20 בפברואר 2021

עונג שבת: להקליט רק מים עשרה ימים

ג׳ון פרושיאנטה, 2001

openline מה ידעתי? קרוב לכלום. הייתי בן 18, ובזכות תכניות כמו ״הקצה״ בגלגלצ, מגזינים עצמאיים כמו ״סטיות של פינגווינים״, MTV2 והאינטרנט (וגם, חשוב לזכור, טורים של אנשים כמו שרון מולדאבי ואפילו גל אוחובסקי לפני שהפך לבריון) התחלתי להגיע להרבה יותר מוזיקה שנמצאה מחוץ למצעדים, לפלייליסט ברדיו ולטלוויזיה. את Red Hot Chili Peppers, כמובן, הכרתי ואהבתי. איך יכולתי שלא? הייתי בן 18, השנה הייתה תחילת 2001. הרבה לפני ש-Kid A הרעיד והרחיב את עולמי המוזיקלי רק כמה חודשים לפני כן, הייתי נער קיבוצניק בישראל של שנות התשעים. לא היה ריף גיטרות אהוב שלא הכרתי, החזקתי על דיסק ותיקלטתי לחברים שלי. רד הוט היו אחד מאבות המזון, ואף אחד לא ידע את זה טוב יותר מאיציק, מוכר הדיסקים מקריית שמונה שאצלו גיליתי חופים חדשים של מוזיקה על בסיס שבועי. סביר להניח שהוא הגיש לי את הדיסק הזה של ג׳ון פרושיאנטה ואמר לי שזה הגיטריסט מרד הוט. את הקליפ של "Going inside" הספקתי לראות איזה לילה ב-MTV2 ולפעור מולו את העיניים והאוזניים. ב־2001 האינטרנט היה קצת יותר מיאהו וגאוסיטיז, והיו בו הרבה מאוד מהדברים הקטנים האלה ששוקלים מעט וזזים הרבה: גיפים מונפשים. הם לא המצאה חדשה, למרות התחייה המשמחת שהם זכו לה בשנים האחרונות. הקליפ שביים וינסנט גאלו – שם שלא הכרתי אז – יצא בבת אחת מניסיונות הקולנוע הראשונים בתחילת המאה העשרים, ומהנטסקייפ שלי בתחילת המאה ה־21. זה היה קליפ שכמעט כולו גיפים, לופים קצרים שחוזרים על עצמם. באף אחד מהם, פרושיאנטה לא עומד יציב. הוא רץ, קופץ, מתגלגל על הרצפה, מסתחרר במקום, נופל ונופל ושוב נופל – אנשים בקיאים יותר ממני בתולדות הפפרז יכולים לספר לכם אם זה תיאור נאמן של התקופה הזו בחייו. אני יכול רק לומר שהקליפ הזה רדף אותי, והשיר הזה רדף אותי, עם קטע הגיטרה החוזר שלו שנשמע גם הוא כאילו נתקע בלולאת סרט קטנה על מכונת התופים הביתית, הלא־נקייה. האלבום הזה היה שער לעולם המפחיד והמפתה של פרושיאנטה, ואני בחרתי שלא להיכנס בו. נשארתי עומד בשער, עם השיר הזה ועוד שיר־שניים מהדיסק, שעמד בגאון בספרייה שלי שנים ורק לעתים נדירות התנגן מעבר לאותו שיר פתיחה. לא נכנסתי פנימה, ורק כשיצא The Empyrean בסוף אותו עשור העזתי סופסוף לבוא בדלת הצדדים, המפחידה הרבה פחות. עד אז הספקתי להתגולל במרתפי הלואו־פיי שפרושיאנטה, לצד ״הקלטות אחרונות״ של פרלמוטר, פתח עבורי, ובאתי הרבה יותר מוכן לפגוש פרושיאנטה הרבה יותר נקי, בכל מובן. השבוע, האלבום הזה והשיר הזה מציינים 20 שנה, ואלמלא המגיפה, פרושיאנטה היה אמור להצטרף מחדש לרד הוט, אבל לעולם תכניות אחרות. זה לא הפריע, כמובן, לג׳ון שלנו לעשות את מה שהוא עושה תמיד, ופשוט להמשיך להקליט מוזיקה בהתעלמות מוחלטת מציפיות, תכניות ומגבלות, אפילו ב־2020. [טיוב, ספוטיפיי]


אני לא יודע אם יותר מוזיקאים מתים בחודשים האחרונים, או שמא כלי התקשורת מדווחים על מיתות של מוזיקאים גם אם הם לא כוכבים עולמיים ושמות שגורים, אבל אללה איסתור. השבוע העולם איבד את מתופף הג׳ז מילפורד גרייבס, הראפר פרינס מארקי די מה-Fat Boys, אגדת האודיו והאולפנים רופרט ניב (מייסד חברת Neve), המוזיקאי הג׳מייקאני וחלוץ הטוסטינג U Roy, וממש אתמול, בגיל 41, מיילס סיטון, ממייסדי ההרכב Akron/Family. אני יודע שמוות הוא חלק הכרחי מהחיים, אבל כשזה מגיע בצרורות, זה שובר. היו שלום, חברים, ותודה על המוזיקה. [אנגלית]


ועוד אח אחד שירד השבוע אל הקבר וקרוב ללבי, אז אני מקדיש לו כמה מילים, הוא ג׳וני פאצ׳קו, שמת השבוע בגיל 85 בניו ג׳רזי. פאצ׳קו, מוזיקאי שלצערי לא כולם מכירים, היה אחד המייסדים של הלייבל המדהים Fania records בניו יורק, הלייבל שהפך את המילה ״סלסה״ מאוכל לסגנון מוזיקלי שכל העולם מכיר והפך אנשים כמו סיליה קרוז או וילי קולון לכוכבי ענק עולמיים בתחומם. אם כל הסלסה שאתם/ן מכירים/ות זו הגרסה המדוללת והפלסטיקית ששומעים לפעמים בטיילת בחוג סלסה, צפויה לכם/ן פה הפתעה. הסלסה של פאניה מעניינת ועשירה בטירוף, ומכילה בתוכה ג׳ז, רוק, מוזיקה אפריקאית, והשפעות ממקסיקו וקובה והכי חשוב – המון טרומבון! רק בשנים האחרונות נכנסתי אליה והחיים שלי מאושרים מאז הרבה יותר. עד כדי כך שהשבוע, כשפאצ׳קו מת, שמתי מוזיקה שלו בלי כוונה פשוט לא הצלחתי להיות עצוב. תודה, ג׳וני פאצ׳קו 💔

איפה להתחיל? הנה 3 דקות על פאניה. הנה 30 דקות של סט דיג׳יי מתקליטים של פאניה בלבד. הנה 4 שעות בספוטיפיי של מיטב שירי פאניה. במקום שאהיה עצוב, בואו ניהנה מהמוזיקה המשמחת ביותר ביקום 🌞


חמישי בחצות מגה חמישי בחצות השבוע! תמצאו פה שירים חדשים של לורטה לין עם מרגו פרייס (!), קוואנטיק, ג׳ואי פרפ, Kaytranada, חוזה גונזלס, Crowded house, מאט ברנינג׳ר, הצ׳רצ׳ילים (!), Andrew WK, אריאנה גראנדה, דנזל קארי, Kishi Bashi, Manchester Orchestra, וגם – הפתעה! שני שירים חדשים של HAIM, אחד עם טיילור סוויפט ואחד עם Thundercat – ועוד בערך…

50 שירים? מכל הסוגים והצבעים, כולם חדשים, כולם מעניינים. כרגיל, שירים שאהבתי במיוחד יקבלו איזכור בהמשך העונג הזה. [ספוטיפיי]


אלבומים חדשים איזה אלבומים חדשים מעניינים יצאו השבוע? גם פה יש לנו יבול יפה:

הפייבוריט שלי בינתיים הוא Times, אלבום הדיסקו־אלקטרוני השמנמן והפנטסטי של SG Lewis. הוא מארח פה בין היתר את רובין, Rhye וצ׳אנל טרה, ובין ההשפעות/מקבילות הברורות שלו אפשר למנות את האלבום האחרון של מארק רונסון, דאפט פאנק של RAM (ובכלל), והיה לי אפילו נדמה ששמעתי פה ושם נגיעות של טוד טרייה, Poolside והמון אחרים. החבוב הזה ממש צעיר וכבר דובר האוס שוטף.

אלבום חדש גם ל-The Hold Steady; אי־פי לקלי רולנד (כן, ההיא מהזה!); הכוכבת של נצרת עילית הוא אלבום חדש של איה כורם, יש אלבום מלא חדש ל-Tindersticks ואני הולך להקדיש לו זמן כי הסינגל האחרון היה מדהים; האי־פי החדש של אהוב לבי ניקולה קרוז יורה לכמה כיוונים אבל מעוגן תמיד באובססיה המרכזית שלו שהיא תופים וכלי הקשה מסורתיים (כולל מחווה לריי בארטו, מהלייבל פאניה שהוזכר פה למעלה!); ההרכב XIXA שדומה קצת לקלקסיקו (אני חושב שהם גם חברים) חזר באלבום חדשעמרי סמדר שלנו חוזר עם אי־פי חדש דרך הפרויקט הישראלי Artlist, ו-Animal Collective הוציאו פסקול לסרט. לא חסר מה לשמוע השבת. [סטרימים]


ביום שלישי שידרתי יופי של תכנית חדשה ברדיו הקצה, ואני מרשה לעצמי להגיד יופי כי זה לא באחריותי, זו המוזיקה הנהדרת שיצאה בשבועות האחרונים. הנה התכנית באתר הקצה עם רשימת שירים, ואפשר גם להאזין בכל אפליקציה שאתם אוהבים חוץ מספוטיפיי (וכאילו, טינדר וכאלה). [סטרים]


בחדשות אחרות: קים קרדשיאן מתגרשת מקנייה ווסט. מי היה מאמין שלנהל זוגיות לנגד המצלמות יכול להקשות על הזוגיות. אני מקווה ששניהם יצליחו להתאזן. [אנגלית]


עוד חדשות לא מוזיקליות שחשוב לשתף: פוליטיקלי קוראת שיתפו ערימה של האשמות הטרדה שיטתית של ארז דריגס, מהיוצרים והכותבים של ״חזרות״. התגובה שלו מובאת בסוף הכתבה. גם נועה קולר הגיבה בפוסט באינסטגרם. [עברית]


מתגעגעים/ות לשבת לעבוד בבית קפה אבל תקועים/ות בבית? האתר Coffitivity מציע מגוון הקלטות רקע של בתי קפה מסוגים שונים. תמזגו מקינטה ושבו לעבוד, לקרוא או מה שזה לא יהיה שאתם/ן אוהבים/ות לעשות בבית קפה. [נגן בדפדפן]


אם אתם אוהבים את האלבום הראשון של דאפט פאנק, הסינגל החדש של ארול אלקן, "Automatic", ידבר אליכם. ספוילר: הוא מעולה. [ספוטיפיי כי התעצלתי]


[תודה לאורן] אפרופו Daft Punk, אם תמיד אהבת את המוזיקה שלהם אבל התעצלת לחקור ולחפור כדי למצוא ״עוד כמוהם״, יוזר ספוטיפיי חרוץ עשה את העבודה בשבילך והכין מגה־פלייליסט שנקרא ״500 אלבומים שחובבי/ות דאפט פאנק עשויים/ות לאהוב״. שמתי שאפל בלי לפחד. [ספוטיפיי]

ופעם שלישית Daft Punk, כי אין דבר כזה יותר מדי – החודש צפה באינטרנט פתאום הקלטה של סט בן 3 שעות שהצמד תיקלט ברדיו ב־1995 ואבד בנבכי הזמן. לא עוד אבוד! הסט במלואו ביוטיוב, עם רשימת שירים בתגובות. [טיוב]


בטנסי רוצים להקים פסל חדש בדמותה של דולי פרטון, אבל בינתיים הם נתקלים בהתנגדות מ… דולי פרטון. ויש בדבריה משהו. [אנגלית]


ספיקינג אוף קאנטרי, מהרגע הראשון ששמעתי את מרגו פרייס חשבתי על לורטה לין, ועכשיו פרייס הצעירה ולין האגדה המקשישה איחדו סופסוף כוחות באולפן לשיר משותף. ומה אני אגיד לכם/ן, אני מת על זה! "One's on the way" הוא רטרו במובן הכי טוב, ונשמע כמו השירים שלין הקליטה בצעירותה, כולל הקריצה בעין – כי הוא ביצוע מחודש לשיר שלה מלפני 40 שנה. וכאן, הקולות של שתיהן פשוט עובדים פה מושלם, וארבעים שנה אחרי, ההגשה של לין עדיין מלא אופי. אני מת על השיר הזה, מת עליו. [סטרים]


מתוך ספיישל צלילי החורף שנערך השבוע בערוץ הטלגרם של העונג: אם אתם מסתכלים מהחלון ונוחרים בבוז כי עבורכם חורף פירושו להיות מכוסה בשבע מטר שלג, אני ממליץ בקור לפתוח טאב יוטיוב עם 8 שעות של שלג נופל על אגם או 12 שעות אח בוערת, עם או בלי סאונד לבחירתכם. פרו טיפ: שימו את זה ברקע עם מוזיקה מספוטיפיי וכוונו את ווליום היוטיוב ככה שבדיוק יישמע כאילו זה בא מבחוץ. [יוטיוב]


עוד כזה: בואו להירגע עם 30 דקות של קטעי אנימציה רגועים ומרגיעים מסטודיו ג׳יבלי. [טיוב]


בדיוק בזמן לחורף, הוציא חוזה גונזלז את "El invento", שיר ראשון מזה חצי עשור, והוא יפהפה כמו טיפות גשם על זגוגית החלון. [ספוטיפיי]


נשיקות לקוראינו באוסטין, טקסס ובכל האיזורים מוכי הקיפאון והפסקות החשמל. אם קר לכם/ן, באמריקה או אפילו בישראל עם בידוד גרוע בבית, הנה שרשור של עצות פשוטות לחימום בתים בלי חשמל (או סתם קרים). [אנגלית]


אפרופו חורף, שלג ושעמום: הנה פרויקט עשי/ה־זאת־בעצמך שאני מקווה שאף אחד/ת לא ת/ישחזר לעולם. [טיוב]


אם כבר אגם קפוא, אז תנו למישהו אחר להחליק עליו והאזינו לסאונדים המשוגעים שזה עושה. [טיוב]


גאד דאם איט, בן

[תודה לבן], שלעולם לא יקבל את סליחתי על כך שהביא לחיי את הדבר הבא. ב־1994, ראפ הפך להיות כל כך מצליח בארצות הברית, שהוא פרץ את מחסומי הצבע וחילחל לסלונים ולחדרי הנוער והילדים של מיליוני לבנים. במילים אחרות, הוא הפך להיות מיינסטרים (מהלך שיושלם סופית שנתיים מאוחר יותר, עם יציאת האלבום של הפוג׳יז). וכשמשהו הופך להיות מיינסטרים ופונה למיליוני ילדים לבנים, אתם/ן יכולים/ות להיות בטוחים/ות שדיסני עומדים שם עם שק של כסף. ובכן, כן. ב־1994 יצא האלבום האמיתי לגמרי Micky Unrapped [האיות במקור, אלוהים ישמור אותי], ובו הקול הבאמת בלתי נסבל של מיקי מאוס, ולפרקים גם מיני מאוס, מרפרפ(!) גרסאות PG משלו ללהיטי התקופה: "Ice ice baby", "Whatta man", "U can't touch this" ואחרים. ברור שכל האלבום מחכה לאוזניים חסרות הפחד שלכם/ן ביוטיוב, הרי בשביל מה המציאו את האינטרנט? [טיוב]

ועכשיו לראפ של מבוגרים/ות: מאיפה להתחיל עם MF DOOM? בנדקאמפ מספקים מדריך למאזין/ה המתחיל/ה לראפר המוערך שמת בסוף אוקטובר. [אנגלית, סטרים]


כנרת רוזנבלום, היועצת הארגונית המנוסה כנרת רוזנבלום, תשכנע אתכם/ן: כן, זה הזמן לחופשה. כן, גם כשאין לאן. לא, אנחנו לא יכולים/ות להרשות לעצמנו לא לקחת חופש. תקשיבו לה! תקשיבו לה. תקשיבו. [עברית]


האם ז׳אנרים הם סופית נחלת העבר? לפי הניתוח הזה, של כמה סקרים ומאגרי נתונים לגבי האזנה בשנים האחרונות, יש מצב שכן. במילים פשוטות, לאנשים מתחת גיל מסוים פשוט לא אכפת מז׳אנרים, הרגלי ההאזנה והדרכים למצוא מוזיקה השתנו מספיק, כך שרוב האנשים הם אוכלי־כל ושומעים בכל יום נתון מספר לא מבוטל של ז׳אנרים שונים ואפילו רחוקים זה מזה. מכיוון שז׳אנר גם ככה היה מאז ומתמיד כלי קשיח ומוגבל מאוד להגדרה של דבר כל כך נוזלי וגמיש כמו מוזיקה, נראה שהוא מסיים את תפקידו. מה היה תפקידו? בעיקר להקל קידום מסחרי של מוזיקה ולהצר הגדרות תרבותיות. אני מעדיף בזמן האחרון לחשוב על מסורות ולא על ז׳אנרים. אפשר להגיד שג׳ק וייט יוצר במסורת הבלוז, גם אם אפשר להתווכח לגבי הרבה מאוד שירים שלו אם הם בלוז או לא וכמה (אבל מיותר להתווכח על זה. מה הטעם?). בסוף הטקסט, שחלקו קצת ביזנס־אנליזה, מציעים שני הכותבים דרכים אפשריות חדשות לקיטלוג מוזיקה. ומאותו מגזין: מי עדיין מרוויח מקיטלוג נוקשה של מוזיקה ומתנגד לפירוק הז׳אנרים? [אנגלית]


אפרופו אובדן ז׳אנרים, אחד השירים האהובים עליי השבוע הוא "Depaysement" של Lushlife והרכב הראפ Dälek. זה היפ הופ, בוודאי, אבל באמצע השיר הוא משנה צורה, ובלי לאבד את האופי שלו הוא הופך לקטע ג׳ז יפהפה ומפואר. [סטרים]


בשבוע שעבר דיברנו על פרויקט הוצאו מהקשרם: שרים רוטבליט, והשבוע מגזין קולומבוס בדאבל על האוסף: גם ביקורת, גם ראיון עם קוואמי, שניהל אמנותית את הפרויקט. [עברית]


עוד בקולומבוס: השבוע חגגנו 10 שנים ל-The king of Limbs, אולי האלבום הכי מושמץ־שלא־בצדק של רדיוהד. עוזי בירמן בא מהסנגוריה. [עברית]


גיל מטוס חוגג, להבדיל, 50 שנה לאלבום הבכורה של דיוויד קרוסבי. [עברית + סטרים]


ההרכב הישראלי Apifera מורכב מרביעייה שמוכרת לכל מי שמתעסק בגרוב ישראלי חדש: Rejoicer, יונתן אלבלק, ניתאי הרשקוביץ ואמיר ברסלר. ממש לאחרונה הם הוציאו אלבום ראשון נהדר, והשבוע הם הפציעו בסשן חי נהדר לא פחות, בסדרה Patch notes של מגזין המוזיקה האדיר Fact (שמתמקד בסינתים). [טיוב]


[תודה לנועה] קלי לי אוונס, שהוציאה את אחד האלבומים הכי מעולים של 2020 ועוד לפניו הייתה אחת הנשים הכי מעניינות במוזיקה האלקטרונית של היום, הקליטה Essential Mix לביביסי! וואי לי וואי לי. [סטרים בטח סטרים, שעתיים]

וקרוב יותר, הדיג׳יי (והחברה) יערה גולדמן בסט נהדר עם נגיעות ג׳זיות ולב פועם של האוס כחלק מהמיזם החדש IYKYK. [טיוב, שעה וקצת]


עוד סטים? בשמחה! Bicep, שהוציאו לאחרונה אלבום חדש ומעולה, חגגו את יציאתו בהקלטת סט חדש למגזין האלקטרוני Mixmag. [סטרים, שעה]


ובערוץ הנפלא My analogue journal: מתי בפעם האחרונה שמעתם תיקלוט ביתי שכולו תקליטים ארמניים מביירות? [טיוב, 40 דקות]



כמו העצים, גם אותנו האבולוציה לא ייעדה לשגשג ביחידות. האדם הוא ייצור חברתי. ועדיין, אנחנו חיים בעידן שמקדש את האינדיבידואליזם, שיוצא מגדרו כדי לספק את כל צרכיו של היחיד בעודו בגפו. אנחנו חיים בדירות עמוסות בציוד שיכול היה לשרת כפר שלם. מתנהלים בתודעת רובינזון קרוזו, כמו היינו נטושים על אי בודד. המזווה שלנו עמוס במזון ואנחנו ממשיכים למלא עגלות וירטואליות במצרכים ולהזמין במקביל מוולט. יש לנו אינטרנט אלחוטי ומנוי לארבעה ערוצי תוכן לפחות. מחברה אנושית שהייתה מבוססת לאורך אלפי שנים על שיתופי פעולה וקשרים חזקים, הפכנו בתוך מאות בודדות לאסופה אקראית של יחידים ש"לא צריכים אף אחד". הצלחנו לרכך את ה"לבד" הכה לא טבעי לנו, להפוך אותו לנוח, לטבע שני. הדחקנו את הראשון. שכחנו שאנחנו יער.

פוסט שאהבתי במיוחד השבוע, של עמית נויפלד בבלוג של תנועת תנוחת ההאטה. [עברית]


[תודה לגיא] כשחושבים על זה, האשכים שמופיעים בתמונה בערך ויקיפדיה ל״אשכים״ בהכרח שייכים למישהו שבמובן מסוים, תרם את אשכיו לוויקיפדיה. [אנגלית]

פרק חדש של שיר אחד על ״שיר אחד ליל חניה״ של חנן יובל, אפרים שמיר וירדנה ארזי. [סטרים]


אוהבינג טילים את הרימיקס של Badbadnotgood ל-"Qadir" של ניק חכים, מתוך אלבום רימיקסים חדש לשירי האלבום האחרון שלו. [סטרים]


בגיליון החדש של מגזין טיים, מפורסמים מעניינים כותבים קצרצרות על אנשים מעניינים אחרים תחת הכותרת המשונה Time 100 next. בין היתר, קיילי מינוג כותבת על דואה ליפה, ג׳יי באלווין כותב על אניטה, קילר מייק על ליל בייבי, גוון סטפני על אוליביה רודריגו ועוד מלא. שימו לב שאחרי 2-3 לינקים שם תגיעו לחומת התשלום של טיים, אז צעדו בזהירות. [אנגלית]


בשבוע שעבר סיפרתי כאן על הפרויקט המעולה טיפת מזל, שמאגד מקורות וגרסאות כיסוי של שירים טורקיים וישראליים. רגע אחרי שפרסמתי את העונג, התפרסם ב-Ynet ראיון מוצלח מאוד של עינב שיף עם יוצרת הפרויקט, קורנליה ביניצביץ׳. [עברית]


הסרטון הזה, שמציג על מפת העולם תצפיות של עב״מים לאורך מאה השנים האחרונות מעלה שתי אופציות: או שאין באמת עב״מים, או שבאורח פלא, עב״מים עפים רק מעל מדינות דוברות אנגלית. מה יותר סביר? [טיוב]


 

חה! דמיין/י שהייתה פה עכשיו מודעה מהבהבת אמיתית שמנסה למכור לך, לא יודע, מכשיר יפני לגזירת ציפורניים, או ביטוח. כבר יש לי גוזז ציפורניים, תודה רבה. למה אין פה פרסומות? כי קוראי/ות העונג הנפלאים/ות תומכים/ות במה שאני עושה דרך פטריאון, ועוד רגע אנחנו ב־100 תומכים/ות, שזה לא פחות ממדהים. זה פחות או יותר, לפי הערכות מומחים, פסיכי לגמרי. בזכות כל אחד/ת מכם/ן שהחליט/ה שמוסף השבת שלו/ה מצדיק תרומה של כמה שקלים בודדים על כל עונג שמתפרסם, אני יכול להרשות לעצמי לא לטנף את העמוד הזה עם לינקים ממומנים, באנרים ושאר תחלואות שצריך תוסף כדי שיפסיקו להציק לנו. אם גם את/ה מרגיש/ה ככה, את/ה מוזמן/ת לתמוך בעונג שבת בכמה שקלים שתבחר/י. על הדרך, תקבל/י גישה להפתעה בלעדית אחרת מדי חודש, ולתחושה חמימה וטובה בחזה פנימה שמרגישים כשתומכים במשהו עצמאי.

כתמיד, תודה מעומק הלב לכל מי שתומך/ת ובמיוחד לתומכי־העל, איציק, טל, יניב יעקובוביץ׳, מעיין חיים, דניאל, יוסי שוקר, מעין ארביב ומאור. בזכותכם/ן אפשר פשוט לגלול את העונג מדי שבוע בלי הפרעות. העונג כולו שלכם/ן. [תודה!]


clipping צילמו הופעת אולפן שלא דומה לאף הופעת אולפן שראינו במגיפה הזו, כולל רגע הפסקה מושלם באמצע הסט. [טיוב, שעה]


אינני הגיימר, ולכן פספסתי לגמרי לא רק את המגמה במשחקים אלא גם את חשבון הטוויטר שחשף אותה לקהל הרחב: ביותר ויותר משחקי וידאו יש כלבים שאפשר ללטף, והם מגיבים בהתאם. הוושינגטון פוסט מסקר את התופעה כולל דוגמאות וכן, אפשר ללטף את הכלב בכתבה! [אנגלית, ליטופים]


קצת לגיקים אבל לא רק: אם תהית פעם מה זה לעזאזל מאסטרינג ומה זה עושה לשיר או אלבום, הסרטון הזה מפרק את "Happy" של פארל ומראה את שלבי המאסטרינג שהוא עבר. כמובן, כדי לשים לב להבדלים מומלץ להצטייד באוזניות או רמקולים מעולים ולצפות באיכות הגבוהה ביותר. [טיוב]


פחות גיקי ויותר פופי אבל עדיין חופרני ומרתק: פיניאס פותח לנו את הערוצים של "Therefore I am" שהוא הפיק עם אחותו, בילי אייליש, כדי להראות ולהשמיע איך הם עובדים ואיך הם מקליטים קולות. [טיוב]


כך איבדנו שליטה על הפנים שלנו: מאמר קצר בעקבות המחקר הכי גדול עד כה על שימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים, שמדבר על ההיסטוריה של השימוש בטכנולוגיה הזו וכמובן, על ההשפעה שלה על פרטיות. [אנגלית]


כמו בכל העולם, המועדונים בבריטניה סגורים מזה שנה שלמה. מגזין דיג׳יי יצא לבדוק מה קורה בכל אחד מהמועדונים האלה שאף אחד לא רוקד בהם, וגילה שהתשובה לא מובנת מאליה. חלקם ריקים לגמרי, אבל אחרים מצאו דרכים שונות להחיות שוב את האולם הריק. זה מעציב, מעודד ובעיקר מעורר געגוע. וואו, הייתה הרבה ע׳ במשפט הזה. [אנגלית, תצלומים]


פינת הביזאר הנחמד של השבוע מגיעה עם עיסוי ASMR לדבנדרה בנהארט. הא? נכון. נכון מאוד. [טיוב]


[תודה לנמרוד] אחד הקליפים הנצפים ביותר ביוטיוב אי פעם הוא "Never gonna give you up" של ריק אסטלי, מסיבות מובנות. אבל הקליפ שלו יצא ב־1987, והוא נראה ככה מבחינת איכות. עכשיו, באדיבות כמה יכולות AI שהפכו זמינות, הקליפ זכה לטיפול עשרת אלפים. כעת אפשר לעשות לאנשים ריקרול ב־4K! [טיוב]

בספרד אלפים יצאו לרחובות אחרי המעצר של הראפר פאבלו האסל. [אנגלית]


[תודה לאורן] פרויקט מוזיקלי מרתק מניקולס ז׳אר עלה השבוע לבנדקאמפ להורדה והאזנה חינמית. זו הקלטה של מופע משותף של ז׳אר ושל מעצב תאורה מ־2019. הבמה במופע הייתה ריקה והקהל הוזמן לעלות אליה ולעשות ככל העולה על רוחו. ז׳אר הגיב בלייב בסט אלקטרוני סופר מגוון ובעיניי די מעולה, כשבשלב מסוים הוא העביר את השליטה במוזיקה לקהל (התאורה והמוזיקה היו מקושרים, והקהל שלט בתאורה מהבמה, ומכאן גם במוזיקה). אני מת להיות באירוע כזה באמת, ולא רק כי אני מת על הצד המועדוני והמרים של ז׳אר. [בנדקאמפ]

רשמתי לי לקרוא בהמשך השבת: מה הקשר בין מוזיקה לזיכרון? [אנגלית]


שמרתי לי לצפייה בהמשך השבת: מה קרה לדאבסטפ? הז׳אנר, שהתחיל בתור תגלית מבטיחה ואפילו מרגשת בשדה המוזיקה האלקטרונית (זוכרים את Burial הראשון?) הפך מהר מאוד ל, אין לי איך לתאר את זה טוב יותר מאשר ההתגלמות המוזיקלית של דוּש. או כמו שאומר בפתח הסרטון היוצר שלו, פאנצ׳ליין לבדיחה. הסרט העצמאי הזה ביוטיוב מנסה לענות ב־50 דקות על השאלה שבכותרת, ולפי הפתיחה שלו הוא הולך להיות מעולה. [טיוב]


ובואו ניקח דקה להידהם ולא לקחת כמובן מאליו את העובדה שכרגע קישרתי לסרט בן 50 דקות שנעשה כולו בעזרת זמן ואינטרנט, וזהו, אולי מיקרופון זול. לא היה צריך תקציב, הפקה, צילומים, שחקנים, לימודי קולנוע, או אפילו מחשב יקר. זה לא מדהים בעיניכם/ן? זה מדהים בעיניי. זה משוגע. וזה אפילו לא נדיר. ~אנחה של אושר~


הנה עוד אחד: הסיפור של הפרצוף הצועק של קינג קרימזון  – סוג של פודקאסט עם תמונות. וידוי: אני מכיר באייקוניות של העטיפה הזו אבל היא… לא משהו בעיניי? סליחה. [טיוב]


סירי, הגדירי אירוניה: הפודקאסט המצליח Reply all השיק לא מזמן סדרה חדשה על הקריסה של מגזין בון אפטיט בגלל מה שקרה בתוך המערכת של בון אפטיט: גזענות, בריונות, כוחנות והשתקה מצד ההנהלה. שני פרקים לתוך הסדרה החדשה, עובד לשעבר של Reply all פרסם סדרת ציוצים שבה הדגים איך הפודקאסט עצמו התנהל בדיוק בצורה שמתוארת בסדרה על בון אפטיט. בן רגע, שני היוצרים המרכזיים בפודקאסט פרשו או הודחו, והסיפור עדיין מתגלגל. [אנגלית]


פיטר גבריאל הקליט עם מוזיקאים מסביב לעולם גירסה חדשה ללהיט שלו "Biko", שנכתב אחרי שמשטרת דרום אפריקה רצחה את פעיל האנטי־אפרטהייד סטיב ביקו ב־1977. [אנגלית, טיוב]


איך מבריזים מבית ספר בתקופה שבה לומדים בזום? ילדה אחת ביסודי הצליחה להונות את המשפחה שלה, המורים שלה והכיתה שלה כולה בעזרת טריק פשוט. [אנגלית]


פור טט וקאריבו

closelineאני מתגעגע מאוד לחברים שלי, אלה שבישראל ואת חלקם לא ראיתי כבר שנה וחצי, לכל הרוחות. אני חושב הרבה מאוד בזמן האחרון על חברויות ועל הדברים שבאים איתן, ולאו דווקא הדברים הראשונים שעולים לראש כמו שיחה או צחוק, כמו תמיכה או נחמה. אני חושב על דברים כמו ריוורב, הדהוד. צלילים מהדהדים אחרת בחדרים שונים, לכן כנסייה לא נשמעת כמו מכונית. והם מהדהדים אחרת לפי הגופים שעומדים או זזים בתוך החדר, לכן מחסן ריק לא נשמע כמו מועדון מלא. ככה גם רעיונות. אחד הדברים שאני מרגיש את ההיעדר שלהם בחדות בתקופה הזו הוא שהרעיונות שלי מהדהדים בחלל ריק. החברים והחברות שלי, כשהם ביומיום שלי, משנים את החדר. בין אם אנחנו משוחחים על הרעיונות במישרין או סתם נפגשים, מפטפטים, מבלים ביחד, החדר שבראש שלי משתנה והרעיונות מהדהדים אחרת ויכולים להגיע למקומות חדשים, במקום לנחות שוב באותו המקום על הרצפה בחדר הריק. אני חושב שחברות היא מסירות: גם בשורוק, גם בחולם. אני אוהב חברויות מוזיקליות, כמו זו שבין דן סניית׳, הוא Caribou, לבין קירן הבדן, הוא Four Tet. הם חברים גם בלי קשר למוזיקה, ועוד יותר כשמדובר במוזיקה. ב־2007 הוציא קאריבו שיר בשם "Melody day". שיר יפה, מושפע מאוד מהפופ הפסיכדלי של הסיקסטיז. הוא נהדר לכשעצמו, אבל הוא היה יכול להגיע רק עד לאן שקאריבו היה יכול לחשוב עליו לבדו. כשפור טט נכנס לתמונה, כשקאריבו מסר לו את השיר והתמסר לאמון שיש לו בחבר שלו, השיר הזה הופיע מחדש בתור שיר חדש לגמרי. קוראים לזה "Melody day – Four Tet remix" אבל זה לא רימיקס, זה הקלטה אחרת לגמרי של השיר, כולל זמר אחר (Adem המצוין), עיבוד חדש, כלים חדשים. פתאום, השיר של קאריבו נמסר בחזרה אליו בצורה שהוא לא היה יכול להגיע אליה בכלל. ובעיניי, בצורה יפה הרבה יותר. כי זה מה שקורה עם חברים, זה מה שקורה כשמתמסרים. [סטרים]


עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

6 תגובות על “עונג שבת: להקליט רק מים עשרה ימים”

  1. הדי הגיב:

    את האלבום Maya פרושיאנטה הקדיש לחתולה שלו שמתה בשנה שעברה והיתה איתו 15 שנים.קראו לה Maya, אני מתרגשת מהדבר הזה יחד עם המוזיקה.

  2. מיכל הגיב:

    תודה על העונג, ובמיוחד על אוסף הרגעים מגיבלי, ועל המילים האחרונות, על חברות. חושבת על החברות שלי, אחת בגרמניה והאחרת בשוויץ, ועל ההדהוד המיוחד ביני לביניהן, שונה לגמרי.עכשיו אנחנו גם עובדות יחד, שלושתינו, וזה מעשיר ומשמח
    שתהיה עונג, השבת הזו.

  3. תם הגיב:

    אני מאוד אוהב אותך ומתגעגע. אתה מהדהד לי בראש הרבה.
    תודה על כל המוסיקה והמילים

  4. אודי הגיב:

    גם אחרי ההסבר הארוך בוידאו על המאסטרינג של Happy, אני עדיין לא באמת מבין למה צריך מאסטרינג בעולם, ואני אומר את זה כמוזיקאי שפרסם כמה אלבומים.
    הסבירו לי כבר כמה פעמים בחיי למה זה קיים, ועדיין לא ברור לי למה כל מה שקורה במאסטרינג לא היה יכול לקרות באותה מידה במיקס, ובוודאי לא למה מאסטרינג צריך לעלות כמה שהוא עולה…

  5. אודי הגיב:

    נהניתי לשמוע את One's on the way, הלכתי לקרוא את המילים שסקרנו אותי, והאזנתי גם לביצוע המקורי, וגיליתי שני דברים מעניינים, בינתיים:
    1. של סילברשטיין כצב את מילות השיר(!)
    2. בסוף ההקלטה המקורית היא שרה One needs a spanking and one needs a hugging ובגרסה החדשה צנזרו את ה-spanking יחד עם החיבוק, לטובת חזרה על שורה מבית אחר:
    One of them is toddling
    And one is a-crawling

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *