מה לעשות? אני שבוי. אחרי Melodrama, שהפך ברבות מעט השנים שהוא קיים לא רק לאלבום אהוב במיוחד אלא ממש לאחד האלבומים האהובים עליי אי פעם (עד כדי כך), מבחינתי כשמגיע משהו חדש מלורד אני עוצר הכל ומאזין. השבוע קיבלנו סינגל חדש, "Solar power", שיר הנושא מתוך אלבום חדש באותו השם. הוא הגיע עם קליפ. גם השיר וגם הקליפ מציגים לורד שלא יצא לנו לפגוש קודם: שמחה, קייצית, קלילה, שמשית. Carefree. בקליפ זה קורה מהרגע הראשון – לורד לובשת חולצת בטן צהובה על החוף בשמש! – אבל בשיר עצמו, השיחרור הזה מושהה. כל שתי הדקות הראשונות של השיר מציגות טקסט באווירה חדשה לגמרי, אבל הוא מוגש בצורה שאנחנו מכירים מלורד: סטקטו לכאורה עצל אבל מוקפד מאוד, מושפע מהיפ הופ. הרבה מאוד רגעי שתיקה ואוויר בין התווים. לורד עושה לעצמה שכפולים וקולות רקע (עוד בקולות רגע פה: פיבי ברידג׳רס ו-Clairo). פזמון חוזר מלודי וקליט. כל מה שלמדנו להכיר מלורד.

אבל כשמגיעים ל־2:00 קורה משהו מפתיע: השמש פורצת לתוך השיר. הליווי המינימליסטי – עד עכשיו רק גיטרה חסומה, קטועה, שנותנת גרוב מאוד עדין, וקולות – הופך ללהקה שלמה. והלהקה הזאת נשמעת… מאוד מאוד מוכר. למעשה, כשנכנס הביט הזה, כמעט צעקתי בסלון: מה זה! שוד לאור השמש!

תבנית התופים, הבייסליין, הסאונד הספציפי של הגיטרה והתופים. מכיוון שלהפקה אחרים לורד וג׳ק אנטונוף, אני מוכן לשים כסף ששום דבר מאלה לא קרה במקרה, אלא כמחווה מכוונת מאוד*, החלטה להאיר את השיר הזה לא רק בשמש של קלילות וכיף ונעורים ושיחרור, אלא להאיר אותו ברפרנס לסאונד של שירים שביטאו בדיוק את זה בתקופה שביטאה בדיוק את זה: שיחרור, התנערות מהכבדות והקדרות, אימוץ של שמחה והדוניזם וקיץ וכיף.

אנחנו מדברים על 1988-1991. סוף עשור שבמידה רבה, פוליטית ומוזיקלית ותרבותית, היה קודר ואימץ אסתטיקה של קדרות (לצד גל פופ חסר תקדים שמשך לכיוון ההפוך כמובן). בתפר בין שני העשורים, בגל ההדף של Second summer of love, שהיא עליית האסיד האוס ותרבות הרייב באנגליה של סוף שנות השמונים, קיבלנו את הסאונד המזוהה עם מאדצ׳סטר. לופ תופים גרובי שמושפע במידה זהה מאסיד האוס ומהיפ הופ. גרוב גיטרות בס תופים אוורירי וקליל ומז׳ורי ומרים בהשפעת הרולינג סטונס והמסיבות והשמש. Primal scream הם הדוגמה הכי קלאסית עם Screamadelica אבל גם The Charlatans, Happy Mondays, ובמידה רבה גם האלבום הראשון של Blur מ־1991, Leisure, שלא תמיד נספר רשמית בגל מאדצסטר אבל רק תקשיבו ל-"There's no other way" מתוכו רגע. וגם, להיט עולמי ענק שהתחיל באנגליה ולכאורה לא הגיע מאותו גל אבל שאב את הגרוב והסאונד שלו בדיוק מאותם המקומות (ואפילו סימפל את ג׳יימס בראון), "Freedom 90" של ג׳ורג׳ מייקל.

כשיצא האלבום האחרון של ארקטיק מאנקיז, הסאונד שלו התקבל בקהילת האינדי בטווח שנע מהפתעה ועד תיעוב. הכנתי אז פלייליסט שהראה שהסאונד הזה לא הגיע משום מקום אלא היה מכוון מאוד. עכשיו הכנתי פלייליסט קטן יותר של שירים שהשפיעו על הדקה האחרונה של "Solar power", שלדעתי לורד ואנטונוף שואבים מהם ישירות או בעקיפין. אם יש לכם/ן רעיונות לעוד שירים שיושבים שם בול, רק תגידו. התגובות שלכם/ן. איזה שיר! קיץ שמח! [סטרימים]

* אחרי שכתבתי את כל האייטם הזה נתקלתי בראיון שלורד נתנה על השיר החדש, והיא מספרת שם שהם הגיעו לרפרנס הזה במקרה לגמרי (אבל פנו לבובי גילספי מפריימל סקרים שנתן את ברכתו).

---

חמישי בחצות מסעיר מאוד השבוע!

מעבר לשיר הפתיחה שלנו, שפותח גם את חמישי בחצות, יש לי פה נכון לרגע זה יותר משבעים שירים חדשים ומעניינים. זה הרבה יותר מדי שירים מכדי לתאר פה אז אני ממליץ פשוט לצלול פנימה. השירים שכבר הספקתי להידלק עליהם או שיש בהם משהו מעניין במיוחד יקבלו פה אייטם בהמשך העונג. אבל הנה רשימה חלקית של מי שקורה פה:

Doja Cat, חוזה גונזלס, איה זהבי פייגלין, שרלוט דיי וילסון, כהן, אקו, אביתר בנאי, ג׳סי וויר יחד עם Kindness, illuminati hotties, דיקלה, Hiatus Kaiyote, H.E.R, ארז, Sleater-kinney, איימי מאן, מאדליב, Deafheaven, ג׳ואן ארמטריידינג, בואנה ויסטה סושיאל קלאב, Islands ועוד כל כך הרבה! [ספוטיפיי]

---

גם אלבומים חדשים ושווים הגיעו השבוע, והנה כמה שכדאי לשים עליהם אוזן – אעשה את זה זריז הפעם ונרוץ לאייטמים הבאים כי יש על מה לדבר:

לפני הכל: החיים מתחילים לנגן, אלבום חדש ומרגש מאוד מאוד לאביתר בנאי! האלבום הקודם שלו הופק בחציו על ידי תמיר מוסקט ועכשיו הם התמסרו כליל זה לזה ויצרו אלבום משותף שלם. בעיניי זה הדבר הכי יפה שהוא הוציא מאז לילה כיום יאיר. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה אביתר נשמע… חדש.

אלבום חדש ל-Garbage. אלבום חדש ל-Sleater-Kinney. אלבום הופעה חדש של Mr. Bungle. אלבום לייב חדש גם ל-King Gizzard and the Lizard Wizard. אלבום חדש עם שם מצוין ל-Islands. גרסה מורחבת מאוד לאלבום המעולה האחרון של ג׳סי וויר.

מה פספסתי? [סטרימים]

---

מי רוצה שעתיים של כיף? כי בדיוק הכנתי כזה ממש בשבילך. התכנית שלי ברדיו הקצה מיום שלישי האחרון היא בערך 55% יופי גדול ו-60% כיף גדול. אני יודע שזה יוצא יותר מ־100% אבל מה לעשות המוזיקה גדולה מדי. [סטרים]

---

הוכחה שיש אלוהים!!! או, לא יודע, גאומטריה זה פסיכי? [אנימציה בדפדפן]

---

וואאאאאא מאיפה זה בא לי? איזה כיף כשדברים לא צפויים כאלה קורים: Kraak & Smaak, הצמד ההולנדי המעולה שכבר יותר מעשור מערבב בצורה נפלאה הפקה אלקטרונית עם פ׳אנק ודיסקו ואחראיים לכמה מהרימיקסים והשירים הכי כיפיים של העשור בעיניי, הוציאו שיר חדש נהדר, "All I need". מי שכתב אותו יחד איתם ושר אותו לגמרי בעצמו הוא לא אחר מאשר iogi, או בשמו המלא יוגב גלוסמן. גלוסמן מוציא בשנים האחרונות אלבומים יפים להחריד, גם תחת שמו המלא בעברית, גם תחת הכינוי יוגי באנגלית, וגם מנגן ומלחין עם שלל אמנים נפלאים אחרים. מדובר באחד השירים הכי יפים של השבוע, ואחת המתנות הכי מפתיעות והכי מתוקות לקיץ הקרוב. [סטרימים]

---

אם תמיד רצית לרקוד במועדון עם הקול של רופוס ויינרייט, עכשיו אפשר בקלות מאוד. שיר חדש של Ampersounds, הצמד של המפיקים והדיג׳ייז המצוינים פרד פאלק וזן פרימן, "Technopera", מארח את הקול הכה מזוהה של ויינרייט. גם יופי של שיר. [טיוב]

---

איזה מדהים לראות סרטון קצר בן 120 שנה, של לונדון ב־1901, לפני ואחרי שיקום וניקוי. [וידאו]

---

בכל פעם שאני חושב על הקלטות מוקדמות מאוד, של וידאו או של סאונד – כמו ארכיון התקליטים העתיקים שהיה פה בשבוע שעבר – יש לי רגע של קצר חשמלי במוח כשאני מבין, שוב, שרק פיסה זערורית וחדשה בטירוף של הקיום האנושי מוקלט ומתועד בדרכים שאנחנו רגילים לצרוך כיום: תצלומים, וידאו, סאונד. הספריה הבריטית פירסמה עכשיו כתבה על המירוץ להקלטות הסאונד הראשונות לפני כ־140 שנה, וזה מרתק ומאיר עיניים ומזכיר לי, שוב: פאאאאק, יש לנו סאונד מוקלט אך ורק מ־140 השנים האחרונות! [אנגלית]

---

אני יודע שפודקאסט הוא באמת טוב כשגם כשהנושא שלו לא מעניין, כמו השיר ״גרה בשינקין״ של מנגו, שיר אחד מצליחים להוציא ממנו פרק טוב. מאיה קוסוברחוזרת לשינקין, שנות השמונים, יאיר לפיד, רמי קליינשטיין, יועד נבו ומכונות תופים. ואיך יצא להם בול כשבכותרות גם לפיד וגם קפה תמר? פשששש, בחיי הכל זה מלמעלה. [סטרים; הנה גם בספוטיפיי]

---

זה לא מפתיע אף אחד אבל אני ממש אוהב את "Brando", השיר החדש מתוך האלבום הנוווווו כבררררררר תצאאאאאא של לוסי דייקיס. [סטרימים]

---

[תודה לאלי] זה מאמר מלפני שנה אבל זה חדש לי לגמרי: מסתבר שהשיר ״ושאבתם מים״ הוא קלאסיקה ביפן. יאפ, השיר שכולנו מכירות/ים מימים ימימה ונכתב (בקיבוץ יגור בשנות השלושים, או בקיבוץ דגניה בשנות הארבעים, יש ויכוח), הפך בדרך לא דרך ללהיט ענק ביפן. כל כך ענק שהוא זולג למקומות בלתי צפויים בתרבות: משחקי מחשב יפניים ואפילו סרטים של מיאזאקי. הנה הפוסט שמגולל את כל הסיפור, כולל הסברים לאמריקאים שלא מכירים את השיר או את תרבות ריקודי העם, והנה תקציר של הסיפור בעברית. [אנגלית; עברית]

---

והנה סיפור דומה אבל הפוך: בנדקאמפ בכתבה + דוגמאות מוזיקליות לרוב, שסוקרת את ההשפעה הבלתי צפויה של אנימה יפני על אינדי אלקטרוני מקסיקני. וואו, המשפט הזה שכרגע כתבתי נראה כמו פרודיה על היפסטרים. ובכן, קראו לי היפסטר, כי זה נראה לי מרתק! ויש פה גם מוזיקה אש לפרקים, בין היתר ממפיק שאני ממש אוהב כבר זמן מה בשם Macross 82-99 ורק עכשיו בזכות הכתבה גיליתי למה קוראים לו ככה. [אנגלית, סטרימים]

---

אפרופו היפסטרים, מזמן לא הייתה פה בדיחת היפסטרים טובה, אז הנה אחת. [טיקטוק = וידאו בדפדפן]

---

הדפס העץ ״הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה״ של הוקוסאי היה ונשאר אחת מיצירות האמנות האהובות עליי אי פעם. לא רק בגלל יופיה והדרמה האדירה שלה, אלא גם כי במשך יותר מעשור אני לומד עליה עוד ועוד. השבוע נתקלתי בפרק בסדרת היוטיוב Great art explained שמסביר את ההקשר שבו היצירה הזו נוצרה והמשמעות ההיסטורית־פוליטית שלה. [טיוב, אנגלית]

---

אני מת על שרלוט דיי וילסון, ועכשיו השיר החדש שלה "Keep moving" זוכה גם לקליפ. [טיוב]

---

כשהתחלתי לכתוב את עונג שבת, לפני כמילניום, לא הייתה תכנית פעולה, לא הייתה אסטרטגיה לקידום, לא הייתה תכנית כלכלית, לא הייתה אג׳נדה. עדיין אין. כשהתחלתי לכתוב את עונג שבת עשיתי את זה כי רציתי שעוד אנשים ייהנו ממה שמרגש אותי ומלהיב אותי. עשיתי את זה כי הבנתי אינטואיטיבית שתרבות היא עניין שיתופי וקהילתי. היא לא צריכה ולא יכולה להיות חווייה בודדת ומנותקת.

אנחנו משתתפות/ים בתרבות שלנו, לא רק פסיבית כמאזינות/ים. אנחנו הולכים/ות להופעה, או משלמים/ות על תקליט, או ממליצים/ות לחבר/ה, או משתפים/ות פלייליסטים או שירים או קליפים בווצאפ ובפייסבוק ואיפה שבא לנו. אפילו  מי ששומע/ת רק מוזיקה לבד באוזניות בצורה פסיבית שומעת יצירה של א.נשים זרים/ות ומגיע/ה למוזיקה הזו דרך תיווך של עוד א.נשים. גם אני מגיע ככה למוזיקה. גם אני אחד מהאנשים האלה שמתווכים. לכן העונג לעולם לא יעלה חומת תשלום כמו שעושים ב״הארץ״, למשל. לא כי זה לא מודל טוב, אלא כי זה נוגד מהותית את כל הרוח והתפיסה של עונג שבת. אם את/ה שותף/ה לרוח ולתפיסה הזו, אני כמובן אתרגש ואשמח אם תרצה/י להצטרף אליה ולעודד אותה דרך תמיכה בעונג שבת כמקום חינמי וחופשי שלא מונע מאף שיקול כלכלי. תצטרף/י לקבוצה מעולה של א.נשים ששמים כמה שקלים איפה שהאוזניים שלהם. [תודה!]

---

ריק וייקמן מ-Yes טוען ש״ארבע העונות״ של ויואלדי הוא אלבום הקונספט הראשון. נראה שמייק רת׳רפורד מג׳נסיס השתכנע. [טיוב]

---

בשבוע שעבר קישרתי כאן לכתבה קטנטנה על כך שיונתן קוטנר סיים את תפקידו כעורך ספוטיפיי בישראל. השבוע הוא פרסם פוסט פומבי בפייסבוק עם כמה מחשבות קטנות על מוזיקה ישראלית לאור שלוש השנים שלו כבנאדם שנדרש מקצועית לשמוע את *כל* המוזיקה הישראלית. זה יפה. [עברית, פייסבוק]

---

בן שלו הולך נגד כיוון הזיפים של עיתונות המוזיקה ובוחר להעמיד מול חגיגות 20 השנה לאלבום הראשון של הסטרוקס, שבדרך כלל כורכים יחד עם עוד כמה להקות ניו יורקיות בתור תחיית הרוק של 2001, את מה שהוא קורא לו ״מפץ אמיתי של מוזיקת גיטרות״ ו״מוזיקת הגיטרות המשמעותית ביותר של המאה ה-21״, שממש באותה תקופה התפוצצה בסהרה והתחיל להגיע לאוזניים מערביות: הבלוז הטוארגי.

וזה מה שכל כך יפה ועמוק בבלוז הטוארגי. זאת מוזיקה חדשה בשבילנו, שנחשפנו אליה רק לפני כמה שנים, והיא חדשה יחסית גם באופן אובייקטיבי בשל השימוש המסיבי שלה בגיטרות חשמליות, שהן יבוא מהרוק האמריקאי. אבל בו בזמן זאת מוזיקה עתיקה, שנושאת איתה מטענים היסטוריים עצומים: מסורות, פולחנים ומלחמות שמתפרשים על פני מאות שנים. אנחנו לא יכולים להתקרב באמת אל העולם של השירים האלה, אבל אנחנו יכולים להרגיש את המגע המסעיר בשורש עמוק מאוד. [עברית, חומת תשלום]

---

״על השתק״, שיר אש חדש של כהן יחד עם ריג׳ויסר. אני נהיה מאוד אופטימי לגבי האלבום הקרוב שלו. [ספוטיפיי]

---

"My mind" הוא סינגל חדש מתוך EP חדש של ההרכב הישראלי המצוין Masok. בא לי להכין פלייליסט מהרכבים ישראליים מהשנים האחרונות שעושים קצת גרוב פ׳אנקי סטלני עצלני היפ הופי כזה. אולי הגיע הזמן. הצעות לכותרת? [טיוב]

---

הקונטרבס קיים יותר מ־500 שנה, אבל את הגיטרה בס קיבלנו ממש לאחרונה, במונחים היסטוריים. נהוג לייחס את קיומה להמצאה של לאו פנדר, ההוא מחברת פנדר, ב־1951. אבל ההיסטוריה חושבת אחרת: ב־1936 המציא פול טטמארק כלי שהוא קרא לו Bass fiddle, ״כינור בס״ חשמלי, אבל הוא כמעט זהה לגמרי לגיטרה בס חשמלית שאנחנו מכירים כיום. הגיטרה זכתה להצלחה מסוימת בסיאטל, עירו של טטמארק, אבל לא נפוצה מעבר לה. מרתק! [אנגלית]

---

ואם כמוני מצאתם/ן את עצמכם/ן חושבים/ות פעם: למה יש כל כך הרבה סוגים של גיטרות בס אם כולן נשמעות אותו הדבר? אז הבסיסטים/ות בקהל כבר מתפוצצים/ות מצחוק. ובשביל פשוטי העם כמונו, הנה וידאו פשוט של שיר אחד שמשמיע בבירור כמה שונות זו מזו נשמעות גיטרות בס שונות. [טיוב]

---

האם ההתפוצצות של פופ פאנק שינתה את הדרך שבה אמריקאים מדברים? הנה טענה ממש מהירה מדי שכן. [וידאו]

---

אם בא לך לשמוח הבוקר, אני ממליץ בחום על מה שעושה אותי שמח: סט חדש של קומביה קולומביאנית בערוץ התקליטים המצוין My analog journal. [יוטיוב]

---

Business Insider מצאו בית מלאכה מצרי שמכין עדיין קלפי פפירוס בשיטות יחסית קלאסיות. פייר, תמיד תהיתי איך עושים את זה. [טיוב]

---

במגזין קולומבוס טוענים ש״אין עוד יום״, שחוגג בימינו 30 שנה, הוא בו זמנית האלבום הכי פופולרי והכי פחות מוערך של גידי גוב. איך זה מסתדר ביחד? קפצו לקרוא. [עברית]

---

אם גם את/ה באינסטגרם, בטח נתקלת כמוני ב-giveaways. פוסטים כאלה שרק צריך להגיב בהם ואז לעקוב אחרי החשבון או משהו כזה ונכנסים להגרלה של ווטאבר. Vox יוצאים לבדוק: מי בעצם זוכה בדברים האלה? האם מישהו בכלל זוכה? זו כתבה של Vox אז אל תצפו למסקנה חותכת אלא להרבה טענות אנקדוטליות. אבל זו שאלה ממש טובה. [אנגלית]

---

קליף חדש וצבעוני אחושילינג ל-"Cashmere" של טיקיי מיידזה הנהדרת. [טיוב]

---

למה זה כל כך מעניין לראות איך פועלת מעבורת לחציית נהר עם פלטפורמה מסתובבת? [טיוב]

---

בשושו דה לה שושו הוציאה Bat for lashes לבנדקאמפ אלבום לייב אינטימי שהוקלט בבית שלה בזמן לייב סטרים שעשתה, רק היא והקלידים. יש פה 10 שירים בביצועים חדשים, כולל ביצוע לקאבר שלה לקרפנטרז. [בנדקאמפ]

---

איך לענות לא/נשים שטוענים/ות שכדור הארץ שטוח? הנה כמה עצות ממישהי שמפעילה פלנטריום בארצות הברית ופוגשת הרבה כאלה. [אנגלית]

---

Portishead חוזרים מחר עם שיר!!! השיר, "Untitled", יוצא כחלק מאוסף קטן של War Child ליום חנויות התקליטים. זה גורם לי לחשוד שמדובר בשיר הזה. ב־1995, פורטיסהד השתתפו באוסף הכי מצליח של הארגון, Help, שבו שמעתי את "Lucky" של רדיוהד לראשונה, שנתיים לפני אוקיי קומפיוטר, ואת "Mourning air" של פורטיסהד, גם הוא שנתיים לפני האלבום שלו. מיד אחרי האלבום יצא EP שכלל גם שיר של פורטיסהד שנקרא "Untitled". בקרוב נגלה אם מדובר בהדפסה מחודשת של אותו EP בן, ג׳יזס, 26 שנה, או שמדובר בשיר חדש נטול שם גם הוא. [אנגלית]

---

אני אוהב לאללה את רצף השירים האחרונים של Chet Faker. גם הקליפ החדש של "Feel good" הוא, ובכן, פילגוד לאללה. נראה כמו לורד, גם צ׳ט שלנו מאס בדיכי של 2020 ובא בטוב לחייך ולהקליל. מה האוסטרלים/ניוזילנדים האלה הבינו לפנינו? [טיוב]

---

לא מוזיקה: כבר שנים שאני חושב די הרבה על אינדיבידואליזם, התפיסה התרבותית והפוליטית שאפילו אני בתור ילד קיבוץ גדלתי בתוכה, ועל הנזק האדיר שהיא מסבה לתרבות (לצד החירויות שהיא מאפשרת). כתבה מעניינת באטלנטיק מפגישה את הביקורת על האינדיבידואליזם – אולי הערך האמריקאי החזק ביותר – עם הזמן הנוכחי, וטוענת שאינדיבידואליזם היה ונשאר הגורם המעכב והמונע הגדול ביותר במיגור מגיפת הקורונה בארה״ב. [אנגלית]

---

אתם/ן כבר יודעים/ות שאני מעריץ קשה של סאמפה דה גרייט, וזה לא בגללי – זה בגללה. כל מה שהיא נוגעת בו, אש. למשל, השיר המעולה שהיא הקליטה לאלבום האחרון של טוני אלן. או השיר שהיא מתארחת בו של Quakers, צמד ההיפ הופ שכולל גם את ג׳ף בארו מפורטיסהד. השיר הזה זכה השבוע לקליפ חדש ומצויר. הכל נפלא אצלה זאתי. [טיוב]

---

הדבר האקראי הכי חמוד של השבוע. [וידאו]

---

[תודה לארנון] שירה, אריאל ומור, יהיו אשר יהיו (לא מצאתי עוד מידע), מריצים את הפודקאסט החדש סיבוב הופעות, ״פודקאסט על הופעות חיות מאוהבי מוזיקה לאנשים שרוצים רק ליהנות״. נשמע מבטיח! [ספוטיפיי]

---

מחקר מעניין מברקלי השמיע המון המון המון יצירות מוזיקליות – ממוזיקה קלאסית ועד ימינו – ל־2,500 אנשים בארצות הברית ובסין, לכאורה שתי תרבויות רגשיות שונות מאוד, וביקש מהמאזינים/ות למפות כל יצירה לפי הרגשות שהיא מעוררת. התוצאה של המחקר היא מפה מוזיקלית־רגשית אינטראקטיבית של 13 רגשות, או אולי כדאי לומר הרגשות, כי אני לא בטוח ש״יפה״ או ״חלומי״ זה רגש. אפשר להצביע על כל נקודה במפה ולשמוע את השיר, לראות את המיקום שלו במפה וגם לראות בראש העמוד פירוט אחוזים של המיפוי שלו. אני לא בטוח שאני מבין לגמרי את כל מה שקורה פה, כולל את המפה הספציפית בפינה שמשתנה לפי כל שיר, אבל זה בהחלט מעניין ומסקרן. [אנגלית, סאונד]

---

מפיק ההיפ הופ Kenny Beats הזמין לאולפן את מאק דמארקו לסשן של אילתורים וביטים על המקום. ניחשתם/ן נכון – מדובר בעשר דקות של המון כיף, כשהכיף עולה שלב רציני כשמאק נכנס להקליט שירה בדקה השביעית. [טיוב]

---

לכבוד טריילר ל-Sims 4, הזמרת הנחמדה Japanese Breakfast הקליטה גרסה חדשה למיני להיט שלה, "Be sweet", בסימליש, השפה של משחק המחשב Sims. וואו, זה מוזר. [טיוב]

---

את Hypnotic Brass Ensemble, הרכב נשפנים משיקגו, הכרתי לראשונה ב־2009 עם השיר הכביר שלהם "War". פרט טריוויה מדהים: שמונה מתשעת הנגנים הם בנים של אותו חצוצרן ג׳ז, פיל קורן (הם גם הקליטו ביחד אלבום). לאורך העשור ומשהו של קיומו, האנסמבל עשו די הרבה דברים, בדרך ארוכה ופתלתלה שנשקה בשלבים שונים למוזיקת תהלוכה מניו אורלינס, לג׳ז, לפ׳אנק, להיפ הופ, לרוק, לקליפסו(!), לפעמים לכמה מהדברים בו זמנית. עכשיו הם עושים עוד פנייה עם שני סינגלים שהעיפו לי את המוח. הם שונים מכל מה ששמעתי מהם עד עכשיו. למעשה, הם שונים מכל מה ששמעתי מכל אנסמבל נשפנים ג׳זי־פ׳אנקי אי פעם, ואני עוקב בשנים האחרונות אחרי כמה וכמה כאלה.

הדבר המפתיע שהם עשו היה להחליש. הם הוציאו שני סינגלים, שלפי העיצוב החזותי הזהה שלהם אני יכול להניח או לקוות שהם חלק מאלבום שלם. שניהם יצאו בלייבל האינדי המצוין Jagjaguwar. שניהם נמשכים עשר דקות. שניהם מארחים ווקאליסט אחר שמזוהה עם אינדי, סול וטשטוש של זהויות מיניות בינאריות. באף אחד מהשירים האלה אין תופים, או כלי הקשה, בכלל, אבל יש גיטרה וקונטרבס והרבה כלי נשיפה שלא תמיד מתפוצצים אלא מתחממים על אש קטנה. בחדש מביניהם, "A fullness of light in your soul", שר Perfume Genius. בקודם, שהוא חד משמעית אחד השירים הכי יפים ששמעתי החודש או השנה, "Soon it will be fire", שר מוזס סאמני.

את שני השירים האלה כתב והלחין המוזיקאי האנגלי ריצ׳רד יאנגז, שלא שמעתי עליו קודם אבל מסתבר שהוא עניין אמיתי, והוא עדיין חי ומרתק. הם לקוחים מהאלבום שלו Sapphie שיצא ב־2000 ב-Jagjaguwar והכיל רק 3 שירים אבל שלושתם בני 9 דקות ומעלה ושלושתם מהממים. המחווה המלאה תצא בקרוב עם השיר השלישי, שיזכה לקולות של שרון ון אטן. זה יפהפה בעיניי כפרויקט מחווה, זה יפהפה בעיניי כדרך להכיר אמן מרתק ומוכשר ויוצא דופן לקהל חדש דרך קולות שהקהל הזה מכיר ואוהב. זה יפהפה בעיניי כשכלי נשיפה מתנגדים לדחף ההגיוני והמתבקש להתפוצץ ולשמח אלא מפנים את הרטט הדליק שלהם למשהו כמעט חרישי. זה יפהפה בעיניי, נקודה. [סטרימים]

---

תודה מיוחדת, לבבית ומתרגשת – באמת, בכל שבוע מחדש – לתומכות ותומכי העל של עונג שבת בפטריאון: איציק, ספיר, טל, יניב, ארז, מעיין, דניאל, מעין, מאור ותומך שביקש להישאר מסתורי. רוצה להישאר גם את/ה מסתורי/ת? בבקשה.

---

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.