2 בינואר 2021

עונג שבת: כּ־ב־וֹ־ד

רגע, מה קורה פה? שנה חדשה, עונג חדש, ומכיוון שאחרי 15 שנה התחלתי לתהות מדי פעם אם הפורמט הקבוע של העונג עדיין עובד (לי, לך), החלטתי להתנסות היום באופן חד פעמי בפורמט קצת אחר. בשבוע הבא נחזור לפורמט הרגיל, אבל בינתיים אני בודק. השבוע אין מספרים, והדברים מסודרים קצת אחרת. אהבת? שנאת? התגובות מחכות רק לך.


Aretha Franklin

openline

אפשר, ואולי צריך, לכתוב ספר שלם על הביצוע של ארית׳ה פרנקלין לשיר של אוטיס רדינג, "Respect". אני כנראה לא הבחור לכתוב אותו: עוד לא נולדתי כשהוא יצא ב־1967, שנתיים אחרי המקור שכתב וביצע רדינג, ובוודאי יש מבקרי מוזיקה אמריקאיים שידעו למשוך את כל קצוות החוטים המוזיקליים, החברתיים, ההיסטוריים, המגדריים והאחרים שמבצבצים מהביצוע של אריתה ולפרום את הסיפורים שנפתחים מהשיר הזה כמו מניפה. אני יכול רק לדמיין את תוכן העניינים של ספר כזה. יהיה בו בהכרח פרק שישווה את שני הביצועים, המקור והחידוש, וינסה להסביר למה, למרות כל האנרגיה המתפרצת של המקור, החידוש עולה עליו מאות מונים, כמעט בכל היבט. הצלחה, בוודאי, אבל גם מוזיקלית. פרנקלין לא סתם לקחה את השיר וביצעה אותו מחדש בדרכה, למרות שגם את זה היא עשתה בהצלחה לאורך הקריירה המפוארת שלה. במילותיה של מיסי אליוט, היא put her thing on, flipped it and reversed it. ראשית, היא הפכה את התפקידים בשיר: במקום בעל שמוכן שאשתו תעשה מה שהיא רוצה, כולל להצמיח לו קרניים, כל עוד היא תיתן לו כבוד כשהוא בא הביתה כמפרנס, הדוברת בחידוש היא אישה עצמאית שלא מתחננת אלא תובעת את הכבוד שהיא יודעת שמגיע לה. ב־1967 זו אמירה עם עוצמה אדירה. אבל הדבר שבאמת הופך את השיר הזה לחדש הוא החלקים שלא קיימים במקור. ארית׳ה ואחיותיה ביצעו את השיר בהופעות בשנתיים מאז שיצא והספיקו לבנות לו קולות רקע ממכרים שלא התקיימו במקור, ריפריין ("sock it to me sock it to me…"), אבל יותר מכל – את הברייק. הברייק! הברייק ששינה את הכל. הברייק שהוא הדבר הראשון שתשירו אם אבקש שתפזמו לי את "Respect" של ארית׳ה פרנקלין. אתם יודעים על מה אני מדבר: R-E-S-P-E-C-T! וההמשך, שכולם טועים בו: take care, TCB, שפירושו: Take Care of Business. לארית׳ה, עליה השלום, היו עוצמות. כשהיא שרה, היא לא לחשה. וכל השיר הזה, הקול שלה מלא כוח, גם ליטרלי בווליום שלו. אבל כשהיא מגיעה לברייק, היא ממש על סף צעקה, ויחד עם ההשתתקות הפתאומית של הכלים, מדובר ברגע ש, עד כמה שהוא שחוק ושמענו אותו אלפי פעמים, אני תמיד יכול לשמוע שוב. כשאני מנגן את השיר הזה בחתונות ומסיבות, זה לנצח רגע השיר שלו. הרגע שבו הגבר של ארית׳ה היה כל כך סתום שהיא הייתה צריכה, פשוטו כמשמעו, לאיית לו מה היא צריכה. [סטרים]


השבוע נודע על מותו בגיל 49 של הראפר הוותיק והמוערך MF DOOM. המשפחה שלו, מסיבות שאינני יודע אבל יכול להבין, חיכתה עם ההודעה הפומבית במשך חודשיים ופרסמה את הידיעה רק ב־31 בדצמבר. דום מת ב־31 באוקטובר, ולא פורסמה סיבת מוות. היה שלום. [אנגלית]


עם פתיחת הסגר החדש בישראל, התחלתי לשלוח מדי בוקר 3-4 לינקים טריים לעוקבי הערוץ של העונג בטלגרם. אם אתם רוצים מנה קטנה של מוזיקה ומשהו טעים ליד, ולא אכפת לכם למצוא את חלקם גם בעונג של סוף השבוע, זה הזמן להצטרף לערוץ הטלגרם שלי. ואם אין לך טלגרם, אז, כאילו, מה הבעיה שלך? [טלגרם]


השבוע לא יצאה כמעט מוזיקה, וזה ממש בסדר. היו לנו המון סיכומים לשמוע ולהשלים, ואולי גם זמן נחוץ לנוח רגע מכל המוזיקה הסוערת והמרתקת של 2020. פלייליסט חמישי בחצות לא ריק, אבל הוא מצומצם. אל תפספסו את אלבום הבכורה החדש של גון בן ארי ומקהלת זולת. [סטרים]


בית הגופנים העברי אאא מדגים באתר שלו גרסת אלפא לעיצוב חלופות רב־מגדריות כך שהקריאה שלהן תהיה קולחת וחלקה יותר. אם חשוב לך להקפיד על מגדר אינקלוסיבי בעברית (איך אומרים ״אינקלוסיבי״ בעברית?) אבל מציק לך בעין לראות משפטים כמו ״חברים/ות ואורחות.ים, אתם.ן מוזמנים/ות…״, עכשיו, או בקרוב, מגיע עיצוב נעים ונוח יותר גם לדפוס וגם לווב. נסו באתר של אאא, רק צריך להקליד מילים עם לוכסן או נקודה להפרדה בין נקבה לזכר ביחיד וברבים בכל הגופים. הנה זה קורה בפעולה. כל זה חלק מפרויקט עבריתה המבורך של אאא, שיותקן בקרוב גם בעונג שבת. [עברית]


 

הסוף של סיכומי השנה במוזיקה

המצעד האלטרנטיבי השנתי של רדיו הקצה שודר ביום ראשון האחרון, ואם פספסתם אותו, אז פספסתם הפתעות גדולות. את המקום הראשון במצעד אלבומי השנה תפס, כצפוי ואולי בצדק, האלבום האחרון של פיונה אפל. אבל לראשונה בעשרים(!) שנותיו של מצעד הקצה, את המקום הראשון ברשימת השירים תפס שיר פאנק, ולראשונה גם שיר ישראלי, שלא לדבר על כך שלראשונה גם שיר של פחות מדקה וחצי. היה זה, לקולות שמחה של רבים ומחאה של אחרים, ״מדינה מחלה״ של טברנק. אותי הבחירה הזו לא מלהיבה, אני מודה, אבל זה לא המצעד שלי אלא של כל מצביעיו. אני מוצא שמחה ונחמה גדולות מאוד בעובדה ש־7 מתוך 10 שירי השנה הם שירים ישראליים, וביניהם פייבוריטים אישיים שלי כמו ״מגיע לי טוב״ של איה זהבי פייגלין (שלקחה גם את המקום ה־2 באלבומי השנה), ״מסיבה״ של יסמין מועלם ו״זה בדם שלי״ של מועלם וטדי נגוסה. התוצאות המלאות, יחד עם כל שעות השידור להאזנה נוספת, מחכים כמובן באתר הקצה. [עברית]

קוואמי עצמו מסכם מדי שנה בהגזמה בסדרת תכניות כבירה את שירי ואלבומי השנה, והשנה הוא גם כתב פוסט מורחב ומושקע על אלבומי השנה שלו בחלק המגזיני הטרי של אתר רדיו הקצה. [עברית]


כמו בכל שנה, גם השנה סיימתי את סיכומי השנה שלי במסיבת סוף השנה שלי! תיקלוט חי של השירים שהכי הכי הרקידו אותי השנה. והפעם, שתי גרסאות לאותו הסט. הגרסה הרדיופונית, שעתיים וחצי של מסיבה, כוללת גם קריינות מעטה שלי על השירים (השתדלתי לא להפריע לריקודים). גרסת הווידאו היא הסט בלי הדיבורים, כפי ששודר לייב ביוטיוב בשישי האחרון – וחסרים בו שני שירים (נועה קירל ואלה לי), שלא באשמתי. ריקדו, אתם בתוך הקצב! [סטרים, טיוב]


השכנים ממגזין המוזיקה העברי קולומבוס בחרו את האלבומים והשירים של 2020 בשיטה החמודה שלהם, לפיה לא מדרגים אלא כל חברת וחבר מערכת כותבים על הריליסים שהעשירו להם את השנה. [עברית]

כמדי שנה, Wilco בחרו את אלבומי השנה שלהם. [אנגלית]


וגם, סיכומי שנה בלי מוזיקה

סיכום שהסב לי את העונג הספציפי של פרטי טריוויה זעירים ומרתקים: עורכי הניו יורק טיימס אספו לאורך השנה פרטי מידע מרתקים מתוך כתבות שהופיעו בעיתון, וביום הראשון של 2021 הם פרסמו 74 עובדות מרתקות שהם למדו השנה. זה הזמן להדהים את כל החברים שעדיף שלא תארחו בזמן מגיפה בלאו הכי: הידעת כי ב־2018 דיסני הוציאה רק 8 סרטים אבל הם הכניסו 40% מהכנסות הקולנוע באותה שנה? ידעת כי סמסונג נפתחה ב־1938 כחנות ירקות ודגים מיובשים? הידעת כי 260 מתוך 860 הטייסים של Air Pakistani טסים עם רישיון מזויף? אוי. [אנגלית]

אוהבות אינטרנט? ברור, הנה כולנו כאן. מתעניינות בתרבות אינטרנט? זו כבר שאלה קשה יותר. הדרך שבה אנחנו משתמשות באינטרנט והוא בנו, ובכן, משתנה בזמן אמת כשאנחנו חלק ממנה, ובעיניי זה מרתק, גם אם לפעמים כתיבה על תרבות אינטרנט גולשת לכזה מטא־מטא־מטא שאני כבר לא מוצא בה גרעין להתחבר אליו. קייטלין דיואי מסכמת בפוסט רשימה מוצלח את הטקסטים הכי מעניינים שהיא קראה ב־2020 על, בתוך וסביב תרבות האינטרנט, מה שאומר שיש פה כתבות, טורי ודעה ומאמרים מרתקים על מוזיקה בטיק־טוק, על ההשלכות הפוליטיות־כלכליות של סאב־רדיט על אבטלה, על אלגוריתמיקה וההשפעה שלה על אמנים, ועל אלפי הדרכים בהן החיים ה״אנלוגיים״ וה״דיגיטליים״ שלנו זולגים אלה לתוך אלה. [אנגלית]

גורו היצירתיות וההשראה אוסטין קליאון (הידוע מהספרון Steal like an artist ואחרים) פרסם את 100 הדברים שעשו לו את השנה, מהנשר שנחת לו בחצר ודרך עשרות דרכים יצירתיות לחשוב ולעשות בזמן המוזר הזה. [אנגלית] 

מגזין ספרות הילדים הישראלי הפנקס בסיכום מתוק ונפלא: הורים וילדים ממליצים על ספרי השנה שלהם. [עברית]

עוד בפנקס: חברתי והחברה־לשעבר במשפחת העונג עדי סברן (שכתבה פה את בלוג תיעוד הקעקועים טאבולה ראסה) אוספת וסוקרת פיקצ׳רבוקס יפים ומעניינים במיוחד משנת 2020. פיקצ׳רבוקס – יש לזה מילה טובה בעברית? ספר־תמונות נשמע כמו אלבום תמונות. ספר מצויר זה כללי ומבלבל, אבל בעצם גם picturebook זה כללי ומבלבל. בכל אופן, מדובר בקטגוריה מוסכמת לספרי ילדים מאוירים דקים (בדר״כ 16 כפולות), תחשבו ״איה פלוטו״ או ״ארץ יצורי הפרא״? אז הנה הכי יפים של 2020. [עברית] 

מדור כתבות העומק הארוכות של הגרדיאן, מה שנקרא באנגלית Long reads (נשמע טוב באנגלית בריטית, אני בטוח), בוחר את הכתבות הכי טובות של עצמו השנה ומחביא במעמקי הרשימה גם הכתבות הכי נקראות שלו השנה. לפני כמה שנים הייתה לי תכנית להקים אתר או ניוזלטר שמרכז ומציף את כתבות האורך/עומק/מושקעות/ווטאבר הכי טובות בעברית מדי שבוע. מאז, התקשורת הישראלית בעיקר ויתרה על הפורמט לטובת דברים קצרים יותר, ובעיניי חבל. [אנגלית]

לא חשבתי שאפשר לעשות סיכום שנה שיהיה גם מאיר עיניים, גם בעל חשיבות עיתונאית אמיתית, וגם חמוד להפליא! והנה, בלומברג עשו זאת: רשימת הקנאה של 2020 מכילה את הכתבות שכתבי בלומברג קראו ב־2020 אצל המתחרים והיו מתים לכתוב בעצמם. [אנגלית] 


חברי היקר דויד פרץ בפוסט חדש שהוא לכאורה טור על תכנית מזג אוויר חדשה ב״כאן״ אבל למעשה טור דעה מרתק, מריר ומאיר עיניים על היחס של יהודי ישראל ליהודי שאר העולם, אותם הישראלים רואים כ״תינוקות עם ארנקים שנשבו או ישראלים שעוד לא הבשילו להבין מה טוב בשבילם״, ומה תכנית רדיו אחת שאתם לא מכירים אבל רצה כבר 21 שנה:

אנו מתקשים להכיל מורכבות. מורכבות המתגלמת ביהודים שמצד אחד אוהבים את מדינת ישראל, ומהצד השני טוב להם לא לחיות בה. צריך להודות שאי שם עמוק בלב, חייהם הטובים של יהודי התפוצות מעוררים בנו את אימת הפראייריות הישראלית, זו אשר גורמת לנו לפקפק אם עשינו מקח טעות, ולחשוד שאולי הרצל היה בסך הכל חלוץ תחמני קבוצות הרכישה.


מאז שהעונג יצא וחזר מפגרה של שנתיים, המגזין השכן פורטפוליו גדל מבלוג־מגזין למגזין של ממש עם צוות ותחומי סיקור רחבים. עכשיו פורטפוליו מסכמים את 2020, ואחת מכתבות הסיכום עוסקת בסדרה שאני בדיוק משלים, I may destroy you (״להרוס אותך״, בתרגום העברי). אני רואה מעט מאוד טלוויזיה, אבל לצד ״חזרות״, ובשונה מאוד ממנה, זו בהחלט הסדרה הכי משמעותית שראיתי השנה. יונתן קופיבקר כותב שהסדרה מצליחה לבסס טיעון חשוב, לפיו:

לניצול מיני שני אשמים, והקורבן הוא לא אחד מהם. הראשון הוא אותו עבריין מין, תוקף, אכזר; השני הוא התרבות עצמה, המאפשרת את קיומם של אזורים אפורים ואף תומכת בהם. ״להרוס אותך״, בפשטות, מפרה את העמימות בין שני הקטבים, ומאלצת את קיומו של דיון כן, עמוק וחשוב ביחס לניצול מיני, מבלי לוותר על ניואנסים.


[תודה ליערה] חג המולד 2020 היה, עבור החוגגים אותו בעולם המערבי, חג עצוב ומאכזב, נטול כינוסים משפחתיים וחבריים. אבל ליהודי טוב כמוני שרק מאזין למוזיקה, זה היה חג המולד הכי טוב שאני זוכר אי פעם, עם אלבומי חגמולד מוצלחים ממש, ביניהם של Calexico, של אנדרו בירד, ושל צ׳ילי גונזלס. גונזלס צילם גם ספשל טלוויזיוני מיוחד סביב האלבום שלו, ומתוכו מגיעות הדקות המושלמות והמרגשות של "The Banister Bough". מושלמות גם בגלל הקליפ היפהפה, וגם בגלל השילוב הנצחי והבלתי מנוצח בין הכתיבה והנגינה של גונזלס לבין הקול הצלול־כמים של לזלי פייסט. [טיוב]


זוכרים שלריק רובין יש פודקאסט? אז החודש עלתה שם שיחה בת שעה בין ג׳יימס בלייק לריק רובין! [טיוב]


יש משהו קסום ומחילת־ארנבי בשרשורי טוויטר מרתקים, כאלה שבהתחלה רואים רק את הציוץ הראשון שלהם ולא יודעים עדיין כמה עמוק או מעניין המשך השרשור. גם אם לפעמים הם מסתכמים במאתיים מילה או באלפיים, כמו כתבה בעיתון, החווייה שונה: הציוץ הראשון מזמין, מסקרן, ועכשיו לך תדע איפה זה ייגמר. לפעמים זה לא נגמר אפילו בשרשור המקורי של כותב/ת הציוץ אלא מתפתח ומסתעף בתגובות. בכל מקרה, כל ההקדמה הזו נועדה להביא אותנו אל הציוץ הזה, שנשלח אליי על ידי [ממש ממש סליחה ששכחתי], ואם הלב שלכם, כמו שלי, נמס מיד למשמע סיפורי אהבה שקשורים בספרים, אנא קראו את כולו (לחצו על הציוץ כדי לראות את כל השרשור):


האנה ריד, המכונה Lomelda, הוציאה אלבום נפלא בשנה שעברה (כמה כיף להגיד על 2020 ״שנה שעברה״) ושיר מתוכו נכנס גם לפלייליסט שלי עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס. אחרי כמה שנים בלוס אנג׳לס, וכמו רבים מתושבי העולם בשנה הזו של אבטלה והסתגרות, ריד חזרה לעיירה הזעירה שבה היא גדלה, בטקסס. אחד המגזינים האהובים עליי, Texas Monthly, מקדיש לה כתבת פרופיל. אם טרם הכרתם אותה, זה הזמן. [אנגלית]


מגזין המוזיקה הנהדר CoS בחר את פיבי ברידג׳רז לאמנית השנה ואת beabadoobee לפריצת השנה, ואז הושיבו את שתיהן לשיחה ארוכה. [אנגלית]


הנה דרך נפלאה לעשות עיתונות מעניין על תרבות: Vanity Fair הזמינו שני רקדנים מקצועיים לנתח ולהסביר את הקסם, המכניקה, הציטוטים הקולנועיים וההיגיון הפנימי של סצינת הריקוד המפורסמת ב״ספרות זולה״. [טיוב, 7 דקות]


הלן ווגלסינגר היא יוצרת אלקטרונית וזמרת צרפתית, ששייכת לעולם הענק והמרתק של יוצרים אלקטרוניים שלא מכוונים לרחבת הריקודים. במקום זה, את המוזיקה האמנותית והחלומית שלה היא יוצרת עם ערימה של סינתיסייזרים אנלוגיים בתוך מבנים נטושים. הנה וידאו חדש של מגזין Fact המעולה, בו היא מנגנת בטירה נטושה בדרום צרפת:


ולהבדיל, הנה אמן ההאוס הבהחלט־רקיד־לאללה Parra for Cuva בסט חדש שנוגן וצולם בקניון סומידרו, במקסיקו. אם אתם אוהבים לשים בבית סטים של דיג׳ייז, הווידאו הזה הוא חלק מ-Cercle, שזה כמו בוילר רום אבל בהגזמה. במקום מועדונים קטנים וחשוכים, הדיג׳ייז בסרקל מופיעים במקומות הכי יפים בעולם, כולל על כדור פורח. [טיוב]


ג׳יימס הופמן, הסמכות העליונה באינטרנט בכל הנוגע לקפה, מסביר מה זה בעצם קפאין, מנין הוא בא ואיך הוא פועל על הגוף. בונוס: למה באיטליה לא שותים קפוצ׳ינו אחרי 11 בבוקר? [טיוב]


icecreamאיפה אתם קוראים בקביעות? מוסף הארץ? חשבון מסוים בפייסבוק? מדור קבוע שאתם אוהבים באחד העיתונים? בלוג קבוצתי או אישי, מגזין מודפס או מקוון? הבחירה שלנו בדיאטה התרבותית שלנו חשובה. רוב המקומות שבהם אנחנו מבקרים באינטרנט ניזונים מעצם זה שאנחנו מבקרים בהם. קליקים נערמים למספרים ומספרים שווים כסף למפרסמים. 

בעונג שבת אין מפרסמים, ואם זה תלוי בי, גם לא יהיו. אני מעדיף לא לשים פה ערימה של דברים מהבהבים כדי לשכנע אתכם לבזבז כסף על דברים שאתם אולי לא צריכים בכלל, וגם אם הייתי שם מודעות, רובכם הייתם מפעילים חוסם מודעות ולא רואים אותן. אני לא מאשים אתכם בכלל, זה גם מה שאני עושה. 

ובכל זאת, אם חלק מהדיאטה התרבותית הקבועה שלכם זה עונג שבת, אני מרגיש שזה הוגן לספר לכם שלאורך השבוע, ובמיוחד ביום שישי, אני מקדיש שעות על גבי שעות של עבודה כדי שמדי סופשבוע תחכה לכם פה ערימה מזמינה ומעניינת של לינקים, מוגשים בשפה שכיף לקרוא ובתקווה שיעשירו את הזמן שלכם אונליין או לכל הפחות יעבירו לכם כמה דקות מעניינות. הלינקים האלה הם כמובן המעטים והמשובחים שנשארו אחרי שעברתי וסיננתי מאות מדי שבוע. זה לוקח הרבה זמן.

אם העונג הוא חלק מהתפריט הקבוע שלכם, אם הוא מוסיף לכם משהו טוב, אם כמוני אתם לא רוצים לראות פרסומות מהבהבות, אהיה מאושר ואסיר תודה אם תבחרו להיות מנויים של העונג. כמו מנוי למוסף סוף השבוע, אבל כזה שמדבר אליכם ולא צריך לפנות למלא קהלים שלא מעניינים אתכם או להשאיר את חברי הדירקטוריון מרוצים או איזה שיט כזה. אתם מוזמנים לתמוך בקיומו של העונג פה במחיר של עיתון סוף שבוע. תודה תודה תודה תודה.

תודה מיוחדת לתומכי־העל של העונג, אייזק, טל, יניב יעקובוביץ׳, מעיין חיים ודניאל ❤️


שרון קנטור כותבת שוב על מוזיקה! הו, האפי דיי! הפעם במגזין שיחה מקומית, בכתבת־ראיון עם היוצרים מאירה אשר וערן זקס. [עברית]


וכל העם רואים את הקולות: איך ממחישים צלילים בצורה חזותית? מהוויזואלייזר של ווינאמפ ועד כוס המים הרוטטת ב״פארק היורה״, יש אינספור, אולי אינסוף, דרכים. אבל הווידאו הזה פשוט העיף לי את המוח, עם סדרה של פסלים קינטיים שמגיבים בזמן אמת לצלילי דיבור אנושיים. [וידאו ואנגלית]


יסמין מועלם בסשן חדש ומתוק בן 4 שירים. [טיוב]


איך עשית את זה?

יש ספר מעולה של הלית ישורון שאוסף את כל הראיונות שהיא ערכה עם משוררות ומשוררים בכתב העת ״חדרים״. בכל אחד מהראיונות המופלאים והמרתקים האלה היא מנסה לרדת בדרכים שונות לשורשה של שאלה שאי אפשר באמת לענות עליה בצורה שלמה: איך עשית את זה? איך כתבת שיר כזה? איך חיברת רעיון כזה למילים? 

האינטרנט מלא בניסיונות להסביר. להסביר הכל: איך עובד החיסון לוירוס הקורונה, איך להכין ביצה קשה מושלמת, מה משפיע על ההצבעה לבחירות בארה״ב, ואיזה מאוורר כדאי לכם לקנות לחדר השינה. בתוך אינסוף ההסברים האלה יש קטגוריה קטנה ואהובה עליי מאוד ששמורה למוזיקאים. לאחרונה, פיצ׳פורק התחילו להתמקד בה בסדרה של סרטונים.

השנה צפיתי באיזה מיליורד כאלה. השבוע נתקלתי באלה: באסטה ריימז, אחד הראפרים הכי מדהימים שקיימים, מסביר איך הוא בונה את קטעי הראפ שלו. המפיק המעולה 9th Wonder מספר איך הוא בנה את שלושת הביטים השונים ל-"Dockworth", אחד השירים האהובים עליי של קנדריק לאמאר. נשיאת ארה״ב הנוכחית דולי פארטון מספרת על אלבומים ספציפיים בקטלוג שלה. ופיונה אפל, לא בווידאו, מספרת על כל שיר ושיר באלבום החדש שלה, כולל ליריקס לכל השירים! [וידאו, אנגלית]  


לא מכירים את המוזיקה של אלכס צ׳ילטון? מכירים רק קצת ורוצים לדעת לשמוע עוד? הו, איזה ממתק מחכה לכם בבלוג של תומר קופר, שיח עם אורי דביר הכין לכם מדריך כניסה למוזיקה של אלכס צ׳ילטון, שאחראי למוזיקה של Big Star אבל לעוד הרבה יותר. [עברית]


פרט טריוויה ויזואלי שגרם ללסת שלי להיפתח על אמת: אפשר לסדר את כל המטבעות הבריטיים הקטנים יותר מ־1 פאונד כך שישלימו את תמונת המגן המלכותי. מה! [פיקסלים]


הקליפ של "Mariana trench" מהאלבום האחרון והנהדר של Bright Eyes עשוי כולו אנימציה של ציורי מים, לא משהו שאני רגיל לראות. מסתבר שזה דרש איור ידני של 2,200 פריימים, והרכבת צוות שעבד בחדרי עבודה מסביב לעולם ונפגש, כיאה ל־2020, בזום. [טיוב, אנגלית]


מצטער, בוסטון דיינמיקס, זה שלימדתם את הרובוטים שלכם לרקוד עדיין לא הופך את מכונות ההרג הדיסטופיות שלכם לגרם אחד פחות מזעזעות. אולי ההיפך. [טיוב]


המגזין She Shreds שחרט על דגלו קידום של יצירה מוזיקלית בקרב נשים צעירות – בעיקר גיטרה ובס – מזמין את כולכן וכולכם ללמוד ולנגן ריף אחד חדש מדי יום בחודש ינואר. איזור חדש באתר של המגזין מוקדש רק לזה. [אנגלית]


שנה חדשה פירושה ערימה ענקית של יצירות – ספרים, סרטים, מה לא – שתקופת זכויות היוצרים שלהן פגה. בין היצירות שב־1 בינואר 2021 פגו זכויות היוצרים שלהן, ועכשיו אתם זכאים לעשות בהן כל שעולה על רוחכם כולל הכל: גברת דלאוויי של וירג׳יניה וולף, גאטסבי הגדול של פיצג׳רלד, In our time של המינגוויי, המשפט של קפקא (בגרמנית המקורית), וערימה של סרטים מוקדמים ושירים. [אנגלית]


2020 הייתה שנת הלייב סטרים: מוזיקאיות, דיג׳ייז, בשלנים – כולם עשו לייב סטרים. שחקנים במשחקי וידאו היו כמובן ערוכים לעניין, כי בעולם הגיימינג לייב סטרימינג הוא כל כך דבר שבשגרה שהפלטפורמה הכי רצינית לסטרימינג, Twitch, מלאה כמעט בטריליורד שחקנים שמשדרים לייב את המשחק שלהם, ועוד מלא דברים אחרים. האתר nobody.live מוקדש לכל אלה שמשדרים אל הריק ואף אחד לא צופה בהם. היכנסו והגרילו סטרים שקורה ממש עכשיו בזמן אמת ותהיו הצופים היחידים בו. קדימה, עשו להם את היום. [סטרים, דה]


דברים די מדהימים קורים בשנה האחרונה ב״כאן״, שהביאו לנו בין היתר את שם טוב האבי, חזרות, לצד הדברים הרב־שנתיים שלהם כמו סליחה על השאלה או הפודקאסטים חיות כיס ושיר אחד (ועוד רבים). אחד הדברים הנפלאים שהגיעו השנה היה הסדרה בנפשם, 6 פרקים קצרים מאוד, כל אחד מהם מתמקד בישראלית או ישראלי שמתמודדים עם מחלת נפש. במקום לעשות מזה דוקו רגיל, אמרי דקל קדוש פרץ באחד הפרקים את גבול המצולם והזמין את סטודיו צפצ׳קה לעשות אנימציה. אחרי שתצפו בפרק, אפשר גם לקפוץ לסיפור האנימציה שמאחוריו. [וידאו, עברית]

ספיקינג אוף אנימציה (וספציפית על השראות מסטודיו גיבלי), סטודיו גיבלי המפורסם והנערץ נותן להורדה בחינם מעל אלף דימויים מסרטיו, ביניהם Spirited away, My neighbour Totoro וכל השאר! [יפנית, אבל אתם תסתדרו, פשוט תגללו]


חבר שלנו קווין מורבי כותב באריכות על החיים כמוזיקאי בדרכים. איזה כיף שאנחנו חיים בתקופה שבה מוזיקאים מוכשרים משתפים אותנו לא רק במוזיקה שלהם, אלא בפנים שונים של העיסוק והאמנות שלהם, ובדרכים שונות. [אנגלית]


בלוג הדגלים הנהדר הדגלן בפוסט מפתיע על דגלים שיש עליהם… דגלים אחרים! [עברית]


מוקדם יותר השנה, הארגון Open AI (שמטרתו, ובכן, להנגיש בינה מלאכותית לכלל האנושות ובכך בתקווה להבטיח ששימוש בבינה מלאכותית לא יזיק לאנושות) העלה את Jukebox, מערכת קוד פתוח שמייצרת מוזיקה על ידי רשת נוירונית דיגיטלית. מאז, ראינו כמה שימושים במערכת הזו. השבוע עלה ליוטיוב אלבום מזויף של הביטלס שנוצר דרכה. הוא נשמע מוזר עדיין, ולא לחלוטין אנושי – בין היתר כי השירה לא עשויה משפה כלשהי, וכי המיקס עמום מאוד – אבל אפשר לזהות מהלכים ועיבודים שהיינו יכולים לקשר לביטלס. קצת מרגיע אותי שזה כזה גרוע, האמת. [טיוב]


למה השיר הברזילאי המהמם ״The Girl from Ipanema״, שאנחנו רגילים לחשוב עליו כקיטש קליל, הוא בעצם יצירה מוזרה ממש, ולמה סטיבי וונדר מנגן אותו בשני סולמות שונים לפי המקום שבו הוא מופיע? [טיוב]


לראשונה, המוזיקה של חלוצי הרייב The KLF הגיעה לסטרימינג. ולא רק ל[ספוטיפיי]


אלביס קוסטלו לא הסתפק בהוצאת אלבום מוערך ב־2020. ביום הראשון של 2021 הוא הוציא קטע מוזר בן דקה שבו הוא נפרד מ־2020 לנצח. [טיוב]


Axel Boman

closeline יש כמה קסמים שרק מוזיקה אלקטרונית יכולה לעשות. אולי יום אחד מוזיקאי חבר, או מבקר, או מאזינה נדיבה, יסבירו לי איך הקסמים האלה קורים. בינתיים, כמו כל טכנולוגיה שאני לא מבין, מדובר בקסם. אחד הקסמים הגדולים ביותר הוא המקרים האלה שבהם קטע אלקטרוני יכול להיות רקיד נורא, ובו זמנית מרגיע לחלוטין. Four Tet הוא מאסטר בזה, אבל הוא ממש לא היחיד. בשנה האחרונה אני מאוהב לחלוטין בקטע יפהפה בן 13 דקות, שרק מהסיבה הזניחה שהוא יצא ב־2019 לא כתבתי עליו בכל סיכומי 2020. קוראים לו "Chestnut heartsprite" והוא מגיע מהמוזיקאי השוודי אקסל בומן, ששיר אחר שלו, "Eyes of my mind", כן הספיק לככב בשירי השנה שלי. אתמול שמתי פלייליסט פרטי של מוזיקה אלקטרונית לקריאה שהכנתי לעצמי השנה, ונשכבתי על הספה לקרוא. נרדמתי. לנמנם כשיש אור ומוזיקה זה עונג מאוד ספציפי, שבו אתה תמיד שמינית ער אבל רובך כבר בתוך השרעפים. כשטיפסתי החוצה מהתרדמה העדינה הזו, השיר הזה היה בתחילתו. זה שיר מכשף, שמתפתח ומשתנה מאוד לאט לאורך כמעט רבע שעה אבל לא מכיל, בעיניי, שנייה אחת משעממת. יש בו רגע, שבו נכנס הקלאפ (4:24) והשיר הופך ממשהו מדיטטיבי לקטע שאני יכול לערבב בסט קלאב שלי וברגע הנכון הוא ירים את הרחבה לשמיים. ובכל זאת, הוא עם רגל אחת ברחבה, הוא עם ריף גיטרה פ׳אנקי להחריד, אבל הוא… צלילה עמוקה, עדינה. הוא בדיוק על מסך התחרה העדין, החצי שקוף, שבין השינה לשאר העולם, בין היפנוזה לריקוד. שיר סהרורי. וזה לא רק מסע מטמטם של יופי מוזיקלי, זו לא רק מלאכת מחשבת של שכבות, זה בראש ובראשונה, ואולי לנצח יישאר, כישוף. [סטרים]


עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

10 תגובות על “עונג שבת: כּ־ב־וֹ־ד”

  1. נעמה הגיב:

    נחמד בלי המספרים. (:
    גיאחה, אפשר לתת תרומה חד פעמית?

  2. מיכל הגיב:

    לדעתי זה מוצלח בלי המספרים ועם השינוי במבנה של הפוסט, יש משהו יותר זורם בקריאה. ובלי קשר, ממש נהניתי לקרוא:)

  3. נדב הגיב:

    מה הקטע עם KLF? איפה הם היו כל השנים?

    זה בגלל הבעיות שהיו להם עם זכויות היוצרים בעבר?

  4. נעמה הגיב:

    לא מכירה לעומק אבל אולי:
    https://ko-fi.com/

  5. שרון גבריאלוב הגיב:

    שינוי מבורך וממש זורם ונעים בעיניים. תודה על העונג הזה, תוכן מעולה כרגיל 🙂
    שתהיה לך שנה מלאה בעונג אישי גדול! (אוקיי יכול להיות שזה נשמע מוזר אבל הבנת)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *