13 בפברואר 2021

עונג שבת: יש מקום אחר

Nellie Lutcher

openlineאינסוף מילים נכתבו ועוד ייכתבו על הקשר המיסטי, הבלתי ניתן להתרה לפעמים, בין מוזיקה למקום. עכשיו כשאני בקנדה, יש שירים שברגע שאני שומע אותם פה, אני מיד בעמק החולה, בתל אביב, ברמת הגולן, בנתניה. יש שירים ואמנים שהופכים מקום אלמוני לבעל תהילה עולמית. יש ערים עם ז׳אנרים שלמים משלהן – ריו דה ז׳נירו, אטלנטה, לאגוס. עיר יכולה לעצב מוזיקה, ומוזיקה יכולה לעצב עיר. הדבק בין שני הדברים הוא, כמובן, הזיכרון. אבל מה קורה כשבין מקום למוזיקה נוצר קשר שלא דרך זיכרון? אני אסביר. יש מקומות שאני מוצא את עצמי נדבק אליהם מוזיקלית, אף על פי שמעולם לא הייתי בהם. למשל, לייק צ׳רלס. זה אגם, ועיר באותו השם, בלואיזיאנה, ארה״ב. השיר האהוב עליי של לוסינדה ויליאמס נקרא ככה. הייתי בלואיזיאנה – לא הייתי בלייק צ׳רלס. אולי לעולם לא אהיה. ובכל זאת, בכל פעם שהשם הזה עולה בשיר – לא עניין כל כך חריג בהתחשב בכך שזו עיר גדולה באחת המדינות הכי קריטיות למוזיקה אמריקאית במחצית הראשונה של המאה ה־20 – איזה מיתר בלב שלי נמשך כאילו שמעתי שיר על העיר שבה גדלתי, או שאליה אני מתגעגע. היום אני רוצה לפתוח את העונג עם "Lake Charles boogie", שיר שכתבה נלי לאצ׳ר על העיר שבה נולדה, ולפי המחקר הזריז שלי הקליטה ב־1948. לוצ׳ר הייתה פסנתרנית מגיל צעיר, ובנעוריה הצטרפה להרכב הג׳ז של אבא שלה – בכל זאת, לואיזיאנה בשנות ה־20 של המאה הקודמת. כשהייתה בת 35 התחילה לקבל הכרה ואפילו הקליטה להיט ארצי, "Fine brown frame", והופיעה הופעות מלאות אישיות והומור והיעדר עכבות נפלא – אפשר לטעום מהרוח שלה בפתיחת הסרטון הזה מ־1952, שבו היא מנגנת שיר ואז מופתעת במשדר שלם של ״אלה הם חייך״. מסכנה, רק בת 40 וכבר סיכמו לה את הקריירה – הם לא ידעו כמה הם מדייקים. בשנים הבאות הקריירה שלה תיקבר בצל העצום שיטיל הילד החדש בשכונה, הרוקנ׳רול, שנולד במידה לא מעטה מהמוזיקה שהיא ניגנה ומהרוח שבה היא ניגנה אותה. במובנים רבים, היא הייתה סוג של חלוצה. מוזיקאית ג׳ז שחורה שכתבה וביצעה חומרים מקוריים שלה והייתה עקשנית ואמיצה מספיק כדי לא להיכנע לנורמות בתעשייה ושמרה את זכויות היוצרים שלה לעצמה. היא מתה בגיל המופלג של 94, והשאירה אחריה תועפות של השפעות – בין היתר, לא מפתיע, היא השפיעה מאוד על הדרך שבה הופיעה נינה סימון. ללאצ׳ר יש אולי שירים שהפכו ללהיטים גדולים יותר, או חביבים יותר על אספני הג׳ז, אבל לבי נתון ללייק צ׳רלס בוגי. לא רק בגלל הרוח העליזה שלו, לא רק בגלל האיזכור של אותה עיר, אלא בגלל שאפשר לשמוע את לאצ׳ר מחייכת דרך הקלידים של הפסנתר, ואפשר גם לשמוע אותה מפזמת לעצמה את המנגינה בלי להתבייש אל תוך ההקלטה. זו הקלטה מלאה שמחה וחופש, מלא עליצות וחיוך, ובכל פעם שאני מנגן את השיר הזה אני מתמלא בשמחה הזו בעצמי. אפשר לקרוא עוד על לאצ׳ר כאן. [סטרים]


חמישי בחצות חם לוהט אש! אספתי פה מעל 50 שירים חדשים השבוע, ויש הרבה הרבה דברים נהדרים לשמוע – את חלקם אאיר בזרקור קטן באייטמים בהמשך העונג. בין היתר, תמצא/י פה שירים (ואלבומים!) חדשים של…
ליאון ויינהול, טיילור סוויפט, דני אלפמן (!), Clap your hands say yeah, Black Thought, Altin Gün, ליז פייר, המשורר רוס גיי עם בון איבר, שרון ון אטן, יוגי, ישי קיצ׳לס, Solomun, JPEGMAFIA, רימיקס לא סביר של Poolside לבילי איידול, Django django (אלבום חדש, ושיר עם שרלוט גינסבורג), נעם רותם, דואה ליפה, A$AP Rocky, Kings of Leon, Syd, Jay Z + Nipsy Hussle, שלום גד ועוד, באמת, המונים! איזה שבוע מסעיר. [ספוטיפיי]


ויש גם חופן אלבומים חדשים ומעניינים שיצאו השבוע, עבור אלה מכם/ן שעדיין, כמוני, אוהבים/ות לשבת (או לעמוד, או לרוץ, או ווטאבר) ולשמוע אלבום שלם מהתחלה עד הסוף:

slowthai חוזר באלבום חדש, Tyron, שמצד אחד הוא ״אלבום כפול״ ומצד שני הוא 35 דקות בסך הכל, אז תהפכו צד איך שתרצו. טרם הספקתי לשמוע, אבל יש פה אירוחים מסקרנים של דנזל קארי, סקפטה, A$AP Rocky וגם ג׳יימס בלייק עם Mount Kimbie, אז גרוע זה בטוח לא יהיה. [סטרימים]

אלבום חדש גם ל-Django Django, ואני יכול רק לברך על אלבומים מלאים (13 שירים) שנשארים בגדר השלושתרבעי שעה! [סטרימים]

הרכב ישראלי שלא הכרתי אבל יותר מבנאדם אחד שלח לי לינק לאלבום שלו הבוקר הוא בוריטו של יעל קופלנד, שאלבום הבכורה שלהם, What we have now, יצא ממש אתמול. [סטרימים]

ועוד מעניינים: אלבום הבכורה של הראפר/מפיק/זמר הישראלי Mr. Aiio Lazer; אלבומון ל-Steady Holiday ששמעתי עד כה שיר אחד שלה ואהבתי רצח; אי־פי חדש של איגי דיין שהוא חלק א׳ מפרויקט בן שני חלקים; ואי־פי חדש גם ל-JPEGMAFIA. [סטרימים]


ענק הג׳ז צ׳יק קוריאה מת השבוע בגיל 79 מסוג נדיר של סרטן. בן שלו כתב עליו בעברית. [אנגלית, עברית]


עוד פרויקט ישראלי מגניב וחדש, וכזה שיש לו קונספט מעניין אז הוא ראוי לאייטם משלוברקים ורעמים הוא פרויקט בן חצי שעה שחתומים עליו זיו שחר ואסף מוסקוביץ׳, והוא עושה שני דברים מרתקים בעיניי ביחד. ראשית, הוא מסמפל בהרחבה את הכבש הששה־עשר, ואני מקווה ממש שיש להם אישור ולא יעיפו להם את זה משירותי הסטרימינג. שנית, כמו שכתב מוסקוביץ׳, האלבום ״מלווה את הסיפורים שלנו משירות קרבי בסדר כרונולוגי, החל מהטירונות ועד הסדיר. השירים מספרים על מה שחייל עובר בהכשרה ובשירות, הקשר שלו עם מפקדים וחברים לפלוגה והאתגר להחזיק באחריות ובביקורת תוך כדי הקשיים הפיזיים והמנטליים״. החיבור בין שני הקצוות האלה, דגימות של אלבום קלאסי שמזוהה עם הילדות הישראלית לתוך אלבום היפ הופ חדש שמתמקד בלעדית בחוויית ההתבגרות הישראלית הקלאסית, הוא חדש ומרתק וגם עשוי היטב. 


אני לא מת על אלבומי הופעה. יש מעט מאוד שאני ממש ממש אוהב. אבל אני חושב שהניסוי הזה ממש מגניב: Live Music Jukebox הוא פרויקט של The Pudding החמודים, ובו אפשר לבחור אחד ממאות אמנים מכל התקופות והז׳אנרים, ולגלות בעזרת אלגוריתם לאיזה שירים שלהם יש ביצוע חי ממש מרחיק לכת – כזה שמתרחק מאוד מהמקור האולפני ומכניס לשיר משהו חדש. הפודינג מדדו את השירים לפי קריטריונים מעניינים: אנרגיה, אקוסטיות, קטעים אינסטרומנטליים, ועוד דברים שאת חלקם הם בוודאות המציאו. כיף לי שאנשים צוללים בגיקיות לתוך מאגרים מוזיקליים ענקיים, מנתחים אותם, ומגישים לנו משהו נחמד לשחק איתו. [אנגלית, סטרים באתר]


"You/me/everyone", שיר וקליפ חדשים ונפלאים ל-Yogi, הלא הוא יוגב גלוסמן הנפלא. את הקליפ ביים רועי ריק עתיר הכשרונות! [טיוב]


טיפת מזל - לוגוטיפת מזל: עיבוד ומקור במוזיקה של זמרות טורקיות וישראליות הוא פרויקט מעניין מבית Ladies on records של קורנליה ביניצביץ׳, שחוקרת מוזיקה נשית מכל העולם, יחד עם הקונסוליה הישראלית באיסטנבול. מה יש פה? שני פלייליסטים מקבילים של שירים – שירים בטורקית שתורגמו לעברית ושירים בעברית שתורגמו לטורקית, רובם הוקלטו על ידי נשים. בצד הישראלי תמצאו שמות מוכרים כמו יפה ירקוני, אילנית, עפרה חזה וריקה זראי, זהבה בן, ליאת בנאי, מוג׳דה ואריס סאן. חלק מהשירים העבריים היו הקלטות חדשות של שירים טורקיים, וחלקם עובדו ונכתבו מחדש על ידי מבצעות טורקיות. הזרימה הדו־סטרית הזו מרתקת לא רק מוזיקלית, כמובן, וביניצביץ׳ מלווה את הפרויקט המושקע הזה בטקסט ששוזר את השירים במציאות הפוליטית, המעמדית והחברתית בטורקיה ובישראל אז ועכשיו. אפשר לקרוא, כמובן, בעברית, באנגלית או בטורקית, ואפשר להאזין לפרויקט כולו בספוטיפיי, בסאונדקלאוד או ביוטיוב. ככה עושים פרויקט! [סטרימים, שפות]


[תודה ליואב] משרד הפנים פרסם קובץ PDF ובו רשימה אלפביתית של כל השמות הפרטיים בישראל. לכאורה לא מעניין, עד שמעיפים אפילו מבט חטוף ומגלים שאי אפשר להפסיק לגלול את רצף השמות המדהימים והבלתי סבירים האלה. לא, אין שם את ״אוחזת ענף עץ השקד״. אבל בהחלט יש אוזניה, אוזרייט, אוח, אוחלאס ואוטגונז'רגל, נשבע לכם/ן, רק באותו עמוד. [עברית]


השבוע חגגנו 50 שנה לאלבום המופת Tapestry של קרול קינג, שיצא ב־10 בפברואר, 1971. זה אחד האלבומים האהובים עליי, מהאלבומים הנדירים האלה שנשמעים כמו אוסף מיטב הלהיטים אבל הם בסך הכל אלבום רגיל, או ״רגיל״, כי בכל זאת, מדובר פה באלבום־על. מעבר להישגים האינהרנטיים שלו – אסופה לא תיאמן של שירים מושלמים – האלבום הזה קבע בזמנו גם שיאים חדשים וחשובים עבור זמרות: הוא היה האלבום הנשי הראשון שעמד 15 שבועות רצוף (!) במקום הראשון במצעדי המכירות, הישג שקינג תחזיק בו לבדה במשך שני עשורים (עד ויטני יוסטון). קינג הייתה גם האישה הראשונה שזכתה בגראמיז על אלבום השנה, הקלטת השנה ושיר השנה, עם האלבום הזה ממש. 

מעבר להמלצה החד־משמעית שלי להניח את התקליט הזה מיד על הפטיפון או על המקבילה הדיגיטלית של פטיפון ולהתמסר ל־12 השירים שקינג כתבה, הלחינה וביצעה, האינטרנט חוגג את היובל הזה, ובצדק. דיוויד בראון כותב ברולינג סטון על ההשפעה המתמשכת של האלבום ועל איך הצהרת העצמאות הפרטית שלו משתלבת בתנועה הפמיניסטית של התקופה. בגרדיאן לא מבזבזים הרבה זמן על פרשנויות של מבקרים והולכים ישר לערימה ענקית ומרשימה של מוזיקאים שמספרים על ההשפעה של האלבום עליהם: רופוס ויינרייט, ג׳יימס טיילור, רנדי ניומן, רוברטה פלאק, לוסינדה ויליאמס, מרגו פרייס, נטלי מרינג מ-Weyes blood, לוסי דייקיס, בתאני קוסנטינו, ריקי לי ג׳ונס ועוד ועוד. כדאי לקרוא, אבל אפילו רק ההצצה לרשימת השמות מבהירה את רוחב ועומק ההשפעה של האלבום. איימי שרמן־פלדינו, היוצרת של בנות גילמור ששיבצה כשיר הפתיחה לסדרה שיר מהאלבום (בהקלטה מחודשת של קינג, אם אינני טועה), מספרת על האלבום, תומר קופר כותב על החיבור הפרטי שלו לא לאלבום הזה, אלא לגרסת ההופעה שלו מ־2006, ובמגזין American Songwriter משוחחים לא עם קינג אלא עם פול אינגלז שהפיק את האלבום. [אנגלית]

וגם בישראל לא שכחו לחגוג: עדי קשת־כהן ועוזי רמירז הקליטו גרסה חדשה ל-"It's too late", וזה נפלא! [טיוב]

קינג גם שיחררה השבוע שיר ישן־חדש מאותה התקופה, "Out in the cold", שהוקלט לאלבום אך לא נכנס אליו. [טיוב]



״השמיכה הלבנה״, שיר חדש מאלבום חדש שבדרך לנעם רותם עם תפקיד בס מאוד ארקייד פיירי בעיניי. [סטרימים]


סרט תיעודי קצר בן 35 דקות על קטעי האנימציה ששינו את הקולנוע. תאווה לעיניים! [טיוב]


לדואה ליפה יש שיר חדש, "We're good", עם קליפ שביימו וניה הימן וגל מוג׳ה, ואני לא יכול לצפות בו מרוב דאגה ללובסטרים. אבל השיר נאה! [טיוב]


טור/ניוזלטר שמעלה טענה שמעסיקה גם אותי: הפרעות קשב וריכוז הן תלויות־תרבות, וזה לא מקרה שההפרעות האלה כל כך נפוצות, מדוברות וקשות בתרבות היפר־קפיטליסטית שמקדשת יעילות, ריכוז ויצרניות, ומגנה כל דבר שמפריע לדברים האלה כבעיות, הפרעות, מחלות. [אנגלית]


בנושא שונה אבל עם בסיס דומה: בטלה היא בחירה תקפה, ואפילו מבורכת. כשאתם/ן מרגישים/ות לחץ לעבוד יותר שעות או יעיל יותר או לנצל את הזמן הפנוי שלכם בעשייה ותחביבים, אל תשכחו שאנשים מדת מסוימת מקפידים כבר אלפי שנים לא לעשות הרבה שביעית מהשבוע, והם עדיין מספיקים כל מה שחשוב. היי, לא סתם נקרא האתר הזה עונג שבת! [אנגלית]


בימים האחרונים, עוד ועוד שחקניות שהשתתפו בסדרות וסרטים של ג׳וס וידון (היוצר של ״באפי״, ״אנג׳ל״, ״פיירפליי״ וגם הבמאי של כמה מסרטי מארבל מצליחים) מאשימות אותו בהתנהגות מתעללת, פוגענית ורעילה. אם הצלחתי לעקוב אחרי הטיימליין הקצר, השחקן ריי פישר העלה באוקטובר האשמות לגבי וידון ואחרים בהפקה של Justice League. השבוע כריזמה קרפנטר, ששיחקה את קורדיליה ב״באפי״ ו״אנג׳ל״ כתבה בטוויטר על חוויותיה עם וידון. הודעות תמיכה פומביות מאלייזה דאשקו ושרה מישל גלר פורסמו באינסטגרם, ומישל טרכטנברג, ששיחקה את אחותה הקטנה של באפי, פרסמה הודעה קצרה ובה ציינה שהיה חוק על הסט לפיו אסור לווידון להישאר איתה לבד באותו החדר. בבאזפיד יש סיכום ביניים של כל מה שאנחנו יודעים/ות עד כה. ועד כמה שזה כואב ומרתיח לקרוא את העדויות, זה מעודד ומעורר תקווה שאנחנו חיים היום בתקופה שבה התנהגות כזו כבר לא נחשבת בסדר, לא נחשבת משהו שצריך לבלוע כדי לעבוד עם יוצר מוכשר או בפרויקט נחשק, או אפילו לא על פרויקט נחשק. חן חדד כתבה על הסיפור בעברית (מאחורי חומת תשלום). [אנגלית]


[תודה לנימל ונמרוד] ובאותו נושא: הסרט התיעודי החדש על בריטני ספירס ממשיך להכות גלים, לאו דווקא כי יש בו גילויים חדשים אלא כי הוא מציף מחדש מקרים ותיקים של ניצול, שליטה, התעללות ושוביניזם בתקופה הנוכחית, שהיא גבוהה של מודעות מגדרית, תרבותית וחברתית. במילים אחרות: אנחנו יודעות ויודעים עכשיו שמגיע לנו יותר. אנחנו גם יודעות ויודעים עכשיו שגם אנחנו השתתפנו בניצול הזה, אפילו כצופים מהצד שקוראו על ההתמוטטות של בריטני והביאו פופקורן. כמה חברות מדיה, קומיקאים ואחרים שהרוויחו מסיקור שלילי של חייה של ספירס, התחילו להתנצל השבוע (כתבה בניו יורק טיימס, שהפיק את הסרט התיעודי). שיר דקר מסכם בעברית את ההיסטוריה הבעייתית של ג׳סטין טימברלייק עם בריטני ספירס שהובילה לקריאות החדשות בטוויטר להתנצלות מצדו – התנצלות לא מאוד אמינה שאכן הגיעה היום. [אנגלית]


עם יד על הלב: כמה התגעגעת ל-MySpace? מה זאת אומרת, בכלל לא? אז כנראה שתתאכזב/י מאוד לגלות שבן נוער שאפתן וכנראה משועמם הקים את האתר מחדש וכן, את/ה יכול/ה לפתוח חשבון ולהוסיף חברים וכל הדברים היפים שאפשר לעשות במייספייס. Vice עם הפרטים. [אנגלית]


הידעת? השיר הכי מואזן של סופיאן סטיבנס הוא השיר שכתב לפסקול הסרט הנפלא "Call me by your name". השבוע סטיבנס חזר לשתף פעולה עם במאי הסרט, לוקה גוואדניניו, בקליפ חדש לשיר "Tell me you love me" מהאלבום האחרון והנהדר שלו. [טיוב]


בשנה הבאה ימלאו, אני מפחד כמעט להגיד את זה, שלושים שנה ל-"Everybody hurts" של REM. מן הסתם ימלאו שלושים שנה לכל האלבום המפואר הזה, Automatic for the people, אבל היום התכנסנו בשביל השיר הזה. 

כן, השיר הזה – השחוק, המשומש יתר על המידה, 0% ציניות, האמא של האמוציונלי, זה שלפעמים, כשהוא מתחיל ברדיו עם הפנסתר הרציני להחריד שלו, אני חייב להעביר תחנה כי מתחשקת לי קלות ושיכחה, ריקודים והדחקה, ואני לא יכול להרשות לשיר הזה להישיר מבט לתוך הנשמה שלי שוב.

השיר הזה, שמבקש להזכיר משהו פשוט לכל מי שנמצאת במצוקה, קטנה או גדולה, רגעית או קיומית: לכולם כואב, לכולם קשה – כשנדמה לך שאי אפשר יותר, זה הרגע לנסות ולהחזיק מעמד.

השיר הזה חי ביוטיוב, שם יש לקליפ האייקוני שלו 90 מיליון צפיות (הקליפ בן 30 אבל הוא ביוטיוב רק 11 שנה וקצת). הכותב הנהדר דיוויד פרידמן שם לב ש״איזור התגובות של השיר הזה הפך למקום מיוחד״.

קל להתייחס לשיר הזה בריחוק, וקל ללכת לתגובות של סרטון יוטיוב ולהריץ צחוקים. זה לא מה שפרידמן עושה, בטור היפה שלו מאתמול, שמוקדש למחשבות על תגובות מתוך עמוד היוטיוב של הקליפ, לצד הצעה נבונה וגם מחקר בזעיר־אנפין על כך שהשיר העצוב הזה הוא בסולם מז׳ורי, שנחשב לעליז.

ואם השיר, הקליפ, התגובות או אפילו האייטם הזו מעוררים אצלך מחשבות קשות ורגשות שאין לך כלים להתמודד איתן – אני ממליץ בחום לדבר עם מישהי, או מישהו, או עם ער״ן – שגם עליהם כמו על השיר הזה צחקנו לפעמים בתור בני נוער, וגם כמו השיר הזה יכולים להציל חיים. [אנגלית]


האייטם הקודם, כמו גם האייטם הבא, נשלחו מוקדם יותר השבוע בערוץ הטלגרם של העונג. אז ראו זאת כתזכורת לכך שאם בא לכם/ן לקבל עדכוני עונג קטנים לאורך השבוע, בואו לשם. כיף שם. 


אני בקנדה ולבי בחוף הים התיכון. בעשור האחרון יצא לי לטייל ולהתאהב בכמה ערים שאני אוהב בעולם, והשנה האחרונה הבהירה לי לא רק איזו פריבילגיה נפלאה זו הייתה, אלא גם כמה זה חסר לי. אז עד שאוכל לטוס לטייל שוב כמו פעם (או כמו העתיד, כי אולי לא יהיה שוב כמו פעם), אני מתנחם בתחליפים דיגיטליים, כי גם ככה כשאנחנו מול המסך אנחנו נמצאים ביותר ממקום אחר בו זמנית (ואיכשהו, בפחות משני מקומות). תחליפים דיגיטליים לעולם לא יחליפו את הדבר האמיתי – להימצא במקום – אבל אני חייב להודות שעם התרחבות הפס והאיכסון, הם הולכים והופכים יותר ויותר נהדרים ומרגשים. אם כן, קבלו: 

ספשל מקומות חלופיים, כי לטוס לחופשה אי אפשר

[תודה ליערה] עובד/ת מהבית ונמאס לך לראות אותו נוף מהחלון כל הזמן? גם לי! למה להסתפק בחלון קבוע כשאפשר להחליף אותו בחלון של מישהו אחר? פתח/י על מסך מלא, אולי אפילו במסך נפרד בפינת העבודה, וייטב לך! בכל רפרוש מתחלף חלון, וזהירות: זה בא עם סאונד. עובד הכי טוב בלפטופ, לא בטלפון. 

[תודה לאביטל] להביט מהחלון זה נהדר, אבל הוא נשאר במקום ומציע עניין ותענוגות שונים מבהייה דרך חלון של מכונית המתגלגלת ברחובות של עיר זרה, או מוכרת. מתגעגע/ת לערים אחרות? גם אני! רוצה לנהוג בברצלונה, אמסטרדם, בייג׳ינג? כאן צריך רק לבחור עיר והופ! אנחנו בתוך המכונית בעיר לבחירתך, עם הרדיו פתוח והחלון גם, וכל המראות והרעשים איתנו פה. אני לא בוכה זה את/ה בוכה! 

ואם חלון קבוע לא הספיק להשביע את רעבוננו וגם לא חלון במכונית נעה, אין לנו אלא לרדת לקרקע ולעשות את הדבר הנפלא ביותר שאפשר לעשות בעיר חדשה: ללכת ברגל. משחק ניחוש הערים יוליך אותך ברגל דרך עיר בלי לגלות לך איזו, ונשאר רק לאסוף רמזים או לנחש, לסמן על המפה ולראות כמה קרוב הגעת. אני כל כך מתגעגע לחופש בעיר אחרת שלפעמים אני בכלל לא מנחש אלא רק נותן לווידאו להמשיך להתגלגל ולהתהלך בעיר. באותו אתר יש גם הליכות ונסיעות מפנקות בערים, גם בלי שצריך לנחש.

ואולי הגעגוע הוא בכלל לא לרחובות או לחוץ, אלא למשהו פשוט כמו לשבת בבר. לבד או עם חברים, עם איזה משקה או נשנוש שתרצו. אני מודה שמרחוק, אני כבר לא עוקב מספיק טוב כדי לדעת אם הברים בישראל פתוחים או לא (פה הם פתוחים), אבל אם את/ה תקוע/ה בבית ומת/ה להרגיש קצת כמו בבר, I miss my bar יוצר אווירת בר באוזניים, כולל אפשרות לקבוע את הווליום של ערוצים כמו דיבורים, רעש רקע, רעש מהרחוב בחוץ, דנדוני ספלים ובקבוקים, וכמובן הפלייליסט של הברמנים. והכי נחמד: את האתר הזה יצר בר במקסיקו. [דברים]


ואם אנחנו כבר שולחים את העיניים שלנו למקומות רחוקים דרך המסך, למה לעצור במדינות אחרות? הנה תצלום של שמי הלילה עתירי הכוכבים, ברזולוציה של 10,000,000,000,000 פיקסלים, או 10 טרה־פיקסל. מומלץ להתחיל בזום רחוק ואז להתחיל להתקרב ולהתקרב ולהתקרב. [אנגלית]


icecreamתומכות/י העונג קיבלו השבוע מתנה ממני ישירות לתיבת המייל ומשם לאוזניים שלהם/ן. מה שמגיע, מגיע. בכל זאת, מדובר בא.נשים שהחליטו שהעונג מביא להן/ם הנאה מדי שבוע, והחליטו לשים כמה שקלים כדי לומר תודה. ברור לי שלתת כסף למשהו שאפשר לקבל חינם זו לא החלטה מובנת מאליה בעולמנו, ובטח לא בתקופה הזו. אז כל מה שאני יכול לעשות כדי לשמח אותם/ן עם מתנות והפתעות, אני משתדל לעשות. השבוע הזה היה אוסף חדש שהכנתי, ואפרסם כנראה מתישהו בעתיד, אבל בינתיים – הוא זמין אך ורק לתומכים/ות העונג. אם בא לך להצטרף ולתמוך גם – ולקבל מתנות גם –  בבקשה, זו הדרך. כתמיד, תודה ענקית לכל מי שתומך/ת, ונשיקה במיוחד לתומכי־העל איציק, טל, יניב יעקובוביץ׳, מעיין חיים, דניאל, יוסי שוקר, מעין ארביב ומאור. [תודה!]


מנוע חיפוש תמונות חדש בשם Same Energy מאפשר לבחור או להעלות תמונה ולמצוא תמונות עם וייב זהה, לפי זיהוי של לימוד מכונה. [פיקסלים] 


Vans השיקה ערוץ סטרים חדש, Channel 66 עם לוח שידורים עשיר שכולל בין היתר סטים של דיג׳ייז, תכניות מוזיקה ותכנית שבה GZA משחק שח עם אורחים.  [סטרים]


ו-Pioneer, יצרנית הציוד המובילה לדיג׳ייז, השיקה השבוע אתר תוכן חדש לדיג׳ייז (אני שונא את המונח ״תוכן״ ו״אתר תוכן״, אבל ככה הם בעצמם קוראים לזה. מה קרה ל… מגזין?). [אנגלית]


אם בא לכם לדפוק לאורחים/ות את המוח, שימו את היצירה האחרונה של עידו קציר על לופ בטלוויזיה בסלון בלי להגיד כלום. [טיוב, עברית]


אני לא זוכר אם זה הופיע פה או לא, אז ליתר ביטחון: מחשבון למוזיקאים/יות יגלה לכם/ן כמה כסף אתם/ן יכולים להרוויח ומפספסים/ות אם אתם/ן לא רשומים/ות בגופי גבייה שונים לאיסוף זכויות מכניות או זכויות ביצוע. מן הסתם, המחשבון מותאם לשוק האמריקאי, אבל יש גופים מקבילים בישראל (ובכל מדינה) אז ההשוואה תקפה. [אנגלית]


אוהבינג את הקאבר המתוק של Hand Habits ל-"I believe in you" של ניל יאנג. [סטרים]


"Someone" של גבריאל גרזון מונטנו הוא אחד השירים האהובים עליי בשנה האחרונה גם ככה, אז כמה טוב שיש לו עכשיו רימיקס חדש עם הופעת אורחת של לא אחרת מאשר ג׳מילה וודס. [סטרים]


בבקשה תאמצו אותי. [טיוב]


הנה נתון פסיכי: במהלך 2020, מדי שבוע הושקו 17,000 פודקאסטים חדשים. מדי שבוע! בלינק הנ״ל תוכלו למצוא עוד נתונים ומגמות האזנה, הורדה, פרסום וז׳אנרים. [אנגלית]


צחקתי מאוד מהווידאו הקצרצר Watching a movie with your parents around. רק 2 דקות. [אנגלית] 


הגרדיאן תוקפים את הברקסיט מזווית חדשה: מוזיקאים. הברקסיט מקשה על מוזיקאים אנגלים לצאת לטורים באירופה – לא שיש כאלה כרגע, אבל כשיהיו – ובשבוע האחרון התפרסמו כמה טורים בנושא ממוזיקאים בעלי שם, בניסיון להפעיל לחץ על הממשלה. קולין גרינווד כותב שטורינג באירופה הפך את רדיוהד למה שהיא היום, וסר אלטון ג׳ון רוצה שאמנים צעירים יזכו לאותה הזדמנות שהייתה לו לגדול בעזרת הופעות באירופה בסיקסטיז. [אנגלית]


יש א.נשים שיש להם שמיעה אבסולוטית, והשבוע הסתבר לי שהם/ן יכולים/ות גם לאבד את זה. חה! פעם ראשונה שאני שמח שאין לי שמיעה אבסולוטית. [טיוב, אנגלית]


והנה סוג של כתבה הפוכה: מהם הצלילים המרגיזים ביותר לשמיעה, עבורנו בני האדם? התשובה פחות ברורה וחד משמעית ממה שאולי נדמה. [אנגלית]


"Closer" הוא סינגל הבכורה של LaNNda, המוזיקאי גיא לנדאו, והוא מזכיר לי קצת את הדיסקו המנומנם והמתוק של הרכבים כמו Poolside. [טיוב]


עבריתסקי הוא פרויקט פייסבוק מוצלח שמציג בכל פוסט משפט ובו מילה בעברית מגלה את המשמעות של מילה ברוסית שנשמעת זהה. מזתומרת?! למשל, ״חורף מעורר בי מחשבות זימה״. איך אומרים ״חורף״ ברוסית? ״זימה!״ דרך מצוינת ללמוד מילים ברוסית, שפה שחיה סביבנו כל הזמן. [עברית, רוסית]


אני מת על אובססיות של מוזיקאים, וזו שלפנינו משלבת לא רק אובססיה אלא גם גיקיות קיצונית, תשומת לב מוגזמת לפרטים, שאפתנות וסוג של אנליזה לסאונד שנשמעת כמו מז״פ מוזיקלי. המתופף דילן וויסינג, שאת העבודה שלו אפשר לשמוע בשירים של קנייה ווסט, דרייק, אמינם ואמני היפ הופ אחרים, נהנה לשחזר תפקידי תופים משירים ישנים. במיוחד הוא אוהב שירי פ׳אנק וסול: לין קולינס, אוטיס רדינג. הוא מתמחה בשיחזור של תפקידים כאלה לא רק בשביל הכיף, אלא כי זה רווחי: במקום שאמן/ית ת/ישלם הון על שימוש בדגימה מקורית משיר מפורסם, הוא/היא יכול/ה לקנות מוויסינג חיקוי מושלם, כולל הסאונד, הגרוב והפרטים הכי קטנים, של תפקיד התופים הקיים שהוא/היא רוצה לדגום. והנה אנחנו מגיעים לגביע הקדוש של הסימפולים, תפקיד התופים שסומפל הכי הרבה פעמים בהיסטוריה: "Funky drummer" שתופף קלייב סטאבלפילד בשיר של ג׳יימס בראון. לא משנה כמה הוא מנסה להעפיל על הפסגה הזו, הוא עדיין מנסה. בכל זאת, יש לו אובססיה. [אנגלית]


שיתוף של שירים מסוימים בסרטוני וידאו גורמים לפלטפורמות כמו יוטיוב, פייסבוק ואינסטגרם לחסום את הווידאו לצפייה בגלל ענייני רישוי וזכויות יוצרים. כמעט כל מי שהעלה וידאו לרשת נתקל בזה מתישהו. עכשיו נראה ששוטרים אמריקאיים משתמשים בזה כדי למנוע צילום פומבי שלהם. [אנגלית]


DJ Mag בכתבה נרחבת על הדרך שבה תרבות המכוניות האמריקאית השפיעה על מוזיקה בכלל ומוזיקה אלקטרונית בפרט. מרתק! [אנגלית]


ערד דזרט וייבז הוא פרויקט וידאו שאוסף קליפים מתוך העבודה של אחד מכמה(!) הרזידנסיז לאמנים שפועלים בעיר. במילים אחרות, אמנים כמו שקל, הזאבות, סימה נון, ריף כהן ואחרים מגיעים להתארח ולעבוד על המוזיקה שלהם בבית בערד, בלי הסחות דעת, ובסוף מצלמים קליפ. [טיוב] 


gabriels

closeline זה מוזר, לקחת הפסקה של שנתיים מבלוג שהייתי רגיל לכתוב מדי שבוע. בין היתר, זה אומר שאלמלא האזנתם באדיקות לתכנית שלי בקצה, לא זכיתי להפציר בכם להאזין למלא דברים מוזיקליים שהעיפו אותי בשנתיים האלה. למשל, Gabriels.    ב־2018 הם הוציאו שיר יחיד, "Loyalty", בלי שום מידע על ההרכב, ובלי שום אלבום באופק – וזה הספיק כדי להטיס את השיר המושלם ההוא לשירי השנה שלי באותה שנה. מאז חלפו שנתיים ומשהו. ב־2020 ההרכב התחיל לטפטף שוב סינגל אחרי סינגל, כולם מושלמים, וסגר את השנה עם אי־פי בן 5 שירים שאני לא רוצה ולא מתכוון להפסיק לשמוע. זו מוזיקה לשמוע באמצע הלילה, והיא נשמעת רדופה: געגועים, אהבה, אובדן, רוחות. המוזיקה הזו, שהוקלטה בימינו, נשמעת כולה כאילו היא הוקלטה בשנות ה־50׳, או לכל הפחות הוקלטה על ידי מישהו ששמע כל חייו רק תקליטים של אמנים שחורים משנות החמישים. היום, אחרי שיצא ריליס הבכורה שלהם, אנחנו יודעים שמדובר בזמר בשם ג׳ייקוב לאסק, שהיה בפאקינג אמריקן איידול, ובצמד המפיקים ארי בלוזיאן וריאן הופ. כל האי־פי, באמת, וואו. יש פה 5 שירים, 18 דקות, ולא הייתי מזיז בהם שערה אחת. אגיש לכם הפעם את "In loving memory", שנשען בעיניי מפורשות על השיר הזה, ועם הפצרה נואשת להאזין לאלבום כולו. [סטרימים]


עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

13 תגובות על “עונג שבת: יש מקום אחר”

  1. בצ הגיב:

    וואו עפתי על ספיישל המקומות החלופיים, ובהקשר של אייטם הבטלה ממליץ לקרוא את הספר "היסטוריה של מהירות" של עמית נויפלד, בטלן מדופלם וממקימי תנועת ההאטה בארץ:
    https://www.e-vrit.co.il/Product/13393

  2. רמי הגיב:

    ברקים ורעמים מהמם. ממש מוכשרים

  3. דקלוןדי הגיב:

    לגבי ברקים ורעמים- מישהו יכול לעזור בזיהוי הסמפולים שם.. הקשבתי ולא מוצא שם הכבש ה16…היתכן שאיבדתי שמיעה? עזרו לקשיש. אבל באמת אחלה אלבום!

  4. יוסי הגיב:

    אחלה לינקים! בעיקר ה driveandlisten – ממש מרגיש את העיר

  5. אסף הגיב:

    הסימפולים בברקים ורעמים כדלהלן:
    – אוגוסט (השיר הראשון) מסמפל את הסיום של הילדה הכי יפה בגן
    – תופס קו (שיר לפני אחרון) מסמפל את "כשאהיה גדול", הביט בבתים מבוסס על גרסה מואצת של הבית מהשיר והפזמון מבוסס על הכותרת
    – עוד כמה רפרנסים קטנים תוך כדי

    כבוד גדול להיות פה 🙂

  6. ירון הגיב:

    וואו וואו וואו על המון דברים כאן.
    תודה רבה!!

  7. גיל הגיב:

    תודה! אחדד אוזניי!

  8. תמי הגיב:

    ".. בן שלו כתב עליו בעברית"
    הבן של צ'יק קוריאה יודע עברית?!

  9. מקס צ'פלין הגיב:

    גם "אכזבה" לא נמצא ברשימת השמות.

  10. יערה הגיב:

    הדבר שגרם לי להתאהב בקרול קינג באמת, זה לראות כמה היא מתרגשת לראות את אריתה פרנקלין שרה שיר שלה בטריביוט ההוא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *