דיאנה רוס. בואו נדבר רגע על דיאנה רוס. אני יודע מה פחות או יותר טווח הגילאים של קוראי/ות העונג, ואני יודע שרובנו הגדול לא גדל בסיקסטיז ובסבנטיז, כלומר, לא גדלנו לא דיאנה רוס. אז הנה עובדה שחשוב לי להזכיר: במשך יותר מ־20 שנה – עשרים שנה! – דיאנה רוס הייתה אחת הכוכבות הכי. גדולות. בעולם. מ־1958 ועד היום יש פחות מחמישה אמנים שהכניסו יותר שירים למקומות יותר גבוהים ממנה במצעד האמריקאי, וביניהם אין אף אישה חוץ ממנה. הלהקה שלה, The Supremes, הייתה פחות או יותר הלהקה הכי גדולה באמריקה בסיקסטיז – למרות מיתוס הרוקנ׳רול וילדי הפרחים, כולם שמעו פופ. עוד מספרים שלא מספיקים כדי ממש להבין את גודל הנוכחות שלה בעולם התרבות באותן שנים – היה לה להיט בעשירייה הפותחת של המצעד הבריטי בכל עשור ב־5 העשורים האחרים (50 שנה!), ומדי שנה במשך 33 שנה היה לה שיר במצעד, שיא שאף אמן או אמנית לא קרובים אפילו לשבור. היא רשומה בספר השיאים של גינס תחת ״האמנית המוזיקלית המצליחה ביותר בהיסטוריה״. לא פחות.

דיאנה רוס. במונחים תרבותיים לא מדובר באישה, אלא בגוף אסטרונומי, כוכב עצום בשמיים שאת האור שלו אנחנו לוקחים כמובן מאליו. ודאינה רוס היא עדיין פה, היא בת 77 והיא מופיעה כמעט כל שנה באירועים בפרופיל גבוה, לרוב אירועי צדקה וכאלה – כסף לא חסר לזמרת המצליחה בהיסטוריה. ועם זאת, היה נדמה זמן רב שהיא מבחינתה גמרה את הסוס. הפעם האחרונה שהיא הקליטה שיר שלא היה קאבר היה במילניום הקודם. כל כך הרבה זמן לא שמעתי ממנה או עליה כלום, שלפעמים באמת תהיתי אם היא עדיין בחיים. אני כל כך שמח לכתוב שהיא מה זה בחיים, היא נשמעת מדהים.

דיאנה רוס הוציאה השבוע שיר חדש. דיאנה רוס הוציאה השבוע שיר חדש ראשון מזה 22 שנה. דיאנה רוס!!! גבירותיי, רבותיי – דיאנה רוס. "Thank you", השיר החדש, הוא לא רק אייטם חדשות. הוא השיר הכי יפה של השבוע, הוא כל מה שיכולתי לחלום לשמוע מדיאנה רוס בגיל 77, ויותר מזה. שמעתי אותו יותר מעשר פעמים והוא יצא שלשום. הוא כולו מחווה מוזיקלית לסגנונות שאיתן היא מזוהה ולסאונד שלהן, אבל הוא שיר חדש, מקורי, אמיתי, שנשמע מוכר מהרגע הראשון ונכנס לי ללב מיד. אני כל כך, כל כך מתרגש מהשיר הזה. אני מתרגש שהוא קיים, אני מתרגש שהוא נשמע ככה, אני מתרגש מהלחן שלו – איזה גרוב יש שם בברייק! איזה פזמון ממכר! אני מתרגש מאיך הקול שלה נשמע ב־2021.

אבל יותר מהכל אני מתרגש מהמילים של השיר הזה. יש בטח קטגוריה כזו, של שירי סיכום קריירה של אמנים שהגיעו לגיל המתאים. השיר הזה נכנס לקטגוריה. הוא נשמע כמו מכתב שרוס כתבה לקהל שלה, לקהל העצום, המגוון, הזקן, הצעיר, הסטרייט, הקוויר, השחור, הלבן שלה שהלך והולך איתה כבר חצי מאה של מוזיקה. חצי! מאה! אני לא יכול להדגיש את זה מספיק. ומה היא אומרת לכולנו? תודה. פשוט תודה. ״תודה על האהבה, תודה על החיים שלי״. כי אמן הוא רק צד אחד של הקשר הזה, הקסם הזה שקורה לנו כשמוזיקה נכנסת לנו לחיים ומשנה אותם, מעשירה אותם, מעניקה צבעים לרגעים, משמעות לזכרונות, חיוך וריקוד והתפרקות ברגעים של שמחה, דמעות וחיבוק ונחמה ברגעים של עצב. אמן הוא רק צד אחד. כל כך הרבה פעמים אנחנו אומרים לאמנים שלנו תודה – בכסף, במחיאות כפיים, במכתבי מעריצים, לעתים נדירות אפילו בקול רם.

דיאנה רוס, הזמרת המצליחה ביותר בהיסטוריה, יודעת את זה. דיאנה רוס חזרה. דיאנה רוס אומרת לנו תודה. [סטרים]

---

סטן סולומון, סולן להקת הצ׳רצ׳ילים, מת השבוע. בן שלו כותב עליו מאחורי חומת התשלום של הארץ. [עברית]

---

חמישי בחצות עמוס לאללה בדברים טובים, איזה כיף לחיות השבוע.

יש לנו פה שני דאבלים – Cordae הוציא השבוע שיר עם H.E.R ושיר עם Common, ומהצד השני של האוקיינוס, הצרפתי החמוד Myd הוציא שיר עם L'Imperatrice ושיר עם Colaboyy. מברוק על התארים, חברים.

חוץ מכפל הכפולים האלה, יש לנו פה השבוע שירים חדשים של Tyler, the creator, ליאון ברידג׳ס, Polo & Pan, אלון עדר, חוזה גונזלס, Modest Mouse, Little Simz, Logic, וינס סטייפלס, אנג׳ליק קידו, Azure Ray, צ׳לסי וולף, Soccer Mommy, The Go! Team, רוסטאם, אוליביה רודריגו, נטליה אימברוליה, נורוז, The Killers יחד עם ברוס ספרינגסטין, לורה מבולה, IDLES, רפאל סדיק, קמאסי וושינגטון – אני אומר לכם! יש פה עוד מלא!

כרגיל – שירים שהפסקתי כבר להתאהב בהם מקבלים אייטם בהמשך העונג. [ספוטיפיי]

---

שישי הבא הולך להיות פסיכי במיוחד, אחד מימי השישי האלה שאני צריך לבטל אחריהם את כל השבוע רק כדי להספיק לשמוע את מבול האלבומים החדשים שיצאו. אנחנו עדיין לא שם, יש לנו שבוע להשלים לפני המבול, אז הנה כמה אלבומים חדשים שיצאו עכשיו ולדעתי כדאי לשים עליהם אוזן:

◼︎ Cola Boyy הוא חבוב קצת מסתורי מקליפורניה, מסתורי לא בהכרח כי הוא רוצה אלא סתם כי אין המון מידע עליו אונליין. נראה שהוא נולד עם מגבלה פיזית כלשהי, ואין לו בדיוק קול של זמר, אבל מה שיש לו בלי סוף זה גרוב ואהבת מוזיקה, ושני הדברים האלה מדבקים. הם מדבקים כשמאזינים לשירים שלו, והם מדבקים כנראה גם פנים אל פנים כי יצא לו לשתף פעולה עם אמנים מעולים שהצטרפו אליו, וב־2019 הוא הופיע בקואצ׳לה. אלבום הבכורה שלו, Prosthetic Boombox, שיצא השבוע, הוא נהדר וחיובי ומעלה חיוכים, גם בגרוב וגם במילים ובמסרים. מתארחים פה בין היתר The Avalanches (שמחזירים לו טובה על האירוח שלו באלבום שלהם), Myd, ניקולה גודין מ-Air ואנדרו ונווינגרדן מ-MGMT.

◼︎ חראם! לא חראם? Haram, האלבום החדש של Goldlink, נראה ממש מבטיח, ויש גם אירוחים צפויים (מלא ראפרים) ופחות (סנטיגולד! ביבי בורלי!)

◼︎ מיקי בלנקו גם הוא מארח ברוחב לב באלבום החדש Broken hearts & beauty sleep (שם מעולה). בין היתר תמצאו פה לצד בלנקו את ג׳מילה וודס, ביג פרידיה, בלאד אורנג׳ ואחרים.

◼︎ אחרי ש־H.E.R. זכתה באוסקר, הנסיקה שלה הפכה רשמית להכתרה בתור הקול הגדול החדש של ה-R&B. ממה שהספקתי לשמוע מהאלבום השלישי שלה, Back of my mind, היא עומדת יפה בציפיות. גם פה, כנהוג בז׳אנר, יש אורחים, ביניהם Thundercat, כריס בראון (איח), YG.

◼︎ אני לא חזק מספיק בקומיקס מיינסטרים כדי לדעת בוודאות, אבל אני לא מצליח לזכור מקרה שבו יצא אלבום פסקול לסדרת חוברות קומיקס. במקרה הזה מדובר ב-Dark nights: Death metal של DC שרצה מאמצע 2020 עד תחילת 2021. עכשיו יוצא אלבום הפסקול שלה והוא נראה כמו פסקול מעולה לסרט קומיקס, עם שירים של Mastodon, Chelsea Wolf, Manchester Orchestra, דנזל קארי, IDLES ו-Soccer Mommy, בין היתר.

◼︎ מלכת אפריקה אנג׳ליק קידו נדדה בשנים האחרונות מהצלחה אפריקאית להצלחה גדולה יותר בקרב קהלים אמריקאיים ובכלל. האלבום החדש אמור להיות ההכתרה אחרי המהלך הזה, אני לא יודע אם הוא עובד כי הוא פחות הווייב שלי, אבל יש פה כמה שירים מוצלחים שמיד בדקתי, בין היתר בגלל האורחים שלהם – Earthgang, Burna Boy, וגם בית אורח מצוין כרגיל מ-Sampa the Great.

◼︎ אבל בואו נודה על האמת – מכל האלבומים החדשים האלה, הריליס שהכי התרגשתי למצוא השבוע ברשימת החדשים ומיהרתי לנגן בפול ווליום בסלון היה מהדורת 20 השנה ל-Origins of Symmetry, האלבום האהוב עליי של Muse. במקום מהדורה מורחבת, הם הוציאו מהדורה משופרת. כלומר, אין בי־סיידז מיותרים (גם ככה כולם נאספו ב-Hullabaloo המעולה שיצא אחריו), יש פשוט מיקס חדש, לרוב לא הבדל שנבחין בו אבל הסאונד כן נשמע חזק ומהודק אפילו יותר – וגם שני השירים האחרונים שינו את הסדר שלהם, ואני חייב להודות שהם עובדים ככה יותר טוב. יום הולדת שמח!

וגם ◼︎ טום מורלו חובר ל-The Bloody Beetroots לאי־פי של ביט אלקטרוני רצחני וגיטרות רצחניות, ובו הם מארחים גם את אנה טיחו ואת Pussy Riot ◼︎ רוסטאם ממהר להוציא גרסה מורחבת ל-Changephobia עם עוד כמה שירים חדשים ◼︎  אלבום חדש, ראשון מזה 12 שנה, ל-Kings of Convenience. [סטרימים]

---

חדשות מצוינות מ־Tyler, the Creator! החמוד שלנו יוציא אלבום חדש בעוד… שבוע! שישי הקרוב. זה משאיר לנו שישה ימים לחרוש את "Lumberjack", השיר מתוכו שיצא עכשיו והוא מ-ע-ו-ל-ה. פיסה מתוכו, בערך מחצית שיר, זכתה גם לקליפ קטן, איפשהו בין ווס אנדרסון לנורמן רוקוול. [סטרימים]

---

נועה ארגוב עוזבת את גלגלצ ורדיו הקצה. בהצלחה בדבר הבא! [עברית, פייסבוק]

---

משחק השבוע: אני לא גיימר גדול. אני קצת ההיפך מגיימר: אני אוהב אנטי־משחקים, כלומר כאלה שלוקחים דרכים צדדיות ולרוב הפוכות מהמיינסטרים. משחקים שקטים, עדינים, שיש בהם מעט פרטים. משחקי זן. אני אוהב את Limbo ואת Monument Valley, אז לא פלא שהשבוע התאהבתי קשות במשחק דפדפן קטן ויפהפה בשם Wayfinder. אחראית לו, למרבה ההפתעה (שלי), מועצת הקולנוע הקנדית הלאומית. יש משימה להשלים במשחק – להשלים שירים קטנים, דמויי־הייקו, שישיבו את זיכרון הטבע האבוד – אבל הוא לא מציב אתגרים או סכנות, רק מזמין לשוטט ולחקור ולמצוא את השירה שבטבע. אף שיר לא דומה למשנהו, בין משחק למשחק ובין שחקן/ית לשחקן/ית – מנוע בינה מלאכותית קטן מחולל אותם, ואת מפת המשחק, בכל פעם מחדש. יש מוזיקת אמביינט נפלאה ברקע, רשרושי עלים וגם שועל סקרן. זה משחק שאפשר לגמור בעשרים דקות, או לחילופין להתמסר אליו בלי למהר, לשוטט ולנדוד בו שעות. להתאהב. [כיף בדפדפן]

---

ועוד משחק, הפעם הרבה יותר פשטני – סוג של ביליארד – נסו להכניס את הכדור לתוך החור השחור. אתם/ן כבר תגלו לבד איך. [משחק בדפדפן]

---

ומשחק אחרון לשבוע זה, כי יש לנו עוד דברים להגיע אליהם ופוטנציאלית, בזבזת עכשיו שעות בשני האייטמים הקודמים: איפה אפי, רק עם אמוג׳י! זה מתחיל קל מאוד, אבל מהר מאוד נהיה קשה. [דפדפן, מוזיקה מעליבה]

---

אחד ההרכבים האהובים עליי בשנים האחרונות שאני מרגיש שלא זוכה למספיק אהבה, או פשוט הכרה, הוא Men I Trust. התאהבתי בהם בפוקס בפסטיבל לפני כמה שנים ומאז הם רק מוציאים עוד דברים שאני אוהב – האלבום המלא שלהם פשוט פנטסטי. השבוע הם הקליטו Tiny (home) desk concert ל-NPR. הם לא נשמעים שם הכי טוב שהם יכולים, והם נראים כמו האנשים הכי אוקוורד חברתית בעולם, אבל זה עדיין תענוג. [טיוב]

---

The Streets חוזר עם קליפ ושיר שנראים עצלים אפילו בשבילו, אבל מה אני יכול לעשות, אני מת על המבטא שלו ומוכן לשמוע אותו לנצח. [טיוב]

---

הסיפור של פורטיס, סדרת הכתבות הכרונולוגית של תומר קריב על הקריירה של פורטיס, הגיעה לנקודת שיא נוספת עם אלבום הקאמבק הענק של פורטיסחרוף, על המשמרת. אם האלבום הזה בלבכם/ן, רוצו לפרק הזה, שמדבר על הרגעים שלפניו ומנתח את החצי הראשון שלו. [עברית]

---

וואלה, זוכרים/ות את Alpha? זהו, חששתי שלא. אי שם בגל הטריפ הופ של הניינטיז בבריסטול, במעגל השלישי סביב פורטיסהד, מאסיב אטאק וטריקי, כל הזמן היה את אלפא. למעשה, הם לא הפסיקו ליצור ולהוציא מוזיקה, שנעלמה מרוב האוזניים. עכשיו הם מטפטפים שירים מאלבום חדש שנמצא כרגע רק בבנדקאמפ, וזה מאוד מאוד יפה. [בנדקאמפ]

---

איך יודעים שדייב גרוהל אבא? Foo Fighters הכריזו השבוע שלכבוד יום חנויות התקליטים בחודש הבא, הם הולכים לשחרר תקליט דיסקו חדש תחת שם הלהקה The Dee Gees. והולכים לקרוא לו Hail Satin! וואו, וואו. בדיחת אבא מושלמת. [אינסטגרם]

---

ל־Wired יש מדור שבו סלב/ית כלשהו/י עונה על שאלות לגביו/ה שזוכות להמון חיפושים אונליין – בגדול, מה שגוגל משלים אוטומטית כשמקלידים את השם שלו/ה. השבוע, המדור הזה קיבל טוויסט כשהסלבז, שיושבות על כיסא ועונות לשאלות, הן אלקסה של אמזון, סירי של אפל, ו-Google Home. [טיוב]

---

י מ י   ה ו ל ד ת !

לאלבומים, כמובן. לא רק The Origin of Symmetry חגג השבוע יומולדת (ר׳ אלבומים חדשים, שם למעלה).

🎂 השבוע חגגנו, או נכון יותר שכחנו לחגוג, 35 שנה ל-The Queen is Dead של הסמית׳ס. עמית סלונים כותב עליו בוואלה. [עברית]

🎂 סטריאוגם לא מפספסים כמובן את ההזדמנות לחגוג 10 שנים לאלבום השני של Bon Iver, שהפתיע את כולם כולל אותו כשהביא לו את פרס הגראמי לאלבום השנה. [אנגלית]

🎂 ולפני 20 שנה, ביוני 2001, יצא Oh! Inverted world של The Shins, שהוא לא רק אלבום נפלא של להקה נפלאה, הוא גם רגע מאוד ספציפי ומכריע בתחייה של סוג ספציפי של אינדי רוק לא מאיים שהפך להיות מזוהה מאוד עם התפיסה של המונח ״אינדי״ ו״היפסטר״ באמצע שנות האלפיימז. זו לא הייתה אשמתם שהם נראו ככה ושהמוזיקה שלהם נערכה ל-Garden State ו-The OC. הם רק רצו לכתוב שירים ממש ממש יפים. זו גם לא אשמתם שהם היו ממש מעולים בזה, ושהסאונד שלהם השיק אלף מיקסטייפים, דייטים, להקות ופסקולים, שלא לדבר על זה שהאלבום הזה הפך את Sub Pop מ״הלייבל של נירוונה״ לאחד הלייבלים הכי חשובים של האלפיימז מחוץ למיינסטרים, ולפעמים גם בתוכו. [אנגלית]

🎂 אלבום שחוגג, יא אללה, 25 שנה השבוע הוא Odelay, האלבום המפורסם והמעולה של בק מ־1996. לא נתקלתי בכתבות וחגיגות ועניינים סביב זה, לא ברור לי למה. אבל הוא כן התיישב לשיחה בתכנית של אפל מיוזיק, ויצאו ממנה כמה סיפורים די נפלאים, כמו המפיק שהבטיח לו שהאלבום הזה יקבור לו את הקריירה, הפעם ההיא שליאם גלאגר (שעשה עם אחיו רמיקס לשיר של בק מהאלבום שכולל את המילים "rotten oasis") שר את כל המילים של האלבום מהשורה הראשונה בהופעה באנגליה, והסימפול שאמינם תפס לפניו. [אנגלית]

🎂 וגם: יום הולדת 25 שנה ל-"Wannabe" של מי אם לא, The Spice Girls. לכבוד החגיגות, הן עומדות להוציא שיר גנוז, שלדבריהן נחשב בזמנו ״נועז מדי״ כדי להיכנס לאלבום הבכורה. [אנגלית]

---

[תודה לנמרוד] שני כותבים, פלסטינאי וישראלי – סאם באהור ונדב אייל – מתכתבים בגלוי בוושינגטון פוסט בעקבות סיבוב המלחמה האחרון. [אנגלית]

---

[תודה לירון] לורה מרלינג הגישה תכנית מיוחדת ב-BBC על Blue של ג׳וני מיטשל. תבורכנה שתיהן! [סטרים]

---

התרגשתי מאוד לקרוא את הטקסט של אביתר בנאי ב־7 לילות השבוע (תודה לתומך העל יניב על התצלומים!), ואמנם לא מצאתי לזה לינק אבל ציטטתי כמה משפטים שאהבתי במיוחד בשרשור טוויטר. [עברית]

---

החלטה עיתונאית אחראית ומעניינת: סוכנות הידיעות העולמית AP תפסיק לפרסם שמות של חשודים בפשעים קלים, ״מתוך דאגה שהחיים הארוכים והמזיקים שפרסומים כאלה יכולים למצוא באינטרנט יקשו על אותם אנשים להמשיך הלאה״. [אנגלית]

---

קייט קיי טמפסט, שמזדהה כיום מגדרית בצורה א־בינארית, בשיחה על מוזיקה ובמה והחיים ובכלל, כחלק מתכנית אירוח זוגית חדשה של התיאטרון הלאומי באנגליה. ועל מה לעשות כשמצליחים להיכנס לחדר ההלבשה של מת׳וד מן! [טיוב, אנגלית]

---

לידו פימיינטה עם קאבר טרי ל-"Declare independence" של ביורק, מתוך קמפיין חודש הגאווה של [רק ספוטיפיי]

---

האמת על קפטן פיקארד. [פייסבוק]

---

ועוד מסע בין כוכבים: ברור שתפאורת האינטרפרייז נוצרה במיוחד לסדרה, אבל המון פריטים עתידניים בסדרה נרכשו על ידי מעצבי הסדרה ממותגים, חנויות ומעצבים קיימים אמיתיים, בהווה שלנו – כיסאות, ספלים, אמצעי תאורה, קנקנים וצלחות, בין היתר. האתר מסע בין כוכבים + עיצוב מזהה את הפריטים ומספר מה מקורם. חלקם מאיקאה! [אנגלית]

---

עוד חלל: כולם בטלוויזיה האוסטרלית בני 12 בעצם, ואני מת על זה. [טיוב]

---

עוד טיסות: אני שונא את האיש הזה. [אנגלית]

---

״בנים״ של נינו, שיר ישראלי חדש שנשמע כאילו נכתב לצחוקים אבל הוא בתכל׳ס לא רע בכלל. [טיוב]

---

מלכת ניו זילנד, אלדוס הרדינג, חוזרת בסינגל חדש ראשון מאז האלבום המושלם שלה Designer שאהבנו פה כל כך. וכראוי לאישה שיוצרת, שרה וכותבת רק לפי החריקות והכללים הטיפה משונים של עצמה, "Old peel" יצא בשתי גרסאות שונות, לבחירתנו. [סטרימים]

---

היי, ספירת ידיים בחדר – מי כאן השתמש/ה במינידיסק? אני יודע שאני זקן מספיק בשביל זה – לא היה לי נגן משל עצמי אבל לאחי הגדול היה לכמה שנים, וכצרכן קסטות ודיסקים כבד, זה היה פורמט מפתיע ומדהים וגם בזמן אמת הוא היה קצת מוזר – ליטרלי דיסק קטן שאפשר להקליט עליו מוזיקה. אם אתם/ן מתגעגעים/ות, או שמעולם לא הבנתם מה זה המוצר המוזר הזה, הנה וידאו שמספר את סיפורו של המינידיסק, הפורמט שניסה להיות הכל. [טיוב]

---

קנדית סקרנית אחת הלכה לקנות ציור ב-Goodwill, רשת חנויות יד שנייה זולות מאוד שזרועות ברחבי צפון אמריקה. היא מצאה ציור נאה, וכשהפכה אותו הופתעה לגלות מדבקה, לפיה הצייר הוא דיוויד בואי. הייתה גם חתימה על הקנבס. הציור עלה 5 דולר, אז היא קנתה אותו. השבוע, אחרי שמומחים אימתו כי אכן מדובר בציור של בואי, הוא עומד למכירה פומבית אונליין שתיגמר ב־24 בחודש, אז עדיין יש לכם/ן זמן. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, המחיר שלו עומד על 50,000 דולר. [אנגלית]

---

ואם יש לכם/ן כסף להציע מחיר לציור של בואי, אולי יש לכם/ן גם כסף למדור הנדל״ן החד פעמי של עונג שבת. ובכן, אם אתם במקרה באטלנטה, תשמחו לשמוע שתמורת כמיליון דולר בלבד תוכלו לקנות את הבית המהמם של Ad-Rock מהביסטי בויז וקת׳לין האנה מביקיני קיל, הזוג הכי מגניב בעולם בערך.

אם אתם קצרים בכסף, תמורת 25$ בלבד והמון המון מזל תוכלו לשכור ללילה את The Dungen, הבית שבו אוטקאסט וכל החבורה שלהם כתבה, הקליטה ויצרה אמנות. [אנגלית]

---

שטח נדל״ן גדול מאוד בלבי שמור לתומכות ותומכי העל של עונג שבת, איציק, ספיר, טל, יניב, ארז, מעיין, דניאל, מעין, מאור ותומך שביקש להישאר מסתורי. השבוע הם, ושאר תומכותי העונג, יקבלו את ההפתעה החודשית הבלעדית. רוצה להצטרף? אפשר לעשות את זה ממש כאן. [בדבריה של דיאנה רוס: תודה!]

---

ההרכב המעולה Sault הכריז על אלבום חדש, אחרי 5 ו־7 וצמד אלבומי ה-Untitled, מגיע עכשיו, ובכן, האלבום 9. הוא חלק ממבול האלבומים שיגיע אלינו בשבוע הבא, והוא יהיה זמין ל־99 ימים בלבד. מודה שזה קצת מדגדג אותי. [אנגלית]

---

גלובס הזמינו 101 ישראלים לבחור את המילה האהובה עליהם, ולנמק. [עברית]

---

לכבוד חזרתה של לורד, פיצ׳פורק חוזרים ל־7 רגעי הופעה גדולים (ומתועדים) שלה. [אנגלית]

---

מגזין Esquire עבר שינויים בשנים האחרונות ונהיה, בקצרה, הרבה פחות טוב. אבל הפרופילים שלו עדיין מוצלחים, וכשהוא מפרסם כתבת פרופיל חדשה על אהובתנו לוסי דייקיס, אני רץ. [אנגלית]

---

דפנה לוי כותבת באלכסון על הפודקאסט Slow Radio – התשובה של הביביסי לתנועת Slow TV כנראה – ובו ״המגיש, נתניאל מאן (Mann) יוצא אל הטבע, מהלך בשדות, מקליט צלילי אווירה, לא ממהר לשום מקום. הפודקאסט הזה נועד להיות תרופה לעולם תזיזיתי, אפשרות לשקוע בתוך עצמנו, ובפרק המיוחד הזה, גם להאזין לקולות שרובנו לא נתקלים בהם לעולם״.

---

ואם כבר פתחתי בשיר שאני כל כך מתרגש ממנו שהוא ממלא את כולי, הנה שיר שכל כך מרגש אותי שהוא מרוקן אותי לגמרי. גם כשאני לא בוכה בו, אני בוכה בו בפנים. לא יצא לי לכתוב על זה פה בהרחבה עדיין, אבל האלבום החדש של אביתר בנאי, החיים מתחילים לנגן, הוא האלבום האהוב עליי שלו מזה, וואו. יותר מעשור. כשאני מאזין לאלבומים חדשים בספוטיפיי אני נוהג לסמן לב ליד כל שיר שאני אוהב במיוחד – זה מקל עליי למצוא אותם אחר כך, וגם עוזר בעריכה של התכניות בקצה. האלבום הזה נראה בספוטיפיי שלי כמו טור כמעט רציף של לבבות ירוקים. ואחד השירים שאני חוזר אליהם הוא ״שיר חמלה״, שהיה צריך כנראה להיקרא ״שיר נחמה״ אלמלא הדג נחש תפסו את הכותרת. זה שיר שהוא מצד אחד כל כך אביתר, מי יכתוב אותו אם לא אביתר. ומצד שני הוא כל כך זר לאביתר, עם האפקט על הקול השני המסונתז, שנשמע לרגעים כמעט כמו אוטוטיון, והקסיו הסדוק הזה בסוף. שיר שהוא כל כך קרוב ואישי, עם הבית הראשון קורע הלב הזה שכתב בנאי לאחיו, מאיר בנאי, על ימיו האחרונים בחיים. שיר שממוטט אותי בבית ומרפא אותי בפזמון. כמה נחמה יש בשיר הזה. שיר שמצד אחד הוא כל כך דתי, עם התפיסה שלו שחייבת להיות משמעות וסיבה לכל דבר, גם לאסונות; ומצד שני שיר כל כך אישי ופשוט על פרידה ועל מה שנשאר. [סטרים]

---

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.