לפני 11 שנה הוציא ניקולס ז׳אר מה שנקרא דאבל סינגל, או במילים פשוטות, סינגל עם שני שירים. באופן מסורתי, מאז שתקליטים התחילו להימכר מסחרית, לסינגלים היו שני צדדים. מהר מאוד, הם הפכו לצד א׳ (הסינגל עצמו, או מה שנועד להיות הלהיט), ולצד ב׳, מה שאנחנו מכירים היום בתור הבי־סייד. הרבה פעמים, הסינגל היה חלק מאלבום חדש או אלבום שבדרך, והרבה פעמים הבי־סייד היה שיר בונוס כזה, שלא בהכרח ייכלל באלבום. על הדרך, המון שירים שיצאו כצד ב׳ הפכו ללהיטים בזכות עצמם, לפעמים גדולים יותר מנער הפוסטר בצד א׳. "You Can't Always Get What You Want" של הסטונס היה בכלל צד ב׳ של "Honky tonk woman". אבל זה היה ב־1969, באנגליה. ב־2010, בניו יורק, יצא הסינגל של ז׳אר "Time for us". הבי־סייד שלו, "Mi mujer", הפך לשיר הכי מזוהה עם ז׳אר עד היום. וזה הגיוני: במקרה שלנו, צד ב׳ הוא שיר הרבה יותר קליט ועדין. צד א׳, לעומת זאת, הוא שיר מוזר, איטי ומוקפד שאפשר לרקוד לצליליו אבל די לאט ובעדינות. האווירה שלו דרמטית, כמעט רדופה, עם ווקאלז שגובה הצליל שלהם הונמך משמעותית, ואם זה לא מספיק, אחרי העלייה לשיא באיזור 5:03 הוא מתחיל להתפרק. תוך כמה שניות התופים משתבשים ומוכפלים, ומיד אחריהם כל השיר… צונח. צליל צרצרי וגבוה יורד ויורד ויורד ויורד ואיתו השיר כולו מאט את המהירות שלו, טריק שכל דיג׳יי מכיר אבל מעט מאוד שירים מכילים. וזהו, בשתי הדקות הבאות השיר הזה הופך מחלום בצבעי פסטל למשהו מסויט, כהה, טורדני. ואני אוהב כל. דבר. קטן. בשיר. הזה. אני אוהב לרקוד אותו, אני אוהב את הביט המוקפד, את הווקאלז המחורעים, אני אוהב את הלופ שנשמע כמו הקלטת שטח של כמה אנשים שמחים יושבים בבאר, אני אפילו אוהב את הסינתי הקלישאתי הזה שחוזר לאורכו מדי פעם בצלילים ארוכים של פסקול גרוע, ואני מכור, מכור לנפילה הזו. [סטרים]

---

חמישי בחצות שמח השבוע, עם שירים חדשים של The Hold Steady, Khruangbin, נילי פינק עם אלון בר־ברגבאום, ג׳ני לואיס, Tune-yards, Weezer, ג׳וליה סטון, JPEGMAFIA, יוסי בבליקי, סטיבן וילסון, תמר אפק, Xiu Xiu ועוד! התעדכנו פה בכל מה שחדש ומעניין מהשבוע. [ספוטיפיי]

---

אלבומים מעניינים שיצאו השבוע וצריכים להיכנס לאוזניים שלכם/ן, פרונטו!

• אסף אמדורסקי – מפורק הוא הקליט שירים אלקטרוניים, הפיק קטעי האוס, תיקלט ואפילו רימקסס בעצמו (זוכרים את הרימיקסים שלו לשלמה ארצי?), זה אך הגיוני שהיוצר המיינסטרימי עם הרומן הכי ארוך בישראל עם אלקטרוניקה יוציא אלבום עם רימיקסים לשיריו. לא כל הקטעים פה מעולים בעיניי, אבל בהחלט מחציתם לפחות ראויים, והרצף בסוף הרימיקס של Red Axes ל״חלום כהה״, של רונה קינן ל״העיר הגדולה״ ושל באבאגנושקה ל״כוכב״ הוא מרהיב. עוד במערבבים ריג׳ויסר, רייסקינדר, זואי פולנסקי. פה מאזינים/ות.
•  Madlib – Sound Ancestors אני כמעט מפחד להביע את גודל אהבתי למאדליב, כי אני לא מהמעריצים שמכירים כל פירור, כל שת״פ וכל ביט שמאדליב, אולי גדול הביטמייקרז החיים כיום, הוציא לאור. זה לא שאני חפיפניק, פשוט יש אינסוף כאלה, הבחור לא מפסיק לייצר. אבל עד עכשיו, הוא לא הוציא אלבום באורך מלא של מוזיקה שהוא לא ביט־טייפ (אסופת ביטים קצרים) ולא אלבום ראפ. מי ששכנע אותו ויילד את האלבום הזה היה Four Tet, שחתום עליו כ״מעבד״. זה אלבום מעולההההה בעיניי. 40 דקות מסחררות, יפהפיות, יצירתיות – מסע.
• Celeste – Not your muse אחרי הסינגלים המעולים, ממש חיכיתי לאלבום החדש של נסיכת הסול האנגליה סלסט. אני מודה שאני לא יודע עדיין לאכול את האלבום הזה, שמשום מה הוא כפול, 21 שירים, נמשך שעה ועשרים ומכיל גם קטעים שהקליטה לפסקולים. תפסת מרובה הכי פספסת. אבל השירים הכן נהדרים פה אכן נהדרים. יש גם גרסה רגילה של 12 שירים אבל משום מה היא מופיעה רק באפל.
• Arlo Parks – Collapsed in sunbeams אני הכי בעד ארלו פארקס והשירים שלה, והכי מעודד את הנסיקה הדי מטאורית שלה בשנה האחרונה, גם אם אני לא 100% מבין אותה, ובטח לא מבין איך רדיוהד לא תבעו אותה עדיין. עם קצת מזל, אלבום הבכורה שלה עשוי להישאר איתנו עד דצמבר 2021.
• PJ Harvey – Is this desire? – Demos מדובר באלבום האהוב עליי של הארווי, מ־1998, אז על פי ברית הדם שעשיתי עם המוזיקה שלה אני מחויב להאזין לאסופת הדמוז שלו שיצאה עכשיו. מצד שני, זה עשוי לא לעניין אף אחד אחר ואני יכול להבין את זה.

---

אפרופו אמנים שרדיוהד צריכים לתבוע לו היו סוג הלהקה הזה שתובע, לטום ג׳ונס יש אלבום חדש עוד רגע, שזה קצת מרגש אותי כי אני אוהב את ג׳ונס וכי הוא לא הוציא כלום כבר 9 שנים וכי הוא בן מיליון 80 אז טפו טפו טפו. השיר החדש מתוכו, "No hole in my head" (קאבר למלווינה ריינולדס), הוא לא רע, אבל השיר הראשון שיצא, "Talking reality television blues" (קאבר לטוד סניידר) מבוסס כל כך בבירור על "I might be wrong" של רדיוהד, שאני באמת מופתע שאין שם לכל הפחות קרדיט. [סטרימים]

---

השבוע אני לא רוצה לבקש מכם/ן לתמוך בעונג, אף על פי שאם מתחשק לכם/ן, אני לא אעמוד בדרכם/ן. השבוע אני רק מבקש שאם אתם/ן נהנים/ות לקרוא את עונג שבת, שלחו את הפוסט הזה למישהו/י נוסף/ת, או שניים/שתיים. אני חושב שיש עוד מלא א.נשים שלא קוראים/ות את העונג ולא כי הם/ן לא רוצים/ות אלא סתם, כי הם/ן לא יודעים/ות שהוא קיים או יודעים/ות אבל שכחו או לא שמעו שהוא חזר. אז קחו חמש שניות, עשר שניות, להעתיק את הכתובת של הפוסט הזה ולשלוח לחבר/ה או לקבוצה בווצאפ, מסנג׳ר, טלגרם, מייל, מה שפתוח אצלכם/ן. תודה מעומק הלב!

---

ממש שעתיים לפני שיצא אלבום הרימיקסים שלו לאור, אסף אמדורסקי הרים הופעה מהסוג שרק הוא יכול להרים, ויחד עם הרימיקסרים שלו פירק והרכיב מחדש את השירים שלו בלייב בשידור חי מבית רומנו. זה יפהפה ומרשים, ולא רק כי הם פאקינג בנו שם אולפן הקלטות קטן בשביל ההופעה הזו. [וידאו בפייסבוק]

---

פעם אחרונה אמדורסקי להיום: השיר החדש שלו, ״את ואני נוסעים לאט״, שייך לפאזה הנוסטלגיסטית שלו ומזכיר עיבודים של שלמה ארצי מסוף הסבנטיז. הוא גם יפהפה, אם זה לא מספיק, העטיפה שלו היא מחווה לעטיפה האייקונית של סוניק יות׳. [סטרים]

---

הטבע לא מפסיק להדהים. [תודה לאביטל]

---

לא רק גלאסטנברי, גם Coachella 2021 מבוטל. [אנגלית]

---

לא תמיד דיג׳ייז ניגנו כל מה שבא להם. לפני לא המון שנים, היו דברים ש״לא היית אמור/ה״ לנגן ביחד. למרבה השמחה, ככל שהתקדמנו עם הזמן, המחסומים האלה התמוססו. באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים, מתודלקים/ות בשיתוף הקבצים שפתאום היה אפשרי, מאזינים/ות ודיג׳ייז התחילו להיפתח יותר ויותר. היום זה לא נשמע כל כך חריג כשדיג׳יי מערבב/ת קטע ראפ חדש עם להיט אייטיז ומחבר/ת אותם לקטע האוס שעליו יושבות גיטרות של שיר רוק. הדי ג׳יי המדהים A-Trak הוזמן על ידי אקדמיית המוזיקה של רד בול להקליט סט של שעה, ובחר להקדיש אותו לאותה התקופה (וספציפית לפורום של דיג׳ייז שהיה פעיל אז), ויש פה שעה מרהיבה של חיבורים משוגעים ומאשאפים שמקיפים טווח עצום של מוזיקה. [סטרים]

---

ג׳ייקוב קולייר מפרק את אחד השירים הכי טובים בעולם, "Sir Duke" של סטיבי וונדר, כדי להסביר מה כל כך מוזר, מיוחד ולא מובן בו. שיבורך, יתגדל ויזכה לחיים ארוכים סטיבי וונדר שלנו, גאון עלי אדמות. [טיוב]

---

שיר חדש לידידה המוזרה הזו שלנו שאנחנו אוהבים, FKA Twigs. הוא מעין שיר־המשך, אפשר לומר. בשנה שעברה, טוויגי שלנו התארחה ב-"Judge me", קטע קצרצר מתוך אלבום כביר של המפיק Fred Again והראפר Headie One. עכשיו היא מוציאה מעין גירסה מורחבת/תשובה לשיר הזה, ומארחת אותם. קבלו את "Don't judge me". יש גם קליפ. [סטרימים]

---

זה נשמע כמו בדיחה אבל זה דווקא ממש טוב: קינג קרול עשה קאבר ל-"Imagine" של ג׳ון לנון. [בנדקאמפ]

---

אחד מסימני ההיכר של The Flaming Lips היא בועת הפלסטיק השקופה שבתוכה מופיע לפעמים הסולן, ומאפשרת לו להתגלגל על זרועות הקהל (בלי שיכניסו לו יד לבגדים). השבוע הם פתרו בדרכם את בעיית ההופעות בתקופת קורונה, והכניסו את הקהל שלהם לבועות־בועות למשך הופעה שלמה. האם זה באמת מגן על הקהל והלהקה? לא בטוח. [אנגלית]

---

אקו התארחה במהדורה חדשה של Succulent sessions. [טיוב]

---

ובינתיים ביקום מקביל, Future Islands התארחו בטייני דסק. [וידאו]

---

[תודה לשירה] איך פספסתי את סיכום 2020 באיור בניו יורק טיימס? ואהבתי ממש שבמקום לינקים לכתבות המקוריות, שמו ליד כל איור לינק לאינסטגרם של המאייר/ת. [אנגלית]

---

מי מאתנו לא מכיר/ה את הרגע הזה שבו את/ה דופק/ת ריקוד מדהים בתור לקופה בסופרמרקט רק כדי שיבוא איזה קשיש וישתול אותך במקומך עם ריקוד טוב יותר? [וידאו]

---

לא הקדשתי לזה מספיק מילים כששיתפתי את זה בערוץ הטלגרם של העונג, אבל זה אחד הדברים הכי כייפים שקראתי לאחרונה – בטח בחודש שבו חלק גדול מהקריאה שלי אונליין היה על ניסיון ההפיכה בקונגרס ועל הסיפור (המדהים, אני מודה) של גייםסטופ. כמה כיף זה כשעיתונאי עושה משהו מצחיק ברצינות מלאה, או להיפך. בכל אופן, אני ממליץ בחום על קריאה מצחיקה מאוד של התחקיר: האם אנשים בבית קפה בניו זילנד אכן מחאו כפיים לאמנדה פאלמר ביום ההשבעה? [אנגלית]

---

ואפרופו טלגרם, מצאתי את עצמי עורך הדרכת טלגרם לחברה אחרי חבר אחרי חברה שהצטרפו לטלגרם לאחרונה, אז הכנתי פשוט מדריך שימושי למצטרפת החדשה לטלגרם. מוזמנות לשלוח לכל מי שצריך, או לעבור על זה רגע ולראות אם לא פספסת משהו חשוב. [טלגרם]

---

פסטיבל סאנדנס לקולנוע עצמאי מתקיים השנה, כצפוי, אונליין. ומאחר שמדי שנה הניו יורק טיימס היו מציגים בפסטיבל כמה סרטוני דוקו קצרים ומושקעים, הם מציגים אותם השנה אונליין לצפייה חינמית! יש פה רבע שעה על פסנתרן ג׳ז שמתחקה אחרי שורשיו המשפחתיים, מורה שמנסה ללמד את היפנים לבכות, ותלמידי כיתה ה׳ שמנסים להבין איך נראים החיים כשאת/ה מבוגר/ת עובד/ת. [וידאו]

---

יצרתי גרסת בוטלג לא רשמית ל״אין אותי״ של רועי חרמון. הנה המקור. [סאונדקלאוד]

---

לירז, הלא היא לירז צ׳רכי שלנו מ״האלופה״, מחזיקה גם בקריירה מוזיקלית נאה שהביאה אותה השבוע לסשן וראיון וידאו עבור KEXP! [טיוב]

---

קול קורא לפודקאסטים: מרכז ענב לתרבות, שפיצח את הופעות הקורונה עם הופעה מאחורי זכוכית, ממשיך בפיצוח נוסף ומקים חממת פודקאסטים עם כאן הסכתים בניסיון, כדבריהם, ״לאתר את הפודקאסטים הגדולים הבאים בתחומי התרבות והחברה״. אם יש לך רעיון או אפילו התחלה של פודקאסט, זה הרגע להגיש את הרעיון שלך לחממה הזו, שמחפשת יוצרות/ים. בהודעה לעיתונות לא היה כתוב מה הדרישות או אפילו מה בעצם להגיש, אבל הם מבקשים לשלוח מייל עם הצעות לכתובת הזו. הפודקאסטים שייבחרו יזכו ב״פגישות הכוונה עם מומחי כאן הסכתים וענב לפיתוח הקונספט, עיצוב לוגו, הלחנת והקלטת פתיח, וכן שלושה סשנים להקלטת הפרקים הראשונים ע"י מערכת הפודקאסטים החדשה של ענב״. בהצלחה! [מייל]

---

קול קורא לאמנים במצוקה: אם את/ה אמן/ית ונקלעת למצוקה כלכלית משמעותית בעקבות הקורונה, קרן התרבות אמריקה ישראל מעוניינת לחלק 900 (!) מענקים של 3,000 ש״ח המענק. זה כולל מוזיקאים/יות מכל הסוגים וגם אמנות פלסטית, מחול, קולנוע ותיאטרון. הגישו, הגישו! [עברית]

---

ישי סוויסה מסביר איך בנה את ״סם הרדמה״ של שם טוב האבי. [טיוב]

---

המגזין השכן פורטפוליו, שמסקר עיצוב ולאחרונה גם אמנות ואופנה, חוגג 16 שנה! מה שאומר שהעונג גם הוא חוגג 16 שנה, כי נולדנו כמעט ביחד. מזל טוב ונשיקות ליובל סער, שאיתו הוצאתי את המגזין ״אתה נמצא כאן״ כשחגגנו עשור משותף, ולכל הצוות שמעורר היום את פורטפוליו לאחד המקומות הכי יפים באינטרנט העברי. באינסטגרם שלהם הם משתפים עבודות אמנות שחוגגות סוויט 16, מרותו מודן, חן מכבי ואחרות/ים. [עברית]

---

עשה/י לך רב פתית שלג ייחודי בעזרת מחולל פתיתי השלג, כמובן. [פיקסלים]

---

שני מאמרים למי שמתעניין/ת באחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה:

• אנחנו נמצאים/ות בעיצומה של שיחה ארוכה ונרחבת על זכויות אמנים בסטרימינג. אין שום ויכוח על כך שסטרימינג היא הפלטפורמה הפופולרית ביותר בעולם לצריכת מוזיקה כיום, ואחת הסיבות לכך היא מחירה הנמוך־עד־חינמי. זה קורץ מאוד למאזינות/ים, משרת היטב את חברות הסטרימינג, אבל לא מועיל במיוחד לאמנים/יות, לייבלים, כותבי/ות שירים, נגנים/יות. אם נעשה לזה רדוקציה גסה: נוחות ההאזנה שלנו בעיקר מזיקה לאמנים. זה כמובן לא נכון לכולם כל הזמן. הלייבל נינג׳ה טיון, למשל, טוען שהאמנים/יות שלו במצב טוב הרבה יותר היום, בעידן הסטרימינג, הם/ן מגיעים/ות ליותר מאזינים/ות ומרוויחים/ות יותר. בתקופה האחרונה שיתפתי פה כמה יוזמות מבוססות־אמנים לדרוש משירותי סטרימינג תשלום גבוה יותר פר שיר. זה רק חלק מהשיחה. ממשלת בריטניה מנהלת בימינו בירור רשמי של כלכלת הסטרימינג וגובה עדות מנגנים/ות, לייבלים וגופי מוזיקה שונים באנגליה. באתר של הבירור אפשר לקרוא עדויות ממוזיקאים/יות, לייבלים, איגודים מקצועיים, וגם גופים כמו פטריאון, יוטיוב ואחרים. סביר להניח שהממשלה הנוכחית שם לא תכפה רגולציה, אבל זו התחלה חשובה ובירור שהתוצאות שלו יכולות לשרת שינויים בעוד מקומות. [אנגלית]
• בתקופה האחרונה שמענו על עסקאות ענק שבהן אמנים כמו בוב דילן, ניל יאנג ושאקירה מכרו את הקטלוג שלהם. בפיצ׳פורק מנסים להסביר מה זה אומר עבור האמנים המוכרים, עבור החברות הרוכשות, עבורנו כמאזינים ועבור כל שאר האמנים. הם עושים עבודה די גרועה בלהסביר את זה, אבל הם כן מאירים כמה איזורים שחשוב להאיר. [אנגלית]

---

וגם: הצעד הבא לשיכלול ההמלצות המוזיקליות של ספוטיפיי עשוי לכלול האזנה רציפה לכל מה שאתם/ן אומרים/ות. ברררר. [אנגלית]

---

איזה פיל? [טוויטר]

---

[תודה לאסף] מהי חברות? פינגווין אחד מסביר בבירור. [וידאו]

---

הוט דיים! הכי אוהבינג שיש את הקליפ והשיר החדשים של ג׳ון בטיסט, "I need you"! סלחו לי שיש לי רק מילים באנגלית לתאר את זה: אולדסקול פיל גוד עם מלא גרוב! אי אפשר שלא לחייך בשיר הזה, ועל אחת כמה וכמה בקליפ. [טיוב]

---

ואם כבר מדברים על אולדסקול פיל גוד: סטפס, האם אי פעם תפסיק להדהים אותי? [טיוב]

---

"Hey child", קליפ חדש למרגו פרייס, זמרת כל כך אופטימית שהיא כבר מוכרת כרטיסים להופעות בהמשך השנה. [טיוב]

---

אוקיי, זה אולי נשמע יבש אבל זה מדהים בעיניי לגמרי: המילון ההיסטורי של המדע הבדיוני הוא מילון מקוון מקיף בטירוף למונחים שמופיעים והופיעו ביצירות מדע בדיוני. כל ערך כולל, לצד הגדרה, את המופעים ההיסטוריים המוקדמים ביותר שלו, שבתורם מובילים גם לעמוד המקבץ יצירות של אותו/ה יוצר/ת, תצלום מקור של המופע בספר או עיתון אם הוא זמין, וכמובן תיוג של קטגוריית המילה – כי למה שמילון לא יעבוד ככה, לעזאזל?! זה מושלם, ואני אפילו לא כזה גיק של מד״ב. [אנגלית]

---

צ׳ילי גונזלס מתארח לשיחה בפודקאסט של המוזיקאי האלקטרוני טיגה. [סטרים]

---

אם נוח לך לצייר בדפדפן (במיוחד אם יש לך טאבלט מתאים), באתר Paint.wtf תוכל/י לנסות לשכנע בינה מלאכותית שאת/ה צייר/ת מצוין/ת. כל שעה מתפרסמת ערימה של אתגרי ציור (צייר/י תרנגולת שהיא בעצם חזיר, צייר/י סרטן שאוהב רכילות), ואלגוריתם שאמור לזהות תוכן של תמונות בוחר את הציור המנצח. [אנגלית]

---

בילי אייליש של השבוע: אייליש עונה לשאלות שהופכות יותר ויותר אישיות בהדרגה. [טיוב]

---

איך חנות תקליטים קטנה ועקשנית הולידה באייטיז את הרוק הבנגלדשי. [אנגלית]

---

זה לא מסוג המאמרים שאני מקשר אליהם פה בדרך כלל, כי זה לא קשור למוזיקה וזה עשוי להיראות לרגע כמו סקנדל פנימי של עולם העיתונות האמריקאי, ומה לנו ולהם, אבל הפוסט החריף והכואב של ג׳ניפר בארנט על הבוס המתעלל לשעבר שלה שהביא בסופו של דבר לעזיבתה את מגזין האטלנטיק (ג׳יימס בנט, שמאז המשיך לערוך את עמוד הדעות בניו יורק טיימס, התפוטר משם והוצנח כעורך ראשי אורח לשנה באקונומיסט). אבל זה, כמובן, לא פוסט על עיתונות. זה פוסט על הקלות שבה גברים איומים ומתעללים בעמדות מפתח ממשיכים להחזיק בעמדות מפתח וממשיכים להתעלל בעובדיהם, וגם כשנראה שהפעם משהו יקרה להם הם פשוט נוחתים בעמדה יוקרתית אחרת. בארנט, שבניגוד לעובדות אחרות שסבלו מבנט לא מוגבלת בהסכמי סודיות, כותבת בכנות, בכאב ובזעם מוצדק על החווייה שלה ועל התופעה. זה פוסט שמרתיח את הדם. אזהרת טריגר עצומה לכל אישה שעבדה בסביבה גברית מתעללת. [אנגלית]

---

וכמובן, כל מי שצפ(ת)ה בריאליטי מסעדות או עבד/ה במסעדנות מכירה, אם לא מקרוב אז לכל הפחות יד שנייה, את אתוס השף חמום המוח, זה שבשם הבישול העילי או סתם הבישול מתפרץ על עובדים, משליך חפצים, או במילים אחרות מתעלל בעובדיו. השף־סלב דיוויד צ׳נג (Momofuku, בין היתר) הוא כזה, ועכשיו כשהוא הוציא ספר, העובדת־לשעבר שלו האנה סלינג׳ר שסבלה מבעיות הזעם המפורסמות שלו, כתבה טקסט שיוצא מאותו המקום שממנו יוצא הטקסט של בארנט באייטם הקודם ושואל: אז למה אתה עדיין מרגיש שיש לך זכות להצדיק את הזעם הזה ולהמשיך להצליח? [אנגלית]

---

[תודה להילה] שרשור יפהפה בטוויטר שמתחיל בתמונה בת 100 שנה ונגמר באותה תמונה בת 100 שנה, אבל באמצע, הו האמצע. [אנגלית]

---

גם זו דרך מוצלחת להשיג תשומת לב: השיר הלא רע "Kanye krazy" של הראפר Lil Durk זכה היום לקליפ מצוין שכולו שיחזורים של רגעי השיא והשפל מהקריירה של קנייה ווסט. [טיוב]

---

המוזיקאי Dombrance שיחרר אי־פי די מצוין בסך הכל עם קונספט נהדר. הוא נקרא Make America Dance Again, והשירים שבו נקראים, לפי הסדר, Biden, AOC, Obama, Trump וכמובן Kanye. ותשמעו, זה מצוין, והקטע "AOC" הוא חתיכת המנון אדיר שאני הולך לחרוש. [סטרים]

---

הזמרת ג׳נסן מקריי צייצה בדיחה חמודה ואוהבת על פיבי ברידג׳רז שהדהדה חזק בטוויטר, אז היא הפכה את הבדיחה לשיר בן דקה שהוא חצי פרודיה חצי מחווה לברידגר׳ז. השבוע פורסמה הגרסה המלאה ותשמעו, איזה כיף כשבדיחה הופכת לאשכרה שיר מוצלח. [אנגלית, יוטיוב]

---

לוקח בערך 4 שעות להקיף את הירח. נו בוודאיייייי שיש עכשיו ווידאו שבו אפשר להקיף את הירח בזמן אמת. 4 שעות איטיות ויפות של מדיטציה. [טיוב]

---

אה, סליחה, אני הבנתי לא נכון. רצית להקיף את כדור הארץ? בבקשה, זה לוקח רק 90 דקות, ומצולם מגובה של כ־400 ק״מ. [טיוב]

---

אוקיי, אז שיקרתי. אסף אמדורסקי, פעם נוספת. האלבום הראשון של אסף אמדורסקי, מ־1994, סובל מהרבה בעיות של אלבום ראשון וזאת למרות היותו אלבום מצוין. הוא מנסה להספיק הכל, להקיף ב־13 שירים את הכתיבה הייחודית של אמדורסקי, את כל ההשפעות המובחרות והמגוונות שלו, את מה שהוא לא יכול היה לעשות בתערובת אסקוט, רוק, פ׳אנק, בלדות אהבה, פוסט־פאנק, ג׳ז. ובסוף כל זה, אחרי ״יקירתי״ ואחרי ״אהבה חדשה״, אחרי כל הטור דה פורס המרהיב והמבולגן הזה מגיע פתאום שיר ש, וואלה, אף אחד לא היה יכול לראות מגיע. יותר מזה: הוא נשמע כמו משהו שאמדורסקי עצמו שלף פתאום מהכובע והופתע מעצמו. הוא לא דומה לשום דבר אחר באלבום הזה. וזה אחד השירים האהובים עליי של אמדורסקי אי פעם, זה ״חרש ביבבה״. זה ואלס שנפתח במקלדת קסיו וכולל, עד כמה שזה בלתי סביר, טוּבּה, משולש, מקהלה קטנטנה, ואת אחד מעיבודי הקולות הכי מוזרים של הניינטיז, שלא לדבר על טקסט חידתי שנשמע כמו אגדה אינטימית. זה אחד מהשירים האלה שאני אוהב בכל ביצוע, והוא קיבל כמה גלגולים. יש לו גרסת הופעה פסנתרית ועדינה במהדורה הדיגיטלית של האלבום השני, ויש לו גרסת הופעה מרהיבה ועתירת פלאים מ־2001 שכוללת מה שנשמע כמו דגימה של מקהלה סובייטית. אבל היום נתכנסנו לדבר על אלבום של אמדורסקי שיקר ללבי במיוחד ורק לאחרונה שמתי לב שהוא עלה לשירותי הסטרימינג, כי הוא נעדר מהם זמן רב. מדובר בפסקול של האסונות של נינה מ־2003. אמדורסקי הלחין אותו והביא את שלומי שבן שינגן את הפסנתר הדומיננטי לכל אורכו. זה פסקול ממזרי, ולא רק כי הוא נשמע לי כאילו אמדורסקי לקח קטע של סאטי, קטע מהפסקול של ״אמלי״ ואת ״חרש ביבבה״ והרכיב מהם פסקול שלם. הוא ממזרי גם כי לאורכו יש כמה ביצועים, שלמים ומפורקים, של ״חרש ביבבה״, והוא משתנה כל הזמן. מכל הביצועים פה, הגרסה הכי מפתיעה וזו ששמעתי ביי פאר הכי הרבה פעמים, היא דווקא ״חרש אינטרקונטיננטל״, גרסה שמפתיעה גם באמצע הפסקול העגמומי והעצוב הזה, כי היא… סוג של בוסה נובה. צריך להיות מכשף כדי להפוך את אחד השירים הכי מסתוריים ומלנכוליים בקטלוג שלך לבוסה נובה שמצליחה להעביר בו זמנית כמיהה ושברון לב, הקלה ואובדן. לא מזיק, כמובן, שאצבעותיו המכושפות של שבן רוקדות על הקלידים, ושאת השיר מלווה הקונטרבס של אלי מגן. איזה קסם. [סטרים]

---

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.