24 באפריל 2021

עונג שבת: כל דבר אמיתי

The stairs at the Hyatt hotel in Düsseldorf, Germany.

openlineאני לא יודע למה נזכרתי השבוע בשני אלבומים שניים (כלומר, שבאים מיד אחרי אלבום בכורה), שיצאו בישראל באותה התקופה ונקשרו בזכרוני, אולי בטעות, כשתי פריצות דרך כל כך סמוכות שהן היו בו־זמניות. זה היה שכול וכישלון, של הבילויים, וגג, של ג׳ירפות. בשתי הלהקות לא התעניינתי במיוחד באלבום הבכורה שלהן, ואת שני האלבומים האלה אהבתי אהבה גדולה מאוד כשהם יצאו, גדולה מספיק כדי שתקרין לאחור על אלבום הבכורה שקודם לא התלהבתי ממנו. אבל יותר מאהבה, שני האלבומים האלה היו שתי פסגות ברכס של המוזיקה הישראלית בעשור הראשון של האלף, שני זינוקים גדולים מאוד קדימה. שניהם הכילו טקסטים חדים, שפה יוצאת דופן, אם כי שונים מאוד באופיים. שניהם היו הילדים של דיסקו מנאייק של טיפקס במובן הזה שהם השתמשו ברשימה ארוכה מאוד של כלי נגינה (דבר לא מאוד נפוץ עד אז בלהקות) שאחד מהם היה גם סמפלר, עוד דבר לא מאוד נפוץ באמצע אותו עשור.

משום מה, נזכרתי בשני האלבומים האלה, והחלטתי לזרוק אותם לקרב בזירת הטוויטר. התגובות היו רבות ומעניינות. ביום שבו פרסמתי את הציוץ, שמעתי את שני האלבומים. את שכול וכישלון שמעתי פעם אחת, וזה היה מצוין ומבריק ומרוקן וזה הספיק לי. במובנים מסוימים, לא מוזיקליים, הוא התיישן פחות טוב. את גג שמעתי אולי שש פעמים. כמו בשנה שבה הוא יצא, לא יכולתי להרפות ממנו. אולי הוא לא היה יכול להרפות ממני.

בדיעבד, וזה משהו שהדיון בטוויטר עזר לי להבין ולחדד, אף פעם לא ממש שאלתי את עצמי קודם ״על מה האלבום הזה״. בעיניי ברור שיש קו מחבר בין השירים, הם לא אסופה אקראית. ועכשיו התחלתי לחשוב שזה אלבום על הקשיים הטריוויאליים של בורגנות, זוגיות, חיים שרוצים להיות אמנותיים אבל הם גם פשוט יומיום, יומיום ישראלי שגרתי ועגום (״לכת״) שבו מתחת לפני השטח מתנגשים רגשות סוערים עם יצרים בנאליים (״מהר מדי״). הפנטזיות קצת פאתטיות אבל חייבים להמשיך לאחוז בהן (״כנרת״), והמחויבויות והוויתורים והפשרות (״שירה״), כולם לכאורה סתם, אפור, רגיל, אבל הסף כל הזמן ממש פה, הסוף מעבר לסף כל כך מפתה ומסוכן (״גג״, ״מרפסת״).

כמו כל שיבה לאלבום שאהבת פעם ולא שמעת מזמן, גם השיבה שלי לגג הייתה שילוב של געגועים והתאהבות מחודשת. כמו בכל שיבה כזו, שירים שפעם פחות החשבתי פתאום זהרו למרחקים. אחד מהם היה ״קל״. לצערי גיליתי שהוא אחד השירים הכי פחות מואזנים באלבום לפי ספוטיפיי, אבל על הזין שלי – תקשיבו לו בבקשה. זה השיר שבו המאזן העדין מאוד שנשמר כל האלבום, בין כמה הליריקס של כהנא טובים לבין כמה שהמוזיקה באמת מעיפה, נשבר. בשיר הזה, המוזיקה מנצחת. ניכר שגם ג׳ירפות יודעים את זה. המחצית הראשונה של השיר מצוינת, הליריקס קצת חלשים יחסית לשאר האלבום, ואז ב־2:50 השיר משמין בבת אחת. כל הלהקה עולה הילוך, עם דיסטורשן וכלי מיתר שמרימים את הפזמון השני כמה קומות באוויר. ואז, לכאורה, היה אמור להיגמר השיר הזה. אבל פה הוא רק מתחיל. ב־3:45 כהנא עוזב את המיקרופון והשיר מתחיל באמת לגעוש. חצוצרות(!) נכנסות, סולו גיטרה מטפס, ב־4:15 המתופף מפגיז בשניות ספורות של דאבל בס מהיר בטירוף, ובמקום שהסולו המרהיב הזה ייגמר ב־5:15 השיר ממשיך להתפרק, הגיטרה האקוסטית חוזרת, המקצב משתנה, השיר מאט – – – יש פה סיפור שלם לפענח בכל המחצית השנייה של השיר, והוא סיפור מרתק ועשיר כמו כל האלבום, רק הפעם, בלי אף מילה. [סטרימים]


A basketball court amidst desert sand dunes.

לא מזמן קישרתי פה לזוכים בתחרות צילומי העיתונות העולמית, והיה שם הרבה יופי אבל הרבה יותר עצב – חדשות זה לא מקום למצוא שמחה. אז הנה פיצוי. תחרות הצילום העולמית של סוני נערכת בהמון קטגוריות – טבע, מסעות, פורטרטים, אדרכילות, סביבה, ספורט ועוד – וכל קטגוריה מחולקת גם לתחרות של מקצוענים, של חובבנים, של סטודנטים ועוד. ובוא׳נההההה, מדובר בחגיגה לעיניים ופעמים רבות גם ללב. הנה אסופה נבחרת מתוך התחרות, והנה אתר התחרות המלא. למעשה, היה לי כל כך כיף להתבונן שהחלטתי לזרות לאורך העונג השבוע תמונות מהתחרות. [פיקסלים, אנגלית]


חמישי בחצותחמישי בחצות מעניין השבוע, עם 76 שירים חדשים נכון לרגע כתיבת שורות אלו.

גולת הכותרת היא שיר חדש של Chemical Brothers! ויש פה גם, בין היתר, שירים של שי צברי, Flying Lotus עם Thundercat, יש לנו גם Little Simz תזמורתי, Modselektor, כהן, שיר של מפעל הממים הידוע בשם Weezer, לירון עמרם, Dinosaur Jr. שנשמע בדיוק כמו שנדמה לכם, טום מיש, The Black Keys, Royal Blood, נומקה, ועוד כל כך הרבה דברים חדשים.

יאללה, פליי על שאפל ובואו נגלה משהו חדש לאהוב. [ספוטיפיי]


אלבומים חדשיםאין איזו דרמה גדולה השבוע בכל הנוגע לאלבומים חדשים, אבל כמו ברוב השבועות, יש צרור נאה וריחני של אלבומים חדשים מסקרנים. פקחו אוזניים:

Mean friend הוא EP חדש ונהדר של Modselektor, שכולל שיתוף פעולה עם בליקס ברגלד ורימיקסים של טלפון תל אביב ואחרים. [סטרימים]

אלבום חדש ליוצר והדיג׳יי המסקרן פורטר רובינסון.

EP חדש לראפר המצוין Cordae, לשעבר YBN Cordae, שמארח פה את Q-tip ואת Young Thug. אהבתי מאוד שהעטיפה של האיפי כוללת את השורה ״נתראה בקרוב, האלבום כמעט גמור״.

Sweep it into space, אלבום חדש ללהקה הוותיקה Dinosaur Jr.

EP חדש ל-Kero Kero Bonitoספליט חדש של Kids Insane יחד עם Not on tour.


שבת אינסופית

פלייליסט אינסופי חדש בסדרה! אחרי הכיופים של קיץ אינסופי וחורף אינסופי, הגיע הזמן למוזיקה שתתאים לרגעים המתוקים האלה, בכל עונה שהיא, שבהם אנחנו סופסוף מורידים/ות הילוך. מוזיקה לרגעים של מנוחה, של עצלות, של חלומות בהקיץ.

אם כן, קבלו את שבת אינסופית 😌, 300 שירים (19+ שעות) אנד קאונטיג כי אני ממשיך לעדכן את הפלייליסט (וגם את הקיץ והחורף הנ״ל). מוזיקה בדיוק ל… שישי אחר הצהריים. שעה שקטה של שקיעה. בוקר עצל בפוך. יום שבת בלי שום דבר לעשות. הימרחות במיטה, ערב במרפסת, בהייה בעננים, גלילה נעימה על הספה. שמרו לשימוש עכשיו ואחר כך.

מניסיון (אני עובד על הפלייליסט הזה כבר חודשים), הוא אידיאלי גם לסוף יום עבודה כשמכינים ארוחת ערב בלי למהר, ואם הראש סוער, הפלייליסט הזה גם מצליח להרגיע (אותי). ספרו לי מה חשבתם/ן, וכמובן שאם יש לכם/ן הצעות לשיפור או תוספות, כתבו לי! [ספוטיפיי]


לא הרבה א/נשים מכירים/ות את השם ג׳ים סטיינמן, אבל כולנו מכירים את השירים שהוא כתב, ביניהם ״It’s All Coming Back to Me Now״ של סלין דיון, ״I’d Do Anything for Love (But I Won’t Do That).״ של Meatloaf, ושיר השירים, "Total Eclipse of the Heart" של בוני טיילר. השבוע, סטיינמן מת בגיל 73. רגע טוב לשמוע את השירים שלו. [אנגלית]


לפי מספרי הצפיות, אני לא היחיד שפספס לגמרי את העובדה שמיק ג׳אגר ודייב גרוהל הוציאו ביחד שיר לפני שבוע. קוראים לו "Easy sleazy" ואני חייב להודות, המילים שלו איומות. באמת, דוגמא ומופת לכך שאסור לכתוב בזמן אמת על משהו כי זה יוצא אידיוטי – וזה לא שג׳אגר הוא מראש איזה משורר גדול. המזל הגדול שלנו פה הוא שדייב גרוהל הוא פשוט מלך המלכים, אז אם מתעלמים מהטקסט, מדובר בבנזונה של שיר. גרוהל נותן בו בו זמנית בתוף, בבס ובגיטרה (מודה, ג׳אגר עדיין שר כמו אריה גם בגילו, מאה חמישים ושש), ומציל במו ידיו את השיר מלהיות 100% מביך. עכשיו הוא רק 85% מביך, אבל ה־15% האחרים ממש אש. [טיוב, כי הם לא העיזו בכלל להעלות לספוטיפיי]


אוהבים/ות צמחים בסלון? האתר המתוק והיפהפה הזה הוא בשבילכם/ן! How many plants הוא מדריך מקוון ומאויר נוח, נעים ויפהפה לצמחי בית, במיוחד אלה שנפוצים בצפון אמריקה (מה לעשות, אתר אמריקאי) אבל את חלקם בהחלט אפשר למצוא במשתלות ישראליות. [אנגלית, עלים]


עוד טבע אצלכם/ן בבית: האתר Treehugger ממליץ על ספרי הטבע המעניינים ביותר. [אנגלית]


ואם כבר ספרים, וטבע, וכמובן מוזיקה: ג׳ונתן מייבורג היה חבר ב-Okkervil River ואחר כך חבר ב-Loma והסולן של ההרכב המעולה Shearwater – הרכב שקרוי על שם ציפור. אם האזנתם/ן לשיירווטר (כדאי ממש!), ראיתם ושמעתם לא מעט רפרנסים לציפורים, איים וחיות אחרות: על עטיפות האלבומים, בכותרות שלהם, בשירים עצמם. מסתבר שזה לא היה מקרה – מייבורג הוא גם כותב סקרן וחקרן שמרותק ספציפית לציפורים ואיים. לכן זו לא לגמרי הפתעה שהוא מוציא עכשיו ספר, A most remarkable creature, על בז דרום אמריקאי יוצא דופן. הנה שיר יפה של מייבורג על ציפור. [אנגלית]


לא, לא רק את/ה לא הצלחת להבין בלי כתוביות מה לעזאזל אומרות הדמויות ב-Tenet של כריסטופר נולאן. צפיתי בסרט הזה בקולנוע פה בקנדה בשבוע היחיד בערך שבו בתי הקולנוע נפתחו. לא היו כתוביות. הבנתי אולי 50% מהמילים, והשליטה שלי באנגלית די טובה – אבל כל האינטרנט מלא בתלונות על זה שאי אפשר להבין בבירור מה אומרים. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה בסרט של נולאן – זה קרה גם עם ביין בבאטמן, וגם ב-Interstellar וב-Dunkirk, אבל Tenet היה ממש נקודת קיצון. מבקר קולנוע ביוטיוב מנסה להבין למה כריסטופר נולאן לא דואג שנשמע בבירור את הטקסטים. [טיוב]


סיפרתי לכם/ן על הסיפור של פורטיס כשעלו באתר הקצה הפרקים הראשונים של סדרת הכתבות ההיסטורית של תומר קריב על רמי פורטיס. מפה לשם אנחנו כבר בפרק 13, אמצע הניינטיז. אני עורך את רוב הכתבות בסדרה, אז אני קורא אותן מדי שבוע, ותשמעו – בלי קשר למעורבות השולית שלי – אתם/ן חייבים/ות להצטרף. אני לא זוכר אף סדרת כתבות כל כך מקיפה על אמן ישראלי שהוא לא אריק איינשטיין נגיד, ומפה לשם עד שתיגמר הסדרה יהיה לנו סוג של ספר קצר ומרתק על זמר הרוק הישראלי הכי פחות סביר של דורו. לצערי אין עדיין עמוד תגית מרכז במגזין הקצה, אבל אפשר להתחיל פה. [עברית]


ערן סבאג הקדיש תכנית של ״חיים של אחרים״ לאלבום הבלוז הגדול של נינה סימון. חגיגה! [סטרים]


מפה לשם נראה לי שיש לנו כבר פינת נגה ארז שבועית, היא דואגת לספק משהו מעניין מדי שבוע בימים אלה. השבוע הכותרת לא מגיעה מהטלוויזיה האמריקאית אלא מהרדיו הישראלי: דנה פרנק יצרה פרק של שיר אחד על "Views" (ספוטיפיי). אני חושב שדווקא אנשים שלא אוהבים את ארז צריכים לשמוע את זה, כי מה שמצטייר מסיפור היצירה של הפרק הוא די שונה מהתדמית שיצאה לארז בקרב מבקריה (של מישהי מקושרת שדברים באים לה בקלות) ויותר דומה לבנאדם שפשוט עובד הרבה מאוד בשביל השירים שלה ומוכנה ליטרלי לחרוק שיניים כדי לדאוג שהם יגיעו לאנשים. [סטרים]


לאליסון בכדל יש ספר חדש!!! הקומיקסאית הכי אינטיליגנטית שאני מכיר הוציאה רק שתי נובלות גרפיות, ושתיהן היו מושלמות, יצירות מופת. עכשיו מגיע ממנה ממואר גרפי (!) על התעמלות (?!) ואני משוכנע שגם הוא יהיה חווייה מרתקת ומרחיבת מוח ולב. הנה היא מספרת על העטיפה, ואני מקווה שבשבועות הקרובים סביב יציאת הספר נקבל עוד פריוויו(ז). [טיוב]


דואה ליפה הנהדרת מבצעת את השיר המעולה "Eugene" של ארלו פארקס הנהדרת, זהו נמסתי. [טיוב]


הידד! ״Alive and Dying (Waving, Smiling)״ הוא שיר חדש של אנג׳ל אולסן, שהשבוע גם יצאה מהארון כלסבית. דאבל הידד! [סטרימים; אינסטגרם]


מוריסי בסימפסונז

ובפינת ICYMI: משפחת סימפסון שידרה השבוע פרק בשם Panic on the Streets of Springfield, ובו ליסה מדמיינת ואז פוגשת את גיבור האינדי שלה, זמר האייטיז האנגלי קווילובי מלהקת The Snuffs. קווילובי לא היה תעלומה – הסימפסונז הבהירו גרפית ובכל צורה אחרת שמדובר בלא אחר מאשר מוריסי. בנדיקט קמרברקרברקרמרב׳ץ׳ הגיע לדבב אותו, ברט מקנזי מ-Flight of the Conchords כתב שירים דמויי־סמית׳ס וכולנו צחקנו ונהננו מאוד.

כולנו, חוץ ממוריסי. מוריסי, שבנוסף להיותו מבטל הופעות סדרתי ודיווה, הפך לאחרונה לאחד מהזקנים השמרנים האלה שמתלוננים שהפי־סי הורס את האמנות, שהוא חלילה לא לאומן רק רוצה שלא יכניסו למדינה שלו את כל המהגרים האלה, הוא חלילה לא ימני קיצוני הוא רק דואג לענוד בהופעות סיכה של מפלגת ימין קיצונית, הוא חלילה לא בעד תרבות האונס הוא פשוט חושב שהקרבנות של הארווי ויינשטיין ושל קווין ספייסי הם לא קרבנות אלא בסך הכל מאוכזבים מהמפגש המיני שהסכימו לו, וחושב שהלייבל שלו נפטר ממנו בגלל ״יוזמת diversity חדשה״ ולא בגלל שהוא לא מפסיק לשחרר הערות גזעניות ולאומניות ושעל פי כל העדויות מאז האייטיז ועד היום הוא בנאדם שאיום ונורא לעבוד מולו.

אז כן, מוריסי ה*זה*, הוא לא מרוצה שהסימפסונז הציגו את בן דמותו הצעיר כמוכשר ונוגה ומקסים ואת בן דמותו המבוגר כחזיר גזען שבוגד בכל עקרונות נעוריו. ביומן הפרטי שלו מתחת למיטה בבלוג באתר הרשמי שלו הוא פרסם רשומה ארוכה ו, אני מניח, כועסת? אני לא בטוח מה המילה הנכונה פה. כצפוי, הוא הקורבן פה והוא לא מבין למה נטפלים אליו וזה כנראה רק כי הוא מעיז לכתוב שירים מדם לבו – הוא לא מצליח לסיים את הטיעון לפני שהוא גולש להזכיר לנו, בלי קשר לכלום, ש״תיאוריות שקריות של גזע הם כעת הצורה הנפוצה (והמשעממת) ביותר של ביקורת״. רגע לפני הפוסט הזה (היה לו יום עמוס) הוא פירסם פוסט קצר בפייסבוק הרשמי, והאמת? כיף לקרוא את התגובות ממעריציו שמזכירות לו למה צוחקים עליו. [אנגלית]


גם עזרא פורמן מספרת בפייסבוק שהיא לא רק אישה טרנסית, אלא אמא! קוואטרופל הידד! [אנגלית]


הסאברדיט הכי לוהט כרגע, והכי SFW (כלומר, כן סבבה לצפות בו במשרד) הוא, למרבה ההפתעה, r/OnlyFans. שמחה רבה. [אנגלית]


עוד באותו נושא. [עברית]


זוכרים/ות את הפרסומת הפסיכית שפרסמתי פה ל-Omega Mart, עם הדיפ פייק של וילי נלסון? בכל אופן, החדשות הפעם הם ש-Beach House הקליטו מוזיקה חדשה לפרויקט המשונה הזה, וגם אם אני לא מבין עד הסוף מה קורה שם, היי – מוזיקה חדשה לביץ׳ האוס. [טיוב]


"Gone", שיר חדש מתוך אלבום חדש גם לג׳ורג׳ה סמית׳. [טיוב]


שיחה מעניינת עם נעמי קליין על השאלה: האם להביא ילדים אם אנחנו רוצים להציל את העולם משואה אקלימית. זו כמובן לא שאלה של כן או לא, וקליין בדרכה מרחיבה ומשנה את השאלה עצמה – תמיד מעניין. [אנגלית]

"One of the things COVID has shown is that the nuclear family is a terrible technology. It's a relatively new one, and it's a really bad division of labor. We need to have different simulations of family so that people can get the things they need without it being all about getting a bigger house with a bigger yard."


אוהבינג את EP הבכורה של ארז פרביאש בן ה־17. השיר הראשון פחות תפס אותי אבל השאר די אש. [סטרימים]



סיכום ההיסטוריה שלי עם Chvrches (להלן: כנסיבות) כתבתי על הסינגל הראשון שלהם כשהוא רק יצא וממש דחפתי אותו איפה שרק אפשר וזה לא שינה כלום, בסוף הם הצליחו בלעדיי. לפני שנתיים ראיתי אותם בהופעה וזה היה ממש נחמד. אז אני מתקשה להחליט אם הם אש או פסדר. על כל פנים, יש להם שיר חדש מאלבום חדש. הוא נקרא "He said she said" ולורן מייברי נשמעת בו איכשהו גם ילדה וגם אישה זועמת. יש לי תחושה שהשיר הזה יפלג את מעריצי כנסיבות, אז ספרו לי מה חשבתםן. [טיוב]


שטות נפלאה: שני בוטים של בינה מלאכותית מנסים לקבוע לשבת על כוס קפה, ללא הצלחה – התירוצים מתחוללים מחדש בכל רפרוש. [אנגלית]


[תודה לעידית] ידעתי! ידעתי שכל הזמן הזה דיוויד גטה לא באמת תיקלט. [טיק…טוק?]

אלן לומקס ואביו ג׳ון לומקס היו שניים מהמתעדים הגדולים והמשפיעים ביותר של מוזיקת עם במאה העשרים. בזכותם יש לנו הקלטות מוקדמות יקרות ערך של בלוז, שירי עבדים, שירים אפלצ׳יים, והרבה יותר ממוזיקה – בדיחות, תפילות, סיפורים. הספרייה הדיגיטלית של לומקס פתוחה לציבור ומכילה המוני הקלטות מרתקות משנות השלושים עד השישים (תחת הכותרת Field work) וגם תצלומים ותכניות רדיו. רוב העבודה שלהם נעשתה בדרום ומזרח ארצות הברית – חלקה עבור ספריית הקונגרס האמריקאי – אבל הם הקליטו גם באירופה וצפון אפריקה (הנה שיר מרוקאי מהמם). הנה לדוגמה, שיר שהם הקליטו ב־1933 בקנטאקי. והנה מה שנשמע כמו שיר עבדים, ממיסיסיפי ב־1933. הנה שיר ספרדי נפלא מ־1952. בקיצור, תיבה ענקית של אוצרות. שימו אוזניות וצללו אל העבר. [סטרימים, אנגלית]


חברים שלנו Poolside הוציאו גרסה חדשה עם חברה שלנו L'Imperatrice ל-״I feel high". עד כמה זה קיץ 1986? 500%. [סטרימים]


אוהבינג: "Michaelangelo", של קסנדרה ג׳נקינס, זמרת שהכרתי רק השבוע. [סטרימים]


אית׳ן דיימונד, המייסד של Bandcamp, מתארח בפודקאסט How I built this לדבר על ההצלחה חסרת התקדים של בנדקאמפ ב־2020. מעניין לכל מי שמתעניין/ת בעסקי המוזיקה וקשר האמן/ית־צרכן/ית. [סטרים, אנגלית]


אם אנחנו כבר באיך בונים דברים, בשנה שעברה יצא ספר שלא קראתי אבל לפי הכותרת שלו כל מוזיקאי/ת צריך/ה לקרוא, דחוף. הוא נקרא בשם הקליט והקולע How To Build A Sustainable Music Career & Collect All Revenue Streams. הכותבת שלו, אמילי וייט, כל כך מחויבת לקידום הגישה הבריאה הזו שהיא לא הסתפקה בספר אלא השיקה לאחרונה פודקאסט של ראיונות עם א/נשי מוזיקה מתוך ובעקבות הספר. הפרק הראשון הוא עם אהובת העונג זואי קיטינג, והפרק החדש מארח לשיחה את ג׳סטין ורנון מ-Bon Iver. [סטרים, אנגלית]


"Introvert" הוא סינגל חדש ודרמטי מאוד של Little Simz, ואני אומר דרמטי בעיקר בגלל עיבוד הכינורות הזה, שמעניק לו וייב כמעט פאף־דדי־1997 מינוס הגיחוך ההכרחי שמתלווה לפאף דדי. סימז נשמעת רצינית להחריד. [טיוב]


הפודינג, שעושים ויזואליזציה ונותנים קונטקסט נגיש וקריא לערימות של מידע, פונים לשאלה הכי חשובה: איזה אמני/ות סולו הצליחו יותר או פחות מהלהקה שלהם/ן? [אנגלית]


נשמע כמו חלום: פודקאסט חדש של דייב שאפל, יאסין ביי (מוס דף) וטאליב קוולי. [אנגלית]


פרויקט מחווה עברי חדש! והפעם ארומה מיוזיק מרימים את יעלה ויבוא, מחווה לשירי יורם טהרלב. הביצוע של לירון עמרם ל״בשביל אל הבריכות״ של חוה אלברשטיין פשוט נפלא, ויצא גם הביצוע של אודיה אזולאי ל״הביתה לחזור״ בהפקת גיא ויהל, שלא הספקתי לשמוע. [סטרימים]



לייב סשן מצולם חדש בן 4 שירים לשי צברי, שכולל את ״דע״ החדש, את הקאברים ללאונרד כהן ולבילי הולידיי, ואת הכבר־קלאסיקה ״המלך״. כרגיל אצל צברי, מדובר בתפילה וחגיגה בו זמנית, אז רוצו. יש גם בסטרימינג! [טיוב]


אפרופו שיחתנו האחרונה על מודולציה: אם יש לכם/ן הבנה מוזיקלית, כלומר בסולמות, אקורדים ומודלים וכאלה דברים – ואם אתם/ן חסינים/ות לצ׳יז – אני מנחש שתיהנו מהווידאו הזה של אדם נילי על ״שינוי הסולם הכי אלגנטי בהיסטוריה של הפופ״.


אחרי שצירפתו למופת את ״הילדה הכי יפה בגן״, ענת מושקובסקי ושוזין בסינגל משותף שני, “Bisou magique”, שהוא מסתבר קאבר ללא אחרת מאשר Melody’s Echo Chamber. יש לו גם קליפ שנראה כמו תמונה סטטית, אבל הוא לא! [סטרימים, טיוב]


טום ברייהן כותב כבר זמן רב בסטריאוגם את הטור Number Ones, שבו הוא כותב על כל שיר שהחזיק במקום הראשון במצעד הבילבורד מאז המצעד הראשון ב־1958 ועד היום, שיר לכל טור. זה קורה כבר די הרבה זמן, זה תמיד כיף לקרוא אבל זה לא תמיד מרתק. השבוע הוא הגיע לשיר שאני אוהב במיוחד, "Father figure" של ג׳ורג׳ מייקל ועל הדרך שחט את "Never gonna give you up" של ריק אסטלי. [אנגלית]


תודה לאל שסוף סוף Tune Yards הפסיקו עם האיות המעצבן שלהם ואני לא צריך להסתבך במקלדת. הופעות אולפן חדשה! ועל הדרך, אולי תרצו לחגוג 10 שנים לאלבום שלהם whokill. [טיוב; אנגלית]


פייר, קיוויתי ללמוד הרבה מהכתבה הזו ב-NPR על למה מוזיקאים/ות מקליטים/ות מחדש את השירים והאלבומים שלהם/ן (ראו מקרה טיילור סוויפט) אבל אלמלא פספסתי משהו, התשובה נשארת: כדי להחזיק בכל הזכויות בעצמם/ן. [אנגלית]


אוהבינג: ״לא שייכת״, מתוק ויפה וטרי ורענן של (קבלו אותה) עינב הר ענן. [טיוב]


ג׳וליין בייקר מתארחת להופעה ושיחה ב-NPR. [סטרימים]


״אפשר לשרטט את השלבים השונים של תרבות האינטרנט לפי המילים שמשמשות לתאר המשתתפים המרכזיים שלה. בשנות האלפיים היו ׳בלוגרים׳, הגיבורים הראשיים הראשונים בזרם המרכזי של האינטרנט, ואז בזמן עליית המדיה החברתית של תחילת ה־2010ז, פרסום נמדד לפי ׳חברים׳ או ׳עוקבים׳. במחצית השנייה של העשור, ׳משפיענים׳ היו האנשים שכולם התאבססו או האשימו. היום, בשנות העשרים, יש לנו ׳יוצרים׳.״

מה שמוביל אותי לאחת המילים השנואות עליי בימינו: ״תוכן״. זה מה שיוצרים/ות יוצרים/ות, לא? אני, למשל. בתור בלוגר, ושדרן רדיו, ודיג׳יי – אני לא יוצר פוסטים, אייטמים, תכניות רדיו או סטים. אני יוצר ״תוכן״. איח. אני שונא את המילה הזו. זה כמו שמסעדה חדשה לא תכריז שהיא מביאה מטעמים מהמטבח פרסי או הפיוז׳ן הפאן־אסיאתי, אלא שהיא מגישה ״מזון״. טכנית נכון. בפועל, משטיח ומבטל כל אלמנט של יצירתיות, עניין, או אפילו – רחמנא ליצלן – אמנות.

טור הדעה המוצלח הזה במגזין ARTnews מנסה לעמוד על טיב ההבדל בין ״יוצרים״ לבין ״אמנים״. בעיניי, ההבדל הוא שיוצרים יוצרים תוכן, ואמנים יוצרים אמנות. אבל בשתי הפסקאות האחרונות של הטור הלא ארוך הזה, מחכה טענה הרבה יותר צלולה וחשובה מזאת. שווה לקרוא. [אנגלית]


״המצב אינו מזהיר״ הוא סינגל שני מתוך האלבום המתקרב של ישי קיצ׳לס. [סטרימים, בנדקאמפ]


חואן ווטרס המצוין ממשיך לארח אמנים שאני אוהב, ואחרי שהקליט שירים חדשים עם מק דמארקו, קולה בוי וניק חכים, הנה "Monsoon", סינגל חדש שלו עם Homeshake. [סטרימים]


אם חסר לכם/ן FOMO בחיים, הנה רשימה מעוררת ריר של 45 אלבומים גנוזים שנשמח ממש לשמוע יום אחד. הולי שיט, יש שם דברים של הביסטי בויז, בק, הבלאק קיז בהיפ הופ (הגיע הזמן שיחזרו לזה), קרלי ריי ג׳פסן, זאק דה לה רושה ואחרים. אני מת פה. [אנגלית]


"The first day", סינגל חדש ל-Villagers החמודים. [טיוב]


אתם/ן ידעתם/ן ששימוש במציאות מדומה מגביר את הסיכוי לחלימה צלולה? [אנגלית]


השבוע לפני 10 שנים יצא לאור "BTSTU" של Jai Paul, שיר שמעולם לא היה להיט עולמי אבל הפך מהר מאוד לאחד הקטעים הכי משפיעים בקו התפר בין אלקטרוניקה, אינדי, פופ והיפ הופ – קו תפר שהפך ככל שהעשור התגלגל לעולם שלם עם ממלכות שונות. ג׳יימס בלייק, לורד, The xx, פרנק אושן, דרייק, בון איבר, ביונסה, Nao, טיים אימפלה ואחרים, בכולם אפשר לשמוע את טביעת האצבע של השיר הזה ושל "Jasmine" שהוציא פול באותה שנה. לרגל חגיגות העשור, המפיק החמקמק העלה באתר שלו שיחזור שלם ונאמן של עמוד המייספייס שלו מ־2011 וכלל שם גם שיר שלא יצא קודם לכן, "Super salamander". ממליץ גם ללחוץ באקראי על כמה לינקים בעמוד, זה כיף. [אנגלית, סטרים]


closelineכשמדברים על הבילויים מדברים בדרך כלל על הטקסטים של ימי ויסלר ועל הגרון של נועם ענבר. אבל אני רוצה לשיר היום הללויה דווקא לעט ולגיטרה של נועם ענבר עצמו. הוא לא ידוע ככותב שירים אלא כמבצע, אבל לאורך שלושת האלבומים של הבילויים הוא כתב כמה מהשירים הכי טובים שלהם. למעשה, אני זוכר עד היום בבירור חד את הרגע שבו התאהבתי בבילויים. זה לא היה עם ״אוטו זבל״, שהיה להיט מצוין במוזיקה24 ושימח גם אותי. זה היה מאוחר בלילה, בצומת גולני, באוטו, על רשת גימל. עלה ברדיו שיר שלא הכרתי, עם קול שלא זיהיתי, עם טקסט חמצמץ ועדיין נוגע ללב ועם לחן שמשהו בו מיד כיווץ לי משהו בלב. לא היה מה לדבר על שזאם ב־2003 ואני חושב שסימסתי לאיזה שירות שהיה קיים אז והיית כותב לו ״רשת גימל״ והוא היה שולח לך אוטומטית מה מתנגן. והוא כתב לי: הבילויים, ״בלדה לאם חד הורית״. אני חושב שהלסת שלי על אמת נשמטה. ההם? המצחיקים עם הזבל? הם כתבו שיר כל כך מושלם, שמצליח ללכת באיזון של אקרובט על החבל הדקיק של אהבה מעל תהום הרוע, שמצליח לשרטט דמות שהיא כל הזמן ממש ממש כמעט נלעגת אבל אף פעם לא נלעגת, שהיא על הזמן מעוררת חמלה אבל אף פעם לא פאתטית. נועם ענבר, איזה פאקינג שיר. [סטרימים]


היי, אני ממש נהנה/ית מהעונג! איך אני יכול/ה לעזור?

הנה שלוש דרכים ממש פשוטות להועיל לעונג שבת:


כתמיד, כיף גבוה וגביע גלידה לכל תומכות ותומכי העונג, ובמיוחד לתומכות ותומכי העל של העונג, איציק, טל, יניב יעקובוביץ׳, מעיין חיים, דניאל, מעין ארביב ומאור. [תודה!]


עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

8 תגובות על “עונג שבת: כל דבר אמיתי”

  1. הדי הגיב:

    הבילויים!!! חד משמעית והכי בשבילי משכול וכישלון זה השיר שוש אלמוזלינו (הייתה צריכה להיות סגורה אצלי באיזה כד). ישר דמעות. לא יודעת אפילו למה.

  2. אורן הגיב:

    לגבי כריסטופר נולאן והדיבור הלא מובן – אותה חוסר יכולת של צופים להבין מה ביין אומר ב-The Dark Night Rises (לטענתו של נולאן, אגב, מפני שיש לו את המשאף הזה בפה) היא עוד אחרי שעשו הקרנות פיילוט לצופים, שהתלוננו שהם לא יכולים להבין לא את מה שביין אומר, ולא את מה שבאטמן אומר, ונולאן היה צריך להקליט את כל קטעי הדיבור שלהם מחדש ב-ADR.

    לגבי הבילויים ו״בלדה לאם חד הורית״ – האם גם אתה חשבת בשמיעה הראשונה שמדובר בבחירת טקסט מוזרה לשיר חדש של חווה אלברשטיין?

  3. יוזף הגיב:

    קל של ג'ירפות שיר מעולה

  4. ירון הגיב:

    אז השירות סמסים לזיהוי שירים שהזכרת בשיר הסיום? קראו לזה "Hingi" (פלטפורמה שהרבה לפני שאזאם ידעה לזהות שירים באופן אוטומטי תוך שלוש שניות) ואני הייתי מנהל מחלקת המוזיקה שם, מה שאומר שתפקידי היה לשבת כל היום, לשמוע מוזיקה שלא זוהתה במערכת ולהכניס אותה לדאטה בייס הזיהוי 🙂 תקופה יפה סך הכול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *