16 בפברואר 2018
עונג שבת: אנחנו השמפניה
- בשבוע שעבר יצא אלבום חדש ומהמם ביופיו של Son Lux. כתבתי עליהם כאן לא פעם, ובהחלט יותר מפעמיים. התאהבתי בהם במקרה דרך רימיקס שריאן לוט עשה ל-My brightest diamonds, כשסאן לאקס עדיין היה רק הוא, לא להקה של שלושה אנשים מוכשרים אימים. משם גיליתי את האלבום שהוא הקליט תוך 28 ימים בלבד, We are rising, והוא השאיר אותי בלי נשימה ועם פעימות לב מואצות. מאיפה הגיע היופי האדיר והאיום הזה, הקול הזה שנשמע קצת מעוות אבל הוא טבעי לגמרי, האומץ והביטחון האלה לפרק דברים, להביא אותם על סף התמוטטות. השבוע, כשהאזנתי שוב ושוב לאלבום החדש, נזכרתי בשלושה רגעים נפלאים בחיי שסאן לאקס לקח/ו בהם חלק. הראשון היה רגע המפגש הראשוני הזה שתיארתי קודם. השני היה שיטוט חסר מטרה בפסטיבל SXSW לפני כמה שנים – זה פסטיבל עירוני שקורה בו זמנית בעשרות מועדונים ופאבים ובתי קפה ומגרשי חנייה שהקימו בהם במה, וכל היום יש הופעות, אתה מתרוצץ מבמה לבמה ומנסה להספיק את כל מי שאתה אוהב וגם לגלות בדרך אמנים חדשים. יש כל כך הרבה שקשה להתמצא לפעמים. אז היינו בדרך לאיזה מקום, ובדרך לשם ראינו תור משתרך מחוץ לבאר. ניגשתי לאחרון בתור ושאלתי מה הולך בפנים, והוא ענה ללא התלהבות ״אני חושב שיש הופעה של סאן לאקס עוד מעט״. פשוט נשתלתי במקום וסירבתי לזוז מהתור הזה, משכנע את כל חבריי שיישארו להופעה (נשארנו, היא הייתה פנטסטית). הרגע השלישי היה ההופעה הלא תיאמן שלהם בישראל, החודש לפני 4 שנים. טופ 5, בלי שום בעיה, הופעה שעוררה צמרמורות ודמעות וריקודים והתפוצצות של הלב, הופעה שהפכה רק יותר ויותר גדולה בתוך הלב שלי בזכות העובדה שרדיו הקצה שידר אותה בזמן אמת אבל גם קיבל אישור מהלהקה להשאיר את ההקלטה של ההופעה באתר של הקצה לנצח. בערך פעם בשנה אני חוזר ומאזין לזה, ועכשיו עם פרוץ האלבום החדש, משהו החזיר אותי לשם, לבארבי, שני אלבומים אחורה, ב־2014. ובמיוחד לביצוע החי המפואר של "Easy", שלא רק מרחיב ועושה עם השיר הזה חסד רב, אלא גם מדגים את האמנות והאומנות המשוגעות של שני חברי הלהקה האחרים, המתופף איאן צ׳אנג והגיטריסט ראפיק באטיה (עוד ממנו בהמשך העונג). בכל פעם שאני שומע את הביצוע הזה, העיניים שלי מתלחלחות. [מפ3]
- המלחין והיוצר האיסלנדי הנהדר יוהאן יוהאנסון מת השבוע בגיל 48. הוא היה יוצר ניסיוני, אוונגרדי ומינימליסטי שמצא את דרכו ללב המיינסטרים ההוליוודי. ובלי שידעתם, שמעתם את המוזיקה המהממת שלו בסרטים כמו Arrival, למשל, או ב-Theory of everything. מתישהו לפני קצת פחות מעשור נתקלתי באלבום שלו Fordlandia והתאהבתי. תודה, יוהאן, היה שלום. [אנגלית]
- השבוע – אלקטרובנק 2! המסיבה האלקטרונית שלנו, שנותנת בראש אבל לא אוכלת את הראש, חוזרת בחמישי הזה. הפעם הקודמת הייתה אפית, ויש סכנה חמורה מאוד שגם הפעם יהיה אפי. בואו אם חסרה לכם מסיבה מרימה באמת, לא כזו שנשארת באותו טמפו מונוטוני כל הלילה. [פייסבוק]
- פתחתי ערוץ טלגרם של עונג שבת. אז אם יש לכם טלגרם, בואו והצטרפו, וקבלו ממני הודעה (מקסימום) פעם ביום עם לינקים טריים בזמן אמת, שירים שכדאי לשמוע וגם עדכונים על דברים רלוונטיים אחרים שאני עושה. ואם אין לכם טלגרם, אז אולי הגיע הזמן שתתקדמו להווה באמת. [טלגרם]
- שבוע הבא – מסיבת הניינטיז שלי מתרגשת ובאה על פורים. בואו מחופשים לבריטני! [פייסבוק]
- העונה הראשונה של הרגע, הפודקאסט התיעודי של רום אטיק ושלי ב״כאן״, מתקרבת לסיומה, ופרק 5 שהעלינו השבוע הוא פרק מסוג חדש לגמרי אצלנו, ואולי בכלל בפודקאסטיה העברית (לא בדקתי ביסודיות!) – הפעם, אורן אהרוני הצטרף זמנית לצוות הפודקאסט ויצא לפתוח תיק חקירה של אדם שנעדר, נעלם לפני 44 שנה ממוסד פסיכיאטרי. אף אחד לא ממש טרח לחפש אותו אז, וגם לא עד היום. עד אורן. וברגע שאורן התחיל להפוך אבנים, לשאול שאלות ולחפש תשובות, הוא התחיל למצוא עוד ועוד דברים מוזרים, דברים שלא מסתדרים, דברים מטרידים. וגולגולות. את הפרק, שהוא חלק א׳ מתוך סדרה של פרקים כי החקירה העצמאית והחדשה של אורן עדיין מתרחשת, שומעים כאן. (חלק ב׳ יגיע בעונה 2 שלנו) [סטרים, הורדה. איור: יערה קאס]
- שני לבבות, האלבום החדש של עינב ג׳קסון כהן, יצא השבוע לאור וחוץ מזה שממש, ממש, ממש כדאי לכם לשמוע אותו, עינב עצמה קפצה לעונג לכתוב על 3 שירים מתוכו. [עברית]
- לא יודע לגמרי להסביר איך, מה ולמה, אבל הגעתי לתכנית שלי השבוע ברדיו הקצה מתרגש מאוד, ובניגוד להרבה תכניות אחרות ששידרתי בקצה שהסבו לי עונג ועניין וכיף גדולים, התכנית הזו הייתה גם מאוד רגשית עבורי בשירים רבים. מוזמנים להאזין. [סטרים]
- אה כן, בראשון בערב החלפתי את נועה ארגוב הנפלאה לשעתיים בהגשתי ועריכתי בגלגלצ. היה לי כיף מאוד להגיד שאין דיווחי תנועה, אבל היה לי במיוחד כיף להביא לכל כך הרבה אוזניים את המוזיקה שעושה לי טוב בלב, מכל העולם. כאן מאזינים לתכנית שהגשתי שם בראשון. [סטרים]
- ערב המחווה הישראלי למשרוע ליילה עלה לבנדקאמפ כאלבום להורדה! ביצועים פצצה, ובכלל חיבור מבורך ומשמח. אמני אינדי מזרח תיכוניים מסרבים להיות אויבים! הורדה חינמית. [בנדקאמפ]
- [תודה לדנה] לא אחר מאשר ניל גיימן כתב טקסט נהדר לאתר החדש של The Breeders. טיפה בכיינות נוסטלגית אבל לא מספיק כדי לקלקל טקסט באמת נהדר. יאללה, שיצא כבר האלבום החדש!!! [אנגלית]
- הגיטריסט המעולה של Son Lux, ראפיק באטיה, עומד להוציא אלבום סולו ראשון. אם לשפוט לפי הסינגל הראשון והמעולה, "Hoods up", זה הולך להיות מעולה. מעניין גם לשמוע את עבודות הסולו שלו, או את אלה של מתופף סאן לאקס, איאן צ׳אנג, ולהבין בדיוק מה הם מביאים מהעולם שלהם אל תוך המיקס של סאן לאקס. [טיוב]
- [תודה למיכל] שהמליצה לי לחפש את הזמרת המקסיקנית המדהימה Natalia Lafourcade. הגעתי לטייני דסק קונצרט שלה וכל היום שלי הואר פתאום באור גדול. ממכר. [טיוב]
- שבוע עמוס לקנדריק לאמאר! לא רק שיצא בשבוע שעבר הפסקול המעולה של Black Panther שהוא אצר/ערך וגם השתתף ברבים מקטעיו, השבוע קיבלנו כמה אירוחים מוצלחים שלו. הנה הבכיר שביניהם – קנדריק תופס את המיקרופון ברובו של "Want U 2 want", קטע חדש של Q-tip! [סטרים]
- עוד אלבום חדש שאני לא מפסיק לשמוע ואתם באמת חייבים לשמוע, בעיקר אם אתם אוהבים להתכרבל, וחורף, ו, לא יודע, סקסיות, הוא האלבום השני והנפלא של Rhye שיצא ממש לפני שנייה. יצא עכשיו קליפ יפה ל-"Song for you" מתוכו, וזה מקום טוב להתחיל. [טיוב]
- הנה שילוב לא צפוי: Smash mouth, כן, ההם, עשו עיסקה מוזיקלית עם Car Seat Headrest! מה הקשר? לא יודע! אבל זה קול לאללה, וכל אחת מהלהקות הקליטה קאבר לשנייה וזה חמוד מאוד בעיניי. הנה הביצוע של סמאש מאות׳ ל-"Something soon", ואני מניח שבימים הקרובים יגיח הביצוע של קאר סיט הדרסט ל-“Fallen Horses”. [סטרים]
- אם אתם מעריצים של הפודקאסט S-Town, בוודאי תיהנו מאלבום האמביינט של גיבור הסדרה, ג׳ון בי. מאקלמור. [בנדקאמפ]
- August Greene הוא סופרגרופ חדש של הראפר קומון, הפסנתרן רוברט גלאספר והמתופף קארים ריגינס! כצפוי עבור כל מי ששמע כל אחד מהם, הם משלבים בצורה חלקה היפ הופ וג׳ז. הסינגל החדש "Black Kennedy" נהדר, ומזכיר קצת דברים מהאלבום האחרון והמצוין של קומון. [סטרים]
- Dr. Octagon הוא סופרגרופ ותיק של הראפר קול קית׳ יחד עם המפיק המדליק Dan the Automator והדיג׳יי האגדי Qbert. מאז אלבום הבכורה המרעיש שלהם מ־1996 לא ממש שמענו מהם הרבה, אבל עכשיו הם חוזרים פתאום. הנה שיר חדש, "Octagon octagon". [סטרים]
- אני משוגע על Okkervil River, ושלושה מהאלבומים שלהם מככבים גבוה באלבומים האהובים עליי אי פעם, אבל האחרונים שלהם פחות מדברים אליי. עכשיו הם/הוא חוזר/ים עם אלבום חדש, ושיר חדש מתוכו, "Don't move back to LA". הוא יפה, אבל בינתיים אני עדיין זהיר עם הלב שלי. [טיוב]
- אולי הסיבה שאני עדיין מחכה לאלבום חדש של Bat for Lashes הוא שנטאשה קאהן כתבה, ביימה והלחינה בינתיים סרט קצר! צפו בו, הוא ממש קצר. [טיוב]
- אם נמאס לכם לשמוע ביצועים מהממים וישירים של "Moon river" הקלאסי, בוודאי תשמחו לשמוע את הגירסה החדשה של פרנק אושן. היא יפהפיה גם כן, אבל היחידה שאני מכיר שמכילה כל כך הרבה גרסאות של אותו קול. [טיוב]
- "Nameless, faceless", שיר חדש מהאלבום הבא של קורטני בארנט (עם לא אחרת מאשר אלוקים דיל על קול שני)! [טיוב]
- גם Beach house חוזרים עם אלבום חדש, והנה השיר הראשון מתוכו, "Lemon glow". אני חייב להודות שעד כמה שהמוזיקה שלהם באמת יפה, אני עדיין לא ממש מבין את ההתלהבות העצומה מהם. אבל אולי אני מקולקל. [טיוב]
- את Hurray for the Riff Raff פגשתי בפעם הראשונה בחצר של באר באוסטין, טקסס, בפסטיבל SXSW. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בפסטיבל, ועדיין לא ממש ידעתי איך להשתמש בו הכי טוב – חיפשתי את ההופעות הכי מבוקשות, של השמות הכי גדולים, במועדונים הכי גדולים במרכז העיר ובשעות השיא, בערב. חברה מקומית שהכרתי שבוע קודם סימסה לי בשישי בערב שיש מחר הופעות בצהריים באיזה בר שהיא ממש אוהבת, ושכדאי לי לבוא. לא הכרתי את המקום ולא אף אחת מהלהקות שהיא דיברה עליהן, אבל למחרת צעדתי בעיר לפי הכתובת שהיא שלחה, הרחק ממרכז העיר. השמש יצאה, היה צהריים. כשהגעתי לבית קרקע אמריקאי קלאסי, עטוי עץ צבוע לבן, עם חצר עם גדר תואמת, הייתי די בטוח שזה לא המקום. אבל זה היה המקום. בחצר הוקמה במה ארעית, וכמה עשרות אנשים הסתובבו בחצר עם בירה, מחכים שההופעות יתחילו. נפגשתי עם החברה והתחלתי לעכל את מה שבשנים הבאות אבין היטב – ההופעות הכי טובות מתרחשות בשעות האור והרחק מהמרכז, והן תמיד יגיעו מאמנים שלא הכרת קודם. והנה עלו Hurray for the Riff Raff, עם חומרים מהאלבום הקודם, הפולקי, שלהם, ואחרי 20 דקות הייתי מאוהב בלהקה ובעיקר בסולנית, אלינדה לי סגארה. חרשתי את האלבום הזה בחודשים שאחר כך, וכשהגיע האלבום החדש, צללתי אליו בלי לחשוב פעמיים וזה השתלם – את 2017 הוא סיים גבוה בתוך 10 אלבומי השנה שלי. במרץ האחרון, באותו שבוע שבו יצא האלבום הזה, מצאתי את עצמי שוב באותו פסטיבל, ושוב מול במה – הפעם זה כן היה בערב, במרכז העיר, כי גם שם קורים דברים שווים – והנה עלו Hurray for the Riff Raff, עם שירים חדשים, סאונד חדש, גישה חדשה, מלאת אומץ, ביטחון, ובשירים שלהם מתחבאת איזו צעקה. הצעקה הזו יוצאת בצורה הכי ברורה שלה – לאו דווקא קולנית – בשיר "Pa'lante", שיר שכל מי ששומע את האלבום במלואו זוכר מהפעם הראשונה. לפני שבוע קישרתי כאן ל-Tiny desk concert שלהם. כבר בצפייה הראשונה נשארתי בדמעות ממש מול הביצוע החי של השיר הזה, ופתחתי איתו את התכנית שלי בקצה השבוע. לא יכולתי לסיים עם אף שיר אחר את השבוע הזה. [מפ3]
נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:
כותב קורא העונג, קובי:
״כדי להינות בשבת מקריאה נהדרת אני מוציא לפחות 15 ש״ח על עיתונים, רובם מלאים ברכילויות צהובות ומשמימות במסווה של חדשות ופוליטיקה שיצאה מכל החורים. אבל בוא נודה בזה – עונג שבת הוא עיתון השבת שלי. והוא כל כך גדוש שהוא הופך להיות לא רק עיתון סופהשבוע שלי, אלא עיתון תחילת השבוע שלי,עיתון אמצע השבוע שלי. ה-עיתון שלי. וזה למה אני הולך לתרום כלכלית באופן קבוע״. אם אתם מזדהים עם קובי, אולי תרצו לתמוך כמוהו בעונג שבת בעזרת טיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה אוטומאית בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן, ותודתי תהיה נתונה לכם לעד.
שתהיה שבת שבוגי!
טלגרם 3>
OCD קשה – אבל החלינה צריך להפוך להלחינה! 🙂
מוצדק! תיקנתי 🙂
ואם כבר – אוטומאית צריך להיות אוטומטית (קנו לי גלידה)
Teen Dream ביום גשום ועגום, ותבין את ההתלהבות מביץ' האוס… מבטיח
את ההופעה של Son Lux כמעט פיספסתי. הגעתי לבארבי עם כאב ראש ובלי מצב רוח ועם תוכנית למכור את הכרטיס שלי. בסוף נכנסתי. איזה מזל. יצאתי בשוק. By far אחת ההופעות הטובות והמרגשות שראיתי אי פעם. תודה ששיתפת את הלינק להופעה. לא ידעתי שזה בארכיון של “הקצה״…