עונג שבת: יש משהו בינינו
פעם, באמצע הניינטיז, היה לי דיסק אוסף שאהבתי במיוחד. קראו לו Fade out. הוא יצא בישראל ב־1996 ואסף 18 שירים שקטים מאוד מאמנים שברובם התפרסמו כי הרעישו: Garbage, Radiohead, Faith No More, Bush. באופן אירוני, המון שמות כאן לא הכרתי בכלל כשקניתי את הדיסק (בטח קניתי אותו בשביל השיר של Bush, שאהבתי אז מאוד). וככה על הדרך הכרתי שמות שילכו איתי שנים: Tindersticks (שממש אתמול הוציאו שיר חדש ומעולה), Afghan Whigs, Low, dEUS והלכתי לחקור את החומרים האחרים שלהם, רועשים או שקטים ככל שיהיו. אבל לא על רוק אני רוצה לדבר בשיר הפתיחה הזה, אלא על הרעיון של האוסף: כשהרכב שמתמחה בלהרעיש ולהתחרע ולהתפוצץ מאט את הקצב ומוריד את הווליום, לפעמים קורה קסם. קסם מאוד מסוים. הוא לא תמיד קורה, כמובן – יש מספיק בלדות איומות של להקות רוק מצוינות. אבל כשהוא קורה, האוויר משתנה בצורה שלא מתרחשת כשאמן שרגיל לשיר שירים עדינים שר עוד שיר עדין. עידן האוספים כבר נגמר, אבל הייתי רוצה להציע אחד: Fade out אלקטרוני. השירים השקטים והעדינים הכי יפים מהרכבים ואמנים שלחם חוקם זה להרים את הרחבה. אני עדיין חולם את הטראקליסט, אבל ברור לי ששיר הפתיחה יהיה "Something about us" מהאלבום השני של Daft Punk, השיר שהשיק אלף הרכבי דיסקו־עצל־לשבת־בצהריים (חלק גדול מהם מופע פה). השיר המושלם הזה מופיע באלבום שהביא לנו באנגרז נצחיים כמו "One more time", "Harder, better, faster, stronger", "Digital love" והוא מגיע מיד אחרי ההתפוצצות של "High life". הוא לא רק יפה להחריד, הוא לא רק מרהיב, הוא גם הכרחי. בין היתר, הוא הדרך של דאפט פאנק לומר: בוודאי, אנחנו יודעים לפרק את הרחבה. אבל אנחנו יודעים גם לכתוב ולבצע שיר שקט, ״בלדה״, באותה רמה של דיוק ושלמות. [סטרים]
להפתעת בדיוק אף אחד, פסטיבל גלאסטנברי 2021 מבוטל. [אנגלית]
בתחילת השבוע מת פיל ספקטור, גבר אלים שהסתובב עם אקדחים בכל מקום, הצמיד אותם לפרצופים של אנשים שאהב ושלא אהב, ביניהם שלל נשים וגם לנרד כהן, ורצח את לאנה קלרקסון סתם, בלי סיבה, כי זה מה שקורה כשנותנים לאנשים כוח ומעמד וגישה לאקדחים. אה כן, הוא גם הפיק מלא שירי פופ מוצלחים ושינה את הסאונד של הפופ, אבל באמת שהוא היה יכול לעשות את זה גם בלי להרוג ולהתעלל באף אחד. הקורונה הרגה אותו בכלא ופייר? לא לגמרי נעים לי לומר, אבל: מגיע לו. [אנגלית]
Soulja boy מואשם בתקיפה ותקיפה מינית. [אנגלית]
חזרנו לכוחותינו והשבוע יצאה ערימה יפה של שירים ואלבומים חדשים. את בריף המנהלים אפשר לקבל בפלייליסט חמישי בחצות, ויש שם שירים חדשים של יונסי, אסף אמדורסקי, ניל יאנג, Weezer, Madlib, וריליסים חדשים של קובארי, Widowspeak, טיילור סוויפט ועוד. אבל הנה האלבומים המשמעותיים בעיניי:
אלבום חדש לצמד האלקטרוני המעיף Bicep (שגם מתראיין פה על הדרך שהוא עשה מבלוג מוזיקה לאחד ההרכבים הכי מעניינים כרגע באלקטרוניקה).
אלבום חדש ל-Rhye אני חוזר יש אלבום חדש ל-Rhye, גבירותיי, רבותיי, זהו לא תרגיל אנחנו מדברים כאן על תרחיש אמת מדובר באלבום חדש, מלא, להרכב המהמם Rhye!!! [סטרים]
בוודאי שאת/ה אוהב/ת את נערה עם עגיל פנינה של ורמיר, אבל האם רצית פעם להסתכל על הציור הזה מקרוב? רגע, כמה מקרוב? מה? ככה מקרוב?!!?? ג׳יזס. אוקיי, בסדר, אין בעיה. למעלה: האף של הנערה עם עגיל הפנינה ממש ממש ממש ממש ממש ממש, ואז עוד יותר, מקרוב. [פיקסלים, ביג טיים]
כותב המוזיקה האהוב עליי בשנתיים האחרונות הוא חניף אבדורקיב, שמצליח לקפל בכתיבה שלו גם רגישות של משורר (הוא משורר מעולה בפני עצמו), גם ידע ואהבה מוזיקליים של גדול הגיקים ומבקרי המוזיקה, גם רגישות חברתית ופוליטית של בחור שחור ועירני בארה״ב. ספר המאמרים הבעיקר־מוזיקליים שלו, They can't kill us until they kill us הוא אחד הספרים האלה שאני לא מסיים אותם ביומיים פשוט כי אני רוצה להתעכב ולהתענג על כמעט כל פסקה, ואני משתדל לעקוב אחריו איפה שאפשר כדי לא לפספס כשהוא כותב משהו חדש. לכן אני מופתע שפספסתי לגמרי את זה שבספטמבר האחרון, אבדורקיב השתלט לעונה שלמה על הפודקאסט Lost Notes. בכל אחד משבעת הפרקים אבדורקיב מתמקד באמן אחר באותה השנה, 1980, בתערובת של כתיבה אישית, היסטוריה מוזיקלית, הקלטות ארכיון וכמובן, מוזיקה. כראוי לטעם הרחב שלו, הפסקול לא מוגבל לסטיבי וונדר וגרייס ג׳ונס, אלא כולל גם את ג׳ון לנון, איאן קרטיס, יו מסקלה ואחרים. האזנת חובה מבחינתי. [סטרים, יש גם בספוטיפיי]
אם סיימתם/ן את כל זה או שסתם יש לכם/ן אלרגיה ל־1980, אבדורקיב בדיוק התחיל פודקאסט חדש ועכשווי בשם Object of Sound. בפרק הראשון מתארח, בין היתר, מוזס סאמני. [הלינק לאפל פודקאסטס, אבל יש בכל פלטפורמת פודקאסטים]
[תודה לעדי] בשבוע שעבר הזכרתי פה את הסשנים המוזיקליים המצולמים שפרחו בארץ בעשור האחרון, ובזכות עדי לא פספסתי את אחד המרגשים שבהם, שעד עכשיו לא ידעתי בכלל על קיומו, וחבל: BETON הוא ערוץ יוטיוב שכולל כבר כמעט 30 סשנים ישראליים חיים מהשנה האחרונה, כמעט כולם מצוינים, והכי טוב, כמעט כולם מאמנים שלא הכרתי קודם! הטווח המוזיקלי עשיר, הכל יפה לאללה, בואו להתאהב {באמן/ית} שלא הכרתם/ן. השיר השני בסשן של עלמה גוב נפלא בעיניי. Las Piratas Piratas וואו מאיפה באתם. כמה עניין ויופי! [טיוב]
בדיוק בזמן לחורף: ״חורף״, שיר חדש ויפה, שלא לומר יפה וחורפי, של איה כורם. [טיוב]
איזה קוּל: הזמר רונן רוזנר עומד להוציא אלבום, ולקראת הוצאת אלבום יש תמיד התלבטות לגבי בחירת הסינגל שיכיר את האלבום לעולם. זו לא תמיד בחירה קלה ומובנת מאליה. אז ברוח ההווה, וביוזמה שבעיניי היא מעניינת לאללה, רוזנר מבקש את עזרת הקהל: פה אפשר להאזין לדגימה קצרה מכל שיר באלבום ולבחור את מה שלדעתכם הכי סינגל. [סטרים]
התחרות הכי חשובה בהיסטוריה הוכרעה סופית: הרכב הקאברים הטוב ביותר כרגע בעולם ללד זפלין הוא בחור עם גיטרה אקוסטית ותוכי. אני מת פה. [🦜]
אחרי שבשבוע שעבר פגשנו את רוזי קארני, שהקליטה מחדש באלבום־כיסוי נפלא בעיניי את The Bends של Radiohead, השבוע נתקלתי הודות לחבר בקייט דיוויס, שהוציאה החודש את Strange boy, ובו היא מבצעת את כל האלבום Retired boxer של דניאל ג׳ונסטון. הוא נפלא! כל כך נפלא, שנתקלתי בשיר מתוכו ואמרתי וואו! עוד לפני שבכלל ידעתי שזה קאבר. [סטרים]
אני צריך הצעות למונח בעברית, או אפילו באנגלית, לאלבום שכולו קאבר לאלבום שלם אחר. הצעות? בתגובות בבקשה. הדיון כבר התחיל פה אם בא לכם/ן לקרוא את ההצעות שעלו.
צ׳ילי גונזלס והגרביים שלו מפרקים את הגרוב של "Bad guy" של בילי אייליש ואיך השיר הוא בעצם צאצא של "Satisfaction" של הרולינג סטונס. כתמיד, תענוג. בכלל, סדרת ה-Pop masterclass של גונזלס חזרה לעונה חדשה ביוטיוב וכדאי להתעדכן. [טיוב]
[תודה להילה] שת״פ מהחלומות: בילי אייליש ורוזליה בשיר משותף, ״Lo vas a olvidar״, בספרדית ובאנגלית. כתבתי בתגובות בערוץ הטלגרם ואכתוב שוב פה: אני אוהב שבחיפוש אחר הקרקע המשותפת לשתיהן, הן הלכו על המינימליזם הקיצוני הזה. היו להן בהחלט עוד אופציות משותפות להיפגש בהן – פזמונים ממכרים, ביטים יוצאי דופן, אהבה להיפ הופ – אבל הן נפגשו במקום כמעט בלי מוזיקה. בתור מאזין פופ שאוהב מאוד גם דברים אוונגרדיים, זו בחירה קצת מרגשת ובעיקר לא מובנת מאליה בעיניי (אפילו בעולם הפופ פוסט שיר כזה). זה לא בהכרח יהיה להיט ענק וזה בסדר, אבל זה עוד צעד בדרך רבת העוצמה של שתי היוצרות האלו להרחבת הסאונד של הפופ. אותי זה מרגש מאוד, וזה גם שיר יפהפה. [סטרים]
אלמלא מת ב־2019, דניאל ג׳ונסטון היה אמור לחגוג השבוע יום הולדת 60. בהנהגת אבישי זווצניק וענת הנדלסמן, חבורה של מוזיקאים ישראליים הכינו סרטון מחווה מרגש לאללה שכולל ראיונות וביצועים של מיקה שדה, קוואמי, נעם ענבר, נומקה, יסמין רביב מקיקי מלינקי והמאיירת קרן כץ, יחד עם קטעי ארכיון שקיבלו מאח של ג׳ונסטון. העמוד הרשמי של ג׳ונסטון כבר שיתף בהתרגשות. בפלייליסט הזה תוכלו לראות גם ביצועים ישראליים מיוחדים לשירי ג׳ונסטון. [וידאו]
את קייט דיוויס דלעיל הכרתי השבוע, והתכנית החדשה שלי ברדיו הקצה מורכבת מהמון אמנים קטנים כאלה שלא הכרתי קודם ורק השבוע נתקלתי בהם לראשונה. כמו שאני אומר גם בתכנית, ינואר הוא רגע נהדר לזה: סיכומי השנה ופגרת חג המולד נגמרו, אבל אמנים גדולים עדיין נזהרים ומחכים עם האלבומים שלהם כי מסורתית, כל האמריקאיים הוציאו מלא כסף בחג המולד ולא ממהרים לרכוש דברים (אפילו כשהכל היום בסטרימינג בלאו הכי). אז פתאום יש מקום לריליסים ממש קטנים לזהור – הם מקבלים סיקור באתרים, מקום בפלייליסטים פומביים, בתחנות הרדיו. גיליתי מלא אמנים שלא הכרתי השבוע, והכנסתי את אלה שאהבתי לתוך התכנית החדשה. [סטרים]
בול בזמן לחודשי שבועות ימי שעות החורף הנוכחיות בישראל, בפרופיל של תדר בספוטיפיי יש עכשיו עשרות פלייליסטי־חורף מעניינים מאנשים כמו קותימן, יוגי, רועי כפרי, קרן דוניץ, יחזקאל רז, Know Hope, ענת מושקובסקי, ספי ציזלינג, שרון קנטור ועוד. כיף לשמוע איך כל אחת ואחד מפרש את פסקול החורף אחרת! וגם אני הוזמנתי וערכתי להם את פסקול החורף הקטן שלי. אם שעתיים וחצי חורף זה לא מספיק לך, יש כמובן את גרסת 300 השירים. [ספוטיפיי]
[תודה לעינת] אם קנית כרטיס לאירוע תרבות שבוטל או נדחה בגלל הקורונה, משרד המשפטים ישמח אם תספר/י לו. [עברית]
חדשות משמחות לקהילת המדע וגם לנו, בעצם: נמצא חור תחת שלם ומושלם של דינוזאור! המדענים טוענים [אנגלית]
[תודה לבן] לא ראיתי אפילו חצי מיצירותיו של אארון סורקין, שידוע בין היתר בזכות ״הבית הלבן״ ו״הרשת החברתית״, אבל ראיתי מספיק כדי לזהות את הסגנון שלו כשאני נתקל בו בסרט או סדרה. הסרטון הכביר Sorkinisms מוכיח שזה לא רק סגנון מובהק, אלא שסורקין כותב את אותן השורות שוב ושוב ושוב לדמויות שונות ביצירות שונות. [טיוב]
קליפ חדש ל״אדמה רטובה״, שיר יפהפה שאני אוהב במיוחד מדניאלה תורג׳מן. [טיוב]
יש להם נשיא חדש, והאינטרנט לא מתכוון להניח להשבעה בקרוב אז הבה נאסוף צרור לינקים בעניין. נתחיל עם ברני סנדרס, שמצד אחד, באמת, אם אראה עוד מם אחד שלו יושב איפשהו עם הכפפות אני אצרח. מצד שני, אם רק עכשיו הגעת לזה, למה שלא תנסה/י להניח אותו בכתובת של הבית שלך, למשל? לגבי השיר של אמנדה גורמן: כחובב שירה, וואלה לא בדיוק התלהבתי. יש לה סטייל ונוכחות, אבל שיר גדול זה לא ממש. אהבתי שנדב נוימן קרא לזה ״נאום פואטי״. הולם יותר. התכוונתי להתעלם מכל הסיפור פה בעונג אבל אז אחד המוזיקאים החביבים עליי, רוסאטם, בא והוסיף לנאום מוזיקה, ואין לי שום יכולת להתעלם מזה. מאקלמור, שאף אחד לא ביקש ממנו להתערב, העלה ״״״פריסטייל״״״ לרגל פטירתנו מהטרוריסט הכתום. פייר, זה באמת אחלה אחלה של שיר, אבל אחי אף אחד לא מאמין לך לרגע שזה פריסטייל וגם אתה לא אז בחייאת. הניו יורק טיימס סרקו את חשבון הטוויטר החסום של הנשיא (כמה כיף לכתוב את זה) לשעבר טראמפ וקיטלגו את כל העלבונות שהוא הטיח שם מאז שהתחיל לרוץ לנשיאות ועד שנחסם. קטלוג די מדהים שמצייר תמונה בהירה, מצחיקה ועצובה לסירוגין, של תחתית החבית אליה הגיעה הפוליטיקה בימינו. [טיוב, אנגלית]
[תודה לדן] וכדי להחזיר את החיוך לפנים אחרי הלינק האחרון, הנה אתר שבו אפשר בהינף מקש מקלדת לנגן צלילים נהדרים, שמלווים גם באנימציות זריזות. ראינו כאלה בעבר, אבל זה נפלא במיוחד. קשה לי להסביר כמה כיף זה עושה לי לשחק עם זה. לא רק להקליד קשקושים כדי לראות איך זה פועל, אלא לנסות לבנות מזה ביט מעניין, או לנסות להקליד בצורה קצבית את השם שלי או מילה בעברית או אנגלית ולראות איך היא נשמעת. לחיצה על מקש הרווח תחליף את פלטת הצלילים. גם האתר הזה, מאותו בית, נהדר. [כיף בדפדפן]
אוווו, ספשל: מה אני הולך לקרוא בסופ״ש על הספה
בחרת אלבום או פלייליסט מצוין משאר העונג (שממשיך גם אחרי הספשל הזה) לשים ברקע? מצוין.
זה הזמן להישען אחורה לשעה ולקרוא משהו מעניין ומעשיר. השבוע יותר מתמיד נתקלתי בערימה של טקסטים, רובם באנגלית, רובם קשורים למוזיקה. לאף אחד/ת אין זמן לקרוא את כל אלה, כולל אותי, אבל אני בטוח שאם תתן/י צ׳אנס לפחות לאחד מהם, המוח שלך יתחיל לירות לכל מיני כיוונים.
אחרי ניסיון ההפיכה בקפיטול, קים קלי כותבת: איך בלאק מטאל לימד אותי לזהות ניאו־נאצים. [אנגלית]
גבריאלה לנה פרנק, מלחינה שנולדה עם כמעט־חירשות: אני חושבת שבטהובן הצפין במוזיקה שלו את החירשות שלו. [אנגלית]
מה הקשר בין חלוצת הרוקנרול רוזטה ת׳ארפ לבריונה טיילור, שנרצחה בשנתה על ידי המשטרה האמריקאית בגלל טעות בזיהוי? טקסט מפתיע ומעניין. [אנגלית]
מגזין חדש שלמרבה ההפתעה מבוסס בוונקובר, העיר שאני גר בה כרגע, כותב על ארכיון התקליטים המסיבי של הדיג׳יי ואחד מאבות ההאוס Frankie Knuckles ז״ל ועל הדרך שבה הקהילה השחורה בשיקגו משמרת את הארכיון כאוצר היסטורי ותרבותי. מרגש, והתמונות ממש מעוררות חשק לדפדף ולנגן שם כמה תקליטים. [אנגלית]
צמד הדיג׳ייז הטרנסיות אריס דרו ו-Octo Octa, שאחראיות בין היתר לאחד הסטים הכי מרימים ומרוממי נפש שראיתי בחיים ופרסמו מדריך לכל מי שרוצה להיות דיג׳יי, מתראיינות ביחד למגזין The Creative Independent על היצירה של כל אחת מהן בנפרד ושל שתיהן ביחד, על הרחבת קהילת הדיג׳ייז ועל שגרה יצירתית, ועל עוד דברים! [אנגלית. ל-Octo Octa יש גם שיר חדש]
עוד רגע Madlib מוציא אלבום חדש, ולרגל העניין הוא זוכה לכתבה קצרה מאחד ממבקרי המוזיקה של הניו יורקר על הביטמייקינג הדי משוגע שלו, וזה תמיד מבטיח. [אנגלית]
/סוף ספשל
כחלק מהווידאו בלוג המשותף שלהם (אני מסרב קבוע להשתמש במילה וולוג כאילו זה דבר שנוח והגיוני לקרוא בעברית) האנק גרין, אחיו של הסופר ג׳ון גרין, חשף ב־1 בינואר 2021 את הרשימה שהוא עשה בגיל 10, ב־1990, ובה הוא ניסה לחזות מה יקרה בכל שנה מ־1990 ועד 2020. עד כמה הוא קלע? ובכן. [טיוב]
אם כמוני יש בחייך {מגמגם/ת} (או שאת/ה פשוט אמפתי/ת), הנה רבע שעה שבעיניי חובה להאזין לה: על הצד החברתי של גמגום, על חוקרת שמתייחסת למקור ה״בעיה״ שבגמגום כבעיה בצד המאזין ולא המדבר, על מה לא לעשות, וגם על ג׳ו ביידן. [סטרים, אנגלית]
חובבי/ות פאטון, עלוזו! "Business casual", שיר חדש ל-Tomahawk! [טיוב]
27 מתופפים, ביניהם מהלהקות Titus Andronicus, Thursday, Minus the bear, מבצעים בווידאו אחד את תפקיד התופים של "We are the world". וואו! זוכרים את התופים ב-"We are the world"??? חשבתי שלא. זה כי רוב השיר הם אחד הדברים הכי משעממים שיש, ואכן, חלק מהמתופפים פה מתקשים להישאר ערים. ובכל זאת, איכשהו קשה להוריד את העיניים מהווידאו הזה. [טיוב]
אני יודע שהשאלה שיגעה גם אותך, אז חשוב לי להבהיר: ככה משנעים ג׳ירף. [אנגלית, איורים]
חשוב לי גם להבהיר שעונג שבת דורש די הרבה עבודה, עבודה נעימה מאוד אבל עבודה רבה מאוד, ואפילו בתקופת המגיפה זה לא זמן שקל לכרות בלו״ז.
חשוב לי גם להבהיר שהוא ימשיך להיות חינמי לקריאה כל עוד זה תלוי בי, ובואו נודה בזה, זה תלוי רק בי.
חשוב לי גם להבהיר שאם עונג שבת היה עדיין פרויקט חינמי לחלוטין עבורי, הוא לא היה קורה ב־2021.
חשוב לי גם להבהיר שהוא בכל זאת קורה, וזה בזכות 88 הפטרונות והפטרונים של עונג שבת (ביניהם 8 תומכות ותומכי העל איציק, טל, יניב יעקובוביץ׳, מעיין חיים, דניאל, יוסי שוקר, מעין ארביב ומאור) שקוראות וקוראים את העונג כל שבוע ונהנים ממנו מספיק כדי להחליט ששווה לשים עליו כמה שקלים כמו שהם היו שמים על מוסף הארץ או כלכליסט או כל עיתון אחר שמסב להם שמחה.
חשוב לי גם להבהיר שאם אגיע ל־100 תומכות ותומכים, זה יאפשר לי לעשות פה אפילו יותר, והרעיונות כבר נערמים פה בסטודיו שלי (אין לי באמת סטודיו, מדובר בלפטופ שלי שאני מדמיין שהוא סטודיו להגשמת רעיונות).
חשוב לי גם להבהיר שאף אחד/ת לא חייב/ת, אבל שאם את/ה נהנה/ית מהעונג ורוצה לתמוך בו, כאן עושים/ות זאת.
חשוב לי גם להבהיר שזה לא מובן מאליו עבורי. חשוב לי לומר: תודה מעומק הלב ❤️
יותר משאני אוהב את קרן או, אני אוהב את הקול של קרן או על גבי מוזיקה אלקטרונית. "Hieroglyphs", קטע חדש של TRZTN, מגשים לי את כל החלומות. איזה יופי. [טיוב]
[תודה לניימן], שעדיין כותב נאמנה את הבלוג המצוין שלו מוורשה המושלגת, ודרכו נתקלתי בווידאו הנהדר הזה של הפרויקטים הביתיים הכי מלהיבים של 2020, מה שנקרא Makers בלעז, ומשום מה גם בעברית. יש שם כמה דברים מבריקים, כמה דברים מצחיקים, וכמה דברים שהם שניהם. [טיוב]
בשבוע שעבר פתחתי את העונג עם השיר "Alfonso Muskedunder" של טוד טרייה שיצא ב־2014, וכל הזמן הזה לא היה לי מושג שיש לו קליפ מושלם. [טיוב]
אאאאאאאאאא בלוג התרבות האהוב עליי בעברית חזר! פריק של עמית לוי חזר לעדכן במה שנראה כמו קצב תדיר ובריא, ואני פותח פה שמפנייה. על הדרך, הוא בוחר את המוזיקה הכי טובה של 2020 בפוסט מ־ע־ו־ל־ה על 20 שירים ואלבום אחד. אהבתי במיוחד את הפסקה הקצרה הזו לפני ההמלצה על "Jason" של Perfume Genius, שכיכב גם בשירי השנה שלי:
לפעמים אני מקשיב לחומרים של אמנים ישראלים מחוץ לארון ופשוט לא מאמין. אני לא מאמין כמה משעממים, זהירים ושבלונים הם יכולים להיות. הראל סקעת אמר פעם בריאיון: "הניצחון שלנו הוא בנורמליזציה." וככה גם המוסיקה שלו נשמעת. סטרייטית, מגוהצת, בלי טיפת מקוריות או תעוזה.
[תודה למני] בוודאי כבר ראיתם/ן את זה, אבל הנה הפרשנות המדויקת לתנועות המשונות שעושה הפושע בנימין נתניהו כשהוא מדבר. [וידאו]
ירון ברוידא כותב יפה בקולומבוס על אלבום הבכורה המעולה של גון בן ארי ומקהלת זולת. [עברית]
לא ברור לי למה השב״כ מפרסם מודעת גיוס סטייל יום פתוח במכללה עם חידה מהסוג שהאינטרנט היה מלא בהן ב־2007, אבל מסתבר שככה מתנהל השב״כ היום. [עברית]
בלי ששמתי לב, פיבי ברידג׳רס הפכה בשנים האחרונות מהיוצרת החכמה והעדינה ההיא שחופן אנשים שאני מכיר אוהבים לסלב אמריקאי בקנה מידה כמעט חסר תקדים לסינגר־סונגרייטרית שלא מנהלת במקביל ליין אופנה או חרא כזה. החודש היא תופיע ב-SNL ושבוע שעבר היא התראיינה לכתבת השער ב־Nylon ולעוד בערך 10 מגזינים שהספקתי לספור, ביניהם הוול סטריט ג׳ורנל. [אנגלית]
גני פסלים יכולים להיות מקום סטטי ושקט, אבל הם יכולים גם להיות משהו אחר לגמרי. פסל מרגש במיוחד בגן הפסלים של אוניברסיטת קורנל הוא Cosmos, מחווה יפהפיה לקארל סייגן שכדי לראות את יופיה צריך לראות אותה זזה. למרבה המזל, הווידאו הזה עושה בדיוק את זה, ועוד במקביל לזריחה. בא לי רק לשכב שם על הגב ולבהות אל תוך היקום. אם תצליח/י להתנתק מהכל לרבע שעה, אני ממליץ לפתוח את זה במסך מלא, לשים שיר הולם ולתת למחשבות לרוץ לכל הכיוונים. [וידאו]
בדיוק בזמן ל… משהו, BrooklynVegan בוחרים את אלבומי הבריטפופ הכי גדולים של 1995. [אנגלית]
עדי-קשת כהן, שהוציאה בשבוע שעבר את האלבום המצוין Battleships, בוחרת במגזין קצה את ההופעה שריגשה אותה עד דמעות, האלבום שהיא הכי מצפה לו, ועוד מועדפים. [עברית]
ב־15 בינואר, Adobe כיבתה סופית את התמיכה ב-Flash. רובנו לא שמנו לב. תחנת רכבת אחת בסין קרסה לגמרי, ועובדיה התרוצצו במשך 20 שעות ועדכנו אונליין מדי לאורך היממה על התקדמות הטיפול בקריסה. בסוף הם פתרו את זה זמנית על ידי התקנת גרסה פיראטית ישנה יותר. זה היה אחד מסרטי המתח הכי טובים לצפות בו באינטרנט בזמן אמת, כנראה. Technode עם תקציר הסיפור, שאני ממש מחכה לקרוא כתבת עומק מושקעת שלו שבוודאות תופיע בקרוב. [אנגלית]
Discovery של דאפט פאנק יחגוג השנה 20, איכשהו. אנחנו חיים בעולם פוסט־דיסקאברי. בין אם הם יודעים זאת או לא, כל מוזיקאי שנוגע היום בכלים אלקטרוניים – אולי אפילו כל מוזיקאי פופ בכלל – מושפע מדאפט פאנק. אפילו הרכב שלא נראה קשור בכלל, כמו Rhye, שהוציא השבוע אלבום חדש, רביעי (שלישי אם עושים את הטעות ולא סופרים את Spirit הקצר והמושלם). הדמיון הצלילי אולי לא מובן מאליו מיד, אבל אני לא חושב שהרכב כזה יכול ליצור בכלים בעיקר אלקטרוניים שירי דיסקו־כירבולים כאלה בלי המורשת של דאפט פאנק וספציפית של "Something about us". נכון, דאפט פאנק ממש לא היו הראשונים שהשתמשו בכלים אלקטרוניים ליצירת שיר שקט. בכל אופן, בחזרה להווה. האלבום החדש של Rhye הוא יפה להפליא אבל מציע מעט מאוד התקדמות משמעותית לחובביהם (כמוני), שכבר מכירים את הצלילים והמהלכים. מצד שני שיר אחד לפני הסוף מגיע "Holy". הביט דיגיטלי, אבל הקולות חמים מתמיד, עם מקהלת הנערות הדנית (!) ברקע, עם מהלך האורגן שנשמע כאילו הגיע מ־R&B, עם הטרומבון שמפתאום מגיח מחשכת היער. כל השירים של Rhye נשמעים כמו תפילה פרטית לקירבה, לגוף, למגע, לחום. השיר הזה, כראוי לשמו, מניח את התפילה הזו בכנסייה. אלמלא התופים המתוכנתים, זה לא היה אותו השיר. אלמלא מילוש מ-Rhye היה מצמיד לקול החם שלו במיטה את הקרירות הדיגיטלית של דאפט פאנק ומתכסה בשמיכת המקהלה הרכה הזו, השכינה לא הייתה יורדת על השיר הזה. [סטרים]
עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.
מודה שאחרי שראיתי את I May destroy you ממש קשה לי לשמוע את השיר של דאפט פאנק אפילו שהוא אחד האהובים עלי! זה היה ממש קשוח 🙁
גיאחה, כבר שמעת את הקסם הזה מתוך ה-EP קאברים החדש של death cab?
https://youtu.be/nWpBPaSkaBA
יש שם גם ניוטרל מילק הוטל! וקאט פאוור! ו-ויק צ׳סנט! ו-r.e.m
שמעתי, זה נפלא ממש!!!
כיף לקרוא אותך תמיד! תודה שאתה ממשיך במלאכה אדירה הזאת אפילו שזה אי שם מאמריקה הצפונית.
רק בקטנה, האלבום של דאפט פאנק יצא ב2001, אז עדיין לא עברה רבע מאה. אם כבר, חמישית…
מה שכן, האלבום הראשון שלהם Homework יצא ב1997, אז הוא יחגוג 25th
דיים, ממש צדקת! התבלבלתי בשנים. מתקן 🙂
תודה על הפירגון 🙂 באנו מירושלים :-X
היי ! יש לי הרגשה שממש תאהב את הלינק הזה גם- https://www.nytimes.com/interactive/2021/01/14/multimedia/year-in-illustration.html?action=click&algo=use&block=editors_picks_recirc&fellback=false&imp_id=551749327&impression_id=231468b1-5b30-11eb-b163-afef4193f803&index=1&pgtype=Article®ion=footer&req_id=359394906&surface=home-featured&variant=2_use
אהבתי תודה 🙂
כל כך שמחה שחזרת! שלחת אותי down the rabbit hole בנבירה אחרי דניאל ג'ונסטון כולל ללכת ולראות את The Davil & Daniel Johnston שהוא מקסים והורס ועצוב כל כך. תודה!!!והאלבום של קייט דייויס הוא קסום
…Devil and not davil of course
וואי גיאחה, לקרוא את זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי מזה תקופה!
כמה חומר מעולה לקריאה, האזנה ומחשבה. תודה תודה תודה!
כמובן שנרשמתי.
🥰