצמנו הוא מבורך בעיניי. התחייה הזו נראית כמו מחזמר זוכה פרסים בברודוויי עם שירי האלבום. כמו הבמאית גרטה גרוויג שפירסמה ברבים את המכתב שכתבה למוריסט ב־2016 בבקשה לכלול שיר שלה בסרט המעולה ״ליידי בירד״ [תודה, מאי!]. כמו סרט תיעודי חדש עליה (שהיא סירבה לגבות). כמו גל בלתי נגמר של קאברים, בהתחלה ביוטיוב, ועכשיו על ידי אמנים מוכרים, כמו הביצוע ל-"Hand in my pocket" של Deep Sea Diver והביצוע החדש של הרכב הבראס־מחאה האדיר  Brass Against לסינגל הראשון שמוריסט הוציאה אחרי ההתפוצצות העולמית של אותו אלבום מכונן, "Uninvinted". כשהשיר הזה יצא הייתי בן 16, ואהבתי ללא סייגים את Jagged little pill. התרגשתי ממנו והשתחררתי איתו, וזמן לא רב אחר כך אדחה אותו. אבל כשיצא. "Uninvited", עדיין אהבתי בלי מחסומים את אלאניס, ונדהמתי מהשיר הזה, הרדוף, החשוף, המינימליסטי, עם מבנה של פוסט רוק: מינימליזם ואז התפוצצות (לא ידעתי אז מה זה פוסט רוק). הביצוע של Brass Against מדגיש את האפילה שאורבת בשיר הזה, את הסכנה שבו. זה שיר ענק, שהביצוע המקורי שלו מצמרר והחדש אפילו יותר. [סטרימים]


עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

5 תגובות על “עונג שבת: התחייה”

  1. יערה הגיב:

    פודקאסט מצוין על העוול שנעשה למרת׳ה וואש, הזמרת העל אנושית שלא קיבלה קרדיט בזמן אמת על everybody dance now
    https://open.spotify.com/episode/2lwbMidJYFq1qtDZb0LU72?si=kXJkou36SjSfOOJ1cKdQkQ

  2. נעמה הגיב:

    תודה על הפוסט גיאחה יא מתוק!

  3. בני הגיב:

    אני רוצה להעיר שסדרת הכתבות המצויינות על פורטיס לא מיועדת רק למעריצי פורטיס (כמוני). היא בעצב מספרת את סיפור הרוק/פאנק/(תשלימו בעצמכם) הישראלי כאשר החוט המקשר הוא פורטיס. אני למשל קורא עכשיו את הכתבות בפעם השניה כדי לבנות לי בספוטיפיי פליליסט של שירים מצויינים של להקות וזמרים שאהבתי בעבר ומאז שאני לא משתמש בדיסקים שלי שכחתי מהם. מאוד מומלץ! כל הברכות לתומר וגיא על הפרוייקט החשוב הזה!

  4. Adar הגיב:

    אני עדיין זוכר שבשיא ההיספטריות של ברוקלין מישהו פתח, ברצינות מלאה, עסק לחידוד עפרונות
    https://gothamist.com/arts-entertainment/enough-brooklyn-guy-offering-artisanal-pencil-sharpening-class-yes-really

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *