עונג שבת: זמנים מוזרים
אני בטוח שזה לא רק אני, אבל במסע הגיקיות המוזיקלית שלי (שהתחיל אי שם בגיל 9 כשהייתי מריץ את סולו הגיטרה ב״למה לבך כמו קרח״ כדי לשמוע אותו שוב ושוב ונמשך עדיין בעצם זה שאני כותב בלוג מוזיקה) היה שלב שבו הייתי אובססיבי למקצבים. פתאום גיליתי שיש כזה דבר, ושיש הבדל בין איך שנשמע לי שיר של 4 רבעים לבין איך שנשמע שיר של 3 רבעים. פתאום שמתי לב כמה שירים שתפסתי לטוב או לרע כבומבסטיים הם 3 רבעים. ואז למדתי שיש גם חמישה רבעים, ושאהוד בנאי המציא אותם הביא אותם לחיי ודני ליטני קרוי על שמם (יש לו 5 הברות בשם אז קל לספור ככה 5 רבעים). ואז בשיחה עם חבר שיודע לנגן התפוצץ לי הראש כי בשיר ההוא של רדיוהד יש פתאום… 7 שמיניות?! ולתקופה לא קצרה הפכתי למשוגע. ספרתי כל הזמן שירים ואם היה אחד שלא הצלחתי, לא הרפיתי עד שהמאמץ או החברים או האינטרנט פיצחו אותו. אני לא מוזיקאי ולא מומחה. אני לא יודע לזהות מקצבים משמיעה בקלות אבל אני כן יכול לזהות כשמשהו חורג מהתבניות הרגילות. כשתלמידי התיקלוט שלי מצליחים לזהות בקלות תיבות של 4/4 אני שולח אותם לספור את "Hey ya" הנבזי של אאוטקאסט. וכשאני שומע את אחד הקטעים האהובים עליי מאחד האלבומים האהובים עליי, ״Alfonso Muskedunder" של טוד טרייה, אני שולח סמס בהול לחבר כדי לברר מה פה קורה פה. הוא טוען 7/8, האינטרט טוען 7/4, אני טוען שאין לי מושג מה ההבדל ביניהם אבל חד משמעית חסרה פה פעימה אחת בכל תיבה והתיבות מהירות רצח. זה כמובן בונוס בלבד. העובדה שהשיר הזה יושב על מקצב חריג היא לא הסיבה שאני אוהב אותו. אבל היא גם קצת כן. המקצב הזה גורם לו להישמע אפילו יותר נחפז ומהיר ומועד־על־עצמו־מרוב־שהרגליים־רצות, וזה חלק מהקסם שלו. ובשביל גיק מוזיקה, פיתוח היכולת לקלף עוד שכבה משיר אהוב ולגלות עוד ניואנס קטן למה שהופך אותו לקסם הוא כמעט כמו לקבל חוש חדש. [סטרים]
איכס, ווצאפ! אם גם את/ה הצטרפת השבוע לטלגרם, אפליקציית ההודעות הכי טובה ביקום, ראשית ברכות ושנית, חלק גדול מהאייטמים שמופיעים היום בעונג הופיעו מוקדם יותר השבוע בערוץ הטלגרם של העונג, שם אני שולח לכם חופן לינקים מדי בוקר. אם גם את/ה רוצה לפתוח כל בוקר עם מהדורה יומית קטנה של העונג (בדרך כלל מדובר בשיר/אלבום חדש + לינקים אחרים לא־מוזיקליים), זה הזמן להצטרף. ואם את/ה עדיין לא בטלגרם – למה את/ה מחכה? [עברית]
ד״ר דרה שוחרר מבית החולים. [אנגלית]
אהובת הלב Totemo התארחה השבוע בסדרת הופעות הווידאו החדשה והמוצלחת Succulent Sessions בה התארחו קודם יסמין מועלם המדהימה ומרגי הבעצם ממש סבבה. מכל הטייקים הישראליים על סשנים מצולמים שראינו בשנים האחרונות, אני חושב שהסשנים האלה הם החביבים עליי. ומכל הסשנים הסוקולנטים, זה ביי פאר הכי יפה. ביי פאר. [טיוב, 18 דקות]
אוהבינג בהגזמה את הקאבר העדין והיפהפה הזה של כריסטיאן לי הטסון ל-"Dancing queen" של ABBA. [סטרים]
אחרי פגרת השנה החדשה בתעשיית המוזיקה, 2021 סופסוף התחילה להתחיל. חמישי בחצות, הפלייליסט שבו אני אוסף את כל השירים המעניינים שבדיוק יצאו, מכיל השבוע כבר כמות בריאה של 44 שירים חדשים מעניינים, וביניהם אפשר למצוא דברים חדשים מ-Grandaddy, Death Cab for Cutie, Run the Jewels, גבע אלון, Foo Fighters, Bicep, AFI, ג׳וליין בייקר, תמיר בר, רבע לאפריקה, וילי נלסון ועוד רבים ויפים. [ספוטיפיי]
פייר, אני מוכן לחיות בעולם שבו תומר ישעיהו ממשיך להוציא אלבום בשנה, כל חיי. יש לו מגע קסם. ממש הבוקר יצא שיר חדש ויפהפה, ״נטלי״, מתוך אלבום חדש שבדרך. שימו פליי ויתבהר היום. [סטרימים]
אהבתן/ם את ״חזרות״?! אז ודאי תשמחו לשמוע שהמחזה ״אחד פלוס אחת״ הוא לא רק המחזה שבסדרה, הוא מחזה אמיתי שכתבו קולר ודריגס ואף העלו אותו על הבמה. לא רק זה – אפשר לקרוא את המחזה במלואו ממש פה. [עברית, PDF]
כמו כל היצורים החיים, גם אני אוהב קאברים. אבל במיוחד אני אוהב קאברים שחורגים מגבול השיר ומכסים אלבום שלם בבת אחת. M Ward הקליט מחדש בשנה שעברה את האלבום האחרון של בילי הולידיי, והשבוע נתקלתי בדבר היפהפה הזה: הזמרת האנגליה־אירית רוזי קרני הקליטה מחדש את כל The Bends, האלבום השני והמושלם של Radiohead! ובוא׳נה, זה מצוין! [סטרים]
אפרופו קאברים: למה אין קאברים בראפ? [טיוב, אנגלית]
מזל טוב! ויקיפדיה בת 20, למען השם! וואו. אני לא ממש יכול לדמיין את ההווה שלי, או את רוב 20 השנים האחרונות בחיי, בלי גישה לוויקיפדיה. איך אנחנו לוקחים אותה כמובנת מאליה?! יש לנו גישה, בכל רגע נתון, לפחות או יותר כל הידע הפומבי של האנושות, או לכל הפחות לסיכום נגיש שלו. זה לא ייאמן, והיא בת 20 ויום. כאן אפשר להאזין לתווים יפים שהם כל העריכות של ויקיפדיה בזמן אמת. היום [תודה לבן] גיליתי שיש ערך באנגלית לשאלת קיטבג. חשבון האינסטגרם האהוב עליי בשנה האחרונה הוא ללא ספק Depths of Wikipedia, בו בעלת החשבון שולפת ערכים וציטוטים מדהימים, מצחיקים ומרתקים מוויקיפדיה האנגלית. איך תחגגו את היומולדת הזה? קחו רגע לתרום סכום, קטן או גדול ככל שיהיה, כתודה על הערך האדיר שהאתר החופשי לגמרי הזה הביא לחיי כולנו. ואל תשכחו לקחת הכל בערבון מוגבל. [אנגלית]
[תודה ליניב] כאילו, תראו, שינויי האקלים זה עדיין ממש רציני, ואין להקל בהם ראש. אבל חייבים להתמוגג רגע מרצף סרטוני התגובות של תושבי מדריד שכוסתה השבוע שלג לראשונה מזה 61 שנה (התאפקתי מאוד עם בדיחות ברד ירד וגו׳). [וידאו, טוויטר]
התהליך היצירתי, מוסבר ב־43 צילומי מסך של האיאו מיאזאקי. [טוויטר, אנגלית]
ה-frenemy שלנו לאנה דל ריי חזרה עם סינגל חדש מתוך אלבום שבדרך, "Chemtrails over the country club", והיא דואגת לסמן וי על איזכור של אסטרולוגיה כי 2021. ככלל, נשמע שזה אחד השירים שבהם דל ריי וטיילור סוויפט מתמוססות זו לתוך זה. אם הייתי שומע את המילים האלה, העיבוד הזה והלחן הזה בערב קריוקי נגיד, לא הייתי יכול לדעת אם זה במקום שיר של זו או של זו. אבל אחלה שיר! [סטרים]
אחרי שהוציאה את השיר המצוין הנ״ל, לאנה דל ריי התפנתה לתחביב היצירתי השני שלה: להזכיר לנו שהיא, איך לומר זאת, לא כל כך טובה בלדבר על דברים. אני לא אומר חלילה שהיא טיפשה או משהו, למעשה אני לא חושב עליה שום דבר רע מעבר לזה שהיא קצת משעממת אותי לפעמים. אני פשוט אומר: כמעט בכל פעם שהיא מתראיינת, מעלה פוסט או וידאו שלה מדברת על משהו, היא מסתבכת. עוד באותו יום היא מוצאת את עצמה נאלצת להסביר את הכוונה שלה, ושהיא לא הובנה כהלכה, ושדבריה הוצאו מהקשרם, ושהיא בכלל לא התכוונה שזה יישמע ככה, והיא חושבת הפוך, ואתם בכלל לא מבינים אותיייייייייייייי. אז אולי כדאי ללמוד מטעויות העבר, לאנה? [אנגלית]
אני אוהב להקפיץ אבנים, אבל אני בסך הכל אוהב לעשות את זה. אני לא, נגיד, מתאמן בזה שנים ומתחרה בזה בצורה מקצועית כמו המקפיץ המקצועי (!) דייב אומר, שחולק פה טיפים וגם מציג ביצועים שגורמים לי להבין שאני בסך הכל גוש אבן מגושם וגבשושי לידו. [טיוב, אנגלית]
משחק מחשב אקטואלי בדפדפן, חלק א׳: טוויטר חסמה את טראמפ, סטרייפ חסמה את טראמפ, ואחריהן שרשרת של חברות, גופים ואירגונים ביטלו אותו – למיטב ידיעתי רק ועד העובדים בספארי רמת גן עדיין בדיונים. למה הם זוכים לחסום את טראמפ מהשירות שלהם ואנחנו לא? לא מגיע לנו גם? האינטרנט, כמובן, לא התמהמה. היום עלה משחק לטובת כל מי שרוצה להעמיד פנים שיש לה רשת חברתית משלה וטראמפ הצטרף אליה – ולחסום אותו. [משחק בדפדפן, אנגלית]
משחק מחשב אקטואלי בדפדפן, חלק ב׳: [תודה לתור] אם נתעלם לרגע מכך ששנים הן המצאה אנושית ושלהמציא להמצאה שלנו אישיות ואז להאשים את האישיות הפיקטיבית במה שקורה לנו זה דבר אידיוטי לעשות, חשוב לומר: זין עלייך 2020! שרדנו אותך!!! כלומר, אלה מאתנו שנשארו פה כדי לקרוא את זה. אז נכון, אף אחת מהבעיות של 2020 (מגיפה, שריפות, ריקבון פוליטי, שפל כלכלי ועוד מבחר נדיב של בעיות) לא נגמרה ב־31 בדצמבר. אבל עדיין אפשר כבר לצחוק על השנה המסריחה ההיא. משחק מחשב חדש מאפשר לכם לרוץ, סופר מריו סטייל, דרך כל הצרות ש־2020 השליכה עלינו. זה כיף, זה מצחיק, זה מבאס, ואם תצליחו להגיע עד הסוף, תזכו להעמיד פנים שהבעיות האלו מאחורינו! [משחק בדפדפן, אנגלית]
ואם ניצחנו את 2020, הפרס היחיד שיכול לפצות אותנו הוא אמוג׳י חדשים של 2021 (כן, הרבים של אמוג׳י הוא אמוג׳י). בין האמוג׳י שיצטרפו בקרוב גם לטלפון שלך אפשר למצוא לב חבוש, פרצוף מעונן ופרצופים מזוקנים. [אנגלית + 😑]
שָׂרַי זק לוי מכסה את ״שוב מלבלב״ של מאיר בנאי ז״ל, בעזרת הגיטרה של עוזי רמירז. [טיוב]
[תודה לנמרוד] תקשיבו, תמיד אהבתי את בנדקאמפ, אבל בשנה האחרונה הם פשוט עולים מדרגה בכל הנוגע למחויבות המרגשת, החיובית והלגמרי־מוצדקת שלהם לאמנים עצמאיים. במהלך 2020, שנה קשה מאוד למוזיקאים, הם התחילו את Bandcamp Fridays, יום שישי אחד בחודש שבו הפלטפורמה מורידה את העמלה שהיא לוקחת מכל עסקה באתר ל־0% ומאפשרת לאמנים לקבל 100% מהתשלום. זו הייתה הצלחה כל כך גדולה עבור האמנים והלקוחות, שבנדקאמפ (שלא ראתה מזה שקל בצורה ישירה, אבל כמובן הרוויחה מזה הרבה מסביב) כבר הכריזה שהמנהג החודשי יימשך לתוך 2021. השנה הם גם ויתרו על דירוג אלבומי השנה ובמקום זאת העלו סיכום שנתי מרהיב ששם דגש על מגוון ועל סצינות (עוד על זה באייטם הבא). והיום הם הכריזו על שירות הדפסת הוויניל של בדנקאמפ, שמאפשר לאמנים בפלטפורמה לא רק למכור את המוזיקה שלהם בוויניל – דבר שהיה אפשרי עוד קודם דרך פלטפורמת ממכר המוצרים הפיזיים של בנדקאמפ – אלא להדפיס אותם דרכה. מדובר בצעד שמסיר בבת אחת המון חסמים לוגיסטיים, בירוקרטיים וכלכליים בפני אמנים עצמאיים, וזה מרגש בעיניי מאוד כי זה מראה שבנדקאמפ לא סתם מסתכלת על המספרים בניסיון להגדיל רווח (כן, ברור שהם ירוויחו יותר מיותר מכירות). הם ראו שמכירות הוויניל עולות בכל מקום וגם בבנדקאמפ, וראו בזה הזדמנות לשרת טוב יותר את הלקוחות העיקריים שלהם, האמנים. בנדקאמפ מטפלת בכל מה שנוגע לייצור ושילוח של התקליטים למאזינים, שזה מטורף. איזה יופי. [אנגלית]
טינה אדוארדס רוכבת על ההחלטה של בנדקאמפ ומיקסמאג וטוענת: אם אנחנו רוצים/ות שיוויון ומגוון בעולם המוזיקה, אנחנו צריכים/ות להפסיק לדרג אלבומים. הדוגמאות שלה מגיעות בעיקר מתחום ההתמחות שלה, ג׳ז, אבל רלוונטיות לפחות או יותר כל הז׳אנרים והסצינות. [אנגלית]
הפוסט הזה מוגש לכם בחסות… בחסותכם/ן! נכון מאוד, אף חברת משקאות או ביטוח או משהו לא משלמת לי כדי לשבת את כל השעות האלה מדי יום, לאסוף את הלינקים הכי עסיסיים וטעימים (ולסנן את כל השאר, הו כל כך הרבה שאר), לשלוח מהדורה יומית של העונג בטלגרם כל בוקר ולכתוב את הפוסט השבועי הענקי כל סופשבוע. אני יכול לעשות את זה בלי לשים מודעת פרסומת אחת בשום מקום, בזכותכם/ן. ליתר דיוק, בזכות תומכות ותומכי העונג בפטריאון, ובראשם תומכי־העל איציק, טל, יניב יעקובוביץ׳, מעיין חיים, דניאל, יוסי שוקר ומעין ארביב! אם העונג הוא עיתון סופהשבוע שלך ותרצה/י לתמוך בקיומו ועל הדרך לקבל ממני הפתעות בלעדיות (תומכי העונג מאזינים כבר שבועיים לוואחד פלייליסט סודי שאפרסם רק בעוד שבועות רבים), את/ה מוזמן/ת לעשות זאת באיזה סכום שתרצה/י. לא יודע, כמה עולה עיתון סופשבוע היום? [תודה!]
ביום רביעי הקרוב יושבע ג׳ו ביידן לנשיאות ארה״ב, ואנחנו הולכים/ות לראות מאחוריו במשך כל הטקס 5 דגלי ארה״ב, אבל הם לא זהים, והם מתחלפים מדי השבעה. בלוג הדגלים העברי, הדגלן, מפרשנים לכם מראש את עניין הדגלים בהשבעה כדי שתוכלו להסגביר לכולם/ן. ומכיוון שביידן יהיה הנשיא הראשון שיביא לבית הלבן כלב שאומץ מעמותת הצלת כלבים, גם לכלב תיערך ״השבעה״ על ידי העמותה ביום ראשון. [עברית; אנגלית]
[תודה ליניב] שהעיף לי את המוח כשגילה לי שהעטיפה של האלבום האחרון של Tame Impala היא לא מצוירת ואפילו לא עיבוד גרפי משוגע, אלא תמונה אמיתית שצולמה בעיר רפאים הנמיבית הזו! [אנגלית]
לוסי איוב יוצאת להבין בשמונה דקות למה הבס כל כך חשוב במוזיקה, אפילו שזה הכלי שאנחנו שמים/ות אליו הכי פחות לב כשהשיר מתנגן (אלא אם כן, כמובן, אנחנו בסיסטים/יות). [טיוב]
שמת לב שלרדיו הקצה יש מגזין חדש עם מאמרים על מוזיקה? [עברית]
הייתה תקופה בחיי שלא יכולתי לשמוע עוד זמרות/ים עם פסנתרים. אחרי נעורים שכללו מנה גדושה מנת יתר של טורי איימוס, פיונה אפל ואביתר בנאי, פשוט הייתי חייב להפסיק. אחרי כמה שנים הגיעו רג׳ינה ספקטור ועינב ג׳קסון כהן וטליה אליאב ונפתח לי שוב מקום בלב לקלידים וקולות. אתמול יצא אלבום הבכורה של עדי קשת כהן, והוא כל כך יפה ומריר־מתוק, שאני מאושר שהוא יצא עכשיו ולא בתחילת שנות העשרים שלי, כשהייתי עדיין בריהאב פסנתרים. [סטרימים]
השבוע היה יום הולדתו ה־51 של זאק דה לה רוצ׳ה (כן, רוצ׳ה – לא רוחה, רושה או רוקה. ביררתי!), שידוע בתור הסולן של Rage against the machine אבל הוא ווקליסט וראפר ענק שתרם את קולו לעוד פרויקטים, אירוחים וסולואים. הלכתי לחגוג את יום הולדתו עם הפלייליסט המתבקש This is Zack de la Rocha בספוטיפיי, אבל לא היה כזה. אז הכנתי. מזל טוב! [נו, ספוטיפיי]
לא חשבתי שאכתוב השבוע אייטם רציני על פין בעונג שבת, אבל לפעמים המציאות מזמנת בדיוק את ההזדמנות הזו: הסדרה המצוירת הכי מדוברת כרגע בדנמרק היא ״ג׳ון דילרמנד״, סדרה מונפשת לילדים בגילאי 4-8, על גבר עם פין כל כך ארוך, שהוא יכול לבצע בעזרתו משימות מורכבות (״דילר״ זה פין בדנית). אפשר לצפות אונליין באתר ערוץ הציבורי של דנמרק (בדקה הראשונה של הפרק הראשון, קצה הפין שלו עולה באש). כצפוי, יש דיון ער בנושא, כי כאילו, רבאק, 2021 והעליתם סדרה לילדים ולילדות שהכוכב שלה הוא פין עצום. קריאת רשות: האם הכרת את כלל הפין הקטן להימנעות מתביעות דיבה? [וידאו; אנגלית]
[תודה למיקי], שנהג ללכת מדי שנה לפסטיבל מוזיקה צוענית בניו יורק סיטי ולהשתגע. השנה הוא מתכוון להשתתף בפסטיבל הזה מהבית, כי הפסטיבל עבר כולו לרשת. מכיוון שהוא מתרחש ממש עכשיו, אתם/ן מוזמנים/ות להצטרף אליו בפסטיבל, הכניסה בחינם (או בכל מחיר שתרצו). [סטרים]
האם מישהו באמת היה צריך לבזבז זמן על מיפוי אינטראקטיבי של כל פעם ופעם שאומרים ״קוּל״ ב-Community, והאם אנחנו צריכים לבזבז זמן בלחיצה על הלינק הזה? בגדול כן. אנחנו בחודש העשירי של המגיפה המזדיינת הזו, כל דבר נחמד הוא נחוץ מאוד כרגע. קוּל קוּל קוּל קוּל קוּל קוּל. [אנגלית]
האלבום החדש של נגה ארז צפוי לצאת בחודש מרץ, והסיגנל החדש מתוכו שיצא אתמול, ״End of the road", מוצלח בעיניי וממשיך את הדרך של "Views" משנה שעברה. [3 דקות, טיוב]
ב־2006, לפני 15 שנה(!), חברת משחקים הוציאה חבילת משחקים וחידות. אחת החידות הייתה לכאורה קלה: תמונה ושם של בחור אחד, סטושי. המשימה הייתה פשוטה: למצוא את סטושי וליצור איתו קשר בהתבסס על השם והתמונה הזו בלבד. גולשות וגולשים הסתערו על החידה, כתבות עלו בניו יורק טיימס ובגרדיאן, והחיפוש הלך והתרחב. זה היה, כאמור, ב־2006. 14 שנה מאוחר יותר, ממש בסוף 2020, ובזכות (מה אם לא) בינה מלאכותית, סטושי נמצא! [אנגלית]
המבקר הידוע לספרות היסטורית על הנאציז——רגע, מה? יובל מנדלסון מ״שייגעצ״ כתב מאמר ביקורת על ספר עיון חדש שחושף את התפקיד שמילאו סמים נרקוטיים בצמרת השלטון הנאצי בגרמניה?! ואתם אמרתם שלא יצא ממנו כלום. [עברית, חומת תשלום]
משהו מעניין לקרוא שלא מתחבא מאחורי חומת תשלום: בשבוע שעבר פגו זכויות היוצרים של גטסבי הגדול, מה שאומר שכל מי שרוצה יכול/ה לעשות לטקסט הזה ככל העולה על רוחה—וזה בדיוק מה שקרה. הנה אסופה נאה של רימיקסים, שכתובים ועיבודים לגטסבי שהתפרסמו השבוע, כולל ״גטסבי הגדול הגיי״, ״גטסבי העוד יותר גדול״ (גרסה משוכתבת ע״י בינה מלאכותית של הספר) ועוד נפלאות. [אנגלית]
לפני 3 שבועות פתחתי את העונג עם שיר של המפיק הצעיר SG Lewis יחד עם Rhye, והשבוע שניהם עשו אינסטגרם לייב כדי לשוחח על מלא דברים. [אינסטגרם, אנגלית]
בפורטפוליו ממשיכים להרים למעצבי/ות אופנה ישראלים/ות שהעבודה שלהם/ן מגיעה למוזיקאים אמריקאיים מגניבים, והפעם: הבגדים של קשת שפירו על הראפר המצוין Aminé. [עברית]
מי ידע שהרגע המתוק ביותר של השבוע יהיה הרגע שבו חמור אחד מביע את שמחתו כי חברתו האנושית חזרה הביתה אחרי שבוע? [וידאו]
שבוע עמוס בפרשת אריאל פינק: אחרי שנודע כי פינק השתתף בהפגנה בקפיטול (ולטענתו לא נכנס לבניין), הוא ספג ביקורת אדירה אונליין. כמעט מיד, הלייבל שלו הודיע בטוויטר בהודעה לקונית שהם מנתקים איתו קשר. בשבוע שעבר כתבתי פה שאם זה קרה רק כי הוא השתתף ב(חלק הלא אלים של)הפגנה, זה נראה לי כמו תגובה קצת מוגזמת, אבל שיש דיבור שהוא בעייתי בתחומים אחרים ושהעפתו מהלייבל לא חשפה את כל הסיבות. השבוע צפו חלק מהסיבות: בית המשפט סירב לבקשתו להוציא צו הרחקה נגד זוגתו לשעבר, שהייתה חברה בלהקה שלו, וכחלק מהנימוקים שלה נגד הבקשה שלו היא פירטה האשמות להתעללות פיזית ומינית מצדו (מערכת היחסים שלהם הייתה ועודנה סוערת). בינתיים, הוא מצא זמן להתלונן בטלוויזיה (בפוקס ניוז, כמובן) שמבטלים אותו. [אנגלית]
Gumroad הוא שירות ליוצרים שמשלב תמיכה דמוית פטריאון יחד עם חנות אישית. אבל מה שמעניין פה זה לאו דווקא המוצר שלהם, אלא דרך העבודה ההפוכה לכמעט כל הסטארטאפים וחברות ההייטק. בפוסט מרתק מפרטת המייסדת של Gumroad את הפילוסופיה ואת הפריטה שלה לכללים וכלי עבודה: אין פגישות, אין דדליינים, אין משרה מלאה, אין ממש אופציות לקידום, אין בונוסים. מצד שני, אין שאיפות לצמיחה משוגעת אלא לרווחיות מתמשכת, העבודה איננה החיים של אף אחד מהם, כל אחד/ת עובד/ת על מה שמעניין אותו/ה, הם מעודדים את עובדיהם לכבות נוטיפיקציות, ראש הפרודקט שלהם עובד 10 שעות בשבוע. תפיסה הפוכה של תרבות העבודה בהייטק שמביאה לרווחיות? אהבתי. [אנגלית]
קליפ חדש ולא מעניין במיוחד לאחד השירים הכי טובים של 2021 עד כה, ״עליי עליי״ של גון בן ארי ומקהלת זולת, שהאלבום שלהם באמת באמת מעולה. [טיוב]
אה, ברור
חידון לחובבי/ות מדע בדיוני: האם תצליח/י לזהות את השמיים מלאי הכוכבים האלה, לפי הסרט או הסדרה ממנה הם לקוחים? [אנגלית]
אם אנחנו כבר במד״ב: כחלק מהחוק העצום שעבר בארה״ב במטרה לאפשר סיוע כלכלי בתקופת קורונה, הוגנבו מלא החלטות קטנות, כמו בחוק ההסכמים אצלנו. אחד מהדברים שהפכו לחוק מחייב את רשויות המודיעין האמריקאיות לחשוף תוך 180 יום את כל מה שהן יודעות על עב״מים. כן, זו לא מתיחה, ולא סיפור מד״ב. זה חוק שנכנס לתוקף והשעון מתקתק. [אנגלית]
הפודקאסט 60 שירים שמסבירים את הניינטיז, שזמין רק בספוטיפיי, הקדיש פרק לאחד השירים האהובים עליי, "Cannonball" של The Breeders ומסביר למה השיר הזה הוא להיט לגמרי לא סביר. זה כתוב ומוגש מצוין בצורה שאי אפשר להפסיק להאזין לה ברגע שהמגיש מתחיל לדבר, מכיל הופעת אורח לא לגמרי צפויה של הראפר המעולה Open Mike Eagle, ומתחיל בהצהרה שיש מצב שאני עומד מאחוריה: הברידרז טובות יותר מהפיקסיז. [ספוטיפיי]
עוד פודקאסטים על מוזיקה? בטח. הנה Thundercat מתארח לשיחה אצל מארק מרון. [סטרים]
עדיין רוצה פודקאסט על מוזיקה אבל רוק ניינטיז או היפ הופ ג׳זי לא בא לך טוב? אולי תעדיף/י את השיחה הבעיניי־נהדרת של Soulwax / 2manydjs, הלא הם האחים דיווי, בפודקאסט של Tiga. [סאונדקלאוד, אבל אם תחפשו בכל פלטפורמה תמצאו]
יצירת האמנות העתיקה ביותר בהיסטוריה של העולם היא ציור מערה של חזיר בר. [אנגלית]
עוד חדשות משמחות: משתמש טיקטוק שסובל מפרקינסון העלה לרשת וידאו שבו הוא מראה כמה קשה לחולי פרקינסון לקחת כדורים שמשפרים את מצבם – כי הכדורים קטנים מאוד ולכן קשים מאוד להרמה למי שידיו רועדות. הנה מה שקרה תוך 4 ימים: אחד הצופים לימד את עצמו להשתמש בתכנת עיצוב להדפסת תלת ממד ושיתף ברשת קבצי עיצוב למכשיר פשוט שמבודד כדור אחד בקלות, עשרות מדפיסי תלת ממד חובבים ומקצועיים התחילו הדפסות ניסיון, ותוך 4 ימים בלבד האבטיפוס עמד למכירה ברשת (במחיר עלות). יש תקווה! [אנגלית]
אחד הכותבים האהובים עליי כרגע, חניף אבדורקיב, שכל דבר שהוא כותב עליו הופך ליפה ומרתק דרך השורות והמשפטים הזוהרים שלו, כותב טור חדש על הדבר שלא חשבתי שהוא דבר, סרטים על כדורסל, במגזין הספרות Paris Review. מה אני אגיד לך – מעולם לא התעניינתי בסרטי כדורסל, ואפילו לא הכרתי את הסרט שהוא כותב עליו, אבל הוא כותב כל כך טוב שצללתי לגמרי פנימה. [אנגלית]
אנחנו בעידן הזהב של הקצה של הזנב הארוך. לא רק שיש מקום באינטרנט לכל דבר, עם קהל קטן ככל שיהיה, אלא שלאחרונה צצים אתרים שכל תפקידם להגיש לכם את הדבר האחד הזה שאין לו אפילו זוג עיניים אחד שצורך אותו. לפני שבועיים כתבתי פה על Nobody.live שמגיש לייב סטרימים של Twitch שאין להם אף צופה, או האתר הנפלא Astronaut מציג לכם רצף בלתי נגמר של סרטוני יוטיוב בלי שמות שיש להם מספר זעום של צפיות אם בכלל (הם לא רעים). עכשיו מוזיאון המדע האמריקאי מציע לך להיות הראשון/ה שצופה במוצג מאוסף המוזיאון שמעולם לא הוצג במוזיאון עצמו (לרוב המוזיאונים הגדולים יש אוסף גדול פי עשרות או מאות מונים מכמות המוצגים שהם יכולים להציג בכל רגע או בכלל). [אנגלית]
אהבתם? עוד יוזמות נפלאות של מוזיאון המדע להציג כמה שיותר פריטים לכמה שיותר אנשים: מצגת של פריטים אקראיים מהאוסף; תוסף לכרום שמציג פריט בכל לשונית חדשה; אתר שמציג לא רק פריט אלא גם את רשימה של דברים שאלגוריתם זיהוי התמונה של אמזון זיהה ומקטלג את הפריט לפיהם. [אנגלית]
אני צריך כזה, בסדר? [אנגלית]
לפני שהגיף זכה לכזו תחייה משוגעת, היו לופים של פלאש: מעין גיפים עם סאונד. אף דפדפן לא ממש מנגן היום פלאש, וכדי לנגן קובץ פלאש צריך אמולטור. ארכיון האינטרנט מחזיק, כמובן, ספרייה של פלאש לופס שאפשר לנגן באמולטור שלהם. הנה קלאסיקה. [פיקסלים]
השבוע הייתה אמורה ענבל פרלמוטר לחגוג 50 שנה. איזה בזבוז, איזה כאב. חזרתי אתמול והיום לאלבומים של המכשפות, אחת הלהקות הכי משמעותיות בגיל הנעורים והעשרים המוקדם שלי, לשירים שאת חלקם לא שמעתי יותר מעשור. ציפיתי להרגיש את הפער בין מי שהייתי אז למי שאני היום, את הפער בין הטעם המוזיקלי שלי היום (שכולל מעט מאוד גיטרות) לטעם שלי אז. ציפיתי לשמוע שורות על פיות, עלים וגגות ולהרגיש נבוך, כמו לקרוא שיר אהבה שכתבת בגיל 14. זה לא קרה. המוזיקה שיצרה פרלמוטר, במכשפות ובהקלטות הסולו שלה (שנאספו ל״הקלטות אחרונות״, לא פחות מאלבום מופת), היא לא שלב חולף בהתבגרות של היקסמות מההתנגשות של המתוק והמסוכן, של האפל והילדותי. היא גדולה באמת, בעיניי, עכשיו כשחזרתי וישבתי בתוך השירים האלה והתפלאתי שוב, והתפעלתי שוב, והתרגשתי שוב – לא כמו אז, אלא מחדש. המפגש עם השירים של פרלמוטר, בכל גיל, הוא עדיין מפגש עם יוצרת חריגה ומוכשרת בטירוף, בוודאי ככותבת מילים. וחזרתי לשיר ההוא, שבזמן ״הקלטות אחרונות״ הפך לסוג של להיט ותמיד הזדקר לי באלבום הזה כאיבר חריג, עודף, ״אם זה נגמר זה חבל״. אני מודה: כששחקתי עד דק את הדיסק הזה, לפעמים הייתי מדלג מעליו. הוא נשמע לי חמוד מדי, כמעט ילדותי: שיר שאת/ה כותב/ת לחברים שלך, שלא אמור להיות יותר ממשהו לחבר׳ה. רציתי את הרעל המתוק, את הערפל והעשן. אבל היום השיר הזה הכה בי לגמרי אחרת. אלוהים אדירים, איזו נדיבוּת. לי לקח עשורים להבין שהחברים שלי הם הדבר הכי יקר לי. שאהבה רומנטית/מינית ואהבה חברית לא בהכרח נמצאות בהיררכיה ברורה, אלא קטגוריות שונות שיכולות להתבטא באותה עוצמה, באותה מרכזיות בחיים. פרלמטור מתה בת 26. היא הבינה את זה הרבה קודם. אם המשאב הכי יקר ונדיר שלה היה הכישרון שלה, השיר הזה משול ללקחת את כולם למסעדה הכי יקרה בעיר ולהגיד להם תזמינו הכל, עליי. תיהנו ממה שזכיתי בו, זה בשבילכם. זה שיר אהבה. זה שיר אהבה עצום, גדול כמו שירי האהבה המפורסמים ביותר. אבל בעדשה שלו לא {מופיע/ה} {מאהב/ת} {יחיד/ה} אלא מעגל של חברות וחברים, אהובות ואהובים. השיר הזה, בצורה שאנחנו שומעים אותו, הוא גם מעשה עילאי של חברוּת. פרלמוטר הקליטה גרסה שלו עם עיבוד חלקי. החברות שלה למכשפות נכנסו לאולפן, חודשים ואולי שבועות אחרי שמתה, בוודאי עדיין בלב מערבולת האבל והחרא, הבכי והצעקות של מוות צעיר וקרוב, וניגנו את החיים שלהן יחד עם הערוצים שלה. הן שמעו אותה שרה שוב ושוב והורידו ערוצים. הוסיפו כלים וקולות רקע. אני לא יכול אפילו לדמיין את התחושה הזו. אני יכול רק לקוות שאני מראה לחברות ולחברים שלי מידה דומה של אהבה. [סטרים]
עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.
הקלטות אחרונות הוא האלבום האהוב עלי אחרי כשהגיטרה מנסרת את הלילה של פורטיס. הפיסקה הזו על אם זה נגמר זה חבל מוסיפה לו ככ הרבה. תודה!
כל קישור בנושא Community מעלה לי חצי שנה לתוחלת החיים
עד 120!
מה קורה פה למה שיהיה עוד אוריה שממש אוהב את קומיוניטי?
זה בטח אני מהעתיד
לגבי אייטם (אין להם יותר מספרים אז אני לא יודע) – זה שמדבר על חולה הפרקינסון והמתנדבים שעזרו לו בטיקטוק – אם מי מכם קרא/ה והתגובה הראשונה היתה ״איזה מגניב, גם אני הייתי רוצה לעשות משהו כזה״ – יש ארגון בשם (TOM (Tikum Olam Makers שזה מה שהוא עושה, הם מחברים בין אנשים בעלי מוגבלויות (שהם קוראים להם need knowers) ובין צוותים של מתנדבים שיכולים לעצב ולהמציא ולהדפיס בתלת מימד ולבנות להם כל מיני פתרונות לבעיות יומיומיות. עוד מידע יש כאן: https://tomglobal.org/
הפיסקה שכתבת על ענבל פרלמוטר היא אחת היפות שכתבת. תודה.
הלינק באייטם על פורטפוליו הוא אותו הלינק של האייטם הקודם
חוץ מזה, איזה כיף של עונג, כל כך הרבה דברים נהדרים לקרוא ולשמוע כתמיד
תודה מעיין, אתקן!
תודה על הלינק על היאו מיאזאקי, זה הפך את ההיאבקות שלי במחקר לטיפה יותר נסבלת.