עונג שבת: שקט על הסט
כנראה לא אשכח אף פעם את הפרק ב״רוק 30״ שבו הולך לג׳ק יום של הצלחה אחרי הצלחה, של אפס כשלונות, והוא מנסה לרכוב על הגל הזה עד סוף היום. הוא קורא לזה רייגנינג. זה היה מצחיק גם כי הוא הדביק לתופעה שם של נשיא שחלק גדול מהאמריקאיים, בטח אלה שצופים ב״רוק 30״, תופסים כנשיא של נזקים איומים, וגם כי יש משהו שקוסם לי, ואולי לכולנו, כשהולך רצף מדהים ונראה שהוא לא יישבר. כמובן שבסוף הוא תמיד נשבר – דוגמה טובה נמצאת בעוד שלושה אייטמים. לא לעולם חוסן. אבל איזה היי מטורף זה כל עוד חוסן, אה? וזה לא משנה אם הקלף המשוגע הולך לי עצמי או למישהו אחר – שחקן כדורסל שלא מחמיץ כבר רבע שעה, למשל, או זמרת שמוציאה שיר מצוין אחרי שיר מצוין אחרי שיר מצוין ונדמה שהיא לעולם לא וחספס. לסטטיק ובן אל הייתה איזה שנה שלמה כזו פעם. השנה זו רמי וולף. וולף – זמרת אמריקאית בת 25, שהופיעה כבת נוער באמריקן איידול אבל זה לא מאוד מעניין – הגיעה לאוזניים שלי בשנה שעברה הודות לרימיקס שעשו לה Polo & Pan. מאותו רגע, כל סינגל שהיא הוציאה היה ממתק של שלמות: "Hello hello hello", "Photo ID", "Liz", "Monte Carlo", "Disco man", "Liquor store" – רצף משכר ומסחרר של הצלחות צבעוניות, רמי וולף איז רייגנינג. אם אהבתם/ן את Superorganism אבל הם היו קצת עמוסים מדי; אם אהבתם את Tune-yards אבל הייתה חסרה לכם/ן שובבות ושמחת חיים – כדאי שתבלו קצת זמן עם רמי וולף. השבוע היא הוציאה עוד סינגל ושוב חששתי לרגע – האם זו תהיה הנפילה הבלתי נמנעת? אבל לא, הנפילה עוד לפנינו, וכשהיא תגיע זה יהיה ממש בסדר וטבעי ואנחנו נמשיך להיות חברים. בינתיים, אמשיך לשיר במקלחת ובכל מקום אחר את הפזמון של "Quiet on set", עוד ממתק ממכר מהבסטי החדשה שלי, רמי וולף. [סטרימים]
חמישי בחצות עסיסי במיוחד השבוע, אנחנו עומדים על 80 שירים ברשימה וזה לא כולל את כל האלבומים המלאים שמחכים באייטם הבא.
אז מה יצא השבוע שנראה מעניין וכדאי לשים עליו אוזן? הו, בסך הכל שירים חדשים של:
ג׳יימס בלייק, Disclosure, ניק קייב וזרעיו הלא טובים, פלד, נתניאל רטליף, רמי וולף, Orquesta Akokan, דוד ארבל, Ratatat, ORI, Mano Le Tough, מרטינה טופלי־בירד, Belaganas, Floating Points, עדן דרסו, Low, Bon Iver, בוב דילן, Xiu Xiu, Waxahatchee, דילון פרנסיס, Mild High Club, ג׳ורג׳יה סמית׳, קווין אבסטרקט, Guided by Voices, אל גרין, פארק היי ג׳ין, מרתה ויינרייט… ועוד כל כך הרבה.
אללה איסתור! [ספוטיפיי]
גם בגזרת האלבומים החדשים יש לנו שבוע דשן ומעניין אז בואו נצלול:
◼︎ ראשית וראשונה, Solar Power, האלבום החדש של לורד, הגיע! התחלה של דעה עליו באייטם הבא.
◼︎ חברים של לורד ושלנו, Disclosure, הוציאו אלבום וחצי בשנה שעברה, אז יש להם זכות מלאה לנוח. במקום זה, הם הוציאו השבוע שיר חדש מדי יום, וארזו את החמישייה יפה באי־פי קטן ומצוין בשם Never enough – שם שהוא גם תשובה טובה לשאלה למה הם לא עצרו רגע ונחו מיצירת מוזיקה.
◼︎ At the moment הוא אלבום חדש לדיג׳יי וליוצר האלקטרוני הפנטסטי Mano Le Tough.
◼︎ מבין מעט האלבומים שהספקתי לשמוע במלואם מאז חמישי בחצות, התאהבתי למדי באלבום החדש Fever Dreams של Villagers. הוא נגע לי במקום רך מאוד בלב. עוד מזה בשיר הסיום.
◼︎ הסרט החדש של שון פן, Flag Day, מתהדר בפסקול מרשים ומרגש – שירים חדשים של קאט פאוור! אדי ודר! גלן הזנרד! לפעמים ביחד! וגם בתו של ודר, אוליביה, מתארחת. רוב השירים פה מקוריים, אבל תמצאו גם קאבר נאמן מאוד למקור של ודר ל-"Drive" של REM. גאד דיים, כמה טוב לשמוע את קאט מארשל שרה.
◼︎ החצי הטוב 1: Shire T, שהוא מחצית מהצמד Maribou State, הוציא אלבום סולו חדש ומבטיח, Tomorrow's people.
◼︎ החצי הטוב 2: מחצית מהצמד המדהים Ratatat הוא גם מחצית מהצמד החדש Kunzite, שהוציא את האלבום הסמי־אלקטרוני הקייצי Visuals.
◼︎ סטורג׳יל סימפסון נמצא במקום ממש טוב, כזה שבו הוא מרוויח מספיק כסף בעולם הקאנטרי כדי להקליט ולהוציא מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. בחמש השנים האחרונות הוא הוציא שני אלבומי קונספט מבוססי קאנטרי שלקחו את הקאנטרי לכיוונים מפתיעים מאוד לפעמים, ושלושה אלבומי בלוגראס נפלאים – החדש שביניהם, The Ballad of Dood and Juanita, הוא אלבום קונספט על סבא וסבתא שלו. גם וילי נלסון מתארח!
◼︎ Deafheaven, שבדרך כלל מוגדרת להקת מטאל או פוסט־מטאל, מאמצת לחיקה את השוגייז שבעבע לה מתחת לצרחות ומשחררת את Infinite granite, האלבום הראשון שלה שבו הסולן שר נקי. מסקרן לאללה.
◼︎ נתן זלצבורג הוא מוזיקאי שאפילו רק על הנייר קוסם לי: הוא גיטריסט פולק שהעבודה שלו היא לנהל את הארכיון המפורסם של אלן לומאקס, שמכיל הקלטות מוקדמות של מוזיקת עם מכל העולם ובמיוחד מארצות הברית רגע לפני שהמוזיקה הזו גם היא נכחדה או התמסחרה. וכמשתמע משמו, הוא גם יהודי, עם עניין במוזיקת עם יהודית – כלייזמר, יידיש. השבוע הוא הוציא את Psalms, אלבום שלם של מזמורי תהילים בפרשנות מוזיקלית חדשה ומאוד ניו־פולק־אמריקאי שלו. המבטא האמריקאי הכבד שלו הופך את המזמורים העבריים לשפה זרה כמעט, כך שתשומת הלב שלי הלכה ישר למוזיקה. גם ויל אולדהם ונועה בביוף מתארחים בקולות רקע.
וגם ◼︎ מרתה ויינרייט באלבום חדש, Love will be reborn ◼︎ אלבום סולו חדש לסול(ט)נית של Sault, קליאו סול – את כל השירים הפיק Inflo, המפיק של סולט, אז אני לא בטוח אם זה לא פשוט… אלבום חדש לסולט◼︎ אלבום חדש לצמד אנגוס וג׳וליה סטון ◼︎ פלד הוציא את ההקלטה של הסאקלנט סשן המצוין שלו ◼︎ואלבום שלישי ל-Tropical Fuck Storm ◼︎ מה פספסתי? [סטרימים]
אז… מה דעתנו על האלבום החדש, המיוחל, המדובר, של לורד? אני מודה שאני עדיין מעכל, והמחשבות שלי מתפוצצות אבל עדיין מאוד לא מסודרות. אני מקווה שעם הזמן אגיע למסקנות ואתיישב לכתוב פה דעה מנומקת יותר, שבטח תתגבש ותשתנה עם הזמן. אבל לעת עתה פשוט פרקתי בשרשור טוויטר קצר כמה מחשבות שלי על האלבום. מה דעתך? [עברית]
תכנית חדשה שלי ברדיו הקצה, ואני שמח לעדכן שכבר קיבלתי מכם/ן פידבקים מרוצים מאוד עליה אז אני משתף אותה בגאווה ובלב שלם. שעתיים של, ובכן, המון דברים מצוינים שיצאו בשבועיים האחרונים, פלוס כמה זכרונות מתוקים מאוד. [סטרים]
עוד קצת ריקושטים של לורד סביב האלבום החדש: כתבת הפרופיל המתחייבת בניו יורק טיימס אצל כתב המוזיקה שגם ראיין אותה בווידאו על הכתיבה של שיר הנושא, "Solar power". והיא ביצעה על גג את "Dominoes" [אנגלית]
היאח הידד! המהדורה השנייה של ספר האקורדים האלטרנטיבי, ואני אוסיף גם, הישראלי, יצא לאור במגזין הקצה. את המהדורה הראשונה הפיקה והוציאה לאור חן ליטבק, מתכנית האינדי הישראלי ״נקודת חן״, בחגיגות שנה לתכנית שלה, והופיעו בו אקורדים לשירים של דניאל רובין, סוס מביט, טל אורן, קובארי ועוד. המהדורה החדשה אוספת אקורדים ל־40 שירים של דניאלה תורג׳מן, ישי קיצ׳לס, רועי חרמון, רחל ירון, עדי קשת־כהן, בוריטו, רסקו, יעל קראוס ועוד ועוד, וכמו הקודמת ניתנת להורדה חופשית כדי שתוכלו לנגן שירי אינדי ישראלי בכל מקום – סביב המדורה או לבד במיטה. איזו יוזמה אדירה! [עברית, PDF]
אוהבינג אחושילינג את הקעקוע החדש של אנדרסון פאק, שבו כתוב:
כשאמות, בבקשה אל תוציאו לאור אחרי מותי אלבומים או שירים עם השם השלי, אלה רק דמואים ומעולם לא נועדו להגיע לאוזני הציבור
וואלק, זו יושרה מקצועית! [אנגלית]
ובלי שום קשר, הראפר המעולה Gift of Gab שמת לפני חודשיים בגיל 50, הספיק להשלים לפני מותו אלבום סולו מלא – לא דמואים! – שעכשיו עומד לראות אור. "Vice grip", הסינגל הראשון מתוכו, מעולה. [טיוב]
קנדריק לאמאר סוג של אולי בערך הכריז על אלבום חדש? באתר חדש שמכיל כרגע רק פוסט אחד, הוא משתף בכמה מחשבות פיוטיות ומעדכן שהריליס הבא שלו יהיה האחרון שלו בחברת TDE שבה הוא גדל והוציא את כל אלבומיו עד כה. אין פה הרבה מידע אבל זה פוסט יפה – בכל זאת, כותב זוכה פוליצר. [אנגלית]
כמה כסף צריך להשתכר כדי לחיות בעיר שבה את/ה חי/ה? מחשבון חדש של MIT עונה על השאלה הזו לפי נתונים עדכניים – אבל כרגע רק לערים בארצות הברית. [אנגלית]
כשמדברים על ההיסטוריה של ההיפ הופ עולים לראש מיד כמה מקומות – ברוקלין והברונקס כאתר המפץ הגדול, כמובן, אבל גם היריבות הגדולה בין ניו יורק לאל איי, ושמות כמו קומפטון, אטלנטה, אולי אפילו טורונטו נזרקים לאוויר. טקסס לא נתפסת כמדינת היפ הופ, אבל המגזין המצוין Texas Monthly מעוניין להציע נרטיב חדש: אה, היא כן. ולראייה, הנה 20 קטעי היפ הופ מכוננים מטקסס. רובם, יש להודות, מיוסטון בלבד, ובולטת בהיעדרה המלכה של דאלאס, אריקה באדו, אבל יש פה עדיין יופי של נימוקים ויופי של שירים מ-DJ Screw, UGK, ליזו, טרוויס סקוט וכמובן – ביונסה. [אנגלית + מוזיקה]
זה רשמי – חודש יולי האחרון היה החודש החם ביותר בהיסטוריה המתועדת של כדור הארץ. [אנגלית]
ניק קייב והבד סידס הכריזו על אוסף בי־סיידס וקטעים נדירים, וזה משמח אותי לאללה כי המהדורה הראשונה שהם הוציאו ב־2005 הייתה פנטסטית. אפשר כבר לשמוע שיר חדש מהאסופה החדשה, "Vortex". [סטרימים]
על פי קארטר בורל, המוזיקאי שעובד קבוע עם האחים כהן, ג׳ואל כהן לא מעוניין ליצור יותר סרטי קולנוע. האתר The Bulwark תוהה בקול רם: איך ייראו הסרטים הבאים של האח כהן, רק אחד מהצמד היצירתי המדהים הזה? [אנגלית]
מוזיקאי/ת? שים/י לב. העמותה שאמורה להגן על זכויות המבצעים/ות ולאסוף ולחלק את תמלוגיהם/ן היא עיל״ם, עמותה ישראלית לזכויות מוזיקאים מבצעים. לכאורה, איזה יופי. אבל לצלילים, איגוד המוזיקאים והמוזיקאיות החדש, יש לא מעט שאלות על בעיות, תעלומות ואי־סדרים לכאורה בעמותה הזו, שפוגעות במוזיקאיות/ים שעיל״ם מתיימרת לייצג:
מדוע חלק גדול מתקציב עילם הולך למשכורות עתק ל3 תפקידים: מנכ״ל, סמנכ״ל, ויועצת משפטית?
מדוע עלויות התפעול של עילם כל כך גבוהות ביחס לגופי תמלוגים אחרים?
מדוע עילם מסבסדת במאות אלפי שקלים את איגוד המוסיקאים הישן (אגודה עותמנית ללא שקיפות, בה רובכם לא חברים) מדי שנה?
ואחרון חביב – מדוע לרוב מוחץ של המוזיקאים הרשומים בעילם אין שום השפעה על הנעשה בארגון?
למעשה רק קבוצה קטנה של 13 אנשים שולטת בהחלטות הארגון הזה, כאשר מדובר בגוף שנועד לשרת ציבור של אלפים.
כדי להשיג תשובות, צלילים מזמינים כל אחד/ת מכם/ן, מוזיקאים/יות מבצעים/ות, להצטרף לעילם כי זה לטובתכם/ן, ובזכות הכוח שלכם/ן, צלילים יוכלו לדרוש את התשובות ולהפוך יחד אתכם לבעלי קול בהתנהלות העמותה. [הם פרסמו במלא מקומות אבל אני מקשר לאיסנטגרם כי לא צריך חשבון כדי לראות את המידע]
משחק טריוויה חדש ומניסיון גם קצת ממכר, של הניו יורקר. בחידון Name drop תצטרכו לנחש את זהות האדם המדובר תוך שישה רמזים – או פחות, אם אתם/ן מבריקות/ים. [אנגלית]
אגדת אמנויות הלחימה סוני צ׳יבה, שהכרתי בזכות איזכור ב״רומן על אמת״ (שכתב טרנטינו) ורבים הכירו לראשונה כשהופיע בגיל מבוגר בתוך האטורי האנזו מ״קיל ביל״, מת בגיל 82 ביפן, מקורונה. [אנגלית]
שמישהו ימזוג לי שמפנייה ורודה – The Isley Brothers בהופעה חיה של NPR! [טיוב]
השבוע הוגשה תביעה אזרחית באשמת התעללות מינית, כנגד בוב דילן. בתביעה, אישה שמכונה JC מספרת שבאפריל ומאי 1965, כשהיא הייתה בת 12 בלבד ודילן היה בן 24, הוא סימם וניצל אותה מינית בצ׳לסי הוטל בניו יורק במשך שישה שבועות. ביוגרף אחד של דילן כבר מיהר להיחלץ להגנתו וטען שבשבועות המתוארים דילן בכלל לא היה בניו יורק. וול, נגלה בבית המשפט חביבי. [אנגלית]
בריטני ספירס, איך אומרים באנגלית, is having a moment. ולצד כל הכותרות המעצימות והמעודדות, הגיעה גם זו: עובדת בביתה של ספירס מאשימה את ספירס שהכתה אותה. [אנגלית]
גדלתי כצופה כדורגל בזכות הגברים במשפחה שלי, אבל בגיל ההתבגרות ואילך התחלתי לאבד עניין בספורט. הולדן קרנופסקי מפציר באנשים כמוני לתת צ׳אנס לספורט, ומציע כמה סיבות לא־ספורטיביות, או כמו שהוא מנסח את זה: מה יש לספורט להציע למישהו/י שלא אכפת לו/לה מי /תינצח? למשל: ״זה כיף כשלאנשים אכפת בצורה כל כך עמוקה ממשהו שבמהותו הוא חסר משמעות – אנחנו יכולים ליהנות מהמסעות הרגשיים שלהם בלי המטען של האם זה דבר טוב או דבר רע״. [אנגלית]
לא חשבתי שיהיו פה חדשות Third Eye Blind אבל מה אתם יודעים. יש להם שיר חדש, "Again", עם בת׳אני קונסטנטינו מ-Best Coast, והוא לא רע בכלל. [טיוב]
[תודה לפרץ] עזבו את השאלה אם יש או אין חיים על כוכבים אחרים. השאלה החשובה יותר היא: למה כל כך קשה לנו לקבוע מדעית אם יש או אין חיים על כוכבים אחרים? הנה 5 סיבות טובות. [אנגלית]
אנחנו משתמשים/ות בפילטרים של אינסטגרם ושל אייפון ושל טיקטוק ואלף אפליקציות ומכשירים אחרים ומרגישים שהם שקופים, הם רק עושים שינוי קטן. אבל יותר ויותר מבקרי תרבות וטכנולוגיה מתחילים להזהיר שהפילטרים הדיגיטליים האלה מעצימים ומפיצים תפיסה גזענית של יופי, כזו שהייתה קיימת לפניהם אך עשויה להתחזק פי כמה בעזרתם. [אנגלית]
עכשיו כשאין עורך למוזיקה ישראלית בספוטיפיי ואין שם דרך להציף בפלייליסט אחד ריליסים חדשים־חדשים, אני הולך להזכיר לכם את המדור השבועי הקבוע במגזין הקצה – השירים החדשים שעשו את השבוע באינדי ישראלי – כי זו שמורת הטבע היחידה כרגע שבה אפשר להתעדכן כמעט בזמן אמת על מה שיוצא לאור במוזיקה ישראלית מחוץ למיינסטרים. [עברית]
ויזואליזציה נחמדה אבל מה שבאמת נגע ללבי פה הוא הצלילים המוכרים והנושנים של מודם חיוג מתחבר לרשת. מי מארגן לזה שירה בציבור? [וידאו, טוויטר]
לא מעט, די הרבה, אולי יותר מדי מוזיקאים/ות כותביםות שירים על החיים האמיתיים שלהם/ן ועל א/נשים אמיתיים/יות. בעקבות האלבום החדש של Tyler, the Creator, שבו הוא מספר על ההתאהבות שלו בבת זוגו של חבר טוב שלו – אן פאוורז שואלת ב-NPR: מה מוזיקאים/ות חייבים/ות לא.נשים שהם/ן כותבים/ות עליהם/ן? וואלה, אני ממש מקווה שהפעלתן/ם את הכפתור של עבריתה פה בצד שמאל כדי שהמשפט המודגש הזה יהיה קריא בצורה חלקה. [אנגלית. ארוך. למה אין טקסטים כאלה בעברית?]
אוהבינג את ״בשבירות״, סינגל חדש של נדב זילברשטיין. [סטרימים]
איך, איך רק מקום רביעי
אוקיי, סוף סוף אפשר לנשום לרווחה: נבחר הזוכה בתחרות תצלומי תפוחי האדמה של 2021. אבל בואו נודה בזה, כל המשתתפי/ות עשו עבודה מצוינת. [צ׳יפס]
[תודה לפרץ] אנגלית היא שפה דפוקה. באמת, אין שום חוקיות קבועה לגבי איך קוראים מקבץ אותיות שלה שחוזר. לכן מרגיז כל כך ש-Kansas אומרים ״קנזס״ אבל Arkansas, שזה אותה המילה עם "ar" בהתחלה, לא אומרים ״ארקנזס״ אלא בכלל ״ארקנסו״. סתם דוגמה אחת מני אלפי דוגמאות. כל דובר/ת אנגלית, מלידה או לא, בהכרח י.תשאל מתישהו: למה אנגלית שפה כל כך מבולגנת וחסרת עקביות? אז הנה כמה תשובות. [אנגלית, כמובן]
בסדרת המקום הראשון של סטריאוגם הגיעו לשיר שישב במקום הראשון במצעד האמריקאי ב־4 בנובמבר 1989, השיר שאני מצטט הכי הרבה של Roxette, שהוא מן הסתם גם שיר אהוב עליי במיוחד. תענוג להיזכר, ולקרוא עליו – תמיד תענוג לקרוא את טום ברייהן. [אנגלית]
רשות השידור האוסטרלית פרסמה כתבה ויזואלית וטקסטואלית מצוינת, מעציבה, מכעיסה, ויפהפייה באופן עוכר שלווה על פשע ייבוש ים המלח ושדה הבולענים ההולך ומתרחב סביבו. מומלץ לצפות במחשב אבל גם בטלפון זה רב עוצמה. [אנגלית]
פיבי ברידג׳רס הוציאה שלושה רימיקסים שונים וחדשים ל-"Kyoto". [טיובז]
אני מת על סיפורי אמוג׳י, והנה עוד כתבה שלא יכולתי לעמוד בפניה – כמה סיפורים על אנשים שמאחורי אמוג׳יז, בין אם הם יודעים את זה (כי הם עיצבו אותם) או לא יודעים את זה, כמו זמר הרגאיי פיטר טוש, שתמונה שלו בחליפה הייתה ההשראה ללוגו של הלייבל 2-tone records, לוגו שבתורו התגלגל כהשראה לאמוג׳י האיש המרחף:🕴🏻[אנגלית]
וינס סטייפלס קפץ עם האלבום החדש שלו לטייני דסק, ששודר מבית לא ייאמן. על הדרך הוא גם ביצע את "Take me home" אצל פאלון. [טיוב]
את, עולם האישה, גו, ליידי – החל מהחודש, ״לאשה״ הוא מגזין הנשים המודפס היחיד בישראל. בהארץ שואלים: מה קרה לעיתונות הנשים בישראל? מה אנחנו כתרבות מפסידות מהשינוי הזה? והאם משהו מיוחד קרה ספציפית לעיתונות הנשים או שקרה לה מה שקרה לכל העיתונות המודפסת – האינטרנט – רק מאוחר יותר משאר קטגוריות השבועונים והירחונים? [עברית, חומת תשלום]
המדריך השלם, בעברית, למיסו! איך ליצור מיסו ומה לעשות בו. [עברית]
השבוע, ליזו העלתה וידאו רגשני מאוד שבו היא מספרת על תגובות מכוערות, גזעניות ושמנופוביות שהיא מקבלת בכמות אדירה ברשתות החברתיות. היא כמובן לא הראשונה שסובלת מתגובות כאלה, או משתפת פומבית בכאב שהן מסבות לה. אבל בצעד חסר תקדים, פייסבוק החליטה למחוק תגובות ואפילו חשבונות של משתמשי פייסבוק ואינסטגרם שמציקים לליזו. זה נפלא, אבל… למה רק לליזו? מה יעשו כל שאר הנפגעים והנפגעות מתגובות כאלה בחשבונות שלהםן? [אנגלית]
גון בן ארי מתראיין למגזין קולומבוס. אני אוהב מה שהוא אמר על הים, אפרופו האי־פי החדש והחוף־ימי שלו עם מקהלת זולת:
״אם אני לא הולך לים או יוצא ליער יום שלם זה אומר שתשעים אחוז מהפריים שלי אוכלס על ידי ריבועים שיוצרו על ידי אדם ושנושם מאחוריהם אינטרס אנושי. לראות משהו שלא בן אדם יצר, ושאתה לא רואה את האינטרס הברור שלו – כמו עץ או ים או ענן, משחרר אוטומטית מהתפיסה השגויה והמפריעה ש׳כל העולם מונע על ידי אינטרסים׳. בעיר, הים זה המקום שאני הכי אוהב להיות בו. בכללי, זה המקום שאנשים הכי אוהבים להיות בו, לא? באים לראות ביחד משהו שאנחנו לא מבינים״. [עברית]
זה לקח לי זמן, אבל למדתי לאהוב קאנטרי. זה קרה אחרי שכבר למדתי לאהוב פ׳אנק, וברגע מסוים בזמן, כפי הנראה בזכות סדרת האוספים האדירה Country Funk של הלייבל המדהים LITA, גיליתי ששני העולמות האלה נפגשו. בעקבות אותה סדרה, גיל מטוס הקדיש שעה משובחת של קאנטרי פ׳אנק בתכנית הרדיו שלו, מצב טיסה.
פעם אספתי דיסקים. כלומר לא אספתי לשם האיסוף, פשוט היה לי אוסף גדול והולך ומתרחב של דיסקים. אחרי שנת 2000, כשהקבצים התחילו להחליף בהדרגה את הדיסקים, התחלתי לדאוג: מה יהיה עם האוסף הכבד הזה שלי? האם מתישהו הוא יהיה מיותר לגמרי? מה יקרה לו, ולי, כשנצטרך להיפרד?
כשעברתי לגור בקנדה, ארזתי את כל הדיסקים והנחתי באחסון. לא יכולתי לזרוק, אף על פי שמזה כמה שנים בקושי השתמשתי בהם להאזנה. כן השתמשתי בהם, במדפים על גבי מדפים שאותם סידרתי וסידרתי מחדש, כעזר ויזואלי – מה בא לי לשמוע? איזה אלבום שאני אוהב ממש אבל לא שמעתי מלא זמן כדאי לי לרענן? איך קוראים לשיר ההוא, מהאוסף ההוא? – ורגע לפני שארזתי אותם, צילמתי את כל האוסף בפירוט. היום, אוסף התמונות משמש אותי כמעט מדי שבוע, פשוט כי לא טרחתי מעולם להעביר את כל תוכן אוסף הדיסקים שלי לאוסף שאני משתמש בו עכשיו – ספוטיפיי (וממילא לא הכל נמצא בספוטיפיי).
ג׳ו פינסקר שואל באטלנטיק את השאלה שמעוררת אצלי עכשיו חרדה חדשה: כשספוטיפיי תלך בהכרח בדרך כל שירות דיגיטלי, או במילים אחרות, כשספוטיפיי תמות כשירות מוזיקה, מה יקרה לאוסף המוזיקה שלי?
והוא גם מציע את התובנה המעוררת הזו, שאני מציע כפרפרזה קלה מאוד על דברים: בכל עשור שבו הייתי בחיים, הפורמט השלט של המוזיקה התחלף. באייטיז, התקליטים הוחלפו בקלטות. בניינטיז, הקלטות הוחלפו בדיסקים. באלפיימז, הדיסקים הוחלפו בקבצי מפ3. באלפיים ועשרז, קבצי מפ3 הוחלפו בסטרימינג. בכל פעם מחדש זה נראה כמו ההחלפה האחרונה. [אנגלית]
[תודה לגיא ביבי] שכתב בפייסבוק שלו: יואב, הבן שלי, ואני פריקים של החלל. בגלל זה שמחתי לגלות את האתר הכי יפה שמלמד על חקר הירח והנחיתה עליו. אתר שמאגד הרבה מאד מידע בצורה ויזואלית מסחררת שממש כיף לגלוש בו. פאבל, קרייאטיב דיירקטור מלטביה, חקר, אסף, עיצב, כתב ויצר סדרה של עמודים שמסבירים הכל אודות הנחיתה על הירח. ה״אתר״ מציג את הנושא מכל מיני זוויות – מחקר הירח במאה ה5 לפנה״ס, הכרזת הנשיא קנדי על התוכנית והמטרה להשיג את הרוסים, הנדסת החללית, עיצוב חליפות החלל, וגם עמוד שלם שמדגים ומפריך את תאורית הקונספירציה שזה בכלל לא קרה. [אנגלית]
Mixcloud הוציאו לגרסת בטא את Mixcloud studio, שמאפשר לדיג׳ייז לשדר לייב ישירות מהדפדפן בלי תוכנות באמצע – קצת כמו הפונקציה של יוטיוב להתחיל לייב סטרים מהדפדפן במחשב. סופר קול בעיניי. [אנגלית]
חנות המוזיקה HMV נפתחה באנגליה לפני 100 שנה. מאה שנה! אז היא ייצרה גרמופונים ומכרה תקליטוני ״78 עם הלוגו המפורסם של הכלב המאזין לגרמופון. בגרדיאן חוגגים את יום ההולדת העגול והממש לא מובן מאליו של החברה, ושואלים, בלית ברירה: האם ההפסד הבא יהיה סוף המותג המוזיקלי הלאומי? [אנגלית]
הופה, טריק! [אנגלית]
באתר היפהפה – בהמון דרכים – Africa is a country, חוגגים את חייו, שיריו ותודעתו הפוליטית של המוזיקאי ואמן המחאה הניגרי Sound Sultan, שמת בחודש שעבר בגיל 44 בלבד. בכתבה אחרת באותו אתר, כאילו כדי להמשיך את סאונד סולטן, הם מזכירים לנו – כשמדברים על מוזיקה באפריקה, זה אף פעם לא רק על מוזיקה. [אנגלית]
ב־1994, כשהאינטרנט כבר היה קיים אבל עדיין לא היה בכל בית, בכל מקום, בכל מכשיר, כל הזמן – כתב פרופסור אמריקאי מודאג אחד שיום אחד, איסוף מידע כל כולם ועל הכל יהפוך להיות כוח מכריע בכלכלה, שהקהל הרחב ישתף עם זה פעולה בשמחה, שהמידע לא ייאסף על ידי ממשלה ריכוזית אלא על ידי מגוון אדיר של גופים וממגוון אדיר של סיבות. דיסאינפורמציה, הוא כתב, תהיה קלה להפצה מאי פעם. בינה מלאכותית תהיה זמינה ותשמש אותנו לרעה אם לא תהיה עליה דיון וביקורת מוסרית.
במילים אחרות, הוא הציץ לתוך 2021 וכתב הכל ממש מסודר 27 שנה לפני שזה קרה. אף אחד לא הקשיב לו. ואז, ב־2009, הוא בחר מרצונו להיעלם – ונעלם. חברים דיווחו עליו כנעדר, המשטרה מצאה אותו, והוא מסר שהוא בסדר ושיניחו לו. הוושינגטון פוסט עם הסיפור המרתק, המטריד והמחכים של פיליפ אגר. [אנגלית]
יום אחד, כשהעבודה על הרכבת הקלה בתל אביב תושלם והכבישים העירוניים גם ככה יהיו כל כך פקוקים כל הזמן כי לא מרחיבים אותם אבל כן ממשיכים לקנות עוד מכוניות פרטיות – נוכל להכיר צליל חדש, הצליל שבעזרתו הרכבת הקלה תזהיר אותנו שהדלתות עומדות להיסגר. לכל רכבת – תחתית, קלה, כבדה – יש צליל כזה, אבל זה לא אותו הצליל. בכתבה יפה ויזואלית וצלילית, הניו יורק טיימס שרים שירי הלל לפעמוני האזהרה השונים של רכבות מסביב לעולם. היי, גם הדנדון היפה של הרכבת בוונקובר מתנגן שם. [אנגלית]
עונג שבת הוא עמל של הרבה שנים והרבה שעות, ובלי אהבה גדולה ותשוקה לעניין זה לא היה קורה. לשמחתי, האהבה למוזיקה והתשוקה לחלוק אותה עדיין כאן בכל הכוח. לשמחתי, לעונג יש את הקוראות/ים הכי טובות/ים בעולם – עם הטעם הכי טוב בעולם – וזה פשוט תענוג לפרסם מדי שבוע, לקבל תגובות פה בבלוג ובערוצים אחרים, לקבל לינקים ואפילו מדי פעם לפגוש באיזו הופעה או פסטיבל אדם זר שמספר שהוא קורא כבר שנים. חלום!
רציתי להגיד תודה לכמה אנשים שחלקם הגדול הם הזרים האלה, שאני לא מכיר אישית אבל מעריכים את התשוקה והעמל מספיק כדי להגיד תודה לא רק במייל או במפגש מקרי בהופעה, אלא מדי שבוע בצורת תמיכה בעבודה על עונג שבת דרך פטריאון. יש שם די הרבה שמות כיום אז תודה מיוחדת לתומכות ותומכי העל, שבחרו לתת מעל ומעבר מדי שבוע – איציק, ספיר, טל, יניב, מעיין, דניאל, מעין, מאור ותומך שביקש להישאר מסתורי. שהאהבה והתשוקה לא תדעך גם אצלכם/ן. [תודה!]
אם הייתם שם/ן, אתם/ן תדעו על מה אני מדבר. ו״שם״ פירושו הפעם זמן ולא־מקום, או מקום מדומיין שנמצא אונליין: חנות המוזיקה מוסיקה נטו באמצע שנות האלפיים – נו, בתקופה שקולדפליי עוד היו בסדר. מוסיקה נטו הייתה החנות הנורמלית הכי טובה לדיסקים באינטרנט הישראלי, כזו שלא רק מוכרת דיסקים כחלק ממשהו אחר, אלא שמה את העניין בראש על ראש שמחתה, מפרסמת ביקורת מושקעת על כל אלבום חדש בעמוד המכירה שלו, מפרסמת סיכומים שבועיים ושאר התפייטויות – מקום שבו אוהבי מוזיקה התכנסו והתפייטו והגיבו. וכמו כל קהילה כזו, גם לקהילה הזו היה קו מרכזי שרוב המשתתפים הסכימו עליו, סגנון כללי שנע בין רופוס ויינרייט לבין מיוז – סינגר סונגרייטרים חדשים עם רגל בסונגרייטינג קלאסי. גיבורים קבועים היו Mercury Rev, Doves, Elbow, פטריק ווטסון, Wilco, I am Kloot, dEUS – חפיפה גבוהה ל־88FM דאז, לבועז כהן דאז.
ולמה אני מתפייט פה בנוסטלגיה? כי השבוע יצא אלבום שלא ציפיתי ממנו לכלום אבל הוא היה גם יפהפה וגם זרק אותי בבת אחת לזמן ולמקום ההוא. שמעתי אותו וישר חשבתי: אני צריך לברר איפה ארז ממוסיקה נטו ולוודא שהוא שומע את האלבום הזה, את Fever Dreams, החדש של Villagers, הפרויקט של קונור אובראיין. אלבום שהוא חד משמעית יפהפה בפני עצמו, אבל ילטף במיוחד את האוזניים שהאזינו ל״מיינסטרים של מוסיקה נטו״ באותן שנים. יותר מהכל חזרתי שוב ושוב לשיר אחד, "Momentarily", ששזר צעיפים של כישוף סביב הראש שלי בכל פעם שהוא התנגן. נמשכתי אליו כמו דמות מצוירת אחרי קווי ריח של עוגה טרייה. ביקשתי אותו שוב ושוב, והוא היה שם עם יופיו האיטי והעדין, יופי של לפני עשרים שנה, יופי של הרגע הזה ממש. [סטרימים]
עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.
לגבי האייטם האחרון… הי, זה ארז, מר מוזיקה נטו (;
הסמקתי מעונג… ולגבי ההמלצה על Villagers… אז קודם כל רואים שגלשת הרבה והכרת את הטעם המיינסטרימי שלי… זה אלבום ממש יפה של יוצר אדיר, ולפני 15 שנה הייתי עף על זה הסאונד הפטריק ווטסוני הזה, אבל היום אוהב קצת יותר אלקטרוניקה (אי.פי הקאברים האפלים לאייטיז של אנגל אולסן אצלי בריפיט כרגע).
יש! העיקר שזה הגיע אליך. איזה כיף זה מוזיקה אלקטרונית 🙂
מוזיקה נטו ודיסק סנטר היו שני החוגים האהובים עליי אחה"צ כילד בת"א.
געגועים עזים.
אולי תפרסם את התמונות של אוסף הדיסקים שלך? 🙏🏻