תראו, אני יכול לספר לכם שאני אוהב את "Birthday suit" מטעמים ערכיים: השיר הזה של Duckwrth, שבו מתארחת רייאנה ג׳יי, הוא לא שיר מורכב. הוא כולו אומר Let's get naked, כמו הרבה מאוד שירי פופ לפניו. אבל הוא מצליח להיות כולו סקס פוזיטיב, והוא עושה עוד משהו שמשמח אותי בזווית הצרכנית. כמו הרבה שירי היפ הופ, הוא זרוע שמות של מעצבי על: גוצ׳י, פראדה, ג׳יבנצ׳י, פנדי – אבל במקום לרומם אותם לאוצר נחשק, סמל סטטוס, כמו בהרבה שירי היפ הופ, דאקוורת׳ וג׳יי נפטרים מהם. הם אומרים: זה לא גוצ׳י, זה לא פראדה, זו ״חליפת יום ההולדת שלי״ – יעני, אני לובש כלום כמו בזמן שנולדתי – וזה הרבה יותר לוהט מכל פריט מעצבים. כשהם כן טורחים להזכיר תיק מעצבים זה רק כדי לומר ״יאללה דחפי לשם את הבגדים שלך ותחליפי לחליפת יום ההולדת״. אני אוהב את ההיפוך הזה של קונבנציות ההיפ הופ. אני אוהב כשא.נשים מרגישים/ות חופשי וטוב עם הגוף שלהם/ן. אני אוהב כשהחרמנות היא הדדית ובהסכמה וחוגגים אותה. אני אוהב כשנפטרים כל הדרך מכמה הבניות חברתיות של צרכנות וסטטוס כי לא צריך להוציא כסף על בגדים רק כדי להתפשט.

אני יכול לספר לכם את כל זה, וזה יהיה נכון.

אבל לב הסיפור הוא שבשבוע הבא, למעשה ממש ביום שישי, אחגוג יום הולדת, והשיר הזה – שיצא לפני שבוע ביום הולדתו של דאקוורת׳ – בא לי בול בזמן ומרים לי כבר שבוע שלם. היומולדת המתקרב אומר, לצערי, שלא אשב ביום שישי הבא כדי לכתוב את עונג שבת כמו שאני עושה מדי יום שישי, ונצטרך לדלג שבוע לרגל החגיגות. אני מבקש את סליחתכם/ן מראש! אני מקווה – מה מקווה, אני בטוח – שבעונג הזה יש מספיק מוזיקה להחזיק אתכם שבועיים. חוצמזה, נשתמע עד אז בקצה ביום שלישי הקרוב בצהריים ובטלגרם בעדכונים כמעט־יומיים מדי בוקר, כדי שיהיה לכם/ן מה לשמוע. [סטרימים]

---

חמישי בחצות עסיסי מאוד השבוע!

יש לנו פה, בין יתר 60+ השירים המעניינים שיצאו השבוע וכדאי לבדוק מה הם שווים, שירים חדשים של ליל בייבי, Museum of Love, אוליביה רודריגו, Florence and the Machine, Metronomy, אנג׳ליק קידו עם סליף קייטה ומיסטר איזי (איזה טריו!), אמון טובין, Charli XCX, Krystal Klear, תירצה, Bleachers, גרין דיי(?!), Lil nas X, ג׳ון גרנט, לוסי דייקיס, בלאק מידי, לאנה דל ריי, Japanese Breakfast, Twin Shadow, Burial, Okkervil River, דיפלו עם פטיט ביסקוויט, פיי וובסטר…

ועוד המונים. המונים! כרגיל, השירים שכבר הספקתי לאהוב או מעניינים במיוחד זוכים לאייטם הרחבה קטן בהמשך העונג. [סטרימים

---

איזה אלבומים חדשים ומעניינים יצאו השבוע?

◼︎ חמוד לבבי Quantic נוטש לרגע את הדיסקוטרוניקה המתוקה של האלבום האחרון כדי לחזור לכור מחצבתו, פ׳אנק. אי־פי חדש וגרובי לאללה יחד עם המפיק החבר אדי רוברטס.

◼︎ אשכרה! לא היה לי מושג שעומד לצאת אלבום חדש ל־Counting Crows אבל הנה הוא בא.

◼︎ Simple Symmetry הם צמד אלקטרוני ממוסקבה, שהכרתי לפני כמה שנים בזכות איזה רימיקס מרהיב שעשו להם, ואז בזכות רימיקסים שהם עשו לאחרים. עכשיו הם הוציאו אלבום בכורה, Sorry! We did something wrong. אני חייב להודות שהוא העיף אותי ממש ממש! ציפיתי למשהו אחד וקיבלתי משהו מגוון הרבה יותר, ויפה בצורה משגעת. סימפל סימטרי הסתובבו בשנים האחרונות עם אותה הג׳מעה של Red Axes ואוטרקי הישראלים, ואפשר למצוא נקודות דמיון והשקה. אבל זה פשוט אלבום מהמם, ושיר הפתיחה הכי יפה ששמעתי חודשים.

◼︎ חדשות טובות! שבו לחיינו באלבום חדש המתוקים מנאשוויל בהנהגת קורט וגנר, Lambchop. זו להקה שאיכשהו אני לא שבע ממנה אף פעם. הם ממשיכים להוציא בקצב די יציב אלבומים ואף פעם לא עומדים במקום.

◼︎ Mdou Moctar עשה לי את השבוע עם האלבום החדש שלו, Afrique Victime. המוזיקאי מניז׳ר מנגן את המוזיקה שהתרגלנו לשמוע ממוזיקאים טוארגים – גרסה אפריקאית, ובדרך כלל אנרגטית וקצבית יותר, של הבלוז (יש הטוענים שהמוזיקה הטוארגית היא הסבא של הבלוז; גם אם לא, הם בוודאות קרובי משפחה). ואולי זו הגישה הספציפית של מוקטר או פשוט הרגע שבו האלבום הזה הגיע, אבל הוא הרים לי את המצברוח ואת היום בטירוף, ופשוט פיזזתי לי תוך כדי מה שלא עשיתי.

◼︎ אוליביה רודריגו היא אחת הזמרות הצעירות הכי מדוברות כרגע – משווים את הנסיקה שלה לזו של מיילי סיירוס בזמנה, או בילי אייליש. אני מודה שעדיין לא נשביתי בקסמה, אבל זה לא יפריע לי להמליץ לכם בשם כל החברים שלי שכן נשבו כבר. אלבום הבכורה שלה, Sour, יצא אתמול.

וגם ◼︎ אי־פי משותף חדש לעומר רודריגז לופז וג׳ון פרושיאנטה (מוסרים לי באוזניה שזה אלבום מ־2010 שעלה עכשיו לסטרימינג) ◼︎ אלבום חדש להרכב הפולקי Lord Huron◼︎ אלבום חדש ל־Gruff Rhys ◼︎ אי־פי קצר בן 3 שירים לבוני פרינס בילי ונתן זלצבורג ◼︎ אי־פי קצרצר ונותן בראש של שרלוט דה וויט ◼︎ אלבום חדש גם לג׳ורג׳יה אן מולדרו ◼︎ ואלבום חדש וסינמטי למוזיקאי הצרפתי Para One

---

מה צורת הרבות של ״אימהוּת״? אימהויות? נשמע מוזר. בכל אופן, הנה תערוכת צילום יפהפיה אונליין, שמתיימרת להציג 100 אימהויות שונות ומגוונות. האם 100 זה מספיק? ממש לא. אבל זה יפהפה, ומעורר מחשבה ודפיקות לב. תמונות מכאן מופיעות לאורך העונג השבוע, בין היתר כי זה יום ההולדת של אמא שלי. מזל טוב, אמא! אוהב אותך. [אנגלית, פיקסלים]

---

אני מעריץ של Justice, ובעידן ספוטיפיי זו בעיה בשבילי. לא כי הם לא מוציאים אלבום חדש בקרוב, עם זה אני אסתדר. פשוט כי פעם בכמה חודשים קופץ ב-Release radar שלי שיר חדש של Justice וכשאני לוחץ עליו בהתלהבות הוא תמיד איזה משהו שלא קשור בכלל ולא נשמע כמו ג׳סטיס. זו הבעיה כששם הלהקה שלך הוא פשוט מילה יחסית נפוצה. יש עוד אמנים שנקראים ככה – ראפרים מתחילים, אמנים אלקטרוניים זעירים ולא מוכרים. הבלבול הזה – אמנים באותו שם שנדחפים לעמודי ספוטיפיי של אמנים מוכרים – קורה לא מעט, ובטח נתקלתם/ן בו גם אתם/ן. במגזין Slate הולכים לבדוק למה זה קורה והם אמנים קטנים עושים את זה בכוונה. [אנגלית]

---

קלייר ת׳ורפ חוזרת לרגע בלתי נשכח בהיסטוריה התרבותית הקצרה שלנו – שמלת הברבור של ביורק – כדי להבין איך תלבושת שבזמן אמת זכתה לבוז הפכה עם הזמן לאייקון תרבותי. [אנגלית]

---

הכירו את יו! הפודקאסט, שמגיע מחיבור בין שני אנשים שמסקרים ברדיו ובכתב את ההיפ הופ הישראלי כבר הרבה מאוד זמן: תומר גרשנמן ומתן שרון. פודקאסט היפ הופ בעברית משני מומחים רדיופוניים? קחו את הכסף שלי! [סטרימים, עברית]

---

טום ניקולס, שגדל בארה״ב בזמן המלחמה הקרה, נתקל בבעיה בקורסים שהוא מלמד על היסטוריה של המאה ה־20: תלמידים של היום מתקשים להבין את האימה ששלטה בתרבות כולה בעשורים האלה בארה״ב. אחרי שניסה ללמד אותם את ההיסטוריה ולהראות להם סרטי קולנוע, הוא מצא דרך מפתיעה שהצליחה להעביר את תלמידיו הצעירים לאותם ימים: קליפים ששודרו באייטיז ב-MTV.

למעשה, מסרים של נשק גרעיני, מלחמה גרעינית וקץ האנושות הופיעו כמעט כל שעה ב-MTV, מה שהופך השמדה גרעינית לנושא הקליפים הנפוץ ביותר שהציף את עיני הנוער האמריקאי בשנות ה־80׳, אחרי סקס.

---

קווארץ מנסים להסביר לאמריקאים בתקציר מנהלים מה זה האירוויזיון. בהצלחה! [אנגלית]

---

---

אני רוצה להפציר בכם/ן לעקוב אחרי שרלוט דיי וילסון, שהיא אחד הדברים הכי טובים שיצאו מקנדה מאז סירופ מייפל (בסדר, אולי גם קייטרנדה שם בצמרת). היא מהאמנים/ות האלה שיש להם/ן מיליון וחצי האזנות בחודש בספוטיפיי, ולשיר הכי גדול שלה, "Work", יש 60 מיליון האזנות בקלות – ובכל זאת אני חושב שרוב הקוראים/ות פה לא שמעו אותה או עליה. אז בואו נשמע. השבוע יצא לה שיר יפה וקצר עם קליפ יפה ומוזר. בשנה שעברה היא הכניסה בלי מאמץ שיר לשירי השנה שלי. וכמובן, הקלאסיקה. [טיובז]

---

וכעת, לרגע הזן שלנו: דיוויד הוקני מדפדף בסקצ׳בוק שלו בדממה במשך 6 דקות. [טיוב]

---

[תודה ליניב] כתבת המוזיקה המדוברת של השבוע מגיעה מהניו יורק טיימס, שם אמנדה הס ראיינה את שינייד או׳קונור לרגל צאת הספר החדש של או׳קונור, בו היא הופכת על ראשו את הנרטיב המקובל לגביה: ש-"Nothing compares 2 U" בנה אותה והרגע שבו היא קרעה את תמונת האפיפיור בשידור חי ב-SNL הרס אותה. הפוך, היא אומרת. כתבה מרתקת עם אישה מורכבת, שנוגעת בהרבה נושאים שצריכים לעניין אתכם/ן בלי קשר לדעתכם/ן על או׳קונור כמוזיקאית או כבנאדם: צורות של מחאה שהתרבות מאפשרת לסלבז בכלל ולנשים בפרט, סטיגמות על בריאות הנפש, המחיר של תרבות הפופ, ועוד. [אנגלית]

---

מה שלום Pond, אתם שואלים? תמיד משונה אבל תמיד שמח. ככה זה פונד. שיר חדש ומוצלח, "America's cup", שמתחיל בסאונד כל כך LCD Soundsystem שלרגע הייתה לי סחרחורת. [טיוב]

---

הנה שאלה שלא שאלתי בחיים: כמה ציפורים יש בעולם? עד עכשיו התשובה שלי הייתה, בשליפה, בסביבות ״פףףףף אין לי מושג אחי״. אבל מעכשיו יש לי מחקר להישען עליו, והוא טוען שבעולם חיות ומעופפות כרגע כ־50 מיליארד ציפורים, פי 6 ממספר בני האדם. מי שרוצה לקרוא את המחקר עצמו, על השיטות והמידע והדיון, מוזמן/ת. [אנגלית]

---

לוסי דייקיס נסיכת הלב של העשור הוציאה השבוע את "VBS", שיר חדש נוסף מתוך האלבום המתקרב שלה. עבורנו היהודים הלא אמריקאים, VBS הוא Vacation Bible School, סוג של קייטנת נצרות לילדים. האלבום עדיין לא יצא, אבל ברולינג סטון כבר יושבים איתה לשיחה ומרימים לה ולאלבום. [טיוב, אנגלית]

---

אני זוכר שלמדתי את זה בקורס בפילוסופיה של המדע, וזה העיף לי אז את המוח, אבל אני מקווה שלא היה צריך לקחת את הקורס שלקחתי כדי להבין את הווידאו הקצר הזה שמסביר בעזרת בית מלון אינסופי את פרדוקס האינסוף של הילברט. לי זה עשה מדגדג במוח. [טיוב]

---

שילוב שלא ידעתי שאני רוצה, מה רוצה, צריך בחיים שלי. רוזליה יחד עם Oneohtrix point never בשיר חדש ומהמם, "Nothing's special". [טיוב]

---

---

שאלון קצר יעזור לך להכריע: האם את/ה חש/ה תופעות לוואי של החיסון נגד קורונה, או שאת/ה פשוט מעל גיל 40? [אנגלית, חי חי]

---

Mdou Moctar, שאת האלבום החדש והמצוין שלו תוכלו למצוא שם למעלה ברשימת האלבומים החדשים, בוחר את האלבום האהובים עליו בבנדקאמפ ויש כאן הפתעות יפות. לצדו גם מייקי קולטון, הבסיסט והמפיק שלו, בוחר את האלבומים שלו. [אנגלית, סטרימים]

---

תחת! סליחה, הרשו לי לנסח מחדש. חור תחת! חשוב לדייק. קת׳רין וו כותבת באטלנטיק בהשתאות מדעית בלתי נגמרת על הפלא האבולוציוני שהוא חור התחת שלנו, ושל כל חיה שיש לה חור תחת. הכתבה הזו עונה על המון שאלות שלא חשבתי לשאול אף פעם: מה היה לפני שהיה חור תחת? מה יש ליצורים חיים שאין להם בדיוק חור תחת כמו שאנחנו מכירים אותו? למה יש לנו בכלל ריפוד של תחת, סביב חור התחת? מלא תשובות, חברים/ות, מלא תשובות. [אנגלית]

---

עוד שילוב שלא צפיתי אבל בדיעבד אני תוהה איך זה לא קרה קודם: אנג׳ל אולסן ושרון ון אטן שילבו זרועות לשיר משותף חדש, "Like I used to". מודה שלא נפלתי מהשיר הזה כמו שציפיתי ליפול רק לפי השמות שבכותרת, אבל אולי הוא עוד יגדל עליי. [טיוב]

---

הבמאי הממש עסוק ברי ג׳נקינס הוא סוג של, מה הגרסה הקולנועית של ״גרפומן״? הוא מייצר המון המון המון קולנוע. עכשיו הוא מביים סדרה חדשה, The Underground Railroad. על הסט קרה לו משהו מפעים:

I looked across the set and realized I was looking at my ancestors, a group of people whose images have been largely lost to the historical record. Without thinking, we paused production on the The Underground Railroad and instead harnessed our tools to capture portraits of… them.

הסרט שנוצר, 50 דקות אורכו, הוא סרט לא־נרטיבי שמורכב אך ורק מהשוטים האלה – שחקן או שחקנית בבגדי התקופה ובמקומות מביטים למצלמה, שמביטה בהם בחזרה. [וימאו]

---

הופתעתי לגלות ש־"Invisible", הסינגל החדש של דוראן דוראן (כן, הם קיימים עדיין) הופק על ידי המפיק האלקטרוני המרהיב ארול אלקן, ואז התאכזבתי לגלות שזה פשוט נשמע כמו גירסה עם 0.1% יותר שרירים של דוראן דוראן. בכל מקרה, האלבום הקרוב שלהם מכיל גם הפקות של מארק רונסון וג׳ורג׳יו מורודר, אז יש לי עדיין תקוות לרענון של הסאונד. [טיוב]

---

---

לאנה דל ריי, מה הולך איתה? אנחנו עדיין סבבה איתה? הותשנו? אני כבר לא לגמרי עוקב, וזה בסדר מבחינתי. בכל אופן, גם היא לא נחה וממשיכה להוציא מוזיקה כל הזמן. השבוע היא הוציאה לא פחות משלושה שירים חדשים: "Wildflower wildfire", "Text book", ו־"Blue banisters". [סטרימים]

---

איך לבנות בבית עפיפון־ציפור? הנה הסבר פשוט בכתבת וידאו של הניו יורק טיימז. ברור שזה יפהפה. [אנגלית, וידאו]

---

ביחס לסינגלי הקודמים של Lil Nas X, פחות עפתי על השיר החדש "Sun goes down", אבל דאמן, כשהקול שלו יורד נמוך ממש בא לי לשים בזה ביס. והקליפ חמוד גם. [טיוב]

---

היש חמוד יותר מיו־יו מה? הצ׳לן הקלאסי הוא אחד הנגנים הקלאסיים היחידים בימינו שהם סופרסטארז ברמת תרבות הפופ. אני לא מבין כלום במוזיקה קלאסית אבל אני בטוח שהוא מנגן, אה, ממש יפה. בכל אופן, נתקלתי בו השבוע בשני סרטונים שונים ובשניהם הוא שבה את לבי ואת אוזניי. בראשון הוא עונה לשאלות הקהל הרחב על נגינת צ׳לו, והוא עושה את זה בחן, בהתלהבות ובגובה העיניים. אהבתי במיוחד את האמירה ״מוזיקה היא אמצעי תחבורה״. וואו! אני מבין את זה. בשני הוא לוקח את הבודגה בויז לסיבוב בהארוורד. בקיצור אני רק רוצה להקשיב לו מדבר על צ׳לו פתאום. [טיוב]

---

אתר חדש ילמד אתכם לאיית בשפת הסימנים האמריקאית. חמוד וקל! [אנגלית, צריך לאפשר גישה למצלמה]

---

הפוסט הארוך הזה שאת/ה קורא/ת ברגע זה קיים בזכות הנדיבות של א.נשים כמוך בדיוק, שמשלמים/ות עליו מדי שבוע כמה שקלים שמתחשק להם/ן ומאפשרים/ות לי להמשיך לכתוב מדי שבוע עונג מושקע ועמוס בלי שום פרסומות, פופ־אפים קופצים, חומות תשלום וכל הקשקושים האלה שיש ביותר מדי אתרים.

אם את/ה מעריך/ה את זה – גם את העונג, גם את רוחב הלב של תומכות ותומכיו – את/ה הכי מוזמן/ת להצטרף לקבוצת תומכי ותומכות העונג פה. [תודה!]

---

תומר קריב הגיע לרגע לו חיכיתי בסדרת הכתבות הנפלאה שלו על ההיסטוריה של פורטיס – הפרק על האלבום האהוב עליי של פורטיס, חצי אוטומטי מ־2001 (שלמרבה הצער לא זמין בספוטיפיי, אבל יש אותו בבנדקאמפ). אם אתם אוהבים את האחר של ברי סחרוף, מאותה השנה, גם הוא שם בכתבה, יחד עם עוד פרטים, סיפורים ופרשנויות שיש רק לתומר. [עברית]

---

אם זה תלוי בי, אני לא דופק שנ״צים. לפעמים אני נופל לתוך שנ״צ ומגלה את זה רק כשאני מתעורר, זה כן. אבל מרצון? לא, תודה, אני לא מעוניין באישיות אחרת. אבל אולי אני פשוט לא יודע איך לשנוץ נכון? לו רק הייתה איזו, נניח, מדענית שינה, כזו שממש חקרה את הנושא ועשתה ניסויים, שתוכל לספר לי בחמש דקות איך בדיוק על פי המדע לדפוק את השנ״צ המושלם. הופה! רעיון של מיליון דולר אחי. [טיוב]

---

זה חדש, או שזה כבר קיים ופספסתי? ספוטיפיי מציעה עכשיו לייב סטרימינג, כמו הופעות בתשלום. בשבועות הקרובים אפשר לרכוש שם כרטיס להופעות לייבסטרים (מוקלטות מראש) של The Black Keys, Bleachers, girl in red, Rag'N'Bone Man, וליאון ברידג׳ס. [ספוטיפיי]

---

בניו יורק טיימז מדברים על הפתרון של ספוטיפיי לשילוב מוזיקה בפודקאסטים בלי לסבך את יוצרי הפודקאסט בענייני זכויות יוצרים. [אנגלית]

---

משחק הרשת הכי טוב שנתקלתי בו השבוע הוא Terms and Conditions Apply: המשימה שלכם/ן היא לא לאשר את תנאי השימוש, לא להירשם לכלום, ולא להסכים לכלום, בפופ־אפים מהסוג שצצים בכל אתר באינטרנט כמעט (לא בעונג!). נשמע קל? קדימה. [אנגלית]

---

תירצה, או Tirzah בשפתה, בדרך לאלבום חדש. ויש לה שיר וקליפ חדשים, "Sink in". [טיוב]

---

איזה מגניב: לחצו בכל מקום שתבחרו במפת ארצות הברית כדי להוריד שם טיפת גשם אחת, ואז לעקוב אחרי המסלול שלה. מדהים כמה פשוט להגיע ממונטנה (צפון מערב, גבול קנדה) לאוקיינוס האטלנטי במפרץ מקסיקו (דרום מזרח). [אנגלית, פיקסלים]

---

---

האחים לבית Soulwax / 2manydjs ידועים כמגזימנים. הם אף פעם לא עוצרים בליצור משהו רגיל. לא בסטים שלהם כתקליטנים, לא באלבומים, לא בכלום. למה להקליט כלהקה כשאפשר להקליט כלהקה וגם כצמד דיג׳ייז ואז לעשות רימיקסים למוזיקה של הלהקה? למה להוציא אלבום כשאפשר להקים במקביל גם תחנת רדיו אינטרנטית שתשדר לייב ולהעלות לאתר שלכם סרטי מוזיקה באורך מלא מושקעים כמו האלבומים עצמם? למה להקליט באולפן כשאפשר לבנות בעיר שלכם בניין שלם שכולו אולפנים וחדרי חזרות וארכיון מוזיקה ודירות מגורים? למה להקליט סט דיג׳יי לביביסי כשאפשר להקליט קטעים חדשים לגמרי ולתקלט אותם בתור הסט? בקיצור, החמודים לבית Deewee לא עוסקים בלעשות דברים רגיל. לאחרונה הם הוציאו אוסף חדש, Foundations [ספוטיפיי], שחוגג 50 ריליסים בלייבל שלהם (ברור שיש להם גם לייבל, ברור שהם הפיקו את כל הקטעים). וכדי לחגוג את ציון הדרך, הם השיקו גם את Deewee Teevee, סדרת יוטיוב חדשה שמאגדת הופעות והקלטות מהבניין שלהם. אני יודע, זה נשמע כמו המון. אבל אני ממש ממליץ להיכנס, מאיזו דלת שתבחרו לפתוח, לעולם של Deewee, ושל האחים דיוואלי. ההשקעה הפסיכית שלהם בכל דבר משתלמת מאוד למי שצורכים/ות אותה. [טיוב]

---

אני אוהב היסטוריה של ההווה, ולכן: 25 עריכות ששינו את אוצר המילים הוויזואלי של תרבות האינטרנט. [אנגלית, גיפים, לינקים ל־25 סרטונים]

---

תוסף הבוקמרקס שלי, שבעזרתו אני שומר לעונג לינקים שאני נתקל בהם לאורך השבוע, קצת מפשל בזמן האחרון ולא שומר לי את ההערות שבהן אני רושם מי שלח לי מה. חבל, כי הייתי שמח להודות בפומבי למי ששלח לי את זה. מאז פרסום הידיעות על הדרך שבה המוזיקאי שמזדהה כ-Rhye התנהל עם האקסית שלו (בקצרה, התעללות נפשית, מינית ורגשית), ממש מר לי בפה לשמוע את המוזיקה הזו שאני כל כך אוהב. הבעיה עבורי כמאזין היא לא רק שאיבדתי מוזיקאי שהמוזיקה שלו נגעה בי מאוד, אלא גם שהסטייל שלו כזה ייחודי שקשה למצוא משהו שימלא את החלל. עכשיו, סוג של מצאתי. Puma Blue הוא מוזיקאי בריטי צעיר בשם ג׳ייקוב אלן, והמוזיקה שלו מזכירה באווירה ובגישה העיבודית את המוזיקה של Rhye. יותר ממה ששמעתי בספוטיפיי, התאהבתי במופע הזה ביוטיוב, A late night special, שמצליח להיות כל כך יפהפה ואינטימי ולילי אפילו באולם גדול וריק. אם אתם/ן אוהבים/ות את Rhye, או את אוליבר מ-The xx, ואפילו לרגעים את ג׳ף באקלי, אני חושב שזה ידבר אליכם/ן ישר ללב. [טיוב]

---

[תודה ליניב] קורי דוקטורו, שמסקר את האינטרנט כבר עשוריים, כותב מצוין על הבעיה עם פילטרים שמזהים הפרות זכויות יוצרים ביוטיוב, ואיך הם משמשים רמאים כדי לסחוט משתמשים תמורת כסף. אני מזהיר: בעיניי זו קריאה מרתקת וסופר חשובה, אבל היא תשלח אתכם ללחוץ על עוד לינקים וללמוד על Filternet, על הליכים דרקוניים להשבת תוכן שהוסר אוטומטית, ועל איך זה משמש גם מפגינים וגם כוחות משטרה וממשלות בניסיון להחשיך סיקור דיגיטלי של אירועים. [אנגלית]

---

לורי אנדרסון הקליטה טייני דסק! [טיוב]

---

קבלו את שנות הקסם, הגרסה האפרו־אמריקאית. ברצינות, ת׳ו, הסדרה הזו בדרך. [טיוב]

---

---

השבוע חגגנו 50 שנה לאלבום What's going on של מרווין גיי, אלבום שתמיד כדאי לחזור אליו גם אם אין לו יום הולדת. גיל מטוס ותומר מולווידזון הקדישו לו תכנית בת שני חלקים, שמספרת את הסיפור של מרווין גיי ומתמקדת באלבום הזה. גם רועי ויינברג חוגג בקולומבוס. [עברית! עברית!]

---

דיברנו פה על להקות פיקטיביות ממש לפני שבוע, ואם ראיתם/ן Parks and recreation אתם/ן אולי זוכרים/ות את הלהקה של אנדי, Mouse Rat. אז גם אותה אפשר למחוק מרשימת הלהקות הפיקטיביות, כי היא כרגע הוציאה סינגל והכריזה על אלבום הבכורה שלה שעומד לצאת באוגוסט. [טיוב; אנגלית]

---

אני לא יודע איך קוראים בעברית ללחני Drone, כלומר כאלה שמורכבים מתווים ארוכים ארוכים ארוכים שמשתנים לאט. אפשר למצוא אותם באמביינט, במוזיקה קלאסית מודרנית, בפסקולים (שחלקם הגדול יכולים להיות מקוטלגים כאחד משתי המסורות שכרגע הוזכרו). בכל מקרה, בשבילי זו הייתה חומה בצורה מחוץ לסרטי קולנוע או חוויות במוזיאון, נגיד. אבל כשנותנים לי הקשר ומחזיקים לי את היד בכניסה לעולם חדש, קל לי יותר להבין. זה מה שבנדקאמפ עושים בכתבה הזו שנותנת הקדמה קטנה ללחני Drone וכמובן קטעים להאזין להם (אני ממליץ להתחיל עם הקטע השני). סבלנות, הקשבה, עדינות. [אנגלית, סטרים]

---

לולללללל, מישהו הזין מערכת בינה מלאכותית במוזיקה של NIN ואז נתן לה בתור רפרנס לכתיבת שיר 15 שניות מ-"Wannabe" של Spice Girls. תודה, אינטרנט. [טיוב]

---

אני ממש אוהב מקצרי כתובת אינטרנט, URL Shorteners בלעז. דברים כמו bit.ly או אפילו youtu.be או goo.gl שנועדו לקצר כתובות ארוכות למשהו שקל להדביק בפורמטים עם מגבלת מקום. אבל אם נמאס לך, אולי תרצה/י להשתמש במאריך כתובות האינטרנט הנפלא הזה. [אאאאאאאאאאאאנגלית]

---

תודה מיוחדת לתומכות ותומכי העל של העונג, איציק, טל, יניב יעקובוביץ׳, מעיין חיים, דניאל, מעין ארביב ומאור – ומזל טוב לשתיים מהן שחגגו השבוע יום הולדת ומטעמי פרטיות לא אגיד מי, אבל הן יודעות כי הן קיבלו ממני מיקסטייפ שהכנתי להן במיוחד 3>

---

אתמול עשיתי לכלב טיול ערב קצת אחרי השקיעה. רוחי הייתה נפולה, אני מתגעגע מאוד לכל החברים והמשפחה בארץ. ייקח עוד זמן עד שאוכל לטוס לבקר, ומשא הגעגועים היה כבר על כתפיי באותו ערב. אבל הכלב תמיד יודע שלהישאר בבית זה רעיון גרוע כשעצובים, ומזמין אותי ללכת בעקבותיו. תחבתי אוזניות לאוזניים ושמתי פליי על האלבום החדש של Simple Symmetry. חמש דקות ושמונה שניות מאוחר יותר מצאתי את עצמי אומר לרחוב השקט ״וואו!״ בקול רם. ההשתאות שלי הייתה שילוב של הרגע הספציפי הזה בשיר הפותח, "End of days" ושל ההפתעה הכללית מהעובדה שהאזנתי לשיר שהגיע מצמד שאני מכיר מהמוזיקה האלקטרונית הפועמת והמהפנטת שלו אבל נשמע כאילו הקליטו אותו בתוך ענן חשיש באיזה פארק שטוף שמש בסן פרנסיסקו ב־1968. וגם, בדיעבד, מההפתעה שצריכה להפסיק כבר להפתיע אדם כמוני שחולק את חייו בצורה אינטימית עם מוזיקה כבר כמה עשורים: המהירות שבה מוזיקה משנה הכל. גם את מצב הגוף, גם את מצב הלב, את האווירה, לפעמים ממש את הצבעים בעולם. תודה, מוזיקה! [סטרימים]

---

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.