10 ביולי 2021

עונג שבת: וולקאם טו דה ג׳אם

brasstracks

openline

אני מרגיש קייצי. אחרי גל החום המשוגע שהכה פה, הקיץ בוונקובר חזר לנועם הרגיל שלו, המתוק והעסיסי והריחני. זה שולח את האוזניים שלי לאיזורים ספציפיים. פחות מלנכוליה, יותר חלונות פתוחים. וחלונות פתוחים אצלי בראש פירושם מוזיקה משחררת ומשוחררת, מוזיקה מחייכת. מוזיקה ברזילאית, דיסקו האוס, רומבה, בלוז – מוזיקה שלמרות שמה היא מרוממת – ותמיד, איפה שאפשר וכמה שיותר, כלי נשיפה. כשחצוצרה פורצת לשיר, זה כמו לפתוח וילון ולהכניס שמש. אל הצמד Brasstracks התחלתי לשים לב ב־2016, כשהפיקו את "No problem" המעולה של צ׳אנס דה ראפר וניגנו ב-"Am I wrong" המושלם של אנדרסון פאק. מאז אני שם עליהם אוזן, והם הגיחו ככותבים או נגנים אצל מארק רונסון, הארי סטיילס ואחרים, אבל לטעמי הם בשיאם כשהם מקליטים קאברים. הרעיון פשוט – אחד מהם מתופף, השני מנגן בכלי נשיפה. ברבים. הם הקליטו קאברים מדהימים ל-Lil Uzi Vert, לדרייק, למריה קארי ולקנדריק לאמאר, בין היתר, אבל דווקא קאבר חדש שלהם לשיר שלא הכרתי קודם העיף לי השבוע את המוח. בסבנטיז, הכניס ג׳ון סבסטיאן (לא באך) שיר למקום הראשון במצעד האמריקאי, "Welcome back Kotter", בזכות סדרת הטלוויזיה המצליחה שזה היה שיר הפתיחה שלה ושהכירה לעולם שחקן צעיר, ג׳ון טרבולטה. שיר באמת חמוד רצח. אבל בשבוע שעבר Brasstracks לקח את "Welcome back" ועשו לו מה שזוגתי קוראת לו "horn improvement". הם פשוט חיצצרו לו את הצורה, והשמחה האדירה שמתפוצצת ממנו עשתה לי את השבוע. [סטרימים]


חמישי בחצות

חמישי בחצות? ברצון רב! שבוע מעניין במיוחד, בעיניי. יש לנו פה חדשים לוהטים של, בין יתר ה־60+ שירים שאספתי:

בילי אייליש, וינס סטייפלס, סופיאן סטיבנס, Jungle, סנו אלגרה עם טיילר היוצר, ויתרתי, Little Simz, טיפקס, קורטני בארנט, אנג׳ל אולסן, צ׳ילי גונזלס, ג׳ים ג׳יימס, פארק היי ג׳ין, סטטיק ובן אל, דיימון אלברן, Black Angels, פוסט מאלון, Kool and the Gang, פגי גו, וגם… Spice Girls! [ספוטיפיי]


אלבומים חדשים

תגיד, יצאו איזה אלבומים חדשים מעניינים השבוע? הו הו הו, ועוד איך!

◼︎ אלבום חדש לווינס סטייפלס! כמה שאני אוהב אותו, והפעם אני שמח לאהוב צד חדש שלו: האלבום החדש הוא קצר, 22 דקות (ו־2 שניות, כמה מספק) ואף על פי שהנושאים דומים לאלבומים הקודמים שלו, האווירה הרבה הרבה יותר רגועה – כל השירים הופקו ע״י Kenny Beats. אני רגיל לקבל בראש מהראפר החד הזה, והפעם זה נשמע אחרת ואני אוהב את זה מאוד. 

◼︎ אחרי כמה שנים של סינגלים, אי־פיז ואירוחים משובחים, השבוע הגיע סוף סוף אלבום הבכורה של שרלוט דיי וילסון, Alpha, הוא כבר עכשיו הריליס האהוב עליי בשבוע האחרון – שמעתי אותו רק פעם אחת, אבל פשוט נהניתי מכל רגע ושיר בו. 

◼︎ בשבוע הבא יוצא לאקרנים Space Jam: A new legacy, סרט שיש לי אפס כוונה לראות. אבל מה, כמו הסרט המקורי (שאהבתי מאוד בזמנו ולאחרונה ראיתי שוב והבנתי שהוא מוצר פח קולנועי), גם לסרט הזה יש פסקול אדיר של היפ הופ מרים. ב־1996 קיבלנו את קוליו, די׳אנג׳לו, מת׳וד מן, סאלט-נ-פפה, אר קלי, ג׳יי זי וכמובן את להיטי העל של Quad City DJ's ושל Seal. והנה 25 שנה אחרי יש לנו פה אלבום מהנה להחריד עם נוכחות מרשימה של מקבילה עדכנית ובעיניי טובה יותר: Big Freedia, Lil Wayne, Chance the Rapper, ג׳ון לג׳נד, קירק פרנקלין, Saweetie, Salt-N-Pepa, SZA, Lil Uzi Vert, Brockhampton, Duckwrth, Cordae, ליאון ברידג׳ס – ועוד מלא. בנוסף לשמות, זה פשוט אלבום אש ואפשר גם לשים אותו באוטו עם הילדים כי אין מילים גסות. 

◼︎ אלבום חדש ומסקרן לסנו אלגרה – כשהיא טובה, היא פנטסטית, ומרפרוף ראיתי פה כמה מפיקים שאני אוהב מאוד, ואירוחים של טיילר בשני שירים, אז אני בפנים. 

◼︎ Half Waif יכולה להדהים אותי ויכולה לשעמם אותי, אז אני סקרן לגלות איך יכה בי האלבום החדש שלה, שלפי העטיפה והשם שלו, Mythopoetics, הוא הולך עם הרצינות עד הסוף. 

◼︎ אלבום הבכורה המלא של סטטיק ובן אל, שבעה ירחים, כולל אמנם 7 שירים ונמשך פחות מעשרים דקות אז אני מניח שרוב האנשים יחשיבו אותו כאי־פי, אבל כך או אחרת הוא הריליס הרב־שירי הראשון שלהם, ובעיניי הוא מעולה.

◼︎ פספסתי לגמרי שלפני חודש יצא אלבום חדש, ראשון מזה 11 שנה, לעמרי לוי המצוין, שכותב בבנדקאמפ, ״בתחילת 2019 מצאתי את עצמי שוב בפרשת דרכים ופתאום השירים ההם מאז חזרו להתכתב איתי. משפטים שכתבתי אז נתנו לי כוח להמשיך והבנתי שזו כנראה מתנה שאני צריך לתת לעולם, לאלה שעדיין ממשיכים להאבק בדכאון וחושבים שאין שום דרך לצאת מזה. זה התור שלי להגיד להם: אתם לא לבד.״ 

◼︎ הרכב ההקשה היפני, KODO, הוציא אלבום חדש בשם Together וכמשתמע משמו מתארחים בו אורחים – בין היתר, רופוס ויינרייט, Skream ואחרים (ראיתי איפשהו כתוב שאמיליאנה טוריני שם, אבל לא מצאתי אותה עדיין). 

◼︎ וגם ◼︎ אלבום חדש ושלישי בטרילוגיה ל-Tkay Maidza ◼︎ אלבום חדש ל-Twin Shadow ◼︎ אלבום חדש ל-IDK, שם מצוין לראפר, ואם אתם/ן בראפ אז תשמחו גם מהאירוחים פה (למשל MF DOOM המנוח) ◼︎ אותו דבר נכון גם לאלבום החדש של Rejjie Snow, שמארח פה גם הוא את MF Doom אבל גם את חברתנו סנו אלגרה ועוד מלא ◼︎ אלבום שני ל-Museum of Love, הרכב של פאט מהוני מ-LCD Soundsystem. 


[תודה לעופר] אני מתנצל בפני שאר 2021 אבל שיר השנה כבר פה. [טיקטוק]


שעתיים של קיץ בתכנית החדשה שלי ברדיו הקצה, הפעילו מזגן – או טוב יותר, פתחו חלון וחולצה – ושימו פליי. [סטרים]


 אפרופו מזגן, התראיינתי קצרות לפודקאסט ״חוץ לארץ״ של הארץ, בנוגע לגל החום חסר התקדים שהגיע בשבוע שעבר לקנדה, וגם אליי. [סטרים]


ואפרופו רדיו הקצה, חדשות! אחרי 9 שנים במכללת BPM לסאונד ומוזיקה, האולפן של רדיו הקצה עובר לבית האוזן השלישית – חיבור מושלם בעיניי. [עברית, פייסבוק]


נדב רביד שידר גם הוא שעתיים קיציות להפליא בגלגלצ השבוע, והפלייליסט שלו חלום. [סטרים]


איזה טקסט נהדר, למי שהיה/שהייתה שם בזמן אמת, או מתעניין/ת בהיסטוריה של הפופ בישראל. השבוע מלאו 25 שנה לדיסק הנמכר ביותר בהיסטוריה של המוזיקה בישראל – היטמן 7. מיקי נירון חוזר במאקו לאותו אוסף מכונן ומדבר עם עורך האוסף רן עצמון, ועם שדרני רדיו ומוכרי דיסקים מהתקופה. מספר שלומי שאול מדיסק סנטר:

"היטמן הייתה סדרה מצליחה אז הנחנו שזה יעבוד, אבל זו הצלחה שלא חזרה, כל יום הייתה מסיבת דאנס בחנות עם כמויות של היטמן בכל מקום. חשוב לומר שבתחנה המרכזית מכרו פי 5 עותקים מזויפים אז יש מצב שזה הגיע כמעט למיליון עותקים. בניגוד לאוספים אחרים, אנשים לא קנו אותו בגלל שיר או שניים כי כולם פשוט היו אדירים אחד אחד. רן עשה שם עבודה פצצה".

והנה עמוד האוסף באתר המושלם שבנה מעריץ גאון לסדרת היטמן. [עברית]


אם היה לי גיג הערב, הייתי מתקלט לפחות שיר אחד מתוך הריליס המעולה הזה של הרכב טאיוואני מסתורי בשם Garu Irie שעושה פה אדיטים מעיפים בעיניי. [בנדקאמפ]


ספשל הזמנים וואלק משתנים

כל מיני שינויים חיוביים עוברים על החברה והתרבות האמריקאיות, בעיקר בצד הליברלי. בתגובה להתעוררות ומחאה גוברות בשנים האחרונות בכל הנוגע לזכויות מיעוטים גזעיים, מגדריים ואחרים, הרבה מאוד תעשיות ותתי־תרבויות עושים מחדש חושבים: עד כמה אנחנו באמת פתוחים ומקבלים?

השבוע נתקלתי ברצף של כתבות מעניינות שקשורות לזה, אז חשבתי לקבץ אותן במקום אחד. קריאה נעימה ומחכימה:

מזה כשנה יש דיבור על כך שזרם הקאנטרי, אחד האיזורים הכי פופיים ומצליחים, ובאותה המידה גם הכי גבריים, לבנים ושמרניים בארה״ב, מתכנן מסלול מחדש:

בניו יורקר פרסמו לא מזמן כתבת פרופיל מוצלחת של מיקי גייטון, שהיא גם אישה וגם שחורה וגם זמרת קאנטרי, וזוכה לאחרונה לחשיפה והצלחה – אך האם זה קורה בזכות המוזיקה שלה, או כי היא ממלאת עבור עולם הקאנטרי איזה מס שפתיים? [אנגלית]

באל־איי טיימז, שכמו הניורקר מזוהה עם קהל ליברלי מאוד, שואלים: עכשיו כשהקאנטרי סופסוף משתנה, איפה אמני הקאנטרי הלטיניים? [אנגלית, חומת תשלום]

ובניו יורק מגזין טוענים: כל הדיבורים האלה על מהפכה בקאנטרי טובים ויפים, אבל שום דבר לא השתנה בז׳אנר הכי גזעני בארה״ב. [אנגלית]

[תודה ליניב] ובאיזורי הפופ – הניו יורק טיימס חוגגים את ההצלחה חסרת התקדים של הפופ הקווירי של Lil Nas X. [אנגלית]

גם אומת הדאנס, כמו שאוהבים לקרוא לה, סובלת משוביניזם וציפוף שורות סביב רוב מכריע של גברים לבנים. הנה קרן אור: אחד המגזינים הכי גדולים ומשפיעים בתחום, Resident Advisor, מינה השבוע לעורכת הראשית את ויטני ויי, למיטב זכרוני האסיאתית הראשונה שעומדת בראש מגזין קלאב בכזה סדר גודל. [אנגלית]


החודש יצא שיר של Deafheaven, והופתעתי לגלות שאני נהנה ממנו בטירוף. הופתעתי כי בראש שלי, ההרכב הזה קוטלג כמטאל מהסוג שלא מדבר אליי, ופתאום השיר החדש "Great mass of color" מסב לי עונג עצום. השבוע יצא עוד שיר חדש, "The gnashing", שנשמע מאוד כמו אינטרפול של פעם, וגם הוא נהדר – ואז הבנתי – בנוסף לריכוך הקל בסאונד, הסולן שר פה נקי, לא צורח בצרידות כמו קודם. לא שיש לי משהו נגד צרחות – תבלו, כל מי שזה מדבר אליו/ה, אצלי זה לא ממש עובד, וזו הייתה הפתעה נעימה מאוד לאהוב פתאום הרכב שחשבתי שאין לי מה לחפש אצלו. [סטרימים]


סיינפלד

בשבוע שעבר יצא לאור לראשונה הפסקול של סיינפלד, מה שאומר בין היתר שלראשונה יש לדיג׳ייז את ריף הבס המפורסם שפותח את הסדרה באיכות גבוהה שהיא לא הקלטה מהטלוויזיה. זה לא לקח הרבה זמן, ו-The hood internet דאגו להלביש אותו על להיט אחד מכל שנה שבה הסדרה רצה. החיבור ל-Rage against the machine מושלם. [וידאו]


אנטנה הוא אתר ישראלי שקורא לעצמו רדיו אינטרנט חדש אבל הוא משדר וידאו לייב ולא רק אודיו, והוא מתמחה ב, ובכן, נראה כמו דיג׳ייז שמנגנים בספוטניק אבל אין באתר שלהם אף מידע. למה? מה העניין עם תחנות רדיו אינטרנט ישראליות חדשות שלא מציעות אף מידע? מוזר. [אנגלית משום מה, סטרימים]


אם הייתם/ן בניינטיז, אולי אתם/ן זוכרים/ות את Sneaker Pimps, שהיו חלק מהגל השני, או המעגל השלישי־רביעי של מפץ הטריפ הופ. הם הוציאו רק שלושה אלבומים, ב־1996, ב־1999 וב־2002, ונדמו. והנה, כדי להזכיר לנו שבמוזיקה שום דבר לא ממש נגמר – השבוע הם הכריזו על אלבום חדש, לראשונה מזה 19 (!) שנה. שני שירים ממנו כבר בחוץ, "Fighter" ו-"Squaring the circle". [סטרימים]


לא משנה איך קוראים לך וכמה שנאת או אהבת את השם שלך, אמא שלך לא קראה לך מטאליקה. כי האמא הניו זילנדית הזו קראה לשלושת ילדיה פנטרה, סלאייר ומטאליקה (השם המלא הוא Metallica and justice for all). פייר, אני לא בטוח אם זה יותר גרוע או יותר מדהים. [אנגלית]


הקאמבק לניינטיז מעלה הילוך, ואישית אני מבסוט רצח. מה שמעניין הוא שבניגוד לגלי רטרו קודמים, הוא לא מחליף את הגל הקודם אלא מצטרף אליו. השפעות אייטיז מובהקות עדיין נפוצות להפליא בפופ (תחשבו על The Weeknd), ובשנה האחרונה גם רטרו קצת מפתיע לפופ פאנק מתחילת האלפיימז שוטף את חופי ההיפ הופ והפופ (תחשבו אוליביה רודריגו). על כל פנים – ניינטיז. אם יש לכם/ן אפל מיוזיק, תוכלו לשמוע את רומי מ-The xx מבצעת באולפן קאבר/מאשאפ יפהפה בין שני להיטי ניינטיז ביחד, "You're not alone" של Olive שהיה ונשאר אחד משירי הניינטיז האהובים עליי, ו-"Rhythm of the night" של Corona, שיר שזכה בשנה האחרונה לעדנה נטו בזכות השם של ההרכב. [אפל מיוזיק]


הידעת? כל ציפורי שיר מקורן באוסטרליה! כן כן, כתבתי ״מקורן״. [אנגלית]


השבוע לפני 50 שנה מת המוזיקאי הענק, הנפיל, הטיטאן, לואי ארמסטרונג. מה שלא ידעתי הוא שארמסטרונג ליטרלי האזין למוזיקה עד הסוף. לואיס בילה שבועות בבית שלו בהכנת מיקסטייפים או פשוט הקלטת תקליטים שלמים (שלו) לטייפ סלילים. למה? לא יודע. ביום האחרון של חייו, 5 ביולי, 1971, אחרי שהקליט מתקליט לסלילים את הביצוע שלו ושל אלה פיצג׳רלד ל־"April in Paris", הוא הלך לחדר השינה – ניסה לשכנע את אשתו לשכב איתו, אבל היא חששה לבריאותו הירודה – ואז הלך לישון ולא קם. הנה ההקלטה ההיא, האחרונה שהוא ניגן בחייו, ממש ממש ממש בסוף חייו. [וידאו]


אחד האתרים החביבים עליי לאחרונה הוא Rest of World, שכמשתמע משמו מתמקד בסיפורים ותרבות במה שהמערב מכנה ״שאר העולם״: אמריקה הלטינית, אפריקה, ארצות ערב, אסיה – בקיצור, רוב העולם. השבוע הם פרסמו המלצות קריאה לספרים חדשים שמגיעים מ״שאר העולם״, וזה תענוג. [אנגלית]


בטריילר לסרט האנימציה החדש של ארי פולמן, Where is Anne Frank, שנראה לא פחות ממדהים ומוקרן החודש בפסטיבל קאן, יש מוזיקה שיצרו קארן או ובן גולדווסר מ-MGMT. [טיוב]


נדמה שנכתב כרגע כל מה שאפשר היה לכתוב – ואז עוד קצת – על סיטואציית האפוטרופסות של בריטני ספירס. ועם זאת, כששני עיתונאים ברמה של רונן פארו וג׳יה טולנטינו מאחדים כוחות כדי לכתוב על זה את הכתבה האולטימטיבית לֹניו יורקר, הולי קראפ אני עוזב הכל ומתיישב לקרוא (כלומר, מיד כשאסיים לכתוב את העונג). [אנגלית]


עכשיו כשסאונדקלאוד הטמיעו מערכת חלוקת רווחים חדשה, Portishead שלפו את הקאבר המהמם שהקליטו ב־2016 ל-"SOS" של ABBA והניחו אותו בסאונדקלאוד – הפעם הראשונה שהוא זמין לסטרימינג. חלק מההכנסות של הלהקה ושל סאונדקלאוד מהזרמת השיר ייתרמו לעמותה בריטית לבריאות הנפש. [סטרים]


ב־2012 זכיתי להיות בפסטיבל ATP בניו יורק שאצר גרג דולי, וזה היה לא פחות ממדהים. זה קרה אחרי שנים ששמעתי על פסטיבל המוזיקה הזה, All Tomorrow's Parties, ועל כמה הוא מיוחד. והוא באמת מיוחד: כל מהדורה שלו אוצר/ת מוזיקאי/ת אחר/ת, והיא מוגבלת לבערך 2,000 איש, כך שהאירוע קטן ואינטימי ופעמים רבות האמן שכרגע הופיע – קאט פאוור, ניק קייב, בלונד רדהד, מאדליב – יכול לעמוד לידך בהופעה הבאה (ההופעות מסודרות בזו אחר זו, כך ששום דבר לא מתנגש). המהדורה הבריטית התקיימה באתר נופש, וכולם גם ישנו שם אז בכלל. עכשיו, 8 שנים אחרי שמייסד הפסטיבל פשט את הרגל וביטל את כל התכניות העתידיות של הפסטיבל, Noisey מתיישבים להרכיב את ההיסטוריה המדוברת של הפסטיבל האגדי הזה. [אנגלית]


ועוד היסטוריה מדוברת, אבל הפעם שונה לחלוטין בטון, במדיום, בקהל ובאופי: השבוע חלפו 20 שנה מצאת Legally Blonde, או לא רק בלונדינית כמו שקראו לו בישראל. הניו יורק טיימס, שבזמן אמת לא התעלף מהסרט, חוזר לשוחח עם כל הא/נשים מאחורי הסרט כדי לספר איך הוא נולד והפך לתופעה העצומה שאליה הוא הפך. במקום אחר, אגב, דורשים את הסוף הלסבי שהיה אמור להיות לסרט. [אנגלית]


[תודה ליניב] אפרופו שמות מעוברתים גרוע של סרטים, ב״כאן״ שואלים – למה תרגום שמות סרטים זה עסק קטלני של כישלון גורלי? [טיוב]


פסטיבל בבייג׳ינג

הרולינג סטון מספר על השיאים והקשיים של סצינת הרוק הסינית בימינו. [אנגלית]


מה קרה פתאום במגזין הכה שמרני ואמריקאי רולינג סטון, שהוא מתעניין במוזיקה ממקומות שלא דוברים אנגלית? מדהים. בכל מקרה, הנה יופי של כתבה על Amapiano, תת־ז׳אנר שמתפוצץ בדרום אפריקה וכמו כל סאונד שמתפוצץ באפריקה, עוד שנה שנתיים נשמע אותו במצעדים שלנו: [אנגלית]


שבוע מוצלח ברולינג סטון: שיחה עם שירלי מנסון, סולנית Garbage, שזוכה לעדנה ובצדק. [אנגלית]


גלעד צוקרמן בתגובה הראויה והרהוטה וגם המצחיקה ביותר שראיתי ל״החלטה״ של ה״אקדמיה״ ללשון עברית (שצוקרמן מכנה ״תרביץ״, המילה העברית לאקדמיה) לגבי זה שהמילה ״גרב״ היא מעכשיו גם זכר ונקבה. אני ממליץ בחום לקרוא כי זה מצחיק מאוד ומתחכם מאוד, אבל השורה התחתונה שלו, וגם שלי, היא:

שאלת מיליון הדולר, או ליתר דיוק: שאלת ה–11,574,000 שקל — התקציב השנתי של התרביץ ב–2019 — היא: מי בכלל צריך את האקדמיה ללשון העברית?

[עברית, חומת תשלום]


חשבתןם שפסטיבל מטאור היה בלגן? קחו שתי דקות לצפות בטריילר לסרט התיעודי החדש על וודסטוק 99׳. אני עדיין זוכר באימה את הדיווחים ב-MTV בזמן אמת. [טיוב]


Kool and the Gang עדיין פה, ויש להם שיר אופטימי חדש, "Pursuit of happiness", סינגל ראשון מאלבום ראשון שלהם מזה עשור. [טיוב]


חברי האהוב יובל סער משוחח בפורטפוליו עם אלה פלד, מנהלת מחלקת העיצוב של Artlist, החברה הישראלית שמייצרת מדיה דיגיטלית – מוזיקה וסאונד, וידאו, ואנימציה – למאגר בלעדי שלה, וחברות משלמות יכולות להשתמש בו כדי ליצור פחות או יותר הכל, מקטעי פסקול בסדרות וסרטים, דרך סרטוני תדמית וכלה באיפה שרק תרצו. [עברית]


אינטימי, מתוק ומרגש: מאיה קוסובר ושיר אחד מפרקים את ״יפה כלבנה״ ביחד עם אביתר בנאי. [עברית, סטרים]


"NDA", שיר וקליפ חדשים לבילי אייליש. נו מתי האלבום כברררררר (שאלה רטורית, הוא מגיע בסוף החודש). [טיוב]


אם כמוני קראת את "Cat person", הסיפור הקצר שהתפרסם בניו יורקר ב־2017, התפוצץ באינטרנט ואמנם לא הפך ל״סיפור הקצר הראשון שהפך לוויראלי״, אבל בהחלט זכה להצלחה חסרת תקדים. השבוע התפרסם מאמר מפתיע, מעניין ומוזר, על ידי אישה שלא הכירה את הסופרת אבל חשדה במשך שנים שהסיפור הזה נכתב עליה, ולאחרונה גילתה שהוא אכן נכתב עליה. [אנגלית]


אוהב לאללה את ״לוטראקי״ השיר החדש של ניר מטרסו עם יעל ופתק, לשעבר סולנית Jack in the box. [סטרימים]


בין אם תזרמו או לא על האוסף החדש It's Not Complicated שכל רווחיו קודש לעמותת סיוע רפואי לפלסטין ועמותת Grassroots Al-Quds שמעבירה סיורים ומידע על ירושלים מנקודת מבט פלסטינית – בכל מקרה תוכלו להאזין לו בחינם בבנדקאמפ, ולגלות שם בין היתר קטע חדש של Against All Logic, הלא הוא ניקולס ז׳אאר. [בנדקאמפ]


זמרים/ות? הנה כמה טיפים, איך להגיע לאולפן מוכנים/ות. [עברית!]


כדי להזכיר לנו שארומה לא המציאו שום כלום, ב-Jezebel סוקרים את המיזמים המוזיקליים של Starbucks לאורך השנים, בעין ביקורתית. [אנגלית]


ובאותו נושא, כתבה חדשה שלי על הגיאוגרפיה של הקפה, במגזין המון קפה. [עברית]


"Lemonhead", וידאו חדש מהעולם הקולנועי והאלבום החדש של Tyler, the Creator, אבל המנה העיקרית האמיתית פה היא ההופעה שלו בשבוע שעבר בברוקלין כדי לחגוג את האלבום החדש, שעלתה במלואה ליוטיוב! [טיוב]


טרנטינו עובד בחנות וידאו

זה חמוד: קוונטין טרנטינו, שהוא לא רק פילמניאק פסיכי אלא גם עבד שנים בספריית ווידאו, מנסה לזהות סרטי אייטיז מחרידים לפי התיאור על קלטת הווידאו בלבד. [טיוב]


סופיאן סטיבנס עומד להוציא אלבום משותף יחד עם אנג׳לו דה אוגוסטין, שלמרות שמו אינו איטלקי אלא אמריקאי למהדרין. לפי שני השירים שיצאו ממנו השבוע, "Reach out" ו-"Olympus", אם כמוני אהבתם/ן את סופיאן של Seven Swans, זה בשבילכם/ן. [סטרימים]


גם קורטני בארנט הכריזה השבוע על אלבום חדש שלה שיגיע לאוזניים שלנו בנובמבר – אל חשש, לא צריך לחכות עוד שנייה אחת כדי לשמוע את השיר הראשון מתוכו, ״Rae street״. [סטרימים]


לטום הנקס יש יומולדת 65, ולא הייתי מספר לכם/ן על זה אלמלא הוא נכנס לאולפן רדיו ותיקלט שעה של רוקנ׳רול, גאראז׳, סרף וסול נפלאים כדי לחגוג. תענוג! [סטרים]


אם יש לכם/ן דפדפן כרום של גוגל, התוסף החדש של שקוף יודיע לכם כשהכתבה שאתם/ן קוראים/ות באתר חדשות ישראלי היא למעשה תוכן ממומן – שימושי וחשוב! [עברית]


רוצה שעונג שבת לעולם לא יפרסם תוכן ממומן? זה הזמן להצטרף ולתמוך בעונג, באיזה מספר של שקלים שיתחשק לך, בפטריאון – תבוא עליך הברכה, ועל א/נשים אחרים/ות יבוא תוכן ממומן. [תודה!]


מי ביקש/ה מחווה שכולה מטאל סבנטיז ל-Bee Gees? הביצוע ל-"Stayin' alive" מושלם. [טיוב]


אז מסתבר שיש איזה חבוב עם 2.5 מיליון עוקבים באינסטגרם שקורא לעצמו HUSHPUPPI ומשווק להמונים תדמית של יוקרה, עושר, מותגים והפרזה – הוא קורא לעצמו The Billionaire Gucci Master ומצטלם בבגדים של לואי ויטון במטוס הפרטי שלו, חרא כזה. באמת, זה מפחיד אותי כמה אנשים רואים בשעבוד הקפיטליסטי הזה אושר, חופש וחלום. העיתונאי המצוין אוון רטליף יצא לברר מה בעצם הסיפור עם האיש הזה, ובעיקר: מאיפה מגיע הכסף שלו ועד כמה זה מפוקפק? כרגיל אצל רטליף זה סיפור שמסופר היטב, מגובה בתחקיר מעולה. [אנגלית] 


מעריצות/י הפה והטלפיים יכולות/ים לרכוש עכשיו מהדורה מחודשת של הקלטת(!) בין הים והביצות, שיצאה במקור על קלטת ב־1989. מהדורה מוגבלת של 89 עותקים (חה!) מחכה בבנדקאמפ. [עברית]


יותר מהעובדה שטרנט רזנור ואטיקוס רוס הפיקו את האלבום החדש של Halsey, מרעישה אותי העובדה שעטיפת האלבום שהיא העלתה לאינסטגרם לא הוסרה ע״י אינסטגרם, שונאי הפטמות הגדולים בעולם. [אינסטגרם]


רק לשמוע את הקול של דיימון אלברן, כשהוא לא עטוף בפילטר הגורילאי שלו, עושה לי טוב. אני מחכה מאוד לאלבום החדש שלו, והשיר החדש מתוכו, "Polaris", ממלא את הציפייה. על הדרך הוא גם יושב לשיחה עם מארק רונסון בפודקאסט של Fader. [סטרימים; טיוב]


תקליטי ויניל נמצאים כרגע בשיא שהם לא ידעו מאז שקלטות ודיסקים נכנסו לשוק. אבל למה, איך ועבור מי ההצלחה הזו היא בעיה? הפתעה: לא עבור שונאי תקליטים, בדיוק להיפך. [אנגלית]


שבוע חזק במיוחד, אולי חסר תקדים, בטור המתגלגל של טום ברייהן בסטריאוגם, שבו הוא כותב, בסדר כרונולוגי, על כל שיר שאי פעם ישב במקום #1 במצעד הבילבורד. ברייהן הגיע לאפריל 1989, והפיל עלינו שלושה מהטורים הכי טובים שלו על שלושה מהשירים הכי גדולים של אותה שנה ושל כל התקופה: "The look" של Roxette, מיד אחריו "She drives me crazy" של Fine Young Cannibals, וכאילו שני אלה ברצף לא מספיקים כדי להכתיר את אפריל 1989 כחודש פופ פנומנלי, השלישי הוא לא פחות מאשר "Like a prayer" של מדונה. הולי! שמולי! אם יש לכם/ן סבלנות, אני ממליץ לשקוע ולקרוא את הטורים עצמם, הם נהדרים, מחכימים, מעניינים ולברייהן יש אוזן חדה מאוד. [אנגלית]


הלייבל המעולה Daptone יחגוג השנה 20 שנה לקיומו, וגם אם לא שמעתם/ן את השם הזה בעבר, שמעתם את הסאונד הזה. הכוכבים של הלייבל הם שרון ג׳ונס וצ׳רלס בראדלי המנוחים, אבל את חטיבת כלי הנשיפה שלהם שמעתם בהפקות של מארק רונסון, ובמיוחד באלה שהוא רקח יחד עם בוס הלייבל גבריאל רות׳ לאיימי ויינהאוס. ב־2014, כשג׳ונס ובראדלי עדיין היו בחיים ובשיאם, הלייבל הרים שלושה ערבים רצופים באפולו האגדי בניו יורק, עם כל אמניו, כולל Antibalas, The Budos Band ואחרים – כמעט כולם מתמחים ברטרו סול, רטרו פ׳אנק, ובאינסוף גרוב. בקרוב המופע הזה יצא כאלבום מורחב, ולקראתו יצאו שני שירים מהמופע בווידאו: "Get up and get out" של שרון ג׳ונס, ו-"Let love stand a chance" של צ׳רלס בראדלי. איזה שני פנומנים! [טיוב]


סט מפנק לשבת: Be Svendsen המעולה מנגן סוג של לייב שעתיים על הר בטורקיה בזריחה, וזה יפה כמו שזה נשמע. [טיוב]


שלמה בר בן 78. האייקון הזה, שעם כמה שהוא אייקון הוא לא מספיק אייקון כראוי להשפעה של היצירה המתמשכת שלו, זוכה עכשיו לסרט תיעודי על חייו. פעם ניסיתי לכתוב כתבת פרופיל שלו, כשהוא הופיע בפסטיבל התרבות היהודית בקרקוב הייתי שם והתלוויתי אליו לכמה שעות, וישבתי איתו לשיחה. הוא איש מרתק ויוצא דופן, אבל לא יצאה משם כתבה בסוף – זה היה באשמתי, בר הוא איש שיחה מרתק וקשה לשמוע ממנו משפט שגרתי או לא מעניין. בן שלו ישב איתו לשיחה ארוכה ועמוקה, וכתמיד אצל בר זו קריאה מרתקת. כותב שלו:

 בר עשה דבר עצום בשנותיה הראשונות של "הברירה הטבעית" — הוא גילה לתרבות הישראלית יבשות מוזיקליות ומנעדי רגש והבעה שהיא לא ידעה על קיומם. בר הוא האיש שיותר מכל מוזיקאי אחר הכניס את הקצב לתוך הלקסיקון (המאותגר מבחינה ריתמית) של המוזיקה הישראלית. לבר יש גם חלק גדול בהפיכתן של תרבויות מוזיקליות שנתפשו במשך זמן רב כנידחות ופחותות ערך — מוזיקה אפריקאית, מוזיקה הודית, וגם הפיוט היהודי הצפון־אפריקאי – לחלק ממחזור הדם של המוזיקה הישראלית. בר גם חשף את המוזיקה הישראלית לביטוי ווקאלי מסוג שהיא לא הכירה: זעקה אקסטטית, שירה־תיפוף אחוזים בטראנס. שלא לדבר על המחאה וההתרסה שבקעו משיריה של "הברירה הטבעית" ומגרונו ואצבעותיו של בר. על תרומה תרבותית יותר צנועה מזו אנשים קיבלו פרס ישראל. בר שינה את המוזיקה הישראלית, הרחיב את האופקים שלה, אבל בו בזמן הוא נותר נטע זר — סלע בזלת בתוך גן של עצי נוי, מנוקד בפרחי פלסטיק. [עברית, חומת תשלום]


לוסי דייקיס

closeline

אהובתנו לוסי דייקיס הוציאה אלבום חדש לפני שבועיים, Home Video. אם טרם שמעתם/ן אותו, תשמעו. לפעמים הוא מעמיס את כל הרגשות, ולפעמים הוא עדין על פני השטח, כמו בשיר הקטן והמושלם הזה, "Going going gone". יש בו רק גיטרה אקוסטית, את הקול הנהדר של דייקיס, ומקהלה קטנה של חברות – פיבי ברידג׳רס, ג׳וליאן בייקר (והכלב שלה), ומיצקי. בסוף השיר, כמה מתוק, היא מודה להם בהתרגשות. היא שרה את השיר הזה ברכות גדולה, ומשרטטת בו שלושה גלגולים של אותו גבר – מנער חמוד שהיא סוג של אולי יוצאת איתו בנעוריה, לגבר שתופס בישבנים בבאר, לאבא שדואג שהוא לא יכול למנוע מהבת שלו לגדול ולפגוש גברים כמוהו. כרגיל אצל דייקיס, זה כתוב מעולה, ובונה סיפור שלם במעט מילים. המתיקות הזו, יחד עם הקפיצות בזמן והמרירות שנשארת במחשבה על דניאל – דמות שלדבריה היא המציאה על סמך מישהו אמיתי – הופכות את השיר הזה לכל כך קטן וכל כך עשיר. [סטרימים]


עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

 

6 תגובות על “עונג שבת: וולקאם טו דה ג׳אם”

  1. הדי הגיב:

    מעולה כרגיל ועדיין לא קראתי הכל, עצרתי בסיינפלד רק לספר על עוד מחווה נהדרת לאוהבי סיינפלד (אני) לכבוד יום ההולדת העגול, תכתבו בחיפוש LEGO ו Seinfeld ותראו מה הם הוציאו לרגל המאורע. איזה כייף.

  2. רועי הגיב:

    פולואפ להאשפאפי והקפיטליזם החזירי;
    ‏Generation Wealth.
    ‏סרט תיעודי של הצלמת לורן גרינפילד שמנסה לחקור את האובססיה לעושר ולמותרות. מרתק. כאן 11
    https://www.kan.org.il/item/?itemid=80234

  3. Hen Tzoref הגיב:

    עונג אדיר! תודה!

  4. גילי הגיב:

    הקישור על הסרט של ארי פולמן מוביל שוב לקישור של רומי.

  5. תום הגיב:

    נכון. עדיין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *