26 בדצמבר 2020

עונג שבת: זמנים פראיים

    SG Lewis

  1. openlineכל השנה קיללנו את 2020. שתזדיין, 2020, איך היא הרסה לנו, לקחה לנו, דפקה לנו. לא הספיק השריפות אז גם פנדמיה. לא הספיקה המגיפה אז גם שחיתות, וגם צרעות קטלניות, ורות ביידר גינצבורג מתה, ונדמה של־2020 היה משהו אישי נגדנו. היא ממש באה לקלקל. אבל זה כמובן לא נכון. זה ההיפך: לנו היה משהו אישי נגד 2020. כי זה לא שהשבוע נפתח דף חדש בלוח השנה עם מספר טרי ונקי, 2021, והכל ייגמר. לא, המגיפה עוד פה וגם אחרי החיסונים היא תישאר בצורה אחרת. ועם כל הדברים הנפלאים שקרו השנה או התגברו השנה, הרוע והאסונות והצרות לא מוגבלים, לצערנו, ל־365 ימים ממחזור זמן שהמצאנו בעצמנו. כל הנאצות והגידופים שהשלכנו על 2020 גרמו לנו להרגיש טוב יותר, וזה חשוב, אבל אין להם משמעות. הנה נגמרת לה 2020. זוכרים כשנגמרה 2019 ואמרנו אוף, לפחות גמרנו עם השנה האיומה הזו? 2021 היא בלתי נודעת, ונדע אותה רק דרך לחיות בה. כולנו מקווים שהיא תהיה טובה יותר – במישורים מסוימים היא בטוח תהיה. אבל אין לנו מושג. השאלה היא מה אנחנו עושים עם עכשיו, עם הזמן שאנחנו כן נמצאים בו. מה אנחנו עושים גם למען עצמנו – לשרוד את התקופה הזו, לא להיכנע לייאוש, להיאחז בתקווה ובשמחה – וגם מה אנחנו עושים כדי שכל האיחולים שלנו ל־2021 יתקיימו. הם לא יקרו מעצמם. השיר שאני בוחר לפתוח איתו את העונג האחרון של 2020 יצא לא מזמן, ובנוסף לזה שהוא מכיל את אחד הקולות האהובים עליי של העשור (מילוש מ-Rhye) ולזה שיש לו ביט דיסקואי מרומם נפש, הוא מזכיר לי בדיוק את הדברים האלה: Don't waste this time. אני לא אומר, רוצו לעשות משהו משמעותי וחשוב. כאילו, אם יש לכם את הכוחות הנפשיים כרגע, אנא לכו על זה. אבל אני משתדל לעשות את הדברים שמועילים לי כדי שאהיה במצב מספיק טוב כדי לעשות את הדברים שחשובים לי. ו־"Time" של SG Lewis מתנגן ברקע, נותן לי את האנרגיות ומזכיר לי מה אני רוצה. שנה טובה! [סטרים]
  2. [2020] Resident Advisor הוא אחת הסמכויות העליונות בכל הנוגע לעולם המוזיקה אלקטרונית והמועדונים. בהתאמה, הסיכום השנתי שלו הוא תמיד מקום לגלות בו אוצרות וגם להבין מה המגמות שעברו בשנה שחלפה על עולם הקלאב. השנה זה לא קשה: כל עולם הקלאב עבר להיות מקוון. השבוע הם פרסמו את שירי השנה שלהם, אלבומי השנה שלהם, וחשוב לא פחות, את הסטים הגדולים של השנה. תרימו? [אנגלית]
  3. [2020] מגזין המוזיקה השחורה המעולה Okayplayer בוחר את שירי השנה שלו וזה תמיד מעניין. [אנגלית]
  4. [2020] מריה פופובה כותבת כבר שנים את הבלוג הכי חכם ומחכים באינטרנט, Brain Pickings, ובולעת מדי שנה כאלף ספרים (הערכה שלי). החודש היא בחרה את ספרי השנה שלה, ומדובר ברשימה הכי טובה פשוט. [אנגלית]
  5. [2020] לא משנה מה השעה אצלך, אני תמיד ממליץ להאזין לתכנית שירי הלילה הכי יפים של 2020 שלי ברדיו הקצה. אפשר באתר הקצה ואפשר גם ממש פה. [סטרים]
  6. [2020] הרולינג סטון עם סיכום מעניין לשם שינוי: 18 אלבומים מעולים שאולי פספסתם השנה. [אנגלית]
  7. [2020] אן פאוורז מ-NPR בטור יפה על האזנה למוזיקה בשנת האפס 2020. עוד לא הספקתי לקרוא את כולו אבל הוא התחיל מעולה. [אנגלית]
  8. [2020] ובפיצ׳פורק, כתבת סיכום שנה מזווית אחרת: השנה בה הפסיקו ההופעות. מה אבד, מה עוד אפשר להציל, ואיך יהיה אפשר להתחיל מחדש? [אנגלית]
  9. [2020] אבל מלכה פינקלשטיין כותבת בקצה על ההיילייט של 2020 מבחינתה: כמו שרקדתי בבית ב־2020 לא רקדתי מעולם. [עברית]
  10. [2020] השנה נגמרת השבוע, ואיתה סיכומי השנה המוזיקליים. אם אתם מכורים ורוצים הכל, הנה שני מקומות שמרכזים סיכומים. עיתונאי המוזיקה רוב מיצ׳ם מנהל ספרדשיט פומבי שבו הוא משקלל את כל סיכומי אלבומי השנה שהוא מוצא במגזינים, וזה הרבה. וגם, באתר Album of the Year יש שיקלול מתעדכן נוח יותר של אלבומי השנה וגם של שירי השנה. [אנגלית]
  11. בדרך כלל אני לא עושה את זה, אבל שלחתי השבוע מהדורה של הניוזלטר שלי, הפתעות מגיאחה, ולהרבה מנויים זה לא הגיע, שזה קצת אוף. אז אם פספסתם, הנה המכתב האחרון שלי מהשבוע, על חושך. הפתעות מגיאחה הוא ניוזלטר קפריזי שיוצא בתדירות משתנה, לפעמים הרבה ולפעמים פעם בשנה. כאן נרשמות. [עברית]
  12. חמישי בחצות רזה יחסית השבוע, כצפוי בסוף דצמבר. אבל יש כמה הפתעות: שני אלבומים שונים של Four Tet נחתו עלינו בהפתעה. אחד מהם, Parallel, יצא תחת שמו. השני יצא תחת כינוי מתיש אבל זה עדיין הוא. גם Sunday Service Choir של קנייה ווסט הוציאו אלבום בהפתעה בול בחג המולד. פספסתי גם את ל י ל ה ט ו ב, אלבום חדש של עטר מיינר. [סטרים]
  13. צריכים מישהו שיתנשא על הטעם המוזיקלי שלכם? מעכשיו לא צריך חבר דוש! הכירו את הבינה המלאכותית שתבקר את טעמכם בדיוק במידה הנכונה של היפסטריות, זלזול ועקיצות כדי שזה יהיה גם אמין וגם מצחיק. כל מה שצריך זה להתחבר עם חשבון הספוטיפיי שלכם. מאז זה עלה מוקדם יותר השבוע זה תפס תאוצה ושרף את הרשת, אז סבלנות אם יש עומס על השרת. [אנגלית]
  14. תכנית הרדיו סלאש פודקאסט הנפלאה, אגדית ואפילו מכוננת This American Life חוגגת 25 שנה לקיומה, שזה כבר דבר מדהים לכשעצמו. לרגל החגיגות, הקפיטן איירה גלאס בוחר פרקים שהוא אוהב במיוחד מארכיון התכנית שהמציאה את הרדיו הנרטיבי. [אנגלית, סטרים]
  15. icecreamשאלתי לאחרונה מה הדבר הכי טוב שקרה לך ב־2020. כמובן, כשהשאלה הופנתה בחזרה אליי, לא ידעתי מה לענות. אולי היומולדת שלי, הראשון שאני חוגג מחוץ לישראל ובלי החברים הכי טובים שלי, ובו הופתעתי לאורך יום שלם ברצף בלתי נגמר של הפתעות, מקוונות ופיזיות, והרגשתי אהוב וקרוב ומאושר למרות המרחק והגעגועים. אולי ריקוד בבידוד, עם האיזון והכוח והקירבה וההתרגשות והתרוממות הרוח שהוא הביא לי ולאחרים כשהיינו זקוקים להם כל כך. ועכשיו אני חושב: אמנם זה קרה ממש לקראת סוף השנה, אבל גם ההחלטה להשיב את העונג לפעולה. תוך כולה חודשיים מתוך 12 חודשי האינסוף האחרונים, שובו של העונג תפס משקל אדיר בסיכום השנה הזו לטובה. כמו שאני תמיד מזכיר, כל עוד העונג קיים הוא יהיה חינמי לקריאה בכל מקום, תמיד. אבל אם חזרתו מביאה גם לך שמחה, אני מזמין אותך לתמוך בעונג שבת ובעבודה שאני משקיע בו, דרך פטריאון, באיזה סכום שיתאים לך. אפשר גם לנסות לתקופה ואז להחליט. זו גם הזדמנות זוהרת לומר תודה ל־78 התומכים הנוכחיים, ובראשם תומכי העל אייזק, טל, יניב יעקובוביץ׳, מעיין חיים, דניאל, וגם לכל תומכות ותומכי העבר. ואולי, בקרוב, גם לך. תודה.


    האיור הנפלא של מאיה איש־שלום לטור של עלמה איגרא

  16. עלמה איגרא הנפלאה מבלוג הבישול דברים בעלמה פירסמה טקסט על מרק עוף והמשפחה היהודית. כרגיל אצל עלמה, שכותבת אפילו יותר טעים ממה שהיא מבשלת, מדובר בללקק את האצבעות קלאסי. [אנגלית]
  17. יונתן גופר ממש, ממש אוהב מוזיקה. ולכתוב. והוא גם רופא, אז יש לו טור מוצלח בבלוגיה של הארץ שנקרא ״מסדיר נשימה״. השבוע כל הדברים האלה התכנסו לטור יפה על הצלילים של בית החולים מהצד של הרופא, על ההאזנה ללבבות, לנשימות, למכונות. הנה ציטוט:

    ״בסרטים אוהבים לתת לו נופך דרמטי – צליל המוניטור הולך ומתגבר והרווחים בין ביפ לביפ מתקצרים עד שהם מתאחדים לצפצוף ארוך וצורם שמסמל את המוות. המציאות שונה: אם אנחנו מנהלים את הסיטואציה באופן רגיש מספיק ויודעים להגיד שהסוף קרב אנחנו סוגרים את המוניטורים ומשתיקים את המכונות, כדי שהמוות יגיע בשקט ולא באלימות רועשת״.

    [עברית]
  18. את U2 התחלתי לאהוב בדיוק כשהפסיק להיות מגניב לאהוב אותם (אז עוד היה לי אכפת ממה נחשב מגניב), בתפר בין Achtung Baby (האלבום ה״נחשב״ האחרון שלהם) ל-Zooropa שנחשב סטייה פופית שרק הכינה את הקרקע לבגידה האיומה שאחריו, Pop. אבל אני, בגיל 11, הייתי מאוהב עד כלות ב-Zooropa. האלבום הזה פתח לי את הראש קיבינימט, לימד אותי המון דברים. לכן ממש שמחתי לראות שפיצ׳פורק, במסגרת הפינה השבועית שבה הם כותבים ביקורת על אלבום שנעדר מהקטלוג של האתר, הקדישו ביקורת מעמיקה ונרחבת שגואלת את האלבום הזה ממקומו על גבול הלגיטימי בקטלוג של הלהקה ומכתירה אותו למה שהוא: אלבום חדשני ומרהיב לזמנו שעדיין מציע דברים מעניינים גם היום. [אנגלית]
  19. המלחין המינימליסטי נילס פראם הכין לכם מיקסטייפ. צפו לרוגע רב. [סטרים]
  20. וחברינו הטובים Grandaddy הקליטו לכם שני קאברים לבל וסבסטיאן ולביץ׳ בויז, כדי לחגוג את זה ש־2020 נגמרה. [סטרים]
  21. המלחין והדיג׳יי הבריטי Auntie Flo פתח תחנת רדיו מקוונת שמשדרת אמביינט 24/7. כאילו, תירגעו. [סטרים]
  22. דור מוסקל תמיד מצחיק, אבל כשהוא פונה לבדיחת מוזיקה אני נהנה שבעתיים. לאור יציאת החלק השלישי בפרויקט הקאברים ״צו השעה״, הוא מציע את הגרסה שלו לצו השביעי. מה אני אגיד לכם, ממש אשמח לשמוע את זה ברצינות. [עברית]
  23. הניו יורק טיימס בפרויקט סוף שנה יפה: טורי דעה על ההשפעה המתמשכת של 2020 על החיים שלנו בשנה הבאה בערימה של תחומים: ספורט, פוליטיקה, סקס, עבודה, פמיניזם, חברוּת, נסיעות ועוד. [אנגלית]
  24. מצד אחד, הפרק החדש שבו מארק מארון מראיין את אנדרו בירד הוא על גבול הקרינג׳. ניכר שמארון לא באמת מכיר את המוזיקה של בירד כמו שצריך (הוא מופתע מזה שהזמינו את בירד להקליט שריקה לסרט מצויר) ולפרקים הוא ממש נשמע משועמם מהטון המדוד של בירד, וכמעט נעדר מהשיחה. מצד שני, פשוט נהניתי כל כך להקשיב לאנדרו בירד מדבר. אז תנו צ׳אנס. [סטרים]

  25. מערכת הקנזס סיטי סטאר, מזמן: רק גברים, רק לבנים

  26. קנזס סיטי סטאר הוא אחד העיתונים החשובים בארצות הברית, שמכונה גם הניו יורק טיימס של מרכז אמריקה בשל המוניטין וההשפעה שלו (בין היתר היה זה העיתון שבו כתב ארנסט המינגוויי הצעיר). השבוע הוא פירסם התנצלות היסטורית בפני קוראיו השחורים ב־140 שנות קיומו. ההתנצלות היא רק קצה הקרחון של תחקיר ארכיוני מעמיק של אחת הכותבות בעיתון, שהובילה צוות שבדק איך סיקרו אישים ואירועים היסטוריים בעיתונים אחרים מול הסטאר, איזה דברים העיתון פספס ואיזה הוא הציג באור שלילי. בראיון משותף ב-NPR עם עורך העיתון, היא מספרת על היוזמה ועל הרגעים שהתגלו, למשל העובדה שהסטאר כתב על ענק הג׳ז המקומי צ׳רלי פרקר רק פעם אחת, אחרי מותו, וגם אז איית את שמו לא נכון. [סטרים של 8 דקות, אנגלית]
  27. אני אוהב מאוד את המדור שבו פיצ׳פורק מזמינים מוזיקאי מוביל לדבר על הביצועים האהובים עליו בתחומו. ראינו כבר את טיים אימפלה מדבר על סאונדים של תופים ועל ת׳אנדרקט בוחר קטעי באס אהובים, ועכשיו הגיע התור של סם סמית׳ לבחור את הביצועים הקוליים האהובים עליו/ה. וזה נפלא! [טיוב]
  28. King Gizzard and the Lizard Wizard מזמינים אתכם להוריד ערימה של אלבומים ואלבומי הופעה שהם הקליטו והם נותנים לגמרי בחינם את הקלטות המאסטר, ולא רק בחינם, הם מבקשים מכם: קחו אותם ותשחקו בהם, תעשו רימיקסים, תדפיסו על תקליטים, תקליטו לקלטות, תציירו עטיפות, תעשו מה שבא לכם. הם רק מבקשים: שלחו להם כמה עותקים ממה שעשיתם! כל כך נהדר. [אנגלית]
  29. [תודה לאופק] יש מוזיקאים שאני לא חושב בכלל על להפגיש, לא מוזיקלית ולא אנושית, אבל אז הם עושים משהו ביחד ואני אומר וואו! ברור! אז ככה נראה הראיון המשותף שבו מק דמארקו וג׳וליאן קזבלנקס מראיינים זה את זה למגזין Interview. כלומר, רשמית ג׳וליאן מראיין את מק, אבל בתכל׳ס הם שניהם זורקים לפח את תרחיש הראיון ופשוט מדברים. בדיעבד, זה כל כך הגיוני לחבר את שני גיבורי הרוק האלה, שניהם סמלים שונים של אותו הקולנס העצל ונטול המאמץ, ושניהם – כך גילינו לאחרונה בסדרת ראיונות הווידאו ההזויה בקטע טוב של קזבלנקס – חיים סוג של חיי סוטול הזייתיים אבל בכאן ובעכשיו. בקיצור, תקראו. [אנגלית]
  30. אחד הלהיטים הכי גדולים של השנה היה "WAP" של Cardi B ושל Megan Thee Stallion. מגזין המוזיקה השחורה Okayplayer מנצל את ההזדמנות כדי להזכיר לנו את האבולוציה של המנוני סקס נשיים בהופ הופ, החלוצות שסללו את הדרך לקיום השיר הזה. [אנגלית]
  31. מהצד השני של קארדי בי, איאנה קוסטלי כותבת ב-Bitch Media על הגילנות שמופנית כלפי אמניות היפ הופ. בגלל שהיפ הופ הוא ז׳אנר כל כך צעיר (תחשבו על זה, זקני הז׳אנר שעדיין פעילים, כמו ג׳יי זי, הם בני 50, והדור המייסד, כמו גראנדמאסטר פלאש או אפריקה במבאטה, מבוגרים רק בעשור), אני חושב שאין לנו עדיין מספיק מידע לומר את זה בפירוש, אבל אין ספק שהיפ הופ סובל מאוד, אולי יותר מז׳אנרים אחרים, מסקסיזם ומיזוגניה, לא רק בטקסטים אלא גם בהאדרת והעצמת מי שעושה ראפ. במילים אחרות: יש יותר ויותר נשים בהיפ הופ, אבל עדיין מדובר במיעוט מספרי ובקבוצה שזוכה להרבה פחות הערכה. [אנגלית]
  32. הפודקאסט Pop Culture Happy Hour בוחן מחדש אחרי עשור את Scott Pilgrim VS The World, הסרט. אני מעריץ ענק של הסרט, ראיתי אותו אינספור פעמים בעשר השנים מאז יצא. כמו שמציינים גם המשתתפים בתכנית, חלקם היו בני עשרה כשיצא הסרט והתבגרו יחד איתו, ההבנה שלי את הלב של הסרט ודעתי על הדמויות השתנתה עם הזמן. מרתק לאוהבי הסרט. [סטרים, 21 דקות, אנגלית]
  33. למוזיקה אלקטרונית יש אובססיה עם המונח Hard. בעברית, מוזיקה אלקטרונית מסיבתית – טראנס, האוס, תחשבו על כל דבר מהבלוק ועד רייבים – לא נועדה להנעים את זמננו אלא ״לתת בראש״. מצד שני, מה שנחשב לפני 20 שנה מוזיקה אלימה וחייתית נספג מזמן במיינסטרים הנעים ומוזיקה מסיבתית הייתה צריכה להגיב בהקצנה או שינוי של ההגדרה ל-Hard. עד לאן אפשר למתוח את זה? ומה אז? [אנגלית]
  34. אני מת על סרטונים כאלה: המפיק Mike WiLL Made-It מסביר איך הוא בנה ביטים שונים לשירים של ביונסה, קנדריק ("DNA"!) ואחרים. [טיוב]
  35. אני לא מבין הרבה בסצינת הג׳ז הישראלית ולכן סקרן מאוד לשמוע ממי שיש לה ידע בין קוראות העונג. טור בשם ״אין דבר כזה התמסחרות״, של טינה אדוארדס, שואל: האם סצינת הג׳ז הבריטית השוקקת צריכה להמשיך להתקיים מתמיכה ממסדית, מלגות וארגונים? האם הג׳ז הבריטי מצליח מספיק כדי שיוכל להסתמך על הצלחה בשוק ועל ״התמסחרות״, כלומר שיתוף פעולה עם גופים מסחריים? האם ג׳ז נשאר בחוגים סגורים שמממנים אותו ומפספס קהל רחב ומגוון הרבה יותר שמחכה לו במקומות אחרים ויכול להביא לשגשוגו? אדוארדס מביאה כמובן נתונים אבל גם ידע נרחב (היא מסקרת ג׳ז). אותי זה תפס וסיקרן מאוד, ואני תוהה מה המצב בישראל. [אנגלית]
  36. Weyes Blood

  37. closelineזה מרגיש כמו עשור, אבל רק לפני שנה פרסמתי פה בעונג את שירי השנה שלי ל־2019. על השיר הבא כתבתי אז ״אנחנו חיים בזמנים משוגעים. וזמנים משוגעים, סוערים, שבכל שבוע מרגישים חדשים יותר ופחות ניתנים לעצירה מהשבוע שעבר, צריכים דברים יציבים להיאחז בהם״. חה! לו רק ידעתי אז מה טומנת בחובה השנה שבפתח. והנה, כמו שכתב קווין פרקר ב-"One more year", הנה שנה מאוחר יותר אנחנו עומדים באותו המקום. ושוב אני יודע: אלה זמנים משוגעים, סוערים. ושוב אני מאזין ל-"Wild time" של Weyes Blood. שוב אני לא מאמין שזה לא שיר אבוד מהסבנטיז. שוב אני מסתכל אחורה על ההריסות של שנה שלמה, על הפרחים שמתעקשים לצוץ ביניהן ולשפוך על הכל צבע וחיים. שוב אני נסחף בפזמון הזה כמו בגל גדול יותר משהייתי מוכן לקראתו, וחושב: אנחנו חיים בזמנים פרועים. זמנים משוגעים, זמנים פראיים, זמנים ללא אילוף. והרי תמיד חיינו בכאלה זמנים, לחשוב אחרת יהיה אשליה. ההבדל הוא שעכשיו, הפראות היא על פני השטח. זה מכאיב יותר, אבל אנחנו גם חכמים יותר. בורות לא עוזרת לשנות את המצב, רק הבנה של חומרת הבעיות. ובעיות לא חסרו לנו ב־2020, אבל אני נכנס לתוך 2021 כשאני מנסה לא לטבוע בגל הזה אלא להצליח לרכב עליו, לייצב את הגלשן, להסתער על 2021 כדי לעשות וליצור ולהיטיב ולעזור ולבנות ולחזק ולשפר. את מה שסביבי, ומן הסתם גם את עצמי. שנה טובה. [סטרים]

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

3 תגובות על “עונג שבת: זמנים פראיים”

  1. דורון (אחר) הגיב:

    כמה דברים:
    1. יאי!
    2. הלינק לפטראון לא עובד 🙁
    3. מניח שתאריך היציאה לאלבום של עטר מיינר מכוון לסוף העונה של הסדרה 'הטבח', שהוא אחראי על רוב הפסקול שלה. אגב, סדרה מעולה עם פסקול מעולה – חפשו בספוטיפיי, אפל מיוזיק ויוטיוב. (גילוי נאות, אני עובד ב-yes שמשדרת את הסדרה).
    4. יאי!

  2. אורי הגיב:

    ואי איזה מעולה הראיון של קזבלנקס ודמרקו, לא רציתי שיגמר
    התגובות של דמרקו…תמיד אדירות
    תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *